הוא לא יכול להגיד לך כנגד המערכת
וגם כנראה זה החלטה שלך.
מאושפזת הרבה זמן
היה כואב לקרוא אותה מתחרטת על כך שלא חיסנה.
אם חיסנת את כל שאר החיסונים עד כה- לא הייתי מוותרת על זה.
זו מחלה קשה מאד!!!
חפשי השרשורים הקודמים של מיואשת....(לא מתייגת את מיואשת האהובה כי היא כרגע ב"חופשת פורום")
יראת גאולה
Rotavirus Vaccination | For Providers | CDC
(סוג של משרד הבריאות האמריקאי):
9 מתוך 10 ילדים שקבלים את החיסון יהיו מוגנים מקבלת המחלה ברמה חמורה, ו-7 מתוך 10 יהיו מוגנים מהמחלה בכל חומרה.
זאת התוצאה הראשונה שקפצה. יכולה לצרף מאמרים נוספים אם תהיי מעוניינת.
תנאי המחקר המוגבלים הם קטע שמופיע *תמיד*, *בכל מאמר*, בחלק של מגבלות המחקר. זה פחות או יותר משהו שחייבים לשים.
תופעות לוואי קיימות תמיד. בגלל יושרה מקצועית, הם חייבים לציין *הכל*. גם תופעות לוואי נדירות. וכולן גרועות פחות מהמחלה עצמה כמובן.
מאמץ מיותר
זאת חסינות העדר.
במידה והוא ן יחלה הוא ידביק המון אחרים, וחסינות העדר לא תהיה עוד
מה שכתבת פשוט לא נכון, בעיניי אנשים שמתעסקים במדע ו/או ברפואה.
בתקווה שהNIH הוא מקור מספיק אמין בשבילך, הנה מה שהם חושבים שהמושג 'חסינות העדר' מתייחס אליו:
(פסקה שלישית)
בוזלא להעמיס על הגוף בתקופה כזאת
בעז"ה שלא יגיע יותר לאף אחד הקורונה, אבל בכל זאת....
וגם- ל2 מילדי היה רוטה (לא מחסנת לזה)
שלשולים במרץ לכמה ימים
לא נעים בכלל
צריך לקפיד על נוזלים- ועובר ב"ה...
הנורמלית האחרונה
מלבד רוטה ועוד אחד
שאנשי רפואה קונבנצינאלית דיברו על כך שאולי עדיף לא לחסן
בכל אופן...
רוטה כמו עוד הרבה דברים יכולה לעבור בקלות או שלא בקלות
ובכל אופן נראה לי כדאי שהציבור ידע שמדובר על וירוס של שלשולים והקאות
שהסיבוך העיקרי ממנו הוא התייבשות שניתנת למניעה (בבית או בבית חולים)
וכל אחד יעשה כחוכמתו, שהקב"ה ישמור על כולנו בריאים ושמחים.
פסידוניתאבל לאהוב את כולם בלב
יש לנו ילד חמוד בטירוף, חכם מאד
בן שנתיים
פשוט ילד טורבו במלא ההגדרה
עד שאני מסובבת את הראש הוא מספיק 6 דברים לפחות
הוא לא לומד לקח בכלל (גם כשנחבל, מקבל מכות, נפצע וכו')
הוא ממש ילד טוב רואים שאין לו כוונה רעה
אבל הנזקים שהוא עושה פשוט אדירים
שתבינו, שהפסקתי להגיד לגדולים לאסוף צעצועים
כי הם אוספים והוא שופך והוא הרבה יותר זריז מהם
הוא יודע לפתוח את כל סוגי המנעולים
לטפס על כל דבר שזז (מקסימום גורר כסא, ואז שרפרף, ואזז...) וגם שלא זז
אין לו פחד בכלל (מקווה שיבוא עם הזמן)
ויש לו הרבה כח פיזי (הוא חזק, המכות שלו נניח כואבות מאד) גמיש זריז וערמומי.
הבית נראה כמו מדבר בסופת חול- תמיד.
אני אף פעם לא משאירה אותו לבד- אבל יש עוד ילדים
מספקי שהלכתי לשירותים/הלכתי ללוות את אחותו לשירותים, לחתל את התינוקת
לפתוח את הדלת לענות לטלפון
וזהו הנזק כבר קרה..
מאמינה שבגיל קצת יותר גדול יאובחן כהיפר אקטיבי ונוכל לעבוד איתו דרך ריפי בעיסוק
אבל ממה שאני יודעת זה עוד לא בגיל הזה
תנו עצות פקרטיות לניהול היומיום במיוחד בתקופה הנוכחית שכולם בבית
אני חודשיים אחרי לידה- כבר מאוששת, אבל יש תינוקת קטנה
ויש עוד צרכים חוץ מלרוץ אחריו בכל הבית (וזה גם מתיש אותי מאד מאד מאד)
(לא התחלתי פסח אל דאגה, כשאני מתחילה אני אוציא את כל החמץ מהבית אוז אנקה. כי אני לא יכולה לעקוב אחריו)
והוא לא ישן הרבה, נרדם ב11 בערך וקם ב6 וגם זה עם מלטונין ובשאר הזמן אני פשוט במרוץ אחריו בכל הבית
אצלי בדיוק בדיוק אותו דבר
קניתי סוגרים מפלסטיק לארונות, גם מבוגרים מתקשים לפתוח
כל תכולת הארונות עברה למדף העליון
הוצאתי מהבית חומרי יצירה מסוכנים
צבעים ולורדים רק מהסוג הרחיץ, לא רעיל
אם יש אפשרות להוציא מרץ בגינה זה עוזר מאד
בימבה ג'וק
לבלות באמבטיה, אפשר גם עם צבעי ידיים
יכול להעסיק שעות
בהצלחה רבה!
עולה לי לראש טרמפולינה שבטח יהיה לו כייף לקפוץ עליה הרבה.
אולי להתקין נדנדה
בימבות מכל מיני סוגים.
שיהיה לו הרבה אפשרויות לפרוק מרץ בלי לחרב לך את הבית.
וחיבוק גדול. נשמע קשוח מאוד.
זה מאוד מווסת את רוב הילדים.
חימר, קצף, בצקים שונים.
אפילו להכין לו בצק של קמח, קורנפלור, מים- זה לא יותר מידי מלכלך ואם זה יצליח להעסיק אותו זה יעזור בוויסות שלו ויתן כיוון לעבודה.
מבחינת הוצאת מרץ
אנחנו כמובן יוצאים כללל יום לגינה
בחורף למשחקיה או לחנות גדולה או משהו העיקר לצאת להוציא מרץ.
הוא לא רוצה כבר בימבה קטן עליו.. יש לו אופני איזון
אמבטיה כרגע אין לצערי, אבל אני רואה אצל ההורים שזה בלגן נוראי הוא משפריץ מים על הכללל
אין לנו מרפסת אז אין לי איפה לשים טרמפולינה, אבל באמת אמורים לעבור דירה וחושבת שזה רעיון טוב, נקנה לו בקיץ.
אני כן אמא מכילה יחסית ומאד אוהבת נניח להכין עוגיות עם הילדים
אבל איתו אני כבר לא מצליחה (אחרי שעם הגדולים יכלתי)
מקסימום עוגה בחושה במיקסר..
לגבי בטיחות
הוא פותח סוגרי פלסטיק
מטפס למדפים גבוהים
הוא גם יודע לפתוח תרופות. חומרי ניקוי עם סוגר בטחון..
אני משתדלת שהדברים המסוכנים יהיו גבוה פשוט כי לוקח זמן לעלות למעלה ומקווה שאתפוס אותו בדרך..
הרופא לא נותן הפניה בגיל הזה לריפוי בעיסוק אומר שהוא קטן מדי.
תנסי לא הכנת עוגה/עוגיות, אלא משחק בבצק.
לא למאכל.
חימר גם מאוד נעים למשחק, אבל מלכלך יותר..
להכין בצק של חצי קמח חצי קורנפלור, מים וללוש עד למרקם נעים, ולתת לו לשחק בזה- כמו בפלסטלינה או ברבצק.
אם יש לו אחים גדולים יותר גם יכולים להצטרף. אולי תופתעי🫶🏼
ננסה
יש משהו קנוי ולא חמצי שיכול להתאים?
רק ונעים?
חימר הוא לא רך במיוחד..
1/2 כוס קורנפלור
1/4 כוס מים
לערבב הכל עד שנוצר בצק נעים לעיבוד, כמו פלסטלינה.
אחרי שהבמק התגבש אפשר להוסיף לו טיפה אחת של צבע מאכל וככה יש בצק צבעוני.
אפשר להכפיל כמויות
ואז יש יותר בצק
שאפשר לצבוע בעוד צבעים
שומרים במקרר בתוך שקית או כוס ח"פ.
היא לא מדדה כמויות אלא שמה כל פעם קצת עד שהגיע למרקם נעים.
עד שזה מתאחד זה די מלכלך ואחרי שזה מתאחד זה רך ונעים וכיף ללוש אבל עדיין מעט דביקי...
להיזהר מאוד מטרמפולינה במרפסת.
צריך ממש לוודא שזה לא מסוכן מבחינת גובה.
לגבי שאר הדברים - אני אף פעם לא הצלחתי להכין איתם עוגיות😅
השאלה היא האם הפער נובע בגלל שהקודמים היו רגועים, ואז יש ציפייה למשהו שלא תואם גיל
או שבאמת גם ביחס לגיל שלו הוא פעלתן במיוחד.
האם יש קשר לאופי, או לגבולות
אני לא מכוונת לשום דבר, אני באמת לא יודעת. רק מעלה נקודות למחשבה.
בגיל הזה, באמת בדרך כלל ההמלצה היא לטיפול דרך ההורים. אם אין דרך לטפל בילד, אולי אפשר לבקש מהקופה הפניה להדרכת הורים, זה כלי שאפשר לקבל דרכם, וזה יכול לעזור.
ובינתיים, נשמע שאתם די עושים הכל נכון
מונעת סכנות מלכתחילה כדי לא להיכנס לזה
יוזמים פעילות בחוץ
לפעמים זה גם פשוט גיל שצריך לעבור (או לשרוד😅)
מהתגובות של אמהות בגינה הן די מזועזעות ממנו
נכון גם שהגדולים שלי מאד רגועים אז מהבחינה הזו זה בהחלט אתגר חדש..
מתארת לרופא את כל הקשיים, את לא צריכה לבקש אבחון, תבקשי הפנייה להתפתחות הילד, ותתעקשי עם הרופא. אם יש קשיים יותר אובייקטיביים לילד-תקציני אותם. ריפוי בעיסוק ממש יכול לעזור גם בגיל הזה, היא תוכל לכוון אתכם לכל מיני דברים שיכולים לווסת אותו...
עוד דבר שאני ממליצה-זה ערסל או נדנדה בתוך הבית, התנועה הליניארית יכולה ממש לעזור לו להרגע.
בנוסף להפעיל את השרירים הגדולים , למשל לתת לו לדחוף דברים כבדים לאורך היום, גם יכול לעזור לו להרגע. לפעמים להוציא מרץ כמו טרמפולינה רק מעוררת אותם, וצריך פעילויות שיעזרו להם להרגע
מה הכוונה תנועה ליניארית?
כמו קו, ולא סיבובית, כמו תנועה של נדנדה רגילה בגן משחקים.
הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:
כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג
כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג
אפשר משהו כזה שהוא עוטף, אבל גם נדנדה כמו שקונים לחצר יכולה להתאים, או ערסל מקרמה, מה שמתאים לך, ולתלות את זה מהתקרה, כמובן להוריד כשאין השגחה כי זה מסוכן...
גם מרפאה בעיסוק, או אפילו מדריכת הורים עם ניסיון עם הגיל הרך וקשיי וויסות, יכולות לכוון את השאלות כדי להבין יותר מה הקושי-האם הוא מחפש תחושה? מחפש תעסוקה? האם תעסוקה מובנית יותר יכולה לעזור לו? האם הוא מחפש צומי? האם מתחילה אצלו מודעות לסכנה או שאין בכלל? יש קשיים בתחומים נוספים? האם הוא במסגרת בשגרה ואיך הוא שם? יש מלא שאלות שיכולות למקד את הקושי...
את מחזקת את מחשבתי שצריך ריפוי בעיסוק.
ננסה רופא אחר
אז בתחילת כל מפגש היה לה ערסל שנתלה מהתקרה על וו חזק, היינו שמים את שני הצדדים של הערסל על אותו הוו, כך שנוצרה צורת טיפה. שהיינו משחקים ככה. הוא יכול להתכרבל בפנים, או אפילו יותר טוב, לשכב על הבטן כשהידיים והרגליים בחוץ ואז להתנדנד הלוך ושוב.
הוא כן נשמע פעלתן יותר מהרגיל לגיל שלו, לא הייתי מצפה שזה יתאזן לבד בלי הכוונה.
למצוא פעילויות מותאמות שאת מרשה לו.
לתת לי לעשות דברים בעלי משמעות
נשמע ילד עם הרבה כוחות
כתבתי פה לפני כמה ימים בעוד שרשור דומה, אז ממש אותם דברים.
מצד אחד איסוף, מגע, חום, עוזרים להרגיע.
מצד שני לתעל את האנרגיות למקומות טובים
לחברה שלי יש ילד שתיארה אותו ככה בגיל כזה.
וכאילו בלי קשר- היו לו נוזלים באוזניים ושקד שלישי, והיה צריך ניתוח. ואחרי הניתוח הוא ממש נהיה יותר רגוע. אז אולי שווה לבדוק גם את הכיוון הזה.
כי חוץ מהכל הוא גם מצונן מאד.
אז זה בהחלט מענין
נוזלים באזניים אין לו
הוא מדבר מדי טוב בשביל זה
לפעמים גם ילדים שיש להם נוזלים באוזניים מדברים מצוין (לא תמיד זה פוגע בשמיעה).
אז זה כיוון אחד לבדוק.
ובאמת הכיוון השני הןא ריפוי בעיסוק. נשמע מוזר שהרופא אמר שלא מטפלים בגיל הזה. אצלנו קיבלנו הפניה לריפוי בעיסוק בסביבות גיל 3. תנסי להתעקש איתו, ואם לא (או בינתיים) תנסי לפנות למרפאה בעיסוק פרטית. יכול להיות שיספיק מפגש אחד או שניים כדי לקבל הדרכה טובה איך להתנהל איתו.
ובאמת נשמע מתיש נורא🥵 (ותסמכי על האינטואיציות שלך שיש פה משהו חריג, ואל תבטלי את הקשיים האלה. בע"ה שתצליחו למצוא איך לעזור לו והוא יצליח להתווסת כמו שצריך❤️)
זה שנה פחות מהבן שלך.
אבל יצאתי מפה במסקנה לחזור לרופא אחר, לבדיקה יסודית והתיעצות
אבל נראה לי שעדיין אפשר כבר בגיל הזה לקבל ריפוי בעיסוק. מה עושים תינוקות עם טונוס שרירים גבוה או נמוך, למשל? (והאמת שעם הקטנה שלי גם כמעט קיבלנו ריפוי בעיסוק עוד לפני גיל שנה. בסוף ההחלטה הייתה שהיא צריכה רק פיזיותרפיה)
ריפוי בעיסוק זה בהתפתחות הילד, ובוודאות אפשר להתחיל תהליך בהתפתחות הילד כבר בינקות (מניסיון של פיזיותרפיה ושל קלינאות תקשורת).
שואלת בזהירות: בלי המלטונין הוא לא ישן בכלל?
ממה שאת כותבת זה מעט שינה .
צריך לבדוק האם ההורמון הזה "משגע" אותו ומייצר אולי תופעה הפוכה?
לפעמים אנשים רגישים לחומרים כימיים, גם כאלו שצריכים לעזור. צריך לוודא התאמה (למשל ילדים שלוקחים ריטלין, לפעמים זה משגע אותם או מרדים אותם עד שמוצאים את התרופה המדויקת והחנון המתאים).
בנוסף הייתי פונה לרפואה משלימה במקביל לרפואה הרגילה אם יש לך קצת זמן. מוח אחד או פרחי באך יכולים לחולל פלאים
ואם זה מעודד בגיל 9 כבר עשה פסח.
אז יש לזה צדדים חיוביים
ניסית לתת לו דברים שמצריכים ריכוז ועדינות?
אני מתכוונת נניח להוציא ביצים מהמקרר.
אולי תופתעי לטובה.
האם מעניין אותו לבנות בקוביות/ דופלו?
אם כן אפשר לתת לו נגיד שרוול כוסות ויבנה פירמידה.
או לנפח בלונים ולמרוח בספריי קצף
או לשחק בחול קינטי.
מגנטים מעניין אותו?
רובה מים במרפסת.
וויסות והתחלה של תפקודים ניהוליים זה תחום שאפשר לעבוד עליו מגיל מאוד צעיר.
ממליצה לפנות להתפתחות הילד
ממש קשה לי וזה המקום היחיד שמרגישה בנוח לפרוק ולשתף.
מאנונימי כי יש הרבה פרטים אישיים.
אני ביומיים האחרונים מרגישה ממש חלשה ומותשת.
אתמול כל הגוף שלי כאב .
ב"ה יש לי ילד אחד שחזר לגן וזה ממש מקל עלי אבל יש 2 בנות בגיל ביה"ס שנמצאות איתי בבית
ועוד תינוקת ב"ה.
התחלתי השבוע לשמור על עוד תינוק בגיל של הבת שלי, בן חמישה חודשים, יש לו הרבה כח בגוף, נראה לי שזה נקרא טונוס שרירים גבוה והיום אחרי שהרמתי אותו היד שלי מאוד כאבה הרבה זמן.
בנוסף יש לי את משימות הבית, כביסות, בישולים, שטיפת כלים..
אני מרגישה שאני קורסת ושהמלחמה והמצב הזה מכניס אותי לדיכאון.
היום ניסתי לנוח במשך היום ולא הצלחתי, חלק מהזמן היו התרעות, חלק מהזמן הילדים הפריעו לי ואני מרגישה פשוט גמורה.
מציינת גם 'אין לנו ממד וצריכים לרדת למקלט שזה גם מאוד מעייף.
בימים האחרונים בעלי היה בבית בגלל כאבי גב חזקים שהיו לו אז הוא עזר ממש מעט במה שהוא יכל, כמעט כל היום הוא בפלאפון שזה גם ממש מפריע לי ואמרתי לו את זה.
מחר כנראה שהוא חוזר לעבודה
וזהו.
אני מרגישה בדיכאון ושאין לי כח להתמודד עם המציאות הזו 😥
הלוואי שתדעו לעזור לי..
לק"י
אני ממליצה לך לצאת החוצה עם הילדים שבבית, אם המקלט למטה זה אפילו "בטוח" יותר להיות בחוץ.
אפשר לתאם עם עוד שכנות, אם יש קשר.
זה מרענן לצאת ולראות עוד אנשים.
בעלי עובד כרגע מהבית וזה קשוחחח כי גם לא יכול כל כך לעזור
היום הייתי עם מיגרנות מטורפות ורק רציתי לנוח וזה לא הכי קרה
אז חיבוק כי מזדהה ממש
רק לידיעה-טונוס שרירים גבוה זה למי שיש נזק במערכת העצבים, מהמוח או מעמוד השדרה וזה מגיע עם עיכוב התפתחותי וכו'
קשוח
את שומרת על התינוק כעבודה בעצם?
אני חושבת שבאמת אי אפשר לעשות הכל.
גם בשגרה זה קשה, ובטח בחירום.
אז אני חושבת שצריך לנסות לעשות איזושהי הפרדה, חלוקת עבודה וסדרי עדיפויות.
נגיד אם יש אצלך תינוק נוסף בשעות הבוקר, אני הייתי מסתכלת על זה כזמן שאת בעבודה. בזמן הזה לא מנסים להתעסק במטלות של הבית, אלא בשהות בעבודה. זה מספיק מאתגר שיש לך עוד ילדים שאת צריכה לעבוד איתם, להוסיף לזה גם מטלות שוטפות זה על גבול הבלתי אפשרי ומתכוו די בטוח לשחיקה ולחוסר יכולת של המוח לשהות רגע בתפקיד ולהנות ממנו.
מבחינת מטלות הבית - יש איזושהי אפשרות לחלוקה עם בעלך?
גם הייתי מורידה סטנדרט, אבל גם מנסה ליצור חלוקה עבודה הגיונית, שקורת בשלב מאוחר יותר של היום (אחר צהריים - ערב)
בגלל שתכף גם פסח, וגם הילדים בבית, לא הייתי מהססת בכלל לחפש עזרה בתשלום. את יכולה להביא מישהי שתעזור לך בבוקר עם התינוקות, או במקביל עם הילדים, או לחילופין עם ניקיונות או תחזוקה שוטפת.
פשוט מניסיון שלי עם עצמי, אלו תקופות מאוד דוחקות, ועדיף למצוא לעצמנו כמה שיותר עזרה, מאשר, כמו שאת כותבת, להגיע לקצה.
כן אני מטפלת בתינוק בתשלום.
התחלתי השבוע, בינתיים זה ימי הסתגלות.
אני אראה כמה כח יהיה לי להמשיך.
מבחינת חלוקת תפקידים,
בעלי יכול לעזור קצת אבל הוא בקושי נמצא בבית כשהוא עובד, יוצא מוקדם בבוקר וחוזר בסביבות 19.00.
אני נותנת גם לילדים תפקידים אבל בקטנה,
כמו לנקות שולחן, לטאטא.
יכול להיות שבאמת אחפש עזרה בתשלום בנקיונות
כי גם מאוד התעייפתי כשניקתי גם לפסח..
התינוק ממש כבד לי, ברמה שהיד שלי כאבה כמה שעות אחרי שהרמתי אותו.
יש לכן רעיון איך להגיד לאמא בלי שתיפגע?
לק"י
אני חושבת שטונוס שרירים גבוה זה כשהשרירים מתוחים, לא גמישים.
לא בטוחה שאני מדייקת, אבל זכור לי שזה משהו כזה בערך.
היו לי ילדים עם טונוס שרירים גבוה, הם הרבה פעמים היו נוקשים.
לשאלה מה להגיד לאמא- במידה ויש טונוס גבוה מומלץ לפנות לפזיותרפיה, אבל זה לא נראה לי יעזור לך.
תינוק בן 5 חודשים צריך להרים כחלק מהטיפול בו, אולי בישיבה, או לשים לב שאת מרימה בצורה טובה ונכונה, או לנסות יותר לשנת לידו שהוא שוכב כדי לא להעמיס, אבל זה בטח לא יפתור לגמרי
יכול להיות שיש לו גם טונוס גבוה וגם הוא כבד. יש תינוקות כבדים, גם אם הם לא ממש שמנים. ואני יכולה מאוד להבין למה כואבות לך הידיים. תנסי כמה שיותר לשבת איתו על השטיח להושיב אותו עליך וכו. אין באמת סיבה לעמוד איתו על הידיים. ממה שאני יודעת ממעונות, מטפלות לא עומדות כמעט עם ילד על הידיים.
ולגבי הטונוס עצמו, אחד מיחדיי היה ככה. אם אני זוכרת נכון הפיזוטרפיסט שראה אותו המליץ לא לשים אותו בטרמפולינה. כן לשים אותו באוניברסיטה- זה גורם לו להרים את הידיים ועוזר לשחרר את הטונוס הגבוה.
אולי גם ברשת יהיו תרגילים או טיפים בנושא. או לAI.
איך לזהות טונוס גבוה- תשכבי אותו על הגב על הספה או משטח מולך, ותפתחי לו את הידיים לצדדים. אם את רואה שקשה לפתוח לו את הידיים והן נוקשות, אז הוא כנראה עם טונוס גבוה. לעומת זאת ילד שמרגיש כמו מרגרינה- שאפשר לעשות לו עם הידיים מה שרוצים זה כיוון של טונוס נמוך.
בכללי אפשר לעשות תרגילים של לפתוח ולסגור לו את הידיים לצדדים (הכוונה לכל היד לא רק כף היד), כנ"ל רגליים לקפל את הברכיים לבטן וליישר, להצליב מרפק עם ברך, להרים ידיים למעלה ולהןריד. כל זה כשהתינוק על הגב. לחזור על כל תרגיל כמע פעמים. לרוב הם אוהבים את זה ואפילו צוחקים. וזה כמו התעמלות ומשחק בשבילם.
או להשכיב על הצד וכמו ללוש אותם. ואחרי זה על צד שני. עוזר להם להכיר את הגוף שלהם, להניע אותו, להכיר תנועות שיעזרו להתפתחות בהמשך של ישיבה וזחילה. וגם עוד תעסוקה נחמדה למבןגר ולתינוק.
זה עוד תינוק לא שלך בבית
הייתי מחזלשת את הטיפול בו כרגע
זה לא מצב רגיל ונשמע שאת על אדים
לא שווה את התמורה בעיניי
תתמקדי בך ובילדים שלך
עןד יום ועןד יום אותו דבר
בקושי מתעוררת אחרי לילה כזה וחוסר שינה מתמשך
ואין מסגרות
איך לא כותבים על זה? דיייייייייייי זה קשה מדי.
סתם, מי שבמרכז, וודאי שמי שבצפון, סובלת מזה הרבה יותר... (לנו הייתה הלילה רק אזעקה אחת - כלומר שתיים ברצף - ועוד התרעה בבוקר, אבל ב"ה בלי אזעקה).
לפחות אצלנו ילדה אחת חזרה היום למסגרת💪 (חינוך מיוחד) אבל לא להרבה שעות, ואני עייפה מכדי לנצל את הזמן לנקות לפסח...
איכשהו נצטרך לשרןד את התקופה הזו, בתקווה שלא תהיה ארוכה מדי😑
והיום בלי כוח להתחיל את היום.
ילד אחד שכבר איבד את זה ואחים שלו סובלים.
מיציתי מיציתי מיציתי.
מרגישה כמו הלביאה פה בתמונה למטה:
שלום לכולן,
כמי שגדלה בפורום הזה (ואפילו בחרה כאן יחד אם הנוכחות לפני עשור את עטיפת הספר 'להרות כוחות ללדת חיים'), אני מקווה שזה עדיין מקום טוב לקבל בו פידבק כנה וחכם
אני בוחנת הקמה של ריטריט זוגי להכנה ללידה – שילוב של קורס מקצועי ויהודי עם פסק זמן של רגיעה וחיבורזוגי.
אודה מאוד לכל מי שתנדב 3 דקות מזמנה לעזור לי בבדיקת ההיתכנות (3 דקות בלבד)במילוי השאלון הבא (הגרלת הספר בין העונות):זמן זוגי: ריטריט מפנק הכנה ללידה
תודה מכל הלב לכל העונות!
נעה
אשמח לתגובות נוספות
אני זוכרת אותך מהמדרשה בבר אילן
שיהיה בהצלחה!
בראשית....תודה על המענה!
בראשית....תודה על הפירגון
הלוואי והיה לי כזו אפשרות של מפגש ועצירה רגע לחשוב ולהתחבר באמצע רצף הלידות...
(הייתי משקיעה בזה כסף וזמן, חד משמעית) היום אני בתקופה של "אחרי" הלידות. עברתי את ההתלבטות, הבאתי עוד אחד וסגרתי את הבסטה
בדיוק על נשים כמוך וכמוני אני חושבת...
כמו הצורך שהיה לי בשלב ההוא
עד 12:30
ופתאום אני לא רגועה…
אני עם הילדה בבית ותינוק
וסבבה למ איתה ממש
אנחנו נהנים אפילו וכואב לי כאילו מחר זה היום הראשון של הגן…
בעיקר בשבילה אני רוצה שתלך, היא אוהבת את הגן
מרגישה מוזרה
ואת כנראה ביישוב עם יותר אזעקות בתוך איזור יותר בטוח, ויש כאלו ביישובים עם פחות אזעקות בתוך איזור פחות בטוח.
הבן הבכור שלהם בן 22 עם צרכים מיוחדים
הבנתי שהם קיבלו בזמנו ברכה מהרב חיים קנייבסקי שיהיה להם מלא ילדים
בשבת צחקנו על זה מלא
דמיינו כמה בגדים צריך לכבס
כמה ליטר חלב קונים ביום
איך הולכים לישון
ואיך האמא זוכרת מה צריך כל ילד
חשבנו אולי היא מעסיקה איזה מזכירה כדי לטפל בכל הדברים שקשורים לביורוקרטיה
בקיצור.. מטורף
והבנתי שהיא עוד צעירה אז כנראה שזה לא הסוף 🤣
לא הייתי אומרת שזה טשטוש, אבל זה כמו מן משהו שמסנוור אותי בעין. זה כבר קרה לי לפני כמה ימים ועבר אחרי כמה דקות. אני אפילו לא יודעת איך להגדיר את זה ולא לחפש על זה מידע באינטרנט... אולי מישהי מכירה?
אני אמנם בהריון, אבל לא מזמן החלפתי משקפיים אז חשבתי שזה קשור, הבעיה שעברו כבר שבועיים...
כדאי גם לנסוע קצת רחוק בשביל לקבל תור מהר.
אולי זה כלום אבל עיניים זה לא צחוק ואם יש משהו חריג כדאי לבדוק בהקדם ממש.
אמר שזאת מיגרנה. יש לזה שם- אאורה
אם זה באמת מה שיש לך, אז כדאי לקחת משככי כאבים מיד כשזה מתחיל, זה מונע את כאב הראש (כי אחר כך הוא נמשך ולא הושפע ממשככים). בהתחלה יש רק הפרעה בראיה, מעין הבזקים כאלה ואחרי כמה זמן התחיל הכאב ראש.
קרה לי בהריון כמה פעמים ואחרי לידה גם, קראתי שזה קשור בין היתר לשינויים הורמונליים. כמובן, יכול להיות שזה לא מה שיש לך..
תרגישי טוב!
הייתי רואה כתמים שחורים בעיניים, כאילו במה שאני מביטה.
זה גם קשור?
(קרה לי לפני 13 שנה, עם תינוק קשה מאוד שלא ישן בלילות ולא נלחצתי כי חשבתי שזה מעייפות מה שאני רואה...חחח).
עכשיו השאלה פה הזכירה לי את זה
שצפות לך מול העיניים, אמרו לי שזה תקין. זה משהו ברעיון של חלבונים שצפים לשכבות העליונות של העין ונעלמים עם הזמן, אני לא ממש זוכרת את ההסבר😅 לי יש כאלה כל הזמן...
זה נקרא רחפנים. באמת אמור להעלם עם הזמן, לא לכולם זה נעלם..
אבל כדאי ללכת לבדיקה פעם בשנה לראות שלא נוצרת היפרדות משמעותית ברשתית שמחייבת טיפול
אבל הרחפנים בשדה הראיה עשויים להיעלם.
בדכ באמת צריך לטפל מיידית אבל ברמת הרחפנים זה התחלתי ואין מה לעשות, אבל כן חייבים לעקוב תקופתית לראות שאין החמרה. ככה הסבירו למישהו שאני מכירה שסובל מזה ונבדק פעם בשנה כדי לראות שהוא לא מגיע לרמה שדורשת ניתוח
פשוט יש לי מיגרנות אז מכירה. היה לי חשוב לכתוב בעיקר בגלל ענין הגלולות.
מה שאת מתארת יכול להיות גם מעייפות או מלחץ דם נמוך.
אישית אני מכירה שאאורה זה יותר בצורת הבזקים או צבעים בהירים. לא מכירה שכתמים שחורים, אלא אם את מדברת על טשטוש ראיה שיכול להופיע נראה לי בכל מיני צורות. אבל כדאי לבדוק את זה אם זה חוזר
לדירה לכמה ימים בפסח
בזמן שאח של בעלי מתארח אצל ההורים בכיף בחינם עם כמה ילדים
הוא אפילו לא החזיר תשובה שהוא מגיע סופית
אבל המקום משוריין לו מראש
נשמע לכן לגיטימי?
אמר י לחמותי שירדנו מלבוא לכל הפסח אז נבוא רק לליל הסדר ועוד יום
והיא כזה הופס אבל לא, אני משריינת לאח ההוא.
למה?? אנחנו הודענו ראשונים שאנחנו מגיעים לחג ראשון אז מה הקטע ?
ממש אבל
האמת תלוי בכם
אמרת שיעשה לך טוב להתארח אז זה שיקול
אבל מה זה ??
הקטע הוא שלוקח לי זמן לעכל ולעבד שיחות
רק אחרי כמה שעות אני קולטת וואלה מה אנחנו פראיירים מה נסגר
אם טוב לך להתארח ואת יכולה להרשות לעצמך את הסכום - תסעי
בסוף תחשבי מה את כן מקבלת מזה שאת נוסעת
לא פייר, לא סבבה, הזוי אפילו - אבל תדאגי לעצמך
כואב ברמות לשמוע שמעיפים נוכחות של אח אחר (ולא משנה מה הסיבה גם אם היא הכי מוצדקת).
אני במקומך לא הייתי משלמת על דירה, מעדיפה להשקיע את הכסף הזה כדי לעשות לי חג נחמד יותר בבית.
יכול להיות שזה מה שחמותך הבינה, שבכל מקרה לא תשנו אצלה ולכן הציעה לאח אחר?
ואולי פשוט לומר לה שאת מבולבלת ולשאול מה קורה?
זה לא פעם ראשונה ולא אחרונה שאת מרגישה מופלת לרעה מול משפחה אחרת של בעלך.
האם התחושה הקשה (והצודקת) הזאת מקדמת אותך?
כנראה שלא.
כשאנחנו מזהים שנעשה לנו עוול סביר לפעול לתקן את העוול.
אבל כשאי אפשר לתקן, לא יעזור לכאוב את זה.
לכן השאלה היא לא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה כשאפשר לקבל בחינם
אלא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה בשביל להתארח בליל הסדר (כי אין אפשרות להתארח בחינם בכל מקרה)
בתור אחת שכמעט תמיד תעדיף בית,
דווקא ליל הסדר יש בזה משהו מאוד מקל להתארח אז אולי כן שווה את ההוצאה.
אבל לא מבינה מה הקטע🤔
וכן ברור שיש מלא מלא יתרונות. למשל שכבר שנים אני לא מתארחת אצל אף אחד
אף אחד לא אומר באמת מה הוא חושב ואז נוצרים מצבים אבסורדיים כאלה שכל צד מרגיש שנדפק וסותם בשביל הצד השני.
יכול להיות שחמותך חושבת שיהיה לכם יותר נוח להתארח בדירה נפרדת או שהיא חוששת שמשהו בבית שלה לא יהיה לך נוח.
קשה לדעת מה הסיבה.
בכל מקרה בגלל שזה חד פעמי הייתי סותמת.
אגב פעם בר"ה שכרנו דירה בעיר של חמותי בשכונה אחרת.
רצינו לעשות איתם 2 סעודות, עם אח אחר עוד סעודה, וסעודה נוספת לבד. ככה היה לנו יחסית המון חופשיות, ולא לגמרי חג לבד.
חמותי חשבה שאנחנו עושים סעודה לבד כי לא נעים לנו ובעלי לא הצליח לעמוד בלחץ ועשינו שם יותר מדי ארוחות לטעמי ויש מצב שזאת פעם אחרונה שהיינו שם אם אני לא טועה.
ואולי אם היא הייתה מכבדת את ההחלטה היינו עושים את זה הרבה כי באמת היה איזון מצויין ולכולם היה יותר טוב.
מה שאני באה להגיד זה שיש כאלה שאוהבים להתארח בתוך הבית של ההורים, ויש כאלה שמעדיפים בבית נפרד.
ולפעמים כשמציעים אחת מהאפשרויות האלו מתכוונים להיטיב ולא להרע.
אולי חמותך לא יודעת שאת מעדיפה את זה, או נלחצת מהאפשרות שתישנו אצלה ולא תהיה לכם פינה משלכם לאורך כל החג.
אולי היא נלחצת ממשהו אחר וככה טוב לה.
לפעמים צריך לקבל מרחב בחירה של האחר בלי לנסות להבין את המניעים שלו.
סה"כ לארח לליל הסדר זה המון טרחה, חבל להתמקד בסידור הלינה.
אם את מעדיפה את זה על פני ליל הסדר בבית, תתפנקי מזה שאת לא צריכה לבשל
ויכולה להכשיר מטבח ברגע האחרון.
תראי את הצדדים הנוחים את יכולה לישון עם פיגמה ומבחינת כסרש יותר בחופשיות
את יכולה לתת לילדים לאכול מה שאתם רגילים בלי שיפתחו עליכם עיניים.
את יכולה לצאת לסיבוב עם בעלך בלי לתת דין וחשבון.
אם חנוק לך מדי בצהריים יש לך פינה להיות בה.
יש מלא יתרונות, תחשבי עליהם.
בהצלחה ❤️
מאד יעזור לכאוב את זה.
לא להתווכח עם זה, לא להלחם בזה, לא להלחם בעצמך על זה
פשוט לכאוב את הכאב
עד הסוף
עד לבכי טוב משחרר
זה מאד יעזור.
נשמע ממש ממש לא נעים שיש העדפות בין ילדים
אבל נשמע לי גם (ובאמת סליחה אם זאת לא הסיטואציה). שאת מצד אחד נהנת בקרבתם ורוצה שיארחו אתכם. ומצד שני כל הזמן מרגישה מחדש שהם לא שמחים בכם או מעדיפים אחרים על פניכם או שיש בכלל הרבה חוסר נעימות שלך שם.
אבל מה שמפתיע אותי זה שכאילו יש בך צד שכל פעם מופתע/מתאכזב מזה מחדש...
וזה לא ככ ברור לי.
מרגיש לי שכדאי לך לטובתך לעשות סדר בלב ובראש שלך מה קורה שם.
אני מבינה שהחיים מורכבים ומערכות יחסים יכולות להיות מורכבות. אבל לטובת הנפש שלי, הייתי רוצה לעשות סדר אחת ולתמיד מה באמת קורה לי שם ומהם מערכות היחסים. כדי לא לשבור את הלב כל פעם מחדש וכדי להנות ממה שכן יש.
האם סהכ הם אוהבים אותכם ורוצים גם בחברתכם?
אני מדברת רק על ההורים. שאר האחים ןהגיסים זה אירוע אחר.
האם באמת אתם נטל עליהם? אם כן, במה? בהכל? או רק הנוכחות של הרבה ילדים שמסתובבים?
אולי הבישולים?
אולי הזמנים בין הארוחות?
אולי השינה?
אם באמת את חושבת שחמותך אוהבת אתכם. ויש קושי עם הנוכחות שלכם- זה אירןע אחד.
ואז באירוע כזה אני אישית הייתי מקלילה הכללללללל
באמת
לשלם כמה שצריך
להפסיק להסתכל מה קורה אצל הגיסים והאחים האחרים
לשחררררררר
כי העיקר שאני יודעת שהיא בסוף באמת שמחה בי ובילדים ואוהבת לראות אותנו וזה משמח אותה.
זה הכל.
וכמובן בהנחה שזה גם משמח אתכם לפגוש אותה. אבל בלי תנאים. אי אפשר בעיני להתארח במורכבות שיש לכם וכל הזמן להסתכל מה אחרים מקבלים ומה אנחנו לא.... זה פשוט שובר את הלב כל פעם מחדש. ומעצבן ברמות. ומכעיס. ופשוט לא עושה טוב לאף אחד...... הרי גם ככה את לא תשני אותה. אז נותר לך רק לשנות את עצמך ולשמוח בזה שאתם מתארחים אצל חמות שאת אוהבת ושהיא אוהבת אתכם (למרות הכל).
אבל אם באמת את חושבת שבאופן כללי הנטל מכם הוא כל כך משמעותי עבורה עד שהיא רק נימוסית אליכם ומזמינה מנימוס אבל באמת לא הייתה רוצה שתבואו (שוב, גם בתנאים שהם פחות טובים- לישון בדירה אחרת למשל)- אז עם כל הצער והכאב. הייתי מפנימה את זה סופית ומפסיקה לצפות שיזמינו. מפסיקה לצפות לקשר קרוב. מפסיקה ליזום הגעות שלכם. זהו זה.
אי אפשר לחיות בעיני עם ההתנדנדות הזאת של אוהבים אותי אבל לא מכבדים אותי, מזמינים אותי, אבל לא רוצים שאגיע......
אני אישית לא הייתי יכולה לחיות ככה.
הייתי רוצה להקשיב עמוק פנימה, עם מכלול הזמן והחיים שאת מכירה אותם כבר מאז שהתחתנתם. ושואלת את עצמי בכנות- הם שמחים בנו או שלא.
ואז
אם מקבלת החלטה שאני מאמינה להם שהם שמחים בי - אז אני יחד עם זה מקבלת בלי תנאים את התנאים שלהם לאירוח!!! ואני גם מחליטה בצורה מודעת לא להכנס לסיבות שגרמו להם לתנאים האלה. פשוט מקבלת את התנאים בלי להתכווץ אם אצל אחים אחרים יש דברים אחרים! ממש זורמת עם חמותי.
או - שבהקשבה עמוקה למכלול שאר החיים המבטים ובעיקר הלב שאת יכולה להרגיש מחמותך - אולי מגיעה למסקנה שאנחנו לא באמת רצויים ולא שמחים בנו ואנחנו יותר נטל משמחה - ואז הייתי חוזרת הביתה בלב שלם ושמח.
כי אני רוצה להיות אהובה היכן שבאה.
אירוח- לעולם יהיה מתיש ומעייף ונטל. אבל למרות הכל עושים את זה כי שמחים במי שבא.
אז אני זוכרת שזה מעייף לארח. ואני זורמת עם כל הבקשות והתנאים של המארחים- בתנאי שאני יודעת בלב שהם אוהבים אותי.
אנחנו לא נשואים יומיים
וזו ההתנהגות הלא ברורה
פעם למעלה פעם למטה.., לפעמים מרגישים הכי רצויים שבעולם
ופתאום לא
אגב אני רק פורקת כאן.... את מה שיש לי בלב...,,.
אני לא באה אליכם רק כדי להתלונן.כי בסוף אני גם קצת באינטרסים שלנו כמו שהמקורית כתבה ,כי אני נהנית גם להתארח ולנוח.
ויש דברים שאני לא יכולה לכתוב ולפרט מחשש לאאוטינג גמור, נראה לי שהכל יוצא לא מובן במה שאני כותבת. אם אכתוב את התמונה המלאה אני בטוחה במיליון אחוז שהתגובות כאן יהיו אחרות ואתם תהיו אפילו בהלם
עם כל זה אני מאוד מעריכה את תגובתך ואהבתי. אז תודה
או בכלל הפרשנות שלי לא נכונה
אז לגמרי כתבתי רק ממה שכן קראתי...
בכל אופן
כמובןןן
תקחי רק מה שרלוונטי לך ועוזר לך.. ומה שלא תזרקי לפח.
כתבתי רק איך שאני הייתי נוהגת אילו הייתי בסיטואציה כי אני לא יכולה לסבול מורכבות גדולה מידי בקשרים.. זה פשוט לא בשבילי ואז אני מרדדת את זה במוח שלי קצת לשחור לבן ומחליטה אם לוקחת את המציאות כמו שהיא או משחררת לגמרי.
אגב לגבי זה שלפעמים כן מרגישים רצויים ולפעמים לא- זה נשמע לי מאוד הגיוני, כי שוב, לארח זה תמיד קשה!!.... אז נשמע לי הגיוני שלפעמים זה מרגיש נטל.... למרות שזה באמת לא נעים. ומארח טוב אמור לדעת לשים גבולות כדי שזה לא יהפוך לו לנטל מידי (אגב הגבולות האלה עצמם יכולים להתפרש אצל האורח כחוסר נעימות.... מעגל שכזה). בקיצור.
נשמע שכל עוד את נהנת לנוח ולהתארח אז מצבך טוב וזה עצמו סימן שאתם אהובים שם והיא עושה המון עבורכם, גם אם לא הכל מפנק עד הסוף ואתם גם צריכים לשלם מחירים (תרתי משמע).
בהצלחה!!
במיוחד שיש הרבה מארחים שמזמינים לא מכל הלב...
ברמת משפחתיות מאוד קרובה
נראה לי אפשר להרגיש
אם מסתכלים עמוק פנימה ורואים את מכלול החיים
אבל כל אחד ומה שהוא מכיר.. אולי יש דברים מןרכבים יותר שאני לא מכירה
היא הציעה לו לבוא לחג, ומחכה שהוא יחזיר תשובה.
הגיוני שבינתיים היא לא יכולה לאשר לכם להגיע עד שהוא יחזיר תשובה, לא? מה היא תעשה אם הוא יחזיר תשובה חיובית? תגיד לו אה אופס פג תוקף ההזמנה שלי?
אני לא מתכוונת לזלזל בבאסה שלך!! זה באמת לא מצב נעים, ולהרגיש שמעדיפים מישהו אחר על פניכם זו ממש תחושה קשה 💜💜
אבל נראה לי שאפשר להתייחס לסיטואציה בלי פרשנויות, וזו סיטואציה שיכולה לקרות ולא מעידה על טיב היחסים הכללי.
אני מאמינה שכל קשר בין הורים לילדים הוא מעגל סגור עם נסיבות שונות
ולא.. לא חייב שוויון בין אחים
כי הצרכים שונים
והדינמיקה שונה
אני יכולה לספר שיצא לי פעם להיות הצד 'המועדף'
זאתי שרק חיכו לתשובה שלה אם היא מגיעה או לא
וביטלו בגלל זה מישו אחר
זה היה נראה רע
והיה כעס
שוב- כי לא ידעו את הסיפור
ברגע שהבנתי שחמותי חזלשה את גיסתי מלבוא לשבתמבלי לשתף בסיבה ביקשתי שיסבירו- הייתי אחרי הפלה שלישית, ההורים שלי לא היו בארץ והיינו צריכים מקום מפלט מפנק
בסוף בסוף- את לא יודעת למה מעדיפים את האח
אם זה על רקע רפואי
או מצב משפחתי שלו מורכב
או שאשתו מכשפה וחמותך מפחדת להגיד לה לו
או שמונים אלף סיבות אחרות
אם את רוצה בחברתם ומעריכה אותם - תני להם קרדיט שיש להם סיבות
יכול להיות גם כאלו שאולי לא תסכימי
אבל זה שלהם
ואם את לא רוצה בחברתם ומעריכה אותם- אז שחררי
