תזכירו לי בבקשה!
אני אמורה לקבל ביום שני ה18. מחר.
והווסת הבאה: ב18 לחודש, בחודש הבא- שאז אנחנו יוצאים לנופש משפחתי...
תזכירו לי מתי לקחת את הפרימולט נור ואיך זה הולך..
לקחת שבוע לפני שאני אמורה לקבל וגם בנפש ולהפסיק כשאני רוצה לקבל מחזור?
ראש השנה כמה ימים אחכ..
שיטה אחת אומרת להתחיל מיד אחרי ביוץ, כדור אחד ליום, עד שאת רוצה לקבל
שיטה שניה- להתחיל כשבןע לפני תאריך וסת משוער (ולא פחות מ4 ימים), 2 כדורים ליום, עד שאת אוצה לקבל
בכל מקרה- חשוב להתחיל אחרי ביוץ!
הוסת תגיע כ2-4 ימים לאיר שתפסיקינאבל יכול להיות גם יותר
שימי לב שאם את עם התקן - זה יכול להשםיע על האפקטיביות
ממליצה ממש לקרוא על המאמר של דפנה מאיר הי"ד בדרך נשים
ו...אין לי שמץ מתי הביוץ שלי.. לא אחת שעוקבת..
באופן אישי לי יש נסיון טוב וזה עבד
אבל גם שמעתי על כאלו שלא
לגבי הביוץ
המחזור שלך קבוע?
לקחת אחרי ביוץ זה קריטי
יש לך כמה אופציות
לנסות לזהות ביוץ בבית
לעשות בדיקת גם
או אם המחזור קבוע ומסודר
לחשב אחורה 14 יום מיוםנקבלת וסת משוער
לקחת עוד כמה ימי ביטחון
ולקוות לטוב (אם המחזור מסודר סיכוי גבוהה שתצליחי)
יותר לכיוון ה12
ממש ממליצה להבין איך פועל המחזור החודשי מבחינה הורמונלית
ומה בדיוק פרמולט נור עושה
המאמר של דפנה מסביר את זה מצוין
רוב הסיכויים שזה אחרי ביוץ
ולכן אולי לא אמרה כלום
היי לכן..
שוב אני וענייני החמות..
אז מי שזוכרת משרשורים קודמים שלי..
כותבת פה.. ספק פריקה ספק יעוץ..
היחסים בינינו לא משהו בלשון המעטה..
ואני מרגישה שלא משנה מה אעשה- חמותי רואה רק את הרע.
בשבת של ט' באב בעלי שאל אם אפשר להגיע- אמרה שכן, אבל אז נזכרנו שזה ט' באב וצריך לחזור הביתה- ברגל ובאוטובוס וחם.. ולא רצינו להתחיל ככה את הצום, שאלנו אם יש אפשרות שיחזירו אותנו הביתה- אמרה שלא. אז אמרנו שאנחנו מעדיפים להגיע בשבת אחרת כי זה יהיה קשה.. (מספיק זמן לפני)
שאלנו שוב לגבי שבת האחרונה, כתבה "לא מסתדר לנו".
אוקיי.
אמא שלי הסכימה לקבל אותנו.
ביום חמישי האחרון בעלי חוזר מיום עבודה מפרך, הכנתי לנו ארוחה זוגית מיוחדת.. תכננו ערב זוגי.
אני פותחת את הדלת ואני מיד רואה בפנים שלו שמשהו לא בסדר.. מה קרה? "כלום." אוכל ושותק.
הבנתי שזה קשור לאמא שלו (איך לא?!)
בסוף.. הוא מראה לי את הודעה שהיא שלחה לו :
"שמעון היקר!! (שם בדוי)
רציתי לשתף אתכם בתחושות שעלו אצלנו כבר זמן מה.
לצערנו, לא יצא שתגיעו אלינו לשבת הקרובה – הילדים של אחותך נמצאים אצלנו, והיא מאושפזת בשמירת הריון.
כבר תקופה שאנחנו מרגישים שהמפגשים בינינו אינם זורמים בצורה נעימה. לדוגמה, כשאתם מגיעים לשבת, הילדים שלכם כמעט ואינם מכירים אותנו (וזה כמובן לא באשמתם), והאווירה לעיתים מרגישה מרוחקת. אבא הולך לבית הכנסת לבד, ולעומת זאת, גיסך, כשהוא מגיע, מצטרף אליו תמיד.
בנוסף, אין לנו קשר עם אשתך – גם כשאנחנו מתקשרים, היא אינה עונה, וזה יוצר תחושת ניתוק. ניסינו לא פעם לגשר על הפער – בין אם זה במפגשים בפארק, או כשהזמנו לארוחה – אך לא הרגשנו שהייתה מעורבות מלאה או רצון להישאר. לעיתים נראה שאתם מגיעים כשהכול מוכן, ואז עוזבים מיד, וזה חוזר על עצמו.
אנחנו מבינים שלכל אחד יש את סדרי העדיפויות שלו, אך כך נוצר מצב שבו הקשר מתרחק. ייתכן שיש משקעים או כעסים, למשל סביב נושא הדירה – אבל כבר מההתחלה הבהרנו שאנחנו לא מתחייבים לעזרה כלכלית בעניין הזה, ( אולי יש הרגשה שאנחנו חייבים) אבל בואו נבהיר שאנחנו לא חייבים שום דבר בחיים שלנו לא בקשנו מההורים שלנו שום דבר. תודה לבורא עולם שעזר לנו בכל.
אנחנו מאמינים שכבוד צריך להיות הדדי. כשאנחנו מרגישים שאין כלפינו כבוד או רצון לקרבה – קשה לנו להמשיך להתקרב בכוח.
העולם הזה הוא גלגל – וכשיגיע היום, הילדים יגדלו וישאלו שאלות, נוכל לומר שפעלנו לפי האופן שבו התייחסו אלינו.
מאחלים לכם שבת שלום."
דעתי בעניין:
יש פה מן האמת.. אבל השאלה החשובה ביותר היא.. למה אנחנו כך?
ויש פה גם המון שקרים (למשל- בחיים לא היה מצב שלא עניתי לה לטלפון, אם כבר- כל פעם שהייתי מתקשרת- היא לא עונה לי) , וחוסר לקיחת אחריות בקשר. רק אנחנו אשמים. אנחנו מתנהגים בצורה כזו או אחרת- ממש בלי סיבה..
גם סביב נושא הדירה – זה לא רק העניין הכלכלי. הבעיה היא לא רק בכסף שלא עזרו, אלא גם לא הסכימו לכבד את ההורים שלי ולשבת יחד לדיון מכבד, ולא רק זה, אלא גם חמי דיבר עליי דברים לא יפים ולא נכונים באוזני ההורים שלי.. ממש ליכלך עליי באוזני ההורים שלי,
וכשאני אמרתי לחמותי שנפגעתי שלא הסכימו להיפגש עם ההורים שלי, אמרה לי : "נכון, לא רצינו להיפגש איתם כי לא רצינו לספר להם איזו כלה את.."
הנושא שהיא כתבה שאנחנו באים על מוכן- ממש לא, פשוט הרבה פעמים לא משתפים אותנו ואין לנו מושג שמתארגנים ומכינים דברים.. ודיברנו על זה כמה פעמים עם הגיסות שלי.. גם כשהן מתארגנות, הן שולחות לי את אחת הגיסות למסור לי מסר.. אפעם לא שאלו האם מתאים לי להכין דווקא את זה ? (גם כשידעו שאנחנו במצב כלכלי לא משהו)
ברור לי, גם העניין של בית הכנסת, היא לא באה בטענה נגד בן שלה, היא כל הזמן נותנת תחושה שאני אשמה שבעלי לא יוצא עם אבא שלו לתפילות, שאני לא מאפשרת.. וזה בכלל לא נכון. וכל פעם , שאני שם, זה עושה לי לחץ שיחשבו שזו אני.. ולוחצת עליו לצאת עם אבא שלו.. והוא מתעצבן עליי..
"עוזבים מיד..?" לא תמיד, בכלל לא. אבל היא רואה רק את הרע, רק את המקרים שכן עזבנו ראשונים. וברוב המקרים זה היה בשעות מאוחרות, כשהילדים שלי כבר היו עייפים מאוד. ויש לי עוד נסיעה רחוקה באוטובוס הביתה.
למשל בראש השנה שנה שעברה, התקשרתי לשאול מה לעשות? סיכמנו שאכין את הסלטים והחלות.. עמדתי עד 4 בבוקר והכנתי סלטים בכמויות.. היא ובעלה אפילו לא נגעו בסלטים שלי.. ובשביל העקיצה היא הייתה חייבת לשאול את בעלי- "איך הכנת את הבטטה?" כאילו להדגיש שאני לא עושה כלום.
שום דבר היא לא מעריכה, ככל שאעשה יותר- ככה תדרוש יותר.
מדברת איתנו על רצון לקרבה וכבוד?
ברור, קשה לשמור על קשר רציף ומכבד כשעל כל טעות קטנה- ישר עושים עלינו נתק וברוגז ולא מדברים איתנו תקופה עד שנוכיח שאנחנו ילדים טובים.
וכל פעם שאנחנו מגיעים היא עוקצת ומשפילה את בעלי, שהוא בעצמו לא רוצה לנסוע אליהם..
נורא מפריע לי, זה לא פעם ראשונה, הם עושים את זה המון פעמים שהם מטנפים עליי באוזני בעלי ומסיטים אותו נגדי (במקרה הזה- למה להגיד שאני לא עונה לטלפונים?! מתי התקשרת?! מה המטרה? שהוא יריב איתי?
יש לי פה עוד מלאא הוכחות ומלא דרכים להצדיק את עצמי בקלות, ולהוכיח שהדברים שהיא כתבה פה- פשוט לא מדויקים והאשמה היא לא רק שלנו.
אני נורא עצבנית.
ולא יודעת איך לסגנן לה הודעה בחזרה,
מצד אחד, אני יודעת שאין לי מה להוכיח לבנאדם שרואה רק כמה שהוא בסדר.
"וכשיגיע היום, הילדים יגדלו וישאלו שאלות, נוכל לומר שפעלנו לפי האופן שבו התייחסו אלינו."- גם אנחנו מתנהגים בדיוק באותו האופן שבו מתנהגים אלינו.
בעלי מאוד עצוב מזה. הוא רוצה קשר, אבל הוא מבין שזה קשר לא הגיוני.
אוף,
אין לי כוח להסביר ולהוכיח ואני לא עד כדי כך רעה ומכשפה.
מי שרוצה יכולה להציץ בשרשורים הקודמים שלי, על מקרים ספציפיים..
יש לי כעס, יש לי אכזבה,
יש לי רצון שהם לא יהיו חלק מהחיים שלי.
אבל אני אפעם לא דיברתי בצורה לא מכבדת ואפעם לא התנהגתי בחוצפה.
אני חושבת שיש לה בעיה במשקפיים,
היא רואה רק את מה שלא טוב.
לא יודעת מה לעשות,
האם לכתוב ולהוכיח לה..?
האם לוותר ולסתום ?
באמת, מציק לי מאוד.
לא משנה מה אעשה- חמותי רואה רק את הרע.
אז תעשי מה שמתאים לך וזהו..
לצערי הגעתי גם למסקנה הזאת בקשר ביננו. אנחנו אף פעם לא בסדר לא משנה כמה נתאמץ, אז הפסקתי להתאמץ
אצלנו זה כנראה הבדלי מנטליות.
אז מההתחלה כנראה כבר הייתי "על הכוונת".
ובאמת אם לא רוצים אותנו אז ביי. אי אפשר כל החיים לנסות להיות בקשר עם מי שלא רוצה בנו
בדגש על מבין
ושבעלך ייקבל ממנו
וייתן לכם הדרכה ברורב איך אתם מתנהלים מולה
אוווו
שהייתי אומרת לה ביי ביי בייבבבבב
כי גם ככה לא מוערך,
אבל בעלי.. מנסה לכבד כמה שאפשר,
ולא נעים לו. "בכל זאת הם ההורים שלי"- ככה הוא אומר..
את צריכה יעוץ חיצוני
*אתם*, לא את
דמות מבחוץ שאתם סומכים עליה.
מקצועית ותורנית
ושתעשה לכם סדר
מה אתם מחויבים ומה לא
ואיך שומרים על הגבולות שלכם בתוך הכיבוד הורים.
נשמה הדבר הכי יקר בעולם זו הזוגיות שלכם והבית שלכם
נשמע שאת רוצה לכבד את הוריו, ובעלך בטח ובטח רוצה, אבל זה מאד קשה כי הם לא אנשים פשוטים.
אני חושבת שייעוץ יעזור לכם מאד לדייק את ההתנהלות שלכם מולם
(אני לא זוכרת את כל השרשורים שלך בנושא אבל כן זוכרת שזה משהו שכבר עלה בעבר..)
בהצלחה יקרה, איתך בלב!
יש דבר כזה אישיות נרקיסיסטית. מכירה אנשים כאלה. הם כותבים מילה במילה בצורה שכתבו לכם.
יכול להיות שאני טועה , אבל יכול להיות שגם לא...
בכל אופן עם אנשים כאלה אתה תמיד מרגיש שאתה לא בסדר.. שמשהו בך רע. ותמיד יש מחשבות איתם מה אני לא בסדר והרגשה חמוצה וכבדה בלב ובגרון.מין אי שקט כזה.
באופן אישי אי רואה שהכי טוב עם אנשים כאלה זה לא לקחת אותם בכלל ללב, ולהתרחק. בעיקר מבחינה נפשית ולאו דווקא פיזית(אבל אם אין ברירה גם).
הדבר שהכי חשוב זה ההבנה החד משמעית שאתם בסדר . בדרך כלל עם אנשים נורמלים יש גם לפעמים אי הבנות או חיכוכים אבל מדברים על הדברים והם מסתדרים.
השאלה המרכזית לדעתי שעונה על האם האנשים האלה נורמטיביים או לא זה האם יש להם יכולת לעשות גם חשבון נפש ולקחת אחריות גם על הטעויות שלהם. אם התשובה היא לא, והם עסוקים כל הזמן רק מה לא בסדר אצלכם, מה אתם עשיתם להם וכו'. זאת בעיה, והיא לא שלכם. ועוד משהו שמאפיין את האנשים האלה- זה עיסוק אובססיבי בעניין הכבוד שלהם .
צריך להבין שקשר עם אנשים כאלה זה קשר ששואב את כל האנרגיה והכוחות, גורם להרבה תסכול חוסר אונים והרבה כאב. והם בדרך כלל נמשכים לאנשים תמימים, ישרים וטובים שיש להם הרבה מצפון ורגשות אשם. התהליך מול אנשים כאלה הוא בעיקר תהליך שלכם פנימה בנפש שלכם, הוא לא פשוט. בעיקר כי הם פוגעים באנשים רגישים מוסריים. אבל הוא תהליך אפשרי. מניסיון אישי...
שיהיה המון בהצלחה. וחיבוק.
מציעה כיוון חשיבה שונה - אצלי הוא עשה נפלאות. אבל זו עבודה פנימית לגמרי, וזה יותר שייך למי שההורה שלו, ואם אנחנו לא שם ולא מסוגלים להיות שם - עדיף כמו העצה הפשוטה לשמור מרחק ריגשית ופיזית.
יסוד של קשרים נרקסיסטים הוא באשליית השליטה, כאילו הם יכולים לשחק באנשים שסביבם לגרום להם להרגיש רע כמו שכבר כתבו לך כדי להיכנס ללופ של ריצוי. אבל זה פחות משנה מה הם 
משנה יותר איך אתם מול זה -יש חשש תמידי של פגיעה אפשרית מאנשים כאלה, איפה הם יתפסו אותי מה הם יגידו או לא יגידו איפה הם ימצאו דרך לסחוט אותי... והפחד הזה הוא עצמו מה שמאכיל את התחושה אצל הנרקסיסט - שיש לי מקום שבו אני יכול לשלוט, יש לי כפתורים שאותם אני יכול להפעיל אצל השני, ואת זה הם עושים דווקא לאלה שקרובים להם שיש מקום שהאמירות שלהם ישפיעו.
יכולה לכתוב לך מניסיון אישי שמה שהציל לי את הקשר עם ההורים שלי (אבא נוקשה מאוד, אדם לא קל בכלל ואמא שאומרת אמן לכל מה שהוא אומר) זה שער הביטחון - בעבודה הנפשית הפנימית שלו - זה לקח זמן אבל נבנה לאט לאט, ההבנה שאין שום אדם בעולם שיכול להועיל לי או להזיק לי לא בדיבורים ולא במעשים, להוציא לגמרי את האפשרות שהמוח שלנו נותן לשליטה של אדם כזה בכל מרחב ששייך לנו.
דבר שני ההבנה שאם השם שם את האדם הזה כהורה שלי (או של הבעל במקרה שלך) אני צריכה לכבד אותו ולכבד הכוונה להיות בעמדת כבוד פנימית כלפי ההחלטה של השם לשים אותו בחיים מעליי, זה לא אומר בכלל שאני צריכה לעשות משהו שנוגד את הרצון שלי, אבל זה כן אומר שאני צריכה להתמקד באמונה שהורה בטבעו הראשוני רוצה להיטיב והצורך הזה בשליטה וכבוד שגורם לו להרע הוא כיסוי לאותו טבע בסיסי (בנרקסיזם זה ממש כמו כלא פנימי).
להתפלל הרבה להשם שההורים יהיו צינור רק לטוב, ברצונו של השם וכשבוטחים בו גם חומץ יכול להאיר ממליצה על הספר לחזור הביתה גישת שפר. דייק לי את העבודה מאוד. שוב אומרת זו יותר עבודה של בעלך מאשר שלך.
אני יודעת שהדברים הם מורכבים ואני כותבת אותם בתמציתיות אבל זה שווה התבוננות .
מניסיון שלי וגם של עוד כמה עם דפוסים של הורים מורכבים מאוד, זה באמת משנה המון.
יכולה להגיד שאצלי הדינמיקה השתנתה מאוד, ההורים מלהיות משפילים מקטינים ועל עזרה לא היה מה לדבר.
משהו בכלא הזה השתחרר וממש קיבלתי הורים במלוא מובן המילה, אבא שלי עזר לנו בתקופה קשה, ממש ליווה אותנו והאמיו - ותמיד יכל להיות לי את הפחד שמתי הוא יתהפך עלינו ופתאום יתחיל לבקש בחזרה דברים ולהתערב בכל מיני דברים.- זה לא קרה ולהיפך, כי כל הזמן הזכרתי לעצמי שגם הטוב לא מגיע ממנו ואני לא אסירת תודה, אני מודה על הטוב אבל משוחרת ומבינה שהוא לגמרי הצינור של השם להעביר אליי את הטוב ואיזה כיף תודה להשם שהטוב מגיע דרך ההורים.
עוד משהו שכן נוגע לדעתי גם אלייך, זה לשאול את עצמך למה השם שם לך דווקא אותה בחיים שלך? מה הלימוד שאת צריכה ללמוד בתוך הקשר הזה? לדעת להציב גבולות מתוך כבוד? (התמקדות בגבול שלך ולא בחוסר היגיון של השני לדוגמא- קורה הרבה בקשרים כאלה שהבקשות יכולות להיות הזויות וקל להעביר את הפוקוס אליהם במקום לתוך עצמנו)
אולי נטייה לריצויי? אולי להיפך ? אצל כל אדם זה מעורר משהו אחר. אבל אם עלה שנופל מושגח, אז הנשמות שלנו ואיפה שהשם שם אותן עוד יותר.
אני צריכה לקרוא שוב את מה שכתבת ולהתבונן במילים האלה שוב עמוק פנימה .
את נשמעת מדהימה ממש .
מקווה שאת עושה עם זה משהו בחיים האמיתיים כי אנשים ממש יכולים להרוויח ממך ולעשות תהליך שיחסוך הרבה סבל נפשי.
תודה על המילים האלה. ריגשת אותי.
וואי איזה עול זה על החיים. כאילו שהחיים עם קטנטנים כל כך קלילים, שאת צריכה את העומס הזה גם.
היא כביכול כותבת בצורה מנומסת, אבל יש שם הרבה ביקורת נוקבת ועמוקה.
להשתמש באיום- "נגיד לילדים שלכם איך אתם התנהגתם כלפינו" וכו'- זה ממש ממש לא חכם.
לא משתמשים באיומים כדי להשיג קרבה.
לא הייתי חופרת ומסה למצות את הטוב מהרע, או עושה רונדלים איך בכל זאת למצוא חן בעיניהם.
אנשים שמוצאים תמיד את הרע וידאגו לאווירה נאחס- כמה שפחות בחיי, אם בכלל.
זו החלטה שצריך לקבל אותה באומץ.
להתנתק ולקבל את ההשלכות של הנתק הזה.
להתנתק רגשית קודם כל. נגיד לא לענות לה על ההודעה הנ"ל.
להשאיר אותה עם הביקורת.
לא לפתוח דיון. לא לנסות להבין. לא להתנצל. לא לנתח כל מקרה לגופו. אין לזה סוף.
להבין עד הסוף, שהמגע איתה עושה לכם רע, וכדי שיהיה לכם כוחות לטפל במתוקים שלכם- אתם פשוט מתנתקים.
יעשו עליכם חרם במשפחה? אוקיי. סבבה. גם ככה אתם בחוץ. וגם ככה כשאתם קרובים יוצא עקום- אז העוקץ של החרם אובד.
ניתוק יכאב בהתחלה ואולי גם יפחיד, אבל בסוף זה ישחרר אתכם ממנה.
במקום ליפול במלכודות שהיא טומנת לכם- אתם בכלל לא שם.
פעם ב--- לבוא ולהיות נחמדים וזהו.
לא מדובשכם ולא מעוקצכם.
תחשבי מה ייתן לך כוח במסגרת הדברים שאת יודעת עליה ועליהם כמשפחה.
הכוח הנפשי שלך הוא הדבר החשוב ביותר.
את כל כך טובה!
אבל עוזר להבין שהייסורים מאת ה', אין בכלל אנשים ואף אחד לא יכול להזיק לך, הכל ממנו.
להתפלל שה' ישלח תמיד כוחות, להתפלל שיעזור לך להתנתק מהבעיה הזאת, שתפסיק כל כך להשתלט לך על החיים. כי יש לך המון טוב בחיים בעל שאוהב, ילדים בריאים,
אני יודעת שזה פוגע כמו חץ בלב המילים של חמותך, אצלך זה מילים של חמותך, אצל אחר זה ייסורים בפרנסה או בריאות, באנו לעולם הזה לעבוד. אז תתחזקי בתפילה ותשפכי אליו את כל הצער ובעיקר תבקשי ממנו להבין אותו.
ואני מצטרפת להמלצות פה על יעוץ זוגי לשניכם סביב הנושא.
אבל לא ציינת - מה בעלך חושב על ההודעה שלה?
כתבת שאת לא יודעת איך לנסח לה הודעה חזרה, אבל היא שלחה אליו, לא אלייך אם אני מבינה נכון, אז מן הסתם הוא זה שצריך לחשוב מה לענות. איפה הוא בכל הסיפור?
זו לא השאלה שלך לדעתי
אבל אני כן חושבת שיש לך אחת מ2 אופציות
1. למנף את זה לטובתך ולענות בהודעה חוזרת מלאת אמפטיה ולהציע שיחה טיפולית. ואז באמת נראה מי עשה הכל ומי לא.
2. להתנצל על התחושות שלה ולומר שגם מצידכם יש אי אילו קשיים שאתם מרגישים שלא רואים, ולאחל לימים יותר טובים (קרי, להשאיר ככה)
זה תלוי גם בבעלך כמובן
שולחת חיבוק על הקושי❤️
אבל חמותך נשמעת עם קווים נרקיסיסטים, גם בהתחשב בהודעה הקודמת שלך.
זה מאוד מורכב אבל יש דרכים להתמודד עם זה, בעזרת איש מקצוע שמתמחה בנרקיסיזם. אולי יש פה מישהי שיכולה להמליץ על מטפל.
זה לא משהו שיעבור לבד, זה לפחות לכל החיים כי זה גם משפיע על הזוגיות בצורה ישירה. חשוב להשקיע בזה.
בחיים לא הייתי מסכימה להכין סלטים לחג או שבת.
זה הכי קשה.
עוד לא שמעתי שנותנים לאורחים להכין את החלקים הקשים. מילא סלט- שניים.
אבל את כל הסלטים לכל החג (ראש השנה חג ארוך) לכל המשפחה?
תוספת כמו אורז, תפחי אדמה, מרק- אהלן וסהלן. אבל לבקש מכלה להכין סלטים זו ממש הגזמה לדעתי ואם הסכמת ועשית זה מעל ומעבר.
ואנחנו עוד שניה בראש השנה הבא וזה עדיין מטריד אותך- מבינה לגמרי.
לדעתי היא אישה לא הוגנת.
לא הייתי עונה בכלל ושולחת את בעלי לבד שמתאפשר לו והוא מעוניין.
ולכן עונה בזהירות יותר.
אצלנו מה שעוזר זה לשנות עמדת נפש.
אנחנו פשוט לא מכניסים ללב שלנו כלום, ולא מצפים לכלום.
אף אחד לא חייב לנו כלום זה נכון ומדוייק, וכך בדיוק אנחנו מתנהגים. לא מצפים לכלום- לא למילה טובה, לא לאירוח, לא לעזרה כלכלית.
ובנוסף למדנו לסנן תגובות.
אצלנו לי קל יותר בזה, אז לרוב אני זו שמנהלת את התקשורת הזו למרות שההמלצה היא שהילד ינהל אותה ולא הכלה... אבל ממש להבהיר מה מתאים לנו- אנחנו רוצים לבוא, אבל מתאים לנו יום שני לביקור של x זמן, שלישי לביקור של y זמן או שבת. מסתדר? נשמח מאוד. לא מסתדר? תעדכנו מתי שכן ואם יתאים גם לנו מעולה.
ולשחרר!!
לנשום עמוק עמוק ולהתעלם מתגובות שמגיעות.
כולל להתעלם מהתעלמות ונתק מכוונים.
לא עונים? אנחנו עדיין מתקשרים פעם ביומיים. החלטה שלהם לא לענות.
אני לקחתי על עצמי להשתדל להציע כל שבת שאנחנו באים להכין 2 דברים שמתאים לי להכין באותה שבת. למשל סלט ותפא בתנור או עוגיות וחלות... לפעמים הדברים מתאימים להם, לפעמים לא, אבל ראיתי שזה כן נותן להם תחושה טובה.
וגם אני קיבלתי לא מעט תגובות על איזה כלה אני,
בעלי קיבל הודעות שהוא לא יודע מה זה להיות ילד ושיתבייש בהתנהגות שלו,
קיבלנו צעקות על זה שאנחנו לא מגיעים מספיק, ומצד שני כשביקשנו להגיע ליומיים שאלו אותנו למה להורים שלי הגענו רק לערב אחד ואליהם פתאום אנחנו רוצים יומיים והם לא רוצים לקחת חופש מהעבודה (גם כשהבהרנו שאין שום צורך לקחת חופש מהעבודה ואנחנו נמצא מה לעשות עם הילדים בבוקר, מחוץ לבית כדי לא להפריע, זה לא עזר... וגם כשאמרנו שאנחנו יכולים גם להגיע רק לערב אחד היינו לא בסדר)
אבל באמת באמת למדנו שהדברים לא צריכים להיכנס אל הלב.
אנחנו מתפללים על זה המון,
משתדלים להיות שלמים עם הצד שלנו ולדעת שעשינו את המקסימום לקשר טוב,
ויודעים שהקב"ה מביא לכל אחד את הניסיון שהוא יכול לעמוד בו. אז אם קיבלנו את זה כנראה שיש בנו את הכוחות.
ולגבי הילדים- ילדים יודעים ומרגישים יופי, הם לא צריכים שיגידו להם כלום. אז אל תדאגי ממה שתגיד להם...
לשאלה האם אפשר להגיע ליומיים, ועוד שהצעתם להיות מחוץ לבית בבוקר 😔
כל הכבוד שאתם מצליחים להתעלות על זה ולהמשיך למנוי בקשר.
@הילושש כמובן גם את מה שאת כתבת ואת ההודעה של חמותך היה לי קשה לקרוא,
לדעתי הקטנה תצטרכו לסגל הלך רוח כמו שמתואר בתגובה של שוב פה, או להתרחק מחמותך אפילו עוד יותר.
בכלל לא לקחתי את זה קשה, והתגובה אפילו לא היתה לנו עצובה כי צפינו אותה...
כתבתי את זה כי זו דוגמא לכך שלא משנה מה אנחנו עושים- אנחנו לא בסדר. ולכן מההתחלה בוחרים לעשות את מה שטוב לנו, עם השתדלות שיהיה להם טווח מסויים של בחירה האם לאפשר לנו את הקשר או שהם בוחרים להתרחק.
זה אנשים שהורסים.
למה לשמור על קשר עם הורה כזה?
לא אומרת לא לענות לה מעכשיו לשום שיחה, אבל לא לשים עליה פס.
לעשות מה שמתאים לכם, לשבת להבין שאתם שניכם מולם ולא משהו בינכם.
ופשוט לא להתייחס למניפולציות האלה.
זה אנשים מזעזעים בעיניי
זה סיוט לחיות עם מישהו שלא רואה אותך בטוב.
לא מגיע לכם את זה.
הייתי עונה לה משהו כמו,
אנחנו עושים מה שמתאים לנו ואף פעם לא באים לפגוע בכם. סליחה אם נפגעתם.
משתדלים להגיע ולכבד.
ביי
מעתה ועילך להתחשב רק בכם. לא להכין כלום ולא להישאר מעבר למה שמתאים לכם ולא כלום.
מי שרואה אתכם ככה ועוד אין לו בעיה לסכסך בניכם - לא שווה יחס.
המלצה שלי- רחוק מהעין רחוק מהלב
להיפגש לעיתים רחוקות כשמתאים ונוח לכם.
כי אי אפשר לשנות אנשים מבוגרים, לא יעזור להסביר להם את אותו דבר מאה פעם.
איך בעלי אמר לה פעם "ועזב את אביו ואימו ודבק באישתו"
חח מאז היא פחות מציקה
אבל באמת זה מעייף המלחמות האלו, אז פשוט כדאי לקחת מרחק
כמובן לבעלך לאפשר אם הוא רוצה לבד לקפוץ למשל כי זו אמא שלו בכל זאת.. או לתת לילדים לעשות שיחות וידאו, אבל כמשפחה נפגשים או בשבתות בעירבון מוגבל
עכשיו רואה שתייגת אותי,
אז קודם כל שמחה ממש לשמוע שהתגובה הקודמת נפלה על אוזניים קשובות.
אמנם לא זוכרת לגמרי את פרטי המקרה ומה בדיוק כתבתי אז, אבל זוכרת שכמה שניסיתי, הרגשתי שלא מספיק מובן המקום שממנו אני כותבת, כלומר צריך להכיר אותי ואת מה שעברתי בחיים כדי להבין את הגישה ואת זה לא ממש הצלחתי להסביר. אז אני ממש שמחה שלא לקחת את התגובה ההיא למקום שלא כיוונתי אליו..
עכשיו לעניין הזה,
אני חושבת שאני מכירה קצת את המנטליות שלך שעולה מבין ההודעה שלך של "אשתו כגופו".
אבל בהקשר של משפחה מורחבת אני ממש כופרת בזה.
אני מאוד מאמינה בלהציב גבול והפרדה בין הבית שאתם בונים ליסודות שינקתם מהם.
אבל זה עובד לשני הכיוונים.
כלומר על הקשר של בעלך עם אמא שלו, זה לא שווה הקשר *שלכם* לאמא שלו.
וזה קצת מתערבב בהודעה שלך.
בואי נתחיל שבכלל לא בריא שהוא הראה לך את ההודעה. למה? איזה דבר טוב יכול לצאת מזה?
קשה לו מול אמא שלו? אדרבה שיתמודד. שיקח אחריות ויחפש בתוכו טת התשובות. לא שאת תעני לו אותם. זה הכי קל.
אני הייתי מדמיינת את הסיטואציה כך.
הכנתם ערב שווה, ציפית לקבל אותו במצב רוח מרומם, הוא חזר מבואס.
הייתי שואלת מה? מה ביאס אותך? הוא היה עונה: סתם, אמא שלי, קצת ביאסה אותי.
את עונה: וואלה, באסה. טוב בוא נאכל..
כזה.. כמו שהוא היה מספר שהבוס בעבודה העיר לו על משהו וזה מבאס.
אבל הייתי נותנת לו להתמודד עם הקלחת הזו בעצמו.
מה שכן הייתי עושה, זה משקפת לו אם ואיך זה משפיע על האווירה בבית (לצורך העניין עם כל ערב חוזר בדיכי או שהוא פחות קשוב אליכם בגלל שהיא מעסיקה אותו מדי בהתנהגות שלה)
תוך כדי שאת מאפשרת לו גיבוי מלא שירגיש שהבית שלו זה הביטחון שלו. גם כשהוא בוחר "בה" או שהוא בוחר בבחירה הקלה של להימנע מעימות.
בסוף הוא לא יוכל לברוח מזה ויצטרך למצוא בעצמו את הכוח לעמוד מולה/ מול הטענות.
לעמוד מולה זה לא אומר להתווכח. לעמוד מולה זה אומר גם לחזור כמו מנטרה על העקרונות שלו ולא להתרגש מהאמירות שלה.
הילדים יגדלו ו..
אוקי. בסדר. הכל טוב. שיהיה לך יום טוב.
כזה.
אני בכלל לא מתייחסת לתוכן הטענות כי לדעתי הן לא שוות התייחסות.
לא כי אני מזלזלת בך חס וחלילה. אלא כי באמת מבחינת איך שאני רואה את הסצנה. זה סתם מילוי תוכן שהבמאי היה צריך להכניס. אם זה לא היה זה, זה היה טענות אחרות.
באמת כאמירה. אני חושבת שלא נכון בכלל להתייחס לתוכן. לא בקריאה, לא בתגובה הרגשית, ובטח לא בתגובה חזרה. אין עניין לפרק את הטענות ולהפריך או להצטדק. את יודעת שאת בסדר. את יודעת שאת בסדר!!!
את יודעת שאת בסדר!!!!!
אז אם את יודעת שאת בסדר, למה להקדיש לזה זמן מחשבה ועצבים?
אם השכן היה אומר לך שההשקייה שלכם זורמת ומרטיבה את הגינה שלו, וממש נכנס לזה באמוציות ונותן לך פירוט של כל החישוב המתמטיקה של הזוויות מאיפה זולג ובאיזה עוצמה ולפי השעות זה מגיע ל..
ואת יודעת שאין לכם בגלל שום השקיה.
מה היית מרגישה במהלך השמעת הטענות? האם היית מתחילה להסביר לו למה החישוב שלו מוטעה? האם היית מרגישה טלטלה רגשית שבאים אלייך בטענות?
או שהיית מרגישה שהכל טוב, אולי קצת חיוך מבויש כי את יודעת שיש פה טעות ברמה הבסיסית ביותר כי את יודעת שאת לא אשמה כי אין לכם בכלל שום השקייה ואין לכם דבר וחצי דבר עם הטענות. ולכן אין מה להילחץ או להיפגע. זו פשוט טעות שיכולה אולי אפילו להיות משעשעת אולי.
אז אותו דבר גם פה. היא רואה רק את הרע בכל דבר. מכירה אנשים כאלו. זה מבאס אש מסכימה איתך. אבל אני לא נעלבת מהם ולא מנסה להצטדק מולם. אני יודעת שאני בסדר, לכן הטענות לא פוגעות בסנטר שלי, מבינה למה אני מתכוונת?
לא לחפש מחמאות, לא הכרת תודה, לא פרגון, לא עזרה. פשוט לא לצפות.
היא מה שהיא בתור בן אדם.
כיבוד הורים תנסו לכבד רק בשל העובדה שכאמא היא גידלה את בעלך וזה לא משהו שאפשר לקחת ויהי מה.
כל השאר זה בונוס.
מבחינת מה שאתם יכולים להביא לקשר, אז קודם כל הפרדה ברורה (לטעמי ולתפיסתי) בין הקשר של בעלך לאמא, לבין הקשר בין המשפחה (את,בעלך והילדים) לאמא.
שהוא יתנהל על פי הבנתו. ואתם והילדים כמשפחה, לפי הגבולות שנכונים לכם.
הכל בחיוך ובביטחון מלא. אני חושבת שחובה השילוב בין האסרטיביות להכלה כדי למצוא את דרך המלך לנהל קשר כזה מורכב.
בהצלחה רבה!
אנחנו עוברים עוד שבוע דירה בעזרת ה'
לפני שבוע וחצי דיברתי עם מישהו שקיבלתי עליו המלצות...
די רדפתי אחריו והיה קשה להשיג אותו, כל פעם אמר לי לחזור אליו בשעה אחרת...
עד שהצלחתי,סגר לנו כביכול ביומן את התאריך. אמר שאתקשר מאוחר יותר להצעת מחיר
בפועל רדפתי אחריו כל פעם עם תירוץ או אמיתי לא יכול היה לדבר...
הצעת מחיר קיבלתי רק ביום שישי!!!!האחרון!!!!
וראיתי רק לדבר כדי לסגור דברים סופיים. שלחתי אפילו מישהו אחר לנסות לתקשר איתו
והוא אמר הוא באמצע הבדלה ויחזור והכל בסדר וכו'.. בפועל חזר אליי אתמול אחה"צ כשעוד שבוע המעבר והחלטנו לסגור עם מישהו אחר מרוב לחץ ובמקביל גם אושפזתי בהריון בסיכון. וכתבתי לו בהודעה שבגלל שגרר את זה סגרתי עם מישהו אחר ... הוא התחיל להתעצבן עליי לומר שהוא סגר איתנו ומה אני כבר רוצה ולצאת עליי
כתבתי לו הבוקר סוג של הודעה מתנצלת אבל אסרטיבית וראיתי שקרא ולא ענה
ההתנהלות הזו נשמעת לכן תקינה? האם עשיתי בשכל לדעתכן?
בעלי רצה לסגור עם המוביל בערך חודש מראש. עכשיו שבוע וחצי לפני המעבר הוא פתאום טען שהסתכל שוב על התכולה, (אחרי ששלחנו לו סרטונים והערכות בפרוט כדי שלא יצוצו בעיות) הוא פתאום טען שהוא לא יוכל להכניס את התכולה שלנו אצלו ונתן לנו מספר של מוביל אחר שרוצה אלף שקל יותר מהמוביל הראשון!
בסוף בעלי מצא בלחץ מוביל אחר עם המלצות שגם מתכוון לגבות מחיר הרבה יותר נמוך מראשון.
מה לעשות, כנראה שיש אנשים לא רציניים בעסק הזה. בטח אם היית נשארת איתו הוא החה מעלה את המחיר או לא נזהר על התכולה כמו שצריך ושובר משהו.
אל תצפי ממנו להתנצלות, רק תגידי תודה שזה נגמר. גם למה את עשית את ההתנהלות עם המוביל כשאת מאושפזת בהריון בסיכון?
למה שבעלך לא יטפל בזה?
לפחות שייקח רק חלק מהאחריות ולא הכל יהיה עלייך.
כל זוג וחלוקת העבודה שלו
דווקא אצלי בהריון פיזית קשה לי לזוז אבל לתאם דברים בטלפון זה דבר שזורם לי בכללי בחיים.. אז הרבה פעמים זאת אני שבתקשורת מול בעלי המקצוע. גם אם ח"ו אהיה מאושפזת - מה הבעיה לעשות משהו בטלפון בזמן שאני שם?
אני נעקצתי גם והוא לא רצה להחזיר לי את המקדמה
למרות שלא היו הקלטות ולא שום דבר ואמר שישלח ולא שלח
וגם בשיחה הבודדת שהיתה אמר שאשלח לו תמונות ויביא הצעת מחיר
בקיצור התחיל להמציא לי וואחד מגדלים בשביל לעלות את המחיר שניה לפני שעוברת
אז סגרתי עם משהו יותר יקר אבל יותר אמין והלב יותר שקט שיודע לעשות את העבודה
כל פעם סרטים עם ההובלות
עושים מה בא להם…
גם כאלו שבאו עם המלצות
מעצבן ממש
ועשית נכון, חבל על לחץ מיותר.
מקווה שהוא ירגע
לא נשארו לי הרבה בגדים לגיל הזה מהילדים הגדולים יותר ואני צריכה לקנות
וגם איזה בגדים קונים לתינוק שיוולד בע"ה בחשוון?
צריך גופיות ארוכות? ואוברולים דקים או עבים?
יש מקומות שיספיק ארוך ודק. אפשר שתי שכבות.
ויש מקומות שכבר יהיה יותר קר, ותצטרכי שכבה עבה ושכבה דקה.
לק"י
גטקסים ובגדי גוף ארוכים ודקים, ואוברולים חורפיים במידה שתתאים גם להמשך (0-3 כנראה).
ואם יהיה חם- מקסימום מלבישים 2 גטקסים ו-2 בגדי גוף, או קונים כמה אוברולים דקים.
לפעמים גם קרטרס במבצעים
וגולף באאוטלט
וטרמינל x
אבל תמיד חוזרת לנקסט
אין על האיכות ביחס למחיר
אם זה מדד כ"כ.. בגלל אופן, אני הלבשתי 2 שכבות דק ארוך כשאנחנו היינו עם קצר (2 שכבות שלמות, גם במכנסיים וגם בגוף) קניתי מארז של אוברולים בנקסט ואמא שלי קנתה בגדי גוף להם כאלה ורגליות באתר השם בייביבייסיק (היא אמרה שזה מחברה שהיא קנתה לנו כשהיינו תינוקות וזה איכותי) אחרי כמה שבועות התקרר ואז הלבשתי שכבה אחת פליז/פלנל וזה את טריקו דק רגיל ואז הגיע החורף והלבשתי רק חם 😉
אני חושבת שאם התינוק במשקל תקין וזה לא קשור קר במיוחד מספיק שכבה 1 או 2 דק ארוך, לפעמים בקורס יש מבצעים משתלמים, בגולף יש עכשו מבצעים באתר תבדקי איפה הכי משתלם ודברים שאת אוהבת, וכמובן גם בנקסט
ועכשיו ראיתי בגד חמוד לברית במחיר טוב, אבל דק.
ומתלבטת אם לקנות בכל זאת.
אני חושבת שמקסימום אם יהיה קר, נשים גופיה חורפית מתחת. ואם פתאום יהיה ממש חורף, נקנה בגד אחר.
(את שאר הבגדים אני צריכה לבדוק מה יש לי קודם, ויש זמן).
לק"י
אבל כנראה שעל בגדי מעבר לא...
הם לא זולים אבל איכותיים
אני קונה גם בפוקס
גולף
יש בקאסטרו גם דברים יפים
איכות טובה ממש
ותמיד יש מבצעים
ניסיתי בזארים למיניהם אבל הבגדים נהרסים בשניה
חשוון כבר ארוך לדעתי
אמורים להגיע מחר לגבעת שאול, כנפי נשרים.
יכול להיות שיהיה לנו זמן פנוי ואני מחפשת תעסוקה לילדים, בגילאי שנה וחצי עד 8.
גן שעשועים, משחקיה, או מקום להיות בו עם הילדים.
אני אהיה בלי רכב.
אשמח לרעיונות.
קצת רחוק משם, האמת...
יש גן שעשועים קטן על רחוב כנפי נשרים, וברחוב פנימי יותר יש גן שעשועים גדול יותר, שנקרא גן הבור (רחוב עמרם גאון או נטרונאי גאון, נדמה לי).
לחלופין אפשר להיכנס לזול סטוק שם, ולתת לילדים לחפש משהו אחד שהם יכולים לקנות🤭
לגבי המשחקייה- יש לך טלפון ליצירת קשר, או שאת יודעת שעות פתיחה ומחיר?
גן שעשועים- איפה יש בכנפי נשרים?
ראיתי שיש גם ברחוב אלקבץ.
את מכירה?
איך הוא יחסית לגן הבור, יש משהו שעדיף?
אפשר גם משהו בקרית משה, שקל להגיע אליו באוטובוס.
להכנס לחנויות אני פחות רוצה כרגע
נראה אם נצטרך את זה בסוף, או שלא נצטרך להתעכב.
בהר נוף יתאים. יש אחד די אטרקטיבי, אבל לא יודעת לומר אם הוא במרחק הליכה...
אבל אולי אפשר לרדת קצת לתוך יער ירושלים, וזה גם יהיה נחמד לילדים.
כמעט שנה אחרי לידה, המחזור עדיין לא חזר בצורה מסודרת (גם לפני הלידה הוא לא היה מי יודע מה סדיר)
בכללי מכירה מעצמי דימומים מידי פעם אבל לא ככה...
כבר כמה ימים יש הפרשה ורודה או אדומה בהירה בניגוב. על התחתון (כהה) לא רואה דם. לפני כמה ימים היה כתם קטנצי'ק על התחתון וזהו.
הרב אמר לי כרגע שאפשר להיות בקרבה אבל לפני קיום אישות לבדוק בניגוב, אם נקי אפשר כרגיל ואם יש אדום בניגוב - להמנע
כרגע נמנעת מהלחץ שזה בטעות כן מחזור....
לא מונעת,כבר לא מניקה
מכירות דבר כזה?
הפחד שלי זה שזה מחזור פשוט מאד חלש.. לא משהו שאני מכירה מעצמי בעבר ואני כבר אחרי כמה לידות ב'ה.
שהקשר ביניהן הוא ששתיהן קשורות לעניינים חברתיים.
1. נניח ואתן רוצות להתקשר למישהי כדי לאחל מזל טוב. מתי אתן עושות את זה? אני מרגישה שמתי אני לא אתקשר זה לא יהיה נוח- או שיהיו ילדים שיפריעו (לה או לי), או שאני אפריע לה באמצע משהו, או שלא יפה שאני מתקשרת תוך כדי שאני עושה משהו אחר... מתי לדעתכן זה נוח ומקובל?
2. שאלה שמטרידה אותי, וברור לי שאני מפספסת פה משהו-
למה בעצם חשוב כל כך לאנשים שיבואו לשמחות שלהם? כלומר, אני מבינה למה רוצים שאנשים קרובים אלי ישמחו איתי. גם אני רציתי את האחים הקרובים, וההורים. אבל מעבר לזה- אחיינים, דודים, חברים לא מאוד קרובים- אני באמת לא מצליחה להבין. מרגיש לי כאילו אנשים מחפשים גם את ה'כמות'. שיהיה הרבה אנשים, כי אחרת כאילו השמחה לא יכולה להיות שלמה, ואני משמשת על תקן מישהי שתמלא את השורות. ואני באמת באמת שואלת- למה בעצם? מה זה משנה אם החברים של ההורים לא הגיעו לאירוע? או כל מישהו אחר שלא ממש קשור ישירות ושמח עם בעלי השמחה עד הסוף. מה זה נותן לאנשים שאני משקיעה המון בשביל להגיע לארוע שלהם?
1. אם באמת להתקשר זה יפריע אז אפשר לשלוח הקלטה בוואטסאפ ולאחל מזל טוב כמו שהיית מאחלת בפלאפון
2. שאלה טובה
זה כבר נוהג חברתי, סוג של ככה זה, ויש כאלה שנפגעים אם הם לא מוזמנים
ובכלל ההורים הם גם בעלי השמחה והם מזמינים את החברים שלהם כמו שאת מזמינה את שלך (בחתונה שלי אחי ואחותי שלי גם הזמינו את החברים שלהם שזה בלי קשר הוסיף שמח לריקודים גם בגברים וגם בנשים כמו שחבורת שחברה בני 19- 18 יודעים לעשות)
ותכלס החברים של ההורים הם אלו שנותנים את הצ'קים הרציניים 😉
וגם יש משהו בכמות האורחים באולם שמוסיפה לאווירה
1. אני שולחת בווצאפ
מתקשרת רק למי שאין לו ווצאפ וחשוב לי לדבר איתו (מעט אנשים) לשיחה קצרה אז לא נורא אם יש הפרעות
2. אנשים אוהבים שפוני/ תשומת לב המונית/ כסף שנכנס מהאורחים
אני לא אוהבת את הדברים הללו ולכן עושה אירועים צנועים ומצומצמים וגם לא משתתפת בשמחות אלא רק בשמחות של משפחה קרובה
לחתונה שלי נגיד? אני לא חושבת שזה מעניין את רוב האנשים שחברים של ההורים שלהם יבואו לשמחות שלהם
אבל ההורים שלי ארגנו את החתונה אז הם הזמינו מתוך נימוס
שההורים של החתן והכלה מזמינים את החברים רק כדי לא להעליב, והחברים באים רק כי לא נעים לא להגיע.
וכאילו מרוב נימוס יוצא שכולם טורחים סתם, רק כדי לא להעליב...
ובסוף אם אני מחתנת את הבת שלי, פחות חשוב לי שהחברות שלי יהיו שם (חוץ אולי מאחת-שתיים ספציפיות, שעברו איתי משהו לגבי הבת המסוימת הזאת). ולהזמין את כל החברים מהעבודה/לימודים/בית הכנסת- זה ממש מוזר בעיניי. ואני עוד לא בשלב הזה, אבל כן ציפו שאגיע כשהזמינו אותי, וציפו שאזמין לבריתות ולבת מצווה, ואני מנסה להבין מה בעצם גרם לנורמה הזאת להיווצר לפני שאני מחליטה שאני פשוט כופרת בה וזהו.
אני אשמח שחברות שלי יגיעו לבריתות אבל רק חברות טובות
בר מצווה ובת מצווה ברור לי שלא אזמין אותם
חתונות מאמינה 'אם זה חברות טובות שישמח אותי שיבואו ושמכירות את הילדים שלי אז כן..
לק"י
ההורים גם רוצים חברים שישמחו איתם בשמחתם.
ודוקא נראה שהיום יותר מקובל לעשות גם אירועים עם פחות מוזמנים.
לק"י
החלטתי שלא להודיע לכל העבודה, אלא רק לצוות ההנהלה, הצוות של הכיתה שלי וכמה חברות.
בסוף זה היה בסוכות, ולא היה מקום בסוכה להרבה אנשים. אז הודענו רק למשפחה.
והיה לי נחמד מאוד...האנשים מהעבודה היו לי קצת תקועים, אם הם היו.
והגיעו אנשים שלא הזמנו ועוד אנשים שלא ידעו ושמעו על זה ולא הזמנתי שאלו בפליאה למה לא הוזמנו
אנשים רוצים להרגיש חשובים ולקחת חלק.
אצלנו ספציפית ממה שראיתי, החברים של ההורים מנצלים שמחות למפגשים ונהנים מזה בעצמם
וכשהלכתי לחתונה של בן של מישהי מהעבודה, זה היה נחמד כי אני קרובה אליה ביומיום ויש לנו שיחות עומק. אז השתתפות בשמחה היא מתבקשת גם אם באופן סמלי. אבל אני לא אמסור על זה נפש לרוב ואסע למרחקים למשל.
אבל יש גם חברים טובים שבאמת המזמינים רוצים שיגיעו והמוזמנים רוצים להגיע..
אני רואה את זה על חמי וחמותי. שיש חתונות שהם הולכים כי לא נעים אבל יש גם הרבה חתונות שהם באמת בקשר טוב עם ההורים של החתן/הכלה והיו חוויות משותפות יחד גם עם הילדים אז הם מתרגשים ללכת לחתונה
ויכולה להגיד על החתונה שלי שהייתה בקורונה שעד היום יש אנשים שמצטערים שלא יכלו להיות בחתונה שלי.
לק"י
ואם זה קשר קרוב יותר, שאת יודעת שהיא תשמח לדבר, אז אפשר לשלוח לה הודעה אם מתאים לה שתתקשרי.
ואין בעיה להתקשר תוך כדי שאת עושה דברים אחרים.
1. אני לא מתקשרת, בדרך כלל כותבת הודעה מושקעת ואישית של מזל טוב.
מתקשרת רק למישהי מאוד קרובה. לגיסתי התקשרתי אחרי ששלחתי הודעת מזל טוב ושאלתי אם נח שאתקשר עכשיו. באמת בגלל ההרגשה שאני לא רוצה להעיק ולא יודעת מתי זה מפריע.
2. גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו פעם, כשהיתי צעירה. מאז שעשיתי אירועים בעצמי( בר מצוה, חיתנו בת) , גיליתי שזה ממש משמח אותי כאמא של הכלה שהחברות שלי באות( גם אם לכלה זה לא אכפת).
על אחיינים ודודים אין שאלה בכלל כי הם משפחה ותמיד שמחים להפגש. זה באמת מאוד שימח אותנו שאנשים שעובדים איתנו ביום יום וחברים מהקהילה באו לשמח בשמחתנו. שימח ממש, ואנשים שיקרים לליבנו ולא יכלו לבוא באמת היו חסרים לנו. חתונה של ילד זו שמחה עצומה שקשה להסביר במילים, ומאוד משמח שאנשים באים לשמח איתך.
שאלת מה זה משנה אם חברים של ההורים באים? אולי לחתן והכלה זה לא משנה, אבל עם כל הכבוד והם באמת בעלי השמחה העיקריים, חתונה היא ממש גם שמחה של ההורים(והם גם משקיעים בה כסף רב, לפעמים חסכונות של כמה שנים). וכן, משמח אותם שהחברים שלהם מגיעים .
מאז שחויתי את זה בבר מצוות ועוד יותר בחתונה, אני הרבה יותר משתדלת להגיע לשמחות , גם של חברות לעבודה .
שיש אנשים שכשמישהו מגיע זה כאילו מראה להם שאכפת מהם. שהם חשובים בעיניו. זה נותן להם תחושה שהאחר משקיע בהם. אוהב אותם.
ככה אני רואה על אנשים שנפגעים ממישהו שלא הגיע הם מרגישים שלשני לא אכפת מהם ומהקשר איתם והם לא חשובים בעיניו.
אלא אם כן זה מישהו ממש קרוב שממש בא לי להתלהב ולשמוח יחד איתם
וזה גם תלוי לאיזה שמחה....
ללידה לדוג אני בחיים לא אתקשר ליולדת
ואשלח הודעה עם מלא סימני קריאה!!!!!!! שתבהיר כמה אני שמחה
2. אני מאלה שחושבים שאירועים צריכים להיות מצוממים ואין צורך בהזמנות נימוסים
הבעיה שלי שאני לא מעריכה נכון קשרים קרובים וכבר יצא לי לתכנן להבריז מחתונה של מישהי שחשבתי שאנחנו חברות בסדר- ולא יקרה כלום אם אני לא אגיע
וברגע האחרון חברה משותפת הבהירה לי שאני נדרשת להתיצב בחתונה הזאת אחרת הכלה תפגע
ד.א. בדיעבד התברר שבחתונה שלי אכזבתי הרבה אנשים שציפו לקבל הזמנה
או סרטים תורניים.
אפשר באנגלית או בעברית, גם בתשלום.
אפשר גם סדרות טובות שמלמדות ערכים, או כישורי חיים חשובים אחרים.
תודה!
יש פרשת שבוע עם מישהי שעושה הצגה עם בובה נדמה לי. לא זוכרת מה השם.
בתשלום אפשר לעשות מנוי לאתר ניצוצות של קדושה וגם לאתר של הגן של דודו נראה לי
יש את ערוץ מאיר, יש שם תוכן לקטנים גם
ילדודס של ערוץ 7 חמוד ואיכותי אבל נראה לי מיושן, צריך לבדוק אם הילד יאהב
יש סדרת שירים לימודיים חמודה ביוטיוב בשם jkids באנגלית ועברית ממש מתוק
יש פני מלך- סגנון חבד''י (אפילו תניא מונגש לילדים) אבל אם לא אכפת לכם זה ממש מתוק
רחלי הקטנה כמובן, הבעיה שאין כ''כ הרבה סרטונים שלהם
שלומי וסתם ביוטיוב
מצרפת אותו שוב בפנים
*נייצ'ר וואלי*
4 כוסות קוואקר דק
כוס קמח
כפית סודה לשתיה
3/4 כוס פיצפוצי אורז
כוס סוכר+ 2 כפות דבש/סילאן
אפשר כפית קינמון
אפשר טיפה מלח
*נוזלים בנפרד-*
כוס שמן
ביצה
2 כפות דבש
2 כפות טחינה- פחות קראצ'
לדאוג שכל השיבולת שועל רטובה..
לשטח ממש
180 רבע שעה
לקרר ולחתוך
לשטח ולהדק טוב טוב בתבנית, לחתוך אחרי האפייה
*אני מחליפה פצפוצי אורז בקמח ודבש בסילאן ומורידה בערך שליש מהסוכר
גלולות יסמין.. פעם הייתי מצליחה לחבר 2 חפיסות לפחות
התחלתי לקחת במחזור כמו שצריך
התחילו לי כתמים עוד לפני שהחבילה הראשונה נגמרה בכלל. 3 גלולות לפני הסוף
למישהי זה קרה? למה זה ככה?
זה אחרי שכבר כמה חודשים לא לקחתי גלולות..
אולי כי זאת חבילה ראשונה והגוף צריך להתרגל מחדש לגלולות?
אוף יצא שהיינו מותרים קצת יותר משבוע
ולא יודעת טם להפסיק או לנסות למשוך עוד קצת
אם זה רק חפיסה ראשונה, הייתי מחכה.
כן ממשיכה לקחת לפי ההוראות.
ואפ זה ממשיך, להתייעץ עם הרופא נשים.
אולי כדאי לנסות סוג אחר.
למרות שלקחת בעבר.. את מתחילה עכשיו "מחדש".
יש שוב שינויים הורמונליים.
אני כן הייתי מפסיקה למרות הבאסה
כותבת למי שאולי תחפש יום אחד שרשור כזה..
אולי היה לי פצע בנרתיק בכלל..
מקווה שימשיך ככה
מחפשת אפליקציה שתהיה ידידותית,
שתתזכר פעם ביום בשעה כתובה
שהמלל יהיה בשפה רגילה יחסית, לא של החפץ חיים🙈
ושלא יהיה ארוך מידי.
בינתיים אני עם האפליקציה של הלימוד היומי והולך בסדר אבל זה כן דורש ממני ואני לא רוצה שזה יגרום לי לא להתמיד. מעדיפה משהו יותר קליל...
מישהי מכירה אולי?
פשוט בפלאפון זה יותר זמין, אם יש לי זמן ריק אז פשוט פותחת ולומדת.
ספר זה יותר לקבוע זמן, להתיישב ואני מפחדת שזה לא יקרה בכלל ...
אבל יש משהו יפה בלעשות לזה זמן ולייקר את הלימוד, אולי אנסה ככה. תודה
יש קבוצת וואטסאפ של שמירת הלשון ששולחים בה כל יום הלכה קצרה כתובה בשפה קלילה ומובנת.
אם את רוצה אנסה לצרף קישור.
עשינו רשימה של 4 שמות שאהבנו אבל תכלס אף אחד מהם לא מתלבש לנו כרגע. מחפשים משהו אחר או משהו שיגרום להם להתיישב על ליבנו.
השמות שהיו לנו כאופציות: אורי, איתן, נווה, נועם
אורי - מחפשים משהו עם משמעות כללית יותר ופחות אישית, ואורי זה בשייכות. בנוסף כנראה שהרבה יקראו לו אורי במלעיל, ואז זה הופך לשם נקבי בציווי (מורה ללשון, סליחה אבל זה באמת מפריע לי 🙈).
איתן - משהו במשמעות לא מתיישב לנו, מחפשת משהו רך יותר, עדין, רגוע, פחות חזק ולוחמני.
נווה - משהו במשמעות לא מתיישב לנו, המשמעות היא מלשון המילה "נאווה" רק לבן, וזה מעיד על יופי ומרגיש לנו שטחי, הפירוש הנוסף של מקום מבטחים, מרחב מוגן - מגיע בניגוד לסביבה שבה הוא נמצא ולכן זה כמו אי של טוב בתוך מרחב רע, והיינו רוצים משהו שמבטא רק טוב בלי להיות מוקף ברע.
נועם - פחות מתאים בגלל קונוטציה משפחתית מסויימת. ניסינו במהלך ההריון להשתחרר מזה כי מאוד אהבנו את השם, אבל זה עדיין תופס ומפריע לנו.
נשמח לשמות נוספים שיכולים להתכתב עם הסגנון, או להרחבה על המשמעויות של השמות שציינתי כך שאולי יתיישב על ליבנו.
נריה- ה' הוא הנר שלי, מאיר לי את הדרך.
דביר- כינוי של בית המקדש
רועי - "ה' רועי לא אחסר" ה' מוביל את דרכנו, ודואג לכל מחסורנו.
היי
אז נגמר המנוי של הנט ספארק בסמארטפון ואני מתלבטת אם להאריך לשנה נוספת או אולי יש המלצה לאפליקציה לסינון אינטרנט אחרת
יש הרבה דברים שלא הייתי מרוצה אבל לא מכירה משו אחר לדוגמא היה חוסם לי את הגישה למצלמה מהווצאפ, אבל פתאום קפצו פירסומות באתרים שהייתי רוצה שיחסום...
יש לי גם שני מחשבים ניידים שאני מתחברת כנקודה חמה על הפלאפון כרגע יש לי סינון נטרפי על מחשב אחד (השני חדש..)
ז"א שאם אני רוצה לחסום את כל המכשירים אני צריכה לשלם על 3 מנויים? אשמח לשמוע מכן איך אתן חוסמות את המכשירים?
אפרסקהיש גם את התוכנה החינמית של גוגלפמילי, אבל צריך מייל על כל מחשב
אני כן משתמשת בנטספארק, אבל בהתאמה אישית בנוסף לחסימה לפי רמות. ז"א חוסמת גם אתרים ספציפיים וגם שעות.
אצל בעלי באייפון למשל חסמנו דרך הגבלת מסך בכלל. הסיסמה אצלי והשארנו לו מה שצריך לעבודה. הנטספארק מאט לו את הגלישה לפעמים וזה תוקע אותו
בדיוק גם אני בשאלה..
ומוסיפה שאלה על הסינון של הבקרת הורים של גוגל:
איך הוא? אפשר לשים אותו לעצמי?
עד כה לא נרשמו שיבושים.
אם צריך אתר מסויים והוא חסום פונים בווצאפ עם קישור והם פותחים.
אין להם סינון ליוטיוב נניח אז פשוט צריך לבחור אם רוצים עם או בלי.
אני מרוצה מאוד והיו לי כל מיני בעבר
אין לי יוטיוב יש לי ספוטיפיי ואין שם חסימה (לא נרשמו פרסומות מדי בעייתיות אבל הספוטיפיי פתוח לגמרי)
די מתלבטת על סינונים
לא רוצה משהו שידפוק את הפלאפון אבל מאוד חשוב לי שיהיה בכללי
נט ספארק טובה, אבל משהו בה תקע לי את הפלאפון הישן משום מה
ילדה תינוקת מתוקה וצרחנית בניתוח מתוכנן (בלי קשר לכוליסטאוזיס)
אם לא היתה צריכה ניתוח היו מזרזים. ילדה בשבוע 37
רוב הסיכויים שיחזור לך גם בהריון הבא..
אם כבר היה לך אז את מכירה את הנוהל..
תצטרכי לעשות בדיקות דם כדי לוודא שהערך לא עולה מידי
אם הוא עולה מידי אולי יחליטו ליילד מוקדם יותר או לאשפז למעקב,אם לא אז באזור שבוע 37-38
הבוקר הייתי במרפאת הריון בסיכון בילינסון
היה לי בהריון האחרון כולסטזיס ולכן אני במעקב כל חודש על המלחי מרה בבדיקות דם
הבוקר טרם קיבלתי את התשובה מבדיקות הדם שעשיתי בחמישי ולכל הרופאה לא ראתה.
הרגע נכנסתי הביתה מקבלת הודעה שיצא 18.4 בגוגל כתוב-תחילת מחלה משהו כזה
יש לי טראומה רצינית מהגרד הזה
במקביל הייתה עליה קלה של אנזימי כבד והרופאה הבוקר אמרה שאם יש מלחי מרה להגיע למיון
אבל אין לי עם מי לדבר עכשיו כדי להבין האם מצריך מיון או לא
מישהי יודעת מה עושים במצב הזה???? 😰😰😰
מחכה מלא זמן
לחוצה ממש אני כמה ימים לפני מעבר דירה ונמצאת בלחץ אטומי 🤮🤮🤮🤮
אולי שם יענו מהר יותר.
ואם לא עונים, אם יש לכם מוקד נשים פיזי, אז להגיע לשם להתייעץ.
והמחלקה עושה לי חרדה
הייתי במוניטור שעה והוא לא יצא תקין עד עכשיו לא ברור לי
האם זה טכני או שחוששים
מבחינתם אמרו שאשתה אוכל ומחר על הבוקר יעשו שוב
איך את הבוקר? כמה לחץ עכשיו גם עם המעבר דירה, הובלה, הכל...
הצון בריאות ובשורות טובות!
בעה שהכל יעבור בטוב
בבקשה אל תשפטו,
אנחנו מאפשרים טלויזיה בכללי אבל
מרגישה שמאז שאני איתם בחופש יותר ואין מסגרת,
הם התרגלו לטלוויזיה-וזה גם פאייר עוזר לי, אבל זה כבר נוכח בהרבה זמנים ואז גם מצטבר, במהלך היום, וזה זמן שטס ועובר ג"כ מהר כאילו בטלויזיה הזמן מאפשר שקט ורוגע, נניח עשיתי כלים אחרי ארוחה, בום, הם ראו שעה שלמה, ארגנתי את הבית-שעה וחצי ישבו וראו, ועדיין זה מאפשר מעט מאד, כי יש ככ הרבה מה לעשות.
נמצבים שבהם הם רואים הם רבים ומגוונים:
* אם הם קמים מוקדם בבוקר עוזר לנו לנוח\להתארגן\ לגנוב עוד זמן.
*אם הם רבים או משועממים במהלך היום-מאפשר רגיעה.
אם אני רוצה לנוח צהריים מה שאף פעם לא קורה כי תמיד יש מה לעשות בבית (בישול\כלים\כביסות)
*אם אני רוצה לבשל או לשטוף כלים או לעבוד או לדבר בטלפון או צריכה שזה יאפשר לי להתרכז
*בערב אחרי הגינה הם מבקשים
בקיצור, זה לא לרוחי אבל איך אפשר להעביר איתם ימים שלמים בלי מסגרת ובבית כשחם בלי להראות מדי פעם? וזה מאפשר הפוגה?
ובכללי אם הם התרגלו לזה, איך להפסיק פתאום? מה להציע במקום?
אני עושה להם פעילויות יצירתיות בין לבין, ויש גם זמנים של משחק חופשי או עבודה בחוברת אבל אני גם בנאדם.
ולגבי פינוק
ואני עוד מפנקת בפירות כשיושבים לראות בספה טלויזיה, ומאפשרת לנשנש קורנפלקס\עוגיות מול הטלויזיה בוקר או ערב.
ואז מרגישה שהם לא עוזרים,
או מתלוננים כשמבקשים מהם עזרה במהלך היום....
איך משלבים את העזרה? אומרים ועכשיו מבקשת שתבואו לעזור-מה אתם בוחרים?
לא מצפים לעזרה אלא לשותפות...
אז אם מסדרים - מסדרים ביחד ובונים על זה שייקח יותר זמן..
בגדול אפשר להחליט על מסגרת זמנים שבה את נותנת וזהו.
אבל את צריכה להחליט איזה ערך גובר אצלך - האם לא להראות טלוויזיה או האם השפיות שלך.
ולגבי השפיות שלך - אולי יש לך דרך לחפש אלטרנטיבות שיעסיקו אותם בטוב עוד בלי שיראו טלוויזיה.
את יכולה גם להתנות את הטלוויזיה בזה שהבית מסודר. (עכשיו אחרי האוכל אנחנו מסדרים ושוטפים כלים ואז תוכלו לראות *פרק אחד*..)
מבחינתי הזמן הקריטי שאני צריכה שקט זה אם אני צריכה מנוחת צהריים.. וזה הזמן שאני מרשה מסך. חצי שעה או שעה - לפי הצורך שלי...
שצריך לתחום את זה לזמן קבוע. למשל אחרי ארוחת צהריים לצפות שעה וחצי.
וזהו.
זה יהיה קשה להרגיל אותם לזה חזרה. אבל הם צרכים ללמוד לא להיות או מועסקים או במסך. גם להשתעמם גם לריב גם לשחק.
אני לא מבקשת עזרה בגיל הזה. אני אומרת יאללה עכשיו אוספים אוספת איתם. יאללה עכשיו צלחת לכיור.
ועוד הצעה- לקנות מדיח!!! זה החיים. ומייבש כביסה אם אין. ולי אין אבל יש גם רובוטים שואבים שוטפים מעולים.
קחי את הכל טיפה יותר באיזי.
קשה יותר לתחום בגבולות
אני רואה שעדיף לאפשר מסך בנייד או מחשב שסגור בסיסמא
טלויזיה זה מרחב של כל בני הבית.. איך אפשר להגביל? להחביא כל פעם את השלטים??
אם רוצים בבית טלויזיה צריך לקחת את זה בחשבון את חוסר הגבולות מול המכשיר הזה
לכן אם להגביל זה מצריך מכם למצוא חלופות קבועות ומאורגנות כי הכי נוח גם להם להיות מול הטלויזיה
הגדולה בת 7 וחצי.. לא מדליקה בלי רשות. למה שתדליק?
וגם אם תדליק בלי רשות, אי אפשר לפספס את זה הטלוויזיה בסלון..
גדולים יותר 16-17
כבר זה לא נשלט..
ועם הילדים של היום ילדה בת 10 כבר לא רואה בעיניים
אישית לא רואה הגיון בלחנך עכשיו לפי מה שנצטרך עוד עשור..
כלומר כן לחנך אותם להיות טובים עוד עשור
אבל לא ברמת הדקויות של ההתנהגות כי זה פשוט לא רלוונטי.
והרבה זה איך שאנחנו נרגיל אותם וכמה נקפיד על זה.
מודה ומתוודה שלי קשה לעמוד על גבולות בעניין המחשב. אבל אם אמרתי לא לגעת במחשב בכלל, לרוב גם הגדול שהוא בן 10.5 לא ייגע (קורה פעם ב... שהוא אומר לי שהוא בדק משהו במחשב בלי לבקש רשות).
ובמחשב לפחות אפשר לעשות גם דברים יצרניים יותר חוץ מלצפות בסרטים.
לא רלוונטי
גדלתי בבית עם טלויזיה, טלויזיה היא נחמה לנפש
הבעיה שהיא הופכת ממטרד של אדם אחד למטרד של כל בני הבית בסוף זו התמכרות, חינוך להרגלים רעים של בזבוז זמן, צפייה בתוכן רעיל
גם כילדה ידעתי את זה אבל זה הרגל בלתי נשלט וגם כהורה אני מודעת לזה ואין לי טלוויזיה בבית
נכון יש לנו מחשבים בבית ופלא' אבל אני לא נותנת זמן צפייה במסכים
הם יודעים שמחשב זה לעבודה שלנו וגם רואים שאין לי עוד מה לעשות עם המחשב וזה- חינוך
מה אני עושה עם המכשיר ומה המטרה שלו
כילוי זמן מול מסך כי זה עוזר לך להשתיק אותם זה לא חינוך, זה הרגל רע...
טלוויזיה או סרטים במחשב/ אייפד מרתקים ילדים עד בערך גיל 6
ואז אם ילד צמוד למסך בגיל יותר גדול
זה בגלל משחקים או רשתות חברתיות
ככה שאם הורה נתקל בקשיי תקשורת עם הילד בגיל 16 או בגיל 10 זה לא סביב צפייה בטלוויזיה
ולרוב גם לא בגלל מסך אלא בגלל דברים יותר מורכבים
באופן כללי בכל גיל
טלוויזיה או מסך הם לא הבעיה אלא התקשורת הכללית של ההורה מול הילד
והיכולת של ההורה לעבוד עם הילד בשיתוף פעולה והובלה הורית
לק"י
יש ילדים שמרותקים גם לסרטים מעל גיל 6.
(מניסיון אישי שלי).
אני מרותקת לפעמים לסרט
אני מדברת על התנהגות סדרתית
על אישו של ילד לצפות בטלוויזיה למרות שההורה מבקש שלא
טוב זה גם תלוי בהורה
אם הוא מגביל באופן נוקשה אז יכול להיות שהאישו ימשיך לגילאים יותר גדולים
לק"י
זה משו אחר.
(וגם עם זה אני לא מסכימה ב-100%).
הילדים שלי שאין להם הגבלה על זמן מסך
הפסיקו להיות מרותקים לסרטים באיזור גיל 6
זה פחות עניין אותם
אכן ראיתי ילדים אחרים שמגבילים אותם שכן מרותקים
לק"י
וזה נכון לכל דבר.
דפוס שחזר באותו אופן
כמו דפוסים אחרים בהתפתחות
וגם ראיתי מחקרים על עניין המסכים
כולם מדברים על רשתות חברתיות וקצת על משחקים
לא על סרטים
לא חושבת שיש ילדים שצמודים שעות למסך באופן יומיומי בשביל לראות סרטים
אין מספיק תוכן מעניין כדי למלא את כל השעות הללו
או כמעט שלא
והם עדיין כן מרותקים מאוד לסרטים וסדרות..
זה כנראה בעיקר אופי ולא עניין של גיל.
ולא הגבילו אותי כילדה🤭
אם אני מתחילה מאוד קשה לי לשחרר🤭
ואני חושבת שגם אחותי כזאת, ולא הייתה לנו הגבלה בבית על זמן מסך
אצלנו ממש לא.
גם לא בבן הפרטי שלי שכבר עבר את גיל 6
וגם לא בסביבתי- לא אחים שלי הצעירים, לא האחיינים..
זה גם לא נכון כי אחרת כל תעשיית הסדרות למבוגרים ונוער הייתה קורסת. והיא לא.
קראתי ששוק הפרסומות שהיה שבוי בידי הטלוויזיה
עבר ברובו לרשתות
ולא סתם
המפרסמים מכירים את נתוני החשיפה
לכן עיקר הטלוויזיה עבר לנטפליקס ודומיו כי זה כבר שוק לא מספיק רווחי
נטפליקס זה בדיוק אותו דבר בעיני מבחינת זמן מסך של סרטים
היום רוב הטלוויזיות מגיעות עם סטרימר ומחברים ליס/הוט/נטפליקס/יוטיוב וכד'
זה לא אומר שזה לא צפייה בסרט...
אכן צורכים גם טלוויזיה אבל פחות זמן ופחות חשיפה ולכן התעשייה סביב הטלוויזיה הוזלה ופחות שווה לפרסם שם בהשוואה לרשתות חברתיות
וכתבתי את זה בתגובה הקודמת
מסכים זו התמכרות
התמכרות מטרתה לקבל תענוג חזק בלי להתאמץ כמעט עד בכלל לא
עשו מחקר על עכברים כל פעם נתנו להם זץ למוח שגרם להפרשת דופמין ובמקביל נתנו להם אוכל טעים מאוד מאוד
ברור לך מה הם העדיפו לקבל נכון?
ככה זה צפייה במסך גורמת לילד/נער/איש/זקן..... לבהות מול הדבר הזה כי זה תענוג חזק מבלי להתאמץ ואת רואה נערים מול מסך שעות בלי להיות מודעים אפילו לרצונות בסיסיים של הגוף שלהם לאכילה ושינה...
הם מנותקים ההבעה שלהם חלולה
זה בריחה מהחיים כי תענוג מהחיים קשה להשיג, צריך להתאמץ בשביל זה אבל לזה נועדנו זה נותן סיפוק אמיתי עשייה לצורך נתינה זה מעלה כוחות ולתת לילדים להיות מול מסך זה לשאוב מהם כוחות חיים ולעשות אותם חולים פיזית ונפשית (לא הכוונה חולי נפש בהגדרה החולנית, אלא חוסר סיפוק מהחיים)
טלפון זמין כל הזמן, טלוויזיה זה רק בבית ורק אני מדליקה....
ולפותחת-בסוף זאת התמכרות והרגלים, צריך להיות עם גבולות ברורים ועקשנות. זמנים מאוד קבועים ומאוד קצובים לזמן מסך, ולא להתרגש מהבכי אחר כך, לשים במקום לא נגיש את השלט ולהציי פעילות חלופית. בסוף זה בעיקר תלוי בך-אם לא תתני לא יהיה, פשוט לא לפחד מהתקפי זעם
אם כל פעם שיש חלון שעמום ץציעי מסך
אז נכון באמת נראה שאי אפשר אחרת
העובדה היא שכשהוא לא אופציה
א זמוצאים חלופות
וכן יש רגעים של שעמום.כן יש יותר מריבות ואקשן ופחות זמן לעשות דברים אחרים בנחת
נכון
אבל זה סדרי עדיפויות
וזכותך לבחור מה חשוב לך יותר
ולעמוד בזה, הם יתלוננו בהתחלה כי זה ממכר אבל אם תעמדי בזה זה יעבור אליהם..
כשהמסך הוא אופציה בשבילם הם שוכחים איך להעסיק את עצמם, וגם לא זה יותר נוח, אז קל יותר להפנות למסך. כשיהיה ברור שיש שעות שלי מסך הם ימצאו מה לעשות.
כלים ולסדר את הבית אפשר כשהם מסתובבים בבית, לא חייב להושיב למסך בשביל זה
כתבת איפה זה מסייע לך, לא כתבת מה הצד השני.
ואכילה מול טלוויזיה (ועוד הגדרת פינוק) אפשר להפריד ביניהם ואפילו מומלץ.
מי שאוהב לראות טלוויזיה לא צריך פינוקים בשביל זה,
ופינוקים יכולים לעזור להם להתגבר על הרצון בטלוויזיה.
לגבי דברים שאת לא יכולה לעשות כשהם לא בטלויזיה, תנסי לשתף אותם.
לרחוץ ביחד איתם כלים.
את מסבנת ונותנת להם לשטוף במים את כלי הפלסטיק למשל.
כביסה, תשבי על שרפרף ותלמדי אותם בסבלנות איך ממיינים, תבקשי שיכניסו למכונה. כשמוציאים ותולים תתני להם לתלות דברים קטנים, או לבקש שיביאו לך בגד בגד, לא משנה כמה זמן זה לוקח ממילא זה תעסוקה משותפת איתם.
אנו לא מבקשת שיבואו לעזור, אני שואלת מי רוצה לעשות איתי. מי רוצה להכין איתי מרק? מי רוצה לתלות איתי כביסה? מי רוצה לשטוף איתי את הרצפה? מי רוצה להכין איתי ארוחת ערב? מי רוצה לקלף איתי ביצים?
אבל זה לא שהם יכולים לראות טלוויזיה אם הם בוחרים שלא לעשות איתי. האלטרנטיבה זה לחפש תעסוקה לעצמם והם הרבה פעמים רוצים שנהיה ביחד וזה מעניין אותם. אני לא מכריחה, אני מעודדת ומדרבנת.
אני לדוגמה מרשה בלוז בשעה 12 שהקטנה ישנה שנצ
סביבות שעתיים של מסכים
אח"כ יש ארוחת צהריים, חוברות עבודה, יצירה ואז בסביבות חמש שש מרשה שוב.
זה יוצא הרבה יותר מהשגרה אבל אנחנו לא בשגרה אז זה בסדר מבחינתי.
לפעמים אם היינו בחוץ אני מרשה ערב סרט. זה מתקזז עם שאר היום..
תחליטי כמה את מרשה ביום ולפי זה תפעלי. אצל כל אחד זה שונה.
ולגבי מה להציע במקום - יצירה, תקני יצירות של שקל שהם לא בהכרח צריכים תיווך, צביעה, חוברות עבודה, ספרים, ניקיון הבית, הכנת ארוחות וכו.
לגבי ניקיון תתני לכל אחד מטלית ותגידי להם לנקות ארונות מטבח, שיש, שידות וכו.
לשיעמום בשגרת המטלות, הכנות לשבת וכו'.
אני שומעת תוך כדי ספרים באודיו 😄
מומלץ בחום.
זה קצת כמו לשמוע פודקאסט האמת 🤔
באיזה פלטפורמה את שומעת?
אני מכירה רק את עברית והאמת שזה די יקר...
כדי שיהיה לי (ולילדים) ספר חרדי לשמוע...
לדעתי עוד יהיו בעתיד גם ספרי שמע חרדיים, זה רק עניין של זמן עד שיבינו שגם מבוגרים אוהבים לשמוע סיפורים, ולא רק ילדים🙂
מתואמת (אבל כרגע שומעת רק באנגלית, כי זה מה שמצאתי בחינם...)בשישי
ממליצה כנל!
לב אוהב
