פורום הריון ולידה (עמוד 289)

הריונות עם היפרמאזיס קשה

הריונות עם בחילות סבבה

והריונות בלי שום כלום, שום סימן, או בחילה, או כבדות.

אז ממש אבל ממש אין לך מה לדאוג, זה לא מצביע על כלום, אדרבה, תהני.

ולא רוצה לבאס, אבל הבחילות עוד עלולות להגיע בהמשך...

לעבוד, זה ממלא את היום, מפיג שעמום ומביא כסף שזה נחמד תמיד

אם יש לך דרך להתכונן לשנה הבאה ולהוריד עומס זה מעולה.

לא יודעת מה בעלך עושה אבל להשקיע בזמן זוגי, לא חייב להיות אוכל. זה יכול להיות ערב סרט כיפי, לצאת בערב להליכות ביחד לנשום אוויר, זה גם עוזר לבחילות, ללמוד משהו שמעניין את שניכם כזוג.

פודקאסטים, להזמין חברות אלייך הביתה או לצאת עם חברות קצת, קורסים בקמפוס il, יש כמה ממש מעניינים.

תנצלי את החופש, יש עוד הרבה זמן עד החופש הבא...

נשמע שאולי יש משהו שגורם לרירית לא להתעבות כמו שצריך ואז גם קשה להריון להשתרש.. בגלל אופי הדימום שהשתנה..

כדאי להתייעץ עם רופאת נשים או להתחיל אפילו במשפחה 

לא נשמע לי מדאיג, הגוף שלנו משתנה,

אבל אם רוצים הריון, כדאי ואפשר לוודא שהכל תקין.

לבקש פרופיל הורמונלי מרופא נשים או רופא משפחה (אבל רופא משפחה לא תמיד יודע את כל הפרטים הנדרשים).

פרופיל הורמונלי זה בדיקת דם ביום השני או השלישי למחזור.

במקביל כדאי לעשות גם מעקב זקיקים שזה אולטרה סאונד כל יומיים שלושה בערך מהיום החמישי - השביעי למחזור.

כתמים לפני מחזור זה די נפוץ, היה לי בעבר. הרופאה אמרה שזה נפוץ הכתמים לפני...

נראה לי זה מקרה קלאסי ולא מדאיג, אבל תמיד טוב לשאול רופאה, זה לא מזיק.
ועד שתקבעי תור לרופאה, כבר זה יהיה לאולטרסאונד עובר...חחחח

בירושלים למשל בחבקוק היה אפשרי, בטח יש עוד מקומות

לק"י

שכותבים עליהן את השם, ומעל מדביקים כיסוי נילון כזה.

הן מחזיקות טוב על דברים חלקים.

עלו לי שקל לחבילה של בערך 20 מדבקות.

כשאני אהיה בבית, אני אוכל לצלם בלי נדר.

בעיצוב אישי לפי בחירתו של כל אחד

מדביקים בסלוטייפ. אבל אולי ננסה השנה להדפיס על דפי מדבקה...

לק"י

אורז עם אפונה/ עדשים, קוסקוס משקית עם שימורי חומוס/ שעועית ברוטב.

חביתות/ טורטיות עם חביתות/ טוסט מטורטיה/ טוסט.

כריך עם ממרחים שונים וירקות שלמים או חתוכים לחתיכות גדולות.

לא כתבתי - כי התלבטתי אם ומתי לשתף את סיפור הלידה שלי.. (בעיקר כי פרסמתי בקבוצה אחרת - ולא רציתי אאוטינג)

ביצים קשות, פלאפל וצ'יפס קפואים בתנור

אפשר פתיתים עם אפונה ונקניקיות סויה בסיר אחד, אורז עם תירס וביצה מקושקשת (זה די קל להכין. אם מעניין אותך אני יכתוב לך איך...)

אשמח ל2 המתכונים האחרונים שרשמת -

פתיתים אפונה ונקניקיות בסיר אחד

אורז עם תירס וביצה מקושקשת

פתיתים אפונה נקניקיות- מטגנת דקה אפונה ופתיתים, מוסיפה מים ומלח ומבשלת רגיל. כשמוכן מוסיפה נקניקיות סויה חתוכות (בדרך כלל אחרי הפשרה במיקרוגל) ומתבלת ברוטב סויה.

המתכון לאורז- מבשלת אורז רגיל עם תירס קפוא או שימורים, כשהמים נגמרים מוסיפה ביצה מקושקשת ומערבבת כשהאש דולקת דקה, ואז מכבה ונותנת 10 דקות עם מכסה סגור

אני נושמת טוב ב"ה😅

איכות חיים.

לא יודעת איך הסתדרתי..

עדיין במעקב כלשהו לראות למה זה היה בהיריון.. מחכה לתשובה של ההמטולוגית.

יש גם את הפיצפוצי אורז מלא, שאפשר לאכול עם חלב או יוגורט ואגוזים/שקדים

או יוגורט עם פרי

מה זה פצפוצי אורז מלא?

איך זה נראה?

זה בתור נשנוש?

מוסיפה אגוזים/שקדים/גרעינים טבעיים, מוסיפה קצת סילאן וקצת חמאת בוטנים. ושופכת מעל חלב.

אפשר גם לאכול עם יוגורט.

אפשר גם לשלב עם גרנולה בייתית. (קוואקר, אגוזים, שקדים, גרעינים, שומשום טבעיים, סילאן/דבש וטחינה)

אני קונהשל חברת B&D, זה מאורז מלא ללא תוספת מלח וסוכר.

פצפוצי אורז מלא ללא תוספת סוכר ומלח - בטר אנד דיפרנט

אבל אולי יש עוד חברות שיש בהם רק אורז מלא וללא תוספות.

לוקחים 2 פרוסות לחם,  לאחת מהן מוציאים את האמצע (עושים מין חור באמצע הפרוסה) ומניחים את הפרוסה המחוררת מעל הפרוסה השלמה.

שוברים ביצה ושופכים בתוך החור של הפרוסה העליונה. מפזרים קצת מלח. מכניסים לתנור ל10 דקות או לטוסטר ל3 דקות 

אני מוסיפה כשזה מוכן גם אגוזים קינמון צימוקים, קצת שוקולד ציפס

ממש טעים ומהיר וטוב גם להנקה

הם כדורים חלשים מבחינת הורמונים.

אולי אצלך עדיף לעבור לסוג חזק יותר.

לגבי לא לזוז כדי שלא להרגיש את היציאה של ההפרשה/להחליף /לא להסתכל

אמאלה היה לי בעבר וזה בשבילי משו שהוא בלתי ניתן לחיות איתו

יש כאלה שחיות עם זה בסבבה אם לא להתסכל, שחור וכו'(וגמני כמובן לובשת שחור והכל אבל הכוונה לאורך זמן עם הכתמים)

אני לא מסוגלת.

החרדה ללכת לשירותים

החרדה להתכופף

החרדה החרדה החרדה. אצלי הרג אותי נפשית.

אז תחשבי עם עצמך איך כדאי להמשיך מה יהיה לך/לכם יותר טוב.

ואם צריך גלולות חזקות יותר אז ללכת לשם או בכלל למניעה אחרת.

בהצלחה רבה! 

הייתי עם יאז פלוס תקופה, כל פעם שחיברתי יותר מדי (זה אינדיבידואלי, אצלי זה היה בערך שתיים וחצי חבילות) התחילו כתמים ואחרי ההפסקה היה בסדר עד שהתחיל שוב וחוזר חלילה

באיזשהו שלב לקחתי פרימלוט נור יחד עם זה, מה שעזר לכתמים אבל היה זוועה באופן כללי אז העדפתי להיאסר

סליחה שרק עכשיו אני מגיבה, אוגוסט וזה.

הגיוני שכבר שבוע וחצי ועדיין יש לי כתמים? מוגזם, לא?

מתיש אותי ממש..

שבוע הבא אנחנו יוצאים לנופש, ואני ממש רוצה שעד אז זה יגמר, שאוכל להכנס קצת למים, חסר לי בקיץ הזה..

סוג חזק יותר של כדורים זה גם אומר תופעות לוואי חזקות יותר, לא? לא בטוח שאני רוצה בזה

זה לדעתי כדורים שעושים בהם הפסקה

מנסים לחבר כמה חבילות שמצליחים וכשמתחילים כתמים אז צריך לעשות הפסקה ולקבל מחזור

זה משתנה מאחת לאחרת

הייתי מנסה במקומך בכל זאת סוג אחר. מעל היאז לדעתי יש את המליאן בכמות ההורמונים. גנרי שלהם זה פמיני או אמילי או הרמונט (את כולן ניסיתי בעצמי. לי לא עשה אפילו כתם אחד ואת היאז הרוםאה שלי לא המליצה בגלל הכתמים)

הכתמים הפסיקו רק ברגע שעשיתי הפסקה עם הגלולות

ובאיזשהו שלב הם כבר התחזקו ממש ופחדתי שאנחנו אסורים אז עשיתי הפסקה וזהו

אני מופתעת מזה שאת מאפשרת לילד של אחרים לפתוח ארונות ולפזר תכולה. זו התנהגות מאד לא מקובלת ולדעתי מתפקידך להגביל אותה.

(יכול להיות שאם תעצרי את זה, גם הילדה לא תהיה מעוניינת לבוא לשחק אצלכם)

אבל עובדתית היא עדיין מצליחה לבלגן. היא ילדה קצת מיוחדת אז אני בהבנה שהיא לא בדיוק מקשיבה למה שאומרים לה.

והבת שלי מחבבת אותה, ובנוסף אם לא נעים לי להגיד לאמא שתפחית תדירות, קל וחומר לא נעים לי להגיד שלא תגיע יותר..

אולי לשאול מתי נוח לה לדבר, וכשיש זמן טוב אז להתקשר

ופשוט לתאר את המצב ומה דעתך על זה

ולכן מה הציפייה שלך מכאן.

תשמעי גם אותה

ותגיע להחלטה ביחד .

ייתכן שהאם לא מודעת לשינוי שעובר על הבת

או שהיא מודעת ומנסה לשמר את הקשר הזה בכוח

אבל זה לא עובד.

אי אפשר להכריח ילדים להתחבר

ואי אפשר להעמיד אותך במצב לא נעים.

ממש משחקות יחד

ויש להן תחומי עניין שונים ולכן פחות מתאים בתקופה הקרובה

גם @נפש חיה.

אני מניחה שהאמא רואה את זה היא פשוט ממש רוצה להפגיש אותה עם חברות בכל מחיר. ושוב התדירות קשה לי, אין לי בעיה כללית שישארו בקשר. הבת שלי מחבבת אותה פשוט הן לא באמת משחקות. וכשזה כל שבוע הודעה בוואטסאפ זה קשה

הייתה עוד חברה שהילדה הנ"ל הייתה נפגשת איתה, אבל אצלם לא הרשו לה לעשות אצלם כלום (באופן דיי ברור, של לא לפזר טושים בלי סיבה וכו' ) אז לא ברור לי אם האמא התעצבה שלא נותנים לילדה שלה לשחק או מה, אבל הן לא כזה מתראות אז הלחץ עליי לספק את הסחורה עלה

ושקשה לך לארח כרגע

או בדוגרי שהילדה לא רוצה כרגע חברות שלא מהכיתה

הצעתי המון להיפגש בגינה, אבל (בצדק) האמא פחות מעוניינת כי כשיש חברות נוספות בסביבה הבת שלי אפילו יותר לא משחקת איתה.

האמא גם מזמינה אליה, אבל גם לי זה קשה להיסחב עם כל הילדודס עד אליה וגם הבית שלהם לא להיט 😅

כאילו אם את מציעה בגינה והיא לא רוצה אז לא, את אומרת שאצלכם לא מתאים השבוע.

בכלל אם את מנסה למצוא דרך לגמור את זה לגמרי

אז זה פשוט יקרה אם תלכי עם זה עד הסוף(למרות שזה קשה אבל יתכן שזה לא באמת עוזר להם כי הם צריכים להתקדם הלאה)

ואם את מחפשת להרגיש שזה נכון לעשות איתן חסד ולארח אז תבררי ותלכי עם זה עד הסוף

כי כרגע זה איפשהו באמצע לא?

אגב אתם מאחרים עוד חברות? אם לא אז מציעה לומר החלטתי לא להזמין לאיקיסית חברות לצהריים בתקופה הקרובה מסיבות אישיות וכשיהיה שינוי בעז''ה אשתדל לעדכן אותך וכמובן נשמח להמשיך להיפגש בגינה או משהו כזה

ועוד אגב אחרון מה הבת 'לך אומרת על זה?

אני בתור ילדה הייתי במקרה דומה וממש ממש לא אהבתי את הארוח הזה ממש ממש

על הפסקה השניה?

מה הכוונה להתקדם הלאה?

ומה הכוונה אם אני רוצה לעשות חסד אז ללכת על זה עד הסוף? זה אומר שתגיע אלינו כל שבוע? למה אי אפשר לעשות חסד פעם בחצי שנה? 😅

ברור שאפשר פעם בחצי שנה

פשוט היה נראה לי מההודעות שאת מידי חושבת על הצד שלה ומבינה אותה וככה בטוח לא תצליחי לגרום לה להפסיק כי את נותנת לה שדר שאת מתקשה לסרב לה

(לדוג את אומרת שאת מציעה בגינה והיא לא רוצה

זה הרי כבר ענין שלה)

את יכולה להחליט שאת מזמינה אותה פעם בחצי שנה (מכל הלב לא משנה מה היא עושה אצלכם)

ולהגיד את זה פשוט בצורה מאוד החלטית

החלטנו שלנו לא מתאים 'מסיבות שקשורות לילדה שלנו/סיבות אישיות' או משהו כזה , כמו שכתבתי לך מקודם להפיל את זה כאילו על ענין שלכם

שכרגע לא מתאים חברות ו*את* תזמיני כשיהיה שוב אפשרי

להעביר את הכדור אליך ואז פעם בהמון זמן כשמסתדר, להזמין

מקווה בשבילה שהיא תעבור הלאה ותנסה למצוא חברה יותר מותאמת

וכל הכבוד לך על הרגישות

תעבירי את הכדור חזרה אליה.

אם זה עד כדי כך חשוב לה (וסביר להניח שכן)

שתתאמץ להסיע ולהחזיר את הבת שלך אם סה מה שמונע ממך לשלוח אותה.

מה הכוונה הבית שלהם לא להיט? מבחינת סדר וניקיון וכזה, או מבחינת חינוך וערכים ומוגנות וכד'?

אם זה מהסוג הראשון אז זה לא שיקול לדעתי. הבת שלך תרוויח המון מלראות בתים אחרים. כשזה מתוייג כ"אחר" והיא נחשפת לזה בגיל צעיר, זה יכול להעלות את זה לשיחה ולדבר על שונות בין אנשים ובחירות וסדר עדיפויות.

אם סה מהסוג השני, אז אל תשלחי אליה.

פשוט תגידי שהבנות כבר עברו את הגיל של לשחק אצל חברות כנראה, כי את רואה שהן לא משחקות ולא מעסיקות את עצמן כמו כשהיו קטנות.

תראי

הכל בעיני המתבונן

לה קשה כי אולי (מקווה שאני טועה)

הילדה שלה מתקשה מבחינה חברתית ולכן היא רוצה "לעזור " לה  

או - הילדה פשוט לא מעוניינת בחברוּת שקצת נכפית עליה ע"י האמא.

עובדה שאת אומרת שהילדה פותחת ארונות בביתך (במקום לשחק עם החברה שלה) ומשחקת עם הכלים (האם היא בודקת גבולות שלה/ שלך?)

אם הן לא מתראות

זה בגלל שהן לא מאותו מעגל חברתי עכשיו

ממילא טבעי שהילדות פחות ירגישו קשורות

אחת  אל השניה

אז לא הבנתי מה מעליב פה.

ועלייך כאימא,

 הקונסטלציה הזאת

גוררת מתח וכובד נפשי .

אז זה הגיוני שלך הסידור הזה פחות מתאים

אני חושבת

כשמשהו לא עובד -

צריך לבודד משתנים

לבדוק מה קורה

ואם המשוואה הזאת מגיעה לפיתרון

שאם הנסיון הזה לא צולח

אז פשוט מחליטים מה לעשות

בצורה חותכת.

שהפער בין הילדה שלה לילדים ללא קושי מחריף עם השנים ומשחק משותף שהיה פעם רלוונטי כבר לא

הילדה כבר בכיתה קטנה, אז זה לא שהקושי לא ידוע

זה ידוע וזה קשה מאיד

מצד שני זה יוצר מצב לא נעים אצל הפותחת

בגלל זה כתבתי לבודד משתנים וכו כדי למזער את ה"נזק" לאמא השנייה כשיהיה ניתוק מהילדה שלה.

ואם אין ברירה ואין תועלת מהשילוב?

לפעמים הכי נכון זה לנתק

פשוט כי כבר הטבע, הקשר הטבעי שהיה פעם 

כבר לא קיים היום במתכונת טובה 

ואין דרך להחזיר אותו.

לכן תריך לכתוב בצורה זהירה

אם קשה לך לכתוב משהו כזה את יכולה פשוט כשהיא מבקשת להגיד משהו כמו- היום לא מתאים, או היום יש לנו תוכניות אחרות בלי לפרט יותר מידי ולמצוא תירוצים..

ואגב, אני ממש מסכימה עם @אפונה, היא לא אמורה לפתוח ארונות ולפזר אותם. זה ממש לא תואם גיל לילדנ שעולה לכיתה ב'..

אבל כמה אפשר להמציא תירוצים?

אני אומרת שהיום אני לא יכולה אז היא שואלת על מחר, אני דוחה אותה לשבוע הבא/ לחופש/ כשאהיה פנויה, ושבוע אחרי זה שוב שולחת לי הודעה.. ושוב אני דוחה אותה ושוב שואלת וחוזר חלילה. זה קשה

וגם בהתחלה, היא בכיתה קטנה אז נכון מנטלית היא לא תואמת לכיתה ב, לא יודעת מה יש לה בדיוק אבל אני לא מופתעת שהיא מתנהגת ככה.

ובגדול יותר מההתנהגות שלה, מפריעה לי התדירות

קשור לבת שלה. אני מאמינה שהיא מודעת לפער של הילדה ומנסה בכל הכוח להפגיש אותה עם בנות ברמה גבוהה ממנה. וזה שברון לב רציני

הייתי תולה את זה רק בעצמי, שזו תקופה עמוסה מאוד שאתם מעדיפים פחות לארח חברים, שבכלל לא תבין שזה הילדה שלה שלא מתאימה

מבינה אותך!

וזהיר וכן לכתוב לה איזו הודעה כדי שלא תבקש כל שבוע

יש תדירות שכן נוחה לך? פעם בחודש למשל?

אני גם ככה לא מפנה הרבה זמן לחברים בשוטף, כי עוד לא הצלחתי להבין את העניין של ללהטט בין חברים של כמה ילדים, אז אם פעם בשבוע מזמינים חבר של ילד אחר, זה יוצא שכל ילד מקבל חבר פעם בחודש, ובתדירות של פעם בחודש זה אומר שרק איתה בערך הבת שלי נפגשת וזה לא הכי בא לי.

אולי התדירות שמתאימה לי קצת מוזרה, אבל עם עומס החיים אני לא באמת מסוגלת לספק כרגע יותר מזה לילדים

ושלא יעלה מדבריי איזה חסך חברי, הילדים נפגשים עם חברים גם בגינה ובחוגים כן? 😅

תגידי לה שמבחינת להזמין חבר זה לא משהו שמתאים לך יום יום, שאת מנסה לחלק את הזמן שהן מתאים לך בין האחים, ושחשוב לך שהבת שלך תארח עוד חברות חוץ מהבת שלה. ולכן קשה לך עם התדירות הנוכחית ותשמחי שהיא תפחית את תדירות הבקשות, כי לא נעים לך כל פעם לסרב מחדש כשזה פשוט עניין של התנהלות.

אולי אפשר לבקש ממנה להעביר את היוזמה אלייך, להסביר שתשמחי להזמין את הבת שלה כשמתאים לכם, אבל שתצפה לתדירות נמוכה יותר כי זה מה שנכון להתנהלות הביתית שלכם.

וחושבת, שאולי גם אם הילדה התארחה בבתים אחרים בעבר, זה הפסיק כי אימהות אחרות לא קיבלו את זה וסרבו להזמינה שוב.

ואת סבלנית ומיוחדת, מנסה לעזור ומקבלת אותה, ובאופן הגיוני- נמאס לך.

מאוד מסכימה עם מה ש"ארץ אהבתי" כתבה ואני חושבת שכדאי להסב את תשומת לב האמא ולספר לה באגב, או לא יודעת איך,שהילדה מפזרת דברים, לא חושבת שהאם תיפגע, אם היא לא מודעת לזה, אולי זה יעזור לה להבין ולדבר ולטפל בביתה מדויק יותר, סה"כ זה יעזור לביתה להשתלב אצל עוד חברות שתמצא בשנה הבאה, כשתבין לאחר שיח תואם וכו, שלא מוציאים דברים מהארונות.

או אפילו כשהאם באה לאסוף את הילדה, בכוונה להשאיר בלאגן, אולי האמא תבין לבד?

מבינה שהילדה בכיתה קטנה, אז היא מטופלת, ומודעים למצבה.

כמובן צריך לומר באגביות באמצע משהו, ולא כאילו במיוחד.

כל הכבוד לך על ההכלה.

ובאמת אני חושבת שזכותך גם לציין שכרגע פחות מתאים, ושאת תזמיני כשיתאפשר לכם...

זה קצת מטריד...

גם אני הרבה פעמים ניסיתי לשדך חברים, אבל זו צורה מעיקה ולא נעימה, אז אולי מחר? אז אולי מחרתיים? ילדותי משהו... בעיני, כן צריך להעמיד איזשהו גבול בעדינות אבל באסרטיביות.

אני יכולה להבין את המקום של האמא, כי הבת שלה שונה וזה יכול להוות נקודה מאוד רגישה עבורה, יתכן שהיא מנסה להוכיח לעצמה שהיא נורמטיבית כשהיא נפגשת עם חברה 'רגילה'... 

אם הבת שלך רוצה כמובן.

תגידי שאצלכם הן כבר לא מוצאות תעסוקה, אז אם מתאים אפשר אצלם בבית בשמחה.

כל פעם שהיא שואלת אם הבנות יכולות להיפגש תגידי מתי את יכולה לשלוח אליה.

אם הבת לא רוצה תגידי שתשאלי את הבת שלך ואז תחזירי תשובה שלילית.

פעמיים שלוש, כנראה האפשרות תרד מהפרק.

לא צריך להסביר מעבר לדעתי..

וחשוב שלבת שלך יהיו חברות ברמה שלה ללמד אותה איך יוצרים קשרים ואיך מנהלים תקשורת נכונה עם חברות.

האמא הנ"ל הזמינה אפילו את הבת הצעירה שלי אז הן היו שם ביחד ונהנו מאוד. כנראה יותר נוח לילדה כשהיא בסביבה המוכרת לה ובבית היא מתנהגת יותר יפה, ובטח גם האמא מכוונת אותם יותר לפעילויות שהבת שלה אוהבת.

אני מסכימה איתך שחשוב שהילדים יחשפו לכל מיני סוגים של אנשים!

לא חייבים לענות לכל וואטסאפ/ שיחה.

מדי פעם את יכולה אחרי שעתיים-שלוש לשלוח הודעת התנצלות שרק עכשיו ראית או משהו כזה.

מדי פעם תעני לה שאפשר להפגש אצלה/ בגינה ולעתים רחוקות גם אצלכם.

בסוף היא תבין לבד את הרמז.

פתק מיוחד על צלחת של כל ילד לפי השלב שהוא עולה אליו.

הרבה פעמים שמה לנו בקלמר ממתק קטן ופתק, היה מאוד כיף לגלות בכיתה.

אפשר בקופסת אוכל חייכן ושוקולד...

לפי הגרלה, ומכניסים בהיחבא לתיק לפני היום הראשון. ואז ביום הראשון כל אחד פותח את התיק ומגלה שם את ההפתעה (בדרך כלל ממתק ופתק)🙂

את יכולה בעצמך לעשות משהו כזה לכל הילדים שמתחילים לימודים.

מציעה לך לא ליצור מסורות מורכבות מדי, כי לא בטוח שתמיד לאורך השנים יהיה לך כוח לנהוג אותן... (אם נגיד תהיי אחרי לידה או סתם מותשת מכל החופש...)

שיהיה בשעה טובה!

לכל אחד עם איחולים מיוחדים עבורו לשנה החדשה

(אצל הילדים שלי התקבע שוקולד קליק שהם אוהבים וכבר מחכים לו כל שנה)

באמת ממליצה על משהו פשוט, בעז"ה שהמשפחה תגדל בסופו של דבר את מוצאת את עצמך בסוף אוגוסט עם ילדים אז כדאי משהו שיהיה לך קל להתמיד בו

בהצלחה!

הראשון לספטמבר אלא מתי שהוא לפני- במועד שנוח ומתאים לנו לקראת סוף החופש

ארוחת ערב מפנקת, מצגת שהבן שלי מכין מתמונות מהחופש וכל אחד מכין לשני ברכה לשנה החדשה

קונה להם ממתק מיוחד, כותבת לכל ילד מכתב אישי ומושקע, ושמה בקופסת האוכל.

עוד מהבית של ההורים שלי

כל אחד בצורה שרוצה..

ולמחרת לוקחים לבית הספר/גן/מעון ומחלקים לחברים

כמובן אורזים יפה

😌

דבר שני.. הכי בריא בעיניי לחפש מישהי מהסביבה הקרובה. מחנכת מהעבר. מורה שהיית איתה בקשר קרוב. מישהי מצוות המדרשה. אולי קרובת משפחה. מישהי שאת יכולה לסמוך עליה ולהניח אצלה את זה.

בהצלחה נשמה, שה' יאיר לך!!

או מי שיכול להכיל. לשמוע בלי לשפוט.

תכלס באמת הכי טוב טיפול כי זה בדיוק המרחב שמאפשר את זה.

האמת שאני זוכרת אותך והספקתי לקרוא את השרשור הראשון שכתבת.

אם תרצי לשתף בפרטי בשמחה

ואופצינ נוספת זה לדבר עם ה' בלי הסחות דעת.

איכשהו כדאי להוציא את מה שיושב על הלב כי זה ממש מכביד ומעיק.

אם אצטרך לשלם מאות שקלים בשבוע אז אין לי דרך להסתיר מבעלי.

ואני בכלל לא בטוחה שזה יעזור לי... לא בטוחה שיש משהו או מישהו בעולם הזה שיכול להכיל אותי ולעזור לי.

בוודאי שיש מי שמכיל.

ועזרה יכולה להתבטא גם בדברים פשוטים כמו לאפשר מרחב בטוח מכיל ומבין. זה לכשעצמו המון.

ויש לדעתי דרך הקופה סבסוד למספר מסוים של טיפולים פסיכולוגיים...

אני שילמתי בסביבות ה140 לטיפול (לפני כמה שנים טובות)

אולי גם עמותת ער"ן תתאים. 

ואני בטוחה שיש מישהו שיכול להכיל❤️

אין לי מושג מה הסוד שלך, אבל את כנראה לא המקרה היחידי בעולם.

שלפחות במאוחדת זה בחינם

30 פגישות עם פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית

אפשר גם בזום

והבנתיש אם מבקשים המשך טיפול ואת רצינית מקבלים גם יותר

זה כל כך נגיש שפשוט חבל לא לנסות, יש אנשי מקצוע טובים גם (יש גם שלא.. יש הכל)

לשתף את בעלך שאת הולכת לטיפול. כמובן את לא צריכה לומר לו את הסיבה המדויקת אם את לא בשלה לכך, אבל כן לשתף שרת מרגישה שאת זקוקה לטיפול אישי לפתור דברים עם עצמך.

בעיניי מאוד לא בריא לצבור סוד על גבי סוד. יש את מה זאת לא רוצה לספר לו? בסדר. אבל עכשיו גם להסתיר שאת הולכת לטיפול זה מתכון לשקרים קטנים שבסוף יתפוצצו. עדיף לעבוד בכמה שיותר שקיפות וכנות

במיוחד שאת מסתירה גם מבעלך שזה הבן אדם שאת אמורה להרגיש איתו בנוח

באמת יהיה קשה להסתיר ממנו הליכה למטפלת בעלות של כמה מאות.

אני לא מכירה מטפלים זולים כך שלא יודעת להמליץ לך.

טיפ קטן - לפעמים יש תחושה שיש סוד נורא גדול כבד ומעיק, לך הוא מרגיש גדול אבל לפעמים לאחרים הוא חסר משמעות.

תנסי לחשוב על הכיוון הזה ואולי זה יקל עלייך

בהצלחה!

לחיות בזוגיות בה יש סוד שמעיק עליך בכזאת עוצמה זה מתכון לקושי נורא גדול. שומעים את המצוקה שלך מבעד למילים שאת כותבת..

לצורך העניין את יכולה ללכת לטיפול ולספר לו שיש לו קושי שכרגע את לא מסוגלת לספר לו מהו וזו בדיוק הסיבה שאת הולכת לטיפול כדי שתהיי מסוגלת לספר.

מבחינתי זוגיות טובה היא זוגיות בה את יכולה להרגיש שמי שאת מתקבל ללא שיפוטיות, בהכלה מלאה, ואהבה של כל הצדדים שבך. אם את רוצה להגיע לשם, נשמע שאין ברירה לעשות תהליך טיפולי שבסופו לא תצטרכי לכתוב משפט כזה קשה כמו "אני כ"כ טמאה" זה משפט שמכיל בתוכו הרבה שברים שאני בטוחה שאפשר לתקן אבל צריך לעבוד על זה, ובלי טיפול אני לא בטוחה שתצליחי למצוא מענה נכון

רק מחזקת אותך קודם לדבר עם מישהו מקצועי ורק אחר כך לשתף אותו.

(אם בכלל, אולי לא מתאים ולא צריך לשתף אותו)

ובאמת שמטפלים שמעו כבר הכל, הכל.

כמה שנשמע לך שהמקרה שלך גרוע, זה התפקיד שלהם ויש מענה ודרך להתמודד עם הכל.

אם את רוצה.

מקווה שאני ניק מספיק ותיק וזה לא בעייתי (לכן גם כותבת את ההצעה פה, ולא באישי).

אשתדל להיות לך אוזן קשבת בלי לשפוט.

ובכל מקרה, תזכרי תמיד שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים.

והייסורים הגדולים שאת עוברת עכשיו, מעידים על הנשמה הטובה שלך- שמתחרטת, ורוצה לחזור לחיות בטוב.

יצא לי כמה פעמים בזמנים של קושי שרציתי לשתף מישהו אבל לא מצאתי מי ובלי שיפוטיות כתבתי בצ'אט והוא היה טוב;)

כמובן לא מחליף טיפול אם זה משהו רציני אבל בתור התחלה ולדברים נקודתיים הוא נותן מענה מגניב.

חיבור גדול יקרה!

סליחה כן

אני מתה עליו

אבל ממש לא שייך לאישה שהולכת עם כזה משא כבד על הכתפיים לפרוק בגיפיטי

קודם כל אין מה לעשות - הוא לא בן אדם..

דבר שני עלול לדלוף ממנו מידע פרטי וזה דיני נפשות

ושלישי והכי חשוב הוא *לא* גורם מוסמך ו *לא* מקצועי ולא טיפולי, שמההודעה הנ''ל של הפותחת ומשאר ההודעות שלה זועק צורך בליווי וטיפול.. בעיניי צריך ממש להזהר מעצה כזאת.

בקטע טכני, אחלה ג'יפיטי

גם לפעמים באיך לשפר תקשורת,

אפילו בשאלות מסוימות נקודתיות

אבל

ויש אבל גדול

בעניינים של חיים מוות (וזה מה שעולה פה בשאלה. נושא סופר משמעותי ורגיש שקשור לנפש של אדם!!)

זה ממש לא רלוונטי.

את יודעת שצ'ט ג'יפיטי המליץ למתמודד נפש להתאבד?

את יודעת שאפשר להגיד לגי'פי תן לי עצות אבל תגיד לי ללכת לטיפול או לייעוץ אצל מישהו מקצועי? ואז נוצרת תחושה של הגנה או התקדמות כבפועל לא קורה כך ומבזבזים זמן יקר.

לך @רָנִּי יקרה

גם הפורום לא יכול לתת פה מענה בעיניי

יש לך קושי מטורף, לא רק שהוא קשה בפני עצמו הוא גם סודי, ואת לבד. וגם מלווה ברגשות אשמה של אני טמאה.....

אחותי את ראויה לחיים טובים

ואת אמיצה

הנה התחלת צעד ראשון- כתבת כאן בפורום

ומה הצעד הבא?

למצוא דמות בחיים האמיתיים ולכתוב לה

אפשר להתחיל בכתב ולא בעפ' אם זה יותר קל לך.

אפשר מישהו מקצועי שאת לא מכירה

אבל. לא. להשאר. עם. זה. לבד!!!

אנשים יצאו ממשברים מטורפים כן?..

יש לך פייבוקס? מכירה את מיכל דנינו הכהן?

שיינברג ימ''ש שר''י פגע בה מינית במשך שנים. את יודעת מה זה היה בשבילה להבין את זה? לשקם את הזוגיות אחרי דבר כזה? והיא קמה מתוך השברים. בהרבה עמל. אני נותנת אותה כדוגמא כדי להרגיע שהעולם ראה הרבה פערים והרבה קושי גם בתוך זוגיות, ובע'ה אפשר לתקן ולרפא את הלב. מותק מגיע לך חיים!!!! לא חיים של הסתרה, לא של סוד, לא של ריחוק מהאיש שלך אלא חיים מאירים שמחים ויצירתיים!!

תפני למישהי שאת סומכת עליה!!

@נוניש (לא מצליחה לתייג) כפרעלייך סליחה על החריפות,מקווה שלא ניפגעת ממני, זה דיני נפשות בעיניי.

יש אפשרות לעשות שיחת ייעוץ עם מטפל רגשי ללא עלות ודרך הטלפון.

גם ערן וסהר  נותנים מענה טוב.

לדבר איתו, לכתוב ולפרוק לו גם עוזר.

לבקש ממנו שליחים טובים.

לא משנה מה עשית, את טובה וה' אוהב אותך ותמיד אפשר לתקן

אני חושבת שיש לה כתובת מייל כלשהיא שמטיילת, היא תמיד מספרת על מיילים ששולחים לה, אם אני לא טועה היא מהתחום הטיפולי, אבל יכול להיות שלא, תנסי לגגל , אם היא לא הכתובת, תנסי לברר מולה מי כן

חיבוק ענק

אבל אני פסיכולוגית, אם תרצי שנדבר חד פעמית בטלפון.

אם צריך יכולה לשלוח לאחת המנהלות את צילום הרשיון שלי והיא תאשר

דבר ראשון חיבוק

אם זה לא קשור לפגיעות מיניות אז אל תמשיכי לקרוא כי זה לא רלוונטי..

אבל סוד התקשר לי לנושאים כאלה

אם זה קשור אז מגיע לך טיפול חינם מהמדינה ואף אחד לא אמור לדעת על זה..

נשמע כבד ממש❤️

כמה כיוונים:

1. לכתוב לעצמך

2. אפשר לכתוב שאלה לרב או חברים מקשיבים או כאלה

3. אפשר לדבר עם ער"ן ומוקדי סיוע דומים

4. אפשר לדבר עם השם יתברך

את זה אני מציעה לך באופן ראשוני❤️

נראה שזה באמת משהו שמכביד עלייך והולך איתך, ולפעמים זה לבד לא יספיק.

יחד עם זה צריך בשלות לצעדים יותר עמוקים ומחייבים, לשתף את הבעל בזה שאת חווה קושי ובכלל.

צעד צעד, תתחילי בלתת מענה במה שעכשיו אפשרי לך.

וחיבוק גדול

ולמד להסתדר לבד.

יש ימים שאני יודעת שמוצץ היה עוזר אבל הוא מסרב בעקביות. תכלס זכותו חחח

אז שיחררתי.

יש לי עוד ילד שמגיל לידה לא הסכים 

רעיון הקטע על היותר גדול.... אבל באמת נבדוק אוזניים כי הוא כן מצונן (זה לא חדש מהימים האחרונים אבל שווה לבדוק אוזניים) 

לא הצלחנו לשכנע אותו לחזור למוצץ 

וזהו לא היה יותר מוצץ

כן ניסינו פעם באמצע הלילה והסכים לקחת מתוך שינה

אבל זה לא עזר שגם ביום ירצה לקחת חחח

החליפה לאצבע

והיא על הנקה מלאה

אין לי עצות אז עוקבת

הרופא משפחה יכול להביא רק הפניה לאס ראשון, שאת זה את יכולה לעשות עוד לפני הפנייה הראשונה לרופא נשים.

לא זכור לי שאםשר לבקש הפניה גם לשקיפות.

אולי יש אצלכם פניות אונליין לרופא נשים?

אני ביררתי ואמרו לי שבגלל שהיה לי סכרת בהריון - עדיף לא להשתמש

כמו שכתבת צריך עבוד עצמית, זה אף פעם לא בלחיצת כפתור או בלחזור על משפט מנטרה כמו "אני ראויה".

גם ללכת אחרי העקרונות שלך, גם אם הסביבה לא תמיד בדעה שלך.

הייתי עם הילדות שלי כל חופשת הקיץ

ופתאום הבנתי שאני מאוד מעריכה את עצמי על זה,

פשוט כי עשיתי משהו נכון בעיני שנמצא בסולם הערכים שלי. גם אם אף אחד לא יגיד לי על זה מילה טובה, אני יודעת שאני תותחית.

ולעומת זאת ביום שדיברתי לשון הרע, גם אם אף אחד לא ידע, וגם אם יש לי אלף תירוצים לעצמי משהו בלב יחמיץ והערך העצמי ירד.

וכמובן העבודה גם אם אנחנו טועים לא לרדוף את עצמנו ולהתמקד בעיקר בטוב שלנו.

ובהחלט, כל מילה שכתבת זהב

ובטח שאת תותחית! איזה יופי את ❤️

וכמובן ההרגשה של הלבד והבילבול..

האמת, נשמע שעובר עליו תקופה קשה. עם עצמו.  שלא קשור אלייך אבל כמובן יש השלכה עלייך..

למדתי לעשות את ההפרדה ברגעים האלה כשאני מבינה כשזה לא קשור אלי ישירות, לנשום עמוק בתגובות וברגעים שקשה לי ולנסות לא להגיב באותו רגע.

כמובן שהריון והורמונים יכולים להקצין את הרגשות, אבל זה לגיטי להרגיש את מה שמרגישה בלי ההריון❤️

מציעה ממש טיפול זוגי. עושה פלאים.

במיוחד עם החלק האחרון ששיתפת...

חיבוק גדול גדול!!

בגלל משהו הפוך לגמרי, אני ממש לא הייתי נהנית ( רקע מיני לא משהו אצלי ) וחשק ירוד. לא התמקדנו מספיק ...

( וגם לפני שנתיים בערך אחרי כל הסיפור של הצפייה של התכנים היינו בטיפול כמה פעמים )

אבל אז נכנסתי להריון וכל הסחרור של החודשים האחרונים והזנחנו את זה ( וזה עלה לנו 500 שח לטיפול וזה ממש חנק)

השאלה אם עכשיו הזמן הנכון לחזור

לא בטוחה שהוא ירצה 

נשמע שאת מתמודדת בגבורה עם כל מה שעובר עליכם

וגם נשמע שלו לא קל

כל מה שאתם עוברים נשמע קשה אבל לפעמים זה מצב שעובר (תהליך למידה, גדילה, צמיחה) ולא בהכרח התחנה האחרונה של הקשר.

וכמה דברים באופן נקודתי שאשמח לציין לך ברשותך

1. את רואה שלמרות כל הקשיים שלו הוא עדיין תומך ועוזר לך

2. את שמה לב שאפילו שאת שמה בגד שאת יודעת שהוא אוהב, או לפחות אהב בעבר, עדיין חשוב לו לאהוב, ואם הוא לא אוהב הוא אומר לך את זה. 
הוא לא מפחד ממך, וממקום בריא רוצה לעזור לך לדעת מה עושה לו את זה....

3. קשיים אינטמיים הם לא גזירת גורל!! לפעמים מתוך מקום מאפשר (בשיח, באווירה וכו') אפשר לחזור למה שהיה לפני (כן, אני יודעת, לפעמים זה נראה שבחיים זה כבר לא יעבוד אבל האמת היא שעליות וירידות זה מצב שיכול לעבור על כולם) 

4. לפעמים משחקי מחשב הם בריחה...תנסי לחשוב עם עצמך ממה הוא כל כך בורח. אולי הוא בודד, אולי הוא מפחד מביקורת, אולי הוא מפחד מעצמו (מלחשוב) וכו'. תהיי שם בשבילו.
אם החיים במציאות יהיו לו יותר נעימים מהמשחקי מחשב הוא פחות יהיה בהם, כמובן שבלי קשר גם אם הוא בחר עדיין לשחק במקום זמן זוגי שלכם זה לא אשמתך, אבל כן אפשר לעודד יצירת רגעים נעימים ביחד... 

5. אם יש פחות מגע את יכולה להתחיל ליזום, תאמיני בו... הוא יידע להמשיך את זה לבד!

6. השיח צריך להיות במצב רוח טוב, בצורה מקרבת כדי לא להנעל ולהסגר, ואם הוא יידע, ויהיה ברור לו כשמש, שכל מה שהוא לא יגיד לך ובאיזה תוכן שהוא לא צפה או מילה שאמר, את תמיד תקבלי אותו ותביני אותו, יש יותר סיכוי שהוא ישתף אותך בסודות שלו, במקומות שהוא נמצא בהם, ככה שהאינטימיות שלכם תפתח יותר ותרגישו קרובים יותר, ובוודאי שלא תרגישי בודדה.

תהיי חזקה! ובלי קשר מאחלת לך המשך הריון בריא ולידה קלה בידיים מלאות מתוך שמחה! 

חס ושלום, לא חושבת שזה תחנה אחרונה

לא מדמיינת את החיים שלי בלעדיו.

אני למודה בעניין האינטימיות ... מאז החתונה היה לנו הרבה דברים שגרמו לעליות וירידות ( כאב פיזי וכו' )

לגבי המשחק מחשב, ברור לי שהוא בורח אבל זה גם משהו שמאז ומעולם התמודד עם. כל כמה זמן יש תקופה ששוקע בזה עד שאני נשברת והוא מפסיק, באישיות שלו יותר קל לו להתמכר לדברים ( גם לפני החתונה)

אני מנסה ליצור מגע ובדרך כלל פחות הולך זה נראה לי מאוד קשה לי כי לרוב הוא תמיד היה עם הרבה חשק ואני בלי והיה ממש הפוך ומרגיש לי שיש פה משהו שאני לא יודעת.

הוא אומר לי לחץ וכו' משפיע עליו וזה לא קשור אליי אבל מאוד קשה לי להאמין. זה פשוט מין הרגשה כזאת

מפחדת להתפרק הערב

זה פשוט יושב לי בגרון 

וחלילה לא התכוונתי לפרידה או משהו בסגנון...

התכוונתי שהכל בר שינוי

וכן באמת יש אישיות של אנשים שיותר בורחים כשיש התמודדות וקושי, למרות שבאמת אפשר להנות מזה גם בימים רגילים ללא הקושי.

ואגב סוג אישיות כזה באמת מחפשים משמעות יותר ורוחניות, וצריך לראות איך אפשר למלא את המקומות האלו.

בכל אופן, נשמע שעדיין לא מצאתם פיתרון כזוג לבעיה הזאת, יותר עליות וירידות... 

ואני חושבת שגם אם היוזמה שלך למגע תהיה כביכול "ללא תמורה" זה עדיין שווה את זה, כי יש בזה אמירה של אני כאן ואני אוהבת אותך, אני רואה אותך. 

ואני בטוחה שהוא אוהב אותך ומאוד. 

והשאלה מה זה גורם לך להרגיש שאת חושבת שיש עוד משהו מעבר ללחץ....

@מתואמת המליצה על אקטיפרין אני חושבת.

להרגשתי עם בחילות הכי קל לבלוע כדור, כי זה מהיר ובלי טעם. ניסיתי בזמנו את מי הברזל של ספאטון, וחוץ מזה שהם לא העלו לי את הברזל הם גם היו בטעם לא נעים... (גם אלה בטעם תפוח) הם היו נסבלים בכוס מיץ.

יודעת שממליצים פה על האבקה של אלטמן, אני לא ניסיתי, לא יודעת איך הטעם שלה.

והמדד שלי זה

אם אני מרגישה טוב ומצליחה לתפקד

ואם אני מרגישה שיש לי כוח.

וזה היה לי בהחלט אחרי האבקה.

אז כבר לא הרגשתי צורך לחזור למעקב רפואי...

ביום שני שלפני הלידה היה לי 9.6

וכשהגעתי 5 ימים אחרי ללדת - היה לי 10.7

ולקחתי גם בסמוך לחלב..

צריכה באמת לחזור לקחת..