לא שאני לא מסכימה עם כולן כאן, אבל אני גם הכי מבינה את הסיבות שלך למה כן.
מתלבטת כמה לכתוב, מקווה שלא יצא לי חשוף מדי 
נתחיל מזה שהילדים שלי ממש בגילאים של הילדים שלך, טיפה יותר גדולים, ההפרש ביניהם הוא שנתיים וחצי והקטן עכשיו בן כמעט שנה וחצי, אני קצת יותר צעירה ממך. תמיד חלמתי על מלא ילדים, ובשביל זה ממש רציתי אותם צפופים, כדי להספיק כמה שיותר, זה היה החלום שלי, הייתי בטוחה שכיום יהיו לי הרבה יותר ילדים ממה שיש לי (ויש לי חברות בגילי שבאמת יש להן הרבה יותר).
וממש התבאסתי על ההפרש הגדול בין הילדים שלי, עד שהקטן נולד. ברגע שהקטן נולד אני ממש זוכרת שחשבתי "איזה מזל שהקב"ה יודע מה טוב לי יותר ממה שאני יודעת" למה? כי הכוחות שלי בפועל הם לא כמו הכוחות הדמיוניים שהיו לי לפני שנהייתי אמא, כי הילד שלי לפעמים מאתגר יותר מילדים אחרים, כי הנפש שלי צריכה נחת יותר מנפש של נשים אחרות. כי הקב"ה יודע מה בדיוק בדיוק יהיה מדוייק לי ולחלומות שלי.
ואצלי לא מנעתי, בכלל, אבל ההנקה מנעה לי יותר משנה וגם אחרי שחזר המחזור קח לי זמן להיכנס להריון כמה חודשים. איזה קשה זה היה. אבל איך זה הכי נכון לי. (אפילו על ההמתנה לפני הילד הראשון (שהיא הייתה מאוד מאוד קשה) אני מתחילה לראות שזה גם לטובתי, אני עוד לא יכולה להצביע כמה זה הכי מדוייק לי, אבל כן בכיוון, מה זה בכל זאת נתן ולמה זה גם היה לטובה. אז לא האמנתי שיום אחד יהיה סיכוי לראות את זה ככה, מבחינתי זה היה שחור וזהו.)
גם לגבי ההפרש, כבר עכשיו כשהם בני קרוב לארבע ושנה וחצי, שהפער ענק, יותר מפי שתיים, הם כבר מתחילים להיות חברים, הקטן מעריץ את הגדול, הגדול מתחשב בקטן, הם יכולים לשחק נפלא ביחד לפעמים. בטוחה שהם יגדלו להיות אחים קרובים, עם תחומי עניין משותפים ואחווה ואהבה הדדית (בפוטנציאל לפחות, כמו צמודים). מקווה שזה קצת מרגיע
מתייחסת קצת לשיקולים שלך-
א. לגבי המשקל, ממש הגיוני שהגלולות משפיעות על זה, אולי שווה לעבור לאמצעי מניעה אחר? אני לא מספיק מבינה בזה.
ב. מבחינת האיזון עם שניים, גם אם תיכנסי להריון עכשיו הקטנה שלך תהיה בת שנתיים עד הלידה, זה כבר איזון אחר, בכל מקרה בגילאים האלה האיזון של הבית כל הזמן משתנה, גם הגדול שלך יגדל יותר והאיזון ישתנה. אז בכיוון הזה פחות הייתי חוששת.
ג. כלכלית אני לא מבינה בזה, אבל בעיני אישית כל עוד זה לא מצב קיצון אני לא נותנת לזה משקל בשיקולים שלי
ד. רצפת אגן- לכי לפיזיותרפיה רצפת אגן, תתרגלי גם תוך כדי זמן משחק עם הילדים. אני למשל קבוע מתרגלת תרגילי קיגל בהשכבות, כשאני סתם יושבת בחדר שלהם בשקט אני נושמת ומתרגלת כיווץ והרפיה של רצפת אגן ובטן. לפעמים עוברת לעמידת שש על הרצפה ומתרגלת. אבל! זה רק אחרי שהייתי אצל פיזיותרפיסטית וגם הייתי תקופה בחוג פילאטיס ואני יודעת שאני מתרגלת נכון.
ה. סבלנות לילדים- זה עבודה של חיים שלמים, אבל בהחלט יכול להיות שקצת זמן נחת ורגיעה לפני ההריון הבא יאפשר לך להיות אמא יותר סבלנית בינתיים. אגב, גם זה יכול להיות מושפע מגלולות הורמונליות.
ו. לא הבנתי מה זה אומר למצות את התינוקת שלך 😅אני גם לא מיציתי את הילדים שלי, וטוב שכך, תינוק זה לא דבר שמשתמשים עד שהוא נגמר ואז עוברים לאחד הבא... כן מרגישה שהתינוקות שלי נעלמים לי והופכים להיות ילדים, משתאה איך הבונבון הגדול שלי מתבגר ונהיה ילד גדול (והוא גם גבוה, אז בכלל הוא נראה ענק) ואיך התינוק שלי מתחיל להיות שובב ויודע מה הוא רוצה ומתחיל כבר את גיל שנתיים הנורא ובכלל, לפעמים הוא ממש לא תינוק, הוא כבר ילד.
ז. זוגיות- זה הטיעון הכי חזק, כי הריון וילד זה אתגר וזה של שניכם. חוץ מזה שחייבים רצון משותף, גם חייבים בסיס חזק ויציב. לא יודעת איך את בהריונות, אבל אם תקרסי? את צריכה אותו, ממש ממש כדאי לעבוד על חיזוק של הזוגיות, זה יתן לכם ברכה הרבה יותר מהריון עכשיו או בעוד חצי שנה.
וכסף זה לא תירוץ. קשה למצוא בייביסיטר. אוקי. נכון שכדאי לצאת ביחד לפעמים, אבל עוד יותר חשוב לראות אחד את השני. תעשו לכם דייט בבית, כששני הילדים ישנים, שבו על ארוחת ערב טעימה או על כוס קפה ועוגה, אפשר להדפיס קלפי שיח מהאינטרנט, אפשר לדבר מהלב, תסתכלו אחד לשני בעיניים, תעיפו את הפלאפונים על שקט לארון. תפתחו, תשתפי אותו בתחושות שלך, בכמה דמיינת אותם צפופים וכמה את רוצה הרבה ילדים וממה את חוששת. תקשיבי לו, מה מפחיד אותו, מה הוא רוצה, למה הוא לא רוצה? תנסי להיכנס לנעליים שלו להבין אותו.
אולי יותר קל לעשות את זה בחוץ בבית קפה, אבל אם אין זה ממש לא סיבה שלא תעשו את זה בבית.
אוף מפחיד
בהריון של התאומות שלי, ביום שניי עשיתי