פורום הריון ולידה (עמוד 4)

זה הרדמה כללית. אז שאלה.

הייתי מתייעצת עם קלינאית שאלופה בתפקודי פה. תחפשי את נעה שפרן. 

מעדיפה מאנונימי כדי שלא יישאר לי בניק.

אנחנו עשינו לבת שלנו בכיתה א'.

אצלה היה ממש שיבושי הגייה שנבעו כתוצאה מהלשון קשורה. קלינאית תקשורת ממש מקצועית המליצה לנו חד-משמעית לעשות התרת לשון.

בגיל הזה זה פרוצדורה עם הרדמה מלאה. ובגלל שצריך צום לפני, שמו אותנו ראשונים, אז זה גרם גם לאישפוז לילה (שבוע לפני פסח🥵)

פרוצדורה מייגעת, מלחיצה, כואבת, אבל תוך שבוע הכל מאחורינו והגיבורה שלה היה מצויין (עוד שני טיפולים אצל הקלינאית וזהו)

מהניסיון שלי, אם אין צורך וודאי, יש סיכוי שבכלל לא ייתנו לכם לעשות. אנחנו עשינו בבית חולים מאיר והם דרשו מכתב מקלינאית שזה בוודאות ממש מפריע לדיבור.

במקביל להמתנה ברפואה הציבורית גם התחלנו תהליך מול רופא פרטי, שמקבל מבוטחי כללית, אז היה אמור לעלות רק כמה מאות (לא זוכרת את השם, הוא עשה רושם ממש טוב, אולי יותר מאוחר אחפש בניירת) תבקשי מהמושלם רשימה של רופאים שעובדים איתם. בסוף לא עשינו אצלו כי ברגע האחרון (ערב פסח כאמור😵‍💫) התפנה מקום בציבורי והעדפנו יותר קרוב וזול🤭

יש לנו במשפחה המורחבת עוד עם לשון קשורה (אפילו יותר ממה שהיה לבת שלי) ומבוגרים, שזה לא משפיע עליהם בכלל ולא עשו עם זה כלום. אז מסתבר שבהחלט אפשר לחיות עם זה.

הכי נכון בעיני זה לעקוב ולהיות בקשר עם קלינאית תקשורת לבדוק אם יש השפעה (לפעמים ההשפעה היא לא רק בדיבור, כמו שכתבת בהודעה)

אם יש עוד שאלות, מוזמנת בכיף.

קלינאית הפנתה אתכם ופניתם ישר לבית חולים?

איך פונים ולמי?

חשבנו ללכת לייעוץ אצל רופא שעוסק בתחום, שיעריך את ההשפעה של מצב הלשון על תפקודי הפה וימליץ אם להתיר או לא.

זה לא כיוון נכון? צריך קלינאית?

כי היינו אצל קלינאית שלא מתמחה בזה (בהתפתחות הילד) והיא אמרה שהדיבור מובן (רק נהגה ממקום לא נכון בגלל הלשון.. אבל הצלילים קיימים ומובנים) אז לשיקולינו אם להמשיך לטפל בזה או לא.

ככה שלא נקבל ממנה מכתב כזה וגם לא קיבלתי המלצה חד משמעית אז מתלבטת.

ביררתי אצל רופא אחד שעובד עם המושלם, הבנתי שזה סיפור של כ4300₪ בערך (!!)

ואח"כ גם הבנתי שלפעמים זה מתאחה בחזרה אז צריך להתיר שוב. אז משלמים הכל מחדש??

בדקתי לך, הרופא שהתחלנו מולו זה ד"ר משה היין. בזמנו היה לו הסדר עם הכללית, לא יודעת מה עכשיו, וגם לא זוכרת כמה היה צריך להעלות🤷🏽‍♀️ במפגש המקדים הוא עשה עלינו רושם מאוד טוב, חיובי ומקצועי. בסוף כאמור לא עשינו אצלו את הניתוח אז לא יכולה להמליץ מעבר לזה. המליצו לנו גם מאוד על ד"ר אייל בוצר. היה הרבה יותר יקר ולא ניסינו איתו (אם אני זוכרת נכון הוא הפנה אותנו לד"ר משה היין אחרי שהבין שדרכו זה יקר לנו מידי.)

למיטב ידעתי את יכולה לנסות בשתי הדרכים. או לפנות לרפואה הציבורית ולנסות להתחיל תהליך של בירור ופעולה. קצת נראה שמהם לא יהיה לך מענה, כי הם רוצים הוכחות שזה באמת נצרך ופוגע לו ביום-יום (כשבאנו להתאשפז, זה היה אחרי יותר מחצי שנה של המתנה והם דרשו שוב מכתב מהקלינאית שמוכיח שהלשון מפריעה לה ביום-יום)

לרפואה פרטית, פשוט לקבוע תור לבדיקה והתייעצות ולפי מה שהרופא אומר להתקדם.

לגבי זה שמתאחה, גם לנו אמרו שזה יכול לקרות, הדריכו אותנו מה לעשות אחרי הניתוח, והמשכנו כמובן 2-3 מפגשים אצל הקלינאית. ב"ה נכון לעכשיו, שנתיים אחרי, לא התאחה (לפחות לא חזר הדיבור המשובש🤷🏽‍♀️) 

כנראה שלבן הגדול שלנו יש.

התרנו בגיל 3 שבועות.

כנראה חזר.

מתישהוא שמנו לב שהוא לא יכול להוציא את הלשון כמו כולם ויש לו צורת לב. אבל הוא לא כל כך אוהב שמדברים כל זה, ולא מוכן להראות לנו שנדע מה המצב.

לא ראיתי שום השפעה כיום. (כבר נער) 

מוריד מהמוטיבציה להשקיע בזה...

במיוחד בגיל כזה שזה כולל אולי הרדמה וכאב לילדה שמבינה.

הוא מקבל פעם בשבוע (או פעם בשבועיים) במקור ברוך.

בזמנו כשהגענו אליו עם תינוקת בת עשרה חודשים, הוא אמר שלהתיר בגיל הזה זה כבר לא פשוט, אלא בעצם כרוך בניתוח. אז מן הסתם גם בגיל ארבע זה כך או אולי אך יותר...

הוא אמר לנו להתיר רק אם נגלה שיש בעיות שממש מפריעות (כמו קשיים בהיגוי או אולי קושי כלשהו בנשימה - כבר לא זוכרת).

קלינאית התקשורת שפניתם אליה היא מומחית בנושא? כדאי לבדוק שבאמת אין אפשרות לטפל בקשיי ההיגוי (אם יש לה) במסגרת טיפול קלינאות תקשורת לפני שהולכים לניתוח התרה...

היינו אצל קלינאית שלא מומחית בזה. דווקא נשמע שהיא לא ממש מבינה בזה...

שאלה קולגה שאמרה לנו את ההשפעות של זה. זה לא מפריע כרגע ביומיום אבל מבינים שההשפעה יכולה להיות בלתי נראית אבל מתרחשת- דחיקת שיניים, הפרעות בשינה וכו'. וגם קושי להוציא לשון שקיים והוא מפריע לי מבחינה חברתית/אסתטית.

חשבנו ללכת לייעוץ אצל רופא שמבין בזה ולא דווקא אצל קלינאית.

בזה, שבכלל תגיד אם יש צורך להתיר כרגע.

אם היא תאמר שכן, אז תקבעו תור ליודסין.

מאמינה שחלק מהעניין זה הצורך להתרגל לשינוי.

ניסית ללכת לחנות עם מישהי שיודעת לעשות כל מיני קשירות, או לבקש מהמוכרות להראות לך?

לגבי נראות - זה אחר. מאד. אבל תנסי כל מיני קשירות ותראי מה הכי סבבה לך. 

ממליצה לקנות משהו אחד מונע החלקה או שניים, שאת אוהבת, לקחת את זה איתך לחנויות ולמדוד הרבה.

אני כשמדדתי הרגשתי עם כדור מנופח על הראש, למרות שלא היה הרבה נפח בכלל, ומאז החתונה בכלל צמצמתי נפח.

ועוד דבר, ממליצה לקנות כובע אחד בסגנון של כותנות אור או מיש-מש, שהוא עומד יפה בפני עצמו ואפשר פשוט לשים על הראש ולצאת.

ומזל טוב

נשואה 8 שנים ועדיין זו המצווה הכי קשה לי 

כן אגיד שמצד אחד- מתרגלים עם הזמן

מצד שני פעם בשנה-שנתיים יש לי משבר כזה שאורך חודש שבו אני מרגישה מכוערת ביותר עם המטפחות.

מה עוזר לי?

באמת לחפש קשירה שהכי יפה לי

להתאים לבגדים, בסופו של דבר זה גם יכול להוסיף יופי

אני לא אוהבת פאה מרגיש לי לא לעניין (לא נכנסת לעניין ההלכתי, חויה אישית ביותר)

אבל- אני ממשיכה לטפח את השיער שלי אפילו יותר מפעם

כדי להרגיש יפה ונשית

לי זה מאד עוזר!!

וואו בעיני זה מרגש ממשששש

וממש פריט כייפי כסרש

אל תחשבי יש רק קשירה אחת שיפה לך

את עוד תגלי הרבה דברים חדשים אחרי שתתחילי לשים ולהתנסות...

ואם זה מאוד מלחיץ תנסי לחשוב אם זה קשור לדברים אחרים שמלחיצים אותך (ובאופן מאוד טבעי!!) בשינוי הזה...

אפשר לכתוב הרבה

אפשר לעשות איזה שיחה ל עיבוד רגשי לתהליך עם אשת מקצוע.אפשר לשמוע םודקאסטים על איך לתת לנפש את המקום בתהליך הזה...

בהצלחה גדולה!!!

זו תקופה מאתגרת אבל עוברת...

וגם זה עניין של הרגל- לאט לאט תראי איך זה יפה לך גם.

וגם- תמצאי מישהי שעוזרת או אפילו להתאמן עם סרטונים של קשירות יפות. צריך להתאים סוג של מטפחת לקשירה כדי שיהיה יפה. 

(ברור שהשיער שלך יפה, אבל מהחתונה תשמרי אותו לבעלך

בקיצור- ממש אני בעד קודם להיות בשלום נחמד שכזה עם הכיסוש וכמובןןןןןן לחפש את האפשרויות שהכי מחמיאות לך.... ממש ממליצה להיפגש עם סטייליסטית... זה ממש חלק ממש שהן עושות

זה השקעה ממש ממש חשובה לדעתי... תבקשי את זה מתנה ממישהו ששואל... 

אני פניתי למישהי בלימודים שלי שאהבתי את הסגנון שלה ובקשתי שתלמד אותי איך היא קושרת. בנתיים זו הקשירה היחידה שאני יודעת...

תמדדי מטפחות שמתאימות לבגדים שאת לובשת, זה מוסיף.

ובסופו של דבר, מה שבעיקר קשה זה השינוי, אם תשני גישה ותבואי בלזה ממקום נקי, יהיה לך יותר קל.

לא לכסות בכלל זאת פשוט לא אופציה. תחשבי על כמה זה קשה לחכות למשהו חלבי אחרי ארוחה בשרית. באמת היית חושבת לעבור על ההלכה בשביל זה? הקושי קיים, זה לא אומר שצריך להכנע לו. בעז"ה תמצאי קשירה שאת אוהבת והכל יהיה בסדר.

לוותר על השיער

אם היתה לי אופציה לוותר על הכיסוי כנראה הייתי מוותרת או לפחות מוותרת על כיסוי מלא

אז לא הייתי שוללת אופציה כזו מראש

אני ניסיתי פאות וזה לא מצא חן בעיניי

הלכתי הרבה שנים עם ברטים וזה היה לי סביר

לאחרונה שיניתי לכובעי קונטור

לקח לי קצת זמן להתרגל לגודל אבל אחרי שהתרגלתי זה הרבה יותר מוצלח מברט

לא מומחית בפאות, אבל יש פאות שמתחילות לא מהמצח, אלא מתחילת השיער ונראות ממש טבעי. ואז שמים במקום שהן מתחילות סרט/מטפחת חצי וכו.

יש לי חברה שעושה את זה.

ראיתי אותה גם בלי כיסוי, ובחיי שזה ככ דומה…

וסרטים זה מהמם, ממש אקססורי.

אני מאמינה שעל כל אישה כיסוי ראש יכול להיות יפה ואפילו להחמיא, רק צריך למצוא מה מתאים

לפנים שלך. תסתכלי סביבך, תמצאי משהי שאהבת איך שהכיסוי שלה נראה ותבקשי ממנה להראות לך

איך היא שמה, לפעמים זה עניין של איך לפרוש את המטפחת, או סוג הבד , או הצבע!! למשל עליי ורוד

נראה זוועה מכער אותי ממש, אני מחליף לכחול למשל פתאום הבדל שמים וארץ. משהי אחרת ורוד מאיר לה את הפנים.

בקיצור, אל תתייאשי ואל תהיי נעולה שזה מכער אותך, יש משהו מדהים בכיסוי שפתאום מתמקדים בפנים,

הכל נראה זך יותר.

ובמקביל מציעה לך ללמוד על המהות של כיסוי ראש, זה יתן לך קונטרה של חיזוק נפשי. 

ואנ י אישית לא ראיתי כלום חריג

דיבורים על איראן יש כבר הרבה זמן

לי לא ברור כלום מהם

אם לזה התכוונת

ואין לך מה לכתוב מאנונימי, בטוחה שאת לא היחידה שדואגת.

לא ממש מעניין

רק אומרת שלפני המלחמה עם איראן היו הרבה ימים שדברו על זה גם 'יודעי דבר'

מלחמת המשך עם איראן זה די צפוי

כמו כל חזית אחרת

זה יכול לקרות מחר ויכול להיות עוד שנה

אם רוצים לחיות חיים נורמליים

כדאי מצד אחד להתנתק מחדשות

ומצד שני לפתח מספיק חוסן כדי להיות מוכנים כשמלחמה מגיעה מהרגע להרגע

וכמו שהיה פעם שעברה זה לא בדיוק משו שאפשר לחזות.

מקווה שבאמת אין איזה משו כי אחרי שכתבת את זה אני כן יעלה לישון קצת בלחץ כנראה, אוף.

לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שלא לקרוא חדשות זה לא מספיק.

צריך גם לא לספספף בסטטוסים בוואצפ ולא לגלול שעות בפורום

אני בוחרת לא לקרוא חדשות וכו'

ואז פוגשת את זה פה

גם אנשים בעבודה/ בכל מקום ידברו

כדאי לבחור לא להקשיב לחדשות גם אם שומעים אותם באקראי 

תשאלי את האומן שיודע הכל...

תהיי בטוחה שאף אחת כאן לא יודעת כלום

(חוץ מטייסות קרב אם יש כאן)

הסמס ששלחו כנראה היה סתם להפחיד.

מלחמה יכולה לפרוץ בכל שעה…

ממה שראיתי בחדשות זה התחיל להיות הכיוון שם באירן

אז יש סיכוי שארהב תתערב עוד מעט

האם ישראל תהיה מושפעת מזה- ימים יגידו..

"בחצות תסתכלו לשמיים"

כאילו איום שיתקפו אותנו.

אבל לא נראה לי שבאמת יתקפו.. (בטח לא בחצות, כבר עבר)

הייתם בייעוץ זוגי?

מתוך מה שאת כותבת, נשמע שמשהו חסום אצלו בנושא הזה... וכדי לדעת מהו, נראה לי שכדאי להתייעץ עם איש מקצוע.

איך הוא מול אנשים אחרים? מצליח להגיע לשיחות נפש עמוקות? איך הוא מול הילדים, אם יש? מחבק אותם לפעמים?

הוא זורם ומדברים? וכשאת מבקשת משהו ספציפי הוא עושה את זה?

זה בסדר להתבאס על חוסר, אפילו שהוא אדם טוב... זה לא קשור אחד לשני. אבל כן כדאי לנסות לראות איך את יכולה לקדם את הקשר ביניכם למקום שיעשה לך טוב.

מציעה כמה כיוונים- ייעוץ זוגי. לעשות דייט שבועי, אפשר בבית או מחוץ לבית אבל פשוט זמן שיושבים ומדברים. אפשר למצוא דברים שעושים ביחד ושניכם נהנים מהם- לבשל, משחקי קופסה, יצירות, חידות הגיון...

נשמע שכדאי לך להתייעץ איך להביא אותו למצב שהוא רואה אותך ובאמת נותן לך  את המענה הרגשי ולא רק טכני.

כי זה לא משאיר הרגשה מרוצה , רק הטכני . 

מכאיבים הרבה יותר מדברים שנעשים.

איכשהו אני רואה שיש גברים שקשה להם להבין אתזה ואת הצורך הנשי הנורמלי והמתבקש ככ שאת מתארת .

מציעה ממש לפנות לייעוץ, אם דברים שוב ושוב מגיעים לאותה נקודה ולא נפתרים, אולי מישהו מהצד יוכל לסייע, לפעמים כשמישהו "מבין" ונטראלי משקף ונותן הכרה לצרכים הזוגיים של שני הצדדים זה עושה הרבה לכל אחד מהצדדים, בעיניי מאוד יכול לקדם..

מאחלת לך שמהמקום הזה תעלו ביחד לקומה שתביא לכם אושר שווה להשקיע עלזה

זה צורך בסיסי מאד מאד

יכול להיות שאתם בקווים מקבילים כי אתם מבטאים אחרת אהבה ורצון לקירבה

ויכול להיות שיותר עמוק מזה. 

איך הוא בכללי עם אנשים? יכול להיות שהוא גומל חסדים ויהיה בעת צרה למי שצריך, אבל לא חושף את עצמו ולא מביא את עצמו לחברות?

האם עלה פעם הרעיון ללכת לטיפול? זה נראה לך? ומה הוא אומר?

זה טבעי ובריא שאת רוצה זוגיות אוהבת וקרובה!!!!

מעלה כיוון, אני לא באמת יודעת אבל נשמע שאולי הוא מאוד עובד עם הראש והערכים- וכך הוא כל כך צדיק, אבל קצת מנותק מהלב? ואז קשה לו להכניס את הלב לזוגיות?

מצטרפת לרעיונות של הקודמות שלי ומוסיפה- להשקיע יותר בזמן זוגי, אולי ללכת לייעוץ/ טיפול בנושא, אולי לשמוע ביחד סדרת שיעורים/ללמוד ביחד ספר על זוגיות של רב שאתם מתחברים אליו. 

יש לך במה לשמוח וב"ה שאת שמחה ומודה.

ומצג שני יש לך גם צרכים עמוקים שלא נענים, ואת מרגישה בחסרונם וגם זה בסדר וטבעי.

ויןתר מזה, ה' בורא לנו קשיים ואתגרים כדי שנתמודד איתם ונתייחס אליהם, לא כדי שנדחיק.

לכן קודם כל חשוב שתתייחסי בכבוד אל הצורך שלך ואל עצמך, את לא נידית, את אישה בריאה שרוצה להרגיש שהאיש שלה אוהב אותה ומחובר אליה ולא רק לעולמות עליונים.

דבר שני, חשוב לדבר עם בעלך בשפת הלב, יחד עם פירוט של הצורך שלך, למשל להגיד לו שאת זקוקה ממנו לחיבוק פעם ביום, שחשוב לך לשוחח איתו לחצי שעה על כוב קפה פעם ביומיים, לשלוח לך הודעה, להתעניין.

לשתף אם נפגעת או את כאובה ממשהו בחיים שלך, אם הוא עושה משהו שכן עושה לך טוב להגיד לו ממש שמחתי שחשבת עלי והבאת לי קפה..

ללמוד ליצור יחד קשר זוגי אמיתי שנראה כרגע שהוא חלקי, וזה הכי טבעי ונכון שהוא חסר לך.

אפשר גם לשמוע יחד שיעורים של רבנים שאת מתחברת לגבי שלום בית.

1. אין סיבה שזה יפגע בהנקה... מתחילים מלהביא טעימות קטנות של פירות או ירקות טחונים בזמן שהוא לא רעב אבל גם לא לגמרי שבע. ובהתאם לזרימה שלו מגדילים כמויות ועוברים גם לאוכל רך ולא טחון. ולעקוב אם הוא מגיע לשלב שהוא מתחיל להיות רעב וההנקה לא מספיקה לו, ואז כבר צריך להגיע למנה.

2. למה שלא יישן בעגלת טיולון לילה? לא הייתי משכיבה קבוע בעגלת טיולון, אבל מדי פעם זה בסדר גמור לדעתי. וצריך לשים לב להתפתחות שלו- אם הוא כבר מתחיל להתרומם קצת או לכיוון של ישיבה חייבים לעבור כי זה מתחיל להיות מסוכן...

1. ההנקה לא אמורה להספיק תמיד? 🤔

2. הוא עוד לא מתרומם לבד אז זה בטיחותי כרגע

באיזשהו שלב ילד אמור להתחיל לאכול. אם הוא לא ישן רגוע בלילה, מתעורר הרבה, מבקש לינוק הרבה זה יכול להיות סימנים של רעב. מתי זה קורה- יש ילדים שבגיל חצי שנה כבר חייבים ארוחה אחת, ויש ילדים שעד גיל 10 חודשים לא ממש מבססים ארוחות, אבל כדאי להיות על זה

ואם הוא עוד לא מתרומם אז אין לחץ להעביר לדעתי...

אנחנו גם אמורים לשבוע מחלב אם או מטרנה....

כזה

לא עד הבר מצווה 🙂

כלומר כל עוד בקבוק מחליף ארוחה אז גם הנקה אמורה להספיק 

1. טעימות ומוצקים לא אמורים לפגוע בהנקה.

בדרך כלל בהתחלה זה בנוסף להנקה, ובהמשך אפשר בהדרגה להחליף הנקה בארוחה.

יש ילדים שעוברים יותר מהר למוצקים, ויש כאלה שזה לוקח להם זמן.

בכל מקרה, תמיד אפשר להוסיף גם הנקה.

בדרך כלל כשההנקה מבוססת, גם אם תינוק לא רגיל לינוק בזמן מסוים, אם חד פעמי הוא ירצה, הוא יצליח לינוק.

2. את יכולה עוד להשאיר אותו, כל עוד הוא לא מתרומם וזה לא מסוכן.

ואת יכולה גם להחליט להעביר אותו, ואז כשמתארחים להשכיב אותו בטיולון, או שרק בזמנים האלה להחזיר את האמבטיה.

בכל מקרה לא תוכלי לסחוב אותו באמבטיה לעוד הרבה זמן, ותצטרכי למצוא פיתרון.

לנו בעבר (הדי רחוק, אולי דברים השתנו) היה רימון ולא הייתי מרוצה

כי אם את רוצה אתר שאין ברמת סינון שלך את צריכה לרדת רמה בסינון ואז נפתחים לך מלאאא אתרים שלא בטוח שאת רוצה.

אישית אהבתי את נתיב, כי הם הרבה יותר גמישים ופותחים לך אתרים שאת צריכה באופן פרטני.

חוץ מזה יש עוד הרבה חברות סינון

יש כאלה שהסינון לא מספיק להם

אבל עקרונית הוא חוסם דברים לא צנועים ומיניים

תלוי ברמת ההגנה

החסימה יותר טובה

אין נשים לא צנועות

אין מיניות בכלל

נגיד הshorts חסום לגמרי

שירת נשים הוא לא יחסום, קליפים לא צנועים כן...

בהגנה בינונית יש נשים לא צנועות אין מיניות

בבסיסית יש הגנה מאוד מינימלית

שניראת מאוד משתלמת, כי אני לא מבינה בזה באמת

אבל גם המחיר נראה יותר נמוך ויש התקנה ללא עלות ועוד כמה דברים שבבזק ראיתי שמשלמים עליו..

אני לא רוצה להגיע למצב שאני מתקשרת ודוחפים לי דברים כי אני לא מבינה בזה..

אשמח מבנות שמבינות ממש מה מיותר, למה לשים לב וכד'

ואינטרנט של רימון אז אין הרבה מה להציע לך. רק תשתית וראוטר.

בכל אופן- תשימי לב כמה דמי ניהול את משלמת. צריך לראות איפה הכי משתלם

צעד ראשון(מקווה שכבר עשית אותו) ללכת להר הכסף ,זה שם של אתר ,ולהוציא משם מידע לפי התז שלך על כל הקופות שיש לך. זה לא אתר שאמור להיות בתשלום , אם את רואה אפשרויות כאלו בתשלום, זה לא טוב וחפשי משהו שהסיומת שלו gov.il .  

אחרי שיש לך את הקופות , את מחליטה על איזה קופה את רוצה ללכת (הכי טוב הפעילה) ופונה אליהם או באתר שלהם טופס העברת פנסיה. כן מומלץ את הטופס למלא עם נציג טלפוני , כי יש שמה דקויות לאן בדיוק להעביר וחבל למלא פעמיים. את הטופס את צריכה לשלוח למייל שהם נתנו והם כבר ימשכו מהקופות האחרות

שבפועל אני לא בהם...

לא כתבתי אותם אצל המעסיק החדש והם עדיין פעילות, זה קשור אולי לביטוח בריאות שהם לוקחים? לא מבינה בזה

בגדול מומלץ שכל הפנסיות שלך יהיו באותו מקום.

את צריכה להחליט איזו קופה מתאימה לך.

מה שחשוב זה איזה מסלול השקעה (שמתאים לך ולצרכייך)

ודמי ניהול הכי זולים שיש.

אח"כ הקופה מושכת את כל הקופות האחרות אליה

ואת צריכה להעביר למעסיק טפסים שידעו לאן להעביר את הכסף מעכשיו והלאה.

בהצלחה!!!

ולא לחסוך באוכל שהוא לא הרגיל שלכם, אם זה קל יותר.

להביא מישהי להיות איתם זה רעיון מצוין, אם יתאים יצאו החוצה ואם לא אז שתשחק איתם בפנים.

אפשר לקנות כמות גדולה של יצירות וחוברות ולהכין להם מין מארזים לפי יום ככה שכל יום תהיה לך תעסוקה מוכנה לאותו יום למקרה הצורך.

לא זוכרת בני כמה הילדים שלך אבל אפשר לשבת איתם מראש ולהגדיר שזה ימים שונים מהרגיל שהם גם יקבלו דברים שלא מקבלים כל יום (מאכלים מסוימים נגיד שאתם קונים בזמנים יותר מיוחדים) אבל גם ידרש מהם יותר אחריות - ולתת להם תפקידים קטנים לעזרה בבית של דברים שיקלו עלייך, גם אם זה דברים קטנים. זה גם יכול לעזור וגם להכניס אותם למוד של זה ימים קצת שונים ונדרש להיות בוגרים.

חוץ מזה תעשו מראש קניה גדולה של מצרכי בסיס, חיתולים, מגבונים, תמל, נייר טואלט וכו כדי שלא יחסר לך כלום בשבוע הזה ולא תצטרכי ללכת לקניות 

לק"י

בני כמה הגדולים שלך?

אצלי בת 8 מקלחת את הקטנה ממנה (ברצון שתיהן). אז אפשר להיעזר בגדולים במקלחות/ עזרה בבוקר עם לנעול נעליים לקטנים/ להלביש מעילים/ להחזיק את הקטן כדי לשחרר אותך לעשות דברים.

אפשר לקלח פעם ביומיים (אני עושה את זה בחורף).

להלביש אותם בבגדים מהלילה (עושה את זה קבוע).

להזמין אוכל/ לקנות קפוא.

לא להתאמץ על סדר בבית- שהילדים ישחקו ותשבי לידם.

לפני שהוא טס שיבשל אוכל לכל הימים/ יקנה מוכן/ כמעט מוכן כמו טבעול/ פיצות קפואות/ ירקות קפואים

עזרה עם הילדים כדאי בכל מקרה

את יכולה לבדוק מזג אויר 10 ימים קדימה כדי לתכנן (זה יכול להשתנות אבל נותן איזושהי תחזית)

לא הייתי מקפידה על סדר יום אלא לעשות כמה שפחות כשהוא לא נמצא

ושהוא ישאיר את הבית נקי מכלים/ כביסה ומלא באוכל

אני דווקא חושבת הפוך, שכדאי שיהיה סדר מתוכנן לילדים, כמו בחופש הגדול. שהם ידעו כל פעם מה יש לעשות, ושלא יהיה אחר צהריים אחד גדול ונמרח כי זה מתכון בטוח למריבות וצרחות וחוסר הקשבה.

לא חייבים להיצמד ללוז כמובן, אבל שידעו נגיד שמכינים שיעורים, עושים יצירה, מסדרים את הרצפה, מתקלחים, ארוחת ערב, שינה. משהו כזה.

אם את מתכוונת סדר יום שלה של כביסה וכלים, בטח שלשחרר

להשמיע מוזיקה (אפשר גם סבב שכל אחד בוחר שיר בתורו אבל זה התעסקות)

פודקאסטים לילדים

בזמן אוכל או כשמסתובבים משועממים סביב עצמם או צריך להעסיק אותם קצת עד שתתפני מטיפול בתינוק. משפר מאוד.

לרקוד בחושך עם סטיקלייטים או just dance או סרטוני הדרכה של כושר לילדים אם אי אפשר לצאת מהבית, שיפרקו אנרגיה

לעשות מבצעי סידור הבית/ חדר בצורה מעניינת (טיימר של 10 דקות מי מצליח לסדר הכי הרבה) או עם פרס קטן בסוף. רק מי שמתקלח יפה מקבל קוביית שוקולד או מה שאוהבים אצלכם. בקיצור לתמרץ אותם.

בהצלחה 

עם כמה דברים-

מה אוכלים פחות או יותר בכל.

איזה דברים את צריכה כדי שהיומיום יתפקד בזרימה- לחם פרוס לסנדוויצ'ים, ממרחים שצריך וכו'.

אוכל מהיר הכנה לצהרים וערב - תעשי לך רשימה של דברים אופציונליים ותשבצי מה שצריך.

אפשר גם להזמין פיצה יום אחד... לא יקרה כלום.

לארגן מי לוקח את הילדים ומתי ומי מחזיר.

ובכללי כל ערב תחשבי על היום שלמחרת מבחינה טכנית וכו'. 

להוריד סטנדרטים, לאכול בחד פעמי, שבעלך ישטוף את הבת לפני שהוא יוצא ואחרי שהוא חוזר, זה לגמרי סבבה לשטוף פעם בשבוע, אפשר לוותר על מקלחות לילדים בחלק מהימים, אפשר גם להושיב את הקטנים לשחק שעה באמבטיה, מה שיותר קל לך, הפתעות מהכל בשקל ויצירות ממקס סטוק לילדים.

לגבי אוכל- צ'יפס קפוא ששמים בתנור וזהו, שניצל תירס, אצבעות דג וכל דבר כזה שפשוט שמים בתנור או במיקרוגל, להזמין פיצה, סנדוויצ'ים לדאוג למגוון ממרחים ומספיק לחם/ פיתות.

סדר יום מאוד תלוי בגילאים של הילדים שלך אז קצת קשה לי לענות בלי לדעת

בעיני זה רעיון טוב להביא מישהי שתעזור לך.

אבל רק מעלה כיוון חשיבה -

לפעמים טיסה של אבא עשויה להיות קשה לילדים. אם זה מביא גם למצב שאמא פחות איתם והם צריכים להיות עם מישהי זרה, זה עשוי להיות להם גם קשה.

מצד שני, הסיבה שאת צריכה עזרה זה כי קשה להשתלט על הכל לבד - גם להיות עם הילדים, גם לטפל בקטן, וגם תפעול טכני של הבית.

אז אולי אפשר להיעזר בה דווקא לדברים אחרים - להחזיק את הקטן, להכין את הדברים לארוחה, להכניס בגדים לכביסה, לקפל כביסה, לשטוף כלים (אפשר להשתמש בחד"פ כמובן, אבל עדיין יש כלים שבכל זאת צריך לשטוף - סירים וכדו'), למלא אמבטיות, לטאטא, וכו'. כל מה שהיא יכולה לעשות כדי לפנות אותך להיות עם הילדים יותר ברוגע.

(כמובן צריך תיאום ציפיות מראש, ולתת תשלום בהתאם. זה לא ממש בייביסיטר).

אני כותבת לא מניסיון. רק כיוון מחשבה שחשבתי עליו. כמובן תקחי רק אם מתאים לך.

תתקשרי לאחת מנשות המילואים.שיש לה ילדים קטנים והיא בהריון.שבועות ארוכים לבד.בעלה טוחן ימים בגבול לבנון, בגבול סוריה או בעזה.

והסוף לא נראה באופק.

יתנו לך הרבה טיפים....

מתנצלת אם נפגעת.זו לא היתה הכוונה.

אז רציתי להגיד תודה על שרות המילואים שלכם.

אני רוצה להגיד תודה.

@זוית חדשהאולי הייתי צריכה להיות יותר סובלנית גם כלפי הקושי שלך. תודה על השירות שלכם.

@1112

איזו עין טובה. הלוואי שאלמד ממך.

🤎

נדמה שאפשר לכתוב מה שחושבים..

כי זה רק םש כתוב על המסך

מנחתש שלחברה שתביע דאגה מזה שבעלה נוסע ל'שבוע וזה מלחיץ אותה ומבקשת רעיונות להקל לא תגידי משהו דומה...

שבעצם קצת מקטין את מה שמרגישה

ומאוד הגיוני שזה מה שתחשבי

כי באמת ברור שאחרי סבבים ארוכים אז קשה מאוד להזדהות רגשית עם לחץ רק משבוע אחד

כשאני קוראת אותך

ברור לי מאה אחוז 'הכוונה לשך טובה

ולא מתכוונת לפגוע

אני שומעת בין השורות..כאב

כאב שאולי לא מספיק רואים ,מבינים עד כמה המילואים האלה הפגישו אותנו -אותך עם כל כך הרבה כאב ורגשות קשים וחרדות וקושי זוגי ומשפחתי וכו וכו

שאין מספיק הכרה.. הבנה עד כמה..וכמה זמן..

וכשמשהו בלב לא מקבל מקום

אז כל טריגר בחוץ שנוגע באזור הרגיש לגמרי מציף..

וכן לפעמים קצת משפריץ החוצה

וזה מובן

רק אני היתי מציעה לזהות מבפנים

ולשאול את עצמך מה יכל לתת ללב יותר מקום

***את כל הנ''ל העזתי לכתוב רק כי אני במצבך..בעיצומו של סבב מספר לא יודעת.ב.אחרי שבת לבד עם כל הילדים..

וגם לי יש חברה שקצת מציפה לי את זה..כי היא לא מסכימה לבעלה לעשות מילואים כי היא מפחדת מלהשאר לבד עם הילדים...

והיא חוזרת על זה שוב ושוב ובלב זה פוצע לי את הלב כי אין לה מושג מה עברתי עם הסיוט ההז  'שוב ושוב וכמה גם אני לאאאא מסוגלת ..

מותר לה אין לי טענות כלפיה.. פשוט אני לא יכולה לשמוע את זה ..זה מציף אותי ממש. וכשהרגשתי שאני ככה מלומר לה ישירות שדייי גם אני לא ותפסיקייי..אז קצת ניתקתי מגע..עד שהלב נרגע קצת..

להצפה של קשיים ובקשת עזרה.

לדעתי קושי סופר לגיטימי ובקשה אנושית לטיפים, התגובה הזו בכלל לא במקום.

(באותה המידה יכולתי לכתוב שלנשות המילואימניקים, כאחת כזו לשעבר מותר לי להעיד, יש הרבה עזרה ולגיטימציה להיות חלשה ולבקש עזרה: מענקים, הטבות, הנחות, תרומות, התנדבויות. ויש גם מילואימניקים שלא בגבול, אלא שומרים שבוע שבוע באבטחה של יישובים. ועדיין תודה על העבודה הטובה, תודה לנשים שלהן, תתלוננו כמה שבאלכן, אבל תדענה שגם לסתם אנשים בעורף מותר להתלונן. 

בדיוק כמו שאני מסוגלת להכיל קשיים של נשים פה עם האמהות שלהן, למרות שלי אין אמא.

(והארה כללית- בכתיבה אין את האינטונציה, ולכן צריך להתנסח בצורה ברורה יותר, ולשים לב באיזה אימוג'ים משתמשים/ כמה סימני קריאה וכו').

מה שצרםלי היה לא הבקשה לעזרה ולטיפים אלא המרמור כלפי חמותה וההשוואה עם הבת.

ולא משנה

בכל שרשור תוכלי להגיד שיש צרות גדולות יושר

מישהי משתפת שקשה לה

להגיב כזאת תגובה זה פוגעני

אם מישהי כותבת שהילד שלה בוכה בלילה

את תפני אותה למישהי בלי ילדים?

או עם ילדים מאושפזים?

תמיד יש צרות גדולות יותר

זה לא תחרות

כנראה שאצלך זה לא בתחום של קנאה והשוואות ולכן זה צורם לך. אבל מי שיש לה התמודדות בנושא הזה יכולה לחוות את זה בצורה מאוד כואבת וחזקה וזאת פלטפורמה לגמרי מתאימה לשתף בקושי הזה.

סורי אבל את ראית את הדברים בצורה עקומה

ממש לא התכוונתי להתמרמר על מישהו

וזה בדיוק המקום

אנחנו לא מושלמים

א. לא כל מי שלא עושה מילואים משתמט, ישנם תפקידים שפחות נדרשים במילואים .. כמו למשל מי שהיה בחיל הים שלא קראו להם כל התקופה ורק לאחרונה הבנתי שהוקמה יחידת מילואים של יוצאי חיל הים . או אנשים שהיו ג'ובניקים מסיבות שונות. וגם אנשים שעברו את הגיל/קיבלו פטור מכמות מסוימת של ילדים. אז אמנם כן יש כאלה שמתנדבים מעצמם למילואים אבל זה לא פשוט להיכנס למקום הזה מבחירה מוחלטת. אצלי למשל בעלי לא היה בקרבי וכתוצאה מכך הוא עושה מילואים בהיקף די נמוך .. לבוא ולחפש תפקיד שבו הוא לא יהיה בבית כמו קרבי זה אפשרי מבחינה טכנית אבל זה לא משהו שארצה מעצמי להיכנס אליו .. לעומת זאת כשקוראים לו ושולחים צו אז ברור לי שהוא ילך ואין שאלה.

ב. גם אם הפותחת מהציבור החרדי אני לא חושבת שראוי לשפוט בן אדם שגדל ומתחנך על ערכים מסוימים. ללכת כנגד מה שאתה מכיר ושייך זה לא דבר פשוט ולא ראוי בעיניי לכעוס על הציבור החרדי כפרטים שאין להם באמת השפעה אלא לנסות לעשות שינוי יותר שורשי.

בגלל שהייתי בסיטואציה הזאת, אשת מילואים, חקצת אחרי לידה, עם עוד חבורה בנוסף לתינוק,

דווקא בגלל שהייתי שם אני יכולה כ''כ להבין אותה.

זה קשוח מאוד מאוד.

מותשת, לחוצה, מתוסכלת, עצבנית, עייפה, מרוסקת. זה מה שהרגשתי לעיתים.

וגם מי שבעלה טס לשבוע ונשארת לבד ועוד עם עם ניו בורן, עשויה להרגיש ככה!

וזה לא תחרות מי יותר מסכנה! 

תכנון מראש ל כל יום מה אוכלים בבוקר, צהריים וערב.

לוודא שיש הכל בבית

עזרה בתשלום בתליה, קיפול, פיזור כביסות

שטיפת כלים

ניקיון מטבח

סידור סלון- טאטוא לערימה אפילו..

להחזיק את התינוק

לקנות משחק שניים חדשים

חומרי יצירה

כל מיני דברים שיכולים להעסיק..

ממש לחשוב על הרעיונות הכי פשוטים וכיפיים לכולם, ולשים בצד כרגע שיקולי בריאות וחינוך.

בכלל, הייתי מנסה אולי לעשות 'סוויצ' בראש ולחשוב על השבוע הזה כמן שבוע נופש בבית. לעשות דברים כיפים וקלילים ולשחד בלי בושה 😉🤭

למשל, לקנות דגני בוקר/מעדנים מפנקים/מאפים מפנקים אם מתאפשר או משהו כזה קפוא מוכן שרק שמים בתנור, ומי שמתארגן מהר בבוקר יש לו יותר זמן להנות מארוחת הבוקר הכיפית. באמת תנסי שיהיה בכיף וברווח לכולם, כולל כמובן לך.

ברוח זו להמשיך את שאר היום, לצהריים למשל טבעול וצ'יפס בתנור, טעים ממש! חטיף אחה"צ למי שעזר בבית והרים בלאגן מהרצפה, לא יודעת צ'ופרים כיפים ויוצאי דופן.

אצלי למשל, כשבעלי היה במילואים, בדרך כלל חזר לשבת, כשהיתה שבת שלא הגיע במקום להרגיש מסכנה הכנתי ארוחת ערב שבת הכי פשוטה שיש כבר לא זוכרת מה, מנה אחת בלבד עיקרית ותוספת משהו כזה, קניתי הרבה חטיפים ןממתקים ואמרתי לילדים שלכבוד השבת מילואים של אבא אנחנו משקיעים בקינוח, עשינו לנו ארוחת ממתקים נוספת אחרי הסעודה, היה כיף!

זה לא היה מתאים אם הייתי צריכה לעשות את זה המון שבתות אחת אחרי השניה, אבל למשהו כזה יחסית חד פעמי זה היה כיף.

אולי תנסי לחשוב על דברים כיפים ומפנקים שברך כלל את לא מרשה, ובצדק, בשם החינוך או הבריאות, אבל עכשיו אפשר לעשות כמו מן נופש יוצא דופן?

למשל אחה"צ גלידה, ערב שוקו חם ומרשמלו, יצירות קנויות מיוחדות, אולי אפילו צפייה באיזה סרט יחד אם זה משהו שהולך אצלכם? לומר לכל הילדים היום תתארנו לשינה מוקדם, אם תהיו מוכנים כולם יחד עד 17:30 נוכל לצפות ילד בסרט לפני השינה.

ואת כל הדברים האלה תרתמי ותשחדי כדי לגייס עזרה מהילדים. יכול להיות לכם ממש כיף!

ואם יש לך אפשרות למישהי שתגיע אלייך הביתה אחה"צ, גם אם יש גשם אל תבטלי איתה! אמנם מבינה את ההרגשה שקצת מוזר עוד מישהי בבית אבל תנסי לנצל את זה לעזרה בהתארגנות לערב, אולי אם יהיה זמן שהיא תעזור להכין דברים לבוקר, כמובן קיפול כביסה וכלים שלא תצטרכי את להתעסק עם זה. תגדירי מראש איתה שאת צריכה גם עזרה כללית בבית.

בהצלחה! 

וכמה שנלחצתי בהתחלה, בסוף אלו הזמנים הכי רגועים עם המון זמן איכות כיפי והבית גם יותר נקי משום מה (;

הכי חשוב זה הראש, לא להילחץ, להרפות.

לא נורא אם מאחרים, לא נורא אם לא ישנים בזמן, לא נורא אם אוכלים ג'אנק, לא נורא אם בלאגן, לא נורא אם יש קצת זמן מסך, היו ימים שלא היה לי כוח לארגן לפזר לבד בגנים ובתי ספר והשארתי בבית.

הכי חשוב לעבור את זה כמה שיותר בטוב וברוגע.

גם בעלי נוסע הרבה ואז אני מבינה שהוא מקור הבלגן המרכזי...

ביום הראשון שהוא נוסע אני מסדרת את הבית פיקס ואז נהנית מזה כל התקופה 😄

אבל לא בגלל שהוא מקור הבלאגן חלילה 🤣 הילדים לא חסר להם...

פשוט בגלל שאני כל הזמן בשליטה 'על זה', וגם אני במודעות שאני לבד ואף אחד לא יבוא בערב וישטוף כלים . אז מהבוקר אני בפיקןס, הכל נשאר מסודר יחסית,

גם כשהבית מתבלגן אני מאבדת את זה לגמרי כשאני לבדי, אז הסדר נותן תחושה שהעניינים בסדר בסך הכל. 

שפתאום אני יותר על זה, הבית יותר מתוקתק, הארוחות מוכנות מוקדם כי אני יודעת שאני חייבת ולא יהיה לי גיבוי אם אתעכב, פחות נמרחים כי זה לא שכל אחד מחכה שהשני יזוז ויזיז עניינים. זה היה גילוי מעניין.

אבל אצלי חלק מזה שהבית היה מסודר כן קשור לזה שהוא לא היה בבית 😉 ברוררר שהילדים הם המקור העיקרי של הבלגן, ללא ספק. אבל השולחן בסלון היה פנוי מספרים, כובעים, חליפות, דפים, מעטפות, חשבונות... והרצפה היתה פנויה מגרביים ונעליים 😂 (ובכל זאת אני מעדיפה אותו בבית ביחד עם הבלגן שמגיע איתו 😅)

זה לשחרר הרבה יותר את האוכל ומצב הבית.

דברים שאני לא מרשה בשגרה הרשיתי. פיצה פעם בשבוע, מלוואח ועוד אוכל שנחשב גאנק..

מקלחות פעם ביומיים, במיוחד עכשיו בחורף.

להביא בייביסיטר כשקשה. אולי אפילו כל ערב כשאת עם התינוק..

בהצלחה! 

על הבוקר שותים מים חמימים עם כמה טיפות לימון.
תנסי, שווה לנסות אולי יעזור.

נורמאלי...

לגבי להיטהר- יש באמת כל מיני טריקים, תסתכלי באתר של מכון פועה

וגם אולי לנסות לשטוף קצת בפנים, כדי שסתם שאריות שיש יצאו כבר...

ותזכרי שבגדול צריך להוציא הפסק נקי לגמרי, ואחרי זה הרבה דברים וכתמים הרב יכול להתיר, בגלל שזה אחרי לידה ולא  אחרי מחזור... לי ממש התירו כתם אדום של דם...

מנוחה אחרי לידה מאוד עוזרת להטהר מוקדם.

כמה שפחות להסתובב, קניות, להרים דברים כבדים (כביסה, עגלה..), המנעות ממנשא וכו.

ההגיון- דם אחרי לידה (במיוחד אחרי ההתרוקנות של הימים הראשונים) זה כמו פצע שצריך להחלים ולכן מנוחה עוזרת. ותנועה ומאמץ פותחים מחדש.

לעומת זאת דם ווסת- זה כמו כלי. יש כמות מסוימת של דם שצריכה להתרוקן.

ותזכרי שצריך בדיקות טהורות ולא נקיות. אפשר ורצוי לשאול רב. 

לק"י

אותי זה מעצבן.

מעדיפה לחכות עוד קצת.

לגבי 1 זה נשמע לי תקין, את יכולה לסחוט להקלה אם זה כואב לך.

לגבי 2 נראה לי שזה לא משפיע, כמו שאשה שהייתה הרבה פעמים בהריון ובהנקה לא ממשיכה עוד שנים יותר לקבל מחזור (תחשבי שאשה שיש לה 7 ילדים הייתה בהריון בערך 5 שנים במצטבר והניקה נניח עוד חמש שנים בלי וסת, היא לא תקבל מחזור עשר שנים יותר מאשה בלי ילדים בכלל, נכון?)

אני חושבת שזה לא קשור למספר ביציות אלא לשינויים הורמונליים בגוף

שילדה כבר מספר ילדים הסיכוי שלה להרות בגילאי 40+ גבוה בהרבה מאישה של ילדה.

אז כנראה שכן יש לזה השפעה כלשהי, אבל בטוח לא אחד על אחד.

או שזה כזה ממה שראית בסביבה שלך?

לא נראה לי קשור לכמות הביציות בכל מקרה, אולי למין היכרות של הרחם עם ההריון, הוא כאילו מאומן.

אבל מעניין אם זה משהו שנבדק פעם מחקרית...

את יכולה לבדוק בגוגל/צ'אט

אני חושבת שעיקר העניין הוא שאצל אשה שכבר ילדה בעבר, ידוע שכל מערכת הפוריות עבדה בצורה תקינה.

אישה שלא ילדה, יכול להיות שהיתה גם בעבר בעיית פוריות שעדיין לא התגלתה, וזה משפיע גם אחרי גיל 40.

זאת אומרת שלא עצם ההריון והלידה גורמים לכך שלאישה יהיה יותר סיכויים להרות בגיל מבוגר, אלא להפך, לנשים שכבר הרו וילדו מראש יש יותר סיכויים להרות וללדת מאשר אוכלוסיית הנשים שעדיין לא ילדו, וזה נכון גם בגיל המבוגר יותר

1. תקין. תשאבי או תסחטי עד להקלה.

2. אין שום קשר. זה אמנם נשמע הגיוני אבל בפועל הממוצע לסיום הפוריות הוא בגיל 44 בלי קשר עם האישה השתמשה באמצעים הורמונליים שמונעים ביוץ/ ילדה מלא ילדים/ היו לה מלא מחזורים. מאגר הביציות מדלדל גם ללא ביוץ

( תחשבי שאם התיאוריה הזו הייתה נכונה היה כאן אקזיט: רווקות היו לוקחות אמצעי מניעה שמונעים ביוץ כמו גלולות במקום להקפיא ביציות... אבל זה לא עובד) 

יש לנו 400000 ביציות בגוף מתוכן אנחנו משתמשות בתקופת הפוריות עד המונפאוזה (גיל המעבר) בכ400-500 ביציות.

כמות הביציות שנאבדת בכל חודש היא כ20 ביציות, רק אחת עוברת ביוץ.

בקיצור הבקרה היא הורמונלית ולא על סמך כמות הביציות, הסירי דאגה מליבך, אם תקבלי מחזור לפי הכמות את לעולם לא תגיעי להפסקת מחזור 

יש חשמליות נטענות שחלקן מתלבשות על השד וחלקן לא.

ויש ידניות.

בכל מקום שממליצים עליה קודם כל מסתייגים שיש הרבה נשים שאומרות שהיא חלשה ולא שואבת מספיק וכו

אני משתמשת בה יום אחד בשבוע ולי היא שואבת מצויין, אבל אולי לשימוש יומיומי זה פחות מוצלח, לא יודעת להגיד.

לדעתי זה ממש לא נוח להיות מחוייבת לשקע חשמל. עם האלחוטית אפשר לעשות עוד דברים, לשאוב בנהיגה (שלי מפסיקה לשאוב אוטומטית אחרי עשרים דקות) זה גם הרבה יותר דיסקרטי, לדעתי רוב האנשים לא שמים לב בכלל שאני שואבת

ההתניידות הזאת ממש קריטית לי , מצד שני אם היא לא שואבת טוב אז מה זה יעזור לי...

שאיבה של פעמיים ביום בערך

שימשה אותי גם בשאיבה יומיומית ולהגברת כמות חלב

השתמשתי בעבר באמדה פינס ובמשאבה של יד שרה.

אני אישית לא חושבת שהיא פחות טובה מהן

אני ממליצה מאוד, משתמשת בה באופן יומיומי.

היה לי בעבר מדלה פריסטייל ואני לא מרגישה שהאלחוטית חלשה יותר.

יש לי דו צדדי, מאוד נוח, אני עושה הכל תוך כדי (עבודות בית, עבודה מול מחשב, נהיגה).

השתמשתי במדלה פריסטייל 3 ילדים וברביעי עברתי לביאמבה, שואבת כבר שנה בערך איתה והיא מעולה.

מבחינתי שידרג לי ממש את כל החוויה, שווה כל שקל.

אני רואה שאת חוששת שהיא שואבת פחות אני לא נתקלתי בזה (ואני שואבת כמויות גדולות)

ולא צריך להחזיק?

מה שהכי חשוב לי זה האפשרות להסתובב חופשי ולעשות דברים תוך כדי 

לא הבנתי את השאלה כנראה, חשבתי שאת מתכוונת משאבה שלא צריכה חיבור לשקע.

אי אפשר להסתובב, זה מסורבל מדי וצריך להחזיק את היחידה החשמלית אם תקומי...

ארדו מליה Ardo melia

נראלי עם החוטים תמיד יותר טובה אבל זה שואב לי טוב 

נראלי די אותי דבר כי פעם שעברה השתמשתי בחוטים ועכשיו איתו

סתם שמעתי מיועצת הנקה את זה 

ואני ממש לא אהבתי אותה

היא פצעה אותי ושאבה לי פחות מהחשמלית

אבל לחברה שלי יש בדיוק כמו שלי והיא הייתה ממש ממש מרוצה

אז כנראה זה משתנה מאחת לאחת

(לדעתי היא פצעה אותי כי יש לי חזה גדול אבל לא בטוחה כי זה כן ישב כמו שצריך)

תפס אותי שאמרת שאתם נוסעים הרבה לשבת בגלל מריבות הילדים - זה כי הם לא רבים ליד אנשים אחרים?

אז אולי בזה טמון פתרון? שכמעט תמיד יהיו אורחים בבית וככה הם לא יריבו? (מן הסתם לגדולה זה יכול לעשות הכי טוב, זה גיל שבדרך כלל אוהבים לבלות עם חברות, ומצד שני גם נזהרים מאוד שלא יהיו "פדיחות" מולן...)

חוץ מזה, רעיון נוסף: להכין "טבלת אהבה" - בכל פעם ששני ילדים או יותר מראים שהם אוהבים זה את זה (אומרים מילה טובה/מתגברים ולא רבים/מביאים משהו לאח/משחקים יפה יחד) מסמנים נקודות כמספר הילדים השותפים ב'מעשה האהבה', וכשהטבלה מסתיימת - קונים משחק שווה וכדומה שמתאים לכולם.

ובקשר לקשיים הספציפיים של הילדים -

הגדולה בעבר לא הייתה מרביצה? (יכול להיות שגם לה קשה השינוי עם הלידה... לא מדברים על זה, אבל לפעמים דווקא לאח הגדול, ולא משנה בן כמה הוא, הכי קשה עם הולדת אח חדש, בטח אם זה בהפרש גדול)

ובקשר לבן החמש - קורה הרבה פעמים בגיל הזה שמתחילים לדבר מילים לא יפות, בדרך כלל כחיקוי של הסביבה (חברים בגן). לא צריך להילחץ מזה ולהאשים את עצמך❤️ נשמע שאת נוהגת איתו טוב.

בכל אופן, טוב שאתם הולכים להדרכת הורים, זה יעשה לכם סדר ויחזיר לכם את הביטחון בהורות❤️

אז האמת שבשבת שעברה כשנסענו להורים הם רבו גם שם והרבה,אז כנראה זה לא הפיתרון.

פשוט הרגשתי שאצל אחרים יש לי יותר עזרה, לדוגמא אמא שלי יכולה לבוא ולדבר איתם ובבית זה אני ובעלי מולם וזה ממש הורס לי את האווירה של שבת שאני כל הזמן רק עצבנית וכועסת.

בעבר היא אולי הרביצה אבל זה התגבר מהלידה,

לפני זה, היא היתה עוזרת הרבה עם האחים ושומרח עליהם.

תודה לגבי הטבלת אהבה, נראה לי שנעשה את זה ♥️

אלא אם כן היא לא אוהבת חברות...

ובקשר לשאלה על איך להעביר את שבת חורף - אולי הרבה משחקי קופסה משפחתיים ושיתופיים?

בבית בכיף, אני יכולה חלק מהזמן לשחק איתם.

השאלה מה בשאר הזמן כשאני נחה והם עם עצמם?

לגדולה אולי ספרים?

אצלינו, גילאים קצת שונים, בדרך כלל יש איזה שעתיים שמעסיקים את עצמם עם פליימוביל. ושאר הזמן צריכה להעסיק... שזה באמת קשוח. אני הרבה מקריאה ספרים. לפעמים הולכים לשחק אצל חברים שכנים וזה מאוד מקל.

גם מוציאים מזרונים ומניחין על הרצפה

בהצלחה יקרה

הקושי יעבור

אהבה.לשבת עם סיפור קצר- 5 דק'. להראות להם שאת חושבת עליהם למשל "הכנתי היום x לארוחת צהרים כי ידעתי שאתה אוהב. זה במיוחד בשבילך וכו'"

הדברים הקטנים האלה עושים הבדל גדול!

דווקא בגלל שזאת תקופה מאתגרת ומן הסתם יש לך פחות זמן אליהם.

לפחות בשבת שהבעל בבית תנסו לייצר יותר זמנים של איכות לכל ילד

את משחקת או לומדת משהו עם הבכורה ובינתיים הבעל עם הילדים האחרים

ואחכ הפוך

אפשר גם לשתף את הילדה בטיפול התינוק/ת דברים שכיף לעשות עם תינוקות וגם סתם בעבודות הבית לעבוד ביחד ולשוחח

תנסו לייצר אוירה טובה ושל שיתוף בטוחה שזה כבר ישתפר.

נכון שזה מתיש המריבות, אבל בבית הילדים פורקים ויכולים לקבל את מה שהם זקוקים לו.

מחוץ לבית זה לכסות על הבעיה ואז יש עוד יותר משקעים.

לידה זה שינוי מטלטל, אם רק עכשיו את חווה את זה, כנראה שהיה לך מזל בפעמים קודמות,

אבל זה ממש טבעי והגיוני מה שקורה אצלכם עכשיו.

הטיפ שלי:

תנסי הפרד ומשול מבחינת לתת יחס לכל ילד בנפרד.

למשל אם הגדולה בחוג, זה בדיוק הזמן לתת תשומת לב מרוכזת בבן ה5.

ואם הוא בצהרון, אז לפעמים להוציא את הגדולה מביה"ס מוקדם יותר. או להשאיר אותה בבית שישי.

נכןן שזה נשמע כמו להכניס את עצמך לבעיה חדשה, כי מה תעשי איתה כל שישי בבית במקום שיהיו לך כמה שעות שקטות,

אבל זה שווה לנסות, כשילד שיש לו טריגרים עם האחים נמצא בזמן לבד והוא יודע שהאחים לא יצטו בקרוב, משהו בחומות ההגנה נפתח ומגלים ילד חדש שהרבה יותר אוהב לשתף פעולה.

ככה תנסי לסדר זמנים עם כל ילד בנפרד.

זה לא הזמן להתעסק בפרוייקטים שלא חייבים, עדיף להשקיע את הזמן והכסף במה שהילדים חווים ומרגישים.

אפשר לצאת עם כל ילד פעם בשבוע לקנות גלידה או מאפה או משהו ביחד.

את התינוק תנסי לשים במנשא שפחות תהי עסוקה בו, ויותר עסוקה בילד שהוצאת.

מבחינת ההתנהלות השוטפת בבית, יותר קל לעשות טוב מאשר סור מרע.

תנסי לשלב פעילויות מיוחדות מדי פעם שלא יחפשו לריב.

אפשר יצירות, להכין חלות ביחד משחק קופסה מעניין שאת כבר מסדרת אותו מראש לפני שהם חוזרים, זה מגרה יותר לשחק, ודברים בסגנון הזה.

אפשר גם בשעה קבועה לעשות מעין טקס התכנסות של כמה דקות עם תה ועוגיות זה גם שובר את השגרה ומאפס את הילדים מכל היום שעבר עליהם.

בד"כ כשילד מתחיל לקרוא לאמא שלו מטומאמת, זה לא בגלל חוסר גבולות ופינוק, אלא מתוך סערה רגשית שהוא לא מצליח לבטא בדרך אחרת וזו הדרך שלו לזעוק אני צריך עזרה להירגע.

כמובן שיש מקרים של חוסר גבולות אבל במכלול הסיפור כדאי לחשוב שוב אם זה אכן חוסר גבולות.

האם יש לך אפשרות להאריך קצת את החופשת לידה?

אז צריך מתיחות

צריך לחזק את השריר הזה בהדרגה

אחרי לידה הגוף חוזר לעצמו לאט לאט וצריך בחזרה לחזק את השרירים.

את יכולה לנסות לבדוק איזה שריר נתפס ואיזו מתיחה הוא צריך. את יכולה גם לפנות לפיזיותרפיסטית.

לק"י

קרה לי עם הגדול בגיל שנה וחצי.

מאז למדנו לנעול (ראיתי ששלך פתחה את המנעול. אצלי לא היה נעול. ואני הייתי בשירותים לפרק זמן ארוך יחסית, והוא פשוט יצא. והאנשים שמצאו אותו צרחו עלי, שאסור לי להיות אמא).

(היום לא מקפידים על נעילה, כי יש בבית עוד ילדים שישימו לב אם מישהו יצא).

מלחיץ, אבל קורה.

והכי חשוב ללמוד להבא, וגם לדבר עם הילדה.

חיבוק!!

כשהבכורה שלי הייתה בערך בת שלוש היא הוחזרה הביתה יום אחד בידי אדם שעבר ברחוב וראה אותה... (למרבה הנס היא ידעה להצביע על הבית שלנו. וכמובן - הניסים הגדולים הם שהיא לא שוטטה רחוק מדי, שלא ירדה לכביש ושמי שמצא אותה היה אדם טוב...)

מאז למדנו לנעול את הבית כשיש ילד קטן שעלול לצאת, אבל בכל זאת זה קרה לנו שוב עם הבת השמינית כשהייתה בת פחות משלוש - ולמרבה הנס היא רק ירדה לרחבת הבניין, ואחד השכנים ראה אותה שם וחיכה איתה עד שהגענו טרופי נשימה לקחת אותה... (זיהינו די מהר שהיא נעלמה)

ב"ה הרווחה לא הגיעה אלינו (אם כבר, אנחנו חשבנו לפנות אליהם בעצמנו לאחרונה🙈 בהקשר לילדים על הרצף שלנו)

אבל מבינה אותך על הלחץ❤️

מקווה שתירגעי בקרוב...

ורק תיקון קטן לטרימינלוגיה: אל תקראי לזה שהיא *ברחה* מהבית, אלא פשוט *יצאה*... ילד שבורח מהבית עושה זאת במודע (ובגיל גדול יותר). היא בסך הכול רצתה לטייל קצת בחוץ, מחוסר מודעות למה שעלול לקרות לה... וכמובן - הכי חשוב זה שהיא רצתה לחזור אליכם❤️

לגבי רווחה - כשיש ילד בחינוך מיוחד, אוטומטית יש תיק ברווחה. ככה היה עם פוצון. וזכאית להרבהה תמיכה אז ממש כדאי. 

וחיבוק על זה, יקרה. חיבוקים גדולים. 

מצד שני, כעבור זמן יש בזה משהו קורע מצחוק...

קרה לי פעם עם ילד בן שנתיים, הלך, חצה כביש לבד!  והלך לגן שעשועים, מזל שמי שראה אותו ידע שהוא הבן של...

צלצלו אליי והגעתי בלי חמצן מרוב בהלה. ישבתי שם רועדת חצי שעה לא יכולתי לתפקד.

וכמו שאת רואה, את לא היחידה.. אז חיבוק❤️

מציעה לנעול עם מפתח ולשים אותו במקום שאין לה גישה אליו להבא.. 

אני ובעלי האנשים הכי אחראיים שיש

ועוד קרה פעמיים!!!!!

פעם ראשונה שיצא מהבית לבד כשאני הייתי בשירותים, יצא לחנות של אייסקפה במרחק 2 דקות הליכה מהבית כי החליט שבא לו אייסקפה.

פעם שנייה נעלם לנו מגינה לא מוכרת משטרה ובלאגן.

בסוף אחרי שעה ששכנה מתקשרת אליי בלי סוף ואני דוחה אותה כי עסוקה בחיפושים ושליחת תמונות של הילד

עד שעניתי לה היא אומרת לי תקשיבי כבר שעה הבן שלך צורח פה ליד הבית

הוא פשוט החליט לחזור עצמאית מגינה לא מוכרת לבית. אין לי מושג איך עשה את זה.

בקיצור, לצערי קורה.

מאז המקרה הראשון התקנו קודן מכני בבית ובחוץ אנחנו עם 100 עיניים עליו.

ילד מתוק ומאוד עצמאי 

ערום עם טיטול בלבד ועוד בעיר זרה...

אחרי שעה הם מצאו אותו.

היום הוא בן 13, בחור חמד, מתוק ורציני

בקיצור, זה פשוט הגיל

אל תתרגשי בטח אל תחשבי על רווחה, מבטיחה לך שיש להם מקרים הרבה הרבה יותר קשים.

כן תחשבי איך למנוע את הפעם הבאה.

לחמותי יש מלאא סיפורי בריחה על כל אחד מהילדים כשהיה בגיל....

פעם בעלי מצא את השכנה בת ה3 ערומה והיא אמרה לו "אין לי תחתונים ואין לי תחתונים" בהתלהבות חחחחח

בקיצור לא כל כך מהר הרווחה תגיע....

לפני גיל 3.

בעלי בדיוק התקלח והוא יצא.

אני הייתי אצל התופרת

וכשחזרתי ראיתי את השכנה מסתובבת מבוהלת ואמרה שחשבה שהילד תכנן ללכת איתי והיא ראתה אותו מסתובב ולקחה אותו הביתה

והבית אגב היה נעול.

מסתבר שהוא יצא בלי שאף אחד שם לב. ובינתיים הגדול החרדתי שלי נעל את הבית 🤦‍♀️

תקפידי לנעול למעלה.

וגם אם היא תלך לפתוח היא תגרור כסא ואת זה את תשמעי

שאת שותה מספיק

ההנחיה לבדוק אם יש יותר מ4 בשעה.

שותה המון😀

היו פעמים שהיה יותר מ-4 בשעה, זה אומר שצריך להיבדק?

ובסוף בסוף, זה פשוט דבר שקיים.. מבאס וכואב אבל זה "סתם" עוד תופעת הריון.. וכן לפעמים זה מתיש להיבדק ככ הרבה על משהו כביכול סתמי. הייתי מבקשת מהרופטא איזו הנחיה מתי להיבדק  ומבהירה לו מה התדירות שזה קורה לך, כי לא הגיוני נגיד כל יום להגיע למיון

בדיוק אין לי את הכוח והסבלנות לבלות במיון..

אנסה לשלוח פנייה באפליקציה לרופאה שלי.

תודה😍

מהצ'אט- צירי ברקסטון היקס (צירים מדומים) יכולים להופיע כבר החל מהשליש השני של ההיריון, בדרך כלל אחרי שבוע 20, אך לרוב הנשים הן מורגשות יותר במהלך השליש השלישי, במיוחד לקראת שבועות 28-27 ואילך, כשהן הופכות לתכופות יותר ככל שמועד הלידה מתקרב, אך אינן גורמות לפתיחה של צוואר הרחם.

ומנצלשת- אם יש לי התקשויות לא כואבות במיוחד, אבל לפעמים גם יותר מארבע בשעה, עדיין כדאי ללכת להיבדק? יש לי הרבה פעמים אבל זה בעיקר לא נוח ומציק, לא כואב

אבל ממה שאמרו לי זאת תופעה רגילה, ופשוט צריך לעבור את זה...

האמת שאף פעם לא חשבתי להיבדק, וגם לי היה הרבה פעמים במנוחה או תוך כדי שינה

נראלי אם זה מתגבר או נעשה חזק יותר מבדר"כ או אחרי מאמץ כדאי ללכת לבדוק, אבל אם זה רגיל והבדיקות הרגילות יוצאות תקינות אז אין סיבה להילחץ, אולי לשאול את הרופאה מתי כן ללכת להיבדק

בכל השאר כבר לא.

בוא נגיד שהאחיות החמודות במיון יולדות אז כשבאתי אמרו לי, טוב שבאת, ככה את מכירה איך נראה מיון יולדות מבפנים ומה זה מוניטור ולא תפגשי את המקום הזה פעם ראשונה בלידה, אבל מצד ההתקשויות לא באמת היה צריך לבוא. 

לא רוצה לקחת אחריות אבל לא הייתי נוסעת (ואכן גם לא נסעתי) אם זה רק לא נוח ומציק אבל לא כואב. אם כואב אז אולי כן כדאי להיבדק.

מה שכן עשיתי היה לתזמן ולראות אם יש סדירות כלשהי, אצלי היו הרבה יותר מארבע בשעה אבל במרווחים לא סדירים, אז זה גם הרגיע אותי.

אצלי כן כואב, אדבר עם הרופאה וניראה מה היא אומרת.

תודה❤️

לי היה כשלא שתיתי מספיק