פורום הריון ולידה (עמוד 4)

בוקריה- יש להם באתר את התעודת כשרות, תבדקי אם זאת כשרות שמתאימה לך (אני לא מבינה כ"כ בכשרויות מהדרין)

אלפרדו - מהדרין חתם סופר

יש גם כל מיני מסעדות בקניון הגדול, אבל לא יודעת כשרויות- גרג, לנדוור, ארומה, עוד אחת איטלקית שאני לא זוכרת עכשיו את השם

מוכחות.

לפעמים כל מיני שיטות קסם, עולות הון ומשאירות את הילד וההורים מתוסכלים.....

הלוואי שתמצאו את הדרך הטובה ביותר

למה הוא לא רכש קריאה?

לפי זה להתאים את השיטה.

יש שיטת עננים - שיטה של זכירה גלובאלית של מילים

יש שיטת בהנעה - שעובדת על חיבור קריאה לתנועה

ועוד ועוד

הכל תלוי לפי הילד

אין שיטה אחת שעובדת על הההההכל

אפילו בשביל כתמים יש מה שיורד עם אוקסיג'ן יש דברים שצריכים השריה ויש שפשוט חלב

(סליחה אני בייאוש כביסות טוטאלי)

לא יודעת בן כמה הילד

אבל למדתי הוראה מתקנת

מורה טובה עובדת בכמה שיטות(אני לא בתחום היום אז אפילו לא יודעת להמליץ על מישהי)

ודבר ראשון בודקת מה מקור הבעיה ואיפה הקושי

ולפי זה שיטה שעוקפת את הקושי או נותנת לו מענה

ובגיל גדול ילד שלא רכש כמובן לבדוק

ראיה, שמיעה, לא בדיקה של וי אלא ראיה- מישהי שמומחית במיקוד (שזה מאד משמעותי לקריאה)

שמיעה- פירוק צליל ועוד.

ולשקול אבחון כי באמת זה חסך שקשה להשלים אחר כך

היא לא עובדת בזה פרטי, אבל בשנה שעברה לימדה בכיתה א' ועבדה בפרטני לאור השיטה עם הילדים שהתקשו ברכישת הקריאה, והיא אמרה שזו פעם ראשונה שסיימה כיתה א' כשכל הילדים קוראים.

לגבי קצב הרכישה - אני לא יודעת.

וגם לא יודעת כמה זה באמת מתאים לכל ילד.

הרעיון המרכזי בגישה, לפי איך שאני הבנתי, זה שעובדים מכיוון אחר של תפיסה - יותר מהצד הימני של המוח. הלימוד הוא דרך סיפורים (שמומחשים בצורה חווייתית, עם דמויות ומשחקים וכו'), כשבהתחלה הילד בכלל לא מבין מה הקשר לקריאה, אבל אחרי שהוא מכיר וזוכר את הסיפורים והדמויות פתאום הם מקבלים משמעות בהקשר של האותיות והניקוד.

את יכולה לקרוא באתר שלה המלצות וכו', וגם לראות אלו מדריכות יש באיזורך.

זו שיטה שונה ואחרת משאר השיטות.

אבל- אין לי מושג מי אמר לך שלומדים קריאה ב 8 שבועות. חמוטל מדגישה שאין זמן מוגדר ואסור לומר מראש זמן! ילדים אכן לומדים בד"כ קריאה מצרפת בתוך מס' שבועות. אך קריאה שוטפת- אין איך לדעת מראש כמה זמן ייקח.

הילדים יודעים את כל הניקודים והחיבור להברות.

אבל הדרך לקריאה שוטפת הכוללת הבנת הנקרא לוקחת זמן, לעיתים מועט ולעיתים ארוך.

לא למדתי ממש את השיטה

עשיתי איזו השתלמות שהיא עשתה לתומכות הוראה של מורות בשיטה שלה, באנגלית ובחשבון.. משהו דיי קטן אבל לימדתי תקופה בליווי של מדריכה בכירה שלה.

מוזר לי ההתחייבות ל8 שבועות כי הגישה שלה היא שעוקפים את המוח אבל לתהליכים לוקח זמן..

בכללי שיטה מהממת, יש ילדים שהיא ממש יכולה לעזור להם!

אם את רוצה ללמד, בעיני עדיף שזו לא תהיה שיטה יחידה אלא ללמוד הוראה מותאמת וגם את הקורס שלה בתוך ארסנל הכלים שלך בהתאמה לילד המסוים, כי יש ילדים שזה יהיה להם מדהים ויש ילדים שהשיטה לא תיקלט להם בכלל..

בגלל שראיתי שהצלחתי לעבוד עם הבן שלי עם חוברות של מורה מתקנת אז חשבתי אולי להתמקצע בזה ולעבוד בזה ..כרגע אני בבית

לקחתי הצעת מחיר גם של הוראה מותאמת וזה סביב אותו מחיר ואמרה לי גם שכדאי קודם ללמוד את הרגיל ואחר כך אפשר ללמוד עוד שיטות שיעזרו.. אבל חשבתי שהיא מנסה למכור לי אז כיף לקרוא את זה ממישהי מבחוץ😄

מסוגל ללוש עד 5 קילו בצק - כלומר 3 קילו קמח 

קניתי לפני שנה ומשתמשת בו הרבה

לא כמוך, אני לא מכינה בצק כל שבוע

אבל כן מכינה הרבה עוגות ומידי פעם חלות

הוא מאוד נח ושקט ויש לו מנוע ממש עוצמתי.

אבל אני פחות מרוצה. 

כשאני לשה 2 קילו קמח- הבצק גולש מהקערה עד שהוא נהיה אחיד. הרבה התעסקות.

מה שכן0 יוצא בצק מושלם וקל לתחזק את המיקסר

בדיוק החלפנו לאחרונה כי הקודם התקלקל. אבל הוא שימש אותנו בערך 6-7 שנים, בשימוש תכוף מאוד להכנת בצק (2-3 פעמים בשבוע).

קניתי שוב אותו דגם שהיה לי. עלה 1530 כולל משלוח עד הבית. לי זה שווה את המחיר.

(אבל זה באמת נוח בעיקר כשהשימוש העיקרי הוא לבצק. לעוגות בעיני הוא פחות נוח).

זה חייב מיון או מרכז בריאות האישה או שאפשר בקופה?

היפרדות שליה. שיכולה להגרם חלילה גם מנפילה קלה.

צריך ללכת למרכז בריאות האישה או מיון נשים. כדי שיהיה אולטרה סאונד ומוניטור.

סתם בקופה לא בטוח שיהיה לך את הנ"ל והם אוטומטית ישלחו למיון.

חיבוק גדול

נשמע כואב ולא נעים בכלל

בשורות טובות

אם לא היו שם קוצים כנראה לא הייתי זוכרת שנפלתי. או שזה היה כואב יותר, הקוצים ריככו את המכה. זה קצת כמו להחליק על מזרון על הרצפה. עדיין יכול לגרום להיפרדות שליה?

ואם זה גורם להיפרדות שליה אז לא מוזר שאין דימום והתנועות עובר רגילות?

להיפרדות.

לפעמים מתחיל היפרדות ולא רואים דימום כי זה מעל השק.

לאחרונה ספרה פה מישהי שהלכה להבדק אחרי נפילה קלה וזה הוביל לה ללידה...

לא זוכרת מי זו הייתה.

אני מבינה את הבאסה בלבזבז שעות במיון, אבל עדיף אלף שעות מבוזבזות מחלילה.....

במיוחד שאת לקראת הסוף.

והלכתי להבדק. ראו קצת האטות אבל אח"כ העובר התאושש ב"ה.

ואני הייתי עפ תחושות מאד לא טובות, הרגשתי כל הזמן שמשהו לא בסדר למרות שהיו תנועות כרגיל כל הזמן.

בלידה התברר שיש לי מים מקוניאליים. אחרי הלידה כשהשליה יצאה ראו שהיא ספוגה במים המקוניאליים

המיילדת אמרה שזה נראה שהמים ירדו לפחות לפני שבוע. וזה הגיוני שהעובר שלי היה במצוקה בגלל המכה.... 

ב"ה זה נגמר בטוב. הוא קיבל תמיכה נשימתית וב"ה אחרי כמה ימי השגחה בפגייה התאושש. אבל ה' ישמור זה יכל להגמר אחרת....

אם נפלתי באחת בצהריים (כל היום לא היה לי זמן לחשוב על זה בכלל) לגיטימי לחכות לבוקר כשהילדים יהיו במסגרות ואז ללכת?

הולכת הלילה.

אולי תתייעצי עם אחות במוקד הטלפוני?

זה היה אח, הוא לא רצה לקחת אחריות אם לחכות לבוקר אבל לא היה לחוץ על הלילה, הוא אמר שזה שאלה שאין מי שיוכל לענות עליה

קרה לי לפני כמה שבועות ( לא נפילה אבל מכה בבטן )

במוקד אמרו לי שאוטומטית זה למיון אז אולי שווה לך פשוט לקבל הפניה וישר לשם ולא סתם לבזבז זמן

במיון רצו השגחה ל24 שעות והמליצו על זירוז כי הייתי קרובה ל40

ב"ה לא הייתה הפרדות אבל אחרי יום המוניטורים לא היו "מצוינים"  היה קצת האטות ולכן נשארתי לזירוז ובתכלס היה מיים מקוניאליים ...

ב"ה אצלי זה לא היה משהו דחוף כי האולטרהסאונד היה תקין וגם בהתחלה והם לא היו לחוצים אבל רצו מעקב

מהמכה ועד הזירוז היה 3 ימים ( בינהם שבת כי הרב אמר שאם לא חייב לדחות את הזירוז לשבת וזה לא היה מצב חירום ) 

מצד שני, הכי לא רוצה לאבד את העובר בגלל עצלנות...

אוף, אני אסע, אבל נראה לי כן אחכה לבוקר (במיוחד אם זה אומר שישאירו אותי למעקב)

אבל תמיד ח.מתי על סרוב אשפוז אם הכל תקין ועבר כבר זמן מה נפילה

לא מייעצת לך מה לעשות כמובן

אבל סתם מעדכנת שיש אופציה כזאת 

שהחשש הוא שיש הפרדות קלה שלא רואים

ולכן גם אין דימום או האטות

והמערב 24 שעות חשוב.

אז שאם אני חותמת סירוב אשפוז ללכת יום אחרי למוקד לבדיקה שוב.

לא שווה את הסיכון...

החשש הוא מהיפרדות שלייה

קחי בחשבון שסיכוי גבוה שישאירו אותך באשפוז 24 שעות

תרגישי טוב 🙏

ברוך ה' הכל היה בסדר ובגלל שכבר כמעט עברו 24 שעות מהנפילה שיחררו די מהר (כמה שיש דבר כזה מהר במיון יולדות כשאת לא מקרה דחוף).

עשו לי מוניטור שעה, אולטרא סאונד, נתנו לי אנטי די כי אני סוג דם מינוס ושיחררו הביתה.

האחיות נזפו בי שהגעתי אחרי כל כך הרבה שעות, הטכנאית (החצופה) קצת נזפה בי שבכלל הגעתי (למה לא בדקו אותך בקופה? איזה קופה את? רוב הנשים בכלל לא היו חושבות להגיע על נפילה כזאת...) והרופא ששיחרר אותי אמר "את באת בצדק, לא ביזבזת את הזמן, באת בצדק, היית צריכה לבוא" ואני מאוד מודה לו על זה, כי באמת כל השעתיים שחיכיתי למכתב שחרור שלי תהיתי לעצמי למה אני מבלה פה בוקר במיון כשיש לי עוד כל כך מעט בקרים פנויים עד שאגיע לכאן שוב כדי ללדת...

אבל גם מודה לה' שאני לא מקרה דחוף ויכולה לחכות שעתיים למכתב שחרור כשבינתיים הרופא (שהתחיל לכתוב לי מכתב שחרור כבר) רץ לאישה אחרת בשבוע הרבה יותר מוקדם ממני שהגיעה עם כאבים חזקים...

וצודקת על המסקנה בסוף. באמת ב"ה!

שיהיה המשך הריון תקין וקל. לידה קלה בזמנה בבריאות בשמחה ובידיים מלאות

ב"ה שהכל בסדר !

לי רופאה אמרה אני מעדיפה שאשה תגיע 20 פעם לשווא מאשר שלא הגיע כשהיה צריך...

ולגבי הטכנאית - ממש לא בסדר שאמרה את זה כמו שכתבתי לי במוקד אמרו שזה ישר למיון והאחות ממש אמרה לי שעל נפילות כמו שתיארת מצריך בדיקה 

מניעה הורמונלית, או התקן?

זה יכול להשפיע על הדימום.

אם לא, אולי כדאי לבדוק אצל רופא נשים.

גם אם זה תקין רפואית, לבדוק מה אפשר לעשות כדי לקצר את הדימום.

יש גם כל מיני דרכים, כמו לשתות מיץ לימון, ויש גם משהו עם קינמון.

תנסי לשים לב אם כואב לך כשאת בודקת.

ואם מתאים לך לבדוק אצל בודקת.

וכנראה זה לא תקין רפואית

ואנחנו בכל מקרה בקשר עם רופא פוריות

אבל זה מעצבןן

(וגם צריכים להספיק לעשות בדיקת זרע שבוע הבא...

התור ביום רביעי

אם המקווה ביום שני הבא זה בסדר מבחינת זה? ואם ביום שלישי זה מדי צפןף?)

וגם לא יותר מ5 ימים, אז בטבילה עצמה זה גם לא טוב.

זה יכול להשפיע על תוצאות הבדיקה.

אולי אפשר לדחות את הבדיקה אם יהיה  צורך?

לא מצאתי לזה פיתרון לצערי

לפעמים אם אני יכולה אני מוצאת לי עיסוק אחר או לא יושבת באותו מקום אם לא מדובר בסעודה משותפת

אבל כמה אפשר להתעלם מזה

במיוחד שהבית שקט ובעלי באיזור מנשנש משו

כמה אפשר לספוג 

אני מתה מזה

ולכן רואים משהו תוך כדי

אם לא אפשרי, הולכים למקום אחר.

בעיקר לזכור שהבעיה אצלי ולא אצלו. לרוב האנשים זה לא מפריע.

וזה מפריע יותר כשאני רעבה / עצבנית/ עייפה.

אזל לא רעיון טוב לשבת לסעודת שבת כשאני כבר ממש ממש רעבה.

ועוד משהו, יש מאכלים שמפריעים יותר ויש שפחות. אז אני שמה לב גם לזה

בעלי מיזופוני

אבל כשהוא אוכל מרק......... אני בורחת לחדר אחר...

קניתי לו אוזניות חוסמות רעש

אפשר גם לשים אוזניות עם מוזיקה, אטמי אוזניים...

לא יכולה לשמוע קולות לעיסה, אני גם לא אוהבת ששומעים אותי, אבל לרוב לא קורה כי הבית שלנו תמיד רועש, וזה מפריע לי כשאני גם אוכלת כשאני לא אוכלת פחות מפריע לי....

אצלי זה יותר גרוע, לא מסוגלת שמלקקים מולי אצבעות שהתלכלכו מהאוכל, או דוחפים מזלג לסלט המרכזי, או נוגעים בטלפון ואז באוכל בידיים.
ולעיסת מסטיק מולי- מעלה לי את העצבים
אני מקרה אבוד

אני לא יכולה לשמוע את הרעש של הכף בצלחת

זה כאילו מעצבן אותי

או שמכניסים את הכף לפה והיא נוגעת בשיניים

אויי זה נוראאא

שכף אישיח דוחפים לצלחת ראשית
וכו וכו

לק"י

זה עניין אסטניסטי.

וחלק ממה שכתבת, בעיני זה ממש נורמלי שזה מגעיל אותך.

אני ברמה מעט קיצונית, ומסתכלים עליי במשפחה המורחבת כמוזרה.

אני נשמעת קצת קיצונית, ועדיין יש דברים שבעיני הרבה אנשים לא מקובל לעשות.

והכי מרגיז, שלא מבינים ולא מתחשבים.

יש לי אחות שמעירה על כל אכילה שזה מחרפן אותה

ורואים שהיא סובלת

אבל בואיייייי זה לא שאנחנו אוכלים בפה פתוח ובקולי קולות

סה"כ אוכלים בנימוס ובעדינות

אבל אותה זה משגע

אני בטוחה שאתם אוכלים בנימוס

אבל אני שומעת את זה פול ווליום ולא מבינה למה אי אפשר לאכול פשוט בשקט כמוני 🤣🤦🏻‍♀️

וכשהוא אוכל ביסלי ודברים כאלו הוא אוכל עם אוזניות 🤣🤣🤣🤣

גם ילדה מחוננת, בת שבע. מזכיר מאוד את הסיפור שלך.

היינו בתרפיה באומנות (הילדה מאוד אוהבת לצייר) ועזר מאוד מאוד.

זה כלל מפגש עם ההורים מידי פעם ותרם לילדה ולנו המון

אוהבת לצייר.

איך הגעתם לתרפיסטית באמנות? דרך הקופה \ פרטי?

ואפשר גם ללכת למרפאת בריאות הנפש בקופה (לא צריך להיבהל מהשם) ולעשות שם אבחון וטיפול.

רגישות גבוהה זו מתנה שצריך ללמוד לחיות איתה בצורה טובה, וטוב שתתנו לה את הכלים כבר בגיל הזה... (אם מעניין אותך לקרוא על זה קצת, את יכולה לחפש באינטרנט "אדם רגיש מאוד/ילד רגיש מאוד")

ולקוות שיראו עובר עם דופק בעז"ה

חיבוק גדול

בשורות טובות ומתוקות

מקווה שהתבשרת בבשורות טובות.

אצלי שבוע 10 (לפי וסת)וראו שק הריון וחלמון

ועכשיו ממתינה למחר לבדיקה נוספת לראות אם משהו התפתח...

ההמתנה והלחץ פשוט לא נורמלים!

חיבוקקק🫠

בעניין החרדה שמתעוררת, לדעתי מתאים טיפול פרטני. אולי יותר התנהגותי סטייל cbt? מניחה שנגמרו לי השמות תדע להכווין טוב יותר.

ומעלה רעיון שלא תמיד מדובר- לא תמיד חייב טיפול *זוגי* בשביל נושא שנוגע גם בו.

נניח בנושא כזה, נשמע לי טוב אם תלכי לטיפול פרטני, ואולי תביאי אותו איתך למפגש שניים. לא בקטע של לטפל בו, אלא בקטע של לעזור להבנה שלו אותך בנושא הזה.

כמובן שזה צריך לבוא אחרי שאת והמטפלת הגעתן להבנות ומסקנות כאלו ואחרות.

מולו - בנושא החרדה שלך… נראה לי באמת חשוב שיבין שזה מגיע מקושי שהוא לא קשור בו. זה לא שהוא עושה משהו רע, זה לא שאותו את לא אוהבת. זה שהעוררות מעלה בך חרדה. קצת כמו שלפעמים עוזר להבין שהאיש שלך לא סתם שוכח ולא שם על מה שאת מבקשת, אלא מתמודד עם קשב וריכוז, וזה לא בגלל משהו מולך.

בנושא המשיכה, שאמרת שיש בסיס לדבר. אני אוהבת להסתכל על הדברים כמכלול. אמרת שיש בו כמה פיצ'רים שיפים בעינייך ואת נמשכת אליהם? אז כמכלול הוא מושך וחתיך בעינייך. ואפשר להחמיא על הדברים היפים בעינייך ועל הבכללי… מניחה שגם הוא לא נמשך לכל חלק וחלק בך. אבל את יפה בעיניו, ויש דברים בך שהם יפים בעיניי. אז יחמיא על זה.

(לא חייב להימשך לשערות שיש לו בגב, אז גם כנראה שלא תחמיאי על זה. אבל הוא עדיין יכול להיות חתיך.)

כפרויקט - תסתכלי על דוגמניות. או על נשים ממש יפות בעינייך. עכשיו תפרקי ותסתכלי דבר דבר. כל פרט אצלן יפה? גם האף, גם העיניים, גם הפה, גם החיוך, גם האוזניים, גם העור, גם הצוואר שעדיין עם עור מתוח (או שלא), ונקודות החן, והשומות וכו וכו. הכל יפה? כנראה שלא. אבל הן עדיין יפות? כן. 

מרגול, תודה על התגובה המושקעת, כמובן זה מדובר בינינו וידוע לו שלא קשור אליו.

לקבי עניין המראה, מה שתיארת על דוגמניות זה הפוך - נראות כללית לעומת פרטים..

מקקה, יודעת אם אפשר טיפול תרופתי לחרדה בהריון?

אני לקחתי ציפרלקס ויצאה לי ילדה מהממת.

יש תרופות שמותרות

עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ט"ז בכסלו תשפ"ו 21:25

עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ט"ז בכסלו תשפ"ו 21:24

רק כעת מצליחה להגיע לתיוג שלך, מתנצלת על העיכוב במענה.

אנסה לכתוב את הנקודות שעולות לי:

א. קודם כל משמח מאוד לשמוע שמצאתם אחד את השנייה ב"ה

שטוב לכם יחד ב"ה

שבעלך איש טוב מאוד

שיש ביניכם תקשורת טובה והדברים מדוברים ביניכם בפתיחות ושקיפות

שאת בהריון ב"ה

שאת נמשכת לבעלך על בסיס מהותי ואיכותי ולא רק פיזי

שיש דברים במראה החיצוני שלו שיפים בעינייך

שאת מחמיאה לו עליהם

שטוב לך איתו מאוד גם באופן כללי וגם בפן המיני

שאת שומעת ממנו הרבה כמה את יפה בעיניו

שיש לך הבנה לכמה חשוב גם לו לשמוע זאת

שהייתם בטיפול זוגי שהיטיב איתכם

ובטוחה שיש עוד דברים שמאוד טובים, נקודות אור חזקות ומאירות שיכולות להכיל בתוכן הרבה מהתהליך להתקדמות גם במה שעדיין לא.

לכן את כל הסעיפים הללו - ממש סעיף סעיף ומילה מילה כדאי לחזק

גם בינך לבין עצמך

וגם בינך לבין בעלך

ממש להגדיל זאת, להעצים זאת, לא לקחת זאת כמובן מאליו, לומר זאת, להנכיח זאת בקירות הלב ובאוזני השני.

ב. המשפט המרכזי שתיארת שבעצם מהווה חסם אובייקטיבי ומשמעותי הוא: "אני מגיעה לחרדה במצבי עוררות גבוהה."

כאן הייתי מתעכבת ומנסה קודם כל להבין יותר לעומק את המשפט הזה.

אם אכן מדובר בחרדה - אזי הכתובת הטיפולית לכך היא איש מקצוע עם הסמכה לטיפול במורכבויות כאלו כמו חרדה, כלומר בעל תואר שני טיפולי כגון פסיכולוג קליני / עו"ס קליני / פסיכותרפיסט עם הסמכה.

וחשוב לדייק את המענה הזה לחרדה עצמה.

אם את סובלת מחרדה ששמה לך מחסום פעם אחר פעם במצבי עוררות - חשוב לנטרל אותה. לטפל בה, מהשורש. כאשר השורש יתרפא - לא יהיה יותר מחסום להגעה למצבי עוררות גבוהה וממילא הכיוון של ההתקדמות יוכל להתרחש יותר בקלות ובאין מפריע.

כל דבר אחר שלא יגע בשורש וינסה רק לעקוף את החרדה - לא יהיה יעיל כמו לרפא את החרדה עצמה שהיא הבסיס כאן.

לכן מחזקת אותך למצוא כתובת טיפולית מתאימה מוסמכת ורגישה לעניין זה וב"ה להיות מלווה ועטופה עד לריפוי השלם של החרדה ולאיכות חיים נפלאה וגבוהה ומתוקה ב"ה!

ג. ובהמשך ישיר לסעיף ב,

גם כל מה שתיארת אח"כ הוא בעצם פועל יוצא של כל החרדה הזו - 

שקשה לך נורא לחזור לסיטואציה אחרי גל חרדה כזה - שזה הכי הכי טבעי הגיוני אנושי ואפילו מתבקש שיש!

מה שמפעיל הפעם אצל בעלך מנגנון הגנה שהוא מרגיש אולי דחוי /  לא אהוב / לא מושך / לא רצוי / מעורער ובלי יציבות וביטחון שם וכן הלאה - 

ומפעיל בחזרה גם אצלך מנגנון שמה את מרגישה שם ומה מתעורר בך -

גם בינך לבין עצמך עם גל החרדה שעולה

שזה לכשעצמו מבהיל נורא, מפחיד נורא, קשה מנשוא

וגם המחשבות שלך על אותו גל במה שנקרא מטא-קוגניטציה שזה המחשבה על מה קורה לך "מלמעלה", ומחשבות כמו "אז מה קורה איתי בכלל?!"

או "מה לא בסדר בי?!" / "מה דפוק בי?!" (חלילה חלילה שום דבר בך לא דפוק! רק כתבתי כאן קולות של מחשבות שעלולות לצוץ)

או "למה בגללי הכל ואני הורסת הכל?!" (כנ"ל את לא אשמה ולא הורסת ולא לא בסדר או שום דבר דומה לזה!)

וגם מפעיל בך את מה שמתעורר בך בינך לבין בעלך -

אולי מחשבות כמו (שוב - כמובן שהן לא נכונות כלל! אלא רק כותבת את המחשבות שעלולות לצוץ גם פה):

"מסכן איך הוא סובל בגללי"

או "איך אני מאכזבת אותו"

או "למה הוא צריך את התיק הזה בכלל?!"

או כל מחשבה אחרת שבעצם טומנת בחובה את האכפתיות שלך לאושר ולטוב של בעלך, את הרצון שיהיה לו טוב, את הרצון שאת תהיי הטוב הזה עבורו,

את הרצון שהזוגיות שלכם והמיניות שלכם תהיה טובה בלי מחסומים או אתגרים וכן הלאה.

וכל המקומות הללו הם באמת אנושיים כ"כ יקרה

והם כולם צריכים לקבל חיבוק ענק

ולגיטימציה

והבנה

ומקום

וליווי

וכלים

וגם ריפוי ב"ה

ולגבי המשפט שכתבת: "לא ידוע לי על טראומה שקשורה לנושא, אבל זה מתנהג כמו."

חשוב להציף את המשפט הזה מול הכתובת הטיפולית כנזכר בסעיף ב. שלה יש את ההתמחות ללוות אותך יד ביד וצעד צעד גם בתוך מה זה כן ומה זה לא,

ואם זה כן כך אז מה לעשות, ואם זה לא כך אז מה לעשות וכו'.

ד. גם המקום של בעלך בפני עצמו חשוב להבנה ותיקשור ביניכם -

כלומר קודם כל להבין את עצמי עד הסוף - אני לעצמי ובעלי לעצמו

ואח"כ ליצור הבנה הדדית אחד של השנייה עד הסוף

ואח"כ לתת אני לעצמי ובעלי לעצמו ניראות שלמה למה שהוא מרגיש ולכל מה שיש בתוכו שם

ואז כנ"ל לשני/ה

ורק אז לחשוב על פתרונות.

והמקום הזה של בעלך שכפי שתיארת מרגיש דחוי

ומאוד רגיש שם, כי כנראה יש שם מטענים רגשיים של דחייה שהוא חווה או הרגיש בעבר (גם אם לא התכוונת כלל כמובן! ובטח שלא התכוונת! פשוט זה מה שהוא חווה והרגיש)

אז הרגישות הזו יוצרת כפתורים רגשיים שמובילים לפעולה דרך מנגנון הגנה ולא דרך מי שאני באמת ללא טריגרים או כפתורים רגישים או "סכינים" ו"איומים" על צורך לא ממומש שלי של להרגיש אהוב, רצוי, מושך, טוב, שווה ובעל ערך עבור אשתי או כל צורך אחר דומה או שונה שיש לו שם.

והעמקה בכך - גם בעצם המקום הזה של בעלך,

וגם באיך מתמודדים עם זה נכון בזוגיות

חשובה מאוד.

ה. בהמשך לסעיף ד - גם מיקוד והעמקה בעניין המשיכה עבור בעלך חשובים - באיך הוא חווה שאת נמשכת אליו,

באיך הוא מרגיש שאת לא מספיק נמשכת אליו, בעל איפה זה יושב אצלו ואיפה זה פוגש אותו, בדיוקים שלו מול העניין, ובעיקר באיך לפתור את זה ולהגיע להרמוניה גם שם.

שהוא יצליח להרגיש ולקבל ממך את מה שהוא עבורך ובלבך.

ושאת תצליחי להעביר זאת.

ואם יש שם עוד עניינים או חסמים או שוני או שפות שונות של אהבה או כל דבר אחר - חשוב לזהות זאת ולמקד עוד ולדייק עוד את הפתרונות.

ובינתיים להמשיך ולחזק את כל המה כן - כמו שפירטתי בסעיף א'

להמשיך לומר לו ברחל בתך הקטנה כמה את כן נמשכת אליו, ובמה, ולהחמיא על כל המה שכן, ולהדגיש כמה טוב לך איתו בכל המובנים.

ובכל השאר שעוד נשאר - העמקה בסעיף הזה + ריפוי גם של כל החרדה מסעיף ב' - שניהם יכולים לעזור בעניין. כי בסופו של דבר אדם הוא מכלול והכל קשור להכל, והתקדמות בעניין א' יכולה לעזור גם בעניין ב'.

לכן מיקוד בשני הכיוונים הללו יכול לעזור כאן ב"ה.

וכתבת שהייתם בטיפול זוגי שהיטיב איתכם אבל לא פתר הכל - אולי שווה לחזור לשם ולהתייעץ על המקום שלכם עכשיו וההתמודדויות שלכם כרגע?

כי אם זה מקום שהטיב אתכם שווה לנסות.

ואם זה לא רלוונטי אז לחפש הלאה מה כן יכול לתת לכם מענה מותאם ומדויק יותר.

ו. גם לעניין ההריון שעכשיו ב"ה - אפשר לחשוב אם יש השפעה (בנוסף לכל האמור ולא במקום כמובן),

או על הנושא עצמו של חיי האישות

או על החרדה עצמה

או על ההרגשה הכללית

או כל דבר אחר

ולפי זה לראות אם אפשר אפילו לדייק עוד יותר את הכיוונים והפתרונות וכל המענה.

זה מה שעלה לי כרגע,

רוצה לשלוח לך עוד חיבוק גדול

לחזק אותך שאת נשמעת אישה אוהבת וטובה כ"כ

וגם בעלך

וגם הזוגיות שלכם

ולחזק אותך להאמין בעצמך וביכולת שלך ושלכם לצלוח גם את האתגר הזה ואף לצמוח ממנו עוד ועוד ולהגיע לגבהים חדשים, עומקים חדשים, לבנות בכם ולכם עוד קומה נוספת וב"ה לזכות למתיקות שלמה ולהינות מפרי עמכלם 

המון ברכה והצלחה ורק בשורות טובות יקרה ❤️

בתחילת ההודעה ויצא ככה פחות קריא עם כל שורות העריכה הללו בהתחלה...

(הייתי בטוחה שאספיק לערוך את השגיאות הקטנות לפני הזמן המוקצב שבו עדיין אין את השורות האלה )

לא נורא,

רק חשוב לי שזה יאפשר לך לקרוא בנוחות גם את השורה שממש צמודה לכל שורות העריכה וכמובן הלאה,

[ואם כבר אז אתקן כבר כאן גם את המילה "עמלכם" במקום "עמכלם" שיצאה לי בטעות בסוף ההודעה במקום ליצור שורה נוספת של עריכה ]

ואז תופיע רק פעם אחת שורה של עריכה.

כנראה עבר יותר מדי זמן.

ובכללי ידעתי שיש כמה דקות שניתן לערוך לפני שקוראים/מגיבים על ההודעה ושיערתי שהן נגמרו.

יכול להיות ששינו את זה ויש יותר זמן? עד מתי בעצם?

(מכירה מההנהלה של הפורומים שניתן לערוך בתור מנהלת בכל זמן, אבל בתור מגיבה רק באופן המוקצב הזה )

לק"י

גם אחרי שהגיבו. גם אני שמתי לב.

(ברוב רחפנותי הגבתי לך, ולא חשבתי שלא תוכלי לערוך🤦‍♀️ אני יכולה לערוך לך אם תרצי).

ותודה רבה יקרה על ההצעה, אך במילא גם בעריכת מנהל יהיה כתוב "נערך ע"י מנהל" לכן אולי כבר נשאיר כך וזהו 😅

קראתי פעמיים ובטח אקרא שוב ..

ואחשוב על כך הנקודות שציינת

תצליחי בכל ב"ה! ❤️

עושים את זה בניתוח פצפון... 

והראשונה שהורידו היתה באוזן במקום גלוי

אז עשתה את זה פלסטיקאית.

יוצאות מושלם מהמייבש.

נראה לי הבד היחיד שהמייבש מחמיא לו

לא בדיוק מה שתארת

אבל גם לי זה נושא רגיש עם הרבה היסטוריה והרבה בדידות..

לא יודעת ליעץ כרגע..

רק לומר שלא בטוח שבך יש בעיה

חושבת שלנשים עם אופי יותר פנימי או ששקט או ביישן יותר קשה לייצר קשרים

כי קשר מצריך מיומנויות שלהן יותר קשה  איתן

ובכללי בחיים לכל אחד יש אזורים שבאים לו בקלות ויש שבמאמץ

אבל זה לא שמשהו בך לא תקין או לא טוב

ואני איתך בתחושות...❤️זה באמת מבאס וכואב. אוד לפעמים

שזה לאו דווקא קושי חברתי. את מתארת שאת יודעת ליצור קשרים חברתיים, לפטפט, לדבר.

נשמע לי שמשהו תקוע ספציפית בנקודה שאת דואגת

"היא עסוקה בטח, או מה להגיד או איך זה יישמע"

נראה לי שזאת החומה שצריך לפרוץ.

אם יש אישה חמודה שפיטפטת איתה בגינה והיית רוצה משהו מעבר- זה דורש אומץ להזמין לבית קפה או הופעה.

אז אולי להתחיל בקטן- להיפגש עם הילדים אחה"צ, להזמין לסעודת שבת, לצאת להליכה, ואחר כך תעברי להופעה או בית קפה.

וקראתי שהרבה פעמים דווקא אנשים רגישים, שיותר רגישים גם כלפי הזולת, מרגישים קצת קושי חברתי כי הרבה יותר שמים לב לאיך מה שאני עושה יכול להשפיע על האחר ויכול לחסום אותם הרצון לא להפריע לאחר.

ואני כותבת הכל מתוך מקום של הזדהות, כן?❤️

גם אני טיפוס שקצת קשה לו חברתית.

לדעתי לאנשים כמונו צריכה להיות מסגרת מאוד ברורה של הקשרים.

הכי נח קשרים בעבודה, אנשים שנפגשים איתם יום יום ואז הקשר קרוב וצפוף.

אפשר גם שכנות קרובות בבניין או נשים שנפגשים איתן בשיעור קבוע מידי שבוע (כמו הפילאטיס, אבל עדיף קבוצה קבועה)

הציפייה שלך לפתח קשרים שאח"כ יהיה לך נח להרים טלפון, לדבר או להזמין לקניות

לדעתי זה שלב הרבה יותר רחוק ולוקח לו זמן כדי להתפתח אם בכלל.

גיסות שלך נגיד זה באמת הרבה יותר מתאים.

אם בא לך לצאת להופעה עם מישהי אז לדבר על זה במסגרת הזמן של הקשר.

עכשיו לגבי לשמר קשרים

תנסי לשלוח הודעה קבועה של שבת שלום לחברות שהיית רוצה לשמור איתן על קשר.

אפשר מדבקה יפה, אפשר לשלוח אחרי שבת הודעה מתעניינת איך היה שבת.

ככל הנראה רוב הפעמים זה יישאר בשבת שלום שבת שלום

מידי פעם יתפתח לשיח יותר מתעניין שאח"כ מתאים גם להתקשר ולשמוע מה נשמע

יכולה להגיד לך שיש לי חברה שאני שומרת איתה על קשר בעיקר כי כל שבת היא שולחת לי שבת שלום

אחרת הקשר היה מתמוסס

ובאמת שנורא נחמד לנו יחד אבל החיים עמוסים וסוחפים.

זה נכון.

באמת אני בעבודה גם הנוכחית גם הקודמת במקום שאין לי בו פוטנציאל חברתי

וזה חלק מהקושי

מרגישה שלכולם יש חברות בעבודה ואני אין לי

(בעבודה הקודמת כול ן היו חילוניות בנות 50 או ערביות בנות גילי.. ועכשיו אני כמעט לבד)

אבל לשלוח שבת שלום מרגיש לי סבתא שלי...

אני אגב שמרתי את כל הימי הולדת שחשובים לי ויש לי תזכורת בטלפון כל שנה לשלוח מזל טוב

וכולם מה זה מתלהבים וואו איך את זוכרת

אז אני לא זוכרת, בטח לא תאריכים עבריים

אבל אני פשוט רוצה לשמר את הקשר וזה גם דרך.

אני גם השלמתי שאני לא יודעת ליצור קשרים קרובים

יש לי במשפחה כאלו שמספקים לי את הקשר שאני רוצה (אחיות גיסות וכו')

וכמה חברות שאני שומרת בכח על הקשר, חוץ מהחברה עם השבת שלום שהיא יותר יוזמת ממני.

אבל אני חושבת שזה עניין של אימון והייתי מתאמנת על הבנות בעבודה.

כנראה לא תהיי חברה שלהן לכל החיים, אבל הייתי מתאמנת על בנות גילך מכל מוצא.

מרגישה שקצת יותר קשה לי חברתית מאחרות.

כשאין מסגרת לימודית כמו תיכון/תואר, והשיחות הן בדרך כלל סמול טוק גינה, הדרך הכי טובה היא פשוט ליזום.

לסמס למכרה "היי דיברנו בגינה, אני מחפשת פרטנית  לקפה למטה, מתחשק לך לצאת? / להליכה /לקניות?

אפשרי גם להזמין לארוחת שבת.

עם חלק זורם, עם חלק פחות, אמנם לא מצאתי חברת נפש כמו אחות אבל זה לגמרי עונה לי על הצורך.

חברתיים .. למחוייבות וההשקעה שהם דורשים...

קצת מרגיש לי מעייף ומעמיס...

לפעמים חסר לי, אבל קשה לי להשקיע בזה... מתיש בשבילי..

"מיץ אומץ" כי נשמע שהרבה קשרים פשוט נופלים על זה. להתעניין, להתקשר, ליזום, לפנות, ולסמוך על אנשים שאם לא נח להם הם לא יענו.

רוב האנשים ( ובעיקר הנשים) אוהבים שמתעניינים בהם.

סתם שאלה, את גם קצת בן אדם של "לא נעים"? ח"ו לא בביקורת, אבל נראה לי זה עוזר להבין מנגנונים.

אני למשל תמיד אומרת לחברות שלי, אתן מוזמנות להתקשר אלי 24/6 אם לא נח לי אני לא אענה לכן! ואותו דבר אני מבקשת מהן- כשאני מתקשרת, תרגישו חופשי לסנן אותי!

ומרגיש לי שרק ככה אפשר לשמור על קשרים טובים לאורך שנים, כשיש שחרור וכנות.

וחושבת ששווה להשקיע בזה אפילו כמה מפגשים אצל מישהי כמו אודליה אלקובי או משהו בסגנוֹן, נטו לקבל כלים פרקטיים על יצירת קשרים חברתיים.

בהצלחה רבה!

מעולם לא חשבתי שאם אין לי שום דבר מעבר לנושא הקורס עם המשתתפות בו זה מעיד על קושי חברתי..

בעיני בנות שלומדות ביחד משהו ואח"כ יוצאות יחד לקניות, זה מוזר.

יש לי מלא קשרים בכל מסגרת, נחמד, יש עם מי לפטפט בהפסקות, יום אחרי הקורס לא מכירה אותן יותר.

זה החיים.

אולי הבעיה היא בציפיות ובדימוי העצמי ולא ביכולות.

ולמי יש זמן לצאת לבית קפה כשזה לא עם הבעל או קרובי משפחה??

ברור שאני יוצאת רק עם הבעל (או עם חבר'ה מהעבודה, אבל זה משהו אחר)

והלוואי והיה לי יותר הזדמנויות לצאת איתו.

לגבי הופעות, אם זה הופעות נפרדות לנשים אני הולכת לבד ושם פוגשת "מכרות" בד"כ אמהות של החברים של הילדים שלי אבל לא בהכרח.

אם אף אחת מהן לא הייתי קובעת מראש, אבל כשהולכים גם הן באותה סיטואציה וזה נחמד להעביר סמול טוק משותף ואין לי ציפייה למעבר.

אין לך צורך לפעמים לפרוק למישהי?

לשיחת נפש יותר עמוקה

לשיח אישי קרוב עם חברה?

אז לי כן יש ואין לי עם מי לממש את זה

גם אין לי כל כך עם מי סתם לפטפט נניח אני מנקה לשבת ורוצה תו"כ להעביר את הזמן זה פודקאסטים

שזה נחמד אבל לפעמים רוצים לשוחח עם מישהו תוך כדי...

דווקא נחמד לי שאנשים נכנסים ויוצאים מהחיים. זה מאפשר לי להשתנות ולפתוח דף חדש בלי שהכירו אותי קודם.

ברור שגם נחמד לפגוש חברה מהעבר, מעלה זכרונות מתקופה יפה ותחושות של געגועים וזה, אבל גם אחרי המפגש זה לא שחשוב לי לשמור על הקשר.

לפטפט תוך כדי ניקיון? אמאלה כמה שלא מדגדג לי בעליל...

בכללי אני אוהבת שיחות עומק עם אנשים שיש לי מה ללמוד מצורת החשיבה שלהם, ניסיון החיים, הגישה שלהם לדברים.

משהו שנשאר איתי למעבר לשיחה עצמה.

פחות חברות של לפטפט ולצאת לקניות.

מבינה שלך זה חשוב, וזה מעולה שאת מנסה להבין איך לעשות את זה,

אבל עדיין לא הייתי קוראת לזה קושי חברתי.

כמו שאם את לא יודעת לכתוב ברמה של סדנת כתיבה,

זה לא שאת לא טובה בכתיבה, פשוט אם רוצים את המעבר אפשר להתמקצע, אבל זה לא שאין את הבסיס..

בכל אופן שיהיה בהצלחה!

מזדהה חלקית... כלומר אני גם בנאדם שטיפה פחות זורם בקטעים האלה

כמה כיוונים שעוזרים לי:

1. להבין במה אני כן חזקה בתחום החברתי. נניח בקשרים אחד על אחד ושיחות נפש הרבה יותר טוב לי מאשר בתוך קבוצה רועשת- אז להבין את זה ולקבל את זה. לדעת שאני לא פחות טובה, רק באופי קצת אחר... וזה מה שמדוייק לי

2. אחרי שהבנתי את זה להתאים ציפיות- לא לצפות נניח שאני אהיה במרכז החברה. כן לנסות ליצור קשר עם מישהי אחת חמודה שמוצאת חן בעינייך לדוגמא...

3. וגם להתאים ציפיות בכללי- כמה חברות טובות היית רוצה שיהיו לך? חושבת שכשהחיים עמוסים ב"ה קשה מאוד לשמור על הרבה קשרים קרובים. נניח טוב לך שתי חברות טובות? ארבע? ששומרים איתן על קשר קבוע וקרוב... לא לצפות ל15, להרבה מאיתנו זה לא ריאלי בכלל;) וכשמחליטים מי ה3 חברות שחשוב לי לשמור  איתן על קשר ומשקיעים ספציפית בזה יש הרבה יותר סיכוי.

4. לפעמים כשאני בחברה ומרגישה יותר בודדה מאחרות אני ממש מסתכלת מסביב כדי לקבל פרופורציות- אני סתם מרגישה שאני היחידה שלא מדברת... היא והיא והיא יושבות לעצמן עם הפלאפון ורק 3 בנות בשיחה קולנית ומתלהבת שזה עושה הרגשה שכולם בחברה. אבל באמת זה לא כולן ואני לגמרי נורמלית במיוחד עם הפלאפונים שזה גורם להרבה פחות קשרים חברתיים...

לא בטוחה שהכל רלוונטי לך כי אצלי הקושי זה בעיקר שאני שקטה ואצלך זה לא נשמע ממש ככה... אבל אולי בכל זאת יעזור
המון בהצלחה!!

דימוי גוף בכללי זה קשה ובהריון במיוחד, לא, זה לא כיף שבחודש שני מעירים על הבטן שיצאה. הנגיעה בבטן זה היה מטריף אותי, לא סבבה לגעץ בבטן של מישהי אחרת אלא אם כן היא ממש אמרה לך בואי תגעי.

מעבר לזה, אם באמת כ"כ ברור שאת בהריון בגלל איך שאת מרגישה אני מאמינה ששווה לספר, אנשים לא מטומטמים והאנרגיות של ההסתרה על משהו שגם ככה כולם יודעים הן בעיני מיותרות. הייתי שוקלת לספר למרות השלב המוקדם ואוטומטית תשמעי פחות הערות מעצבנות שמנסות לנחש.

לגבי המקרה הזה, אולי כדאי שבעלך ידבר עם אמא שלו ויסביר לה שזה לא במקום והערות על איך את נראית, כן הריון, לא הריון פשוט לא מתאימות?

וואו בטוחה שזה קשה, החלק שהכי הפריע לי בהריון זה השינוי של הגוף והבטן שכבר לא שטוחה (הריון ראשון).. וגם אני כמוך הפסקתי להתאמן בגלל חולשה ותמיד אחרי ארוחה הרגשתי שהבטן יותר מציצה..

בכל מקרה אותי באופן אישי היה מטריף אם מישהו היה נוגע לי בבטן ללא שבקשתי זאת בפירוש!! ובעיניי לא לגיטימי מצד אנשים לשאול/ לקבוע אם את בהריון, לשאול איך את מרגישה וכו, כל עוד לא סיפרתם על כך.

לדעתי כדאי שבעלך ידבר איתם וקצת יעמיד אותם על מקומם שמה שנעשה אינו לגיטימי. כמו כן, אולי כדאי לשקול לספר לסביבה אם את מרגישה כל כך רע, אולי זה יוכל להקל עליך-עליכם.

כמובן תקחי את זה רק אם מתאים לך ואם לא פשוט תזרקי.

אם מה שאני כותבת לא מדבר אלייך אז תזרקי...

תנסי להרפות, את נורא מכווצת.

מותר לך שיהיה לך בטן, גם אם זה רק אוכל. זה לא דבר רע.

מותר לך להישען ,

את אישה הרה,

מושיטים לך יד את יכולה לשחרר, לנשום ולהישען על מי שדואג לך,

זו לא אישה זרה, זו מי שילדה לך את בעלך, זו מי שתהיה סבתא מהממת לעובר שנרקם בתוכך.

אין מדהים מזה שמבינים שאת בקושי,

מבינים שאת במצב מרגש במיוחד ושמים עלייך פוקוס.

אני יכולה להבין אותך מאוד, "זה רגע שלי, רק התחלתי..."

מצד שני, לא יודעת אם זה מעודד, בתור אחת שעברה את ההריון האחרון כשבעלי היה בעזה,

הייתי בודדה עם בחילות וארבעה קטנטנים , היה לי קשוח, לא ממש התעניינו בי, לא אמי ולא חמתי.

אני לא מתלוננת, אבל וואלה, במחשבה לאחור זה כן קצת אאוצ'. 

כמה שאני מנסה לשחרר מאז זה ממש יושב עליי...

כנראה זה בעיקר עבודה שלי עם עצמי לקבל את הגוף שלי כרגע,

לא כזה פשוט בהתחשב בעבר שלי עם דימוי גוף..

ממש תחושה קשה!!

ולא כיף שיודעים לפני שרצית שידעו.

אם מישהו היה גם נוגע לי בבטן אז הייתי מתחרפנת!!

אבל הכי הכי שהם חמודים ונחמדים ואז לא נעים להתעצבן עליהם.

מזדהה מאד

חיבוק!!!

לי קשה מאד החוויה של גבולות הגוף הנפרצים לכבוד שאני בהריון

הרי ברגיל לא היית נוגעת לי בבטן נכון?

מצד שני יש פה נדבך על נדבך

הקושי שיודעים אפילו שלא רצית

ואז שגם מתערבים.

תקשיבי זה משפחה שלך הם אוהבים אותך ומתענינים בך

תודי להשם

חמותי עד שאני לא מקיאה לה בסלון מול כולם לא מאמינה לי שאני לא מרגישה טוב בהריון

לדעתה זה הכל בראש

ואם שואלת איך מרגישה זה דרך בעלי כי חלילה לא מדברת איתי על ההריון

וכשאני בהריונות מסוימים הרגשתי לא טוב- סיפרתי לכולם בשבוע 4.

תשמעי, קצת התפדחתי, אבל פעמיים תקעתי ילדים אצל שכנה כי יצאתי למיון

(התיבשתי שוב ושוב)

ובתכלס כל מי שראה אותי הבין שאני בהריון

אז לפחות אמרתי, אני בהריון ממש בהתחלה אבל מרגישה לא טוב

וקיבלתי ככה קצת עזרה- זה היה לתועלת. באמת לא התמודדתי

וחשבתי על זה, נכון בדרך כלל שומרים לנו את ההתחלה

אבל זה עדיף לדבר מפיל בחדר

וגם שזה מביא תועלת..

ובסופו של דבר אני יודעת שאם חלילה ההריון לא ישרוד (שז הסיבה שלא מספרים)

הסביבה שלי תדע שני עובר משהו.

אולי צריך חברתית לפרוץ את הטאבו הזה של הפלות.

ובסוף עברתי הפלה בשבוע 6. זה קשה. למה אני צריכה חוץ מכל הקושי גם להסתיר?

אני מרגישה רע, למה לא מגיע לי לקבל א. בוקר?

עשיתי פשע בזה שההריון לא שרד?

והכי מגיע לך בעולם א.בוקר ועזרה והתעניינות

שתזכו בעז"ה בהריון תקין בזמן שהכי טוב עבורכם

אני גם חשבתי על זה הרבה... שאם חס ושלום זה לא יצליח זה לא אומר שאני דפוקה או משהו, וזה ממש בסדר לשתף ולדבר על זה.

ב"ה לא עמדתי במקום הזה, מקווה שלעולם לא... אבל בהריון הזה אני כל הזמן פוחדת שנגמר אז יוצא שחושבת על זה הרבה..

ממש מגיע לך טוב, הכי טוב

אני עדיין לא, אבל הילדים שלי כבר גדולים (חלקם) ואני בהחלט עסוקה במחשבות על תפקיד החמות.

זה מורכב מאוד בעיני, בעוד אמא היא קרובה, על פי רוב מה שהיא תעשה לא יכעסו עליה יותר מדי, החמות אם היא לא תתעניין היא קרה ולא אכפתית, אם היא יותר מדי קרובה ומתעניינת אז היא חוצה גבולות.

אני לא אומרת שזו התנהגות עם טקט ההתנהגות שלה, אבל אני מניחה שהיא רצתה להראות קירבה ואכפתיות.

לגבי סיבוב על הבטן, אני הרשתי לאמא שלי ולחמותי, ניסיתי שתהיה הרגשה דומה עד כמה שניתן 

אני עדיין מנשנשת אותם כמה שאפשר

בדיוק שרתי לבן שלי משהו מקודם והוא יצא עליי שאני חופרת ושאפסיק לשיר לו😅

לא ייאמן שתכף הילדון בן 8. 

ישבתי על ספסל ברחוב ליד הילדון ושרתי לי שירים והילד- "אמא... פאדיחות! "

הוא היה כולה בן חמש אבל עם מודעות סביבתית גבוהה... כ''כ צחקתי. הרגשתי אמא מבוגרת חסרת טקט.

אני חושבת שזה גם תרופה לדיכאון. אמיתי.

קראתי שבזמן המגע גוף לגוף עם התינוק משתחררים הורמונים מרגישים שנותנים בטחון ושלווה. אל תתפסו אותי על המילה, אבל משהו כזה. 

אני בלידה האחרונה פעם ראשונה שהשתמשתי במטחברת ופשוט הרגשתי איך השינה הקרובה כל כך עשה הבדל בהרבה דברים

תהני ממנו עד מאוד

ושאר הדברים יחכו..

אי אפשר להזניח לגמרי את הבית

אבל אני כן מורידה קצת סטנדרטים וזה עושה לי טוב

ולקוות שימשיך לישון (כי יש פה עוד ילדים שצריך לארגן), או להתעצל ולא לקום.

(יש לו נטיה לחוסר מנוחה בערב. מתעורר מליון פעם).

אבל חמישה ימים לפני איחור זה לא הזמן לבדוק ואולי בכלל זה פס אידוי...

כן אולי.

אני אבדוק גם ביום האיחור

ועד אז גם. 😊

ממליצה לך לחכות ולעשות עוד בדיקה אחרי האיחור.

בשורות טובות!

כן,גם אחרי האיחור אעשה.

תראי תגובה קודמת. 

אבל זו בדיקה של 5 יום לפני האיחור.

נראה גם עוד 5 יום.

תודה יקירה.

🙏🙏🙏🙏🙏🙏🤍🤍🤍🤍🤍

תודה יקירות. 

בשורות טובות.

שיהיה בע"ה  ארוך קל ומשעמם.