פורום הריון ולידה (עמוד 4)

אבל כשסבלו אצלי מכאבי בטן מחלבי זה השפיע מאוד מהר, באותו יום או ביום הבא.

חום ופריחה באמת נשמע כמו וירוס. הקאות יכול להיות קשור לחלבי. כנראה לא תדעי בטוח עד שלא תנסי שוב... אבל לא יודעת אם כדאי לך לנסות 🫤

לק"י

לא יודעת אם גם דרך ההנקה.

אבל נראה לי ש@אין לי הסבר כתבה פעם שזה היה ככה אצל הבת שלה.

חום זה לא תסמין של אלרגיה.

וזה שהגיע חום עם פריחה, דווקא מתאים יותר לוירוס.

בנוסף, ממה שאני מכירה, בד"כ ילדים אלרגים בהנקה, זה מתבטא בחוסר שיגשוג וגדילה.

ופחות בתסמינים גופניים.

בגיל הצעיר מאוד קשה לזהות שילשולים.

והקאות יכולות להיות קשורות גם לריפלוקס, ליחה ודברים אחרים.

-----

אני לא גורם מקצועי, ולא לוקחת אחריות.

תמיד יש מקרים חריגים.

הייתי מתייעצת עם רופא נוסף. או מבקשת הפנייה לרופא אלרגיה להתייעצות.

אולי יציאות שונות קצת אבל לא עקבתי ממש..

ואני חושבת שכדאי לך להתייעץ עם רופא נוסף, שיותר בתחום.. 

כשרופא מבטל ככה והתחושה שלך אומרת הפוך אז שווה לברר לעומק יותר... לדעתי..

בהצלחה ממש אהובה

היה פולט בכמויות סביב השעון, בלי קשר למתי אכל. חשדתי שזה ריפלוקס, אבל יחסית היה תינוק רגוע, אני מכירה שתינוק עם ריפלוקס בוכה הרבה חח. הוא גם לא היה פולט בקשת, פשוט פולט המוןןן

איך שהפסקתי לאכול חלבי הפליטות ירדו לכמעט אפס.

לא היה חום או פריחה אף פעם. לא יודעת להגיד על שלשולים כי תמיד היציאה כמעט נוזלית...

היתה לו צואה קצת רירית, אמרו לי שזה גם סימן לרגישות לחלב

היום בת שנתיים ואין לה תסמינים כבר ב"ה

הייתה לא רגועה בכלל בכלל, הייתה פולטת בכמויות ובהמשך זה עבר להקאות -אחרי כל ארוחה

בגיל חודשיים+  בערך התחילו גם שילשולים וריר בצואה

אז עברנו לתמל מפורק (לא ינקה) והשילשולים פסקו מיד

היה גם ריפלוקס קשה וטיפלנו בתרופה. בהמשך שרצינו לחזור לחלבי היא חזרה לשלשל וגם האי שקט החמיר, חזרנו למפורק וב"ה זה עבר לה

לקראת גיל שנה עשינו בירור אלרגיה יצא חיובי גבולי, בדיקות דם יצא שלילי אז לאט לאט נחשפה לחלבי. ב"ה היום אוכל רגיל

אז אצלי היא ממש הקיאה בקשת,

אבל רק אחרי שאכלתי חלבי.

כשהפסקתי היא מרגישה טוב ב"ה 

או שזה לא כדאי?

אני רוצה לתת לה תפו"א או בטטה ממרק, רק לטעום ומתלבטת

אגב, יכול להיות שיש לה פריחה גם מרגישות לדברים אחרים. כמו פרחים, עצים, פירות, א.כביסה וכו'.

הייתי מנסה לבודד עוד דברים.

שמנו פעם ראשונה בלי לכבס.

היה לה פריחה בצורה של הבגד גוף החדש.

הסבבים הראשונים גם לי היו זוועה, אבל תזכרי שזה זמני, כמה ימים וזה יעבור.

אל תעשי כרגע חשבון נפש על החיים בימים כאלה, לא על הזוגיות, לא על חברות ולא על התקדמות אישית.

זה גל של כמה ימים, תורידי את הראש מתחת למים, תניחי את המחשבות על זה בצד, תכנסי למיטה כמו שהגוף מרגיש, ותתעסקי במחשבות על החיים בעוד כמה ימים כשההורמונים יתאזנו.

הם מטים כרגע את התמונה והמוח משכנע אותך שזאת האמת.

ולגמרי תפרגני לעצמך להתעלם מהכל...

כנסי למיטה ותתפנקי.

בסוף זה יהיה מאחורייך.

רק רוצה להגיד לך שאני במחזור כזה אחרי שנה וחצי +שלא היה לי רבתי בעבודה עם הבוס,רבתי עם בעלי רבתי עם אמא שלי....ואני מצטערת שלא נכנסתי למיטה וזהו.

עזרתן לי להרגיש יותר טוב עם עצמי

איך יודעים איזה מידה להזמין?

לא צריך ללכת למדוד?

אבל יש לי בת אז אני רוצה את הורודות

זה כבר 49

אולי נעליים שנתקעו להם.

לפי המחיר שמזינים, ביחס למחיר המקורי.

לדעתי טעות במחיר השחורות ושווה לנצל מהר מהר

@אוהבת את השבת

את לא הולכת אחורה לדעתי

את רוצה להיפטר מהבעיה של השקדים כמנ שיותר מהר, וזה מובן, אבל יותר מרופא אחד אומר שזה יכול להיות מסוכן ואני מאמינה שאמא משקיעה ומקריבה כמוך לא רוצה לסכן חלילה את הילדה שלה. את כנראה נורא מותשת מההתעסקות ובמקום שתיפתר כבר בעיה עיקרית שחשבת שהייתה, נוצרה לך כביכול עוד אחת שדורשת ממך פניות ועוד זמן של בירורים ועוד בדיקות ולא נעים לדקור את הילדה ולראות אותה צורחת

ולכן, מציעה לך רגע הסתכלות אחרת שאולי תדבר אליך - הבת שלך היתה צריכה לעבור ניתוח שכיח מאוד, ובחסדי השם היא לא נכנסה והסתכנה חלילה כי התגלו ממצאים של קרישיות בבדיקות הדם שצריך כרגע לברר.

את עייפה ומותשת וקשה לך. אבל בעיות קרישיות זה לא דבר של מה בכך. את לא הולכת אחורה, את עומדת בפני סיטואציה שמסבכת את ההתארגנות שהתכוננת אליה מראש וקשה לך לחזלש כי בראש שלך כבר היית מוכנה להליך וציפית שהוא יקרה ולא לקחת בחשבון בלתם כזה

מפה - תתחילי הכל מחדש ותמחקי את מה שחשבת שיהיה. חזלש.

יש מצב שבעלך עוזר לך עם כל זה?

יש לי תחושה שהעומס מכריע אותך ושוחק אותך מאוד

חיבוק♥️♥️

מזדהה עם ההתבאסות,

גם אנחנו קיבלנו השבוע תשובה רפואית שלוקחת אותנו אחורה. חיבוק!!

הכל מאת ה' 🤗

אבל מתבאסת ממש כי במקום לעשות וי ברשימה אני רק מוסיפה דברים, וסידרתי כבר ימי חופש והכל היה מוכן ואז הבלת"מ הזה

ובכלל היא ילדה ככ רגישה שכל ביקור אצל הרופא מלןוה בבכי אז בדיקות דם בכלל סיוט איתה, ומלא כאבי ראש עכשיו

בעלי לא אחד כזה של בירוקרטיה וכאלה, לצערי הרב....

הבירוקרטיה והבדיקות זה סיוט

מקווה שבקרוב הכל יסתדר ותוכלו לעשות לה את הניתוח

את כותבת הרבה סיבות להרגיש כך

לידה

מלחמה

הריון

עומס וקשיים יכולים ממש ממש ממש להרחיק נפשית ואינטימית

כתבת גם שיש לך ביקורת על רוב הדברים שעושה

מציעה בעדינות, לבדוק גם איפה את ממוקמת ביחס אליו במחשבה שלך. צריך לדעת לקבל מהבעל ולסמוך... אם כל הזמן שולטים, אז גם קורסים וגם יש כל הזמן ביקורת על הבעל שגורמת לנו להרגיש עוד יותר רע..

מהנסיון שלי, בתקופות יותר קשות נכנסים למצב שרידה ואצלי זה מגביר את הצורך לשלוט.. אולי גם אצלך

וזה רק גרוע יותר ויותר

וצריך להפוך את הספירלה הפוך להרפיה וקבלה וזה גם מטיב את המצב הנפשי

כתבת שאת לא עם הורמונים, 

בכל מקרה לידה, הריון וגם מלחמה (מתח וכד') משפיעים על הגוף והנפש מאוד 

הייתי מחכה לזמן שפוי יותר

לא הבנתי מה זה אומר.

אני סומכת עליו בכללי אבל חושבת שהוא מתנהג בצורה לא נכונה עם הילדים. שנינו קצרים איתם מאד אבל לא רק בגללם. גם אני וגם בעלי בדיכאון כבר תקופה ארוכה. הכוונה לא מתנהג בצורה נכונה זה שאיך שהוא מתנהג כשהוא כועס זה לדעתי אלים ולא פורפורציונלי למעשה והוא חושב אותו דבר על התגובות שלי שהן בהחלט לא אידיאליות אבל לדעתי פחות גרועות.

אני כבר לא מאמינה במטפלים\פסיכולוגים כטיפול לדיכאון.
ממה שאני רואה סביבי, אולי ממש לקצת אנשים זה יכול לעזור אבל לרוב האנשים זה לא, וגם אם כן לוקח לזה כל כך הרבה זמן (ברמה של לפחות שנה), שפשוט חבל על שנים של סבלשלהם ושם כל הסובבים אותם.

הייתי גם כן בדיכאון, וטופלתי פעמיים. עד שהחלטתי לקחת כדורים.
זה היה פשוט משנה חיים!!! כאילו חייתי עד אז בחושך, ומישהו פתאום הדליק את האור.
ממש כעסתי על עצמי שלא לקחתי קודם. שפספסתי כל כך הרבה שנים, שבהם פשוט לא באמת חייתי את החיים.

אני היתי ממש ממליצה לכם להתחיל עם כדורים פשוטים מול רופא משפחה. משהו כמו צירלקס או סטרטלין.
 

לשקול שוב את האופציה של לקחת כדורים?

אתם באמת נשמעים במקום קשוח ממש, ולא בטוח כמה אפשר לצאת מזה לבד🫂

ואני חושבת שאגב אם שניכם בדיכאון ולא מטופלים זה לא הזמן לעשות צעדים דרסטיים כמו גירושים, כשקשה להבדיל בין ההתנהגות והאופי האמיתיים והמחשבות האמיתיות שלך ובין הדיכאון... 

לשקול מחדש. כן אחזור לטיפול.

את צודקת שזה לא הזמן למחשבות האלה, זה קצת קשה כשזה כל הזמן מסתובב בראש

מקווה שתמצאי כמה שיותר מהר את הטיפול שמתאים לך.

לגבי המחשבות- זה בסדר גמור לחשוב אותם, אבל להחזיק בראש את הידיעה שהמחשבות מושחרות בגלל המצב ולאו דווקא שהם משקפות את המציאות, או שזאת פשוט תקופה שתעבור... (בעז''ה!)

אני אחזור לטיפול מפעמים קודמות. באמת נזכרתי שגם בדיכאון אחרי לידה הקודם רציתי להתגרש

מקווה שגם הפעם אצא מזה כבר אין לי כוחות להתמודד כל פעם

אני ממש מבינה אותך… 
זה באמת נשמע מצב לא פשוט בכלל, במיוחד כשכדורים זה לא אופציה ואת גם אחרי לידה - שזה בפני עצמו תקופה מורכבת מהרבה בחינות.

אולי שווה להתחיל פעילות גופנית ממש ממש בקטן ובלי לחץ - אפילו כמה דקות של הליכה כשמתאפשר, או אולי להירשם למכון כושר - ככה זה ייתן לך מחוייבות לעשות את זה?

חיבוק!! ❤️❤️❤️

נכון שיש הרבה מצבים שהכדור עוזר אבל קודם כל , ללא טיפול רוב הסיכויים שזה עזרה זמנית. כך שגם כשלוקחים כדור כדאי להיות מלווים בטיפול טוב

דבר שני, יש אנשים רבים שמצליחים לצאת מדיכאון על ידי פעילות גופנית, עבודה קוגניטיבית התנהגותית שמשולבת בתוך טיפול.

פשוט צריך למצוא את המטפל הנכון וזה באמת לא קל.

מומלץ ללוות את זה בטיפול, בלי ספק.
אבל כמו שאמרת, למצוא מטפל שמתאים באמת זה לא פשוט. 
לפעמים זה לוקח זמן, כולל החלפות, וגם כשמוצאים את האדם הנכון – זה תהליך שלוקח זמן עד שרואים תוצאות ממשיות.

ובינתיים, האדם נמצא בתוך הקושי – וההשפעה היא לא רק עליו, אלא גם על הילדים ועל בן או בת הזוג. (אגב, הטריגר שלי להתחיל כדורים היה כשהבנתי כמה הילדים שלי סובלים מזה)

לכן, בעיניי, הרבה פעמים עדיף להתחיל עם כדורים, ובמקביל לשלב גם טיפול רגשי ופעילות גופנית.

ונקודה נוספת וחשובה- כשאדם נמצא בדיכאון, הרבה פעמים אין לו בכלל את הכוח או הרצון לקום מהמיטה, ללכת לטיפול או להתחיל פעילות גופנית. 

חוץ מזה שפעילות גופנית כטיפול בדיכאון דורשת התמדה – בדרך כלל 3–5 פעמים בשבוע למשך לפחות חצי שעה – וזה לא תמיד ריאלי לכל אחד, במיוחד במצב נפשי קשה.

זה כמו עזרה ראשונה.

זה מאפשר ללכת לטיפול. להתמיד בו.לא להתיאש כשאין חיבור.

לצאת לעשות פעילות.

ברור לי שאם הייתי מתמידה בפעילות גופנית+ טיפול הייתי משתחררת מהכדור

אבל בלעדיו זה פשוט לא יקרה.

אני סופר מאמינה בטיפול! 

אבל טיפול בעצמו דורש הרבה כוחות נפש.

ניסיתי שנתיים לטפל בכל מיני דברים, גם בגלל שהייתי בהריון ומניקה וכו

עד שהגיע הרגע שהבנתי שבלי כדור אי אפשר.

אולי כשיש דכאון קל.

אולי כשיש סביבה סופר סופר תומכת.

אבל כששני בני הזוג בדכאון-

איך אפשר?

ההתנהגות שלו כלפי הילדים מרחיקה אותך ממנו. מניחה שזה גורם לך לחוסר ההערכה לביקורת גדולה ולאשמה

טיפול זוגי טוב במצב שלכם יכול לחולל ניסים וכמובן גם טיפול בדיכאון. קשה מאוד להתמודד כשאחד מבני הזוג בדיכאון, אז כששניכם נשמע לי ממש קשוח.

טיפול טוב משולב cbt למשל יכול לעזור לשניכם

חיבוק גדול. נשמע ממש קשוח כל זה

קשה באמת לתקשר איתו.

אני באמת חושבת שבמקרה שאת מתארת זה ממש יכול לעזור טיפולים טובים שידעו לעזור לכם להתרומם כל אחד בנפרד ולשקם את המערכת הזוגית

אני יודעת שקשה ומתיש למצוא טיפול וגם יקר אבל בסוף אם מצליחים למצוא טיפול טוב (לא אימון ולא ייעוץ. טיפול מקצועי מעמיק) זה יכול לחולל פלאים

הסיפור היה נשמע ההודעה הראשונה שלך קצת אחרת (נתת עכשיו זוית שונה)

הכוונה המקורית שלי הייתה לשאול האם את בעמדת שליטה (גברית) בקשר או שאת בעמדת קבלה נשית

הרבה נשים מרגישות קריסה כשהן מרגישו המבוגר האחראי במשפחה הזאת. שהבעל הוא עוד ילד

הספר של לורה דויל בעיני הוא חובה לאיזון בסיטואציות כאלה לצד השני. אני לא לוקחת אותו כתורה מסיני אבל כן יש בו הרבה נקודות אמת

בכל מקרה אני לא יודעת האם זה רלוונטי לכם

זה נשמע מהצד שאתם חיים קצת בסיר לחץ

מה כולל היומיום שלכם כרגע?

טיפול עוזר אבל אם אתם נקרעים על עבודה או בית וזה אחד הגורמים המרכזיים אז אולי כדאי קודם לבדוק את זה...

יש לכם זמן לכל אחד לבד? זמן כיף? וזמן זוגי כיף?

כמה הילדים מאתגרים מאחד עד עשר? מספיק לפעמים ילד אחד שיטריף את כל המערכת ויקפיץ את רמת הקושי ממש

לחץ כלכלי?

פוסט טראומה?

חוויה קשב אחרת? (אבל וכד'?)

לא בזמן שלכם לעצמכם

לא בזמן הזוגי

חיים בלחץ ולא בתחושת רווחה...

זה מאוד קשה לחיות ככה ולהחזיק בתור הורים נעימים, סמכותיים, בני זוג רגועים ואוהבים ובכללי בתור אנשים שמחים...

הייתי מציעה לשקלל שוב את הנתונים של החיים שלכם. לדרג את הרווחה הנפשית שלכם גבוה יותר

מה עם ימי שישי? אולי תצליחו לתת לעצמכם זמן אישי או זוגי בימי שישי?

שימי לב שלפני שאין זמן אישי בד"כ אין כח לזמן הזוגי

אני מבינה שלהוסיף עבודה לא רלוונטי כאן... יש אפשרות אולי לבקש עזרה כלכלית ממקור כולשהו? למצות זכויות שיתנו לכם יותר רווחה כלכלית? לחסוך בתחום כולשהו שיאפשר כסף פנוי ללקיחת עזרה?

או קבלת עזרה עם הילדים מהמשפחה? תנסו לחשוב מאיפה אתם מצליחים לגייס את העזרה כדי לעבור את הגל הזה (בתקווה שהוא זמני ואתם לא מתכננים להמשיך שנים באותו קונספט...)

אם אין לכם בכלל את היכולת לשנות משהו (וגם אם כן, כדאי לעשות גם את זה) 

הייתי פעם בסיטואציה שהרגשתי בה תחושת חנק ולחץ מאוד גדולים ולא היתה לי יכולת לשנות. בעלי אמר לי לכתוב על דף כללל מה שמפחיד/מטריד מלחיץ אותי

עשיתי את זה וזה הקל עלי. שיחרר הרבה מהראש. מציעה לך גם לנסות

את מתחזקת את עצמך מצד שעות שינה, תזונה, ברזל וכד'?

שתהיי במקסימום כח שלך... זה יתן גם כח לנפש

לא מצליחה לאכול טוב, ויש זמנים שבקושי אוכלת בכלל, לישון בטח שלא עם ניובורן ופעוטות. צריכ לבקש מהרופא ספירת דם....

ואת צודקת אנחנו ממש לא מתוחזקים. אין לנו זמן, אנחנו במרדף אחרי מטלות עבודה ילדים וכו. אנחנו כמובן רוצים שינוי אבל זה כמו פאזל צריך לשנות הרבה דברים קטנים אז כל פעם עובדים על דבר אחד. רק כשיצטברו כמה דברים כנראה שנתחיל להרגיש את זה באמת. ימי שישי מתמסמסים לנו, הולכים על קניות או בישולים, וגם לא כל שבוע יש מעון בשישי אז יצא שכבר כמה חודשים לא היה לנו שישי לעצמנו.

דווקא במיצוי זכויות אני בסדר אבל לא מגיע לנו הרבה. יש לנו שובר נופש מהמילואים אבל בעלי לא לוחם אז זה סכום קטן ועם ילדים זה לא ממש מכסה, ולהוסיף כסף מעבר למאות בודדות כרגע לא רלוונטי לנו. 

ואני עוד לפעמים נופלת לתוכם

מה שעוזר לי זה להוריד סטנדרטים למינימום (להכין שבת בשעה גג. מה שנכנס נכנס)

להכין דברים מזינים במרוכז - מרק קטניות גדול, מנות בשריות גדולות

בעיקרון יותר קל וחכם לפתוח מטבח פעמיים בשבוע ולבשל מרוכז.

להקפיד לקחת ויטמינים, הייתי עושה לעצמי מבצעים או התערבויות...

אולי תעבירו קניות לאונליין? אומרים שזה לא באמת יקר יותר מפיזית כי קונים פחות וזה מתקזז עם המשלוח

תנסו יותר 'לתכנן' את החיים, פחות לכבות שריפות

שבדיכאון הרבה פעמים פשוט לא אוהבים, נקודה.

חיבוק גדול. תנסי לזכור את זה כשהמשבות האלו עולות, שהיכולת של המוח והגוף להרגיש אהבה (ולהרגיש אהובה) בדיכאון , לא תמיד קיימת

בכל אופן שיהיה בחירות טובות. מאחלת לך כוח ובהירות לדעת מה נכון לעשות 

נשמע שיש הרבה משקעים, אכזבות וכאבים שקשורים למצב ולהתנהלות.

יחד עם אינטימיות רגית שנשמע שגם לא מתוחזקת זה בהחלט עלול ליצור כזה מצב, של תחושות ריחוק וניכור.

זה נראה שאין סיבה אולי כשמתבוננים כלפי חוץ, ולא נותנים מספיק יחס ומשמעות לכמה דברים שציינת פה ואולי עוד

לצער לריחוק ולאכזבה שהם יוצרים בלב, ונערמים עם עוד דברים אם לא מעבדים וממוססים אותם...

מציעה להתחיל או בריפוי שלך עצמך, מכל המשקעים האלה, שיעזור למצוא ולזהות מה את רוצה מתחת, או או בתהליך זוגי משותף.

החים עמוסים, בטח במלחמה עם ילדים ומשפחה

צריך לשים לב לא לפספס את הדברים הכי חשובים.

הבית, הזוגיות, ובעיקר מה שקורה בתוכנו ששם קורים הדברים משמעותיים .

כתבת ששניכם בדיכאון.

זה בכלל לא הזמן לבחון את הזוגיות והאם את אוהבת או לא.

זה בערך כמו מטוס עם תקלה במנוע שכמעט מתרסק, ובמקום לטפל בזה, תחליטי לתקן ולבחון  שבר בחלון.

זוגיות לא יכולה להימדד בזמן דיכאון,

והגורם שהכי הכי ישפיע על הזוגיות שלך ויקבע כמה היא טובה, זה בכלל לא בעלך או היחס שלו אליך,  זאת את וכמה את בטוב עם עצמך.

כמה את שמחה, מסופקת בחיים, רגועה, שלימה עם עצמך.

וכשכל זה מתקיים, הזוגיות יכולה להיות בונוס לחיים, לא עיקר החיים ולא עיקר השמחה והחיות שלך.

תתחילי לטפל בעצמך, זה מאוד קשה, ברירת המחדל שלנו לרוב היא להישאר דווקא איפה שרע.

תתחילי ברופא משפחה וטיפול תרופתי, ואחר כך כשתצליחי להרים את הראש מעל המים, גם טיפול פסיכולוגי.

בהצלחה❤️🙏🏼

בארי, ארבל

אור יוסף, אור ישראל

נטע, יאר

עמיעד, עמיטל, אבישי

צור ישראל, צורי

פורת יוסף, אור חיים

עברי, רז

בניה

ולא להעמיד אותנו במצב של "שוטרות".

ובמקרה של הודעות בעייתיות מהאנונימי, אנחנו מוחקות בלי היסוס.

אז עכשיו אפשר לשאול מה המשמעות של הסיסמא הקודמת? חחח 😅

לק"י

שבוע טוב,

המטרה של הניק האנונימי הוא לצורך שיתופים אישיים/ אינטימיים/ כאלה שעושים אאוטינג.

פורום שמבוסס רק על אנונימי הוא פורום פחות נעים מבחינה חברתית, וגרוע מזה, מניסיון העבר (שבו היתה אפשרות לאנונימי), זה גורר תגובות הרבה פחות נעימות.

ולכן גם את הסיסמא לניק האנונימי אנחנו נותנות רק לניקיות שפעילות בפורום.

שימו לב, שגם מי שקיבלה את הסיסמה בעבר, זה לא מחייב שתוכל לקבל אותה שוב. אנא קבלו בהבנה.

אם לא קיבלת את הסיסמה ואת רוצה לשאול על משהו באופן אנונימי - תמיד אפשר לפתוח ניק חדש, או לבקש מאחת המנהלות לשאול בעבורך.

בא לי לבקש את הסיסמה רק כדי לוודא שאני זכאית😊

לק"י

אבל אל תגלי😂😂

תראי, מי שפעילה בפורום, רוב הסיכויים שתקבל את הסיסמא.

צפו לגל פניות חחחח

אני אוהבת אתכן, זה מה שבטוח

תודה על הכל!

קנינו עגלה, כיסא בטיחות ועוד... יש להם חברות טובות

ומקבלים הרבה שוברים

לק"י

ממש התלבטות קשה😅

מה נסגר איתי?....

כולל כיסא אוכל

הגיע מהר וטוב.

לק"י

אז ניסיתי להזמין שם עם קופונים של ביימי, והוא טוען שהם לא קיימים😳

והם עוד עם תוקף....

לק"י

מוזר שאין פירוט.

אני אנסה לחפור קצת.

לק"י

וגם באשמורת אפשר (בלי מבצעים). שמחה לראות שהם התקדמו קצת....

תודה לכולכן!

תודה על העדכון!

ילדת ממש קצת לפני, אז את עושה לי הכנה בשאלות שלך😊

כמה זמן כל פעם?

באיזו שעה הוא הולך לישון?

איך הוא נרדם - עם בקבוק / עזרה שלכם / לבד?

הוא אוכל מספיק במהלך היום?

יש הרבה דברים שמשפיעים על השינה בגיל הזה, צריך לנסות להבין על מה זה יושב

אז ישן פעם אחת במעון ופעם נוספת כשחוזר הביתה, כל פעם לכשעה-שעה וחצי.

הולך לישון בסביבות 21, איך נרדם זו שאלה ממש טובה.. בעיקרון נותנת בקבוק ואחכ יושבת איתו עד שנרדם. בד''כ לא נרדם ממש מהבקבוק, לוקח זמן עד שנרדם, לפעמים גם 40 דק'...

לא אכלן גדול אבל לא מראה סימני רעב במהלך היום. באופן כללי לא ראיתי שוני גדול בשינה בלילה בין יום שאכל בו טוב לבין יום שפחות. גם לגבי השינה במהלך היום, לא רואה הבדל משמעותי אם דילג על השינה השניה או לא..

הבנתי שיש פיתרון לדלל את המטרנה עם מים, ואז אמור לקום פחות בלילה לבקבוק. התחלתי לעשות את זה ובינתיים אין ממש שיפור. מישהי ניסתה אולי וראתה שזה באמת עובד? 

ואז עוד ישן?

זה לא אמור להיות בגיל הזה.

אחר הצהריים הוא נרדם בקלות, או שגם לוקח לו זמן?

אם הוא ישן אחר הצהריים, הוא לא יהיה עייף בלילה, וייקח לו זמן עד שירדם.

אני חושבת שכדאי להתחיל מלדלג על השינה הזאת. גם אם הוא עייף, למשוך אותו עוד קצת ושישן כבר לילה.

אני בדרך כלל יושבת ליד הילדים עד שהם נרדמים. לפעמים זה לוקח זמן, אבל אם משכיבים בזמן אז בדרך כלל זה יחסית מהר.

הילדים שלי לא שתו בקבוק, אלא ינקו.

בשלב מסוים הם נגמלו מהנקה בלילה, או שגמלתי אותם.

זה עזר להפחית את הקימות בלילה. עם חלק לגמרי, וחלק עדיין התעוררו אבל פחות.

וזה לא עוזר מבחינת כמות הפעמים שקמה בלילה

זה כן עזר לה לאכול יותר טוב בארוחות במהלך היום

אבל נראה לי פעמיים ביום לישון בגיל הזה זה יותר מידי

אל תדכיבי אותו כשחוזר מהמעון

תשכיבי אותו כבר שנת לילה ב7

לא נשאר לצהרון עד 16, ישן שוב בסביבות 15:30.

הקטע שהוא ישן מקסימום 10 שעות חח אם הוא ילך לישון ב19 הוא יקום ב5 לפנות בוקר 😅

אולי זה גם משהו שעובר?

באיזה שעה בן שנה וחצי אמור לישון במהלך היום? כמה זמן? אנסה לסדר את היום שלו מחדש.

ולגבי בקבוק - איך גומלים מהמטרנה בלילה? לא חושבת שהוא באמת רעב וצריך את זה

שיקום ב5

הבת שלי קמה ב8 גם אם הולכת לישון ב22 וגם אם ב19

בגדול היא ישנה פעם אחת במהלך היום בבוקר מ11 עד 13 וחצי בערך

ואחר כך בלילה מ19 עד 7/8 

של שעתיים- שעתיים וחצי.

ואז שנת לילה של 12-13 שעות

אם ישן פעמיים זה פוגע בלילה

ממה שידוע לי..

אמרו לי בת בשבוע 13 וצדקו..

אמרו 80%, ואחר כך זה היה המין השני.

לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע, נראה לי יותר מאוחר....

לא בשקיפות, באו"ס רגיל

הרופא אמר בת וצדק

אבל לאחותי אמרו בן בשלב מוקדם לא יודעת איזה שבוע בדיוק וטעו (והיא לא בדקה שוב ככה שהופתעה בלידה חחח)

ופעם שלישית טעו

רופא אחר, לא יודעת אם קשור

בשקיפות הוא היה בן

בסקירה היא כבר היתה בת

אמרו בן, וצדקו

בעבר הייתי בטלזסטון - לתינוק לא צריך תהביא כולם, חוץ מבגדין ליציאה. אם את מתכננת לשאוב ויש לך חלקים של משאבה של בי"ח תביאי איתך. 

צריכה ואפילו יותר... מפנקים אותם בתינוקיה.... 

יש עריסות כמו בבית חולים.

ראיתי שם כאלו שהסתובבו עם התינוקות בדונה. האמת שלא הבנתי את העניין, הרבה יותר נוח לתינוק בעריסה.

לך תביאי ספרים ובגדים נוחים, פדים וכד' גם תביאי.

תהני מלא

מזל טוב והרבה נחת בבריאות ובשמחה

זה כמו בית מלון מפנק ברמות

תהני

מקופות חולים יש השתתפות לפי מה שהבנתי עד חודש או חודשיים, תלוי במסלול ובמספר לידה.

בבית ההחלמה הם מאפשרים תינוק בתינוקיה עד 6 שבועות.

יכול להיות שאפשר ביות מלא או משהו כזה... 

ואפילו יותר, אבל מ6 שבועות בלי שירותי תינוקיה.

עוד משהו שחשוב לדעת

מי שלוקחת חדר פרטי- אפשר להביא את הבעל ליום חול/שבת ואז החוויה מושלמת

ממליצה לחפש את האתר שלהם בגוגל ולהתקשר גם לטלפון כדי לשמוע פרטים.

סגרתי על משהו שעולה 750 ללילה ויש החזר של קופות חולים

במיוחד בשביל המנוחה

אני באופן אישי לא מצליחה להתאושש בלי זה אחרי הניתוחים קיסריים

זו הייתה הצלה בשבילי

והמחיר לדעתי מתחיל מ750 ויש לך השתתפות של הקופה

וחצי שעוסקת קיסרי חשוב ממש לדעת!!!! שאפשר לקבל בנפרד החזרים רק בגלל שעברת ניתוח ואשפוז של 5 ימים

שווה להישאר עוד יום בבית חולים בשביל זה

אני רק בקיסרי האחרון ניצלתי את זה כי הייתי 7 ימים מאושפזת בגלל סיבוך כלשהו

אבל בכללי זה 4 לילות אשפוז אחרי ניתוח,לפחות בבלינסון 

יש שם הכל.

את לא צריכה להביא בגדים או טיטולים, רק בגד אחד ליציאה ומוצץ.

המטפלות שם מקסימות ממש והרגשה של פינוק בלי סוף

תהני מלא !!!

(נכון ללפני 3 שנים)

לא היה צריך להביא כלום לתינוק. למעט בגד לשחרור...

לעצמי הבאתי כלי רחצה ובגדים.

פני קדם יש צימר מתוק עם בריכה

מיצד חרדי, פני קדם דתי.

אני לא יודעת לגבי תחבצ

תודה!

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

בת 4.5 עם תחתונים מידה 2-4

בן 6.5 עם תחתונים מידה 4-6

בת 8.5 עם תחתונים מידה 6-8

כולם יחסית קטנים בגודל, אבל לא פיציים.

אולי זה תלוי חברה, או תלוי במבנה גוף ספציפי.

עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך ב' באייר תשפ"ו 15:10

לנו יש חברת infinico

וחברת redbuck עם ציור של סוס

וחברת super star

ובכולם מידה 2-4 מתאים טיפה צפוף על ילדה ממוצעת בת שנתיים וארבע

בחברת pink היא לובשת תחתונים 8-10😅

ורוב הבגדים שלה 18-24 או 2.

מדדתי לבת שלי תחתונים 2-4(היא בת שנתיים) והם גדולים לה, נראה מה נעשה

הגדול שלי לובש תחתונים 6-8 הוא בן כמעט 8 ובבגדים לובש 8-10 או 10-12 בדכ.

לק"י

הבן שלי בן 3.5 ולובש 4-6 ו-6-8 באלו עם הסוס.

הוא די גדול.

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

אולי בחורף אני אלביש לו חולצה דקה מתחת לעבה.

בדרך כלל אני מלבישה לבנים גופיה גם בקיץ, מתחת לציצית. נצטרך למצוא גם לזה פיתרון.

הוא יהיה בן שלוש רק בכסלו, אבל יתחיל ללכת עם ציצית כשהוא יתחיל את הגן.

גם הציות גדולות עליו. בינתיים אני מלבישה לו רק כשהוא מתפלל בבית, בימים של חופש.

לק"י

ואננ רוב החורף מלבישה להם חולצה דקה וארוכה מתחת לחולצה העבה.

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

באמת מחברות שונות הגודל ממש שונה, אבל נראה לי שגם הקטנים אצלנו יהיו קצת גדולים עליו. החברות הקטנות שיש לנו זה שרייבר ורדבק (עוד חצי שנה לדעתי הם כבר יהיו קטנים מדי לבן שנתיים וחצי שלנו)

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

שאני אזמין מנקסט מידה 1.5-2.

וכשאני אגיע לחנות, אני אנסה לחפש תחתונים של שרייבר/ רדבק, או בגרביים עד הבית.

מקסימום, מה שיהיה גדול אני אשמור להמשך.

יש מידה 2

שני ב50%

חמישיה מחיר מלא 55

היה נראה טוב

אני אומרת - זה לא משנה, את/ה הולך לידי. למה? ככה. כי אמא אמרה. חוזרת על זה כמו מנטרה.. לרוב זה עוזר. לא תמיד.

אבל גם אצלי הם לפעמים עצמאיים מדי ולא מקשיבים.

אני כן משתדלת לא לצאת איתם כשלא פנויה להחזיק פיזית או אין לי כח לויכוחים. וגם מבהירה - אתה לא יכול לבוא איתי לסופר כי אתה בורח לי ואני לא רואה איפה אתה. למשל. אחרי תקופה נותנת עוד צאנס ואומרת שזה נסיון, אם הנסיון הצליח מאפשרת ואם לא אז לא. אבל באמת זה בעיה כי יש דברים שחייבים ללכת איתם

איך נזהרים?

האם להיזהר זה בהכרח לתת יד לעגלה (יכול להיות שכן...)

או שמספיק לתפוס מרחק מהכביש?

כמה רחוק מותר ללכת קדימה

ועל הכללים שקבעת- להתעקש

וכן. יכול להיות סיטואציה שבה את מבהירה שאם היא לא נזהרת (שומרת מרחק מהכביש) אז היא תצטרך לתת יד לעגלה

(אני נותנת להם סימנים לדוג- אם יש פס מרצפות מסוים שלא עוברים, או מרחק צעד מקצה האבן שפה)

אני פחות מתחברת לגישה שאומרים לא רק בשביל להראות סמכות

אם ללא יש סיבה שאפשר להסביר- עדיף

(כן יש סיטואציות קצה שאני אומרת -כי ככה אבא ואמא החליטו ושלא הכל הם צריכים לדעת)

אבל כשהיא עייפה(אחרי יום בגן) ובמצב רוח הספציפי היא פשוט לא מקשיבה, לא להסברים ולא לכללים של איך כן מותר לרוץ

וכרגע האופציות שלי זה או להשלים עם הריצה הלא בטיחותית שלה או לתפוס לה את היד בכוח שלא תרוץ (ואז בדרך כלל היא מתיישבת על הרצפה וצורחת ואני צריכה להתמודד גם עם לגרום לה להמשיך ללכת...)

לשבת לכמה דקות איפוס על ספסל, לשתות תה פושר, לאכול ביסקוויט.

להתחבק, לנשום קצת יחד.

ואז רק לחזור הביתה.

בימים חמים להביא לה שלוק/ מעדן קר.

דווקא כשעייפים או מוצפים אחרי המסגרת, הכי לא כדאי להתווכח/ לכפות עליה, אלא להכיל את הקושי ולהוביל אותה בסבלנות לצאת מההתהגות הזאת.

קחי לך כלל אחד.

תסבירי לה בערב/ בבוקר שבחזור מהגן היא תתן יד לעגלה,

והיא יכולה לדבר עם אמא על הגן או לשיר שירים. אפשר לדבר על זה שליד אמא בטוח ללכת ואין מכוניות שנוסעות מהר וכו'.

(ואם מתאים לך להוסיף שאחרי שהולכים ביחד עם אמא ונותנים יד לעגלה מקבלים במבה/קובית שוקולד/יצירה).

היא נתנה יד לעגלה דקה, את אומרת כל הכבוד ומתפעלת.

לפעמים ילדים נראים גדולים אבל אין להם באמת בשלות להבין מה הכוונה במסוכן, או מה בדיוק מצפים מהם.

ולכן בעיני נכון לומר מה כן עושים, לתת פידבק חיובי, ולדבר על הסכנות וכו בזמן אחר

להסביר לה היטב, אפשר ע''י סיפור, על חשיבות הזהירות בכביש/ חשיבות הקשבה לאמא/ כל ערך שאת רוצה להטמיע.

אצלנו אנחנו קוראים לזה "שיחה אישית" ואז הם גם מרגישים חשובים. אפשר על כוס שוקו עוגה..

ואחרי שברור שהיא מבינה (אני שואלת שאלות לוודא את זה, נותנת לה תיאור סיטואציה ומה עושים),

אז כשזה קורה בפועל, אני בעצם ''מזכירה'' מה צריך לעשות ולא צריכה להסביר/להטמיע/ להתחיל תהליך של ליבון הסיטואציה.

לרוב זה עובד. כולל כמובן פידבקים חיוביים על הקשב והציות.

בגיל הזה, אפשר מראש (ביציאה מהגן) להזכיר וגם לעשות מבצע נקודות/ פרסים על הביצוע..

בהצלחה

יורדים לגובה שלה.

יוצרים קשר עין, מגע, קשב וקשר.

מתחילים בהבעת אמפטיה- את רוצה להוביל/ להיות ראשונה/ עצמאית?

אני מבינה אותך.

אני גם אוהבת שאת מובילה.

ואת גם נזהרת. אני רואה שאת נזהרת.

את יודעת שגם אמא הרבה פעמים נזהרת ובכל זאת השוטר לא מרשה?

למשל אם יש רמזור אדום ואני יסע ממש ממש בזהירות, זה מותר? לא זה אסור.

זה ממש מעצבן שאסור למרות שנזהרים.

להציע אלטרניטיבה- את מעדיפה שנלך דרך הפארק ושם תוכלי להוביל?

או לפחות להבהיר מתי כן ולא רק מתי לא.

כשנגיע לשער של הבית של סבתא, את תיכנסי ראשונה לבד לבד כי את כזאת גדולה!!

אם את רואה שזה גבול שמהווה קושי פעם אחרי פעם,

כדאי לחפש פתרון יצירתי.

למשל שהיא תסחוב עגלה, נניח.

אם צריך פתרון מיידי אפשר להציע לה לקחת חיפושית/ חילזון ואז היא תהיה עסוקה במשהו אחר ולא בלהתרחק.

או לחפש אוצרות בצד של המדרכה שרחוק מהכביש.

או ללכת על חומה נמוכה/ גדר.

ובכללי, זה גיל שמתחילים לפתח מסוגלות ועצמאות, אז עם כל האתגר זה דבר מבורך ואנחנו רוצים לעודד את העצמאות.

אז תנסי בתחומים שהם לא מסוכנים לעודד ולשבח ולתת לה להתנסות ולחוש סיפוק.

היא קצת פחות תחפש את זה דווקא במקומות שאסור.

לא רואה מה הבעיה לתפוס אותה ביד כדי שלא תתרחק.

כשהולכים ברחוב נותנים יד לאמא. נקודה. בגיל 4 זה לגמרי מתבקש. ואז כשעוברים בפארק / טיילת ואפשר להתרחק, זה מיווחד כי רק כאן אפשר ללכת בלי לתת יד לאמא.

אני הרבה יותר מאמינה במעשים מאשר בדיבורים. היא באמת לא מבינה מה הבעיה כשהיא נזהרת חח

לא כתבת עוד סיטואציות, אבל אני לגמרי מאמינה במעשים. לא לתת לה ניסוי ותהיה מה מותר ומה אסור, אלא מהתחלה להוביל אל הסיטואציה כך שתהיה בגבולות האפשרי והמותר.

במקום לומר לא ואסור, עדיף לנסח כלל בלשון חיובית ובלשון של 'עושים'. ואם הכלל הוא משפט קצר וברור שמנוסח כך, קל לחזור עליו בלי להכניס אמוציות וכעס.

למשל אם היא מוציאה משחק לפני שאספה. לוקחים את המשחק - לרגע, לא צריך בכוח... אני שומרת לנו אותו רגע על השולחן, כי 'אוספים לפני שמוציאים משחק חדש', ופשוט יורדת יחד לרצפה לאסוף: הנה תוך רגע אנחנו מצליחות לאסוף ואפשר להוציא משחק חדש.

כמובן שהיא גדלה ועצמאית. 4 זה גיל העצמאות השני. בהצלחה לנו. לכן חשוב למצוא איפה אפשר לאפשר לה בחירה הובלה ועצמאות. אבל במה שלא מתאים לגילה, אני חושבת שההתנהלות צריכה להיות ממש כמו בגיל שנתיים.

זה

א. לפני שיוצאים מהבית, להזכיר כללים וכו'. תוך כדי האירוע יותר קשה להגיב .

ב.אם  כבר קרה המקרה, לרדת ממש לגובה העיניים של הילדה, להסתכל לה בעיניים ולהגיד לאט, ברור ובטוח.

"אני לא מרשה ללכת קרוב לכביש, את הולכת רק בצד ימין שלי כי זה מסוכן. את הבנת?" מחכה לתגובה בפה שהיא עונה כן. ותוך כדי את תופסת לה את היד, לא בכח, אלא לשדר איזה שליטה, שאת החליטה ושלא תתבלבל מי מחליט על מי 😅

גם לי יש בגיל הזה ולפעמים הוא חוזר מהגן

עצבנייי

לא עשיתי בדיקות דם, אלא רק בדיקה ביתית.

רק כשהתחיל דימום הלכתי להיבדק ועשיתי בדיקת דם כדי לברר מה המצב.

אני מניחה שיתחיל דימום בימים הקרובים.

משתתפת איתך בבאסה.

ואז מתחיל דימום

מבאס ממש . חיבוק 🫂

כי אם הבטא ממשיכה לעלות לאט ולא תקין זה יכול להיות חוץ רחמי, אז צריך מעקב.

בשורות טובות!

בה שכך. היה חשש להריון חוץ רחמי שב"ה הלכתי למיון ושללו

פתאום הריון כימי נשמע פחות נורא /:

בעה פעם הבאה

חיבוק גדול!

רק אומרת שחברה שלי ציפתה הרבה שנים להריון, ובעלה היה במילואים, יצא לערב אחד והיא נכנסה להריון! הוא כבר ילדון קטן... אבל רק מעודדת שכשה' רוצה זה יקרה. 

זה נשמע שהוא קטנטן ממש ואתם ממש בהתחלה, נכון?

תני לכם זמן. הרבה זמן ובנחת. אתם תלמדו אחד את השני, הוא יגדל וזה כבר יהיה הרבה פחות אינטנסיבי...

אימהות זה למידה והתפתחות כל הזמן, פשוט תני לזה לקרות בטבעי... לא צריך להיות בלחץ, בטח לא בשלב כל כך התחלתי של האימהות🩷

זו תקופה מעורבבת ומבלבלת אחרי כל לידה, לא רק אחרי לידה ראשונה. אבל בלידה ראשונה פי כמה, כי הכול חדש לחלוטין.

זה הזמן שלך לישון בכל פעם שאפשר, לבקש שיכינו לך אוכל טוב ולא לחשוב בכלל מחשבות מעמיקות.

בעוד חודש-חודשיים, כשקצת תתאוששי, תתחילי לחשוב יותר על מהות האימהות. יכול להיות שזה כבר יגיע לך באופן טבעי

אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?

קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...

תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם

שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה

יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.

תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.

ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.

זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת

אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים

את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?

ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.

ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...

בקיצור

בליל של תחושות

הגיוניות מאד והגיוניות פחות

תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק

בזמן הזה הגיוני בהחלט להיות כל היום סביבו, הטיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. בהמשך זה נרגע ונהיה קל יותר וגם כיף יותר כי הוא גדל ומתקשר.

עכשיו זה הזמן לישון הרבה, להתפנק, לתת לעצמך קצת זמן שקט כשמתאפשר, ולנשנש ולהסניף את התינוק מדי פעם😍

התקופה הזאת עוברת מהר ממש ומתגעגעים אליה אחר כך🙂 אבל במקביל היא גם יכולה להיות ממש לא קלה, בטח בילד ראשון. כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תשתדלי לא להיכנס למצפון על מה שאת עדיין לא מצליחה איתו. אימהות זה תהליך ארוך שלא נגמר אף פעם🙂

ממש מה שהייתי צריכה לשמוע

אני דומעת כאן מהתרגשות או ההורמונים לא יודעת

אבל ממש מילים שבמקום. תודה לכן ממש!!

להנות מהזמן איתו, להתענג על הרגע....

משם כבר מגיע תחושת המשמעות..

אני חושבת שבגיל הקטן הטיפול מצד אחד הוא מאוד טכני להאכיל, לחתל, לקלח להלביש

מצד שני מאוד חשוב גם לתינוק וגם לך קשר רגשי של לדבר אליו ולהיות קרובה אליו.

ומצד שלישי הוא עדיין לא נותן לך משוב מעבר לבכי.

לי אישית בגיל יותר גדול כשגדלו פתאום נפל האסימון עד כמה אמא היא משמעותית לילדים 

כמה שידעתי קודם, רק כשהילדים גדלו חילחלה לי ההבנה.

בייחוד שנראה שאינן עושות דבר".

בעיני ספר חובה לכל אמא (אני קראתי בהריון)

לגבי נוכחות- אני רואה שמה שהכי עוזר לי זה פשוט לחשוב: זה חד פעמי, לא יהיה לי את זה שוב. איתו, ואולי גם לא יהיה לי עוד ילדים (כרגע עם שניים ואין תוכניות לעוד מבחינתי)

את ממש לא שם כרגע

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לדאוג לצרכים החיוניים של התינוק, ולאכול ולישון טוב בעצמך

לא מעבר בעיניי

איך אפשר לחשוב על רוחניות כשאת גמורה מעייפות? עליי זה היה גדול ממש. הכי קרוב לזה אצלי היה להתפעל מהפלא הזה של אדם חדש בעולם שיצא מהגוף שלי, הפלא של ההנקה, ולנשנש קצת את הדבר החמוד הזה, אבל זה קרה בשלב יותר מאוחר.

הטיפול האינטנסיבי הזה, הנתינה הזו, בונה את הקשר שלך אליו וזו האמהות כרגע

חיבוק♥️

אין זכרונות קונקרטיים

הוא לא יזכור כשיגדול שהרמת אותו, שקילחת אותו, שקמת אליו בלילה, שדיברת אליו וכו' וכו'.

אז מה נשאר מכל זה?

התחושה הבסיסית של הקשר הבטוח,

הצרכים שלי נענים

יש מי שדואג לי ומטפל בי ויודע מה לעשות

יש מישהו שנמצא איתי כל הזמן ומשגיח ושומר עלי.

אני יכול להיות רגוע, אני פנוי ללמוד את העולם

לחקור, להבשיל.

ילדים שזוכים להיקשרות בטוחה בינקותם, יגדלו בסבירות גבוהה לנהל קשרים בטוחחם ובריאים במערכות היחסים השונות שלהם, בדגש על קשר זוגי.

כשאת מרגיעה כשבוכה, מאכילה כשרעב, מרדימה כשעייף - את בונה לו דפוס היקשרות בריא. אנשים משלמים במיטב כספם לפסיכולוג כדי לשנות דפוסי היקשרות. ואת מעצבת לו מפש בריאה מלכתחילה.

זה באמת נכון, הטיפול בעולל קטן וחסר ישע יכול להיות תקופה שכל יום נראה זהה לקודמו ,וזה באמת יכול להצטייר כמשהו משעמם או מונוטוני שחוזר על עצמו כל יום...

אבל קודם כל שתדעי שמתקופה לתקופה זה משתנה.

יש את התקופה ההתחלתית שהם ממש גורים קטנים שאפילו לא מצליחים ממש לראות כמו שצריך ועד מרחק מסוים, יש את השלב שהם כבר לא שולחים "סתם חיוך" שהתפלק אלא ממש מזהים אותך ואת בעלך ומחייכים , יותר מאוחר התהפכות ראשונה ,זחילה, למצוץ אצבעות, להתגלגל מצחוק, להתחיל טעימות, לעמוד פעם ראשונה, להגיד מילה ראשונה, וכן הלאה.

כל תקופה וכל חלק בגידול משמעותי גם לך וגם לו. למעשה בעיני זו התקופה הכי יפה וחמקמקה של תינוק חדש, והיא עוברת ככ מהר, שלא תביני איך כבר הסתיימה "חופשת " הלידה.

במהלך הימים שעוברים את בונה איתו קשר,הוא מתרגל אלייך ואת אליו, קשר שנרקם לוקח זמן, תני לכם את הזמן הזה ביחד ,מגיע לכם אותו. וזה זמן שלא יחזור שוב,תהני כל עוד אפשר. לגבי המהות הרוחנית ,

תנסי לא לחשוב על מה יהיה ומה היה, ומתי ,תני לרגע שלכם להיות. גם אם הוא משעמם וגם אם כל יום נראה אותו דבר.

את נבחרת להיות האמא שלו מכל האמהות, תבטחי בעצמך שאת יודעת יותר מכולם מה הכי נכון וטוב עבורו . תסמכי על תחושות הבטן שלך.

לגדל ילדים זה מאוד אינטנסיבי, תובעני, לפעמים מרגיש כאילו אנחנו כמעט ומבטלות את עצמינו לגמרי.

אבל בסוף ההשקעה משתלמת . האהבה חוזרת אלייך בענק. התחושה שאני מקימה את הקן שלי ומשקיעה בו מניות ,מביאה את הבן או הבת שלי לחינוך של תורה ומצוות ,ללכת בדרך השם, זאת שליחות. וכן זה אומר שלפעמים בתחילת הדרך, הדרך לא קלה וכיפית והכל ורוד. לא,זה מסע של בניה גם שלך, וגם של בעלך, של הבנות של שניכם יחד, של הילד/ים שלכם. הילד הראשון מלמד כל כך הרבה, עליו עושים את כל הטעויות האפשריות . בכלל כל ילד מלמד אותנו דברים על עצמינו, ומשמשים הרבה כמראה כדי שנראה את הטעויות שלנו, את הפיספוסים שלנו ,את החוזקות והחולשות שלנו. לזמן יש הכי הרבה משמעות. תסתכלי על זה כמו על השקעה, בהתחלה את צריכה לשים סכום רציני וקצת להיחנק , אבל אחרי תקופה יש תשואה ושווה כל שקל. זורע צדקות צומח ישועות.  יהי רצון שתמצאי ותראי איזה שליחות מדהימה קיבלת ושתדעי איך להוציא ממנה את המירב בשבילך .

שתדעי שזה טבעי. את נשמעת אמא מאד מסורה ואכפתית, אז אני בטוחה שאת דואגת לו מספיק. המחשבות שלך הן טבעיות ויותר נפוצות דווקא אצל אמהות מסורות מאד ואכפתיות מאד שלא רוצות לטעות ולפספס, אז שתדעי שהכל בסדר. הוא לא צריך את המענה בשניה שמתחיל לבכות, לפעמים קורה שאת מתעכבת רגע, לפעמים יש אילוצים, אבל העובדה שהוא יודע שאם הוא בוכה את נענית לו זה העיקר. ממה שאת כותבת נשמע שאת ממש שם בשבילו,,אז גם אם מדי פעם יש חריג והוא יחכה יותר זה לא משהו שיעשה לו רע.

להבין את הסימנים זה משהו שבא עם הזמן. לכל ילד סימנים משלו, שבועיים זה עוד מוקדם, אבל את תראי שתוך כמה שבועות את תדעי איזה בכי זה רעב ואיזה לא, מתי כואבת לו הבטן ומתי סתם צריך חיבוק או מוצץ.

וגם חוסר האונים טבעי. תמיד קשה לנו לראות מישהו בסביבה שלנו מתמודד עם קושי כשאין איך לעזור לו. גם בין מבוגרים. עם ילד שבאחריותך זה קשה כפליים. הדבר שהכי יעזור לו בזה זה חיבוק.

מצד שני, זה לא את, זה הפורמט - להיות עם ילד שבוכה מכאבי בטן במשך כמה זמן יכול להטריף את הדעת וכל מה שתרצי יהיה רק שקט.

וחכן תמיד כדאי לדאוג למלאי מבוגרים שיכולים להחזיק אותו לכמה דקות שבהן את הולכת לחדר אחר ושומעת שקטטטטטטט כדי לחזור אליו עם כוחות מחודשים.

מזדהה מאד עם אין משמעות לזמן ואין זמן לכלום. הכי חשוב לצאת מהבית. עדיף לפגוש אנשים אבל גם אם לא העיקר לצאת. תעשי לך זמן ביום, כל יום, שאת מתלבשת ויוצאת איתו לסיבוב אפילו הכי קטן ברחוב מסביב לבית. במנשא או עגלה, מה שנוח לכם. אבל אחהצ בזמן שיש אור וכבר לא חם בטירוף, פשוט לצאת לנשום אויר ולראות את האור בחוץ. זה מחזיר לחיים.

אני גם ממליצה על הספר מה אמהות עושות שהמליצו לך למעלה, וגם על מלידה עד גיל שנה. הראשון שלי רצה רק ידיים והמשך חודשים הייתי יושבת מחזיקה אותו ביד אחת, מושבתת ממטלות בית, ומחזיקה ספר ביד השניה, זה מה שהשאיר אותי שפויה 😅

שזה מה שבראש שלך שבועיים אחרי לידה ראשונה

אני הייתי רק בהלם ממה שנפל עליי ואיך יכול להיות שהתינוקת הזאת יצאה ממני😅

בכל מקרה עכשיו זה הזמן שלך ושל הבייבי להתאושש מהלידה

לאכול טוב לישון טוב ולנוח הרבה

כל מה שהוא צריך זה את אמא שלו לידו

וככל שתתחזקי יותר ותנוחי ותתני לעצמך להתאושש ככה יהיה לו טוב

הביטחון מגיע לאט עם הניסיון

את לומדת להכיר אותו

וזה בסדר אם לא תמיד מבינים למה הוא בוכה או מה מציק לו

וככל שהוא גדל הוא גם מתקשר יותר ומחייך ומקשקש

וככה גם נהיה חיבור יותר גדול 

ומלא מלא מזל טוב

לאחרות. סתם כי אני עייפה וקצת פחות מתחברת לזה בשלבים שהכל נראה כזה אפור...

רק פה לומר לך שהכל הכל עובר. מבטיחה לך!

וממליצה למצוא רגעים שיעשו לך טוב וימלאו אותך. כשיש קצת טעינה אז גם המטלות החוזרות והמתישות האלה קצת פחות מיאשות. לדבר עם בני אדם מבוגרים חח, מקלחת טובה כשיש מישהו איתו, קרמים, מוזיקה, אוכל, סיבוב בחוץ.

הכל משתפר. לאט לאט.. כל מה שאת מרגישה תואם שלב ולגיטימי.

אבל לנסות בכל זאת..

וגם, מבחינת כאבי בטן תנסי להוריד מוצרי חלב וקטניות...

תעשי בזמן הזה דברים שעושים *לך* טוב.

את אמא טובה ודואגת לצרכי הילד שלך. אל תשכחי גם את הצרכים שלך.

שהסמן הזה יעבור עליך וממילא עליכם כמה שיותר בטוב.

אם זה להשיג לעצמך ספרי קריאה שכיף לך לקרוא. לראות סדרות/סרטים שכיף לך, לצאת, לפגוש חברות ואנשים.

לפעמים יש נטיה להסתגר ולהיות במיקוד יתר לתינוק ולשכוח את עצמך.

וזה באמת דיי משעמם רק לטפל בתינוק כל היום. עם כל כמה שזה מתוק וגבוה..

מדרסים בגלל עור קשה, וגם כאבי ברכיים.

ב"ה עזר לשניהם

לא פותר באופן מלא, אבל מאזן את הלחצים על כף הרגל וכך ההצטברות של העור הקשה באזורים ספציפיים פחותה.

ממליצה על אייזלר בירושלים 

הכי טוב לקבוע פגישה אצל פסיכולוגית ולתאר לה בפרוטרוט מה את מרגישה (לפי ההכוונה שלה), ומשם להמשיך לטיפול לפי הצורך.

בתןר התחלה את יכולה לעשות שאלונים ברשת לאבחון עצמי לדיכאון אחרי לידה, רק כדי לראות אם זה באמת הכיוון.

הרבה כוחות❤️

לא סגורה על האיות בעברית, מכירה באנגלית.

זה שיהיה לך הערכת מצב על עצמך.

וכמובן כדאי עזרת גורם מקצועי, ולגשת לטיפול לפי הצורך. 

הרבה הרבה עמוס שלא מאפשר לך את הצרכים שלך כמו שקט, מנוחה, זמן לעצמך

המון עומס ומחוייבות שהרבה פעמים גם מביאים תסכולים, לחצים, מתחים, חרדות ומוסיפים עומס רגשי

הרבה כאב על דברים שהיית רוצה ולא קיימים עכשיו... התחושות שלך ממש מובנות.

ממליצה לך לעשות סדר עדיפויות ולתת מקום והתבוננות לדברים בחייך.

ללמוד לנהל את האנרגיות שלך, להבין למה את זקוקה, מה מכביד עלייך ומפעיל אותך רגשית, ואיך לתת לזה מקום.

את בתקופה עמוסה ומאתגרת ממש, וזה טבעי שזה קשוח. ועדיין אפשר לעשות סדר. אם תרצי מוזמנת גם לפנות אלי באישי ואשלח לך מדריך חינמי שיכול לסייע לך. חיבוק והרבה כח