יש שלב שאי אפשר למנוע "השפעות זרות" ואני לא מתכוונת רק למשפחה,
ולכן ככל שהילד גדל ומתבגר עדיף לדבר איתו על ההשפעות והשיקולים ולחזק אותו מבפנים.
נניח שיחה עם בן 12 תלך ככה:
הבנתי שסבתא דיברה איתך.
מה היא אמרה? מספר.
מה אתה מרגיש בקשר לזה?
בחיים יש הרבה דברים מלהיבים ומעניינים. כל בחירה שנעשה משפיע על דברים אחרים וצריך למצוא איזון.
מצד אחד זה טוב שיש דברים שתורמים לנו להתפחות, כמו תנועת נוער, חברים, קריאת ספרים, חוגי העשרה ולמידה ועוד.
מצד שני צריך לשים לב שדברים אחרים חשובים לא פחות לא נפגעים.
אפשר גם לדבר על עצם ההשפעה.
האם קרה לך שהתלבטת על משהו מסויים, ואדם מבחוץ (הורה, חבר, מלמד) שטח בפניך טיעונים וזה גרם לך לנטות לצד שהוא הציג?
מצד אחד אפשר ללמוד הרבה מאחרים, מצד שני צריך לעשות מה שמדוייק לנו.
איך עושים את זה:
רושמים את הטענות.
משחקים משחק של היפוך תפקידים, ותפקידך לערער על הטענות שנטענו.
לקחת בחשבון שתמיד יש שני צדדים
לקחת בחשבון שהרבה אנשים שטוב להם עם בחירה מסויימת, מיד יניחו שהיא טובה גם לאחרים.
לקחת בחשבון לפני החלטות חשובות "לישון על זה לילה" (או כמה ימים שצריך)
אפשר להזכיר שאותו אדם ששוטח את הטענות לגהי החחטה מסויימת, אף פעם לא מכיר את התמונה הגדולה כמו שאתה בלבד מכיר את עצמך אז תמיד לקחת בעירבון מוגבל,
וככל שאתה מתייעץ עם אדם קרוב אליך, ככה הסיכויים שהוא יראה בטובתך גדלים, וגם הוא רואה תמונה יותר גדולה מהאחרים.
ואבא ואמא הם הדמויות הכי קרובות אליך בשלב זה ורואים את התמונה הכוללת.
לעומת זאת שיחה עם ילד בן 8 אני מדמיינת אותה בערך ככה:
מה דיברת עם סבתא?
איזה רעיון מעניין, נחשוב על זה.
אבא ואמא אוהבים אותך ורוצים רק בטובתך. לפעמים זה מאכזב.
זוכר שרצית שנקנה לך סוכריה על מקל ולא הסכמנו? דווקא בגלל שאוהבים אותך צריך לעשות מה שנכון לך, ולא מה שמאוד רוצים ואוהבים באותו רגע.
כן זה מבאס ממש ממש
אתה יודע שאתמול ראיתי משהו שממש רציתי, אבל התגברתי ולא עשיתי. למה? כי צריך לחשוב מעבר למה שאנחנו רוצים כרגע. זה מאוד מאכזב ומבאס. חבל שאי אפשר תמיד לעשות מה שרוצים.
איך אתה מרגיש עכשיו אחרי השיחה? משהו בסגנון הזה...
ילד בן 5, הייתי שואלת ומתעניינת ומגיבה כמו אם היה מספר לי שהוא רוצה לטפס על עץ לתפוס אריות..
מתוק חמוד ומאוד יצירתי, וחיבוק וזהו. בלי קשקש חח.
מול הסבתא לר הייתי עושה משהו מיוחד, חוץ מהאכזבה לילד לא רואה פה איזה חציית גבול חמורהת נניח אם הייתה מפילה עליו הפחדות או מניפולציות זה משהו אחד, אם מתמימות היא פשוט מאוד מתרגשת מהרעיון שלה, אז היא קצת טטשה גבולות, אבל זה אנושי, אנחנו לא רובוטים, ובסוף בדינמיקה של אדם קרוב זה יקרה איכשהו, כולנו עושים טעויות לפעמים מרוב התלהבות.
העיקר שהלב שלה במקום הנכון, והייתי לוקחת את ההזדמנות לעבודה מול הילד ולא מול הסבתא.
(אלא אם מדובר בתופעה כרונית, זה משהו אחר)
אצלנו לדוגמה היו סיטואציות כשהיינו מגיעים להורים, בגלל שאנחנו לא מרשים ממתקים אז אחד מדמויות (סבא/ סבתא)
היה לוקח את הילד ל"מחבוא" הממתקים שיש מאחורי הבית, מחלק ממתק ואומר לילד לא לספר להורים.
זה כיה בחצי קריצה כי ראינו את החולצה/ ידיים מלוכלכות ואותם מבסוטים אחרי ביצוע תכסיס. זה לא היה באמת שלא נדע, אלא שלא נעצור את מתן הממתק באותו רגע.
במקרה הזה למשל היה לי חשוב לדבר עם המבוגר שאמנם כוונותיו טובות, אבל ההסתרה עלולה לבלבל אותם ולפגוע בחינוך למוגנות וח"ו מישהו זר עלול לנצל את זה וזה באמת הפסיק מתוך הבנה שזו לא טובת הילד התכסיס הזה.
אבל במקרים רגילים (למשל גורמים להם לישון מאוחר מהרגיל, להתלהב ממתנות שמתפרקות אחרי שניה, להבטיח הרפתקאות לא ברות ביצוע) וכד' אני משחררת כי בסוף הכוונה טובה ובשביל קשר טוב צריך גם זרימה ולא רק גבולות.
ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר. 
אוף, ממש מעצבן. הוא פשוט לא שינה לך כלום?