פורום הריון ולידה (עמוד 304)

לי ספציפית יש פחד מרוםאי שיניים ושיננית

טראומת ילדות (קחו את הילדים שלכם לרופאים נחמדים!!!)

לא מסוגלת לקבוע תור

אז בעלי מציב לי עובדה

קובע

ומלווה אותי

זה עוזר

א. בהרבה הרבה יותר מקרים זה לא משהו מסוכן. לרוב הרופא אומר תבואי עוד שנה למעקב. וגם להוריד שומה למשל זה לא פרוצדורה מסובכת בכלל וגם ההמלצה להוריד לפי מה שאני מבינה, היא הרבה פעמים מניעה ולא סימפטום של מחלה פעילה.

ב. חס וחלילה חס ושלום לא עליך ולא על אף אחת, נניח שכן יש בגוף מחלה רצינית שדורשת טיפול ואפילו מסכנת חיים, לא עדיף לדעת על זה כמה שיותר מוקדם? מה שמעלה את הסיכויים להתגבר עליה בהרבה? שמעתי שאחת הסיבות שמבוגרים יותר מתים מסרטן מילדים היא שיש לנו נטיה להתעלם ולא לבדוק דברים בשלב מוקדם ולסחוב כל מיני כאבים ומיחושים ורק כשנהיה באמת משהו רציני מתחילים בירורים. אבל אז ל"ע יכול להיות מאוחר מידי, מה שכהורים לילדים אנחנו רואים ולוקחים אחריות ובודקים בשלב מוקדם יותר או הרבה יותר.

ג.מה עזר לך ללכת לבדיקת הפאפ? איך הרגשת כשקיבלת תוצאות? זה לא הרגיע אותך בעצם? תנסי לשחזר. אולי עדיף לך חרדה של זמן מוגבל עד לבדיקה מסוימת ואז רוגע לתקופה ארוכה. שוב, מזכירה, רוב הבדיקות שוללות ומרגיעות.

ד. אולי אולי אולי, זה באמת יכולה להיות עצה לא מעשית במצבך, לדבר (או לכתוב) עם הגוף שלך דיבורים טובים, להזין אותו באוכל טוב, להגיד לעצמך- תודה על הגוף שלי שמחזיק אותי בבריאות ומאפשר לי להיות אישה שמחה ואמא טובה רוב הזמן. תודה על היופי שיש לי בגוף, תודה על ההנאות שאני חווה דרך הגוף, כמה טוב לי הגוף הזה. ואפשר לפרט כמה שבא לך חוזקות שלך שבאות בזכותו, אני מאמינה שגם החשיבה החיובית ותשומת הלב החיובית בלאכול מאוזן ובריא יתרמו הרבה לתחושת הביטחון בגוף והבריאות שלך.

בהצלחה! מעריכה מאוד שאת מנסה לפתוח את זה ולהתמודד עם זה, והלואי שתראי תוצאות בקלות 🤍

לי אישית לא היה מדויק

אם יעזור לך יכולה בהמשך לפרט יותר

כן אומרת שלא מדובר בדיס המלצה גורפת אלא בחויה אישית

אולי שווה לפנות ליעוץ מיני פרטני...
הייתי מתחילה עם הקו יועצות של מכון פועה כל ערב מ20:00-22:00
חינמי ואנונימי
ובטח ידעו להפנות...

אישית פחות התחברתי לסגנון ולכן לא לקחתי את הקורס המלא אבל נראה לי שהיא מקצועית ממש.

וגם לקחתי ממנה הרבה תובנות

יש לאפרת צור המון תכנים בסגנון ממש אחר

ויש לאלישבע גרוניך, אמנם העיסוק המרכזי שלה הוא שונה אבל זה משליך מאוד גם למיניות ויש לה קורס קצר ממוקד על זה

גם מיכל פרינס מתעסקת בנושא יש לה ספר ופודקאסט

יש גם את "גן נעול". אני לא ממש מכירה אני חושבת שהייחודיות שלו זה השפה הנקיה כי זה מגיע מהעולם החרדי (ואולי גם חיסרון. לא יודעת...אולי זה מאלץ לוותר על חלק מהתוכן)

יש בטח עוד שאני לא מכירה...

אני מאמינה שכדאי לך להחשף למה שפתוח לכולן, להתחיל להבין מה הסגנון וגם להתבונן איפה הקושי אצלך

לאן נעלם החשק או ההנאה

בגלל שהיה לך טוב בהתחלה זה יכול להיות הרבה יותר קל כי את מכירה גם איך זה אחרת ומה השתנה אצלך

וכמובן הכי טוב זה לקחת יעוץ אישי אם זה מתאים לך

יהיה לתינוק הרבה שיער?

3 הריונות מתוך 4, ממש הרבה צרבות... הריונות של בנות במקרה, אבל לא נולדו עם הרבה שיער

הריון ראשון מלאאאאאא צרבות בעלי מכאב - נולד תינוק עם מלא שיער

הריון שני היה לי פעם פעמיים צרבת - נולד בלי שיער כמעט, ממש ממש קצת

הרי השיער של התינוק ברחם, ולא בגרון😂

הראשון שלי היה נראה פרסומת לקצף גילוח
והשני נראה פרסומת לשמפו

בקיצור, אצלי אחד נולד קירח והשני עם פאה שגורמת לאנשים לעצור לידו
ובשתיהם סבלתי אותו דבר מהצרבות.

היו לי צרבות זוועה אצל שניהם

הגדול נולד דיי קירח

הקטנה נולדה עם שיער אבל ממש לא משהו שאפשר לקרוא לו "הרבה"...

אז אם חזרו לך זכית לתקופה של חסד כאשר הן לא היו...

חחח

בהצלחה יקרה

לק"י

עד גיל שנה זה תקין שתינוק אוכל גם בלילה.

אחר כך אפשר לנסות לגמול, אבל אין לי ניסיון בגמילה בגיל הזה.

את יכולה להכין מראש לידך כמה בקבוקים עם מים ותמ"ל במחלק מנות.

היא שותה רק חם?

אם כן, שימי גם תרמוס.

אולי אני ינסה באמת להכין מראש לידי הכל.

אבל זה אשכרה ארבע פעמים בלילה. הזוי לי.

לא היה לי עם ההנקה. למה היא יותר רעבה עם המטרנה?

אולי לנסות להביא ארוחת ערב יותר משביעה יעזור שתקום פחות?

אולי דייסה לפני השינה..

לא נשמע לי שיש סיכוי שהיא יותר תשע מיזה מאשר בקבוק.

כי היא דיי טועמת. לא כזה אוכלת...

ואם כבר קשר הפוך, אצל מניקות הם קמים יותר פעמים כי זו הדרך שמכירים להירדם חזרה. אצלנו עד גיל שנה כשגמלנו מהנקות לילה היקיצות היו כל שעה שעתיים. הזיה. נשארנו עם הנקות *לא בלילה* עד גיל שנתיים

מציעה לנסות מה שעשינו בגיל שנה:

לוןדא לפני השינה שלא רעבה, אם היא כבר אוכלת מוצקים די טוב,

ואז להראות לה, רק ביקיצה הראשונה, שאפשר לחזור לישון בכוחות עצמה, עם הרבה מגע כשהיא צורחת במיטה, לחישות קבועות ומרגיעות של טקסט מוכן. בהמשך הלילה כרגיל (אבל לא הבנתי למה הכרחי לחמם את הבקבוק... תמיד עשיתי טמפרטורת מי ברז רגילה בטח בגיל הזה כשחסונה יותר. אם את מחממת את לא יכולה לשלול שנעימות הנוזל זו שמעירה אותה ולא רעב, כמו שתיה חמה עבורנו שנעימה יותר מהקרה...)

כל לילה תוסיפי עוד יקיצה בה את עושה את זה,

ומאמינה שכמו אצלנו היא תלמד.

בהמשך אולי אפשר להוריד מגע ממושך עד ההירדמות ורק לגעת בהתחלה ואז ללחוש, וככה לאט לאט תורידי עןד אלמנט שעוזר להירדם וזה ייהפך להירדמות עצמאית.

בהנקה היא פחות היתה מתעוררת.

זה לא משהו ורכב. היא באמת רעבה. אני רואה את זה.

היא מבקשת בקבוק לאכול ונרדמת אחרי שהיא מסיימת את כולו.

זה לא רק לשתות או להירגע. ויש לה גם מוצץ והיא יודעת להירדם גם ממנו. והיא גם יודעת להירדם בלי כלום.

תכיני לה פעם אחת יותר ותראי אם היא מסיימת.

כמויות של חלב שאוב שונות מתמל

וגם תנסי לתת ארוחת ערב משביעה 

יכול להיות שמרק ירקות נגיד יהיה לה יותר משביע ממטרנה?

כארוחה לפני השינה

בהנקה היא היתה נרדמת לבד. לא תוך כדי הנקה.

היתי מניקה אותה ורק אחרי שמה אותה במיטהוהיא היתה מתנמנמת ונרדמת.

עכשיו עם בקבוק זה דיי אותו דבר.

היא שותה את הבקבוק והיא ערה. הוא נגמר. היא מורידה, אני שמה לה מוצץ ואז היא נרדמת.

אז אני לא רואה סיכוי שזה ענין של התפנקות או משהו כזה.

היא באמת רעבה. וזה מוזר לי קצת.

ואשכרה אני בהלם שכולם פה הכי בסבבה עם זה חחחחחח

היתי בטוחה יגידו לי, לא לא קמים וואלה מפתיע חח 😅

כן הם אוכלים. אישית אני לא גומלת מיוזמתי. הם מוותרים על זה לאט לאט אבל יכול לקחת גם עד שנתיים.

אני לא מחממת בקבוקים בכלל. שותים פושר.

שמה לי בחדר קופסא עם בקבוקים עם מים מדודים, וליד קופסת מטרנה וכשקמים מוסיפה את הכפיות אבקה שצריך. 

סבבה נעשה אותו דבר עם תרמוס פשוט.
בעז"ה.

בגיל הזה

אבל בכל אופן את יכולה להסמיך לה את המטרנה עם דייסה וזה עוזר להם לישון יותר זמן כי זה משביע 

מרגיש לי לא טוב. כאילו אני מנסה להשתיק אותה..

אבל אולי זה באמת מה שצריך

והם ישנו עד הבוקר 

זה לא להשתיק, זה עובד שונה מהנקה אצל חלק מהתינוקות 

הם ישנים טוב יותר בלילה. אז אין חוקים כנראה.

לגבי הקטנטונת אפשר להתקדם עם טעימות וכאלה ומוצקים ואז לפני השינה מוצקום וגם בקבוק ובעז"ה אולי תקום פחות(ויכוליות שזה לא בגלל רעב היא קמה)

תודה רבה רבה לכל מי שענתה לי ❤️

עוד ענין שמפריע לי -

אני קצת קצת בפנים מרגישה שזה לא לענין שעשיתי את זה.

אשמח לקבל הרגעות

כאילו עכשיו היא תהיה חולה כל הזמן כי אין לה את ההתחסנות של ההנקה, וכאבי בטן כי מטרנה זה פחות טוב לבטן.

אוף.

באמת יש לה עצירות מאז שהתחלתי. אני מנסה מה שאני יכולה אבל יש לי מצפון 😒

בכל אופן אצלנו רק על מטרנה, וב"ה לא היתה חולה עד עכשיו, ובערך בגיל של הבת שלך

וגם בשלב של הגזים לא היה איזה קושי מיוחד, היא שידרה אי נוחות שעברה דיי מהר

תודה!

אז בעז"ה היא תתמודד עם הכל תסמכי עליה ועל הקב"ה שהביא אותך להחלטה הזו.

בכללי אני חושבת אנחנו צריכות ללמוד לשחרר🤗

את  האמא הכי טובה שלה. נקודה.

בהצלחה רבה

תודה!

שהעצירות בגלל המטרנה אז אולי תנסי תמ"ל אחר?

אבל מהניסיון שלי אני לא מחליפה הנקה במטרנה רק באוכל רגיל ושתיה ככה אני לא נתקלת בבעיות האלו..

וגם לא שואבת

אז לאט לאט היא תתרגל ותישן יותר הרבה

תתני לה אולי כמות גדולה יותר של מטרנה?

כן ננסה.

תודה!

נורמלי הקימות בלילה.

סביב גיל שנה השינה הופכת להיות יותר רציפה

במקום מייקאפ - ביבי קרם

ממש מתחברת לתחושה ולמראה

עד שמצאתי את הcc cream של עדה לזורגן.

זה בעצם קרם הגנה לבן אבל הצבע שמתקבל הוא הצבע עור (אצלי עושה מראה טיפה יותר שזוף) וזה נראה מעולה בעיניי, לא כבד מידי ועדיין עושה מראה חלק.

בימים שאין לי כח גם לזה אז שמה קונסילר מתחת לעיניים (משאירה חצי דקה לפני שמורחת) ובעוד כמה מקומות

ואז ממשיכה כרגיל עם ברונזר, סומק, עיניים (בלי צלליות, לא אוהבת. לפעמים ממשיכה עם הסומק על העפעפיים וזה זורק קצת צבע) ואודם.

אבל של טארט מעולים וגם של מייבלין.

קיבלתי מתנה את של איל מקייאג' והוא היה מעולה אבל טיפה כבד..

@וואלה באלה זה מגיע בצבע אחד שמתאים לכל הגוונים?

קניתי גם לחמותי את אותו אחד והיא כהה יחסית ועל שתינו זה נראה יפה.

אולי עליה יותר כי אצלי זה כן התקבל קצת יותר כהה מהגוון עור שלי.

וזה מגיע עם ספוגית מובנית אז זה מתאים לעצלנים😅

אם את שמה איילינר/ צללית/ עפרון- לדעתי בלי זה הרבה יותר טבעי גם כשעדיין שמים מייקאפ, סומק וקצת מסקרה

אפשר גם להקליל כיסוי של מייקאפ עם קרם לחות

לדוג' מייקאפ של רייבלון וכו ולהשתמש בכמות קטנה.. (לא לשכוח לשים קרם פנים לפני ולהשתמש בספוג לח! חוסך בחומר ועושה מראה טביי יותר)

ותראי מה עושה לך טוב גם אם את מורידה ולא שמה (אפשר להוריד בקלות צלליות, קונסילר, שימר וכו..)

אני לדוג הייתי מתאפרת מלא ובשנה האחרונה הורדתי כמעט הכל ועברתי לחומרים קלילים ושמה רק איילנר ומסקרה ולפעמים מייקאפ דק וסומק..

גם צבעים משמעותיים, צבעים בהירים הרבה פעמים נראים טבעיים יותר (סומק, אודם טבעי וכו)

בגילי המזדקן רוצה להתחיל להתאפר ואין לי מושג איך עושים את זה. איפה אפשר ללמוד? לא יודעת אפילו לשים אייליינר נורמלי

חצי מהמושגים בשרשור לא מוכרים לי בכלל...

בקיצור אשמח למידע

יש את אשלי וקסמן בקשי שהיא בלוגרית איפור כבר כמה שנים ומסבירה

האמת שהטיקטוק מלא בדברים האלה. לא יודעת אם יצא לך להסתכל שם אבל יש המון מדריכים ומידע

כי יש הודית (נראה לי) שמסבירה ממש טוב, גם למתחילים.

האמת שמזמן לא ראיתי אותה הרבה זמן ...

ויש את אשלי כמו שהמקורית כתבה וגם שורטס ביוטיוב שזה כמו בטיקטוק רק שלדעתי זה מהר מידי בשביל ללמוד ממש מההתחלה

משהו של מפגש אחד

פשוט מראות את החומרים ובודקות איזה גוונים מתאימים לך

ונותנות טיפים איך להתאפר

עוד רעיון שאני חושבת עליו

ללכת לחנות איפור סטייל אייל מקיאג'

תשאלי אותם על איפור ניסיון

המטרה שלהם היא שתכירי את המוצרים שלהם ותיקני

וכמובן שהם יסבירו לך בדרך על מה זה כל דבר וכו'

ופשוט תיקני ותתחילי לנסות 

זה באמת לא תורה כזו רצינית.

כמעט ולא מתאפרת ביום יום, לפעמים קצת מסקרה לפעמים גם זה לא.

אבל כשאני צריכה להיות קצת יותר ייצוגית בעבודה או יציאה אני שמה לחות עם צבע, קצת ברוזנר וסומק, מסקרה לריסים ולגבות ושפתון עם צבע. (אפילו לובלו)

פשוט לעקוב ולראות איך מתפתח...

מתי הבטא שלך? 

וזה ההפרשות החומות שאת רואה עכשיו.

בכנות לא חושבת שיש שום קשר בין הפרשות עכשיו לבין הצלחת או אי הצלחת התהליך ( מה את חושבת שזה יכול להיות? העוברים עצמם הם פצפונים אי אפשר להרגיש אותם יוצאים)

מה שכן, בתור בוגרת לא יודעת כמה החזרות( הרבה... ) הזמן הזה בין ההחזרה לבטא זה הזמן הכי הכי קשה בכל הטיפול בעיני, המתח בלתי נסבל,תנסי כמה שיותר להסיח את הדעת,

ובע"ה תחזרי לבשר בשורות טובות! 

זה שורט

גם אני בוגרת כמה וכמה החזרות.

באסה

או פצע קטן מהספקולום בהחזרה.

לדעתי ממש לא קשור להצלחה או אי הצלחה של התהליך.

זה ממש ממש מוקדם

והאמת גם קצת חששתי כי רגילה לגדולה שלי שחיה על מוצץ

אבל הלך ממש בסדר ב״ה, עברנו למטרנה ופתאום גם היא מאוד התעניינה במוצקים והתחילה לאכול ככ טוב (בניגוד לגדולה שמאוד בררנית)

בלילה היא לפעמים מחפשת את הבקבוק ומוצצת אותו גם אם הוא ריק וזה מרגיע אותה😂

בקיצור, כנראה שמוצץ זה לא הדבר הבלעדי שמרגיע אותם... להיפך, אני מרגישה שהחוסר תלות הזו דווקא טובה

(וכשאני חושבת אחורה אז הגמילה של הגדולה שכן הייתה עם מוצץ הייתה הרבה יותר קשה מהגמילה של הקטנה שבלי מוצץ)

בהצלחה!

אבל אצלי מדובר על גיל 11 חודשים

זה מאוד תלוי מה התוכנית החלופית?

לעבור לבקבוק?

גמילה לגמרי? ורק מוצקים?

אני גמלתי מהנקה בגיליים יוצר גדולים

שניהם היו סרבני בקבוקים

אצל הגדול (בגיל 1.8) היה יותר הדרגתי, הוא ינק רק לפני השינה- ויום אחד הסברתי שזהו

אצל השניה (בגיל 1.9)  היה קצת יותר מורכב הייתי חייבת להפסיק בבת אחת, היא ינקה בוקר, כשחזרה מהמשפחתון ולפני השינה

, הסכתי את דעתה בדברים אחרים - אבל באופן די מפתיע היא עברה את זה כמו גדולה

אחרי יומיים כבר לא ביקשה

(לא הצענו בקבוק.   עברו חמוצקים על מלא)

הכי קשה היה לגמול אותה מהנקה בלילה. באמת לא היה לה שום תחליף. היא לא רצתה שום דבר אחר. אבל אחרי כמה ימים היא התרגלה.

הגמילה מהנקה ביום היתה די טבעית. היא פשוט הפסיקה לבקש. ואני דאגתי שכמה שפחות יהיו לה הזדמנויות לינוק. אבל זה היה בגיל גדול יחסית, בגיל שנתיים.

איך גמלת מהנקה בלילה? היא קמה ודורשת לינוק (בת שנתיים)

בהתחלה היא היתה יונקת בלילה והייתי נרדמת איתה.

הבנתי שכדי לגמול אותה, אני צריכה קודם להעביר אותה חדר.

העברתי אותה לחדר הילדים, והייתי קמה אליה להניק.

זה גרם להנקה יותר מסודרת, במקום שהיא תישן איתי ותינק מתי שהיא רוצה. ככה היא קמה פחות לינוק.

אחרי חודש בערך גמלתי מהנקה בלילה.

החלטתי על יום שבו מתחילים, והודעתי לה מראש שמהיום הזה לא יונקים יותר בלילה.

כשהגיע היום והיא התעוררה, לא נתתי לה לינוק. הסברתי שלא יונקים בלילה, והצעתי לה תחליפים. היא לא הסכימה לשום דבר. לא בקבוק מים, לא בובה, לא חיבוק. היא בכתה הרבה זמן, וכל הזמן הייתי לידה. ניסיתי להרדים אותה בעגלה. בהתחלה זה לא ממש הצליח, אחר כך בעלי הצליח להרדים בעגלה. זה לקח ביום הראשון 3 שעות.

ביום השני לקח לה שלושת רבעי שעה להירדם בחזרה.

ביום השלישי היא כבר חזרה לישון בקלות, ואחרי עוד כמה זמן היא הפסיקה להתעורר בכלל.

בעיקרון לא נצפו בעיות בגמילה הדרגתית מהנקה.

איפה הבעיה? בשינה? למה שלא יהיה רגוע אם האוכל משביע?

והוא יכול לגמור בקבוקים בלי להירדם

ואז אני מפחדת שתכאב לו הבטן

ולהרדים בסיבוב בחוץ לא תמיד נוח

קודם אני אגיד שתינוק צריך בסוף ללמוד להרדים את עצמו לבד בדרך שלו, לכן בכי אפילו יותר מהרגיל לא מפתיע אותי זה חלק מהתהליך.

כשאני מורידה הנקה במהלך היום אז אני לא אניק בשביל להרדים בשעות האלו, וככה הנפרדות בין הנקה לשינה התנאי מתנתק לאט אבל בטוח,

וככה ההרגל למצוא פתרון להירדם באופן עצמאי נבנה בהדרגה.

אצלי הילדים התרגלו להירדם מרוב עייפות בהתחלה מבכי (כמובן שכל הבית נכנס למצב שינה כי אם לא כלום לא יעבוד, שקט בבית חושך) אחרכ הבינו כשמכבים אורות זה זמן לישון וגם ההורמון השינה בגוף מתחיל לעבוד כשיש חושך כמה שיותר מוחלט, מקס' הם ערים קצת מקשקים(שזה בעצם הרגל להירדמות עצמית כמו שאני עושה להם אההה או שששש אז הם חוזרים על זה בדרך שלהם) קצת בוהים ונרדמים.

אני מניקה לא בזמן שהם צריכים לישון, אלא חצי שעה לפני בערך.

ובלילה אני עדיין מניקה עד גיל שנה כי זה נצרך (תלוי את מי שואלים), בגיל שנה אני בערך אני גומלת גם את הלילה ומשאירה רק הנקה אחת אחרי הצהריים כשאני מחזירה מהמטפלת, גם התינוק ברגע שרוב היום אוכל מוצקים כבר לא מעוניין בהנקה.

לא לקחו מוצץ, ואת כולם גמלתי מהנקה...

פשוט הפסקתי להציע... תלוי בגיל התינוק

הוא בן 7 חודשים. אין לו בעיה עם בקבוקים (ב"ה!!)

אני רוצה להביא לו מטרנה וכמובן במקביל גם מוצקים

מבחינת הסיבה להפסיק עם ההנקה זה בעיקר שנמאס לי שהוא ישן איתי במיטה ואני לא ישנה טוב בגללו וכנ"ל הפוך. באמצע הלילה להניק ואז לקום ולהחזיר אותו למיטה זה לא בא בחשבון מבחינתי (כי סיכוי גדול שהוא מתעורר ואז זה מעצבן)

נוסף לזה שהשאיבות בעבודה מתישות אותי

זה נכון שהרבה פעמים הם חברות

כי כשמפתחים תלות בהנקה כדי חהרדם אז גם ההנקה הופכת לעול

הבעיה היא שאם לא תטפלי בהרגלי שינה

והוא יעביר את התלות לבקבוק

את עלולה למצוא את עצמך כמה כמה םעמים להביא לו בקבוק בליחה ואז לא פתרת כלום

איך הוא נרדם בתחילת הלילה?

האם הוא יודע להרדם לבד?

ועוד משהו-

תינוק עד גיל שנה שקם פעם- פעמים  בלילה לאכול זה לגמרי לגמרי תקין

7 חודשים זה גיל שהציפיה ללילה שלם לא תמיד תואמת את ההתפתחות הטבעית

נכון, יש ילדים שכן ישנים לילה שם בגיל הזה

זה לא הופך את אלו שלא לחריגים

על השאיבות בעבודה את בהחלט יכולה לוותר ולתת לו תמ"ל במקום. זה לא אומר שאת צריכה לגמרי להפסיק להיניק.

הנקות הלילה הן סיפור אחר. בכל אופן, הוא קטן ועדיין יכול ואמור להתעורר בלילה. את יכולה לנסות להחליף את הנקות הלילה בבקבוק תמ"ל, ולראות אם התמ"ל "מחזיק" לו את הבטן טוב יותר כך שהוא פחות יקום בלילה. אפשרות שנייה היא להעביר אותו לחדר אחר ולמיטה משלו, ולראות אם עצם זה משפר את הקימות בלילה (כי כשהוא לידך הוא מרגיש ומריח אותך, אז יש לו סיבה טובה להתעורר ולבקש לינוק).

אישית הייתי מנסה קודם לראות אם המעבר לחדר אחר עוזר - ולהתכונן מראש לכמה לילות שאולי תצטרכי לקום בהם יותר. (אם בעלך יכול לעזור לך ולהביא אותו אלייך ולהחזיר, בזהירות כדי שלא יתעורר, זה הכי טוב)

אבל חוץ מזה - חבל לוותר על ההנקה כולה, אם יש פה רק שתי נקודות בה שקשות לך עכשיו.

אבל בגילאי שנתיים ויותר.

אני בעיקר מבולבלת. פתחתי פה כמה נושאים שקשורים לזה...

הסיבה המרכזית מבחינתי בלהפסיק היא שהוא ישן איתי יחד במיטה וזה משגע אותי

לק"י

לא זוכרת.

לא חייבים מוצץ כדי להירדם. האמת שהבנות שלי מצצו/ מוצצות אצבע. אבל הקטן גמול מהנקה בלילה, בא לידי ונרדם.

את מיניקה, הכל טוב חוץ מזה שמםרי לך שהוא ישן איתך במיטה.

אז תטפלי בזה... תעבירי למיטה משלו.

למה להפסיק להיניק?!

באיזשהו שלב, סביב גיל שנה השינה מסתדרת יותר ואפשר להחליט שאני לא מניקה בלילה.

לי היה נוח שאפשר להרדים בהנקה כי אחרת זה לקחת על הידיים כי לא יודעים לישון אצלי אחרת..

כשהרגשתי שקשה לי התחלתי להפחית הנקות בלילה והיא הבינה. גמילה סופית היתה בגיל שנתיים פלוס אבל ההשכמות בלילה פחתו מאוד הרבה קודם לכן.

אצלה חזרתי לעבודה רק בגיל 10 חודשים ולא למשרה מלאה ככה שממש לא הייתי צריכה לשאוב. מבחינתי לשאוב זה סיוט 

הגמילה הקשה יותר הייתה גמילת הלילה, בגיל שנה ושמונה חודשים, אבל תכל'ס זה לא היה קשה יותר מגמילת הלילה שעשיתי עם ילד אחר, שכן היה לו מוצץ, בגיל שנה ורבע...

ילדה אחרת שלי שהייתה בלי מוצץ גמלה את עצמה מהנקה בגיל שנתיים ושמונה חודשים. אני זוכרת ש*לי* זה היה קשה בהתחלה שלא היה לי איך להרגיע אותה (בעיקר כשנפלה וכדומה), אבל מצאנו דרכים אחרות...

דרכים אחרות: חיבוק, נענוע בעגלה, טיול בחוץ, סיפור, בובה אהובה. במקרים קשים - גם סרטון או ממתק... (אבל זה כמובן עדיף מאוד שלא)

אני התנסיתי בזולות יותר, משהו כמו 2 ב90 ש"ח. הן בסדר מבחינת נוחות. אבל אחרי תקופה הברזלים עושים חור בחזיה ואז לוחצים על הגוף. אולי תתנסי בחברות אחרות, כתוב למעלה בצד ימין אם החזיה של נקסט או חברה אחרת. החברות האחרות יקרות יותר.

אם את רוצה זול את יכולה לקנות את נקסט אבל תקחי בחשבון שישרוד לך אולי שנה. שזה גם לא רע..

אם זה ירגיע אותך, תסעי.

אם זה נראה חל מיותר, אפשר לוותר.

הריון קודם עשיתי.

הבעיה היא שאני לא יודעת אם זה הכרחי, בגלל הסיבות הנ"ל כדאי להיבדק מחר? או שלא משנה מחר או עוד שבועיים?

לק"י

אני לא מבינה בזה, אבל בשלב הזה העיקר זה האולטרסאונד. לא?

אם כן, אז שווה לנסוע בכל מקרה.

לא הייתי מגדירה את זה "הכרחי"

אין לזה הרבה משמעות חוץ מהודאות והשקט הנפשי שלך.

אבל- זה הרבה.

אז תלוי כמה *את* מרגישה צורך

(אני נסעתי נסיעה יותר ארוכה בסיטואציה דומה, נטו בשביל הרוגע אבל לא הייתי מגדירה את זה הכרחי)

גם מחר וגם עוד שבועיים?
השאלה אם יש סיבה רפאית שבשלה כדאי ליסוע או שזה רק שקט?

זה לא רק שקט נפשי, יש דברים שטוב אם יודעים אותם.

(אצלי למשל בשבוע 10 גילו שליית פתח מלאה, וואלה, זה משהו שחשוב לדעת)

לק"י

אני באמת לא יודעת מה יש לרופא לבדוק כ"כ, מעבר לאולטרסאונד.

כך שזה נשמע בדיוק כמו לנסוע עוד שבועיים ולפגוש רופא.

כמובן שייתכן שאני טועה.

זה 40 דק נסיעה ולעשות את זה שוב עוד שבועיים

לא מצליחה להחליט אם זה הכרחי

לפחות ככה היה אצלי עם סכרת הריון.. ואני יודעת שרק הפלות (וכימיים) וivf לא מגדיר אוטומטית הריון בסיכון, ככה אמרו לי.. קרישיות זה כבר כן סיבה להריון בסיכון אבל לא יודעת מה בדיוק בודקים בשביל להגיד לך כמה זה חשוב ללכת גם מחר וגם עוד שבועיים.

נראה לי שזה קצת כמו השאלה על התמיכה ששאלת, כמה צ'אנס את מוכנה לקחת שאם את לא עושה את זה (בדיקה/להתמיד בתמיכה) זה יפגע בהריון? זה מה שהיה מנחה אותי

אתמול האם זה בסדר שאת לא לוקחת את כל התרופות שנרשמו לך, נכון?

אני חושבת שבאמת הכתובת לזה היא רופא נשים

ובינתיים האינדיקציה לדעת האם הכל תקין היא האולטרסאונד, לכן אני חושבת שכדאי ללכת.

כדי שאם במקרה יש צורך, שיהיה רופא שידע לתת לך מענה

לך מדד מסויים.

בכל אופן, שלושה שבועות אחרי גילוי ההריון זה זמן מצויין ללכת לאולטרסאונד ראשון.

זה אומר עוד שבועיים פחות או יותר.

בהצלחה, ובשעה טובה!

אז הייתי רוצה ללכת בשבוע 8 בערך

אולי מחכה באמת לבדיקת דם.. מחכה להפניה

אבל לקבוע גיל הריון אפשר גם שבוע 9 ואפילו 10 לדעתי

היא מקבלת בירושלים

בעלת תארים בתחום ולא תעודה מקצועית

היינו אצלה בטיפול למשך כשנה והיה לנו מעולה ב''ה

היינו לגמרי מרוצים

מחשש לזיהוי - אם תרצי אשלח לך מספר בפרטי 

אני לא יודעת אם עושה בזום - צריך לשאול אותה.

ברמת המחיר היא לקחה לנו בזמנו פחות מ 400

על @נגמרו לי השמות המדהימה!

עונה על כל מה שפירטת והרבה מעבר.

יש אפשרות למקווה תורן שפתוח מאוחר בדיוק למקרים הללו.

בהצלחה רבה

ואיך מורידים שכבות איפור ב1 בלילה?

הם נותנים שם אפשרות להתארגן והכל?

יצא לי לטבול שם פעם באיזה 12 בלילה

התקשרתי כמה ימים קודם כדי לוודא שבאמת מישהי תקבל אותי

הם (מאוד) מחמירות שם

תשקלי אם יש לך כח לזה.. 

זה שהם מחמירים כבר אמרתי

יש שם בלניות שבודקות אותך ממש לעומק (פעם אחת עשו לי ממש בעיות עם הטבילה בגלל משהו שנחשב עבורם לחציצה ואצלנו לא. לא הסכימו לקבל היתר מהרב שלי אלא רצו רק מהרב שלהם..)

הלכתי לשם פעמיים כשלא הייתה לי ברירה אחרת

לא הייתי הולכת לשם סתם כך בשגרה

אני ממש מזדהה
במקווה הראשון שלי, ההוא של לפני החתונה
המליצו לנו במיוחד ללכת למקווה שנחשב יפה ומשופץ
וחוויתי שם את אותו דבר.

בלנית מבוגרת, עם ריח לא נעים מהשיניים, שבדקה לי את כל הגוף, והסתכלה לי על כל ציפורן כמעט בזכוכית מגדלת.

היא ביקשה ממני לגזור שוב את אחד הציפורניים שלי, וכשלא היתה מרוצה, רצתה לגזור לי בעצמה!!!!!

אם לא שכבר נורא נורא רציתי להיות טהורה לחתני, וחיכיתי עד אין קץ לטבילה הזאת, ולחתונה בכלל, מאמינה שזאת היתה חוויה טראומטית בשבילי.

ככה זה רק היה לא נעים ולא כיף.

הופתעתי ממש אחרי החתונה, כשהלכתי למקווה השכונתי, לגלות שהבלניות רק שואלות אותך אם בדקת הכל...

אבל לפעמים במצבים מאתגרים דוחה טבילה בהסכמה של בעלי כמובן

עשיתי את זה לעיתים נדירות

אבל לא תמיד הרגשנו צורך 'להתאבד' על זה

כמובן תלוי תקופות וכו'

ב17:15 את כבר יכולה להיות אחרי

ואז רצה להתאפר ולצילומים...

שבזמן שהזוג היו בחדר ייחוד האמא של החתן באה למקווה עם המאפרת.

הורידה הכל, טבלה והתאפרה שוב.

וסתם זה מעלה לי רעיון אם יש בלנית שאת סומכת עליה אולי כדאי להתייעץ לפעמים יש להן פתרונות יצירתיים

(למדתי אצל 2 בלניות ממש מנוסות וותיקות והיו להם כל מיני סיפורים מחוץ לקופסא)

מצד שני זה ממש ממש הזוי 🙈

בהרבה חתונות זה לא היה עובר.. זה הזמן שהאמא עוברת בין המוזמנים

היו לה מלא סיפורים פיקנטיים מהסוג הזה (;

יצאתי מהאולם ביחד עם אמא של הכלה

והתחלנו ללכת לאותו כיוון

כמעט התעלפתי מהמחשבה ששתינו צועדות למקווה...

בסוף הגיעה מולנו קרובת משפחה מבוגרת מאוד של הכלה שהאמא יצאה להראות לה את הדרך ולעזור לה להיכנס.

גיסתי התחתנה פרק ב (הוא היה פרק א ככה שכן הייתה חתונה יחסית רגילה)

בקיצור, חופה הייתה בערך ב 19, חתונת חורף ככה ששקיעה כבר הייתה ב 17 פלוס מינוס..

טבלתי ממש ליד באולם (בבני ברק) תיאמתי עם מאפרת שקיבלתי עליה המלצות - סיכמתי איתה מראש שגם מתלבשת אצלה

הגעתי ממש בקבלת פנים לאולם

המשפחה קצת כעסה שלא היינו בתמונות

אבל בסדר ככה זה לא תמיד כל הזוגות מגיעים בזמן

הספקנו תמונה עם הכלה והמשכנו הלאה..

היה לי חשוב לטבול ולא לדחות כי זו הייתה חתונה בחמישי,

לאחר מכן שבת חתן - לא היה סיכוי לטבול לא בליל שבת ולא במוצש..

זה גם היה חודש של תחילת הדרך בפוריות

עשינו מעקב זקיקים בסיסי כזה של תזמון ביוץ - היה לי חלום שדווקא בגלל המאמץ הזה משהו יקרה

זה לא קרה באותו חודש 🥴

הייתי אחרי לידה, אז ויתרתי על הצילומים בחוץ (שהיו לפני שקיעה) וזה היה מובן לכולם.

טבלתי מיד בצאת הכוכבים במקווה קרוב לאולם, התאפרתי אצל מאפרת אלופה שבמקרה גרה קרוב לאולם והגעתי שמחה ומתרגשת.

מה שכן, הגעתי לאולם רק סביב רבע ל6. אצלנו זה מאוחר למשפחה הקרובה והרימו גבה. היה לי תירוץ שהנקתי והתעכבנו (ובאמת בעלי והילדים הגדולים יותר הגיעו קודם), אבל היה רגע של מבוכה.

*קיימים גם היתרים של לטבול טיפה קודם ולא לפגוש את הבעל. הרב שלנו פסק שזה לא סיבה מספיק משמעותית.

ובכל מקרה שווה להתייעץ אם יש פתרונות הלכתיים שיכולים להקל.

התקשרתי כמה ימים קודם למקוה  , מסתבר שיש אפשרות לקבע עם בלנית , מאוחר בלילה אחרי האירוע, בתשלום מיוחד. חזרנו מהאירוע, נכנסתי להתקלח, התקשרתי אליה , פתחה לי את המקווה וטבלתי, נראה לי שזה היה באחת בלילה . מבינה את מי שהיתה בוחרת לדחות. לי היה חשוב לא לדחות, שןנאת שאנחנו אסורים, נשואה הרבה שנים וב"ה מעולם לא דחיתי, והיו לנו הרבה טבילות מאתגרות. עכשיו חורף, אפשר לטבול כבר בסביבות חמש, אולי תצליחי לטבול לפני שתתאפרי לאידוע?

ב3 יש לנו צילומים בחוץ אז לא רלוונטי

איך מורידים אחכ בלילה את כל האיפור הזה?

כמה שאת מצליחה. את לא צריכה להתעלל בעצמך. לאט לאט עם הרבה מסיר איםור וכמה צמר גפן שצריך, ובסוף סבון פנים כי זה משאיר שומניות (המסיר איפור)

זהו. זה יעבוד לך. ואם את רוצה הנחיה ברורה מרב, גם טוב... (יש נשים שזה מרגיע אותן) 

לא בטוחה שאני זוכרת נכון

אבל פעם שמעתי שיש מצב שאם האיפור מושלם אפשר לטבול איתו בלי להוריד

ואז אולי תוכלי לטבול מיד אחרי הצילומים עם האיפור?

תבדקי את זה

לא סגורה על זה...

הכי טוב שאם אשה נזקקת, שתדע שיש משהו כזה קיים אבל שתפנה לרב לפסיקה אישית

כתבתי בהודעה שלי לדפני שמכירה היתר דומה למה שכתבה - לשבת..

לא באתי משום מקום להגיד שזה מותר.. חלילה

זה לגמרי משתנה בין פסיקות

לכתחילה איפור זה חציצה וכשזה איפור שלא יורד במים בכלל זה חציצה שאשה יכולה לומר שהוא חלק ממנה אבל בוודאי שלא נחשב שיש בו ממשות (לעומת איפור קבוע אם את מכירה)

וזה סוגיה הלכתית שמתאימה לשאלה לרב באופן אישי לפי השואלת וכמובן לפי הסיטואציה... 

ביום של חתונה של בת דודה- שהיא כמו אחות

מיותר לציין שגם היה לי תינוק בן שלושה שבועות, וילד בן שנה וחצי עם חום גבוה בבית.

טבלתי לפני, בעלי חיכה לי באוטו עם הילדים המאורגנים, וישר יצאנו. לא היה זמן אפילו לחיבוק...

החתונה גמרה אותי, חזרנו הביתה שני סמרטוטים, כמובן שלא קיימנו את המצווה באותו לילה, אלא לפנות בוקר, אחרי שישנו קצת.

לי היה חשוב לא לטבול, היה לי מאוד קשה ההרחקות, והרבה זמן של איסור אחרי הלידה.

בכל אופן, זה בטוח לא קל...

הרבה הצלחה!!!

ואם את לא יכולה להספיק לטבול לפני

אז האופציה היחידה היא ללכת למקווה שפתוח עד מאוד מאוחר, להגיע מצוידת עם מסיר איפור ולקוות שזה ילך בקלות בעז"ה.

בה היה מורכבות

בזוגיות או עם עצמה

ואיך ומה עזר לכן להתמקם נכון?

לא יודעת מה ה'אלה

אולי בא לי לשמוע אם לעוד מישהי היו רגשות מעורבים

ואיך מכילים אותם

שמחה ממש

ומפחדת בו זמנית 

עם עצמי ובזוגיות

לא יכולה להגיד שהצלחתי להתמודד ככ, פשוט זרמתי עם המציאות ולא היה לי פנאי או כח להתמודדות האמת.. שזו גם דרך להתמודד.

ההריון היה רצוי מאוד והוא היה עובדה. וזהו.

על הזוגיות עבדנו רק אחרי. גם אני עם עצמי חיכיתי לאחרי

אבל מתוך חכמת הבדיעבד שלי - אם מורכב לך, פני לטיפול כבר עכשיו כדי לעבד נכון את הרגשות ולשים כל דבר במקום.

בשעה טובה יקרה!

כי לא יודעת כלום כלום

אבל נכון טיפול באמת יעזור לי

הבעיה 'אני לא מוצאת לידי..ניסיתי כל אופציה שיש

וקשה לי עם זום

מרגיש לי רחוק מדי

ומצאתי אחת ולא התחברתי

ועוד 2 בלי המלצות בכלל ולא מכירה ולא מרגישה עם זה בנח

והז יקר בטרוףףאין לי זמן וכסף לנסיונות

ובעיקר אין לי רכב כרגע

המחזור האחרון היה ב31.10

אבל הביוץ שלי תמידדדד מאוחר- כשבוע אחרי הטבילה +

רק שהפעם לא יודעת בודאות- בדקתי רק 4 ימים מהיום ה5 אחרי המקווה ובכל הבדיקות היה פס די חזק אבל לא זהה לבקרה ולא היה שינוי גדול בינהם

קיצר לא יודעת מתי היה הביוץ

אם לפני או אחרי

איך אני אדע מתי לקבוע תור לרופאה?

אין לי מושג באיזה שבוע אני

או בשבו 3 או בשבוע 4 או בשבוע 5 חח

בטא תעזור?

2. עוד שאלה אחרונהההה

היו לי ב2 המחזורים האחרונים 2 הריונות כימיים

שהתחילו בפסים והבטא ירדה

לא מצליחה להאמין שהפעם זה אמיתי..

ויש מה לעשות כדי שלא יקרה שוב?

לפי הווסת האחרון ואם יהיה צורך יתקנו לך את התאריך

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' יוביל אותכם רק למקומות טובים מכל הבחינות

כי גם אם אני פחות סביר שיראו דופק נכון?

אין לי כח לחכות יותר אני עם

היסטוריה פחות נעימה...

אני הגעתי בשבוע 7 לפי ווסת ועוד לא היה דופק

אז באתי שוב שבועיים אחר כך ואז כבר היה

אז זה כן יכול לקרות...

לכן אמרתי שבוע 8 ולא 7 כדי שיהיה טווח...

בעיני שבוע אחרי טבילה זה לא ביוץ מאוחר מידי זה מחזור תקין

תספרי מיום קבלת הווסת:

4 שבועות ותעשי בדיקת דם לבטא לבדוק שהיא גדולה מאוד מאוד

ובספירה של 8-9 שבועות מהוסת תלכי לעשות אולטרסאונד שליש ראשון

4 שבועות מהוסת- אצלי זה בקושי בקושי שבוע אחרי הביוץ ולכן בטא עדיין אין..

ובטח לא גבוהה..

אצלי יום האיחור לפי המחזוריות שלי היא 5 שבועות אחרי הוסת האחרונה.

בעצם שבועיים אחרי הביוץ

ואז בדר''כ הבטא היא סביבות 100-400 לפחות אצלי...

היום ב''ה הפס התחזק יפה

אז קצת אופטימית

ואבדוק בטא עוד כמה ימים בעז''ה

ואולי לרופאה אקבע עוד 3 שבועות

תודה רבה על העזרה

יודעת בערך מתי היה הביוץ לפי הפרשות פוריות אז תספרי לפי זה

זה יצא דיי מדוייק יותר

למרות שכרגע לא באלי על עצמי

אז טוב שיש פה של אחרות 😅

פחות יודעת לענות על מה ששאלת

כי אני בדכ מחכה לשעת כושר טובה גם מבחינה זוגית כדי להתחיל הריון חדש

אבל את כותבת שיש לך כבר 8 ילדים אז מאמינה שאתם נשואים מספיק שנים ותצליחו להתגבר על הקשיים בעז"ה ❤️

בשעה טובה ובבריאות!

האמת נשמע שאת רוצה את זה למרות כל מה שציינת

אז באמת משמח.

בשעה טובה!!

אחת ממוצ''ש

השניה מאתמול בצהרים

והשלישית למטה מעכשיו

יש פס יחסית כהה וברור אבל כאילו בא לי כההההה

למה

כי לא בא לי עוד כימי לאוסף

סליחה שחופרת אני אחרי כמה רצופים

ואין לי כח לזה

ו

 הבדיקה הבודדת זה מהיום

אבל אומרת בזהירות שמנסיון שלי זה לא מדד.

אבל מאוד מקווה שיהיה הכל בסדר בעז''ה

אז צריכה סבלנותתתת...ואין לי😉

מקווה שלכן תהיה סבלנות אלי...❤️

לפי הוסת אני ב4+4 בכלל!!

ודוקא לפי זה הביוץ לא היה כל כך מאוחר..

קיצר

קצת סידר לי את התמונה

יש לי תור לעוד חודש

יוצא 8+5

ובא לי שבוע קודם אבל זה חנוכה

אני קניתי ב500 והיא סבבה לגמרי. ממש כמעט חדשה

תחפשי ביד 2 לא רק מטחברת אלא תחפשי באופן כללי תחת קטגוריית מיטות תינוק (יכול להיות שכבר עשית את זה, לי לקח זמן לגלות איך לחפש)

אם יש לך או למישהו שאת יכולה לבקש ממנו פייסבוק - אז במרקטפלייס יש המון דברים, שווה להציץ גם שם.

אחרי שחפרתי על זה שעות, בסוף לקחנו עריסת עץ ובעלי הוריד דופן וחיבר אותה למיטה, אז אם יש לכם קצת חוש טכני תדעי שגם זו אופציה..

חחחח

אני מכרתי יד2 ספורטליין נועה כמעט חדשה ב500 שח

העדפתי מטחברת מעץ, הרבה יותר נח לי וגם יותר יפה בעיני

היא ממש בקו ישיר עם המיטה, הספורטליין לא

מיטת הורים ומיטת תינוק בלי הפרדה.

לספורנליין יש בד מפריד מה שלא מאפשר לגלגל את התינוק למיטת תינוק/ להניק כשהתינוק בפנים.

לק"י

לי בכל אופן זה היה מסורבל.

לא הבנתי את זה דרך התמונות.. זה נראה כאילו זה ממש קו ישר בין המזרון של התינוק לשל האמא.

זה מאוד משמעותי.

האהבתי את הספורטליין כי כזה לפי התמונות אפשר קצת לנענע אותה ולפעמים אפילו לנדנד אותה אם פותחים את הגלגלים..  שזה הפחד שלי במיטות מטחברות שאין לי איך לנדנד את התינוקי בעריסה.

וואי עכשיו ההתלבטות רצינית אם עדיף עץ או בד.

אשמח לשמוע עוד דעות

בניגוד לספורט ליין
אשמח לשלוח לך תמונות של שתיהם בשימוש אצלי, אם יעזור לך.

לשתיהן יש גלגלים, ולספורט ליין יש גם אופציה לנדנוד, מה שבעיני לא יעיל בכלל, כי בכל מקרה המטחברת מחובר למיטה עם רצועות ולא יכול לזוז.

אז זה לא שאת יכולה לנדנד מדי פעם, צריך בשביל זה לפרק את המיטה.

לשתיהן יש אפשרות לסגור את הדופן הנפתחת בקלות רבה.

המטחברת מעץ יכולה להפוך לעריסה לכל דבר, ואפשר להוריד את הקרש מאוד נמוך כשהילד לומד לעמוד, מה שלא כך אצל הספורט ליין, שברגע שהילדוני לומד להתרומם אפילו ל6 או לישיבה, צריך להעביר אותו. (בעיקרון כתוב עליו שהוא מתאים רק עד גיל 3 חודשים)

לי מאוד משמעותי בנוחות שזה קו 0 ממש עם המיטה, המשך ישיר, רק נפרד.

וגם הספורט ליין קצת היתה נוטה לצדדים כשהוא שכב בצדדים, ולא אהבתי את זה.

בקיצור העץ לוקחת בגדול לדעתי (חוץ מהנראות המההמת של העץ, שזה עוד פלוס בעיני, בעיקר היה חשוב לי הנוחות)

לי יש עריסה דגם אוריה פלוס

הזמנו באמזון ב600 של חברת צ'יקו

אני מאוד מרוצה

מטחברת ספורטלין נועה.  שלפי מה שהם כותבים המחיר יכול להיות 555 ש"ח ויכול להיות 1100 ש"ח  רק בגלל צבע שונה.. לא מוזר??

תחפשי באינטרנט דגם עלמה של ספורטליין זה אותו דבר כמו נועה רק בלי אופציה של נדנוד (מיותרת לדעתי) , קנינו מהאתר שיצא הכי זול

שילב בכללי יקרים

אולי כי בעגלה את יכולה יותר לנדנד אותה?

בכל אופן כלפיך נראה לי הכי קשוח לקום בלילה מיליון פעם וכל פעם לשלוף אותה מהעגלה להניק.

אה.. ומוזמנת למכור לי את המטחברת חחח

עושה את זה.

בטח אם את מרגישה לא בנוח מולה מסיבה כלשהי 

גם כי היא טיפלה בבת שלך (וחשוב לעשות הפרדה בטיפול),

וגם מכיוון שהיא לא דתייה. בטיפול רגשי נכנסים לתוך עולם הנפש והרוח, וכשהמטפל לא מבין לעומק בעולם הרוח של המטופל - הוא בהכרח יעשה טעויות.

זו דעתי.

מקווה שתמצאי מטפלת שמתאימה לך בדיוק❤️

הלא דתייה, בעיניי אם המטפלת טובה, זה לא רלוונטי אם היא דתייה או לא.

אני הייתי אצל מישהי חילונית, והיא הייתה מדהימה ומקצועית.

ידעה יפה מאוד להבין גם דברים שקשורים לדת, והייתה לגמרי הפרדה בין העולם שלי (שהבאתי לטיפול), לעולם שלה (שהיא לא הביאה לטיפול).

בקיצור, זה ממש לא בהכרח בעיניי

ולכן אבחר מטפלת שבאה מאותו עולם רוחני שלי. (גם לילדים, אגב)

כי אי אפשר להפריד בין הנפש לרוח.

זו דעתי, כמובן. לא חייבים להסכים איתה

רק כותבת את דעתי גם כן

יש בעיניי משהו בעייתי בחיבור בין רוחני לנפשי

לא באופן ספציפי עבורך, יכול להיות שלך זה מתאים.

אבל זה לא חיבור מיידי בעיניי, יש הבדל בין הדברים.

והחיבור ביניהם יכול להפוך טיפול ללא מקצועי וגם עלול להזיק

היא לא באמת הצליחה להבין את העולם שלי

היה ממש מתסכל וחוויה לא נעימה

המצב הרגשי שלי מושפע מהמצב של הבת שלי

מהמצב המשפחתי (מילואים, ילדים קטנטנים ועוד)

הכל מבולגן לי בראש

ואני קצת חוששת שאראה אותה אחר כך ויהיה לי מביך

היא דתיה

1. זה לא אתי בעיני

2. גם אם זה חוקי בסוף היא בנאדם וקשה להפריד מה שהיא יודעת או מרגישה מתוקף היותה המטפלת של הבת שלך לבין מה שהיא שומעת ממך

3. נשמע מסוף ההודעה שלך שהכימיה ביניכן לא עשר, שזה בעיניי הדבר הכי חשוב עבור יצירת אמון וטיפול מיטבי

הבת שלך מספרת משהו מהזוית שלה ואת אחכ מספרת לה אותו הדבר הזוית שלך, ובסוף בנאדם לא יכול להיות נקי לגמרי, היא תמיד בראש תהיה כזה "טוב, אבל את לא לוקחת בחשבון שככה וככה" מתוך מה שהבת שלך אמרה. גם אם היא לא תגיד את זה היא תחשוב את זה ובסוף התפקיד שלה כמטפלת הוא לא ללכת ולבדוק עם הסביבהשלך אלא לשמוע אותך. כמובן גם לנסות להבין מה עובדות מה פרשנות, ברור, אבל בסוף כל דבר אפשר לראות מכמה נק מבט ועם כל האובייקטיביות של מטפל שהנמצא בעמדה אמפתית ולא מזדהה, בסוף הוא צריך להסתכל על הדברים איך שאת רואה אותם, ולהפריד קולות חיצוניים של מה שהוא שמע על זה מאחרים

אמנם לא עוס במקצועה (נראלי) אבל כן מטפלת רגשית

אני, אחותי ואמא שלי הלכנו אלינ

כל אחת בנפרד 😂😂 סיבות אחרות ושנים אחרות אבל כן היו לסירוגין כי חלקנו הלכנו וחזרנו

ויש עוד אחת שכל אחת הייתה אצלה פעם אחת אט פעמיים נראה לי(היא כזאתי קשוחה שמספיקה לך פעם אחת ללכת אליה וזהו נגמרו הבעיות חחחח)

ולא מפריע לך מישהי שלא דתיה?

יש מטפלות מצוינות כן? אני לא שוללת...

אבל זה עולם אחר שמבינים לעומק את ההשלכות של עולם התורה והמצוות והחיבור שלנו עם אלוקים על החיים והנפש שלנו. 

לאדם דתי יש משמעות שונה לחיי נישואים

לחובת אשה כלפי בעלה ובעל כלפי אשה

ומשמעות שונה לחינוך ילדים, למערכות יחסי, םלכיבוד הורים, 

ומשמעות שונה על עצמו כנשמה יהודית ומשמעות שונה על החיים כמכלול ועל העולם הבא ובית דין של מעלה ורצון ה'

גישה שונה למידות טובות ומוסריות

דברים שנוכחים בחיי אדם דתי ואין לאדם חילוני הבנה בהם

וזה רק בתור התחלה ויש עוד הרבה להוסיף

בהעדפה האישית שלך

כי אדם שלא שומר תו"מ זה וויב מסוים כזה, הלך רוח, אמונות, מחשבות, והוא מביא את זה איתו גם לא במילים ...

ובאמת תלוי בעומק הטיפול וסוג הטיפול

ובכללי נקודתית אולי לא רואים את הקשר כשאני הולכת לטפל על נושא x שמציק לי בחיים

וזה לא שאני אומרת שהמטפל צריך להכניס את ה' בהכרח לטיפול אבל בראיה רחבה יותר הקשר עם ה' והאמונה שלנו משפיעה על הרבה דברים בנפש.

כמו השורה האחרונה שלך שפשוט נשמע שהיא פחות מדויקת בשבילך.

אני מאוד בעד טיפול רגשי אבל תמצאי מישהי שמתאימה וטובה *לך*

גם בעלי כזה

ואני כל הזמן מבקשת ומציפה

ואנחנו כבר המון שנים ביחד

והוא באמת אוהב ומכבד ומכיל.

אבל מה הבעיה להגיד מילה טובה?

עד שיוצא ממנו מחמאה זה באמת אירוע מיוחד.

מקפיצה ומחכה לשמוע את חוכמת הבנות.

והכי חשוב לקבל כל מחמאה באמון ולהודות עליה ולא חלילה לזלזל בה.. המון פעמים אנחנו הורסות לעצמו כי חוסמות את הנתינה של הבעל..

וברור שאת יפה ומהממת וגם הוא חושב ככה אבל צריך ללמוד לומר את זה😀

אבי גיל-מתחברת ממש למה שכתבת

כי כל פה- אני מתלבשת, מתאפרת, מתארגנת ומרגישה באמת יפה באותו רגע

עומדת מולו והוא מדבר איתי רגיל... למההה.. תגיד "ואו איזו יפה"

סתם צובט את הלב שלאאא אומררר כלוםםם

אני בסיטואציות כאלה רומזת מפורשות שהוא אמור להחמיא לי 

איך האיפור??

איך הבגד?

תראה לבשתי שרשרת חדשה...

קודם כל, את צריכה להרגיש יפה בפני עצמך ואהוב איך שאת נראית

יש..? עוברים לשלב הבא

לא להתבייש לומר לו שזה חסר לך. התארגנת? התאפרת? לכי לידו

"בעלי היקר, שמתי לב לאחרונה שאני מקבלת ממך פחות מחמאות וזה ממש חסר לי אז מה קורה וזהה??  תעוף עליי מיד!" 😅

קחי את זה לכיוון שלך כמובן, אבל כתבתי בניסוח כזה בכוונה כדי שזה לא יישמע מאשים, יותר כמו צורך שלך שלא מזמין תגובה מתגוננת והשתבללות אשמה

מתלבשת וכו' - ואומרת לו "וואלה אהבתי את איך שאני נראית.. תן מחמאה לאשתך היפה"

"וואי יצא לי טעים האוכל, נכון?"

ברור שכיף שזה בא ממנו בלי שאבקש אבל צריך להרגיל אותו להחמיא..

וגם "כמים הפנים"..

משתדלת להחמיא לו ולהודות לו על דברים שעושה/ נראות וכו' וזה הופך להרגל הדדי. כי אם אני פירגנתי לו על איך שתקתק את הבית, אז בפעם הבאה שהוא יכנס ויראה בית מתוקתק זה יהבהב לו

בהתחלה היה יותר

אבל בכללי הוא לא רומנטי ..ולא מתחבר לסוג כזה של זוגיות..

זה גם אופי פחות רגשי וחם..

וגם מה שראה בבית

וכתוצאה מהז מה שמתחבר אליו

האמת אני חושבת שזה צורך שאפשר להבין מה הוא מזין ולמצוא איך להעניק את זה לעצמי

ובעיקר להביא את זה אני לקשר ביננו- אני אםרגן ואביע חום ורגש ומילים טובות..

ואם יש משהו ספציפי שרוצה בו שינוי אז מבקשת ישירות עניינית

או אפילו משתפת שזה חשוב לי כי..

ומתי יעשה לי טוב

ומה הוא מרגיש מול זה

ואפילו קובעת סימן שאני מסמנת לו כדי לעזור לו לזהות מתי אני מצפה שיפרגן

בתור התחלה זה מאולץ אבל יכל לעזור

. 

אצלי? ניסיתי הכלללל

כל מה שכתבתן כאן

הוא יבשששש

אני ממש משקיעה יחסית. מתאפרת וכו'

אולי לא מספיק בבית ותמיד יש מקום לשיפור

אבל אוהבת את איך שאני נראית ואומרת בקול. מחמיאה לעצמי על האוכל. בערך כל מה שכתבתן כאן

זה אופי, כמו שכתבו כאן.. הוא גדל כך בבית שלו וכנראה שגם אבא שלו לא מהמחמיאים הגדולים

לא בקטע של מסכנות ולותר על הצורך

אלא להבין שלא עוזר ורק מחלי שלצפות ממנו

למה שכרגע לא מסוגל

ולמצוא איך את נותנת את זה לעצמך

באופן אחר

וגם במקביל לברר למה בעצם את צריכה את זה כל כך ממנו-

זה טבעי מצד אחד

אבל אם את תלותית בזה וזה לא עוזב אותך למרו שאת יודעת שהוא טיפוס כזה- אז כנראה בכל זאת י שלזה סיבה פנימית יותר

ובכללי ממליצה על אפרת צור ומובחנות..מאוד עוזר מול ציפיות לשא מתממשות וגם בכללי 

הוא חמוד ואנחנו מתבדחים ביחד והזוגיות ב"ה בסדר

אך אין מחמאות ולדעתי זה חלק נכבד מזוגיות

אישה רוצה לשמוע שהיא יפה, מושכת, מתוקה, מקסימה... ועוד

למה לא מגיע לי לקבל את זה? 

אגב פעם הוא היה הרבה הרבה יותר.. החיים סוחפים ודועכים קצת עם הזמן

השאלה היא האם יש מצב להחזיר את זה?

הרבה פעמים אני ממש ממש רוצה להחיות את זה חזרה בדרך כלשהי.. להרבות במחמאות מצידי, בצחוקים, פלרטוטים וכו'

ולא מצליחה!!

אז הגיוני שגם הוא הפסיק

מחמאות זה שיח רגשי מדבק בעיניי

ככל שתרבי לפרגן לו ולהחמיא לו, זה יפתח את הלב שלו כלפייך גם

במיוחד שזה כבר היה.. צריך לעורר את זה מחדש

אבל היא מסבירה כל כך ברור וזה פשוט מתאר תהליך כל כך בריא לזוגיות

הוא לא קל..כי מובחנות זה נבנה דוקא ברגעי התמודדות

אבל בעיני יש בו עומק ומפתח לזוגיות בריאה הרבה יותר

פשוט תשמעי קצת אותה

וממליצה גם על הקורס שלה הדיגיטלי- אני עכשיו בתקופה לא קלה וממש מעמיד אותי ואותנו על הרגלים

למשל בספרים של אמיתי מגד

(למען הסר ספק אין בדברי המלצה על הגישה )

למשל אני הרבה מתמללת לילדים רגשות, ופתאום קלטתי שגם בעלי עושה את זה, ועכשיו הרבה יותר קל לדבר רגשות (לא שהוא נהיה רגשן גדול, אבל לפחות המנעד התרחב והוא כבר לא נע בין בסדר לשתיקה)

או למשל בעלי התחיל להנהיג עין טובה בבית מול הילדים וגם אני נדבקתי בזה ועושה איתם את זה גם.

כנל מגע.

מאמינה שיעבוד גם עם מחמאות.

לא מהיום למחר, אבל להנהיג מחמאות במילים בבית דבר שבשגרה עד שיהפוך לשפה שניה אצלכם.

חשוב שהמחמאות יאמרו בצורה שמעצימה את הצד השומע, ושלא יהיו מאולצות.

דוגמה לניסוח אפשר לקרוא באינטרנט למשל:

איך לתת מחמאות - דר' ליאורה שיפטן

בנוסף, לנסות לתמלל מעשים שמבטאים פרגון שלו שהם בעצם כמו מחמאה. להעביר את זה למילים. למשל כשהוא דואג לך למים חמים או מגבת יבשה, לומר תודה שראית שהיה לי יום קשה ודאגת לי ל..

תודה שהכלת את הפריקה שלי, זה היה לי משמעותי.

לא כולם רגילים "לדבר". זה לוקח זמן, לאט לאט עם הזמן נפתחים לזה. אבל חשוב להיות עקביים כדי לרכוש את המיומנות אפילו בתת מודע.

על הרגשות מה את אומרת בעצם... סתם מענין אותי ממש לעבוד עם הילדים שלי וקצת מסתבכת והעין טובה גם מסקרן אם מתאים לך להסביר

ובמחמאות כאילו איך את הופכת את זה ללא מאולץ אם אני אגיד תודה שראית שאני ודאגת לי ל... הוא יצחק מזה זה לא יעזור

נגיד כשילד "מאבד" את זה מעצבים אני אומרת: אני רואה שאתה נסער, שכואב לך, שאתה עצוב, שאתה מתחרט

או אני רואה כמה אתה קשוב, אכפתי, אוהב, מפרגן, סולח, מבליג, משתדל ליצור אווירה נעימה וכו.

ואז אני גם שואלת: מה אתה מרגיש? מה חשבת? מה רצית?

עם הזמן הילדים יודעים לפתח במילים את התחושות שלהם ולא להיות מכונסים בתוך עצמם.

וזה לבד מרגיע מאוד כי כשיש דרך לבטא את מה שמרגישים לא צריך לצעוק ולהרביץ ולהרוס לאחר.

למשל בן ה4 לקח לאחותו בובות מהמיטה שלה ושמעתי אותה מדברת איתו: אתה ראית את הבובות שלי וקינאת? אתה רוצה שיהיה לך גם? מה נשעה שיהיה לך גם? תראה זאת בובה שעוזרת לי להירדם, אבל את זאת אתה יכול.

וגם שמעתי אותה אומרת לו בהקשר אחר:

אתה רוצה שאעזור לך לכתוב לאמא מכתב והיא תקנה לך גם כזה?

וגם הרבה פעמים הקטנצ'יק כבר בגיל שנתיים בוכה ותוך כדי אומר:

אני עצוב, אני בוכה, תעזרו לי, אני בוכה!

וזה הורס מצחוק, אבל תכלס זה מאפשר לעזור לו בלי שיהיה בהיסטריה וגם המטפלות במעון היו בהלם איל הוא יודע להביע רגשות.

מפה לשם, אני קולטת את בעלי אומר לילדים:

אתה נסער בגלל ש..? אתה לא רוצה לדבר איתי בגלל זה? אתה כועס על אחיך?

זה היה לי הלם לשמוע את זה.. תכלס זה ממש מפקס את הילדים.

לגבי עין טובה,

אז אני מטבעי יותר ביקורתית, צריכה שדברים יתקתקו, ובעלי יותר שאנטי, בזרימה וזה עוד יותר מחרפן אותי.

והוא יותר מסתכל על מה שטוב. אז הוא היה יותר חזק ממני וכל דבר הסתכל על מה שטוב ובהתחלה זה חרפן אותי כי אם אמרתי לילד לשים משהו בכביסה, והוא עדה רשימת קניות במקום אז זה לא עוזר זה מעצבן, ובעלי כן רואה את מה שטוב

וראיתי שזה גם יותר מועיל, מדרבן אותם לעשייה וגם יש יותר רוגע ושמחה בבית וגם רציתי שכשאני נמצאת לא תהיה אווירה משטרית, ובהתחלה הה ממש קשה כי כשאני לא נמצאת הבית מהפכה ואז אני צריכה לאפס ממצד זוועה למצב שיהיה נעים בבית אבל לא נעים כי הכל עצבים וביקורת

וזה תהליך, הכל תהליך.

וראיתי איך הילדים זורחים כשאני מספרת עליהם דברים טובים וזה עוד יותר דרבן אותי שזאת דרך טובה יותר ובקיצור לאט לאט זה השתנה עד שהפך לטבע שני אצלנו בבית.

לגבי מחמאות, לא הבנתי למה שהוא יצחק שאת אומרת לו תודה על דברים שהוא עושה למענך.

בוודאי שלא יהיה מאולץ אלא הכרת תודה אמיתית.

אבל תתחילי מלהנחיל מחמאות מול הילדים עד שזה יהפוך להיות שיח נפוץ בבית והם יחמיאו אחד לשני ולך בחזרה, וכשזה יהיה נוכח בבית גם בעלך יתרגל ויהיה לו פחות זר ומביך.

לא על התודה הוא לא יצחק אני תמיד אומרת תודה והוא תמיד מביא הבעיה זה המחמאה הוא יצחק כי הוא אומר (לעצמו) אני מביא לך כי ביקשת לא כי ראיתי איזה יום קשה וכי את מקסימה...

הוא מאוד בקטע למלא את כל מה שאני מבקשת ורוצה ומאוד מכבד אבל פחות להפוך את זה לפרגון. מבחינתו זה עזרה/ נתינה לא פרגון ומחמאה. אפילו שאני אומרת איזה אוכל טעים אז הוא אומר כן ממש טעים ילדים תגידו לאמא תודה אבל זה מאולץ -א כי תמיד זה יוזמה שלי ב. באמת הוא לא 'מבין' באוכל אז לא אכפת לו מה אני מכינה

ג. כי שוב זה הכרת תודה ולא ממש מחמאה ופרגון.

כנל על מה שאני עושה בבית מתייחס קונקרטית יופי אני רואה שסידרת . או למה עבדת קשה אמרתי לך לנוח חבל....

שנובעות ממקום שהוא רואה ומעריך אותך.

אפילו זה שהוא נענה לבקשה, למה הוא נענה?

אפשר להגיד תודה שאתה תמיד נענה בשמחה לבקשות שלי, זה מראה לי כמה אתה מעריך אותי/ אוהב אותי.

תתחילי מלכתוב במשך שבוע, כל יום שני דברים

מה הוא עשה, למה הוא עשה.

אח"כ להעביר את זה למילים.

ואם הוא צוחק כי התמלול שלך לא נכון, אז תשאלי אז למה עשית את זה?

אם הוא אומר כי ביקשת, תקשי עליו, כל מה שמישהו מבקש ממך אתה עושה? אם כן זה גם סוג של פרגון. לא כולם עושים מה שמבקשים מהם, זה גם תכונה חיובית.

לגבי האוכל הטעים, אכן בהתחלה זה מאולץ, כמו כל שפה שלא דוברים אותה ומנסים לתרגל.

אבל ההצעה שלי היא קודם להחמיא לילדים, לא להחמיא לעצמך.

כל יום תתני שני מחמאות לכל ילד. אחרי חודשיים תראי שזה הופך לשפה של ממש,

וכמו כל שפה שילד לומד משמיעה, גם את פ"ת המחמאות הוא ילמד.

חשוב שהמחמאות יהיו על המחווה ולא על התוצאה.

אוכל טעים זה נחמד,

אבל מחמאה יותר משמעותית זה לומר:

תודה שהשקעת את הזמן להכין לנו אוכל, אנו מעריכים את זה.

לכן גם לא להגיד לילד איזה ציור יפה ציירת, אלא איזה יופי בכמה צבעים השתמשת, כמה השקעת, בוא תספר לי מה ציירת, מה הרגשת בזמן הציור.. האם אתה נהנה לצייר.. זה נותן לילד תחושת משמעות גדולה יוצר מהתוצאה שהיא "ציור יפה" וגם בפעם הבאה ידע שכדי לקבל את המחמאה כל שעליו לעשות זה להשתדל ולא בהכרח להגיע לתוצאה יפה.

לכן גם לא לומר איל אתה שר יפה, אלא איך אתה נהנה לשיר, זה משמח אותי שאתה שר וכו

חשוב לך שהוא יחמיא לך?

את מחמיאה לעצמך? את שלמה עם עצמך/הגוף?

הייתי מתחילה קודם עם השאלות  אלו.. את לא סתם מעלה את הנקודה הזו כשאת מול בעלך, זה משקף משהו בך שאת מדחיקה ולא מתמודדת עם הנושא הזה.

אנסה לחשוב אם יש לי משו חכם להוסיף ואם כן אכתוב לך בעזרת ה

תודה תודה תודה

אני לא תמיד מספיקה להגיע לפורום אבל כל מה שכתבתן נותן נקודות רבות למחשבה

טבעי ולגיטימי לרצות אחרת. מצד שני לדעתי צריך לזכור שגבר ואישה שונים מטבעם ויש גבול לכמה נוכל לשנות את הגבר. להחמיא זה אמנם שריר שאפשר לעבוד עליו אבל מצד שני אצל הרבה גברים הרבה פעמים זה עדיין לא יבוא טבעי ותמיד נצטרך קצת לדובב אותם בתיווך על מנת להחמיא, וצריך לדעת לקבל את זה ושזה לא נעשה אצלם מכוונה רעה חלילה. 

הוא מסתובב כאילו סביב ציר?

מנסה להתמתח ולהושיט ידיים לצעצוע כשהוא על הבטן?

זוחל אחורה?

אם את לא בטוחה, תשאלי בטיפת חלב או את הרופא ילדים. אם יש עיכוב, נותנים הפניה לפיזיותרפיה, ובד"כ בגיל הזה קל מאוד להשלים פערים. ככל שהילד קטן יותר, התרגול הפיזי חשוב יותר אבל גם קל יותר לבצע אותו.