א. בהרבה הרבה יותר מקרים זה לא משהו מסוכן. לרוב הרופא אומר תבואי עוד שנה למעקב. וגם להוריד שומה למשל זה לא פרוצדורה מסובכת בכלל וגם ההמלצה להוריד לפי מה שאני מבינה, היא הרבה פעמים מניעה ולא סימפטום של מחלה פעילה.
ב. חס וחלילה חס ושלום לא עליך ולא על אף אחת, נניח שכן יש בגוף מחלה רצינית שדורשת טיפול ואפילו מסכנת חיים, לא עדיף לדעת על זה כמה שיותר מוקדם? מה שמעלה את הסיכויים להתגבר עליה בהרבה? שמעתי שאחת הסיבות שמבוגרים יותר מתים מסרטן מילדים היא שיש לנו נטיה להתעלם ולא לבדוק דברים בשלב מוקדם ולסחוב כל מיני כאבים ומיחושים ורק כשנהיה באמת משהו רציני מתחילים בירורים. אבל אז ל"ע יכול להיות מאוחר מידי, מה שכהורים לילדים אנחנו רואים ולוקחים אחריות ובודקים בשלב מוקדם יותר או הרבה יותר.
ג.מה עזר לך ללכת לבדיקת הפאפ? איך הרגשת כשקיבלת תוצאות? זה לא הרגיע אותך בעצם? תנסי לשחזר. אולי עדיף לך חרדה של זמן מוגבל עד לבדיקה מסוימת ואז רוגע לתקופה ארוכה. שוב, מזכירה, רוב הבדיקות שוללות ומרגיעות.
ד. אולי אולי אולי, זה באמת יכולה להיות עצה לא מעשית במצבך, לדבר (או לכתוב) עם הגוף שלך דיבורים טובים, להזין אותו באוכל טוב, להגיד לעצמך- תודה על הגוף שלי שמחזיק אותי בבריאות ומאפשר לי להיות אישה שמחה ואמא טובה רוב הזמן. תודה על היופי שיש לי בגוף, תודה על ההנאות שאני חווה דרך הגוף, כמה טוב לי הגוף הזה. ואפשר לפרט כמה שבא לך חוזקות שלך שבאות בזכותו, אני מאמינה שגם החשיבה החיובית ותשומת הלב החיובית בלאכול מאוזן ובריא יתרמו הרבה לתחושת הביטחון בגוף והבריאות שלך.
בהצלחה! מעריכה מאוד שאת מנסה לפתוח את זה ולהתמודד עם זה, והלואי שתראי תוצאות בקלות 🤍
להתכרבל עם התינוקת, לקרוא וכדומה תוך כדי...
לא מתאים להעלות נושא כזה בתור גבר!