פורום הריון ולידה (עמוד 310)

גם נתקלתי בזה

חלק ביחד חלק לבד

כמה ימים לפני שהמשלוח באמת מגיע - את מקבלת מייל עם פירוט של מה קורה עם חבילה ספציפית

זה יכול קצת לתת לך אינדיקציה מה צפוי להגיע קודם

אם כי ראיתי שגם זה לא תמיד נכון.. 

אבל גם הוא לפעמים מפוצל לכמה, זה לא עקבי..

נגיד עשינו לא מזמן הזמנה ענקית שכולה הייתה צ'ויס

חלק הגיע, באותו יום ב3 חבילות שונות

וחלק נתקע בדרך בגלל ששלחו דרך חברת שילוח נוספת....

כן יש אפשרות להעלות את הסבירות, אם את מזמינה הכל מצ'ויס...

בעיקרון ממה שהבנתי צ'ויס זה בעצם מחסנים מאוגדים של הרבה מוכרים יחד שיש להם שם מאגרים של המוצרים.

ולכן זה גם משלוח חינם אם את מזמינה כמה דברים מהצ'ויס יחד(מעל 38₪) כי זה חוסך להם מאמץ, וגם אם זה מאותו המחסן ישימו את החבילות יחד..

לא יודעת אם דווקא choice  או בכללי.

זה ממש כיף וגם החברת שילוח בארץ כבר כן מאחדת הכל

בכללי זה מעצבן איתם. לפעמים מוסיפים מוצר קטן כי אם כבר עושים הזמנה וכו אז נקנה גם את זה

ובסוף מגלים שהלכת לדואר וזה כל מה שהגיע 😞

במיוחד אם החבילות לא מגיעות קרוב אחת לשניה ואם לא הולכים לאסוף זה יוחזר לשולח

זכור לי שטעימות זה עד 2 כפיות, עד פעמיים ביום.

באופן אישי לא הייתי נותנת מהמרק או בטעימון,

אבל כן ללקק תפוח קשה, גזר, קולרבי... שזה לא ממש לאכול אלא רק להיחשף לטעם.

ועם המרק מחכה עוד שבועיים 😏

גם בגיל ארבעה חודשים אפשר לתת רק *טעימות*, ארוחה שלמה זה רק מגיל חצי שנה... זה מה שאני יודעת.

ומניחה שאת נותנת רק בהשגחה, אבל בכל זאת מפחיד שהוא ייחנק איכשהו... כך נראה לי...

אבל איזה חמוד שהוא נהנה מזה! כיף לראות שהוא מגיב לדברים כאלה כבר בגיל כזה!

תפוח גדול ללקק סבבה אבל לא הייתי נותנת מעבר.

תתחילי עוד שלשה שבועות בערך לאט לאט..

וגם כשנותנים טעימות צריך להפריד ולתת כל פעם משהו ולתת אותו פעם שנייה ולחכות זמן מה לראות שאין תגובה אלרגית.

מודה שגם לי היה קשה לנהוג כך מבחינת האלרגיות וב"ה שאין להם, אבל זו הצורה הנכונה להתחיל טעימות

את השאר אפשר לתת ביחד.

שאין בעיה להביא בערבוביה את הירקות של המרק לצורך הדומגה

בערך, ואז לא

בגדול, מבחינתי אם הילד מתעניין באוכל בגיל הזה לא רואה בעיה לתת כטעימה (וזה לא לפי המלצת משרד הבריאות ואני לא למדתי רפואה וכד׳, זו רק דעתי) 

נחכה באמת עוד קצת

אבל לא יותר מזה

מערכת העיכול עוד לא בנויה לזה

ובאמת היום ההנחיה הרווחת לחכות לחצי שנה כדי שלא יתנו יותר מדי לפני

א. לתמלל את הכאב שלך בפשטות ובתמציתיות לצד השני.

להשתדל להתרכז ברגש *שלך*, בחוויה *שלך*, בכאב *שלך*,

כלומר להשתמש בשפת ה"אני" ולא בשפת ה"אתה".

למשל:

"אני מצויה כעת בסטרט ובקושי וכנראה בגלל זה היה לי יותר קשה ש____"

או

"הרגשתי כאב כאשר התרחש הדבר ה____"

"לא היה לי נעים לשמוע ביקורת לעברי, ישמח אותי אם תהיה יותר ניראות למאמצים שאני כן עושה"

וכן הלאה...

ב. לקחת 5-10 דקות בהן את עם *עצמך*, מבינה קודם כל מה קורה בינך לבין עצמך.

מאוד יעיל להיות עם דף ועט, וממש לעשות טבלה:

טור ראשון - מהן המחשבות האוטומטיות שעלו לי ישר (אותם מחשבות שיוצרות את ה"בומים", לדוגמא: "לבעלי לא אכפת ממני! איזה חצוף הוא! הוא תמיד לא שם לב אליי!" וכו')

טור שני - מהן המחשבות היותר הגיוניות וענייניות למה שהתרחש (לדוגמא: "זה לא נכון שלבעלי לא אכפת ממני. ראיתי כבר בהמון מצבים שכן אכפת לו. כנראה עבר עליו משהו כרגע או שהוא לא שם לב, ומותר לו, הוא אנושי." וכו')

ג. להשתמש במודל אפר"ת (=אירוע, פרשנות, רגש, תגובה), כאשר דגש העבודה שלנו הוא על הפ'-הפרשנות ש לנו לאירוע.

לדוגמא: 

האירוע: בעלי לא שטף כלים למרות שאמר שישטוף.

הפרשנות האוטומטית: פשוט לא אכפת לו, הוא סתם אומר אבל לא מתכוון לזה, הוא מנסה לעצבן אותי בכוח!

הרגש: כעס, אכזבה

התגובה: ריחוק, הסתגרות, השתבללות, התקפה וכן הלאה

בעבודה אישית ניתן לעבור לצורה יותר מקדמת של:

האירוע: בעלי לא שטף כלים  למרות שאמר שישטוף (לשים לב שהאירוע נשאר אותו דבר )

הפרשנות שלי (לאחר עבודה של לדון לכף זכות, עין חיובית): אולי הוא רצה לשטוף בבוקר כיוון שהיה מאוד עייף אתמול בערב? אולי הוא שכח מתום לב ואוכל להזכיר לו באהבה?
אולי הוא קיבל שיחה חשובה או קרא ידיעה עצובה והכאב צף והציף אותו ולכן הלך לישון מהר כי היה לו קשה מדי?

הרגש: יותר הבנה, חמלה

התגובה: קירבה, יצירת שיח מקדם

ד. לעבוד על "עשרת עיוותי החשיבה" שמצויים אצלנו ולראות האם אני נמצאית כרגע באחד מעיוותי החשיבה הקיימים?

(זה ארוך ומורכב יותר לכתוב הכל כאן, אבל בקצרה ישנם 10 עיוותי חשיבה כלליים שעבודה מרוכזת עליהם יכולה לשפר מאוד את איכות חיינו)

ה. לכתוב במכתב את התגובה שרצינו - 

הדף סופג הכל ונוכל לעשות טיוטה ועוד טיוטה עד שנגיע למכתב עצמו שאותו נרצה למסור לבן זוגנו.

בדרך הזו אנו גם מתמקדות במה רצינו להעביר, וגם בוררות את המילים המדויקות יותר, המקדמות יותר, ולא הפוגעניות.

ו. לעבוד על ניטור עצמי, שליטה עצמית ועיבוד עצמי למתחולל בנו
(גם כאן מורכב וארוך לי לכתוב הכל כאן, אבל יש בהחלט עוד דרכים סדורות להגיע לשליטה עצמית רחבה יותר ולרווחה נפשית גדולה ושלמה יותר )

ז. לקיחת "פסק זמן" להירגעות וניתוב לעשייה מרגיעה:
כדוגמת: לקחת 10 דקות פסק זמן ולהתפלל לקב"ה שישים לי את המילים הנכונות בפה,
לקחת פסק זמן ולצאת לסיבוב קצר בחוץ,
לשתות כוס מים,
להוציא אמוציות על דף (גם קשקוש זה בסדר) / בדיבור עצמי / במוזיקה / בפעילות גופנית
ובסיום הפסק זמן לחזור לשיח בתקשורת מקדמת.

ובכללי עוד עבודה הן על ניטור עצמי והן על תקשורת זוגית מקדמת יכולים מאוד לתרום לכך ❤

וזה הלך איתי איזה תקופה

תודה.

וממליצה למי שדילגה למצוא זמן לקרוא בנחת!

אם זה כתמים, הם לא אוסרים.

אבל אם זה מחזור אז ודאי שכן.

השאלה איך אפשר לדעת?? אין לי מושג איך ייראה המחזור שלי עם ההתקן ההורמונלי ..

גם אם רפואית היה שינוי הורמונלי כמו ווסת מבחינה הלכתית המדד הוא מה שאנחנו יכולות למדוד-

האם זה סביב העונה שלך או לא (שזו שאלה מורכבת בטח כרגע ולגביה שווה להתייעץ אישית)

והאם זה דימום שהוא חזק כמו ווסת - מה שנקרא שטף.

בשונה מכתמים

גם לזה צריך להתיעץ בדיוק מה הכמות

יכול להיות שהלכתית זה מחזור למרות שרפואית זה לא וגם הפוך

הכתמים האלה יכולים להופיע עד חצי שנה מהתקנה

יכול להיות שזה כן מחזור

לכי תדעי..

תנסי אולי בדיקת דם או על מקלון בבית

בשורות טובות!

לא זוכרת את שם החברה

מרוקנת כל כמה ייבושים. לא טרחה גדולה מידי מבחינתי  

עם המייבש עם הצינור. גם אני חששתי מזה בהתחלה, אבל מתרגלים... זה כבר תהליך אוטומטי כחלק מהכנסת הכביסה למייבש.

מה שכן, אם אין כיור או משהו כזה בחדר שבו המייבש - אז זה כן יכול להיות סיוט...

אצטרך לשטוף את הבית כל ארבע שעות בערך

אבל כן, לפעמים אני מנסה ככה למחזר את המים. בעיקר שופכת אותם לשירותים, במקום הורדת המים שילד תורן כלשהו שכח...🙈 (זה מתאים רק במצבים קלים כמובן)

אני מרוקנת אחרי כל ייבוש, אחרת זה לא ייבש טוב...

אפשר לקנות גם חברה פשוטה יחסית וזה עושה את העבודה.

אם לוקחים מעבה שווה להשקיע במוצר איכותי אחרת המעבה נהרס מהר או שלא עובד טוב כל כך

של אלקטרולוקס

מרוקנת אחרי שימוש אחד או שניים.

זה הדרך שלי לזכור להשקות את העציצים.. משקה עם זה.. אז לא מפריע לי

אם יש אפשרות למייבש עם צינור ואוורור לא רואה סיבה לקנות קונדוסר

(לפי דעתי הוא גם מייבש יותר לאט)

מייבש בלי צינור ובלי מעבה שמצריך ריקון.

זה דגם יחסית חדש של בוש וזה ממש נוח.

אם זה ליד המכונה אז בד"כ זה לא בעיה כי יש שם נקודת ריקון

זה באמת חוסך הרבה עבודה

כל שימוש מרוקנים לכיור ליד בשניה.

רק פעם בכמה זמן צריך לשטוף משהו בפנים וזה כן יותר מציק. אבל פעם בחודשיים ככה.

לא היה לי צינור כי בשכירות אבל מבינה שהמעבה לוקח יותר חשמל.  

אם יש אופציה לצינור לדעתי ממש עדיף

היה לי מייבש בקו הכי פשוט עם צינור ששימש אותי נאמנה, אחרי שיפוץ הייתי חייבת קונדנסור

האם עושה את העבודה? כן

מעלות- אין את הצינור

חסרונות:

1. הרבה יותר יקר

2. הייבוש יותר ארוך

3. הבגדים יוצאים רותחים ולדעתי גם מתפוגג הריח של המרכך, נשאר הרבה פחות ריח לדעתי בגלל החום

מבחינת הסיבים או מה שזה שמצטבר נראה לי אין הבדל, מבחינת המים אני חיברתי לניקוז של המכונת כביסה אז אין לי התעסקות אבל לפני שחיברתי הייתי צריכה לרוקן נראה לי לא כל מכונה אבל כל 2-3

קרה לי שייבשץי שמיכות ושכחתי לרוקן ובמשך שעות לא התייבשו והפעלתי שוב ושוב את התוכנית והשמיכות כמובן ממש נהרסו

כשאצלי היה מתמלא המיכל, הוא היה מפסיק לעבוד

מסכימה עם שלושת החסרונות שמנית

אבל שמחובר בצינור לצנרת אז לא מתעסקת בזה בכלל

מרוצה מאוד מאוד של aeg

מייבש של בלומברג

מרוקנים את המיכל כל סבב, ממש לא נורא

מוזמנת לפרטי

אני קיבלתי הפניה,

חייגתי מיוזמתי למרפאת הריון בסיכון של הקופה. עשו לי תור לשבוע אחרי

אני בלאומית ירושלים. אם את גם מלאומית - יש בשרי ישראל מרפאת הריון בסיכון.

במאוחדת יש בבית אגד..

אני משערת שבמוקד של הקופה ידעו לכוון אותך למרפאת סיכון בקופה שלך.

לעשות מעקב סיכון בבית חולים מרגיש לי אישית קצת מסורבל - מצד שני יש כאלה שמעדיפות וזה כמובן בסדר (הרופא שלי בקופה גם מקבל בבית חולים - ככה שהייתי לגמרי רגועה)

נשמע הגיוני שזה בקופה 

אולי @דפנה06032000 תדע

זכור לי שהיא מטופלת בסיכון בבית חולים

בהצלחה!

אבל הערכת משקל או סקירת מערכות עשיתי בנפרד ולא בבית חולים

קיבלתי הפנייה וטופס התחייבות מהקופה וקבעתי תור.

בבית חולים הייתי מגיעה כל שבועיים למעקב של אולטרסאונד ולשמוע הכוונה מהרופאה מה הלאה, כל שבועיים מוציאה טופס התחייבות לבית חולים

שקיפות לא עשיתי

במכבי יש רופאי נשים יעודיים להריון בסיכון

קובעים אצלם תור ומשם מתקדמים

תבדקי אם בקופה שלך זה גם הולך ככה

אבל לא היתה השפעה של המחלה על ההיריון

חששו מהתפרצות של התקף לאחר הלידה אבל ב"ה לא היה משהו משמעותי 

ממש מעניין

ובאופן כללי את נשמעת מדהימה, עם הדרך שעברת אל הנישואין - גם לבד, גם בדרך חדשה ולא מוכרת, גם מתוך הקפדה על כיבוד הורים למרות הכול...

מעריצה!

וכרגיל - כתבת מקסים

ולרוב נותנים מענה שונה.. יכולות להיות מטרות משותפות לפעמים אבל אלו תחומים אחרים בהחלט

חשוב להבין מהו בקושי של הילד ולפי זה לפנות לטיפול המתאים 

של המכשירים

אני ניסיתי את של יד שרה- לא עזר לי בכלל...

לידה ראשונה השתמשתי עד פתיחה 3-4 שקיבלתי אפידורל

לידה נוכחית השתמשתי לסירוגין עד פתיחה 6 - לאחר מכן עברנו למים..

גיסתי לקחה מצירים בגלל שהיו כאלה שאמרה לה שזה טוב יותר - בפועל השתמשה לכמה דקות ולא התחברה לרעיון

צריך לדעת שהוא מיועד לשלב הראשוני של הלידה, ובזכותו גם ההמשך יותר קל....

אבל לא לחכות עם לפתוח אותו לצירים הבלתי נסבלים,להיפך בצירים ראשוניים כבר להשתמש

עם הפחות אופציות.

כי מתחיל ציר ובמקום ללחוץ פעמיים לעוצמה הרצויה, במשוכלל את צריכה ללחוץ 14 פעם ובינתיים הציר כבר עבר...

והיה לי מעולה

אבל רק בשלב היחסית ראשוני של הלידה

פחות בצירים של פתיחה 5 והלאה נגיד 

למפרע התברר לי שיש נשים שזה ממש מחרפן אותן

מסתבר שגם אני כזאת.... אז קחי בחשבון.

גם מגע נורא הרתיע אותי בצירים, אז לא חושבת שזה קשור לסוג הטנס

נראלי החדש

הרגיש לי כמו צריבות כאלה וזמזומים

אני לא מצפה שזה יתמוך בי בכל זמן הצירים, אבל כן לפחות עד האפידורל...

כשהפס בבדיקת ביוץ מתחיל להתבהר (אחרי שהיה כהה יום או כמה ימים) ב24 שעות הקרובות תתרחש הביוץ.

בוודאות הבדיקת בטא הייתה מוקדמת מידי.

למה את חושבת שאת אמורה לקבל עוד שבוע? לפי התאריכים שכתבת את אמורה לקבל ב11.12 לא?

לגבי הפס בבדיקות ביוץ מנסיון שלי קרוב למחזור יכול להיות פס שני חלש רק אם הבדיקה ממש חיובית זה יכול להצביע על הריון.

אולי יש כמה שנזמין לסעודת שבת אבל ממש לא חברים טובים..

לא זוגות, יש לי בערך 2 חברות ממש. קרובות

המשפחה אצלינו ממש קרובה וכן יש כמה וכמה זוגות שיכולים לשתף איתם הכל

יש חברות שלי וחברים של בעלי.

לי יש 3 חברות ממש ממש טובות וקרובות, ועוד 3-4 חברות גם יחסית טובות מימי בית הספר

חוץ מזה יש חברות קלילה עם שכנות

לבעלי יש 2 חברים ממש טובים מהישיבה

בעיקר שכנים שהילדים לומדים ביחד

נזמין לארוחת שבת ונשמח לדבר בגינה

חברי נפש? ממש לא נראה לי

יש לנו זוג חברים אחד

שאני חברה טובה של האישה, בעלי חבר טוב שלו עוד מהישיבה..

עד לפני שנתיים גרנו באותה עיר ועשינו מלא סעודות שבת ביחד

לא חברים קרובים ברמה מטורפת, ממש לא

כן חברות קרובה ונעימה לפיצוח קילו גרעינים 😉

עברנו גם ביחד את הטיפולי פוריות לילד ראשון.. נסענו לתורים ביחד ברכב אחד כדי לחסוך עלות חניה של רכב שני 

היינו קרובים, אבל לא ב היסטריה.. 

לפני שנתיים עברנו לעיר אחרת, הקשר נשאר בוואצאפ

חול המועד נפגשים וכאלה

בגלל התדירות של המפגשים גם החברות טיפה ''התקררה''

אני לא מחפשת חברות נוספת כזאת

באופן כללי לא מחפשת חברות, אין לי פניות לזה עכשיו 

בעיקר יש כאלה שהכרנו בשנים האחרונות. אז הם לא חברי נפש, אבל מדברים לא רק על גידול ילדים אלא על מגוון רחב של נושאים. .

חוץ מזה לכל אחד מאיתנו  יש חברים/חברות שלו, שחלקם נשואים ואז יש קשר גם אם בן/בת הזוג (גם מצידנו וגם מצד החברים, לפעמים רק בצד אחד), ואז זה קשר יותר עמוק אבל מי שהקשר היה במקור ביניהם מן הסתם בקשר יותר חזק מהנספחים. 

גם לא אוכלים ביחד

אני בדיוק במשבר חברות

מלפני החתונה נשארו לי בערך 2 שמרגישה יותר בנוח לשתף.וגם זה רק משלט רחוק

אחרי החתונה החברות יותר חברות חיצונית כזאת

לא הצלחתי להגיע פה לעומקים וגם לא מאמינה שיקרה

פשוט המקום מגורים שממש השתנה אחרי החתונה השפיע הרבה על כל חיי החברה שלי

אני גם מתקשה להגיע לעומקים עם שכנות

ולכן החברות הכי טובות שלי זה אלו עוד מימי היסודי/ אולפנה שם היה לנו זמן בנחת לפתח את הקשרים

ממש לא מרגישה שהחברות נהייתה חיצונית יותר אחרי החתונה, נשארנו באותה רמת קרבה

ולתחזק קשר קיים בעיניי פשוט יותר מלבנות קשר משמעותי חדש

למדתי לא לצפות לזה

מצד שני הקשרים מפעם דורשים תחזוק והשקעה ממש כדי להמשיך.. רבים וטובים כבר דועכים לצערי

אבל אני חושבת שכדאי להתמקד ב2-3 קשרים שאותם מתחזקים ואת השאר לשחרר.

כמובן- רק אם זה חסר לך ואת מרגישה צורך. לא "בכח"

לי יש 3 חברות שעם כל אחת מהן אני מדברת בערך פעם בשבוע ונפגשת בערך פעם בחודש-חודשיים (לפעמים אחת על אחת לפעמים בחבורה)

החברויות האלה הן ממש אויר לנשימה בשבילי

לא מצליחה לדבר פעם בשבוע.. האמת שגם החברות עצמן תמיד עסוקות.. וכנל להיפגש

כולנו אימהות לקטנטנים, תארים אינטנסיבים, וגרות במרחק שעה לפחות נסיעה..

אבל:

א. נשמע שהתנאים שלי קצת יותר פשוטים (בעיקר מצד המרחק- גרות הרבה יותר קרוב.)

ב. בשבילי זה ממש קריטי קשר קרוב ויציב עם חברות. נותן לי המון כח.

אולי תחשבי עם עצמך, כמה את מוכנה להשקיע ביחס למה שזה נותן לך. ממש לא חושבת שהמודל שלי הוא האידאלי ומתאים לכולן אבל אני חושבת שכן כדאי לשים את זה איפשהו בסדרי עדיפויות כדי לא להתעורר יום אחד ולגלות שאין חברות... (שוב, למי שהעניין החברתי חשוב לה)

האמת שכן

באופן אישי

אני אחרי 3 שנים אינטנסיביות ושוחקות של לימודים.נותרו עוד שנתיים יותר דלילות

אחד הלקחים שלי הוא שאני לא רוצה עומס בחיים

נפקאמינא לגבי חיפוש עבודה בתחום שלי וכו'

תודה על הארת העיניים

ולהגיד שזה אפילו לא רק למי שהעניין החברתי חשוב לה.

חברים טובים זו מתנה

ובשביל חברים צריך להשקיע.

אני הייתי בכמה שנים של לימודים אינטנסיביים מאוד, מה שכינס אותי מאוד פנימה לבית ולמשפחה.

ואז הגיעה המלחמה וקלטתי שאני לבד כל כך. שכשבעלי לא נמצא כמעט אין לי למי להתקשר, ואין לי ממי לבקש עזרה.

אז מנסים עכשיו לבנות סביבנו מעגלים חברים. לא גדול, וגם לא קשר של דיבור יומיומי.

אבל כן יש לי עכשיו 2-3 חברות שאני משתדלת להיות שם בשבילן, ואני יודעת הם יהיו שם בשבילי אם אצטרך.

וזה אולי נשמע "אינטרסנטי", אבל זה רק ביטוי של קשר חברי.

גיליתי כשאני נפגשת עם חברות, שרואות אותי מעבר ל"אמא" שאני, אני מרגישה יותר בן אדם. וזה ממלא ממש.

אז לא חייב אינטנסיביות, לא לכולם מתאים לדבר כל יום עם חבר. וזה גם עניין של אופי

אבל בעיניי חברים זה דבר ששווה להשקיע בו

למפגשים של פעמיים בשנה בערך, לפעמים יותר

זה חברים של בעלי בעיקרון

לא יכולה להגיד שהם חברי נפש

זוג נוסף היה וכבר לא, הם כן היו יותר קרובים אבל זה נגמר מסיבות שלא אפרט

לי יש את מעגל החברות שלי, לבעלי יש את המעגל שלו

חוץ מזה יש את חברי הקהילה שאנחנו גרים בה,

לצורך העניין כשבעלי היה במילואים כמעט כל שבת הזמינו אותנו לארוחה,

אבל מבחינתי זה עדיין רחוק מהגדרת חברים.

יש לי נגיד חברה טובה שהיא כבר סבתא לנינים.

יש את ההורים של החברים הטובים של הילדים שאנחנו בקשר לא רע, ממש שמחים להיפגש באירועים בעיר או ברחוב או בבית הספר, וכן מושיטים עזרה וסיוע באהבה מתי שצריך, אבל לא שום דבר מעבר לזה.

לא מרגישה צורך לטפח קשרי חברות מעבר לזה. בקושי יש לנו זמן לעצמנו.

אני אוהבת אנשים... בשבילי לשבת עם חברה לדבר לפטפט זה ברמת האוויר לנשימה

גם הילדים סופר חברתיים ...

מאחר וזה ממש חשוב לי אני שומרת על קשרים עם חברות מכל מיני תקופות

גם חברות של כמעט 30 שנה וגם של שנה

עם השנים למדתי לדעת על מי לסמוך, והיום חברות שלי הן באמת גרעין שאני סומכת עליו

אני מזמינה סך הכל חברות קבועות אלינו

וכשיש אירוע נגיד יומולדת אז אשתדל להזמין טווח רחב יותר.

בעלי לא ממש יודע איך לשמור על קשר, אבל אוהב חברה כמוני. לכן זה לא ממש זוגות אלא יותר חברות שלי שבעלי לרוב יחבב את הבן זוג 

אגב, בשנים היותר אינטנסיביות של גידול הילדים (הריונות ולידות) אין ספק שזה נדחק לצד.  

יש לנו שתי זוגות של חברים טובים, שאני בשמחה אדבר שעות עם האישה ובעלי עם הבעל, ממש לא רק על חינוך ילדים. שכנים קרובים ואהובים.

עושים סעודות שבת יחד, מקשקשים ומשתפים בווצאפ ונפגשים בכיף בגינה או בחניה..

חברי נפש לא נראה לי שיש לי, מעבר לבעלי. חברות טובות מהתיכון/אחרי התיכון נשארנו בקשר מאוד רעוע, כל אחת עסוקה בשלה.. כשמדברות פעם ב.. זה תמיד שיחה מאוד ארוכה וכיפית.

לבעלי יש שתי חברים מאוד טובים, שמדברים כל יום, נפגשים פעם בשבוע/שבועיים, מאוד קרובים.

לנו זה מספיק.. 

יש זוג אחד

חבר של בעלי שהתחברתי עם אשתו כשהתחתן

עשינו שבתות ביחד וכזה אבל לא חברות נפש...

יש לי 2 חברות מאוד טובות אחת רווקה ואחת נשואה אבל לבעלה אין קשר עם בעלי

וזהו...

לבעלי יש את החברים שלו

ולי יש את החברות שלי

בעלי לא מדבר עם בנות בכל אופן רק טכני אם צריך ורק משפחה אז זוגות פחות רלוונטי...

אבל החברות שלי זה על בסיס שבועי או יומי/כל כמה ימים ואני ממש אוהבת את זה וזה משהו שמאוד חשוב לי ומשקיעה בו

לא מדבר עם בנות

ויש לנו זוג חברים

זה לא סותר... הוא עם החבר שלו ואני עם אשתו

כל אחד מה שמתאים לו

התכוונתי רק שזה לא חייב לסתור אחד את השני

(כמו שהשתמע מהתגובה שלך...)

מצפים לקבוצה של כ5 זוגות שממש יש קשר של שיתוף והתקדמות קבוצתית. חשבנו שנמצא בקהילה פה אנחנו תכלס זה לא מתפתח מעבר למה נשמע, איך מתמודדים עם הילדים ומה אנחנו נעשה בשנה הבאה

אני טיפוס שמאוד חשוב לו חברויות ומשקיעה בשביל זה (נניח מארחים הרבה) אבל כנראה צריכה להתכנס פנימה

תודה על התובנות!

אי רואה בחברות ערך מאוד חשוב, ותוספת משמעותית לחיים.

אבל חושבת שיש טווח מאוד רחב בין 5 זוגות חברים טובים שמתקדמים ביחד

לבין להתייאש מכל הסיפור (שככה השתמע בעיניי, אולי אני טועה)

אולי תנסי להתחיל בלפתח 2-3 חברויות עמוקות יותר עם נשים

בלי לצפות שזה יהפוך לחבורת זוגות.

(בכללי אצלינו רוב החברות הטובות שלי נשואות לטיפוסים מאוד שונים מבעלי וכן להפך)

מעולם לא היו לי קשרים כמו שרציתי

היו ברווקות לתקופות

עם החתונות התפוגגו

או אחת ל...

יש 2 חברות מאחרי החתונה אבל כולן כבר גרות רחוק וממילא לא היה קשר כזה עמוק עד כדי להצליח לתקשר מרחוק

אז רק עם אחת..וגם לא בתדירות מדי גבוהה

ומפה בכלל לא..

וזוגות בכלל לא

קיצר ממש מרגישה לבד...

שמפיג קצת את הבדידות שעולה משרשור

סליחה אם הכאבתי למישהי במהלכו...

אסביר..

בעבר, כשהיינו יותר צעירים, ורק נולדה הקטנה ולאחריה אחיה היה דיי מרגיש קצת חסר שאין את זוגות החברים שהעלית פה.... כלומר קשר עם זוג חברים שנוכל להתארח/לארח/להיפגש/לדבר....

כן היה זוג שהכרנו והיהו בקשר טוב, אבל אחרי שנה שגרו בעיר שבה אנחנו גרנו, הם עברו למרחק של 3 שעות, לעיר אחרת.... אנחנו עדיין בקשר טלפוני, יותר אני עם החברה... בעלי פחות, מעומס החיים ברוך ה'..

אבל עם הזמן, ככל שהשנים עוברות, והילדים גדלים ברוך ה' ומצטרפים להם עוד אחים לקן המשפחתי, יש פעמים שפחות רואה את הצורך בזוגות חברים ויש פעמים שכן... אבל לא מוצאים בדיוק... יש לנו הרבה זוגות כלומר כבר משפחות, שעברו מהמקום שבו אנחנו גרים, לעיר אחרת... ממש כל משפחה לעיר אחרת.. ואני שומרת על קשר עם האישה, כי בדכ הן היו חברות שלי...

אבל בעלי פחות...

מעצם המרחק לא ניפגש ו/או פחות נתאם הגעה משפחה אחת לשניה..

יש לנו זוג חברים שכן בקשר איתם שגרים פה יחסית קרוב אלינו ויש להן בנות בגילאים של הבנות שלנו, אבל יוצא שאנחנו מזמינים אותם לערב חג מסוים ובזה זה מסתיים... סוג של פעם בשנה כזה.. במהלך השנה קשר טלפוני כזה

אבללל הז ממש יכל להיות השתרשות

רק שכן יש איזה סבירות שהבדיקה אמורה לצאת חיובי

.אבל מאחר ואת לא יודעת מתי היה הביוץ בודאו. אז יתכן שיצא שלילי למרות שזה כן הריון ותגלי עוד יומיים יותר ברור

כבר כמה פעמים והסתבר שזה היה התחלה של מחזור

זה התחיל בדימום קל שלאט לאט התחזק ורק אחרי כמה שעות הבנתי שזה מחזור..

לא רוצה לבאס, הלוואי שאצלך יהיה אחרת.

רק קחי בחשבון שזו גם אפשרות.

בשורות טובות!

האמת כן היה הריון כימי כי היה עוד פס

אבל לגמרי גלש לדימום רגיל אחרי 3 ימים בערך

מה הייתן עושות במקומי???היום זה היום הרביעי שיש הפרשות מעטות התכווצויות בבטן ואיןןןןן מחזור

היום זה יום לפני איחור מחזור בדיקה שלילית

אולי אני ממהרת לבצע בדיקה ביתית?

ייתכן ש4 ימי השתרשות ,יום לפני קבלת מחזור מוקדם לבצע בדיקה?

אני כבר מותשת,רק שיקרה משהו לכאן או לכאן

היה לי ככה כמה פעמים שהגיע בכתמים כאלה

קורה לפעמים

וממש מבינה❤️❤️❤️

אבל אם אני זוכרת נכון צריך לבדוק 14 יום אחרי אוביטרל לא? הייתי בודקת שוב בראשון.

מחזיקה לך אצבעות!

אבל לדעתי כדאי לחכות עוד קצת בגלל האוביטרל

כי האוביטרל עלול להראות תשובה חיובית לא נכונה.. 

יכול להשאר עד 14 יום ולהראות חיובי שגוי.

בכלל ממליצה מנסיוני לא לעשות בדיקות ביתיות בזמן טיפולים.

זה גורם להרבה עוגמת נפש מיותרת.

בשורות טובות יקרה

זה לא עניין של קושי לחכות.

המרפאה קובעת בדיקת דם ל 14 יום אחרי הזרעה, זה מאוד מאוחר ולרוב אני כבר בוסת כשזה קורה ולא מגיעה בכלל לעשות אותן כי אין טעם,

מה גם שהורמונים אני מתחילה ביום 3 לוסת ולהשיג תורים לרופא הזה בזמן זה ממש דומינו וסודוקו, אז אין לי ברירה אלא לגזור זמנים אחורה כדי שלא יתפספסו לי חודשים שלמים של טיפול.

צריך לקבוע את התורים מראש מתוך הנחה שלא הושג הריון,

ואז מקסימום אם התשובה יוצאת חיובית לא מתחילים את הפרוטוקול החדש.

( מה גם, ש 14 יום אחרי הזרעה זה לא כזה מאוחר, זה די הזמן לבדוק, לא? מקסימום אולי יום קודם... לי נתנו 14 יום אחרי החזרה של עובר יום 5, זה באמת מאוחר... )

הם לא פותחים את התורים קדימה כ"כ הרבה זמן מראש, וגם כשכן, זו בעיה כי אני לא באמת יודעת את התאריכים של הוסתות מראש (בגלל שההורמונים מקדימים או דוחים אותו), והרופא עובד שם רק יומיים בשבוע.

לא אכנס לעוד פירוט טכני, לא רוצה לחפור סתם

אבל סמכי עליי שלמדתי על בשרי שפשוט אין לי דרך אחרת, אחרת אני מפספסת את הרופא ומפספסת זמן יקר, שגם ככה הולך ונשרף לי חודש אחרי חודש כבר שנה.

מתיש. מתיש מתיש מתיש.

את מקבלת תמיכה? נראה שזה משהו שכדאי לבדוק כי זה לא אמור לקרות..

אני טופלתי אצל רופא בקופה שם עבד יומיים בשבוע אבל היה מכניס בין התורים אז לא הייתה בעיה

סבב בלי השלילי בבטא, לא?

את לא מקבלת תמיכת פרוגסטרון?

בגדול מה שאמרו. בדיקת בטא 14 יום מההזרעה. לי התחיל מחזור פעם אחת באותו יום באמת לפני התוצאה למרות התמיכה. פעם נוספת לקח לו עוד יומיים.  הראשון אנדרומיטרין השני קרינון. 

יוצא מהגוף אחרי שבוע, וחצי אןביטרל, אפילו תוך 5 ימים

אז סביר מאד שזה לא האוביטרל  אלא הריון

לפני יש כנראה שאריות של אוביטרל. 

אלא אם כן את עושה בטא ואז יש סיכוי ביום ה12 שזה יהיה חיובי. 

וגם אם יוצא שלילי הרופא נתן לי שוב הפניה לבטא אחרי 14 יום.

ואני זוכרת מעצמי כמה שזה קשה הציפייה אבל עשיתי רק בטא ולא בבית וזה עדיף..

אז היו לי גם מלא בדיקות הריון זולות בבית

ועשיתי בדיקות יום אחרי יום החל משבוע אחרי הזריקה

כדי לראות מתי סופית בץהבדיקה יוצאת שלילית אצלי.

אז אצלי אני זוכרת שביום ה10 כבר היה שלילי לגמרי לגמרי.

אני משערת שזה מאוד משנה מאישה אחת לשניה, רק מספרת לך מה היה אצלי כי אני מכירה את המצב הזה ולפעמים רק לשמוע סיפורים של אחרות כבר נותן כיוון עוזר 

אלא מה.

עוד חודש שהלך, עוד הזרעה שנכשלה.

מאיפה לעזאזל מצליחים עוד להחזיק אמונה בזה שהגוף שלי מתישהו יצליח לעשות את הדבר הכ"כ בסיסי הזה?

כל חודש כזה שנכשל מרגיש לי כאילו האפשרות הזו מתרחקת ומתרחקת והופכת כבר לגדר נס.

רוצה להבטיח לך שזה יקרה ממש בקרוב

ממש עוד קצת...

אני מבינה שכבר ניסית כמה פעמים הזרעה, תנסי אולי לחשוב על הצעד הבא

מתי תלכו על הפריה?

אולי להחליף רופא?

אצלי בכל כישלון חזרתי לרופאה שלי

אחרי כל כישלון היא אמרה טוב - הפרוטוקול הזה לא עבד ולכן הוא נגנז

ככה בכל החזרה ניסינו משהו אחר עד שזה הצליח דווקא בבחזרה על בסיס טבעי בלי הורמונים. 

כי רק סבב אחד היה עם הורמונים.

אני מיואשת לגמרי, אני גם בטוחה בנקודה הזו שגם ivf לא יצליח. אני סתם שורפת זמן וסתם הולכת אחרי הפרוטוקולים האלה ושום דבר לא עובד. כלום.

מה לעזאזל אני עושה לא נכון?

מה דפוק?

הייתי שם גם, באכזבות המרות, באינספור בדיקות שליליות..

בלחשוב שאני רואה פס ולהתרגש ואז לגלות שהבדיקה פשוט לא הייתה אמינה, ועוד ועוד..

לעבור בין רופאים ולקוות שהפעם זה השליח..

אני לא יודעת מה הסיפור שלכם, לי באופן אישי אחרי 3 הזרעות- הרגשתי שנמאס לי מזה ואני רוצה פשוט לעבור ל IVF (ואגב- אצלינו גם בפועל היה סבב 1 עם הורמונים-אז בזהירות אומרת שאפשר גם להחליף רופא שכן יזרום על זה).

עברנו רופא שישר התחיל איתנו את התהליך.

מודה שקיוויתי מאוד ולצד זה פחדתי פחד מוות שגם IVF לא יעבוד, כי למה שפתאום זה יקרה..

וגם סוג של הפחיד אותי לשלוף את ה'קלף האחרון' כי אם זה לא יצליח, איך אתמודד...

ו- ברוך השם בהחזרה הראשונה נקלטתי.

אהובה, אני רוצה לחזק ולחבק אותך בתור אחת שחוותה את זה. בעז"ה זה יקרה לך! אולי אפילו קרוב יותר משנדמה לך

וזה שמשהו מסויים לא הצליח עד עכשיו, לא אומר שמשהו חדש לא יצליח.

והכאב, והבאסה, והבכי והייאוש הם הכי לגיטימיים בעולם. זה חלום שמתנפץ כל חודש כשמחכים. את לא עושה שום דבר לא נכון, ושום דבר לא דפוק בך❤ את בסדר גמור. הכי בסדר בעולם.

מאחלת לך שתבשרי טוב בקרוב ממש!!!

מהיום בצהריים,

14 יום אחרי אוביטרל,

12 אחרי ביוץ.

נראה כמו כימי?

עדיין אוביטרל?

ב. דם רק ביום שלישי, אעשה אם מחזור לא יגיע עד אז.

אם היה שלילי ביום שישי ועכשיו יש משהו

אז זה דווקא מעודד נותן קצת תקווה

לי 12 יום אחרי הביוץ היה ככה בדיוק, וב"ה שוכב פה לידי ילדון מדהים.

מתפללת עלייך! אבל נראה טוב!!

אבל באמת נכון זה יכל להיות גם לא...

אני לא אגיד לך סבלנות כי סבלנות פשוט בטוח אין בשלב הזה ואחרי טיפולים והמתנה

אז רק מתפללת עבורך לנס משמח❤️

ושהיומיים הבאים פשוט יעברו מהרררר ובטוב כמה שניתן

לשעבר,

הם תמיד ממליצים לעשות בדיקת דם כי זה יותר אמין.

מאחלת לך בשורות טובות בקרוב ובידיים מלאות בע"ה ❤️

אני שיערצי שהכתמים שיש לי הם בגלל ההסתגלות

אני לא מרגישה את החוט בכלל, לא מרגישה שם שום דבר חריג

אולי באולטרסאונד שעושים חודש אחרי התקנה הטכנאית יכולה לראות אם זה משם?

ממש מסקרן..

יש נשים שלוקח לרחם מלא זמן להסתגל

לבסוף לאחר חצי שנה של דימומים הוצאתי ונעלם כלא היה

מקווה שלא הוצאת בגלל הכתמים  

אני עדיין עם כתמים

מהרגע שטבלתי אני פשוט לא מסתכלת

ככה שזה לא מפריע לי לחיים 

אבל בכל אופן עם התקן לא הורמונלי כתמים זה נפוץ

ועם הורמונלי יש דימומי הסתגלות

אם כבר בעלך אמור להרגיש ...

וכן נשמע שאם את מרגישה יכול להיות שדוקר באמת וגורם לכתמים.

בן הכפלים ולכן זה כנראה דוקר פוצע אותי

מבאס כנראה זה באמת ארוך

הלכתית זה נשמע כמו פצע. אם זה דוקר מן הסתם הגיוני שיהיו כתמים. אם בכל זאת את מתייעצת עם רב חשוב להדגיש את העניין הזה של הדוקר.

רפואית - את לא אמורה להרגיש את החוט של ההתקן, בטח לא כשזה פנימי (אגב גם בעלך לא), מישוש עם האצבע בזמן מחזור זה עניין אחר כי צוואר הרחם יורד קצת ואז זה קרוב אלייך יותר.

אם מרגישים - כדאי ללכת לרופא או רופאת נשים כדי שיקצרו לך את החוט…

אני מרגישה את צוואר הרחם 

גם רפואי  - לא רוצה ךהיפצע הרבה 

גם הלכתי 

הפריע בעוד אלמנט זוגי...

שמשבית אותו מלא מלא פעמים ואני לא ניידת אין לי רישון ככה שממש קשה

וגברים הם מפונקים ברמות על, עשינו שיחה ואמרתי לו שבבקרים שהוא יכול (וכן שקצת יתכמץ מעבר ליכולות שלו) שיקח את הקטנים למעון עם הרכב ואז יחזור לישון

הורדתי לגמרי סטנדרטים בבית. יש לי מנקה קבוע פעם בשבוע ששוטפת את הבית, אין ברירה. יש תקופות שלא מסתכלים על כסף

ויש בבית גם תינוקות שדורשים המון, הגדולים גם נרתמים יותר שצריך.

לא פשוט

שולחת לך המון כוחות וחיזוקים ❤️

אז קודם כל חיבוק ענק זה קשה וגם מעלה הרבה רגשות שליליים. מודה על האמת.

כי כשהם ככה הכל נופל עלינו

אבל אשה מתפקדת כמעט בכל מצב.

אני לא יודעת מה העניין שיש לבעלך

אבל אם זה לא משבית אותו לגמרי

אז לדבר ולסכם מה הם הדברים שהוא כן יכול לעזור וישהיו תפקידים שלו.

לפעמים אפילו דברים קטנים שלא דורשים המון אבל מקילים ביום יום.

למשל נזכרת עכשיו במוצש שיש תמיד את התיקיות ודפי קשר לסדר לילדים למחרת.

אז זה משהו שהוא יכול לקחת על עצמו. לכתוב לכל ילד. וכן הלאה על כל מיני דברים

הרעיון שלך מענין. זה אמנם תפקידים שהוא שונא אבל לרוב מסוגל לעשות ויחסוך לי משהו לחשוב עליו. תודה!

נפצע לפני תקופה.

לא פציעה מסוכנת ב"ה, אבל כן משהו שהשבית אותו.

הדבר הכי משמעותי (שלא עשיתי, ורק בדיעבד הבנתי) זה לא לתת לו להתמסכן.

זאת אומרת, הוא מבחינתו הרגיש שהוא לא יכול לעשות כלום, ואני מבחינתי נעניתי לזה ולא ביקשתי שום דבר.

אז הוא הרגיש חסר משמעות לחלוטין ומתוסכל המוגבלות שלו ומחוסר שליטה. בדיעבד הייתי מבקשת יותר, משתפת שקשה *לי* לעשות הכל, וממש יעזור אם הוא יוכל עכשיו להקריא סיפור לילדים. ואחרי זה גם לפרגן על זה ולהגיד כמה זה עזר.

זה נשמע קטן, אבל הרבה מהמתח שהיה לנו בתקופה הזו היה בעצם סביב העניין הזה, הוא לא ידע להגיד שהוא מרגיש כל כך חסר תועלת, ואני נתתי לו להמשיך להרגיש ככה כי "לא רציתי להפריע".

אז זה איזשהו איזון בין לבקש משהו שהוא לא יכול לעשות (שזה את לא רוצה שיקרה), לבין לשים לב שלא מוציאים אותו המשוואה הזוגיות לגמרי.

ובקטע פרקטי - להיעזר. אני לא אמרתי לאף אחד כי לא רציתי להפריע". עד ששכנה תפסה אותי ואמרה לי "אנחנו עוזרים לכם, ממחר מביאים לכם ארוחות ערב". עכשיו אצלנו זה היה זמני, אז זו עזרה שהיא ריאלית לזמן מוגבל. אבל אם זה משהו שהולך להיות קבוע, הייתי מתחילה באופן קבוע להיעזר בתשלום (שטיפת כלים, קיפול כביסה וכו')

וגם לדאוג לעצמך מידי פעם. לפנק, להינות, לעשות לעצמך טוב

בהצלחה ורפואה שלמה❤️

אני צריכה לחשוב איתו איך. זה באמת חלק מאד גדול שהוא מסכן ומיואש ומדוכדך ומרגיש אשם על זה.

נצטרך להבין איך, קודם כל ברמה הנפשית שלא ירגיש מסכן ואז בטכני.

תודה!

הבעיה של אבא שלי היא כזאת שהוא יכול לתפקד פרקי זמן ארוכים של שבועות בלי בעיה, ואז פתאום יש התפרצות והוא מושבת לשעות/ימים.

וזה ממש במפתיע בלי הכנה מראש...
קרה לנו פעם ממש בערב אחד החגים, כשעוד היינו טריים במחלה שלו, ופתאום בערב החג (אבא שלי רגיל לעשות המוןןן) היה בלאגן שלם, ואני זוכרת איך אמא שלי קראה ל"גדולים" למטבח ואמרה שעכשיו אנחנו צריכים להתגייס ולקחת אחריות ולהחליף את אבא, זה היה ממש כיף (חחח לא נעים ממנו) אבל הרגשנו כל יכולים ועזרנו נורא לאמא שלי והכל. והיא עשתה מלא עסק מזה שהתנהגנו כמו גדולים וחצי מהחג בזכותנו...

מאז בעיקר ההורים שלי למדו לא להשאיר כלום לרגע האחרון ולהיות מאוד מאורגנים מראש, במה שרק אפשר, כדי לא להגיע לבלתמים.

זה מה שעולה לי כרגע, אם יעלה לי עוד משו, אשתף בעז"ה.
 

שזה הזיכרון שנשאר לך!

אז אצלנו זה לפעמים תפקוד רגיל, אבל רוב הזמן 60 אחוז נגיד מהכוחות של בנאדם רגיל, ואם הוא עובר את המכסה שהגוף הקציב לו - הוא קורס, ובנוסף יש זמנים שפתאום מושבת. מרגישה שהחיים שלנו הם בלתמ אחד גדול...

אבל אנחנו רק עכשיו לומדים להתנהל מול זה אז באמת זה משהו שאשים לב שאנחנו צריכים

קצת מתחבר למה שנכתב פה על להתמסכן, וגם לגבי הרגשות השליליים שתארת ומוכרים לי מאוד מאוד..

בעלי לא התמסכן, הוא באמת היה מסכן... לא יכל לזוז מהספה.

אבל אני הייתי צריכה אותו. ואז הבנתי שאני צריכה את הנוכחות הרגשית שלו לא פחות מהנוכחות הפיזית, וביקשתי ממנו- תשכב על הספה, תן לי לטפל בך, אל תנקוף אצבע! אבל- *תהיה איתי*. תדבר איתי כשאני שוטפת כלים ומקפלת כביסה. תתעניין, תשאל איך עבר היום. תספר לי דברים מעניינים שקראת היום. תזכיר דברים שצריך לעשות ותשאל אם יש משהו שאתה יכול לעשות דרך האינטרנט. תהיה נוכח בחיים שלי.

(זה גם עזר לי להרגיש שהוא פעיל ולא מתמסכן, ואני מניחה שגם לו).

אין לתאר כמה זה עזר לי (ועד היום, כשהוא חולה או מרגיש לא טוב, זה מאוד עוזר לי).

שולחת חיבוק. זה מצב כל כך לא פשוט💜

באמת אחד הדברים שקשים לי (חוץ מהכל) זה שאני מרגישה שהוא מסכן. כשהוא בתוך הקושי הוא מדבר בטון מסכן, הוא הולך כמו מסכן, הוא יושב בתנוחה של מסכן. כאילו הכל בחיים זה סבל וייאוש.

והוא באמת סובל, אבל אני לא יכולה להכיל את זה כל הזמן ולהיות עם הילדים ולתפעל את הבית ולהיות במאה אחוז אמפטיה, וכאילו גם אם הוא רוצה שאעשה משהו הכי קטן, הטון האומלל ממש מקשה עליי וזה גם ממש מפעיל אותי המסכנות הזאת, כאילו ילד בוכה לי באוזניים. וזה ממש עושה לי רע. 

זה קשה לי גם כש"סתם" הוא חולה, ממש ממש קשה לי להתמודד עם זה.

שוב, באמת קשה לו, אבל הטון החלש והתנוחה השפופה קשים לי יותר מהנטל הפיזי.

לכן כשהוא פעיל ומדבר איתי, אני מרגישה שגם הוא קצת פחות בדמות המסכנה ואני יותר מוצאת את המקום שלו בבית עם כל הסבל שלו.

נראה לי יותר מהמחלה עצמה קשה לראות אותו חלש ועצוב.

כשעל בעלי עוברת תקופה רעה עוזר לי לא ליפול איתו לבור השחור הזה, לעודד עדוד פשוט "יהיה בסדר, תעבור את זה, כולם עוברים דברים דומים", אני חושבת זה עוזר לו להאמין שהוא יכול לקום כשאני לא בתוך המסכנות הזאת.

אבל אם אני בעצמי במרה שחורה וקשה לי לעודד, אז אני בעצמי צריכה להתחזק, לחפש מה ישמח אותי וכו'. כשאני מתמקדת בלשמח ולהאיר לעצמי,אני מצליחה להשפיע על בעלי. מרגישה שכשטוב לי ויש שמחה בבית זה מדבק אותו. ברור שזה קשה כי לפי הטבע אנחנו מצפות מהבעל שיהיה חזק והמשפיע, אבל לזכור שזאת רק תקופה ותהיה תקופה טובה יותר.

ולפעמים גם במחלות כרוניות יש נסיגות. (אני חולה במחלה כרונית עם נסיגה של הרבה שנים ברוך השם)

רפואה שלמה וחיבוק גדול!♥︎

אנחנו רק עכשיו מבינים מה זה כל התסמינים האלה, וזה כבר קצת אור בקצה המנהרה, יש לזה שם וזה דבר שקיים, ואין לי מושג אם זה יוכל להתרפא, אבל הלוואי שישתפר, כי באמת קשה 

אפשר גם אודליה, יהודית

שיר הלל

אודליה

רוויה(ריוויון של מים מבטא שפע גדול במיוחד)