פורום הריון ולידה (עמוד 310)

זה לא משהו שעובר תוך יום או יומיים. זה יכול להתאפיין בפרץ של כמה ימים טובים יותר או מלאי אנרגיה יותר, וזה עדיין ממש לא אומר שהדיכאון עבר.
אני כותבת מניסיון.
רז אם באמת יש לך דיכאון, אני חושבת שלא כדאי ליפול לאשליה שעכשיו הכל טוב, או שעכשיו זה בידים שלך להמשיך להיות שמחה וחזקה. כי דיכאון הוא ממש לא בידים שלנו.
ממליצה לך לפנות לטיפול תרופתי\פסיכולוגי.
תרופתי, זה יכול להיות אפילו כדורים פשוטים מאוד כמו ציפרלקס, שאפשר לקבל אותם מהרופא משפחה, והם יכולים פשוט לשנות חיים.

סליחה שאני ככה מורידה 😒 אבל כותבת באמת בשבילך.

וגם, הייתי בוחנת אם ה״דאונים״ הם סביב תקופות הורמונליות יותר כמו ביוץ או ווסת

פעם ראשונה שעלתה לי המחשבה שהנה הדיכאון חוזר לחיים שלי הייתה באמת כשהיינו אסורים, לא זוכרת אם בווסת אבל באזור. אבל מאז הוא לא מחזורי כל כך, הוא די סטטי או מתגבר, פעם ראשונה שאני מרגישה שיפור זה עכשיו.

כבר אתמול בערב אחרי שבצהריים כתבתי את זה, היה לי כזה פרץ של בכי, בערך שעה בכיתי.

אבל כבר הרבה זמן לא הרגשתי שאני אני ובימים האחרונים כן.

אני חושבת שהשינוי לטובה התחיל פחות או יותר כשפתחתי את הניק הזה ושיתפתי מה עובר עלי, ופתחתי מול בעלי ושיתפתי אותו ופתאום אחרי כמה ימים שמתי לב שרגע! אני מרגישה טוב יותר!

אז נכון שיש גלים, לא הכל עבר ותודה שאת כותבת לי שזה גם לא בהכרח יהיה בידיים שלי להיות שמחה וחזקה. באמת תודה שכתבת את זה.

כאילו מרגיש לי מגוחך לבוא עכשיו לרופא ולהגיד לו שיש לי דיכאון כשעכשיו ספציפית הכל בסדר איתי (כמעט) אבל את צודקת שזה כדאי

ולכן זה הגיוני לבוא להגיד שאת מרגישה שאת בדכאון כי יש לך גלים של בכי מתפרץ, עצבות, ושלל תסמינים נוספים

זה לא סותר טיפול. 

הסרט המוכר

*ליל הסדר עם הסולטן*

פסח - ליל הסדר עם הסולטן הסרט המלא - עטרת ספרים הוצאה לאור

*שימו לב שזו האופציה היחידה החוקית לצפיה בסרט.

מוזמנים להעביר הלאה ושיהיה חג שמח!! 🥂🇮🇱

הוצאת עטרת

אחרי אחד החיסונים.

הרופאה אמרה שלפעמים זה קורה ויעבור.

וכך היה..

תודה!

אחותי כשהיה קטנה חטפה איזה זיהום בגלל חיסון שנעשה בצורה לא מספיק סטרילית.

כמו עוגת שוקולד פירורים,

רק במקום השכבה של השוקולד לפורר חלווה (אפשר גם אגוזים קצוצים/ קוקוס), ומעל פירורים. יאמי. 

פליימוביל

עמי חכמי

משחקים של חיים שפיר הולכים אצלנו המון!! מתאים לגיל שלה- פיקולינו, מישהו לעוף איתו, קלאק קלאק, מצד שני

הוצאתי את ההתקן, תוך כמה שעות התחילו לי כאבי בטן, אחרי יום התחיל דימום.

הדימום היה כמו מחזור.

הריון חודש אח"כ- התאריך ווסת אחרונה הוא יום אחרי הוצאת ההתקן

בהוצאה היה טיפה דימום.

אחרי קצת זמן, אולי חודש בערך לא זוכרת כבר... הגיע מחזור. והוא היה אחרון לתשעת החודשים אחריו😉.

בקיצור, מחזור אחד והריון.

מעניין ששניכם נכנסתם ממש מהר להריון, הייתי בטוחה שהתקופה הארוכה של ההורמונים ברחם, תגרום לזה שיח זמן עד שיהיה הריון

קחי בחשבון שעד 3-4 חודשים זה שיא הנורמלי

וגם חצי שנה זה עדיין בגדר הבסדר.

בהצלחה!!!

יש בסביבה מישהו שיכול לעזור? ארגון מתנדבים? שכנה טובה? אחות/בת דודה/ אחיינית גדולה?

אפילו שעה-שעתיים יכולות לעזור לך להרגיש טיפה יותר טוב...

מבינה ממש.

תנסי לחשוב אם יש מה שיעזור לך.

קשה להיעזר אבל שווה לפעמים.

איזה תקופה קשוחה.

בבקשה תשתפי מישהו בעולם האמיתי ❤️

מחשבות אובדניות זה נורא ואת לא צריכה לחיות עם זה. ואל תחשבי את לא הולכת לעשות איתן כלום, זה יכול להשתלט עלייך ברגע אחד..

מדברת מניסיון. בבקשה תשתפי מישהו. ואל תשכחי אף פעם שיש המון המון אנשים בעולם שאת חשובה להם מאוד מאוד וגם אם נראה שאת לבד במערכה ולאף אחת לא אכפת ממך זה לא נכון!! את לא לבד! אוהבים אותך מאוד ומעריכים! ויהיה להם מזעזע אם תלכי להם פתאום.. בבקשה תחשבי עליהם ועל עצמך בעתיד, ושוב אגיד בבקשה תדברי עם מישהו ❤️

את יקרה ואהובה ומוערכת!

עם הסגנון של נפשיות, אני בנאדם מאוד מעשי באופי שלי.

רק מהסיכוי שאני אפול על מישהו שלא מדויק לי, אני לא אבדוק את זה.

ואני משתפת את בעלי, אבל הוא לא מבין. או לא מקשיב. או מקשיב ולא קולט.

אני גם יודעת גם מה יעשה לי טוב, אבל לא יכולה לעשות את זה כרגע.

וגם קצת אין לי כוחות לזה, עושה מה שצריך (ויש הרבה דברים שצריך)

אני רק תוהה ביני לבין עצמי אם כדאי למנוע הריון בזמן הזה, עד שאני קולטת מה נסגר עלי.. מצד שני בלאגן הורמונלי זה בדיוק מה שחסר לי

זה טיפול יותר פרקטי, את יוצאת כל מפגש עם ״שיעורי בית״

ובלי קשר - למצוא מטפלת זה קצת לצאת לדייטים (אבל מניסיוני מוצאים הרבה יותר בקלות, בסוף הדרישה שונה). כלומר יכול להיות שאחרי פגישה ראשונה תביני שזה לא מדויק לך והכל טוב - עוברים למישהי אחרת שנשמעת לך יותר… לא חושבת שתצטרכי לעבור יותר מ2-3 מטפלות…

וזה מאוד מאוד חשוב שתהיי בטיפול. בטח כשבעלך לא באמת מודע לסיטואציה (אם את אומרת שהוא לא מבין… שזה לגיטימי, פשוט זה אומר שחייב משהו אחר)

רפואה שלמה❤️ 

אפשר מניעה לא הורמונלית

התקן לא הורמונלי, דיאפרגמה+קוטל זרע… תתייעצי…

באמת לא חושבת שהייתי עושה במקומך משהו הורמונלי אם את יודעת שזה משפיע עליך רגשית. אבל יש אמצעים אחרים. ובמקומך הייתי מונעת אבל זו לגמרי בחירה שלך ושיקולים שלך❤️

אבל גם לא להחליט זו החלטה.

אני באמת מקווה שהעומס של ערב פסח גרם לי לקריסה ועכשיו יהיה לי יותר פנאי להשקיע בעצמי,ולחזור לעצמי.

אבל לדעתי עוד הריון במצב כזה, זה לא ריאלי

אבל אני יודעת לספר רק על עצמי, ובלי מחשבות אובדניות ב״ה, לגמרי מנעתי (עוד מונעת האמת) ואני מאוד שמחה על כך. בזמן הזה שיקמתי הרבה את עצמי, הזוגיות השתנתה, ואיכות החיים שלי עלתה פלאים

הנפש שלך חשובה מאוד.

ולפעמים לא צריך הרבה שיחות בתור התחלה, מספיק רגע לאזן את הבלאגן עם כדורים עד שתתאזני קצת ותוכלי להחליט איזה טיפול נוסף יתאים

ממליצה לך מאוד על cbt.

וזה שאת יודעת מה את צריכה לעשות אבל אין לך כוחות לזה, זה בול תסמין של דיכאון..

ממש ממש ממש מעודדת אותך לטפל בזה! את יכולה לחיות חיים ממש טובים ושמחים!

מוזמנת לפנות בפרטי...

את לא אמורה לחיות עם זה ככה.

מגיע לך הרבה יותר טוב בעז"ה!

אני מבינה ממש את החשש מטיפול. זה מאוד קשה להתחיל ולהחשף... גם יכול להיות שנכון להתחיל מטיפול תרופתי (גם רופאת משפחה יכולה לעזור)

וזה מאפשר לאסוף כוחות לטיפול עומק

אבל תתחילי מלשתף מישהו קרוב שאת סומכת עליו, במיוחד שאת מרגישה שבעלך לא קשוב לעניין.  זה יעזור לך אם יהיה מישהו בחיים האמיתיים שיעזור לך לאסוף מוטיבציה לטיפול ולהתמודדות

וגם- לבדוק חוסרים.  זה מאוד משפיע על המח ועל הנפש

תמיד יהיה דברים דחופים יותר. אבל תזכרי שאין משהו חשוב יותר מלדאוג לעצמך

את חשובה

ואת טובה

ומגיע לך לחיות בטוב בעז"ה.

לגבי מניעה- נראה לי ברור שצריך למנוע בינתיים.  הריון ולידה הם בעצמם טרלול הורמונלי וטריגר משמעותי מאוד להתפרצות של דיכאון קליני. כמובן שאם את חוששת מההורמונים אז כדאי מניעה לא הורמונלית

בהצלחה!

את חשובה ויקרה! ואפשר לצאת מזה!

כמה מקומות שיכולים אולי לעזור אם את מרגישה צורך עמותת ער"ן - עזרה ראשונה נפשית - עמותת ער"ן

מענים למניעת אובדנות - קווי חירום, תמיכה וייעוץ - בטיפולנט

רשת תמיכה לאם ולמשפחה - אור ניצה - רשת תמיכה לאם ולמשפחה (ע"ר)

שהיום היה הרבה יותר טוב. חסדי ה'.

בעלי יצא עם הילדים ואני נחתי בבוקר.

כשהם חזרו יצאנו לטייל, הלכנו ברגל (ולא באוטו כמו תמיד) ליד הבית, עם נופים מרחיבי נשימה

קפצנו לבקר דודים, וגילנו אותם באמצע הפתעה להורים, אז קצת נתנו יד בבישולים (איזה כיף זה להכין עוגה בלי לשטוף כלים 😉 סתם, שטפתי..)

חזרנו הביתה והילדים נשפכו למיטות ונרדמו תיק תק.

ועכשיו העמדתי בשרי שהיינו חייבים לבשל כבר (חיכה כמה ימים מופשר במקרר..) והחלטתי לשלוח לשכנה מגויסת חלק מזה לצהריים מחר.

וזה גם מריח פצצה.

ואנחנו מסדרים את הבית, ואני אוהבת שהבית מתוקתק.

תפילות שנמשיך לעשות דברים שממלאים באנרגיה 😍

בשנלר.

א"א לשלם שם עם תווי שי/הנחת יומולדת

שם  לפני.

רק אא להביא עגלה. אנחנו הלכנו על החומה הדרומית. הצפונית יותר ארוכה ולא מגיעים איתה עד הכותל.

היה היום משקפי תלת מימד ליד החורבה בחינם. לא יודעת אם יהיה גם מחר (לא עשינו)

א. משפחה במובן הרחב של המילה זה דבר סבוך שמעלה בנו כל מיני רגשות, דפוסים וכו׳. ממה זה נובע בדיוק אני לא בטוחה. אבל בפשוטות אם בהקשרים האחרים אפשר לבחור להתרחק מאנשים שמעלים בנו כל מיני דברים שפחות נוח לנו איתם, עם המשפחה אין מה לעשות. הם כאן, והם כאן כדי להישאר בע״ה ובטווח הארוך אי אפשר לברוח ממפגשים או מחיכוכים איתם. משפחה זה גם מקום שאולי מחזיר אותנו לילדות וגורם לכך ששוב הצורך להרגיש אהובים, מוערכים, מיוחדים וכו׳ עולה ביתר שאת. בקיצור, לצד כל המעלות והברכה שיש במשפחה, משפחה זה עשוי להיות מקום מורכב קצת 🙂.

ב. עולם הרשתות החברתיות הוא עולם שמזמין השוואות והמון וצורך למצב את עצמינו במקום טוב (לפחות שווה) ביחס למה שאנחנו קולטים אצל אחרים. אני אישית די מתרחקת מזה כי העיסוק הזה במה שאחרים עושים, מה הם משיגים או מגשימים ואיך הם נראים, וכמו כן מה אני אשדר, איך אני אראה, איזה חלקים ממני אבחר לשתף ולהבליט בחוץ, כל העיסוק הזה לא עושה לי טוב ובכללי לא מרגיש לי מאד בריא.

ג. לגבי האיך להתפטר מזה, אני מאמינה שאנחנו במקום יותר טוב נקי ובריא כשאנחנו מפנים את המבט שלנו פנימה ולא החוצה. אז במפגשים משפחתיים זה קצת מורכב כי מן הסתם משוחחים, מתעדכנים וההשוואות צפות מעצמן. אבל בהקשר הזה הייתי לפחות חוסכת מעצמי את כל מה שקשור לאינסטגרם וכו׳. אולי תזכרי את הכתוב שאומר ״מוסיף ידע מוסיף מכאוב״. לדעת כמה שיותר על החיים של השני, זה מקום שהנשמה שלנו לא הכי בנוח איתו. התברכנו דווקא כשידענו לשמור על הפרטיות שלנו - ״מה טובו אהליך יעקב״ נאמר על כך שאוהלי עם ישראל מוקמו באופן כזה שכל פתח פנה לכיוון אחר כדי שלא יכלו לראות מה עשו באוהל של השני.

אז ברוח הזאת הייתי מציעה לך ״פשוט״ לא להיכנס יותר לעמוד שלה, ולא בודקת אם היא הסתכלה למה ששיתפת או לא. ממש להתגבר על ההרגל ועל הסקרנות וללמד את המוח שלך שאת יכולה בלי זה. אם זה לא היה עושה לך כלום, הכל היה סבבה. אבל את מתארת מצב שלא עושה לך טוב וכבר לא כל-כך בריא לך 🫶🏼, אז זה נראה לי איתות חזק שכדאי לשנות את זה.

ד. ולהתחזק בזה שיש מקום לשתיכן בעולמו של הקב״ה. ששתיכן יכולות להיות טובות ומוצלחות מאד, אדרבה. ושלכל אחת יכול להיות מצוין! כל אחת במסלול שלה. ההצלחה שלה לא אומרת כלום על מי שאת, כמו שההצלחה שלך לא נוגעת בה ובמה שמוכן לה.

בהצלחה נשמה, נשמע כמו מצב לא הכי קל ונוח להיות בו 🫶🏼

שאת מחפשת מילוי עבורם ודרכה את מקבלת את המילוי

תשאלי את עצמך מה את מקבלת ממנה בעצם כשאת משתפת אותה בדברים האלה והיא מגיבה לך? רצון לאהבה, רצון להערכה וכד'

תנסי לחשוב על תפיסת עולם שלך שגורמת לך להרגיש את החיסרון הזה לדוג' לא רואים אותך

אבל ברגע שתביני שאין לך צורך במילוי חוסר כי תמיד מלאה את נשמה והנשמה תמיד שלמה אין לה צורך בהערכה, כבוד,אהבה וכד' היא מלאה מעצם זה שהיא חלק מהקב'ה ולכן היא לא חסרה

אז כשרואים כך את המציאות פשוט כבר שאין צורך במילוי החסרונות

כמה הייתי זקוקה לשמוע את זה!

חיבוק על הקושי

ותודה גדולה ועמוקה על המסירות וההקרבה❤️

בס״ד

תודה לך על המילים המחזקות וגם על החיבוק!

מקווה שאת בטוב ושהימים האלה עברו עלייך בטוב. 

טלפונית עם רוקח

לכל הילדים שלי היתה אנמיה בשלבים מסוימים.

חלק גם קיבלו סירופ ברזל, במקום טיפות.

כשהקפדת על ברזל האנמיה עברה?

עדיף סירופ על פני טיפות?

אגב לרופא טוב הייתי נוסעת גם אם הוא לא גר קרוב מאד,מדובר בד"כ במעקב שאפשר לעשות גם מרחוק ולא לכל ביקור צריך להגיע פיזית

בהצלחה