הקטנציק מרים את הראש יפה, נמצא המון על הבטן, משחק והכל, אבל לא זוחל בכלל
הוא מתייאש מהר ממשחק רחוק ועובר למה שקרוב, אם מרחיקה גם את הקרוב אז פשוט משחק עם הרצפה או מתחיל להתלונן ועד שמרימים הוא מסכנוני...
אמורים כבר ממש לזחול בגיל הזה? כולם מלחיצים אותי שהוא לא זוחל עדיין ושכבר אמור להיעמד על 6 וכמעט לעמוד בכלל על 2..
איך מעודדים אותו לזחול?
שלי בן עשרה חודשים, התחיל לפני כחודש לזחול קצת גחון, עכשיו זוחל במרץ.
עוד לא נעמד על 6 (כן מנסה ונופל אחרי שניה).
היינו השבוע בטיפת חלב, היא בכלל לא היתה מוטרדת, אמרה שיש זמן והוא פשוט כנראה לא מהזריזים.
הוא כן מתהפך?
זה ילד ראשון? אצלי מניסיון כולם עושים את הכל בקצב איטי ואחר כך אין שום פער.
גם מסתובב 360 על הבטן, רק לא מתקדם.
וכן, ראשון. אולי כולם אצלי יהיו ככה ואז אהיה רגועה בילד הבא
נראה לי הטווח התקין זה עד 9 חודשים.
כשהוא שוכב על הבטן הוא מסתובב סביב עצמו?
זה שלב מקדים לזחילה.
אפשר לחפש סרטונים איך לעודד זחילה.
יש משהו שמחזיקים את הרגליים והוא צריך לדחוף.
יש תינוקות שמתפתחים יותר מהר ויש כאלה יותר איטיים, אבל גם הם בסוף מגיעים לאותם דברים.
הוא אמנם קצת איטי לבני גילו, וגם בהליכה קצת מתעכב, אבל הכל בסדר מותר גם להיות קצת יותר איטי
העיקר שיש איזושהי התקדמות.
אמורים לראות התקדמות פיזית,
לכן תלוי מה השלב שלו.
זחילה ממש עדיין זה בטווח, כמדומני עד 9 או 10 חודשים.
לעמוד על 6 ועל 2 בכלל לא חובה עכשיו.
אם הוא ממש לא בכיוון, כדאי לבקש הפניה לפיזיותרפיה, גם ככה לוקח זמן עד שמגיע התור, ומקסימום יגידו שהכל תקין, או יתנו כמה טיפים להמשך.
אני לא יודעת להגיד אם זה תקין או לא
אבל אצל הילדים שלי כשהיה נראה לי שהם נתקעו ולא הצליחו לעבור לשלב הבא הייתי עושה יום יומיים תרגילים וממש מהר ראו שיפור.
אפשר לנסות תרגילים לעידוד, אבל זה לא מלחיץ.
איך לעודד? אלו העצות שקיבלתי באותה סיטואציה בגיל 8 חו' (היום הוא רץ מטפס וקופץ😅)
אפשר להניח אותו על הבטן עם הרגליים ליד הקיר כדי שיחווה שתנועה של הרגליים דוחפת אותו קדימה כשהוא בטעות בועט בקיר. אפשר על אותו רעיון לתת לו קונטרה עם הידיים שלך.
ולשים אותו עם כמה שפחות בגדים על שטיח/ דשא סינטטי כדי שירגיש את הגוף שלו.
זחל על 6
חודש אח"כ למד לעמוד
ועכשיו הוא שנה וחודשיים הולך באחיזה בדברים.
בלי לחץ יש תינוקות שככה מתפתחים
4 הגדולים הפסיקו מעצמם סביב גיל שנה
אז הייתי גם טרודה מאוד בקטנטנים וזה היה לי הקלה, אם כי תמיד בכיתי איזה יומיים שלושה על זה
עכשיו אצל החמישי, שהאחים יותר גדולים ויש לי יותר פניות קיוויתי להמשיך להניק עד גיל שנה וחצי לפחות
אבל לא.. מגיל שנה כבר בקושי רצה
מוצץ שניה והולך
לפני שבוע הפסקתי כבר לנסות כי ראיתי שהוא ממש לא בעניין, וזה עצוב לי 🥺
זה קשר כל כך מיוחד בהנקה
ולא יחזור לעולם.
יש גם יתרונות לסיים עם זה
בעיקר בהשפעה על הזוגיות
אבל זהו
נגמרה ההנקה.
תודה לה' על שפע של חלב במהלך כל השנה
אף פעם לא היה חסר לו
וזה מדהים וניסי כל כך.
מאחלת לכל המניקות
שפע של חלב
ושילך בקלות ובטוב ❤️❤️
גם לי תמיד היה קשה ועצוב להפסיק הנקה... זה סוג של פרידה...
עולות לי דמעות רק מלכתוב ולהיזכר בזה...
זה לא משהו שמבינים בשכל, כי בשכל הבנתי שצריך להפסיק, אבל הרגש...
איזה דבר פלאי זה להיות אמא
כל כך הרבה דקויות ועניינים פיזיים וגם רגשיים
הכל מתערבב ביחד
לא מובן מאליו
לק"י
אצלי הוא גדול יותר ודי מיציתי את ההנקה, ועדיין קשה לי להפסיק לגמרי (אולי כי הוא כי רוצה, למרות שזה עומד על הנקה לפני השינה, וגם זה קצת התחיל לזגזג).
אבל לא יודעת להגיד לך כי כאמור הפסיקו תמיד סביב גיל שנה
עכשיו נזכרתי שיש לי כמה מנות חלב במקפיא (כתבתי על זה שרשור פעם) חיממתי לו מנה אחת והוא שתה בכזאת התלהבות שזה ממש ריגש אותי
אז אני כנראה לא אחזור להניק אותו
אבל אתן לו מידי פעם ככה וזה ממש משמח אותי
אני יודעת שכנראה אצטרך להפסיק להניק בקרוב. בינתיים מתענגת מכל דקה של חיבור.
כמו שאת כותבת צריך להודות על שפע של חלב ובריאות.
וואו אני מתמלאת דמעות רק מהמחשבה על זה
זה משהו שחזק ממנו הרבה פעמים.
בהצלחה בלהתרגל לחיות לבד.
אני ממש מרגישה אותם
אפילו שאני בעיקרון מקבלת מחזור בהנקה
עדיין מרגישה שינויים כשמפסיקה הנקה
האמת שהפעם הרגשתי פחות
כי הפסקתי מאוד לאט
ניסיתי עוד המון זמן למשוך את זה וכן להניק אותו
אז היה מוצץ טיפה פה וטיפה שם
ולא בבת אחת
בפעם האחרונה שהנקתי לקח לי המון זמן להשלים עם זה.
ב"ה אחרי שעשיתי את זה כמה זמן אחרי כבר הרגשתי משוחררת יותר.
אבל זה שונה, זה היה מעל גיל 3.
אנונימית אחרת כבר פתחה שרשור על העומס לפני, אבל בכל זאת אני פותחת כי זה קצת אחר.
יש לי ילד מאוד מאתגר (על הרצף... עוד שרשור שאנונימית אחרת פתחה) ועוד ילדים ואני בהריון ואין לי אנרגיות. בכלל. ואז אני רק מנסה לישון והם מנסים לקבל קצת יחס וזה נגמר מעפן לכולנו.
ואני כי בעולם רוצה להיות אמא סבלנית ומכילה, שמקדמת את הילד שלה ויושבת לזמן משחק ממוקד איתו וגם לתת מספיק תשומת לב לכל האחרים.
אבל אין לי. וכשאני מרוקנת אז אני לא נחמדה ולא סבלנית ולא משקיענית ועושה המון טעויות חינוכיות ואוף פשוט.
אז איך אני מטעינה את עצמי כדי שיהיה לי סבלנות אליהם?
ועוד שאלה? איך מתמודדים עם כעסים? כשהם עושים משהו לא בסדר או מרגיז ואני על הקצה אני ממש מתקשה להשתלט על הכעס שלי. והילד על הרצף מכעיס אותי המון. והוא כזה מתוק אבל כזה סוחט שממש חבל לי עליו שככה אני מתייחסת אליו.
יש לי מלא שאלות על הגידול שלו ובא לי קבוצת אימהות אנונימית שתבין אותי
זה ממש קשה...מתואמתיש פורום סגור לאימהות לילדים על הרצף. אם את ניק מוכר מספיק, אני מניחה שתוכלי להצטרף אליו. מוזמנת לפנות אליי באישי.
בכל אופן, בהיריון הכי הגיוני להרגיש מרוקנת, וזה באמת זמן לשים ב"הולד" את כל ההתקדמויות שהילדים דורשים ולהתמקד בלשרוד את היום-יום❤️
אני אפנה אלייך בפרטי.
ולגבי ההריון, זה נכון לחמול על עצמי שאין לי אנרגיות אבל אני לא רוצה תשעה חודשים פעם בשנתיים שלוש לשים בהולד את ההתקדמות של הילדים. אז חיכיתי שיגמר השליש הראשון, עכשיו אני בשליש השני ואני עם קצת יותר אנרגיות, אבל עדיין לא מצליחה לאסוף את עצמי. בבוקר כשהם בקייטנה (אם אני לא עובדת באותו בוקר) אני מנסה לנוח ומבטיחה לעצמי שהיום בצהריים יהיה מושלם אבל בצהריים אני פשוט קורסת למיטה בחמש ואז הם מטפסים עלי ואז אני לא נחה והם לא מקבלים תשומת לב חיובית והכל נגמר גרוע, אבל אני פשוט לא מצליחה לשרוד את הימים.
אני לא כותבת כביקורת, אלא מצד אחר.
אם הריון גורם לחוסר סבלנות ועייפות (הכי לגיטימי) וסבלנות לילדים זה גם מקום גבוה הסדרי העדיפויות, לא בטוח שזה מסתדר ביחד.
לי ממש ממש חשוב סבלנות לילדים (בצורה קצת מוגזמת בעיניי, אני חושבת שהיה נכון לשחרר ולהבין שאנחנו לא מושלמים), אבל בגלל שחשוב לי רוגע ונחת, אני בוחרת שלא יהיו לי הריונות כל שנתיים שלוש, כי מבחינתי המחיר של הריון ולידה ולחץ הוא מפחיד מידי.
עכשיו אני כן חושבת שאני קצת בקיצון של זה, ולא בטוח שהבחירה שלי היא נכונה.
אבל אני כן חושבת שזה צריך להיות במודעות.
לפעמים יש לנו כמה דברים שחשובים לנו, ולא תמיד הם מסתדרים ביחד.
מי אמר שאמא שיש לה כמה ילדים, והיא בהריון כל שנתיים, יכולה גם להיות סבלנית ופנויה לילדים?
דווקא ממבט חומל אני אומרת את זה, אותי מלכתחילה הסטנדרט הוא לא הגיוני.
ואז צריך לשחרר את הציפייה, וזה יבוא לידי ביטוי או בריווח בין ההריונות, או בהורדת הציפייה להיות סבלנית ובעלת כוחות.
לפעמים באמת יש מחיר
קשה לי עם ההחמרה העצמית שלנו כלפי עצמנו, והניסיון תמיד להצליח הכל.
(אגב, יש גם מחיר לבחירה שלי לרווח הריונות. במיוחד בחברה שלנו. אז אין כאן אמירה מה נכון, אלא רק הצבת סימני שאלה)
גם אמא עם ילדים מרווחים מאוד יכולה להיות לא סבלנית כלפי ילדיה.
עבודה
עומס
חום
מלחמות
חוסר וודאות
גיוסים ומילואים
עליית מחירי המזון ובעיות כלכלה
כבר זה בפני עצמו לא מיישב להרבה הורים את הדעת וכתוצאה מזה סבלנים פחות ופנויים פחות לילדים.
אפשר לומר שילדים צפופים עוד יותר מקשה על הכל, אבל לא הייתי אומרת שזו הסיבה היחידה לחוסר סבלנות לילדים.
ותמיד צריך לדעת לבקש עזרה, בתקווה שמוצאים עזרה כזו.
שזו הסיבה היחידה.
התייחסתי לתהיה האם ככה זה יהיה כל שנתיים שלוש.
ובהקשר לתהייה הזו ציינתי שני דברים:
א. יכולת בחירה (שכל בחירה היא לגיטימית, אבל היא בחירה ושליטה שלנו)
ב. ציפיות ריאליות. לא לצפות מעצמנו להיות מלאכים. להבין שלכל דרך יש מחיר. וזה לא רע. זה אנושי. והשלמה עם הבחירות שלנו והיכרות עם המחירים שלהם, מאוד מקלה על ההתמודדות עם זה
אם רוצים להיות סבלניים צריכים להיות במודעות מה עוזר/ מפריע
לשים את זה בעדיפות גבוהה
ללמוד לתכנן וליישם דרך חיים שמאפשרת סבלנות
בין אם זה תכנון ילודה ובין אם זה משהו אחר
לא תשעה חודשים
תינוק בשנתיים הראשונות דורש המון זמן ואנרגיות
ואז שוב הריון
זה אומר להיות במצב תמידי השרדותי מבחינת אנרגיות
וגם ילד על הרצף
לא ממש אפשרי לאסוף כוחות להיות בסבלנות ולעבוד על כעס
יותר קל לגדל את הקטן בן השנה וחצי
לעומת בן 4 שמוציא לי את כל המיץ וממש צריכה סבלנות מולו חוץ מהחלפת טיטול כל השאר יותר קל עם הקטן חיבוק נשיקה ומגדל בקוביות ממש רגוע וכיף .
אז לא דווקא שנתיים אבל כן תינוק קטן בן חצי שנה - אפילו עד שנה לפעמים זה יותר מאתגר שהם ממש תלותיים וצריכים לאכול כל 3 שעות וכו
אמרת שאת מבטיחה לעצמך שהיום בצהריים יהיה מושלם. אולי לא להבטיח שיהיה מושלם. אולי זה מעלה את רף התסכול. אולי להתפלל לה' שיעזור שתהיי יותר רגועה, יותר קשובה, פחות תגיבי מהבטן לסיטואציות מכעיסות, שתצליחי להעביר את הזמן עם הילדים בצורה טובה כמה שיותר.
אם את קבוע קורסת למיטה בחמש- אז אולי חמש זה זמן טוב שיראו סרט חצי שעה ותנוחי.
ומשהו חשוב- תהיי בחמלה כלפי עצמך. תקבלי את זה שיש לך תחושות קשות. את זה שאת כועסת. את זה שאת מותשת. אל תלכי את עצמך על זה שקשה לך. תחבקי את עצמך.
את כותבת דברים חשובים.
הקטע שבבוקר פשוט הכל נראה אפשרי, אני מדמיינת איך נכין ביחד עוגיות ואיך הכל יהיה נינוח וכיפי, בבוקר פשוט נראה שכאילו למה לא? הדמיון מבטיח שיהיה משולם, לא שאני מבטיחה לעצמי להתאמץ על זה. אבל זהו, נגמרה הקייטנה, הבוקר הולך להיראות די דומה לצהריים, ובהצלחה לנו
כדי שתהיה אווירה נעימה
אני חושבת שיש לך בדמיון כל מיני דברים שמדמים בעינייך התנהלות נעימה ואווירה טובה שאולי תואמים את הכוחות שלך בבוקר, אבל קודם כל יכול להיות שלא מתאימים במצבך עם ילד מאתגר ועוד ילדים. וגם, לא חייב בכלל לעשות אותם כדי שיהיה כיף
אצלנו בבית אף פעם כמעט לא מכינים עוגיות
זה לא כיף לי בכלל
אווירה כיפית אצלי זה בכלל רביצה על הספה וחיבוקים/ משחק שהם אוהבים/ סיבוב בקורקינט בחוץ/ סיפור וכד
אווירה כיפית זה לא רק מה עושים גם, זה מצב תודעתי של זרימה ולכן כיף ותכנון נוקשה מראש (כמו להחליט לעשות עוגיות בגלל שזה יכול להיות כיף אבל תכלס בסוף אין לך כח) לרוב לא הולכים יחד.
כשאת באווירה זורמת את פתוחה לבלתמים, אבל קודם לכך - לפעול לפי הכח ולא לפי תכנון מקדים.
יש לך כח לעוגות? אם לא, אז לא כיף
יש לך כח לצאת לבחוץ? כנל
לי לא כיף לצאת בשעות החמות בקיץ למשל, זה סבל בשבילי בימים האלה, אז לא אשלה את עצמי שזה אווירה טובה גם אם לאחרים כיף בחוץ או "כהה נראה כיף בבית"
את הכיף שלכם את יוצרת לפי הנינוחות שלך. כשלך טוב, הילדים יהנו גם אם מה שטוב לך זה לשכב לידם על הספה כשהם אוכלים חטיף ומשחקים במגנטים. (אני עושה את זה לא מעט)
או אם את נותנת להם זמן מחשב, לתת להם כשאת צריכה זמן לנוח.
בני כמה הם?
את נחה באמת? ישנה כאילו? או משלימה הספקים בבית/ גולשת?
יש הבדל
בנוסף, בהריון מורידים סטנדרטים. אין דרך אחרת בעיניי אם ההריונות שלך מחלישים אותך, בשביל זה יש לילדים גם אבא ב"ה שיעזור
דבר נוסף, מה שאת רואה כתשומת לב ממוקדת זה לא בהכרח מה שהילד צריך בפועל. הוא כן צריך תשומת לב, לא חייב שאמא שלו תשחק איתו שעה.
אם את נחה באמת בבוקר, אז בזמן שהם חוזרים אחרי האוכל ועד שאת קורסת לך שוב מעייפות - גם רבע שעה ממוקדת תספיק ובכל שאר הזמן יותר חשוב שתהיה אווירה טובה ולא תגיעי לקצה
בנוגע לכל שנתים שלוש הריון משבית - אני בדעה שצריך לחשוב מראש אם זה מתאים או לא. הריונות מפעם לפעם בדרכ לא הופכים קלים יותר, ויש מן הסתם יותר ילדים לטפל בהם ויותר אחריות, זה משו שכדאי לקחת בחשבון מראש.
לא אומרת עכשיו אל תביאי ילדים, כן? אבל גם אל תטעי ותחשבי שזה אמור להיות כמו בשגרה. קחי בחשבון שזו התקופה וככה זה. להיאבק בחולשה ובסטנדרטים שלך לא ייתן לך כלום מלבד תסכולים, תייצרי לך מעקפים לסיטואציות מחלישות
חיבוק❤️
בהריון מתקדם או שממש לא מרגישה טוב
מתמקדת רק בשעות של הצהריים בשאר הזמן אני נחה, ישנה מקסימום- מכינה אוכל בסיסי ומכניסה מינימום מכונות. בעלי גם ממש עוזר בכביסה ובכלים ומה שלא אז אין
משתמשים בחד'פ הבית יכול להיות מבולגן ומלוכלך הכביסה בערמות
מתמקדת רק בלהיות איתם בצהריים כמה שיותר עם כח.
כמובן שיש ימים גם פחות טובים ויש מקומות שאני נופלת בהם שוב ושוב אבל זה לדעתי ענין של אופי
כי גם כשאני מלאת כח בתקופות ללא הריון ללא תינוק קטן אני יכולה ליפול בזה
לא כמו שכתבו לך שהכל בגלל ההריון וכו אצלי לא כך
יש דברים שמקפיצים אותי מה שלא יהיה
כמובן עובדת על זה להגיב יותר ברוגע לא לכעוס
אבל מקרים מסויימים שמקפיצים אותי לא משנה מה המצב שלי
(מתלבטת אם לתת דומה ספציפית כי זה נורא משתנה בין האנשים ואת יכולה להגיד על הדוגמה שלי- מה מעצבן בזה
נניח כשילד שופך את המים שלו, זה מוציא אותי מדעתי, הוא יכול נניח לבקש מים, אני מביאה לו כוס מים, זה קצת מדי בעיניו אז הוא שופך הכל, או שאני מציעה לו מים והוא לא ביקש אז הוא שופך, זה מחרפן אותי, גם כי זה גורם נזקים וגם כי הקטע הזה לשפוך ולהעיף הכל כי משהו לא מוצא חן בעיניך, לא יודעת, נורא קשה לי לשלוט על הכעס שלי כשהוא עושה את זה.
אבל הקטע שבאופי אני בן אדם די רגוע, לפחות הייתי, אבל מול הילדים, בעיקר הילד הזה אבל גם האחרים, עולה בי אופי אחר, הרבה פחות סבלנות לפעמים (לפעמים אני גם כן מצליחה להיות מאוד סבלנית ורגועה ומכילה, רוב הזמן אני נראה לי בסדר)
בתקופה האחרונה כל אחר צהריים עם הילדים היה סיוט ועכשיו נגמרו הקייטנות, אחותי הייתה פה היום ואיתה היה מושלם, אוירה טובה ממש, ברגע שהיא נסעה, פתאום נהיה סיוט, לא יודעת להסביר אפילו למה, הילדים התפרקו, אני התפרקתי בתגובה, בכיות, בלאגן ונשבר לי...
נגיד זה שמגיש את הטושים לשולחן, או זה שעוזר לך להוסיף תבלין למאכל כזה או אחר.. לתת לו תפקידים שהוא ישמח לעשות..
לשאר הילדים ממליצה בחום לקנות להם דברים שיעסיקו אותם בהתאם לגיל, לא ציינת גילאים..
משחק או שניים מושקעים יכול מאוד לתת שקט לשבוע שבועיים בכיף...
לבנות לעצמך תוכנית של תעסוקה בשבילם ואז את לא נתקעת עם השיעמום שלהם אלא נערכת מראש לזה..
לתת להם להכין מאכלים קלילים...
זה קשה אבל זה שווה.. אם קצת מאמץ, זה יאזן אותך ואותם בתקופה הלא פשוט הזו...
גם אני בסירה של הריון (עם המטומה וסוג של שליית פתח) וילדים כולל תינוק בן שנה... לא פשוט בכלל, מבינה אותך לגמרי.
ננסה לאמץ בעזרת ה'
לכל מי שכתבו לרווח בין הריונות, אין בעיה, נחשוב על זה בעוד שנה וחצי כשזה יהיה רלוונטי. זה לא עוזר לי. (ובסוגריים אני אוסיף שזה בהחלט יכול לקרות לי גם לא בהריון ולא אחרי לידה, ההריון רק מחמיר את המצב.)
זה פורום הריון ולידה אז אני מאמינה שיש פה הרבה אימהות בהריון, מותשות וחסרות אנרגיות ואני שואלת איך מתמלאים באנרגיות בכל זאת ואיך מצליחים לגייס סבלנות לילדים, זה הכל
במסגרת המצב.
אולי זה פחות רלוונטי לך
ותודה גם על התגובה שלך קודם בשרשור ❤️
אני באמת משתדלת לישון כשמתאפשר לי, מורידה לגמרי סטנדרטים בבית ובעלי עזר מלא מלא בשליש הראשון אבל עכשיו הוא כבר מתחיל לחזור יותר לעבודה שלו ופחות פנוי לעזור כי אני כן חוזרת לעצמי (כאילו). את צודקת שהאוירה הטובה בבית יותר משמעותית מזמן אישי עם הילד, אבל גם אותה אני לא כל כך מצליחה לבנות.
את מעוניינת להתאמץ יותר כדי שיהיה יותר טוב? מצד שני את הרי יודעת שזה לא בכוחות שלך עכשיו.
אז זהו.
אגב יש דברים שגורמים לי להיות יותר סבלנית
כמו סדר וניקיון.
כשילד בוכה ורב והכל בלאגן ולכלוך
אני אהיה הרבה פחות סבלנית לסיטואציה. כי ככה אני.
הפיתרון שלי,
אני מביאה עוזרת פעם בשבוע. זה לא פותר את כל הבעיה של סדר וניקיון אבל נותן איזה מרווח נשימה ויש כמה ימים בשבוע שאני מרגישה שכיף לי להיות בבית.
לפעמים באמת כשיש לי מעט אנרגיה אני מפעליה את הילדים לסדר ובעיקר מסדרת בעצמי וזה כן נותן קצת יותר מרווח נשימה ואווירה טובה, מצד שני יש ימים שזה נורא חבל לי לבזבז את האנרגיות על סדר ונקיון.
אבל את צודקת
ובהחלט זה חשוב לקבל את עצמי בהבנה כדי שלפחות המצפון לא יחגוג בתוך כל הבלגן שחוגג פה
לא רק לקבל את המצב
לדוג לפעמים עזור לי להכין בסלון פינות משחק שונות שאני יודעת שיתאיםצלכל אחד לפחות משהו ואז כשחוזרים מהגן אני ישר מכוונת לשם כשהם רואים את המשחקים מול העניים יכולים יותר מהר לצלול למשחק
מים- קניתי כוסות פלסטיק שקופות קטנות ואני ממלאה להם בזה ככה הם מרגישים שזה עד למעלה
מי ששופך מקבל מגבת - לך תנגב ושים את המגבת בכביסה
היו רבו על הצלחות אז אני לא נכנסת לפינות ולמריבות שלהם
הלכתי למזווה הבאתי צלחות חד''פ מיוחדות שנשארו לי מהאירוע האחרון וזה םתר את המריבה
לא אכפת לי על הצלחת או 'על החינוך'- קודם כל משיגה שקט(את החינוך אני משאירה לזמנים יותר רגועים וכן, לא חושבת שזמן מהומה זה זמן לחנך)
זה נכון, אני בהחלט צריכה לאמץ את הגישה. למשל לילד שיש לו נטיה לשפוך מים לתת לשתות מהבקבוק שלו.
כשהם רבים או מציקים אז לתת דברים אטרקטיביים (לא חינוכי בעליל, מקווה שזה לא יגרום להם להבין ששווה לריב), כשמפזרים משהו במקום להתעקש איתם שיאספו פשוט לאסוף בעצמי. כאילו לא להיכנס לפינות שמביאות כעס ועצבים.
מעניין לנסות, אם לוותר להם לא יגרום לי להיות עוד יותר ממורמרת עליהם?
לק"י
זה מעולה!
בטח כשהם רבים על סתם שטויות משעמום/ עייפות
המיקוד זה הסחת דעת
זה לא פרס כשהם רבים זה פשוט שישכחו מהמריבה כי הרבה פעמים רבים מעייפות שיעמום וכו והם צריכים את העזרה שלנו לצאת מזה אני לא רואה בזה פרס אני רואה בזה הפחתת תסכול לכל הצדדים
ולכן בעיני זה חינוכי מאוד- הרגעת הרוחות בדרך רגועה וטובה
וגם לא הכוונה לאסוף במקומם אלא להפוך הכל למשחקי
לעשות משחק כלשהו שכולל איסוף משחקים
לדוג לאסוף לפי צבעים
אצלי עובד שאני שמה שיר ועד שהוא נגמר כל אחד צריך לגמור את המשימה שלו
זה פשוט הסחת דעת מהמריבה.
גם הם לא אוהבים את המריבה,
אלא עכשיו במצב רוח פחות מוצלח,
וכשאת פתאום שואלת 'מי רוצה לשחק בx?' או לצבוע או וואטאבר,
הם פשוט שוכחים מהמריבה.
לא לבוא לילד שעשה בעיה כאילו את רוצה לשחד אותו.
לגבי לאסוף - אולי שווה לתת משהו טעים בסיום האיסוף? משהו קטן.
או שאני אומרת שאם רוצים להוציא משהו אחר שהם מאוד רוצים - קודם לאסוף כדי שיהיה מקום ולא יתפזר.
אני ממש מסכימה עם הלשחרר.
חושבת לעצמי, באמת לטווח הארוך עדיף לילדים אוירה נעימה ואמא רגועה מאשר אוכל מגוון/ פעילויות אטרקטיביות וכו'.
יום אחד היה לי מאוד חם, ולא היה לי כוח וחשק לבשל, אז נתתי להם קורנפלקס עם חלב. היו תקופות שזה היה אוכל שגרתי כי בהריון לא הצלחתי לבשל, אבל הפעם זה היה פשוט כי רציתי שתהיה אוירה נעימה וכיפית למרות שהיה לי נורא חם.
אולי אפילו תכיני לעצמך רשימה של 'מאגר' פתרונות לזמן חירום. בר בצק זו תעסוקה כיפית, סיפור, דפי צביעה... ממתקים פה ושם.
ולפני שכולם מאבדים את זה, להוציא משהו מיוחד מהמאגר.
מצב הרוח שלנו משפיע עליהם, וגם מצב הרוח שלהם משפיע עלינו... כשהם רבים ומשתוללים ושופכים אני מתחרפנת, אבל זה רק גורם להם ליותר מתח. אם מצליחים לשמור על אווירה רגועה, זה טוב לכולם.
אוסיף משהו בכיוון..
הילדים רבים ומתווכחים - אני לפעמים מפעילה סיפור שמע.
לפעמים הם מנסים קצת להתווכח ולהחליט מה לשמוע אבל אני אומרת שזה מה שאני בחרתי וזה מה ששומעים עכשיו. ושאפשר לבקש בקשות לאחרי שזה ייגמר. לרוב תוך דקה כולם מתחילים להקשיב ומשהו באווירה נרגע קצת.
כשרוצים להתמלא בכוח באנרגיות
במצב שפחות מאפשר
זה מפחית אנרגיה במקום לתת
הנמכת ציפיות והתאמה למציאות יכולה לתת קצת אנרגיות
יפה צריך לזכור את זה
אם אני באיזה מצב נמוך לתקופה הרבה פעמים כשבעלי אומר לי לכי תעשי לך משהו נחמד אני מפנה לך ערב
זה סתם מעצבן אותי כי אין לי אנרגיות להתמלא באנרגיות
גם אם אני הולכת לאיזה מקום אני על קוצים
נראה שקצת ענית לעצמך...
כשאת מרוקנת את לא נחמדה.
אז איך מטעינים אותך?
קודם כל להיות קשובה לעצמך. לא להגיע למצב שבו את על הקצה, את מרגישה שקצת עמוס לך, תעצרי תבחני למה את זקוקה. שקט? רוגע? אוכל? אויר? חברה?
ובהקשר הזה; מראש! כמה שאפשר שינה טובה, אוכל טוב, הפסקות שקטות לעצמך בחדר פה ושם, דברים שממלאים אותך.
לגייס את בעלך להיות חלק מזה כשהוא נמצא: להגיד לו אני חייבת עכשיו שקט ואני לא מסוגלת, קח בבקשה פיקוד.
לגבי התמודדות עם כעס זה נושא שצריך ללמוד אותו לעומק, אבל בגדול, הדרך היא קודם כל להבין מה הפעיל אותי כרגע, ולתת מענה לעצמי, ואז ממקום פנוי רגשית, הרבה יותר פשוט לבחור איך להגיב ואנחנו לא תגובתיים.
ומעבר להכל- חמלה לעצמך. חופש זה מאתגר. ילד על הרצף זה מאתגר. הריון זה מאתגר.
כל זה יחד זה מאתגר מאד.
זה טבעי שלפעמים קשה, שלפעמים נופלים, שלא תמיד מצליחים להיות בטופ שהיינו רוצות.
לחבק את עצמך, וללמוד איך לקום ואיך להתנהל טוב יותר מתוך חמלה עלייך שמשתדלת לעשות מה שאת יכולה ומעבר לכך.
הריון שני משמח ורצוי מאוד, לא מצליחה להתחבר אליו... כאילו עובר לידי כזה... החיים כל כך עמוסים, מדיי פעם מרגישה כאבי מתיחה של הרחם או השדיים, נזכרת שהוא קיים... עוד לא מרגישה תנועות, שליש ראשון היה קשוח אבל הרבה פחות מהקודם ב"ה תפקדתי ממש. לא מרגישה עדיין חיבור לעובר.
עכשיו פעם שעברה הייתי מאוהבת מהבטן, מה זה מהבטן מהסטיק החיובי... הפעם באמת שלא מרגישה קשורה רגשית כ"כ לעובר. מה אפשר לעשות כדי להתחבר יותר?
מה שעזר לי להתחבר: לקנות לבייבי ולי דברים מפנקים, לדבר אליו, לקרוא מה קורה איתו כל שבוע
והכי עזר לי לטפל באחיין ניו בורן. נזכרתי איזה מתיקות ממיסה זאת והתחלתי ממש לחכות ללידה🙂
הריון ראשון בקושי התחברתי להריון
גם הרגשתי זוועה והקאתי בלי סוף
אומנם רציתי מאוד את ההריון והילד אבל היה לי ממש קשה להתחבר.
בהריון שני הרגשתי הרבה יותר טוב
וממש הייתי מחוברת לתינוקת והתלהבתי מכל דבר בהריון
ותופתעי כשהילדים נולדו זה היה הפוך.
הראשון שנולד מהשניה הראשונה הייתי מאוהבת בו קשות עד היום
ורק ילדתי (אחרי הריון סופר קשוח) כבר רציתי עוד אחד
והייתי חייבת למנוע אחרי קיסרי.
ואצל השניה למרות שההריון היה כזה טוב
לקח לי כמה ימים להתחבר לתינוקת
אומנם כיום היא אהבת חיי ואחת הילדות המושלמות ביקום
אבל לקח כמה ימים מהלידה עד שהרגשתי את זה
במקומך הייתי מניחה לעניין, מאוד הגיוני שאת עמוסה ועסוקה וקשה לך להתחבר.
מהניסיון שלי אין לזה שום השפעה על הקשר לתינוק אחרי הלידה.
קודם כל. חיבוק לך
זה נראה לי נורמאלי ( הייתי ככה בהריון ראשון ). אמנם אני מתרגשת אבל החיים הרבה יותר עמוסים ושוכחת הרבה ...
מה שכן התחלתי להזמין דברים לאחרי לידה ולתינוק וזה כן עוזר לי.
אממה, מרגישה שבעלי לא מחובר בשום צורה, מגיעה לרב הבדיקות איתי כי אני די מחייבת אותו אבל לא רואה עליו שום התרגשות ושום כלום וזה קשה לי ממש!
פעם שעברה היה בהתלהבות ואני הייתי ההפך
מרגישה שחסר לי שהוא לא שם רגשית... החיים הרבה יותר עמוסים בשבילו + המלחמה שעשתה עליו ממש רושם אבל עדיין קשה לי
יש מה לעשות?
גם בעלי כך.
חושבת שאולי בגלל שהגברים לא עוברים את כל הבדיקות ולא מרגישים כמונו את התנועות יותר קשה להם להתחבר .
בעלי בד"כ מאוד מתרגש ומתחבר לתינוק בלידה..
אני בכל זאת משתפת במה שמרגש אותי
ובגלל שזה כבר לידה מתקדמת..אני יודעת שבסוף הוא אוהב אותם..רק שהוא לא טיפוס רגשן..וההריון לא ממש נוגע בו..
לא מתלהב מלהרגיש בעיטות
אני זאת שמזמינה בגדים או ציוד שחסר
ולסקירה אני מכריחה אותו לבא חח
וזהו בערך
מכירה הרבה גברים ככה
ומבינה כי גם לי היה מתחשק שיתלהב יותר
ההריון הוא אצלך בגוף, את מרגישה אותו פיזית, רגשית, הורמונלית. מרגישה תנועות. ברור שאת תרגישי חיבור, את לא יכולה להתנתק גם אם תרצי.
אצלו זה מידע קוגניטיבי וזהו לכן קשה יותר להתחבר
אני יודעת שזה לא רלוונטי לכולן, אבל לאלה שההנקה מונעת להן לגמרי -
באיזה גיל הייתן מפסיקות להניק?
יש בבית כמה ילדים ב"ה, אבל אני כבר בשנים האחרונות של הפוריות בדרך הטבע, ומאוד רוצה עוד ילדים.
את הקודמים הנקתי יותר משנה, ואפילו הנקות בודדות ביום מונעות לי הריון.
מה אתן אומרות? באיזה גיל התינוק/ת כבר לא כל כך צריכים את ההנקה והגיוני להפסיק בשביל לנסות להכנס שוב להריון?
אבל אני צעירה
אני חושבת שאם הזמן מתקתק אז הייתי מפסיקה בגיל שנה לא לפני
הגיוני ברגע שאת רוצה להיכנס להיריון.
מאיזה גיל הייתי עושה את זה? כנראה סביבות גיל שנה.
למרות שהיו קולות שאמרו שצריך כי הנקה זה מכווץ רחם
תכלס לא הפסקתי
ונקלטתי ברוך השם
החלב התמעט לקראת כניסתי לחודש רביעי אז הגברת בת השנה ו4 דאז לא גלתה יותר ענין
ורק אז הפסקתי להניק
שתיהן היום בנות 4 ו-6 עוד מעט
כך שנראה שהן בסדר
נשים שההנקה מונעת להן...
היא לא יכולה להכנס להריון כשהיא מניקה
אחרי גיל שנה כשכבר לא חייבים הנקה/תמ"ל מאמינה שכן.
כלומר נכנסת פעם להריון תוך כדי הנקה?
אצלי פעמיים לקח שנה ו-3-4 חודשים, ואצל הקטן שנה וחצי בערך. ועוד הנקתי גם בלילות.
חוזר המחזור?
יש מצב שהמחזור חזר אבל ההנקה עדיין מונעת?
לק"י
זכור לי אבל שלפעמים בהנקה הגוף מנסה לבייץ ולא מצליח, ואז יש מחזור בלי ביוץ.
לא בטוחה שאני זוכרת נכון. מקווה שיש פה מישהי שתדע לדייק אותי.
מה שכתבת שהגוף מנסה לבייץ - זה מה שאומרים כשיש הפרשות כמו הפרשות של ביוץ, אבל אז אם לא יהיה ביוץ בסוף, גם לא תהיה וסת.
כמו שכתבו שברירית דקה מידי או כאלה דברים,
ויש גם סיטואציה של להיכנס להיריון ההנקה בלי מחזור בכלל מהלידה...
למרות שעוד הנקתי.
לכל ההריונות שלי נכנסתי תוך כדי הנקה, אחרי שהיא מנעה לי לזמן די ממושך.
ולשאלה הפותחת - אני לא הייתי מפסיקה הנקה לפני גיל שנתיים רק מהסיבה הזו.
אם התינוק הנוכחי מתחת גיל שנה לא הייתי עוצרת, זה לקחת לו משהו חיוני להתפתחותו הגופנית, הרגשית בשביל מישהו שלא קיים ואולי גם לא יהיה...
מעל גיל שנה כבר לא חייבים הנקה/תמל אז זה פחות חובה בעיני ואז לגיטימי להפסיק כדי לזכות בעוד הריון.
גיליתי אצל הגדול שאפילו הנקה אחת ביום מנעה לי.
לקח כמה שבועות אחרי שהפסקתי לקבל מחזור.
אצל הילד השני הפסקתי אחרי 9 חודשים.
ביססתי לו קודם את רוב הארוחות, ב"ה הלך מאוד בקלות ודאגתי לסטוק במקפיא.
בגיל 11 חודשים בערך התחלנו מטרנה.
דאגתי שעד גיל שנה גם כשלוקח בקבוק אני מאכילה אותו, לא לבד, ולא בעלי (אלא אם כן היה צורך כמובן...) וזה זמן שלנו לליטופים/שירים. שישאר החיבור.
זה היה לי החלטה מאוד לא קלה.
אם הייתי 15 שנים יותר צעירה לא חושבת שהייתי מפסיקה.
זה קשה שיש את עניין השעון הביולוגי. וחלום למשפחה גדולה. אבל אומרים תודה לקב"ה על מה שעברנו ועל מה שיש היום! ויש המון טוב🥰
אצלי בראשונים ההנקה מנעה לחלוטין, אחרי שהפסקתי להניק + חודש חודשיים נכנסתי להריון, בלי לקבל מחזור.
גם הנקה פעם ביום בגיל כמעט שנתיים מנעה לי לחלוטין.
עכשיו עם הקטן באופן מפתיע חזרה לי הווסת בהנקה, בערך בגיל שנה וחצי.
גם כי קשה לי עם התלות הזו.. חייבת להתאוורר מידי פעם ולא להרגיש שאני צריכה להניק או לשאוב (אחד הדברים השנואים עליי), ובכלל זה עושה לי לחץ כשהם גדלים להרגיש שאני מקור האוכל שלהם ואם אני לא שם אז לא יהיה מה לאכול (תפיסה שקיים אצלי בראש) , אז מתחילה להשלים להם תמ"ל כשהם נכנסים למסגרת.. ולאחר מכן מפסיקה בהדרגה בעיקר כשמתחיל לצמוח להם השיניים, לא יכולה להתמודד עם הנשיכות.
זה משהו אחר
גם אני מתלבטת עכשיו אם להפסיק כי כבר קשה לי התלות וההנקות בלילה
אבל אני לא אפסיק רק משיקול של עוד הריון
כשיש מכלול שיקולים אולי כן
אם את בסוף שנות הפוריות
והתינוק מעל גיל חצי שנה יכול להיות שכן הייתי מפסיקה.
עם רכב ותקציב של מקסימום 600 ש"ח 🙈
ראינו כסא שנכנס בתקציב אבל הוא בתקינה אירופאית... זתומרת בלי חגורת חזה וזווית ישיבה די חדה גם עם הכרית של הניו בורן...
מצד שני הסלקל די מפתה כי הוא מתחבר לעגלה בקלות אבל לקשור אותו כל פעם ברכב נשמע לי די סיוט 🫣
אשמח לשמוע את חכמת הקהל 🙏🏻🤭
והוא קבוע ברכב...
במקרים בודדים השתמשתי בו וזה דווקא היה נחמד
ולא כזה קשה לקשור כל פעם
ואנחנו משאירים קבוע ברכב.
מוציאים רק אם צריך לפנות מקום.
אפילו לא בדקתי אם הוא מתחבר לעגלה.
והם מתחברים ומתנתקים בקלות ממש
(את לא מתחילה להתעסק עם החגורה)
מבחינה בטיחוית עדיף כמה שפחות לפרק ולהרכיב כסא/סלקל
ככל שההתקנה יותר בקלות ככה רמת הבטיחות עולה
כי התקנה לא נכונה ומדויקת נפוצה מאוד וגם הסלקל/כסא שמדורג בטיחוטחת גבוהה- לא שווה כלום אם לא מתקינים אותו כמו שצריך
קחי בחשבון שסלקל זה עד גיל שנה
ואז תצטרכי במילא כסא בעוד 600 שקל
אז אני כבר הייתי קונה ב1200 שקל כסא איכותי יותר
כבר ב900 שקל את יכולה למצוא משהו טוב
בגלל השיקולים האלה חשבנו על כסא קבוע כדי להיות בראש שקט גם על ההתקנה וגם כבר כמה שנים קדימה...
אבל לצערי התקציב באמת מוגבל אז מתלבטת מה עדיף 🙈
בשילב, במבצעים.
עלה לדעתי 500
אין לו את כל הפונקציות של להסתובב וכו
אבל הוא נח, מעולה, כביס.
כדאי לבדוק בחנויות.
הייתי מחפשת כיסא מגיל לידה שבהמשך מסובבים אותו והוא עד גיל גדול יותר.
כדאי עם איזופיקס- יותר בטיחותי וקל ממש לחבר
סלקל בעקרון עד שנה אבל לילדים שלי זה לא היה נח..
אני חושבת שזה דברים שצריך להשקיע בהם יותר מעגלה וציוד אחר.. אבל כמובן שלפעמים באמת אי אפשר
שם?
רוצה להרגיל אותה
אוכלים אוכל טחון? נניח פירות טחונים ומרק טחון
או אוכל אוכל רק מעוך? נניח אורז, קציצות, קוסקוס וכד
בגיל הזה היה בעיקר טחון, ובהמשך עבר לאוכל לא טחון.
בבוקר- לתינוקות נותנים פירות עם קוואקר או טחינה. בהמשך מתחילים לאכול לחם עם ממרח, ירקות, ביצה קשה, טונה וכו'.
בצהריים בהתחלה נותנים מרק טחון, בהמשך שמו לו בתוך המרק אורז/ קוסקוס. אחר כך עוברים לאוכל רגיל.
אחר הצהריים, בהתחלה נותנים בקבוק, בהמשך מביאים לחם עם ממרח ופירות.
שאלו אותנו בתחילת השנה מה הוא אוכל.
הוא נכנס למעון בגיל 8 חודשים והיה הכי קטן בקבוצה.
ככל שהילד גדל ומראה בשלות עוברים הלאה לשלב הבא מעוך וכו'
את במקביל גם מביאה מוצקים בבית
אם את רואה שהילדה זורמת עם מוצקים נגיד מעוכים את יכולה להגיד להם והם יתחילו לשלב גם מעוכים
ככה בהדרגה.
אצלנו במעון ביקשה לבצע חשיפה ראשונה של רשימת מאכלים בבית כדי לוודא שאין אלרגיה
כדאי שגם את תתחילי לבדוק ככה שתהיה כניסה חלקה
איזה שלב מרגש!
בהצלחה עם זה
שבוע 18+4 ב"ה, מרגישה תנועות. ההפרשות פחתו לגמרי..
אתמול הייתי אצל הרופאה שציינה שהמטומה ממש קטנה וכבר חסרת משמעות, לדבריה. התעקשתי שתבדוק את הגודל שלה (שבוע שעברה הייתה 27*38 מ"מ- לא מבינה בזה) אבל היא אמרה לי שזה כבר לא משנה כי היא קטנה וזה סנטימטר לפה או שם..
לגבי השלייה, היא אמרה שהיא אכן אחורית ונמוכה מעט, אך לא ניתן לדעת כרגע כלום כיוון שהרחם עוד צריך לגדול וזה אמור לעלות. סה"כ היא הייתה אופטימית ואמרה לי שאוכל לחזור לפעילות רגילה אבל לא להתאמץ יותר מידי ולא להרים כבד.
שמחתי וחזרתי הביתה.. אספתי את הקטן עם העגלה, שטפתי מעט כלים וקצת בישלתי לשבת.. נחתי בין לבין.. ובערב הפרשה שמתחילה להיות בגוון של בורדו לכיוון.. כשכבר התחלתי שבעה נקיים..
אם השלייה לא מכסה אך נמוכה, למה יש דימום? ברור לי שאם זה בגוון בהיר יחסית זה מהשלייה ולא מהמטומה...
כבר לא יודעת איך להתנהל, מה מותר ומה אסור....
יש עוד זמן עד הסקירה מאוחרת, האם בכל זאת להמשיך עם מנוחה מוחלטת?
סליחה ששיגעתי אתכן בנושא... אתן היחידות שאני משתפת ♥️
זה ממש ממש מעצבן ומבינה הכי בעולם את החששות שלך!!! את ממש מחזירה אותי אחורה לימים האלה
החרדה הזאת בכל הפרשה ממש לא נעים
מקווה ומייחלת איתך לבשורות טובות!
רק אומרת שאם הרופאה הייתה רגועה ואפטימית, זה כבר סימן מצוין!
אם את רוצה לשמוע חוות דעת נוספת אפשר להתייעץ עם פועה, אצלי הם ביצעו התייעצות עם אחד הרופאים וממש הרגיעו אותי.
לגבי הטבילה היה לי כמה פעמים ככה, שבעה נקיים ובסוף חזרנו אחורה.
היה לי פעם אחת שטבלתי בחמישי ושבת שוב נאסרתי
זה ממש ממש מעצבן
חיבוק מהממת 💓
במנוחה כמעט מוחלטת לפחות עד הטבילה
כי אחרי טבילה זה הרבה יותר פשוט עם כל הדיני כתמים.
אח"כ להתחיל לחזור בהדרגה לפעילות אבל לשמור על פעילות לא מאומצת
כי עדיין יש את סיפור השליה הנמוכה.
בשורות טובות יקרה
או המלצה לחברת נעליים אחרת
שנה שעברה בחורף הוא לבש פאפאיה ובאמצע העונה כבר היה נראה ישן ולא טוב
בקיץ הזה לבש נייטיב והן היו מושלמות (ממליצה ממש לכל לאמהות של ילדי בימבה - הנעל לא נהרסת. מכניסים למכונת כביסה כל ערב שניים ונראה חדש - יש לנו לבן ואי אומרת לכן - חדש!)
התלבטתי אולי לקנות בלנדסטון אבל אמאלה הכל יקר!
יש יותר זול מ 380? מכירות?
אגב - הנעל הזאת נוחה לילדים?
הוא בן 3 לובש מידה 26 (כן, גדול אני יודעת)
אשמח להמלצות
רוצה גם בלנדסטון לגבר..
והוא לא גדול לדעתי, גם הבן שלי לובש עכשיו סנדלים 26 והוא בן שלוש וכמה חודשים
הבת לעומת זאת לובשת 27 וגדולה ממנו בשנתיים וחצי😂
ממש חם איתן?
מדובר בילד שחם לו ומזיע באופן כללי
ילד שמטפס על הכל!
נוסע בבימבות
אני צריכה שיהיו ממש טובות וחזקות
לילד זה נראלי מידי חם
בחורף זה אחלההה
באמצע עונה..
החיקוי גם נוח? כואב לי עליו שילבש נעליים לא נוחות כל היום
יש לך המלצה לחיקוי נוח?
לק"י
אני חושבת לקנות לקטן לחורף נעלי ספורט, בתקווה שיוריד פחות.
(הוא עוד עולה לגן. שם לא מקובל לחלוץ נעליים כמו שהוא עשה אצל המטפלת😅).
הם ממש טובות ונוחות, טיפה יותר כבדות מהמזויפות, לא נכנס בהם מים בגשם.. אבל כמו שאמרת הם מאוד ישנות.. לנו יש כרטיס שוטר אז זה יצא פחות וגם היינו צריכים בדיוק לחתונה אז זה השתלם לנו.. אבל לא יודעת אם הייתי קונה במחיר הרגיל אם לא היה לי כרטיס שוטר...
מנגד היה לנו גם את המזוייף וזה החזיק בקושי חצי שנה והיה נראה ממש לא טוב.. מקולף, מקובצץ, עם גומי רופף בקיצור זרקנו אותם מהר..
גם בלנסטון מקוריות נהרסו לפעמים תוך כמה חודשים
בעבר לבשתי בלנסטון וזה היה פחות נוח מנעלי ספורט
גם הגדולים שלי באיזשהו שלב העדיפו ספורט
לקטן שלי אני קונה ספורט/ סניקרס של נייק או אדידס וזה מחזיק יותר טוב מחברות אחרות
טבדוק אותם.
מה את עושה עם הלבן שמתלכלך?
אפשר לכבס אותן (התרגלתי לנייטיב שבמכונה כל יום)? מגבון?
כי לא רוצה שילבש נעל מלוכלכת חורף שלם ובינינו על היום הראשון היא כבר תתלכלך
מגיע אלינו באופן קבוע, הנעליים מצויינות.
ממליצה ליצור איתו קשר, לא יודעת מאיפה הוא ומה גבולות הגזרה
עם החתימה על העקב
אפנה אליו - תודה על ההמלצה
לק"י
(לא בלנסטון).
החזיקו מצויין, אבל אני לא חושבת שהוא נעל אותן רוב היום. אז אולי בגלל זה.
איך כבר הגעת לחורף?😅
אני עושה הזמנות בנקסט לחורף, על פניו הגיוני להזמין כבר - לא?
אז חשוב לי לדעת איזה נעל תהיה כדי להתאים מלמעלה.. לא רוצה לצאת קיטצית מידי אבל חשוב לי שהנעל תתאים קצת לבגד
נעל בלנסטון חומה תתאים לכל הבגדים, סניקרס לבנה כנל
הבעיה שיש נעליים שלא יתאימו למשל: נעל שחורה לא תתאים לגינס כחול. מבינה?
אז אם יש לי רק נעל שחורה אני פשוט לא קונה מכנסי גינס כחולים
אני יודעת שלחלקכן אני בטח יוצאת קצת מוגזמת
לי זה חשוב ומשמח אותי להיות עסוקה בזה.
לק"י
זה צבעוני:
אולי תמצאי שם דברים נייטרליים יותר.
אבל אני לא מנעילה בסטייל...לרוב יש לילדים שלי יש זוג נעלי חורף אחד. למי שאוהב, גם מגפי גשם.
ומבחינתי מכנסי ג'ינס כחולים מתאימים לנעל שחורה. למה לא בעצם....
לק"י
יש עוד 3 חודשים בערך עד שאולי נצטרך בגדי חורף.
(אני לא מזמינה מנקסט סטים של בגדי חורף. יותר טייצים חורפיים וכאלה)
למה לא להזמין מידה 3-4?
מילאתי סל של כמה סריגים פוטרים ומכנסי טייץ חורפיים של בנים
לק"י
יש להם שם פוטרים?
זכור לי שהרוב דק.
כן ראיתי שיש הרבה דברים של חורף
מתי לדעתך יביאו עוד דברים?
אני אוהבת לדעת שהכל מאורגן מראש ולא צריכה להתרוצץ בחנויות ברגע האחרון
אשה מאורגנת💪
זה לא איזה מבצע מיוחד והמידה יכולה להיות לא תואמת
אפשר להזמין בספטמבר. זה ממש לא חורף
אני כן קונה בסיילים של חורף וקיץ כמה פריטים במידה יותר גדולה כדי להיתקע אבל מראש במחיר מלא נראה לי לא כדאי
אני לא חושבת שהוא יקפוץ פתאום למידה 5-6 הוא רק בן 3 חחח
אני צוחקת כי גם ככה הילד ענק רק שלא יעלה מידה נוספת עד החורף
אם נגיד יש סיכוי שיביאו עוד פריטים אז כן אחכה אבל אם לא - לא רואה סיבה להתעכב.
בכל מקרה אתן יודעות איך זה, חודשיים ממלאים סל עד שהכל הופך לסטטוס של 'אזל במלאי'. קנייה מאוד חסכונית
עם כמעט כל בגד חלק זה יכול לעבוד
חלק אני מתכוונת למגנס בצבע אחיד חולצה בצבע אחיד..
וכן - אני מסכימה עם זה שזו שריטה
ביקשתי מראש לא לצחוק על חשבוני
נעל קשה לניקוי לפחות החיקוים
אני לא להיות עסוקה בניקיון
או שאולי הלכלוך כן מפריע חחח התבלבלתי כבר
אני רוצה נעל שלא אהיה משועבדת לניקיון שלה כמו סניקרס בצבע לבן
רוצה אחת שתשמר לא כמו הקילופים שהיו בנעל של שנה שעברה
רוצה נעל שיהיה לו נוח ולא יבקש להוריד כל הזמן כי גם מהכיף הזה נהננו
בשביל ילדים הם לגמרי מספיקים...
אבל מקורי זה הגזמההה בעיני
יש ליקוי של ניו טראק
ממש טוב
יש גם עוד חהרות יותר איכותיות
והיה ממש מרוצה ממנו
המשיך איתו לקיץ עד שהטלתי ווטו כי הן היו נורא מסריחות כבר
קניתי בלידר
הבן שלי לא חס על הנעליים. יצאנו איתן למלא מקומות בשטח, הוא נוסע על קורקינט והיה לו נח
לקיץ לדעתי ממש לא. סנדלים או נעל ספורט כהה
הבן שלי משום מה כל הזמן ביקש להוריד אותן
בעלי נורא מפונק בכל מה שקשור לנעליים נוחות
חוששת שהוא ירש את זה ממנו כי אין לזה הסבר אחר
ומסכימה שתמיד צריך להיות בראש סדר העדיפויות נוחות.
2 זוגות ב100.
שניהם ביחד החזיקו לי עונה+ (הפלוס כי הוא עדיין משתמש בזה לפעמים בקיץ)
אף נעל לדעתי לא תחזיק עם בימבה,
אנחנו קונים נעליים מיוחדות לשימוש בבימבה שבהגדרה זה נעליים שמותר לשפשף. (אם במקרה לא יצאנו עם נעלי בימבה אני לא אאסור עליו לנסוע בבימבה)
נגיד מגף גומי (גם של לידר) או נעל אחרת מאוד זולה.(לפעמים מקבלים נעליים משומשות במצב טוב ואז זה מיועד לביבמה ולא מתרגשת מחורים)
כבר חודש וחצי מרגישה את זה לאחרונה ממש התגבר. עשיתי תור לפסיכיאטר. וגם התחלתי לקחת ציפרלקס.
2 שאלות.
1. האם ציפרלקס מוריד תחושת דיכאון? הדיכאון יותר מפריע לי מהחרדה. יותר נכון כשמרגישה את הדיכאון אז מתגבר החרדה כי מלחיץ אותי הדאון הזה
2. האם נגמלת מהכדורים מהר( למי שהיתה צריכה לקחת)?
הפחד שלי זה שאהיה ים זה לכל החיים וזה לא יעבור לבד.
בבקשה בבקשה תרגיעו אותי . אני במקום נמוך. ועל פניו לא יודעת בכלל למה יש לי את זה כי יש בעל תומך. עוזרת . יוצאת להליכות כל יום. רואה חברות... אז לא מבינה למה סובלת כ"כ
את הכדורים
לגבי השאלה למה יש את זה
לדכאון וחרדה תמיד יש טריגר/ים
פתרון אמיתי מגיע מהבנת הטריגר ומציאת פתרון
תינוק קטן/ עומס יתר זה טריגר קלאסי
כדי למצוא את כל הטריגרים אפשר לעקוב ולראות דברים שמשפיעים לרעה ומתדלקים את הדכאון/ חרדה
מבינה את הפחד כי גם אני חששתי ולא ידעתי איך אצא מזה. ב"ה זה אפשרי. כעת קשה לך לראות אבל זה אפשרי. תקחי כדורים. תעזרי לעצמך להיות רגועה. ובע"ה תצאי מזה במהרה.
אני לקחת כדור מירו. לבערך שנה וחצי שנתיים ובהדרגה הפסקתי.
לגבי הגמילה - אצל כל אחד זה אחרת.
תרגישי טוב!
ולומר שדיכאון בכלל ודיכאון אחרי לידה בפרט הוא לגמרי פיזיולוגי. השאלה "למה" היא לא רלוונטית פה. כמו שלא תשאלי מישהי למה יש לה דלקת גרון, אם יש לה בעל תומך, עוזרת, חברות, הליכות. כל הדברים האלו לא קשורים - אם יש דלקת גרון לוקחים אנטיביוטיקה ומטפלים בלי להתפלסף יותר מידי. אותו דבר זה עם דיכאון- את לא בחרת את זה, זה לא בשליטה שלך ואת חייבת להכניס את זה לראש שלך שאין שום דרך שבה את יכולה "לשכנע" את הדיכאון או החרדה פשוט לעזוב אותך.
במקביל ובלי קשר- כמו שדלקת גרון תמיד קשורה לעוד דברים בגוף ואחרי האנטיביוטיקה ובמקביל נרצה להדוק מה אפשר לעשות כדי לחזק את הגוף, ככה גם דיכאון קשור גם לנפש ולכן במקביל לטיפול התרופתי נרצה לחזק אותה באמצעות טיפול רגשי ולבחון מה קרה וקורה בחיים שמשפיעים על הנפש.
לגבי השאלות שלך:
1. צ'יפרלקס בהחלט אמור להשפיע על הדיכאון וגם על החרדה. זה לוקח זמן וגם זו תרופה די גנרית, אז תקחי נשימה עמוקה כמה שאת יכולה. מעולה שקבעת תור לפסיכיאטר, נשמע שאת ממש מודעת לעצמך וזה מעולה. שתפי אותו המחשבות האלו ובכל התחושות, זה בדיוק תחום ההתמחות שלו וזה מה שהוא רוצה לדעת - איך ומה את מרגישה.
2. אני אישית (ומניחה שכל מי שאי פעם התמודד עם דיכאון) הייתי בטוחה שלעולם לא אצא מזה ושאצטרך כדורים לכל החיים. ולקחתי דברים יותר חזקים מצ'יפרלקס. ב"ה אני לגמרי לא שם וזה פרק בחיים שלי שחלף ונגמר ואני לעיתים ממש נדירות נזכרת בו. אפשר לצאת לגמרי מדיכאון קליני גם חמור, ולמעשה הסטטיסטיקה להחלמה היא ממש טובה (לא רוצה לזרוק מספרים אבל תבדקי).
ב"ה אנחנו חיים בתקופה שיש תרופות וטיפולים ואנשי מקצוע שיודעים באמת לעזור.
שולחת לך חיבוק גדול, וכל הכבוד על האומץ להודות ולטפל זה השלב הראשון הקריטי בדרך להחלמה ובעז"ה את תצאי מזה. מאחלת לך הרבה חמלה עצמית וחמלה מהסביבה להעביר את התקופה הלא פשוטה הזאת.
תודה ענקית על התגובה. חייבת להוסיף שהדיכאון שאהיה חשה זה משו שאני חווה בשנים האחרונות ופשוט לא טיפלתי ממש. הדיכאון והחרדה מכיעים לי יותר בשעות הערב. אז במשך היום אני פעילה וכו ובערב זה ממש כמו עננה שמשתלטת . ועכשיו שאחרי לידה ממש אין לי את היכולת להילחם בתחושות האלו יותר. ולכן התחלתי טיפול תרופתי.
שאלה לי אלייך. איזה סוג של טיפול עשית לצד הכדורים?
האמת שלאורך הדרך ניסיתי כל מיני דברים, יש ספר בשם "ללא פרויד פרויד, ללא פרוזק" שמציע כל מיני דרכי טיפול אלטרנטיביות, נראה לי ניסיתי את כולן. ריצה, אומגה 3, שינה... חוץ מזה תרגלתי יוגה, ניסיתי קבוצת תמיכה, ביבלותרפיה, dbt (לא ביחד, כן? כל כמה חודשים הייתי מנסה משהו)
במקביל ניסיתי גם טיפול תרופתי לקשב וריכוז כי עלה החשד שזה גם קשור לזה.
את שואלת אם זה עזר?
ממבט לאחור נראה לי שזה היה חלק מתהליך ההחלמה שלי ובעיקר ההוכחה לעצמי שאני רוצה להילחם ולהחלים כי אצלי לפחות היה קושי מאוד גדול סביב המאבק של לבחור לרצות בחיים.
אני מדגישה שהכדורים היו הבסיס שלי לאורך כל הדרך, בלי זה לא היה סיכוי שאני אצליח לנסות לעזור לעצמי בכלל בשום צורה.
אבל הטיפול הכי הכי משמעותי שאפשר לי להוריד את הכדורים ושיפר את איכות חיי היה ללא ספק הטיפול הפסיכולוגי. וזה לא היה קל! עברתי 5 מטפלות שונות עד שמצאתי את האחת שאיתה הדברים התחילו לזוז. ב"ה עשיתי בעקבות זאת שינויים משמעותיים בתפיסות העולם שלי וגם במערכות היחסים סביבי. זה לקח כמה שנים טובות, אבל היום ב"ה אני חושבת שאני חיה חיים מאושרים ומדויקים לי יותר ממה שרוב האנשים זוכים, ואני אסירת תודה על זה.
אני יודעת שזה נשמע קצת קלישאה, ובדרך כלל אני לא אומרת דברים כאלו לאנשים שמתמודדים, כי כשאני הייתח בדיכאון שום דבר מזה לא עודד אותי, אבל בגלל שזה פורום פתוח אני מרשה לעצמי לכתוב וקחי מזה מה שמתאים לך. בלי לחץ. זה יכול להיות תהליך ארוך וזה בסדר גמור.
ואגב, מה שאת מתארת על דיכאון שנסחב שנים ועננה כזאת שיורדת בשעות מסויימות זה מאוד מאוד שכיח ושלא תתבלבלי לחשוב שאם יש לך שעות "טובות" אז זה אומר שאת לא בדיכאון. אני מדגישה את זה כי לפעמים זה מאוד מבלבל והסביבה גם מרימה גבה. "מה? את בדיכאון? תראי איזה יופי את מתפקדת!" אבל תפקוד הוא לא המדד היחיד לדיכאון. וזה שאת מצליחה להיות פעילה שעות מסוימות זה מדהים ומראה על העוצמות שלך, אבל זה לא אומר שכשהעננה יורדת כמו שהגדרת יפה, את נמצאת במקום פחות אפל ממישהי אחרת שלא מצליחה לקום בבוקר. דיכאון זה דבר חמקמק, ולכן קריטי שתמשיכי להיות נאמנה לעצמך ולתחושות שלך ולזכור שהמלחמה הזאת בתחושות היא לא דבר טבעי, והיא לא חלק מהחיים, ובעז"ה יום אחד היא תהיה מאחורייך.
אני גם מצטרפת שפעמים רבות דיכאון הוא תוצאה משינויים הורמונליים ,
ויכול להתפתח ללא שום קשר לסביבה וכדו'
באופן אישי, עברתי דיכאון ראשון סביב תחילת גיל ההתבגרות ודיכאון נוסף בהריון הראשון שלי
כשזה היה הריון סופר רצוי, סביבה מאוד תומכת ועוד הרבה נתונים טובים
ועדיין הייתי בדיכאון ובחושך.
ואני די בטוחה וגם גורמי מקצוע אמרו לי שככל הנראה האשם זה השינויים ההורמונליים.
וגם לחרדות
עוזר לי מאוד מאוד
לא יודעת לגבי הגמילה, לי זה עוזר גם לכאב כרוני. אז לא מתכננת להפסיק לקחת
וטין לי בעיה לקחת כל החיים, מה ככ נורא בזה בעצם?
ברוכה הבאה למועדון ❤️🩹
אפשר לשאול כמה זמן לקח לך עד שהרגשת טוב עם הכדור?
האם היה לך בעטת שינה בעקבות החרדה ? וכמה זמן אחרי שהתחלת לקחת את הכדור זה עבר הבעיית שינה.
אני מרגישה שהחוסר שינה בעקבות החרדה זה מגביר לי יותר את החרדה
ובאמת חוסר שינה מגביר חרדה...
עד שממש השתפר
לאהיו ליבעיות שינה אז לא יודעת להגיד
כן ייודעת שאחר כך ממש הצטערתי שלא לקחתי קודם וסבלתי ככ הרבה
@אמאל7עה יקרה!
חיבוק ענק ענק על התקופה הקשה שאת עוברת כרגע! איזו אלופה שאת קבעת תור לפסיכיאטר וגם שאת נעזרת בתרופות! וגם שאת יוצאת להליכות (מאמינה בזה מאד)! ורואה חברות! וב"ה ב"ה שיש לך בעל תומך!!!
לגבי 1., אני לא יודעת כי לא לקחתי ציפרלקס.
לגבי 2., לקחתי תרופות אחרות. ממה שחוויתי, הגמילה צריכה להיעשות בהדרגתיות כי ככה הכי נכון לגוף לעבור ממצב של נטילת תרופה למצב שאת בלי. אצלי הגמילה הייתה ממש חלקה ולא חזרתי לתרופות מאז (מעל עשור ב"ה).
יכול להיות שיש סוגים שונים, ושיש תרופות שממכרות יותר ממה שלקחתי (לקחתי כמה סוגים). אבל נראה לי שרוב האנשים שעוברים דיכאון נגמלים מהם מתישהו. ככה לפחות מהתרשמותי עם אנשים שאני מכירה וגם מהקריאה פה בפורומים כבר המון שנים. יש מקרים נדירים שמגלים שהדיכאון כרוני ושנדרש ליווי תרופתי לטווח ארוך מאד או לכל החיים. אבל לא הייתי קופצת לחשש כזה כשאת סך הכל חודש וחצי מתמודדת עם הדברים האלה ושרוב העולם לא שם, רק מיעוט קטן ❤️
(ואם אם אם מגיעים למצב כזה, אז יש עוד כל-כך הרבה מצבים בריאותיים כרוניים שמצריכים נטילת תרופות קבועה שנראה לי שאפשר ללמוד להתייחס לזה בהשלמה, אם התרופות עושות את העבודה ומאפשרות לחיות טוב יותר. אבל כאמור לא רואה סיבה לדאוג לזה בשבילך. רוב מי שלוקח תרופות גם מפסיק מתישהו).
לגבי זה שאת במקום נמוך ❤️🩹, כן זה בדיוק מה שהדיכאון עושה… ולגבי למה יש לך את זה, יכול להיות שיש כאן חוסר איזון כימי נטו, ואולי זה קשור לדברים נוספים, לעומס ולעייפות של אחרי הלידה, למתח של המלחמה או לכל מיני דברים אחרים של החיים. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור להבין אם יש מקומות שזקוקים לריפוי או לשינוי בחיים - ולעזור לנו לדייק את מה שצריך בהקשר הזה.
מה שבטוח, למקרה שמעבר לתחושת הבלבול והתהייה ("למה עש לי את זה?") יש גם קצת אולי הרגשה שאולי עשית משהו לא נכון איפשהו בדרך שהביא אותך לזה - זה לא ש"משהו בך דפוק" חלילה. דיכאונות קורים כמו שכל מיני ניסיונות קורים. ולכן אני בעד להתמקד באמונה שהדברים הכואבים שנוחתים עלינו קורים לנו כי זה חלק מהתוכנית של הקב"ה ושהם באים כדי לגדל אותנו ולהצמיח אותנו לעבר המשך התפקיד שלנו בעולם הזה.
אני ממש מאמינה שבע"ה תהיי בסדר. שעם העזרה והפעולות הנכונות תצליחי להתגבר על הדיכאון ועל החרדות, ושבסוף תגלי כמה יהלומים אספת בדרך. גם אם כרגע הכאב קשה מנשוא, אני יודעת 🫂.
שולחת לך המון תמיכה וכוחות, וגם אמונה ותקווה 🫶🏼🫶🏼🫶🏼, זאת דרך לא פשוטה לעבור, אבל יהיה בסדר בע"ה.
נראה שאת ממש בדרך טובה - קבעת תור לפסיכיאטר, מתחילה טיפול רגשי. להגיד שזה ישר עוזר - לא. למרות שלפעמים כדורים יכולים גם תוך שבועיים ממש לשפר את המצב (לפעמים הם גם לא משפיעים בכלל, אינדיווידואלי, וזה שכדור אחד לא עוזר - אז נותנים לו זמן ומקסימום מנסים כדור אחר, כל גוף מגיב שונה לחומרים שונים)
ציפרלקס בהחלט מיועד גם לדיכאון. עליי הוא לא השפיע בכלל, אבל יש אנשים שממש עוזר להם.
זאת חלק מהסיבה שחשוב ללכת לפסיכיאטר ולא רק לרופא משפחה. רופאי משפחה רושמים את הכדורים הגנריים (ציפרלקס, פריזמה וכו), אבל אם יש צורך במשהו יותר נישתי אז זה בדרכ רק פסיכיאטרים. בכל אופן- טוב שגם הרופא משפחה יהיה מעודכן.
לגבי טיפול רגשי - חשוב חשוב חשוב! בעיקר שאת מתארת שזה משהו שקיים כמה שנים… כן אגיד שכדאי לדעתי שתנסי לקרוא קצת על שיטות הטיפול השונות ותראי מה יותר מתיישב לך. ולפי זה תחפשי מטפלת. אבל תחליטי על איזו מטפלת ע"פ הכימיה שיש לך איתה. לפעמים זה קצת לצאת לדייטים עם מטפלות, אבל בסוף זה מגיע (לפעמים מגיע גם על הפעם הראשונה, וזה לא כזה נדיר)
נראה לי ששתי השיטות המובילות זה טיפול דינמי, וטיפול cbt (על כל דורותיו). אבל יש מצב שיש משהו ששכחתי (וכמובן יש עוד מיליון שיטות טיפול)
כן אם יורשה לי - אולי כדאי שתלכי למישהי עם תואר שני טיפולי. ברור לי שיש נשות מקצוע מדהימות ללא תואר שני טיפולי, אבל אם את לא כבר מכירה מישהי מדהימה שכזו - עדיף שתלכי על מישהי מנוסה ועם הסמכה מסודרת, מגדיל את הסיכויים למאצ' טוב.
בהצלחה רבה!
אה, ולגבי גמילה - אצלי לא חושבת שאי פעם אפסיק, אבל לא בגלל הגמילה… אלא כי אני באמת צריכה… אבל רבות וטובות ממני נגמלו וכשעושים את זה הדרגתי בדרכ עובר אחלה (כן החלפתי בין סוגי כדורים, אז זה סוג של להיגמל). אבל חכי, קודם תתחילי, תתנסי, כשתהיי במקום טוב בע"ה תדברי עם הרופא על איך להיגמל. בשום אופן לא להוריד לבד, זה מסוכן ויכול לעשות תסמיני גמילה.
ממש מחזקות ונותנות לי כוח.
עכשיו קצת נלחצתי מזה שכתבת שאולי לא יהיה שיפור עם הציפרלקס... בימים אלו כל דבר מכניס אותי לחרדה.
ועוד שאלה?
כמה זמן לוקח להורמונים אחרי לידה להתאזן?
ובכללי, ציפרלקס הוא מאוד נפוץ, מאמינה שלרוב מוחלט של האנשים הוא עוזר. בע"ה יעזור לך במהרה. וכשזה עוזר - זה מרגיש כמו גאולה (לפחות עבורי זה היה כך)
עדיין בקושי ישנה בלילות מהחרדה.
לוקחת 4 ימים
גם לי היו קשיי שינה והוא הציל אותי מיד. החזיר לי את השינה הרגועה בפעם הראשונה. חלק מתופעות הלוואי שלו זה תיאבון ועייפות. במינון נמוך הוא משפיע יותר.
או אולי ניתן לשלב עם רסקיו שעוזר להרגעה ושינה.
הי יקרות
צריכה את עזרתכן
בשבוע 27
אחרי הרבה הריונות
אני מאוד כבדה, כאובה מאוד באגן האחורי ובבטן התחתונה
ממש סובלת
ומתקשה בתנועה
אני חולמת להצליח להגיע לרופאה שתתן לי שמירת הריון עד הסוף
יש לי מלא קשיים בעבודה
ואין לי דרך להתחמק מהם חוץ מלהודיע שיש לי בעיה רפואית ויצאתי לשמירה.
גם כמובן גם אתגרים עם הילדים ובעל במילואים
שפשוט העומס
ושאין לי זמן כמעט למנוחה ולנשום.
בין בית והילדים והעבודה
החודש פשוט נגמרתי.
אני מבקשת מניסיון מי מכירה רופאה פרטית
או שמקבלת בלאומית
שתזרום לתת לי שמירת הריון ???
עזרו לי
תודה יקרות
הסיכוי שביטוח לאומי יאשרו לך הוא קטן, אם אין סיכון לך או לעובר, או בגלל אופי העבודה.
לא רוצה לבאס, אבל שתדעי...
חיבוק! נשמע באמת יותר מדי🥲.
שתצדיק את זה
אורטופדית/ גניקולוגית/ נפשית/ וואטאבר שתעיד על כך שלעבוד זה בעייתי כרגע בגלל מצבך הרפואי
את יכולה לנסות לקבל אבחנה של סימפיזיוליזיס אם את נורא כאובה ובגלל זה את זה סובלת. את זה מאבחן אורטופד
אבל זה לא מבטיח אישור של ביטוח לאומי
צריך סטיק חדש כל פעם, אם הסטיק הראה שגיאה - הוא משומש כבר.
זו פעם ראשונה שאת משתמשת במכשיר?
צריך קודם כל שהסטיק יהיה בתוך המכשיר, ואז שיקבל את הטיפת דם.
ושמתי עליו את האצבע עם הדם וזה הראה שגיאה.
אתמול האחות הראתה לי בדיוק איך זה עובד.
היום בבוקר זה עבד ובצהריים לא
ואז הוא מראה שגיאה
סטיק משומש - התכוונתי אחרי שהמכשיר הראה שגיאה צריך להחליף סטיק.
אם כמות הדם קטנה מדי - צריך לדקור על מספר יותר גבוה, או ללחוץ על האצבע שיצא טיפה יותר דם.
לא זכור לי מקרים אחרים של שגיאה 🤷🏻
יופי! כל הכבוד שהתקשרת ושחשבת על זה בכלליראת גאולההבן שלי מתוק ושמנמן בן 3 חודשים
מחייך לכל דורש וצוחק בקול
הוא מנסה לתפוס חפצים, ממש שולח ידיים אליהם, אממה- הידיים שלו מאוגרפות
לא כל היום, בעיקר כשמתרגש ומתלהב (לתפוס משחק זה נורא מלהיב)
בטיפת חלב של גיל חודשיים האחות אמרה שיש לו טונוס קצת גבוה, אך עדיין לא מצריך טיפול מעבר..
זה קשור? איך אני יכולה לקדם אותו?
אשמח לעצות;)
הוא מצליח לתפוס משחק בידיים,הן מגיעות לקו האמצע?
עדיין קטן בגדול 🤗
לא מצליח לתפוס, כי הידיים כמו אגרוף
לגבי הילד שלי שגם היה עם טונוס גבוה, אמר לי פיזוטרפיסט לא לשים אותו בטרמפולינה, וכן לשים אותו באוניברסיטה או עם צעצועים מעליו.
בטח לגוגל יהיה יותר מידע.
אפשר אולי לפתוח לו בעדינות את האגרוף ולעסות את היד (אם זה נעים לו).
אני חושבת שזה עדיין בטווח התקין, ויכול להיות שהוא פשוט ילמד את זה עוד שבוע שבועיים חודש.
זכור לי שללטף את גב היד המאוגרפת עוזר לה להשתחרר.
הייתי מבקשת מרופא הילדים הפנייה לפזיותרפיה.
סיכוי סביר מאוד שאחרי האבחון או שתקבלי כמה טיפולים בודדים או שתקבלי רק הדרכה חד פעמית אבל תקבלי המלצות התפתחותיות מאשת מקצוע זה יכול ממש לקדם אותו וגם אם יש בעיה קלה הוא מהר ממש יצמצם את הפער עם כמה טיפים קטנים.
ולא להסתמך על בדיקת אחות לעניין טונוס. הוא יגיד לך אם זה תקין...
ומצטרפת להמלצה על פיזיו' אם צריך, ואפשר גם עיסויים ושחית תינוקות.
בהצלחה
אני בתור תינוקת הייתי עם טונוס גבוה ממש.. אז כנראה עבר בגנים
אני ממש רוצה להביא גם שירותי אריזה אבל מניחה
שזה ממש יקר
מה עושים במצב הזה
ואיך פורקים אחר כך הכל ועוד בחופש עם ילדים
אני בקושי מתפקדת בבית ביום יום 😳
הרגשתי ממש לא טוב, הקאתי והייתי חלשה.
אצלנו ההורים באו לעזור אז זה הקל עלי, אבל אם הייתי יכולה הייתי דוחה בכמה חודשים בשלב שכבר יותר קל.
מציעה להיעזר כמה שיותר..
בהצלחה!
והיא ארזה לי ביעילות ובמהירות המון מהבית.
מה שהיא ארזה ביום היה לוקח לי לפחות כפול אם לא פי 3.
שילמתי לה לפי שעות, כמו על נקיון.
ככה את גם יכולה להחליט מה הכי קשה או צורך זמן ואת זה לתת לה, או להפסיק באמצע אם זה נהיה יקר מדי , ואז לפחות חצי ארוז
זה לא אותו דבר בכלל כי כמות החפצים שהייתה לנו אז שונה לחלןטין
אבל בגדול בעלי ארז ולפריקות הבאתי חברה שתעזור לי
זה לא ככ קשה לארוז לבד, עשיתי את זה פעמיים (דירות 3 חדרים. מניחה שאם יש יותר חדרים זה קצת יותר קשה).
אם יש לך אמא או חברה שיכולה לעזור לפרוק זה ממש יקל.
אבל לא חייב הכל בבת אחת
תעשו תורנויות איתם. אחד איתם אחד אורז/ פורק
או אם אפשר עזרה בתשלום. עם הילדים אפילו ולא עם המעבר
עזר לי מאוד לארוז בצורה כמה שיותר מסודרת ולא סתם לדחוף לארגזים.
לא התאפשר לי להביא עזרה בתשלום אבל חברות עזרו לי קצת פה ושם. את הרוב עשינו לבד.
לפרוק פרקנו כל פעם כמה ארגזים.
בהצלחה🤍
עברנו דירה בתחילת הריון וגם בסוף
כמובן המעבר של ההצחלה היה הרבה יוצר קשה
מציעה לארוז בצורה מסודרת זה מאוד ייקל עליך
ולא לחכות לרגע האחרון הלחץ גומר
תשימי לב ממש לכוחות שלך ולצרכים שלך לגבי אכילה ושתייה למרות שזה משוגע לגמרי!!
כמה טיפים שזכורים לי:
להיערך מראש - להשאיר 2 סטים של בגדים לכל אחד בחוץ ואת כל השאר לארוז אפיחו שבוע וחצי או שבועיים קודם. כל לילה כיבסתי וייבשתי והיה קל למצוא את הבגדים של כולם כי לא היה הרבה כביסה לקיפול.
בערב שלפני המעבר כיבסתי את כל מה שהיה בסל וייבשתי במייבש - וארזתי בתיק מסויים כך שידעתי שיש בגדים לכולם בתיק המסויים ההוא גם אם לא אספיק לסדר את הארונות.
לשים בתיק מסויים מצעים ופיג'מות לכולם ללילה הראשון.
להביא נוער שיעזור (לצערי לא ידעתי לעשות את זה במעבר ההוא)
למצוא מישהו שינקה מראש את הדירה החדשה - בדגש על ניקיון יסודי לשירותים!! אמא שלי הגיעה לעזור ביום של המעבר ואמרה שזה לא שירותים שרלוונטי שאישה בהריון תנקה..
אני נגמרת רק מלקרוא
אני אנסה להביא עזרה בתשלום
ממש יש לי טראומה ממעברים קודמים שגם הייתי בהריון באחד מהם
שנשארים מלא מלא דברים לסוף וזה מתיש ממש!!!!!! הכי מתיש שיש
וגם אם הבית לא נקי מאה אחוז זה ממש להקיא מבחינתי
בפועל זה מתחלק לשלבים שונים
ככלל- לארוז זה לא קשה..ולגמרי יכל להתאים בהריון גם.. תלוי כמובן מה..לא הכל.
לפרק- יש דברים שבדר''כ נשים יעשהו יותר טוב ולאו דוקא נחשבים מאמץ. ויש עבודות שמתאימות לבעל יותר. ובכל מקרה במיוחד בימים הצמודים למעבר לפניו ואחריו- ממליצה להעזר בבייביסיטר או למצוא פתרון לילדים כי קשה לעבוד איתם בין הרגליים.
בהנחה שהבעל לא מגוייס כרגע כוותבת נה נראה לי יכל לעזור מנסיוני- ותשתדלי מה שאפשר לעשות בישיבה...
א. לדאוג למלאי קרטונים מספיק בגדלים שונים
ולכתוב על כל קרטון מה יש בו.יש היום מדבקות מוכנות בצבעים שונים למעבר
ב. להתחיל ממה שלא בשימוש בכלל- בגדי חורף או בגדי אחסון, שמיכות וצעצועים שלא בשימוש יומיומי תחפושות וכו
ג.לצמצם - להשאיר מעט בגדים, מעט כלי מטבח, מעט צעצועים וספרים..
לארגן תיקים למעבר וליומיים שאחריו עם ציוד ובגדים הכרחיים
ככה עד שלאט לאט עוברים פינה פינה
הכי קשה זה הפריטים הקטנים שמשאירים לסוף
תשתדלו להערך עם אוכל קל ומוכן כמה שיותר בסוף..לחמניות עם ממרחים או טבעולים בטוסטר אפילו
אם בעלך לא נמצא לעזור- היתי מביאה בחורה שתיתן יד או עם הילדים או עם האריזות.
ד. פירוקיםשל ארונות וכו -סתימת חורים בקירות וכו זה בעיני רק לבעל..אם לא נמצא לשלם למישהו
לדאוג לשלם למישהי שתנקה את הבית לפני ההובלה.
ה. אחרי המעבר- לתת לבעל להרכיב ארונות וספריות וכו
ולסדר בכל חדר קרטונים מתאימים
לדאוג לבייביסיטר לילדים
ולהתחיל לארגן מהסלון-מטבח שזה הכי הכרחי ושימושי וגם עושה רוגע שיש סדר בסיסי
ואז לעבור לחדרים לארונות לבגדים למשחקים..
אבל לא הכל בבת אחת
וגם פה אפשר לקחת נערה לעזור
ובעלי עשה כמעט הכל.
הוא ארז את רוב הבית לבד, היה עם המובילים (אני הגעתי בהמשך היום), אני הייתי שהביאו את הארגזים ביחד איתו ועם אמא שלו.
הם גם פרקו את מרבית הארגזים ואני רק עזרתי בניהול מה לשים איפה.
ועם כל העזרה עדיין היה לי קשה ממש.
ממליצה בחום לקחת כמה שיותר עזרה
גם יצא לי להיות ועוד היה מאוד עמוס סביב מילואים של בעלי וחופש גדול
אז באריזות התחלתי לארוז כבר סביב יולי ולקראת המעבר הבאתי עזרה מהמשפחה סיימנו הכל ועברנו דירה האחיינים שלי היו אצלנו לפני ועד לאחר המעבר ואחיות שלי הגחעו בבוקר המעבר ועזרו לפרוק את רוב הקרטונים
הייתה מחשבה לקחת חברת אריזה אבל במחשבה שנייה אני לא בראש ביום כזה שישאלו אותי איפה לשים ולפזר כל דבר גם ככה זה יום עמוס טכנית ורגשית אז העדפתי לראות בעצמי את תכולת הקרטונים ולפזר ונעזרתי במשפחה כמו שציינתי
אני תוהה האם כדאי לקחת מיילדת פרטית ללידה
תיאור קצר-לידה אחרי קיסרי חירום בשבוע 26 בשל התפתחות לידה ספונטנית
בהריון הנוכחי עובר באחוזון 99 ללא סוכרת ברוך ה'!!!
לא מאפשרים מיילדת פרטי, אז תבדקי אם זה בכלל רלוונטי.
בהצלחה!
ואי אפשר רופא פרטי שם,בדקתי
לצערי
לק"י
אני ילדתי את הגדול בקיסרי חירום בגלל מצוקה עוברית ולידה שנתקעה.
ואחר כך ב"ה ילדתי 3 ילדים בלידות רגילות. כשהקטן נולד כמעט 4 קילו, ויצאתי בלי חתכים וקרעים (הוא היה גבוה, לא שמן).
לא חשבתי בכלל לקחת ליווי רפואי פרטי.
תחשבי אולי מה הסיבות כן לקחת. ואולי יוכלו לתת לך פה עוד כיוונים.
אחרי קיסרי חירום בשבוע מוקדם. חתך בשבוע מוקדם-שבוע 26,
הוא חתך אחר מחתך במועד
ובנוסף עובר מאוד גדול. עם רקע של עוברים גדולים אבל הפעם משמעותי יותר
אולי זה ילך וישתנה בהמשך
בקיצור מספר סיכונים שעלולים לגרום להם להחליט על ניתוח
מאוד קשה לי עם שינויים ורגילה ממש לבילינסון
בעלי אומר לי לזרום אבל מצד שני חוששת
לעיתים לא כדאי להיות נעולה על "רק לא קיסרי" , אני הייתי כזאת , אמנם לא לקחתי מיילדת/רופאה פרטית אבל התעקשתי מאוד על לידה רגילה, בעברי קיסרי ויש לי עוברים קטנים מאוד בניגוד אלייך וסיימתי בלידה האחרונה עם קרע רציני ברחם וניתוח בהול. יכלתי לסיים גם אחרת חלילה אם המקום שילדתי לא היה מקצועי ולא היה עולה על הבעיה מהר אלא מתעקש להמשיך הלידה רגילה.
כמובן הרבה תפילות שה' יעשה מה שנכון וטוב עבורך. תעשי את ההשתדלות שלך ואת השאר לבורא עולם. הקיסרי הקודם (לפני מעל עשור) היה קשוח, טראומטי וסיבוכים רבים והפעם ההתאוששות היתה ממש טובה עד כמה שאפשר
לכן אומרת לפעמים לידה רגילה אחרי קיסרי גם כרוכה בסיכונים ולכן במקרים כאלה מומלץ ללכת למקום טוב ולא לכל ביהח
הריון שבוע 26 ?
עבדתי קצת קשה היום בעבודה..
במפשעה.
זה הגיוני? לא בא לי ללכת שוב להיבדק רק אם זה באמת הכרחי
היום שוב התכווצויות למרות ששתיתי מלא וגם כמו דקירות למטה
אני מנסה לנוח
אבל לך אני אומרת שאם זה מטריד ברמת כאב הייתי הולכת להיבדק
כרגע יותר טוב ב"ה.
תרגישי טוב!
שוב אני......
מי שהיתה צריכה לקחת אי פעם....
כמה זמן אחכ הגיע מחזור?
הוא הגיע כרגיל או מוזר?
לא מדברת על צמוד לזריקה.
מדברת על חודש אחריה. אחרי שבטא התאפסה....
אוף.
צריכה חיבוק וגם תפילות.
אני בדיוק חודש אחרי הדימום שאחרי הזריקה
והתחיל לי מחזור מוזר מאוד
שלושה ימים כתמים חומים שחורים והיום טיפה יותר אדום
עדיין לא התקדם לשטף של מחזור
אני בסטרס רציני לגבי אפשרות של חוץ רחמי חוזר חלילה!!! או הריון כלשהו....
עם התקן נחושת.
השם תרחם עלי....
מחר נראה לי אעשה בדיקה....
אמהלהאם הבטא כבר התאפסה אז נראה לי היה אמור להיות מחזור רגיל אחריה אבל הגוף עבר משהו, אז הגיוני שיהיה שיבושים בהתחלה,
לבדוק מחר זה רעיון טוב
תודה על החיבוק והאמפתיה❤️❤️❤️ זה באמת נותן כח
בינתיים שאלתי את צ'אט גיפיטי והיה נשמע ממנו שזה תקין כי המטוטרקסאט פוגע ביצירת תאים ואז זה פוגע גם ברירית ולכן כמו דם ישן כזה...
בכל מצב מקווה על הבוקר לעשות בדיקה בייתית...
ובאלי גם להניח איפשהו את ההלם שלי
כל פעם מחדש
כמה הריון תקין זה נס נס נס
ולא משנה מה היה קודם
שום דבר לא מובן מאליו
וכמה צריך להעריך....
וגם לא פשוט לי נפשית
כי אני מרגישה שצריכה טיפה רווח בין הילדים..
בתקופה האחרונה לא קל לי ההורות
ומצד שני כשהבנתי שאני בהריון בהתחלה הייתי בשוק של חיי
אחר כך כבר שמחתי בהריון ורציתי אותו
ואז גיליתי שזה חוץ רחמי
ומטוטרקסט
וחובה למנוע 3 חודשים
ושוב מתאים לי המרווח
ושוב חוששת מחוץ רחמי
ושוב הסרט רץ בראש.....
וסתם עליות וירידות חדות שכאלה
ובתוך כל זה שואלת את עצמי
מה ה' מדבר איתי?
לא יודעת קיצור
רק הנחתי
תודה מהממות על החיבוקים
הלוואי אבשר טוב בקרוב
@אני אמא
@אמהלה
לא מצליחה לתייג....
שותפה להרבה מהמחשבות שלך... וגם בהלם עדיין מהסיפור הזה שנקרא חוץ רחמי
אז חיבוק♥️
ובעז"ה שהכל יסתדר🙏
ב"ה בדיקה בייתית שלילית...
לפחות זה...
נמשיך לקוות לטוב....
תודה לכן יקרות🩵
תרגישי טוב יקרה, בשורות טובותאמהלהנשארץי עם התקן נחושת כי לא אמרו לי שהריון חוץ רחמי אחד מעלה את הסיכון לחוץ רחמי נוסף. מאז הבנתי שהתקן נחושת הוא לא אופציה עבורי.
נראה לי חשוב שתדעי.
למרותש מבחינת הרופאים הם אמרו שאין קשר להתקן וזה אומר שיש איזה בעיה מבנית בחצוצרה וזה יכול לקרות לי באופן כללי חוץ רחמי נוסף.
אני כן חושבת שזה מההתקן.
אבל כרגע זה האופציה הכי טובה שיש לי... אולי דיאפרגמה כשיגמרו ה3 חודשים שאחרי הזריקה..
נראה..
מעניין אותי באיזה קטע הם אומרים שזה לא קשור להתקן.
אני באמת השתמשתי בדיאפרגמה אחרי שלושה חודשים והיה מצוין
אני צריכה אופניים לילדה בת 6 ולילדה בת 4. לקטנה לא כזה אכפת לי לקנות אופני איזון בשלב ראשון, אבל לגדולה נראה לי מיותר… מעדיפה כבר אופניים רגילים שתוכל להשתמש בהם לאורך זמן אחרי שתלמד לרכב. ובאופן כללי אני מרגישה אמא מזניחה כי עוד לא תיעדפנו ללמוד לרכב על אופניים, תגידו לי שאני לא כזו גרועה 🤦🏻♀️
לאופניים רגילים אפשר להוריד את הפדלים? ואפשר 'לרכב' עליהם כמו על בימבה, עם דחיפה של הרגליים ותנופה?
יש משהו בחומר הגלגלים של אופני איזון, אלו לא גלגלים מתנפחים שיכולים להתפנצ'ר, והם גם יותר קלות מאופניים רגילות,
אבל אף פעם לא ניסיתי להפוך אופניים רגילות לאופני איזון...
כשהילד מיצה את האופני איזון, קנינו אופניים רגילות לגיל גדול יותר. בערך בגיל 3 אופני איזון, ובגיל 6 אופניים רגילות.
לדעתי יותר מתאים לגיל קטן שעוד לא יכול לסובב פדלים..
בכלל לא הזנחה! שתתחיל ללמוד עכשו בנחת (דרך אגב אני ממליצה לקנות אופניים שהם טיפה "קטנות" לילדה.. הרבה יותר קל לרכוב ככה! אנחנו קנינו מידה 14 לבת 5+ ועדיין קשה לה הפדלים ובאופנים קטנות יותר מצליחה ממש בקלות)
לדעתי אין סיבה לקנות אופני איזון.
בשביל שיווי משקל שמים גלגלי עזר... לנו לא היו אופני איזון כשהיינו ילדים ולמדנו לרכב על אופניים רגילים.
מבחינתי אופני איזון זה קצת כמו בימבה משודרגת, חלק מהילדים 'לי ממש אהבו וחלק בכלל לא.
חשוב שהרגליים מגיעות לריצפה בקלות. יותר קל ללמוד ולהוריד את הגלגלי עזר
(5.5) אין אופניים רגילות
כי ראיתי עם הגדולים יותר שרכיבה על אופניים ברחוב מצריכה מודעות לסכנות שאין בגיל צעיר
למרות שאין לו אופניים ואף אחד לא לימד אותו לרכב
הוא עלה על אופניים עם גלגלי עזר של שכן ונסע
ככה שיש ילדים שיודעים לרכב בלי ללמוד
כשהוא יהיה גדול יותר וידע להיזהר
נקנה לו אופניים
על אופני איזון לא מדוושים
זה יותר כמו בימבה
אופני איזון שהופכים לרגילות הפדלים והגלגלי עזר יוצאים ונכנסים ואפשר לשחק עם זה
תכלס הוא לא התחבר לאופני איזון ודי מהר עברנו לחלק של הפדלים.
עכשיו הוא בן 4 פלוס ואני חושבת להעביר אותו לאופניים רגילות קטנות אז לבת 6 בטוח הייתי קונה רגילות
לק"י
לא יודעים לרכוב.
זה בתוכנית לקנות. מקווה שיהיו בשימוש.
יש לנו אופני איזון. מבחינתי הפלוס שלהם שמותר לרכוב עליהם בשבת. שזה בעיקר הזמן שאנחנו יוצאים עם הילדים החוצה.
היום הייתה אמורה להיות הזרעה.
שבועיים אני עוברת גיהנום.
אתמול רבנו מריבה של החיים.
וזהו פספסנו את ההזרעה שנקבעה להיום.
אין לי כוחות.
שבבקשה ימצאו שעה חדשה להיום? תמציאו משהו על תאונה אפילו... משנים מפני השלום אז בטח שלום בית...
לדעתי זה נשמע מהדברים שכמה שקשה שווה להבליג ולהתייחס לזה כאל טכני העיקר לא לפספס
קודם כל חיבוק גדול גדול...
אוף. מריבה של החיים עם הבעל זה סיוט וזה גם צריך להכנס ללוז 😉
תוקע תכניות, מחרבש את הכל, פוגע ומכעיס... ממש.
אבל, בעיני חבל לדחות בגלל זה, כשרבים החיים לא נעצרים, גם כשאנחנו רבים הולכים לתכניות שלנו בדרכ למרות שזה סיוט להגיע מריבה, כי לא בדיוק מתקשרים... אבל את עדיין אשתו, חבל לפספס את החודש בגלל זה וכל מה שעברת שבועיים הלך לפח 😵💫
היא בכתה (באותה רמה שבוכה תמיד כשהילדונת "מטפלת" בה) ומרגעה בהנקה.
רק אחר כך שמתי לב שבקצה העין שלה, לא ממש על העין עצמה אבל קרוב, יש נקודה אדומה...
נראה לכן שזה מצריך בדיקה של רופא?
אם על העור ליד, הייתי רק מנקה טוב עם מגבון עיניים. שלא ייכנס זיהום.
או מעבר, הייתי פונה טלפונית לאחיות.
קצת קשה לי להסביר (ואני לא מצליחה לצלם אותה כך שיראו בבירור איפה זה).
השאלה אם באמת אצליח להסביר לאחיות בטלפון...
וזה כאילו נמרח לה...)
פעם שנייה השבוע שנבלה בטר"ם כנראה
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך כ"ח בתמוז תשפ"ה 20:24
מניסיון.
כדאי לבדוק עם רופא.
רפואה שלמה!!
פתאום גיליתי שמה שהיה נראה כמו פצע בעין - פשוט יצא החוצה... גוש קטנטן ואדמדם. והעין נקייה לחלוטין כעת.
ההשערה שלי: הילדונת שרטה אותה בלחי (יש גם סימן לזה) וגוש בשר קטנטן התקלף, ונכנס לעין...
ב"ה!
הילדונת הזו מלמדת אותי הרבה דברים חדשים על החיים...❤️
שיהיו בריאות.😊
ומה זה לא מתאים לי ללדת עכשיו, רוצה אחרי 9 באב...
גם לא נראה לי שזה צירים ללידה, סתם כואבים, הולך ובא.
אולי אני צריכה לשתות יותר, אבל גם נמאס לי להתפנות מאה פעם ביום...
אולי מהחום, לא יודעת.
כואב לי ואני עייפה מזה.
וזה מעלה לי חששות לגבי הלידה, שכחתי שכל כך כואב ללדת... אוף.
לא יודעת מה אני רוצה מכן, אולי סתם לפרוק.
זה באמת מקל, אבל אני לא יכולה כל היום להיות סביב זה
לכל נשמה יש את השעה המיוחדת שלה ללדת
והעיקר שיהיה בשעה טובה!!
מתפללת איתך. בידים מלאות. לידה קלה כתרנגולת בזמן הכי מדוייק וטוב❤️❤️❤️
(ואימלה איזה מרגש זה ללדת לקראת חודש אב. להרגיש גאולה כפשוטו.....)
שווה את ההליכה לשירותים
אפילו שזה מעצבןןן
ושיהיה בקלות. ובזמן
השבוע התחילו לי כל ערב בעיקר צירים ממש כואבים
חלק בלילות חלק בערב
ובעקרון מבחינתי ללדת בכיףאבללל אני אף פעם לא יולדת מוקדם.. אף פעם
39+ זה הכי מוקדם שלי בחיים
וילדתי מספיק ילדים כדי לקבל הערכת מצב חח
אז ברור לי שאין סיכוי
אבל זה פשוט משגע אותי
כי הכללל כואב לי
אימאלה אני לא ינשה לילות שלמים מכאבים-לא צירים רק..כאבי אגן גב צרבות הכל כואב לי
ואז כבר בא לי להיות לפחות באמת בסוף
אם את מרגישה 'זה צירים ואת עוד בשמיני-
אז כן תהיי ערנית..ותעקבי שזה לא מתגבר..
ותקפידי לשתות הרבה זה ממש משפיע
אני קניתי לי תרכיז ויטמינצ'יק שקוף כדי לשתות כמה שיותר..
אני מקווה שזה אומר שהלידה תהיה קלה יותר. גם בשבילך.
חיבוק גם לך!
לי יש מלא תנועות בלילה. העובר בועט לי לתוך המיטה... זה באמת כואב.
משתדלת יותר לשתות. הלוואי שיעזור
