פורום הריון ולידה (עמוד 311)

בגלל ההיסטוריה של ההפלה

בהצלחה

אבל גם אני הייתי הולכת להיבדק בשביל השקט הנפשי.

על אף שזה נשמע שלב מוקדם. באיזה שבוע את אמורה להיות? יש סיכוי שלא יראו עדיין כלום

יש 2 אפשרויות: לנשום עמוק, לשתות הרבה ולחכות לשלב שאמורים לראות דופק.

לחילופין, ללכת להיבדק ולבקש תמיכה הומרונלית

אני יודעת שכדאי להוציא בזמן ווסת

תשאלי לגבי הפסיקה שלכם, אם מטמא או לא

לא אמור לגרום לדמום אך יכול לגרום לדמום.

אבל יותר קל להוציא תוך כדי מחזור שצואר הרחם במילא פתוח קצת יותר

והוצאתי פעמיים

זה לא הביא את הוסת

אולי היה כאב לכמה שעות שעבר וזהו

אבל ההוצאה עלולה לגרום לדם פצע.

ולא חייב בכלל לכאוב,יותר כואב להכניס,להוציא זה ממש יותר פשוט.

אז עניתי מניסיון שלי שלי מה שחויתי

ויודעת שזה יכול לגרום לפצע

לגבי כאב- כל אחת ומה שקורה אצלה

אם הוא כבר נמצא במנח לא טוב את לא רוצה להוריד אותו יותר אלא לעלות אותו כביכול ולהוריד אותו למנח טוב.

תרגילי ספינינג בייביז מעולים חזה ממש וגם טיפול איזון אגן כי לפעמים ש רצועות שתפוסות מידי או משוחררות מידי ואז זה ממש עוזר

והתעצלתי ללכת לאקוויבלריו.

מתחננת אליך שאל תעשי את הטעות שלי ותלכי לטיפול איזון אגן/אקוויבלריו.

הלידה שלי הסתבכה מאד בעקבות כך שהוא נכנס לא טוב.

ויש לזה השלכות על התינוק עד עכשיו!

יש לי המלצה חמה למישהי מצוינת בפ’’ת.

הלידה האחרונה שלי גם היה לי ככה כי כל ההריון בקושי עשיתי כריעות

וזה למרות שקניתי סטוק של ביבס (אל דאגה מצאתי מישהי פראיירית שהסכימה לקנות את כולם)

עם הקטן מראש התחלתי עם נוק, אבן לא הסכים ולכן עברתי למאמ 

חבל שלא הזמנת באמזון את נוק - יש להם שם מוצצים בצבעים חלקים חתיכים (אני פשוט שונאת את הדמויות שיש על המוצצים פה, שם יש חלקים)

למאם מוצץ מיוחד לניו בורן. אצלי ניסיתי מאם, סובינקס, ביבס, וכלום לא הלך. בסוף עם המוצץ ההוא זה עבד. קוראים לזה מאם קומפורט. הוא עשוי כולו יחידה אחת מסיליקון, קל משקל במיוחד כך שקל להם יותר להחזיק אותו בפה, והפטמה קצרה וקטנה יותר. בהצלחה!

KSP

אבל כן יודעת שזה תלוי בתינוק.

אני תמיד עם התינוקות שלי בבית (עובדת מהבית), ועם התינוקת הקודמת זה היה ממש מאתגר... איכשהו הצלחתי לעבוד, אבל בקושי (תכננתי לנסות להכניס אותה למסגרת, אבל בסוף זה קרה רק לקראת גיל שנה וחצי. ואז הכנסתי איתה למסגרת מלאה, בניגוד לילדים הקודמים שהיו בגיל הזה במסגרת חלקית, וזה היה מצוין בשבילה. וגם בשבילי...)

בהצלחה בהחלטות❤️

והארוחות היו בזמנים מוגדרים פחות או יותר

ישנו במיטה שלהם מגיל קטן ממש (פחות מחודש אפילו, אחרי שהעברתי מהעריסה של העגלה), בלילה בחדר השינה במיטת תינוק

במהלך היום עד גיל 3 חודשים בערך בעריסה ואז בחדר במיטת תינוק

בין לבין זמן משחקים, יציאה בחוץ וכו

לא זוכרת מה הספקתי בבית האמת.. ואם בכלל.. בשלב הזה הייתי בהריון נוסף כשהבכור היה איתי, בשמירה,  ועם הקטנה זה היה כבר שניהם יחד 

הם כן הלכו לישון באותה שעה בערך ב19.00. ואז היה לי זמן לעשות דברים בבית אחרי, אבל לא הייתי אז מקפידה שהכלים יהיו שטופים כל יום. כביסה כן הייתי עושה 

זה בדיוק השלב של חרדת נטישה, אז הגיוני שאת לא מצליחה לעשות הרבה. גם הבן שלי בדיוק למד לשבת לבד בגיל הזה, וגמע מרחקים בבית אחריי/ לידי

לא ינקו בגיל הזה 

הוא בן שנה 

קם ב8 בערך ואז הוא נודניק כזה

וגם לא מסכים לאכול כמעט כלוםםם 

ודביקי וגם כשעלי הוא לא רגוע

כזה לא סגור על עצמו

וזה באמת מגביל בקויש מצליחה לתשות קפה ולאכול אפילו בקטנה

אבל בערך שעה וחצי- שעתיים מהקימה נרדם לשעה- שעה וחצי- שעתייים

וזה בעצם הבוקר לשי מבחינתי

אבל כן הוא לא יונק וכשגמלתי מהנקה הרגלתי להרדם לבד עם בקבוק במיטה

ואז זה באמת הרבה יותר קל

אפשר לעשות קניות וסידורים, זה גיל שהוא ממש יהנה מלצאת ולהסתובב.

עבודות בית - מה שאפשר איתו ביחד. לשים אותו לידך לשטיפת כלים (על כסא אם הוא עומד או בכיסא אוכל), בינתיים לתת לו לאכול, או לשחק בכפות או כמה כלי אחסון שנכנסים אחד לתוך השני בערימה.

לקפל כביסה ביחד, הוא מעיף בגדים לרצפה ואת מקפלת ומראה לו ומדברת אליו...

לגבי היום, לפעמים אני מגלה אח''כ שעלה החום או יצאה שן או משהו כזה, ואז אני מבינה שהוא פשוט הרגיש לא טוב ולא ידע לספר לי על זה.

כנראה שגם אצל המטפלת הוא יבכה עד שהוא ירדם ויתרגל אין פה פתרון קסם. יש ילדים שיותר קשה שלהם.. 

אז לא בטוח שזה הפתרון. 

אצל המטפלת לדברים שונים מאשר בבית

לק"י

שבמסגרת הוא נרדם אחרת.

מנשא איכותי ישדרג אתכם, משהו שיש לו אופציה לנשיאת בטן וגב.

יכול להיות שיהיה לך יותר כיף לצאת איתו, וגם הוא יתפוס יותר סדר יום.

אם בא לך לחזןר לעבוד סופר לגיטימי בלי קשר לחורף, רק מציינת שיכול להיות שהמצב ישתפר.

אני חושבת שזה קורה לכל התינוקות שיש ימים שהם לא נותנים לנשום ויש ימים יותר קלים.

כן הייתי מנסה לבדוק למה הוא לא ישן טוב בצהריים.

נשמעמחי ממש מעט לגילו הזמן שהוא ישן במהלך היום.

תנסי לתת לו דייסה בבוקר שיהיה שבע טוב כשהוא קם, כמ לא ברור למה הוא נכנס ללפחות שלא רעב ועייפות בשלב מוקדם של היום.

אצלי היו ימים שאם היותר צריצה לעשות דברים שמתי במנשא על הגב.

קצת כבד ולא הכי נוח, אבל רק ככה יכולתי לעשות דברים.

היא איתי בבית .יש בקרים שמשחקת יפה על השטיח זוחלת..ויש שלא..... 

מה אני עושה?

מבינה שכנראה קשור להוצאת שיניים !..

שמה אותה בכיסא אוכל למצוץ לחם.

או מוצץ טעימות ממש אוהבת.יש לך?

אם ישנה וקמה עצבנית מנסה להחזיר לישון   

(זה תלוי תינוק מן הסתם...)

אצלי כל עוד היא היתה בשלבים של הזחילה הצלחתי לעשות בערך הכל,

בעיקר עבודות בית, היא פשוט לפעמים זחלה אחריי או שהיתה עסוקה עם ה"צעצועים" (ללעוס לטעום וכו') שלה... 

קיפול אני מקפלת בעמידה על המתלה, אבל הייתי מסתדרת גם בישיבה אני חושבת...

ומהרגע שהיא התחילה לעמוד, אז היא יותר צריכה אותי, כדי לא ליפול... 

אז פחות מצליחה לעשות דברים שצריכים ריכוז

וגם מאז שנכנסו המוצקים כארוחה, אז זה ממש לשבת ולהאכיל וזה לוקח זמן...

לגבי שינה, זה ממש תלוי, לפעמים לא ישנה בבוקר ורק צהריים קצת יותר משעה, לפעמים גם וגם... 

אני ממש משתדלת להיות קשובה אליה לזהות סימני עייפות, 

לפעמים סוג של "מכריחה" אותה לישון כי יודעת שזה יעשה לה טוב

להרדים לבד במיטה נראה לי מאתגר, רק בקבוק או עייפות רצינית שנרדמים כזה מייד אבל שניהם לא תמיד קורים

סדר יום- הסדר יום סובב סביב הארוחות בעיקר, כי אחרי ארוחה היא בד"כ רגועה ויכולה להעסיק את עצמה, ואני מדי פעם מצטרפת... 

לא עונה אחת אחת כדי לא להעיק. 

אבל קראתי את כולן..

היום היה יותר טוב.

נראה לי אני צריכה להקפיד יותר על ארוחות טובות ובזמן ואז כבר נראה יותר טוב, ולחכות שהחרדת נטישה/משהו שמציק לו יוקלו קצת, כי כרגע הוא ממש לא נותן לי לזוז...

(ואגב, הוא בהחלט יכול לזחול בכל הבית, אבל למה לו, אם הוא יכול פשוט לצרוח על השטיח :/ )

ונירמלתן לי קצת.. מודה שהציפיות שלי היו אחרות מהגיל הזה.

היא מדהימה, לא יודעת איך מגיעים אליה..

זה ממש הצלת נפשות...

יש להם הרבה אנשי מקצוע 

ד׳׳ר רונית לזר, היא לא פסיכולוגית אלא עו’’ס קלינית.

שמעתי מכמה שהיו אצלה שהיא מאד מקצועית, והיא חרדית. היא בפתח תקוה קרוב לצומת גהה.

ד"ר ברוריה נוסבוים. היא פסיכולוגית קלינית.

שהיא פסיכולוגית חינוכית אלופה ממש, אבל היא גרה בירושלים...

מצד שני היא כזאת נשמה טובה, שאני בטוחה שהיא תשמח להפנות אותך לקולגות מתאימות.

אז אם את רוצה שם וטלפון תכתבי לי בפרטי.

נופל - "אוי, סמאללה"

מושיב אותי לידו ומבקש - "אמא תספרי לי איך היה בעבודה"

מקבל מכה. אני - "אוי!" הוא - "לא נורא, אני יהיה בסדר."

הבת שלי עוברת על השמות של הילדים במעון הוא בן היא בת. ואז שאלתי על ילד שעשו לו תספורת אם עשו לו פאות.

אז אמרה אמא פאות זה של בנות כשאהיה גדולה תקני לי פאה. 

אז עשיתי לה סדר פאה זה של בנות ופאות זה של בנים

 ועוד אחד התיישבתי ליד השולחן בבוקר לשתות קפה אז היא כל רגע אומרת לי תקומי ומסדרת את הכיסא. ואז הזיזה שוב ושוב בסוף אמרתי לה שאני לא קמה אז היא אמרה תיישרי את הכיסא. ואני אקרב אותך לשולחן.   

אתמול אמרתי לבת שלי (3) שהגיע הזמן ללכת לישון

היא: "אבל אין מיטות פנויים!"

אני: "בדקת? מה הבעיה במיטות שלכם?"

היא: סתם, בדקתי, יש מיטות פנויים"

באה אליי ושאלה אותי "אמא מה זה עשירות?" הסברתי לה..

ומה זה "ולמכים ולמכות?" לקח לי כמה שניות ואז הבנתי שככה היא שרה את "ורווקים ורווקות" בעוד יותר טוב😅

באחד הימים השבוע היא אומרת לי: "אמא, אני רוצה להתחתן" (כפרה על הבלחיות)

אני: "אוקיי עם מי את רוצה להתחתן?"

היא: "עם משה מהגן שלי"

אני: "אוקיי, אז תגידי לו מחר בגן"

היא: "טוב, אז תתקשרי לאמא שלו ותגידי לה שאנחנו מתחתנים"

יפה שהבינה שצריך לסגור וורט בין ההורים😜

"ורווקים ורווקות יהיה להם סיבוך"😅

היו אצלנו אתמול אורחים, והבאנו שקיות תה לשולחן למקרה שירצו שתייה חמה. (ברגיל אנחנו בקושי שותים שתייה חמה)

הבת שלי (אוטוטו בת 3) ראתה את השקיות ומיד וידאה: "לא בעיניים, נכון?"

מסתבר שהיא זוכרת עדיין את הפעמים ששמנו לה תה בעיניים כשהיו לה דלקות...

דיברה עם בן השנה.

היא שואלת אותו שאלה, ואז משנה את הקול ועונה.

ויש לה כל מיני שיבושי מילים, כמו לנקח את האף.

ללכת, אמא ללכת.. עשתה את זה גם פעם קודמת כשהיינו 😅

עשתה כאילו אפצ'י ואמרה לי-עשיתי אפצ'י. אז הרופא מתלהב, עשית אפצ'י? וואו תעשי שוב. ייבשה אותו 🤭 (הוא לא חולה בעיקר הייתי צריכה הפניות ושיראה משהו שהתנפח)

אני מקיאה את חיי

הבת שלי - סמאללההה!!!

אני קמה מהשולחן כשהיא יושבת

הבת שלי מסמנת עם היד - שב שב

ונעלמו לי כל השאר... זה פשוט קרה עכשיו

או נגיד באמצע הלילה-אמא שב. לאחרונה היו לה הרבה ימים שהיא כי הזמן אמרה לא אבא! אמא! ממש בכתה.. אבא קום (זה הזמן היחיד בערך שלה איתו..)

לא בדקתי . היום יעשה בדיקה

אבל יש לי כאבי מחזור בלי לקבל

קרה לי כמה פעמים

אחרי שימוש בפרימולט נור זה גם הגיוני יותר כי זה משבש

אבל גם מאוד הגיוני שהוא פשוט מאחר בגלל הריון....

פרימולט נור לא מונע הריון

זה קורה כשיש הריון.

אצלו הבעיה הייתה כנראה פחד - הוא פשוט פחד לעשות פעולות "מסוכנות".

הלך בסופו של דבר (אחרי פיזיותרפיה שעזרה חלקית) בגיל שנה ותשעה חודשים, ומאז פשוט נפתח וכאילו איבד את הפחד. (כילד גדול זה חוזר לו באופנים אחרים)

ויש לי אח שהיה עם טונוס שרירים נמוך בצורה חריפה, והלך בגיל שנתיים והיו לזה השפעות גם אחר כך, אבל בספו של דבר הוא התגייס אפילו לקרבי...

וגם לי היה טונוס שרירים נמוך, הלכתי בגיל שנה ושבעה חודשים, וב"ה עקרונית לא נשארו לי שאריות מזה.

אז יש תקווה! גם אם באמת בזמן אמת זה מרגיש קשה ממש...

אצל אחד הילדים שלי הזחילה הגיעה סביב גיל שנה

גם בגלל טונוס , מאוד נמוך לא על הגבול

גם ההליכה לקחה זמן אבל לא עשינו פיזיו אז אצלכם זה בוודאי ישתפר מהר יותר בע״ה 

היא התחילה ללכת בגיל שנה ו9, אחרי הרבה מאמץ.

אני לא רואה היום קושי, היא מצמצמת פערים.

בעיני זה לא כמו עיכוב בהתפתחות השפה

התאומים שלי היו עם עיכוב רציני בשפה, וב"ה הדביקו את הפער לגמרי בתוך שנה (בעזרת גן שפה). היום הם בין החכמים בכיתותיהם

(כמובן, יכולים להיות מקרים שהפער נשאר לתמיד, אבל מניחה שזה קורה גם בהתפתחות מוטורית... בכל אופן, מסכימה איתך שקושי מוטורי עדיף על פני קושי בשפה)

הנסיך שלי- שחגג שלשום שנתיים 🥳🥳 התחיל ללכת לפני חודש! 

התיישב לבד לראשונה בגיל שנה וחצי בערך, זחל על 6 בכיל 1.7 -1.8 ,זחל גחון סביב גיל שנה וחודש 

הכל הכל היה מתעכב ממש. כל ביקור אצל הפיזיו היה התקדמות איטית כפסע (אחת לחודש היה ביקורת) 

אבל זה קרה! לאחרונה ממש התחיל פתאום ללכת. היום הוא הולך יפה מאוד, עדיין לא נעמד לבד הלי להיתמך בקיר/כסא/שולחן אבל הוא מתקדם. בקצב שלו 

ילד מושלם והאור של חיי. היה לי גם קשה לקבל את העיכוב שלו אבל ההליכה הזאת הגיע 

אצלי הוא עצלן. לא טונוס נמוך או גבוה אין בעיה. פשוט לא היה בא לו. והוא גם שמנמציק כזה היה קושי בלהרים אותו 

ועדין. לא נןעל נעליים עוד ויש קשיים אבל הוא מתקדם.

לראות אותן הולך פשוט עשוה לי אושר, וואוו. 

אז גם את תראי את ההתקדמות ופשוט תשחררי!! 

בהצלחה 🙏🌹❤️

אחרי שהיינו באבחון של פיזיותרפיסטית, במפגש הראשון אמרה שהוא יילך לבד,

והוא התחיל ללכת בשנה ו8.

כשהיה קטן היינו הולכים הרבה לגן שעשועים והוא חיזק את עצמו

רק בגן חובה עשינו סדרה של פיזיותרפיה כדי שילמד להחזיק את העיפרון.

מי שרואה אותו מהצד לא יודע שהוא היפוטוני

זה מפריע לו בעיקר בלימודים שכותב לאט ולא מאוד מובן.

הוא בחר ללכת לחוג קפוארה, הוא מתאמץ ומצליח.

הוא ילד מקסים ורגיש, ילד נחת.

זה יקרה, יהיה בסדר בעזרת השם!

*מאנונימי כי יש יותר מדי פרטים

הבן שלי בן תשעה חודשים וגם עדין לא זוחל.. וגם לא מתיישב.. כן יושב לבד, אבל כמעט ולא מתהפך (למרות שיודע לדעתי)

אני עדין בקטע של לחכות🙈 כי נראה לי שהוא כן בכיוון

רק רציתי לומר שזה לא כל כך חריג..

חיבוק על התחושות הלא נעימות🫂

בעז"ה יהיה בסדר והיא תדביק את הפער💕

הצלחתן לעודד אותי 

בע"ה נמשיך לתרגל, ולהתפלל

ואני אנסה לא חהיות בלחץ 

יכול לבוא לידי ביטוי בהתפתחות מוטורית מאוחרת.

אבל זה לא אומר כלום על העתיד!!!!

מדברת מנסיון כאמא לפגות.

וכאמא לילד שהתחיל רק בגיל שנה לזחול/לשבת וכו' ואכן התחיל ללכת מאוחר. ב"ה הוא צמח לבחור כארז.

בנוסף, אני כרגע עם הבייבי גם אצל פיזיו' במעקב צפוף מסיבה מסוימת.

זה קשה לראות שההתקדמות כ"כ איטית.

אבל אני יודעת שאני עושה את הכי טוב שאפשר כרגע

נשאר לי רק להתמיד בטיפולים ולהתפלל- לפני הכל ואחרי הכל

אז חיבוק גדול והרבה סיעתא דשמייא

שמילא יש לה קשיים גם באכילה והמום הלבבי

אז כנראה שגם אני רגישה אלייה יותר ו"מוותרת" לה הרבה שהיא בוכה.

וגם קצת עיפה כי יש איתה המום התעסקות רפותחת, היא לא במסגרת וכו'

סליחה שימאה לי פריקה

זה כ"כ מובן כל מה שאת מתארת.

ואת בכלל לא צריכה להיות עם מצפון

כי את עושה כל מה שאת יכולה בתנאים העכשויים.

וזה לא פשוט בכלל!!!!

אולי אפשר לבדוק את האופציה של מעון שיקומי?

כך את טיפולי הפיזיו' וכל השאר היא תקבל במסגרת המעון

ואת תוכלי יותר בנחת לעבור את היומיום וגם להנות מהרגע?

אולי מספיק רק להעביר למישהו אחר את הטיפולים? כגון בעל/סבתא/אחות/מתנדבת

קצת להקל עלייך כי את נשמעת בעומס רגשי ופיזי עצום?

לגבי מעון-כרגע אסור לה להיות במסגרת בכלל זה אני איתה בבית. אולי אשתמש בזה לאחרי הניתוח.

בעלי משתגל אבל צריך לעבוד, ומישהו אחר שישמור עליה אנחנו מנסים אבל היא דיי רגילה רק אליי וצורחת אצל אחיים. אבל באמת התחלנו משהו הדרגתי עם אמא שחי כי אני חייבת אוורור

לשים את הילד על שטיח/ דשא סינטטי עם בגד גוף שירגיש את הגוף שלו ביחס לסביבה. במזג אוויר כזב חשוב כמובן לחמם טוב. 

אבל אצלינו לא היה טונוס נמוך. בהמשך הסתבר שיש קצת קושי בויסות חושי.

היא כנראה ממש על הגבול

אבל מאוד השתפרה.

זה מה שהפיזיותרפיסטית אמרה-

שהיא בגבול התחתון של טונוס רגיל-על גבול הנמוך.

אבל ב"ה מאז שהתחלנו יש,דברים שהשתפרה בהם מאוד ויש דברים צריך עוד תרגול

עיכוב בהתפתחות מוטורית יכול להיות בהחלט קשור למום בלב.

מניחה שאתם במעקב ומטופלים בכל מה שצריך, 

חשוב להמשיך להיות במעקב גם לבבי וגם בפיזיוטרפיה ולהתאזר בסבלנות, נשמע שיש התקדמות אז לקחת בחשבון שהגיוני שההתקדמות איטית ואי"ה היא תשלים את הפערים עם הזמן.

הבת שלי היתה עם התפתחות מוטורית איטית, בגיל שנה גילו לה מום בלב וניתחו מיידית, אחרי הניתוח עדיין ההתפתחות היתה יחסית איטית אבל היתה התקדמות משמעותית, התחילה ללכת בגיל שנה ושמונה, לאורך כל התקופה הזו וגם כמה שנים אחריה המשכנו מעקב פיזיותרפיה.

חשוב לשים לב שכשילד מתחיל ללכת בגיל יותר מאוחר הוא בדר"כ מפחד יותר מנפילות וזהיר יותר, וזה מאט את ההתקדמות, לפיזותרפיסטיות יש טיפים איך להתגבר על זה.

ברגע שכבר הולכים שאר הפערים המוטוריים (קפיצה, ריצה ושלבים מתקדמים יותר) כבר פחות משמעותיים ונסגרים מהר.

בדיוק שבועז שעבר אמרו לנו שהפעם הבאה יגיגו לנו מצי בערך יהיה הניתוח.

תודה רב"ה על השיתוף

אני ב"ה ובתודה על על החסדים, כרגע גם בסחרחרה של מלא בדיקות וטיפולים פרא רפואיים וכד'

אז כמובן עובדת רק עם רשימות, רשימת סידורים, רשימת קניות, רשימת טלפונים דחופים ורשימת תיקונים.

וקניתי לי יומן קטן שמרכז לי את כל התורות, כן, אני מימי הביניים עם פלאפון כשר וללא אפליקציות

מבשלת פעם ביומיים שלושה סירים ענקיים, של מרק ומנה עיקרית, ואז רק צריכה להשלים תוספת קלילה.

קניות- רשימה על המקרר, מה שאני רואה שעומד להגמר או שפתחתי את החבילה האחרונה/אחת לפני מיד נרשם.

כשעובדים במשרה מלאה... אני ממש מרגישה שההורות היא משרה מלאה בפני עצמה! (ולא אפרט את כל התורים וכל הפיצ'פקס הקטנים לכאורה שאני מריגשה שיושבים לי על הצוואר עם הילדים המתיקים שלנו...)

בכל אופן, אני לא לבד בזה. בעלי ואני ביחד מנהלים את המערכת הזו. נכון שבתפקוד השוטף של הבית אני יותר שרת הפנים (סדר בבית, כביסות וכו') והוא יותר שר החוץ (בנק וכל מיני סידורים כאלה), אבל בנושא של הילדים אנחנו לגמרי ביחד, לפחות בעניין של התורים שלהם. ואני לא מדברת רק על התורים שדורשים את שני ההורים ביחד (כמו אבחנות למיניהן), אלא גם על כל השאר. פעם הוא לוקח ופעם אני. פעם הוא זה שמתקשר כדי לקבוע ופעם אני. מחליטים לפי העניין (אם מדובר בגבר אז הוא יתקשר, אם מדובר באישה אז אני, או אם מדובר בנסיעה ברכב אז הוא ייקח לתור, אם משהו קרוב לבית אז אני. וכן הלאה...)

אין סיכוי שהייתי שורדת בזה לבד... לא סתם המצב הטבעי של משפחה הוא שיש שניים שעומדים בראשה...

בקיצור - יש סיכוי לשתף יותר את בעלך בכל ההתנהלות הזו של ההורות?❤️

תורים לילדים זה באחריות שלי.

רק במקרים חריגים בעלי ייקח לתור, וגם אז אני אעשה את הטלפונים.

אבל בעלי יותר שותף בדברים בבית. הוא אחראי על שטיפת כלים וכביסות.

בקיצור, כל משפחה לפי איך שמתאים לה.

אבל מסכימה עם זה שצריך לחלק את המטלות בין ההורים.

לגבי קניות, מה שעוזר לי זאת רשימה כללית.

הכנתי רשימה של כל הדברים שאנחנו קונים בשוטף. ואז, כשעושים קנייה, אני עוברת על כל הרשימה ובודקת מה צריך לקנות. ככה פחות מפספסים דברים.

כשצריך לעשות השלמות, בדרך כלל אני קונה בדרך הביתה. לפעמים אני שולחת את הגדולה לקנות, אם זה משהו אחד או שניים שהיא מכירה ויכולה לקנות בעצמה.

כן, יש ימים שאני חוזרת הביתה עם הילדים בידיעה שאין ארוחת צהריים מוכנה. או שצריכה לאלתר משהו לשלוח להם בבוקר.

תורים הסידורים אני משתדלת לקבוע ליום החופשי שלי, ואם אין סידורים אז זה יום להספיק קצת דברים בבית (בשישי אני עובדת).

אמהות וגם אבות נמצאים במירוץ החיים באופן תמידי

כי כל ילד הוא פרויקט עם הרבה עבודה, כמה ילדים ובמיוחד כשהם קטנים זה פרויקט ענק שמצריך הרבה אנרגיות והרבה יכולות.

כשיש מודעות כזו, אפשר לנסות להערך מראש למה שאפשר, לתעדף את הדברים החשובים ולהכין תוכנית עבודה לדברים שצריך לבצע.

אם 2 ההורים עובדים במשרה מלאה, לרוב החיים הופכים צפופים מדי.

אני כן חושבת אבל שחלוקה ביניכם, את ובעלך, תוריד לך קצת מהעומס. בטח ובטח שרגשית.

יכול להיות שזה גם משולב, העומס, עם תחושה שהכל עלייך ואין לך על מי להישען ואז זה יותר קשה

ובטח שאת יכולה לבקש

אפילו תזמיני לעצמך איזה משהו שווה כדי לדאוג לעצמך..

שולחת חיבוק  

לעבוד על זה שיש לך את הכח הזה ואת יכולה !

בעזרת השם 

אני תמיד חושבת  שזה מעל הטבע, יש מישהו שנותן לנו יד כל הזמן שנוכל להתמודד 

מידי פעם להביא מישהי לעזרה, להכין אוכל מהיר שאין ברירה 

קניות אונליין 

לפנק את עצמך במשהו 

אני לוקחת חופש מהעבודה ,שימי לב שאת יכולה לנצל את הבדיקות על חשבון ימי מחלה.

אצלי בכל אופן ניתן מציעה לך לבדוק

מגיע לך לגמרי!

אמאל'ה נשמע עמוססססס

ותכלס, כן, גם אני מרגישה ככה

ממש מתרוצצת מתור לתור 

והקניות...

אבל מידי פעם מזמינה לעצמי משהו טעים לאכול (טוב גם לבעלי חח)

ויש לי בבית מגירה עם פינוקים רק לי, שוקולדים חטיפים וכד'

משתדלת לא לאכול הרבה אבל מספיק לי הידיעה שיש לי משהו ששייך רק לי ושמטרתו לפנק אותי,

סוג של ליצור לעצמי הערכה מבני הבית (שאיננה בדרך כלל חחח) על מה שאני עושה.

ולגבי קניות, יש לי רשימה על המקרר וכל פעם כותבת שם מה שהולך להיגמר או חבילה אחרונה שפותחים 

אבל עם ילדים גדולים זה פתאום נהיה מאתגר כי הם לוקחים מה שבא להם בלי לעדכן 😅

אני משתדלת בנוסף להיות 'על זה', כל פעם שאני מוציאה משהו - מעיפה מבט מסביב לראות האם יש עוד משהו שהולך להיגמר.

בהצלחה 😍

לעשות רשימה זה מצוין.

פעם בשבוע תעשי משהו אחד מעבר לשוטף כמו תורים לרופאים שהם לא דחופים. 

כדאי שהבית יהיה מסודר, שיהיה מקום יעודי לכל דבר, ולהוציא מהבית כמה שיותר דברים מיותרים. 

כל יום לארגן קצת.

אל תוותרי על זמן לעצמך.

את לא לבד, כולנו בתוך זה...

חיבוק

יש לעוגיונט מתכון מעולה לעבאדי

ואולי חטיפי אנרגיה מקוואקר עם תחליפי סוכר? אין לי מתכון.. 

עוגיות עבאדי ביתיות

קודם כל כדאי לחשוב על עניין ה"נשנושים", שזה כשלעצמו לא ההרגל הכי בריא והרבה פעמים אם מנשנשים הרבה, לא אוכלים טוב בארוחה, מה שמוביל לעוד נשנושים.

ואז אם מנשנשים פחות, אז גם אם אוכלים עוגייה ביום זה לא כזה נורא, וגם זה מצריך פחות התעסקות במציאת פתרון לנשנושים בריאים.

ולעצם העניין:

פירות (להשקיע בפירות שנראים טוב, להשקיע בחיתוך, זה משדרג)

סלט פירות

יוגורט עם גרנולה / פרי (גרנולה אני מכינה בבית, ואז יכולה לשלוט על כמות המתוק שיש בפנים).

קרקרים ביתיים (פעם היה לי מתכון שהילדים אהבו, אנסה לחפש)

גבינה לבנה + ירקות חתוכים

תמרים + חמאת בוטנים

עוגות ועוגיות- זה לא בריא בעיניי הרבה מזה, אבל פעם ביום זה סבבה, בוודאי עדיף על מעובד:

פצפוצי אורז עם שוקולד וטחינה

עוגת קוואקר 

כדאי לחשוב מתי מנשנשים אצלכם ולנסות למצוא לזה מענה בארוחה.

לגבי השאר ענו לך יפה

למעט משו קטן בבוקר לפני היציאה למסגרות 

אבל בגלל שבעלי אוסף אותם ב13.20 ועד שאני מגיעה לבית מהעבודה זה הרבה זמן, הם מנשנשים אצלי בבית/ אצל סבתא עד שהיא מביאה להם לאכול

לפעמים זה פירות, לפעמים שטויות

אבל אם זה היה בשליטה שלי, זה לא היה קיים מעבר לקבלת שבת ועוד קצת מתוק בשבת עצמה בפארק/ כקינוח. אבל אני לא יכולה להיות ב2 מקומות בו זמנית🤷‍♀️

מה אוכלים אצלך בבוקר לפני הגן?

כשנתתי סנדוויץ או אפילו פרוסת לחם לא אכלו בעשר כי לא היו מספיק רעבים ואז ב12 כבר היו מורעבים.

הם אוכלים בצהרון ב2 אז חוזרים הביתה ב4 רעבים אבל לא יכולה לתת ארוחת ערב כי אז עוד פעם ב6 הם יהיו רעבים.

והאמת שגם לא מתאים להכין מלא ארוחות ביום.

בקושי את הארוחת ערב אני מצליחה להביא ברמה מספקת.

אז באמת מעניין אותי איך זה עובד אצלכם

או כלום... תלוי כמה רעבים בכלל היו תקופות שלא היו רעבים בבוקר... 

מציעה פירות לרוב למי שרעב

ארוחת בוקר זה קורנפלקס עם חלב (הפשוט, של תלמה). אני יודעת שגם זה לא הכי בריא. אני לא מחפשת הכי בריא וזה בעיניי מספיק טוב.

אבל את ההרגל של לאכול כנשנוש תוך כדי הסתובבות או התארגנות אני לא אוהבת.

מי שלא רוצה קורנפלקס עם חלב יכול יוגורט עם גרנולה או פרי.

כשחוזרים הביתה מהגן אוכלים תפוח, ואז בחמש - חמש וחצי כבר ארוחת ערב

עכשיו הבנתי אותך.

אז אצלנו בגדול אותו דבר

והכי טעים

אפשר לשים גבינה או טחינה ליד כמטבל וזה מקפיץ

גם פצצת בריאטת

גם לא הרבה עבודה

כשמפחיתים כדאי לגבר ען הילדים על זה בנחת שאנחנו רוצים לעבור להרגלי חיים יותר בריאים כדי לחזק את הגוף ולבנות אותו

או דייסת קוואקר עם תרכיז תפוחים ופרוסות בננה.

שייקים

בקטגוריית החטיפים אפשר פרכיות אורז או ביגלה. גם ביסקוויטים מדי פעם.

אני מתכוונת בעצם למה שאוכלים כששא. לא ארוחה ממש. 

לא מבושל, ולא לחם עם משהו.

נניח בבוקרב כשאין הרבה זמן, או אחרי הצהריים כשחוזרים מהמסגרות, והם רגילים לאכול משהו קטן ולא לחכות לארוחת ערב.

פירות זה אחלה, אבל גם מצריך שיהיו לי כמה דקות לשטוף ולחתוך, וגם רציתי עוד אפשרויות.

אפשר להכין פיצה ביתית מבצק, לחתוך ולהקפיא.

בבוקר זה לשלוף ולדרך.

אפשר בצק מזונות.

אצלנו מי שרעב בבוקר אוכל יוגורט עם גרנולה.

מנסה להספיק לשטוף לפני...

אבל גם מאוד אוהבים פריכיות

ומבחינתי גם בסדר- בייגלה/ביסקוויט אחד/קרקר

זה ממש חשוב לדעתי המשהו הקטן בבוקר ואחרצ, עוזר לסדר יום שלהם 

הכי הרבה אפשר לשטוף מראש את הפירות/ ירקות ולשים במקרר מוכן בשלוף

או שקית עם בייגלה/ נשנושים קרקר/ פריכיות/ ביסקוויט

בקיץ הפירות יותר אטרקטיביים. נגיד אפרסק/ מלון/ אבטיח

אצלנו ממש הילדים אוהבים

קופסת שימורים של תירס גמדי, מלפפון חמוץ

סקוויז כזה של תינוקות, יש גם ילדים שאוהבים..

ציריוס בשקית 

משמשים מיובשים, צימוקים, תמרים

קרטיבים קטנים ממיץ תפוחים טבעי, מיץ תפוזים סחוט

כדורי תמרים (כמו כדורי שוקולד)

צ'יפס תפוחים

אבל זה לא זול כל-כך 

מארז של 10 ב20 שח. משתלם ממש

תפוחים בתנור 

פופקורן 

גרנולה ביתית , 

פנקייק 

פירות יבשים ביתיים ממש פשוט להכין

ארטיקים פירות ממחית אבוקדו,פרי,קצת סוכר קוקוס

שלוקים מפירות ממסחטת מיצים

גרנולה ביתית

דגני בוקר מאורז תפוח-מערבבים שמן זית 2-3 כפות, 3 כפות אבקת חרובים, כפית קקאו, (קינמון לסגנון קינמונים), סוכר קוקוס 3 כפות-לערבב הכל ואפות בתנור על 150 מעלות 5 דק'

כדורים תמרים וקקאו עם אגוזים טחונים, 3 כפות שקדיה, אפשר להוסיף 2 כפות שטוחות טפיוקה למרקם

פיציות

מאפינס ירקות

קרקרים

עוגיות ביתיות, עוגות ביתיות (מקמח כוסמין, סוכרים אורגניים ולא מעובדים וכמויות שאת קובעת במתכון, להמיר ביצים ברסק תפוחע, יש מתכונים שגם על בסיס ירקות כמו דלעת צריך לחפש באינטרנט)

טוב להתחלה זה דיי הרבה רעיונות

בהצלחה!

לא מאוד דק ושמים על נייר אפייה בחום 35-45 למשך לילה

מוציאים לייבוש סופי וזהו זה מוכן

איזה פירות למשל? ולא חסרה מתיקות?

זה מספיק מתוק יש המון סוכר של הפרי שבא לידי ביטוי

ככל שיותר רגילים להפחית באוכל מתועש המתוק של הפירות מאוד מאוד מורגש

אפשר מכל פרי שאת רוצה, בננה, תות, תפוח, פירות הדר וכו

קודם כל להבין שנשנוש זה לא בריא. כי צריך שיהיה מוטמע חזק אצלנו (וממילא זה עובר לילדים) שאוכל זה מזון. נועד להזין את הגוף. לתת אנרגיה בריאה וטובה לגוף לתפקד טוב לכמה שעות עד שצריך שוב אנרגיה... 

ואז אחרי שזה מושרש טוב, ואוכלים ארוחות טובות ובריאות, אז אם הילד מבקש לאכול, מבררים איתו אם זה רעב/צמא או שיעמום. 

ואז כשזה במודעות אפשר לתת רעיונות לכל מענה שצריך. 

כשזה שיעמום לא תמיד אתן מענה של אוכל דווקא. לפעמים הוא בכלל צריך זמן משחק, עם עצמו, עם אח, איתנו... חוג, חבר... לא יודעת. לשים על השולחן שזה בכלל שיעמום. 

אם זה לחץ ממשהו- לשים על השולחן שזה לחץ... 

ולפעמים אתן משהו כנשנוש, ונקרא לזה בשמו- אני לא רעב אבח קצת משועמם ואשמח למשהו טעים. 

אז אציע פרי, אגוזים... 

גם הכמויות פוחתות גם מציעה דברים שאני לא צריכה לטרוח.. מקס' לקטנים אני שוטפת וחותכת.. לגדולים הם מסתדרים מצוין וישר באים אליי עם התובנה-

אמא אני משועממת אפשר לאכול? ואז אחרי שאני מציעה עוד כמה אופציות לא תמיד ילכו על האפשרות של האוכל בכלל... פשוט כי לחפש חברה להיפגש איתה הרבה יותר מעניין, למשל

צריך שקודם ההורים יהיו ככה. הלוואי עלינו!

של פירות תמרים אגוזים, וכד

אני מוודאת שארוחת הצהריים היתה מזינה ולא סוכרית (פתיתים קוסקוס וכו') ואם היתה סוכרית אשתדל לא להביא שוב מתוק כי זה רק מזין את עצמו... אגוזים זה רק מגיל 5 ומעלה... 

אבל לילדה גדולה יותר (בת 4)-

לקחתי כוס מיץ, לקחתי מיץ בכפית, שמתי בתוכה מעט מהאנטיביוטיקה מהמזרק, ונתתי לה לשתות. אמרה שככה לא מרגישים את הטעם. ככה לאט לאט שתתה את הכל יחד עם המיץ.

לק"י

הוא קצת קטן בשביל הסברים כאלה.

הייתי מוהלת לו את זה במיץ, אבל א. אם הןא ירגיש את הטעם השונה, אז הוא לא בטוח ירצה.

ב. אני לא יכולה להיות בטוחה שהוא יגמור את כל המיץ. 

אבל אולי שווה ניסיון. תודה!

זה באמת סופר מורכב. 

תנסי מיץ בטעם חדש שלא מכיר, שיחשוב שהאנטיביוטיקה זה הטעם של המיץ

מקווה שיעבוד

את האנטיביוטיקה בכוס. שמתי בכפית.

ככה את נותנת כל פעם קצת ויודעת בדיוק כמה כבר דחפת לו פנימה (כי את רואה מה נשאר במזרק).

בעיתות משבר אני מזריקה בנגלות ישר לתוך הפה ומביאה מהר מהר מוצץ שימצוץ את זה פנימה.

לק"י

ומוצץ- הוא לוקח רק אצל המטפלת, ובקושי.

ננסה אבל...תודה!

תשאלי אם רוצה מיץ, אחרי שכברת הכנת וערבבת עם המיץ.ואז תתני לו.

אצלי בגיל כזה אם רואים אז ישר יש התנגדות, בלי קשר לטעם 

 לק"י

אבל עדיף לי לנסות. זה לא שיש לי פתרון טוב יותר כרגע🤷‍♀️

הכנתי במזרק את כל הכמות, וכל פעם שמתי לה בגביע קטן קצת מהתרופה מעורבב עם מיץ, ואחרי שהיא שתתה היא ביקשה עוד מיץ, אז הוספתי עוד קצת תרופה עם מיץ, וכן הלאה.

לדעתי זה עבד רק פעם אחת או פעמיים, במנה הבאה היא בשלב מסוים לא רצתה לשתות יותר, והייתי צריכה לדחוף לה מה שנשאר בכוח.

אני כן נתתי כמה פעמים בכוח. בעלי החזיק אותה, ואני ניסיתי לדחוף לפה עם המזרק, כדי לפתוח לה את הפה לחצתי על הלחיים, או שחיכיתי שהיא תפתח אותו מתוך בכי. כל פעם הזרקתי טיפה, לפעמים היא ירקה, אבל את הרוב היא בלעה.

בפעם האחרונה שהיא היתה צריכה אנטיביוטיקה התחלנו ככה בכוח, אבל כל פעם הסברתי לה שזה כדי לעזור לה להרגיש טוב. ונתתי לה שוקולד צ'יפס וצימוקים לאכול תוך כדי וגם בסוף. ודי מהר היא הפחיתה התנגדות ושיתפה פעולה, ב"ה.

בכוס מיץ, כזה רבע כוס ערבבתי את האנטיביוטיקה 

שתה עם קש..

או לערבב בתוך בקבוק תמל אם עדיין לוקח

 בפעמים אחרות הרמתי לו מאוד על זה שהוא ילד גדול ולוקח לבד אנטיביוטיקה..

בפעמים ששלושת הדרכים לא עבדו - השכבנו על המיטה, אני החזקתי ידיים ובעלי הביא (נשמע לא נעים אבל לא תמיד יש ברירה)

לק"י

אולי באמת ננסה בקצת מיץ.

ואיך נתתם בשכיבה? אני חוששת שהוא יוציא.

אז אולי לערבב במיץ תות בננה? 

ולהזריק כל פעם מעט לכיוון הלחי. לא ישר לגרון. זה גורם לרפלקס הקאה. 

ואז לנשוף קלות לכיוונו כמו פו כזה. זה מפעיל רפלקס בליעה. 

בעיני בגיל הזה לפחות הילדים שלי הסיכוי שישתפו פעולה קלוש

מזריקה קצת לכיוון הלחי ומיד נושפת להם על הפנים

אבל אצלי גם עוזר לפעמים להבטיח 2 עדשים 😅

לק"י

למרות שהוא אוכל שטויות גם ברגיל. 

אני כנראה צריכה לשדר מספיק ביטחון בנחיצות התרופה, אז אולי הוא ישתכנע יותר בקלות.

כי לשמחתי אני לא רגילה לתת תרופות בכלל.

אז גם הם לא רגילים לזה.

לק"י

נקווה שהרעיונות יעבדו במיידית, שלא נבזבז עוד ימים ותרופה על נסיונות🤦‍♀️

אני גם רוצה שירגיש טוב. וגם לא רוצה להיעדר מהעבודה יותר מידי (החשש שלי זה יום רביעי, שאני עובדת מלא שעות, והרבה מהמורים אצלינו ביום ארוך או ביום חופשי, ואז אין הרבה מי שימלא מקום. ובעלי לא יוכל להשאר איתו ביום רביעי).

או שהיא זכרה עוד את הטעם של הנובימול שהיא אוהבת.. בכל מקרה גם נותנים לה משהו טעים אח"כ, שוקולד/לשתות חלב/שוקו. (עכשו בפעם הראשונה בכלל הייתי צריכה לתת לה לאכול גם לפני וראיתי כבר ללכת למעון אז נכנסתי לסופר ליד וקניתי שוקולד שווה קצת ונתתי לה מזה, מאז היא מחכה גם השוקולד 😉) אני כל פעם גם מלהיבה אותה על זה, אומרת בהתלהבות יחסית, ניקח תרופה ואז שוקולד (או משהו טעים במיוחד אחר) בהצלחה! תרגישו טוב!

הפעמים היחידות שהצלחנו להביא לה מנה שלמה היה כשזה היה מעורבב עם 2 כפות גלידה אבל גם זה לא הצליח תמיד (זה גם תלוי בסוג אנטיביוטיקה נגיד זינט זה עם טעם ממש דומיננטי וקשה לטשטש אותו מוקסיויט הוורוד הכי סביר בטעם)

לצערי בגלל שהיה לה דלקת ראות חזקה בסוף פתחו לה ווריד גם בשביל נוזלים ואז הגענו 3 ימים ברצף לקופת חולים בשביל לקבל את האנטיביוטיקה לווריד.

לק"י

וכמה פעמים נותנים?

גם יותר כואב, וגם טרחה🤦‍♀️

אז כבר הביאו דרך הווריד בעיה שאפשר להשאיר את זה רק ל3 ימים אז אם צריך יותר מזה צריך שוב לפתוח ווריד (אצלנו ה3 ימים ממש שינו את המצב שלה מקצה לקצה אבל הרופאה כן נתנה אחרי זה עוד מרשם לפה לנסות להביא לה)

אם לא פותחים ווריד אז זה בזריקה.

לק"י

מבינה שלא🤦‍♀️

אחרי שבוע וחצי שניסינו 2 סוגי אנטיביוטיקות הרוב היא ירקה אבל גם מה שכן נכנס לא השפיע בכלל. אחרי מנה אחת לווריד היה שיפור מטורף.

לק"י

שמהלתי לו את התרופה במיץ תות בננה, והוא שתה בלי תלונות ב"ה.

ברוך ממציא המיצים חחח

אני לא יודעת אם זה מוכח מדעית, אך הפעם אחרי לידה שמתי הורמונלי ולא נחושת ולא ירדתי כמו שאר הפעמים, אלא נתקעתי עם 5 קילו עודפים למרות שמחינת הפעילות חזרתי לאותו דבר.

2 לידות ראשונות ירדתי הכל חזרה.

ובלידות אח’’כ שהייתי עם התקן הורמונלי נשארתי עם כמה ק’’ג עודפים.

ועדיין זה מחיר ששווה לי לשלם אותו😉.

יש נשים שממש משמין אותם.יש נשים שיצא להן בטן הורמונלית + השמנה .

מכירה נשים שרק אחרי שהוציאו את ההתקן התחילו להרזות למרות שלא עשו כלום בשביל זה...

אבל שמעתי מהרבה שהיה להם קשה

קפוץ

תסמינים יכולים לבוא וללכת, ולא מעידים על כלום.

בשעה טובה בבריאות ובקלות!

אחרי רבע שעה נרגע ואחכ נרדם ל3 שעות. ואז שוב התעורר בצרחות.

אז כנראה שכואב לו...

אבל אי אפשר לחיות על נובימול...

אני בכל אופן כן הייתי נותנת שוב

אם הוא נרגע כנראה שכואב לו

כאבו לך פעם השיניים? לקחת משכך? אם כן, מבינים למה נותנים גם לתינוקות. זה באמת כואב נורא

אפשר לנסות נורופן בגילו, מחזיק ליותר שעות מנסיוננו פה

לרופא שישלול אוזניים או משו אחר

הבעיה שכל ששבועיים זה ככה למשך שבוע. 

הוא כל רגע רואה רופא.

זה קשוח.

היית נותנת כל 3 שעות? כל לילה?? זה בלתי אפשרי! (מותר כל 4 שעות. אפילו לו נניח שנותנת. מה עושיפ בשעה שצורח??)

אם עוד לא עבר מספיק זמן מהמנה האחרונהשל האקמול

ובמקום לתת 2 מנות אקמול סמוכות אפשר לתת נורופן וזה נחשב יותר בטוח

אם זה עניין של הרבה זמן, לחזור לרופא

מה הוא אבחן?

זה קשוח, אבל יותר קשוח שכולכם סובלים 

שיניים...

אבל איך יודעים שזה באמת שיניים, ושאנחנו לא נותנים לו סתם משככי כאבים?

אם כשאת נותנת לו, הוא נרגע

כנראה משהו באמת כואב לו

אם זה שיניים או לא זה משו אחר

אצלנו היו לרוב סימנים של יציאת שיניים. אודם ונפיחות, פחות תאבון,  או התחלה של יציאה של השן

אם את לא יודעת לזהות, בשביל זה הולכים לרופא. הוא יבדוק עוד דברים ואולי יוכל לומר לכם

לכאבי שיניים אפשר לנסות גם על מיני משחות שמקלות (לא זוכרת שמות) ואם אני זוכרת נכון גם לד"ר קי יש טיפות לשיניים.

ואני ממש מסכימה שאם הוא נרגע אם משכך כאבים כנראה שכואב לו.. וכמו שכואב לי אני לוקחת הרבה פעמים כדור, גם לה מותר.. וגם-אני מאמינה ממש שבשביל להחלים ולהתגבר על מחלה/סתם כאב ממש חשוב לישון טוב, אז אם זה מפריע לישון-לתת תרופה שיהיה אפשר לישון.. ידיים מרגיע אותו?

אבל כל 3 שעות? במשך תקופה?

ניסית לתת מים/הנקה/תמ"ל?

גדלו לך שיני בינה? זה כאבי תופת

תחשבי מה זה שתינוק קטן צריך להתמודד עם זה

זה מה שהיה אצלנו במקרה דומה

ככה היה אצל הבת שלי. בלי שום תסמינים נוספים בכלל

אפשר גם לנסות לשים לב אם משחק עם האוזנים מחשיד יותר.

רק אומרת שלא עברו לי הצרבות אחרי הלידה הזאת.

ובעצה של מישהי פה לקחתי שוב אומפרדקס לשבועיים חודשיים אחרי הלידה, והפסקתי, והן נעלמו ב"ה.

אבל עכשיו בהריון---

קחי אומפרדקס!! אל תסבלי את הדבר הזה!

ובעז"ה שתרגישי הכי טוב שאפשר.

והצרבות זו הבעיה הקטנה שלי

הבעיה הכללית זו ההרגשה הכללית הזאת והבחילות פה ושם, ורוב המאכלים שלי מצטמצמים כי כולם לא עושים לי טוב וגם מה שאני כן אוכלת עושה לי ר,

אני במרדף כל היום אחרי האוכל, ואם הייתי יכולה לא הייתי אוכלת 

וזה פחת משעותית

לא יודעת למה היתה לי התנגדות פנימית לאומפרדקס... אבל באמת כבר היה לי רעעעעעעעע

השתכנעתי מהתשובות פה ותקשיבי, זה מציל חיים הדבר הזה!!! חזרתי להרגיש כמו בן אדם. ולא הייתי צריכה את זה אפילו יום נוסף אחרי הלידה

שזה סירופ, ואמרה שזה יעיל כשלוקחים כמה שיותר מוקדם, אז הייתי מנסה להגיע לרופא כמה שיותר מהר, ובודקת את האופציה.. אחרי שלא עזר כלום אצלינו, קניתי את השמן של שפיצר, ועזר קצת. גם שפריצים של תרופת sos הועילו במידת מה, אבל בגדול זה היה נורא קשה, ופשוט חיכינו שיעבור. כמובן שאם יש מאכלים קרים כמו שלוקים, שייקים, מעדנים, גלידה וכו' זה יכול לעזור. אצלינו לא עזר אחרי שיצרו הפצעים. אה, ומשככי כאבים סביב השעון

לא יכולתי לשלוח למעון, כי זה מדבק.

אבל הוא לא סבל מהפצעים.

אבל עבר לו בסדר.

אולי הוא קצת פחות אכל.

עם פצעים בישבן

וזה לא הפה והגפיים

אז הייתי הולכת לרופא שיאבחן

וגם בידיים וגם מתחת לשפה 

הלוואי שלא 

הלכנו לרופא ואמר שזה לא הפה והגפיים

באמת הרופאה בהתחלה אמרה הפה והגפיים אבל שהיא לא בטוחה. בהמשך השבוע היה לנו תור לרופאת עור בלי קשר ואמרה שזה לא הפה והגפיים..

מעניין מה זה ואם יש לזה טיפול. זו היתה אחת המחלות המוזרות והכואבות ביותר שהיתה לילדונת...

מחכה איתך לעצות...

בינתיים קניתי שמן קיק, אבל עוד לא ניסיתי...

אם את עושה קוקו מתוח

תעשי אותו רפוי תעשי קוקס ותשחררי אותו שלא יהיה מתוח..ותנסי שביל באמצע זה גם מאוד עוזר אני גם ממליצה שמן קיק מורחת פעם בשבוע למשך שעה וחופפת ממש עוזר 

שמה ולא רואה שינוי

איך את שמה אותו ?

על כל השורשים מקדימה..אני שמה לב לשינוי היה לי ממש איזורים ריקים 

ותוך כמה זמן רואים שיפור?

זה ממש מצמיח שיער..התחלתי להשים כי זה באמת צומח..בהתחלה שמתי כל לילה על הגבות כי היו לי דקות תוך כמה ימים צמחו לי מלא מלא שיערות..זה נשמע הזוי אבל זה עובד!!  

אני מורחת ישירות מהטפטפת בכל השורש של השיער מקדימה

התמדת לאורך זמן?

אני התייאשתי מהר האמת 

מה שנשר אבוד כבר נראה לי

אבל הלוואי ויש דרך לעצור

השיער מקדימה היה ממש דליל. כבר מתקרב לקרחת. 

א. החלפתי לגומיות קטיפה או גומיות יותר רכות. 

ב. משתדלת לא למתוח את השיער מקדימה. 

ג. עברתי לשמפו ומסכה של ארגניה עם שמן קיק. בעייני יש שינוי עצום! עכשיו השיער שלי מקדימה כמעט בקו ישר עם הרקה. כשלפני זה ממש כל הקדימה היה כמו חצי עיגול דליל. התחלתי עם זה קצת אחרי תחילת המלחמה. לפי דעתי השינוי התחיל כבר תוך חודש. 

ממליצה ממש לנסות. הלוואי שיעזור לעוד נשות ישראל צדיקות. באמת שלפני זה הסתכלתי על עצמי במראה והתבאסתי מהסיפור הזה. ואמרתי לעצמי,טוב, עשאנשים שעושים השתלת שיער. אולי פעם אברר על זה...  

ונראה לי בכל חנויות הפארם- בי, ניו פארם. 

 יש גם בחלק מהסופרים. 

מינוקסידיל ב2 הצורות שלו

+שמפו למניעת קשקשים (כי הוא מחזק את השורשים) ,

ולא למתוח את השיערות. 

עוד מנסיון- ביוטין לבד לא עזר, כן עזר מולטי חזק כמו פרנטל.