פורום הריון ולידה (עמוד 311)

אפשר גם אודליה, יהודית

שיר הלל

אודליה

רוויה(ריוויון של מים מבטא שפע גדול במיוחד)

עוף חתוך קטן, קציצות, פסטה, קוסקוס, מרק לא טחון, ירקות אפויים/מבושלים...

פשוט להתחיל לתת דברים רכים אבל לא טחונים, בהדרגה ולראות איך זה בשבילו..

אין לי הרבה מה לומר,מעוד מעט יבואו החכמות..

אנחנו גם ככה

ומה שהכי עזר לי.... זה להבין שככה זה.

כולם מתמודדים

המעברים האלה וכל הציפיות... זה ככ מובן שזה מתנפץ לו....

תמיד אני אומרת שמצד אחד מחכה ככ לאפטרים ורוצה שהוא יחזור

ומצד שני זה פשוט סיוט וזה אף פעם לא כמו שרוצים וכו

וכשאומרים לי וואיי תהני באפטר

אני כזה

הלואי

כי זה ממש לא בטוח

ומי שלא חווה לא יודע כמה זה טריגרי וכמה גם כשהם חוזרים

זה כזה קשהההה

קיצור חיבוק מבין מאחות לצרה🩷

בגדול - זה מעצבן קצת לשמוע אבל זה נורמלי!

ויש לכם הרבה שכר על המילואים האלו!!!!

ובקטן- תנסי לעשות מפגש עם מטפלת זוגית, אפילו בזום לפני שהוא מגיע... ואולי פעם נוספת שניכם כשמגיע אם מסתדר... קחו את זה כהזדמנות למקפצה לזוגיות!

בהצלחה! 

קודם כל- מוכררררר

לא שזה מנחם אבל שתדעי ❤️

ודבר שני

ראיתי שאצלנו המריבות ישבו על שני דברים

אחד- 'תן לי דקה להתרגל אליך שוב .. ' היינו ככ רחוקים בימים האלה בוא תיתן לי מרחב רגע להתקרב חזרה. והמריבה משמרת ריחוק מסוים שמאפשר נשימה (כשאני כותבת זה נשמע לי מוזר מבחוץ 🫣 אבל ככה הרגשתי) ואז מה שעזר לנו זה גם להשקיע בקרבה בזמן הריחוק

(הדפוס הרגיל שלי בזמן שאסורים וגם במילואים זה לצלול מתחת למים ברמה הרגשית ולחכות שיעבור. וממש ניסיתי לייצר יותר קרבה גם בזמן שאלוקים. לשתף יותר וכו'. למרות שזה קשה לי כי משהו באנרגיה שלי מופנה להישרדות)

וגם- קלטתי שטוב לי שהמפגש הראשוני עם האיש שלי כשהוא חוזר זה בלי הילדים אז נסעתי להביא אותו מאמצע הדרך בלעדיהם וזה היה טוב. נתן לנו אפשרות לביחד קצרצר לפני הילדים והבית והבלגן.

ושתיים- קלטתי שהדבר השני שהמריבות יושבות עליו זה ציפייה שלי לא מודעת אבל קיימת, שעכשיו כשהוא בבית הוא ייקח עליו הכל.. הייתי פה שבועיים שלושה חודש לבד. אז עכשיו יאאלה ... אתה. תתקתק. תקום לילדים בלילה.. תסדר.. תתן לי לצאת לכמה שעות לבד.. והוא לא בהכרח מסוגל לענות על הצורך הזה עכשיו. חוזר כיף ומותש אחרי ימים לא קלים בכלל...

ממש למדתי לשחרר את הציפייה

לדעת שכן, אני עדיין מחזיקה את הבית גם כשהוא נמצא. ולבקש ממנו במפורש מה שאני רוצה שיעשה ולא לצפות שיבין..  לתת לעצמי זמן בנחת בלי תלות בו- להתאוורר ולתת לעצמי מה שנותן לי כוח

(פעם פעם היתה פה מישהי ששיתפה. אולי אמאשוני? שבדרך חזרה הביתה היא עוצרת רגע להתאפס כדי לא ''ליפול'' לתוך הבית והילדים ומהומת אחהצ אלא לבוא עם כוח. וממש אימצתי לי את זה. לעצור לפני ולא לצפות שבבית יהיה שקט ונחת לשתות את הקפה שלי.. אז אותו דבר כאן. נותנת לעצמי מילוי לצרכים שלי כולל התאווררות בלי שזה יהיה דווקא דרכו..)

מקווה שכתבתי מובן

חיבוק אחות צדיקה❤️

ולפותחת- אני מבינה אותך

בעלי לא מגוייס כבר תקופה(מנחתש שעוד מעט שוב)

ואצלינו לא היו מריבות

אבל אימאלה פשוט שיחות כאלה שפוררו את כל העקרונות והכללי משחק של הוזגיות ביננו מהחתונה ועד עכשיו..וזה הרבה שנים

וזה היה מורכב ומטלטל

ולפעמים הצלחנו לאסוף את השיח ושיחזור חזרה לצבא יחסית במקום טוב

ולפעמים- לא

ולשקט אחרי שהלך התלוותה מועקה כל כך גדולה 'היתה מפרקת אותי

והאמת שעיקר ההתמודדות היא דוקא מאז שחזר

אז לא יודעת ליעץ

אבל כן לחזק אותך שאת לא לבד ושמבינה אותך

גם אם לא בדיוק במקרה זהה

אבל לכולנו הז מורכב

בכל מיני רבדים

ואיזה גבורה נפשית צריך למול כל זה

מה הוא יודע לעשות?

מאלו לדוג הבן שלי ממש תיכף בן 4 אוהב יצירות אז שמה לו בשולחן טושים צבעים מדבקות מספריים דבק אחכ מציעה בצק

או בחדר מכינה לו מכוניות מוסך ואנשים  אני מכוונת אותו לחדר אבל לא משחקת איתו

כן יכולה להגיד לו כשרואה שהוא משתעמם ומתחיל לעשות שטויות- אם אתה רוצה יש כאן בימבה

או הוצאתי לך מהארון את המכוניות שלך אם אתה רוצה גם את האנשים תגיד לי וכו'

מראש מה עושים

אוכל

סיפור עם אמא

משחק לבד (במה משחקים, אופציות לתעסוקה)

חוברת עם אמא

אחים מגיעים

כשזה מוגדר וברור, זה קל יותר

אפשר לשים את המשחקים במקום שהוא יכול לקחת לבד

לא תמיד הוא יבחר לשחק במשחק, זה בסדר בחלק מהזמן לא לעשות כלום.

לא חייב לשחק במשהו שמוגדר כמשחק.

הרבה פעמים הוא יהפוך חפצים למשחק. למשל מאבנים יהפוך למטוסים, ממקלות לרובים (מה לעשות, גם הם חווים את המלחמה 🙄 ) , מקוביות לאריות..... או ווטאבר. זה ממש בסדר שהוא גם לא עושה כלום , זה לאט לאט יגיע. ככה מלמדים עצמאות, אי אפשר כל היום לתת להם הוראות ופעילויות.  באמת יותר קשה כשאין אחים בבית , אבל לאט לאט הוא ימצא את עצמו. 

נותנים גישה נוחה למגוון תעסוקות חיוביות, והולכים.

למשל, דואגים שיהיה-

פליימוביל ומגנטים, דפי צביעה, פאזלים שהוא יודע להרכיב לבד, מכוניות, ספרים שהוא אוהב.

ולכי לך לענייניך.

אם הוא בא להגיד שמשעמם לו- תזמיני אותו להצטרף לעזרה בבית (להכניס איתך מכונה/לשטוף כלים). שהוא יצטרף אלייך.

אבל את לא צריכה להצטרף אליו לפעילויות של ילדים. 

אחרי סרט יותר קשה להעסיק את עצמך.

ילדים אוהבים לשהות ליד ההורה, אז אולי תציעי לו להביא תעסוקה לידך או שאת תבואי לאזור המשחקים, לפעמים זה מקל עליהם לשחק לבד.

אני מנסה לבסס את ענין הזמנת חברים או הליכה אליהם כי זה נראה לי טוב ובריא.

בבית לרוב הוא ניגש למשחק שהוא רוצה באותו רגע, אבל אם לא אז אני מציעה 2-3 משחקים/יצירות והוא בוחר ביניהם.

גם מאד מאד אוהב לקרוא ספרים. לפעמים מדפדף לבד ומסתכל בתמונות, אבל לרוב אוהב שמקריאים לו.

אפשר גם לבלות אחהצ בספריה עם מתחם לילדים.

וגם גימבורי וכאלה אם אתם בענין

תעשי דם 14 יום מההזרעה.

אני מבינה אותך כן? לא סתם זורקת. באותו שלב....

היא אמרה לי שפעם חשבו עשרה ימים- שבועיים, היום המחקרים מוכיחים שבוע.

ובאמת אני תמיד מתחילה לבדוק שבוע אחרי הזרעה, תמיד יצא לי שלילי.

לגבי הבדיקות- מסכימה איתך לגמרי שזה סתם מכניס לסרטים. אבל יש שתי סיבות שאני עושה-

1. להרגיע קריז. פשוט כך. אני רואה את התשובה השלילית ואני נרגעת שזה לא וזהו. במקום החוסר וודאות... ממש ציפיתי לקבל תשובה שלילית היום והופתעתי.

2. להכין את עצמי לאכזבה. כשאני עושה בדיקה 8 ימים אחרי הזרעה והיא שלילית, אני טיפונת מבואסת אבל גם אומרת "עוד יש תקווה". כל יום שעובר ועדיין שלילי אני מתחילה לקבל את זה שזה שלילי... והבדיקת דם רק מאשרת את זה. זה לבלוע את האכזבה בביסים קטנים. אם אני אצליח להתאפק ואגיע ישר לבדיקת דם אחרי 14 יום בלי שמץ של מושג ומלאה תקווה ואקבל שלילי, זה נראה לי ירסק אותי הרבה יותר.

תקעתי אותו בין המזרן למיטה, והוא גם נסמך על ארונית שיש לי ליד המיטה.

רק צריך לחשוב מה עושים עם הצד השני... (גם אם יש את המיטה של בעלך - זה לא מספיק) וגם מה עושים עם החלקים שהמעקה לא מגן עליהם. (אולי לשים כרית נחשוש גבוהה?)

אבל נראה לי שהכי טוב לקנות או לשכור מיטה מתחברת שיש לה גם מעקה רביעי למקרה הצורך. יש לך אפשרות?

אני צריכה פתרון רק לצד אחד

לא יודעת אם הגיוני לנו מיטה מתחברת (כי קנינו כבר מיטה לא מתחברת מיד2, אולי זה היה טעות...)

וגם איך זה עוזר? למרות שזה צמוד אם הוא במיטה שלי עדיין צריך להזיז אותו למיטה שלו

בלי להרים אותו.

בכל אופן, תנסי איכשהו את הרעיון של הקרש, אם זה מסתדר אצלכם...

במשך חודשיים אחרי הלידה את הרבה פעמים מאוד גדושה, הגוף פשוט מייצר המון חלב בלי קשר לכמות שצריך בפועל.

חודשיים אחרי הלידה זה מתאזן והגוף מייצר חלב בדיוק לפי כמות ההנקות שאת מניקה. ובשאר היום החזה מרגיש מרוקן יותר. אל תדאגי- התינוק עדיין מקבל את כל כמות החלב שהוא צריך!

מחכה לספרון!!!

מי שזה מעניין אותה - מוזמנת להגיד לי. 

המון המון בהצלחה!

וממש אשמח לקנות אחד, כשיצא

ושירים מאוד יפים, אז למה לא להוסיף?!

הגיעו לבקר אותי וחצי פטמה הייתה בחוץ בגלל הטיקטקים האיומים האלה

ואשמח לשמוע כשהספרון מודפס. בהצלחה ♥️

וגם זוכרת שהתייעצת פה בזמנו אם להכניס אותו או דומים לו לספרון...

לדעתי - אם הספרון מדבר רק על המסע כגרושה, אז השיר הזה חורג ממנו ולא מתאים (מתאים לספרון הבא בע"ה). אבל אם כותרת המשנה של הספרון היא מגרושה לאמא, באמת, אז הוא בהחלט יכול להיכנס ואפילו לתת לו אקורד סיום.

בהצלחה רבה, יקרה!

הספרון הוא על כל המסע באמת.

והשיר הזה לא דומה מדי ל״גדולתי״ ? 

והשיר השני נכתב בהשראתך. 

או את השיר גדולתי לשים כשיר נושא של הספרון (בשער הפותח שלו), ואז השיר הזה יהיה בסיום.

הוא נכתב בהשראתי כי אמרתי לך לכתוב גם את חייך הנוכחיים?

וכן. 

וזה יהיה בשער הפותח (לא זוכרת מתי נכתב)

הרי‭ ‬אני‭ ‬לפניך‭ ‬ככלי‭ ‬

במוחי‭ ‬בכוחי‭ ‬בשכלי

מכינה‭ ‬מקום‭ ‬לשפע

שמתהווה‭ ‬בי

להיות‭ ‬צינור‭ ‬נקי‭ ‬

כלי‭ ‬אשר‭ ‬יש‭ ‬בו‭ ‬חפץ‭ ‬

בחפץ‭ ‬הלב‭ ‬לעשות‭ ‬רצונך‭. ‬

אבוא כשאחזור לניק המקורי שלי.

לגבי הפרנטל- גם אני לצערי לא מקפידה על לקחת ויטמינים , משלמת על זה בחוסר ברזל קיצוני גם קשה להתאושש אחרי לידה

לגבי שאר הדברים אני לא מכירה

טיפ שאמרו לי תצמידי את זה למשהו שאת קבוע עושה ביום

נראלי לא כדאי לחפף..

לגבי בונג׳סטה אני מכירה ממישהי שהריון ראשון גם לקחה כל ההריון ולא הפסיקו הבחילות

הריון שני כנל לא עזר לה

החליטה להםסיק

ואחרי כמה חודשים נגמר לה הכל עד סוף ההריון היה לה מושלם

אז זה סופר חשוב להקפיד, אבל עד כמה שידוע לי מפסיקים תמיכה בשבוע 9 (שוב, בטיפולי פוריות, לא יודעת מה הסיבה אצלך)

לכי להתיעץ עם המטולוג

ספציפית ממליצה על קליש מעין כרם

אם הוא יגיד שצריך- אז ממש לא הייתי משחקת עם זה

עדיף כמובן לשמוע לרופאים אבל אם שכחת, לפחות יש רופאים שיגידו שזה גם ככה לא משנה

ואז קובעים דרך המוקד (במאוחדת)

בכללית לדעתי יש מצב שבאמת שולחים לבי"ח אבל חושבת שעדיין צריך הפניה

רק להמתין שיעבור עוד כמה ימים ולעשות בדיקת דם.

כמה זמן אתם מנסים?

כבר פניתם לרופא פוריות?

ומתפללת בשבילך שיהיה בעז"ה הריון בריא בידיים מלאות!!

מנסים כמעט 5 שנים מאז הלידה הראשונה

מעולם לא לקחתי גלולות..האמת שלא פניתי.אין לי כוחות נפשיים לזה.....בע"ה בשורות טובות

כשהגדול שלי נכנס למסגרת ראשונה הוא היה חולה חודש וחצי כמעט ברצף. למזלנו לא עבדתי אז..

עכשיו אנחנו גם באמצע מחלה ארוכה וממש לא נעים מהבוס אבל אין ברירה.

היתה לי תקופה שגם הילד היה חולה כל הזמן (רק אחרי כמה חודשים עלו על המקור), והתחלקנו בימי המחלה. הבוס אמר לי שאין דבר כזה שאני שוב לא באה ושבעלי יהיה איתו במקומי (היו לי ימי מחלה עוד לנצל), הבהרתי לו שזה לא מקומו להגיד דבר כזה, בדיוק כמו שבעלי לא יקח מחלה אם אני בעצמי חולה. יש לי ימי מחלה ואנצל אותם לפי הצורך, והוא מוזמן לפטר אותי אם זה לא מתאים לו. (אבל באמת באמת באמת התכוונתי לזה וגם הייתי בטוחה שזה מה שהוא יעשה...) הוא לא ענה לי וכשחזרתי לעבוד דיברנו וסיכמנו שאני מורידה מ100 ל80 אחוז משרה והוא מוצא עובדת ליום בשבוע שתהיה זמינה לגיבוי שלי אם צריך. זה הסתדר ממש מעולה. 

אמר לי שילד אחד או יותר שלו חולה

אצלינו היה דלקות אוזניים (2), דלקת ראות (1) , סתם חום (1) וסתם צינון חריף (1)

סהכ

5/7 נפשות היו חולים

😵‍💫🥴

ממש ממש אבל

בעלי רוב הזמן איתם בבית אבל אני קרועה מבפנים. ומסכנה היא כבר חולה פעם 3 בשבועיים

אני בדכ נעדרת שהם דורשים ממש טיפול ולא רק השגחה

רק חזרתי מחל"ת- חל"ד אחרי שנתיים

ואני במחשבות שלי מה יש לה עכשיו? 

אצלי בשבוע שחזרתי (לפני 3 שבועות)

הקטן גם נהיה חולה

בעלי נשאר איתו יומיים, יום אחד בא איתי למשרד (אותו יום היה לו 40.5 מעלות חום) ויום נוסף נשאר עם בעלי.

אח''כ התברר שלהשאיר עם בעלי זה בכלל לא מוצלח

הוא לא הצליח להאכיל אותו נכון, יום שלם אכל רק 60

וסתם בעלי מסתדר עם ילדים קטנים אבל פחות עם תינוקות ..

אח''כ כל יומיים היה אצלינו סיפור אחר

שיום אחד המנהל כבר קצת התעצבן והוא שיא הסבלני ובסדר זה ממחיש שכנראה הגזמתי

להגנתי באה עובדת אחרת ואמרה לו היא רק חזרה וקשה החזרה, חורף וילדים חולים..

אבל זה באמת היה מוגזם ונשמע כבר לא אמין כאילו אני ממציאה כל פעם סיפור אחר למה איחרתי או למה נשארתי בבית.

יחזור הביתה בשעה 12 מהלימודים ויהיה איתה שבעלי יוכל קצת ללכת לעבודה

מקווה שהוא יסתדר איתה

שבוע שעבר נאלצתי לשקר ולהגיד שהחלקתי בבית ולא אגיע כי לא היה מיש יהיה עם הילדים, שתיהם היו חולים אצלי ביחד. 

גם אני מוצאת את עצמי נעזרת בהם

עד גיל 3 בערך חולים הרבה, ואז זה משתפר.

אבל עד שזה משתפר, זה סיוט 

עצמה?

או הכנה לפני?

וזה כמה מפגשים או פעם אחת?

אפשר לחשוב על משהו שקשור לארבעת האימהות, לקחת תכונה המאפיינת כל אחת מהן ולעשות משהו סביב זה עם קצת הסבר והרחבה שקשור לתורה ומסורת.

(נגיד שרה - הפרשת חלה)

חיבור לעם ולמסורת ולמצוות ועוד עולים חדשים ושרשרת הדורות זה מלא תכנים יפים אבל זה ממש גדוש.

להתמקד בחומש בראשית:

מתאים לרוח התקופה,

מבטא חיבור למקורות.

חיבור למקום.

חיבור למקור שלנו כעם.

חיבור לעוצמה וחכמה ותושיה נשית (רבקה מערימה על יצחק ולאה מערימה על יעקב ורחל מערימה על לבן) הכל בשביל המשכיות עמ"י.

חיבור לשליחות.

פשוט הייתי מלמדת כמה קטעים קצרים וכל המסרים יונקים מהם גם בלי להדגיש את כולם.

אפשר גם לקחת דמות אחת וללמוד כמה מקורות פשוטים עליה.

אפשר לסכם את הנושא בברכת הבנות: ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה

אפשר למשל לפי השיר הזה:

אי אז כשעשיתי יישור שיניים נתנו לי שעווה גמישה, מעין פלסטלינה, לשים אם יש קצוות חדים או מכאיבים.

הייתי מנסה לחשוב על משהו בכיוון. אולי באמת שעווה? אולי חתיכת חלווה? אפילו הייתי מנסה חתיכת תפוח אדמה 🤦

שימי לב שאת הולכת לאורתודנט, קשה לי להאמין שרופא שיניים יסכים לגעת.

ומשהו קטן, אל תתפתי להסכים לזה שכבר אין צורך בקיבוע. צריך את הקיבוע כל עוד השיניים קיימות 😬 ואל תשאלי איך אני יודעת את זה 🙈

אני לא מצליחה לישוןוו זה חורט אותי

האורטונד שלי כבר לא פעיל

אז למי אני ילך

אני מתכננת בשמונה בבוקר להיות במרפאות שיניים

שיכתכו רק את הקצה החד

הוא שורט אותי

ניסיתי שעווה

לא עוזר

אני חושבת שרופא שיניים לא יסכים לגעת בזה, אבל תנסי.

הייתי הולכת לאורתודנט פרטי באזור שלך.

כל כך מבינה אותך ומה שאת מרגישה הכי טבעי בעולם!

קודם כל תחבקי את עצמך על ההרגשה הזו, ואל תתנצלי כל כך הרבה. 

הכי בעולם באלך שיפנקו אותך, שישימו לב, שיהיו איתך אם זה במשהו קטן או רק בחיבוק.

ובאמת שזה רצון טבעי.

הרגשתי ככה בחלק מתקופת המילואים שלנו כששמעתי שמכינים אוכל ופינוקים לכל המגוייסות ואיכשהו אנחנו לא קיבלנו כלום.

וזה הרגשה נאכס. גם שלא רואים אותך. וגם המצפון על ההרגשה הנאכס וההסברים לעצמך למה כולם סביבך בסדר וזה לא אשמתם.

באמת שנה מאד מוצפת בצרכים של המון משפחות,

ולא תמיד מצליחים לראות את כולם בתוך זה.

הלוואי שמישהו יפתיע אותך עם משהו קטן ומשמח! ובינתיים שולחת חיבוק והזמנה לחבק את עצמך💝

לפעמים קשה לנו, לא באשמת מישהו.

והכי נוח זה לכעוס על כולם מסביב, אפילו שאף אחד לא אשם.

וזה מהמם שאת מזהה את הצורך שלך, ואת הרצון לא להיות לבד.

וזה סופר לגיטימי

את לא צריכה להתנצל, או להצטדק, לא כלפינו ולא כלפי עצמך.

וזה כל כך קשה להיות לבד לבד, בלי מישהו שרואה אותך.

מבינה אותך מאוד

הלוואי שתמצאי בקרוב מה שינחם אותך ויגרום לך להרגיש פחות לבד.

חיבוק הזדהות

אז דבר ראשון נכון שזה וירטואלי אבל חיבוק ענק מכל הלב!

דבר שני תחבקי את בתינוקת, את הגדולים תרגישי שהם העוגן והמשפחה שלך

נכון, זה לא מקום להישען כי את המשענת אבל לפחות תרגישי שהם הם שלך!

ואולי כדאי לך להזמין לך משהו מפנק? ארוחת בוקר/אמבטיה שווה עם מלא קרמים/ללכת לעיסוי או סתם לעשות לק בציפורניים להחזיר לך לעצמך חיבוק

❤️❤️❤️

מבינה אותך ממש ממש!!!

תחבקי מלא את התינוקת! זה קצת עוזר...

מוכר לי מאוד מאוד.

שולחת לך חיבוק גדול.

באמת לכל אחד יש סיבה למה לא מתעניין בך,

אחת מגויסת,

אחת מחתנת,

אחת עם חרדות מהמלחמה ולכן עסוקה בעצמה,

אחת פשוט עמוסה עד מעל הראש,

אחת חושבת שבטח לידה מספר... זה כבר לא כזה אישיו. (לכי תסבירי שגם לידה עשירית זה אישיו בשביל היולדת).

אבל את יולדת, ואת רוצה שיתרגשו וישמחו איתך, וידאגו שלומך, ויתעניינו.

אז באמת שולחת לך חיבוק גדול,

תפנקי את עצמך במה שהיית רוצה שיתנו לך... אולי זה יעזור קצת.

תצאי בבקרים לסיבוב עם העגלה, תעצרי ליד אנשים מבוגרים יותר/ פנסיונרים.

הם משוועים לשיחה וגם את.

אנשים בגילם מחפשים מישהו מהדור הצעיר שיקשיב למה שיש להם ללמד אותנו

לנו בטח יש המון מה לשמוע וללמוד.

כל אחד מהם אם לא בעצמו היה מבוני המדינה, בוודאי היה מאלה שנלחמים עליה (בכל מיני מישורים)

אני הכרתי די הרבה חברות מבוגרות ככה,

ובונוס זה שהם מצחיקים/ שומרים על התינוקת בזמן שכת צריכה לעשות משהו ולא יכולה (אפילו ברמת להיכנס לשירותים)

אבל זה באמת מהצד.

הקשר הזה יכול להיות משמעותי ממש לשני הצדדים.

כל אחד מהם יש לו סיפור חיים מרתק משלו.

האמת, מה שלי היה עוזר במצב כזה זה לקחת את המושכות לידיים- לתאם מפגש עם החמות, לקבוע עם חברה בבית קפה, להכין עוגה לשכנה שבעלה במילואים. מין הפוך על הפוך שכזה שבסוף נותן לי סיפוק והזדמנות לפתוח את הלב וגם לקבל בחזרה איכשהו.

חודשיים אחרי לידה

ואין יחס

אמא שלי הייתי צריכה לרמוז לה לשלוח משהו

שכנים כלום . אחת הביאה חלה ועוד אחת עוגיות

וזהו .

חברות מעבודה לא יתקשרו.

עכשיו מדברת על זה בלשון עבר כי קצת התאוששתי ופחות הורמונלית

אבל ממש מבינה אותך

הכי כואב ההתעלמות של אמא שלי

בעלי תומך אבל לפעמים מנותק מה זה אישה אחרי לידה.וזה גם מרגיש לבד

חיבוק יקרה 

בחיי שהעלת לי דמעות

כל כך מבינה אותךךךך אמאלה

הבדידות הזאת קשה נורא

חיבוק גדול ❤️

וכמו שכתבו פה

תפנקי את עצמך

ותגידי לעצמך מילים טובות

איזו מדהימה את ואיזו גיבורה!

(אישית אין לי איך לעזור בזה כי אחרי לידה אנחנו כן נוגעים, בלי לקיים יחסים כמובן, אבל העמדה שלנו בזה היא לא הלכתית)

מקווה שאחרי שפרקת פה, תוכלי להסתכל מעבר לאירוע עצמו ולראות באתגר הזה הזדמנות להתבוננות וצמיחה.

כתבת מאוד יפה ומאוד רגיש מאיפה הציפיות שלך נובעות, יחד עם ההבנה המלאה למה הם לא מתממשות.

כתבת בבגרות נפלאה שאת לא שופטת ולא באה בטענות, ויחד עם זאת מרגישה חזק את הבדידות.

מה שתפס אותי, היה ההשוואה ללידות קודמות.

הרצון שלך להרגיש שוב עטופה, נובעת מהעיטוף הקודם שהיה. שזה מתנה נפלאה שקיבלת.

יחד עם זאת צריך להבין שמתנות לא תמיד משכפלות את עצמן כל אירוע.

כל אירוע, גם אם הוא דומה לאירוע קודם, הוא לא האירוע הקודם. אם נרצה בכך ואם לא.

מבחן מסכם של כיתה ב' לא יהיה מבחן מסכם של כיתה א'

ועלייה לכיתה ב' לא תהיה דומה לעליה לכיתה א'.

כל שנה אנחנו מתקדמים במשהו. וגם הסובבים אותנו. אנחנו לא באותה נקודה.

יכול להיות שאירועי השנה האחרונה גרמו לכולם להסתחרר ולהתרחק מהמקום הקודם, אבל גם אילולא האירועים הספציפיים האלו,

אף אחד לא דורך במקום.

לא את, ולא הסובבים אותך.

ב"ה תודה על מה שהיה, עם הפנים קדימה.

בחשיבה כזאת, כשמבינים שמה שהיה לא רלוונטי, יותר קל להתמודד עם המציאות. גם עם מציאת פתרונות וגם עם ההתמודדות עם הבעיה עצמה, עם הבדידות.

אני חושבת שחלק חשוב בחוסן נפשי, זה היכולת *לבחור* להיות אדם חופשי שאחראי לתחושותיו והרגשותיו בלי קשר למה שהאנשים האחרים נותנים לו.

זה אומר שגם אם השכן שלי לא אמר לי בוקר טוב היום, אני מגייס מתוכי את היכולת לחייך ולהמשיך את היום.

אם לא קיבלתי פינוקים, אחשוב על פתרון שירומם לי את מצב הרוח ולא אהיה תלויה בגורמים סביבתיים שאין לי עליהם השפעה.

אנחנו יצורים חברותיים וחשוב לנו להיות בסביבת אנשים ושיעטפו אותנו ויראו אותנו. הצורך ברור. וכשזה קורה לקפוץ על זה בשתי ידיים. בהחלט.

השאלה אם יש בתוכנו את החוסן להחליט שהאושר הפנימי שלנו, לא יכול להיות תלוי בגורם שאין לי שליטה עליו.

זה אומר, שאם אני מחליטה שאני רוצה להיות מאושרת היום, אני לא שואלת מי יכול להפיג לי את הבדידות, אני שואלת מה יש בכוחי לעשות כדי לפעול לשינוי המציאות.

זה אומר שאולי אצא לבית קפה לבד

זה אומר שאולי אחפש מפגשי נשים אחרי לידה

זה אומר שאולי אצא לבלות/ להנות מהטבע.

זה אומר שאשקיע בי במקומות שיעשו לי טוב.

אוכל, מוזיקה, ספורט, קריאה, דברי חיזוק וכו'

אולי אכיר אנשים חדשים במסע, אולי לא. אבל הבחירה תהיה בידיים שלי.

מציעה לך לקחת את המשבר ולראות בו הזדמנות להכיר את עצמך מחדש כאדם שאחראי לא רק למעשיו, אלא גם לתחושותיו.

כל יום שלנו בעולם הזה אנחנו גדלים בו יותר ומשתכללים בו יותר.

אני רואה בדריכה על משבר, כמו דריכה על קפיץ.

אמנם הדריכה מורידה אותנו, אבל גם כשאנחנו למטה, יש לנו את ההזדמנות, אם רק נעשה קפיצה קטנה, שהקפיץ יעיף אותנו למעלה.

אבל זה תלוי בנו. אם נבחר לעשות את הצעד הקטן של הקפיצה הראשונית, של ההתבוננות ובניית אסטרטגיה של יציאה ממשבר.

כל תקופה היא תקופה שלא חוזרת, כדאי לאסוף בדרך כלים של התפתחות אישית ותובנות אישיות שיעזרו לנו במסע החיים בהמשך. שום אתגר לא פוגש אותנו סתם. הכל זה חלק ממסע החיים שמדוייק לנו.

מקווה שכתבתי מספיק רגיש, ושיהיה לתועלת.

בהצלחה רבה!

אני הפותחת

תודה על מה שכתבת.

אמיתי ונכון ומגדל

ואת צודקת

מתפללת שזה יהיה מנוף לצמיחה

ובשולי הדברים.... הלוואי שביחד עם זה נהיה תמיד חברה שמתגייסת בשביל יולדות..... שזה יהיה הנורמה

ובכללי הלוואי ונהיה רגישים לזולת תמיד.

ובכל זאת יש כמה תתי אוכלוסיה שהלוואי ונהיה רגישים אליהם במיוחד:

רווקים/ רווקות

אלמנים/ אלמנות ויתומים

מאותגרי פוריות

אנשים ללא משפחה תומכת

אנשים "שקופים"

מתמודדים נפש

משפחות עם אנשים/ ילדים בעלי צרכים מיוחדים

קשישים

אנשים עם קשיי פרנסה/ מובטלים

עולים חדשים

משפחות שכולות

משפחות פצועים

והרשימה עוד ארוכה...

ויש אנשים שאין להם טייטל מסויים ובכל זאת זקוקים מאוד לאוזן קשבת ותמיכה ואהבה מסביב ובלי זה הם קומלים לתוך עצמם.

בדידות היא בין הצרות הגדולות של הדור.

הגיוני שכל אחד רגיש יותר לפי נסיבות חייו והיה רוצה לרפא את מי שחולק את אותם מכאובים כמוהו, וזה נהדר וברכה לעולם,

מצד שני צורכי עמך מרובים והגיוני שכל אחד עסוק במה שמטריד אותו, במיוחד בזמנים כמו שלנו עם מלחמה כזו כואבת.

והלוואי ונהיה תמיד בין הנותנים. ושנראה את האחר, ונפזר עוד אור ואהבה בעולם.

ברור שאף אחד לא אשם

אבל מותר לך לרצות להתפנק אחרי לידה מגיע לך!

תנסי לחשוב איפה את יכולה להתמלא ולהיטען בתוך העייפות והעומס והכל

אצלי זה אפילו לדאוג למשהו טעים שווה ליד הקפה

אולי להזמין אוכל שאתם אוהבים מדי פעם

להשאיר את בעלך עם הבייבי לחצי שעה ולצאת להתאוורר או מקלחת ארוכה

או לקנות לעצמך מתנה שעושה לך את זה (פיג'מה, קרם, לא יודעת)

זה חשוב!

מזל טוב

באמת הפיג את הבדידות להרגיש את ההבנה שלכן

תודה על הרגישות ועל הביחד

אתמול וגם היום שיחות פשוטות עם בעלי הפכו לפיצוץ והחיבוק פה עזר  

אוהבת

אני גם הרגשתי ככה אחרי הלידה השנייה.

הלידה הראשונה היתה אחרי הרבה שנים של המתנה. קיבלתי כ"כ הרבה יחס מכולם והיה המון התרגשות!

ב"ה לידה שנייה היה צמוד והפער של היחס היה כ"כ מורגש.

כמו שכתבת, העניין הוא לא אוכל.. כמובן שזה מוסיף. אבל זה הודעה מחברות טובות "מזל טוב, איך קראתם לתינוק ", דפיקה קטנה בדלת של שכנה/ביקורים קצרים של משפחה.

זה כאב לי. שהלידה השנייה הרגישה לי כבר "מובן מאליו" ואני באורות על הנס הגדול!

בעלי לא היה ככ פנוי אלי (עומס גדול בצבא) אבל ממש השתדל. הייתי מלא בבית לבד עם 2 הילדים (חופש הגדול) לא הרגשתי משכב לידה בכלל!

והקיצוניות הזאת היתה לי קשה ממש. כמובן שאני גם לא כעסתי והבנתי את כולםםםם

אבל זה צובט בלב.

אני הרגשתי הקלה בבדידות ובתחושות כשההורמונים קצת נרגעו.

אל תהיי שיפוטית עם עצמך על התחושות האלה.

חיבוק גדול גדול!!

אחרי לידה זאת תקופה ככ קשוחה🩷

כל דבר הוא קשה, באמת

וככ טבעי והגיוני שיש צורך להיות עטופה...😘