פורום הריון ולידה (עמוד 320)

לא לצום

כרגע זה מה שמחזיק אצלי את ההנקה 🤭

וגם תוהה איך לעשות את זה בלי שישימו לב, כי אני דוסית

וההריון לא ידוע כרגיע

וכרגע עדיין צמה

אמרתי שאנסה כמה שאוכל

לא להחמיר סתם.

כשצריך לצום, בתשעה באב או יום כיפור צמים. בצומות הקלים לא. 

את לא צריכה לצום.

בעיניי זה כמו שאני אשבר ואפסיד הנחת תפילין...

וכשאני לא מניקה/ בהריון אני בהחלט צמה זה לא שאני מחפשת להפטר

וגם שום ענין לנסות. הצום נגמר, אבל אומרת כעקרון, את פשוט פטורה מהצום, לגמרי.

ומכל הצומות הקלים.

מניחה שזה הריון ראשון שלך וזה בדיוק הדרך להפנים שכשיש ילדים משהו בעבודת ה" שלנו משתנה, ועבודת ה שלך עכשיו היא לגדל את הילד שלך.

ולצום בצומות הקלים פשוט לא שייך אליך.

זה יהיה אחר כך גם בהנקה( ולחלק מהדעות כל השנתים שאחרי לידה, גם למי שלא מניקה.) זה פשוט לשנות פאזה, ולמצא דרך אחרת לתת משמעות לצום.

באופן אישי לא צמתי צומות קלים 20 שנה, מוזר לי עכשיו לצום.

לגבי הצומות הקלים רוב הפוסקים באמת אומרים שמעוברת פטורה מהצום לגמרי. אבל יש מי שפוסק שרק מחודש שלישי מעוברת פטורה מהצום לגמרי (בפועל כולם מקילים, במיוחד למי שסובלת מבחילות והקאות, אבל לכתחילה כן יש דעה כזאת) ויש גם דעה (אצל אשכנזים) שמעוברת פטורה כן מתחילה לצום ושוברת את הצום רק אם היא מרגישה חולשה. 

אז אם היא מרגישה טוב בצום זה לא מדוייק לומר שאין שום עניין לנסות.

כמובן שצריכה מאוד לשמור על עצמה לא להתייבש וכו' וגם מאוד מסכימה איתך על השינוי התפיסתי בעבודת ה'

לק"י

מאמינה שבסוף תתרגלי לרעיון.

וגם כשאני לא צמה, אני לא אוכלת שטויות, אז זה כן עושה הרגשה אחרת (אלא אם כן, את אוכלת רק בריא ביומיום).

לפני שנים היא הגיעה לפה לשרשור ייעוץ

בכל מקרה ממליצה לך לראות את התכנים החינמיים שלה ולראות אם את מתחברת. יש לה פודקאסט שאפשר להקשיב לו. 

@מדברה כעדן. המליצה עליה.

בטח אם זה חשוב לאחד משניכם

וביחד תקבלו החלטות.

שמירת שלימות הבית זה הדבר החשוב ביותר.

וגם אם לא באים למעשה חס ושלום

יכולים להגיע הרהורים, מחשבות שהם גם מפריעים לאנרגיה הזוגית וכמובן אסור הלכתית.

לדעתי קשה להיות נקי בזה.

וכדאי בנחת לשוחח על זה ולהתחזק ביחד.

לתועלת אשתף ואחזק שאצלנו קבענו מההתחלה את הגדרים לגבי זה כי חשובה לנו האחדות בזוגיות.

בעלי משתדל על שמירת העיניים ושיח עם נשים.

וגם אני.

שיהיה בהצלחה! 

וכן איזה גדרים מומלץ לעשות...

תודה

כל אישה נורמלית מקנאה לבעלה ולא רוצה שיהיה לבעלה שום קשר עם אישה אחרת מעבר לקשר מקצועי וענייני.

קודם כל להיות במקום החזק הזה שאת בסדר גמור ולא איזה משוגעת שמקנאת.

מה זה "כנראה מחזיר לבית".את לא יודעת? את אישתו, תשאלי אותו, כמה שיותר בהירות בדברים האלה יותר טוב.

אם כן,

נראה לי שהייתי באה בהפוך ופשוט מעמידה את הבעל במקומי ושואלת אותו: "תגיד לא היה מפריע לך שגבר היה מחזיר אותי ברכב שלו?".

כמובן, לא בעצבים, לא לתקוף, אבל כן להעלות את הנושא באווירה טובה

להגיד לו שיש משהו חשוב שאת רוצה לדבר איתו שקשור לחיזוק הזוגיות שלכם. אם את מכירה אותו כאחד שזורם על הסגנון אז מעולה, אם לא אז לדרבן לשיח עם משהו על הדרך כמו נגיד להכין לו משהו שהוא אוהב, זה יכול להיות אפילו כוס קפה...

פשוט להראות לו שחשבת עליו שאת אוהבת אותו...

וגם, את רוצה שהשיח יהיה מוגדר בלוז או משהו כזה יותר על הדרך כששניכם פנויים? כי לכל סוג שיח באים עם התכווננות אחרת....

והמלצה שלי לא לעשות עבודות עם המין השני, בטוח יש דרך להתחמק מזה...

בלי התכתבויות גם לא לצורך לימודים, לא לשמור באנשי קשר כל מיני בנות וכו'

להגיד מראש שלא מסתירים אחד מהשני במידה והיה שיח או יצירת קשר כזה או אחר (וצריך ממש עדינות וזהירות איך לגשת עם בקשה כזו מאוד תלוי בדינאמיקה שלכם)

אבל ממש חשוב שתהיה הבנה של החשיבות שמאחורי זה ושלא תהיה הרגשה של אנטי וכפיה

על אולי מחזיר לבית...

נגיד לדעתי זה קצת קו אדום

לא מחזירים בחורה לבית גם אם זה מטר מהבית שלכם ללא הסכמה וידיעה שלך...

לא ממקום פרנואידי. זה זהירות. ועל הדברים האלו מדברים מראש. גם אם עוד לא קרה השיח, לא נורא הכל בסדר... מתחילים מחדש.

לפעמים אין מודעות לשמירה על הדברים האלו (גם מתמימות) ואז בלי כוונה אפשר להגיע למקומות לא רצויים.

בלחזק את הערך העצמי שלך ושל הזוגיות שלכם.

שיהיה לך ברור שאת יותר יפה, חכמה ומושכת מהבנות האחרות שהוא נפגש איתן. ושהקשר שלכם הוא קשר מיוחד שאין ולא יהיה לו עם אף אחת אחרת.

זה קודם כל.

שלב שני, אני חושבת שלפני שאת מביעה את דעתך כדאי לשאול אותו מה הוא חושב על הסוגיה הזו. איך הוא רואה את הדברים.

ומתוך זה להעלות את החששות שלך והדברים שחשובים לך.

בנוסף, כדאי להפנים שאין לך שליטה עליו. זאת אומרת שהכל יעשה מתוך שיתוף ולא שאת באה אליו מלמעלה ומציבה לו קוים אדומים (כמובן מותר שיהיו קוים אדומים אבל מומלץ להשתמש בהם בחכמה ובדיוק כדי לא להפוך אותם ללא רלוונטיים ואת כל הקשר לאמא-ילד. )

בנוסף, לבוא מתוך נקודת מוצא של אמון שהקשר ביניכם חשוב לו, וגם הוא כמוך רוצה לשמור עליו. ומתוך כך לנהל את השיח. בעדינות ובאמונה, שזה לא יגרום לתחושה של חוסר אמון

קודם כל חיבוק

זה סיטואציה לא קלה

חושבת שכדאי לדבר על זה

תשמעי מה הוא חושב על זה

איך הוא רואה את הדברים

האם זה מאיים עליו או לא

ואם לא אז למה לא

תסמכי עליו שהוא בריא בנפשו וגם הוא יודע ורוצה להזהר מקשר עם נשים אחרות

יחד עם זה כן יש מקום גם שלך להאיר לו דברים שנראים לך עלולים להגרר לקשר לא טוב. וזה מתחיל מתמימות....

אז למשל חושבת שבוודאי שלא לעשות עבודות/מלגות יחד. כמובן אם אפשרי. לא תמיד זה אפשרי.

אם לא אפשרי- אז להשתדל שיהיה שלישיה. לא רק זוג לבד.

בנוסף, ממש לא כדאי להקפיץ הביתה. לא משנה אם זה מטר או קילומטר. היא בחורה גדולה שתסתדר....

חוץ מזה מאוד חשוב בעיני לא לשבת על עבודות ביחד.... כאילו פיזית.  אם עושים יחד עבודה אז להשתדל לחלק את המישמות ככה שהתכנון וכו יהיה מרחוק- בזום או בטלפון. לא פיזי ככ הרבה שעות יחד.

אבל כל זה.... טוב ויפה שאני כותבת

זה דברים מאוד עדינים

ובעיקר חשוב שהוא ירגיש שאת סומכת עליו ומכבדת אותו

זה מאודדדד מתסכל אם בן/בת הזוג כל היום חושש ו"בודק" אחרי הבנזוג... ממש.

צריך מרחב מחייה ואמון וזה הכי חשוב.

אז אחרי שתשמעי איך הוא רואה את הדברים (ומאמינה שיהיה לו מה לומר) תראי איך להציע את הגדרים האלו (אם את מתחברת אליהם) הכל באהבה ובאמון מלא בו ❤️ בהצלחה

עובדת עם גברים הרבה שנים וגם למדתי עם גברים

אני בקשר מצוין איתם מקצועי וגם אישי

לא רואה בעיה לעשות מצגת ולא בלתת טרמפ

לא רואה את הזוגיות כדבר שברירי שכל סיטואציה כזו מערערת אותה

לא עובד או לומד עם נשים

אבל לא רואה את זה כבעיה אם זה היה קורה

אין גברים איתו בלימודים? אי אפשר לעשות את זה בזום?

איך בעלך היה מרגיש אם זה היה ההפך? בטוחה שהוא היה מדבר איתך...

אני חושבת שכל עוד זה מפריע לך, את צריכה ללכת ולשתף אותו..

אם זו סביבה עם המון נשים באופן כללי, למה הוא נכנס לשם מלכתחילה?

אם לא, אפשר לבקש להחליף במישהו במקום הבחורה הזו..

ידוע ששיחה יוצרת קרבה, ומשם לעוד דברים..

אני הייתי עוצרת את זה עכשיו...

לי היה מקרה שבעלי ניהל שיחות עם מישהי לגבי שידוך, היא רצתה את חבר שלו ולא הפסיקה להתקשר אליו ולשתף בתחושות שלה לגביו.. ואמרתי לו בצורה נעימה אבל ברורה שזה לא שייך ואיך הוא היה מרגיש אם בחור היה מדבר איתי בתדירות גבוהה כי הוא רוצה את חברה שלי ומשתף אותי בתחושות שלו.. בעלי מיד הבין שזה לא שייך ועצר את זה מיד...

אמרתי לו שאם היא רוצה שתפנה לרב שלו.. שם אני בטוחה שהיא תדבר רק על מה שצריך ולא תשתף בתחושות מעבר...

בעלי ממש לא הכתובת.. 

ולא היה מציע לה טרמפ ומחזיר אותה הביתה-.הייתי עושה לו 'מי-שברך'

אבל פה נעוץ הענין

לא אם הוא עושה עבודה עם גבר או אישה

ולא אם הוא כן/לא מחזיר אותה הביתה

אלא *איך את מרגישה עם זה*

הייתי מתחילה מבירור עצמי  מה בדיוק מפריע לך

ומה מערער אותך

האם זה ההרגל וזה שזה משהו שאת לא רגילה אליו?

האם זה מהותי?

מה הגבולות שאת רוצה לשים?

ומשם פותחת מולו, לא בביקורת על ההתנהלות שלו

אלא כדיון עקרוני שאפשר לצמוח ממנו

שומעת ממנו איך הוא רואה את הדברים, הפרספקטיבה שלו גם חשובה

ומדם מתקדמים

ולוקח טרמפ קבוע גברים ונשים.

יש אמנם משמעות לכמות הזמן שנמצאים ביחד, אבל יותר מזה חשוב האווירה המכובדת והאנושית ולא קלות ראש.

לקחת טרמפ זה די מתבקש, אבל גם העבודה יחד וגם הטרמפ, צריך לשים לב שלא נוצרת קרבה מעבר ליחסים אנושיים בסיסיים.

את יכולה להציע לו לשמוע משהו בדרך באוטו וזה יעסיק את דעתו ולא יצטרכו לחפש נושאים שיחה בשביל הנימוס.

אני לא חושבת שצריך לשים את זה בהשוואה אלייך. אני באמת לא מאמינה שזה קשור אחד לשני.

בעלך אוהב אותך בכל המכלול של מי שאת והבית שבניתם. היכרות עם מישהי חכמה/ מצחיקה/ יפה לא צריכה לערער על זה,

אבל בלי קשר לא צריך לפתח קשרים עמוקים מדי גם אם זה לא בהשוואה לזוגיות, לא צריך להגיע למקומות האלו וזהו.

בעיני כדאי לשוחח.

בלי האשמה, לשתף מה את מרגישה, ומה חשוב לך שיהיה.

לדוגמכ שלא יהיו קשרים מעבר או כל מה שחשוב לך.

האם מתחיל כי זה החיים או שהוא בוחר יותר ויותר. (לדוגמה למד במקום מסוים עם גברים בלבד ועכשיו לומד במקום אחר שבו ציוות ואותו לאישה, או שהוא עצמו באותו מקום  ועבר שינוי)

  ונקודה חשובה נוספת, מה מקובל אצלכם?

האם אחותך/ אחיו/ חברות וחברים שלגם עובדים עם נשים וגברים באופן הזה?

אם כן, אז מבינה את התחושה שאת צריכה להתרגל ולסמוך עליו וכן'.

אם לא, כדאי לדבר על זה. לפעמים אנשים נמצאים באיזה שהיא דרך והתת מודע שלהם אומר להם שאם לא מעירים להם אז זה כנראה בסדר.

(כמובן שאפשר לדבר גם על משהו שהוא לגיטימי לחלוטין לסביבה, אבל זה נותן פרופורציה מסוימת)

ותמיד אפשר לדבר על גבולות, גם ממקום מחמיא.  (אתה כזה מיוחד שאני מקנאת..). זה לא פגם לקנא, זה יפה, זה חשוב. זה אומר שאת נותנת למסגרת הזוגית שלכם הרבה מקום וחשיבות. 

מאישה לאישה,

בכנות, לא הייתי רגועה.

יש טיפוסים שהם מאוד חמים באופי שלהם, נוטים להתרגש מהר.

זה לא משהו רע או טוב, זה סוג אופי מסויים. בסוף, זה מביא לידי איזשהו ריגוש מסויים לעבוד צמוד עם משהי , בעיקר צעירה, ולכתוב עבודה עם משהי, זה מקרב, מה לעשות. בסוף אנחנו בני אדם, לא רובוטים, וזה כן עושה משהו בלב להיות 'ידיד' למשהי, במיוחד מי שכל חייו היה בנפרד, דווקא זה יכול לרגש אותו יותר מאשר מישהו שכל חייו היה במעורב.

לא היה בא לי שבעלי יתרגש ממשהי אחרת, להתרגש זה לא בהכרח צריך להיות משהו דרמטי. יש כאלה שלא אכפת להן שגם הן מקדברות עם הבעל על אישה אחרת ביחד שהיא אישה יפה. אני לא מסוגלת להעלות את זה על דעתי. אני רוצה להרגיש הכי יפה, הכי מרגשת, הכי מדהימה בעיני בעלי. והקשר ביננו מקודש ולא היה שווה לי להכניס את עצמנו לזה. תראי, אם אין ברירה, תדברו יחד מה הגבולות שלכם. זה גם תלוי אופי של בעלך, אם הוא טיפוס אדיש , יבש וקר, פחות היה מפריע. זה גם תלוי, לאיזה תקופה זה יהיה?

כמה הקשר הוא אחד על אחד?

ובסוף, מה שאת מרגישה זה המדד הכי חשוב.

גם אם כולן יכתבו לך לשחרר, ולא להיות קנאית. בסוף, את האישה שלו, והרגשות שלך הן הדבר הכי חשוב בסיפור הזה. אז קודם כל תקשיבי לעצמך, לתחושות שלך, אח''כ תקראי תגובות, ואח''כ תעשי חושבים. בהצלחה יקרה! 

ומעלה איתו את זה לשיח

גם אם אני בסיטואציה דומה ואני לא נותנת שיקרה משו שמפריע לי בלי שהוא יידע

זה מותר הלכתית בכלל? טרמפ של חצי שעה? 

זה שאת לא בטוחה אם הוא הקפיץ

אותה או לא .. את לא צריכה לחשוש מלשאול את הדברים הללו, כמובן בגישה נעימה ועניינית ולא מאשימה אבל בסיטואציות כאלו אין מקום לאי בהירות או אי שיתוף

בין זוג נשוי, ואין משהו ש "לא נעים" לדבר עליו.

אני אישית עובדת בין רוב גברי בהייטק. ויצאו מצבים שנסעתי עם מישהו (לא אני יזמתי את הנסיעה אלא מישהו שאל אותי אם אפשר לבוא איתי כי המשרד רחוק ואותו יום לא היה לו איך להגיע) לי אישית לא היה אכפת שיצטרף למרות שהייתי מעדיפה שלא , אבל דבר ראשון לפני שעניתי, הלכתי לבעלי לשאול אותו אם זה מפריע לו, והוא אמר לי שהוא היה מעדיף שלא אבל זה לא נעים כי זה אדם שעובד איתי כמה שנים ונתקע ללא יכולת הגעה, אז הכל בסדר. בסוף הקולגה נסע איתי והשתדלתי שהנושאי שיחה לא יהיו אישיים שיתופייים מדי , כמה שיכלתי… (הוא גם מרקע חילוני אז האחריות הייתה יותר עליי בואי נגיד..)

בפועל מה שאני מנסה להגיד זה כמה דברים:

1. מבחינתי נסיעה של גבר ואישה שאינם נשואים היא משהו שרצוי מאוד להימנע ממנו

2. בסיטואציה שלי הבן אדם שלח הודעה אם אפשר לנסוע איתי כי הוא תקוע, ולא רציתי לפגוע בסוף זה אדם שאני רואה על בסיס שבןעי, ובכל זאת (סעיף

הבא)

3. לא היה לי ספק שאם בעלי היה אומר לי שזה מפריע לו, הייתי ממציאה תירוץ גם אם האדם האחר היה קצת נעלב

אנחנו חיים בעולם מורכב , וצריך

תמיד להיות עם יד על הדופק כי הגבול בין להיות נחמד לבין להגיע לקרבה שאינה ראויה (מספיק שיהיו שיתופים אישיים ואווירת צחוק), הוא דק מאוד ולכן עדיף להימנע מראש בעיניי, אלא אם כן יש סיטואציה שממש בעייתי להימנע, וכמובן שקיפות שקיפות שקיפות זה המפתח להכל 

פשוט מסבירה להם שממש קשה לכם לישון בחדרים הקטנים ולכן למרות הרצון לפגוש אותם אתם מעדיפים להגיע כשהם לא נמצאים.

להפוך אץ זה למתואם, לנסביר שזה לא בא מטינה או כעס אלא פשוט ברמה הטכנית זה מה שמתאים לכם.

אם יותר חשוב להם לפגוש אתכם מאשר לישון בחדר שלהם - אז הם יפנו לכם אותו (אבל לא הייתי בונה על זה. זו לא המטרה לדעתי)

(ואגב אני די ותיקה פה אבל שכחתי את הסיסמה פה ולא הצלחתי לשחזר אז פתחתי ניק חדש 😊)

מי את?)

אני בעד לדבר בכנות ובכבוד.

לרוב יוצא מזה רק טוב

אני גם חווה סיפור דומה

ולצערי ניסיתי לדבר, אבל המצב מורכב וסבוך ולא הייתה הבנה, אז בהחלט ממעטת בביקורים

ופשוט מזמינה אלי יותר.

אולי באמת ננסה לדבר ישירות, מקווה שלא יגרום לאי נעימות.

אין לנו מקום לארח בבית. והרבה פעמים אנחנו מגיעים דווקא כי אין כוח להכין שבת. ובעיניי ממש חבל שהורים שלי יהיו לבד (והם מתבאסים מזה) בגלל שאחים שלי רוצים שנעדכן מתי אנחנו מגיעים.

קודם כל כי יכול להיות שהם ישמחו להפגש אחרי צהריים, בחוהמ או באופן כללי בהזדמנויות שלא כוללות לינה. אבל יותר מזה, כמו שאומרים על ילדים "הם לא נגדך הם בעד עצמם", זה מקרה קלאסי כזה. זה לא כי לא חשוב להם להפגש עם האחים, אבל לא יודעת אם חווית את החוויה הזאת של לישון כולם צפופים על מזרונים שבקושי יש מקום לדרוך בחדר - זה יכול להוציא את הטעם מכל השבת ברמה של לא לרצות לבוא שןב. אז במקרה כזה - בכל מקרה הם לא יראו אותם כי פשוט לא יבואו.

הם בעצם אומרים - איתכם אנחנו לא ניפגש לשבת שכוללת לינה. או כי זה צפוף (ולא נבוא) או כי לא תהיו. אז בבקשה תנו לנו את ההזדמנות לפחות לפגוש את ההורים. 

אני פשוט חושבת שלמרות שהמילים של שתי המשפטים זהות, אין סימטריה ביניהן.

כלומר לא ממש מסכימה עם מה שכתבת שלהגיד "אם חשוב לכם להפגש תוותרו" זה זהה ל"לנו לא חשוב להפגש מספיק כדי לוותר", פשוט כי הוויתורים הם ברמה שונה.

ברמה הנפשית עבור שני הצדדים יש פה הקרבה. אבל ברמה הטכנית, אדם שישן לילה אחד בחדר אחר שיש לו בו מקום, גם אם לא ברווח, שונה מהותית ממשפחה שצריכים לישון בצפיפות גדולה. אז זה לא שלא חשוב להם מספיק אלא שבאמת יש פה מקרה שהגיעו מים עד נפש וזה כבר פשוט לא אפשרי

אם נראה לך שאחים שלך זה אנשים שאפשר לדבר איתם, הייתי אומרת דוגרי- מאוד מאתגר לנו להגיע ולהיות בחדר הקטן, לא משהו שמתאים לנו לעשות הרבה, אנחנו גם מבינים שאתם רוצים להיות בחדר שלכם ולא מתאים לכם לפנות אותו, אבל זה באמת גורם לזה שלמרות שאנחנו עוד נהנים להיות איתכם בשבת לא באמת מתאים לנו לעשות את זה הרבה ..

לא להגיד את זה ממקום של ביקורת, אלא זאת המציאות..

אולי הם מאוד ירצו להיות אתכם ויסכימו כן לפנות את החדר, והגיוני גם שלא, אבל זה יהיה מובן להם למה אתם לא מעדכנים מראש שתהיו...

מה שבטוח לא לעשות זה לא להמשיך להגיע בלי לעדכן בלי שהסברתם להם למה אתם לא מעדכנים, אחרי שתכלס הוא ביקש שכן תעדכנו..

ובנוסף כן הייתי פעם במלא זמן מעדכנת לוקחת בחשבון שתהיה שבת פחות נוחה..

דרך אגב, מה עם האופציה שאחד האחים יפנה את החדר שלו ויעבור לחדר הקטן? לא מושלם כי עדין תצטרכו להיות עם כל הילדים בחדר, אבל כן יהיה יותר מרווח, וגם בטח לאח שצריך לפנות זה פחות כיף, אבל כן הוא יהיה לבד ותהיה לו פרטיות

בקיצור לא מושלם בכלל אבל אולי זה כן פתרון ביניים..

לפעמים האחים הקטנים מרגישים שהקשר רק מצידם ולגדולים הוא פחות חשוב

אז הייתי מנסה לראות איפה כן אפשר להשקיע בקשר

אולי מפגשים באמצע שבוע, להזמין אליכם, בקשר לשבתות אז כן לנסות שתהיו ביחד עם אחד האחים כל פעם, ולוודא שזה לא תמיד אותו אחד...

אולי ננסה לדבר בכל זאת.

ובהחלט אנחנו עושים מדי פעם שבתות צפופות, פשוט היינו ככה יומיים של ליל הסדר ועוד איזה פעמיים בחצי שנה האחרונה, ולבעלי קצת נמאס.

וכל הנושא היה רק לבקש שאחד יעבור לחדר קטן. אפילו לא חשבתי לבקש שיהיו בחדר ביחד.

אצלנו הפתרון שתיאמנו בסוף הוא שהילדים מצטרפים על מזרונים כל פעם לאח אחר בחדר שלו, ואנחנו ישנים בחדר הצפוף, אבל בלי ילדים...

אולי יתאים לכם.

אופציה אחרת היא שהילדים ישנו על מזרונים בסלון או במרחב אחר שיש בבית, שוב אם זה מתאים לכם...

אבל הקטנים עדיין קמים בלילה ורוצים אותי. זה מאפשר שיהיה רצפה בגודל של מזרון קטן בפתח של החדר, אבל עדיין די צפוף.

.

אני ממש מבינה אותם שלא אוהבים לפנות, גמני בתור רווקה שנאתי לעזוב את החדר שלי לטובת הנשואים.

אנחנו ממעטים ביקורים בין היתר בגלל קושי עם מיטות לא נוחות, צפיפות בחדר, ומזגן שלא עובד כמו שצריך. מאמינה שאם היה לנו כיף שם, היינו עושים יותר השתדלות... אבל זו לא הסיטואציה.

בכל אופן, זה הרבה יותר קשוח ומאתגר כשמגיעה גיסה נשואה נוספת והיא עם הרבה ילדים והיא מקבלת את החדר הפרטי, הצפוף , המיטות הלא נוחות והמזגן הלא מתפקד, אבל לפחות יש פרטיות (זה בקומה נפרדת ועם שירותים צמודים) וכשהיא מגיעה שמים אותנו או בחדר מאוד צפוף, או אצל הסבתא עם כל הרווקים המרעישים עד מאוחר ולכן אנחנו פשוט לא מגיעים איתה. נקודה. אמנם זה מבאס את חמי וחמותי כי הם רוצים לראות את כולם יחד ושהנכדים יהיו יחד ויכירו את בני הדודים שלהם. אבל אנחנו פחות מעוניינים לסבול שבת שלמה. מתגמשים על זה פעם בשנה - ומבקשים שימצאו לנו דירה של שכנים אם חשוב להם שנגיע ביחד וזהו. מעבר לזה - רק חוהמ, חנוכה וכדו'. לא מוכנים שבתות משותפות כי זה באמת צפוף וקשה.

אני באה לומר שזה לגיטימי והגיוני, ואני דווקא הייתי מדברת עם ההורים ולא עם האחים. מנסה למצוא פתרון יצירתי, או משחררת את המצב כפי שהוא. בעיניי אם מסבירים שזה טכני, זה לא מעליב (גם אם מבאס) ומי שבוחר להעלב - זו בחירה שלו.

אנחנו כן עושים שבתות של כולם כמה פעמים בשנה, ואז גם באמת באים בראש של להתגמש בשביל הביחד.

הבעיה היא יותר כשסתם מתחשק לי לבוא לשבת ובעלי פחות בקטע אם לא יהיה לו נוח.

לפעמים יש air b&b, או איזו יחידת אירוח שאפשר לשכור לשבת.

לא בטוח שזה הפתרון, כי זו עלולה להיות הוצאה רצינית, אבל רק קחי בחשבון כאפשרות.

(ונתנו לך פה בשרשור המון אפשרויות לפתרונות. אני חושבת שעצם ההבנה שיש לך בחירה בתוך הסיטואציה יכולה לעזור. ברור שלכל בחירה יש את היתרונות והחסרונות שלה- וצריך לשקול רווח מול הפסד, אבל תזכרי שהבחירה היא שלך).

אין פתרון קסם, כל פתרון יבוא על חשבון משהו:

אתם יכולים להגיע פחות

אתם יכולים לישון בצפיפות בחדר הקטן

אתם יכולים לשים את ילד או שניים מחוץ לחדר

אתם יכולים לבוא יותר באמצ"ש

האח האחד יכול לעבור לחדר הקטן

האח השני יכול לעבור לחדר הקטן

שומו שמיים האחים יכולים לישון באותו חדר.

אפשר לבוא בשבתות שאחד האחים לא נמצא.

הכי טוב יהיה לשלב בין כל הפתרונות ולא להינעל על פתרון אחד.

בכנות, יש לכם (מבחינת: את בעלך ההורים שלך והאחים שלך) תנאים לוקסוס מבחינת הפתרונות האפשריים, השאלה כמה חשוב לכם למצוא פתרון וכמה כל אחד מוכן להתגמש על מנת למקסם את הפתרון.

יכול להיות שבפסח בחרתם פתרון לא מתאים לסיטואציה ולכן עכשיו אתם מנסים לחפש פתרון ששוב לא יתאים תמיד כי אי אפשר שתמיד יהיה את אותו אחד שמשלם את המחיר בחוסר נוחות.

פעם את תשלמי את המחיר ותשארי בבית רק בגלל זה

פעם בעלך ישלם את המחיר וישן בחדר הצפוף

פעם הילדים ישלמו את המחיר וישנו בפינה בבית ויבואו אליכם אם הם צריכים אתכם

פעם אח אחד ישלם את המחיר ויעבור לחדר הקטן

פעם אח שתיים ישלם את המחיר ויעבור לחדר הקטן

פעם אח אחד ישלם את המחיר ולא יראה אתכם

ופעם אח שתיים ישלם את המחיר ולא יראה אתכם

ואולי יהיו מצבים שבמקום שבת ההורים יבואו אליכם יותר באמצ"ש או אתם אליהם וגם לזה יש מחיר מסויים.

זה יוצא שאם נניח במצב אופטימלי אתם נוסעים פעם בחודש, אז כל אחד משלם את המחיר פעם בשנה כמעט, זה כמעט זניח ביחס לתועלת של קשרי משפחה (אם זה מספיק חשוב לכם)

סביר להניח שחוסר הנוחות המשמעותי יישאר רק סביב חגים ארוכים, וגם זה משהו שאפשר להתמודד איתו.

(אם כי מתבקש שהמחיר הכי פחות משמעותי במצב כזה זה שאחד האחים יעבור לחדר הקטן. ואם יש בעיה של מיטה לא נוחה או משהו כזה אז לגמרי לשתף את ההורים שעדיף לשדרג את החדר שיהיה נוח מספיק לאחים שזה לא יהווה שיקול)

הייתי מתחילה מלדבר עם בעלך ולהסביר לו שאי אפשר כל הזמן שהאחרים ישלמו את המחיר (אולי הוא הרגיש שרק הוא משלם מחיר עד עכשיו)

אם הוא איתך ברעיון של כל פעם ללכת על פתרון אחר, הייתי משתפת את ההורים ומציעה את כל הפתרונות האפשריים ושואלת לדעתם האם מהיכרות שלהם עם האחים זה יכול לעבוד,

ואחרי אור ירוק מהם פונה ישירות לאחים, שוטחת את האפשרויות השונות ושואלת בכנות האם בשביל שמדי פעם נוכל לעשות שבתות שכולם נמצאים, האם הם יהיו מוכנים להתגמש ולעבור לסירוגין לחדר הקטן.

אני בטוחה שאם מסבירים להם שמבינים שהם משלמים על זה מחיר מסויים, ולא מצפים מהם כל הזמן שרק הם ישלמו מחירים, אבל בגלל שהרצון להיות יחד שבתות הוא רצון משותף, לכן שואלים אם הם מוכנים לזה, אני חושבת שישמפה פוטנציאל לשיתוף פעולה.

אם הם מסרבים לגמרי, אז תגידי שאת מבינה את זה ולכן הפתרונות האחרים יבואו לידי ביטוי לעיתים קרובות יותר:

אתם תבואו פחות שבתות באופן כללי

ופחות שבתות ששניהם נמצאים, בפרט.

לא כהאשמה אלא כעובדה, זה מה שיוצא.

נשמע שהם בשלב שהם בכלל לא מודעים לחוסר נוחות שלכם אם כשהם שומעים שאתם באים הם מחליטים להישאר. ככה לא תצטרכו להסתיר יותר, ואולי להפך כשאחד האחים יודע שהוא לא נמצא, הוא יכול לעדכן אתכם מראש ולשמח אתכם, ואם הוא יכול לבוא מוצ"ש ואתם יכולים להישאר עוד אז בכלל מעולה.

ואגב זה שאתם ישנים בחדר שלהם כשהם לא נמצאים, גם זה סוג של מחיר שהאחים משלמים, בין השאר בשיחה כדאי גם לשקף את זה ולהביע תודה והערכה.

גם יש לזה השפעה על מהלך הלידה.

טיפול מפנק ונעים, שווה את ההשקעה!

ראיתי שהיה ממש הבדל בלידה לעומת לידות קודמות, בקושי לחצתי. 2 לחיצות והראש היה בחוץ.

עשיתי בפתח תקוה אצל מישהי בשם יאנה טסלר, היא גם דולה.

ממליצה בחום! היא מקצוענית, עדינה ורגישה.

הטלפון שלה- 054-543-9391

זה לא עוזר רק לתחושה בהריון אלא משפיע על המנח של התינוק ולכן על הלידה וההתאוששות

אני עשיתי בסוף ממש ועזר לי מאוד

אני לא זוכרת עלות

אפשר למצוא את כל המטפלות באתר שבט אימהות לפי איזור 

אחת רצתה רמעט 800 אחת מעל 1000

זה הזוי בעיני

לא מסוגלת לשלם כאלה סכומים

יש המלצות למישהי טובה ומקצועית אבל במחיר קצת שפוי

אין לי החזרים

אני הלכתי והיה מדהים

אבל השאלה אם יהיה עד הלידה זה כבר ממש קרוב

ממליצה לעקוב אחרי רחל שפירו מייסדת השיטה באינסטגרם

שמה היא מפרסמת על הימי סטאז

לפעמים מתפנה מקום מהיום למחר

העובר טוב באגן

אני התחרטתי שלא הלכתי.

זה גרם לי לסיבוכים גדולים בלידה ואחריה

תכתבי באיזה איזור את

הבנתי שמאוד משפיע על קלות הלידה בע"ה

ומתוך כך על בריאות והתאוששות היולדת והנולד

אנסה לקבוע תור למחר

רק כדי לאזן את התגובות פה, שלא תחשבי שזה קסם או גורם בוודאות ללידה קלה...

אני הוצאתי הפניה להידרוטרפיה בקופה

שילמתי 150 שקל לטיפול

(עשיתי כמה פעמים לפני הלידה)

המון המון כתמים וגם קצת כאב לי

העפתי אותו

לא יודעת איך הוא עם ווסת כי הנקתי

אישית לא ממליצה

בעיניי עדיף גלולות הנקה אם הם לא גורמות לך לכתמים

והבנתי פשוט שהוא פחות עושה כאבים בזמן ווסת

וגם פחות ווסת ארוכה

ויש לי כתמים בכל מקרה בהנקה גם ללא שום אמצעי מניעה לצערי

והגלולות שיבשו אותי ממש

אני לא מתמצאת בכלל בנושא למרות שאשמח לייעוץ גם לילדים שלנו

עוקבת איתך

פשוט שמתי בחול הסברתי שאני ליד ליטפתי וגם יצאתי מהחדר

כמה לילות של בכי כשהיא יודעת שאני איתה

והיא הצרגלה

זה לא היה פשוט ובכיתי איצה אבל זה היה יותר נורמלי מלחשוב  כל לילה איך מרדימים אותה 

כשכלו כל הקיצים.

זה לקח הרבה יותר מכמה ימים וזה היה לי נוראא נפשית.

לק"י

במשרה מלאה.

אבל בתיכונים זה בדרך כלל עוז לתמורה, ואז זה פחות שעות.

את ההטבה של משרת אם מקבלים רק אם יש מעל 80% משרה, שזה יוצא 19 שעות.

זה עדיין לא מגיעה למשרה מלאה.

משרה מלאה בחט"ב /תיכון למורה לא אם זה 24  ש"ש.

למורה אם זה בערך 22 ש"ש.

לק"י
 

כי ביסודי משרה מלאה זה 26 שעות פרונטאליות, 5 שהיה ו-5 פרטני.

משרת אם זה בסך הכל פחות שעתיים (1 פרונטאלי, ו-1 שהיה).

אני יודעת שבתיכונים יש פחות שעות פרונטאליות ויותר שהיה 

אני פחות מכירה מה קורה ביסודי אבל יודעת שיש הבדל.

לפני האופק ("בעולם הישן") ההבדל היה אפילו יותר משמעותי.

כי 18 שעות זה אחלה מבחינתי

מה זה אומר בפועל שזה לא משרת אם??? ה בדיוק אני מפסידה?

להתעקש על זה?

אני בחטיבה 

כאילו יש לך יותר אחוזי משרה ממה שאת עובדת בפועל.

אפשר לקבל את זה רק מאחוז משרה מסויים. אם עובדים פחות, מקבלים בדיוק לפי אחוז המשרה שלך, בלי תוספת.

באופן אישי, אני לא קיבלתי אף פעם משרת אם, כי מבחינתי מספר השעות שאני עובדת מאפשרות לי איזון נכון בין בית לעבודה. ולא התאים לי להוסיף יותר שעות בשביל משרת אם, כשזה בסופו של דבר יבוא על חשבון הבית...

אני יודעת שאת באה מהכיוון השני - של להפחית שעות כדי לתת יותר מקום לבית. ויכול להיות שעבורך גם הפחתה מועטה יותר שעדיין תשאיר לך את התוספת של המשרת אם, תהיה משמעותית ותאפשר לך להתמקד יותר בבית.

אבל בעיני השאלה היא כמה שעות באמת יאפשרו איזון נכון, וגם אם 'מפסידים' משרת אם כי לא עובדים מספיק שעות כדי לקבל את ההטבה הזו, זה לא בהכרח הפסד אם ה מה שנכון לבית.

יש כמובן עוד שיקולים חוץ מהשיקול הכלכלי אז כדאי לקחת גם אותם בחשבון.

לפי מה שאני רואה עכשו באתר הסתדרות המורים משרת אם מתחילה כבר מ18 שעות.

(בעבר זה היה רק מ19 שעות).

אז אין בעיה עם 18 שעות, הפער הוא בין 17 ל18.

מבנה שבוע עבודה - אתר הסתדרות המורים

אני ידעתי מהניסיון שלי שצריך 19 שעות אבל כיוון שזה ניסיון יחסית ישן (בשנים האחרונות עובדת משרה מלאה) בדקתי באינטרנט וראיתי שכתוב משהו אחר אז חשבתי ששינו.

יש לך ניסיון מהשנים האחרונות? מה קורה בפועל ב18 שעות?

לא על יסודי.

בחטב 19 שש אני בטוחה שמקבלים תוספת של משרת אם.

מה שאני לא יודעת זה לגבי 18 שש.

21 זה כנראה של יסודי.

לא הייתי עוזבת בבית ספר בגלל זה (הייתי מחכה למ"מ של חופשת לידה של מישהי ולהוסיף שם שעתיים) אבל זה כן מבאס.

אני בעוז לתמורה, אז לא לגמרי מונחת.

אבל עוד שעה אחת אם אני לא טועה כן תיחשב משרת אם, וזה פער משמעותי..

לא הייתי עוזבת בגלל זה, אבל כן אומרת שזה חשוב לי ומנסה לברר אם יש תפקיד שאפשר לקבל- רכזת/ אחראית של משהו.. יש הרבה תפקידים שיכולים להשלים את זה

של שבעה נקיים - בבוקר ולפני השקיעה.

בדיעבד או אם יש לאשה הנחיה הלכתית מיוחדת בדיקה אחת תספיק, ואז למיטב הבנתי זה לא משנה מתי היא נעשית (אנא תקנו אותי אם טעיתי כאן)

בדיקה אחת בכל שעה ביום השביעי- כשרה.

אולי זה לא בעדיפות ראשונה אבל לא נחשב בדיעבד

תמיד עדיף לבדוק בבוקר כדי לא לשכוח

אמן!!!!

מכל הלב

שנתבשר בבשורות טובות🫶🏻🫶🏻🫶🏻

גם לי היתה תקווה כזאת שהתנפצהצכי לא התקבלתי כנראה

ועכשיו אחרי שגל כך רציתי מנסה להתמקם מחדש

אני ממצשחושבת שאם יהיה לך משהו שנותן לך מקום זה יוסיף חיות וכח בכל המימדים

האלו גורמים לתופעות לוואי נוראיות.

תעשי לך טבלה של יתרונות וחסרונות....

מנסיוני, עברתי כל ארוע משפחתי ואישי ונופש ויציאה ומסיבה כשאנחנו אסורים

זה בהתחלה מרגיש הכי גרוע שיש

אבל למדנו לשרוד ואפילו להנות

ממש סליחה שאין לי מילות עידוד בשבילך.

ואם את בוחרת להמשיך עם הפרימולוט- על כל פשעים יכסה המייקאפ

ואם היא תשפיע ולא תוכלי להקפיד איתה עד סוף ההריון אז אולי עדיף שלא כי זה יטה את התוצאות..

מה שעזר לי היה להביא תעסוקה לשעות של ההמתנה, ספר, מנדלות לצביעה, טלפון מוטען וגלישה באינטרנט ;)

בהצלחה!

כנראה שעבר לי סביר.. היו קצת בחילות אבל לא משהו מטורף.

לגבי הדקירות זה לא הכי נעים. תשאלי אם יש להן אופציה להשאיר לך וריד פתוח ולקחת ממנו כל פעם, ככה זה דקירה אחת ומחברים מתי שצריך. החיסרון הוא שלא ככ כיף להסתובב עם מחט שתקועה לך ביד 3 שעות

לא לקום וללכת מיד

ובטח לא לנהוג מיד

אני הרגשתי בסדר בכל השעות

סימתי את הבדיקה האחרונה

האחיות אמרו שאני יכולה לצאת

התחלתי ללכת

תוך כמה דקות ראיתי חשור

התישבתי על המדרכה

אחרת היתי נופלת מעולפת

התקשרתי מהר לבעלי שבנס יכל לבא לאסוף אותי

ובתוצאות ראיתי שהיתה לי צניחת סוכר מטורפתתתת כמעט כמו אדם חצי מת משהו הזוי

אז לגמרי ממליצה לשבת בנחת ולוודא שאת בטוח בסדר

גם לי כל שעות הבדיקה עברו ממש סבבה, הרגשתי מצויין אחרי ואפילו אכלתי.

ואז נסעתי עם כל הילדים לאירוע (בעלי הגיע לשם מהעבודה) והייתה לי נפילת סוכר באמצע הדרך. אחת החוויות הכי מפחידות שעברתי.

עדיף "סתם" לא לקבוע כלום, ובסוף להרגיש מצויין...

למרות שחששתי ממנה נורא

את המיץ המזעזע הזה אני שותה בבת אחת תוך כדי סתימה של האף

והכי חשוב, מביאה תעסוקה לשלוש שעות.

מצטרפת להמלצות לא לקבוע משהו ליום הזה

בטפשותי הרבה חשבתי לצאת לקניות אח"כ והתעלפתי באמצע רחוב יפו.....

*תזונה בריאה תמיד חשובה אבל אי אפשר "לעבוד" על הבדיקה

היא בודקת במצב הנוכחי ובזמן הנתון אחרי שתיית הסוכר איך עולה ויורד....

*הצום הוא לא בעיה. תעשי את זה על הבוקר. רק קשה לשבת 3 שעות

את יכולה להביא ספר/סרט

לבקש מהאחיות מיטה לנוח

בהצלחה

רק בריאות

אולי לקחת רסקיו לפני יכול לעזור קצת?

לשמוע מוזיקה מרגיעה באוזניות.

לא יודעת אם לרופא שיניים שלך יש מסך, אבל אם כן אז איזה סרט יכול לעזור להסיח את הדעת.

אם יש לך אוזניות להביא מהבית ולשמוע משו גם יכול לעזור. אולי. אותי זה היה מעצבן יותר האמת😑

אצלי הרופאה אמרה שאשים בקול.. ולא באוזניות והיא גם נהנתה מזה.. וככה גם יכולתי לשמוע את ההנחיות שלה..

תמיד כשנכנסתי אז היא אמרה איזה כיף שבאת, בא לנו את המוזיקה שלך🤣

רופאה דוסית וחמודה.. 

שזה שעתיים עם פה פתוח.  

וזה עזר.. .ובעיקר לעצום עיניים.  לחושב על דברים אחרים.. 

כמו נשימות של לידה

בהצלחה!! בסוף זה עובר

באמת הכי עזר זה לעצום עיניים ולהתנתק...

ניסיתי לדמיין את החיוכים היפים של התינוק שלי כדי להרגע... אבל אני לא נורמאלית, הידיים שלי ממש רעדו מפחד... בסוף הפחד היה חזק מהכאב. צריכה ללמוד להרגע..

ניתוח? את בהשגחה שם או שוחררת הביתה?

אני לא עשיתי זריקה אלה ישר ניתוח. עושים 3-4 חתכים קטנים בבטן לפרסקופי משהו כזה, החלמה זכורה לי כסבבה לא משהו קשוח.

אמרתי להם מראש שיקפידו שלא יהיה כניסת אויר כי בניתוח אחר שעשיתי סבלתי נורא מאויר כלוא, ב"ה לא היה לי אויר כלוא אז הכאב הזה נחסך ממני

אשפזו אותי למשך יומיים בערך אחרי הניתוח. בגדול ככול שקמים יותר מהר מהמיטה ההחלמה קלה יותר, כמו כל ניתוח.

כבר אחרי 10 ימים חזרתי לעבודה

את עם תינוק אז כמובן צריך לבדוק לגבי הטיפול בו בהתחלה.

ואמרו לי לחזור בחמישי..

באולטרסאונד ראו שהשק הצטמצם וניהיה יותר קטן בחצי

אז ברור שתחכי…

ניתוח לפרוסקופי הוא אמנם יחסית פשוט, אבל הוא גם טלטלה לגוף.

אני עברתי פעמיים ניתוח לפרוסקופי, והאוויר הכלוא כאב לי בהרבה מהחתכים של הניתוח. בפעם השנייה גם לקח לי המון זמן להתאושש מההרדמה. ובכללי לקח לי איזה שבועיים שלושה לחזור לכוחותיי אחרי כל פעם.

זה לא נורא, אם צריך, אבל עדיף בלי.

(אבל לא היה צורך לכרות לי את החצוצרה)

לא זכור לי בכלל שהיה קשה. השתחררתי יום אחרי הניתוח הביתה

בזכות התגובה של שירן נזכרתי שכאבה לי הבטן וכנראה שנחתי אבל באמת היה יחסית פשוט.

נשמע שאת במתח גדול וממש קשה לך לעמוד בו. שולחת לך חיבוק וכוחות.

עם כל זאת, נשמע לי לא סביר בעליל לעשות ניתוח אחרי שכבר קיבלתי את המטוטרקסט, בלי לדעת אם הוא עבד. הרי זה בעצם סיכוי שתנותחי לחינם.

ואין סיבה שתהיי שבועות במתח. הרי נותרו ימים בודדים עד ליום השביעי מהזריקה. ואז תוכלי לדעת אם היא הועילה או לא.

עריכה: עכשיו אני רואה שכתבת שבועות בגלל שמחכים עד שהבטא תתאפס.. אז  לא בטוחה מה להגיד.. אני ממש חושבת כשהבטא מתחילה לרדת זה רק ענין של זמן 

מה שתבחרי בסוף! רק תעדכני פה בבקשה אם תוכלי.

עברתי את זה על בשרי והייתי בשוק של החיים שלי, אפשר להגיד שזה היה התחתית של התחתית ועברתי מלא הפלות אבל זה היה הקש ששבר את גב הגמל...וזה נפל עוד ביום הולדת שלי שבמקום לחגוג ביליתי בחדרי ניתוח, גם לקח כמה ימים עד שמצאו את השק ובנתיים הבטא עולה ועולה לכן יודעת מה את עוברת

אז חיבוק יקרה ❤️🙏

אני מאושפזת ומנתחים אותי היום בעז"ה

אשמח שתתפללו עלי שיעבור בקלות ובבריאות מלאה🙏

שבעז"ה תתאוששי מהר

ושה' ימלא חסרונכם בבריאות ובשמחה.

איזו רכבת הרים מטורפת עברת בשבוע וחצי האחרונים

מגילוי מפתיע ועד לניתוח

קחי לך זמן לעכל בנחת את כל הטלטלות

תתפנקי באוכל / בכל מה שעושה לך טוב

מתפללת עלייך!

אתם מקסימות ומחממות את הלב עם התגובות..

אני אחרי הניתוח ומתאוששת ב"ה.

שיהיה רק בשורות טובות בעז"ה🙏

יש קצת כאבים אבל גם לנפש לא קל... בעז"ה מקווה שיעבור מהר...

עם הכשלונות וההצלחות

החסרונות והכשרונות

אין אין אין כמוך

תודה שכתבת וחיזקת את כולנו..

וחיבוק ענק ענק ענק!!!!!

סוגי טיפולים)

מעניין מה הפחיד אותו במיטה... אולי הוא ראה פרפר על הווילון, נגיד? מקווה שלא יקרו דברים כאלה שוב... אבל לפחות אתם כבר יודעים איך לפתור את הבעיה

וואלה אחלה טיפול.
אשתמש בטיפ הזה תודה.

אבל העיקרון שלו (לפי מה שהבנתי) הוא חשיפה מוגנת לדבר שהציף טראומה.

התנסיתי בזה רק פעם אחת בעצמי, אז אני לא באמת יודעת לעומק את כל התהליך הנדרש...

הוא עוד לא ממש מדבר אז לא הבנו.

נראה לי שהוא חלם משהו

קודם כל את אמא מדהימה, איזה סבלנות הייתה לך בשבוע הזה! וואו...

זה מזכיר לי שפעם הבן שלי, בערך בגיל הזה, צרח צרחות אימים כמה לילות ברצף שיש לו ג'ירפה בלול... זה היה מאוד מצחיק אבל הוא באמת פחד ממש והיה קשוח . בדיוק ניצלנו את ההזדמנות לפרק את הלול ולהעביר אותו למיטת מעבר ואז אמרנו שאבא זרק את הג'ירפה רחוק רחוק ... ועד היום הוא בן 3 וחצי הוא זוכר את זה, זה ממש היה טראומטי בשבילו, הג'ירפה הזאת...  הוא רואה תמונה של הלול והוא אומר לי- שמה הייתה הג'ירפה ואבא זרק אותה. וזה נתן לו עוצמה וכוח שאבא גיבור על הדברים המפחידים.

ממש אוהבת סורים כאלה, על הקשר התמים בין אחים.

הרבה פעמים לאחים יותר קל להבין את האחים הקטנים שלהם, הם היו שם רק לא מזמן..

תודה על השיתוף והרבה נחת!!

לגבי העסקה עצמית זה יותר קשור לאופי מאשר לגיל…

באופן כללי?

יש עוד קשיים שאתם רואים אצלו?

אם הדרכים הבסיסיות של עצירת מריבות לא פועלות עליו, אני חושבת שכדאי למצוא דרך עמוקה יותר לטפל בו. לדעתי כדאי לתאר את ההתנהגויות שלו לרופא הילדים, ולבקש אבחון מקיף.

(אולי אני מגזימה... אבל באמת לפעמים יש מצבים של חוסר אונים עם הילדים, כי יש להם קושי שעד שלא יטופל - יהיה קשה לעבוד איתם בדרכים הרגילות. ולכן כדאי לאבחן ממה נובע הקושי.)

מאוד נ-ו 'אבל ספורטליין מעולה ומומלצת

בייבי ג'גר סיטי תור 2 זה טיולון קליל יחסית- אז רק אם זה מה א'ת מחפשת..וגרה בעיר עם מדרכות נוחות

לק"י

מכניסים ציור של בית המקדש לתוך ניילונית עבה.

ממיסים שוקולדים בכמה צבעים בתוך שקיות אוכל, עושים חור עם קיסם בקצה השקית ומציירים את בית המקדש על הנילונית.

ממיסה עם משהו? שמן?

זה יכול להיות להם ממש מעניין, ואז מקפיאים כדי שיתקשה?

לק"י

ממיסים בלי שמן.

ושמים במקרר להתקשות.

בתוך שקית סנדוויץ' פשוטה, לסובב או לקשור מלמעלה בלי הרבה אוויר בפנים ולהכניס לכוס מים רותחים, זה נמס בצ'יק, ואם זה מתחיל להתגבש שוב, שמים את השקית שוב במים הרותחים לקצת זמן.

( כותבת כי פעם עשיתי פעילות שוקולד לילדים והמסתי בבאן מארי על הגז, וזה היה סתם בלאגן, אחר כך למדתי את השיטה הנ"ל)

מתאיים לבת 4 ובת 5 וחצי?

זכרתי שעשיתי פעם לתלמידות בכיתה א והיה סיוט🫣

עוברים על הקווים עם פלסטלינה ומועכים מעט.

מרססים ספריי זהב,

ויוצא צורה של בית המקדש בצבע זהב.

ככל שהגיל יותר גדול, אפשר להוסיף יותר אלמנטים.

קרטון ביצוע או בריסטול עם ציור של החומות או ירושלים (חומות הכי קל) ופלסטלינה בצבעים של צהוב, כתום, חום, ירוק ותכלת וכל קוביה בחומה עושים בנפרד..

לגדולות נתתי לערבב קצת צבעים לכמה גוונים של חום..

שרשרת מעשים טובים- עשינו שרשרת על הקיר עם מלא פתקים ריקים וכל פעם ששמנו לב שעשו מעשה טוב כתבנו😀

ברסטול שחור ולעשות חור בצורת בית מקדש ולמטה מדביקים דף שהם קישטו בגטאש או סתם צבעים..