פורום הריון ולידה (עמוד 320)

ברור הרי שבלי פרטים על הגננת היולדת מה הקשר שלכן כמה ארוכה הברכה שתרצי מה הנסיבות הנוספות ומה את באופן אישי רוצה באמת שיתקיים בה באופן אישי למקרה שלה, יהיה קשה לכתוב טוב יותר ממך...

ברכות חמות לגננת המקסימה על הולדת בתה!

הנה כמה הצעות לברכה שתוכלו להתאים ולהוסיף עליהן מגע אישי:

* **ברכה קצרה וממוקדת:**

   * "מזל טוב על הולדת הנסיכה הקטנה! מאחלת לך ולמשפחתך המון אושר, בריאות ונחת."

   * "כל הברכות הטובות להולדת הבת המתוקה! שתגדל בבריאות ושמחה."

   * "איזו בשורה נפלאה! מזל טוב על הולדת הבת. שתהיה לך הורות מהנה ומלאת אהבה."

* **ברכה מרגשת ומפורטת יותר:**

   * "ברכות חמות על הולדת הנסיכה הקטנה! אין ספק שהיא תביא המון שמחה ואור לחייכם. מאחלת לך ולבעלך שתהנו מכל רגע בקסם של הורות. שתהיה לך אמהות קלה ונעימה, מלאה בחום ואהבה. את גננת מדהימה, ואני בטוחה שתעברי את ההורות באותה מסירות ואהבה."

   * "מזל טוב על הולדת הבת! איזה פרק חדש ומרגש נפתח בחייכם. את אישה מיוחדת ומלאת חום, ואני בטוחה שתעברי את ההורות בהצלחה רבה. שתהיה לך אמהות מלאת סיפוק והנאה, ותזכו לגדל את בתכם לאישה חכמה, טובה ומאושרת."

* **ברכה הומוריסטית (אם מתאים לאופי הגננת):**

   * "מזל טוב על ההרחבה למשפחה! מקווה שהתינוקת תירש ממך את הסבלנות והיצירתיות. שתהנו מכל הרגעים הקטנים והגדולים ביחד."

   * "ברכות חמות על ההצטרפות למועדון ההורים הקודרים... סליחה, התבלבלתי! התכוונתי למועדון ההורים המאושרים! שתהנו מכל רגע."

**ניתן להוסיף לברכה:**

* **מילה אישית:** משהו שאתם זוכרים מהגננת, או משהו שהיא אוהבת לעשות.

* **מנהג אישי:** אם יש מנהג משפחתי או מסורת שקשורה להולדת ילדה, תוכלו להזכיר אותה.

* **ברכה בשפה אחרת:** אם הגננת דוברת שפה נוספת, תוכלו להוסיף לה ברכה קצרה בשפה הזו.

**רעיונות נוספים:**

* **כרטיס ברכה מעוצב:** תוכלו לכתוב את הברכה על כרטיס ברכה יפה ומעוצב.

* **מתנה קטנה:** תוכלו לצרף לברכה מתנה קטנה כמו ספר לילדים, מוצר טיפוח לתינוק או פינוק קטן לאמא הטרייה.

**הכי חשוב:** שתבואו מהלב ותבטאו את הרגשות שלכם.

**מקווה שהצעות אלו יעזרו לך לבחור את הברכה המושלמת!**

1. כמה ימים מסרק סמיך מספיק לגמרי

אם היה קורה לי והייתי רואה שממשיך לצאת הרבה גם אחרי כמה ימים אז הייתי שמה גם הדרין או משהו כזה פשוט כי זה מגעיל אותי

אבל בגדול לסרק במסרק סמיך כמה ימים ברצף אור להעביר את זה לגמרי

2. זה באמת ככה במגן אבל לעניות דעתי זו אחת הסיבות שאומרים להשתמש בזה...

הרב יודע שזה ככה והוא הנחה אותך לעשות את זה אז הכל טוב...

ב7 נקיים אני תמיד משתמשת במגן תחתון לבן

וגם אם הדימום ממשיך, אם את עושה את הבדיקות שאת אמורה לעשות ואין כתמים שאוסרים אז הכל בסדר!

לגבי סירוק במסרק סמיך אין סיבה לעשות כך.אם זה לא המנהג שלך.

מספיק סירוק רגיל.אלא אם כן נדבקת בכינים מהילדים.

בגדול ההתארגנות היא מקלחת רגילה + חפיפה .

סירוק טוב ובדיקה (עיון )הבדיקה היא לוודא שלא פיספת משהו .

אני מדריכת כלות ,זה הידע שלי.

זו הנחיה כללית.

לגבי הטבילה עצמה- מסרק סמיך יספיק לגמרי

לשאלה השניה- כן אני עם מגן תחתון בשבעה נקיים לפי הפסיקה של הרב שלנו. הרעיון הוא שמגן תחתון לא מקבל טומאה ולכן כתם עליו לא יאסור אותי, ומצד שני הוא לבן וכן רואים עליו את הכתמים.

לכן להבנתי גם אם זה נספג קצת במגן תחתון זה לא משנה כי בכל מקרה הוא לא אוסר

לפי מה שאני זוכרת מהמדריכת כלות שלי, שהיא אשתו של רב ופוסק גדול בציבור הדתי לאומי-

בימינו כיניים לא נחשבות חציצה כי אנשים כבר הרבה פחות מפחדים מהם או נזהרים לא להידבק. מספיק סירוק עם מסרק כיריים, בלי להשתגע.

(חמותי מפחדת מכינים, זוכרת את הסיוט בתור ילדה שמי שהיו מוצאים אצלו כיניים היו גוזזים לו/לה את השיער. כי לא היה דרך להוציא..) זה ממש לא המצב היום. 

עונה לך אחרי בירור

1. לגבי כינים מה שנחשב חציצה הוא מה שאת מקפידה עליו.  אם בלי קשר לטבילה אם תהיה כינה או ביצת כינה אחת על הראש שלך אז כבר תיהי חייבת מבחינה אישית להוריד אותה ולשים חומר .. אז ככה תעשי גם לפני הטבילה.  אבל אם יספיק לך סירוק במסרק סמיך באותו יום אז גם אם ישאלו ביצים או כינים הן לא יחשבו חציצה.

2. כתם לא מטמא כל עוד הוא לא בזרימה.. ברגע שהוא מתחיל להיות בזרימה את תראי שהתחתונית מתמלאה כולה דם וגם לא יכולה לספוג את הכמות ותרגישי שאת צריכה פד .  אם זה לא המצב אז את טהורה והכל בסדר!

מה שאוסר זה זרם.

מגן תחתון לא יכול להתמודד עם זרם.

אם זה לא זרם, זה בגדר כתמים, ויש לזה כללים ברורים הלכתית.

הרב אמר לך מה לעשות, אז זה הכללים.

חשוב לעשות את ההפרדה הזאת ולהבין שאין כזה מושג "הפרשה אוסרת"

כל הפרשה שאינה זרם, דינה כדיני כתמים.

היא אוסרת רק במצב של כתם שאוסר.

זה בסדר גמור אם היא נספגת כולה במגן תחתון.

זה לא מה שהופך את הכתם לאוסר. אם הרב פוסק שמגן תחתון לא מקבל טומאה, אז זה לא יקבל טומאה ולא משנה מה.

אם זה זרם ממש מגן תחתון לא יעזור בגרוש.

הלכת פעם עם מגן תחתון בזמן וסת? (לא בהתחלה או בסוף שיש כתמים, בזמן הזרימה עצמה)

זה יתן לך מדד להבין למה ההלכה התכוונה ולמה החשש הוא חשש רחוק.

מקווה שהכלל הברור יתן לך רוגע ויעשה לך סדר.

אם סירקת מספר ימים כרגיל- בלי לחץ והרוב יצאו, גם אם לאחר הטבילה את מגלה ביצים או כינים זה לא חציצה!

נוח טרמפיסט עמידה. העדפתי לוותר לגמרי, בגיל קצת יותר גדול. אבל לתינוק קטן נראה לי עוד יותר יהיה קשה להחזיק שם לאורך זמן

ישיבה לא ניסינו

היה שימוש מאז הלידה פעמיים או שלוש

אצלנו הגדול היה בדיוק בן שנתיים בלידה - כנראה גם בגלל הגיל פחות היה בשימוש

את צריכה את זה למרחקים גדולים? כל לא בטוח שהגדול יסכים לעמוד כל-כך הרבה זמן

חשבתי בעיקר ל- תפילה בערב שבת (בין 2-5 דק הליכה)

לגינה ממול.. כנל 2-5 דק הליכה

למכולת 5 דק

למעון זה טיפה יותר משו כמו 7 דק

היה טרמפיסט עמידה של בוגבו (גם העגלה היתה בוגבו) והיה מושלם!

הם היו בני שנה ושמונה ואח’’כ בילד הבא שנה ותשע וממש אהבו.

יש עליו גם כסא כזה כמו של אופניים אז יכלו לשבת כשרצו אבל לא תפסמקום.

וזה היה מתקפל למעלה שלא היה בשימוש אז לא הפריע.

אני ממש אהבתי וגם הילדים, הוא התאים בדיוק לעגלה והיה ממש כמו יחידה אחת נוח נוח נוח.

בקשר לגיל אצלי היה מושלם אבל זה מאד תלוי ילד.

לי אין של בוגבו וזה ממש היה מעצבן

כי אי אפשר לקפל

בקיצור - דמייני איך זה

תמיד פתוח.. 

גם זה של בוגבו הולך טיפה לצד ואז אפשר ללכת לידו, הוא לא חוסם את הגישה לידית.

בקיצור הבנתן אני עפה עליו חחח

הטרמפיסט שלי גם מעולה, עם מושב בלי גב

אבל לא ידוע לי שזז הצידה

בכל אופן, מרוצה ממנו מאוד ומאןד שימושי אצלנו

לדוגמא של ספורטליין?

רק המחיר הוא שלא מתקפל?

זה של חברת miya, קיבלתי עליו הרבה המלצות

אפשר לקפל את החלק של העמידה 

אבל אי אפשר לקפל כשהמושב מחובר (את יכולה להחליט אם בא לך לחבר מושב או לא)

בסהכ זה אחלה פתרון כמו שאת כותבת ליציאות קצרות גינה, בית כנסת, מעון וכו - במחשבה שנייה מאמינה שזה יהיה יותר שימושי בהמשך. בתקופה הזאת בגלל הקור אנחנו לא יוצאים אבל לראת האביב נחזור לרחובות .

זה מה שיש לי

מיה בייבי - באגי בורד + מושב MiyaBaby

כמו שנותנים יד לעגלה- באותו מוט אבל בצד הפנימי שלו.

ושל בוגבו לא חושבת שמתחבר לכל עגלה, יש לו חורים מיוחדים בעגלה עצמה שלתוך זה הוא נכנס.

הפער בין הילדים כמעט זהה

הם מעסיקים אחד את השני ומפטפטים וזה ממש חמוד!

ולנו יש עגלה של ג'ואי

אבל מי שמסרה אמרה לי שזה מתחבר כמעט לכל העגלות

טרמפיסט ישיבה אבל אפשר גם להוריד את הכיסא. דווקא ממש לא מסורבל להפך המושב נתן לי יותר ביטחון

אפשר לדבר בפרטי אם רלוונטי

מכירה את המוצר?

או להשפריץ מי מלח באף

אני אקנה בעזרת ה'

גם שפריץ כזה של מי מלח וגם את המשאבה הזאתי 

אבל אני רוצה פתרון עכשיו להלילה

איזה תרופת סבתא או משו כזה

יש כזה דבר?

סבבה יכול לפגוע בריריות האף, הכל של כ"כ עדין של לא כ"כ מומלץ בגיל הפיצי.

אני יודעת שהרבה משתמשות בזה ולכן מעלה את זה למודעות 

אוהבת קיץ עם ילדים קטנים

אוהבת קיץ בכלל

לא מפריע לי החום

אבל יש משהו טוב בישיבה בבית.

יותר ביחד

דואגים יותר לבית.

יותר קשובים לילדים..

אבל אני גם לא תמיד יוצאת עם ילדים מהבית.. מבחינתי 2 יציאות בשבוע זה לגמרי מספיק

ועדיין, השבוע היה גשום פה קצת ולא ויתרתי על יציאה. עשינו סיבוב בחוץ, עם מעילים ומטריה, והתאווררנו. אפשר שהבעל יוציא אותם עם מעילים אם הוא יותר עמיד לקור

בשולי הדברים אומר, שאני מאוד מאמינה בזה שאם כל הזמן את כאמא לחוצה על זה שהילדים 'חייבים' לצאת, כי אחרת אי אפשר להשתלט ואוי ואבוי, הם מתרגלים לזה ודורשים בהתאם. ונכון שיש ילדים שצריכים יותר לפרוק אנרגיות, בשביל זה יש גם מקומות סגורים שאפשר ללכת אליהם, אבל בחורף יש גם ימים שלא יוצאים וזה בסדר.

תאמיני בילדים שלך שהם יכולים להתמודד עם השהות בבית. אני מאמינה שיש משחקים, יש ש.ב לעשות, חא חסר מה לתפעל בבית שהם יכולים לקחת בו חלק, וגם יוצאים מדי פעם..

הם מעסיקים את עצמם יפה בבית ימים שלמים.

אבל כשזה ברצף יןם ועוד יום ועוד יום....

אני נחנקת מזה

הטיפוס על הקירות זה יום בשבוע בערך

ואנחנו כבר חודש פה

נראה לע בעיקר בשבילי זה סיוט

רוצה לראות אנשים

כשאתם לבושים טוב..

לא רואה איך זה ריאלי להישאר 4 חודשים בבית האמת

מי שגר במקומות קפואים וגושמים ככה זה האמת

אין מה לצאת לסיבוב כשקפוא וגשום וחשוך

רק לחכות לימים שסביר ואז באמת ממ שחשוב לנצל ולהתאוורר!!! יש כאלה כמובן. אבל יכל להיות אפילו שבועיים ויותר בלי וזה באמת מדכא

אני לא מדברת על שמיים אפורים

מדברת על קור רציני וגשם רציני

גם תלוי בגילאי ילדים וכמות

ילדי גן-בי''ס אפשר בקלות יחסית להכניס לאוטו ולנסוע לספריה או לחברה

כשיש תינוק ופעוט הכל מסורבל

רק לארגן את כולם...לוקח מלא זמן

אז ברור כשאפשר יוצאים אבל לא תמיד זה בבחירה

ולפותחת- אם יש לך 2-3 ילדים באמת הכי נח זה להפגש עם חברות ..ואס הילדים עבוקים ואתן מפטפטות

אני מודה שעם הרבה ילדים זה כבר פחות רלוונטי..ואני באמת מרגישה ממממש לבד  גם ומזדהה

הם רבים מהר מאד

הרבה יותר מהר מפגישה בגן משח2ים

לא רלוונטי להפגש עם חברה כולם יחד

רק יותר לפזר כל אחד לחבר אחר. . .ואין לי כח לזה יותר מידי.. רק פעם ב

אני גרה באזור ירושלים.

קר וגשום

לא כשגשום ולא עם ילדים קטנים.

אבל לצאת עם ילד גדול/ בעל

יחד עם התינוק כשהוא בתוך מנשא,או סגור היטב בעגלה עם כיסוי עגלה, גם כשלא יורד גשם זה מגן מהקור.

גרנו כמה שנים בירושלים ותמיד יצאנו. להיסגר בבית כל החורף היה מבאס יותר.

אפשר לסדר את השעות של המשפחה שיסתדר זמן לצאת. גם אם לא כל יום.

מ13:00-15:00 אפשר להיות בחוץ עם ילדים קטנים אם לא גשום, ובמקומות סגורים כשכן גשום. (ספריה, משחקיה, קניון וכד')

תביאי להם משהו לאכול בחוץ ואז תאכלו ארוחה גדולה יותר בשעה יותר מאוחרת.

אם תצאו פעמיים בשבוע תרגישי אחרת.

אפשר להכין לוז קבוע, נגיד יום קבוע לשעת סיפור/ רק החלפת ספרים וציורים בספריה (גם אם יש פעם בשבועיים)

ויום קבוע אם יש איזה חצי שעה פעילות בקניון ואז קונים איזה מאפה והביתה.

השקיעה הכי מוקדמת השנה תהיה עוד בערך שבוע, מאז הימים יתחילו להתארך, יהיו ימים חמים גם בחורף, השבוע הזהה היה קפוא נורא אב יהיו גם שבועות אחרים...

ושהילדים יכולים להסתדר עם השהייה בבית, לא?

אז כדאי לחשוב איך את יכולה לצאת ולהתאוורר קצת ללא תלות בהם.

את עובדת מחוץ לבית? בבקרים הילדים איתך? בערבים יש מישהו שיכול לשמור עליהם?

לי יצא כבר כמה פעמים לצאת עם התינוקת החוצה לסיבוב קניות - עטפתי אותה היטב ופרשתי כיסוי גשם (גם כשלא ירד גשם), והיה בסדר גמור... (החיסרון היחיד שאי אפשר לשבת על ספסל ולהיניק בחוץ בגלל הקור...)

כל ערב צריכה רק להתאושש וללכת לישון

וכיף לי איתם אבל זה אינטנסיבי

אצלנו היה השבוע במהלך היום 7-10 מעלות, והיינו בלי מסגרות בימים האחרונים בגלל ההפסקת אש , שיחקנו בחצר-יש לנו חישוקים, וכדורים, טחול קינטי ובימבות, את התינוק אפשר להשאיר בפנים ולצאת כשהוא ישן עם מוניטור או פלאפון פתוח, ולהפעיל את הילדים בחוץ...

אם אין חצר זה יותר מורכב, אבל גם אז אפשר לעטוף את כולם היטב ואפילו רק לצאת למכולת לקנות הפתעה, לא חייב כל יום... או לצאת לג'ימבורי מדיי פעם, וכן-גם להזמין וללכת אל חברים טובים שמרגישים בנוח גם כשהילדים רבים זה ממש מאוורר.

ובדרך כלל זה לא שכל החורף קפוא ויש ימים נעימים יותר שאפשר לצאת לגן משחקים

מזדהה לגבי הקור, שפשוט היה שבוע קפואאא.

הסתובבתי בבית, קופאת ולא היה לי כוח לכלום בגלל זה.

לגבי מה לעשות - לא יודעת כמה ילדים ומה הגילאים, אבל אצלנו ממש הולך בימים כאלו משחקי קופסא, דפי צביעה, משחקי דימיון בבית, קריאת סיפורים, אפייה משותפת וגם כמובן טיפוס על קירות וריבים. אבל האחרון לא קשור למזג האוויר, זה אפשר תמיד.

ונשמע שבעיקר הצורך הוא שלך, שזה הכי מובן שיש. יכול להיות שאת גם במהלך היום בבית?

הייתי מנסה אולי לצאת בערב לבד, כדי להתאוורר. זה נותן אוויר

זו ההתארגנות בבוקר!

זה קודם כל.

כל השכבות שצריך להלביש אותם וזה.

המעילים תופסים מלא מקום.

הבגדים של החורף עבים אז ישר נהיה הר של כביסה ומי רוצה לקפל בכלל.

אין כוח להתקלח וקר להם כשהם יוצאים.

הפחד שמישהו מהם יתקרר. או יחלה. או משהו כזה.

אבל היי!

לפחות אני יכולה להשאיר אותם ברכב בזמן שלוקחת את הגדולה מהצהרון.

גם משהו...

ועדיין אני אוהבת חורף!

הבית מוכן לשהייה ממושכת לכל המשפחה שזה אומר:

כמה איזורי משחק

כמה איזורי ישיבה

הרבה משחקים שמענינים את הילדים, ספרים, אביזרי ציור ויצירה ואייפד.

מרפסת מקורה

וגם יוצאים כל יום לעבודה/ למוסד לימוד וחוזרים לקראת 4 ואז נחמד להיות בבית עד הלילה

ככה שפחות משנה לנו קיץ/ חורף

אין אצליכם צהרונים? גם בבית ספר מסיימים כ'כ מוקדם?

הבת שלי מסיימת ב4 את הגן, וגם השעתיים האלה להעביר עם כמה שפחות מחשב מאתגרות..

אני מציעה לקנות כמה משחקים חדשים, לעשות אפייה מידי פעם, ולהזמין חברים אליכם...

אצלנו יש

והילדים לא בצהרון.. וגם לא היו מעולם

זו בחירה

וזה אכן לא קל לפעמים

אבל זה הטבעי והרגיל

וחיים בבית..רוב היום

לא במסגרות ב"ה 

וגם כמה בצהרון עולה;)

אוהבת ממש לצאת, אפילו לחצר שלנו

בחורף פה לא אפשרי בכלללל

למדנו להנות מהשהייה בבית מכורבלים

אני על הספה, הילדים משחקים לידי

מציעה לקנות קצת ספרים, משחקים, חומרי יצירה כדי לגוון את השהות בבית 

לאכול ולהתקלח ממש מוקדם, סביבות 17:30 אנחנו אחרי מרק טוב ומקלחות חמות וארוכות.

מחממת את חדר האמבטיה, מחממת פיג'מות ומגבות על הרדיאטורים, מלבישה גרבי בית כיפיים כאלה

ואז הכי כיף בעולם להתרכבל על הספות עם שמיכות,

כולם נקיים אין בוץ ונעליים הבגדים נוחים, שמים רגליים על הספה.

יש בזה משהו מאוד משחרר.

לפעמים לפני השינה מביאה להם עוד משהו לאכול (נניח אפ אכלו מרק אז מביאה לקראת 18:30 שיאכלו פסטה.

ואז מצחצחים שיניים והקטנים הולכים לישון ויש את כל הערב פנוי, אני יוצאת לשיעור ספורט או עושה הליכות,

או מקשקשת עם הגדולים שעוד ערים.

יש מלא דברים לעשות וזה לא מדכא ולא בודד. פשוט כשהקטנים ישנים מאוחר נגמר היום ואז באמת כבר לא יוצאים. אגב אני גם מתקלחת מוקדם וכבר מחליפה מבגדי עבודה לבגדי ספורט לפני שמרדימה את הקטנים.

אגב. הילדים גדלים בטיל, חכי שידיעו לשלב של חודש ארגון.

יש לי שלושה עם הלו"ז "אמא תקפיצי אותי" שנמשך עד חנוכה.

בטח חוזרים לך עם גואש על השיער😅

וסתם ככה אם הסניף רחוק, אולי שגם יסעו עם הורים אחרים...שלא תסיעי כל היום

לעשות יצירות/ בניה בשלבים ואז כיף לדעת שיש פעילות שמחכ. שנמשיך אותה.

למשל פאזל גדול, רקמה, בניה בלגו וכו.

עמים מראשון ועד שבת היינו נשארים עם אותה פעילות שהולכת ומשתכללת עם הימים כל פעם נמשכת בכיוון יצירתי אחר.

ולא מזיעה בכלל בחורף

וגם בקיץ אם הערב קריר

אז יכולה להתקלח לפני הספורט בלי מקלחת אחריו 

אבל הלפני מרענן אותי אז לא מוותרת.

גם ככה מחליפה בגדים אז כיף שזה אחרי מקלחת.

וחוץ מזה שאני הולכת לפילאטיס בסטודיו קטן ולא נעים לבוא עם בגדים מזיעים וריח של גרביים וכו.

אבל האמת שגם כשאני יוצאת להליכה מעדיפ. להתקלח לפני.

כשהייתי עושה ריצות אכן מתקלחת לפני ואחרי. 

אלא אם כן, זה ריצה או אימון אינטנסיבי.

אולי זה גם מחמם את השרירים לפני הפעילות.

בחופשת לידה הייתי עושה מקלחת בוקר ואז רצת מתיחות זה היה כיף

אני שמחה שהילדים חוזרחם מוקדם ב13:30

בקיץ בסתיו ובאביב זה ממש סבבה

עובר בטוב

בחורף זה משגע אותי

מרגישה כלואה בבית

יש ב"ה שפע של משחקים

נראה לי בעיקר אני סובלת......

ואני ממש עם תינוקת קטנה. אז בכלל יותר רגיש הקור

אחרי שבעלך חוזר מהעבודה

לחוג/ לבית קפה/ הליכה / פגישה עם חברה

וכו

וגם דייט זוגי עם הבעל מידי פעם

זה מאוורר וחשוב ממש

נראלי הזווית שאני שוכבת על הצד

או שאני מתקרבת אליה בצורה מוזרה 

גם לא תמיד אני מוצאת מיקום לרגליים

שימי כרית בין הברכיים.

קודם כל מבחינתי בשכיבה זה אחד המושלמים!!!!

אני עושה את זה ככה

זרוע מתחת הכרית

הראש מעל הכרית

אפשר גם להניח כרית מתחת הזרוע

ככה שיש סנדוויץ' של כרית זרוע כרית ראש 

לא נרדם לך היד ככה?

ואת הרגליים את מקפלת?

אני מקפלת את הרגליים כי ככה נוח לי

כזה מתכרבלת עם תינוקי

שמה את האף שלו בגובה הפטמה, אולי קצת יותר נמוך

יותר פטמה מול שפה עליונה

מחברת וזהו

מתכרבלים ככה כל היום והלילה

ממש מגרה אותי חחח

אני מניקה בשכיבה בלילה וככה ממשיכה לנמנם תוך כדי

ביום אני כבר מזמן לא במיטה... הלוואי...

טוב ננסה לשנות כיוונים קצת עד שזה יעבוד...

תודה!!!

😒

שזה יצליח חחח? לא יודעת

ב''ה עובד לי מצוין

ממש מקווה שגם לך זה יעבוד 

אולי תכתבי לאיזה גיל יהי יותר קל לכוון

פליימומייל - צעצועים לילדים פליימומייל | פליימוביל בזול - צעצועים לילדים פליימומייל | פליימוביל בזול

יש לה מגוון משחקים, ויש המון מבצעים

סתם ד"א פליימוביל ומגנטים הכי זול יש באושר עד, זה חצי מחיר ואפילו יותר  מחנויות רגילות

יש לי במשקל 2.800 ובמשקל 4 ועוד 2 באזור ה3-3 וחצי.. באמת אי אפשר לדעת..

וב"ה שהבדיקה יצאה תקינה😀

סיימו ב3.600

היו גם פגות של 2 קילו אבל זה מבסיבה אחרת...

בקיצור- הגיוני מאד

לא היתה סכרת

לא יודעת למה

ולא יודעת מה יהיה בהבא בתור

אמן שתהיה לי לידה קלה כמו הענק שלי..😂

לק"י

נולדה כמעט הכי גדולה😂

זה היה בערך ככה:

41+4 או 5- 3.300

40+2 3.500

41+4 2.900

41+2 3.800

אין איזה קסם, פשוט להתמיד בתגובה פיזית ומילולית.

למשל לחזור כמו מנטרה ''אני לא מרשה להרביץ'' (מילולי) תוך כדי להרחיק אותו מהאירוע (פיזי) ללכת איתו לחדר שקט או משהו כזה. 

זה ממש לא בהכרח קשור ללידה, אני יודעת שאנשים אוהבים להגיד הוא מקנא... ובעיני זה שטויות, אצלי אף פעם לא קינאו בתינוק קטן, רק קנאה בגיל גדול יותר. הוא פשוט בודק גבולות, וזה מאוד טבעי, והתפקיד שלנו זה להראות לו מה הגבול שאסור לעבור. 

אני ראיתי הפעם קנאה מובהקת של הילדונת לתינוקת שאחריה (התחילה לבכות בלי התראה כשהרמנו אותה, או לפעמים מבקשת שנניח אותה בעגלה כדי שהיא תוכל לשבת עלינו...)

אבל באמת בדרך כלל זה מגיע בשלב מאוחר יותר. ולפעמים גם האחים הגדולים יותר עלולים להביע קנאה...

ובאמת במקרה של הפותחת זה לא בהכרח נובע מהלידה ומהתינוקת החדשה, אלא פשוט שלב התפתחותי של גיל.

הרגשתי שזה קשור ללידה כי מרגיש לי ממש צמוד השינוי הזה

אבל אולי אני טועה..

בכל מקרה, לוקחת את הטיפ לתשומת ליבי

לומר בקול ברור: "אנחנו לא מרביצים!"

אחר כך, כיוון שאמרת שהוא חכם, אפשר לחפור במניעים שלו: "הרבצת לאיקס כי קינאת בה?" / "הידיים שלך מרגישות שהן צריכות להרביץ חזק למשהו?" / "אתה רוצה שאמא תשים לב אליך?"

ואז אפשר להציע פתרונות חלופיים: "אתה מקנא שיש לה משחק? בוא נראה באיזה משחק אתה יכול לשחק." / "בוא תרביץ חזק לבובה/לספה, כי לה זה לא כואב." / "הנה, אמא תשחק איתך עכשיו ויהיה לך כיף."

אבל באמת דבר ראשון להבהיר לו שזה לא בסדר להרביץ.

והוא באמת נשמע גאון קטן! גם שכלית וגם רגשית. בע"ה עוד תראו ממנו הרבה נחת🥰

לחפור במניעים

הוא לא כל כך שיתף פעולה רק נהנה להגיד שזה היה בכוונה ולא עשו לו כלום

פתאום חושבת על זה שאולי הוא חיכה לתגובה יותר כעוסה שלי לכן היה חשוב לו להדגיש את זה

אבל ננסה שוב, הלוואי וזה ימגר את התופעה

אבל כמה יוצא שהוא נפגש עם ילדים אחרים בנוכחותך?

כל עוד הוא לא מציק לתינוקת, זה לא אמור להיות יומיומי...

האמת שהיום בצהריים הוא הציק לתינוקת פעם ראשונה

משך ברגל חזק וראה שאני נבהלת ניסה לתת מכה וב״ה הצלחתי למנוע

וגם סתם ככה היה נורא עצבני היום משהו שבדרכ לא קורה

ה׳ יעזור שלא יתפתח יותר..

קודם כל כייף שזה הגיע אליכם רק עכשיו

אצלנו הילדון מגיל שנה ועשר לדעתי כבר ניסה לנשוך, להריבץ, לדחוף

עד היום כמעט בן שלוש מתמודדים עם זה.

אז כמו שאת מבינה אין לי ניסיון מי יודע מה מוצלח

אבל מה שנראה לי זה קודם כל לא להתרגש.

לחזור כל הזמן בנחת וברוגע: אצלנו לא מרביצים, בבית שלנו עושים רק נעים.

אני אם הוא ממשיך אחרי שהערתי פעם פעמיים אני לוקחת הצידה וסופרת עד עשר

בדר"כ לא ממשיך להרביץ אח"כ

אם נראה לי שהוא עושה את זה בשביל לקבל צומי

אז אני לא מענישה. אני לא מתייחסת בכלל למעשה או אליו.

רק מפרידה בינו לבין הקטנה (שבדר"כ במקרים כאלו היא הכתובת, יודע שכשהוא מרביץ לה אנחנו לא ממשיכים בעיסוקים שלנו)

באופן כללי זה לגמרי הגיל וזה שילדת זה בטח מוסיף. לא בהכרח שהוא מקנא, סתם החיים שלו עברו איזו שהיא טלטלה.

אז אל תתרגשי ומצד שני אני לא מתעלמת ממכות כי בשבילי זה קו אדום.

ועוד משהו אחרון,

דווקא בגלל שהוא כ"כ חכם וכ"כ מביע את עצמו

זה מאוד מטעה.

יכול להיות שהוא מפותח וחכם ובאמת משהו יוצא דופן

לא בטוח בכלל שמבחינה רגשית הוא באותו קצב.

על הילד שלי אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהוא עדיין קטן ממש 

ונכון שמדבר ומפטפט ומספר מלא ושר שירים וגמול מגיל צעיר

אבל הוא עדיין קטן ולא בשל רגשית.

בכל אופן ילד ראשון;)

בעז״ה שנזכה לראות מהם רק נחת

ועדיף במהירות!😅

אז אולי שיטת מודעות לפוריות יכול להתאים לך

ואפשר גם שלא מסודרת .אבל יותר עירנות

עד שיבוא הווסת תשימי נרות 

בהמשך כשהווסת תחזור לך ותהיה סדירה ואם תהיי בעניין תוכלי גם לשלב אותה עם שיטת המודעות לפוריות ואז גם יצטמצמו הימים שתצטרכי להשתמש בה.

בכל מקרה ממש לא כדאי להביא ילד/ה רק כי הסתבכת עם למצוא אמצעי מניעה מתאים 

הייתי אומרת לילד להתרחק מהילד הרע והייתי מסבירה שהוא בעייתי

הייתי מתערבת רק אם הילד נפגע באופן יומיומי וזה לא נפתר לבד במסגרת הגן

איזה ילדים רעים

בחיי שזה נורא!!!

אני במקומך לגמרי הייתי מציפה מול הרב בכיתה

מביאה את כל הפירוט שיראה לעשות משהו בעניין

גיל 5 זה עוד גיל ממש צעיר (אם הילד היה בן 8-10 זה היה אחרת, אבל 5 זה פיציייי)

כיף שאת מבינה אותי ואת התחושות שלי!

זה באמת פיצי🥹

מתייחסת לזה יותר מנקודת המבט של הילד שלך, ופחות מנקודת המבט על ילדים אחרים.

מה זאת אומרת?

אני חושבת שהפוקוס שלך כרגע הוא על ההתנהגות של הילדים האחרים. כמה הם לא בסדר, וזה מעורר בך תחושות ממש חזקות *כלפיהם*. זו באמת התנהגות לא נעימה, אבל לא בהכרח משהו שהייתי אומרת שזו נורה אדומה מהבהבת לגבי הילדים האלו. לפעמים ילדים מתנהגים ככה. לא כי הם רעים, אלא כי הם ילדים.

ולכן הפוקוס צריך להיות על הבן שלך, איך הוא מגיב, איזה כלים את נותנת לו כדי לחזק אותו ולהתמודד בסיטואציה.

ואז הפוקוס והפרקטיקה הם אחרים.

אני חושבת שכדאי לדבר עם הרב, אבל לא כתלונה על הילדים האחרים, אלא כשיתוף החווייה של הילד שלך והתייעצות מה לעשות.

במקביל מול הילד - לאפשר לו לשתף, להבין. אני משתדלת להבהיר מצד אחד שזו התנהגות באמת לא מקובלת ולא נעימה, אבל לא אתמקד בזה. אתמקד בלכוון את הבן שלי לשחק עם מי שנעים לו, לדעת לענות, להבין איזה דיבור מתאים ואיזה לא. 

בנוסף לחכמות שכתבן לפני שאת צריכה להסתכל מנקודת מבט של הילד

הבן שלך נראה סובל או שקשה לו?

יש מצב שהוא לוקח את זה הרבה יותר בקלות

זה לא מוריד מהמעשה החמור של החבר אבל כן מוריד את מפלס החרדה

וכן, חד משמעית להציף מול הצוות

תחשבי כמה ילדים עוד נפגעו או יפגעו ממש חשוב הקול הזה!

נגיד בחגים היה שלב שהוא כבר ביקש לחזור לגן כי הוא מתגעגע לחברים.

אבל מצד שני בחגים לא שמעתי על כל הסיפורים האלה, אז לא יודעת אם זה משהו חדש.

את צודקת, זה באמת מפקס. תודה!

זה קשה לשמוע אמירות כאלו כלפי הילדים שלנו.

בגן של הבת שלי יש כבר שנה שנייה ילדה שכביכול חברה שלה, אבל בפועל זה יום כן יום לא, מתי שמתחשק לאותה אחת.

חייבת להדגיש- זה לא ילד רע!!

הגיוני שזו השפה שהילד שומע בבית, וגם ככל הנראה הילד לא מבין את המשמעות של האמירות האלו.

זה לא ילד בכיתה ד' שיש לו הבנה רחבה יותר על הכח של היי ילדים לטווח הרחוק.

יכול להיות שבעיניו זה מצחיק, או נותן לו איזו הרגשה שהוא חזק.

אני עם הבת שלי משתדלת לחזק אותה ''את ילדה מדהימה, ומי שלא משחקת איתך מפסידה'', ולתת לה רעיונות להתמודדות מעשית. את יכולה להציע לו משפטים כמו ''זה לא יפה לדבר ככה'' או ''זה לא חברי'' או ''אל תדבר אליי ככה'' או ''אתה מתנהג בצורה לא יפה'' (כמובן תלוי ילד וסגנון).

חשוב שהמשפטים לא יהיו על כך שהילד שלך נפגע, כי אז זה עלול לשמש ''כלי'' כדי לפגוע בכוונה.

בנוסף, אצל הבת שלי, חשוב לי להבהיר לה כמה שזה לא נעים, ולחשןב איתה אילו רגשות זה מעלה אצלה. וזה כדי שהיא לא תתנהג כמו אותם ילדים.

אני שמעתי את הבת שלי לפעמים בגן שעשועים עם אמירות של ''אני לא רוצה לשחק איתך'' או כל מיני כאלו, ואז תזכרתי אותה איך היא מרגישה כשמדברים אליה ככה...

ותודה על הפירוט והדוגמאות.

אני בטוחה שהילד אומר את זה בשביל להרגיש חזק, אבל זה בדיוק מה שמפריע לי.

טוב כנראה ציפייה מוגזמת מילד בן 5 כמו שכתבת ...

אבל לא ממקום שנחרד מהנושא (ואגב אולי זאת הזדמנות בשבילך להבין למה זה כ"כ יושב עלייך, סה"כ את אומרת שהילד אהוב ויש לו הרבה חברים)

בנוגע לחרמות (לא לשחק עם ילד שכן משחק עם הבן שלך)

זה קו אדום שהצוות צריך להנהיג בגן. כל הזמן להקנות ולתרגל: כולם חברים של כולם, לכולם מותר לשחק עם כולם.

זה ממש הגיל לעבוד על זה, אח"כ זה מתקבע וקשה לשנות כי הילדים מושפעים אם נרמה או לא.

עכשיו זה ממש הגיל לעבוד על זה.

בנוגע לסנדוויץ תסבירי לבן שלך שזה לא משנה מה אומרים. אני מתרגלת איתם מה הפה אומר ומה הלב אומר כל הזמן. אז הם כבר יודעים לעשות את ההפרדה ולא לוקחים את המשפט כמו שהוא.

אבל האמת שלפני שהייתי מטפלת מנקודת מבט אמהי, כדי לבדוק את התגובה שלך.

להגיד על ילד בן 5 כמה רוע, זה לא להבין את המציאות.

לשנוא ילד בן 5 זו נורה אדומה.

לכן אולי כדאי קודם לברר וללבן לבד את הנושא או מול גננת ניטרלית שאת מכירה או מדריכת הורים או ללמוד ממאמרים על התנהגות בחברה בגיל הרך.

לא כי אני מצדיקה את ההתנהגות, אלא כי יש דרכים להתמודד ולטפל בלי כל האנרגיה שמושקעת במסביב.

כמו שתראי הורה שממש נבהל מתינוק שפולט, ואולי לך זה ברור שזה טבעי ואת עושה מה שצריך מה והכל טוב. מתקדמת הלאה.

ומי שלא מכיר ולא נחשף לזה לפני כן יראה בזה גועל וזה יעלה בו תחושות חזקות כלפי הסיטואציה והתינוק והמחשבות עוד ילכו איתו אחרי שנגמרה הסיטואציה.

גדלתי בבית שגם אם לא אמרו את זה במפורש אבל המסר היה שחייבים להיות אהובים. על כולם. תמיד.

אם לא אוהבים מישהו זה כי הוא דפוק והוא בהחלט גם מאוד מסכן.

זאת אמונה מגבילה ביותר וגם לא ריאלית.

אני עובדת על זה כל הזמן, אבל מתקדמת צעד צעד.

ותמיד ילדים אצלי זה היה יותר רגיש אז קל וחומר כשזה הילדים שלי! יוצאת ממני האמא לביאה שלא רואה בעיניים ואוטומטית אני חוזרת לדפוסים של פעם...

הדוגמה עם הפליטה מדהימה! תודה על זה!

ותוכלי לפרט יותר מה זה אומר דיבור של הלב ודיבור של הפה?

את מהממת איך שאת יודעת לשים את הדברים על השולחן. וזה באמת הזדמנות לתרגל ביטחון עצמי גם בלי להיות אהובים על כולם.

אם כי במקרה של הבן שלך זה לא נשמע כמו ילד פחות אהוב, כמו שיש ילד בגן עם התנהגות משלו, וזה לא מעיד על רמת האהבה, לפעמים להיפך.

שפה של הלב, שפה של הפה, הכוונה למשל כשהבן שלי אומר: אני שונא את כולכם!

הוא מתכוון שהוא מרגיש לבד ושאף אחד לא מבין אותו והוא רוצה להרגיש שאנחנו איתו.

אני מתווכת את זה גם לילד שאומר את המילים וגם לשומע וגם מהווה דוגמה אישית ובאה לחבק את הילד שאמר ששונא אותנו,

לא כי לחבק מישהו ששונא אותנו זה טוב, אלא כי הוא לא שונא אותנו, הוא זקוק לעזרה.

למשל אם אומרים לילדים שלי שהציור שלהם מכוער, לרוב זה כי הילד שאמר אולי מקנא, אולי רע לו באותו רגע, אבל הוא בטוח לא אמר כי הציור מכוער, אלא הוא רצה שנתייחס לאמירה שלו (ואז לפעמים התגובה תהיה שלא נתייחס ולא ניעלב, ולפעמים נציע לו עזרה)

לפעמים כשהילדים אומרים לי שהאוכל לא טעים (או ליתר דיוק מגעיל) והם בכלל לא טעמו, או מראש באו עצבניים לאכול, אני אומרת להם:

אני רואה שאתה לא פנוי רגשית לאכול.

אתה יכול לבחור להתקלח עכשיו או שנקרא סיפור ביחד.

90% מהפעמים זה פותר את הבעיה ואח"כ הם באים לאכול בשמחה (או בחטף אם הם גדולים ומודעים לסיבוב פרסה שעשו)

זה מה שאני מתכוונת לעשות את ההפרדה בין מה שאני מרגיש, ומה אני אומר.

הילד שאומר שהאוכל מסריח לדוגמה, כנראה שיש לו אישיו אישי מול אוכל, וזה לא קשור לבן שלך.

לכן במצב כזה למשל הייתי מלמדת את הילד לומר, לי האוכל טעים, אתה לא חייב לאהוב את האוכל שלי. כשאסיים לאכול נצא לשחק בחצר.

לא יודעת כמה ילד בן 5 יכול ליישם, אבל זה לא משנה, מה שחשוב שהוא יקבל את הכלים ואת הדיוק למה שהוא מרגיש בלב. כשיגדל ילמד אולי גם לענות לחברים. העיקר שידע לשמור על מה שחשוב לו, ולא יזרוק את האוכל למשל כי החבר אמר שזה מסריח.

זה יעשה לו סדר במחשבות.

אבל שאלה לי,

למשל כשאומרים לילד שהאוכל מסריח, אם אני 'עוברת' לחבר ואומרת לילד שלי ששפת הלב מצביעה על זה שיש לו אישיוז עם אוכל אז איזה כלי נתתי לילד שלי? בכוונה מקצינה כי אני מנסה להסביר מה מפריע לי

זה לא קצת ליפות את המציאות? אולי באמת הילד לא אוהב ריח של חביתה? וזה עדיין סבבה. לא חייב שבאמת יש משהו מעבר, לא?

הפותחת בעצמה רשמה שלא משנה מה יש בסנדוויצ'ים ככה שלא מדובר בהעדפה קולינרית.

וגם אם כן, אפשר להיות חברים גם בלי להסכים. "על טעם ועל ריח אין להתווכח"

נכון שזה תלוי על מקרה לגופו, אבל מצורת הביטוי את מבינה שזה לא נאמר כפשוטו, אלא יש כאן סוג של התגרות אולי בכוונה אולי לא.

תחשבי על הסיטואציה, אם ילד לא אוהב ריח של חביתה, אבל אין לו שום עניין לערער את המקום של החבר שלו, אז למה הוא בא ומתיישב לידו?

"שפה של הלב" מתבססת לא רק על מילים, אלא על מכלול של התנהגות ועל דפוסים חוזרים.

ממקרה פרטי קשה להסיק מסקנות אבל מדפוס חוזר אפשר. כי הסיכוי שזה מקרי הולך ויורד. ופה תואר דפוס התנהגות.

בכל אופן לשאלתך איזה כלי אני נותנת לילד שלי, זה החיזוק בבחירות וההעדפות שלי ולא להיות מושפע מלחץ חברתי. לא שזה עובד כמו קסם, אבל זה מגמה שמורכבת מהמון המון מקרים והתמודדויות, וזה אחד מהם.

בעבר הרחבתי יותר על שפת הגוף ואיך לזהות את זה אצל ילדים ולהבין מה מציק להם באמת.

הדגש היה איך להתמודד עם הפער.

תודה רבה! עכשיו זה יותר מובן לי

ואחרי הפיסקה האחרונה שלך- הולכת לחפש קצת בכרטיס אישי שלך😅

אין לי תובנות רק אוף איזה כואב זה כאב על הילדים שלנו..

תכלס נשמע שהבן שלך בסדר גמור (זה שהוא אוהב ללכת לגן זה אומר שהוא בטוב, לא?)

אבל פשוט חיבוק גדול ללב שלך... איזה כואב ןמכווץ זה כאב של הילדים שלנו. אוף.

הלוואי שיהיו פה עצות טובות.

והכי מהלב אומרת לך פשוט לחזק אותו בבית

מלא מחמאות, מלא חיזוקים טובים כמה הוא מהמם ןמתוק עוזר וצדיק... למלא את המיכל הפנימי שלו בחיזוקים.

❤️

מה עם המשחה קלמין שמורחים על אבעבועות רוח? זה מאד מאד מרגיע וגם מייבש את הפצעים

בטח טיפות פניסטיל/טינדן אסור בהנקה

אוףףף

מסכנה שלי

כואב לי עלייך

כי אם הלכת מהר יחסית.

לוקח זמן לאנטי להשפיע.

ואם ככה תוך יום יומיים תרגישי שיפור

שלבקת חוגרת אגב זה לא מדבק....

יומיים אחרי שהפריחה הופיעה

אם מתחילים אנטיביוטיקה אחרי 72 שעות זה כבר לא אפקטיבי.

ככה שאפשר לומר שהתחלתי בזמן

הבנתי שזה כן מדבק במגע עם הפצעים

ככה רופא משפחה וילדים אמרו לי..

מקווה באמת שזה לא מדבק 

הם לא מדברים טבאמת לשטוף ידיים טוב טוב

בכא זה האמת לא קל

היה לי.

הייתי במחלה שבועים

אני בטוחה שבקרוב תרגישי הקלה!

רפואה שלמה

חיבוק על ההתמודדות !!!!

רפואה שלמה במהרה בע"ה!!!!!!

אני יודעת שיש פורומים ייעודיים לשלבקת חוגרת בפייסבוק, אולי שווה לראות אם יוכלו לחדש לך משהו שם. 

ואמבטיות חום

אמאלה איזה קשה זה!!!

מתפללת עלייך!

תרגישי טוב!!!

ממש חרדות, מקווה שלא הלחצתי יותר מדי🥺😵‍💫😵‍💫

איזה סיוט..

תנסי לשאול את הרופא אם אפשר טיפול דרך הוריד אני יודעת שזה יותר חזק ומשפיע יותר מהר

בקשר לאמבטיה, יכול להיות שהשלפוחיות מתפשטות בגלל שזה מאד מדבק אולי במקרה הזה עדיף לעשות טוש קצר, לא יודעת, רק משערת

ממש ממש סיוט, איזה באסה 

משבת בערך התחיל שיפור

השלפוחיות התפוצצו ב"ה, מלא מוגלה מסריחה.

עכשיו הם כבר יבשים ורק מחכה שייעלמו ממני סופית

ב"ה חזרתי להניק גם בצד הבעייתי (שמה פלסטר על אזור הפצעים - למה לא חשבתי על זה שבוע שעבר?)

תינוקי הבין מצוין את החזרה להנקה - אתמול בלילה ניסיתי להביא לו בקבוק מחלב שנשאר מהשאיבות 

הוא כנראה מבין מצוין שכבר יכולה להניק ופשוט לא היה מוכן לקחת

הפעם דווקא שמחתי מזה שלא מעוניין. אין מרגש כזה בעולם

תודה לה'

ועדיין היה מזעזע

ב"ה בלשון עבר כי כבר בתהליך החלמה 

היה לי לפני שנה בדיוק, הייתי בסוף הריון.

מחלה נוראית.

מה שהכי עזר לי לכאב היה למרוח עזרקאן על כל הפצעים, זה מאלחש ועוזר מאוד מאוד לכאבים. 

אפשר לנסות לערבב לו חלב שאוב עם מטרנה, וכל פעם לשים פחות חלב ויותר מטרנה, כדי שיתרגל בהדרגה לטעם.

רעיון טוב לשלב, הבעיה היא שאני ממש ממש מתקמצנת על השאוב ואם הוא לא יסכים לאכול את המעורבב אני אבכה, וגם יהיה לו באמת פחות לאכול 

כל בכור הוא תמיד מגיע להורים שלא יודעים מה זה להיות הורים, שלא מבינים מה המשמעות של זה.

ברור שעושים יותר טעויות על הילד הראשון, אבל יש גם התלהבות של הראשוניות.

בעיני לכל דבר יש רווח והפסד.

היום ממרומי כמעט 21 שנות הורות ו8 ילדים אני רגועה הרבה יותר, יודעת להיות אמא, לא נבהלת, זה הורות אחרת לגמרי, אבל ברור לי שגם להיות ילד צעיר במשפחה מגיע עם מחירים

אל תלקי את עצמך, תשמחי במה שאת ותקבלי בהבנה את הטעויות שעוד יבואו

עכשיו כשאת מודעת שכל שלב התפתחותי מצריך למידה מתמדת, את יודעת ללמוד מראש.

את יודעת לשים לב לסימנים בדרך כשמשהו מצלצל לך לא בסדר,

בהתחלה את כמו זה "שאינו יודע לשאול"

לגבי הילדים הבאים את חכמה,

ולגבי ההמשך עם הבכור את "תמה"

לא יודעת מה יהיה ואיך תהיה ההורות אליו, אבל כן יודעת שצריך לשאול וללמוד.

ואגלה לך סוד, עד גיל שנתיים- שלושה, הגידול מתמקד בעיקר בטכני.

כמה אכל, כמה טיטולים מילא, איך מקלים על גרפסים. מתי התור הבא בטיפת חלב.

אחרי גיל 3, הילדון מתחיל לפתח אישיות ונפרדות מהותית, ואז מתחילים האתגרים החינוכיים האמיתיים.

הכל בהדרגה. ויש זמן ללמוד, ויש זמן לבחון, ויש זמן לטעות ולתקן.

ויש הדרגה בפיתול האישיות ומתן מענה מותאם לכל ילד בפני עצמו.

מצד אחד זה נהדר שאת מרגישה ביטחון עצמי בגדלים ילד שני, מצד שני, כל ילד הוא עולם ומלואו ועם כל ילד יש ים דברים ללמוד.

וגם הילדים עצמם משתנים, אנחנו משתנים והמציאות משתנה, ומה שהיה נכון אתמול לא בהכרח נכון היום ובוודאי לא חייב להיות נכון למחר.

אנחנו לא מפסיקים ללמוד ולהשתכלל כל הזמן.

לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה.

עושים כמה שיכולים לפי הנסיבות.

שחררי מצפונים, קחי מסקנות בתור צידה לדרך להמשך ולא בתור אבנים בתיק שיכיבידו עלייך.

וחוץ מזה הכל בחיים זה עניין של איזונים. אף פעם אי אפשר הכל כל הזמן.

ועוד חוץ מזה, אחרי לידה כך הזיכרון נדפק ככה שזה לא מדד 😄

לך תשובה ארוכה ארוכה והכל נמחק😔

אז בינתיים רק אגיד בקצרה שחלק מזה שאנחנו בני אדם, זה שאנחנו עושים טעויות. וזה הכי טבעי נורמלי.

אני יודעת שזה נראה שאתם הורים מלא זמן, אבל זו רק תחילת ההורות שלכם. אל תתני לזה להגדיר אותכם. חלק מהיופי של הורות זה ההתקדמות והלמידה תוך כדי.

ומבטיחה שגם בילד השני עושים טעויות. אולי טעויות אחרות, אבל לא מפסיקים לעשות טעויות לעולם. היופי הוא לדעת ללמוד מהם ולגלות מה הדרך הנכונה לנו.

אני בכורה, בעלי בכור ואנחנו ממש סבבה. (ואפילו יותר אם מותר לי להגיד). אז נכון, יש לנו אופי קצת של בכורים, אבל צריך גם אנשים כאלו בעולם, גם אם אנחנו קצת נודניקים לפעמים

וזה אומר שזה בדיוק מה שהיה נכון לו ולכם באותו זמן! אין בכלל על מה לרחם עליו, זה מדויק לו ונכון לו😀

אותי זה מאד מחזק! ה' מכוון לכל אחד את הסטואציה שמתאימה לו ואין בכלל מה להצטער..

את האמא הכי טובה ומדויקת לו באותו זמן!!☺️

אפשר ללמוד לקח להבא, אפשר להתייעץ וללכת להדרכה כשצריך אבל בטוח לא להתבאס..

אגב לא נראה לי שיש קשר בין הזיכרון (חוסר זיכרון) לעומס בחיים.

שעד היום קשה לי לראות תמונות של הילדים שלי, גם מלפני חצי שנה.

אצלי זה יותר ממקום של פספוס והתחושה הזאת שהזמנים האלה לא יחזרו יותר.

גם על המקום שלא הייתי הכי הכי שאני רוצה להיות אבל גם געגוע כזה בלתי מוסבר ותחושה של פרידה ממה שהיה.

תחושת הפספוס הזה

לא יודעת אם מנחם אבל את ממש לא לבד.

בדיוק דיברתי על זה עם חברות לא מזמן והרבה הזדהו איתי..

שאחת הסיבות שבכור צריך לקבל כפול בירושה, זו בדיוק הסיבה הזו. ההורים עושים עליו את כל הטעויות...

אז אם זה מנחם אותך לדעת שזה סופר טבעי, ומלא הורים יזדהו איתך. לא נראה לי שזה קשור לעומס שלך, זה יותר קשור לזה שלא תפסנו נכון מה זה להיות הורים. אני גם לפעמים נזכרת בדברים שעשיתי עם הגדול ואני פשוט מתביישת בעצמי מה חשבתי לעצמי שציפיתי ממנו להיות כ''כ בוגר בגיל 3 ועוד כל מיני... שה' ירחם עליו ולא יהיה לו טראומות ממני 🫣

לפני החתונה אמא שלי שיתפה אותי במשהו לכאורה לא טוב שהיה לה מולי כשהייתי תינוקת - ואני בכלל לא זוכרת את זה! גם לא בתת מודע. ויש לנו קשר מצוין ב"ה.

גם הבכורה שלי (שכבר בהחלט יודעת להביע את עצמה) שמחה מאוד במקום שלה

זה לא שלא עשינו טעויות (אני מרגישה שהטעויות העיקריות היו על שני הגדולים ביחד - הם יחסית צפופים), אבל הטעויות האלה לא בהכרח משאירות משקעים, ובסופו של דבר יש עוד חיים שלמים אחר כך כדי לבנות קשר קרוב...

ואני חושבת שברגע שאנשים הופכים להורים - הם מקבלים את היכולת והכוחות לכך. נכון, הם יהיו לחוצים יותר מאשר הורים ותיקים (אם כי מהניסיון שלי כל ילד יכול לזמן לחץ חדש... לומדת את זה עכשיו שוב עם תינוקת תשיעית...), ונכון, הם אולי יטעו יותר (למרות ששוב - כל ילד שונה, וכל גיל שונה, וכך גם הורים ותיקים יכולים לטעות) - אבל הם עדיין ההורים המושלמים בשביל הילד שלהם, והמיקום שלו במשפחה מושלם בשבילו.

כנראה שעיקר העניין יכשיו הוא לעבוד על נקיפות המצפון שהתעוררו לך, כי בסופו של דבר הן לא מקדמות כלום... ❤️

האמת גם אצלי יש איזה קטע עם הזיכרון

ודווקא הייתי יחסית נוכחת פיזית , 

אבל מצד הזיכרון, יש רגעים שכאילו נשכחים נמחקים תוך שניה

לא מצליחה להבין למה זה... זה מבאס נורא

אצלי אני לא מתרגשת מטעויות פשוט כי אני לא עושה אותם חח סתם

ועכשיו ברצינות, חשוב לי בעיקר שתרגיש אהובה ועטופה ושנשדר לה ביטחון לחיות את החיים האלו, שהעולם בטוח ומוגן בעבורה 

טעויות טכניות קורות, שיקרו מה אכפת לי כל עוד הנפש והגוף בריאים אני מרוצה

הבעיה היחידה היא הורה שלא מכיר בטעויות ולא לומד מהן.

אני טעיתי ואטעה עם כל הילדים, אבל שום דבר לא נפגע באופן בלתי הפיך, אני מכירה, לומדת מטעויות ומשתפרת.

אני רואה את התמונות של הילדים ומתמוגגת מהמתיקות. נזכרת בכל מיני דברים וחוויות. פחות אוהבת סרטונים שאני מופיעה בהם אז לא צופה בזה אבל לא בגלל שזה עושה לי רע. הפוך, אני רואה מה נהיה מהם ואיך אני יכולה עוד להוציא מהם את הטוב שבהם, ללוות אותם בעוד אבני דרך

בסופו של דבר, הורות היא תהליך אינסופי של למידה. וגם אז, כשהיית כביכול פחות טובה, היית הכי מדויקת לילד שלך. זה מה שהשם רצה שתדעי, וככה הוא אמור היה לעבור את השנים האלה.

אגב, לחץ הורי על ענייני רפואה ובריאות מאוד נפוץ עם תינוקות ראשונים קטנטנים. זה אומר שהיית אמא נהדרת ודואגת ומיטיבה לילד שלה.

תחמלי על עצמך ותראי את כל מה שכן נתת לו וכמה עטפת אותו. כמה טרית עבורו וכמה דאגת. כמה השקעת בלימודים ועבודה כדי שהבית יוכל להתקיים.  אני מאמינה ב'אשרי' ולא בהקטנה והאשמה עצמית.

וכולנו טועות ועוד נטעה. זה הכי אנושי בעולם. ב"ה שזה לא בדברים בלתי הפיכים ושאת כל הזמן משתדרגת ומדייקת את עצמך

❤️

לבקש להגיע מהראשונות, כדי לא לצבוט לאף אחת שמגיעה..

שמופיע בביטוח לאומי - לפי זה מחשבים דרגה.

אם השכר ברוטו גבוה מהמדרגות לסבסוד - כנראה ההורים מרוויחים מספיק ולא זכאים להנחה.

הם חסמו את האפשרות כדי שאנשים לא יוכלו "לעבוד" על המערכת..

קראתי בקבוצת וואצאפ שאפשר להגיש בקשה ולציין שם איפשהו שלא רוצים סבסוד

רק לאחר מכן לערער על הבקשה - בערעור ממה שאומרים שם כן קיימת אפשרות של צירוף מסמכים

אני לא יודעת עד כמה המידע שנכתב שם נכון ואמין.. לא לוקחת אחריות.

ממה שאני יודעת אם מסמנים שלא רוצים הנחה, אז אחר כך אם יבקשו שוב זה יהיה רק מהחודש שבו ביקשו ולא מתחילת השנה..ממה שאני יודעת צריך לסמן שרוצים הנחה ואז אחרי שמקבלים את הדרגה אם חושבים שהיתה אמורה להיות דרגה אחרת אז אפשר לערער...

העברתי את הדברים כמו שקראתי

טוב שאת מציינת את זה שאחרות לא יטעו חלילה 

יש לי ותק של 8 שנים בהגשת מסמכים לתמת כל שנה...

מכירה את הכללים לחישוב. וכל שנה משנים את הדרך. וקשה יותר להגיע לנציג.

לא ברור לי החישוב יתכן שבחודשים ינואר עד יוני היתה תוספת חד פעמית לא זכור לי כי חישבתי את הברוטו של כל החודשים וזה לא תואם גם הברוטו בתלוש האחרון לא מתאים בחישוב שנתי.

השאלה אם אני מצרפת את ה3 תלושים מספטמבר אוקטובר נובמבר יעדכנו לפי הממוצע הנמוך יותר?

תמיד היתה אפשרות לבחור את החודשים לממוצע 

פער כל כך גדול?

אם זה בגלל חריגה שלא ממשיכה גם השנה, אולי אפשר לאשר את השיתוף ובהמשך לצרף תלושים רלוונטיים וזה יתעדכן.

ממה שאני יודעת הסכום שרשום אמור להיות הסכום שהרווחת בחודשים 1-6.2024

כלומר 6 חודשים

אם זה יוצא גבוה יותר אולי בגלל שזה הפער בין הברוטו לנטו?

אם היתה משכורת משכורת גבוהה יותר שנה שעברה והשנה את מרוויחה פחות את יכולה אחרי שייתנו לך דרגה לערער ולהגיש את התלושים החדשים מהשנה.

עם ותק ארוך ורציף של מעונות תמת. למדתי את הנושא על בשרי בדרך הקשה.

צריך 3 תלושי משכורת רצופים (או 5 במידה ומקבלים משכורת מתוקנת רטרואקטיבית) עבור כל אחד מבני הזוג.

אישור קבלה למעון עם תאריך כניסה וקוד מוסד

תעודת זהות עם ספח של 2 בני הזוג

לכל חריגה מהסטנדרט סטודנטים, אברכי כולל, עצמאיים וכדו יש הנחיות בחובות מה להגיש ואיך מחושב 

גם אני עם וותק ארוך מאד אבל זה כל פעם משתנה...מקווה שיהיו דרגות במהרה

סטודנטים, עצמאיים וכו' צריכים לצרף טפסים שיש בנספחים.

הסכום שמופיע שם ל6 חודשים לא קרוב לסכום שהן מקבלות.

הן המשיכו את הגשת הבקשה בכל זאת.

כדי לקבל דרגה רטרואקטיבית

עד סוף נובמבר או סוף דצמבר?

עדיף שכבר תגישי בקשה, גם אם חסרים לך מסמכים.

אפשר להשלים אחר כך.

חזרתי מחלת בתחילת ספטמבר.

להגיש את הבקשה עכשיו או לחכות שיהיה לי גם תלוש מנובמבר?

בעיקרון יש לי תלוש מאוגוסט, אבל לא קיבלתי בו כסף...

?

אצלנו, שבתקופה לחוצה לגדול שלנו קשה יותר.

הקטן מקבל את מה שהוא צריך בכל אופן, כי הוא שואב יותר וזה גם בסיסי יותר - אוכל, חיבוקים וכו'.

אבל הגדול, שהוא כבר יותר עצמאי, פחות מקבל בתקופות כאלו תשומת לב "סתם ככה". של משחק איתו, סיפור, או הקשבה. כי אנחנו פחות פנויים ובלי לשים לב זה מתפספס.

ואז נוצר מצב שבעצם את תשומת הלב מאיתנו הוא מקבל כשהוא עושה משהו שלילי, אז משתלם לו להמשיך עם זה.

משתדלים לשים לב לזה ודווקא ליזום איתו זמנים של תשומת לב בלי סיבה. של משחק או זמן יחד פשוט ככה. ואז זה גם מפחית את הלחץ והקושי מדברים אחרים

אם השינוי נתפס כהגיוני ותקין, קל יותר לא לכעוס, לגלות סבלנות וסלחנות להתנהגות בעייתית, לחשוב איך אפשר לעזור לילד ולהוביל אותו להתנהגות טובה יותר.

גיל 5.5 זה גיל צעיר מאד, בו לא אמורים להקל על ההורים, אלא ההורה צריך להקל על הילד כשהו חווה קשים.