הגיעו הבוקר תוצאות בדיקות דם
טסיות 99 (שבוע 29)
התקשרה אמרה לי אני מכניסה אותך לקטגוריה בסיכון
צריך לעקוב תלכי לרופא שולחת לך הפניות וכו…
ובדיוק אתמול בלילה היו לי חרדות ואמרתי להשם - תן לי סימן שהכל סבבה ואני סתם דואגת
ואז זה 
למישהי יש ניסיון? מה זה בכלל יכול חלילה לעשות? שיש טסיות נמוכות…
לפעמים יש ירידה בטסיות בהריון.
המשמעות של זה- הפרעה בקרישת הדם.
ולכן מרמה מסוימת לא נותנים אפידורל...
אני ממליצה לך ללכת להתייעץ עם המטולוג
ולעקוב בבדיקות דם אחר הטסיות.
אין מה להיות בלחץ
זה תופעה שקורית להרבה נשים!
כדאי לך לקחת אומגה 3 שמעלה את הטסיות בדם. ויש גם מזונות שונים מומלצים לזה. כדאי לשאול נטורופתית וכד'
השאר תקין.
תודה.
ומה המוטולוג עושה? אני מגיעה לתור ואיך הוא בעצם בודק? זה הרי בדם…
מי הפנה אותך?
לכי קודם להריון בסיכון
היה לי והיה בסדר בסוף בה
הוא לאחרי התאריך המשוער וגם שעתיים + נסיעה ממני
אובדת עצות אוף
אז הוא ידע להגיד לך מה המשמעות של הבדיקות שלך. אולי כדאי המטולוג שמבין בהריון.. שהרופאה לכתוב על ההפניה שזה דחוף ואז הם מחוייבים למצוא לך תור בקרוב (ככה היה לי עם מגנט אחר לגמרי של הילדה, אבל הבנתי שכשהרופא כותב דחוף אז מחוייבים בקופה, אולי אפילו להכניס בין תורים וכו') אולי באמת בנתיים גם תלכי לרופא הריון בסיכון והוא ידע להגיד לך יותר
אז ימצאו תור.. המזכירות בקופה יכולות לעזור בזה
לפניו ברננה!ב3 ההריונות האחרונים שלי היו לי טסיות נמוכות
לפותחת- תשמרי על עצמך, לא להרים כבד ולהשתדל בלי מכות בבטן
לא יודעת אם זה קשור אבל בשלושת ההריונות האחרונים שלי היו לי טסיות נמוכות ובשלושתם היו לי המטומה
ממליצה לקחת אומגה 3 כמו שמעליי כתבה, אני לא ידעתי על זה והגיוני שהיה חסר לי .
נקרא טרומבוציטופניה
אומר שהאפידורל בסימן שאלה, עושים מעקב ואולי תצטרכי סטרואידים בסוף..
זה לא סוף העולם, יש דרך לטפל בהכל. וממליצה לבקש משטח ידני, לפעמים הטסיות נדבקות ואז הערךנמוך מהמציאות
הרופאה לא הייתה צריכה להלחיץ אותך
ומעניין, אני לא שמעתי שמפנים להריון בסיכון על דבר כזה, אבל תתיעצי עם המטלוג
מתחת ל80 אלף לא נותנים אפידורל
בטווח של 80-100 זה תלוי בשיקול דעת של המרדים
היה לי בכל ההריונות
מה שעזר לי מתוך המלצות פה בפורום זה מיץ רימונים והרבה עלים ירוקים חסה ברוקולי ושעועית ירוקה.
ברוקולי וכרובית לא כדאי להגזים בגלל וימין K אז מומלץ להתייעץ עם דיאטנית
שבוע הבא יש לי תור גם לרופאת משפחה וגם לרופאת נשים, מקווה לדבר איתן לסגור פינות
ולהתפלל שהכל יהיה בסדר בעזרת השם
לק"י
זה נקרא משהו כמו "ספירה ידנית".
אם יגידו לך שזה נמוך בשביל אפידוראל, ותרצי- תבקשי הפנחה לבדיקה הזאת (בשבילך זו בדיקת דם).
הריונית?אחרונהבכל אופן תודה לשתיכן ולכולן 🙏🏻
חשבתי על סוכריות.. איך לייצר זאת?
חצאית טוטו ובגד גוף, מה הלאה?
רעיונות נוספים יתקבלו בברכה
עולה באזור ה 30-40 שקל
עם חצאית מתנפחת
אולי שווה לך..
תוך שבוע וחצי שבועיים
לא לוקחת אחריות..
אם את מוצאת שם - אולי שווה (בגלל כתבה מוזרה בחדשות אני משלמת רק עם פייפאל)
מציע לי כל פעם מקומות ממש רחוקים
הוא מציע לי אפשרות של משלוח לבית עסק או לבית
הזמנתי בעלות רגילה של משלוח, ב 130 ש''ח לא משהו מעבר
אני מסמנת לבית וזה מגיע לשם 🤪
תודה!
אפשר לעשות משלוח בעלות הזמנה נמוך יותר?
מעולם לא הזמנתי משם
אני הזמנתי מטימו במחיר נמוך אזור 30 שח ובחרתי משלוח לבית זה היה חינם
כי נזכרת הזמנה ראשונה אין מינימום הזמנה
אם אולי אם זו לא הזמנה ראשונה, אולי יש להם שינויים מידי פעם כמו שיין
נכנסתי עכשיו לחשבון שלי והוא כותב לי שצריכה להזמין ב 180!!!!
לא ברור מה הקטע שלו
נעשה קצת הפסקה עם הקניות ונבדוקצשוב 😃
האם מקובל במבחן בכיתה ח׳ שהמורה בודקת רק את התוצאה הסופית ולא מסתכלת על הדרך?
הבת שלי מבינה ממש טוב את החומר אבל קבלה ציון נמוך בגלל טעויות טיפשיות של חיבור וחיסור (המורה לא הסתכלה על אופן הפתרון והורידה לה את כל הנקודות למרות שטעתה רק בשלב האחרון של המשוואה).
כשאני הייתי בגיל הזה הורידו רק 2-3 נקודות במקרים כאלו, זה השתנה?
אני מורה למתמטיקה
על טעויות חישוב בדרכ יורד נקודות בודדות
אלא אם כן זה מהות התרגיל
אני שעות בודקת מבחנים ומחפשת איפה בדיוק הטעות.
מה שכן. יש סוג טעויות שאחריהן מורידים את כל הנק. טעויות עקרוניות (תלוי בנושא) שזה ככ מהותי שלא נותנים בכלל נק על ההמשך
היא עשתה הכל נכון אבל היו לה טעויית חישוביות טפשיות
המרצה להסתברות אמרה פעם שהיא ממש מקבלת את זה שסטודנטים טועים בחישוב אבל היא ממש לא יכולה להכיל תשובות שבהן ההסתברות היא לא בין 0 ל1. מבחינה שהסטודנט ירשום אני לא יודע איך להמשיך מפה אבל ברור שהתשובה שהגעתי אליה 19.3 לא הגיונית.
אני חושבת שהיום מלמדים מתמטיקה גם מהבחינה הזאת של להבין את המתמטיקה ולא רק לחשב תוצאות.
אם התשובה הגיונית אבל לא מדויקת, אז לא מורידים הכל עד כמה שידוע לי.
תעודדי אותה לגשת למורה לשאול ולהבין את דרך חישוב הציון.
אבל בתואר שלי ניגשתי למרצה להתלונן שהוריד לי את כל הנקודות על טעית של פלוס ומינוס והוא ענה לי שגם בגשר המכביה זו היתה טעות של פלוס ומונוס 😡
מוזר. אנחנו תמיד אומרים שהדרך הכי חשובה.
אצלנו מורידים נקודות אם אין דרך.
אני לא יודעת מה בדיוק הייתה הטעות שלה, אבל על פניו זה לא ככה בדרך כלל.
היא אמורה לתת לה נקודות אם הדרך נכונה
יותר מזה אני אגיד לך אני עשיתי 5 יחל מתמטיקה ואחכ גם המשכתי לתואר במתמטיקה והטעויות שלי תמיד היו חיבור וחיסור תדברים המורכבים הייתי מצליחה
הייתי טועה ב1+2(כןכן אמיתי) ועדיין הייתי מקבלת ציונים גבוהים כי הדרך היא נכונה
בדרך כלל אני לא מורידה הרבה על ״טעות נגררת״
אלא זורמת עם הטעות וכל עוד הדרך נכונה אני מתייחסת לזה כתשובה נכונה (מורידה רק על השלב שלהטעות.
לדעתי גם בבגרויות בודקים ככה..
יכול להיות שהתשובה הסופית הייתה ממש לא הגיונית והמורה ציפתה ממנה להבין שזה לא נכון.
אני חושבת שבכיתה ח היא יכולה לגשת למורה בעצמה עם המבחן ולשאול אותה ..
אם את רוצה לצלם לי בפרטי אני יכולה לומר מה אצלנו מקובל להוריד, ובהתאם תחליטי אם לפנות למורה.
אבל יש שאלות שהטעות של הפלוס והמינוס זו בדיוק השאלה- למשל במשוואות אם היא כתבה בסלש בצד 4- במקום 4+ זאת טעות משמעותית, לעומת טעות שהיה 4+5 וכתבה 1-...
ממליצה מאוד להציע לילדה לדבר עם המורה ולהבין למה ירדו כל הנקודות, לא בהאשמה אלא בשאלה. זאת ההכנה הכי טובה לקראת המבחן הבא...
וזו גם יכולה להיות טעות אנוש.
בדיוק היום העלתי לתלמידה 8 נקודות במבחן כי טעיתי בבדיקה, וזה גם משהו שיכול לקרות...
האנונימית הראשונה דייקה בזה. אם זה מהות התרגיל, יורד הכל. כלומר אם המטרה של התרגיל זה לבדוק שהיא יודעת לפתוח סוגריים ולכנס איברים דומים נכון, אז זה מוריד אחוז ניכר מהשאלה.
אם המטרה זה משהו אחר ופתירת המשוואה היא חלק קטן מהשאלה יורידו על זה 10-15 אחוז מהשאלה... קוראים לזה טעות נגררת.
הילדה קבלה בתעודה כמעט 20 נקודות מעל הממוצע שלה במבחנים + הערה שיש לה חשיבה מתמטית מבריקה 😂
אני כבר לא מבינה מה קורה פה…
אז ככה, שנינו קרובים לגיל 40. יש כבר מספר ילדים בס"ד.
במשך תקופה לא מנענו הריון (אבל היו מילואים כך שלא ידוע כמה היינו יחד בביוץ) אבל לא נקלטנו, חוץ מכנראה פעם אחת הריון כימי. אחר כך החלטנו למנוע לתקופה קצרה בעזרת vcf (שקף). מקווים עוד כחודש חודשיים לסיים את המניעה, ולא מקפידים כל כך על הכללים, בידיעה שמקסימום יהיה הריון.
אחרי שכבר הייתי בלחץ מכך שלא נקלטנו להריון בתקופה שלא מנענו בה, מתוך 4 החודשים האחרונים שבה אנחנו משתמשים בשקפים, בכל החודשים למעט חודש אחד שלא היינו בו יחד סביב הביוץ ולא היה סיכוי, בעצם היה הריון כימי או ממש הפלה בשבוע 4.
מצד אחד אני מתעודדת, שהיה משהו. מצד שני אני קצת נלחצת, שאולי משהו לא מאה אחוז במערכת, וחוששת מה יהיה כשבאמת ננסה להרות... חייבת לציין שהמחזורים שלי בשנתיים האחרונות מאז הלידה האחרונה יחסית יותר דלילים משהיו לפניה, וחוששת שאולי זה מעיד על משהו.
עשיתי פעם אחת מעקב ביוץ והרירית הייתה בסדר וגם פרופיל הורמונלי וכו.
ופה אתן נכנסות לתמונה...
1. מכירות דברים טבעיים שיכולים לסייע ולחזק קליטה והחזקה של הריון?
2. האם קיים סיכוי שהשימוש בvcf פוגע בזרע בצורה שלמרות שיש הפריה משהו לא תקין בעובר?
3. גם בתחום הרפואי הרגוע אם יש משהו שאפשר לעשות או לבדוק אשמח להמלצה...
אם יש לכן עוד כיוונים לעזרה אשמח, כי השעון מתקתק....
תבורכנה🙌🙌🙌
הייתי הולכת ישירות לרופא/ה ולא מתחילה עם דברים שטרם הוכח אם הם באמת יעילים
מלא בהצלחה
אם אני לא טועה זה יכול לפגוע בתאי זרע של אותו מגע. זה מהות המניעה שלו.
אבל זה לא אינדיקציה.
בכל מקרה לא הבנתי אם אתם רוצים הריון אז למה עדיין מונעים עם vcf ?
תחילת תשיעי, הריון שלישי
אני גמורה
בעלי נפצע קשה במלחמה ולא יחזור לעצמו.
בבית שני קטנים
אני עובדת כל יום
ואין לי כח ללדת
גם לא להתכונן ללידה
ולא להתכונן להתמודד עם כאב
בא לי רק להיות אחרי
בלידה הקודמת ההכנות מאוד עזרו לי
והפעם פשוט אין לי כח
וזה יגיע עם או בלי כח
אם יש למישהי משהו חכם לאמר לי
דווקא פרונטלי
לפגוש נשים במצב שלך נראה לי יעשה טוב
עוד דבר לפנק את עצמך בדברים שאת בד"כ לא עושה כמו לק מושקע,פדיקור ,איפור חדש לקראת הלידה
מחלה וצאי כבר לחופש עד הלידה. רופא משפחה יתן לך בקלות ימים
לדעתי גם תקבעי עם דולה שתהיה איתך בלידה ותתמוך בך וגם תעשי אצלה קורס הכנה שיכניס אותך לאווירה
מאיפה את בארץ?
בגלל האשפוז הממושך של בעלי לא עבדתי ואני צריכה את המשכורת לחופשת לידה..
יש דמות שמלווה אתכם?
ואם אפשר להגיד אז תודה והערכה על ההקרבה בשביל כולנו... יש בסביבה שלכם תמיכה? רגשית, כלכלית, הכל. לא מתכוונת לטיפול
האם יש מישהו שם בשבילך שמלווה אותך ויכול להיות בשבילך גם בזה?
יש מעטפת בחלק מהתחומים
אבל בסוף זה אני והמשפחה שלי
אני והלידה
אני והזוגיות
עם כל הרצון הטוב אין איך לקחת את זה
אין לי משהו חכם לומר חוץ מלהתפלל ולאחל שיהיה לך בקלות ובלב שמח. שולחת לך כח ומעריכה אותך המון.
אולי יעזור לך לדעת שיש קבוצה של נשות פצועי המלחמה. בשם 'חברות של ברזל'. הבנתי מחברה ששם שזו קבוצה ממלאת בכח.
ו- קחי משפט משיר שהולך איתי ביחס לכל אחד ואחת מכם:
" לפניכם האומה על סיפו של הדרור משתחווה ובוכה,הבינוה".
קודם כל תודה לכם על המחיר הגדול שאתם משלמים, עבור כולנו... בטוחה שזה מצריך התמודדויות בהמון מישורים, מעבר למה ששיתפת פה.
לא יודעת איך לעזור לך.
אבל באמת אשמח להתפלל עלייך שתהיה לך לידה טובה וקלה ופשוטה, וגם התאוששות טובה אחר כך, ושקב"ה יתן לכם כוחות לכל ההתמודדות סביב הלידה ובכלל (אם את רוצה לשלוח שם בפרטי - מוזמנת. אם לא - אתפלל בלי לדעת את השם, הקב"ה כבר ידע).
חיבוק ענק 🩷
תודה על המסירות שלך למען כולנו💕
שליחות עצומה!!
קחי יום חופש. לעצמך!! לא להכנה ללידה.
נשמע שאת פשוט צריכה קצת (המוןןןן) אוויר וזמן לעצמך. יופ אחד אמנם יבוא לידי ביטוי במשכורת אסל ייתן לל משהו שאי אפשר למדוד בכסף.
צאי עם חברה לפטפט קצת, או תלכי לעיסוי טוב ועמוק , קניות.. לא משנה.משהו שיעשה לך טוב ויזכיר לך שאת כאן ואת קיימת וייתן מענה לזה שאת צריכה אותך לא פחות משבעלך והבית והילדים צריכים אותך🩷
מבחינת חלד וכסף, כדאי מאוד לבדוק אם יש איזהם זכמויות מביטוח לאומי שעוד לא קיבלתם, ואולי יסכימות להגמיש בשבילךאת הכללים של החישוב דמי לידה ולחשב לך ממה שהיה לפני הפציעה? יש איזה מישהו שמלווה אותך מולם?
(ואם היית רוצה עיסוי או משהו כזה ואין לך תקציב, אנחנו נשמח מאוד להכיר לכם טובה ולפנק אותך, דברי איתי באישי אם זה יעזור)
תודה
אשמח לתפילות לכוחות וללידה טובה
ולבריאות וכוחות לבעלי
בע׳ה נבשר טוב
ועוד אחד!!!
נתפלל בלי נדר לבריאות, כוחות ולידה קלה בעיתה ובזמנה!!!!
רוצה כבר לראות דדופק.
לחוצה ממש
תרגיעו אותי
זה באמת מלחיץ
תזכרי שרוב ההריונות תקינים... ובעז"ה יהיה דופק מהמם
לא יודעת למה אני כל כך לחוצה.
לא מצליחה להרגע
בעז''ה!!
הדבר היחיד שמרגיע אותי תמיד
לזכור שאנחנו בידיו של אב הרחמן
יש סיבה מיוחדת שאת לחוצה?
ב"ה רובם הגדול של ההריונות הם תקינים בריאים ומשמחים
לזכור שהכל בידיים של השם
ויהיה בסדר
בהצלחה!
לא רק ךמחר.. בכלל.. הזדמנות להתחזק באמונה שהקב''ה דואג לך להרבה טוב! בע''ה!!!❤️
שימשיך תקין, בבריאות, בשמחה, בקלות, ובידיים מלאות!
מזמור לתודה ממש
בעה שיהיה הריון רגוע ומשעמם
טו בשבט
בעלי חזר הביתה אחרי כמעט 5 חודשי מילואים
באותו בוקר קיבלתי מחזור
בכיתי את נשמתי כל היום...
אחרע כמעט 5 חודשים.... לא לגעת. לא יכלתי לעכל את זה. וה' נתן כוח להתגבר
והיום ב"ה טו בשבט תשפה תינוקת מתוקה בת 3 חודשים לידי
שהתאריך וסת אחרון של ההריון שלה היה טו בשבט
תודה לך ה' על החיבוק הזה
ובשורות טובות לכל עמ"י
נותן כח
ממש צמרמורת לקרוא אותך🩷
איזה מסירות נפש! בזכות נשים צדקניות ניגאל...
תודה על השיתוף וחיבוק לך אישה אלופה וגיבורה!
אמאלה עשית לי צמרמורת מטורפת!!
בס״ד
גיבורים.
רק נחת מהמתוקה!!!♥️
צמרמורת.
תודה ששיתפת.
תכננו לספר להם בקרוב, ומציפיה ממש גדולה לספר להם פתאום לא באלי לספר בכלל.
אני מרגישה עם הגיסות שלי שרק אני הצד שתמיד משתף בדברים אישיים ובכללי בחיי(בלי קשר להריון), והן כמו בונקר, רק שואלות שאלות ולא מספרות על עצמן כלום!!
אחת האחיות שלו יוצאת לדייטים וזה נשמע שהיא אוטוטו מתארסת עם אחד שהיא יוצאת איתו, והיא מעצמה לא אמרה לי כלום!!אני יודעת מחמותי, ממש לא ממנה. כשניסיתי לשאול ולהתעניין זה היה נראה שהיא ממש לא רוצה לשתף אותי וממש נפגעתי ונסגרתי. כי בשביל קשר טוב צריך ש2 הצדדים ישתפו, זה לא נעים תמיד להיות זו שנפתחת והצד השני בכלל לא.
ובכללי, גם נפגעתי בשם בעלי,שהיא כל הזמן מתקשרת לגיס להתייעץ על הבחור הזה ובכללי על בחורים ודייטים, ועם בעלי שהוא אח שלה בכלל לא,וגם ששואל בקושי משתפת, וזה ממש כואב לי. בעלי לא אחד שנפגע מאף אחד חוץ ממני, אבל אני הרבה פעמים יכולה להיפגע במקומו.
כי מילא הן יותר משתפות את האחות, יותר עוזרות לה עם הילדים, לפני פסח, נותנות לה מעשרות ולא יודעת עוד מה, אבל גם בקטע של לשתף אתן הולכות לגיס? זה ממש פוגע, בעלי בן אדם חכם וסופר אינטליגנט ומקורקע, לא הבנתי באיזה קטע. ואנחנו סופר מארחים אותם והכי מנסים להתייחס ולפנק במסגרת שאפשר. במקרים כאלה אני מבינה עד כמה אני צריכה חברות טובות, חברות נפש כדי שפשוט לא יהיה לי קריטי כל כך הקשר עם הגיסות, אבל חברות נפש לא כזה קל למצוא, זה אחת ל למרות שאני בן אדם נורא חברותי ופתוח.
תודה על המקום לפרוק, ואשמח לעצות!
בכל משפחה יש דינמיקה אחרת וגם לכל אחד אופי חבכתי אחר, יכול להיות שהן לא מבינות שזה לא נעים, ובעיקר מה שחשוב זה שכשהן מתקשרות לאח שלהן, יענו בצורה מכבדת, הן לא חייבות לשתף ברמה שנראת *לך* לגיטימית...
מסכימה שזה מוזר שהן לא משתפות ורק מתעניינות, אבל יש אופי כזה שלא אוהב לשתף... עדיף מאשר שלא יתעניינו בך בכלל
אני באמת לא מנסה לסנגר עליהן כמו שפשוט בולט לי שזה הסגנון שלהן...
השאלה אם זה אישי אלי או לא, כי אם זה אישי אז אני כן לוקחת את זה למקום נפגע.
חשבתי עד עכשיו שזה לא אבל פתאום שהיא משתפת את גיסה ואחותו וזה אז מתחילה לחשוב שזה כן וזו תחושה לא נעימה.
כלומר, מה הופך את זה לאישי?
יש לי גיסה שאני פחות מתחברת אליה ואני מתייחסת אליה בכבוד... אבל לסגנון שלה אני פחות מתחברת, זה אישי? תקראי לזה איך שנוח לך אבל זה מה שנכון לאינטרקציה הספציפית ביננו ולא כ"כ משנה מה קורה עם שאר העולם
לא רואה לנכון כל הזמן למדוד ולבדוק אחרים. מה מפריע לך? *לך* חשוב אינטרקציה ברמה מסויימת איתן? זה משהו שצריך 2 לטנגו... אז תחפשי איזה סוג של אינטרקציה *כן* מתאימה לאותה גיסה...
אולי ללכת להופעה ביחד? לקניות? להזמין אותה סתם לארוחה אצלכם באמצש?
ועדין יכול להיות שתנסי הרבה דברים וזה לא יתאים לה... את מצידך יודעת שאת נוהגת בחברתיות נעימה ויתכן ולה זה לא מתאים בעת הזאת...
אם יש לך שכנה שאת בקשר יותר חם איתה, שכנה אחרת צריכה להסיק שזה אישי כלפיה שעם אחת את ממש בקשר לבבי ואיתה רק בקשר סבבה?
זה לא קשור אליכם בשום צורה וחבל לתת לפרשנות לחבל לכם בקשר.
יש לה כימיה טובה עם הגיס בקשר לענייני דייטים, הכל טוב, תפרגני להם על הקשר החם,
זה לא אומר שפחות אוהבים אתכם או לא מעריכים את החוכמת חיים, חבל לקחת את זה למקום כזה.
אין לזה קשר לשיתוף על ההריון. תשתפי כשמרגיש לך נוח וזורם, אבל בוודאי שזה לא כמו לשתף את החברה הכי טובה.
אני חושבת שיש פה בעיקר ציפיות שנובעות מצורך פנימי ומובן שלך לקשר, לחברות ,ללהרגיש משמעותית עבורן
אבל
לא בטוח שהן מחוברות למציאות
דבר ראשון לא כל אחד מתייחס למשפחה כאל מצע לקשרים חברתיים
י שלי קשר טוב בכללי עם גיזות לשי
אבל הוא לא כולל בכלל קשר חברי על בסיס קבוע- אין שיתופים אישיים , אין אף ציפיה שישתפו אותי במה עובר עליהן בטח בדברים אישיים
כשהן ניו בדייטים לא עלה בדעתי שישתפו אותי.
אבל כשאנחנו נפגשות- נחמד לי איתן ואני אוהבת אותן ומדברות על כל מיני לש הכאן ועכשיו ..לפעמים מהשו פנימי ולרוב- פטפוטי אמהות או נשים 😉
סתם משקפת לך שפשוט כל אחד תופס אחרת את המצע המשפחתי
ואם י שלך חוסר אייש בחברות קרובות כדאי לחפש אותו בעצמך במרחב מסביבך
לא בטוח שמשפחה שה המקום לזה
אלא אם זה זורם טבעי
וכתוצאה מהז אז אפשר פחות לצפות ופחות להפגע
ובדייטים- מנסיון רב לש עצמי- זה בכלל לא מדד
לפעמים דוקא את ההכי קרובים לא נח לשתף. זה נושא רגיש לפעמים מפחדים מביקורת לפעמים מבולבלים או חשופים שם..
לפעמים נח הפרטיות שם
הז ממש לא מדד לקשר בינכן בכללי
לפעמים היה לי יותר נח לתשף מכרות רחוקות מחברות קרובות
ואם שיתפה את גיסך- אולי זה היה דרך שיחה שהתגלגלה לשם איכשהו..
בעיני העיסוק בזה סתם מצער ומרחיק אותך
אל תהי בעמדה לש 'נזקקת' ליחס
להפך
תהי את מי שאת רוצה להיות בקשר
תתענייני תאירי פנים תיזמי..או אם מתאים לך-ההפך- תשמרי על המקום לשך, אל תתערבבי..
וךספר על הריון זה בעיני נושא אחר
בטוחה יששמחו עבורך
ולא, אני יודעת שהיא מתקשרת במכוון להתייעץ על זה ספציפי ודי על בסיס קבוע.
אז נכון שזכותה, לגמרי זכותה,אבל גם מהצד זכותי להיפגע
אני בן אדם מאוד פתוח ומשתף מהר, ובכללי מרגיש לי שאולי לאנשים לוקח יותר את הזמן/ לא כמוני ולא רוצים לשתף בכלום.
אז אני תוהה אם זה בגלל שזו אני למרות שזה לא נשמע לי הגיוני, כי אני נותנת תחושה טובה, או בכללי שיש לאנשים קצב אחר ממני ואולי אני נפתחתי מדי מהר ופחות חוששת מלהיפגע ולאנשים יש יותר מחסומים?!
שככל שאני משתפת פחות, אני גם נפגעת פחות. לפעמים אני יוצאת סנובית מעצבנת וזה לא מפריע לי.
גיסות שלי דיי דומות לגיסות שלך. הן חופרות בחיטוט ושאלות. על עצמן לא ישתפו
לכן גם הפסקתי לשתף, הפסד שלהן מצאתי לי מקומות אחרים לשתף בהם את החוויות- כאן למשל (או לשתף את אמא שלי, ממש חיזק לנו את הקשר. יש לי חברות / שכנות נוספות שאיתן יכולה לפטפט בצורה יותר חברית ונעימה)
אני שמה לב שמאז שהפסקתי לשתף את הגיסות לפני בערך שנתיים,
מצד אחד סוג הקשר השתנה
מנגד אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי ולא מרגישה בכל ביקור או שיחת טלפון בחקירה עם מבול שאלות שצריכה לתת עליהן
ממליצה לך לנסות למצוא אוזן קשבת אחרת,
למצוא אחת אחרת שתוכלי לשתף אותה
אל תתני לאחרים לנהל לך את הלב.
לגבי ההריון,
אני גם לא שיתפתי. את לא יונת הדואר של אף אחת שם.
תני להן לגלות את זה בתשיעי ואם לא תרצי לבקר שם אז שיהיה גם אחרי הלידה.
גם אחרי הלידה לא צריך לספר במיידי דקה אחרי חיתוך החבל. אפשר גם רגע להתאפס ולספר כמה שעות אחרי.. תנהלי את השיתופים שלך מתוך מקום שטוב לך בו. אל תרגישי מחויבת לשתף כי "ככה צריך".
אני זוכרת שהייתי בהריון ראשון אחרי כמה שנות ציפייה וסיפרנו לחמותי בחודש רביעי ואז היא אמרה תשתפי את הגיסות
וזה ממש הפריע לי כי הן אף פעם לא משתפות מחכות שיראו לבד, גם אם זה חודש תשיעי.
בסוף לא סיפרתי והן ראו לבד.
לי נח בגישה הזו, אם היו משתפות אותי, הייתי מרגישה צורך לשתף אותן במיוחד שחיכנו הרבה שנים ומאוד חששנו כל ההריון שהכל יהיה תקין
לספר לגיסות שלך על ההריון.
אנחנו מספרים לחמותי וחמי.
שאר הגיסות יראו לבד כשתצא הבטן. רק בהריון הראשון כאילו הודעתי, אבל עם כל השאר לא הודעתי לאף אחד.
גם אצל המשפחה של בעלי יש קטעים ממש דומים למה שאת מתארת.
בכנות? אני מתבאסת. הייתי רוצה קשר יותר קרוב עם הגיסות מכל מיני בחינות.
אני יכולה לומר שכשגיסתי התחתנה הרגשתי שאני לא ממש מתרגשת וחווה את זה איתם ביחד מתוך הניתוק והאכזבה מחוסר השיתוף בתהליך.
אבל בסוף אני כל הזמן מזכירה לעצמי שזה שלהם ולא שלי. ועד כמה שזה מבאס אותי, זו הבחירה שלה, וזכותה לא לשתף בכלום.
נכון, זה משפיע על הקשר בינינו, אבל לי אין מה לעשות עם זה.
למדתי לא לחפש בגיסות שלי חברות נפש, ב"ה יש לי זוגיות טובה וחברות טובות, ומותר לה, וזה שלה.
לא נראה לי שיש מה לעשות חוץ מלשחרר את זה
אז קבלי לפחות את הבנתי (:
יש לבעלי אחות אחת וגם איתה אין ככ קשר... כלומר שנגיע לשם אז כן היא תקפוץ עם הילדים ותדבר וכו..
אבל זה קורה פעם בשנה. אנחנו לא מגיעים לשם שבתות וכו..
אז הנה אפילו על ההריון לא סיפרתי.. סיפרנו לחמתי בחודש 7, כנראה היא סיפרה לה... והנה יצא שחגגתי יומולדת לפני שבועיים בערך, אז התקשרה לאחל מזל טוב ועל הדרך אמרה- את לא צריכה ללדת? או משהו כזה.. והיה ברור לי שחמתי סיפרה לה..
אני בהתחלה הייתי מנסה מאוד ליצור קשר ולפתח אותו, אבל ראיתי שמהצד השני אין ככ התייחסות וכו, אז לא המשכתי לנסות...
לכן אומרת, תנסי למצוא חברויות במעגחים אחרים שאת נמצאת בהם.. נניח גנים של הילדים, חוגים, הקהילה, שכנות, עבודה..
מבינה את הקושי, הייתי שם..
בהצלחה 🙏🙏🙏
בהריון ראשון
וקשה לי, כל הזמן מרגישה לא טוב
כל יום תסמינים חדשים, חשבתי שהבחילות כבר קצת יותר טוב ואז לא, גלי קור חום,
כל יום מרגישה משהו חדש פתאום חייבת לשירותים כל היום , פתאום כאב ראש או כאבי בטן
קשה לי אוף
(ב'ה שהריון! וכמה לא מובן מאליו.. אז באמת לא רוצה להתלונן🙈🙈)
בפועל אני מרגישה שאני פשוט לא מרגישה טוב כל ההריון. נקודה. מחכה ללדת
אבל אף פעם לא מרגישים טוב בהריון.
לפחות אצלי לא.
בכל שליש יש דברים אחרים שקשים. אכן, מבאס וקשוח. אבל ככה זה הריון. לרוב השליש האמצעי הכי סביר.
לעובר . נשים מדהימות אנחנו
מותר להתלונן שקשה. כי זה באמת כך. פשוט השאלה איזה תחושות זה מציף בך, של הודיה לה' על הנס שנקרא הריון או רק רטינה למה הכל נורא קשה...
זה ממש עבודה עצמית.
אומרת בתור אחת שמצד אחד מטופלת פוריות ומצד שני סובלת מסימפיזיוליזיס כל הריון ולרוב יש תוספות נוספות...
היום הייתי בטיפול השבועי אצל האוסטואופטית, והסבירה לי (כמו שאני אוהבת) למה המקום ככה כאוב, המה קורה לו פזיולוגית... ובסוף מה שעלה לי לומר זה- איזה מדהים שהגוף מאפשר דבר כזה! וישר היא אמרה שזה נס כל ההריון.
יכולתי להתבאס שהעצמות שלי זזות מלא והחיכוך התמידי גורם לתגובה דלקתית וכואבת... וזה נכון, זה בהחלט מבאס... אבל ממש בחרתי איך להתסכל על זה, ועם התחושה הזאת מילאתי את עצמי...
וכן, יש גם זמנים שאני מרגישה טוב, ובזמנים שקשה אני מבינה שזה זמני ונועד שאוכל להביא חיים... וב"ה על כך.
אין בזה כללים, יש נשים שחלק גדול מההריון מרגישות אחלה, ויש כאלה שכל התשעה חודשים מתמודדות עם תחושות לא טובות.
אצלי משבוע 16 אני מרגישה בסדר, לא בשיא כוחותיי אבל כבר בלי בחילות וזה ממש לחזור לחיים נורמליים.
בסוף ההריון יש כבדות, קצת כאבי גב, אבל כשאני נזכרת בבחילות של ההתחלה הכל מתגמד.
מקווה שתהני מתקופה של לחוות את ההריון רק מהצד היפה והנעים שלו!
משבוע 16 והלאה שלא בערך להתחלה
נכון שיש פה ושם אבל סה''כ תודה לה' ממש הרבה יותר קל
מנשים שמרגישות מעולה כל ההריון ולא סובלות מכלום, קלילות ומתפקדות כרגיל ללא מאמץ (כן יש כאלה..)
עד נשים שחולות תשעה חודשים
אז בגדול הכל נורמלי ואי אפשר לדעת מראש;)
אני אגב בקצה השני, חולה מאד מאד כל ההריון מלפני ההריון ועד הלידה, באשפוזים, שמירה, תרופות וכו.. כמעט סיעודית חלק מהזמן...
שבעז"ה יעבור לך בקלות!! שליש ראשון קשוח לרוב אז יש תקווה שתרגישי טוב בשליש השני🩷
אוכלים
*גבינה/שמנת עם לחם, זיתים
*טונה ומלפפון חמוץ עם לחם כמובן
*טוסט
וירקות חיים כל יום
מה עוד??
חביתה הם לא אוכלים, כנל ביצים קשות
מרגישה שאני כל יום מביאה להם את אותה ארוחה וכבר לא נעים לי מהם 😅
לק"י
לפעמים 3 אם אני מוסיפה קצת מים.
חשבתי שאת מתכוונת בקטע המטוגן.
גלויה(אין לי כח לנקות ולסדר אז אני פותחת שרשור של עידוד לעצמי...)
ברוך ה', הערב לפני 7 שנים היה הוורט שלנו!!
אני הייתי עם טוניקה חדשה ששמרתי לאירוע
לברכת שהחיינו
פאה יד2 לא מסורקת (ה' ישמור)
התרגשות רבה.
איפה הייתי רק שנה וחצי קודם!!
ובדיוק עוד שבוע אנחנו עושים מסיבת הודיה סוףסוף
על הניסים בהתפתחות של פוצון
עיצבתי היום משהו מהמםםםם עם המילה תודה
כמתנה לאורחים שטרחו להגיע
ורוצה להדפיס על תחתית לכוס.
למה?
"תודה שחיממת לנו את הלב"
וגם... "עם תודה אפשר לקום מהתחתית"
אז השאלה היא-
זה מוצר שהייתן משתמשות בו?
תחתית עגולה מעץ
לשתיה חמה.
תבורכו!
לחיים!
(פוצון אומר: "לקאים"...)
ת'אמת בתחתית לכוס חמה לא הייתי משתמשת אבל היי מה עם תחתית לסיר?? זה ממש שימושי אצלי.
מרגש ממש ואיזו שמחה זה כל הניסים ❤️ תודה שאת משתפת אותנו!
(הכותרת זה ההסבר בע"פ, בעיצוב זה המילה תודה בצורה מהממת)
תחתית לסיר - לא מצאתי מקום רלוונטי שעושה משלוחים
וגם קצת מעמיס על ההוצאות שאנחנו ממילא משקיעים...
תודה לך על השמחה!
אבל זה יפה גם ליופי.
מזל טוב והרבה הצלחה בהמשך!
גלויהמעולה, עזרת לי.
תודה!!!
בשבת היה שיא של הפרשות פוריות, במוצאי שבת בדיקת ביוץ שלילית. יום ראשון בצהריים בדיקת ביוץ חיובית בוהקת. היום ב11 בדיקת ביוץ חיובית אבל פחות חזקה מאתמול (אתמול הפס בדיקה היה יותר חזק מהבקרה בהרבה, היום שני הפסים אותו דבר). אתמול עוד היו הפרשות פוריות, היום כבר כמעט לא.
אז מתי הביוץ? היום או מחר? או אולי בכלל אתמול?
אם אנחנו רוצים הריון שווה לנסות גם היום? ואם אנחנו רוצים בת אז עדיף להימנע היום?
ובלי קשר אני רוצה לדעת מתי לחכות למחזור אז רוצה לדעת איזה יום.
תודה!
וכיוון שהביצית פוריה למשך 24 שעות, שווה לנסות גם היום.
אין באמת יכולת השפעה על קליטת הריון של בן או בת בתזמון היחסים לפני הביוץ / ביום הביוץ. ההסתברות נשארת סביב 50% פלוס/מינוס אחוזים בודדים.
זה לא מעלה את ההסתברות ל- 90%… אפילו לא 70%…
כי לפי הסטיק זה אמור להיות 24-48 שעות מהחיובי, אז השאלה אם החיובי זה נחשב אתמול או הבוקר? בכל מקרה זה לא מסתדר שהביוץ אתמול...
לפי ההפרשות אז יכול להיות באמת.
היום ב 11 כתבת שהיתה לך בדיקה בסטיק פחות חזקה מאתמול, ואתמול היתה ׳בוהקת׳, אז ברור שהבדיקה של אתמול היתה בשיא של עליית הורמון ה LH שגורם לביוץ כעבור כיממה.
ההפרשות היום מעידות לדעתי שהביוץ היה כבר
נראה שהביוץ היה ביום ראשון או שני, או שלישי בעצם.
אז נניח יום רביעי הבא? מתי יכול לצאת חיובי אם כן? הכי מוקדם, גם אם זה לא ודאי.
זה אומר שהביוץ היה בשני-שלישי. אין צורך להמשיך לעשות בדיקות ביוץ אחרי שיוצא חיובי! אין דרך לבדוק שהביוץ הסתיים. הקפיצה של ההורמון שמזוהה בבדיקה היא מאוד קצרה, כמה שעות. והיא מתרחשת כ36 שעות לפני הביוץ.
פעם אחת גם בדקתי במעקב זקיקים תוך כדי
אצלי הבדיקת ביוץ יצאה חיובית לגמרי במשך כמעט שבוע
ורק אז היה יום אחד שהפס היה הרבה יותר חזק פתאם משהו בולט-ולמחרת נחלש משמעותית ואכן אז היה הביוץ לפי המעקב הזקיקים
אבל גם לפני הבדיקות יצאו ממש חיוביות פסס זהה+
אם היתי פועלת לפי ההוראות היתי מפספסת ביוץ
כאילו את אומרת שאת מזהה את הביוץ לפי היום שבו הפס נחלש? או לפי היום שבו הוא משמעותית יותר חזק? כי ביום שני כבר היה חלש יותר.
לא בדקתי עוד אחרי זה.
שאת לא קוראת נכון את הבדיקות הביוץ. בדיקת ביוץ זה לא כמו בדיקת הריון ששני פסים זה חיובי. זה חיובי רק כשהפס השני כהה מאוד, כמו פס הביקורת או יותר. גם אצלך זה היה ככה בתאור שלך, שכשהיה חזק יותר אז זוהה ביוץ במעקב זקיקים. זה בגלל שהLH קיים כל החודש, לא רק לפני ביוץ, אבל עולה לערכים גבוהים יותר לפני הביוץ. יש נשים שאצלן ערכי הLH גבוהים מהרגיל, למשל נשים עם שחלות פוליציסטיות, ואז באמת הבדיקות האלה לא אמינות אצלן ועדיף שלא יתשמשו בהן. גם זו אפשרות שיכולה להסביר את מה שתארת.
וכן הן היו חיוביות לגמרי- הפס השני היה זהה ואף יותר חזק מהבקרה
אבל באמת כנראה באותה תקופה ההורמון שלי לקראת הביוץ עלה ונשאר גבוה עוד לפני..
והגיע לשיא באמת סמוך לביוץ
אז כנראה שבזמנו היתי צריכה לחכות רק לפס המממש חזק
אבל מאז זה השתנה
ההריון הנוכחי שלי- אפילו לא הצלחתי לזהות בודאות ביוץ כי כל יום יצא כזה גבולי ולא ממש חיובי
אבל כנראה מתישהו היה ביוץ כי ב''ה מסיימת שלישי תכף בעז''ה
את זה
אחרי הביוץ? כי אם היה חיובי אבל אחר כך המשיך להיות חיובי, אז התהליך של הביוץ התחיל כבר בחיובי הראשון בעצם?
ומתי הכי מוקדם שאני אוכל לבדוק הריון?
ואם היינו יחד רק ביום ראשון בערב אז עדיין אפשר להיקלט, גם אם הביוץ היה נניח רק בשלישי, נכון?
כמו שכתבתי מקודם, הקפיצה שמזוהה בבדיקות ביוץ מאוד קצרה וחד פעמית. הביוץ לא מתחיל כשהבדיקה חיובית, הביוץ מתרחש כ36-48 אחרי שהבדיקה חיובית. אפשר להכנס להריון גם מקיום יחסים יומיים שלושה לפני הביוץ.
אז אם את טוענת שרק יום אחד יש בדיקה חיובית זה לא עוזר לי לדעת מתי היה הביוץ שלי, כי עובדה שהיה לי חיובי יומיים...
זה יום יומיים אחרי הבדיקה החיובית הראשונה, כמו שאמרתי לא אמורים להמשיך לבדוק אחרי שיוצא חיובי. אלא אם יש ספק ואז אם יוצא שוב חיובי תתייחסי לבדיקה היותר חיובית, עם הפס הכהה יותר. בכל אופן הבדיקות האלה לא תמיד אמינות ואם יש צורך ממשי לדעת את מועד הביוץ עדיף לעשות מעקב זקיקים.
אז ברוך ה' הנסיך בן חודשיים, אחרי הריון מאתגר עם מלא תפילות, שליחים טובים וסייעתא דשמיא..
לא יצאתי מהבית עם התינוק חוץ ממה שחייב
וחמותי כבר נפגעה שאנחנו לא באים לבקר
(גרה מרחק של שעה מאיתנו, והמזג אויר והתפרצות השפעת לא משכנעים לצאת לאנשהו בכלל)
הקטע שב"ה יש לבעלי הרבה אחיינים, ויש לי חשש להגיע והם גם יהיו וירצו לראות/לגעת, עם כל המחלות שיש היום אפילו להיות מצונן לידו זה מסוכן בגיל הזה כי אין לדעת אם זה וירוס , התחלת שפעת או סתם צינון תמים..
בנוסף חמותי תמיד רוצה לראות איך אני מניקה (מניסיון עבר) וזה ממש לא נעים לי , אבל אם אני אעיר לה אז היא תפגע וכו...
אני קבוע מניקה בחדר, לא בסלון או במקום ציבורי, ואני חוששת שגם עם הילד הזה היא תבקש להכנס לחדר כדי לראות אותי מניקה .
חייבת את הפרטיות שלי, גם מבחינת זה שלא יסתכלו עלי, וגם כל הילדים מסביב.
כנראה שעד שהוא לא יחוסן בכל החיסונים אני לא ארגע עם הקרבה אליו .
לא יודעת מה אני רוצה מכן,
אולי שתצדיקו אותי, ואולי שתאירו את עיניי.
מחפשת דעה אובייקטיבית🙏
שולטת ממש טוב בדרך כלל.
בשבוע האחרון מפספסת פעמיים עד 3 ביום.
מה יכולה להיות הסיבה? מה אפשר לעשות?
אולי משהו עובר עליה בגן?
בגן אנסה לברר
הבעיה היא שהגננת אם לא הייתה כל השבוע (הפספוסים התחילו קודם )
תודה!
דלקת בדרכי השתן?
היא נמצאת בגן?
הולכת שם לשירותים? (יום אחד גיליתי שהתאומות שלי לא הולכות לשירותים בגן כי משהו מפחיד אותם שם...)
אבל קור יכול להיות..
קפוא פה בכללי ומרגישה שממש קשה לי לחמם את הבית
היא בדרך כלל מגיעה לשירותים ומפספסת ליד האסלה אבל לפעמים גם סתם באמצע הבית.
אבדוק עם הגננת מה קורה בגן. תודה! למרות שאין חוקיות וזה לאו דווקא סמוך לחזרה מהגן. היום לדוגמה זה היה בבוקר עוד לפני שהתלבשה וב17 בצהריים, אבל לא נראה לי שראיתי אותה הולכת לשירותים מאז שחזרה מהגן
תודה!
אז אולי זה כיוון ששווה לבדוק בכל זאת סביב השעות המועדות
וכשהיה לה זה בא לידי ביטוי בשינה ולא פספסה בכלל..
את חושבת שזה יכול להיות שונה מהדבקה להדבקה?
ישר על הבוקר כשקמים ושוב כשחוזרים מהגן.
ככה החוויה של להתפנות לא תהיה לה עם התנייה של קור והיא לא תימנע מללכת לפני הרגע האחרון.
וגם זה כבר פעמיים יזום אז יוריד את הפספוסים בכל מקרה.
תודה!
ננסה
אז החלפתי לה בגדים כי היא שיחקה במים ולא כי היא פספסה 🤣 כבר התקדמות..
בהצלחה!
בת 3 ו9 חודשים ובשבוע האחרון בורח בלילה פעם או פעמיים.. לא מכירה את זה כבר כמה פעמים ושללנו תולעים🤔
ב"ה היא היחידה אצלי שלא מרטיבה בלילה
מאוד נפוץ בגלל הקור
וניסתי להוסיף גרביים ולא עוזר.. יש שם תנור וממש חם! (אני ישנה רק עם ציפית ופיגמה קיצית מרוב חום)
תנסי אולי לשים לה עוד שכבה ברגליים.
לק"י
לא יודעת אם יותר משנה אחרי שגמולים.
אבל לפעמים כשהם עסוקים, חבל להם לעזוב את העיסוק וללכת לשירותים. או שהם הולכים ברגע האחרון....
וממש שינוי מהדפוס הרגיל שלה אז נראה לי שיש עוד כיוונים לבדוק כאן..
תודה!
עדיין יכול להיות?
אני שמה להם גם גרביונים מתחת למכנסיים.
ועדיין יש פספוסים פה ושם..
בימים הקודמים היא ממש התנגדה לזה..
היום הסברתי לה למה והיא שיתפה פעולה
יחד עם ההצעה של אמאשוני לחמם את השירותים באמת היא לא פספסה היום
יש לי תינוקת בת 3 חודשים מתוקה
אני מאריכה חלד עד שתהיה בת חצי שנה
היא יחסית רגועה.
ישנה טוב בלילה וכולי
הבעיה שלי שאני ישנה בבקרים.
כאילו אני קמה, מפזרת את הילדים וחוזרת לישון.
נגיד מ8:30 עד 11 ככה
התינוקת ישנה ואני איתה
וזה פשוט מבזבז לי את כל החופש.. לא מספיקה כלופ.
ב2 הילדים כבר חוזרים... וכל יום אומרת לעצמי. הפעם אל תחזרי לישון..
אבל זה פשוט מפנק אותי... אז כן חוזרת... גם כשישנתי בלילה קודם ממש טוב...
(זה לא קשור לדכאון או משו. אני ב"ה מרגישה טוב. ויש לי אנרגיה וכוח ורצון למלא דברים... ב"ה)
איך מצליחים להתגבר??
זה לעשות רשימה בלילה של מה בדיוק אני רוצה להספיק בבוקר
לא הולכת לישון עד שמתקתקת הכל
או לחילופין, ישנה בוקר עד 11 עם הבייבי - בתנאי שהדברים שאני רוצה לעשות אלה דברים שיכולה לעשות ביחד איתו
מזל טוב לך, מלא נחת.
חופשת לידה זה לנוח, להנות עם התינוקת.
אולי תעשי לעצמך רשימה של דברים שהייתי רוצה להספיק ותכניסי משהו קטן כל יום לפני או אחרי השינה.
ועוד חודש ככה תקדישי את החודשיים האחרונים למשימות/ תחביבים
יש לך כבר רעיונות למה היית רוצה להספיק? לטפח?
כולי קנאה אמהלהגם אני 3 חודשים אחרי לידה. מאריכה בחודש בערך.
ומוצאת את עצמי כל היום מתרוצצת מרופא לרופא ומטיפול כזה לאחר
ב"ה שרק בדברים קטנים, אבל זה מתיש
עייפה
משוועת ליום אחד של להשאר בבית ורק לישון שעתיים
בלי לעשות כלום
תתפנקי אחותי, כמה שאת רק יכולה
ואז פתאום בגיל 4 או 5 חודשים, מעצמו נהיה לי להספיק ולא לחזור לישון,
והבנתי שככה זה, גם אם אני מספרת לעצמי שישנתי מספיק בלילה - הגוף עדיין עייף, ושינה לא רציפה היא פחות מספקת,
וכשהגוף כבר לא היה עייף כל כך - לא התחשק לי בכלל לחזור לישון.
לא הבין שזו תקופה שלא קשורה לחופש בכלל.
היו צריכים לקרוא לזה החלמת לידה.
זה זמן של החלמה, שבו הגוף חוזר לעצמו ומשקם את עצמו.
שינה היא חלק חשוב מאוד בהחלמה, בטח כשיש עוד ילדים בבית.
אז תסתכלי על זה ככה: זה שאת ישנה יעשה ממך אמא טובה יותר. זה בדיוק הזמן להתפנק ולנוח באמת.
וב2 הילדים חוזרים, אין לך הרבה אפשרויות לנוח באמצע היום אז את חייבת את הבוקר לעצמך.
אני ישנה גם עם קטנים בגילאים גדולים יותר, אז תרגישי בנוח
בעיני 'חופשת' לידה זה בדיוק הזמן לשון בבקרים כמה שיותר
וגם אני ישנה בבקרים עם תינוקות הרבה יותר גדולים
לפורפורציות😉
אבל אם זה מפריע לך אולי תחליטי כל יום משהו אחד שאותו את עושה ורק אחריו חוזרת לישון
אחרי המעשה
השינה או העשיה
וזה לגמרי בסדר לבחור בשינה
כי ראיתי שזה ממש משפיע לי לטובה על המשך היום.
אם לא הייתי חוזרת לישון אז רוב היום שלי היה מרוח ועייף
ואם הייתי חוזרת לישון לעוד שעה שעתיים כל היום שלי היה מתמלא באנרגיות והייתי מלאת כוחות עד הערב.
לפחות אצלי, אני מרגישה שלכל שינה יש ערך, והיא משפיעה לטובה על התפקוד שלי ולא סתם התפנקות.
אם היו ימים ספציפיים שהייתי רוצה להספיק בהם דברים מחוץ לבית אז הייתי קמה מוקדם.
בכללי אני לא חושבת שרוב האמהות לילדים קטנים צריכות להלחם ברצון לשון, אמא עירנית זה אחד הדברים הכי חשובים שיש.
(כמובן אם אין שום הבדל מבחינת התפקוד וההרגשה שלך אם את חוזרת לישון או לא אז אולי יש עניין להתגבר, אבל לא נשמע לי מאוד סביר)
עזרתן ממש להבין שזה ממש נורמלי
קראתי הכל ובאמת התעודדתי שיש לזה הרבה יתרונות.
תודה צדיקות.
אמשיך לישון בכיףףף
לא תמיד ישנתי בבקרים
אבל גם לא עשיתי שום דבר מיוחד.
זה היה הכיף. בלי לחץ בלי מחייבויות (כמעט).
בחודש האחרון של החופשה כבר לא היה אפשרי כי זה היה חודש של החגים והרבה עבודה..
חזרתי לעבודה
ואני מתגעגעת כ"כ לימים האלו...
אולי תחליטי על בוקר אחד שבו את עושה משהו שבאמת כיף לך אם חשוב לך לישון קצת פחות.
בכללי צריך להעיף את המחשבה הזו שחופשת לידה נועדה כדי להספיק משהו
היא נועדה להחלמה שלך ולטיפול בתינוק
גם אם את מאריכה זה לא שונה בהרבה היא עדיין קטנטנה ודורשת
התגובות שלכן היו מחבקות וגרמו לי לישון בכיף בלי יסורי מצפון. ופשוט להתחזק. תודה
אין מפנק מזה!!!
אחר כך בעבודה אין את הפריבילגיה הזו...
עם זאת אני ממש מבינה את ההרגשה שלא מספיקים כלום, את יכולה להגדיר לעצמך יום או יומיים בשבוע שאת לא חוזרת לישון אלא עושה דברים, ובשאר - פנאןןן
מה כדאי לענות על פחדים של בן שנתיים?
הוא מדבר המון על זה שהוא מפחד מכלבים ומטרקטורים. ובכללי כל דבר שעושה רעש באופן פתאומי, הוא ממש נבהל, נצמד אליי ואומר שמפחד מהרעש/ מהגורם המרעיש אם יודע לומר את שמו. זה יכול להיות מיקסר, מקדחה, רעש מהשכנים מלמעלה, אופנוע שעבר בכביש מתחת לבית וכדו'.
אני אומרת לו שהוא מוגן ובטוח, ואם הוא רוצה חיבוק כמובן שנותנת לו חיבוק. כל הזמן אומרים לו שהוא גיבור וחזק, שאין סכנה אז לא צריך לפחד.
מתלבטת אם אני פועלת נכון, כי אני כן רוצה לשדר לו שמותר לפחד ולגיטימי לפחד. מה דעתכן?
זה כבר נהיה ממש אובססיבי בשבוע האחרון... הוא כל הזמן אומר שהוא מפחד ומפחד ומפחד.
גם חולם חלומות רעים בלילה, מתעורר המון ומגיע אלינו לחדר ומבקש שנבוא לישון איתו (בדכ בעלי פשוט נרדם לידו על מזרון עד הבוקר, ומספר שהוא קם לפעמים עוד כמה פעם/ פעמיים מחלום רע ומבקש חיבוק כי הוא מפחד).
זה באמת נהיה כבר מעיק, הוא מפסיק פעילויות באמצע כי הוא מפחד ומבקש שניתן לו יד וניצמד אלינו.
זה ילד מלא בטחון עצמי טפו חמסה, חברותי, מדבר מעל הממוצע לגילו, תקשורתי, שמח, שובב גדול, מעסיק את עצמו סופר יפה, יצירתי, חכם מאוד ועד כה היה ילד שאפשר לתאר כ"חסר פחד". אוהב לרוץ, לטפס, לקפוץ, להשתולל ולעשות לאמא שלו התקפי לב, ופתאום נהיה פשוט פחדן! (אמנם מרעשים ולא מגובה, אבל עדיין... מרגיש שזה תוקע אותו ושזה כבר לא בריא).
זה תקין? אלו פחדים התפתחותיים או שיש כאן נורות אדומות?
רקע רלוונטי: זה התחיל בערך לפני שלושה שבועות, בערך כשבעלי חזר מתקופת מילואים ארוכה... לא זוכרת אם קצת אחרי או קצת לפני, כי השבועיים האחרונים של המילואים הוא יחסית היה בבית רוב הזמן (חולי, זיכויים, עיבודים).
מעבר לזה, לא היו עוד שינויים דרמטיים בחיינו. גם לא במעון ממה שידוע לי למעט זה שהמטפלת המובילה של הקבוצה שלו חיתנה בן והייתה חולה ויחסית נעדרה, אבל לא היו לה מחליפות שאינן צוות קבוע במעון, הוא מכיר את כולן והן לא חדשות עבורו.
מאוד מאוד נבהל כשהשכנים למעלה גררו כסאות וכששמעו אופנוע מרחוק
אז כן לגמרי מכילים את הפחד שלו ואומרים לו שאנחנו שומרים עליו
ומעבר לזה אנחנו צועקים ביחד על הרעש, למשל: "שקט אופנוע! לך מפה!"
או: "כסאות תפסיקו לעשות לנו רעש! זה עושה לנו לא נעים"
ואז אנחנו אומרים לו שהכסאות מפחדים ממנו או שהאופנוע נורא נבהל ועכשיו הוא לא יעשה רעש
בהרגשה שלי זה מאוד עזר.
יכול להיות שהוא חווה רגרסיה כי אבא פתאום חזר?
אצלנו כל סבב של מלחמה העיר הייתה מאוד מטווחת ולקח להם כמה חודשים להשתחרר מהפחד מרעשים ומפחדים בכלל
מה שעשיתי - קודם כל נתתי מקום לפחד וחיבקתי אותם. הסברתי מה הרעש והייתי יותר צמודה אליהם כדי לתת בטחון (לא שהם נתנו לי לזוז לאנשהו, כן..?)
במקביל, הרבה מוזיקה וריקודים (תנועה משחררת חרדות) דגדוגים, והפרחת בועות סבון גם יכולה לעזור
לא הייתי אומרת לו שלא צריך לפחד.
הייתי אומרת לו הפוך שזה לגיטימי לפחד, כי באמת הרעש מבהיל.
אח"כ אפשר להוביל לתהליך חשיבתי:
יש רעש,
מפחיד,
צריך להיזהר,
הרעש לא מסוכן,
אפשר להירגע.
לתת לו לנוע במעגל הזה, לעבור את התהליך בעצמו.
לגבי החזרה מהמילואים יכול להיות שזה נדבך על נדבך. תחבקו אותו חזק, זה מתמתן עם הזמן ❤️
ממש תואם גיל, ממש!
לחבק הרבה
הזדמנות להתקרב ולהתחזק ולחזק את הקשר...
אני גם שמעתי שלא להגיד לא לפחד
אלא לתת לזה מקום
הפחד הוא בריא וטוב
הקב''ה ברא אותו כדי שנדע להחזהר מדברים כמו בור מסוכן
כמו כביש מסוכן
כמו לקפוץ ממקום מסוכן
זה בסדר שמפחדים וזה טוב
אבל הכל בסדר
ה' תמיד שומר עליך
אבא ואמא פה איתך ןשומרים עליך
עצם התגובה הרגועה מרגיעה יותר מאשר שרציונלית מנסיפ להסביר למה להירגע....
בהצלחהההה
אבל הייתי נותנת לו אותם סתם. מנתקת מפחדים.
על כלבים או טרקטור הייתי פשוט אומרת משהו כמו , כן טרקטור מרעיש , כן כלב נובח . וזהו. זה מה שאני עושה.
קצת לחכות את הרעש כשאין בריצה כמו אופנוע בכביש. זה הצחיק אותו והתחיל אחרי כמה פעמים לעשות איתנו, עד שהפסיק לשמוע את הרעש המסוים הזה.
רעשים שכן בשליטה שלנו כמו מיקסר, מקדחה וכו, אז מודעיה לו לפני שמפעילים והולך להיות רעש חזק, ומעמידים אותו לידנו ושמים לו יד על האוזניים ומסתכלים ביחד על המכשיר העובד עד שיסיים.
או רעש שכל פעם ששומעים אותו רצים לחיבוק. הוא באאלינו מפחד, אבל אם אנחנו שומעים את זה מתחיל אנחנו רצים אליו בנחת, ונותנים חיבוק כמה שצריך. וזה הופך להיות התניה שהרעש הזה מגיע עם חיבוק. אם אפשר אז גם ללכת לראות את מקור הרעש. אצלנו רעש של מטוס זה חיבוק ואז לצאת לחפש אותו, הוא כבר מבקש מעצמו שנראה לו את המטוס.
לגבי הלילה- אני פה איתך. אתה רוצה מים? חלמת משהו לא נעים? אמא שומרת עליך. תמשיך לישון מתוק, אמא פה. אחרי שנרדם אנחנו חוזרים לחדר שלנו. אם זה כמה פעמים בלילה, הייתי מאשרת שינה עם ההורים לתקופה. מההתעוררות הראשונה.
ברוך ה' כמעט ולא היו אצלנו אזעקות, בערך 10 בכל המלחמה והוא די אהב את זה כי היינו יוצאים לחדר מדרגות ושמים שירים והוא היה קטן מכדי להבין את המשמעות (אין אחים גדולים, ואנחנו לא שידרנו פאניקה) @המקורית ובהחלט יכול להיות רגרסיה מזה שאבא חזר, אבל חשבתי שיהיה להפך... באמת יש ירידה בטנטרומים ושיפור קל בשינה, אבל בתחום של הפחדים זה ממש החמיר 😬
תודה רבה רבה לכולכן, על הנירמול והעצות המחכימות! באמת תודה ❤️
זה ילד בכור שלי, ואני מקבלת ממכן ומהפורום המון המון! זה נותן כלים מבעלות נסיון, ועוזר לי לשכלל את ההורות שלי ולהיות יותר בטוחה בעצמי. באמת תודה לכן שעצרתן להגיב ולהחכים אותי 🫶
ממש חלש, יכול להיות שטועה..
מקווה ממש בשבילך!
הריון צעיר מאד
בעז"ה בידיים מלאות ובבריאות
קרה לי פעם ככה כשבדקתי מוקדם מאוד ביום ה8-9 לביוץ
אבל זה היה נכון
אוף אוף.
היה לי לפני איזה חודש, גם קצת הסתבכתי איתה. בהתחלה רק לשתות הרבה הרבה יותר עזר. אחכ כבר לא. אחכ עשיתי תרבית ויצא שיש חיידק, אבל עד שחזר כבר לא הרגשתי סימפטומים. אז הרופא אמר לא לטפל. אחרי שבוע התחילו לי גם כאבי בטן עמומים וחום שהיו (כנראה) קשורים לדלקת בדרכי השתן שקצת הסתבכה. הבעיה שהחיידק היה בעייתי, ורוב האנטיביוטיקות בכלל לא היו מתאימות (גם הרופא העיר הוא לא מבין מאיפה הגיע לי חיידק כזה, ביאס אותי). לקחתי 10 ימים (!) 3 פעמים ביום איזה אנטיביוטיקה. לא הספקתי לעשות תרבית נוספת כמו שהרופא ביקש, ומאתמול מרגישה בקטנה שוב שמתחילה דלקת. הרופא אמר שאם האנטיביוטיקה הקודמת לא תעזור זה כבר אנטיביוטיקה בעירוי מפחדת. לא מתאים לי עכשיו. גם לא יודעת למה יש לי ככ הרבה.
מישהי התנסתה בדלקות חוזרות, ככ צפופות? בחיידק עמיד? איך לצאת מזה? (לא בהריון, כן מניקה..)
את סובלת מעצירות? זה יכול להיות קשור לזה כי אין פינוי פסולת תקין
תנסי לשלב במהלך היום ארוחת אחת שכולה מפירות(אפשר גם שייק פירות טריים עם עלים ירוקים שימי 2-3 תמרים)
וארוחה נוספת של סלט ירקות וירוקים עשיר
זה כבר ייתן שיפור להוריד את הדלקתיות כנראה יש עומס פסולת
נשמע ממש מתיש ומתסכל!! אני מכירה שדלקת בדרכי השתן חייבת טיפול גם כשאין סימפטומים ולכן האמת היתי מתחילה מלנסות שוב אצל רופא אחר אבל אולי סתם התרשמות לא נכונה שלי..
חיבוק🤗
מאוד עוזר לדלקת בדרכי השתן.
אולי יש מצבים שזה כבר לא עוזר, אבל לנסות אפשר.
אצלי רק ככה מטפלת.
2 כמוסות. אם צריך אז יום אחרי עוד 2. וזהו.
אושפזתי על זה גם מעל ל3 פעמים ועשו לי צילומי כליות וכו...
יש לי כמה דברים לומר לך
1. זה ממש ממש חוסר אחריות שהרופא אמר לך לא לטפל בדלקת כי אין סימפטומים! דלקת סמויה זה קלאסי (ואם את בהריום אז זה עוד יותא נפוץ)
2. כאבי בטן וחום זה סיכוי סביר שבמצב כזה הדלקת עלתה לכליות ובמקרה כזה לטפל בכדורים פחות יעיל וצריך לקבל אנטיביוטיקה לוריד
3 אםהחיידק אכן עמיד הרופא אמור לבצע בדיקה לאיזה סוגים הוא חסין ולתת לך בהתאם (לצורך העניין לי היה חיידק עמיד לאוגמנטין- שזו אנטיביוטיקה מאוד חזקה) והרופא שלא עלה על זה בזמן הגיע למצב שאושפזתי עם זזיהום ב2 הכליות!!
זה לא צחוק אהובה אם הרופא לא יודע לטפל בזה הייתח מחליפה רופא כי זה יכול ליצור נזק ממושך כמו שקרה אצלי
יש לי בכזה שבוע שבועיים אחרונים יחסית הרבה הפרשות
וכולן נראת כמו של ביוץ
והרי גם אם זה ביוץ זה יום יוציים לא שבועיים
פתאום עלה לי אולי זה פטרייה בלי תסמינים?
יש כזה דבר?
ברוך ה׳ מרגישה מעולה לא מציק ולא כלום
והמחזור עוד לא חזר..?
מאוד יכול להיות שמערכת מנסה להתניע מחדש ומנסה לבייץ אבל האסטרוגן לא עולה מספיק ולכן יש הפרשות אבל זה לא מגיע לביוץ...?
אה וואלה
טוב
לא אני פשוט רק אמרתי נראה אם יש פטרייה בלי תסמינים כי אם כן צריך לטפל אבל אם זה סתם מז שו מסביב אז סבבה…
ממש אותו דבר... פשוט עבר מתישהו, ומידי פעם חוזר לי ליום יומיים. כששאלתי פה אמרו לי שזה נורמלי..
וואי איך אחרי לידה הגוף לפעמים מתארגן על עצמו מחדש... זה קטע 🤦♀️
כמה זמן צריך לעשות?
כי גם אחרי 10 דקות יש עדיין תמיסה בכוסית שלמטה...
צריך לחכות שהכל ייגמר?
האמת שמעודד כי כבר לא הבנתי מה לא בסדר
הקטן עוד מעט בן שלוש. התחלנו רשמית לגמול אותו שבוע שעבר בתחילת השבוע בתיאום עפ המעון
תכלס הרבה לפני ז היה הןלך מידי פעפ לשירותים ועושה אבל עפ טיטול
בהתחלה היה נראה שהולך טוב ויש התקדמות אבל בשבת הוא פספס בלי הפסקה וכמעט לא הסכים ללכת לשירותים
במוצאי שבת כיבסתי 21 תחתונים
הייתי בסדר עפ זה אבל מאז הוא כמעט לא מוכן ללכת לשירותים ואפילו כשהוא מפספס זה לא מפרחע לו, הוא פשוט יושב רטוב עד שאני שמה לב ואז לא מוכן ללכת להחליף
זה פשוט לא מספיר מעניין אותו בשביל לעצור את מ שהוא עושה למרות שהוא מקבל שוקולד ציפס אם הוא עושה בשירותים ואנחנו ממש מתלהבים מכל הצלחה
כבר כמה פעמים אמר לנו שהוא רוצה טיטול ואתמול כשבאתי לקחת אותו מהמעון הוא היה עם טיטול. המטפלת שלו הסבירה לי שקם מהשנצ וממש בכב שהוא רוהיא טיטול והיא לא ידעה מה לעשות אז שמה לו ביסתיים ואמרה שתשאל אותי כשאגיע
אמרתי לה שזה ממש לא מוצא חן בעיניי והסברתי לו בנוכחותה שאנחנו נלליף כשנגיע בביתה ומחר יהיה רק תחתומים במעון וכשהוא יעשה הוא יקבל שוקולד ציפס
היום בעלי לקח אותו ומסתבר שהיא שוב שמה לו חיתול חלק מהיום!
אני ממש מתוסכלת וכועסת. מרגישה שאני נלחמת בבית ובסוף הורסים לי הכל במעון
אדבר איתה מחר בבוקר, היא בעיקרון מטפלץ מתודה שהוא מאוד אוהב ואנחנו ממש עפנו עליה
אבל אולי למישהי ייודעת רעיונות בכל זאת אם ואיך להכניס אותו לזה שוב?
יודעת שלא מומלץ להתחיל גמילה בחורף.
במיוחד בשבועיים האחרונים שקפוא בכל הארץ עם צפי גם לשבוע הבא..
לא יודעת מה הסיבות שלך אבל אולי כדאי לשקול להפסיק ולחזור עוד חודשיים קרוב לפסח.
זה טכן היה שיקול אבל פסח זה כבר קרוב מידי ללידה
והוא כבר רצה להפסיק עם החיצול ולכן החלטנו כן להתחיל בחורף
אצלנו היה מאוד דומה למה שאת מתארת כולל לידה באיזור פסח
התייעצתי פה בפורום כי היה לי ברור שצריך לגמול לפני הלידה וגם הילדה כבר היתה בת 3
הרגיעט אותי פה שזה בסדר לחכות
החזרנו תחתונים ותיווכנו לה את זה לא ככישלון.
חודשיים אחרי הלידה כשהיה לי כבר יותר כח (בטח יותר מבחודש שמיני...) התחלנו גמילה וזה לקח ממש ממש מהר! ב"ה!
יכול להיות שזה קשור גם לבנות שהבנתי שנגמלות בקלות יותר, אבל מבחינתי זאת היתה עצה מעולה להשהות את הגמילה
למרות שהגמילה הקודמת עשיתי חודשיים אחרי לידה וזה היה לא קל, לדעתי עכשיו יש לי יותר סבלנות
אבל ראיתי שהוא כבר רוצה וכבר הולך לשירותים הרבה אז היה לי חבל לחכות עוד כמה חודשים
שיהיה המון בהצלחה!❤️
בקטן שניים מהילדים שלי היו בערך חודש עם טיטול במעון ותחתונים בשאר היממה כולל בלילה, וכשהגמילה התבססה עברו לתחתונים גם במעון.
אבל הם רצו לעשות במקביל
אני יזמתי גמילה ואחרי כמה ימים המטפלות הרימו ידיים.
מלחיץ אותי שזה יבלבל אותו להחזיר טיטול עכשיו במעון
סמכתי לגמרי על המטפלת. היא אמרה לי שזה בלתי אפשרי, הוא היתה מפספס בכל מעבר מפעילות לפעילות. הבנתי שזה בלתי אפשרי אבל בבית המשכנו עם תחתונים כמובן.
אצל השני הרגשתי שהמטפלת סתם חשבה שזה מוקדם והיה לה קשה, אבל לא רציתי ללחוץ אותה. המשכנו בנחת בבית ואחרי כמה שבועות הילד אמר לי שהוא לא צריך ללבוש טיטול במעון, אז אמרתי למטפלת שננסה שוב והיה מצוין ב"ה.
(את שניהם גמלתי בפסח בגיל שנתיים פלוס מינוס חודש)
הוא לא מפספס הרבה במעון, הוא פשוט מבקש ממנה לשים טיטול
לק"י
או שהם ישמרו להם בודדים במקום שהוא לא רואה.
שהוא יבין שאין טיטולים במעון.
את חושבת שזה יעבוד אצלו? או שהוא יבכה ויבכה עד שישלפו לו טיטול?
לק"י
אלא כדי שהילד יבין שאין, אז אין.
אם הילד מבקש טיטול, כנראה שלא נעים לו עם תחתומים.
או בגלל שמפספס הרבה או בגלל שפשוט יותר נח לו.
אני הייתי מחזירה, ובעוד תקופה מורידה שוב.
עם התעקשויות אצלי לא יצא משהו טוב
התחלתי גמילה בגיל 3 בדיוק, ואפילו לא יום לפני.
החלאקה היה גם מסיבת פרידה מטיטול 😅
תוך שבועיים גג, לפעמים גם שבוע
יבשים ועושים הכל בשירותים..
ואצלי נולדו כולם אחרי החורף, אז כנראה שזה גם תרם
שלא היה קר
אם ילד לא בשל
לא יעזור שום דבר
להיפך
זה עלול רק לסבך את הסיפור
היה נראה שהוא ממש קלט את העניין בימים הראשונים
הילד זרם לגמרי בבית אבל כשהיה צריך לחזור למעון הוא התנגד בתוקף ללכת עם תחתון ורצה רק טיטול.
החלטתי לזרום איתו וחזרנו לטיטול לגמרי. גם בבית.
באוגוסט אמרתי לו שהוא הולך לגן של גדולים תכף ושם אין טיטול וצריך להוריד, לקח יום או יומיים עד שהסכים וזהו. לא פיספס מעולם תודה לה'.
נגמל שבועיים לפני תחילת שנה, וחגג 3 באוגוסט.
עד שנגמל, היו לי 3 ילדים עם טיטול....
אני כן בעד לשחרר ולתת לילד את הזמן שלו.
מבינה את הקושי שלך עם הלידה שמתקרבת אבל אני גם במצב כזה הייתי משחררת ונותנת לו עוד קצת לגדול.
אותי
רק מפחדת שהוא יבין מזה שאם קצת לא נוח לו והוא מבקש טיטול אז פשוט נשים טיטול שוב
אני רואה שקשה לך, כנראה אתה צריך עוד קצת לגדול ואז ננסה שוב
ולהציב יעד, אחרי פסח, אחרי שבועות ולשתף אותו בו
ואחכ לומר לו שהוא כבר גדול, ותכף גם הולך לגן של גדולים ושם באים בלי טיטול אז הוא כבר יכול ומסוגל.
אחרי פסח ושבועות לא רלוונטי...אם כבר רק בבחופש יקרה כי אני אמורה ללדת אחרי פסח
אחרת פסח אכן ההיה אידיאלי
ועכשיו מהקור של השבועיים האחרונים חזר לפספס בכמויות
(אני יודעת שמהקור כי כשנמצא במעון המחומם, או בלילה בחדר במזגן הוא לא מפספס... רק כשקריר לפני שמדליקים את החימום/ אנחנו בחוץ)
אולי כדאי לדאוג לחמם יותר את הבית, אצלנו זה עזר.
ובעיקר לא להתרגש מזה.. זה תהליך וקורה.
וילדים יודעים לעשות יופי את ההפרדה בין המעון לבית, אז לא הייתי מתרגשת גם מזה שהיא חזרה לשים לו טיטול. אני מעדיפה מטפלת רגועה ושמחה עם הילד שלי כשהוא עם טיטול, מאשר מטפלת מתוסכלת שהוא מפספס המון ובוכה לה שהוא רוצה טיטול... (כמובן שיש אפשרויות גם לאמצע, אבל נשמע שהיא בקצה כרגע.)
כל יום פספס פעם אחת עד כה. אולי היו יומיים שפספס פעמיים
בבית הרבה יותר
ואני מסכימה שעדיף מטפלת רגועה, אני פשוט חושבת שזה לא הגיוני להחזיר לו טיטול בלי הסכמתנו רק כי הוא רוצה
מה שתכלס הכי דחף היה לקנות חבילת תחתונים יפים עם ציורים, להראות לה אותם אחד אחד ולתת לה לבחור כל פעם איזה אחד היא רוצה.. היא התרגשה מהתחתונים ברמות.
מה שעוד עזר ממש היה פשוט להעיף מהבית ומהמעון את הטיטולים. אין. גם אם היא רוצה זה בלתי אפשרי, אין לנו.
אצלנו השיטה של פרסים לא עובדת על כלום, אז גם בגמילה לא השתמשנו בה. מה שכן סוג של פרס מבחינתה זה להוריד את המים. אם צריך לשים מטהר אויר היא בכלל באורות.
היו זמנים שהיה לה קשה קצת, אז סיפרנו להשהטיטולים שלה הלכו לילדים קטנים, והם עכשיו משתמשים בהם.. זו האמת, מסרנו את מה שנשאר
ודבר אחרון שלגמרי נשמע שאת שם- לא לעשות עניין כשהוא מפספס. הכל בסדר, זה קורה וככה לומדים. לא קרה כלום.
לגבי המטפלת אצלכם- הייתי מתעצבנת ממש, כי זה ממש לבלבל אותו. אבל תכלס עמוס להם שם, אצלנו ביקשו שנעשה קודם גמילה בבית ורק אז במעון. אז אולי תדברי איתה ותגידי לה שאת רואה שמורכב לו שם הגמילה, ושתגמלו אותו קודם כמה ימים בבית ורק כשתרגישו שהוא מוכן אז תאמרו לה. להרגיע רגע את המערכת. בהצלחה!!
אז יש טיטולים
בבית הוא כבר לא מבקש כי נראה לי הבין שלא יקרה
ובמעון התלבטתי אם באמת להעיף את הטיטולים אבל לא רוצה להראות למטפלת שאני כאילו לא סומכת עליה
והייתי גומלת קודם כל בבית
אנחנו אמרנו למטפלת שאנחנו מעדיפים את הטיפולים מכל מקום כדי שהילדה תדע שאין אופציה. לא בקטע של לסמוך על המטפלת או לא, גם מהבית העפתי כי היה לי קל יותר להתמודד עם זה ככה, לא כי אני ל סומכת עחום עצמי. לומר שכשהוא יודע שיש אופציה קשה לו יותר, זה לא היא זה הוא.
עברנו לתחתון טיטול ללילות
העפנו את הטיטולים הרגילים
ולא קראנו לזה טיטול אלא תחתוני לילה
זה יקר יותר אבל לטיטול אחד ביום זה היה לנו לא נורא ושווה את זה שעברנו לגמרי.
אבל אני לא חושבת שהייתי מתערבת במה שקורה במעון.
ילדים הם הרבה יותרחכמים ממה שאנחנו חושבים והם יודעים להפריד בין מה שעושים בבית למה שעושים במעון.
היו ילדים שהגיעו עם זה למעון בימים של הגמילה. קראו לזה תחתוני גמילה.הם בעיקרון הלכו לשירותים, אבל זה כן נותן את הביטחון של טיטול.
אני לא אוהבת שהגמילה נעשית במעון,
תמיד עשיתי את החלק העיקרי של הגמילה כשהילד בבית חופש גדול/ חנוכה/ פסח/ חופשת לידה...
ככה אני מנהלת את האירוע כמו שאני רואה, אחרי כמה ימים שהילד כבר 'על זה' בגדול, אני שולחת.
במסגרת לא תמיד יש את הבטחון שאמא נותנת.
תנסי אולי לספר לו סיפור על ילד אחד שקורא ם לו יוסי שהלך לשירותים וכל מה שאת רוצה שיקרה תכניסי לסיפור הזה ותכניסי הרבה מילים טובות שיתן לו חשק...
לקראת גיל 3 זה ממש מבורך, בעיני אין סיבה שלא יהיה בשל אלא אם כן יש עיכוב התפתחותי כלשהו, אבל בגדול זה ממש גיל שהוא מוכן. צריך להעניק הרבה בטחון וחשק.
בהצלחה!
אגב , בגמילה לא לובשים תחתונים, זה מפריע להרגיש את הצורך להתפנות כי זה מרגיש כמו טיטול. גם מסרבל. שימי לו מכנס הכי מאוורר ורחב שיש.
לק"י
זה לא כלל.
ולא היה קשר בין השימוש בתחתונים לפיספוסים
רק על ההפרדה בין הבית למעון, אני התחלתי לגמול אותו באדר א', המטפלת אמרה בכיף והכל אבל אצלה גמילה זה רק אחרי פסח. ממש ביאס אותי אבל בבית היינו על זה לגמרי, הילד נגמל בבית ובמשפחתון היה עם טיטול עוד חודש וחצי (כי היא לא רצתה תהליך של גמילה לפני פסח והוא עוד לא היה ממש גמול עצמאי, הוא היה צריך שיקחו אותו וכן היו פספוסים לפעמים אז לא רציתי להכריח אותה שתהיה בלי סבלנות אליו).
בפועל, הילד באמת נגמל רק מהחצאי ימים האלה אבל התוצאה הייתה שהוא לא הסכים שאף אחד אחר חוץ ממני יקח אותו לשירותים. עד שהוא למד ללכת לשירותים לבד בלי עזרה זה היה התפקיד שלי וזה שיגע אותי, הרגשתי שזה תלות יותר גדולה מההנקה אפילו. עד סוף שנה הוא לא היה מבקש מהמטפלת ללכת לשירותים, גם לא מפספס, פשוט מתאפק שם כל היום ועושה רק בבית ובטיטול של השנ"צ. לא יודעת אם זה היה שונה אם הגמילה הייתה ביחד.
אפילו רק לכמה שעות כל יום.
אני בגמילה משאירה אותם בלי כלום למטה. לדעתי הם יותר מודעים ככה ליציאות שלהם. אבל בגלל זה אני גומלת בקיץ, בחורף זה באמת פחות רלוונטי.
