פורום הריון ולידה (עמוד 325)

ואולי לא קשור והיה ביוץ מאוחר

אבל למה לעשות לפני האיחור? בעיניי זה סתם להכניס את עצמך ללחץ.

חכי יומיים שלושה  ותעשי על הבוקר

בשורות טובות!

5 שנים.

מרוצים.

0527160231

בשורות טובות!

כמה את רחוקה מבית החולים?

איזה לידה זו?

יכול להיות פתאום צירים שונים?

בזמן ההתקשויות יש גם את הכאב הרגיל שאני מכירה מצירים, אבל העיקר זה לחץ חזק באגן.

אני קרובה לבי"ח.

עברתי ב"ה שש לידות, עם סוגים שונים של צירים.

בלידה הראשונה היה לי לחץ בדיוק כמו שאת מתארת, בלי כאב/התקשויות בכלל, והגעתי עם פתיחה מלאה🤷

אני חושבת שהייתי הולכת להיבדק (בלידה האחרונה העברתי את צירי הלחץ באוטו ויילדתי 5 דקות מהכניסה לבי"ח, אני עוד קצת בטרואמה🙈)

בכל אופן, גם אם תחליטי לא לסוע עכשיו להיבדק, קחי בחשבון שזה בהחלט יכול להיות צירים ותהיי קשובה לגוף שלך בהתאם.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות! תעדכני😉

תודה לכן!

יש למישהי עוד שם לנסות?

לא ראיתי אופציה לתהליך אחר.

אמרו לי שזה מה שאני צריכה לעשות.

התקשרתי למספר ואמרתי לה שזה ממאוחדת.

לא אמרה לי שזה רק לפרטי.

באמת לא קריטי לי מי יהיה הרופא כל עוד הוא לא ערבי שיהיה לי מאד קשה אם זה יהיה ערבי. 

שלחתי פניה לשערי צדק. אולי באמת נקבע תור כללי וזהו.

ניתוח תוך שבוע

אבל זה היה לפני למעלה מעשור אז אולי היום זה קצת שונה

היצתי מזכירה בסניף נורא קטן, דיי מהר הבנתי שזה לא התחום ולמדתי משהו אחר

אני יודעת מקבוצת וואצאפ שאני חברה בה שהשכר ההתחלתי כיום במאוחדת הוא 40-43 לשעה

בכללית מינימום

יש מחויבות לעבודה במשמרות

אלא אם כן תשובצי במכון שפתוח רק בשעות הבוקר - כמעט לא קיים. גם אם קיים מזכירות ותיקות זוכות לתענוג הזה.

אם תפלי למרפאה עם אנשים טובים, רגועים - העבודה יכולה להיות סופר נחמדה

אם תגיעי למרפאה שהיא פחות - העבודה יכולה להיות ממש בלתי נסבלת.  

מאוד תלוי סניף סוג אוכלוסייה.

באופן כללי כדי להיות מזכירה רפואית צריך להיות אדיבים, סבלניים ותשוקה למתן שירות

לתינוקות קשה לווסת את חום הגוף.

לכן אם כשהוספת גרב הגוף היה קר, הגיוני שיקח הרבה זמן עד שהרגליים יתחממו שוב.

תנסי להלביש את הגרביים שעה לפני שמתחיל להתקרר.

וגם להוסיף בגד עליון כי ביום חם אבל לקראת ערב מתקרר, אז עוד לפני כן כבר להלביש עוד משהו שישמור על חום הגוף.

אם כבר קרה והרגליים קרות, אפשר לעשות עיסוי ברגל להגביר את זרימת הדם או להצמיד אלייך שחום הגוף שלך יחמם את התינוק 

אם אין שיפור להוסיף. לפעמים אורך כמה ימים לגוף להכנס לעניין.

בעקרון שבוע אמרו לי

פשוט יש לי גיפקארד, אז עדיף לי בחנות.

לק"י

יש חנויות שמבצעים לחברי מועדון לא עוברים בגיפטקארד.

אבל תודה על התזכורת!

שהיה אפשר לשלם איתם רק מחיר מלא, בלי שום הנחות. זה לא היה גיםטכארד כללי אלא כרטיסים של גולף.

זה היה מבאס למדי. 

משלמים כמו בכרטיס אשראי.

יש חנויות שאפשר לקנות גם בחנות אונליין עם כרטיס הסתדרות המורים, צריך לבדוק את האותיות הקטנות

לא לאפשרות להטעין בהנחה. למרות שאני לא בטוחה שזה שונה. 

קודם כל- חיבוק!

יש עמותה בשם חיים של טובה שעוזרת במימון מטפלים שעובדים דרכם.

לא קל להכיר בקושי.

ועוד יותר לא קל לגשת ולטפל.

אני טופלתי בסרנדה, פעמיים.

ההסתגלות זה איזה שבועיים שאולי טיפה יותר מורכבים אבל זה נראה לי פחות פיזי ויותר זה שכשמתחילים כדורים זה לתת לזה נוכחות וזה מפחיד.

לי הם עזרו מאוד

וגם ההפסקה שלהם הייתה פשוטה.

לא מכירה מטפלת באזורים שכתבת אבל מקווה שתמצאי מהר, זה באמת חשוב.

ולגבי מימון אני לא הצלחתי לדאוג למימון.. ובכל זאת חושבת שזה משהו שקריטי שהכסף שלי ייצא עליו כי זה מהותי למשפחה שלי ולזה שלילדים שלי תהיה אמא ותהיה שפיות ולכן זה מצטבר לסכומי עתק(אם הייתי לוקחת את הסכומים ששילמתי על טיפולים היה לנו הון עצמי לבית) אבל בהחלטה זוגית חד משמעית הבנו שהטיפול הזה יותר חשוב כי אחרת יהיה פה אולי בית אבל לא יהיה מי שיחיה בו.

לגבי 3, ממליצה לא להסתכל על זה כתיק לאורך זמן אלא כהוצאה שגרתית נוספת, כמו תינוק שהולך למעון ופתאום מתווספת הוצאה חודשית משמעותית. ואז כל פעם שמתבטל או משהו אז חסכתם כסף😉

אה ואם במקרה עשיתם מילואים בשנתיים האחרונות אז יש החזרים מקרן הסיוע.

ואם יש לכם ביטוח בריאות פרטי תבדקו אם כלול שם טיפולים. ולפעמים אפשר לקבל גם דרך קופת חולים.

הערה קטנה - במקום להגיד "אני חרדית ודיכאונית", אולי תגידי "אני סובלת מחרדה ודיכאון"? זה לא חלק מהזהות שלך, זאת רק מחלה שאת סובלת ממנה ובעז"ה תעבור ♥️

בס״ד

ולפותחת, חיבוק גדול גדול!!!

שולחת לך המון תקווה לריפוי אמיתי ולחיים נפלאים, בריאים ושמחים בע״ה ❤️

כל הכבוד לך על התחלת הטיפול

סרנדה באמת נחשבת תרופה טובה מאוד וגם מותרת בהריון

לי היא עשתה התקף חרדה בהתחלה אז החליפו לי לציפרלקס. איתו לא היו שום תופעות לואי מלבד עייפות שחלפה אחרי ההסתגלות.

שיפר את איכות חיי בכל ההיבטים, פיזיים ונפשיים.

ממש! אני אפילו לא יכולה לתאר עד כמה.

מעודדת אותך לא להיבהל גם אם ההסתגלות קצת מורכבת, זה לגמרי לגמרי שווה את זה

אני עם ברינטליקס, ופתאום חושבת אולי בכלל כדאי ציפרלקס או סרנדה? הן הרבה יותר נפוצות ,ויותר שכיחות. כשכתבתי פה על ברינטליקס חוץ מאחת אף אחת לא הכירה...

וגם אני רק בהתחלה ללקיחה אז אולי עדיף משו אחר ...

אני מניחה שאת מונעת הריון?

אז כשבע"ה תחליטי להפסיק מניעה תראי מה מצבך ותתייעצי עם המרכז הטרטולולןגי ועם הפסיכיאטר.

אם הוא נתן לך את זה כנראה שיש סיבה.

ואם כן כדאי שתבדקי החלפה

אחרת אין סיבה.

פשוט אמרתי לה אם יש משהו הכי פחות תופעות לוואי כי חששתי מאוד אז המליצה על ברינטליקס ....

תכתבי לי בפרטי אפילו מניק אחר

לגבי המימון, אם יש לך ביטוח פרטיבות זה יכול להיות משמעותי. 

ועוד אופציה היא לחפש רשימת מטפלים שעובדים עם הקופה שלך וללכת דרכה. זה זול משמעותית ונראה לי שגם יש שם כללי סף כך שהמטפלים מקצועיים ברמה מסויימת לפחות.. 

כל הכבוד🤗

בעלי לוקח סרנדה (כבר סבב שני) והוא ממש ממליץ (וגם אני ;) ), בימים הראשונים יש טיפה תופעות לוואי של התגברות התופעות ואי שקט כזה, אבל לא ברמה קיצונית (רק אני שמתי לב נגיד..) ואח"כ זה ממש ממש עזר לו. הוא לוקח מינון יחסית קטן אז אין לו שום תופעות לוואי ב"ה.

אנחנו ממש מתייחסים לזה כמו אנטיביוטיקה,

כמו שיש סטרפ חיובי לוקחים אנטיביוטיקה אז כשיש קושי נפשי לוקחים כדור בצבע אחר.. (כמובן בליווי פסיכיאטר וטיפולים).

לגבי עזרה בטיפולים, לפני כמה שנים הלכנו דרך ארגון חיים של טובה, שהם מקסימים אבל רצו שנלך למטפל דרכם והרגשנו שזה פחות עוזר..

בהצלחה רבה!!

האם הייתן מיידעות במקום העבודה על המצב? לא תכננתי תופעות לוואי אז לא חשבתי ליידע... @מקקה @אנונימית בהו"ל 

אנסה לפנות לארגון שכתבתן. בכל מקרה אם למישהי יש עוד המלצות אשמח לשמוע

רוב הסיכויים שלא ירגישו כלום כי התופעות יהיו לך מינוריות

מקסימום תקחי כמה ימי מחלה

אוכלת מאוחר?

התזונה שונה מאוד מהתזונה במהלך השבוע? 

סוג התזונה מאד דומה. אותו אוכל בערך.

בכמות זה באמת אחר אני אוכלת יותר.

לגבי החלות תהיתי לעצמי בגלל שא. אני אוכלת גם לחם בימות השבוע. ב. זה קורה לי גם בשבתות של חלות קנויות וגם בשבתות של תוצרת בית.

לגבי אוכל מקולקל לא נראה לי...

איך את מחממת?

יש משהו בזה שזה אוכל מאתמול+חימום על פלטה שהוא לא איכותי כ"כ, שיכול לגרום לפער הזה..

אז מה אני יכולה לעשות??

או לאכול בבוקר יותר דברים קלילים וטריים(לחם, ירקות.. כזה) או שלא צריכים חימום

או להתרגל לזה שיש מוצשים כאלה..

אני בוחרת לפעמים ככה ולפעמים ככה..

כי גם עליי זה ניה משפיע מאוד

מאז שהורדתי כמויות אוכל בשבת, אני מרגישה הרבה יותר במוצש ובראשון

מניסיון...

תנסי להפחית מאוד את החלות 

ולא לאכול חצילים וכרוב (אצלי זה הכי משפיע)

שסבלתי עמו שאת מתארת

ואחרי שעשיתי בדיקות דם והתברר שיש לי מחסור מטורף בויטמין די

והתחלתי לקחת ויטמין וכדור מולטי בגלל ההריון

התופעות חלפו ברובן

אז אולי זה גם נובע ממחסור של ויטמינים בגוף

או שלא יעזור.

גם האמת עוד משהו שמפריע לי שאני מרגישה שעם הגיסות שלי היא הרבה יותר מכבדת מה שהן מבקשות.

היא סיפרה על ההריון שלהן בחודש רביעי ואצלי בהריון השלישי היא סיפרה בשבוע 15 כשלא רציתי עדיין שידעו.

יש לכן רעיון איך לדבר איתה על זה שתתחשב גם במה שאני מבקשת?

הימנעות לדעתי כאופציה ראשונה היא לא נכונה

זה דורש פגיעות כי ייתכן ולא תקבלי את התגובה שציפית לה, אבל אני חושבת שמגיע לך את הצ׳אנס של הניסיון לפחות.

לשתיכן האמת.

היא רוצה לתמוך, כנראה לא יודעת איך נכון לך להיתמך. אם לא תדייקי את התגובה שאת מצפה לה, היא לא תבין כמה התכובה שלה מנותקת מהצורך שלך.

גם אני הייתי מקבלת תגובות כאלה, ולפעמים עדיין.. שמתי לב שהתגובות שלי מאוד משפיעות על התגובות הבאות.

אז מה? זה צ׳יק צ׳ק להכין, תעשי....

כן, אמא, אבל אני גמורה. לא נראה לי שאני יכולה

גם אם היא תגיד שעברנו את זה, אפשר להגיד שלא כולן עוברות את זה אותו דבר ולך יותר קשה אז את לא מסוגלת ולהגיד שאת מצפה לתמיכה בקושי ולא להגיד שכולן עושות כאילו את מפונקת חריגה. 

בקיצור, להנכיח את הקושי ולא לסגת או להיאלם כשהיא נותנת לו ׳קונטרה׳ ומקטינה אותו. לפעמים זה נראה להן כמו חיזוק, כשלמעשה זה עושה את ההיפך. קצת דור קודם

אם זה לא עוזר אפשר לנסות את הגישה של @אמאשוני, שגמני משתמשת בה לפעמים והיא חכמה מאוד

חיבוק❤️

אולי לדבר איתה עליך, בלי להשוות לגיסות...

מה את מבקשת ממנה, מה חשוב לך שהיא תדע...

חיבוק!

שהורים מגדלים ילדים מגיל 0 עד חייהם הבוגרים,

ולאחר מכן מצפים מהם להיות מוצלחים ומושלמים בהכל.

קשה להורים בשלב הזה לגעת בכאב של הילדים שלהם ולהמשיך להיות המשענת והכתף החמה.

אני מבינה שאת לא מצפה לעזרה אלא רק להבנה והזדהות, אבל גם זה סוג של ציפיות גבוהות..

אני חושבת שחשוב להמשיך לשתף אבל דווקא ממקור של עוצמה. לשתף בדברים החיוביים וכמה שאת מוצלחת וכו.

לגבי הגיסות זה שונה, זה פחות כואב לגעת בכאב של ילדים של אחרים.

פעם חשבתי שאם אני מבקשת עזרה זה מרים להורים, והבנתי שלא, ההיפך. אם אני רוצה נגיד להביא את הילדים להורים שלח אני אומרת שהתגעגענו אליהם ולא שקשה לי ואני צריכה עזרה.

אני חושבת שכשמבינים את המקום הזה זה הרבה פחות פוגע וגם יודעים איך להתנהל עם זה חכם כדי לא לקבל תגובות מורידות.

נגיד לגבי הסלטים בעלך יכול לומר שהוא בחר לקנות סלטים כי את תמיד משקיעה וכו והוא החליט הפעם לפרגן לך ולעשות לך הפתעה.. אני חושבת שהתגובה המתקבלת הייתה קצת שונה.

לגבי ההשוואה לגיסות עוד משהו, בד"כ באופן טבעי אנחנו נוטים יותר לכבד/ להקשיב/ לשקול בקשות של מי שרחוק יותר מאיתנו, זו חולשה אנושית טבעית. לא הייתי נלחמת בזה אלא ממסגרת את זה כמו שזה.

נכון שלאורחים נוטים יותר לנקות את הבית או לכבד ולהגיש להם דברים ולבני הבית פחות?

אז אותו דבר גם בין ילדים וגיסות.

אני גם רואה שאמא שלי מאוד משתדלת לכבד את גיסתי ואותנו הבנות שלה היא מתייחסת אלינו כמובן מאליו וזה נרכה לי טבעי מאוד. ההבדל הוא שאצלך את בת אחת לעומת הרבה גיסות ואצלנו זו גיסה אחת לעומת הרבה בנות, אז אצלך זה יותר צורם מנקודת המבט שלך אבל עדיין אני חושבת שזה עניין של הסתכלות ולכן כדאי פחות להסתכל ולהשוות כי בת וגיסה זה לא אותו דבר לטוב ולרע.

תהיי בטוחה באהבה שלך אמא שלך כלפייך בלי צורך להשוות התנהגויות..

בהצלחה!

נקודה למחשבה.

תודה!

אני מבינה

אבל בקשר ליחס לגיסות זה כן מפריע לי, למה להן מותר להיות חלשות ולנוח ולי לא?

לדעתי היחס צריך להיות שווה לכולם,

ואם אני יותר חלשה בתקופה הזו שתבין ותזדהה, לא ממקום של רחמנות אבל כן ממקום של אמפתיה והבנה שאני במצב אחר עכשו.

ולכן אני מעדיפה לקבל את זה כחולשה אנושית ולא להיפגע באופן אישי. כשאני אהיה אמא לנשואים אשתדל לקחת עצ עצמי יחס שווה לכולם.

לגבי לנוח, אני חושבת שאת יכולה לשדר עוצמה בבחירה ללנוח ולא מסכנות, ואולי זה יתקבל יותר טוב אצלה.

למשל לבקש מהילדים שיכינו לך תה מתוך חינוך לכיבוד הורים למשל או כי את מגדלת ילד בתוכך ומותר לך לנוח, ולא כי את חלשה ומסכנה ויש לך בחילות וכו',

אולי זה יעבוד ואולי לא..

מזכירה לי את אמא שלי 😵‍💫

כל דבר אומרת לי את מפונקת

הייתי מקיאה עד שהיה דם .. אומרת לי זה כלום את מפונקת

אני יצאתי מהלידה עם 55 תפרים וקרע עמוק .. אחרי שעות בחדר לידה ותינוקת שנתקעה .. אני עוד בהתאוששות מהלידה פתאום היא נוחתת משום מקום אומרת לי מי יולדת ביום רביעי? קומי קומי לא צריך לעשות הצגות אין לך שום דבר תמיד את דרמתית .. אז האחיות כבר קמו לעזרתי ובקשו ממנה ללכת.. אף פעם לא התקשרה לשאול לשלומי איך הסתדרתי איך החלמתי אם בכלל ואיך התינוקת.  

גיסתי ילדה כמה שבועות אחרי לידה סופר קלילה שהסתיימה בתפר 1 אמא שלי לקחה אותה בחזקתה טיפלה ועזרה לה חודשיים רצוף וכל היום הייתה בוכה בשבילה שהיא עם תפר אחד ומסכנה כמה כואב וקשה לה .. גם בילדות זה היה ככה אז זה לא הפתיע אותי 😵‍💫 

בהריון ולידה

המזל שזה היה ככה מילדות

אז זאת לא הייתה הפתעת השנה מבחינתי

מה שכן כאב לי שכבר הפכת לסבתא.. אז כן ציפתי לאמפתיה .. ובתור אישה ילדת מי כמוך יודעת כמה זה מאתגר קשוח וכואב אז המינימום זה להתייחס לבת שלך בכבוד.. אל תעזרי אבל גם אל תדברי בצורה כזאת 

הלוואי שנהייה אימהות

טובות לילדינו

אני גיליתי אחרי כמה "כוויות קור" מצד אמא שלי, פשוט לא לשתף.

אני מבינה את הצורך באמפתיה מאמא, אבל אם זו לא פעם ראשונה... עדיף לקבל אמפתיה מהחברה הטובה , הבעל, הגיסה או הילדים...

כי חבל להיפגע שוב ושוב..

וחיבוק גדול!!!

שלא ידעה איך להתמודד איתה

הרגיהש מצפון לשא עוזרת מספיק בגלל שקשה לה

וזה גרם לה לא להיות פנויה להרגיש את הקושי שלי

גם כשלא ציפיץי לאף עזרה אלא רק לאמפטיה

כשהבנתי את זה הפסקתי לשתף בקושי במובן מסוים

וניסיתי למצוא דרכים לשתף בדברים אחרים בהם לא היתה מאוימת והשתדלתי לתת לה תחושה שמשמעותי לי לשתף אותה בהם

לא קיבלת אמפתיה, אלא התעלמות מתחושותייך. אפילו ברמה המילולית. זה מבאס כשמרגיש שלא רואים אותנו.

אמא שלך לא מעודכנת. בהשאלה, תארי לעצמך שהיא הייתה אומרת לך לקנות חיתולי  בד. ולכבס אותם ביד... זה בערך אותו דבר. לא להתרגש. עשי את שלך ובהצלחה. ראי אך טוב בכל אשר יעבור עלייך. לפעמים יש דברים שקשה להבין. העולם מוצף היום בתובנות חדשות בכל מיני נושאים. וקשה לראות אנשים בגילי... מאמצים את ההרגלים של הסבים שלהם. כנראה ככה זה. יש דברים כאלה.

של כל מה שהדור הקודם חשב ועשה.

הייתה בהם הרבה חכמה.

דווקא הייתי יותר נזהרת עם אימוץ של כל רעיון חדש שהגיע בכל נושא.

כיהודים באופן כללי אנחנו מאמינים שהיכולת של הדור שלנו לצמוח ולהתקדם היא רק על גבי הצמיחה וההתקדמות של הדורות הקודמים.

יש אנשים שמאמצים הרגלים של הסבים שלהם כי הם רואים בזה דבר חיובי וטוב, מתוך בחירה מלאה בין הקדמה והמודרנה לבין היתרונות של החיים בעבר.

ספציפית לגבי האופן שבו האמא דברה אל הבת, אנמ כן מסכימה שזו גישה מיושנת (שמאוד התאימה לאנשים של אותו דור!) שהיום כבר לא כל כך מתאימה ורלוונטית. פשוט אופן הכתיבה שפוסל באופן גורף כל דבר של פעם מאוד מאוד צרם לי.

גם לי יש נסיון ארוך שנים של רגשות והתלבטות כמו שתיארת. אמנם לא סביב הריון אך כן תגובות ויחס מצד אמי שגרמו לי לרגשות כמו שאת תיארת.

ובאמת, מכל הלב, אני מציעה לך את הגישה עם הפתרון הכי שורשי, הכי עמוק ועם זאת הכי קל ליישום והכי נותן מנוחת נפש אמיתית:

התייעצי עם מנחה בגישת שפר. לא תאמינו איזה אוצר תגלי ואיך תשמחי שעשית את זה. מחכה לך שם מתנה ממש! ולא.. אין לי אחוזים  כותבת לך רק מרצון אמיתי להקל עליך באמת ולהביא אותך למקום נכון.

אם את מעוניינת בהמלצות אז היועצות שאני מכירה וממליצה: אסתר סולטן, דקלה יוספסברג.

את יכולה גם לקרוא את הספר של דקלה "לחזור הביתה" ולהיכנס לאתר שיש לכל אחת מהן.

אמורים לראות דופק

אם יתכן ביוץ מאוחר יתכן שעוד לא יראו

מה זה אומר ביוץ מאוחר 

אבל הגיוני גם לא לראות עדיין בשלב הזה.

במיוחד אם יכול להיות שגיל ההריון האמיתי הוא שונה.

ווסת אחרונה ב- 16.2 

ביוץ ב- 2.3 

לא בקיאה בנושא אבל אם את בטוחה ביום שהיה ביוץ כנראה שתאריך הריון לפי וסת זה תאריך ההריון. ( נראה לי מחשבים שהביוץ זה ביום ה14 שלפי מה ששלחת נראה ככה )

אני לא עוקבת אחרי הביוץ אבל שהייתי עוקבת זה היה ביום ה14-15 ומסתבר שהפעם זה איחר ולכן גיל ההריון יותר קטן מלפי וסת , סתם לקחת בחשבון שיש חודשים שזה יכול להשתנות 

חכי עוד שבוע

אני יודעת שזה קשה

אבל זה עדיף

אבל לפעמים הביוץ יותר מאוחר ממה שחשבת ואז העובר בעצם קטן יותר, ולא יראו. למשל את חושבת שהביוץ היה ב-2.3 אבל בפועל הוא היה ב-7.3 אז הפער של החמישה ימים האלה יכול להיות משמעותי באם יראו דופק או לא.

לכן בדכ ממליצים לקבוע לשלב מאוחר יותר.

אם את יודעת בוודאות מתי היה הביוץ כי עברת מעקב זקיקים/ IVF אז אפשר להשאיר את התור במועד הזה.

אני אגב כן הלכתי ב-6+1 בלי לדעת בוודאות מתי היה הביוץ, וב"ה ראיתי דופק אבל ידעתי שזה גבולי ויכול להיות שאצטרך לבוא שוב

תיקתקים גם מפריעים לה?

גם תיקתקים היא לא אוהבת

אם אוריד את הכפתור זה ישאר פתוח מוזר, ואם אסגור את זה אז הראש לא יכנס

אלו שאין להם היא סבבה

רוכסנים זה תלוי במצב רוח ובאופציות האחרות.. היא מעדיפה בלי כלום בכלל

איך בודקים ויסות חושי?

הילדים - לתאר לו את העניין הזה ואם יש עוד עניינים שקצת חריגים בעינייך, והוא כבר יפנה הלאה.

לגבי הבגדים הספציפיים - אין לי המלצות לאתרים, אבל לא חושבת שקשה מאוד למצוא שמלות כאלה, בעיקר סרפנים. ואולי באמת עדיף חצאיות וחולצות.

אפשר גם בטלפון - כדי לראות אם בכלל יש כאן משהו או לא.

בהצלחה!

גם הבת שלי היתה כך... אני חושבת שזה התמתן אצלה. אבל מוזר ככל שזה נשמע, זו תופעה מוכרת.

לק"י

סלדתי מכפתורים.

וזה עבר לי.

עם חצי שרוול (בעונה קודמת היה גם דק עם שרוול ארוך וזה היה מושלם)

מארז זוג שמלות ריב 4Y-12Y | Castro

ללא שרוול (חולצת בסיס למטה)

מארז זוג שמלות ריב 4Y-12Y | Castro

לשבת

שמלת טוטו ארוכה | Castro

שמלת תחרה | Castro

זה רגישות שתלווה אותה כל החיים. ולא תמיד תוכלו לרפד אותה.....

יש במותג החרדי של קיווי, סטים של חולצה וחצאית שנראים כמו שמלה, הייתי משקיעה לליל הסדר.

שאר השנה אפשר שמלות קלילות מבד נמתח או חולצה ניטרלית נעימה על הגוף עם חצאית עשירה.

דוגמה לשמלות:

קנה שמנת - Floral Wrap Dress (3mths-7yrs) from Next Israel

דוגמה לחולצות נעימות מאוד שלדעתי יפות גם לשבת:

קנה Baker by Ted Baker Navy Floral Print T-Shirt and Leggings Set from Next Israel

קנה ורוד - 100% Cotton Sequin Heart Print T-Shirt (3-16yrs) from Next Israel

קנה כחול/ורוד/לבן - Daisy Trim T-Shirts 3 Pack (1.5-16yrs) from Next Israel

קנה פרחוני בצבע טבעי  - 100% Cotton Short Sleeve Scallop T-Shirt (3mths-7yrs) from Next Israel

יש ללידר חולצות מאוד נעימות בצבעים לבן וקרם ניטרלי, שעם חצאית עשירה זה מאוד יפה, אבל לא מוצאת קישורים להתרשם.

אולי אמצא בהמשך.

לק"י

אין לי שום רגישות. וזה עבר לי...

תסתכלי בנקסט.

כתבת פה את כל הסיבות הטובות למה לא לדאוג.

אישית, החל מהילד השלישי- אני לא הולכת לטיפת חלב עד גיל שנה. פשוט כי זה מה שהם בעיקר עושים- מלחיצים סתם את האימהות. היא אוכלת טוב? חיונית? ישנה? יש יציאות? זהו, זה מה שחשוב!

האמת שבדרכ הלכתי לטיפת חלב של הקופות חולים ושם אפעם לא הלחיצו עם הבנות האחרות, תמיד אמרו לי תסתכלי עליכם זה גנים.

הפעם הלכתי לטיפת חלב הכללית כי עברנו דירה, הופתעתי מההלחצות.

גם נתנה המלצה בהפנייה לרופא לב. שמיעה ולב. ראיה כשברור לי שהילדה שומעת ורואה ברוך השם, אין לי מושג למה- היא לא אמרה לי. 

כן אסייג שהיא אמרה את זה על הבן שלנו שבדיעבד גילינו שלא אכל מספיק בכלל (למרות שקם כל 3 שעות, מילא חיתולים וכו), וברגע שאכל מספיק נתן קפיצת אחוזונים מטורפת. אבל זה היה ענין של כמויות. לא של מספר האכלות. 

יועצת הנקה כמה תינוק צריך לעלות בשבוע/ חודש, זה הרבה יותר שפוי.

בכלל, זה שאחוזונים זו עדיין שיטת מעקב זה בעיני לא ברור... אני חושבת שהגיע הזמן שלהם לעבור מהעולם, יש מספיק מדדים אמינים למעקב בלי להכניס תינוקות לטבלאות ואמהות ללחץ

זה כן משמעותי לוודא שהיא אוכלת טוב כמו שהיא צריכה..

הגיוני שהיא באמת יורדת באחוזונים בגלל הגנטיקה אם את מתארת שכולכם קטנים

אבל כן נראה לי כדאי להתייעץ עם דמות מבינה שיש לה ידע ולא נלחצת סתם

למה זה צריך להלחיץ? רק קצת מבאס.

אם הוא מאחר זה יכול להלחיץ..🤭

שאני זוכרת את עצמי (30 שנה פלוס) היו פה מחלוקות

גובה האש היה גבוה- בינוני לסירוגין

לא זכור לי שום תקופה שקטה

לכן אין לי ציפייה שיהיה פה יותר טוב

יש אשמים מכל כיוון שמתדלקים את המחלוקות שוב ושוב ושוב

זה באמת כואב לראות את הקיטוב, ואת האמירות הקשות. ובמיוחד כשאנחנו עדיין בתוך מלחמה, שבהתחלה היה נראה שכן מצליחה לאחד אותנו ולעורר אותנו מהפילוג הנוראי שהיה לפניה...

זה באמת כואב, ולפעמים גם קצת מייאש. כי מה כבר עוד יוכל לעורר אותנו? כמה עוד נצטרך לעבור עד שנצליח באמת להתאחד ולהיגאל?

אבל מצד שני, אני רוצה גם לנסות לחזק (גם את עצמי).

אני חושבת שבמבט על אפשר לראות שאנחנו כן במקום אחר ממה שהיה פה לפני כן.

קודם כל - אלו שמוחים ועושים את הבלגן נגד הממשלה, יודעים לעשות הרבה רעש ובלגן, אבל ממה שאני מבינה - זה כבר הרבה פחות 'סוחף' ממה שהיה קודם. הרבה מהתומכים במחאה בהתחלה כבר לא באמת נשארו חלק ממנה. התקשורת לא מספיק מראה את זה, כי היא חלק מהמחאה ורוצה לצייר כאילו המדינה הולכת להתמוטט פה מחדש עם כל צעד שנתניהו עושה. אבל הרבה מהציבור כבר לא שם.

(אני לא באמת בקיאה ולא שומעת את כל הציבור. אבל כן יכולה גם במבט שלי לראות את ההבדל העצום בין המחאה שהיתה פה לפני המלחמה כשהיתה מחשבה לפטר את גלנט, לעומת המחאה עכשיו שהיא הרבה פחות מורגשת ועוצמתית).

ואני חושבת שבהרבה מישורים נעשה פה תיקון של מציאות שהיתה מקולקלת במשך הרבה מאוד שנים. וחלק מהתהליך של תיקון הוא הצפה של כל הלכלוך. הרבה דברים שלא היינו מודעים אליהם (או לא מספיק מודעים) פתאום צפים ובולטים לעין. ולא הכל מתוקן מיד, אז זה יותר תחושה שהכל פה מקולקל. אבל למעשה הרבה מהדברים כן כבר מתחילים לעבור שינוי לטובה (החלפת שר הביטחון והצמרת של הצבא, שמשנים את הגישה של הלחימה. ובכלל כל שינוי הגישה מגישת ה'סבבים' שהיתה פה פעם, לגישה שברור שצריך לנצח פה באמת ולא רק לשאוף לשקט של עוד כמה שנים).

וגם המחאה והפילוג, זה בעצם חלק מהתהליך של התיקון. אולי אם לא היה משתנה פה כלום, אז לא היתה מחאה. אבל המציאות היתה נשארת מקולקלת. המחאה זה הביטוי לזה שיש פה דברים שבאמת משתנים. ולצערנו יש את מי שמרגיש שהשינוי הזה מאיים עליו, ולכן הם מוחים ומנסים להילחם בכל הכלים שיש להם.

אז כן, זה כואב לראות ולשמוע את האמירות הקשות שמגיעות בעקבות המצב הזה. אבל בעיני יש פה הרבה טוב שעוד נראה אותו באופן גלוי יותר בעתיד, אבל הוא נוצר כבר עכשיו מתחת לפני השטח.

ועוד משהו קטן -

לצערנו חזר עכשיו השיח של הסרבנות בצבא (גם זה ממש לא באותה עוצמה כמו שהיה אז, אבל כן מצער וכואב שיש עוד שמסוגלים לדבר ככה אחרי מה שעברנו).

אבל מצד שני, אותי זה הצחיק (ולמעשה גם ריגש) שה'עונש' למי שמאיים שלא יתגייס למילואים, זה שמדיחים אותו לצמיתות משירות מילואים.

במבט חיצוני זה נשמע כמו בדיחה. זה כמו שילד יגיד שהוא לא רוצה לעשות את התורנות שלו בשטיפת כלים, אז ההורים יענישו אותו שיותר יהיה לו אסור לשטוף כלים. מבחינתו זה אמוכ להיות פרס ולא עונש.

אבל אני חושבת שזה למעשה מסמל את היופי של עמ"י. שגם מי שמגיע לרמה כזו שהוא מעז להגיד שהוא מוכן לסרב להתגייס למילואים - למעשה כשבאמת צריכים אותו הוא כן רוצה להתגייס. וזה עונש בשבילו אם לא יאפשרו לו את זה...

ומצטרפת אלייך ל'מזמור לתודה'. באמת יש הרבה על מה להודות. ובעז"ה גם הרבה על מה להתפלל. בעז"ה שנזכה לראות את האור מפציע ונראה איך כל מה שאנחנו עוברים זה השלבים האחרונים לקראת הגאולה השלמה בעז"ה...

לפני כמה שבועות בעיתון בשבע כתבו שרב יורדים מהארץ הם רווקים בני 25-44. כלומר גברים חילונים שלא רוצים לשרת. אז הם פשוט עושים מה שנכון להם מבחינה אישית.

להבדיל אנשים שעושים קמפיין סרבנות זה לא שהם אישית לא רוצים לשרת ,הם רוצים להרוס מערך מילואים , לכן נכון להרחיק אותם מהצבא.

קומוניסטים השתמשו בטקטיקה הזאת לפני מאה שנה במלחמת עולם ראשונה, ניסו לפורר צבא מבפנים, להפסיד במלחמה , לגרום לזעם בעם ואז לעשות מהפכה . תוך כדי גם לחסל אנשים מיותרים במלחמת אחים. דווקא הצליח להם. 

אבל מאמינה שיש ערוצים שמחלישים ממש, אז קודם כל חיבוק כדי שתזכרי שיש המון ובלי סוף אהבת חינם.

באמת, יש ערוצים שאפשר ממש לקבל חררה בכל הגוף מאיך שהם מציגים את הדברים וכל מה ששומעים מהם זה עין רעה וחוסר אמון באנושות פחות או יותר.

אבל בעיני, צריך לזכור שמדובר במיעוט די שולי וקולני בצורה חסרת פרופורציות לחלוטין, והאמת (הנעדרת משם) ממש רחוקה מזה. ממש. אינסוף אהבת חינם ולקפוץ לעזרת אחרים גם אם אין, לא היה ולא יהיה עוד קשר בין הנעזר לעוזר, בטבעיות וכמובן מאליו.

ואיכשהו, אני מרגישה שטראמפ לא מתבלבל מהמלעיזים. זה לא משהו חדש בשטח שצץ בימים האחרונים. אולי אפילו להיפך, דוקא מאיך שהוא מדבר ופועל נראה שהוא מבין היטב את התפקיד שלו בתוך הסיטואציה, וכמו שהוא מבין מה נדרש ממנו ככה הוא מבין עד כמה לא צריך להתרגש מכל המצקצקים.

ואני בכלל חושבת שאנחנו כבר אחרי שהאור עלה, ממש לא באותו חושך שלפניו. הישגים וניסים בדרך הטבע שקשה לתאר, ומרוב שהם טבעיים לנו אנחנו אפילו קצת מדלגים מעליהם. אני לא עוצמת עיניים מול העבודה שעוד נדרשת מאיתנו, יש עוד הרבה לפנינו וזה בהחלט עלול להיות קשה ולגבות מחירים. ועם כל זה, בעיני כמה שנדע לומר מזמור לתודה על כל ההישגים, ככה הדרך תהיה קצרה יותר וקבלת ההחלטות תהיה מדויקת יותר ולכן המחירים יפחתו. (ופותחת פה סוגריים שאין לי עניין שיגררו לדיון פוליטי, אבל כמו שאני תופסת את זה, ועם כל חוסר ההבנה שלי בנושא, אני מרגישה שהקבינט הבטחוני כרגע מלא תעוזה ומוביל בדרך חכמה את ההתפתחויות האחרונות, אז על זה אני מרגישה צורך לומר מזמור לתודה, וגם למקבלי ההחלטות. שה' יתקנם בעצות טובות אמן).

וכמו בעצות לזוגות שבאים לטיפול- להתמקד במעשים הטובים האחד של השני, ואפילו לכתוב אותם- כמה כל יום- באיזה רשימה פיזית, ככה תסתכלי ביומיום סביבך, אל תפזלי לתקשורת, תראי כמה המצב בעם יפה ומרחיב את הלב 💜

קודם כל, בעניין נשיא ארצות הברית- ה מלמד אותנו שהגיבוי מבחוץ הוא לא הדבר החשוב ביותר. הכי חשוב זה לסמוך עליו ולהתחזק בגבורה פנימית בעצמנו. עם כלביא יקום. אם בכל דבר אנחנו מתנהלים לפי מד המצב רוח שלו, איפה ההתחזקות שלנו כעם? אנחנו עם שנועד להנהיג את העולם, לא ללכת אחריו. אם נתבלבל ונחשוב שהוא הסיי החשוב ביותר זה עלול בהזדמנויות מסויימות לבוא לנו בהפוכה.

מה שקורה בעם זה באמת דבר קשה יותר לעיכול, אבל מזמין אותנו להתבוננות פנימית בתוכנו ולהתבוננות על המרקם הפנימי בעם, להבין מה ולמה ואיך. לברר שוב את האמונות ודעות שלנו ולוודא שאנחנו חושבים שזה באמת המקום הנכון.  ממליצה מאוד לשמוע את הדס לוינשטרן מדבר  על זה, יש לה ראיה אמונית אופטימית ובריאה על המציאות. אני מרגישה שזה הפרפורי גסיסה האחרונים של התרבות הזו, שהדור מחפש אמונה ואמת ורגע לפני שהתרבות הזו שוקעת יש לה פרפורי גסיסה. מעבר לזה, ממליצה מאוד לדבר עם אנשים שמחזיקים בדעות האלו ולנסות לשמוע אותם. לא לשכנע או להטיף, לנסות לשמוע ולה ין איזה גרעין אמת כן קיים אצלם. לשמוע את הפחדים שלהם, יש שם המון פחד. ודבר אחרון, כשמסתכלים בנבואות בתנך רואים איך הם קורות לנו מול העיניים. "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר" (ישעיהו).  בסוף גם הטוב יבוא.

בס״ד

אנחנו ירושלמיים וגם בלי חדשות הרגשנו את הבלגן היטב אתמול. וזה עשה לי משהו לא טוב בלב ומאד החזיר אותי לבלגן של תקופת המחאה נגד המהפיכה המשפטית. באמת הסתובבתי עם מועקה מזה.

מזכירה לעצמי שיש והיו עוד הרבה דברים מצערים, מפחידים, מדאיגים, מוחצים את הלב וכואבים במלחמה הזאת ובכלל - אזעקות, גילוי הזוועות של החמאס, גיוסים, תקופות מילואים ארוכות, חטופים, אבידות, פציעות, פיגועים… הדברים האלה גדולים ועצומים ומשפיעים עלינו, אין מה לעשות. ומה שקורה עכשיו עם המחאות וההפגנות וההצהרות, זה חלק מזה (גם אם אני כמוך מאמינה שיש לזה משקל ממש מיוחד ברמה הרוחנית ובכוח שלנו להגיע או חלילה לא להגיע לניצחון).

אמי מאמינה שעלינו להמשיך למצוא נקודות של חוסן, כי בסוף החברה והעם שלנו מורכבים מאוסף של פרטים כמוני וכמוך.

להוסיף מיקוד בטוב כמו שכתבו לפניי.

להוסיף רגעים של אחדות, פנימה בבית ובמשפחה - וגם במעגלים הרחבים יותר.

להוסיף אהבת חינם ודין לכף זכות כלפי כל חלק בעם.

להוסיף תפילות על העם שלנו.

להוסיף מעשים טובים.

להוסיף אמונה ותקווה שאנחנו מסוגלים להתאחד. כמו שאנחנו מבינות כמה זה קריטי שנאמין בילדים שלנו ובעצמינו, כך להתחזק באמונה בחברה שלנו.

להוסיף ציונים למזכרת של רגעים שאנחנו כן מאוחדים (כמו שגם כתבו למעלה).

וכו׳

בסוף זה בגדול מה שאנחנו יכולים לעשות ברמה האישית שלנו.

אבל בסוף גם - אנחנו יודעים שזה עולם ומלואו - ההשתדלות האישית הזאת!

ושהיא יכולה להרעיד את השמיים ולהוריד לנו את הגאולה השלמה.

ולזכור גם שכמה שזה תלוי בנו בוודאי, יש אחד בעולם שממונה, ובכן, על השלום… אז להשליך גם עליו. ״עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל. ואמרו אמן.״

🫶🏼🇮🇱

אבל יש גם תנועה כזו:

אבא חזר מהשבי ואמר: הכי חיכיתי לכוס קידוש

שווה צפייה

הכל תהליך של גאולה

העליתן כיוונים ממש יפים,

בע"ה אתעמק בכל כיוון בפני עצמו כדי להתעודד וגם כדי להשפיע טוב.

אני גרה בעיר חרדית ועובדת בעיר חילונית והרגיש לי מכל הכיוונים כאוס, אבל באמת זה לא חזות הכל וצריך גם לבחור מה לשמוע ולראות וגם לבחור להשפיע בעוד מעשה גם אם הוא קטן.

שנזכה!

באף דור לא הייתה בעם ישראל אהבה ואחווה כמו היום. כל האנשים מכל הזרמים דואגים אחד לשני. ארגוני עזרה הדדית עוזרים לכולם מכל המגזרים.

אם מסתכלים במבט היסטורי זה לא מובן מאליו. בתקופת השופטים היה את פילגש בגבעה ומלחמת אחים. רוב תקופת המלכים היו 2 ממלכות שלפעמים גם רצו לערוך מלחמה, מלחמה ממש, אחד בשני. אפילו התחברו לגויים אחרים כדי להלחם בממלכה השנייה. בתקופת בית שני היו כל כך הרבה כיתות וקבוצות עם מחלוקות נוראיות ברמה של הרג אחד בשני. ושורפי אסמים לא היה ביטוי- אנשים שרפו אסמים של אוכל מתוך ידיעה שאנשים ימותו מרעב כדי שיקבלו את דעתם. היום אין אחד בעם שימנע אוכל ממישהו עני! גם אם הם חלוקים בדעותיהם.

לפני קום המדינה אנשי ההגנה מסרו אנשים מהאצל לבריטים בידיעה שהבריטים יתלו אותם! לעומת זאת היום כולנו דואגים לחטופים בלי קשר למגזר.

אין מה להשוות למה שקורה היום. יש ויכוחים גדולים, יש מחלוקות עצומות. אבל אין שנאה אמיתית פנימית. כשיש יהודי בצרה- כל המחלוקות ו"השנאה" נופלות והאהבה האמיתית הנפלאה מתגלית במלוא עוצמתה.