שהורים מגדלים ילדים מגיל 0 עד חייהם הבוגרים,
ולאחר מכן מצפים מהם להיות מוצלחים ומושלמים בהכל.
קשה להורים בשלב הזה לגעת בכאב של הילדים שלהם ולהמשיך להיות המשענת והכתף החמה.
אני מבינה שאת לא מצפה לעזרה אלא רק להבנה והזדהות, אבל גם זה סוג של ציפיות גבוהות..
אני חושבת שחשוב להמשיך לשתף אבל דווקא ממקור של עוצמה. לשתף בדברים החיוביים וכמה שאת מוצלחת וכו.
לגבי הגיסות זה שונה, זה פחות כואב לגעת בכאב של ילדים של אחרים.
פעם חשבתי שאם אני מבקשת עזרה זה מרים להורים, והבנתי שלא, ההיפך. אם אני רוצה נגיד להביא את הילדים להורים שלח אני אומרת שהתגעגענו אליהם ולא שקשה לי ואני צריכה עזרה.
אני חושבת שכשמבינים את המקום הזה זה הרבה פחות פוגע וגם יודעים איך להתנהל עם זה חכם כדי לא לקבל תגובות מורידות.
נגיד לגבי הסלטים בעלך יכול לומר שהוא בחר לקנות סלטים כי את תמיד משקיעה וכו והוא החליט הפעם לפרגן לך ולעשות לך הפתעה.. אני חושבת שהתגובה המתקבלת הייתה קצת שונה.
לגבי ההשוואה לגיסות עוד משהו, בד"כ באופן טבעי אנחנו נוטים יותר לכבד/ להקשיב/ לשקול בקשות של מי שרחוק יותר מאיתנו, זו חולשה אנושית טבעית. לא הייתי נלחמת בזה אלא ממסגרת את זה כמו שזה.
נכון שלאורחים נוטים יותר לנקות את הבית או לכבד ולהגיש להם דברים ולבני הבית פחות?
אז אותו דבר גם בין ילדים וגיסות.
אני גם רואה שאמא שלי מאוד משתדלת לכבד את גיסתי ואותנו הבנות שלה היא מתייחסת אלינו כמובן מאליו וזה נרכה לי טבעי מאוד. ההבדל הוא שאצלך את בת אחת לעומת הרבה גיסות ואצלנו זו גיסה אחת לעומת הרבה בנות, אז אצלך זה יותר צורם מנקודת המבט שלך אבל עדיין אני חושבת שזה עניין של הסתכלות ולכן כדאי פחות להסתכל ולהשוות כי בת וגיסה זה לא אותו דבר לטוב ולרע.
תהיי בטוחה באהבה שלך אמא שלך כלפייך בלי צורך להשוות התנהגויות..
בהצלחה!
כותבת לך רק מרצון אמיתי להקל עליך באמת ולהביא אותך למקום נכון.