בעלי מאז ומתמיד רצה לרכב על אופנוע
אמרתי לו שזה מסוכן ואין מצב בחיים וכו
לא דיברנו על זה שנים, הוא יודע כמה אני פחדנית ואנטי.
במקביל הוא במילואים
ובתקופה האחרונה הןא מגיע בשעות לא שגרתיות
אני יודעת שהוא מסיים ב6 בבוקר וכבר תקופה שהוא אומר לי שהןא מתפלל ואוכל בבסיס ואז מגיע ולכן חוזר ב8 הביתה במקום 6 וחצי.
עכשו גיליתי שהןא לומד שיעורי נהיגה על אופנוע והוא מקיים אותם על הבוקר.
אני לא יודעת איך להגיב לזה, יש לי מחנק בגרון
שואלת בשביל חברה.
היא לקחה כדורים וזה לא עזר אז היא צריכה גרידה.
אמרו לה שצריך ללכת למיון ושם קובעים תור ליומיים אח"כ.
זה נכון?
אם כן זה אומר שאי אפשר לבחור רופא?
איזה בית חולים מומלץ?
מה מצפה לה?
איך עושים את זה בצורה הכי קלה וטובה ומקצועית?
אשמח לכל תשובה! תודה!
לא מובטח שיהיה יומיים אח''כ בהכרח. תלוי מתי יש תור פנוי. יכול להיות גם יום אח''כ או רק כעבור שבוע. בכל מקרה אם קבעו לה תור רחוק, כדאי לבקש להכנס לרשימת המתנה כי לפעמים יש ביטולים ואפשר להקדים.
לגבי רופא- כמו כל דבר בשירות הציבורי אי אפשר לבחור רופא... אפשר ללכת לשר"פ
בית חולים - אני עשיתי בהר הצופים והיה אחלה. אבל סה"כ זו פעולה פשוטה ומאמינה שגם בשערי צדק ועין כרם זה ממש בסדר. אם יש אפשרות לברר איפה התור הכי קרוב אולי זה מה שמומלץ, לא ניסיתי
מה מצפה - הרדמה כללית של כחצי שעה, התאוששות כשעתיים. דימום קל בין כמה ימים לכמה שבועות.
איך עושים - לא יודעת אם יש יותר מדי מה לעשות בצורה "קלה ומקצועית". נושמים עמוק, מתפללים לשליחים טובים, וזהו נראה לי. כן חשוב לבוא עם מלווה שיכול לתמוך טכנית ורגשית
היא ממש בחרדה, אולי זה יעזור לה.
אז מגיעים לבית חולים פיזית ושם קובעים תור? אם לא הולכים שרפ כמובן..
ותודה על התשובה! מעבירה לה..
הולכים למיון ומקבלים הפנייה למרפאות חוץ
אני עשיתי באיכילוב
מקבלים כדורים וגינליים להרחבת צוואר הרחם, עוברים הרדמה מלאה ויוצאים הביתה לאחר מכן עם מרשם לאנטיביוטיקה
אני בחרתי באופציה של גרידה לכתחילה ושלמה עם זה מאוד. לא הייתי עומדת נפשית בתהליך הזה בהית עם ציטוטק
הבנתי ממנה שאמרו לה שבגלל שזה הריון ראשון לא רוצים עדיין לעשות לה גרידה ונתנו לה כדורים אחרים (כי ציטוטק לא עבד)
אבל היא לא מאוד פירטה לי אז אולי אני לא מדייקת
בהריון ראשון הלכו ישר על גרידה בלי שום בעיה, לא ניסיתי כדורים לפני בכלל.
ילד מדהים במסגרת, ילד טוב, מתנהג למופת ובבית מאכיל אותנו מרורים כבר תקופה ארוכה.
חושב שהוא מחליט, אומר המון "אתם לא מחליטים עלי", מגלה כוחנות, מאד רוצה להכתיב את הסדר יום. כשהוא רוצה לא שואל ולוקח ביסקוויט מהמגירה ומחפש ממתקים, לוקח לנו פלאפון בלי רשות. אוהב לראות סרטון דבילי של כדורים שאני לא אוהבת, אבל מאפשרת לו כמה דקות כל פעם שיירגע אם הוא כ"כ אוהב את זה.
אבל זה מרגיז בעיקר:
כשמוגשת ארוחת ערב הוא משחק, כשאני אומרת שא"א לשחק כבר 19 בערב ועכשיו אוכלים הוא לא מקשיב ולא מגיע, כשאני קוראת לו הרבה פעמים לא מתרגש וממשיך לשחק, וכשאני לוקחת את הצעצועים כי הם "הולכים לישון", כועס וקורא לי "אמא חצופה", "את לא מחליטה עלי" ואפילו מרביץ וזורק צעצועים עלי.
איך אני אמורה להגיב? נמאס לי מההתנהגות שלו שעוברת כל גבול. לא באמת טיפלנו בזה או הגבנו, ניסינו, כי אין לי מושג איך להגיב על זה או להעניש או לקחת ממנו משהו ומה בדיוק.
כשאני רגועה ומצליחה אני אומרת ברוגע שלא מרביצים אצלנו בבית ולא מרימים יד וזה בסדר לכעוס אבל לא מתנהגים ככה ולא בא לי להיות בקרבתו כשהוא מתנהג ככה.
לגבי עניין השליטה, ניסיתי לומר לו שיש מלא דברים שהוא יכול לבחור אבל כשיש ארוחת ערב-אוכלים, אין פה בחירה. יש דברים גדולים שבהם אנחנו ההורים מחליטים ובדברים אחרים הוא יכול.
אבל כשהוא מחרפן ורץ בכל הבית ולא מקשיב, אז אין לי סבלנות אליו והוא ממש מתנהג בחוצפה ומעצבן.
אוהב דברי מתיקה ועוגות או ממרח שוקולד אבל כשמגישים סלט או חביתה צריך "להכריח" אותו או "להאכיל אותו", הוא אוכל אבל לא מניע את עצמו כי זה פחות מדבר אליו אוכל בריא.
איך מתנהלים עם ילד כזה? מבאס שהוא נחשב ילד מדהים ורק אני לא מצליחה להסתדר איתו.
אנחנו מאיימים מלא "לא יהיה לך חוג", "לא תקבל ממתק" ובסוף ברור שכמו טטלה לא נפגע בו ונתן לו חוג.
אז אין לי מושג מה עושים עם ילד שלא מפחד מאיתנו, מחרפן אותנו ולא מתרגש וחושב שהוא מחליט.
ההגשה פחות זורמת לי, אבל תהני 😁
אגב יש כאן כמה שהמליצו.
עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית
נראה חיובי בעיניכן?
זו בדיקה של TopMed
מישהי יודעת כמה היא נחשבת אמינה?
בשעה טובה!
במצב מעולה
עלתה כל אחת 900 שח
מוכרת את שתיהן במחיר 1
הייתה בשימוש 5 וחצי חודשים בלבד
לפרטים בפרטי
כיתת פעוטות במעון.
מובילה שפורשת כי קשה לה, צוות לא וואוו.
שבוע הסתגלות של המון בכי ובלגן מוגזם.
מחר צוות חדש למעט אחת מוכרת.
הילד זוחל וכל השאר כבר הולכים
כנראה שגם מחר יהיה קרייסס עד שהמטפלות יבינו מי נגד מי והמנהלת תחליט מי יוביל את הכיתה.
שולחות את הילד כל יום אפילו עד הצהריים
או שמחכות לאחרי החגים בתקווה שהעניינים יתייצבו ?
אם מחכות- לא יהיה קשה לילד ההפסקה הזו? שהוא התחיל, עוד לא הסתגל וכבר יצא לחופש ארוך
לק"י
וגם ככה הוא יצטרך להסתגל למטפלת חדשה, אז נראה לי שלהתחיל כשהעניינים מתייצבים זה רעיון טוב.
קשה כל הבלגן הזה....
כשהוא הלך קצת ואז שוב
לק"י
אם היית אומרת שהוא מתחיל להסתגל, אז אולי באמת חבל להפסיק לגמרי לשלוח.
אבל אם את מרגישה שהוא עוד לא הסתגל לכלום, אז לא חושבת שזה משנה אם יישאר עכשיו או יתחיל מחדש אחרי החגים.
ילדים צריכים דמות בטוחה להיקשר אליה.
כל עוד זה לא המצב אין עניין שיתרגל ללכת לשם יום יום ולחוות חוסר ביטחון.
שהוא מכיר את המקום?
נניח היום הייתי איתו שם 20 דק וכשהוא היה רגוע השארתי אותו ליד אחת המטפלות והלכתי
תינוק צריך דמות היקשרות כדי להרגיש בטוח.
להכיר את המקום זה נחמד אבל לא שווה את מחיר הזמן שהוא נמצא שם כשיש כאוס וחוסר יציבות של הצוות.
מידי יום, אפילו לימים קצרים יותר
ושולחת כשיש צוות קבוע ויש סדר
גם ככה בחגים הוא יצא משגרה ויצטרך הסתגלות מחודשת
יש אפשרות אבל זה קצת מורכב, לקחת אותו לעבודה איתי וכו
בנתיים כל אמא שיכולה מגיעה באמצע היום להציץ ולראות מה קורה
ואני שולחת ומחזירה עדיין אחרי שעתיים
מעניין שכולכן אמרתן להשאיר בבית
לק"י
אם היית אומרת שזה בעייתי לך, לא הייתי ממליצה להשאיר.
ואני יכולה לנסות לאלתר
אם זה אומר לקחת ךעבודה זה אחרת
.אלא אם הןא זורם איתך שם..
ויפה שיש אפשרות כזאת בכלל
אז לשים לזמן קצר זה גם עדיף מיום שלם במצב הזה
אני לוקחת לכל המאוחר ב11:30
ליד העבודה שלי מ9 עד 1, ואז הוא ישן בעגלה לידי עוד שעתיים, ראיתי שהבלאגן במעון עשה לו ממש רע.
(בסוף בכלל הוצאתי אותו באמצע שנה והעברתי למשפחתון פרטי)
מעל הבית שלי
כי היכ נראלי שמעון מתאים
אני מתחרטת ברמות קשות זה ממש מצער אותי.
יורד לי 4,000 שח על המעון
שימושיתאוף, אבל זה גם מה'
מקווה שזה יסתדר מהר ויהיה לו שנה נפלאה במעון
אני ממש משתדלת להתחזק באמונה
כי זה משפחתון שממש מתאים לי מכל הבחינות
ואמרתי לה לא תודה הוא כבר רשום למעון 🤦🏻♀️🤦🏻♀️🤦🏻♀️🤦🏻♀️🤦🏻♀️
אם כן הייתי מעבירה אליה
למרות הכסף שיירד על החודש הזה, כפרת עוונות.
אפשר לבטל רישום למעון
לק"י
שהיו במעון או במשפחתון.
כל עוד מקבלים מענה מתאים לגיל.
לא פנוי
לקחת לעבודה, ממש לא בטוח שיותר טוב. זאת סביבה שלא מותאמת לילדים בכלל, והוא בטח ירצה לחקור הכל ותצטרכי כל הזמן לעצור אותו. והוא יהיה משועמם ובלי תשומת לב כשאת עובדת. במיוחד אם נראה שרגוע במעון.
והיה נראה רגוע ובשליטה ממש
אשאיר אותו שם שעתיים בערך
זה קשה 😢
שכולם במסגרות!!
גם הקטני בן כמעט 3 והבית פתאום שקט
במקום להנות מהשקט משתוקקת לעוד תינוק😄
שמישהי תגיד לי שזה נורמלי?
בעזרת ה' בקרוב!
וברור שזה נורמלי
שימושיתמקווה שממש בקרוב תתבשרי בבשורות משמחות
מבינה אותך
זה יגיע בעז"ה
מתפללת בשבילך שיהיה כמה דיוור מהר
בנוסף להתקן..
מפה לשם כבר שלושה שבועות מאז הפסקה ולא מקבלת מחזור.
יש לי תור לרופאת נשים לאחרי החג כדי לבדוק שההתקן במקום (בדיקה שגרתית). עמוק בלב יש לי תקווה כזאת שההתקן זז ואיכשהו נקלטתי. ככה בלי לתכנן, תוך כדי מניעה. עם בעיית פוריות ידועה. ממש נס מעל דרך הטבע.
למרות שבינינו - אין סיכוי משום כיוון (התקן מירנה, גם אם זז ההורמונים שם).
בקיצור, בטח עוד כמה ימים, מתישהו בעתיד אקבל.
עד אז - חיה בסרט.
אז מי פה נקלטה עם התקן הורמונלי?
התקן לא הורמונלי פחות מעניין אותי, יודעת שזה קורה הרבה. מעניין אם זה יכול לקרות גם עם הורמונלי, מה הסיכוי בכלל?
אני כבר מזמן לא, ופחות משנה אני איתו.
משנה אחרי הפסקתי להניק התחלתי לקבל כמו שעון. היו פה ושם עיכובים קטנים אבל באופן כללי מתקתק וזה ממש מבאס.
היה חצי בחוץ אז האפקט של ההורמון על הרירית לא היה קיים והייתי מקבלת כל חודש.
בגלל שפרימולוט זה בעצם פרוגסטרון וגם מה שיש בהתקן זה פרוגסטרון אז זה הגיוני שהחודש אולי לא יהיה לך דימום, כי הגלולה השלימה את מה שבדכ ההתקן עושה
קופצות לי המון פרסומות שלהן על חזיות נוחות וכו'..
בלי ברזלים..
אתם מכירות מישהי שהזמינה ושזה לא פיקציה?
מילאתי סל וכמעט באתי להזמין אבל תכלס אני לא מכירה אף אחת באמיתי שקנתה מהן..
או שרק לי הפרסומות קפצו?
כנראה שכדאי לא להתפתות לפרסומות מטעם
גוגי גוגיזה לא עוזר.
זה מעצבן אותי
לאחרונה יש מלא אתרים שממציאים מותג כשכל הסחורה מאליאקספרס. ומוכרים את המוצר בסכומים גבוהים כששם זה עולה גרושים כדאי לבדוק קודם.
הן ממש נוחות אבל טיפה פחות מחזיקןת
אני משתמשת ומרוצה סך הכל
וזה באמת הגיע מסין...
לדעתי הן ממש נוחות ונעימות אבל הקטע של הכביסה מעצבן…
מזמן
מן רשת כזאת לכביסה חזיות
ואז זה לא מתהפך
זה היה קטן מאוד ביחס למידה שהייתה בטבלה ואין שם שום ג'ל, בסהכ חזייה בלי ברזלים, לא משהו שהייתי משלמת עליו מחיר כזה. בקיצור לא ממליצה.
הם אמרו שישלחו לי אחת חדשה יותר גדולה, אני עדיין מחכה... יכול להיות שלא שלחו.
אז יפה ששלחו חדש.
בכל מקרה הייתי מחפשת בעלי אקספרס ולא מזמינה מהם כי מה שהם שולחים זה גם בוודאות מעלי אקספרס, הם פשוט גוזרים קופון של מלא כסף...
ככה שאת יכולה לבקש החזר
זה כתוב באתר בתקנון. חיפשתי...
וגם המידה הגדולה יותר לא מתאימה לי, זה כאילו מוחץ הכל למרכז. לדעתי יכול להתאים לנשים עם חזה קטן כי זה מרים וחזק, אבל לחזה גדול זה פשוט נורא
הם לא מבקשים להחזיר ומחליפים פעם אחת. תכלס באמת בעלי אקספרס אותה חזיה עולה גרושים, מרגישה מטומטמת שקניתי דרכם... מה אכפת להם להחליף פעם אחת, עדיין הם מרוויחים מאות אחוזים על העסקה.
והיא מאד מאד התלהבה ונהנית ממנה.
לי יש חזה קטן וממש התגריתי, נראה לכן שזה מתאים גם?
אותה אחת הזמינה גם "חיקוי" מטמו, והיא טוענת שזה אותו הדבר בדיוק😅
אותי היא שיכנעה
לא מהם, שם היא נקראת חזיית סיליקון, האמת ? אהבתי, נוחה הרבה יותר, מחזיקה חמוד, נראה כמה זמן יחזיק..
ואש הן נשארות ממש דק כמו רק בד שבעצם לא מכסה כמו שצריך?
הוא עדיין לא יצא לי בכביסה, אבל לא עשיתי הרבה כביסות, תקשיבי זו לא איכות בשמים, זה שיין, אבל זה בסדר , שווה לנסות, זה לא יקר
חזיית ג'לי חלקה ורכה ללא תפר, נוחה ואופנתית לנשים, מתאימה ללבישה יומיומית כל השנה
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
חזיית ג'לי חלקה ורכה ללא תפר, נוחה ואופנתית לנשים, מתאימה ללבישה יומיומית כל השנה
qB
בעיני הן מתאימות לחזה קטן- בינוני ולמישהי שלא מצפה להחזקה כמו חזיה אלא כמו גוזיה.
מבחינת כביסה בינתיים טפו טפו הן מתכבסות מצוין.
מצטרפת להמלצה להזמין מסין. אין סיבה לשלם מחיר כל כך גבוה.
אם אפשר על פי ניסיון אישי שלכן עוד יותר טוב♡
תודה!!
גם מחפשת
יש להם בד''כ טיפולים בעלויות זולות יותר ועם פסיכולוגים בעלי ניסיון והתמחות בהדרכת הורים
אני יודעת שקצת פתטי לשאול כי יש פס ברור
אבל האיש שלי עמוק בלבנון ולא זמין וצריכה כמו אישור כזה שאכן זה הריון 🤭
אני שלושה ימים לפני האיחור.
אחרי הזרעה אבל על בסיס טבעי ובלי הורמונים בכלל.
עשיתי עוד 2 וכולן יצאו עם פס תוך עשר שניות
אבל מהטקסט נשמע שכן
בשעה טובה וחיבוק
יש פס יקרה!
לא יודעת כמה זמן עבר נראה לי אוביטרל משפיע משהו כמו 12 ימים אז רק תבדקי שזה לא ההשפעה של זה. ואם לא אז אכן פס לגמרי...
כן??
תודה🩷
והרי החדשהבשעה טובה!!!
נראה חיובי לגמרי
מרגש ממש!
שיהיה רק בבריאות וידיים מלאות
תודה!ליבא2מרגשששששש ממשששששש!!
בע"ה שהכל יעבור בבריאות ובקלות! תינוק בריא ולידה קלה
יש שם פס חלש. אבל זה עדיין מוקדם...
אבל מחר אעשה גם בטא..
בשעה טובה, שיהיה בקלות
מזל טוב בשעה טובה
ליבא2הקטנטונת.שלי באה בהזרעה רביעית אבל כן על בסיס הורמונים והיה לי פס יותר חלש מזה ביום ה12 להזרעה! והיה בטא 30.80
ועכשיו היא בת חודש וחצי אהובת.ליבי
בשעה טובהההה
מרגש!! מזל טוב!
אתמול היה האיחור
אם את רוצה לבדוק הכפלה כי זה מרגיע טותך אז כמובן את יכולה
אין בזה הגדרות..מה שאת מרגישה
זה תוצאה תקינה ולא נמוכה מדי
גולדסטארגם אם הסיבה להזרעה היא לא בעיות פוריות אלא משהו אחר? (קצת יותר מורכב)
הנכון (כדי לשלול חוץ רחמי למשל)
מחכים לבדיקת שק הריון
יש חיה כזאת?
אשמח לשמוע אם יש וממליצות, עלות וכו..
יש לחברה שלי מקשים עם חותמת וואצפ
אבל מספר לא כשר
אם את רוצה מספר כשר זה גם אפשרי
פחות מבינה בזה. רוצה כשר לילדים
פשוט רוצה בלי אפליקציות אבל כן דרך נוחה לתקשר, שזה ווטסאפ. אז אסמסים גם..
אם הם יחסית צעירים ולא מידי מתוחכמים טכנולוגית, הייתי קונה סמארטפון פשוט(או משתמשת בסמארטפון ישן שיש בבית)
מתקינה רק ווצאפ
וחוסמת דרך פמילי לינק או אפליקציית נעילה אחרת אפליקציות אחרות שיש בטלפון..
זהו שעד עכשיו היה סיארטפון ואפילו הורדתי כמה משחקים. אבל אני מרגישה שזה שואב מידי..
לק"י
בפועל זה בקושי בשימוש.
הוא בקושי מסתכל בהודעות, כי לרוב זה פרסומות והודעות על הבחירות ופריימריס לליכוד (הפלאפון שלו היה שייך לאשה אחרת, שכפי הנראה התפקדה לליכוד🤦♀️).
מוצרי שיאומי במחירי חיימק'ה | בית פרמיום לסלולר ולצילום
יש אצלו באתר מכשירים, את בוערת את רמת ההגנה- עם דפדפן/ בלי, עם ווטסאפ, וכו'. אפשר להתכתב אתו בווטסאפ בשעות הפעילות יש לו שירות מעולה.
חלקם זה סמארטפון פשוט וחלקם זה הפלאפון הישן סגנון נוקיה
הייי
ילדתי לפני חודש וחצי תינוקת בובית מתוקונת אחות קטנה לקטני שכבר בן 4.8 אבל ישאר קטני חחחח
אני שוקלת לשים התקן הורמונלי מאחר ואסור לי להרות שנה וחצי בגלל שזה היה קיסרי #2 (הפעם היה אלקטיבי ומושלם!!!)
אשמח שתשתפו אותי ב-
האם ההכנסה כואבת
האם היה לכן תופעות
איך זה השפיע על המחזור
האם יש הבדל בין מירנה לקילינה
וכל דבר שנראה לכן חשוב לשתף
יש לי עוד חודש וחצי להחליט, הרופא נשים אמר לי לבוא 3 חודשים מהלידה אם אני מעוניינת בהתקן
אקדים ואומר שאני באושר עילאי על עצם ההריון הזה. ירדו פה הרבה דמעות של שמחה והודיה.
במיוחד שאנחנו יכולים רק בעזרת ivf.
היום התבשרתי שבבטן יש לי עוד בת מתוקה. חמישית. ואני כבר אוהבת את העוברית הזאת כל כך!!
אבל עמוק בפנים יש לי אכזבה קטנה שככל הנראה לא יהיו לי אי פעם בנים.
הסיבה שהתחלנו טיפולים זה כי גילו בעיה בזרע של בעלי שהיה נמוך ובאיכות לא משהו. וממה שאני מבינה הזרע הזכרי הוא החזק והמהיר והזרע הנקבי הוא עם אחוזי ההישרדות הגבוהים יותר. מה שיכול להסביר למה יש לנו רק בנות...
מרגישה שגם אין לי כוח לתגובות מהסביבה. כל פעם שהייתי בהריון אנשים אמרו: "יאללה הפעם בן" בזמן שאני כבר יודעת שזו בת. או שבעלי מקבל עליה לתורה ומאחרי הבת השלישית הגבאי מברך בקול רם "ושיזכה לבן זכר!!".
וכשאנשים מגלים שזה מטיפולים אז הם עוד יותר בהלם כל פעם שאני יולדת בת כי הם בטוחים שאני יכולה לבחור אפילו עיניים כחולות. הגיוני שהם לא מבינים איך זה עובד כי אם לא הייתי בלופ אז כנראה גם אני הייתי תוהה. וגם הועדה לבחירת מין היילוד לא רלוונטית כי ב"ה יש לנו עוברים קפואים כבר. ובלי קשר לעבור את הועדה זה סרט ועם סיכוי נמוך.
גם ההריון הפעם קשוח ברמות. הטיפולים היו קשים מאוד. ובתחילת ההריון הייתי בתת תפקוד קיצוני. אז מישהי מהמשפחה ששמעה מה עברתי אמרה בצחוק: "מקווה שהעובר הזה שווה את הסאגה הזו.. לפחות שיהיה בן" עכשיו, יש לנו הומור ציני כזה במשפחה. אבל עדיין מרגישה שאין לי כח לסחוב את הציפיות של אחרים ולנפץ אותן בנוסף להתמודדות שאני בעצמי עוברת עם זה.
ואין לי איפה לשתף בכלל את התחושות הללו. כי לאנשים יש ממש קושי להכיל תחושות סותרות. כשהייתי בטיפולים והיה רגע של שבירה מישהי אמרה לי "תגידי תודה שיש לך". כאילו אני לא. כאילו אסור לי להרגיש כאב עמוק שהמסע להריון הבא מתארך ומלא בייסורים בזמן שאני מלאת הודיה על כך שזכיתי. למה אי אפשר להחזיק 2 רגשות בו זמנית?
האושר הוא עצום, וחיכיתי כל כך להריון הזה. אבל למה אסור לי להרגיש לפחות לרגע, קצת ניפוץ חלום?
יש משהו מתוק מאוד במשפחה של בנות, ואני ממש שמחה ומתרגשת שיש לבנות שלי אחת את השניה. כל זה לא סותר.
אשמח לשמוע מה עזר לכן להתמודד כי אין לי איפה לשתף באמת
בגלל שכבר עיצבנו אותי התגובות תוך כדי ההריון ורציתי לחסוך לעצמי: "אה עוד בת? טוב העיקר זה הבריאות..."
הרגשתי שאחרי הלידה כשנודיע שזו בת אז אנשים פשוט יהיו איתנו בתוך השמחה.
אבל יש מצב שאני כן אספר למשפחה רק כדי שבאמת לא יהיה לי על הראש הציפייה+האכזבה שלהם.
את מתכוונת אולי לשואב ספות?
זה לא שואב רגיל הוא עובד על מים
אני מחפשת לקנות שואב עומד, כלומר כמו שואב שוטף אבל רק שואב
אשמח להמלצה מניסיון-
משהו עמיד (לא נשבר מהר)
ועוצמתי
רוצה שואב לספה ולכיסאות אחרי שבת, למסילות,
לפירולרים על השיש והשוחן לפני ניגוב, גם לשאיבה מקומית של ילד ששפך אורז....
המליצו לך עך משהו מאלה?
היו לי כל מיני זולים שנשברו מהר
צריכה משהו שיחזיק מעמד
למסילות ולספה, בול אותו צורך כמוך
אה גם למגירות
הוא פשוט ונחמד ואני אוהבת אותו מאד.
וכמה המיכל שלו מכיל?
גם הילדים שלי הקטנים עושים איתו בכיף, ויש לו גם רצועה כזאת שאפשר לשים אותו על הכתף כזה.
המיכל שלו בערך בגודל של חצי קילו גבינה נראה לי, אבל בטח זה מופיע במפרט, לא? הוא חזק ויפה ואני אישית ממש נהנית ממנו.
מקווה שתהנו ממנו
בעיקר חשוב לי שאיבה חזקה,
ומשקל.
ואם את יכולה לתת קישור מאיפה הזמנת גם אשמח.
פשוט מה ששלחו לי כי קנינו גם את זה שם ומזה עברתי לחפש אם מוכרים גם שואבי אבק...
בנתיים השתמשנו פעם אחת לניקוי חלון של ממד
אני מחפשת המלצה למשהו בלי חוט
מסרבל לי מידי
כן רשום שנטען
מישהי מכירה להמליץ?
השואבים הנטענים בהכרח יותר גדולים ויותר כבדים, כי הם מכילים סוללה.
אבל החוט יחסית ארוך, וגם זה מאפשר לו להיות יותר קל ועוצמתי לדעתי
הן ממש קשות ויבשות
הוא בעיקר יונק, יש מצב שזה קשור לזה שגם לי יש יציאות קשות? (למרות שאני מקפידה על קערת פירות וקערת ירקות כל בוקר)
וגם ניזון ממטרנה. עברתי לאקסטרה קר וזה לא עוזר.
וגם, רק אחרי בקבוק מטרנה יש לו יציאה...
אחרת צריך לבדוק שמקבל מספיק מההנקה ולא מתייבש.
אם הכל טוב אז לא יודעת האמת. אם יש בעיה כדאי לפנות ליועצת הנקה טובה...
יש קשר לתזונה שלך.
אם את אוכלת קמח לבן תנסי להחליף לקמח אחר , וכן להוסיף לתזונה קטניות מונבטות שונות , שמעתי שכוסמת ירוקה בריאה וטובה מאד, תבדקי אם מותר למניקות.
את יכולה לאכול פירות קיץ (במידה)- אבטיח, מלון, אפרסק
תקפידי על שתיה מרובה של מים/ תה צמחים (צפורן , שומר - טובים לעיכול. בגלל ההנקה ממליצה יותר על שומר)
חלבון- עוף יותר עדין לעיכול מאשר בשר.
לק"י
אולי תנסי חברה אחרת של תמ"ל.
שאם הוא יונק האמא צריכה לשתות הרבה מים, לא זוכרת מאיפה שמעתי את זה, בכל אופן את צריכה במצבך 🙃
או לתת לו קצת מים רתוחים בבקבוק.
בשביל שיהיה חלב.
ולא נותנים מים לתינוק שתא אוכל מוצקים.
שנאמר לי שכשהאמא שותה הרבה החלב שלה מקבל הרכב שונה.
בכל אופן, לגבי המים לתינוק זו המלצה מרופאת ילדים שאמרה לי כשיהיה לי תינוק יונק עם עצירות, כמה סיסי לא עכשיו בקבוק שלם.
עד גיל חצי שנה זה יכול להיות ממש מסוכן.
בדיוק בררתי שוב את ההנחיות כי טיפלתי בתינוק והיה יום חם.
זה יכול לפגוע ברמת המלחים בגוף ולגרום חלילה להרעלת מים.
לשתות יותר מים הגיוני שיש קשר ביניכם
אם אצלך האוכל מרוכז מאוד זה משפיע גם על החלב
תנסי לשתות יותר נוזלים
הילדה שלי קטנה בגיל יחסית, בת 11
אבל ממש ממש מפותחת, ברוך ה'
אין לי מושג איך מתנהלים מפה
גדלתי עם אחיות בלבד וכולנו עם גנטיקה של חזה שטוח
כרגע היא שמה גוזיות מכותנה כי היא גם סובלת מאסטמת עור.
מה חשוב להסביר לה ברמת הצניעות או הלבוש או שמירה על הגוף מזרים וכו?
לא בתור אמא, אבל אני חושבת שיכול להיות מוערך אם תסבירי לה בצורה מקיפה על חזיות. על איך הן בולטות על בגדים שונים ואיך להימנע מזה, איך למצוא אחת במידה שלה לפי הפרמטרים השונים, וכל מה שיעזור לה להתמודד עם זה.
זה סוג הדברים שאין איך לדעת אותם בלי ניסיון טעיה אם מישהו לא מסביר את זה, ויכול לחסוך לה הרבה בושות וחוסר נעימות בהמשך.
מה זה שונה שמירה על הגוף מזרים אם היא הייתה שטוחה או מלאה? אלו אותם כללים בדיוק. מה הקשר לחב"ד?
ואני בעצמי לא מבינה בזה. מתפדחת להודות...
כל חיי הייתי עם גוזיה, מקסימום קאפה שיטשטש כשאני לובשת בגד דק.
ולדעתי חזה מפותח יותר מלחיץ מבחינת הטרדות. לא יודעת מה הסטטיסטיקה אומרת אבל ברחוב אני רואה את המבטים האלה עליה וזה מלחיץ אותי.
והיא לובשת בכוונה בגדים רחבים, לא מרשה לה צמוד. היא גם לומדת בחבד (אם כבר הזכרנו) אז התלבושת צנועה.
לא יודעת מה להגיד בלי להלחיץ אותי כי היא דאגנית גם ככה
בנות בעלות חזה גדול צריכות חזיות טובות, אחרת הבגדים לא יושבים יפה על הגוף.
לגבי הדאגנות, אני לא בטוחה שזה נכון, אבל הייתי מנסה לחשוב על מה הלחץ שלך יושב, רק על איך שהיא נראית, אולי באופן כללי על זה שהיא גדלה ומתפתחת וכבר לא ילדה תמימה אלא נערה בעלת נראות מינית ושזה זמן באופן כללי לשוחח על כך? (אולי זה משהו אחר שמטריד אותך וקל לשים הכל על עניין ההתפתחות)
בכלוםם
כילדה שטוחה חוויתי הטרדות ואנשים מלחיצים ברחוב. גרה בעיר לא דתית בכלל..
אז איך אני מגנה עליה? שהיא מפותחת ובלי להתכוון עלולה למשוך יותר סוטים . ה' ישמור.
וגם בפן הטכני איך לעזור לה שלא ילחץ ומינימום יבלוט וגם לא יחמיר את האסטמה.
אני בפחדים. רוצה לשמןר עליה שלא תחווה ילדות כמו שלי, בנס לא נפגעתי פיזית ב"ה
יש המון המון בנות כאלו,
אני לא רואה למה זה סיבה לכזה לחץ,
כאילו ברור שהטרדות זה מלחיץ ורע אבל זה נראה לי לא בהכרח כזה קשור לכמה ילדה מפותחת או לא. אני חושבת שלא בריא לקשור את הדברים עד כדי כך.
את גם מלמדת אותה להתבייש בזה, ולהסתיר את עצמה,
במקום זה תלמדי אותה (יודעת שקצת קשה לעשות את זה, אבל חייבים...) כמה שהגוף שלה יפה, כמה טוב שהיא גדלה, הופכת לנערה ולאשה
כמה כיף לקנות דברים של בנות.
גם אם את עצמך לא יודעת לבחור אפשר למצוא חנות ידידודית עם מוכרת אמינה וטובה שתראה לכן הכל.
אגב לא בטוח שעם רגישות בעור עדיף גוזיות. חזיה היא עם הרבה פחות בד ויכול להיות שאחרי ההסתגלות הראשונית זה יהיה לה הרבה יותר נעים ונח. כמובן אם היא רוצה כבר לקנות. יש חזיות מבדים נעימים.
וגם ממש לא הייתי מלמדת איך להסתיר את זה שיש לה חזיה ואיך לכסות את זה. כאילו יש צניעות בסיסית של ללבוש חולצה סבירה, לא פתוחה מדי וכו אבל שוב, זה לא קשור לחזיה. וגם לא רואה מה יש להסביר פה הרבה. היא רואה איך את מתלבשת, יש לה דוגמא אישית איך נראה לבוש מכבד . זהו...
בכיתה שלה אין, אז אין עם מי להתייעץ מהאמהות
וכמו שאמרתי- אני גדלתי במשפחה רק של בנות ולא מפותחות אז לא היה דיבור על זה
ואני מרגישה צורך כן לדבר על זה כי היא באה אלי כל כמה זמן קוראת לי לשירותים ואומרת לי "אמא תראי איזה גדול" היא בעצמה מופתעת כי היא לא מכירה את זה ממני שאני עדיין מאוד לא מפותחת.
ואין לי מושג מה הדרך הנכונה לדבר על זה
על קורס הכנה להתבגרות של שרי ברלינסקי. היא מדברת בדיוק על הנושאים האלה והיא חרדית אז נראה לי שתתחברי לקו שלה. בעיני זה קורס חובה לכל אמא, היא ממש עושה סדר. ממליצה לך בחום.
הקורס הוא דיגיטלי וזה מאד נוח.
ומתמקדת בללמוד איך להציג לה את ההתבגרות באופן כללי בצורה חיובית
תדברי איתה על איך ה' ברא את הגוף שלנו, שהוא משתנה בהתבגרות, איך כל אחת גדלה קצת אחרת, ובקצב אחר...
על מחזור, על סימני התבגרות נוספים, על איזה כיף זה לגדול ולהיות בוגרת.
לא דווקא רק על הדברים הטכניים של חזיה או לא.
אולי תקראי איתה בשביל ההתחלה את הספר בואי ביתי
איתה אני ההפך המוחלט. אומרת לה כמה כיף לה שהיא אישה ובשיא הפתיחות גם אומרת לה שהלוואי עלי ושאני כילדה תמיד רציתי עד היום להיות מפותחת.
את החששות שלי אני לא משתפת אבל אני חושבת שכן צריך להזהיר ולא לתת תחושה שהעולם בטוח וכולם טובים.
היא שמחה בזה שהיא מפותחת? היא מתביישת?
בגיל הזה זה בעיקר מול החברות. נראה לי שזה הרבה יותר פוגש אותה מאשר ביחס לבנים
והיא מאוד מאוד מתביישת
מסתירה עם הידיים ולא הולכת זקוף. קניתי לה תלבושת מידה גדולה כדי שיהיה רחב אבל עדיין מתביישת
בסוף זה עובר, והיא תתרגל לגוף שלה. אני חושבת שלהדגיש את זה יותר מידי דווקא עלול יפריע לה להתרגל ולקבל את בטבעיות. כמה הנושא הזה עולה בניכן?
הגיוני שחזייה טובה ותומכת תעזור לה. כדאי ללכת לחנות שטובה בהתאמה שיתאימו לה משהו שיהיה לה נוח והיא תאהב...
אפשר מעל החזיה לשים גופיית ספגטי ואז את החולצה
שעכשיו זה שלב קצת קשה שהיא כבר מפותחת וזה דבר מדהים, אבל כל עוד החברות עוד לא, זה קשה להרגיש שונה. ועוד מעט עוד חברות יתפתחו ויהיה יותר קל להרגיש כמה זה טוב.
ממש
אני לא הודרכתי ועשיתי המון טעויות מפדחות בחיי כי לא ידעתי להתאים או להבין איך אפשר לפתור את זה שלא יושב לי טוב.
לא ידעתי שיש לי מידות, לבשתי כאלה של ספורט
רק בגיל 17 בערך מישהי לימדה אותי שיטה נוחה ללבוש .... עד אז לבשתי בצורה סופר מסורבלת
שיא הפדיחה הסתכמה במדידות לשמלת כלה שאליה הגעתי עם .... בלי ריפוד מה שגרם לזה שהשמלה ישבה עלי מוזר בחתונה
אמא שלי הייתה סופר מודעת ומדברת על ווסת, אבל טיפוח לא היה בראש שלה...ואני לא ידעתי שיש למה לשאול....
אגב, באותו נושא, הדרכה להגיינה, להסרת שיער וכו' סופר חשובה
יש חנויות שהמוכרות יודעות לתת הכוונה והתאמה נכונה - יש אחד בירושלים, שכחתי את השם, (ווספיש משהו) בטח אחרות ידעו.
בקשר לחזה הגדול ולמוגנות.
תפרידי בין השניים.
בנות מכל גיל, סוג וגודל חוות הטרדות, לדעתי ממש אבל ממש לא להכניס את זה לשיחה.
זה להטמיע אצלה את האשמת הקורבן.
את עוברת שלב בהורות, החששות שלך ממש מובנים, וכמו שהיא לומדת דברים חדשים כך גם ההורות שלך גודלת ולומדת דברים חדשים.
אין לי בנות אבל בטח יש כאן אמהות שידעו לכוון אותך.
אולי כדאי לכתוב (אפשר פה) את החששות שיש לך, כי נשמע שיש לך, ולא כדאי שתעברי לה אותן כמו שהן.
למוגנות ולשיחה בין אמא לבת אין קשר לגודל החזה.
ממש כדאי להוציא את זה מהשיחה.
את עלולה להכניס לך בושה בגוף שלה, חוסר ביטחון וצורך להתכסות כל הזמן.
היא גם ככה הולכת לדבריך בצניעות, מה היא יכולה לעשות? ללכת עם צעיף בקיץ? יש גבול לכמה אחריות אנחנו צריכות לקחת על הסביבה.
בנוסף רוב השיחה על מוגנות צריכה להתמקד במה קורה אם ח"ו, לא ללכת או לדבר עם זרים, הגנה בפלאפון ובתכנים שהיא רואה, איפה ומתי לא כדאי להסתובב לבד,
והמון תחושת ביטחון שיש לה עם מי לדבר
דגש מאוד קטן על מה היא לובשת.
מוכרת שיודעת להתאים ולכוון
יש משהו יותר מגרה בנשים הצנועות לעומת אלה שהכל חשוף. ככה שלא בטוח שמה שהיא לובשת, זה מה שיגן עליה.
לפותחת - אני הייתי רוצה שהבת שלי תרגיש שלמה ונשית עם ההתפתחות המדהימה הזאת.
תקנו חזייה טובה, יש בירושלים את חנות סייפש שאני ממש ממליצה עליה.
תקנו חזיות צבעוניות ויפות. שתרגיש טוב עם עצמה ולהםסיק ללבוש בגדים רחבים רק בגלל גודל החזה.
לגבי השיח, הספר של בואי ביתי לא יכול לתת מענה? לא ממש מכירה ומתמצאת בנושא, אולי זה יכול להביא אתכן לשיח משותף אחרי הקריאה
לעשות עבודת מחקר קצרה בנושא
לקרוא ספרים ולשמוע פודקאסטים
ואז לשבת עם עצמך ולסדר לך את הדברים שתעבירי לה עקרונות בצורה נינוחה ורגועה מצידך
ככל שיותר תפתחי את ידע אצלך ותעבדי אותו יהיה לך קל לדברר אותו בשבילה
ויש כיום המון המון ידע להורים שזה מדהים כ'כ
מי שמטריד הוא לא בהכרח יטריד אישה יפה, או אישה מושכת, מטרידים פוגעים לא עלינו גם בילדות, בילדים (שזה ממש לא מושך מינית, אבל סטטיסטית הם נפגעים הכי הרבה) וגם בנערות פוגעים.
במי הכי פחות פוגעים בנשים. למה? הן הרי הכי מושכות לכאורה, כי אישה בוגרת יותר עם בטחון, יותר תתלונן, יותר תתנגד, יותר תדבר. אז הטרדות זה ממש לא קשור לנראות מינית .
ולגבי זה שהיא מתביישת ומתכןפפת , האמת כולן עוברות את זה, תמיד כשאני בחנויות בגדים אני רואה נערות צעירות עם האמהות שלהן מודדות בגדים וליבי נכמר על הנערות הללו, תמיד הגוף שלהן משדר חוסר בטחון, בושה, מתכופפת, פרצוף מבואס... ואני מסתכלת על האמא, בטוחה בעצמה, זקופה.... השינוי הזה בגוף הוא מאוד מביך מוזר, עד שכבר נהיית לאישה כבר את מקבלת את עצמך. לטפטף שזה טוב , שהיא יפה ונהדרת.
מחילה על הדיליי לא הרגשתי טוב ביומיים האחרונים
איזה פורום מבורך
אקח את עצתכן ואנסה להשיג את הספר וסדנא שהמלצתן
ואולי גם לשמוע פודקאסטים
חשוב לציין, שהשיחה על זה מתנהלת תמיד מיוזמתה כשהיא מתקלחת וקולטת את עצמה במראה אז היא קוראת לי. וחוץ מלעוף על זה ולקנא לה ברצינות ובקול- אני לא אומרת כלום ודווקא בגלל זה פניתי אליכן, כי חוץ מהנשיות יש גם ממה לחשוש ודווקא החששות זה משהו שאני צריכה לדעת איך להעביר לה בלי שזה יזיק.
ומצטרפת לכל האומרות שאיזה כיף שהיא משתפת אותך ככה פתוח
נושא ההתפתחות מנושא המוגנות.
מוגנות זה נושא לעבודה מגיל פיצפון. לבנים ולבנות באותה מידה. עד גיל מסוים אין הבדל סטטיסטי. אח''כ בנות אכן יותר נפגעות. אבל אין קשר לגודל החזה! צריך להמשיך לדבר על מוגנות, תמיד. אבל ממש הייתי מפרידה. אם את מחברת את זה את כאילו גורמת לה להרגיש אשמה בגוף שלה ושכאילו הגוף שלה מזמין פגיעה. וזה שדר ממש הרסני במקרה שחלילה משהו קורה.
לגבי ההתפתחות מסכימה עם כולן שנכון לשדר שזה דבר טוב וטבעי וחלק מהחיים, לקנות חזיות טובות ויפות. יש חנויות עם מוכרות מקסימות. לא בכל מקום, שווה לשאול אמהות לבנות בוגרות יותר באזור כדי לקבל המלצה. אני זוכרת שאמא שלי עשתה את זה כחלק מיום כיף כזה של סידורים עם אמא, ואכלנו משהו יחד והכל היה טבעי כזה כחלק מהקניות. אני גם לא חושבת שנכון לעודד אותה לקנות רחב ולהסתיר. כמובן לא ללבוש צמוד או פתוח שלא צנוע. אבל אין לנערה או אישה בוגרת איך להסתיר את החזה. ה' ברא אותו שם. והוא לא יעלם. כן אפשר לומר לה כמו שכתבו שכולן בתהליך התפתחות ולכל אחת הקצב שלה ותכף יהיו עוד בנות וזה ירגיש לה פחות שונה.
עזרתן לי להסתכל על התופעה בצורה אחרת
תודה רבה!!
בתחילת הריון שלישי, הריון משמח מאוד או לפחות שמחתי מאוד שגיליתי אותו...
עכשיו עייפה, מבוחלת, חסרת סבלנות ועצבנית. הקושי הפיזי לא גדול כל כך, אבל אין לי כוח לכלום לכלום ובעיקר לא לילדים... אני מתפקדת במינימום האפשרי (והוא באמת מינימום, אין לאן לרדת יותר) ועדיין אין לי כוחות
מלא מחשבות של למה אני עושה את זה לעצמי, למה אני רוצה ילדים בכלל, ברמת המחשבות אובדניות לפעמים (לא מעשיות משום כיוון, זה רק ביטוי של קושי, אבל עדיין) וזה מקום שהייתי בו ולפני ההריון הרגשתי שכבר יצאתי משם.
אני לא יודעת אם זה באמת משהו שהוא רק קושי של התחלה והורמונים ובהמשך הכל יתאזן קצת, או שזה משהו רציני יותר שצריך איזשהו טיפול
כל מחשבה וטיפ יתקבלו בברכה🙏🏻
אני חושבת שההגדרה לא כל כך משנה ולא צריך להתמקד בה.
גם אם מדובר בתקופת התחלה קשוחה, כדאי להיעזר בכל דבר שיקל עליך לעבור אותה.
בין אם דיבור עם מטפלת שתעזור לך להבין מה בדיוק מפריע לך ואיך לצלוח את התקופה או עזרים חיצוניים כמו עזרה בבית, יותר יציאות התאווררות או כל מה שעושה לך טוב.
לא צריך להגיע להגדרה קלינית של דיכאון כדי להתחיל לעזור לעצמך ❤️
הייתי באסיפת הורים בגן (עירייה אחרי מעון) והתרשמתי לטובה ממש ב"ה
רשמנו גם לצהרון כי אני עובדת עד 16
הקטן ייכנס למעון לכיתת פעוטות כשהוא עדיין זוחל וכל כך כל כך כל כך קשה לי עם זה, הוא כל כך קטן של אמא עדין וחמוד ברמות, יל הוא יימצא את עצמי בכיתת פעוטות כשהשאר הולכים? הוא בן שנה וחודש
ויישן צהריים על מזרן כשבבית הוא עדיין בלול, הוא באמת תינוק עדיין ואני מרגישה כל כך לא בסדר, הוא לא יבין מזה כל ההמולה הזו ואיפה אמא שלו, קשה לי עם זה כל כךךךך
אשמח אם יש לכן משו מעודד או איזה תובנה אני עם דמעות.
ולגבי הצהרון - הלוואי ויכולתי לא לרשום, אני כל כך בדיעה שהילדים צריכים להיות כמה שיותר איתנו (להורים שיכולים כמובן), ה 4-7 הזה מעט מידיי בשבילי. ממש מעט
חייבת פיתרון אני בהריון בסיכון גבוהה.
בעת מאמץ יש דימום או ירידת מים.
אני עם הבן שלי בבית הוא בן שנה ו9, אני איתו בערך עד שעה 2 וחצי בצהריים כשהגדולים חוזרים מבית הספר.
כשהם חוזרים הם איתו ,כי בעלי במילואים נמצא רק שעה שעתיים בצהריים וממשיך למילואים ,אבל מסכנים אין להם ילדות הם שומרים עליו מתחילת הריון
בעלי אומר שהמילואים קריטיים לפרנסה (בבוקר הוא מורה ובצהריים במילואים עד הבוקר שלמחרת)
אני תוהה אם לשים את הבן במסגרת ובצהריים להמשיך עם השגרה שהילדים איתו? הם מסכנים אין מי שיכין להם אוכל או ישב איתם על שיעורי בית הם כל היום סביבו כמו אבא ואמא שלו .
מצד שני בעלי אומר שאי אפשר גם מסגרת לבן וגם שיעזוב את המילואים. מבחינה כלכלית
ילד בן שנה ו9 זה לא גיל שיכול להסתדר לבד...
אם את לא יכולה לקום מהמיטה זה בלתי אפשרי, מי יחליף לו? מי ישטוף לו ידיים? אם חלילה נופל וצקסל מכה, חייב להרים אותו לפעמים.... לא הבנתי איך את מסתדרת 6 שעות עם פעוט בלי לקום... או שזה עם לקום?
אני לא יכולה באמת לשכב בלי לקום. שוכבת בסלון כשהןא באיזור וקמה כשהוא מתרחק
אבל כאבי בטן אן רטיבות בהתאם
ברור לרשום אותו למסגרת ולעשות חושבים מחדש איך ממנים את הדבר הזה.
מה השאלה?
תשמרי על עצמך.
אני לא יכולה להרוס לילדים שלי את הילדות בגלל שאבא במילואים עד לא ידע
אומר להוציא כסף.
קודם כל בבוקר תכניסי, זה דבר ראשון.
בצהריים אפשר להביא עזרה בתשלום, אפשר לוותר על מילואים כרגע למרות המחיר הכלכלי, זה לא הזמן להתחשבן.
אני חושבת שיעזור קצת לשנות טרמינולוגיה.
מכמה חודשים שאת פחות מתפקדת, הילדות של הילדים לא נהרסת.
זה פשוט חשוב לפרופורציות וגם ליכולת למצוא פתרון בלי המצפון שגם ככה מרחף מלמעלה כל הזמן.
מעבר לזה, טכנית - זה לא הגיוני בעיניי שהילד יהיה איתך בבית כשאת בהריון בסיכון.
אבל באמת, ממה שאת מעלה כאן, נשמע שיש כאן הרבה מעבר.
את כבר תקופה מתמודדת עם הריון בסיכון, בעל במילואים, ניהול של הבית ונראה שדי לבד.
אני לא מכירה אתכם, לא את הדינמיקה שלכם, וממש נזהרת מלהגיד משהו כולל בלי להכיר.
אבל חושבת שבאמת באמת ההתחלה של הפתרון של רוב הקשיים שאת מעלה, הם באיזשהו תהליך זוגי שלכם מול עצמכם.
כי מה שאת מתארת, לא אמור להיות בעיה שלך לבד
במצב תקין, את מעלה את השאלות האלו בשיח עם בעלך ואתם מוצאים פתרון יחד, מתוך הנחה שההריון והבריאות שלך חשובים לשניכם.
האם זה המצב?
האם את יכולה להעלות קושי ותוכלו לחשוב על פתרון יחד?
האם יש מקום לדעתך ולמה שאת חושבת?
אתם מתמודדים מול האתגרים האלו יחד או שכל אחד מכם בנפרד מנהל את הקשיים והעומסים שלו?
כי יכול להיות שיש כאן מקום לאיזשהו תהליך עמוק יותר טוב. של בירור המקום שלך בזוגיות, חיזוק ביטחון שלך ושיפור הדינמיקה והתקשורת בין שניכם.
אני אישית חושבת שטיפול אישי לפעמים עדיף, במיוחד במצב כמו שתיארת שיש מתח וקצת חוסר אמון מול בן הזוג.
כי זה משקף יותר את המצב ואז גם ההערות וההצעות שלך במקום.
בעקבות המילואים הכל נתקע ואני באמת נאלצת להתמודד לבד
אין באמת זמן לשבת על דברים ביישוב דעת.
רק בשבת הוא נוכח וגם אז אסור לתכנן ולדבר חולין.
אין ספק, ואני כותבת את זה בצער רב, שהמילואים האלה הרסו הרבה בקשר שלנו ובתקשורת.
וכרגע אנחנו בתהליך של חיפוש מעון לקטן כי זה חובה , לגבי הצהריים או המשך מילואים זה גם בתהליך אבל פחות דחוף. כי היום כמעט סיכנתי את ההריון בגלל מאמץ עם הקטן שיהיה בריא
מילואים לא נועדו לצורך פרנסה.מילואים נועדו להגנת המדינה.ממה שאת כותבת בעלך עובד כמורה ובוחר לעשות מילואים לצורך השלמת הכנסה, גם תשלום על הימים וגם כסף שנכנס לפינוקים כמו כרטיס פייטר וכו...הוא יכול למצוא השלמת הכנסה אחרת שבה הוא עובד אחר הצבריים ובלילות נמצא איתך.זה יכול קצת להקל.
לגבי ארוחות לנשות מילואים- אני חושבת שזה ניתן לנשים שהבעלים מגוייסים באופן רצוף.ממש לא חוזרים הביתה.ולמען האמת- זה גם הגיוני.
תנסי אולי להביא נערה בתשלום שתוכל להיות קמת עם התינוק.
לק"י
בכל מקום זה אחרת.
אם יש אצלם התארגנות של ארוחות, יכול להיות שכן יבשלו להם. אבל לא הייתי בונה על זה באופן קבוע.
וכל הכנסה/עיסוק יש מטרה ויש אינטרס
גם להיות רופא- רוצים לחיות בהרגשה שאנחנו משמעותיים ומצילים חיים אבל בפועל גם הכסף מדבר לא פחות.. לא בטוחה שהיו הרבה רופאים אם היו מרוויחים כמו מורים, זו עבודה סזיפית ואינטנסיבית מאוד
שבעלך יחפש אפיקי פרנסה אחרים/ ירווח את המילואים
מה ז"א נחוץ לפרנסה? מה עשיתם עד לפני המילואים?
וגם - קראתי גם את השרשור השני. מחילה אבל לא הגיוני שהוא מרשה לעצמו לשלם על נהיגה באופנוע ואת מחפשת פתרונות כי אין פרנסה.
נשמע שבאמת יש פה עבודה זוגית לעשות. ולא רק. זו גם עבודה אישית שלך לראות את עצמך ולשים את עצמך במקום הראשון ולהנכיח את זה.
את בהריון בסיכון, אין שום שיקטל אחר בעיניי מלבד לעבור אותו בשלום ובמינימום מאמץ. תכתבי על דף מה הצרכים בעקבות המצב הרפואי שלך ותפעלי לשם כך. תהיי קצת יותר אקטיבית לגבי הצרכים שלך ואל תחפשי לקבל כל הזמן אישור ממנו וגם אל תתפקדי כי זה מה שיוצר את האפשרות של בעלך להפעיל שיקול דעת אם כן או לא. הוא לא יודע מה את עוברת עם כל הכבוד, הוא לא נוכח בכלל. את חיה את עצמך ואת השגרה שלך ואת הקשיים שלך. תדאגי לעצמך
זה כמובן נכתב מתוך כוונה טובה♥️
בכל מקרה, הוא לא יהיה נוכח במהלך הבוקר לעזור לך עם הקטן,כי הוא גם מורה... וואו וזה ממש קשוח שהוא בלילה במלואים עד הבוקר ואז הוא מלמד??
הייתי נותנת לו להמשיך מילואים- לצורך הפרנסה, כפי שציינת
ואת הילד מכניסה למשפחתון או מעון, כי את מסכנת את עצמך.
מותר לך לבשל? כלומר אם הקטן במעון, את נחה מבשלת משהו מפנק לילדים, ואז הם באים והם עם הקטן, אבל יש להם ארוחה חמה וטעימה של אמא, ותסבירי להם שזו תקופה ובע"ה זה יעבור ואז תפצי אותם על הימים הללו (למרות שכשיראו את התינוק זו הפיצוי והנחמה הכי גדולה שיש, בטוחה שיבינו שהיה שווה להתאמץ בשביל עוד אח)
אם בכל מקרה אסור לך גם לבשל- אז מיי מבשל? מה הם אוכלים לצהריים? יש לכם עמותות של עזרה במקרים כאלו?
לפעמים מפנקת ומזמינה להם המבורגר או פיצה. אבל קרהה3 או 4 פעמים לא יותר
הם מכינים לעצמם חביתה, מלוואח
למדו את העצמאיות הזו עוד מההריון של הקטן שגם הייתי בשמירת הריון אבל אז בעלי היה נוכח בלי מילואים אז הקושי לא הורגש. רק אם היה יוצא סתם לחברים פעם ב.. אז הם היו מכינים לעצמם, לא היה מצפון בתמונה כמו עכשו שזה אינטנסיבי ויום יומי
אבל שמעתי היום שיש עמותו שעוזרות לנשות מילואים ושולחים אוכל חם למשפחה. צריכה לברר לעומק כי זה בירוקרטיה נראה לי
במקרה של הריון בסיכון וכל הסיטואציה מסביב?
זכור לי שאין להם קריטריונים ספציפיים אם אני לא טועה, הם בעיקר שולחים כשיש צורך גדול.
אבל וואו מטורף שהם ככה עצמאיים זה לא סטנדרט....
ותשמרי על עצמך!
בתקופה הקרובה עד אחרי הלידה (והייתי ממשיכה את העזרה גם חודש- חודשיים אחרי הלידה)
לגבי אוכל- את יכולה להזמין מבשלת בתשלום שתבשל פעם בחודש ארוחות ותקפיא מנות ארוזות ככה שהם רק צריכים לחמם, את יכולה לפנות ליד עזרה ושולמית- יש להם מועדונית עם ארוחת צהריים ועזרה בש"ב, ולעזר מציון יש אופציה של שליחת ארוחות בתשלום סמלי.
לגבי השהיה עם הילד- את יכולה לשלוח למעון/משפחתון? את יכולה לפנות למחלקת רווחה אצלכם ולבדוק אם אפשר להכיר בכם לתקופה הקרובה וככה לקבל עזרה בשמירה על הפעוט ונראה לי גם בנקיון הבית.
חוץ מזה- זה ממש כיף לילדים להכין אוכל. תקני להם ספר מתכונים של ילדים ו'תרשי' להם להכין אוכל, זה חוויה בשבילם. אל תסתכלי על זה כאל מסכנים...
ש.ב. הם יכולים לשבת איתך, לא? אם את שוכבת על הספה הם באים לספה עם שולחן קטן מתקפל בסגנון הזה https://www.amazon.com/dp/B0BW5C8W4N?lv=shuf&language=he&channelId=500&plpRedirect=mhFallback&th=1 ועושים איתך שיעורים
אמרת לצוות את המצב? שישימו עין ויהיו סלחנים יותר
תחפשי מתנדבות שיהיו בבית/ יקחו את הילדים בצהריים אפילו רק יום-יומיים בשבוע זה ישנה את התחושה שלך.
איזה אזור את גרה?
ושיהיה בשעה טובה, ידיים מלאות בריאות ונחת 🩷🩷🩷
את צריכה לתת מקום לצורך שלך, לראות דבר ראשון את עצמך, בלי השלב הזה שאנחנו רואות את עצמנו, אי אפשר לצפות שמישהו אחר יראה אותנו.
את לא צריכה לקבל אישור שהמצב לא הגיוני מאף אחת (גם לא מרב כמו שכתבת שם)
את יודעת את זה.
במקרה כזה דבר ראשון הצרכים שלך מתמלאים, נקודה.
הילד למעון, עזרה בתשלום.
תשאירי לו את הדרכים למצוא פתרונות
אחרים כדי לפרנס, זאת לא האחריות שלך.
האחריות שלך היא לדאוג לשלום העובר ולשלומך, כל המשחק הזה של למתוח גבולות עד לקצה היכולת מסוכן מאוד עד מסכן חיים.
הוא יסתדר, גברים מוצאים פיתרון כשאין להם ברירה, כנראה שאת נותנת לו ברירה.
(לא בשיפוטיות גם אני כזאת וממש לומדת ועוברת עכשיו תהליך דומה)
כאן העבודה שלך - להגן על הגבולות שלך,
כי אף אחד לא יעשה את זה במקומך, גם לא בן זוג אוהב.
השאלה אם צהריים עזרה מהבעל זה גם משהו שאני צריכה לדרוש
כי פה אפשר להעזר לילדים וה' יודע מה ההשלכות בין בנפש, בין בדברים שהם בעצמם יצטרכו עזרה כמו שיעורי בית וכו
