פורום הריון ולידה (עמוד 33)

לוקח את הטלפון מהתיק- לא רואה
לוקח עוגיה, ועוד אחת ועוד מאיזה מקום מסתור- לא רואה
משחק במים, כל המטבח מים ושלוליות - התייאשתי להפסיק לו את זה
בקיצור, הילד חוגג לו...חחחחח

בן זקונים אזלו כוחות הגבולות שלי.

על מה אתן לא תעלימו עין לעולם? (חוץ מדבר סכנה שזה ברור)

אצל הגדולים למשל לא הרשיתי לגרור כיסאות בבית, זה משגע הרעש ושורט את הרצפה.
איתו- שיגרור, אספוג כל דבר רק שתהייה לו תעסוקה ויהיה שקט ורגוע.

רק חשוב לי לציין שהוא בסה''כ בן 3 ככה שהאצגר קטן משלך..

כשהוא עושה משהו שאני לא מסכימה ולמרות שהכי בעולם אין לי כח לריב איתו

אני לרוב מפעילה שיקול של 'כמה זמן ייקח לי לסדר או להחזיר את הגבול חזרה?'

למשל - לקח את הפלאפון ומשחק משחק,

אני יודעת שיהיה לי מאוד קשה ליצור את הגבול מחדש ולכן עם כל הקושי אני לוקחת את זה מייד.

הוא מבלגן את המטבח, משחק במים, מנסה לשטוף כלים וכדומה - לוקחת בחשבון שאצטרך בסה''כ להעביר דרימי ולקלח אותו ככה ששווה לי לספוג את זה

הוא מפזר כמה משחקים ביחד - לרוב זורמת כי בסה''כ אצטרך לעשות מיון בסיום

לגבי אוכל - עוגיות ממתקים מראש יש צנצנות על השיש וזה כבר מזמן לא מדבר אליו - אם רוצה להבטיח לו ממתק אני קונה אותו בפרי ולא בממתק.

לגרור כסאות? אצלי גוררים חופשי

בקיצור, חושבת על המחיר שאצטרך לשלם

משתנה בין הסיטואציות 

קורה שאני באופן נקודתי או בהחלטה אעלים עין מהתנהגות מסוימת כי היא פחות חשובה לי כרגע לריב איתה, אבל זה מבחירה או מהבנה שכרגע פחות שייך לריב על זה, אבל לא כי אין לי כוח להציב גבולות.

אני כן חושבת שכאמא לילדה שמינית יש דברים שאני זורמת איתם כי היום הם נראים לי פחות קריטיים מאשר בעבר

בוחרת מלחמות כל הזמן.

בגדול עוצרת אותה רק בדברים שהם נזק גדול או מסוכנים, ובדברים מאוד ספציפיים שאני מחליטה שעליהם אני עומדת(החלפת טיטול, מקלחות גם אם היא לא רוצה, לא להניק באמצע היום/במשחקיה וכאלה)

כל מה שסתם לא אידיאלי, לא שווה לי להגיע לעימותים ולטנטרומים.. בשביל מה

רוצה דוגמאות כדי להרגיש בחברה טובה?

-היא מאוהבת בלפזר את הקופסאות שימורים ולעשות מהן מגדלים וכו.. אני נשארת בסוף עם ים קופסאות שימורים מפוזרות במטבח, אבל שווה לי את זה

-לפעמים אני מרשה לה להמשיך "לשטוף ידיים" גם אם הידיים כבר נקיות לגמרי אבל נחמד לה לשחק בזרם

-לעשות בועות בכוס שלה

-להוציא בגדים רנדומליים מהמגירה ולהתאמן בלהתלבש-לא תמיד אני זורמת על זה כי אז חלק נכנס לכביסה שוב וזה באסה.. אבל לפעמים מחליקה

-להתפשט סתם ככה באמצע היום

-אתמול היא מצאה אבן דיי קטנה אבל לא פיצית כשהיינו בחוץ ושיחקה בלהטיח אותה לרצפה, בהתחלה ניסיתי לעצור אותה אבל מהר מאוד שחררתי כל עוד היא זורקת רק למטה ונזהרת על הרגליים

-לשחק בזבל באופן כללי.. נגיד עטיפות וכאלה, אם זה לא משהו שמלכלך מאוד(כמו הבקבוק גואש שהיא מצאה ליד הסניף אתמול🙄) או משהו מגעיל במיוחד(מקל של ארטיק🤢) אני משחררת בדכ

-שאריות אוכל מלא יודעת מתי שאני מגלה שהיא אוכלת, נגיד אם היא מוצאת בעגלה פתאום חתיכת פריכית, אני עושה כאילו לא ראיתי..

-לפעמים נותנת לה לשחק לי בטלפון/בפנס/להחזיק את הטלפון בשיחת וידיאו כי אין לי כח למלחמה

וזו רק דוגמית מהמתבגרת בת ה1.9 שלי שחושבת שהיא בת 3🤣

היא לא מבינה הסברים

ולא מבינה למה זה אסור

אז אני בוחרת על מה חשוב לי לא לוותר ואותו קובעת כחוק

אבל מבינה שהיא עוד לא בשלב של הבנה למה, ובהמשך כשהיא יותר תבין נוכל לקבוע יותר כללים וגם להקיש מדבר לדבר..

יש עוד דברים שאני לא מרשה ואפילו כועסת מאוד כשהיא עשתה- למשל כשהיא פיזרה לי שמרים+קינמון על כל השולחן. זה היה סיוט..

סתם אנקדוטה, לאחרונה הראיתי לה על כמה דברים שאסור לגעת כי זה חם(היא באה לידי על שרפרף כשבישלתי, בין הגז לקומקום...)

מאז כל פעם שאני אומרת לא לגעת(למשל בשבת על השלט של המאוורר שלא תכבה לנו אותו) היא משלימה אותי "חם!"🤣

כמו אילוף יותר אבל

לא כמו חינוך

ולכן אני בוחרת מה ממש אסור מבחינתי ושמה עליו גבול

אבל לא מנסה לדבר אל ההגיון שלה..

זה מה שניסיתי להגיד

חינוך מגיל 3.

מתחת גיל 3 זה יותר הרגלים או אילוף נקרא לזה. אבל הם לא בדיוק מחונכים...

גם עם ילדים גדולים

וגם עם מבוגרים 😉

התינוקת, למשל - לפעמים לוקחת חבילת מגבונים או טישו ושולפת אחד-אחד בשיטתיות. אז מצד אחד זה בזבוז משווע, אבל מצד שני זו אחלה תעסוקה...

עם הילדונת אני לגמרי בוחרת את המלחמות, כי איתה זה לא רק בכי אלא גם הרבצות אם משהו לא מוצא חן בעיניה... (אני עדיין מתלבטת, למשל, אם זה שאסרתי עליה לאכול את צמיד הסוכריות המלאות בצבעי מאכל שהביאה מיום הולדת בגן הייתה בחירה חכמה... בסוף הצלחתי להחביא את זה איפשהו, והבטחתי לה שנשאל את אבא כשיחזור אם אפשר לאכול את זה. בתקווה שהיא תירדם עד שיחזור...)

אבל מים וסבון, שהיא אוהבת מאוד לשחק בהם, אני לפעמים מעלימה עין (למרות שזה כן קצת גובל בסכנה - עלולים להחליק אחר כך באזור המשחק). ואם היא מפלחת ממתק אני גם לפעמים מעלימה עין (אף שאז הילדים האחרים מתעצבנים שלא קיבלו...)

לא חושבת שזה קשור לעייפות שצברתי עם הילדים (למשל - אם הם גוררים משהו אני לגמרי לא מאפשרת להם, כי זה סבל בשבילי), אלא פשוט לילדים ספציפיים...

תעשי כאילו לא ראית

אפשר לומר שזה חלק מהשיטת חינוך שלה והצליח לה בגדול

זאת האות כ' או ק' או לא משנה?

צריך להיות צליל בתחילת המילה או אפשר גם באמצע?

מה שעולה לי בנתיים:

כדורי שוקולד, 

כחול (סוכריית גומי כחולה או משהו כזה) 

כנף (עוגיות בצורת חיות עם צורה של ציפור או כנף ממש)

כריך

כתום (משהו בצבע כתום?)

קטיף (פירות יער, דובדנים, ענבים וכו)

קפה (אבל זה לא מתאים לילדים (-: )

קורנפלקס

קצפת

קרח

קרטיב

או גם וגם?

אוכל דווקא?

קשיות(אםשר את הקשיות עם האבקה או טרופית עם קש או סתם לחלק להם קשיות שיוכלו לשתות מכוס)

קרמל

קקאו

קלמר(קישוט לקלמר?)

קרטון

צ'יטוס כאפה

אם לא משהו אכיל- אפשר רעשן כזה של כף יד, כדורים 

קשיות

קלקר

קרטיב

קרלו

קנבס (יש קטנים במקסטוק וכאלה)

אמרתי לו שלא נראה לי שרוב הילדים בכיתה א אוהבים קממבר😝

הוא הציע גם קסדה(נגיד משחק, אולי פרס כיתתי הוא אמר)

משהו קל

קלמר כיתתי שאם חסר למישהו כלי כתיבה הוא יכול לקחת משם

חשבתי גם על קלפים.. אפשר למצוא בהכל בשקל אם זה בתקציב. אבל זה שווא, תופס?

אם הגננת זורמת אפשר לעשות פעילות עם קצף גילוח ולקרוא לזה קצפת.

מחברים כמה שולחנות ילגים יחד, עוטפים הכל בניילון היטב.

מנפחים כמה בלונים וקושרים.

מרססים קצף גילוח על הבלונים, ואפשר לפסל על זה בעזרת סכיני פלסטיק או משהו דומה למרית.

הילדים ממש נהנים מהתחושה. בידיים עם כל הקצף.

או להביא קשקשים המשחק...

או שתיה מתוקה בכוס עם קשית

קרם גוף לא עבד.

אחרי ההריון הם ממש התבהרו ונעלמו כמעט, בהריון השני הופיעו שוב כמעט מיד, אחריו כבר התבהרו אבל לא נעלמו, בהריון השלישי הופיעו שוב אבל לא כל כך אכפת לי מהם כבר מתרגלים

זהו בגדול.

אולי יש גם קרמים שעוזרים קצת.

לי בהריון הראשון היו המון סימני מתיחה ובבאים פחות.

לא הפריע לי, נשארתי מהממת גם ככה

לא היו באף הריון

לא עשיתי משהו בשביל זה

לא עשיתי שומדבר

היום אחרי לידה רביעית יש לי המון על הבטן והרגליים...

אז אם לאמא שלי אין, אני בכיוון טוב בעז"ה??

מה אעשה ולצערי ממש חשוב לי איך אני נראית ומבנה הגוף שלי?!

כל הדוף משתנה בהריון

ולא הכל חוזר לקדמותו

בטח בהריונות חוזרים

לעשות, יש כאלו שמרחו מלא שמנים וקרמים והיה להן מלא סימני מתיחה וכאלו שלא עשו כלום ולא היה כלום...

לי בראשונים כמעט ולא היה עד שהגיע הריון תאומות ומתח לי הגוף בצורה קטלנית.....

אני גאה בגוף שלי שזכה להרות וללדת 7 ילדים בליעה"ר.

ואני יודעת שלרוב זה מגיע בעסקת חבילה......

באמת! אבל הייתי מתמקדת במה שכן בשליטה שלך. סימני מתיחה זה פחות בשליטך, תזונה נכונה, כושר (כמובן רק אם מתאפשר רפואית לפי מצב ההריון) ודברים שעושים לך טוב (אישה שמחה ומאושרת זו אישה יפה).

מה שמעבר כמו ורידים, סימני מתיחה שינויים במבנה גוף שקורים במהלך ההריון וכו', לשחרר ולקבל באהבה.

כותבת את זה לך וגם כתזכורת לעצמי

את תהיי מהממת גם אם יהיו כמה פסים סגולים על הבטן (מה גם שהרבה פעמים הם מיטשטשים ואפילו נעלמים אחרי הלידה)

זה באמת לא בשליטתך, אז תשקיעי במה שכן בשליטתך (כמו למשל אהבה וקבלה עצמית)

שנית - רוצה להזכיר לך שהוא ממש קטנטן. יש סיכוי טוב שעם הדרכה נכונה וטיפול מתאים הוא יגדל לתפארת. וגם - הוא באמת קטן, והמניפולציות שלכאורה הוא עושה הן כלל לא במודע. הוא פשוט עושה מה שטוב לו, והוא עוד לא מסוגל לחשוב על האחרים ועל מה שטוב להם...

שלישית - כדאי לפעול בשני כיוונים: חיפוש הדרכת הורים בשבילכם ואבחון מקיף בשבילו. בשביל אבחון פנו לרופא הילדים, ותתארו לו בצורה מסודרת ובלי אמוציות את מה שאתם חווים איתו, והוא יפנה אתכם הלאה. בשביל הדרכת הורים בקשי פה המלצות לפי האזור שלכם. אפשר גם לחפש פסיכולוג ילדים, ולעשות אצלו במקביל גם את האבחון וגם את ההדרכה, כדי לחסוך בזמן. (אבל לא לוותר על אבחון מקיף בקופה)

ובינתיים - לנשום עמוק, להתפלל, ולנסות לזהות את הטריגרים שגורמים לו להתפרץ, ולהשתדל להימנע מהם ככל האפשר. ואם בעלך יותר מצליח איתו, אז לנסות שהוא יהיה כמה שיותר בבית.

וגם - אני יודעת שזה קשה - לשנות את הטרימינולוגיה: אני לא מגדלת פרא אדם, אלא אדם קטן עם קשיים/אתגרים. זה כבר קצת-קצת עוזר...

❤️

זה ממש קשוח!!!

אני יודעת כי מרגישה שכתבת אותי ביחס שלי לגדול שלי...

משתפת שהדבר שהכי עזר לנו זה

1. הדרכת הורים (לקח לי הרבה מאוד זמן להסכים, כי הרגשתי שאני באמת מגדלת אותו נכון וכמו שצריך ופשוט הוא הבעיה פה ולהדרכת הורים לא יהיה מה לחדש לי. ב"ה מצאנו מישהו שהתחברנו אליה מאוד והיא מחדשת לי הרבה

2.ספר בשם 'ילד פיצוץ' - לא יודעת אם יתאים לך, לי הוא היה הצלה.

בשניהם העיקרון הוא

1. ילד שמתנהג ככה כי יש לו קושי כלשהו, כמו קושי בראייה/ בלמידה וכד', שאלו קשיים מולדים ואני פה כדי לעזור לו להתגבר עליהם. ככה גם ההתנהגות - זה קושי מולד ואני פה כדי לעזור לו להתמודד עם זה. זה לא אישי מולי.

2. בהמשך ישיר ל1 - ברגע שברור לי שזה לא אישי מולי (או מולנו כהורים) אפשר לגשת לשלב הבא: האבחנה בין ילד תשומת לב לילד כח. נשמע מהתיאורים שלך (אני מרגישה אפס לידו) שהוא מתנהג כמו ילד כח, ילד שגורם להורים שלו להרגיש שהם מתחתיו והוא מעליהם. זה כמובן נושא ארוך והתמודדות מלאה ניואנסים אבל התכלס והמנטרה שהמנחת-הורים חוזרת עליה כל הזמן זה: להגיב תכלס, לפעול בלי רגש/אמוציות, לזכור שאנחנו באותו צד - הוא פשוט מגלה עכשיו קירות וגבולות וזה קשה לו. אז אני מבינה שקשה לו, אמפטית לתחושות - אבל בשום אופן לא לוקחת אישית ללב מה שהוא אומר

(שלא תחשבי לרגע שאני שם חח יש עוד דרך ארוכה. אבל יודעת לאן לשאוף)

בהצלחה רבה רבה רבה!!!

מאחלת לך שתגיעו לימים רגועים יותר ושיהיה לך כיף איתו - פתאום זה יבוא, את תראי ♥️♥️♥️

שום התנהגות חריגה לגיל 4

חוסר הקשבה

מתיחת גבולות

רצונות ובקשות

קלאסי ממש

התניות איומים וצעקות לרוב מעודדות את הילד לא לשתף פעולה

וככה נוצר מעגל שמחמיר את ההתנהגות של הילד

בעיניי הפתרון הוא למידה של ההורים להתנהלות אחרת

שתעזור לילד לשתף פעולה ולהפחית התנגדויות

יש אחות קטנה יש הריון נוסף הרבה דברים שמשפיעים גם על התנהלות שלך וגם על שלו מן הסתם. אבל אין פה שום הנהגות חריגה לגיל הזה. כן כדאי להתייעץ עם מדריכת הורים או אשת טיפול איך להתנהל מול הילד בלי איומים. יש ילדים שמושפעים מאיומים ויש כאלו שזה מחריף אצלם את ההתנגדות נשמע שככה זה אצל הילד שלך. בכל מקרה זאת לא דרך שכדאי להתנהל בה (גם נופלת בזה כמובן מידי פעם)

באופן כללי לגיל הזה

אבל כן יש פה עניין של לקחת הנחיית הורים

בכל מקרה כזה להשתמש ביד שמאל דוחה ומיד יד ימין מקרבת, כלומר להציב גבולות מולו לצאת מהסיטואציה ולתת לו אהבה חיבוק ומילים של אמונה בו

וזה תהליך ארוך אבל בעיקר העבודה של ההורים מול הילד. זה מזכיר מצב שבו הילד מחפש תשומת לב מכם באופן שלילי, ולא מבחירה מודעת!

קודם כל, מגיע לך חיבוק כי נשמע שההתמודדות איתו לא קלה וכבר הגעת לקצה... וגם אני לפעמים מגיעה לקצה עם הבן שלי וכל הסבלנות שלי נגמרת.

אבל מהתיאור שלך, אני קוראת ילד קטן שבתוך כדור שלג גדול של איבוד שליטה, שלך ושלו. 

והוא לא נשמע לי פרא אדם בכלל, רק ילד שצריך הכוונה. מצטרפת לכל הממליצות על הדרכת הורים, גם אנחנו הלכנו ובעיני זה מתנה שהורה יכול לתת לעצמו ולילד שלו.

לכל ילד יש צורך בשליטה בחיים שלו, וזה דבר טוב ומבורך. יש ילדים שהצורך הזה שלהם יותר גדול או לחילופין לא מקבל מענה ואז מתחילים מאבקי כח.

הייתי בוחרת את המלחמות איתו בפינצטה, לא מתעקשת איתו, נותנת לו המון בחירה וגם מה שאני מתעקשת אז חושבת טוב טוב איך אני יכולה לעמוד במילה שלי, שימוש בכח פיזי הוא תמיד פחות מומלץ ואצלך את אומרת שגם לא יעיל, אז בואי תמצאי את הדרכים האחרות. למשל בדוגמא עם הספר, נניח עכשיו הגבול שאת לא מוכנה להתפשר עליו זה שעכשיו הולכים לישון, אז קודם כל אל תציבי את המאבק כבחירה לגיטימית (או שאתה סוגר את הספר והולך לישון או שאני לוקחת את הספר/מכבה את האור) אלא פשוט תגידי לו מה את מצפה ממנו "עכשיו סוגרים את הספר והולכים לישון" (עדיף גם עם הכנה מראש, עוד חמש דקות סוגרים את הספר והולכים לישון) ואם הוא לא עושה את זה את פשוט מודיעה לו שאת מכבה את האור. אבל תמיד כדאי לחשוב אם זה שווה מאבק כח או שאולי את כן יכולה לתת פה בחירה מסויימת (אתה רוצה לקרוא עכשיו עוד קצת ואז לסגור או שאתה רוצה שאני אשיר לך שיר?)

לגבי הפתקי נחת, נראה לי דחוף לעשות הפרדה. ילד שמציק לאחותו צריך לעבוד על זה, אבל זה לא סותר שאם הוא התלבש לבד או שטף כלים אפשר להחמיא לו על זה. כמובן שאת לא צריכה לכתוב לו פתקי נחת ולעודד התנהגויות שאת לא מעוניינת בהן (כמו שטיפת כלים או לישון לבד) אבל למה לא לחפש דברים טובים שהוא עושה ומצליח ולפרגן עליהם? אז מה אם יש דברים אחרים גדולים יותר שהוא מאוד מתקשה בהם?

למשל נניח שעשיתי פרוייקט מושלם בעבודה אבל הייתי היום אמא על הפנים וצעקתי סתם על הילדים או התנהגתי באגרסיביות. לא מגיע לי שהבוס יפרגן על הפרוייקט? זה שלי, זה משהו שעשיתי, השקעתי והצלחתי. אין לזה קשר לכישלון בתחום אחר בחיים שלי.

שהוא צריך לעמוד בהן.

תגידי לו שאם הוא הולך עכשיו לישון יפה, או מתגבר ולא דוחף את הקטנה וכו', הוא יקבל פתק.

ואז לכתוב משהו בסגנון אתמול *** הלך לישון ממש יפה! אפילו שרצה להמשיך לקרוא הוא התגבר וסגר את הספר וכן הלאה. לחזק אותו במקומות שקשים לו

(איקס הלך לישון יפה, איקסית שיתפה פעולה בסירוק כינים..)

ולרוב זה חוזר על עצמו עם אותו ילד במשך תקופה

1- נשמע שגם את במקום עמוס. ילדים קוראים אותנו מהר מאוד, זה בטוח משפיע על כל הדינמיקה בבית... את יכולה להחליט שלכמה ימים את משחררת את ההתנהגות שלו דואגת לעצמך. אוכל, שתייה, שינה, אוורור לנפש... מה שצריך שיהיה לך כוח להכיל מישהו אחר

2. קשור לנקודה הקודמת: אצל ילדים קטנים תפיסת הזמן שונה. ברגע שתגיעי להחלטה מה יעשה טוב לכם וילד, אל תפחדי "להתחיל מחדש". ממש למחוק כל מה שהיה, אפשר גם להגיד לו שאתם מתחילים תכנית כוכבים חדשה, תשימו לו מדבקה כל יום או לא משנה מה, העיקר להעביר את המסר שמתחילים משהו חדש - יש סיכוי שהוא יתיישר מהר מאוד והכל ישתנה

הילדים פחות מקובעים להרגלים מאיתנו, לטוב ולרע 😉

נראה שאת ממש מוצפת

דבר שני, לצאת עם יותר מ2 ילדים קטנים זה מאתגר ואני לא בטוחה שהייתי עושה את זה לבד, קל וחומר בהריון

בנוסף,  ילדים רוצים לעשות נחת להורים שלהם, רוצים תשומת לב חיובית ורוצים להרגיש מוצלחים.  כמונו, רק בקטן

לדעתי מאבקי כח זו לא שיטה. מה כן? יחס חיובי וגבולות

נראה שאת מדי אמוציונלית סביב זה ולכן גם הולך לי עקום

מה הבעיה לתת לילד פתק נחת? זו עבודה של ראיית הטוב שככ קשה לך כרגע כי את בלופ מולו

אז בתור המבוגר האחראי, תפקידך לעצור ולעשות חשיבה מחודשת על ההתנהלות מולו. אני מאמינה שעם ילדים, וגם עם מבוגרים לרוב, טוב מביא עוד טוב. צריך פשוט למצוא את הדרך להגיע אחיו, שלא כוללת תשומת לב שלילית ואני מאמינה שזה עובר דרך יחס חיובי, ראיית הטוב, יחס תשומת לב ואהבה, וחמלה

הוא ממש קטן .

זה יותר עבודה שלך פה

תבחרי את המאבקים, ותראי אותו בעין טובה

אם צריך אפשר ללכת לטיםול רגשי סביב העניין וההתודדות מולו אפילו הדרכת הורים

הכוונה שלא מכירים בכלל בעבודה שלך במשרד החינוך ?

מבחינת קביעות לא חושבת שזה נורא כי ברוב המקומות בארץ מחפשים מורים (אלא אם כן את גרה באזור שרובו דתי ומחפשת מקום עבודה מאוד ספציפי כמו אולפנה למשל ..) מבחינת ותק זה כן חבל אם השנה לא מוכרת לך לותק אבל שווה לך לבדוק אם אכן כך כי אני יודעת שאפילו עבודה בתור סייעת בתנאים מסוימים יכולה להחשב לותק ..

גם כשאת בתקן של מילוי מקום(אבל קבוע לא יומי) זה נצבר לותק אם זה מספיק זמן וגם מספיק שעות וגם מבחינת סטאז אין בעיה

בעיניי יותר קריטי הותק לשכר ולפז''נ (אם את באופק חדש).

אם אני לא טועה, לשכר כמעט הכל נחשב, ולפז''נ צריך לפחות 6 חודשי עבודה.

שני הנ''ל משפיעים מאוד מאוד על המשכורת לאורך שנים קדימה, ואל תוותרי עליהם.

קביעות עוזרת כדי שלא יפטרו אותך, ולקבל הטבות ספציפיות (כמו מימון שכ''ל). אם את מורה טובה, אז לרוב תמצאי עבודה בקלות גם בלעדיה ולא נורא אם תחכי איתה שנה.

אני אנסה להסביר-

גם אם נתקעת בגלל הקביעות נגיד בשנה של עבודה בבי''ס שלא רצית, זאת שנה באסה, אבל בזה זה נגמר.

אם השנה לא נחשבת לך לשכר- יורד לך 2 אחוז מהמשכורתכל זמן שתמשיכי להיות מורה .

ועוד דחייה בעלייה בדרגה (ששווה בערך 4 אחוז בשנה)- גם, לכל תקופת העבודה שלך. (ככה זה באופק. לא מכירה איך זה בעוז לתמורה).

לכן זה קריטי ממש.

לא ידעתי.

באופק זה ממש קריטי.

בעוז לתמורה אפשר לצבור כל שנה גמול ששווה 1.2% תוספת למשכורת, וצריך בשביל זה 112 שעות השתלמות. שעות עודפות נצברות לגמולים הבאים. ואפשר לקבל סהכ עד 19 גמולים.

באופן תיאורתי, אם מקפידים לעשות כל שנה גמול, אחרי 19 שנה מגיעים למקסימום. אולי אפילו קצת פחות כי בשבתון אפשר לעשות יותר מגמול אחד

בדרך כלל זה מעקב גדילה להתפתחות אצל אחות, ויכול להיות גם רופא התפתחות.

אין חיסון בגיל הזה, אלא אם אתם צריכים להשלים חיסון.

אורך, משקל, הקף ראש

ובדיקת התפתחות- שהוא עושה מה שמצופה לגיל.

זה אי אחסון

ואנחנו רוצים לחתוך את האי עצמו ולא את השיש.. 

רק את האי

והשאלה אם זה אפשרי וכמה העלות משתלמת 

חיתוך כזה או אחר תלוי כמובן בחומר, במבנה הקיים ובזה הרצוי מבחינתכם. להסדיר מחדש רגליים, דפנות, אי אפשר לדעת בלי לראות.   

להשקיע בזה.

נראה שאין מנוס מלקחת איש מקצוע ולבקש הצעת מחיר.

אם אתם מרוצים מהמטבח אולי לחזור למי שייצר אותו?

אם לא אז נגר פרטי.

אם זה כלכלי או לא, רק אתם תוכלו להחליט. יש אנשים שהשינוי לא יהיה 'שווה' בשבילם אפילו 100 ש"ח ויש כאלה שישקיעו גם יותר מ 10,000. תלוי כמה אתם רוצים שזה יקרה... 

מבחינת הצוות הן מקבלות אותו שכר כמו בגיל הקטן למה שאצלן ינוחו פחות..

ובתכלס ההורים נדפקים מזה כולם.

אם יש מסה של הורים שמבקשת יחד יש סיכוי לשינוי

(שמעתי על מעון שפתח קבוצת בוגרים שנתיים וחצי פלוס בלי שינה בכלל בגלל לחץ של הורים)

אמא אחת- כמו שקרה, טבעי ונורמלי, יצפצפו עליה

(צריך פניה מרוכזת ומעקב של כמה הורים לבדוק שמיושם)

כשפונים קבוצתית זה גם לא יגרום שישנאו את הילד שלך או אותך

ויהיה יפה גם לצ'פר בהתחלה את הצוות..

לא הבנתי מה הבעיה..

אבל מה שהפותחת כותבת שהם ישנים עד מאוחר ממש כמעט 3

זה לא אמור להיות ככה

זה ממש בעייתי

אני אם אני זוכרת נכון זה צריך להיות עד 14:30

אבל השאלה מתי עלו לישון..

ובקבוצת הבוגרים אפשר גם להתחלף וכל אחת יוצאת להפסקה שלה

היא לא רגל על רגל

מנקים, מסדרים,

ועושים מלא דברים לטובת הילדים..

אז הילד נרדם ב9 בערב

לא קריטי

וגם שלי היו ככה

עוד קצת זמן איתם. הכל טוב. 

אני העדפתי לשחרר ולא ליצור מתח ביני לבין הצוות המטפל. מלכתחילה לא הייתי מנסה בכלל להשכיב לפני תשע-תשע וחצי ולפעמים אפילו עשר.

הבת שלי הייתה נרדמת ב"ה בקלות, כי זה באמת היה תואם לעייפות שלה.

מכירה אמהות שלקּו קבוע מוקדם יותר בגלל הבעיה הזו אבל זה כמובן רלוֹנטי רק למי שלא עובדת עד מאוחר.

אישית גם בימים שהייתי בבית לא עשיתי את זה ג'י השעות בצהריים היו לי יותר חשובות 

אבל לגבי ההשכבה המוקדמת- הגיוני לי מאוד, בסוף לרוב הילדים לוקח המון זמן להירדם, והמטפלת רוצה שבזמן של השינה הם באמת ישנו את רובו ולא ששעה שעה וחצי מתוכו היא תהיה עסוקה בלהרדים אותם.

מהניסיון (המועט) שלי כמטפלת ההפסקה הזאת קריטית למטפלות וזה משהו שהורים לא קולטים בכלל! עזבי את זה שהיא צריכה לנוח אחרי 4 שעות של טיפול בילדים (ובגיל הזה זה 11 ילדים בקבוצה) ולפני עוד שעתיים כדי שיהיה לה כוח לדאוג להם, יש לה גם המון משימות שהיא צריכה לעשות וזה הזמן היחיד שלה לעשות אותן. יצא לי המון ימים שלא נחתי דקה בהפסקת צהריים של שעתיים כי היו משימות מפה ועד להודעה חדשה, ואפילו ימים שהייתי צריכה להישאר עוד אחרי סוף יום כדי לגמור אותן (על חשבון הזמן הפרטי שלי. לא משלמים לי על זה)

לא אמרתי שהילדים לא ישנו, כולה אמרתי שזה מעצבן שהם נותנות להם לישון מעבר לשעות שכתוב בלוז המסודר של המעון,ומעבר למה שמנהלת המעון קבעה וזה על חשבוננו.

לא אמרתי שהם לא צריכות לנוח, הן בנות אדם, אבל שעתיים מנוחה זה לגמרי מספיק, הן לא צריכות לתת לילדים לישון מעבר לשעות כי זה נוח להן השקט ובסוף ההורים נדפקים שהילדים הולכים לישון נורא מאוחר.

ממש לא בסדר

אפשר לנסות לכתוב משהו. (לפעמים יש לזה יותר תוקף) וממש לעקוב כמה ימים. 

אצלינו ישנים מ12:45 עד 15:00 שזה בעיקרון נשמע לי פחות טוב מ12 עד 14:00 שזה מה שאמור להיות אצליכם. אבל 11:45 עד 15 זה ממש מוגזם

מה לעשות עם הסיטואציה? האמת שאני לא יודעת

בהצלחה רבה!!

גם אצלנו היה ככה

הילדון לא היה נרדם לי עד עשר אחת עשרה בלילה

דיברתי עם המנהלת של המעון ולא עזר כלום

אמרתי לה שנגיד שאני מסתדרת עם זה שאין לי ערב פנוי ואין לי שניה שקט לעצמי

אבל הילד לא התעורר לי בבוקר...

בקושי הצלחתי לגרד אותו מהמיטה בשמונה בבוקר

לא עזר

לדעתי זה החיסרון הכי גדול של מעונות לילדים בוגרים.

הבן שלי אחרי המעון עלה לגן קהילה בלי שינה בכלל 

פשוט ברכה. תיפקד כל היום בכייף ובשמחה

נרדם בשמונה שמונה וחצי עד הבוקר וקם עליז ומאושר בשש וחצי.

הפער היה פשוט מדהים.

אין מצב!!!!
אם זה תמת ארוחת הצהריים מוגשת ב11:30 עד שאוכלים, שוטפים ידיים וכו...
הגיוני ששמים אותם ישר למזרון שלא יסתובבו.
שלוש- ממש מאוחר להעיר...שתיים וחצי הגיוני.
אני כשיכולה מביאה את בני בשתיים והמטפלת מוציאה לי אותו.
וביננו, עדיין השינה שלו בלילה מעפנה.
זה גיל כזה שלא רוצים לישון

היו שונצים שעה וחצי וישנים ב19.00

לא נראה לי שזה הגיל בהכרח, אורך השינה משפיע על העירנות בערב

נראה לי הילדים שלך היו משהנו מיוחד...
רוב הילדים לפי מה שאני רואה אצלי ושכנות וכו , גם מהמעון.
קמים בשתיים וחצי ואין מצב שבשבע ירדמו. חלום של כל אמא.
כיף לך!

שזה גזרת הגורל

תמיד היה לי את התינוק התורן

שנשאר ער אפילו עד 10 בשלב הזה

לא תמיד זה פשוט

במיוחד אם צריך או רוצים לצאת

אבל זאת תקופה

לפעמים הייתי מנצלת את זה

לזמן איכות עם הילד

לפעמים הוא פשוט היה יושב איתי עם הנס קפה

ולפעמים היה מתעסק לבד

הבנתי שאני לא יכולה להילחם בזה

ושיחררתי

אצלי היתה ערה עד 12 בלילה!!!!

לא מצלייה להרדם. עומדת בלול ומקפצת לה בעירנות...

ברור שבבוקר עייפה וקשה לה לקום..

מעגל מעצבן שכזה.

אחכ מרוב הרגלי שינה גרועים בתחילת הגן זה גם ככה. לוקח זמן להתאפס

אמהות עם ילדון שישן צהריים ונרדם מאוחר,

מה אתן עושות עם הילד עד שהוא מתעייף?

משכיבות אותו מוקדם, ולוקח לו זמן להירדם? או שמראש משכיבות מאוחר יותר?

מה עושים אם יש אחים גדולים שלא ישנים צהריים, ולא ירצו לישון אם האח הקטן עוד לא הולך לישון?

אני משכיבה שלושה ילדים בני שנתיים, ארבע ושש.

יושבת לידם עד שנרדמים.

הקטן ישן במעון, ולוקח לו זמן עד שהוא נרדם. ויוצא שאני יושבת לידם המון זמן, וזה לוקח לי את כל הערב.

אם אני אשאיר את הקטן לבד, אחרי שהגדולים נרדמו, הוא לא יהיה רגוע. (הוא לא יכול לצאת לבד מהמיטה.)

אם אני מראש אשכיב אותו יותר מאוחר, אני אצטרך מישהו שיעסיק אותו בזמן שאני משכיבה את הגדולים, ויכול להיות שהגדולים לא ילכו לישון יפה כשהם יודעים שהקטן עוד לא הולך לישון.

אני יכולה להיות בעצמי עם הקטן, ולתת לגדולים להירדם לבד, אבל אז הם יכולים לקום כל רגע ולבוא לשחק עם הקטן בסלון.

יש רעיון אחר מה אפשר לעשות?

ואחרי שהגדולים נרדמים להוציא את הקטן שישחק עוד בסלון עד שיתעייף..

קשה ומתסכל מאד להרדים ילד שלא עייף...

פשוט לוקח לו זמן להירדם, ולפעמים הוא חופר לי.

אם אני יוצא אותו מהמיטה, זה לא יעיר אותו עוד יותר? אני חוששת שאחרי כך יהיה לי יותר קשה להשכיב אותו.

ואני לא יודעת אם הוא יעסיק את עצמו לבד, או שאני אצטרך להעסיק אותו.

או שהוא ישחק עם הגדולה, ואז זה יכול לגרום לה לא להכנס למקלחת ולהתארגן לשינה.

בקיצור, לא יודעת אם זה יעזור לי.

נראה לי אני פשוט צריכה לקחת בחשבון הרבה זמן לשבת לידם בהרדמות.

ואחרי שכתבתי את ההודעה הקודמת, הוא התחיל לצאת לבד מהמיטה.

עדיין לא כשהוא מתעורר בבוקר או בלילה, וגם לא כשאני משכיבה אותו. אבל בזמן שסיפרתי סיפור לגדולים הוא התחיל להכנס ולצאת לבד מהמיטה.

לפעמים ההפסקה הזאת מההשכבה (משהו כמו חצי שעה) ממש עזרה ואחר כך כשהשכבתי אותו שוב הוא נרדם ממש מהר.

לדעתי כדאי ללכת להיבדק.

לא נשמע תקין

הגיוני שיש בצקת אבל לא עד כדי כך.

אולי צריך לגבס מחדש וכו

מצטרפת להמלצה להיבדק בהקדם

ובינתיים תרימי רגליים בשכיבה

כששברתי את הרגל אכן אצבעות הרגליים היו סגלגלות אם לא הרמתי את הרגל.

אצלי זה היה תקין לחלוטין.

לא זוכרת שהיה נפוח באופן יוצא דופן, כן רגיש למגע.

אבל הלכתי ממש הרבה עם הקביים והיה בסדר,

ולא יודעת מה זה עצם המסרק.

פשוט זה קרה אני חושבת כי הרגל הייתה הרבה למטה

אתמול ישבנו ליד שולחן וישבתי רגיל

אחרי כמה דקות הרגשתי שאם לא ארים אותה היא תתפוצץ חחח

לא יודעת להגיד בקשר לזה.

אבל כן רוצה להגיד שיש דבר כזה גבס עמיד למים.

זה לא אפשרי בכל שבר

אבל כשזה אפשרי להחליף - זה שיפור משמעותי.

גם אפשר להתקלח איתו בלי בעיה, וגם הוא הרבה הרבה יותר קל.

אז אם את הולכת לביקורת על הרגל, ממליצה לבדוק לגבי האופציה הזו

ולפעמים אפשר לעשות את זה רק בפרטי

מגיעים עד הבית להחליף

שווה כל שקל

ממש ממליצה ללכת למישהו ממש טוב כדי לוודא שאת מקבלת את הטיפול המיטבי (מישהו שאני מכירה שבר לאחרונה עצם, אני חושבת שאותה עצם כמו שלך והוא עבר ניתוח כדי לוודא שההחלמה מיטבית).

אפשר להתקשר לארגון של בני פישר או של הקבוצה פירר כדי לקבל המלצה על רופא טוב. מוזמנת לכתיב לי בפרטי אם תרצי פרטים נוספים או המלצות. 

לי עשו את הגבס בטרם שהבנתי שהם לא מי יודע מה

אחרי כמה ימים הייתי אצל רופא שהחליף למגף ובסוף בכלל שלח למומחה דרך שר"פ עם CT וכו' כי חשד שאצטרך ניתוח ( ב"ה לא היה צורך ) 

היום ביקורת במוקד… נראה מה יגידו

האם יש לי נסיון רע מאוד עם אורתופדים  פעם אחרונה ששברתי את היד היה בגן חוסה ונשארתי עם יד עקומה למרות שראינו אורתופדים

באה לפרטי

תנסי ללכת למומחה בבית חולים דרך שר"פ.

יש כאלה שמתמחים רק כף רגל וכו' 

לכם ביטוח בריאות פרטי, שווה לבדוק אפשרות דרכו.

ואם יש לך ביטוח בריאות משלים של הקופה, יכול להיות שגם יש לך אפשרות לבחור את הרופא שתלכי אליו ולא סתם במוקד.

מניסיון בכל מיני מקרים, היה לנו נוח יותר ללכת לפרטי

מכל מיני בחינות

חיבוק גדול גדול אהובה

שה' ישלח לך כוחות ובהירות

ואם יש לך איך לפנק את עצמך בינתיים- תעשי את זה

איזה קשה!!

זה פשוט מטורף מסירות הנפש על המצוה הזאת...

ואת בכלל גם עם מסירות הנפש על המילואים ישר לגן עדן...!

בע"ה רק טוב!

אני רק חיבוק!

מוכר לי מאוד הגוף החי בסרט הזה 😠😵‍💫🫣😅 מה קורה איתך חבוב? תהיה סגור אם זה מחזור או לא ובבקשה לתקתק עניינים כי אין לי את כל הזמן! 

אני לא יודעת אם מה שאכתוב פה נכון לך כרגע, קחי רק אם מתאים לך:

כשאת לוקחת את זה למקום של חיבור לנפש ותת מודע, זה עלול להגיע למקומות של הלקאה עצמית (אני לא מספיק אוהבת את בעלי, אני לא אישה מספיק טובה...)

לא בטוח שזה מה שטוב ומקדם אותך עכשיו.

לפעמים הגוף הוא פשוט פיזי. אם נפל על מישהו חפץ כבד והוא שבר רגל זה לא בגלל התת מודע שלו, זה לגמרי פיזי - יש גבול לעומס שהעצם יכולה לשאת, גם אם המצב הנפשי מושלם.

גם מערכת הרביה היא מערכת פיזית. נכון, היא מושפעת מהרגש והרבה פעמים יש קשר, אבל בסוף בסוף - היא מושפעת קודם כל מהנתונים הביולוגיים, ובכלל לא בטוח שאם הזוגיות שלכם היתה מושלמת לא היית מדממת עכשיו.

זה לדבר הרבה ולעשות מעט

זה לתכנן דברים עם יכולת יישום נמוכה

זה לסכם דברים להבטיח הבטחות ולרוב לא לקיים

לא מרוע לא בכוונה רעה אלא מחוסר יכולת 

בתור משימתית בעצמי - זה גם חסרון

הרצון שהכל יהיה מתוקתק שמשפיע על החיים האישיים והזוגיים, לדעתי הוא לא כזה נכון

האמת שגם בעלי כמו בעלך קצת,  ותאמיני לו כשהוא אומר שהמטרה שווה את המאמץ

ומה הכוונה?

את לא משחררת אחותי אז אין לו סיבה לקחת מושכות.

כשהמטרה שווה לו את המאמץ הוא יעשה

כרגע מסתבר שאין לו מטרה כזו, כי את עושה הכל בעצמך בזמן שאת רוצה וקואה לנכון וחושבת שצריך

כשתהיי בעז"ה בהריון ה" חייבת" שבך תנוח והוא יצטרך לעשות במקומך בדרך שלו

ולשחרר אומר שגם אם דברים לא ייעשו, זה שווה את התחושה שלא הכל עלייך ויש על מי להישען

שמותר לך לנוח ולא לעשות

שיש מישו אחר שיעשה

שאת לא כבולה להרגלים ולקווים האדומים שיש לך בראש. זה תחושה של חופש בקטע טוב וזה מפחית עימותים זוגיים

איזה כיף זה להגיע הביתה, לראות שלא הכל מטופטפ ולהחליט פשוט לנוח ולהנמח את ה"חייבת" בצד ולראות שכלום לא קרה מעבר לזה שנחת ויש לך כח והעולם לא התהפך

ברור שמשימתיות היא גם חיסרון ויש דברים שאני לומדת מהקצב שלו ושמחה בהם.

ברור גם שאני צריכה ללמוד לשחרר. לא חדש לי.

אבל, לא חושבת שכרגע הנקודה היא שהוא לא עושה כי אני לא משחררת.

אני כרגע עושה יותר בבית כי אני מודעת לעומס שלו וכרגע אני טכנית פנויה יותר, אז רוצה להוריד ממנו.

ואני רואה שגם דברים שהם לגמרי לגמרי שלו ואני לא אעשה לעולם, לא קורים במשך ימים (היוש לזבל שעדיין מחכה, לתיקון שלא נעשה כבר שבועות, לבגדים משבת שעברה שעוד מונחים באמצע הסלון, לתיקים מהטיול שלו בתחילת השבוע...)

הלוואי שאגיע למצב שאני פשוט לא רואה את זה.

אבל כרגע המצב הוא שאני רואה. זה מציק לי. ואני משתדלת לשתוק. או לבקש בעדינות שיגיע לזה. הוא אומר שיעשה. עובר יום ועוד יום ועוד יום והוא לא עושה.

ובלב התסכול נצבר.

מרגישה שעושה בפער הרבה יותר בבית, למרות שאני העמוסה מבין שנינו. ( אבל חשוב לציין בעלת הציפיות הגבוהות והסטנדרטים הלא מתפשרים, לצערי!)

מה שכן למדתי לשחרר לו תפקידים שהם שלו! ז.א שיעשו כמו שנכון בעינייו,ֶ לא תמיד זה קל אבל שווה!!

וגם הם תחומים בזמן, אני יוצאת מהבית חמישי מוקדם בבוקר וחוזרת בערב.. בזמן הזה תמצא שעה לעשות טיגונים לשבת ולשטוף את הבית.. (באופן קבוע בדר"כ). זה לא יהיה השטיפה שאת אוהבת, אבל שווה🤪😜🫂 

בגדול אין לי כ"כ את הקטע שדברים צריכים להיות כמו שאני רוצה.

אבל הקטע של מתי לעשות הוא מה שמשגע אותי, וכ"כ הרבה פעמים הכרזנו על לו"ז - הפעם ניקיון בחמישי בערב / היום אני אעשה X - וזה פשוט לא קורה...

אבל בתור התחלה אפשר לקרוא בגוגל על המאפיינים ולראות אם הם קשורים אליו. ואחר כך ללכת לרופא משפחה.

יש טיפולים תרופתיים שמחייבים מרשם, אבל למיטב ידיעתי יש גם טיפולים "התנהגותיים" (אם אפשר לקרוא לזה כך), ואותם מן הסתם אפשר לעשות גם בלי אבחון מלא. אולי בנות פה ידעו לפרט יותר מניסיון אישי.

לי קפץ ישר עניין הקשב

אבל

אני לא חושבת שאפשר לשנות הרבה

בעיית קשב גורמת לבנאדם להתמקד במה שהוא חזק ובמה שהוא מאד רוצה

גם לבעלי יש בעיית קשב

אבל הוא עושה המון בבית

כי זה חשוב לו

כי הוא חזק בזה

מי שהיה חלש בזה עד עכשיו

לא ממש יכול להשתנות

גם לא עם תרופה

ברגע שאדם מודע לזה שיש לו קושי, הוא כבר ישים לב לדברים שעלולים להקשות עליו בהתנהלות בחיים, ויפעל לשפר את זה.

אבל באמת לא בטוח... צריך לנסות...

בעלי השתנה בזה ועושה הרבה יותר ממה שידע או יכל או חשב בכלל. פשוט החיים מתקדמים והעומס מצטבר ואתה מוצא דרכים להתמודד עם מה שיש לך.

פה אין לו צורך עדיין להתמודד עם עוד ילד אז זה עוד לא קורה. 

שהוא הציב/לקח לעצמו.

אם את באה ועושה את זה בסוף

אז זה נקרא שלא שיחחרת שליטה וזה תמיד יחזור אליך כמו בומרנג

יש דברים שהם לגמרי שלו ואני לא אעשה בחיים.

יש דברים שאחרי זמן מסוים אני מתייאשת ואעשה.

כלים שעמדו בכיור 3 ימים, בסוף שטפתי.

כביסה שחיכתה לקיפול כמה שבועות, היה יום שהחלטתי לקפל.

יש רגעים שאני אומרת לעצמי שיהיה לי יותר טוב שהמשימה תיעשה מאשר שהוא זה שיעשה אותה.

הבעיה שלי היא בעיקר באיך שזה גורם לי להרגיש.

והוא רגיש מאוד וקולט את האכזבה שלי.

אבל פה הנושא שאני מכוונת אליו הוא מה הוא חושב שיקרה כשהוא יהיה חייב לעשות יותר? כי כרגע הוא עמוס ומוצף ממש (לדבריו) אז למה הוא חושב שהוא יצליח לעשות יותר?

מקווה להצליח יותר

כי חשוב לו ילד נוסף

יש הרבה אנשים שחושבים שהם יצליחו למרות שהם חשבו ככה הרבה פעמים ולא הצליחו

זה אופי

זה לא בכוונה

רק כדאי להיות במודעות

ולא לתת לתקוות שלו להשפיע הרבה על ההחלטות שלך

אחרי זמן מסויים שהקצבת ונמאס לך אבל זה באמת לא יגרום לו לעשות

אני לפחות יודעת לספר שעד שלא שחררתי במקסימום דברים לא קרו

בעלי עם קשב, ויש דברים שהחלטתי שאני לא עושה וזה שלו לא משנה מה (זה בהסכמה חרוב ולפעמים גם לא אבל אני לא מתערבת. שיתמודד. גם אם יש השלכות, והיו לא מעט)

ומסכימה שכדאי שהמשימה תיעשה, לא משנה מי עושה אותה ולכן כדאי להיעזר

מדיח, מייבש, מנקה, קניות אונליין, אוכל קנוי אם מדבר אליכם

אבל בכל אופן אני ממליצה לתרגל שחרור לפני מצבי קצה כמו הריון שמשבית אותך

ודווקא האכזבה שלך סוגרת אותו יותר לדעתי , ולכן הייתי מתחילה מדברים שסביר יותר שייעשו כדי לצבור הצלחות 

ולא לעשות יותר טוב...

הדימוי עצמי גם ככה למטה. 

אם בחרתי אני עכשיו להיות משימתית הבוקר אני אהיה על זה ואתקתק וזה סבבה

אבל להיות משימתית לפי צורך או קצב של מישהו אחר

משגע אותי

משימתיות שנכפית עלי מוציאה ממני רצון לברוח והכל מרגיש עמוס וכבד ומעיק

כי בלב יש מירמור

זה לא בחירי .

וגם מרגישה שכשדברים נעשים מתדר רגוע יותר

אני אוהבת את מי שאני-אני נינוחה,רכב קשובה לילדים וזורמת

ולא משימתית ודרוכה וכל מה שלא קורה כמו שרציתי מעצבן אותי

ובכלל העיקר שזה מבחירה שלי לא אוהבת להרגיש חיילת של מישהו אחר

מרגישה שלא רואים אותי ככה

טוב לי לבחור מתי כן ומתי לא

ונגיד בעלי החליט לתקתק הערב ולי נכון ערב נינוח

אז אצלינו זה ממש לגיטימי

הוא לגמרי מפרגן לי ומזכיר לי שמעולה שאנוח אם זה מה שנכון לי

וכמובן גם ההפך

וככה לכל אחד יש תחושה שמותר לו להיות מי שהוא

לרוב אנשים משימתיים בטוחים שרק זה מה שנכון ואמור לקרות כרגע ומשדרים את זה לסביבה

ובחוויה שלי התחושה היא שמחליטים עבורי שלא מכבדים אותי

למשימתיות המניע הוא לעשות ולתקתק עבור התוצאה

לאנשים כמוני התדר והאיך דברים יתנהלו וירגישו יותר חשוב מהתוצאה הסופית

משמח אותי יותר בית מבולגן אבל כשאני מרגישה שהיתי בקצב שכיף לי ואמא טובה וכיפית ופנויה ושנתתי לעצמי גם זמן לעצמי.

וברור שהכי כיף לי להצליח גם וגם

אבל אוהבת להיות מדוייקת לכוחות שלי ולסיטואציה

כשבוחרת בזה וכשזה מסתדר בקלות אז מצוין

אבל זה לא שרק המשימתיות היא האופציה היחידה ואיך נכון להתנהל

יש פה בחירה וטוב לי להחליט כל פעם לפי מה שנכון

מקווה שזה קצת עזר לך להכנס לראש איר

אני משימתית להחריד ומקבלת את זה שלא תמיד זה כיף או נוח לרקוד לפי החליל שלי בעניין הזה.

מצד שני לא מסוגלת שאחרים שנמצאים לידי (זה יכול להיות גם בעבודה וכו) פשוט תמידדד לוקחים את הזמן ולא זזים.

יש לו ADHD?

לי יש. ורק בשנה האחרונה למדתי על זה קצת יותר והבנתי שקושי בהתארגנות זה חלק בלתי נפרד מזה.. וכמה שזה משפיע על החיים בבית וואי.

בימים שאני בבית לבד, אני מקדישה את כל היום לסדר ולנקות. ובעלי מגיע הביתה וזה לא נראה שונה בהרבה ממה שהיה בבוקר.. והוא לא מבין מה קרה. ואני גם לא. ואז הוא תוך שעה מתקתק והסלון מטבח מסודרים, וזה מתסכל ברמות שאין לתאר. כי אני באמת מנסה ופשוט לא מצליחה לתקתק כמוהו.

אבל- זה לא אבוד. עם המון עבודה קשה אני מצליחה להגיע להישגים. לומדת איך להתמקד. לומדת לכתוב לעצמי משימות ולתעדף...

אבל בעיניי מה ששינה את הכל- זו העזרה.

אני מביאה מנקה שעתיים בשבוע כדי לשטוף את הבית ולעשות את השירותים. משנה עולם!! כי זה מפחית ממני עומס ואני יכולה הרבה יותר להתמקד בדברים שרק אני יכולה לעשות.

אם שניכם בעומס, ואתם מסוגלים כלכלית, למה לא לקחת עזרה כזאת? זה פשוט שינה לי הכל.

תודה על השיתוף.

לא יודעת אם עזרה זה העניין, כי בסוף זה לא פותר על הזבל, הכלים בכיור כל יום, הבגדים המפוזרים ועוד שלל דברים קטנים שיכולים לשגע אותי...

צריכה לחשוב על זה.

מסכימה עם מי שאמרה שנראה שישה משהו עם קשב.

למי שיש בעיית קשב, אם הוא צריך לעשות *שלל*

דברים קטנים זה יכול להוציא אותו מדעתו.

יותר קל להם לעשות משהו אחד גדול, מאשר הרבה דברים קטנים.

יש אסטרטגיות התמודדות, זה נקרא טיפול קוג-פאן

אבל זה צריך לבוא ממנו.

בכל מקרה בראש ובראשונה צריך להגדיר משימות ספציפיות ולא "שלל"

תבחרי או תבחרו יחד שלוש משימות שגרתיות שהוא אחראי עליהם.

אפשר להכין לוח והוא יסמן כל יום.

תחשבי מה יכול להקל על היומיום ולחסוך את ההתמודדות הזו כי זה לא ישתנה לפי כמות הילדים, זה לא שיש פה משהו שהוא צריך ללמוד ואח"כ להביא עוד ילדים.

אותה התמודדות תהיה לך עם ילד אחד או עשרה. תחשבי על דברים כמו מדיח, שואב שוטף, מייבש, רכב, קניות אונליין וכד'. כי זה דברים שכם אם כרגע אין תקציב, אפשר לפעול כדי להשיג אותם.

יכול להיות שעדיף להתמקד בלהגדיל הכנסה מאשר לנסות לגרום לו לעשות הרבה דברים קטנים.

לגבי קיפול כביסה מכל הסוגים למשל, זה הר בשביל מי שיש לו בעיות קשב.

אם תתני לו לקפל 100 פריטים מאותו דבר, יהיה לו יותר קל מאשר 100 פריטים שונים, שצריך גם לדעת מה שייך למי ולאיזה ערימה זה מתאים.

אפשר לתת לו למשל לקפל מצעים ומגבות, ואת את כל השאר.

וגם בהריון לא חייבים ממש לקפל, אפשר להסתפק בהפרדה לערימות.

בגדים מפוזרים ובהמשך משחקים מפוזרים, זה ממש ממש משימה קשה למי שהראש שלו עובד אחרת,

יש לי ילד בן 4 שמסדר הרבה יותר ביעילות מילדה בת 12.

אני חושבת שעצם המודעות שלך כן יכולה להשפיע על התחושה הכללית וההתארגנות בהתאם.

במקום להשקיע אנרגיה בלגרום לו לאסוף בגדים מפוזרים, תבקשי ממנו דברים יותר "גדולים"

ואת תתפני לשלל הדברים הקטנים.

דייקת לי פה דברים חשובים.

ב"ה כסף זאת לא הבעיה כרגע, צריך לחשוב מה באמת יקל עלינו...

רק אומרת

וואי כמה עוזר! במקום שעה עכשיו לפנות זמן לעמוד ליד הכיור- חמש דק' והכלים במדיח.

אני כמו בעלך (כן זה מן הסתם קשור לבעיית קשב)

מתקשה להחזיק משימות בשגרה,

בעלי נמצא הרבה פחות בבית ובזמן שהוא נמצא הוא מתקתק.

אני משתמשת בכלים שעוזרים לי

למשל אם בא לי שהבית יהיה נקי אני משאירה אותו לשכנים לשבת, כי אין סיכוי שאצליח לתקתק סתם ככה.

אם לנסח את זה ככלל, כדי לעשות - בעלי צריך זמן, אני צריכה מוטיבציה.

בכללי אוירה וסטרס מאד משפיעים על האנרגיות והיכולת המיקוד שלי, זה מתנגש עם המשימתיות של בעלי וזה שהסטנדרט שלו בסדר וניקיון הרבה יותר גבוה משלי.

פעם הוא היה אומר לי שהוא לא מבין איך אני יכולה לשבת ללמוד, נניח, כשהבית הפוך. עניתי לו שהוא היה מת להיות מסוגל לעשות את זה בעצמו

אבל הגישה שלו בהחלט משפיעה, ככל שהוא פחות רב עם המציאות (עומס, ילדים, בית מלוכלך) כך יש לי יותר אנרגיות לעשות בעצמי בכיף.

ויוכלה לומר שעם השנים ומס' הילדים זה משתנה.

כנראה הוא עם בעיות קשב וריכוז כלשהן אז קשה לו באמת. הוא מאובחן? אם כן ריטלין באמת עוזר..גם למבוגרים ובעיקר כשצריך לתקתק משימות.

דבר שני כלים ניהוליים לסדר יום וכו' זה נרכש גם כשקשה לרכוש את זה. אז אם המטרה ברורה ויש בשביל מה להשתפר זה יקרה בעז"ה.

קחי בחשבון שיש מצב שתצטרכי עזרה חיצונית אחרי לידה או לפני ..תלוי איך את עוברת את זה. אבל הרבה אנשים לוקחים עזרה בלי קשר למה הבעל מסוגל או לא. 

אני אומרת נסתדר, גם כלכלית גם פרקטית. ה' יעזור

והוא לא מבין את צורת החשיבה הזאת. הוא מאוד ריאלי. ואומר אם קשה עכשיו איך נוסיף עוד ילד?

בקיצור זה מוכר לי, גם אנחנו מאוד שונים.

ההריונות שלי קשים ואני יודעת שזה ידרוש אבל זה שווה את זה בעיני, עוד תינוק. 

שניהם לפי המשקל

אני חושבת 2מג ל1 קילו ליום (אפשר לחלק ל2 מנות)

לדעתי 2 מ"ג זה 1 מ"ל אז לשים לב

אני לא רופאה והמינונים לא מולי אז מקווה לא להטעות

אם הבעיה חמורה ואומפרזול לא עוזר, תפני לגסטרו ילדים.

יש שתי בעיות בטיפול בנובימול:

1. זה לא מאוד יעיל. כשחומצה מהקיבה עולה לוושט זה מאוד שורף, ותרופה כללית לשיכוך כאב כמעט לא תהיה מורגשת. להבדיל, זה כמו שאקמול לא יעזור לאדם שידחוף יד לתוך דלי מלא בחומצה. התרופה פשוט לא מסוגלת ולא מיועדת לשכך את תחושת הצריבה.

2. ריפלוקס זאת בעיה כרונית שיכולה להימשך חודשים ארוכים, ולא כאב זמני כתוצאה ממחלה של מספר ימים. השימוש בפרצטמול לתקופה ממושכת עלול להיות מסוכן, במיוחד בתינוקות. ההמלצות הן לא לקחת את התרופה מעל 3-5 ימים ברציפות.

ואת זה אני כותב לך כאחד שמעריץ תרופות היכן שהן יכולות להקל...

זו לא עצה רפואית, יש לפנות לרופא כמו שכתבתי קודם.

זו עצה של אדם זר ויש לקחת אותה בערבון מוגבל מאוד.

ובת כמה היא?

אצלנו עכשיו הקטנה נראה לי עם ריפלוקס (פולטת המון ובקשת) וקיבלנו גביסקון. לא הבנתי אם אמורים לראות השפעה מיידית או שצריך לקחת תקופה עד שרואים שיפור..

אני די בטוחה שהיא סובלת גם מגזים ולא ראיתי שהיא היתה הרבה יותר רגועה אחרי התרופה אז לא נתתי הרבה פעמים... מתלבטת אם להשקיע בלתת לה לאורך זמן אחרי כל ארוחה

גם אצלי היא רוצה הזמן בתנוחה ישרה... לדעתי אני יכולה לספור על יד אחת את כמות השעות שהיא לא עלי ביממה.

מצטרפת להמלצות על מנשא, אם אין לך... אצלי היא רוב היום במנשא, זה לא מושלם (נגיד אני לא יכולה להתכופף, זה משנה את המנח שלה) אבל לפחות הידיים פנויות לדברים בגובה נורמאלי ולילדים

רצופים.

לא מכירה גביסקון.

הוא בעצם מסמיך את האוכל בקיבה כדי שיעלה פחות.

אומפרזול עוזר להוריד את החומציות כדי שלא יכאב לה, וזה יכול לקחת כמה ימים עד שישפיע.

(הבן שלי קיבל את 2 התרופות האלו ביחד, הבנתי מהרופאה שעדיף להתחיל עם גביסקון ורק אם לא עוזר להוסיף את האומפרזול)

והאמת שאני כן נתתי נובימול, לא תמיד הוא עוזר, אבל אם כן - כל דבר שמועיל לשפיות של כולנו הוא חשוב.

ואם זה ממשיך עוד כמה ימים, לחזור לרופא ולנסות אופציה אחרת של טיפול תרופתי.

גם לילדה שלי היתה כנראה ריפלוקס סמוי

עזר כמו קסם! 

יעקב דרמון מירושלים.

הייתי עם הבת שלי אצל אוסטאופת כי היא לא ינקה טוב

היא טיפלה לה באשור הפה והלסת ומאותו רגע התחילה לפתוח פה גדול ולינוק בלי להכאיב לי+ נהיה לי גודש כמו אחרי לידה וחזר לי החלב שזה כנראה כי התחילה לעשות גירוי טוב אז הגוף קיבל איתות לייצר מה שלא היה עד אז

ספציפית אוסטיאופטיה הרבה יותר מבוססת מחקרית.

אפשר בקלות לראות שיש דברים של רפואה טבעית שכן עברו מחקרים וכן הוכחו כיעילים במקרים מסוימים

ויש שלא.

לא הכל אותו הדבר ואני חייבת להגיד שלכרוך את כל המגוון העצום של הסוגים בכפיפה אחת מוריד מהאמינות.

וזה למרות שאני הכי בעניין של רפואה קונבנציונלית ומאוד סקפטית. עדיין יש דברים שהם מוכחים. וכמו שברפואה קונבנציונלית צריך ללכת למומחה שיאבחן ויטפל, ככה גם ברפואות אחרות יש מקצוענים ויש פחות, יש שיטות אמינות יותר מאחרות וגם בתוך השיטות זה תלוי למי הולכים ולאיזה צורך.

אם הוא גרם לבת שלי להפסיק לצרוח 24/7

ולהתחיל לעשות קקי 10 פעמים ביממה במקום פעם ביומיים (בהמשך זה התאזן ב"ה)

מחקרים לא מעניינים אותי כשמשהו עוזר לי בוודאות.

(ויש לי תואר שני מחקרי, אגב. אני יודעת מה זה מחקר).

לא מתרגשת יותר מדי

מאחר ובפועל במבחן המציאות

לכל כך הרבה דברים לא קבלתי אף מענה אפילו לא פלצבו ברפואה המערבית הרדילה

לא ידעו לתת הסבר מיני לי

מקסימום תקעו משחה/תרופה שלרגע העלימה ואז הכל חזר בגדול

מחקרים לא מרשימים אותי

כמו פשוט להיות עם רא ש פתוח

יכל להיות שאלך לטיפול ויעזור ויכלתלהיות שלא

אבל אין פה אמת מוחלטת

אי אפשר לבטל הכל בכזאת קלות

לשום כיוון

עוד רגע כבר חוגגת בת מצווה

הי לכן בנות

קצת עזרה אם מישהי מבינה

תינוק בן 4 חודשים על הנקה מלאה , בקושי ישן ביום גג כל פעם 45 50 ד'ק , קם עייף כמובןןון מקטר בלי סוף

לפי מה דהבברנו לרטפאה שקורה אמרה יתכן שמדובר בריפלוקס סמוי. התחלנו טיפול האומפרזול

שעות הערב והלילה קטסטרופההההה בימים האחרונים בקושי ישן על אף שעייף ממש בקושי לוקח מוצץ ישן מגיל לידה רק על הבטן

היה אוהב מנשא עד לפני חודש שלא מוכן בכללל

כל הלילה פינג פונג אין 3 שעות שינה רצופות ואני כבר מותשת. האם זה בגלל הריפלוקס ?? 

זה בעצם כאבים כמו צרבת...האוכל עולה לה ויורד חזרה .

מה שאצלנו מאד עזר זה להגביה את המזרון בראש בעריסה ובעגלה.

אחרי האוכל להשאיר בטרמפולינה או עליך... להזהר לא ללחוץ על הבטן.

הריונית אשמח שתעדכנימאן יש שיפור

אותו סיפור אצלי והלילות קרנבל, מאז שבן 4 חודשים לא זוכרת שישן יותר מ59 ד'ק או שעה ביום ובלילה כל שעה מתעורר מידי פעם ישן דעתייים זהוווו...

האם התופעה של הריפלוקס הזה מוכרת לכל מי שיש לילד שלה ריפלוקס סמוי ??? לפי מה שהבנתי החודש ה4 הכי קשוח כי יש ביחד עם הקושי הזה קפיצה התפתחותית גם למערכת העיכול 

התרופה עזרה קצת אבל לא באמת עד בסוף... צריכה יותר להקפיד ולראות

היינו ב4 טיפולים אצל אוסתואפת מאוד מומלץ בירושלים- לא עזר בכלל

שמעתי מהרבה להתחיל מוצקים אז לפני שבוע היא נהייתה בת 5 חודשים והתחלנו קצת מוצקים.. לדעתי עוזר קצת. מה איתכם?? איך שלך?

אני לא קיבלתי את הזריקה - החליטו לנתח אותי. אבל ממה שאמרו לי כן הזריקה הזאת עושה בחילות/שילשולים ודימום . לעיתים גם כאבי בטן כמו כאבי מחזור חזקים

בטח אמרו לך לעקוב עם הבטא עוד כשבוע

בכל מקרה אם יש לך כאבים חזקים תפני למיון

בשורות טובות!!

תרגישי טוב. איזה ביאוססס. זה כן יכול להיות. אמרו בחילות ומערכת עיכול ולהיזהר יותר מהשמש.

מה הלאה? בגדול בדיקות בטא בימים שעזרו לך. בע''ה שתרד. לא לעשות ספורט עד שמתאפסת. אני הלכתי עובדתי רגיל אבל לא מעבר. ומניעה שלושה חודשים. לי ירד אחרי זריקה אחת ואז עלה שוב ושוב מיון ואשפוז ועוד זריקה. ואז כבר עזר ב''ה. בהצלחה. חיבוק

איזה באסה זה באלי לבכות

יש לי ממש בחילות 

ממליצה לבקש תרופה לבחחילות, אם את עדיין בבית חולים.

אצלי היה צריך 2 זריקות עד שההריון הסתיים. (בפעם השניה שילבתי טיפול אלטרנטיבי)

בעקרון אמורים לנוח אבל אני לא יודעת אם זה באמת משנה. 

אני מטופלת כעת בדיקור סיני בעניין אחר שעוזר מאוד מאוד.

בעברי היה לי מלא הפלות טבעיות כדי לזרז את תהליך הריקון עשיתי דיקור סיני ופעמים אחרות תמציות הומאופתיות זה שפוט היה כמו קסם. השק היה נפלט תוך מס שעות ולא נזקקתי לציטוטק בסוף

איך את מרגישה? עדיין עם בחילות? אם כן תנסי לקחצ פראמין או זופרן

היה מאוד מעניין

לא זוכרת פרטים

רק שנראה שיש בזה משהו..

אז הם מבטיחים שניתן להחזיר אחרי חודש ולקבל החזר אם זה לא משפיע.

שמעתי המלצות, לא מכירה באופן אישי מישהו שהשתמש. 

עדיין מלחיץ קצת להוציא כזה סכום כסף.. צריכה לאזור אומץ

עם קשב

היה צריך משקפיים

אבל לא היה מסוגל ללבוש אותם (זה הציק לו)

לכן הוא שם עדשות

אז כדאי לקחת בחשבון שזה עלול להציק לפני שזה אולי יעזור למשהו (בעיות קשב הן לא רק לגבי משימות אלא בעיקר לגבי התנהגות

לא רואה איך משקפים משפיעות על התנהגות)

ואין לו קשיי התנהגות

כן קשיי קשב וריכוז

אלא שהקשב משפיע על ההתנהגות (כמו אימפולסיביות/ היפראקטיביות/ עיבוד/ מיקוד)

שמפריע בקלט- עיבוד- פלט

אם משקפים יכולים (אולי) לעזור במשהו

זה בקלט

לעזור למישהו רק בקלט

זו עזרה חלקית בלבד

שלא יכולה לפתור בעיות בעיבוד ובפלט

ושל80 אחוז מהמשתמשים זה עוזר

ו20 אחוז לא..

בינתיים כנראה נעשה והם מבטיחים את הכסף חזרה אחרי חודש אם אין שינוי

או שלא מרוצים 

כדי למצוא מידע מהימן עליהם כי מה שאת כותבת לא נשמע הגיוני בהכרות בסיסית עם נושא הקשב

והנה מאמר שמנתח את המידע על המשקפיים

לא בדקתי את נכונות הדברים

אבל הם נשמעים יותר הגיוניים ממה שהחברה מפרסמת באתר שלה עם ביקורות שנראות מוטות לחלוטין

משקפי הקשב החדשניים תחת זכוכית מגדלת הביקורת המדעית - עמותת הביננו

אגב יש לי היכרות מאוד ארוכה עם בעיות קשב וריכוז

עשיתי 2 קורסים מאוד מקיפים בכל הנושא הזה (בשביל ידע אישי והילדים שלי , לא לצורך עבודה)

הבן שלי מטופל מגיל 7 עם תרופות וזה באמת מה שעזר לו לצלוח את השנים האלו

מסיבות מסויימות אנו נאלצים לעשות הפסקה מהתרופות לכן אני מנסה לחפש דברים שטיפה ישלימו את החסר הזה

אפילו שאני מבינה שאין כמו תרופה..

אבל אולי כבר עדיף שהוא פשוט יתמודד עם זה ביום יום

במהלך השנים וגם בזכות הידע שצברתי נתתי לו הרבה כלים להתמודד עם זה

מאוד קשה לו בלי התרופה

נראה מה נעשה.. ה יעזור

שקשה לו בלי תרופות

להיות בכיתה מלאה בילדים זה עלול להיות מדי רועש ומציק בלי תרופה

וגם בסיטואציות אחרות

אולי יש תרופות חלופיות שכן אפשר

לא חושבת שיש איזשהו תחליף שמגרד תוצאות של תרופה

במיוחד לילד

כמה שניתן לו כלים אין לו יכולות שמבוגר יכול לפתח

היתה סיטואציה שרופא אמר שהריטלין פוגע בגדילה

אבל לא רצינו להפסיק כי זה היה קריטי בשבילו

בסוף הילד כבר עקף אותי ויש לו עוד כמה שנים לגדול

כל המכנסיים קצרים עליו

ברור לי שזה שטויות

אחרי שימוש של הרבה שנים אני יכולה להגיד שאין לתרופות השפעות על הגוף (לפחות מה שהעין שלי רואה) כן משפיע על תאבון אבל אפשר לתקן את זה בזמנים אחרים

ואם אמא שואלת אותי על תרופות אני הראשונה להמליץ

השאלה אם יש משהו שטיפה ממזער את הקושי

הוא כבר בן 13

יותר בוגר מפעם אבל עדיין קשה

ולא ברור מה קרה לדור הזה שכל ילד שני עם הפרעות קשב?!?!

ילד אחד עם קשב מתוך 4

בעלי עם קשב (לא אובחן אבל זה ברור בלי אבחון)

ולפי דעתי כל המשפחה שלו על הקשב

כולם כמובן לא מאובחנים

לא פלא שמתפלאים על האבחונים היום

פשוט פעם לא אבחנו ולא טיפלו

והילדים היו צריכים להתמודד עם משימות בלתי אפשריות 

באמת יש יותר ילדים שסובלים מהפרעות קשר מפעם, והתסמינים חריפים יותר.

יש לזה כמה סיבות, אבל אני עייפה אז אם זה מעניין אותך תזכירי לי מחר...

אבל בשביל לבדוק ולהשוות את זה היו צריכים לאבחן את כל הקשב גם בדורות הקודמים

אממה לא אבחנו את כולם אפילו לא את רובם

עובדתית

אז כל השוואה שעושים לא רלוונטית

וכן יש היום הרבה יותר גירויים והפרעות

אבל אולי הקשב של בני האדם השתנה ומשתנה

בלי קשר אמיתי לבעיות קשב

לא הגיעו למסקנה מובהקת אם המשקפיים עזרו או שזה פסיכולוגי או שבכלל לא עזר..

בכל מקרה אף אחד ממי שניסה סביבנו לא אמר שזה בוודאות עזר.

לדעתי סכום יקר בשביל משהו שמוטל בספק.. 

אני אישית אהבתי את הפרסומת

כי היא לא מבטיחה משהו שמנוגד למציאות

בשתי הפרסומות ראיתי שכתבו

שזה לא מתאים לכל אחד

ולכן יש להם את החודש התנסות

אני חושבת שאם אחד הילדים שלי

היה צריך אולי הייתי מנסה

אבל זה באמת מלחיץ כי זה יקר

ממש כל הכבוד לך

מלכה!!!!

אגב, בסוף אחרי המנגו גם כן הגיע תור השוקולד אבל מגיע לי היום

הבנתי שמאז נפתחה מחלקה חדשה ומשופצת.

החדרים סטנדרטים, לא חדשים מידי, האוכל היה נקי ובסדר גמור, נראה טוב (הייתי בלי תיאבון אז לא ממש הצלחתי לאכול)

הייתי מרוצה ב100 אחוז מהיחס, מהאחיות במחלקה ובתינוקיה, מהאווירה. ממש ממש.

לגבי ביות גמיש לא יודעת

הייתי בחדר עם עוד 2 או 3 

עוד 2 או 3 בחדר?

מינימום של 3 נשים??

יש מקום לטפל בתינוק בחדר?

היינו 3 בחדר

יש מקום כזה להחתלה וכו

הייתי רוב הזמן עם 3 בחדר ובשעות האחרונות עם 4 בחדר (ואז התעקשתי לצאת הביתה).

בנוסף רציתי את השקט לנוח וכולן סביבי דיברו כל הזמן בטלפון (חרדיות)

אני הייתי בהדסה עם חילוניה שלא סגרה את הפה+בעל ששכב לצידה בלילות ונחר ודבר בלי הפסקה.....

לא חסרים אנשים בלי מודעות בכל מגזר.

אצלי רוב התקשורת מתבצעת בווצאפ.

כשאין ווצאפ וכל התקשורת היא בשיחות טלפון פלוס העובדה שהיינו ארבע נשים בחדר יוצא שהיה רעש כל הזמן גם בשעות מאוחרות.

הייתה לידי אישה שעתיים אחרי לידה שעשתה טלפונים לכל המשפחה והחברות שלה לספר להם. הרגשתי שאני משתגעת.

שכנותיי לחדר...
מספרות ומפרטות בטלפון ואני נאלצת לשמוע.
ובאמת זה רק במקומות חרדיים.
אצלי למשל הכל בשקט בוואטסאפ. 
 

אבל יש את הקטע של הצ'למריות עם הפלאפון תקוע בכובע שעושה הרגשה שהן.כל היום מדברות בפלאפון... כמובן הכל ברוח טובה כותבת את זה וצוחקת.

האמת שאני הייתי לידה אחת בחדר עם חילוניה שלא הפסיקה לדבר ו2 לידות עם חרדיות שקטות ומנומסות...

מיליון פעם את סיפור הלידה והבעל ברקע מתקן אותה

וואייייייייי כאב ראש!!!!!!

צריך לעשות כמו פינת קפה פינה לשיחות טלפון

גם הביקורים - בלידה הראשונה עם המוגלובין של 8 ומנות דם - רק רציתי לנוח אבל כל הזמן הגיעו אנשים ממש כל הזמן

תודה לה' על חדר פרטי בלידה השנייה 

האמת רק בגלל זה

שמעתי עליהם המון דברים טובים במיוחד מי שבקטע טבעי

אבל החדרים עמוסים..

ולי שקט זה קריטי מממש

האפס הפרדה כן שקט שם אם רלוונטי לך

אבל לא משופץ כמו מקומות אחרים והבנתי שהאוכל לא הכי..

אבל הצוות אמרו לי שמקסים

אז זה סדרי עדיפויות..כל אחת מה שנכון לה

האוכל שם לא טעים, החדרים ישנים וצפופים.

אני אישית ילדתי שם רק בגלל שרציתי לידה טבעית.. ובחרתי לשלם את המחיר מסביב .. וברחתי ברגע שיכולתי.

אם את במילא יודעת שאת הולכת ללדת, תלכי ללדת במקום שהתנאים הפיזיים בו משופרים.

לא יודעת מאיזה איזור את , אבל נגיד איכילוב זה מושלם - חדר פרטי לכל יולדת זה מאוד משמעותי בשבוע אשפוז.

הלכתי ללניאדו רק בגלל שרציתי לידה טבעית

לא הייתי מרוצה כל כך ומקווה לא לחזור לשם.

לא יודעת להגיד לגבי האוכל - לא אכלתי משם כלום

היינו 2 בחדר אבל במחלקת אפס הפרדה, כל הטיפולים היו לידי זה היה מצוין

כן אגיד לשבחם שהצוות במחלקה (בניגוד לחדרי לידה) היה מקסים ונעים.

חזרתי הביתה אחרי 36 שעות סתם כי מיציתי, יכולתי לבחור להישאר עוד לילה במחלקה.

שמעתי שנפתחה/נפתחת מחלקת יולדות חדשה עכשיו..

אז לא לגמרי יודעת איך אבל שוב בקיסרי אלקטיבי הייתי הולכת על התנאי בית מלון הכי גבוהים 

הם ממש רואים את היולדת ומתייחסים ללידה באופן אחר ממקומות אחרים

אם את יולדת בקיסרי אליקטיבי לא בטוח ששוה לך ללדת שם כי התנאים באמת לא הכי מדהימים...

ארגון החוות להקמת חוות חדשות וחיזוק הקיימות

רגבים

יישר כוח!

אשמח לענות לך בפרטי

אני הצלחתי להפסיק קימות בליהל רק כשהפסקתי הנקה

אבל בטוחה שיש דרך לשלב, פשוט אצלי זה לא עבד

ממש מה שאת מתארת- יותר רציתי לישון מאשר ללמד אותה להרדם בדרכים אחרות.

בכל מקרה לגבי המוצקים- האם זה גם לפניה שינה?

עדיף משהו בסגנון דיסה הכוונה סמיך אבל לא יציקה שאז אולי היא מתעוררת כי מנסה להתפנות

ואז בהתעוררות הבאה כעבור שעה כן הנקתי,

אז אחרי נגיד שבוע, זה השתפר משמעותית.

בכל הנקה שהפחתתי התעקשתי איתה על דרכים אחרות להירדם, מעייף אבל בסוף למדה

אנסה את זה

תודה

כל שעה זה באמת מוגזם (ומתיש ממש).

אולי בעלך יכול לקחת אותה כשהיא קמה?

לא עזר

והבנתי שלא ריאלי לקום כל שעה לחדר אחר

צריך הרבה מאוד סבלנות וכוח רצון!

לפעמים לוקח להם המון זמן להתרגל אבל אז זה משפר משמעותי,  זה לא קסם שעובד בלילה הראשון או השני..

אצלי זה תמיד לקח כמה זמן שהיה ממש קשוח לקום להניק כל הזמן שם,  וחלק מהפעמים בעלי קם וניסה להרגיע בלי הנקה, אבל תכלס תוך תקופה די קצרה זה הוריד משמעותית את הכמות קימות..

ניסיתי ליומיים שלוש.

האמת היא שזה בא גם עם מעבר דירה אז בטח לכן היה יותר קשה

אבל אם ניסית רק ליומיים שלוש אז אני לגמרי ממליצה לך לנסות שוב אם חשוב לך..

אני אישית הייתי מחכה חודשיים עד גיל שנה ואז מעבירה חדר אבל זאת אני ואני לא רגועה עם להעביר אותם לפני גיל שנה למרות שהרבה אמהות כן עושות את זה אז ממש מה שמרגיש לך..

בכל אופן יומיים שלוש זה לא נחשב לנסות להעביר חדר ולראות שזה לא עוזר יומיים שלוש זה אף פעם לא מספיק והם תמיד עדיין בוכים וקמים המון..

זה ממש לא זמן להתרגל צריך לפחות שבוע שבועיים ככה עד שרואים שיפור ככה מהניסיון שלי וממה שאני מכירה..

בהצלחה גדולה יקרה! זה מתיש! תראי אם יש לך מתי לישון לפעמים במהלך היום זה יכול להציל , וללכת לישון מוקדם... לראות מתי את כן יכולה לישון בכל זאת כי להיות עייפה כל כך זה באמת קשה ממש...♥️♥️

דירה, זה עובד פחות טוב

אז לגמרי הייתי מנסה שוב♥️

לק"י

לא תמיד זה עוזר.

(אולי קצת הפחית קימות. לא זוכרת).

סליחה אם זה לא מעודד

אבל תדעי שזה ממש נורמלי והמון המון תינוקות עד גיל שנה לא ישנים לילה שלם ולפעמים גם קמים שלוש או ארבע פעמים ויותר.. בטח תינוקות יונקים אבל גם בכלל

זה גיל קטןן והם עדיין צריכים את אמא גם בלילה♥️

בגיל שנה פלוס אם זה ממש חשוב לך אז יותר הייתי מנסה אבל לפני גיל שנה זה באמת נורמלי ופיזיולוגית הם גם צריכים את האוכל בלילה עד גיל שנה...

ואז מה שיכול לעזור זה להעביר לחדר אחר, לפעמים זה מפחית קימות בצורה משמעותית מאוד..

חיבוק בכל אופן זה ממש קשה לא לישון!!♥️

מבינה אותך ממש, אני כבר חמש שנים לא באמת ישנתי בלילה נראה לי 🤭😉

גם אצלי היה ככה ואנשי מקצוע אמרו לי שזה לא נכנס למקרים שאת תיארת, זה שונה ואפשר לטפל...

מזה אני מבינה שהיא קמה הרבה ולפעמים זה אפילו כל שעה .. זה הרבה תינוקות ככה בגיל הזה..

אפשר לנסות לגמול מהנקה בכלל/רק בלילה..

כי זה ממש הגיוני להתעורר להנקות לילה בגיל הזה...

אני ישנה עם התינוקות שלי וככה לא צריכה לקום ואפילו לא ממש להתעורר כדי להיניק אותם.

לא יודעת בדיוק

משהו חדש

לאחרונה וככל שהיא גודלת קשה לי להכיל את ההנקה כשאני לא רוצה להניק, ברמה שזה מגעיל אותי 

או שבאופן כללי את רוצה להפסיק ולגמול אותה?

אם זה מנרמל אז אני מניקה מלא גם ביום וגם בלילה תינוק הרבה יותר גדול ממנה 🤭 אבל אי אפשר להתווכח עם התחושות שלך , תהיי קשובה לעצמך♥️

בלילה - (בת תשעה חודשים) אבל גם השינה שלה נהייתה יותר מוקדמת משמעותית בגלל השעון חורף

אולי זה הסיפור אצלך? 

לא קראתי את שאר התגובות 

אני ממש מבינה את הצורך בשינה רציפה

ואני גם מניקה בדרך כלל שנה +

אבל אישית לא ניסיתי לשנות הרגלים בגיל הזה

פשוט זרמתי עם התינוק

היו תקופות יותר טובות וכאלו פחות

זה חלק מהחבילה 😉

ואני גם ממש רגישה בשינה קשה לי להרדם שוב אחרי שמתעוררת

אבל הגוף מתרגל ואיכשהו הסתדרתי עם זה.

(עם יועצת שינה).

התחלנו מלהפריד הנקה מהרדמה ואז היא למדה לישון ברצף יותר זמן. תוך חודש וחצי בערך כבר ישנה לילה שלם כמעט תמיד וגם כשהתעוררה כבר לא הנקתי.