פורום הריון ולידה (עמוד 33)

ועל הדרך מקפיצה לך

ל- היא כהה.. חח

כושית עם הבגדים של איקאה מהסל שלהם

אולי יש אפשרות לקצר את החוט?

נשמע סיוט

אולי קיילנה יתאים? אני יודעת שהוא קטן יותר אבל לא יודעת בנוגע לחוט

את לא אמורה להרגיש בכלל!

זה נשמע לא תקין.

ממליצה לחזור מהר לרופא/ה ולבקש לטפל בזה

יכול להיות שאחר כך יהיה קושי בהוצאה של ההתקן אבל רפא מומחה יסתדר עם זה

אמאלה נשמע לי חויה מחרפנת ממש

מקבל בפ"ת

את כנראה מלאך אם את עצמך לא צועקת וזה מביך אותך לשמוע שהשכנות כן.. אבל רובינו כנראה צועקות מידי פעפ ואומרות דברים מתוך לחץ.. 

זה נשמע שמידי פעם את שומעת אמהות כועסות וזה לא נשמע משהו קיצוני ..

רוב האנשים לפעמים נופלים בכעס ובצעקות ..

שוב, אם מדובר על משהו נורמלי ולא קיצוני שאז כן לא אמורים להתעלם.

אני אישית הייתי מאוד מובכת אם שכנה שלי הייתה פונה אליי בהצעת עזרה כזו .

כן הייתי מנסה לעזור אם יש סיטואציה שאתן לדוגמא בחוץ יחד ואת רואה שהחברה קצת בעומס אז אפשר להציע לה לשמור כמה דקות על הילדים שתעשה לעצמה לשתות/תאכל בנחת או אם את פנויה וזה בכיף ליותר זמן שתנוח

כאן את לא "תופסת" את החברה בנפילה שלה וזה יכול להתפרש בצורה יותר חברית.

אבל אם את רואה שמישהי במצוקה ויש לךאיך לעזור בלי להסגיר (נגיד להזמין את הילדים אלייך מדי פעם אחהצ להקל על עומס, או אם הם במילואים/אחרי לידה וכד'אז לשלוח ארוחות) - זה מבורך

את אף פעם לא כועסת על בעלך ועל הילדים?

תמיד מדברת בנחת?

אף פעם לא צורחת עליהם שיכבו את הטלוויזיה? יכנסו למקלחת? יאספו את הצעצועים?

שומעים, אז מה.

אם זו לא אלימות או לא משהו חריג באופן מיוחד.

ממשיכים הלאה. 

התכוונתי שלדעתי הן לא צריכות עזרה, כמו שאת לא צריכה עזרה.

אף פעם לא שמעת את עצמך מהצד.

אולי מהצד את נשמעת לא כמו שאת חושבת.

ואני גם לא נשמעת כמו שאני מדמיינת.

פעם שמעתי שכנה צועקת לבעלה שהיא לא טובלת יותר.

קצת דאגתי, אבל בינתיים נולדה לה תינוקת, אז כנראה הכל טוב 😄

לעזור לאנשים כועסים ולחוצים

רק הם יכולים לעזור לעצמם

אם מישהו צריך להיות מובך זה מי שצעק ולא מי ששמע 

קורה לכולנו שאומרות דברים מתוך לחץ
ושצועקות פתאום.
לא?
אנושי לגמרי...ברור שצריך עבודת המידות, אבל יש נפילות.

כל עוד הן בריאות בנפשן ורגילות, בטוחה שזה מציק להן והן עובדות על זה כפי יכולתן.
לא שמעתי על אמא שאיננה צועקת, או על אמא שלא אומרת דברים מתוך לחץ.

את לא צועקת אף פעם?
יפה שכואב לך את כנראה מאוד רגישה, אבל אין מה לעשות עם זה...

כאילו כשאני בלחץ עם כל הילדים בבוקר, שכנה עם חיוך ברוגע ומילים של: את רוצה עזרה?
יכולה עוד יותר לעצבן אותי...חחח

מה שכן אפשר בנחת אם את רואה את השכנה, ובאמת רוצה לעזור לה, למשל להציע לקחת את הילד להסעה בבוקר.
או להיות רגע עם התינוק בידיים כשהיא מארגנת את הגדולים יותר.
בסוף מה שיוצר לחץ וצעקות זה העומס, אם רלוונטי לך להוריד להן בעומס זה באמת עזרה. אבל מן הסתם יש לך את העומס של החיים שלך.

או יושב על משהו שקשה לך לשמוע צעקות?

בהרבה בתים צעקות זה נורמטיבי לגמרי...

הייתי בודקת עם עצמי למה זה כל כך נוגע בי

לא לשפוט

ובטח ובטח לא להתערב

מסייגת כמובן שאם ישנם סימנים לאלימות מכל סוג צריך וחשוב לדווח

אני יכולה לצעוק הרבה פעמים

בעלי תמיד מתפדח שאולי שומעים אותי

אבל לא אכפת לי

בדרך כלל לא צעקות של עצבים

אני יכולה לצעוק פתאום "אבאאאא אין לי כוחחחח"

או לצעוק על הילדה שלי "את מתוקההההההההה"

לא חושבת שזה בעיה

יצא לשמוע גם שכנות צועקות

לא ריחמתי עליהם

ומבחינתי זה היה לא במקום אם מישהי היתה אומרת לי משהו.

גם לא עזרה.

אני לא צריכה עזרה. אני מסתדרת מצוין.

כשיש כמה ילדים צעירים בבית ועומס ולחץ של החיים- *מבחינתי* הגיוני שמדי פעם יהיו צעקות.

הם מקבלים טונה של אהבה שמכסה בפער על הצעקות שלי.

ואני גם שומעת את השכנות שלי. וממש לא חשבתי מעולם להציע עזרה.

או לחשוב על זה בכלל.

היא צועקת סבבה הגיוני.

שמעתי אחת בשלוש בלילה נטרפת מהצרחות של הילדה שלה. נו ו?

הילדים שלה מחונכים מטופחים ואהובים.

מותר לה לפעמים לצאת קצת משליטה וזה לא המקום שלי להציע עזרה.

סליחה שאני אומרת - לטעמי זה אפילו טיפה טיפה מתנשא.

ואם מישהי היתה מציעה לי עזרה הייתי מציעה לה עזרה בלהבין איפה לא המקום שלה.

אתמול בלילה חלמתי ששכנה שני בניינים ליד סיפרה שהיא שומעת את הצעקות שלי בבית. זה היה מביך.

בקיצור נראה לי הכי טוב לא להגיד כלום, זה סתם מביך.

אולי יש מקרים חריגים מאוד שיש מה לעשות בעניין.

החיים לא שוויוניים

אז אין מה לצפות לשוויון

עזרה מאחרים זו פריווילגיה

אז אני לא מצפה לעזרה

אלא דואגת לה בעצמי

(גם בעלי נוסע ותכננתי עזרה לפרטי פרטים למרות שאין פה באמת הרבה עבודה

ובכללי לא מצפה מאף אחד לשום עזרה)

יש איזה חוקר סוציולוגיה אחד בשם דן אריאלי שהוציא הרבה ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית או משהו כזה, והוא מדבר על זה שאנחנו משווים את עצמנו בעיקר בעיקר לסביבה שלנו. ולמרבה ההפתעה הוא ממליץ להקיף את עצמנו באנשים שהם "פחות".. פחות חכמים, פחות עשירים, פחות מצליחים.. כדי שלא נרגיש כל הזמן הטיפשים/העניים/הגרועים.

לא יודעת מה אני חושבת על ההמלצה הזאת באופן כללי, אבל נשמע שסביב הקשר עם חמותך והגיסות אולי שווה לנסות את האסטרטגיה הזאת, בחינת מה שלא יודעים לא כואב. הרי עד עכשיו התארגנת והרגשת שאת מאפשרת ומצליחה וזה יהיה קשה אבל אפשרי, ופתאום לראות מישהי קרובה באותה סיטואציה שאפילו לא מנסה להתמודד זה ממש מרפה את הידיים וגורם לזה להרגיש סיטואציה בלתי אפשרית.

לא יודעת אם בעלך מדבר עם חמותך ומספר לך, או שאת מדברת איתה ישירות אבל אולי כדאי סביב תקופות מאתגרות לתת לו לדבר איתה ולבקש שיסנן...

אנחנו כמעט לא בקשר

הזמינה אותנו לשבת הזו ועל הדרך אמרה שתהיה שבת מאוד גדולה כי מתארחים הרבה וגם הגיסה עם הילדים ואז הזכרתי שהוא אמור לטוס (היא יודעת אך לא ידעה תאריך יעד)

עניתי שכל הכבוד שמארחת ועוד מחזירה לה את כל הילדים

אני ממש בוכה מאז

לא מעניין אותי ישירות שהיא לא עוזרת לי

זה פשוט באמת גרם לי מיד להשוואה וקרע לי את הלב

אמא שלי לא יכולה לעזור מבחינה בריאותית גם שזה מוסיף לקושי

ולא מספיק שהוא טס יש גם הכנות ופגישות כל יום עכשיו בכל שעה אפשרית וכמהה שהוא מנסה לעזור לי זה עדיין קשוח

עכשיו למשל אני נגמרת עם הילדים לבד והתינוק לא יורד מהידיים לרגע 

זה באמת ממש מכאיב לראות את החוסר בשיווין אבל מה ששלך שלך...

בעזרת ה' תעברי את זה בטוב ותקיפי את עצמך במי שעושה לך טוב.

לא אכפת לי שתעזור לה לנצח!

ההשוואה וההבדלים כאן קרעו אותי.. כי אני עם הקושי הענק הזה גם ככה שמנסה להתגבר וחחדטב מה לעשות וכו'

לה לא קשה לשלוח בעל לטיסה כי היא יודעת שהיא פשוט אורזת

את עצמה עם הילדים והולכת לאמא שלה

וזה כולל שמירה על הילדים אם צריך אחה"צ,עזרה כל אחה"צ , פיזור ולקיחת הילדים מהגנים ובתי ספר, הכנת סנדוויצ'ים,ארוחות במהלך היום וכמובן שבת. בקיצור פנסיון מלא.

שוב... בכל זמן אחר מפרגנת

אגב זו ממש לא פעם ראשונה ובעלה טס מלאאאא

מקריאה מבחוץ נראה שפשוט כואב לך החוסר שלך והשיתוף מול חמותך לא בדיוק מועיל כי זה מנכיח אותו מאוד

תרשי לעצמך לכאוב את זה. את התחושה של הבדידות בקושי. זה באמת כואב. את זה שאת מתמודדת לבד.

ועם זאת, תחיי את חייך ותצאי מהמצב הקורבני. נכון קשה לשמוע את זה כרגע, אבל אפשר גם וגם. אפשר גם לכאוב את החוסר וגם להתמלא בכוחות שהשם שם אותך בסיטואציה הנתונה ושאת יכולה להתמודד איתה. שאת באמת בחרת להקים את השבט שלך, ילד ילד, בידיעה שזה את ובעלך ותמצאי פתרונות שיקלו למרות שהיית רוצה אחרת..

חיבוק♥️

השאלה אם הסבתא ''אשמה'' בזה

אני מנחשת שהבת פשוט מעמידה עובדה ומגיעה, בלי לשאול ולבקש.

ולך זה פחות זורם להתנהג ככה.

היה אפשר לצפות שהסבתא תהיה רגישה יותר להבדלים האלו, אבל כנראה שלא כולם ניחנו ברגישות עד עדי כך

לא מבינה למה את לוקחת את זה כל כך קשה.למה זה צריך לקרוע אותך??

2.גיסתך זו הבת שלה.מניחה שהן בקשר.יותר קל לארח בת שבוע מאשר כלה שבכלל לא בקשר איתה.מאוד מאוד הגיוני.

3.קחי אויר.תחשבי על נשות המילואים ששבועות וחודשים נמצאות לבד.ובנוסף לקושי של הלבד יש חשש שמא יקרה משו לבעל....בעלך טס לשבוע.נראה לי שאת לוקחת יותר מידי בדרמה.

לק"י

וקשה להתווכח עם רגש, כך שאם היא מרגישה קשה עם זה שאין לה עזרה, אין טעם להוכיח אותה על זה.

חלק מהכיף בפורום זה לקבל אמפטיה, גם אם זה "צרות של עשירים" או שישנן צרות גדולות יותר.

(והאמת שלא רק בפורום. גם בחיים).

זה נכון מה שאת אומרת.יש גם צרות של עשירים.אבל לפעמים צריך להאיר את העינים ולתת קצת פורפורציות.לא תמיד האמפתיה היא זו ו היא זו שתתן את המענה הנכון.לפעמים דווקא שמעמידים מראה מול האדם שישים לב ממה הוא עושה כזה עינין- זה יכול לעזור. ולא רק העצמה של המיסכנות לכאורה.מה גם שמיד אחריה היה שרשור של אישה שבעלה במילואים שכותבת על הקושי.וגם שרשורים של נשים שהבעלים שלהם התנדבו והן תמכו בכך למרות הקושי והזמן הארוך.ואף אחד לא מתווכח עם רגש, אבל הרגש מביא אותה לבכי בלי סוף, לצרות עיין וכעס על חמותה.בעיני זה דרמטי מידי וצריך להאיר לה.כי בדרך הזו היא פוגעת בסוף בעצמה.וחלילה גם אולי תהוא לידי כעסעל בעלה.

אמפתיה לקושי מגבירה את תחושת המסכנות ורק תביא בעיני לאכזבה והעצמת הקושי.

אני ממש לא רוצה שחמותי תבוא לעזור לי  ממש אבל ממש לא!

פשוט הקושי שלי להישאר עם 7 ילדים בלע"ר לבד הוא גדול במיוחד שאני רק חודשיים וחצי אחרי לידה ולי אין עזרה מאף כיוון, זה לא שהייתי רוצה שהיא תבוא

גם אם היא הייתה רוצה לבוא לא הייתי מסכימה, מי צריך את חמותי על הראש?

רק כתבתי שמידת ההשוואה כאן גדולה

שאני צריכה לגייס עזרה בכוח ולה זה בא בקלות

ציפיתי לאמפתיה ולא יותר 

כל אחד מתמודד אחרת עם קשיים

בעיניך זה שטויות, מבחינתי זה קושי 

לק"י

ואמפטיה לא חייבת לגרום לתחושת מסכנות. אפשר להביע אותה בעדינות.

ואם רוצים להוסיף על זה הארה בונה, אז לנסח בזהירות. המינוס בכתיבה שאין את האינטונציה, ולפעמים מבינים לא נכון את הנכתב.

וזו הארה חשובה לכותבות ולקוראות. ייתכן שאני קראתי את ההודעה שלך ביותר "קשיחות" ממה שאת רצית להביע.

יש הרבה פעמים שזה לא מתאים להעמיד בן אדם מול המראה ולתת לו פרופורציות. זה לא התפקיד שלך. את לא מכירה אותה, את לא יודעת מה הסיפור המלא, הרבה פעמים זה עושה יותר נזק מתועלת.

תאמיני לי, עברתי דבר או שניים בחיים ואני יודעת מה זה.

הרבה עשו לי את זה במלחמה בלי בכלל לדעת שזה שבעלי לא במילואים לא אומר שהוא נמצא כל היום בבית, הפוך. בתור איש כוחות ביטחון, מעט האנשים שיודעים במה הוא עובד, מבחינתם הוא לא עושה מילואים אז זהו, אסור לי להתלונן שאני נמצאת ימים שלמים לבד בבית עם ילדה בת פחות מגיל 3 ובהריון, שהילדה בוכה שהיא מתגעגעת לאבא שלה, ואני איתה מתגעגעת אליו גם, ואין מישהו בעולם שמבין אותי, כי 'תגידי תודה שהוא ישן איתך בלילה'..

וכן, נגעת פה בנקודה מאוד רגישה אצלי.

מבטיחה לך שאין צורך להאדיר את הקושי שלך ע"י הקטנת קושי של מישהי אחרת

לק"י

אני רוצה להוסיף ולהגיד שגם לנשות המילואים "אסור" להתלונן, כי הן צריכות להגיד תודה שיש להן בעל בכלל. או בעל בריא שיכול לעשות צבא.

(ציניות כמובן).

תמיד אפשר למצוא מישהו שקשה לו יותר.

לא את כולן זה מעודד.

ובפורום אנחנו רוצות לאפשר לנשים לפרוק ולהתלונן, גם אם יש צרות גדולות יותר.

תסבירי לה שזה לא כזה עניין וכו.
בשבילי זה כן כזה עניין, במראה שאני אציב מולה אראה לה שהיא צודקת וזה ממש מתסכל.
כל אחת זה משהו אחר, לאחת מפריע משהו שלאחרת זה לא מזיז. לכן המראה הזו לא תמיד מדוייקת.

את תצאי חזקה ועם חוסן וכוחות שישארו איתך הלאה. והפעם הבאה שתצטרכי להתמודד עם דברים את לא תשברי.

לא חכמה להיות עטוף ומוקף כל הזמן...

זה כיף שיש עזרה אבל בסוף מי שעושה- מרוויח. 

כל מיני מורכבויות

ברור שזה שטויות אבל כל דבר מוסיף

וזה לא פשוט להיות לבד שבוע כשאת שניה אחרי לידה ועוד צריכה לנוח.

מקווה שלכל הילדים יש מסגרות בבוקר שתוכלי לנוח לפחות חצי יום ולקבל כח לחצי השני. 

אם היית מקבלת את העזרה מדי פעם, כל פעם היתה צפייה, תקווה ואכזבה, כאן את מקבלת מסר ברור שאת לא יכולה לסמוך על עזרה חיצונית.

עם כל הקושי, ברגע שמשחררים את הציפייה קל יותר להרים את הראש, להתרכז בדברים שאת יכולה לעשות ולהקל על עצמך, ואחכ לטפוח לעצמך על השכם שעמדת בזה. ולא לשכוח לתכנן פינוק או יציאה בשבילך כשיתאפשר

חיבוק גדול 

אבל חד משמעית הייתי מצפה לאמפתיה מינימלית.

אני מבינה שמה שבעיקר קשה זה הידיעה הזאת

כמו לקבל בוקס לפנים

שאת נשארת בלי עזרה

ולמישהי אחרת בסיטואציה דומה

יש מלא עזרה

זה כואב

לא משנה אם זה גיסה או שכנה

זה כזה מראה מול הפנים...

הייתי מנסה לשנן לעצמי שמה ששלי שלי

ולי יש דברים אחרים טובים

יש למשל את יעל גריינר

ותקשיבי גם לפודקאסט שלה, תראי סרטונים. זה מאוד משמעותי

תכלס ממליצה לך להרים אליה טלפון היום ולקבוע זום הכנה ללידה או לקנות ממנה קורס אינטרנטי קצר. זה משנה חיים. לידה טובה משפיעה שנים קדימה...... וללידה טובה בדרך כלל צריך להגיע עם הכנה נפשית טובה..

ויש לה גם קורס מקיף יותר.

היא מדהימה ומרגיעה, כשהיה לי קשה לנוח ולא לזוז כל הזמן פשוט הקשבתי לה וזה עשה לי הרבה נחת.

(כותבת את זה כבכורה וכבת לאמא בכורה וגם מהתבוננות על הבכורה שלי)

אבל זה לא אומר בהכרח שמגיעים להתנהגויות כמו שאת מתארת את הבן שלך... יש לו קושי נקודתי, שלא קשור ב"בכורות" (שורוק בוי"ו השנייה) שלו.

נשמע שאתם דווקא נוהגים איתו נכון מאוד. אל תלקי את עצמך❤️

אני לא מתווכחת עם הילד על 2 עוגיות

רק אם הוא רוצה מספר מוזגם אני אתן לו 2 אופציות של מספרים הגיוניים לבחירה

וגם אם 2 זה מוגזם בעיניכם

אפשר להציע לו 1 או 0

במקום השיח של אל תאכל

זה הגיוני שהוא רוצה שליטה

זה תהליך טבעי ובריא

בעיניי זה נכון לתת לילד שליטה ברוב הדברים ורק בדברים אקוטיים שהשליטה תשאר אצל ההורה

במה שאתם מרשים. סהכ גם ילד בכור הוא ילד של ההורין שלו ועם כל השליטה שהוא רוצה זה לא בדיוק מה שהוא צריך.  לדעתי..

אפשר נגיד שיחליט באיזה משחק לשחק. במה הוא מרשה לאחים ובמה לא.

אם לשים בכריך ממרח כזה או אחר אם יש אפשרות.

אבל לא כל דבר שהוא רוצה הוא יקבל. וזה הכי טוב בשבילו. 

אבל זה לא מספק אותו. גם מסכימה שלא כל דבר שהוא רוצה הוא בהכרח יקבל, אבל הוא בתקופה של חוסר יציבות כרגע אז כן רוצה לתת לו יותר דברים שיש לו שליטה על הסיטואציה

ומציעה נוסח אחר, נעים יותר.

כשהוא מאיים שלא יאכל את העוגיה, הייתי אומרת - וואו, אני שומעת שאתה ממש רוצה שיהיו לך 2 עוגיות (אני מניחה שלא באמת אכפת לכם לתת לו להחזיק 2 עוגיות, אפילו שלא סיים אחת)

התכוונת לומר 'אני רוצה בבקשה להחזיק 2 עוגיות'?, 'אני ממש רוצה עוד עוגיה'?

ולתת לו, לשחרר כמה שיותר, כי הוא באמת ילד ולילדים יש שליטה מוגבלת מאד.

ומחזקת אותך שכל הכבוד שאתם לא מתרגשים ממנו, כמה שתשארו חזקים ולא תתערערו מהאיומים שלו, ככה העולם שלו יציב יותר ועומד איתן. ומתוך הביטחון הזה, מותר לכם לשנות את דעתכם ולומר ' לא ידעתי שזה כל כך חשוב לך, פעם הבאה פשוט תאמר שאתה ממש רוצה, ואז אני אבין. זה לא אומר שתמיד אני אסכים, אפילו שאתה מאד מאד רוצה'

הוא מרגיש 'סגן' של ההורים, ולא סתם יותר גדול מהאח הבא. יש לו חוויה פנימית של ערעור על המקום שלו בעקבות הלידה של האח השני. ויכול להיות שלתת לו יותר העצמה ליכולות שלו, ולבחירות שלו במה שהוא באמת יכול לבחור - יעזור לספק את המקום הזה.

לגבי הניסוח עם האיומים,

אני מרגישה אצלנו שבתקופה שקשה לנו עם ההתנהלות עם הילדים, ואנחנו ההורים משתמשים בניסוחים של איומים,

פתאום אני שומעת שככה הילדים מדברים.

לדעתי זה ממש לא בריא להתנהל ככה,השיח מול הסביבה שלנו צריך להיות שיח נעים ומקדם, ושיח של איומים הוא לא כזה. וכשהילדים מדברים ככה, אני מבינה שזו מראה לכך שאנחנו מדברים ככה, ומשתדלת לעבוד על עצמי לשכנע ולהניע את הילדים בצורת שיח אחרת.

הוא לא רק רוצה שליטה, ונשמע שמקבל המון. הוא גם לומד גבולות. לא בכל מקום בחיים יש בחירה ושליטה וצריך לדעת מה גבולות הגזרה שלך. מה באחריותך ומה לא. אתה שולט בדברים מסויימים, אבל למשל לא יכול להחליט על אחרים. אתה יכול להחליט לא לאכול משהו שאתה לא רוצה, אבל לא יכול להחליט אם מותר כרגע מאכל כזה או אחר. וכן הלאה..  

זה ממש מצוין שהוא לומד את זה עכשיו איתכם במקום בטוח עם אנשים שאוהבים אותו, ולא אחכ במקום יותר נוקשה כמו מסגרת חינוכית ואז הוא יתייחס לגבולות באופן כללי בצורה הרבה יותר שלילית.

לגבי אחותך והורות בכלל, יש פה שני דברים -

1. לרוב הילדים בעולם יש ביקורת על ההורים שלהם. זה טוב וטבעי ונורמלי. חלק מההיפרדות שלנו מההורים לאנשים העצמאיים שאנחנו, כוללת גם ראיה ביקורתית על היחס והחינוך שקיבלנו, ואנחנו בונים את ההתנהלות שלנו בהתאם (בין היתר) לביקורת הזאת. אבל אין משהו אובייקטיבית יותר נכון. תתני עצמאות - יתלוננו שזה יותר מדי עצמאות ופחות מדי מעטפת. תעטפי אותם - יגידו שהיית מגוננת מדי. זה כמובן תלוי ילד וסיטואציה ואפשר להתאים את זה פחות או יותר, אבל הרבה פעמים קשה לדעת מה נכון באותו מצב, ויש גם מגבלות של האופי שלכם, המשאבים שלכם או הרצון לא לתת לילדים שונים יחס שונה בתכלית במצבים מסויימים. קשה ממש עד בלתי אפשרי לדייק עד 100% את המענה לילדים. ויש שיאמרו שגם עדיף ככה. תקראי קצת על ההבדל בין אמא מושלמת ל"אמא טובה דיה" אצל אאל"ט ויניקוט. זה מאד מעניין ומעורר מחשבה.

2. לגבי אחותך באופן ספציפי, אנחנו לא מכירות אותה וקשה לדעת מאיזה מקום זה נובע. אני כותבת כאן משהו בזהירות, יכול להיות שקשור, אבל אם לא אז תזרקי... יש אנשים שיש להם קושי לא פתור מול ההורים, והם מתקשים לשחרר אותו, ואז הם מלאי טענות על כל מיני נושאים מול ההורים, למרות שהם רואים תמונה חלקית של מה שהיה, או שהם משליכים על ההורים הרבה מהאופי שלהם (לצורך הענין היא הרגישה תחושת אחריות אבל מצד ההורים לא בהכרח היה רצון או כוונה שהיא תהיה אחראית אלא שזו היתה הפרשנות האישית שלה לסיטואציה והיא התנהגה בהתאם לפרשנות שלה).

אז יכול להיות שהיא צודקת וההורים שלך טעו. קורה.. ויכול להיות שיש לה פרשנות לא נכונה כי בסופו של דבר זו החוויה שלה אבל זה לא בהכרח אומר שההורים טעו בהתנהלות שלהם

זאת פרספקטיבה ממש טובה לראות את הדברים, תודה!

טבעי לגמרי....

זה צירים מדומים לרוב

וכן הם יכולים ללוות תקופה 

אני שמה לו מי מלח.

רפואה שלמה!

לא יודעת למה. לפעמים אפילו כבר בבית חולים..

לפעמים השפרצתי מי מלח לפני שאכלו כדי שיהיה להם יותר קל.

כמובן תעקבי שלא עולה חום

אל תהיי עם ייסורי מצפון, זה לא קשור אלייך בכלל❤️

(בכללי, להשפריץ תמיד על כל דבר ופצע...)

ושמעתי שאם יש נזלת ירוקה אז זה סימן שזה דלקתי/ משהו בסגנון, ויש משפחה שאפשר לשים וזה אמור לעזור ... סליחה שלא זוכרת פרטים מדוייקים...

רפואה שלמה!

זה שיש כתמים לא בהכרח אומר שצריך להפסיק

להרבה נשים יש כתמים..

יש לזה עצות שונות.

פועה מציעים ליטול במקביל גם פרימולוט נור

יש אחרים שממליצים להכפיל מינון של הגלולה

אם את לא נוטלת גלולות את לא מוגנת מהריון עד שתתמידי בנטילת הגלולות שבוע.

את יכולה ללכת עכשיו לרופאה לעשות אולטרא סאונד לראות מה המצב (לפני/אחרי ביוץ) זה יקל עליך לקבל החלטה.

יכול להיות שאת לא בדרך לביוץ בגלל ההנקה...

אני מכירה את עניין הכתמים וכל הפתרונות המוצעים. ספציפית כאן הכל היה ממש חלק מההתחלה. פשוט חיברתי כבר 8 חפיסות ואמרו לי שכנראה שצריך הפסקה. נסיתי להמשיך ולא הלך.

בגלולות רגילות הכתמים הם מהתעבות רירית הרחם, ובאיזשהו שלב זה נהיה יותר מדי ואז מפסיקים, מקבלים מחזור ומתחילים מחדש

פה הכדורים מדקקים את רירית הרחם, ולכן הפסקה לא אמורה לעזור

מה גם שממש לא בטוח שתקבלי ווסת כי את מניקה

ראיתי ברשת שרופאים ממליצים כן לעשות הפסקה אחרי נטילה ארוכה ברצף… שהגוף צריך איזון מסויים או לא זוכרת בדיוק מה.

אני אמנם מניקה (חלקית) אבל לרוב כן הייתי מקבלת בהנקות. לא חשבתי על זה אפילו

אני באמת אחזור ליטול

תודה!

לגבי יחסים, לשיקולים כמובן וכמה לחוץ למנוע.

לגבי הגלולות- או תחזרי לקחת אותן ואז בערך שבוע צריך עוד אמצעי מקומי להגנה. תבדקי בעלון שלהן לכמה זמן. או אם את כבר לא מניקה את יכולה לעבור לגלולות משולבות שלרוב פחות עושות כתמים. וגם שם יש זמן של הגנה חלקית לדעתי.  

המליצו כאן בימים האחרונים על ניצוצות ענבר..

נשמע לי שכדאי בהחלט ליווי רפואי ורגשי איכותי...

חיבוק גדול

וישהיו לכם בשורות טובות בקרוב!!

ושהתהליך יעבור בקלות ממש...

אני חושבת שלא זכאים בשבוע כזה לחופשת "לידה" אבל קחי חופשת מחלה משמעותית.. זה לא דבר פשוט לגוף.., ולנפש..

שה' ימלא חסרונכם

מוסיפה ברמה הטכנית שאם ההריון ימשיך עד שבוע 22, החל משם זה נחשב לידה ולא הפלה ואת זכאית לזכויות כמו חופשת לידה להתאוששות וכו

כאן החוק

רבקי וצלר היא הפדולה, ואולי גם יכולה להפנות אותך למקומות כמו קבוצות תמיכה וכו'

‏‪+972 54-684-4049‬‏

גם אני עברתי לידה שקטה בעקבות מום חמור בעובר.

אשמח לסייע פה או בפרטי...

אני אישית עשיתי הפסקת הריון, וגם לא השתמשתי בדולה, מה שלי עזר היה לקבל כמה שיותר מידע.

וסליחה שאני שואלת שאלה ממש קשה, האם בהכרח ההריון יסתיים בלידה שקטה או שיש סיכוי שהועבר ישרוד את ההריון?

אתחיל בחיבוק ענקקקק!!!!!

לתחושתי אין באמת איך להתכונן לזה.

אבל

אנחנו ממש התפללנו שנזכה לשליחים טובים, וזה באמת מהותי. זכיתי לכמה שליחות טובות בזמנים מהותיים, ולמזלי האלו הפחות מוצלחות היו בזמנים הפחות מהותיים.

דבר שני,

בקטע טכני.

מקבלים חופשת לידה משבוע 22 ויום. אם את מגיעה חלילה ללידה שקטה קרוב לזה- יש שישקלו להתעכב קצת בשביל החופשת לידה.

יש קבוצת פייסבוק לנשים אחרי לידה שקטה, זה יכול להיות מציף אז הייתי שוקלת אם להצטרף סתם ככה.

לא קראתי הרבה תגובות, אבל ראיתי שהמליצו על ניצוצות ענבר, כדאי לעקוב אחריהם בפייסבוק.

לגבי הפדולה-

אני הרגשתי שזה הוצאה מוגזמת (כמה אלפים טובים), העדפתי את אמא שלי ובעלי איתי. לי זה היה מעולה.

תחשבי מי יעשה לך טוב סביבך.

בכללית יש זכאות ל12 מפגשים עם עו"סית, זה יכול לעזור.

זה מה שעולה לי כרגע.

אם תרצי להתכתב בפרטי- בשמחה, נחליף ניקים דרך המנהלות. יודעת שלפעמים רוצים לדבר עם נשים שעברו את זה (ותודה למישהי כאן שעזרה לי, לא אתייג כי אני לא בטוחה שתרצה להזדהות)

*עריכה, אני רואה שהזדהית, אז @מתיכון ועד מעון תודה לך!

ושוב- חיבוק גדול!!!!

וכוחות

אנחנו עברנו הפסקת היריון בשבוע מתקדם יחסית, אבל העניין התעכב ונדחה והיה לנו הרבה זמן להסתובב עם עובר חי ובטן.

בדיעבד אני חושבת שהזמן הזה היה לטובתנו, לעבד את העניין, לשקול מה ואיך אנחנו רוצים שיהיה וכמובן להפרד.

ממליצה מאד על הספר "כחלום יעוף", גם נותן משמעות ותמיכה בקטע רוחני וגם נותן מידע לגבי כל מיני החלטות שתוכלו לקבל לאורך הדרך.

וכן גם על העמותה ניצוצות ענבר.

חוץ מזה, כדאי לדעתי לשתף את הסביבה הקרובה במה שאתם עוברים. לי זה נתן המון כח.

שוב חיבוק

מוזמנת באהבה לאישי לכל דבר.

ראיתי כמה בגוגל פליי

אם יש מישהי שמכירה אחת שאפשר להעלות את התוכנית של הבית ובאופן חינמי זה מעביר אותה לאפליקציה (ולא מבקש ממני למתוח קווים) אשמח לשמוע

אני השתמשתי בג'ימיני 

והוא פשוט מצוין!!!

שמר על כל הפרטים ברקע ורק הוסיף פריטים שמייפים את החלל

מסייגת שעשיתי על 3 חדרים וחדר אחד כן שיבש אותו

אבל 2 חדרים סלון וחדר שינה עשה לי מצוין

וחשוב מאוד לכתוב הוראות סופר ברורות.

גם במה לא לגעת

אני נעזרת בגיפיטי לכתוב את זה ככה שיהיה ברור בדיוק מה לעשות (ומה לא לעשות).

מניעה, לגבי כל ההבדלים, ומה את שואלת וכו...
כל דבר חסרונות ויתרונות
יש רופאות נשים נחמדות שגם נותנות מידע מפורט, אולי תחפשי אחת כזו באיזורך?

תפני לרופא הילדים והוא יגיש את הפנייה. יש שאלונים שצריך למלא - אחד להורים ואחד לגורם החינוכי. אפשר להוריד אותם מהאתר של הקופה (וכדאי שתעדכנו את המורה שאתם עומדים להביא שאלונים למילוי).

רק אומרת מראש - לוקח הרבה זמן עד שמזמנים לאבחון בקופה... (לפעמים בסביבות שנה) אז אם את מרגישה שהילד צריך אבחון מהיר כדי לדעת איך לעזור לו, כדאי ללכת לפסיכולוג פרטי (אחר כך צריך גם פסיכיאטר או נוירולוג התפתחות). הבעיה העיקרית היא שאז ההכרה בביטוח לאומי מסובכת יותר... אבל תלוי מה יותר דחוף לכם.

יישר כוח על העירנות❤️

רופא התפתחותי זה רק עד גיל 6, יכול להיות שאחרי זה בפסיכיאטריה ילדים, אני לא בטוחה.

בכל מקרה מה שכדאי לעשות זה לפנות לרופא ילדים ולבקש שיפנה אותך הלאה...

אחר כך באמת צריך ללכת למרפאת בריאות הנפש.

נדמה לי שמכבי זה באמת עד גיל 6.

כלומר התפתחות הילד זה עד גיל 9, אבל הפסיכולוגים מאבחנים רק עד גיל 6, מה שגורם לזה שלגיל 6-9 לרוב אין מענה בקופה.

לפותחת - היות שאבחונים עד גיל 6 הרבה יותר פשוטים מבחינה ביורוקרטית, דרך התפתחות הילד, אני מציעה להזדרז עם זה מאוד.

צריך לבקש מרופא הילדים הפניה לאבחון פסיכולוגי בהתפתחות הילד, במקביל להוריד מהאתר שאלונים ולתת למורה, ולהגיש למזכירה במרפאה הרגילה יחד עם שאלון הורים ועם ההפניה.

אולי זה משתנה לפי אזורים?

בכל אופן רופא ילדים יוכל לתת את המענה המדויק ביותר.

מהרופא). אממה הביטוח נסיעות יקרררר!! ולא כדאי לוותר על זה (מניסיון אישי של גיסתי).

אני טסתי בתחילת ההריון לשבועיים ושילמתי על ביטוח קרוב ל-200 דולר…

מותר עד סוף 35.

משבוע 28 צריך אישור רופא בטווח של 48-72 שעות.

תחפשי לפי החברת טיסה

לאחר 32+6 חברות הביטוח לא מבטחות

ולא הייתי נוסעת ללא ביטוח.

ברוב העולם זה שבוע 24...

בארץ אפילו 23

הביטוח כולל כיסוי לטיפול בתינוק במידה ויש לידה מוקדמת

ככה שמעתי פעם, אל תסמכי עליי
מעניין

זה תלוי בך ביציבה במבנה

כמו לשאול איזו חזיה מומלצת..

לפנות ליועץ מנשאים/ מדריכת נשיאה, לא בטוחה איך קוראים לזה😅 שתתאים לך משהו טוב

אפשר גם לגמ''ח מנשאים או לבקש מחברות שיש להם שתוכלי להתנסות...

וספציפית יש לי מאי טאי של טופה טופ ואני מאוד מאוד אוהבת. והוא גם יחסית לא מההכי יקרים😅

אני קניתי בעבר מנשא יקר שמאוד המליצו עליו והוא היה הכי הכי אז...

והוא לא טוב לי. במבנה הגוף שלי הוא עושה לי כאבי גב 

וגם - איך את מגיבה בזמן אמת? ואיך את מגיבה להם כשהם ב"שלום"?

יכול להיות שהדרכת הורים טובה שתלווה אתכם כל שבוע תוכל לעזור.

וחיבוק❤️

למשל, הקטן מצא משחק של הגדול מתחת למיטה, אז הוא הגיע עם זה לסלון והביא לו בשמחה, הגדול בתגובה שאג עליו שלא יגע לו במשחקים ודחף אותו..

הרבה מריבות סתם על מי יפתח את האוטו או מי יביא את המיץ ענבים מהמקרר..

משתדלת לא להתערב אבל לפעמים כן משקפת אחר כך ל"פוגע" את ההתנהגות שלו. כשהם בטוב,  אני ממש מפרגנת (אבל באמת לא מספיק..)

מתחילים השבוע בדיוק הדרכת הורים.. תודה!!

אחיך הקטן הביא לך משהו? אתה תגיד לו תודה יפה.

התנהגת לא יפה? תעמוד מולו, תסתכל בעיניים ותבקש סליחה. וכמובן לא תשכח לומר את התודה אחכ.

להתעקש על זה ולעמוד שם פעם אחרי פעם לוודא שזה יקרה מפחית משמעותית את ההתנהגויות שאת מתארת. לשקף את הבעייתיות זה מעולה, אבל כשאין השלכה ברגע האמת להתנהגות- שניהם לומדים שזו התנהגות לא סבבה אבל כן ברמה מסויימת לגיטימית.

וזה יוצא על הקטן?

זו נקודה שכדאי להעלות בהדרכת ההורים...

בהצלחה!

זה המקום שלו בבית.

החפצים, המעמד, אולי גם התשומת לב של ההורים.

להעלות את זה בהדרכת הורים זה מעולה, יעזור לכם בפרקטיקה.

מבחינה רעיונית, ילד לא סתם מתנהג כפי שהוא מתנהג, יש שם משהו עמוק יותר שמפריע ומציק לו,

יכול להיות שהוא אפילו לא מודע למה שמפריע לו.

עד שלא מטפלים ברובד העמוק יותר המריבות לא יפסקו.

זה לא עוזר לשקף לילד בן 7 ששאגות זו לא צורת תקשורת ראויה, כשלא מדברים על מה שהביא אותו לידי שאגה.

לצורך הדוגמה, אם תראי ילד עומד ליפול בצורה מסוכנת, לא תתני שאגה?

אולי כן וזה יראה לך כמו תגובה הגיונית לסיטואציה.

לכן לפסול התנהגות בד"כ לא זה מה שעוזר, אלא להבין שלגעת במשחק שלך זה לא אירוע מאיים.

אפשר למשל לנתח איתו את המקרה ולשאול:

כשראית את המשחק בידי אח שלך,

מה חשבת?

מה הרגשת?

לתת לגיטימיה לתחושה עצמה.

זה לא נעים שנוגעים בחפצים שלך בלי רשות. אולי חששת שהוא השתמש בזה כבר וכד'.

ואז לדבר על מה שבאמת קרה.

האם הוא השתמש בזה? איך היית מעדיף שיספרו לך שמצאו משהו ששייך לך? איך אפשר לשמור על החפצים שלא יגעו בהם? (למשל לסדר אותם)

ואז לקבוע כללים בסגנון:

חפצים אישיים שבמדף x אסור לגעת בהם בלי רשות.

חפצים אישיים שמסתובבים בבית, מה דינם?

חפצים שאינם אישיים (כמו משחקי קופסה) מותר לכולם להשתמש כי הפרשנות היא שאם זה במרחב הכללי כנראה הסכמת לאחרים להשתמש גם.

ככה הילד מקבל לגיטימציה לתחושה שהוא רוצה לשמור על החפצים האישיים שלו בלי שיגעו לו בהם, וגם מקבל כלים איך לשמור על מה שחשוב לו, ואיך להגיב נכון בפעם הבאה.

ממילא לא יהיה צורך בשאגות.

לגבי התנהגות הולמת ולא הולמת, אפשר לדון בכך בנפרד (למשל באמצעות הסיפור אריה הספריה, ספר פשוט מעולה בשביל לדון בדרכי תגובה מהסוג של שאגות)

אבל שזה לא יהיה המוקד בטיפול באירוע.

לגבי מי יפתח ראשון את האוטו כדאי להעלות יותר למודעות, לשאול למה היה חשוב לך לבצע את זה ראשון? מה זה אומר עליך? למה אנחנו מרגישים טוב להיות הכי.. כמובן שהוא לא ידע להסביר במונחים של דופמין וכו' אבל זה כן מעלה למודעות מתי תחרותיות היא בריאה ומתי היא מיותרת.

כשהוא עוד קצת יגדל ויהיה מסוגל לחשוב על דברים יותר לעומק, אפשר למשל לשאול: אם זה כיף להגיע ראשון, וזה באמת כיף, למה אני לא רצתי ראשונה לאוטו?

או בסיטואציות אחרות, למה אני לא התפרצתי ועניתי ראשונה?

לפי התשובות להבין איך הוא רואה את העולם. קצת לכוון למשל לחשיבה שאם אני יודעת שאני יכולה, אני לא צריכה "להוכיח" את זה. ויותר מזה לשמוח בשמחת האחר שאצלו הנושא מהווה אתגר והוא הצליח להתגבר עליו.

(למשל בסיטואציות שבהן הקטן מתאמץ מאוד ואז הגדול מגיע בנונשלנטיות ועושה במקומו ללא מאמץ)

לתת לו להבין מעצמו מתוך התבוננות בטבעו של עולם, שלפעמים הבגרות היא לא להגיע ראשון, לפעמים הבגרות היא לא להיכנס לתחרות.

למשל אם מישהו עוקף בסופר, אפשר לדון בכך עם הילדים ולהסביר שאמנם מה שהאיש עשה היה ל בסדר, אבל זו בחירה שלי האם לריב על זה או לבחור לא להיכנס לתחרות על נושא שולי בעיני.

למשל אצלנו זה יכול להיות שהגדולים מתקנים שגיאות כתיב לקטנים והקטנים נעלבים מזה.

אני מפנה שאלת חשיבה לגדולים:

למה לדעתכם אני לא תיקנתי את הקטן על השגיאת כתיב?

לפעמים התשובה היא בסגנון של אולי לא שמת לב, או לא ידעת שזו שגיאה.

אני עונה שראיתי ואני יודעת ומתאגרת עוד קצת ולפעמים משאירה שאלת חשיבה פתוחה:

למה לדעתכם בחרתי שלא לתקן על שגיאת הכתיב. תחשבו על זה.

באמצעות ההתבוננות הזו התובנה (כשהיא תגיע) תהיה יותר מחוברת אליהם ויותר יפנימו אותה,

מאשר שאני אסביר להם או אגער בהם שהם העליבו את הקטן.

תזכרי שמריבות לא נגרמות כי הם לא אוהבים אחד את השני, אלא כי הם מאוד אוהבים את עצמם, וזה דבר שבבסיס שלו הוא חיובי.

וגם תואם התפתחות שקודם האדם הוא אגוצנטרי ורק אח"כ מתפחת חמלה כלפי הסביבה,

לכן כמה שקשה לראות מריבות, זו התפתחות טבעית ונורמיטיבית לחלוטין וזה יעבור ככל שהם יתבגרו וככל שילמדו לתקשר.

תהיי חזקה זה עובר בסוף.

נ.ב שימי לב אם בכללי בבית יש ציפיות נמוכות מהקטן שגורמות לתסכול גדול.

זה בסדר לצפות מכל ילד למשהו אחר בהתאם לאופי לגיל וליכולות שלו, אבל צריך לשים לב אם זה גורם לתחושת חוסר הוגנות מתמשכת אצל הגדולים, צריך לתת לזה מענה ולא להשאיר ברמת ה"ככה החלטתי" כי זה יכול לייצר מרמור מתמשך של הגדול כלפי הקטן.

(למרות שהטענה אמורה להיות כלפי ההורים בכל מקרה, הרבה פעמים זה יצא כלפי האח בדומה לסיפור הכותונת של יוסף ואחיו ששנאו אותו לא בגלל משהו שהוא בעצמו עשה, אלא בגלל משהו שאבא שלהם עשה כלפיו)

בהצלחה!!

ההתנהגות היא רק קצה הקרחון. תמיד.

ממליצה מאד לא ללכת להדרכה בגישות התנהגותיות למיניהן, שיעזרו לכם להפסיק את ההתנהגות,

אלא להדרכה בגישה היקשרותית התפתחותית שתעזור לכם להבין את המכלול, מה הגורמים להתנהגות ואיך נותנים מענה מספק ואמיתי לצרכים של שני הילדים תוך שמירה על הקשר.

שיש מבוגרים שלא מסתדרים אף פעם זה עם זה

ככה יש ילדים

אצל ילדים יש גם חוסר בשלות בפתרון קונפליקטים וגישור על פערים

יש לי 2 ילדים שפחות מסתדרים אחד עם השני

עם פערים גדולים באופי ותפיסת החיים

הדבר שהכי עזר לבעיה היה

שהעברתי אותם לחדרים נפרדים

כמות החיכוכים פחתה והמריבות הצטמצמו

הם לא הפכו חברים אבל יותר מסתדרים (ואפילו יוצאים לעיתים לקניות ביחד)

למצוא פתרונות איך להפריד ביניהם מתי שאפשר במשך היום

זה שהם צמודים בגיל לא אומר שהם חייבים להיות הרבה ביחד

ככל שנמצאים יותר ביחד

יהיו יותר חיכוכים ויותר בעיות

זה מין מעגל

אם מבוגרים לא מצליחים להתמודד עם מישהו שמציק להם בעין

לילדים אין הרבה סיכוי 

לעורר את ליבו לכך שהם אחים והם צריכים לשמור אחד על השני

ללמד אותו תקשורת לא עוינת

למצוא דרכים להתעסקות נפרדת

לשבח על התנהגות טובה ואחווה

לתת להם משימות של שיתוף פעולה שלא תוביל לעימות. שתהיה מטרה יותר גדולה מהחיכוך ביניהם בתיווך שלכם

לחפש משחקי קופסה שיתופיים

משחקים שהמטרה בהם היא קבוצתית ולא אחד נגד השני

בעיניי זה שינוי מרענן

אני מכירה השועל החמקמק, ינשופונים, הכבאים באים (חושבת שגם בסגנון)

זה לא אומר שזה יעשה שינוי מהיסוד

אבל דרך משחק הרבה פעמים אפשר ללמד ולעבוד על כל מיני דינמיקות

אני לא מספיק מכירה בכלל משחקי קופסה אבל ראיתי שכל מה שיש לנו זה תחרות ביניהם וזה מבאס... זה מלא פעמים נותן הרגשה לא נעימה למישהו מהמשתתפים, אווירה מבאסת...

וסליחה מהפותחת על הנצלוש!!

מתוק ממש ממש!

עשה פה הרבה טוב

הכבאים באים עם מטרה משותפת אבל בעיני לקטנים יותר

לק"י

נראה לי מר זאבי.

עם חיות שצריכות לעבור מאי אחד לאי שני.

בסוף לא קניתי אותו (די יקר), אבל על בסיס הרעיון שלו הכנתי משחק באמצעים ביתיים.

רוצה שאחפש את התמונות שצילמתי אותו ואשלח לך? (יש מצב שכבר שלחתי את זה פה)

לנסות להעצים את הטוב, את הזמן הכיף שהם יכולים לשחק ביחד, למצוא הזדמנויות ליצור נחת, שיתוף פעולה.

גם לתת לגיטימציה לכעס של הגדול בלי לתת לגיטימציה להתנהגות. זה באמת מעצבן שאחיך הקטן עושה...ואח"כ לחשוב ביחד איתו על אפשרויות להתמודדות

גילאי 8 ו6.

וואו

קשוח ברמות