טוב זה שאלה מאד מדויקת אז מלא פרטים אישיים...
לפחות לא בכרטיס שלי
יש לי בת בת שלוש. מתוקה חברותית חמודה חייכנית.. בתפיסה שלנו לא מבריקה במיוחד.
לא נורא, נכון?
היא לא יודעת צבעים בכלל, סופרת אולי עד 10 (אחר כך זה סתם רצף אקראי 43 12 58)
וההבנה החשבונית שלה גם לא משו. אתמול זה כל העבר, מחר זה העתיד מכאן ולהבא. לא חשבתי חריג לשלילה אבל לא גאון בלשון המעטה.
אבל אופי נח וטוב, ידידותית פטפטנית מהממת. מבחינתי הדברים הכי חשובים יש לה.
א מממ, כשאני מתענינת אצלה על הגן, נניח שואלת מתוך דף קשר- היא אף פעם לא יודעת לענות, את השם של הפרשה היא בדרך כלל לא יודעת
שאני שואלת מה למדו בגן, איזה יצירה עשו היום, נדיר שהיא עונה, בדרך כלל לא יודעת, לא זוכרת.
היא עצמאית- מתלבשת לבד מסתדרת בשירותים לבד, אבל לספר סיפור לעצמה נגיד היא תמיד תגיד שהיא לא יודעת.
גם כשאני מספרת ספרים שהיא מכירה היא לא כל כך משלימה משפטים וכו'. הרבה 'לא יודעת'
פעם בעלי שאל אותה מי היה אמא של שבת אז היא אמרה לו 'הכל כתוב בדף קשר אני לא יודעת'
טוב, הכל טוב, לא כולם חייבים להיות גאוניים.
שנה שעברה הגננת שלה (בפעוטון) אמרה לי שהיא אחת החכמות בקבוצה וייחסתי את זה לזה שהיתה מהגדולות
היום הגננת שלה עצרה אותי כשהבאתי אותה ואמרה לי וואו איזה חריפה, היא ועוד אחת- הכי חכמות בגן.
זה גן רגיל, קבוצה של 30 ילדות, אני מכירה חלק- חכמות פלוס. אמרתי לגננת שבבית היא לא שופעת
אז היא אמרה שלקח לה זמן אבל אחרי החגים היא ממש עונה מלא, יש לה המון ידע כללי, תשובות לענין, משתתפת מאד פעילה בריכוז.
זוכרת, פעילה, אחראית (טוב זה אני רואה גם בבית) היא ממש יכולה להסביר דברים לילדות אחרות שפחות חזקות..
היא היתה מאד מופתעת ממה שסיפרתי על ההתנהלות שלה בבית.
בדרך כלל אמהות חושבות שהילדות שלהן יותר חכמות מהגננות...
זה עשה לי תחושה מאד רעה.
היא השניה, האח מעליה- גם גדול ממנה וגם מחונן, באמת משהו יוצא דופן. מתחתיה יש עוד פעוט- אמנם הוא תינוק אבל בגיל מתוק ומאד פעיל ומקבל מלא תשומת לב
(מדבר מלא, מתקשר, מבין סיטואציות, זיכרון- אני יכולה לתת לו הוראות עם 3 שלבים והוא זוכר, נניח מקודם ראה אותי משתעלת אמר לי אוי אין לך טישיו- והלך להביא לי. הוא בן שנה וחצי)
וכאילו מה, היא מרגישה שבבית בינכה אין לה סיכוי אז היא פשוט החליטה להיות.. אין לי ביטוי יותר עדין היא ממש מוציאה את עצמה 'סתומה' לפעמים...
עכשיו באמת, אני הכי אוהבת אותה בעולם, היא גם בת שזה בכלל משהו אחר, וכולם אוהבים אותה ומשוגעים עליה, אבל כן אין לה את הברק שיש לאחים שלה- הקטן עוד תינוק וזה גיל שעובר, אבל הגדול לנצח ישאר חכם מאד ועם ידע עולם מטורף (קורא עברית ואנגלית, שולט בתנך, בגוף האדם מערכת השמש..חשבון ברמה של כתה ו'.. באמת שיש דברים שהוא יודע ואני לא)
מה אני יכולה לעשות נגד זה?
אני ממש משתדלת ומבקשת גם מהסבתות נניח לא להדגיש כל היום את חכמתו של הגדול ולא להתיחס לזה, בסך הכל אני מאד מאד מאמינה שמה שחשוב להצלחה בחיים זה כישורי חיים, תקשורת בינאישית ולא גאונות, ובזה ברור שהבת שלי יותר חזקה כרגע (הם קטנים אז הכל יכול להשתנות) אבל איך אני יכולה לעודד אותה גם בבית להרגיש שווה? וראויה לפתוח את הפה ולספר פ. שבוע? הרי גם אם היא תזכור באמתה כל הכל אח שלה יודע פי מליון. אז מה? הוא גם גדול יותר והציפיה ממנו אחרת.
שיהיה ברור שאני לא האמא שבוחנת את הילדים שלה... זה לא הנקודה. היה לי מאד טוב עם מי שהיא פשוט כשהבנתי שזה בחירה ברמה מסוימת בהתנהגות הזו בבית ובעצם היא יכולה הרבה יותר- זה ממש צבט לי בלב.
אני עושה זמן איכות עם כל ילד, והשנה בפרט היא נמצאת יותר בבית בזמנים רגועים ויש לי ולבעלי זמן לתת לה יחס אישי ומלא אהבה. (אח שלה הרבה שעות בלימודים ובחוגים)
מה עוד אני יכולה לעשות?
