פורום הריון ולידה (עמוד 337)

שופינג il נראה לי כבר היה.

היום 11/11 זה יום הרווקים הסיני. אולי יש מבצעים באתרים מחו"ל.

לקראת סוף נובמבר מתחילים מבצעים של בלאק פריידי. (בעיקרון זה ביום שישי האחרון של החודש, אבל בדרך כלל המבצעים ליותר זמן).

5 חליפות פוטר ב200 בשילב

2+4 בקרטרס (אני תמיד קונה באתר ולא בחנות כי יש שם גם קוד קופון)

עכשיו ראיתי שיש 50 אחוז בקיווי

זה שווה?

שזה מבצע שגם קיים..

ויש קוד קופון של 12 אחוז באתר

לא זוכרת אותו כרגע הוא די נפוץ באינטרנט

יש לי הנחת יומולדת בפוקס החודש, אבל המבצעים בחנות כמעט ולא שווים כרגע.

לק"י

זה מבצע של עוד 30% מתוך ה-60%.

ותודה על מה שכתבת. אני אחכה...

אני אוהבת את הקפוצ'ונים שלהם לילדים. הם ממש טובים (אם לא מאבדים אותם😅).

נראה לי שאחכה עם זה לשבוע האחרון של החודש.

לא בכל הנקודות.

אבל ברוב.

וכן החלטנו שכן.

הפחד והחששות קיימים.

בכא מה שלא יהיה אם תחליטי על כן קחי בחשבון שלפעמים לרצות הריון זה לא הופ רוצים הופ יש

אני למשל מאןד רוצה.

בת 37 וחצי.

כבר 10 חודשים מנסים.

(ועכשיו ממש כנראה ה9לה)

בכל ההריונות האחרים נכנסתי ממש להריון מהר. ב"ה

ועכשיו לוקח זמן

הגיל גם כנראה עושה את שלו (למרות שהבדיקות ההורמונליות שלנו מצוינות)

אז אם כן כמה שיותר מהר ושילך במהירות ובקלות בעז"ה.

גם בהתחלה היה לי הפלה אחת

אבל בהמשך הריונות שנקלטתי ממש מהר

והשניים האחרונים הגיעו אחרי עוד הפלה ועוד 2 הריון כימי

והמתנה

וקצת בלגן הורמונלי

ועכשיו שוב 2 הריונות כימיים ברצף וגם כמה חודשי המתנה וכל מיני

ורזרבה שחלתית נמוכה

אז לא כדי להפחיד

רק לקחת בחשבון שהגוף לשנו לא נשאר זהה

ולשאלת הפותחת- אני לא פונקציה כי מעולם לא מנעתי מבחירה..אבל לאור השיקולים שכתבת(לא מדברת מתוך עצמי)

בכנות לא היתי מונעת כי נמשע שיש רצון פנימי..

ועל הכל אפשר להתמודד..לקחת בחיובי לזכור שזמני הקושי וההרעת.תנאים..ובסוף.תשמחי מעוד ילד

זאת דעתי

אז זאת ממש לא סיבה להחליט על הריון.

זה טוב שיש את הבירור אבל בלי לחץ מהמניעה. לכן קודם תנטרלי את הטריגר הזה ואז תתפני בנחת למחשבות.

בנוגע לנקודות שהצגת, אז הכי בולט שלא התייחסת למצב הרפואי שלך שיש לזה משקל חשוב.

אז אם המצב הרפואי תקין, את מרגישה בשלות ורצון (וקטן בן 3 זה שלב אחר מאשר קטן בן שנה)

בעלך רוצה, אז למה לא בעצם? נשמע שהסך של הכן גבוה מהסך שלא.

והתייחסויות ספציפיות:

לגבי 2 בכן: לא מביאים ילד כי הגדולים עוזרים ומכניסים אור ואהבה לקטנים. (אגב יכול להיות שהשינוי הוא בבשלות שלכם כהורים ובהתנהלות של גידול משפחה שלא נותנת יותר מדי פוקוס על הקטנים שזה תקין)

נקודת ההנחה צריכה להיות שהטיפול בקטנים והדאגה לאושר שלהם תלויה אך ורק בך ובבעלך. אתם ההורים והאחריות היא כולה עליכם. אם בפועל הדינמיקה עם הגדולים מיטבה עם הקטנים, זה בונוס, אבל לא נכון לדעתי לבנות על זה. (סתם דוגמה, פתאום כולם רוצים ללמוד באולפנות וישיבות עם פנימייה, בפועל הם כבר לא בבית. את לא תמנעי את זה מהם כי זה עלול לפגוע באושר של הקטנים, נכון?)

לגבי 3 בלא: זה בירור חשוב, אבל יכול להיות שייקח לך שנתיים לברר את זה ואז אפשר תרצי עוד ילד גם יהיה קשה יותר מבחינת הפוריות וגם הגידול של ילד צעיר מאחים שלו. מהבחינה הזאת נראה לי כדאי לחכות עם הבירור מאשר לחכות עם הריון נוסף. אבל רק את יודעת אם הריון נוסף ימלא אותך או שאת כבר ממש בשלב שמחפשת משהו אחר. אם הריון נוסף לא ימלא אותך ורק יגזול ממך כוחות אז לא כדאי להיכנס לרפואה הזאת כשאת לא שלמה שזה מה שאת רוצה בחיים.

לגבי 4: זה טבעי והגיוני שיש רגעים לפה ולשם. זה לבד לא סיבה למה לא. אבל אם כתבת אותה בסיבות שלא, אולי יש משהו באינטואיציה שמדבר אלייך וצריך לתת לו מקום.

בהצלחה בהחלטה!

אבל גם העובדה שאני לא רוצה ללדת בגיל מבוגר.. אז נכון שאפשר לקחת חצי שנה וזה לא משמעותי, אבל איכשהו אצלי השילוב עם החלפת קידומת והקטן שגדל שמדרבנים אותי להחליט בקרוב.. אני מתבחבשת בזה כבר קרוב לשלושה חודשים..

לא הבנתי לאיזה מצב רפואי את מתכוונת, אם הכוונה זה לחרדות, אז זה לא משהו מאובחן ואני תמיד הסתדרתי בסוף ב"ה.. אבל בכל היריון היה לי את הקטע הזה שפחדתי נורא והבטחתי לעצמי לזכור את הרגע ולא להתפתות לעשות את זה שוב לעצמי (ועשיתי את זה שוב.. כן?)

בקשר ליחס של הגדולים לקטנים, לא התכוונתי שהם יטפלו בו מן הסתם, אלא שיש משהו זורם במשפחה גדולה כזאת, שאתה מרגיש אהוב ומוגן ותמיד יש לך מישהו לפנות אליו שנתן להם איזשהו ביטחון פנימי כזה. יכול להיות שגם אנחנו כהורים השתפרנו, אבל זה מחזק את אותה נקודה..

ולגבי הרגעים במהלך היום, כתבתי את זה בלמה לא כי אולי יש איזשהי מחויבות למי שקיים, והריון ולידה לא מוסיפים סבלנות מן הסתם. אז את מה שקיים לשמור למי שיש.

נקודה נוספת שחשבתי עליה וממש אשמח ל איזון 

פעם דיברתי עם חברה שמתמודדת עם אתגר רפואי לאחר הילדים ובעצמה אמא למשפחה ברוכה פלוס פלוס ושאלתי איך יש לה כוחות לעוד הריון ולידה עם כל העומס והמורכבות, והיא אמרה לי שלכל אחד נגזר קושי שהוא צריך לעבור, והיא מעדיפה שאת הקושי היא תעבור בדרך הריונות צפופים. זה קצת קשה לי להסביר, הילדים שלה שמחים ומואשרים ומקבלים כל מה שצריך ומעבר.. אבל מניחה שהיא היתה שמחה לשבת קצת רגל על רגל ולנוח, אבל היא מעדיפה להוסיף על עצמה עוד כביכול כדי להוריד עומס במקום אחר. 

זה לגמרי התחשבנות ופנקסנות עם הקב"ה ואני לא לגמרי שלמה עם זה, אבל כן מהדהד לי בראש.

מצאת את מי לשאול 😄

הדרך שלי שונה בתכלית.

אני מאמינה שה' הוא אבא רחום ואוהב. ולא מחפש לתת לנו כמות ייסורים מסויימת.

כדי להימנע מייסורים צריך לדבוק ולהוסיף טוב ולא לחפש איפה לסבול.

נכון שאחר מעשה, נהוג לומר שילך על עצים ואבנים, שאלו יהיו הצרות שלנו, ייסורים מכפרים וכו'

אבל זה לא שמזמנים את הקשיים.

לגבי המצב הרפואי, התייחסתי דווקא למצב הגופני הכללי. כנראה שב"ה המצב תקין אם לא ציינת שלא.

יהיה מנת הצער ב9 חודשים הקרובים?

לא נשמע כמו סיבה טובה להיכנס להיריון 😐

אישית, מאוד לא מתחברת לגישה.

מעדיפה לזמן לחיים שלי דברים טובים ולהתמקד בהם וככה לקושי יהיה פחות מקום ולא להגדיל את הקושי במכוון.

מגילי הצעיר ממש, אז יכול להיות שאני מדברת שטויות.

הייתי שמה לב לנקודה 3, למרות שאת תוהה אם דווקא לחכות איתה.

בעיניי הסיבה להביא עוד ילד, היא כי יש רצון להביא עוד ילד. וזה צריך להגיע יחד עם כוח ויכולת. אבל קודם כל הסיבה עצמה צריכה להיות הרצון לעוד *ילד* שלכם בעולם.

זה פשוט חוזר כאן לפעמים בשרשורים שונים, הרצון להביא ילד כאשר יש לנו חוסר אחר.

ובעיניי הקטנות, זה לא נכון.

אני לא יודעת אם זה קשור לחינוך

לתפיסה חברתית

למשהו עמוק בתוכנו

שכשיש פער או חוסר, אז עולה צורך / רצון למלא אותו בחיים.

אבל צריך לשים לב למה אנחנו *באמת* משתוקקים. וילד אף פעם לא יכול לבוא בעיניי כפיצוי על משהו שחסר להוריו.

יש לכם שישה ילדים, זה וואו ומדהים. לא בטוח שהתשובה לתקופה הזו היא בהכרח עוד ילדים, אולי לחלק מהאנשים כן ואולי לחלק לא. אולי זה קשור לשלב בחיים. אולי עבורכם זו כן התשובה. אני לא יודעת.

אני רק רוצה להגיד שבעיני הנקודה שהעלת ב3 היא דווקא הדבר המשמעותי פה, ואליה צריך לשים לב, למרות אולי ההרגל להדחיק

מביאין ילד לעולם אלא אם כן אי אפשר נסיבה נפשית משפחתית רגשית רפואית

ולא- מונעים הריון אלא אם כן מאד רוצים ילד

בעיני עד גיל 40 ברירת המחדל זה כן

חוץ ממתי שלא

(וכן מנעתי הריון תקופות ארוכות)

אבל נק המוצא שבעיקרון כן אלא אם אי אפשר

בת 41 עם 4 ילדים והם ממלאים את כל מכסת הנחת והרצון לילדים ומשפחה. כשילדתי את הקטן בגיל 36 היה לי ברור שהוא האחרון וזה נשאר ברור כל הזמן.

אני פחות מבינה את התחושה לרצות עוד כשיש הרבה (גם 4 בעיניי זה הרבה)

ילדים יכולים להוסיף נחת אבל בהכרח מביאים עוד קשיים והתמודדויות, לפעמים מרוב התמודדויות הנחת נפגעת גם עם הילדים האחרים.

בא אצלך כאיזשהי בריחה מהכיוון או הייעוד שלך בעולם, מה שיש לך לתת לעולם.

גם להביא ילדים זה ייעוד... אז בעיניי את מה שבעלך אמר תפני לכיוון הזה ולא בהכרח לילד נוסף

לדעתי כדאי שתשבי עם עצמך בשקט ותשאלי את עצמך, מה את רוצה

וזו תהיה התשובה שלך, בין אם כן ובין אם לא

בין כך ובין כך זה לא מחייב שמיד תיכנסי להריון (רוב הסיכויים שזה לא יגיע מיד בגלל הגיל, למרות שיש לך לא מעט הריונות בעבר), כך שבכל מקרה יהיה פרק זמן שבו תוכלי לחשוב על הכיוון שלך בחיים שלא כתלות בילד נוסף.

לדעתי את יכולה להתחיל מללמוד איזשהו מקצוע/קורס שמעניין אותך ואת רוצה לעסוק בו. אם את רוצה לעסוק בתחום טיפולי פיסי או רגשי או כיוון אחר

6 ילדים זה לא מעט ואולי כן עדיף לסגור את הפרק הזה ולהתמקד בדברים אחרים, עכשיו שהם גדלים ויותר עצמאיים.

אבל תחשבי מה את רוצה ותהי שלמה עם הבחירה שלך

למה את בדיוק מתכוונת..?

איפה את מרגישה שיש לך אישיו לא סגור עם זה..?

סיבות למה כן:

1. זו בהחלט סיבה חזקה, ועוד יותר אם בעלך "יצא מעצמו" בשביל לחשוב כך. כמובן, אם הנתונים האישיים לא מאפשרים - אז לא הולכים על זה. אבל אם כן - הרי בסופו של דבר זו המטרה האמיתית של הולדת ילדים: להביא עוד נשמה יהודית לעם ישראל...

2. תדעי לך שזו ברכה גדולה מאוד, ילדים שמחים ונוחים! וזה לא מובן מאליו, ולא בהכרח קשור לכך שהגדולים מפנקים את הקטנים. אולי דווקא זה שאתם נוחים ורגועים, ואולי זו באמת פשוט ברכה... ואם זכיתם בברכה כזו, הגיוני לרצות שתהיה עוד ממנה. (ומצד שני - לקחת בחשבון שלא בהכרח גם הילד הבא יהיה נוח ורגוע...)

סיבות למה לא:

1. מבינה אותך ממש בהקשר הזה. יכול להיות ששווה לשקול טיפול או ליווי רגשי בשביל זה?

למען האמת, יכול שהחרדתיות הזו קיימת בך בעוד תחומים, ולכן שווה גם ככה לטפל בזה...

(בכל אופן, תקופת ההיריון היא זמנית, אז לא יודעת אם בגלל החששות האלה צריך לא להביא עוד ילד בכלל)

2. לא חושבת שזה שיקול נכון בגיל הזה... אולי בגיל 50 כן, אבל ללדת ילד בגיל 40 זה אומר להיות בגיל 60 כשהוא יהיה בוגר, וזה עדיין צעיר. וכך או כך - הורה מבוגר וסיעודי תמיד יהיה נטל כלשהו על ילדיו, ואולי דווקא עדיף שהם יהיו צעירים יחסית כדי שיהיו עם כוח לשאת זאת... וככל שיש יותר ילדים הנטל מתחלק ביניהם בצורה טובה יותר...

3. בעיניי מתקשר לסעיף 1 - טיפול רגשי, שיסייע לך למצוא את מקומך בחיים בלי להיחרד מהמחשבה על לגעת בכך, הוא תמיד משהו טוב, בלי קשר לעוד ילד או לא. (יכול להיות שבהתחלה הטיפול ייגע יותר בעניין ההיריון והילד שייוולד, אבל בהמשך יכוון עלייך לבד)

בכל אופן - ילדים בהחלט יכולים להיחשב לייעוד, בעיניי. ומצד שני, בהחלט אפשר לברר מה הייעוד שלי תוך כדי שיולדים ילדים, גם אם המימוש שלו כרגע יהיה על אש נמוכה...

4. זה באמת מחשיש... השאלה אם את מסוגלת להחזיק בראש את העובדה שזו  קופה זמנית, ואחר כך תבוא התקופה הטובה בע"ה שתפצה על זה. (וגם פה - יכול להיות שיהיה הפוך ממה שהיה לך בעבר... אצלי, למשל, הילדה השמינית הפתיעה והייתה שונה בינקות מאחיה לפניה...)

החלטות טובות ושלמות!

מנסה להבין כמה זמן זה יקח. הרופא אמר יומיים וכבר עבר יותר 

אבל תמשיכי לעקוב.

אם זה חום הייתי מחכה שייגמר.

אם זה אדום ואת לא רגועה תשלחי שאלה לרופא שהתקין.

אין לי ניסיון עם בלרין.

כן גם אותי מלחיץ מה יהיה עם הדימום

בינתיים אין ווסת. מניקה

ואת יכולה לפנות אליה עצמה כדי לשאול מה יש לה להציע.

(לצערי לא התנסיתי בפועל בתרגילים שלה, כי ילדתי בסוף בקיסרי...)

הפחית משמעותית יאד את כאב הצירים

אני למדתי אצל אמית עצמה, לפני 8 שנים

בתור קורס ללידה ראשונה פחות הייתי ממליצה עליו. או שאם כן הולכים עליו - אז כדאי לדעת שהיא לא מרחיבה על כל מהלך הלידה כמו מדריכות אחרות, אלא מתמקדת בללמד כלים איך להתמודד עם הצירים. ויש עוד ידע חשוב שכדאי להשלים (עם מדריכה אחרת, בקריאה בספרים, וכדו').

אני עשיתי לפני הלידה השלישית שלי.

היא בעצם מלמדת כלים מאוד מעשיים איך להתמודד עם הצירים באופן שגם מקל על הכאבים וגם מזרז את תהליך הלידה. היא מלמדת גם את הבעל איך הוא יכול להיות שותף פעיל ולעזור - גם בהתמודדות בצירים עצמם, וגם איך ליצור אוירה רגועה בין הצירים (שזה גם עוזר בקידום הלידה כי מעורר ייצור אוקסיטוצין).

לי זה כן עזר להקל על הצירים. השתמשתי בשיטה שלי בשילוב עם השיטה של הנשימות שאמא שלי לימדה אותי עוד לפני הלידה הראשונה שלי (פירטתי פה כמה פעמים, יכולה לשלוח קישור אם תרצי).

אני יכולה להגיד שכן הרגשתי שעשיתי את התרגיל שהיא מלמדת תוך כדי ציר, זה הקל יותר על הכאב מאשר כשרק נשמתי בזמן הציר (כשרציתי קצת לנוח). אז זה כן הוסיף לי. לא יודעת אם באמת קידם את הלידה יותר מהר (סה"כ הלידה היתה די דומה מבחינת התנאים וגם מבחינת האורך ללידה שלפניה שעוד לא למדתי אצלה. אבל זה לא בהכרח אומר משהו, כי כל לידה זה סיפור בפני עצמו, ואני לא יכולה לדעת מה היה קורה בלי...).

את יכולה לעשות חיפוש בגוגל עם המילים פורום הריון ולידה ערוץ 7, ותגיעי לשרשורים כאלו בעבר...

דבר ראשון, לקרוא לזה קורס נותן תחושה מטעה. זה לא קורס, זו שיטה להתמודד עם כאבי הצירים ולקדם את הלידה. עיקר השיטה זה תרגיל פיזי. אמנם יש גם חלק לבין הצירים כיצד לשחרר אוקסיטוצין, אבל אישית פחות התחברתי.

כמו שאמרו לפני, זה לא מחליף קורס הכנה ללידה, זה פשוט משהו אחר.

עברו כבר כמה שנים מאז שעשיתי, סביר להניח שהיא השתכללה בינתיים 😏

יש לה סרט וידאו מוקלט של 3 שעות, בו היא מסבירה ומדגימה את התרגילים ומסבירה את מהלך הלידה כדי להבין למה התרגילים מועילים וכיצד להשתמש בהם נכון.

ברכישת הסרט התחייבתי ללכת ללמוד אצל מדריכה בשיטה שלה, כי את התרגיל עצמו חייבים ללמוד ולתרגל באופן מעשי. מי שהלכתי עליה בזמנו, נתנה כל מיני דברים סביב הכנה ללידה גם מעבר לשיטת אמית, דברים נוספים שהיא למדה ונותנת כהכנה ללידה.

חשוב לקחת בחשבון שסרט הוידאו לא נשאר פתוח לך. הוא פתוח לתקופה מוגבלת, ואם את רוצה לקראת לידה נוספת, את יכולה לרכוש שוב סרט מקוצר או משהו בסגנון. אם כי את התרגיל עצמו ייתכן שזוכרים גם בלי תזכורות.

ועוד משהו, מאוד משנה מי הולך איתך ללידה. רוב התרגילים מבוססים על עזרה של מלווה. מי שמתכננת לקחת דולה - כדאי לקחת דולה בשיטת אמית, זה יהיה ממש יעיל. מי שהולכת עם אמא / אחות / חברה - חשוב ללכת איתן למפגש התרגול. מי שהולכת עם הבעל - צריך לקחת בחשבון שמדובר בסיוע פיזי, השאלה מה הפסיקה שלכם ומה את מתכננת לעשות אם וכאשר תאסרו.

בסך הכל הייתי מרוצה מאוד, וממליצה. חד משמעית הפחית את כאב הצירים (אבל אין לי דרך לדעת האם זירז את הלידה או מה היה לולא התרגילים של אמית). אבל צריך לקחת בחשבון מראש את כל המכלול, כדי שלא להתאכזב אח''כ.

אבל יודעת שיש שם.

בכל מקרה מקפיצה לך, אולי מישהי תדע יותר

אני מכירה הרבה דוסיות שגרות שם, אבל היא ספציפית גרה שם הרבה זמן ויש לה גם ילדים גדולים וגם קטנים, אז נראה לי שרלוונטית לשאלה שלך.

דתי תורני פחות מרוצות, לא ממליצות, העבירו לחרדי שם יותר מרוצות.

הרבה ברסלב, הרבה בעלי תשובה, גם בחרדי. 

עם פטמה שמדמה הנקה

כמו אוונט נטורל

הרבה מתחילים לשלב בזמן הזה.. צריך להיות נחושים ולא לוותר מצד שני לחפש בקבוק שהוא יותר אוהב כמו טומי טיפי/ אוונט (אצלי רק הפטמה של המשאבה.. לא יודעת איך קונים אותה)/ מאמוכו..

בהצלחה!

לק"י

מספיק קצת כדי שיתרגל לבקבוק.

אפילו להתחיל עם חלב אם, לסחוט קצת לבקבוק ולתת לו. אפשר לנסות גם כמה פעמים ביום.

ולנסות בתנוחות שונות, שבעלך או מישהו אחר ייתן.

לק"י

זה העיקר.

למרות שהקטן שלי היה עושה טובה ושותה רק קצת. השאר כשהסכימו, שתו מנות.

הייתי מבודדת את הגורמים להבין אם הבעיה היא בטעם של התמ"ל, בסוג בקבוק (אם הוא לוקח מוצץ אפשר לנסות להביא בקבוק מאותה חברה כך שהפטמה דומה) או במי שנותן את הבקבוק אולי ממשהו אחר כשאת לא בסביבה הוא כן יסכים לקחת.

היחיד שעזר עם הסרבנית שלי...

עם הבקבוק הזה, היא אכלה יפה גם מהבקבוק וגם בהנקה. (ולא הייתי צריכה לריב איתה- זה היה כמו קסם. בקבוקים אחרים התנגדה תקופה, מהבקבוק של לנסינו אכלה על הפעם הראשונה. עד שהגיעו השיניים😅)

העיקר שיהיה בקלות,בבריאות ובידיים מלאות

ויכולה לנחם אותך בזה שלגדל תינוק גדול ובשל זה הרבה יותר קל....

אני מאוד בעד סגולת הפורום🥱🥱🥱

יאללה כבר

אני כל היום דרוכה

רק מחכה שיתחיל משו

@מישהי11

@חמדמדה

חמודות שאתן, מבינה אותכן כל כך! בתשיעי כל יום נראה כמו נצח, ועם כל הכבדות זה הכי מובן בעולם שאתן רוצות כבר להיות אחרי וכמה שיותר מהר.

אבל בכנות, למה להלחיץ את עצמכן ולהיות בכוננות לפני הזמן? במיוחד מי שכבר מכירה את עצמה ומניסיון יודעת שהיא לא יולדת לפני 39. אז לא, פשוט להפנים שעוד לא הגיע הזמן. תנסו לחשוב הפוך, שהלידה לא הולכת להגיע בקרוב. במקום זה תנצלו את הזמן לעשות את כל מה שלא תוכלו לעשות אחרי הלידה. סוויץ' כזה של לנצל את הזמן, לעשות כל יום משהו כייפי, במקום לבכות על כל יום שעבר ועוד לא ילדתן.

אני פשוט מתפלאת כל פעם מחדש על שרשורים כאלה שנפתחים החל משבוע 37. למה שתהיה לידה בשבוע 37 או 38? זה לא אמור לקרות. וזה שזה קורה לפעמים, לא אומר שזה טוב. ואם נמצאים בכוננות ובמתח משבוע 37, אז כשמגיעים ל39 העצבים כבר רופפים וכבר נמאס לחכות, עייפים מציפיה. אבל פשוט מתחילים מוקדם מדי...

הכל מאהבה ❤️ מקווה שלא פגעתי באף תשיעית הורמונלית 😘 שתהיה לידה קלה בעיתה ובזמנה, בבריאות ובידיים מלאות!

כמה ימים טובים אחרי סוכות.

זה היה החודש הארוך ביותר בחיי

ואז ב36.6 היה לי לשד לירידת מים ונסענו למיון

ואז מהר מהר לארוז את התיק לידה שלא היה מוכן

ולקנות מה שחסר

ומנטלית להתכונן

ובסוף זה היה כלום…

אז הראש שלי עכשיו כבר היה מוכן לזה😂

וחוץ מזה, אף אחת אצלינו לא מגיעה לתאריך, כולן מקדימות, אז הגיוני ניראלי שגם אני אקדים…

וחוץ מזה 2 יש לי עוברית קטנה ואמרו לי שמאוד סביר שירצו לזרז ב39 ולא באלי

זה הכל😌

הליכות אין לי כוח סליחה מהעולם🙈

וכן כמובן שלא אלך בשישי אני גם רוצה איכילוב גז אין אווירה של שבת וזה סתם מיותר

מקווה שאלד לפני אבל כי ממש לא באלי

נכון שאני יכולה לסרב אבל נראה מה יגיד הרב

לא מדמיינת ללדת לפני 39

מההריון הראשון זה היה לי ברור

ככה החלטתי

בשביל לא להיות בלחץ כל החודש

עכשיו היתה לי לידה אחת ב39+1

אז על פניו יש לי סיכוי ללדת ב38.ומי שחוותה לידה בשבועות 36-37-38 טבעי שתצפה שזה יקרה שוב

אבללל

מראש אני כן היתי משננת לעצמי שהסיכוי קלוש שזה רק הורס לי הדריכות הזאת ולא מקדם

ושעדיף שאשנן שאני אלד בטח מאוחר

ואעביק את עצמי להיות בעשיה ולא בהמתנה רק

לי זה כן עוזר כדי להגיע יותר בנחת

וזה באמת מורט עצבים הסוף

רק שעדיף לדחות את ההגדרה של מתי הגעתי 'לסןף'

לא יכולה לדמיין את עצמי עושה בשולחן ביחד עם כל דיירי הבית

הייתי חייבת ריכוז ושקט בשביל זה

מצד שני - לי כרגע גם אין מקום לזה בחדר ילדים

מקווה מאוד לעשות שם עיצוב חדש ולהכניס שולחן כי חושבת שזה חשוב 

ממילא או שצריכים עזרה או שלא אוהבים להיות לבד בחדר. עבודות במחשב אני מרשה רק בסלון בכל מקרה.

ילדים גדולים (אם הם מאלה עושים שיעורי בית ועבודות) אני חושבת שכדאי שיהיה להם פינה שקטה, אבל לא חייב בחדר שינה. בטח כשיש אחים נוספים לא יהיה שקט להתרכז.

אם יש פינה אחרת בבית זה גם מתאים.

אגב, יש שולחנות צד שמתלבשים על המיטה, זה גם אפשרות. לא חייב שולחן כתיבה מסיבי.

בשביל הספרים והציוד אפשר לתלות כוורת בגובה.

וגם היא לא תמיד משתמשת בו...

איפה מכינים שיעורי בית? איפה לא...

בשולחן בסלון, על הספה, על הרצפה, במיטה כשנזכרים רגע לפני השינה שיש שיעורים...

בקיצור, שולחן כתיבה הוא בהחלט רהיט שאפשר לוותר עליו כשאין מקום. מדפים לספרים אפשר לתלות על הקיר...

שולחן כתיבה לענ"ד לא פריט חובה.

לנו יש אחד והוא משמש לפינת מחשב.

אין פה כמעט שיעורי בית

ואם יש עושים בסלון

המקום בחדר מוקדש למיטות שאינן נפתחות, ארון בגדים וכוורות.

ילדי היסודי בד''כ מעדיפים לעשות או בבי''ס או על הרצפה

נערות התיכון מעדיפות את שולחן השבת

שולחן הכתיבה משמש בעיקר לערמות של בגדים ובא לי להעיף אותו אבל המתבגרות מתנגדות

ככה ההורים שלי גדלו

בפועל כילדים ונערים היינו עושים מלא בשולחן שבת על המיטה וכו..

לא קריטי בחדר

הרבה פעמים סתם הופך לערימת בלאגן ולא באמת יושבים שם כמו חננים

חוצמזה שבאידאל אני בעד להפריד שינה מעבודה כמו שבחדר שינה שלי לא באלי להכניס דברים כאלה

קראתי כל התגובות ואכו הזדהיתי עם רובן😃

לגבי גילאין שמעל יסודי אני כן השתמשתי בתור נערה בשולחן בחדר .ומתי?  כשבאה חברה ללמוד ביחד למבחן/מתכונת/בגרות. יכלנו חסגור את הדלת לשעתיים כך ששאר הבלגן יהיה בחוץ ונוכל להתרכז. (אפשר להגיש כיבוד קל בלי ששאר האחים מתקרצצים חחח)

אז שם זה כן בא לידי שימוש.

כשלמדתי לבד באמת למדתי בשולחן בסלון/ספה/מרפסת וכו'

לבגרויות לרוב למדנו לפחות שתיים ביחד. 

והייתי יושבת להכין על הרצפה🙈

בעיני כן חשוב שיהיה, כי לרוב הילדים זה נוח יותר. אם אין מקום, אז אין....

יש שולחן כתיבה בחדר, אבל הוא מכוסה במיליון דברים ^^` הבת שלי בכתה ב' מכינה שיעורי בית על הרצפה בסלון בדרך כלל ^^` או על שולחן האוכל בסלון.

כשהייתי ילדה גם היו נדירות הפעמים שהכנתי שיעורי בית ליד שולחן הכתיבה בחדר, אפילו אם הוא היה מסודר לעתים נדירות...  זה היה על הרצפה (בגילאים הצעירים יותר), על המיטה, או לרוב - על שולחן הסלון או המטבח. גם באוניברסיטה

כשאתם לומדים למבחנים ולבגרויות הכי טוב זה ללמוד כל פעם במקום אחר

ככה... לשנות אווירה!

אני חושבת שגם אם הוא לא היה אומר את זה ככה זה המציאות הטבעית.. אנחנו מחפשים תמיד לשנות מיקום כדי לשמור על ערנות ויצירתיות במיוחד כשלומדים למבחנים ושיעורי בית

אז שולחן כתיבה כדאי שיהיה במקום שקט

אם בחדר יש כמה ילדים זה לא רלוונטי לדעתי

אם לבד אז זה כדאי אבל לקחת בחשבון שזה לא יהיה המקום הקבוע לשיעורי בית ועבודות

כנערה כן אהבתי פינה בחדר לאיחסון ויצירה פרטית זה עניין מנטלי יש שבכלל מפרידים בין עשייה ומנוחה

אף אחד מהבנים שלי מעולם לא הכין שיעורים בשולחן כתיבה בחדר.

כשהם קטנים - הם רוצים להכין לידי - בשולחן במטבח או בסלון.

בגילאי הביניים הם מכינים בשולחנו האלה או על הרצפה או מסיימים בכיתה.

בתלמוד תורה אין המון שיעורים בכיתות הגדולות יותר..

היחידות אצלי שאכן לפעמים לומדות בחדר סגור הן הבנות הגדולות.

לכן בחדר בנות שמתי שידה שמשמשת אותן גם לכל "דברי הבנות" שלהם וגם יכולה לשמש כשולחן.

עוד משהו שעשיתי: קניתי לפני כמה שנים באושר עד" שולחן מתקפל קטן (50×70) - ואם מישהו פתאום רוצה ללמוד בחדר שאין בו שולחן - אפשר בקלות להכניס לשם את השולחן הזה וללמוד שם.

אני לא חושבת שהם אי פעם השתמשו בשולחן הזה עבור שיעורי בית או בכלל

אני מניחה להם את בגדי בית ספר שיתלבשו בבוקר, בשביל זה השולחן קיים 🙈

עושים שיעורים בכל מקום רק לא בחדר! אפילו בחדר שינה שלנו🤦‍♀️

יש מגפי גומי שקניתי שנה שעברה ונשארו טובות גם השנה (עלו באיזור 70₪)

וגם מגפים שקניתי מקרוקס לפני עשור לאח שלו שלבש אותם שנתיים או שלוש, הקטן לבש גם אותם שנה שעברה ויכול ללבוש אותם גם השנה, הם במצב מצוין, עלו בזמנו באיזור 200₪.

ההבדל בין המגפים מלבד שהיקר מחזיק הרבה שנים, זה העיצוב, הם יותר יפות ומחממות. לילד אגב אין עדיפות, כל פעם לובש מה שמתחשק לו.

לכן לא משקיעה במשהו יקר.

קונה את הגומי ב30, מלבישה רק בימים גשומים שיקפצו בשלוליות.

בשאר הימים שמה נעל חורף שמתאימה יותר למבנה הרגל.

(הגדולים הולכים עם נעל ספורט פשוט בימים שאין גשם)

והם זולים מאוד.

הם זולים מכיוון שהם לא אורטופדיים, אני מניחה, אבל יש לקוות שהילדים הולכים איתם רק בימי גשם... (יש לקוות - אבל אצלנו בפועל חלק מהילדים הולכים כמעט תמיד עם מגפיים אבל טוב, הם ילדים, עדיין בלי בעיות גב...)

בכל אופן, בגילאים גדולים יותר כבר קשה למצוא מגפי גומי, אז אין ברירה אלא לקנות יקר יותר... (בלידר יש מגפיים רגילים זולים, אבל הם באמת פחות איכותיים. עדיין כדאי לקנות אותם לדעתי ולא מגפיים במחירים מופלגים...)

הבנתי שאפשר למצוא גדולות יותר במקומות שמוכרים ציוד לעבודה, אבל לא במחירים שכדאי לקנות, אם לא גרים במקום גשום במיוחד.

אני קונה בעיקר בפפאיה (אני משלמת בתווים)

בגדול הם מאוד איכותיים ואני מצליחה לתת לילדים לנעול אותם שנתיים (או להעביר לאח קטן)

אבל כן קרה לי שעוד לפני שנגמרה העונה הנעל כבר היתה זוועה. בעיקר אצל הילדים שהורסים נעליים 🤭

היינו מרוצים ונשארו במצב טוב סה"כ.

הילדים נעלו בעיקר בימים של גשם (גרנו במקום קר).

נראה לי יתאימו גם השנה... (כרגע עדיין לא ירד אצלנו גשם, וגם לא באופק)

ותודה שהארתן את עיניי לקטע האורטופדי..לא חשבתי על זה.

הם אכן ילכו איתם הרבה, הם אוהבים:-/ מה שגם יש הרבה בוץ וכו אצלנו..פחות סלול..

נשמע עדיף על גומי. אם הם צריכים מגפיים לבוץ באופן יומיומי הייתי משקיעה במשהו יותר איכותי מבחינת פנים הנעל, ולא במגפי גומי פשוטות.

זה הגיל שהרגל נבנית ומתעצבת.

תבדקי למשל אם יש לנמרוד נעל גבוהה שתתאים לך לבוץ.

לק"י
 

אני אשקול לקנות לעצמי (ואולי לבן הגדול).

בימים של גשם רציני יש פה בריכות שחיה על הכבישים😅

לק"י

חשבתי שהיו לו בלנדסטון...

השאלה אם זה עשוי מאותו חומר.

בשאר הזמן הבן שלי הולך עם בלנדסטון, אבל הם נהרסות לו מאוד מהר..

יש מישהי שלא נהיה לה חורים אחרי חצי שנה??

(וקניתי של ה150..)

זה לא ככ יתנקה מבוץ, לא? ולא אטום לגשם..

נבדוק בנמרוד..תודה!

אצלי המקורי החזיק בין כמה חודשים לגג שנה

תלוי כדורגל/ טיפוסים/ זחילות

לימים רגילים נעליים סגורות של צעד ראשון מנמרוד..

וקניתי מגפי גומי שיהיה לימים של גשם ושלוליות ממש

אולי תקני בלנדסטון (חיקוי) ככה שלא אכפת לך שיתלכלך מהבוץ?

בזמנו בקיץ כשהיה איזשהו ערב של 20 שח מהאנטרנט..

אז ניצלתי את ההזדמנות והבאתי לה.. .

לאיזה גיל את מחפשת?

שנה שעברה קניתי לבן שלי בכיתה א, בקושי השתמש, השנה זה כבר קטן עליו ומחפשת למי למסור כי נראה ממש חדש

כשאסורים זה לא עובד הוא ישן חזק ולא שומע.

כשמותרים ואני מנערת אותו הוא קם וכשהוא קם הוא עוזר בשמחה...

בהתחלה זה קשה הם רגילים לישון עמוק וכשקמים לא ברור להם מה רוצים מהם, לפני שבועיים בערך בעלי הוקם להביא לבן ה-3 מוצץ ולא ברור לי עד היום מה הוא עשה שם מהרעש זה היה נשמע שהוא שבר את המיטה שלו חחח

אבל אחרי כמה זמן הם מתרגלים וקמים נורמלי ושווה את ההמתנה והעצבים

אבל אם כואבת הבטן,גרפס שלא יוצא הרבה זמן, אז כן מעירה שאוכל לישון בין ההנקות

וכן לוקח לו מזן להתעורר אבל התינוק עלי אז אני פחות בלחץ

כשהם גדלים או מי שלקח בקבוק אז כן נותנת לו גם לקום..

ובכללי כשיש תינוק חדש הוא אחראי על הגדולים יותר שקמים ...וזה גם עוזר לי

אבל בלילות לא

אם אני אעיר אותו הוא לא יצליח לחזור לישון

מעדיפה שהוא יישן כמו שצריך, ואני גם ככה קמה

התינוק ישן לידי, ומגיעה אליו בקלות

לא רואה עניין להעיר אותו בכח

הוא ישן חזק

בכי לא מדגדג לו

ואני מתעוררת מכל ציוץ

ואם ממילא אני מתעוררת אני באמת לא רואה בזה טעם

ברמה שפעם אחת הוא הלך לישון עם פעוט נודניק בצד השני של הבית כדי שהוא יקום אליו ואני לא ובסוף כשהוא בכה אני קמתי כי הוא לא התעורר

ברור שיש פה גם משהו מעבר כי מהשעון מעורר שלו הוא כן מתעורר (וגם אני)

אבל גם אם זה בגלל שהוא לא מגויס מספיק אני לא רואה דרך לשנות את זה....

אבל אולי יש אפשרות שיתן לך עוד שעות שינה בזמנים אחרים - שתלכי לישון מוקדם או אחה"צ והוא יגבה אותך כשהוא ערני ומפוקס

אם לא, אז ממליצה.

הרבה יותר פשוט להניק ככה מאשר להעיר את הבעל נראה לי.

ואין בעיה של תנוחת שינה כי זה מיטה נפרדת (אפשר להצמיד גם מיטת תינוק שמוציאים לה דופן)

וכנראה זה דפק לי את הגב ואת הצוואר

כי גרם לי לעשות כל לילה אותם תנועות ותנוחות

לכן ניתקתי את המיטה ושמתי ליד בעלי

ראש של גבר ..לגדולים יותר כן אבל שהם פיצים לא

אני אישית ממש מותשת אבל אפילו לא מנסה  

תנסי אולי לישון מוקדם יותר ואז לחטוף עוד שעת שינה

הילדים יכולים להתעורר בלילה ובעלי לא ישמע עד שזה לא יגיע לצרחות וגם אח"כ ייקח לו זמן להתאפס ולהתפקס לקום ולגשת בנינוחות לאותו ילד..

האמת אין לי עצה טובה מלבד להגיד לך שכנראה את לא הראשונה ולא האחרונה שחווה זאת.

אצלנו פשוט לרוב אני הולכת לישון יותר מוקדם מבעלי כדי שאני אהיה זאת שאקום בלילה ולא אעיר את בעלי והוא עוזר יותר לפני כשהוא עוד ער וגם בבוקר כשהוא בכל מקרה כבר קם לעבודה. אבל את הקימה שהיא באמצע הלילה מעדיפה אני לעשות כי אני מהמזנקים ואין לי כוח להתמודד בלעורר את בעלי. מחריגה מקרים שמישהוא מאיתנו או מהילדים לא מרגיש טוב חלילה ואז וייתכן והשני יקום או שנינו נקום

כל פעם שהתפקיד של המתעורר עובר אליו (בד"כ בגמילות מהנקה / אחרי לידה לילדים הגדולים), בהתחלה אני צריכה להעיר אותו ולוקח לו זמן להבין מה אני רוצה אבל אחרי כמה לילות זה משתפר ובסוף הוא מתעורר לבד, ואני אפילו לא יודעת שהתעורר. המוח לומד... (גם המוח שלי לומד לסנן, ולשמוע בעיקר את הילדים שבתחום האחריות שלי).

מבינה שלא אצל כולם ככה אבל שווה לתת צ'אנס😉

תנסי להעזר בו בדברעם אחרים שהוא יכול להקל עליך

נגיד לארגן טת הילדים בבוקר

לתת לך לנוח בערב מתישהוא

תעבירי אליו משו אחר

חושבת שאת יכולה ללכת

קחי הרבה ציוד הגייני איתך

ותשתי הרבה מים

בשורות טובות ❤️

קרם גוף

משחת החתלה

אינוטיול

בפנטן לאחרי ברית

אלכוהול

צמר גפן

סבון תינוקות

שמן תינוקות

נובימול

משחה לטוסיק

מגבונים

טיטולים

משטח החתלה

מדחום

עברנו בסופרפארם בדרך הביתה (כי הייתי צריכים טיטולים, תחבושות ופדים להנקה, ולא רצינו לבזבז זמן ברמי לוי).

מעולם לא עברתי שם בהקשר של לידות.. יש מצב שחמותי עשתה לנו שם קניה כשילדתי את הבכור, אבל חצי מהדברים היו מיותרים...

טיטולים מגבונים תחבושות קונה בסופר.

סבון לתינוקות גם, אבל ממילא יש בבית.

תמ"ל מוצצים בקבוקים משחה לטוסיק שמן תינוקות משטח החתלה - לא משתמשת, אבל בכל מקרה יש בסופר.

אלכוהול ותמר גפן - בשביל מה? בכל מקרה יש בבית ובסופר.

אז כן צריך סופר פארם או בית מרקחת בשביל זה.

שאר הדברים (מלבד תחתוני מחזור ומשחות להנקה) אפשר לקנות בסופר לרוב.

אנחנו קנינו בסופר פארם בלידה הזו משאבת חלב ידנית, כי רצינו בדחיפות...

אין סיבה שלא יהיה בסופר.

הדברים היחידים שאין בסופר ויש בבית מרקחת זה משחות למיניהן ומשאבה. משחות לרוב לא משתמשת, הפעם ביקשתי וקיבלתי לנולין במחלקה (לי זה לא עזר, אבל הבן שלי נורא נהנה למרוח את זה כשיהיה לו יובש).

גם שקיות חלב אם, אבל זה בעיני ממש לא דחוף ללידה. כנ"ל משאבה, אלא אם יש צורך חריג.

פה לאחרונה...)

אנחנו מצאנו עכשיו טיטולי ניו בורן בסופר, והתפלאנו מאוד, כי בעבר לא מצאנו... (ויש לנו הרבה סופרים באזורנו...)

חלום!!!

מזמינה ותוך כמה שעות גג יום זה מוכן

ושולחת את בעלי רק לאסוף במקום להתרוצץ בין מדפי הפדים😅

הגיוני?

רפידות ומשחה

אין בנמצא!!

נובימול בשביל הברית

ויטמין די..

בטיטולים מידות קטנות 4 ב100 של האגיס

מבחינתי זה ממש זול

להודות ולבקש

שיהיה בקלות בעזרת ה!

יכולה לשתף מסיטואציה קצת אחרת, שבשתי הלידות האחרונות שלי, היה לי זמן המתנה בבית החולים (עד שהתחלנו זירוז, ועד שהוא התקדם). לקחתי איתי תהילים החיד"א (שמסודר לפח סדר הא"ב - באד יש את כל פסוקי התהילים שמתחילים בא', בב' כל הפסוקים שמתחילים בב', וכן הלאה), ואמרתי לפי השם של מישהי שאני מכירה שחיכתה כבר כמה שנים לזיווג (בכל לידה מישהי אחרת). ושתיהן פגשו את הבעל שלהן לא הרבה זמן אחרי הלידה ב"ה...

(מן הסתם עוד דברים השפיעו בנוסף לתפילות שלי, והיו עוד שהתפללו עליהן, אבל בכל זאת זה חיזק אצלי את ההרגשה של עוצמת התפילה במיוחד בזמן כזה).

לא צריך להגיד הכל ברצף. אפשר רק מידי פעם כשמתאים.

אבל ממליצה באמת לנצל את הכוח של הזמן הזה של לקראת לידה, לתפילה על אנשים אהובים, ובכלל על כל עמ"י..

להתפלל המון ואם לא יוצאת תפילה, תבקשי מהשם שייקח את הרצון שלך ויהפוך לתפילה.

לאכול בנחת כל ארוחה, לנשום בבוקר כשאת פותחת חלון ולהסתכל קצת על שמיים.

מכירה את זה, זה באמת בליל שלי עזר לעשות דברים שמקרקעים- גם לכבס ולארגן את הבית לפני, לדאוג לאוכל במקפיא, הרבה להתכרבל עם הבעל והילד...

זאת דרך טובה לנצל את הזמן 😁

עוד מעט לא יהיה לך את זה וזה נחמד "להרוג" את הזמן

וקצת להרגיע מהמחשבות.

וגם קטעים ישנים מרמזור.

סדרות נוער כמו:

מה הבעיה

מתוקים

יונייטד היי

(ברגע זה ניפצתי את תדמית הבחורה רצינית, להגנתי אומר שזה מה שאני רואה בערב לבד בחדר כדי להפיג את בדידות המילואים, נכון מותר לי? 😆)

חייבת לאזן עם המלצה רצינית- סדרת פודקאסט לשמיעה- יציאת אתיופיה. ממש אהבתי. אבל זה שמיעה, לא צפייה.

אם כבר

יש לך המלצות לסרט טוב לראות עם בעלי?

מחפשים משהו שמתאים לשנינו (דוס בגדול, ואני אוהבת משהו עם קצת ערך, לא רק כלום כזה..)

זה כביכול סרטי ילדים, אבל הם עוסקים בנושאים מאוד עמוקים, והמוצלחים שלהם ממש טובים.

אני אוהבת במיוחד את קוקו, אפ, קדימה, הקול בראש (הראשון והשני), ויש עוד הרבה.

הייתי שומעת בדרך לעבודה.

ברוקלין 99

לק"י

פשוט יש פה הערב כמה הודעות מהאנונימי, שהן לא אמורות להיות ממנו. חשבתי שאולי בטעות, אבל זה חוזר על עצמו.

אז אם זו אותה אחת, ואם זה בטעות או שלא, בבקשה לא להשתמש באנונימי סתם.

כבר לא ללכת לעבודה

ימים יותר קלילים

מאוד אוהבת להתעסק במטבח.

לפני הלידה של הבן שלי הכנתי מלא עוגות לברית.

וגם בלידה השניה, סתם הכנתי כל מיני דברים לבית.

בשבילי זה תרפיה.

לדעתי הכי כדאי שזה יהיה זמן רגוע ושלו, להגיע עם כוחות ללידה.

(כמה שזה אפשרי כי מטבע הדברים זו תקופה מאוד מתוחה ודרוכה)

לק"י

יש תינוקות שיסכימו לחזור לבקבוק, ויש כאלה שלא.

אבל שווה לנסות ולא להתייאש.

הוא דיי דומה להנקה.

וגם שמישהו אחר יתן לו ולא את.

הבת שלי עד היום לא לוקחת בקבוק ממני אבל במעון יום שלם עם בקבוק וגם אצל בעלי היא לוקחת חופשי.

באמת תקופה לא פשוטה. גם החורף מדכא

למצוא זמן לעשות דברים שאת אוהבת- קריאה, צפייה בסדרה..לעשות הליכה, ללכת לחוג..

וגם לשתף אנשים בתחושות שיש לך...

לי היה חתך רציני (לידת ואקום) ושטפתי שבועיים בערך משהו כזה אבל לא בדיוק כל פעם וכו' ולא ראיתי גם מחברות שהן הקפידו על זה נורא אז חשבתי שזה בסדר ותכלס זה כאב אח"כ תקופה ארוכה מאוד, אני חושבת שאם מקפידים על שטיפה ממש במשך כמה שבועות וכל פעם אז זה מתרפא הרבה יותר מהר. אבל הגיוני שזה תלוי כמה הרמה של התפרים.

זה הקלה משמעותית

אבל אני אחרי שבוע כבר הפסקתי לשטוף בכל פעם

רק מתי שכאב לי