פורום הריון ולידה (עמוד 342)

אמרתי לו תן עשר דק' לבית 

ואז הוא התחיל לשטוף כלים והסתכל על השעון 

הראיתי לו שזה לא כזה נורא

ובאמת גם הוא משאיר המון לכלוך בכיור, אבל העיקר שעושה , 

כל הזמן מתזכרת לו שצריכה מעט עזרה 

יש גברים שחושבים שמטלות הבית וטיפול זה לא שייך להם

אני כמה שנים עם ילדים וכל הזמן מתזכרת, 

ולפעמים גם צועקת .. ומתחרטת 

לגבי שבת תעשי מינימום הכנות , מעט סלטים , לקנות מוכן , אז לא יהיה הכי העיקר שאת תהיי רגועה , הכי חשוב מהכל..

ותנסי לחפש נערה לעזרה לפעמים זה מציל

בהצלחה 

אבל משו בדינמיקה ביניכם לא תקין כי את לוקחת הכל על עצמך

ונכון, לשחרר יכול לבאס כי התוצאה לא מיידית אבל זו פעולה לטווח רחוק

כאמור, ארחיב יותר מחר בל״נ, אבל היה חשוב לי להדגיש שכן, אל תעשי. שינוי יכול להיות כואב למי שרוצה בו וקשה להבין שזה תהליך שקורה בעיקר אצלנו,  וזה נראה כמו פשרה, אבל זה לא

אל תשכחי

״עדיף פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב״.

תני לעצמך את הצורך שלך לנוח. אם את לא עושה את זה, למה שהוא כן..?

כל הזמן מבקשת מבעלי ומרגישה שהוא עוזר יותר אבל עדיין אני עובדת מאוד קשה, לשטןף את כל הבית, להכין אוכל וכשהוא מכין משהו אחג לוקח לו שעתיים והוא מעדיף ללכת לנוח כאילו שהוא בהריון..

זה ממש מעצבן במיוחד שאני בהתחלה וזה שלב שהגוף יותר חלש

בוחר לא להיות שותף במטלות הבית והילדים, יש לו סיבות, חלקן קשורות להרגלים ותפיסת העולם שלו  וחלקן להרגלים ותפיסת העולם של האישה.

בעיניי כדי לעשות שינוי צריך לטפל בהרגלים והתפיסה של האישה וככה להשפיע על הגבר

אצלנו בעלי לא היה שותף בשנים הראשונות ועשיתי שינוי בכמה שלבים:

1. הפסקתי לעשות דברים (לדוגמא כלים, שטיפת רצפה, סידור הבית)

2. אם הוא בחר לעשות במקומי, לא התערבתי באופן הביצוע (איך, מתי ומה התוצאה)

3. אם הוא לא רצה לעשות במקומי, מצאתי חלופות (מישהו בא לעשות פסח, אוכל קנוי, חד פעמי וכו) 

מאז הוא לא רק שותף, הוא גם עושה יותר ממני כי יש לו יותר זמן.

והפתרון יהיה לשחרר ולמצוא חלופות זמניות בשבילך כמו אוכל בחוץ ועזרה בניקיון.

ולפעמים זו בעיה אמיתית במיומנות, לא משנה מה תעשי זה לא יהיה זה.

האם רק בניקיון הוא גרוע או גם בגידול הילד באופן כללי?

אצלנו בעלי שוטף כלים בשריים ושוטף רצפה,

קשה להגיד שנקי. אבל גם לא מלוכלך. יש סימנים עלא הרצפה והכלים לא ממש נקיים אבל זה מה שיש.

אצלנו בעלי מהיר אבל מבחינת התוצאה דומה לשלכם.

גם אצלנו שיש וכיור יראו כמו שהם נראים.

אני מבקשת ממנו מה שכן יש איזה ערך לעבודה שלו, אחרת אעשה הכל לבד.

לא אגיד שזה לא מחרפן אף פעם, אבל לרוב אני פשוט משלימה אחריו מה שהוא לא עושה וכן מעצימה את מה שהוא כן.

לא תמיד זה עובד אבל זה כי לי קשה וזו העבודה שלי להפריד בין מה שראוי לתודה, לבין ההשלמה של מה שכן עשה.

לפעמים הומור גם עוזר, למשל אני מבקשת שיזרוק זהל והוא אומר כשאצא לערבית אזרוק,

וזה מעצבן כי ברור שהוא ישכח, אז אני מצפה שאחרי עשרעמעם שהבטיח ושכח, כבר יבין שזה לא עובד.

אי אפשר לחבר בין זריקת זבל ליציאה לערבית כי זה לא באמת קורה בפועל..

אבל הוא בשלו "כשאצא לערבית"

אז כשהוא חזר מערבית אמרתי לו רק שיעדכן אותי לאיזה יום הוא התכוון..

בד"כ זה עוזר להעביר את המסר בצורה שלא גורמת לאניטיגוניזם.

חוץ מזה תנסי לדבר עליך, איפה זה פוגש אותך, 

תגידי לו מפריע לי הריח, קשה לי שלא נקי, יותר רגוע לי כשמסודר

ופחות אתה לא מנקה, אתה לא שותף, אתה לא עושה מספיק.

עוד משהו, תזכרי שבהריון התחושות יותר מועצמות, גפ התסכול יותר גדול כע יותראי קשה לך, אבל גם האכזבה יותר קשה כי את הורמונלית.

אז אם זו בעיה שלא התחילה עכשיו, אין סיבה להניח שהיא תיפטר עכשיו,

אפשר לחשוב איך להקל, אבל לא להילחם בה בכוח כי זה רק גורם ליותר נזק לזוגיות ופחות מביא תוצאות..  

ובחיים חיבוק מבין, מקווה שלפחות זה יעזור 🤗

הכי חשוב. לגבי בעל הייתי משחררת איזה שבוע ובודקת תגובה. אם הוא יבוא לשיחה תחפשו פתרון. אם באמת לא מפריע לו או לחילופין הוא שיחרר את זה, הייתי מתייאשת ומחשבת את דרכי. האם מתאים לי מישהו בגישה הזאת ומתאים לי לקחת את זה על עצמי. אם כן יופי. אם לא, אז עדיף לחשוב ברצינות.

בנוסף יכול להיות שבאמת יש לו סיבה פיזית. לפני שנתיים בעלי היה נח אחרי כל מאמץ קטן. בסוף התברר אבנים בכיס המרה. אחרי ניתוח והחלמה נהיה עולם אחר.

עוד נקודה . גיל שלו. אם הוא בחור צעיר בלי ניסיון חיים עצמאיים , ישר מבית של אמא, לוקח כמה שנים להתבגר ולהתרגל וללמוד לקחת אחריות. 

יכול להיות גם תקופה מאוד עמוסה ובאמת אין כוח. אבל שיחפש פתרון בכל זאת.

הרבה מאוד זמן זו הייתה הדינמיקה בינינו. הרבה שנים.

שתביני שבעלי גרוש עם ילדים, ואני הייתי מכינה שבת שלמה לילדים שלו, מסדרת, שוטפת הכל...

תחשבי על רף העצבים. משהו פסיכי.

וזה לא שהוא לא רצה לעזור.

אבל הקריטריונים שלנו שונים.

הוא לא באמת יכול להכין שבת טעים, סורי. זה עניין של טאצ'.

ואז את אומרת לעצמך שעדיף שאת.

וגם כנל לגבי נקיונות.

ומאוד מאוד מזדהה איתך. כי גם אני לא מאלו שמשחררות. אני לא מסוגלת לשחק אותה קול כשהכיור מלא וכשהרצפה מלוכלכת ממש, או כשאין אוכל מבושל במקרר..

זה מעצבן אותי, ואני לא מסוגלת לנשום עמוק ולחכות שהוא ישים לב.

הסביר יותר שאני אתפוצץ, ואעשה בעצמי או שאתפוצץ עליו. 

אבל.. הרבה השתנה.

כי הדינמיקה של הדברים מסביב השתנו.

אם טוב ביניכם בכללי, והאווירה בסה"כ של כיף ושל צחוק

זה גם ישתנה.

אבל זה גם דורש ממך.

זה דורש ממך להסתכל לו בעיניים ולחייך. 

זה דורש להקשיב לו.

זה דורש לא להגיב מהבטן. לזכןר לו את הדברים הטובים שלו ולא לצבוע אותו בשחור.

זה דורש להחמיא לו.

אם זה לא על מה שהוא עשה בבית, אז זה על עבודה, על כישרונות, על מידות טובות, לא חסר...

את לא חיבת לעשות הכל מהרשימה הזן כמובן,

אבל שהתודעה בראש תהיה- אני רוצה שיהיה טוב בינינו. נעים. מה אני יכולה להאיר לו גם.

בעלי סטודנט עמוס ממש, במיוחד עכשיו בתקופת מבחנים. אבל גם לא בתקופת מבחנים ושלא היה סטודנט לא היה יותר עזרה באופן משמעותי.

וכרגע אין לי יכולת כלכלית לקנות אוכל בחוץ כל פעם ולקחת עזרה בניקיון,וגם אני לא רוצה!אני אוהבת את הניקיון שלי והאוכל שלי. מה שכן- אני אחת שאוהבת מאוד שפע, ורוצה שיהיה הרבה סלטים, ולהכין חלות בעצמי, וכמה סוגי קינוחים,ועוגת גבינה מושקעת, ופינוקים וכו וכו, ואנחנו זוג צעיר ככה שבאמת אין צורך בכמויות האלה, אבל לבעלי זה חשוב והוא אוהב שאני מפנקת-יש לציין שהוא התרגל לזה ואם אפחית הוא לא כל כך ישמח מהשינוי, וגם אני אוהבת לראות אותו נהנה ושיש שפע בבית שלי.

אולי באמת אי אפשר לשלב את הכל ביחד-גם להיות אמא, גם בהריון, גם לפרנס ,גם לבשל וגם שהכל תמיד יהיה מתוקתק. אולי יש לי ציפיות יותר מדי גדולות מעצמי. אבל באלי להיות מהאימהות והסבתות (בעז"ה) שתמיד יש אצלם אוכל חם ומפנק ושפע, זה מרגיש לי חלק מהאימהות שלי ושככה אני מרגישה אישה ואמא טובה יותר כנראה.

רק בהתחלה של הדרך.

אתם רק בהתחלה של הדרך.

לא נהיים בבת אחת האמא והסבתא שרצינו להיות

תזכרי שאת הדמות שיש לך בראש, הדמות שאת רוצה לראות, יצרת לעצמך מדמויות שראית / שמעת עליהם, בשלב מאוחר יותר שלהן, לא בתחילת ההורות והדרך.

זה שאת עכשיו לא הדמות שדמיינת לעצמך, לא אומר שלא תוכלי להיות ככה בעתיד. 

מה שכן, כדי להצליח לעשות את הדברים באהבה ובלי לסבול, כדאי לעשות סדרי עדיפויות, זוגיים ואישיים.

גם לחשוב מה הכי חשוב, מה הכוחות. ולפי זה להחליט במה משקיעים כרגע ובמה פחות. זה לא אומר לזנוח חלומות, אלא פשוט להשקיע כרגע במה שיש אפשרות.

דבר שני, יש כאן גם עניין של דינמיקה ביניכם, וכאן אני מצטרפת למה שכתבו מעליי. אם הדינמיקה היא שאת *עושה* והוא *עוזר*, בהכרח יש כאן חלוקה לא שוויונית ביניכם. לא בהכרח במובן של מספר מטלות, אלא במעמד ביניכם. יש כאן הגדרה שאת זו שמתפעלת את הבית, שזה התפקיד והאחריות שלך, ואם הוא עושה משהו זה מוגדר כעזרה.

זו לא שותפות, זה אחריות שלך, ולכן גם כל דבר שהוא עושה נמדד בעשה טוב או לא, והאם זה קידם אותי לקראת המטרות *שלי*. וממילא הוא גם אולי מרגיש פחות מחוייב, כי הוא רואה בזה את התפקיד שלך. 

וכאן אני מצטרפת לכל מה שכתבו מעליי, שזה יותר קשור לדינמיקה ביניכם, והשאלה היא האם ניתן לשנות את זה באיזשהו אופן.

איך לשנות זה מאוד תלוי בך ובכם כזוג. אבל אני חושבת שאחריות זה גם עניין של מקום. כשמישהו אחד תופס הכל, לא נשאר מקום לאחר. אבל בשביל לפנות מקום, צריך גם להסכים לזה שאם אני מפנה מקום, זה לא תמיד יתבצע כמו שאני רוצה.

אבל אם זה מביא אותך בסוף למאוס בבעלך ולהתחרט שבחרת בו (כמו שכתבת בהודעה הראשונה) זה לא שווה את זה…

את בהריון, את צריכה לדאוג לעצמך ולעובר. אני ממש בעד להוריד סטנדרטים אבל לא בקטע של לעשות לו ״דוקא״ אלא לדבר איתו ולחשוב ביחד מה נכון לכם כדי שמצד אחד ישאר שפע ותחושה של נעים וטעים ומצד שני לדאוג לצרכים של שניכם (צורך במנוחה, בזמן ללמוד, בתחושה של אכפתיות ועוד…) 

"רוצה שיהיה הרבה סלטים, ולהכין חלות בעצמי, וכמה סוגי קינוחים,ועוגת גבינה מושקעת, ופינוקים וכו וכו," - לא הולך ביחד עם הריון ביום אחד, מבחינתי בלי הריון גם לא יומיים. זה המון עובדההה. המווןן. ברור שתהיי מתוסכלת וגמורה. זה ממש לא אמור להיות ככה. עונג שבת זה מההכנות, עובר בישיבה בשולחן, וגם אחרי. כל השבת. מה הכיף בכל השפע הזה שלא אוכלים כשאין לך כח להנות ממנו..?

"אנחנו זוג צעיר ככה שבאמת אין צורך בכמויות האלה, אבל לבעלי זה חשוב והוא אוהב שאני מפנקת-יש לציין שהוא התרגל לזה ואם אפחית הוא לא כל כך ישמח מהשינוי, וגם אני אוהבת לראות אותו נהנה ושיש שפע בבית שלי." - נשמה את עונה לעצמך. אין צורך, אז אחרי מי את רודפת? ועל חשבון מה..?

ועוד משהו - בעל מעדיף את אשתו רעננה ולא גמורה בשביל עוד מנה או קינוח. 

אני מבינה שאתם זוג צעיר, אבל מרגישה שסליחה רגע על הפסימיות כנשואה כבר כמעט עשור ב"ה  - אני רוצה להזהיר אותך. (כן, כן, להזהיר) - זה בדיוק הזמן הנכון עבורך להחליט שאת נחה כי את לא מרגישה טוב ואת בהריון מתקדם

שאת לא חייבת להכין את הכללללל בשביל שני אנשים סה"כ, שלא הכל חייב לקרות ביום אחד, שגם עם קנוי חיים יופי. 

עוד יהיה לך זמן להיות זו שפותחת שולחנות  ויש לה ריחות בבית (גם עם חלק  קנוי זיש ריח מהמם בבית, כן..? מנסיון ). לא בזמן הריון קשה אם אין לך כח. ולמה לעשות את זה לבד..? חמתי למשל מאחרת מהמם, בשפע, אין דבריםן כאלה! אבל חמי עושה איתה הכל ביחד. משלב הקניות ועד הבישולים וההגשה לשולחן 

להוריד סטנדרטים בקיצור

מי שלא עושה את זה - בסוף חוזרת לפתוח שרשורים שקשה לה, שהיא מרגישה שבעלה לא רואה אותה ולא שועה לבקשותיה לעזרה, שכל הבית עליה, והיא גם צריכה לעבוד, לטפל בילדים בלי לישון טוב בלילה, לנקות ולסדר וכו וכו. המון תסכולל. ולמה.? כי היא לא עצרה להגיד עוד מההתחלה כזוג צעיר - אני גמורה, אז אני לא עושה. והבעל התרגל שהאישה לקחה על עצמה הכל ולכי תשני את זה עכשיו..

תחשבי על הקושי שיש לך עכשיו פלוס תינוק זוחל שאת רודפת אחריו, או תוך כדי הצורך להניק לפי דרישה בלי לישון טוב בלילה. או 2 פעוטות שאחד מהם יונק והשני זוחל . לא הגיוני. לא הגיוני. 

כתבתי לטובתך, מקווה שתקראי את זה בטוב 

אני פשוט לא יודעת איך לעשות את השינוי. פשוט להגיד-'אין לי כח אני לא מכינה ואם תרצה אז אצטרך עזרה ממך כדי שזה יקרה'?

לא להגיד, פשוט לא לעשות.

אם זה עולה בשיחה למה לא עשית, אפשר לומר שאין לך כוח. הצעה לעזרה צריכה לבוא ממנו, אם הוא לא מציע לא כדאי לבקש.

מודע לקושי שלך? את כמה את משתפת אותו ביום יום?

אני מאמינה בשיתוף, כי בעיניי זה יוצר חיבור.

אבל בצורה של שיקוף מה את מרגישה, ולא למה הוא אשם.

זה לא מוביל לשינוי מיידי, אני חושבת ששינוי כזה הוא תהליך. אבל הוא מתחיל ביצירת שותפות עם בן הזוג לגבי מה עובר עלייך

ולהגיד לו במילים טובות

כמה את אוהבת אותו ושמחה שהתחתנתם

ושקשה לך, תסבירי לו מה את מרגישה- איך זה מרגיש להיות בהריון, לעבוד, להיות אחראית לבית

ושחשבת על זה שזה יותר מדי ושאת צריכה להוריד מהעומס שיש עלייך 

ושחשבת להוריד אחת שתיים שלוש ושברור שהכי כיף שיש מלא פינוקים אבל ברור שעדיף לו אישה שמחה יותר 

במילים שלך ואיך שבא לך

זאת הזדמנות ללמוד לתקשר. הוא לא יודע מה זה להיות בהריון

שבי איתו לתכנון מחדש

תגידי לו שאת רואה שאת לא עומדת בעומס לקראת השבת ואת *החלטת* שאת צריכה לעבוד פחות ולנוח. (לא לפתוח את זה לדיון כמובן)

מפה תחשבו על חלוקהועוד פתרונות, אבל שיהיה ברור שאת לא עושה הכל לבד

וגם - קחי בחשבון שאולי הוא באמת יגיד לך - אני מבין אותך, אל תעבדי קשה, ואל תכיני הרבה אוכל אם קשה אבל גמני לא יכול לעשות . 

והוא הבין ואמר שישתדל לעזור ושאני לא צריכה להכין לו כל כך הרבה אם זה מקשה עלי(תכלס הוא בשלן טוב אז הוא יכול להכין בעצמו אם זה מפריע לו)

מקווה שזה ישתפר, לפחות ברגעים אלו אני נחה בחדר והוא זה שמסדר את הבאגן שהילד עשה במשך היום-כמובן שאני אצטרך לעבור אחריו אבל לפחות הוא עושה..

תודה!!

וחשוב מאוד שנתת לו לקרוא לדעתי

לא חייב לעבור אחריו אם בא לך לנוח. תהיי קשובה לעצמך, זה הכי חשוב❤️

אין הכל מהכל.

ככה גם אני הייתי וזה נקרא אצלי לדפוק את הראש בקיר.

כרגע את דופקת את הראש בקיר, כי את רוצה גם וגם. גם להמשיך בסטנדרט הגבוה של בישול ואפיה, וגם להיות אישה רגועה וגם לבקש מהבעל כך שהוא יעשה..

ברגע שהבנתי את זה, התחלתי לתווך את תיאוריית המחירים לבעלי.

אין גם וגם וגם.

ולכן אני עושה אך ורק מ שלא יתיש אותי (ועדיין אני מותשת מלא פעמים), ואני נעזרת, ואין מצב מבחינתי להשתגע בעבודה. 

ואני מצטרפת למקורית ולמה שכתבה לך, שזה ילך ויחריף עם הילדים. רק שאז אני די בטוחה שהמציאות פשוט לא תאפשר לך להמשיך בסטנרט גבוה+++

או שבעלך יבין את זה ויתחיל להירתם.

פשוט באימהות יש עוד מישהו שצריך אותך רגועה ופנויה נפשית ונותנת תשומת לב.

ואת מבינה שבלי לתעדף דברים, פשוט לא תהיה את... יהיה איזה גוש של עצבים תבכול ועייפות מרוב עומס ומטלות. ומי רוצה חיים כאלו?

את אמא מרירה ובת זוג שמתחרטת שהתחתנה עם בעלה..

חלוצות לחוד ומציאות לחוד.

תפסת מרובה לא תפסת.

אהבתי את המשפט של המקורית על פת חרבה.

שתדעי שכל התמודדות כזו היא קריאה לגדול.

זה לא סתם שאת קיבלת את הניסיון הזה.

הוא בא ללמד דווקא אותך משהו.

אני אהיה יותר רגועה ונחמדה אם אתה תשתנה, זו מחשבה שמפילה את השינוי על הצד השני.

אני אוהבת מרק אדום, בעלי אוהב מרק ירוק.

הזוגיות שלנו תהיה הרבה יותר יפה ונוכל לעשות ארוחות רומנטיות לו רק בעלי יאהב מרק אדום.

אם נשטח את הטענה, זו אותה טענה בעצם.

אתם רק בתחילת הדרך בחיים. זו ההזדמנות ללמוד על בחירות.

הייתי מתחילהמללמוד על "עלות אלטרנטיבית".

כשאת בוחרת להכין כמה קינוחים, קל לך לראות את היתרונות ולהנות מהתוצאות, קשה לראות שהבחירה בכמה קינוחים היא עצמה הבחירה בכאבים ועצבים.

הבחירה בידייך והיא לגיטימית, רק חשוב ללמוד להסתכל על המחירים האמיתיים של כל בחירה.

ההסתכלות הזו תעזור גם בהמשך החיים בכל מיני בחירות אחרות.

אבל גם היתה בפנסיה ובלי ילדים קטנים....

קודם כל הבריאות, בכלל אחרי הלידה כל החיים שלכח מתהפכים.

תהי ייתר גמישה עכשיו, תרפי קצת מהעומס. זמן פנוי ומנוחה זה יותר שפע בעיניי מעוד כמה סלטים על השולחן. 

אחר כך כשתוכלי למצוא את האיזון בין הטיפול בילדים לבית לעבודה, תוכלי לסדר את זה אחרת וחהשקיע יותר באוכל. כרגע נשמע לי שאת צריכה איזון שונה...

לגבי בעלך, צרת רבים חצי נחמה.... מה אני יכולה לומר כנראה שהגברים שנותנים מעצמם כמו שהיינו רוצות לראות הם מעטים ביותר וכולנו בתחושה דומה לגבי הבעלים שלנו.

אפשר לנסות לדבר אבל באמת תפחיתי מהעומס. אנחנו לפעמים, בעיקר בהתחלה האמת, היו לנו שבתות של עצלנים. שרק הכנו טוסטים לשבת או משהו כזה.

ולדינמיקה שלהן עם הבעל.

מצד שני שאני עם הקטן התואם בעלי יותר על הילדים האחרים.

יש לי חברות שבדינמיקה שלהן להן זה לא מתאים והן מתחלקות 

זה הילד שלו בדיוק כמו שהוא שלי. 

אני גם קצת מצפה שבעלי ירצה להיות עם הבייבי ולא רק כי ''צריך''.. 

זה שאני בחופשת לידה - לא אומר שאני בחופשה ויכולה או צריכה לעשות הכל.

לגבי יציאות - מגיל חודש וחצי של הבייבי אני מתעמלת פעמיים בשבוע - בזמן הזה בעלי עם הילדים. 

ככה זה בכל אופן אצלנו,

משערת שיש כאלה שזה אחרת.  

בעלי עם עוזר יותר עם שאר הילדים בהתחלה, כשקשה לי לצאת

אני עובדת בדיוק כמו שהוא עובד ויותר מזה!

בסוף את תחזרי לעבודה ותמצאי את עצמך ממשיכה לטפל בתינוק לבד כי הוא ״רגיל רק אלייך״ ו״רק את מצליחה להרדים אותו״ או ״רק את מבינה למה הוא בוכה״.

יש תינוקות נוחים, שאני לגמרי יכולה "להשתלט" עליהם לבד, ויש תינוקות שקשה יותר איתם, ואז צריך עזרה... (גם הילדים הגדולים יכולים לעזור לפעמים, תלוי בגילם וביכולותיהם)

בכל אופן, חוץ מאשר בילד הראשון - יש בבית עוד ילדים, ובהם בהחלט הבעל הוא זה שמטפל כל עוד האישה במשכב לידה... גם אם הוא עובד.

מן הסתם אצל התינוק אני עושה הרוב כל מה שקשור להנקה וסדר יום. אני גם קמה בלילה בד"כ,

אבל עם הגדולים יותר זה התפקיד של בעלי. לפחות עד שאני מסיימת להתאושש ואז לוקחת אותם יותר לפעילויות אחר"צ שלא יוצא כשאני חוזרת כבר לעבודה.

מהבחינה הזאת שהוא עובד, זה לא שיקול. גם אני בהריון עובדת משרה מלאה בחוץ+ מגדלת תינוק 24/7 

שלא לדבר על הלידה עצמה, 

זה בהחלט מצריך התאוששות.

וזה לא ש"בחופשת לידה" האשה בחופש, זה שהיא בבית לא אומר שהיא עושה בינג בנטפליקס.

אני יודעת מה זה לעבוד 12-15 שעות במשרד, זה לא משתווה לעבודה סביב הבית 24/7

אולי בגלל שאני ממש יודעת איך זה מרגיש כשיש עבודה אני לא מרחמת על בעלי.

גם כיום כשאני לא אחרי לידה, אם אני חוזרת מאוחר מהעבודה, אני שוטפת כלים, מארגנת את הבית, מרימה כביסה מהרצפה מכל רחבי הבית. מפעילה מכונות. הולכת לישון. קמה תוך כדי שהילדים מתארגנים מנקה שירותים, מפעילה מייבש, מקלחת את מי שצריך, מכינה להם אוכל, מפזרת, חוזרת מסדרת ומטאטאת היטב/ שוטפת את הבית ויוצאת לעבודה.

בימים של עבודה מהבית אני מבשלת גם עבור ימים שאני לא מהבית.

ואני זאת שקמה לילד כשצריך.

בקיצור אני לא מרחמת על עצמי וגם לא על בעלי.

לחזור מהעבודה ולעזור בבית זה עניין של הרגל. זה לא באמת קשה.

לטפל בילדים כל היום ואז לארגן את הבית כשהם נרדמים- זה קשה!

להרים לגרפס, לעשות סיבוב עם תינוק בעגלה או לשים אותו במנשא אחרי יום עבודה- זה לא קשה.

לגבי לקום בלילה, רק את זה אני מסייגת כי זה קשור למנגנון שינה שמשתנה מאדם לאדם.

למרות שגם בזה אני חושבת שבסוף מתרגלים להכל, התהליך עצמו עשוי להיות קשה לחלק מהאנשים. 

אז אצלנו הבעיה בי נראה לי

אני תופסת שליטה

הנקה אין ברירה, רק אני.

אבל מקלחת, גזירת ציפורניים, לחתל- עם שום ילד לא היה לי אומץ שיהיה שותף בפעולות האלה עד גיל גדול יותר (שנה+) למרות שהוא בהחלט יכול לעשות במקומי.

אז הפעם ביקשתי ממנו שינסה להרדים, או שיהיה איתו כשאני מתקלחת/מתפללת - הפעולות הכי מינימליות, ומרגיש שקשה לו , ואני תוהה אם הרגלתי את בעלי רק להנות ממנו שהוא נינוח או שבאמת זה משהו שאני לא יכולה לצפות ממנו כי הוא עייף מהעבודה וחסר סבלנות 🙈

מלכתחילה הכי חשוב לי שבעלי יהיה שותף מלא בהכל 

הוא לימד אותי איך מקלחים קטנטנים בלידה הראשונה בכלל חח

לא יכולה לדמיין מצב דתינוק רגיל רק אלי נרדם רק אחתי ורק אני מכירה ויודעת מה טוב לו

אין לי שום מחשבה שאם הוא בוכה או דורש אני יכולה להתמודד ולא הוא

הוא אבא 

אני אמא

חוץ מהנקה כמובן 

בפועל כשיש כמה ילדים אז העזרה המרכזית שלו אחרי לידה זה עם. השאר והקטני איתי רוב המזן כי זה יותר מאפשר לי לנוח

אבל אם נגיד הוא ינק ובוכה בלילה מהבטן או סתם אז כן נותנת לו להיות איתו כדי שאוכל קצת לישון

כן למרות שהוא עובד

אני כן משתדלת להתחשב 

אבל כמעט אף פעם אין מצב שהוא בכלל לא ישן

מקסימום שעה- שעתיים פחות -תלוי במצב

כנראה זה גם מאוד תלוי בבעל

בעלי אין לו ביטחןן עם תינוקות וזה מה שהוא משדר ולכן זה מלחיץ טותי לתת לו לעשות דברים שחייב אחריות גדולה

והוא נרכש כשיש להתחכך בסיטואציה שוב ושוב

כמה שיהיה איתו יותר

אבללל לא עם הנחיות מפורטות והוראות שלך

הוא עייף אשמח שתנסה להרדים אותו

ולתת לו ללמוד את זה ולעשות איך שנח לו

גם אם לדעתך זה לא יעיל או לא נכון

הוא יתנסה

יסיק מסקנות יתרגל וירכוש בטחון

בעלי היה מרדים רק במנשא

ככה נח לו

אורז במנשא וזהו

לעמוד על הידיים לנד ד לא בשבילו ומבינה אותו

כמה שמשחררים ונותנים אמון כמובן מאליו

ומפרגנים אגב

זה יכל להשתנות לאט לאט

תבקשי ממנו להחזיק את התינוק במנשא/ עגלה/ טרמפולינה למשך שעה.

בזמן הזה הוא לא צריך לעשות עוד משהו משמעותי נוסף. 

תראי אם זה מצליח לכם יותר.

בד"כ הצלחה מעוררת מוטיבציה. אז חשוב להגדיר את המשימה כך שיחווה הצלחה.

וכמובן לשבח ולשתף כמה שזה עוזר לך ומקל עלייך שהיא החזיק אותו בזמן שיכלת להתפנות לצרכים שלך.

חשוב שאת לא תהיי באיזור שלהם בזמן הזה.

במקלחת אם אפשר לא לצאת מהחדר ובתפילה אולי להתפלל בחוץ אפילו.

אם את באזור זה מכניס עוד מתח למשוואה גם מהצד שלך וגם מהצד של בעלך. ומתח מביא ליותר פאשלות.

הוא מנסה להרדים תמיד בחדר סגור כשאני לא נוכחת

אבל מהר מאוד יוצא ואומר לי שקשה לו והוא עייף

זה לא קשור ליום עבודה.

אם הוא חייב להתמודד, הוא יתמודד. כמו שאת מתמודדת כשאת חייבת. אני בטוחה שלא תמיד קל וזורם לך ולפעמים הכי בא לך להתייאש ולהעביר את הטיפול למישהו אחר.

אין לצאת מהחדר, שיצא עם התינוק וירגיע אותו בכל דרך שהוא מוצא לנכון.

הוא אבא שלו, אפוטרופוס, לא בבייביסיטר או סבא.

כשהוא מתייאש תגידי לו אולי נחזיר אותו לחנות.. למה אתה בא אלי עם זה, אני סיימתי את ההריון.  מה זה להתייאש, הבאתם ילד, מגדלים אותו גם כשקשה ממש וגם כשקשה ממש ממש ממש ממש.

כשלהתייאש לא יהיה בלקסיקון, והמשימה תהיה לא להרדים אלא לשהות עם התינוק שעה, ככה שכל דקה שעוברת מקדמת ליעד בלי קשר לשאלה אם הקטן נרדם או לא, אז אולי תראו שינוי. 

הוא לא מקלח אותו בכלל? וואו, 

זה אחת הפעולות הכי מתישות אותי, וברור שבעלי מקלח,

זה גם זמן שלהם בכיף להיות ביחד, 

אני מניקה ואיתו כל הזמן, אז זמן מקלחת זה לגמרי זמן להתחבר לתינוק, מגע, התלבשות. ככה מנשנשים אותו... 

כל בנאדם שלא רגיל לטפל בתינוק זה יהיה לו קשה, ברור שזה הכרות והרגל ...

גם לא מחליף טיטולים האמת, או מכין בקבוקים,או שוטף כלים, או מרדים

ויש לי עוד להמשיך.. 😅 

אבל מבחינתי זה בסדר

ואת עובדת? 

וואי נשים חזקות אתן 😅

באמת בשנתיים האחרונות יצא לו לקלח מדי פעם, אבל הגילאים הקטנים יותר - לא

וכן, עובדת

כשהילד היה בן שנה וקצת הוא היה איתי בבית איזה שנתיים וחצי האמת עם אחותו

אבל בלי קשר לעזרה הטכנית של טיפול בתינוק, שפחות הסתדר כי ממילא לא הייתה לי בעיה לעשות את זה, בכל עת וזמן שאחפוץ, אני יכולה ללכת לישון, ואני יודעת שהוא יסתדר. מקסימום יקפוץ לקבל עזרה מחמתי 

כנל לגבי עוד דברים שהם עוגנים מאוד חשובים עבורי. כמו לצאת מתי שבא לי, או העובדה שאין לו ציפייה אף פעם שאבשל או אנקה. 

בתקופה הראשונה ממש אחרי הלידה (משהו כמו חודש ראשון) 

אנחנו דיי בחלוקה שאני עם הניו בורן והשאר עליו. כמובן שזה לא דיכוטומי לחלוטין..

כשאני יותר מתאוששת ויש לי באמת את הפניות של החופשה אני משתדלת לקחת על עצמי יותר ולתת לו להנות מזה שאני בבית בנחת 

ולא חיכית לשבת?🥳🥸🤠🤡🍬👠🍧🍪🎂

איזה כיף שחזרת לכבוד פורים!!

ואיזה עצות מחכימות וטובות, מוסיפה עצה משלי - תאכלו אגוזים  בננות!!

אותנו הן ממש מחכימות ומשמחות! 😁😄

ועוד עצה בפי יעוצה - 💡

לשתות יין🍷 ולאכול אצה🍽️

או אם זה לא היה ברור 💭

לחפש חרוז גם אם הוא לא קשור... 🪢

ואם לא מוצאים עם מה לחרוז ⛓️

נותר כבר מכאן רק לארוז.💼

(אין באמת קשר בין משפט למשפט 🤯

אבל זה מה שמוסיף לי פה שמחה ונחת... 😌)

לרבנית פורים היקרה, 

ברכה וחום,
על שמחה שהבאת לזה הפורום.

עצותייך החכמות כמו פנינים יקרות,
מאירות את דרכי בחושך, כמו נרות.
הרמת את רוחי כשהייתי שבורה,
ולימדת אותי לראות בכל דבר את האור.

בימי מלחמה קשים, כשהלב דואג,
ובעלי במילואים, רחוק מהבית וחַג,
הבאת אלי שמחה במילים מנחמות,
כמו טיפות גשם בימים של בצורת.

כמו מלכת אסתר בסיפור המגילה,
את מביאה גאולה וישועה גדולה.
בפורים ומעבר לו, את מתנה לכולנו,
תודה על הלב הרחב שנתת למעננו.

שתזכי תמיד לשמוח ולשמח אחרות,
ושהקב"ה יברך אותך בכל הדרכים.
כמו שהארת לי, כך תאירי לכל העולם,
ותמיד תהיי ברוכה, מהיום ועד עולם. 

בטוחה שיהיה פה מעניין השבוע...

כבר מנסה לנחש מי את...!

מאחלת קודם כל שבעלך הגיבור🎖✊

יחזור הביתה לבריאות ולשלום🇮🇱🇮🇱🇮🇱

לשמוח מדברים קטנים זאת בחירה מצוינת!🥳🥳🥳

מקווה שרק להשמיד קבלות את זוכרת😝🤑👗👠💍🍨

קודם כל ממך 

שאת כל כך נותנת ממך

שמחתי מכל הטוב של העולם

שנשפך ממנו אור מושלם

על כל יום להודות .

על כל רגע מאושר לבקש עוד

העולם באמת שופע בטוב🌅☀️🌻🌞

אלופה שמצליחה לראות את הרוב!

לשמח אותכן זאת לא זכות, זאת חובה😍

לילה טוב וקסום 🌙😴😴😴

נתראה מחר הולך להיות יום נפלא🤩

שרדתן את המקלחות?🚿👶👩‍🍼

את ההרדמות? טענות/מענות?🗣🗣🗣   

הפתרון שלי זה לשים אוזניות!😎🙉🙈🎧🎧🎧🎧

במיוחד אם יש הרבה בכי וצעקות (לפעמים מגיע גם למכות🙊🙉🙉🙉)

ועצה נפלאה של @בארץ אהבתי עם היין ואצות🍷

עשתה לי חשק לסושי ולמשהו טעים לשתות🍻🍸🍣😋

(בלעדי) צוות דרייבפליקס Qbzn בחורים_טובים_2.mp4 

התאוששות קלה והמון נחת!!

מקווה שעבר בשלום ואת מרגישה טוב.

בריאות ונחת!!

באמת לא מעכלים חחחח

ופתאום הם גדלים ולא מעכלים שהם כבר נולדו וגם גדלו😅

המון נחת והתאוששות קלה!

היה ככה לפני ההריון..

אז עזר לי קפה שוקולד ולשכב הרבה זמן 

עכשיו הלחץ דם נמוך אבל לא עושה לי סחרחורות.

את שותה מספיק?

אולי זה השלב של ההריון כי עד עכשיו לא היה לי את זה. לא הריון ראשון.

תמיד נזהרת לא להכנס לחנויות שצריך לעמוד בתור.

אבל היום כבר נלחצתי שממש יציאה קצרה עם הילדים גמרה אותי

בבטן.

ולעניין ההלכתי ממליצה להתייעץ עם רב.

זמן שיותר עדיף לעשות אותה? כלומר כמה שיותר מאוחר או כמה שיותר מוקדם?

לא עושה אותה אז לא יודעת להגיד אבל מקפיצה😀

בין שבוע 16 ל 18. לא בטוחה.

לא נראה לי משנה מתי התוך הטווח.

אני ממש הרגשתי רע אח"כ, עדיף שלא.

אבל בד"כ בהריון יש לי לחץ דם נמוך אז אולי לכן זה השפיע עלי כ"כ מהר.

אם את הולכת במסגרת כלשהי ולא בא לך להפסיד- תכנסי לפרקי זמן קצרים ותשתי מלא בין לבין.

אז אם זה רק להכנס לכמה דקות וזהו אז כבר לא שווה לנו..

אם כי זה הניסיון האישי שלי, אולי יש אחרות שניסו ועבר להן בטוב..

בדכ אבל בשבועות מתקדמים מרגישה טוב אז נכנסתי באיזה שבוע 20 ומשהו והיה לי בסדר גמור כמובן לשתות הרבה

שמתחת 38 מעלות זה בסדר אחרי שליש ראשון אבל לא רוצה להתחייב

באופן אישי פחדתי לקחת סיכון ולא נכנסתי גם לפחות.

(בהריון של התאומות שלי)

אני הרפיתי לחלוטין מכל עבודות הבית.

נעזרתי בכל מי שרק יכולתי.

אמא שלי הגיעה פעם בשבוע לגהץ ולהיות קצת עם הילדים

בעלי התגייס ב100% לעבודות הבית ולבישול- והוא הכי לא כזה... לא עשה את זה מעולם.

לי המליצו לא להרבות בנסיעות כך שהשחרור הכי זוגי שהיה לנו היתה שבת ששלחנו את כל הילדים להורים, בעלי קנה את כל האוכל לשבת- בלי להתקמצן

ערך מהמם שולחן

ופשוט עשינו שבת בית מלון בבית.... זה היה מושלם.

הבילויים הכי רציניים שלנו באותה תקופה, היו נסיעה שבועית/דו שבועית לבית החולים וחזרה ישירות הביתה

היה לנו רופא מיוחד שליווה אותנו בהריון, והוא היה זרקור של אמונה. חיזק אותנו בכל ביקור מחדש.

זה נתן לנו הרבה כח ותקווה.

קחי חיבוק גדול. כבר לא נשאר לך הרבה מדי זמן.

תזכרי שכל יום שהבייבי בבטן, הוא גדל ומתחזק.

כל יום שהוא בבטן את מעניקה לו חיים טובים יותר

וגם לכם....

א"א להשוות בין תינוק שנולד בשבוע 32 לשבוע 32+5

כל יום נוסף הוא מתנה.

ולהיות במעקב צמוד צמוד לפי הוראות הרופאים.

ולזכור שאבא שבשמים רואה אותך, יודע מה קורה איתך והוא הכי אוהב אותך!!!!

ויהיה לכם רק טוב ועוד יותר טוב

והנקודה עם כל יום שעובר, ממש ככה. תודה.

ומעריכה שהגבת אמן ואמן!

נזכרתי בעוד משהו חשוב- 

להתחזק באמירת אשר יצר מתוך הכתוב.

שמעתי מהרב זילברשטיין שאנשים מחפשים כל מיני סגולות ועצות

ולא שמים לב שיש בידיהם את התרופה הטובה ביותר לכל המחלות והבעיות

לומר אשר יצא בכוונה.

הוא אמר שכדאי לקחת על עצמינו לפחות 3 פעמים ביום לומר מהכתוב.

אני לומדת את הספר בשנה וחצי האחרונה ושינה לי את החיים. ההסתכלות ועוד הרבה ניסים!

עוד משו שהייתי בודקת זה מזוזות ותפילין. 

מזוזות מהודרות ממש שומרות עלינו.. ובאופן טבעי זה משרה רוגע...

בפן הגשמי חשוב להזיז את עצמך בזמנים קבועים לשיפור זרימת הדם וזה יוצר רוגע בגוף. אכילה מאוזנת תרגול נשימות. שיחה עם חברה טובה ומערך תמיכה

לי באופן אישי כל הדברים האלה עזרו לי מאוד !

בהצלחה עם בשורות טובו  

לדבר עם נשים שמתמודדות עם אותה בעיה או דומה 

להבין את הבעיה ומה ההשלכות, ידע זה כח

לקבל ברכה מרב 

להתפלל 

להבין שזה לא בידיים שלי

לקבל שלפעמים קשה ומפחיד וזה חלק מהמסע וכל רגש הוא לגיטימי

מאחלת לך בידיים מלאות ובקלות 

והשאלה שלך ממש העלתה לי דמעות בעיניים, להיזכר בחוסר אונים הזה, בחרדה, בדאגה.. חכמות וחזקות ממני יענו לך, אני פשוט חשבתי על לעבור רק את אותו יום, ולהודות להשם על כל יום שעובר, להסתכל על הצדדים החיוביים (לא חייבים ללכת. למפגשים משפחתיים שלא מתחשק, לא לאירועים, לא לאסיפות הורים.. ) ולחשוב שהמטרה חשובה, ןבסוף יהיה טוב בעז"ה

גם אם יש גדר!

אצלי זה לא היה סימפי,

ככל הנראה כאבים סיאטיים.
בבקרים בד"כ קמתי בסדר (אם ישנתי עם כרית גבוהה בין הרגלים, ואם הצלחתי לישון חח..)
הגיע ממש לכאבים שסבלתי מכל תזוזה.

זה התחיל מההריון השני ובכל הריון "התקדם", הגיע מוקדם יותר.. בהריון האחרון התחיל לי בתחילת שליש שני. נורא..

הדבר היחיד שעזר לי - אוסטאופתיה. 

אחרי שניים שלושה טיפולים ממש ממש השתפר.לא נעלם לגמרי אבל ממש נסבל. שבעבורי זה היה שינוי עצום!
הלכתי למישהי פרטית בירושלים. זה יקר....
בהריון הקודם הלכתי דרך הקופה שזה הרבה יותר זול. זה גם הקל מעט לתחושתי, אבל הרבה הרבה פחות. עדיין הכאבים ליוו אותי כל הזמן אבל בעצמה נמוכה יותר.

שמעתי גם שאיזון אגן יכול לעזור, אקוובלירו או משהו כזה, לא מכירה ולא ניסיתי
תרגישי טוב !

ומה עושים באוסטאופתיה?

תגגלי קצת ותראי אם זה נראה לך תואם פחות או יותר את הכאבים שלך.

לי הרופאת נשים והאוסטאופטיות אבחנו ...

יעידו אחרת. 

נשמע של @-יהודית- לא היה בין ההריונות. נכון? 

זה מעודד...

כלומר, אצלי מגיע בהתפרצויות. יש תקופות טובות ויש פחות.

גם כן עם אותם כאבים 😬 הלוואי ויעזור 

ואגב, לפותחת,  לי לא עזר אקוויליבריו לכאבים האלה. 

משתמשת בטנס ביומיום וזה קצת עוזר. 

ללכת לפיזיותרפיה...

אני גם סובלת מאוד

לי עזר מאוד

אבל רק בפרטי

של הקופה כמעט לא עזר

בכולל ולא עשה צבא, אני חושבת שאי אפשר.

אם הוא עשה צבא, למיטב ידיעתי זה נחשב כלימודים ואז יש זכאות לדרגה. 

העבירו לי את ההודעה הזאת

אלא אם יש לו פטור מאיזו סיבה ואז זה לא משנה

רק אם הבעל עשה צבא, או שיש לו פטור, או שהוא מעל גיל 27.

אני לא יודעת אם שנה הבאה זה ימשיך אותו הדבר או שיהיה שינוי.

אם זה השיקול, את יכולה לרשום עכשיו ובהמשך להחליט אם להמשיך ברישום או לא.

ועדיין לפני גיוס- אבל עתיד להתגייס בשנים הקרובות (כלומר, אין לו פטור אלא כל שנה מגיל 18 הוא דוחה את הגיוס).

ברזל, B12, בלוטת התריס.

אלה 3 דברים שחסר בהם גורם ישירות לעייפות, ונפוץ שבהריון יש חסר.

זה הרגשה שאין כח לעשות כלום

TSH

זה גורם לעייפות?

כלומר, תת פעילות בלוטת התריס זה משהו שקורה לפעמים לנשים בהריון (אגב, גם אחרי לידה) ויכול אח"כ לחזר למצב תקין.

אבל בזמן ההריון חייבים לטפל בזה.

TSH  זה בעצם החומר שהמוח שולח לבלוטה כדי להפעיל אותה, וכשיש הרבה ממנו זה סימן שהבלוטה לא מתפקדת כמו שצריך. 

החסר הוא בהורמונים T3 T4, 

וכשיש תת פעילות אז יש חולשה ועייפות חבל על הזמן.

אגב.

לי היו כמה וכמה גלים כאלה של תת פעילות בהריונות האחרונים ועכשיו זה כנראה נהיה מצב קבוע. אני מטופלת ע"י תוספים מסוימים, בע"ה מקווה שזה יעזור לבלוטה הנחמדה שלי לחזור לעצמה.

t3 ו t4 תקינים ב"ה

כמובן אתייעץ גם עם הרופאה

אבל את יודעת מה זה אומר?

אבל אם ההורמונים תקינים אז אולי זה בסדר. כדאי לשאול את הרופאה.

דודה שלי כבר מעל חצי שנה מנסה לאזן (כמובן בעזרת רופאים) את הבלוטה שלה ללא הצלחה

והיא פשוט סמרטוט, כואב לראות את זה.

אולי מפה תבוא הישועה

אי אפשר לעשות העתק הדבק. צריך מישהו שיודע שיתן מינון בצורה מדויקת.

אז יש חלק של סור מרע- המנעות מאכילת כל משפחת המצליבים- כרוב, כרובית, וכו' חרדל וגם סויה. אלו מאכלים גויטרוגנים, שמה שהם עושים - הם נקשרים לרצפטורים שאמורים לקלוט יוד (שזה חומר שהבלוטה חייבת) וככה מונעים מהיוד להיקלט. אז זה קודם כל.

עשה טוב- 1. להגביר צריכה של יוד (זה קשה...אצות ים וכאלה..) או לקחת תוסף יוד. (אני קניתי תוסף מסוים באי-הרב, שהוא ללא ריח בכלל והוא גם ממש לא יקר). אני לוקחת 600 מ"ג יוד ביום

2. לקחת ויטמין D - המינון תלוי בתוצאות בדיקות הדם שלה. אני לוקחת 5000 יחב"ל ביום, שזה המיונן הכי גבוה כמעט שנותנים.

3. לקחת תוסף סלניום או לחילופין לאכול 2-3 אגוזי ברזיל כל יום (אני אישית מעדיפה ת'אגוזים)

4. לתמיכה בכל התהליך הזה- יש צמחי מרפא שמאימים אותם למטופל. בהתחלה אמרו לי לקחת פטריית ריי-שי אבל אני רגישה לפטריות אז בסוף אני לוקחת תמצית אשווגנדה (ויתניה) שהיא נותנת תמיכה לתהליכים הורמונליים בגוף. (אגב, את ההשפעה שלה ראיתי ממש מהר. כי בגלל תת הפעילות של הבלוטה המחזור שלי התחיל להשתגע, וכבר במחזור שאחרי שהחלתי לקחת את האשווגנדה היה שיפור משמעותי מאוד)

אבל חוץ מכל זה- למה היא מרגישה כ"כ רע? הרופא לא רשם לה אלטרוקסין? בדר"כ הרופאים מיד אומרים לקחת. 

אני גמורה בתחילת הריון וקשה לי שעושה הרבה פחוצ מהרגיל שלי, אבל מנסה לקבל גם בהבנה שהכוחות של הגוף פשןט מושקעים במשהו אחר כרגע. 

החולשה משתלטת עליי, וגם העייפות- נרדמת בכל מצב.

זה בדכ עובר לי לקראת השליש השני

אני כרגע בתחילת הרעיון עם בדיקות דם מעולות ומרגישה זוועה. לא עושה בבית כמעט כלום חוץ מלהיות עם הילדים ולקפל כביסה לפעמים, פשוט לא מסוגלת.

מה שכן, דיברנו על זה עוד לפני ההריון בצורה הכי ברורה שיש, שאם אנחנו רוצים הריון אני חייבת את הגיבוי שלו בבית כי אני באמת ברע. 

ממליצה לך לדבר עם בעלך ולשקף לו שאת מרגישה חלשה, שאת לא יכולה בתחילת הריון לעמוד בקצב חיים הרגיל שלך. שזה נורמלי וקורה אצל רוב הנשים. נשמע שהוא לא מספיק מודע לכמה הגוף עובד קשה בשלב הזה.  

שוקולד 

אבל נראה לי שחבילת שוקולד איכולים תעשה את העבודה

או קופסת שיצורים של אננס/טונה, משהו כזה

או לוותר על יין ולהוסיף משהו שקשור לשתיה או למנה אחרונה כמו נגיד פיצוחים או שוקולד.

ממני

חברת האגודה להפסקת הלחץ מסביבי למשלוחי המנות

גם נראה מתאים 

יכול להיות סוג של שוקולד

אולי קופסת קפה קטנה

אולי גליליות

והוספתי גרנולה ביתי עם יוגורט ו2-3 אזני המן

פיצוחים, בשקית נייר/צלופן/בקבוקון קטן מהכל ב1 וכד'

זה מהמם

שלוקח שתי שניות לפרק אותו.. 

אל תשכחי שפורים השנה ביום שישי! אין זמן לכלום ואי אפשר להכנס לשבת עם ערמת משלוחי מנות על השולחן. 

ואגב- אני לא זוכרת מבחינה הלכתית אם משקה נחשב למנה במשלוח (כי צריך 2 מנות. אבל תכלס צריך רק משלוח אחד שיעמוד בקריטריון ההלכתי.. כל השאר זה סתם תוספת)

לא יודעת אם לכל הדעות, אבל יודעת שיש דעות משקה חשוב כן נחשב כמנה במשלוח מנות (בעלי עכשיו אמר שמשנ"ב פסק שזה כן נחשב כמנה).

מביאה פרחים לשבת ען עוגת ויין/ליקר

זה נראה לי משמח ויפה

הרבה זמן. 🫢

זר פשוט יעלה 20 שח

אם מוסיפים ליד זה עוד 2 דברים(כי אחרת זה לא משלוח מנות כשר)

אז בכלל

איך את מחברת הכול ? כאילו בתוך איזה סלסלה ?

קצת בלחץ מזה שהתאריך קרוב לפסח, לא ממש יודעת איך לתכנן את עצמי לקראת זה... (ובפעם הרופא לא המליץ על זירוז, בניגוד לשלושת הלידות האחרונות שלי. אז בעיקרון זה טוב, אבל כשזה קרוב לפסח זה מוסיף לחץ וחוסר ידיעה).

משתדלת להרפות ולהאמין שהקב"ה יכוון שיהיה בזמן טוב ומתאים, בשעה טובה, והעיקר - בבריאות....

בעז"ה גם אצלך❤️

ב"ה הדולה שלי המהממת הרגיעה אותי ממש! 

שהכל יהיה בסדר ואנחנו נעשה ליל הסדר כדת וכדין ולא יהיה לנו חמץ בבית בפסח והכל יהיה בסדר... אחרי השיחה איתה מפלס הלחץ שלי ירד ממש... וזהו מאז לא חשבתי על זה יותר... רק כשאחד הילדים מגיע אליי לחדר עם איזה חמץ כלשהו אני ישר שולחת למטבח. וזה גם ככה כל השנה אבל עכשיו אני חושבת על פסח... 

אבל י לי עוד כמה שבועות😅

מרגיש כמו נצח!

לנסות להנות מכל רגע ולדעת שכל זמן ועת יש לו את החשיבות שלו... מדברת מנסיוני האישי שאני תמיד רוצה שהזמן יעבור... 

את צריכה שמירה?

או שזה המלצה כללית ?

יש סיבה רפואית?

אם יש הנחיה לשמירה

אם יש דימומים(גם המטומה ..אפילו שהרופאים אומרים שאין צורך לנוח)

קיצור צוואר

שיליה נמוכה חשש להפרדות קדומים

או כל סיבה רפואית אחרת לחשוש להריון-

אז שמירה זה שמירה

לשכב או לשבת( לפי ההנחיה)

לא לעשות כלום מכלום

להביא נערה שתעזור עם הילדים ובעבודות בית פשוטות

חד פעמי אוכל כמה שיותר מוכן או סנדביצ'ים וכו

מינימום של רף בהכל

וכן זה אפשרי ואין ברירה 

אם זה המלצה כללית בלי סיבה רפואית- אז על פניו אפשר להתנבל רגיל 

רק לא להרים מדי כבד ולהיות קשובה לכוחות

והכי קשוח שהכנות לפסח כלולות בזה, ומזה קשה להשיג פה מנקות. בגדול מתכננת להתנחל אצל ההורים אבל חול המועד בבית, נראה איך עושים את זה.

אבל הארתן את עיני ממש. תודה.

 יש בהחלט דברים שאוריד מעצמי, יש דברים שאעשה בישיבה או בהילוך איטי.

זאת בעיה כללית.. אבל אם את גרה בקהילה אפשר למצוא דמות מתאימה לשתף אותה במורכבות ואולי יהיה להם פתרון..

כמו שאצלינו היו נערות שלא בעניין לנקות בדרך כלל אבל למגוייסות הגיעו בשמחה.

יצאנו לנו משהו דומה.

צריך לרכז את החמץ מכל המדפים, להעביר ניגוב במדפים שמתפזר בהם חמץ (לא צריך להגיע לחורים ולסדקים.. לא צריך להוציא כלים מהארון)

זה חצי שעה עבודה.

כיריים עוד חצי שעה, תנור סוגרים כמו שהוא. רק בודקים שאין שאריות ממש (למה שיהיה.. אבל בית עם ילדים)

מקרר+ מקפיא שעתיים- שלוש.

מיקרוגל- רבע שעה.

שיש+ כיורים+ פינישים במטבח עוד שעה.

עוברים עם פנס היטב על כל הארונות בבית של הילדים לוודא שאין איזה משלוח מנות מוחבא.

שטיפה יסודית של הבית (ניקיון שירותים למשל זה נחוץ לשגרה אבל לא חמץ..)

לא לשכוח עגלות תינוק ותיקים שמשתמשים בהם בחג.

אפילו לא חובה לשטוף מתחת למגירות הארון אם לא מתכוונים להוציא את המגירות במהלך החג. (אצלנו כן ביקשתי מבעלי לעשות אבל זה לא חובה אם עייף)

אם מתחילים כשהילדים ישנים בליל בדיקת חמץ, אפשר לסיים ב 3-4 לפנות בוקר ולעשות בדיקת חמץ כשהבית כשר לפסח.

רכבים לעשות לפני, אם צריך להעביר למיקור חוץ. יש מכוני שטיפה או נערים שמנקים רכבים כולל כסאות רכב והכל.

אפשר להתחיל את הבית לפני, אבל לדעתי זה סתם מכניס ללחץ מיותר. גם ככה הילדים בחופש ותצטרכי מלא עזרה בלשמור על הילדים. אין טעם להכניס גם לחץ נקיונות.

סורי אבל אני לא רואה אופציה אחרת. 

אני אוהבת את האימרה של רויטל ויטלזון : מתחילתם בהכי נמוך ולאט לאט מנמיכים. 

אוכל- קנוי ככל הניתן/הבעל מבשל

כלים- רק חד"פ ופעם בשבוע הבעל/העוזרת שוטפים

כביסה- יום כביסה פעם בשבוע ע"י הבעל לפני הנחיות שלך . מכונה מייבש מכונה מייבש וישר לסלסלאות לא מקפלים כביסה וודאי שלא מגהצים

 ניקיון- עוזרת פעם בשבוע/שבועיים

סדר- שיטת הארגזים-לתת לילדים להרים ולמיין

משקיעים את הזמן בלהיות עם הילדים במנוחה. רגל על רגל במיטה/על הספה כשהם לידך

רק בריאות והרבה כוח! 

ולהביא עזרה חיצונית.

דווקא לגבי הכביסה אני לא מסכימה איתך..

כשהייתי בשמירה זה היה הדבר הכי מתוחזק אצלי כי אפשר לעשות את זה בישיבה.

הייתי מקפלת הכל, שמה בסל, בעלי היה מעביר לחדר הרלוונטי ואז בנחת הייתי מכניסה את הבגדים..

אני בגישה שכל אחת ומה שהיא מסוגלת. כתבתי את המינימום שבית צריך כדי לתפקד בעיני. מעבר לזה כל דבר מבורך. אמא שלי למשל הייתה מבשלת על כסא גבוה במטבח בשמירה.   

ואגב, לא תמיד להכניס לארון בגדים זה "בנחת" ולא תמיד יש סבלנות... 

שמרגישה מושבתת לגמרי וחסרת מעש ויעילות,ומרגישה תסכול מכל מה שהיא צריכה לשחרר ומרגישה שמכריחים אותה באיזושהי מידה בניגוד לרצונה (כמובן שרוצה לשמור על ההריון, אבל כשיש הוראות חיצוניות שמכתיבות איך זה מקשה..) יכולה בקלות ליפול לדכדוך ולדיכאון.

ולכן כן היה חשוב לי לציין שיש אפשרות למצוא פתרונות לחלק מהדברים לעשות במנוחה.

לכן הכתיבה של המינימום כאילו זה מה שהיא צריכה לעשות וכל דבר מעבר זה כבר יותר מדי, זה לא נכון בעיני, וזאת הסיבה שהגבתי לך. יש דברים שלכל הדעות צריך להימנע מהם. ויש דברים שאפשר יותר לזרום איתם ולסגל שיטה, כמו שגם את אמרת שאמא שלך הייתה מבשלת בישיבה.

גם הפותחת לא ציינה עדיין מה הגורם לשמירה לא דומה דימום לקיצור צוואר דינאמי או לא דינאמי..

בלהיות עם הילדים בנוכחות כשנחים על הספה..

יש מסגרת חצי מהיום ואני אחרי שבועיים של  שמירה כבר השתגעתי משעמום.. הייתי חייבת לעשות משהו, והכי חשוב לי היה המסוגלות לעשות משהו אפילו קטן עם המצב הנוראי שהבית היה בו...

ולגבי לשים את הבגדים בנחת, נכון. לא תמיד זה בנחת. אבל שוב יש פה עניין סובייקטיבי...

ובכלל הכוונה שלי הייתה בנחת *שלי* כלומר שזה היה יכול להישאר מקופל בגיגית כמה זמן עד שהכנסתי למקום.

ל׳שב ואל תעשה׳ בעיניי

את יכולה לקחת 2 ביחד 

לפחות הרופאה *שלי* ייעצה לי לקחת

אולי לשים לה בסלסלה 

איך עושים סקוטית?

השמלה האדומה המשובצת תתפוס כבר את על ההצגה 

ברט אדום/ שחור, שרשרת פנינים, כפפות, תיק קטן , שקית בד (אפשר שיהיה עליה כיתוב בצרפתית נגיד " paris") שמציץ ממנה באגט,נעלי בובה אדומות