אבל אם הוא בחינוך פרטי אז אולי זה כן אפשרי.. 

וזה משהו ממש חשוב לקחת בחשבון

איך הוא מבחינת התנהלות חברתית?

בסוף כיתה היא הרבה מעבר למקום שבו לומדים,

זאת קבוצה חברתית עם כללים די מורכבים ולא תמיד פשוט להיות חלק.

את יכולה להגיד לי בצורה קונקרטית מה זה אומר?

מבחינה חברתיתי הוא ממש בסדר - הוא ילד מאוד חברותי, וכבר כיום יש לו חברים מכיתות א ו-ב.
הוא גם ילד מאוד גבוה - כך שהוא לא הייה נמוך מהם...

זה גם הקניית הרגלים ללמידה ולבית ספר, גם בנייה של קשרים חברתיים שונים ממה שבגן, וגם קשרים שונים עם בעלי סמכות (בגן יש גננת רכה ונחמדה, בבית הספר כבר יש משמעת - ובכיתה א' עובדים על המעבר הזה כדי שיהיה להם חלק יותר).

להקפיץ אותו הישר לכיתה ב' זה אומר להפסיד את כל הקניית ההרגלים האלו וההיכרות עם השינויים החדשים.

אני ממליצה להכניס אותו לכיתה א' כרגיל, ולדבר לפני כן עם המורה, שתהיה תשומת לב מיוחדת אליו, לתת לו אתגרים במסגרת הלימוד הרגיל. ואז מקסימום, אם תהיה לו גם את הבשלות הרגשית המתאימה (שהיא לא פחות חשובה ואף יותר מהבשלות הלימודית) - לדבר עם הצוות כדי שיקפיצו אותו מכיתה א' לכיתה ג'.

(אני לא יודעת אם באמת זה דבר מקובל היום, אבל לי היו שלוש חברות שקפצו כיתה - אחת מב' לד', אחת מד' לו' ואחת באמצע י' קפצה לי"א, שזה דבר מעניין בפני עצמו, כי היא נכנסה כבר לשכבה מגובשת, וזה בגיל ההתבגרות, כשכבר הקשרים החברתיים די בנויים... אבל היא צלחה את זה יפה.)

במחינה חברתית, אני לא דואגת, כי יש לו הרבה חברים מכיתות גבוהות יותר, והוא משחק איתם גם בהפסקות. והוא גם גבוהה מאוד, אז לא יורגש שהוא קטן יותר.
לגבי קשרים עם בעלי סמכות - בחיידר שלו כבר מהכיתה שבה הוא נמצא (מכינה) יש רבה ולא גננת. וכבר שם המשמעת היא קצת כמו של כיתה, מצד שני זה כן מתפקד קצת כמו גן, כי יש להם הרבה זמן של מישחקים, מה שאין בכיתה א.
את צודקת שכדאי אולי לחכות לעקוף על כיתה ב ולא על א.
מצד שני אני ממש חוששת לו. מאוד עצוב לי שבנוסף לקושי הקיים שלו של הריכוז - הוא גם יצטרך לשבת ולהקשיב לדברים שהוא כבר יודע - שזה קושי גדול גם לילד בלי קשיים.
ואני עוד יותר חוששת שירצו לתת לו ריטלין, למרות שאולי רוב הקושי שלו יהיה רק בגלל הידיעות שלו...

תוכלי למקד אותי מה זה אומר בשלות רגשית?

התמודדות עם אכזבות

יכולת להקשיב לאנשי סמכות

יצירת אינטרקציה בריאה עם *בני גילו*

התמודדות עם שינויים

הבנת טקט חברתי

ועוד...

דווקא מכיוון שיש לו קשיי קשב - לדעתי חשוב יותר שהוא לא ידלג על כיתה א'...

אבל את יכולה לנסות.

באופן כללי קשה לקבל המלצה להקפצה (אנחנו ניסינו לדלג על שנה נוספת בגן חןבה ולהתחיל ישר א')

אולי בת"ת יותר יזרמו, אני לא מכירה.

האם יש לו אבחון של קשב וריכוז?

כדאי לחפש פתרונות אחרים/ נוספים

אבל יש קושי.
כיום הוא ברוך ה מצליח לשלוט בעצמו יותר, ורוב הזמן כן מצליח לשבת ולהקשיב - אבל זה עולה לו בהרבה מאמצים.

קשה לי להאמין שהרבה שנה הבאה יוכל לתת לו אתגרים אישיים, כשהוא נמצא מול כיתה של עוד 23 ילדים...

אז יש לכם סיכוי יותר טוב,

למרות שחלק מהתהליך זה גם שאלון להורים ולגננת, ובנוסף גם אבחון אצל פסיכולוג,

וזה ארוך והוא יצטרך להיות מרוכז שם..

בכל מקרה לנסות לברר לא יזיק. מקסימום תהיו באותו מצב שהוא עולה לא', אין לך מה להפסיד.

אנחנו לא הצלחנו להקפיץ והבן שלי סבל 4 שנים עד שהכיתה הייתב יותר הטרוגנית מבחינת יכולות ותחומי עניין.

מבחינת פתרונות נוספים, אז כן לתת לו אתגרים אישיים. זה לגמרי התפקיד של המורה.

23 ילדים זה מעט ומשחק לטובתכם.

אפשר לתת לו משימות שהם יותר חקר.המחנכים של הבן שלי בכיתה א' וב' אמרו לי שההשתתפות שלו בשיעור זה כמו חברותא.. 

הם נהנים מהחשיבה שלו.

אני לא כ"כ יודעת להגיד מה ההבדל בין חברומא ללימוד רגיל, אבל מלמדים בת"ת מכירים את השיטה הזו היטב.

העובדה שמדובר בת"ת ולא ביה"ס ממלכתי יכולה מאוד לשרת אתכם.

בנוסף אפשר לתת לו משימות הכשרה וחקר בידע כללי וללמד בכיתה.

כשיש הערכה בין מורה לתמיד, יש שיתוף פעולה גם כשהחומר כבר מוכר.

חשוב להיות עם יד על הדופק ולוודא שהוא מאותגר.

אפשר להציע לשלוח איתו חוברות עבודה וספרי קריאה לכל מצב.

לא הרבה מורים אוהבים להרשות לילד לקרוא בשיעור 

אבל את כאמא צריכה להציב מראה ולשאול מה הבעיה לתת לו לקרוא בשיעור אם הוא מבין את החומר וזה מה שעוזר לו לא להפריע. 

כלומר לגלגל את הכדור חזרה אליהם.

יש גם מרכזי העשרה מחוץ למסגרת הלימודית אם מדובר בילד מחונן.

ניסית פעם להקפיץ או ביררת על התהליך?

כי אני מדברת מניסיון.

אם יש לך ניסיון אחר מוזמנת לשתף ולהחכים את כולנו.

לק"י

דפים אחרים.

הגדול שלי למד לקרוא בגיל 4.5. ועלה לכיתה א' אחרי שנתיים. גם חשבון הוא ידע מעבר לבני גילו.

המורה שלו רצתה לתת לו דפים אחרים, אבל הוא העדיף לעשות כמו כולם.

בכללי אני חושבת שזה רעיון לא טוב להקפיץ כיתה. אבל בטח לא על כיתה א

זה המון התחלות חדשות ורכישת מיומנויות והיכרות עם בית ספר שהוא ידלג עליהן

מכינה לכיתה א הוא לא משמעותי כמו בין גן חובה לכיתה א.
אצלם מכינה זה כבר ממש כמו כיתה.

יש הבדל משמעותי בין מכינה לכיתה א

במכינה לא לומדים מספרי לימוד, הלמידה יחסית איטית והאווירה עדין של גן. 

בכיתה א עוברים ללמידה רוב הזמן, ההתמקדות כבר לא במיומנויות כמו קריאה אלא למידה של ממש חומש/ עברית/ חשבון.

לא בטוח שהוא ישתעמם וגם אפשר לבדוק עם המורה איך אפשר לאתגר אותו מבחינה לימודית.

 אני הייתי שוקלת הקפצת כיתה רק אם המצב ממש מחייב. 

לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד - אתן ממש צודקות עם מה שאתן אומרות. וזה גם מה שאני מרגישה.
מצד שני קשה לי לחשוב שהילד שלי ילך יום יום לכיתה וישתעמם במשך שנה שלימה.
אפילו בכיתה ב אני חושבת שהוא ישתעמם מהחומר הלימודי, אבל לפחות יהיה לו אולי קצת יותר אתגר.

אפשר לתת לו עבודה עצמאית בזמן שהמלמד מסביר דברים שהוא כבר יודע

ואז הוא יכול לעבוד ברמה שלו

לא זוכרת אם זאת הייתה ההמלצה או החלטה של ההורים אבל נכנסה לא' (שכבר שנה קודם המליצו בגן לעלות אותה, היא היתה ברמה של שנה מעליה אבל ההורים רצו שתהיה כמה שיותר בגן) ואז עלתה לא' עם השכבת גיל שלה אבל שנה אח"כ הכניסו אותה לג' במקום לב'זה הגיע גם מבית הספר לא רק ההורים

אפ גם בזה הוא טוב, הייתי מנסה להקפיץ, לא בטוח שייתנו לך אבל כדאי לנסות 

זכור לי שבחיידר זה שונה ממקומות אחרים- גן חובה הרבה יותר דומה לכיתה א' ממה שאצלנו. אז כדאי להתייעץ עם מישהו מבפנים שמכיר אותו טוב.

הרבה במכינה? יועץ? מנהל?

שווה להתייעץ איתם, לא חייבים להעלות ישר את הרעיון שחה הקפצת כיתה אלא לדון איתם איך הם חושבים שיהיה לו בכיתה א ואם הרבה יוכל לתת לו מענה. איך הם רואים אותו מבחינה רגשית חברתית וכו.

אם יש בת"ת צוות גם של מורות/גננות שווה לשמוע גם צד נשי בעניין.

מבחינתכם- הייתי מתמקדת בבית בעבודה על כישורים רגשיים חברתיים מידות וכדו', ריכוז במשימות, התמדה וכו, מחמיאה על זה, מדבררת את זה, שהילד ילמד שזו מטרה בפני עצמה ושזה דבר מוערך בעיניכם ולא רק הידיעות והלימוד. 

אולי זה כבר קיים בשיח אצלכם, מעלה את זה רק כנקודה שיכולה להיות משמעותית ולהתפספס אצל ילדים חכמים...

מעריכה אותך על ההתלבטויות והדאגה לילד שלך!

והוא גם טוב בחשבון

אבל הוא כן היה צריך את כיתה א בגלל הכתיבה ובגלל החברים וכו

לא רואה שמשעמם לו

גם יש את עניין הלעשות משימות בזמן בכיתה, הבנת הנקרא וכו

לא בטוח שכדאי

זה לא המימד הקוגניטיבי, אלא המימד הרגשי. 

ילדים רבים שהקפיצו אותם שנה בגלל שהיו מאוד חכמים סבלו מכך שמבחינה רגשית הם היו עדיין קטנים, וזה הביא אותם לתסכולים, לבעיות חברתיות. 

תחשבי טוב איך הוא מבחינה רגשית, כמה יכולות איפוק יש לו, כמה הוא מסוגל לוותר, להתגמש מול שינויים, מול סיטואציות חברתיות ומשפחתיות ועוד. זה רק על קצה המזלג. 

לא יודעת אם המסגרות אצלנו דומות לשלכם (דתי לעומת חרדי)

אבל אצלנו בכיתה א יש ממש דגש חזק גם על הצד הרגשי, החברתי, התרגלות למסגרת. בקיצור, יותר משהוא לומד שם תורה, חשבון וקריאה (שגם זה יש המון), הוא מקבל הרבה מיומנויות. וזה פער גדול לעבור אם קופצים שנה.

אני מציעה לך להתחיל להתעניין בתכניות מחוננים במגזר החרדי.  האבחון של המחוננים מתבצע בדרך כלל בכיתה ב׳ והתכניות מתחילות בכיתה ג׳. מדובר בד״כ ביום שליפה שפעם בשבוע לומדים במסגרת מיוחדת של מחוננים.

עד אז, כדאי לדבר עם היועצת ועם המחנך ולמצוא לו אתגרים בתוך הכיתה הרגילה.

יש מתאם גבוה בין מחוננות לבין הפרעת קשב והחשיבה לגבי טיפול תרופתי לא בהכרח קשורה לזה (טיפול תרופתי לא אמור לעזור רק בתחום הלימודי אלא בכל תחומי החיים).

בחשבון אמנם לא היה פער משמעותי משאר הכיתה, אבל כן חווינו את הסיטואציה של ילד שצריך להשתתף בשיעור שהוא כבר יודע הכל.

עם הבת הבכורה, ביקשתי מהמורה שתאפשר לה לעשות דברים שמתאימים לרמה שלה. גם שאלתי אם יש חוברת שכדאי לקנות לה. בפועל המורה ניסתה אבל הבת שלי הרגישה פחות בנוח להיות שונה מכולם אז היא עבדה כמו כולם והשתעממה. (ב"ה היא ילדה שקטה אז לא הפריעה. אולי יש לזה חלק בזה שהיא לא ממש אוהבת בית ספר עד היום. אבל לא יודעת אם זה באמת רק זה...).

עם שני הבנים מתחתיה, חברה שלי שהיא מורה לכיתות א'-ב' המליצה לי על חוברת שמתאימה לילדים שכבר קוראים עובדת על מיומנויות של כתיבה, הבנת הנקרא, מענה לשאלות ועוד. אז כשפניתי למורה הייתי מוכנה וידעתי מה לבקש - אישור שהם יעבדו בחוברת בזמן שיעור קריאה.

וזה היה הרבה יותר מוצלח. המורה שמחה שאני כבר באה עם רעיון משלי, החוברות באמת התאימו לרמה, והם עבדו באופן עצמאי בזמן השיעור בלי להשתעמם. (אחר כך בבית מידי פעם עברתי וראיתי במה הם צריכים עזרה. לא את הכל הם הבינו כמו שצריך, גם לילד קורא יש מיומנויות שצריך לרכוש...).

אני רוצה גם להוסיף שעם ילדים שקולטים מהר, בכל מקרה תהיה התמודדות עם סיטואציות שבהן מסבירים בכיתה דברים שהם כבר יודעים, או שהבינו בהסבר הראשון אבל המורה מסבירה שוב למי שעוד לא הבין). הפער מן הסתם יתבטא גם אם הוא יוקפץ. אז בכל מקרה כדאי לעבוד על אסטרטגיות ודרכים להתמודד עם מצבים כאלו.

ובאופן כללי, אני חושבת שלילדים כאלו טוב לקבל לפעמים העשרה דווקא בנושאים שלא לומדים בתכנית הלימודים הרגילה. 

אפשר בתחום התורני - למשל ללמוד מסכת משניות שלא ילמדו בקרוב בבית ספר (ואז יש לו אתגר במשהו שמתאים לו, אבל כשילמדו משנה בבית הספר עדיין זה יהיה לו חדש). אולי משנה זה מוקדם לכיתה א', אבל בהמשך זה רלוונטי. כנ"ל עם גמרא.

ואפשר גם להרחיב ידע בעוד תחומים שיכולים לעניין אותו (אולי גם לקבל אישור מהמורה לקרוא בזמן שמשעמם לו בכיתה). זורקת נושאים שאפשר להרחיב בהם ידע, שלא תמיד לומדים בבית הספר - אסטרונומיה, התפתחות המדע, היסטוריה, גיאוגרפיה, ויש בטח עוד.

חלק מהרעיונות שכתבתי זה דברים שאפשר למצוא ספרים ולהרחיב את הידע באופן עצמאי, חלק כן צריך ליווי (אפשר גם לבקש מבית הספר שכמו שמוציאים תלמידים לפרטני לצורך עזרה לימודית, כך יוציאו גם תלמידים מתקדמים לצורך העשרה. לבן שלי עשו תכנית כזו עם כמה תלמידים וזה היה מאוד מוצלח ב"ה).

עוד נקודה חשובה, זה שהלמידה היא לא רק בשיעורי קריאה וחשבון. אמנם יש עליהם הרבה דגש בכיתה א', אבל יש עוד שיעורים שבהם אפשר יותר לאתגר אותו. הבן שלי עכשיו בכיתה א', והוא מאוד אוהב שיעורי תורה ונביא, כי החומר כן חדש לו (כמובן שחלק מהסיפורים הוא מכיר, אבל עדיין זו פעם ראשונה של לימוד ממש מתוך החומש), ולפעמים הרב שואל שאלות חשיבה והוא אוהב לחשוב על תשובות מתאימות.

ואפשר גם לדבר על זה עם המורים ולבקש שישאלו גם שאלות יותר מאתגרות לפעמים, כדי לאפשר לו להיות שותף יותר ברמה שמתאימה לו.

אותי ניסו להקפיץ על א', משרד החינוך לא אפשר אז דילגתי על ב' (במעבר בית ספר, משערת שבתוך אותו בי"ס עלול להיות יותר מורכב, גם חברתית).

נחמד לסיים שמינית בגיל צעיר יותר, אבל מבחינה לימודית זה לא באמת היה יעיל. קליטה מהירה וחוסר סבלנות נשארים גם בחומר של כיתה מעל...

בעיני כדאי מאוד למצוא דרך לאתגר אותו (לימוד משניות בע"פ, נגינה, שפה, חוברות העשרה וכו') גם אם מקפיצים וגם אם לא.

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

בגלל זה השאלה.

ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.

פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.

ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...

(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.

כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה

אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.

לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.

הוא חייב את האישור שלך ולדעתי עדיף שיפטר רותך למרות שאת כנראה יכולה להתפטר בדין מפוטר

תכתבי מייל רשמי ותכתבי את משאבי אנוש שבהמשך לשיחה מקודם את לא מסכימה לאולטימטום הזה

אגב, הוא מחויב לעשות במקרה כזה שיחת שימוע עפ חוק וזה יכול לעלות לו הרבה כסף

אם תחליטי לתבוע

לגבי מה שאמרת שאתבע אותו, אני לא ממש הטיפוס לתבוע..

השאלה אם אני לא מוכנה לרדת ל50%, מה הוא יכול לעשות חוץ מלהשאיר אותי באותו אחוז משרה או לפטר אותי?

שאם במקרה כזה את מתפטרת בגלל הרעת תנאים, אז את יכולה לקבל אבטלה כאילו הוא פיטר אותך.

אני חייבת לא להסכים ל50%?

או שגם אם אני מסכימה ל50% זה נחשב הרעת תנאים?

האפשרות להתפטר בדין מפוטר קמה בגלל אי הסכמות

אז אני בעצם חייבת לשלוח לו מייל שאני לא מסכימה. זה בסדר, או שעצם זה שהסכמתי בשיחת טלפון אז זה קובע?

זה סמוך לשיחה ומתועד בכתב

זה הגיוני

אוף אין לי כח לשטויות האלה.

במידה והוא עדיין מוריד אותי ל50%, אני זכאית להתפטר ולקבל פיצויים? או שרק אם אני תובעת אותו?

יש מישהי ממש תותחית בשם עדי פריינטה, היא נותנת גם ייעוץ טלפוני אאלט. תנסי ליצור איתה קשר

(לא פרסומת)

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

ירקות

ביצה קשה

פירות חתוכים

מעדן

קרקרים

לביבות ירק

מאפינס מתוק או מלוח