אבל אם הוא בחינוך פרטי אז אולי זה כן אפשרי.. 

וזה משהו ממש חשוב לקחת בחשבון

איך הוא מבחינת התנהלות חברתית?

בסוף כיתה היא הרבה מעבר למקום שבו לומדים,

זאת קבוצה חברתית עם כללים די מורכבים ולא תמיד פשוט להיות חלק.

את יכולה להגיד לי בצורה קונקרטית מה זה אומר?

מבחינה חברתיתי הוא ממש בסדר - הוא ילד מאוד חברותי, וכבר כיום יש לו חברים מכיתות א ו-ב.
הוא גם ילד מאוד גבוה - כך שהוא לא הייה נמוך מהם...

זה גם הקניית הרגלים ללמידה ולבית ספר, גם בנייה של קשרים חברתיים שונים ממה שבגן, וגם קשרים שונים עם בעלי סמכות (בגן יש גננת רכה ונחמדה, בבית הספר כבר יש משמעת - ובכיתה א' עובדים על המעבר הזה כדי שיהיה להם חלק יותר).

להקפיץ אותו הישר לכיתה ב' זה אומר להפסיד את כל הקניית ההרגלים האלו וההיכרות עם השינויים החדשים.

אני ממליצה להכניס אותו לכיתה א' כרגיל, ולדבר לפני כן עם המורה, שתהיה תשומת לב מיוחדת אליו, לתת לו אתגרים במסגרת הלימוד הרגיל. ואז מקסימום, אם תהיה לו גם את הבשלות הרגשית המתאימה (שהיא לא פחות חשובה ואף יותר מהבשלות הלימודית) - לדבר עם הצוות כדי שיקפיצו אותו מכיתה א' לכיתה ג'.

(אני לא יודעת אם באמת זה דבר מקובל היום, אבל לי היו שלוש חברות שקפצו כיתה - אחת מב' לד', אחת מד' לו' ואחת באמצע י' קפצה לי"א, שזה דבר מעניין בפני עצמו, כי היא נכנסה כבר לשכבה מגובשת, וזה בגיל ההתבגרות, כשכבר הקשרים החברתיים די בנויים... אבל היא צלחה את זה יפה.)

במחינה חברתית, אני לא דואגת, כי יש לו הרבה חברים מכיתות גבוהות יותר, והוא משחק איתם גם בהפסקות. והוא גם גבוהה מאוד, אז לא יורגש שהוא קטן יותר.
לגבי קשרים עם בעלי סמכות - בחיידר שלו כבר מהכיתה שבה הוא נמצא (מכינה) יש רבה ולא גננת. וכבר שם המשמעת היא קצת כמו של כיתה, מצד שני זה כן מתפקד קצת כמו גן, כי יש להם הרבה זמן של מישחקים, מה שאין בכיתה א.
את צודקת שכדאי אולי לחכות לעקוף על כיתה ב ולא על א.
מצד שני אני ממש חוששת לו. מאוד עצוב לי שבנוסף לקושי הקיים שלו של הריכוז - הוא גם יצטרך לשבת ולהקשיב לדברים שהוא כבר יודע - שזה קושי גדול גם לילד בלי קשיים.
ואני עוד יותר חוששת שירצו לתת לו ריטלין, למרות שאולי רוב הקושי שלו יהיה רק בגלל הידיעות שלו...

תוכלי למקד אותי מה זה אומר בשלות רגשית?

התמודדות עם אכזבות

יכולת להקשיב לאנשי סמכות

יצירת אינטרקציה בריאה עם *בני גילו*

התמודדות עם שינויים

הבנת טקט חברתי

ועוד...

דווקא מכיוון שיש לו קשיי קשב - לדעתי חשוב יותר שהוא לא ידלג על כיתה א'...

אבל את יכולה לנסות.

באופן כללי קשה לקבל המלצה להקפצה (אנחנו ניסינו לדלג על שנה נוספת בגן חןבה ולהתחיל ישר א')

אולי בת"ת יותר יזרמו, אני לא מכירה.

האם יש לו אבחון של קשב וריכוז?

כדאי לחפש פתרונות אחרים/ נוספים

אבל יש קושי.
כיום הוא ברוך ה מצליח לשלוט בעצמו יותר, ורוב הזמן כן מצליח לשבת ולהקשיב - אבל זה עולה לו בהרבה מאמצים.

קשה לי להאמין שהרבה שנה הבאה יוכל לתת לו אתגרים אישיים, כשהוא נמצא מול כיתה של עוד 23 ילדים...

אז יש לכם סיכוי יותר טוב,

למרות שחלק מהתהליך זה גם שאלון להורים ולגננת, ובנוסף גם אבחון אצל פסיכולוג,

וזה ארוך והוא יצטרך להיות מרוכז שם..

בכל מקרה לנסות לברר לא יזיק. מקסימום תהיו באותו מצב שהוא עולה לא', אין לך מה להפסיד.

אנחנו לא הצלחנו להקפיץ והבן שלי סבל 4 שנים עד שהכיתה הייתב יותר הטרוגנית מבחינת יכולות ותחומי עניין.

מבחינת פתרונות נוספים, אז כן לתת לו אתגרים אישיים. זה לגמרי התפקיד של המורה.

23 ילדים זה מעט ומשחק לטובתכם.

אפשר לתת לו משימות שהם יותר חקר.המחנכים של הבן שלי בכיתה א' וב' אמרו לי שההשתתפות שלו בשיעור זה כמו חברותא.. 

הם נהנים מהחשיבה שלו.

אני לא כ"כ יודעת להגיד מה ההבדל בין חברומא ללימוד רגיל, אבל מלמדים בת"ת מכירים את השיטה הזו היטב.

העובדה שמדובר בת"ת ולא ביה"ס ממלכתי יכולה מאוד לשרת אתכם.

בנוסף אפשר לתת לו משימות הכשרה וחקר בידע כללי וללמד בכיתה.

כשיש הערכה בין מורה לתמיד, יש שיתוף פעולה גם כשהחומר כבר מוכר.

חשוב להיות עם יד על הדופק ולוודא שהוא מאותגר.

אפשר להציע לשלוח איתו חוברות עבודה וספרי קריאה לכל מצב.

לא הרבה מורים אוהבים להרשות לילד לקרוא בשיעור 

אבל את כאמא צריכה להציב מראה ולשאול מה הבעיה לתת לו לקרוא בשיעור אם הוא מבין את החומר וזה מה שעוזר לו לא להפריע. 

כלומר לגלגל את הכדור חזרה אליהם.

יש גם מרכזי העשרה מחוץ למסגרת הלימודית אם מדובר בילד מחונן.

ניסית פעם להקפיץ או ביררת על התהליך?

כי אני מדברת מניסיון.

אם יש לך ניסיון אחר מוזמנת לשתף ולהחכים את כולנו.

לק"י

דפים אחרים.

הגדול שלי למד לקרוא בגיל 4.5. ועלה לכיתה א' אחרי שנתיים. גם חשבון הוא ידע מעבר לבני גילו.

המורה שלו רצתה לתת לו דפים אחרים, אבל הוא העדיף לעשות כמו כולם.

בכללי אני חושבת שזה רעיון לא טוב להקפיץ כיתה. אבל בטח לא על כיתה א

זה המון התחלות חדשות ורכישת מיומנויות והיכרות עם בית ספר שהוא ידלג עליהן

מכינה לכיתה א הוא לא משמעותי כמו בין גן חובה לכיתה א.
אצלם מכינה זה כבר ממש כמו כיתה.

יש הבדל משמעותי בין מכינה לכיתה א

במכינה לא לומדים מספרי לימוד, הלמידה יחסית איטית והאווירה עדין של גן. 

בכיתה א עוברים ללמידה רוב הזמן, ההתמקדות כבר לא במיומנויות כמו קריאה אלא למידה של ממש חומש/ עברית/ חשבון.

לא בטוח שהוא ישתעמם וגם אפשר לבדוק עם המורה איך אפשר לאתגר אותו מבחינה לימודית.

 אני הייתי שוקלת הקפצת כיתה רק אם המצב ממש מחייב. 

לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד - אתן ממש צודקות עם מה שאתן אומרות. וזה גם מה שאני מרגישה.
מצד שני קשה לי לחשוב שהילד שלי ילך יום יום לכיתה וישתעמם במשך שנה שלימה.
אפילו בכיתה ב אני חושבת שהוא ישתעמם מהחומר הלימודי, אבל לפחות יהיה לו אולי קצת יותר אתגר.

אפשר לתת לו עבודה עצמאית בזמן שהמלמד מסביר דברים שהוא כבר יודע

ואז הוא יכול לעבוד ברמה שלו

לא זוכרת אם זאת הייתה ההמלצה או החלטה של ההורים אבל נכנסה לא' (שכבר שנה קודם המליצו בגן לעלות אותה, היא היתה ברמה של שנה מעליה אבל ההורים רצו שתהיה כמה שיותר בגן) ואז עלתה לא' עם השכבת גיל שלה אבל שנה אח"כ הכניסו אותה לג' במקום לב'זה הגיע גם מבית הספר לא רק ההורים

אפ גם בזה הוא טוב, הייתי מנסה להקפיץ, לא בטוח שייתנו לך אבל כדאי לנסות 

זכור לי שבחיידר זה שונה ממקומות אחרים- גן חובה הרבה יותר דומה לכיתה א' ממה שאצלנו. אז כדאי להתייעץ עם מישהו מבפנים שמכיר אותו טוב.

הרבה במכינה? יועץ? מנהל?

שווה להתייעץ איתם, לא חייבים להעלות ישר את הרעיון שחה הקפצת כיתה אלא לדון איתם איך הם חושבים שיהיה לו בכיתה א ואם הרבה יוכל לתת לו מענה. איך הם רואים אותו מבחינה רגשית חברתית וכו.

אם יש בת"ת צוות גם של מורות/גננות שווה לשמוע גם צד נשי בעניין.

מבחינתכם- הייתי מתמקדת בבית בעבודה על כישורים רגשיים חברתיים מידות וכדו', ריכוז במשימות, התמדה וכו, מחמיאה על זה, מדבררת את זה, שהילד ילמד שזו מטרה בפני עצמה ושזה דבר מוערך בעיניכם ולא רק הידיעות והלימוד. 

אולי זה כבר קיים בשיח אצלכם, מעלה את זה רק כנקודה שיכולה להיות משמעותית ולהתפספס אצל ילדים חכמים...

מעריכה אותך על ההתלבטויות והדאגה לילד שלך!

והוא גם טוב בחשבון

אבל הוא כן היה צריך את כיתה א בגלל הכתיבה ובגלל החברים וכו

לא רואה שמשעמם לו

גם יש את עניין הלעשות משימות בזמן בכיתה, הבנת הנקרא וכו

לא בטוח שכדאי

זה לא המימד הקוגניטיבי, אלא המימד הרגשי. 

ילדים רבים שהקפיצו אותם שנה בגלל שהיו מאוד חכמים סבלו מכך שמבחינה רגשית הם היו עדיין קטנים, וזה הביא אותם לתסכולים, לבעיות חברתיות. 

תחשבי טוב איך הוא מבחינה רגשית, כמה יכולות איפוק יש לו, כמה הוא מסוגל לוותר, להתגמש מול שינויים, מול סיטואציות חברתיות ומשפחתיות ועוד. זה רק על קצה המזלג. 

לא יודעת אם המסגרות אצלנו דומות לשלכם (דתי לעומת חרדי)

אבל אצלנו בכיתה א יש ממש דגש חזק גם על הצד הרגשי, החברתי, התרגלות למסגרת. בקיצור, יותר משהוא לומד שם תורה, חשבון וקריאה (שגם זה יש המון), הוא מקבל הרבה מיומנויות. וזה פער גדול לעבור אם קופצים שנה.

אני מציעה לך להתחיל להתעניין בתכניות מחוננים במגזר החרדי.  האבחון של המחוננים מתבצע בדרך כלל בכיתה ב׳ והתכניות מתחילות בכיתה ג׳. מדובר בד״כ ביום שליפה שפעם בשבוע לומדים במסגרת מיוחדת של מחוננים.

עד אז, כדאי לדבר עם היועצת ועם המחנך ולמצוא לו אתגרים בתוך הכיתה הרגילה.

יש מתאם גבוה בין מחוננות לבין הפרעת קשב והחשיבה לגבי טיפול תרופתי לא בהכרח קשורה לזה (טיפול תרופתי לא אמור לעזור רק בתחום הלימודי אלא בכל תחומי החיים).

בחשבון אמנם לא היה פער משמעותי משאר הכיתה, אבל כן חווינו את הסיטואציה של ילד שצריך להשתתף בשיעור שהוא כבר יודע הכל.

עם הבת הבכורה, ביקשתי מהמורה שתאפשר לה לעשות דברים שמתאימים לרמה שלה. גם שאלתי אם יש חוברת שכדאי לקנות לה. בפועל המורה ניסתה אבל הבת שלי הרגישה פחות בנוח להיות שונה מכולם אז היא עבדה כמו כולם והשתעממה. (ב"ה היא ילדה שקטה אז לא הפריעה. אולי יש לזה חלק בזה שהיא לא ממש אוהבת בית ספר עד היום. אבל לא יודעת אם זה באמת רק זה...).

עם שני הבנים מתחתיה, חברה שלי שהיא מורה לכיתות א'-ב' המליצה לי על חוברת שמתאימה לילדים שכבר קוראים עובדת על מיומנויות של כתיבה, הבנת הנקרא, מענה לשאלות ועוד. אז כשפניתי למורה הייתי מוכנה וידעתי מה לבקש - אישור שהם יעבדו בחוברת בזמן שיעור קריאה.

וזה היה הרבה יותר מוצלח. המורה שמחה שאני כבר באה עם רעיון משלי, החוברות באמת התאימו לרמה, והם עבדו באופן עצמאי בזמן השיעור בלי להשתעמם. (אחר כך בבית מידי פעם עברתי וראיתי במה הם צריכים עזרה. לא את הכל הם הבינו כמו שצריך, גם לילד קורא יש מיומנויות שצריך לרכוש...).

אני רוצה גם להוסיף שעם ילדים שקולטים מהר, בכל מקרה תהיה התמודדות עם סיטואציות שבהן מסבירים בכיתה דברים שהם כבר יודעים, או שהבינו בהסבר הראשון אבל המורה מסבירה שוב למי שעוד לא הבין). הפער מן הסתם יתבטא גם אם הוא יוקפץ. אז בכל מקרה כדאי לעבוד על אסטרטגיות ודרכים להתמודד עם מצבים כאלו.

ובאופן כללי, אני חושבת שלילדים כאלו טוב לקבל לפעמים העשרה דווקא בנושאים שלא לומדים בתכנית הלימודים הרגילה. 

אפשר בתחום התורני - למשל ללמוד מסכת משניות שלא ילמדו בקרוב בבית ספר (ואז יש לו אתגר במשהו שמתאים לו, אבל כשילמדו משנה בבית הספר עדיין זה יהיה לו חדש). אולי משנה זה מוקדם לכיתה א', אבל בהמשך זה רלוונטי. כנ"ל עם גמרא.

ואפשר גם להרחיב ידע בעוד תחומים שיכולים לעניין אותו (אולי גם לקבל אישור מהמורה לקרוא בזמן שמשעמם לו בכיתה). זורקת נושאים שאפשר להרחיב בהם ידע, שלא תמיד לומדים בבית הספר - אסטרונומיה, התפתחות המדע, היסטוריה, גיאוגרפיה, ויש בטח עוד.

חלק מהרעיונות שכתבתי זה דברים שאפשר למצוא ספרים ולהרחיב את הידע באופן עצמאי, חלק כן צריך ליווי (אפשר גם לבקש מבית הספר שכמו שמוציאים תלמידים לפרטני לצורך עזרה לימודית, כך יוציאו גם תלמידים מתקדמים לצורך העשרה. לבן שלי עשו תכנית כזו עם כמה תלמידים וזה היה מאוד מוצלח ב"ה).

עוד נקודה חשובה, זה שהלמידה היא לא רק בשיעורי קריאה וחשבון. אמנם יש עליהם הרבה דגש בכיתה א', אבל יש עוד שיעורים שבהם אפשר יותר לאתגר אותו. הבן שלי עכשיו בכיתה א', והוא מאוד אוהב שיעורי תורה ונביא, כי החומר כן חדש לו (כמובן שחלק מהסיפורים הוא מכיר, אבל עדיין זו פעם ראשונה של לימוד ממש מתוך החומש), ולפעמים הרב שואל שאלות חשיבה והוא אוהב לחשוב על תשובות מתאימות.

ואפשר גם לדבר על זה עם המורים ולבקש שישאלו גם שאלות יותר מאתגרות לפעמים, כדי לאפשר לו להיות שותף יותר ברמה שמתאימה לו.

אותי ניסו להקפיץ על א', משרד החינוך לא אפשר אז דילגתי על ב' (במעבר בית ספר, משערת שבתוך אותו בי"ס עלול להיות יותר מורכב, גם חברתית).

נחמד לסיים שמינית בגיל צעיר יותר, אבל מבחינה לימודית זה לא באמת היה יעיל. קליטה מהירה וחוסר סבלנות נשארים גם בחומר של כיתה מעל...

בעיני כדאי מאוד למצוא דרך לאתגר אותו (לימוד משניות בע"פ, נגינה, שפה, חוברות העשרה וכו') גם אם מקפיצים וגם אם לא.

ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות

בלחמניות כשרות לפסח 

לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ

לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א

אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'

לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה. 

מצ"ב הסבר באתר כושרות

עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

מעתיקה מאתר כושרות:

"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."

מדובר על עוגיות מצה עשירה..

יודעת שיש הרבה שלא יודעים

ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..

וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',

ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף

או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.

ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.

מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.

דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת

לק"י

אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.

ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.

או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)

לפני החג אפשר שאריות מהצהריים

נקניקיות וציפס

מרק ירקות

מרק כתום

פירה

יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.

עוגות "שהכל"

נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.

אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.

ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.

לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.

אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.

עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.

אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.

מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.

אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.

לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁

לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.

אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.

מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.

מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.

(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)

אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח

אבל לפני פסח לא..

צהריים מרק עוף עם ירקות

לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון

חביתת בצל

פשטידת ירקות

סלט ירקות עשיר

בלינצ'ס עם פירה

שקשוקה

לביבות

מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)

נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?

אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא

והרבה רעבה ....

קודם כל חייב לאכול משו😅

ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה

וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ

חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל

ארוחת בוקר סיום כל החמץ

באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס

ארוחת צהריים מפוצצת בשרית

ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות

רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים

לק"י
 

ואז מנקים שולחן וכסאות. שיש וכיורים.

את התנור והכיריים ניקיתי, אבל אנחנו לא מכשירים אותם. ככה שאפשר להשתמש בהם, ומה שמתלכלך לנקות עם מגבון או משהו קליל.

קונים גם אוכל מוכן. גם כדי להקל עלינו ולפנות עוד זמן לנקיונות.

לק"י

צהריים וערב לאכול בחוץ או רק ערב.

ואז לנקות לפני.

אני מתכננת לבשל חמץ עד מחר. לסיים חבילת פסטה אחרונה.

ביום שני להכשיר את המטבח, ואז כבר לא לבשל חמץ, וגם לא בכלי חמץ.

יש לנו עוד כמה מנות של נודלס, שאני יכולה להכין גם אחר כך רק עם מים רותחים.

לחם- אוכלים עד ערב החג. אפשר גם להשאיר את הטוסטר, ולהכין טוסטים.

בימים האחרונים אנחנו אוכלים במרפסת. מקווה שלא יהיה יותר מידי קר וגשום.

אחרי שנכשיר את המטבח נוציא כלים של פסח, אפשר להתחיל לבשל אוכל כשר לפסח.

אצלנו אמא שלי עושה ארוחת צהריים גגולה של סלט, פירה ועופות מבושלים כדי שאנשים ישבעו עד הערב....

זה כבר ערב חג.

בהמשך היום אוכלים דברים כשרים לפסח, רק בלי מצות.

לארוחת צהריים אנחנו קבוע אוכלים מרק עוף, ויהיו גם תפוחי אדמה של הכרפס.

לפני כניסת החג ננשנש משהו, שלא יהיו רעבים עד האוכל.

מקווה שבאמת נעמוד בזה. אם נראה שאנחנו רעבים נקנה פיתות ונגביל לפינה מסויימת.

מקווים מאוד להכשיר את המטבח מחר (זה בעצם אומר לעשות הכל מחר. רק רוקנו את הארון של המזווה.. המטבח שלנו פיצי אז יש מצב שזה ריאלי)

חשבנו על כל מיני אוכל שאפשר לאכול ולשבוע גם לא חמץ.

אמרנו שנאכל בפינה מסודרת..

במיוחד בזמן של הבין לבין זה מה שהכי נוח..

בשלישי רביעי חיים על אורז ועדשים..

או חצי כשר 😉

זהו הבנצי הבוקר שלא הגיוני לא לאכול חמץ בכלל.

ברגע שנוכל לבשל במטבח פסח כנראה נהפוך את אחד הסירים לקטניות ונאכל קטניות..

זה ממש בסדר בעיניי והן יהיו בחדר הכביסה עד החג עם ממרח שוקולד ונשתמש הסכינים חדפ

אני גם עובדת ונסיים להכשיר רק היום בלילה בעז"ה

צריך לאכול משהו בינתיים🤷

או כניסה

או חדר מדרגות

כל שנה אוכלים בחוץ אבל השנה המזג אוויר לא מאפשר..

מוציאה טוסטר אובן גדול החוצה, ואת הכירה החשמלית שיש לי.

ואז אני מבשלת חמץ בחוץ. מכשירה את המטבח סופית רק בשלישי בערב לפני בדיקת חמץ (שיש וכיורים).

ברביעי בבוקר עוד נאכל פיתות/קורנפלקס עם חלב וכאלה, בחד''פ בחוץ.

כאילו תכלס - אני בעיצומו של הכשרת המטבח ואת הכיריים כבר עשיתי, גם מיקרו וגם את הנינג"ה כבר ניתקתי

רק הכנתי טוסט פה לכולם היום וניקיתי גם אותו

הילדים מתנגדים לבורקסים קנויים מראשון עד שלישי אז כנראה שאקנה פיתות מחר בבוקר ויאכלו במרפסת. נמרח עם חדפ.

אבל אם הייתי צריכה לבשל לחג התשובה היתה משתנה

מחר בע"ה ננקה מקרר

כיריים ותנור בשני בע"ה (תנור לא מכשירה רק מנקה)

שלישי בעלי יכשיר את הכיור והשיש.

ויאכלו במרפסת מה שנשאר בע"ה 

לק"י

אז זו גם אופציה...

(מכשירים רק שיש וכיורים, יש לנו טוסטר אובן וכיריים חשמליות לפסח).

לכן את המטבח עושה בהסתערות...

וזהו מחר כבר יכולה לבשל פסחי בעז"ה.

מה שכן אני מאפשרת קטניות עד פסח

בקטניות יש הכללל תדעי לך לא חסר כלום

ככה יש לילדים נשנושים טעימים

מכינה אורז במיקרו (של כל השנה כמובן) ולא אכפת לי אם נשאר פירורים בבית.

לא רוצה שיאכלו חמץ בבית גם אם זה פיתות כי עושה לי לחץ (אני עם קטנטנים אבל)

מי שצריך חמץ אמיתי יש מחוץ לבית שקית עם בייגלה (קטניות אבל הם לא עלו על זה בנתיים)

ופיתות עם ממרח שלא דורש קירור, וכמה סכיני חדפ.

וכמו שמסתדרים שבוע של פסח ולא רעבים ב"ה

ככה לא נהיה רעבים גם מחר והלאה..

אני פותחת את המטבח של פסח בלהכין מגש גדול של עוף בתנור, שזה כמה דקות עבודה, וככה יש אוכל מבושל ותחושה טובה בבית.

עד שלישי בבוקר עוד מבשלת... כל הארונות מטבח כשרים אבל את השייש, מיקרוגל, כיריים, פינת אוכל ושטיפה כללית עושה ביום האחרון.

אז אוכליפ חמץ מבושל עד שלישי צהריים ואז בדרך כלל מזמינים משהו חמץ לערב ובבוקר אוכלים פיתות עם שוקולד לפני סוף זמן אכילת חמץ במרפסת ומנקים אחרי.

אני בעיקרון תמיד מכשירה בל"נ יומיים לפני ומבשלת כשלפ/ אוכלים בחוץ

השנה הקדמנו למוצש כי אני עובדת עד הרגע האחרון ומלחמה וזה..

נשארו לי עכשיו בעיקרון שיש, כיורים ושולחן אוכל . וכמובן שטיפה כללית וכו'

הייתי מעדיפה לבשל גם היום כי הילדים מעדיפים אבל יום ראשון זה יום שתמיד קשה לי אז סביר להניח שלא הייתי מספיקה כמו שאני רוצה כשאני גם עובדת

חמץ

שונאת אוכל של פסח ותמיד אוכלים חמץ עד הרגע האחרון, בדרך כלל ביום האחרון זה כבר בעיקר פיתות עם ממרחים

אנחנו מתכננים לנקות הכל עד היום בלילה

אבל בשלישי בערב נעביר שוב סמרטוט ונעשה את ההכשרות

כי אי אפשר באמת בבין לבין הזה כל כך הרבה זמן...

כנראה אעשה ככה

אבל בגלל שאנחנו נוסעים לליל הסדר

אם הייתי צריכה לבשל הייתי מנסה להכשיר היום

הרעיון שהארונות כשרים לפסח אבל אוכלים חמץ באותו חדר, כשיש ילדים שובבים ומופרעים 

זה בלתי אפשרי, פשוט.

ברגע שמתחילים חייבים לסיים

גם אם יהיו קצת פירורים זה בסדר.

ניגש לארון שמכור לגוי

שקשרתי בשרוך

קשר כפול

בכוונה לגזור לאחר החג

והבחור במלא אונו

משך מימין ומשמאל ו-בום החוט פקע בעוצמה...

בקיצור זה תלוי ילדים.

אין סגירה בבית שלנו שהוא לא מצליח לפתוח. אין.

(מיואשת מזה בלי קשר לפסח כי הוא גם מטפס לגבהים ופותח פקקים של חומרי ניקוי ותרופות אז בעיקר מתפללת חזק לד')

לק"י

אז מבינה אותך לגמרי.

נשמע ילד נמרץ, שעוד יביא הרבה טוב לעולם כשיגדל.

(ובנוסף, כתבתי את ההודעה שלי גם בשביל נשים אחרות, שאולי להן זה מתאים).

אז רק השנה פעם ראשונה מאז שהילדים נולדו שלא העליתי חמץ למעלה לארונות מהחשש שייגעו

אין אצלי שום דרך לסגור אף ארון או מגירה במטבח כי אין ידיות בכלל

אפשר בדבק חשמל מלמטה

אפשר הסוגרים עם המגנט (דורש התקנה)

אזיקון אפשר לחתוך עם גוזז צפרניים, ככה גיליתי..

ודבק חשמל חששתי לשים שלא ישאיר סימן

מגנט לא חשבתי לנסות

אבל הנה הגענו לרגע בו לא צריך כבר😅

אני מארחת ואין מצב להתחיל לבשל לפסח בערב חג, זה חג עמוס בבישולים.

בשנים שנסעתי באמת הכשרתי ממש בסוף

פשוט לא במטבח..

מתכננת להכשיר מחד בלילה בעזרת ה' ובישועתו...

אבל יש לי תנור חלבי, מיקרוגל וטוסטר שאני לא מכשירה וצריכה רק לדאוג שישארו נקיים, וכירת גז לטיולים.

אבל מבושל מפסיקים כבר כמה ימים לפני, השנה נגיד כנראה שהיום בעז"ה. אוכלים במרפסת או בחצר, בעיקר פיתות/קורנפלקס או מזמינים אוכל.

מה שהולך כאן זה הזיה

מזדהה 

פשוט זוועה

את מנקה פינה אחת שהופכת. אצ כל הבית

עוד לא הצלחתי להבין איך

ולא מצליחה לדון לכף זכות

בא לי להתפוצץ על חמותי

בכללי יש אצלה מלא מלא אפליות

בדרך כלל אין נושאים לא מדוברים. זאת אומרת אם היה קורה משהו כזה כנראה בעלי היה שואל את הוריו או את אחיו מה קורה.

אולי תשאלו?

ולי בתור כלה לא נעים לשאול

למרות שאני בוערת

ואני יודעת ששום מילת נחמה שיכתבו לך פה לא תעזור... מניסיון.
אין צער גדול מזה (כלומר יש, אבל כשעוברים אפליה זה נראה שזה הצער הגדול ביותר הקיים עלי אדמות)
אני ברגעים הללו מתנחמת עם עצתמי ומשננת לעצמי לזכור כיצד לא להתנהג עם כלותיי וילדיי בע"ה בזמנו ובעתו.
את יכולה להתעלות בכך שתחשבי לעצמך איזו חמות (מדהימה) את תהיא בע"ה בבריאות.

זה בהחלט מחזק

אבל מפחדת מעצמי ומהתגובות שלי

לא אוהבת להתחיל כך חג

אפליות גורמות לי לכעוס ובעיקר להעלב כל כך. התחושה הזו קשה לי מאוד..

שואלת בכנות-למה בכל זאת להגיע?

שואלת כי אצלי אפליות יוצרות צורך בריחוק. מרגישה שצריכה להצטנן וצריכה להרגיש שרוצים אותנו. היה מכעיס אותי לבוא בכזה מצב ועוד להיות אסירת תודה על האירוח. אבל מאמינה ומבינה שיש שיגיבו אחרת..

אבל יש פלוס גדול בלהיות בדירה לבד- יש יותר פרטיות. ונראה לי שזה עדיף לכם...

ולאח של בעלי ממש ממש לא חסר כסף...

ב"ה גם אנחנו בסדר עם זה יחסית,אבל ברור שהיינו מעדיפים לא להוציא

הוצאה כזו עכשיו 

שקונה לה בכל חג מתנה יקרה ממש

אף כלה לא מביאה בחיים מתנה....אולי תמונה של הילדים....

עכשיו קנינו לה מתנה הכי יקרה שאי פעם קנינו ואני כועסת על עצמי

שקניתי

להורים שלי אני לא קונה כאלה מתנות

מתנות יקרות?

אל תכנסי ללופ של ריצוי ונסיון למצוא חן. זה עלול רק להגביר את התסכול שלך מכל ההתנהלות שלה.

תעשי רק מה שבאמת מתאים לך 

אבל כשמקבלים סטירה פתאום פחות בא לתת...

אולי אני מגזימה וזה לא כזה נורא?

כרגע זה מעליב אותי

גם את בעלי רק שכל מה שההורים שלו אומרים-קדוש

מוצאת שלפעמים זה מקל שלפחות הבעל מזדהה או ''מסכים'' עם חוסר הוגנות..

שולחת חיבוק ושתדעי שאתם ראויים והבעיה כנראה אצל חמותך..

(ולגבי המתנה- לא יודעת אם נכון לתת. נסי לא להגדיל את התסכולים אצלך)

אבל אף פעם אין יחס שווה בדיוק בין אחים.

גם את לילדים שלך לא תצליחי לתת יחס שווה בדיוק, לכל אחד הצורך הוא שונה.

אצלנו במשפחה לחלק עוזרים עם הילדים, לחלק עוזרים כלכלית, לחלקם ההורים מצידם מתקשרים יותר, לחלק מתלוננים יותר, כל אחד והקשר שלו עם ההורים.

אני לא נעזרת באף אחד מהדברים אבל לא מרגישה מקופחת כי מכירה קצת על מה זה יושב מאחורי הקלעים - בעיקר בפן הנפשי של אמא שלי ואשמה שהיא מרגישה לאחים מסוימים.

את כלה ולא אחות, אולי את לא יודעת לגמרי את הדינמיקה מאחורי הקלעים.

אם יש לכם יותר ילדים - זה גם שיקול משמעותי, יש גיל שילדים ורעש ממש מכבידים על ההורים, יש ילדים רועשים יותר שלמארחים קשה להתמודד איתם,

אצלנו יש אחים שלא ישנים לעולם אצל ההורים ממספר ילדים מסוים (ויש מקום).

בגדול לא הייתי בכלל מתעסקת בזה, באמת, אני מגיעה לחמתי או לאמא שלי בעיקר בשביל לשמור על הקשר שלי ושל הילדים איתם.

לא מצפה לכלום מהם מעבר לאירוח שגם בו עוזרת המון.

אם נעים לך שם בכללי ואין אווירה עוינת כלפיך וחוסר כבוד חוץ מעניין השינה, באמת שהייתי משחררת.

אז כן. היחס לא שווה

ואז?

בעיני - ההנחת יסוד זלך שהיחס צריך להיות שווה היא הבעיה

ואז את מתבאסת

נעלבת

ובסוף את מפסידה

תראי את הקשר שלכם עם ההורים כמעגל סגור,

לאח אין חלק במעגל הזה

(ולכם אין חלק בקשר שלו עם ההורים)

עכשיו תשאלי את עצמך

האם שווה לי לשלם על דירה וללכת אליהם או לא?

בלי הסכות דעת

או השוואות

תאמיני לי שיהיה לך יותר שלווה 

להזמנה בתנאי אירוח בדירה

במקומך הייתי מביאה מתנה פחות יקרה אם זה עושה לך רע

או שפשוט תוציא את האיכסה ועדיין תתני אותה מתוך הבנה שהיא זו היא (אפליות/ אירוח בדירה/ שיקולים שאת לא מבינה) ואת זו את (נח לך להגיע בכל זאת, קשה לך לתת מתנה זולה)

♥️

אני רק פורקת כאן

בפועל אני את החיוך שלי אחייך ואשאר הכלה המושלמת עבורם.

זו שתמיד אפשר לפנות אליה בכל בעיה,שאפשר לבקש כסף או הלוואה

וגם זו שנותנת את המתנות הכי שוות לחמות.גם לגיסות לפעמים בערבי חג.

וזו שהכי נוח לא להביא לה מתנה ללידה,כי היא לא תגיד כלום.

כבר כתבתי כאן,שאם הייתן יודעות את התמונה המלאה,הייתן כנראה מתפוצצות איתי

אז אני מרשה לעצמי לפרוק למרות ועל אף שאתן לא מכירות את כל הסיפור.

בכל אופן תודה על התגובות,זה תמיד מחמם את הלב שאתן קוראות

וגורמות לי להיות הרבה פחות עצבנית.

ואני חושבת שאפליה זה דבר דוחה.לא משנה באיזה מצב.

לפחות לא לעשות את זה כל כך בחוסר טאקט. זה הכל

זה באמת לא פר

שולחת חיבוקים

רק רוצה לומר

שלא כל גבר שבסופר לא עושה מילואים או משרת,

בעלי משרת במקום שלא רלוונטי מתחילת אירן האחרונה,

אז יוצא שהוא בחופש אחרי שהיה כמה שבועות רצוף לפני כן, סיוט.

והוא חרדי

חבל להסתכל על זה ככה כי אנחנו באמת לא יודעים כלום ובסוף לך מר בלב

מציעה פשוט להאמין שאת עושה את השליחות שלך, הכי טוב שאת יכולה.

ומי שלא? בעיה שלו

וואו.

בעלי גם עכשיו במילואים ואני ממש מתקשה,

טכנית מצליחה להתגבר ולנקות כמעט לבד,

אבל רגשית מעורערת לגמרי,

בלחץ, בצורך לשלוט תמיד על המצב, לא מרפה,

לא ישנה טוב,

לא כ"כ אוכלת ובלי תאבון.

אז לחשוב שאת עוברת את זה שנה שלישית, זה רק להעניק לך כתר!

איך את שורדת??

תקשיבי, זה קשוח בטירוף!!

תתפחי לעצמך על השכם שאת מסוגלת להסתדר לבד! זה אחד הדברים שקרו לי במהלך המילואים שחשבתי שאני לא מסוגלת לבד, לא מסוגלת לבד לנהוג רחוק, לא מסוגלת לבד לנקות, לא מסוגלת לבד להיות עם הילדים 24/7 ומסתדר שעשיתי זאת, אז תתפחי לעצמך על השכם על כל מה שלא האמנת בעצמך ועשית זאת! תגידי לעצמך אני מדהימה ובעלת כח ויכולת עצומה!

לגבי הסופר עם החרדים, זה קרה לי גם... הייתי בתחנת דלק עם תינוק ניו בורן ביד אחת וביד השניה מתדלקת תוך כדי הדמעות פשוט נזלו בלי שליטה... מלא חרדים שם ואני פשוט חשתי עלבון עמוק שאין לתאר... עברו כמעט שנתיים וזה עדיין קשה להיזכר... חיבוק גדול! 

אוף מבינה כמה זה מציק שכל הסביבה חיה מציאות אחרת.

ראיתי עכשיו כתבה על תושבים בקריית שמונה (כתבה של הכתב אוריה אלקיים)

איזה אנשים!

נותן הרבה כוח ומשמעות להקרבה ❤️‍🩹

הדיסוננס הזה מטלטל.

הלוואי שזו באמת תהיה המלחמה האחרונה

אין לי מילים, אני לגמרי איתך

שולחת חיבוק גדול!

ומקווה שיפתחו לכולם העיניים, הפסוק שמלווה אותי ברגעים כאלה זה "וירא בסבלותם"! בבקשה, רק תראו!

הלכתי לפני כמה ימים עם הילדים לפעילות שמיועדת בעקרון למשפחות המילואים. היו שם בעיקר נשים וילדים מגויסים. אבל הצטרפו בכיף הרבה אבות חרדים כדי לאפשר לאישה לנקות. זה כאב לי מאוד

אני אומרת בשבילך, כי חבל שזה יכאב.

אני הייתי פעם אחת בספארי וראיתי בכל פינה דוכני שתיה מתוקה בחינם וכשבאתי לקחת אישה העירה לי שזה רק לאנשי מילואים.

הסתבר שזה היה יום כזה בשבילם גם עם הרבה פינוקים ובאמת מגיע.

אבל אני הגעתי לספארי ושילמתי כסף מלא וחשבתי שזה פינוק לכבוד החג/חופש- לא זוכרת מה כבר היה המלחמה הזאת יותר מדי ארוכה.

מקווה שהוא יצליח להגיע לחג, ומתפללת שה' יפנק אתכן עם כל הטוב עלי אדמות. שולחת לך המון המון המון כוחות.

אפשר לחפוף את הפאה ולסדר גבות לבד, להשתמש באיפור הקיים, לנקות תכשיטים שתרגישי איתם איזה התחדשות, בקיצור למצוא דברים שכן תרגישי איתם חגיגית לחג

ולדאוג כבר מעכשיו למשהו חדש ומושקע בשבילך לשבועות גם על חשבון פסח🙂

פותחת - את יכולה להזמין מסופר פארם איפור. אם את גרה במקום נגיש,יש משלוחים מהירים

חיבוק♥️

מקווה שתצליחי לשמח את עצמך במשו בכל זאת

אבל תתחילי לתכנן את הלוק שלך לחג ממה שיש לך בבית. תמדדי שמלות ומטפחות או תחפפי את הפאה בבית, תתאימי תכשיטים, תסדרי גבות לבד, תתכנני איזה איפור לשים ואולי תצפי בסרטונים על איפור כדי ללמוד דברים חדשים, אותי זה ממש מכניס לאוירה ולחגיגיות גם אם לא קניתי שום דבר חדש

ותצאי לקנות לך בגדים.

גם הזדמנות להתאוורר קצת..

האמת שקצת עודדתם.

לצאת פחות רלוונטי, אין פה מרחב מוגן בבית. זה לרדת 7 קומות... ובין הילדים יש 3 קטנים. אז לא אשאיר עם בייביסיטר.

אבל הולכת לנקות קצת את התכשיטי כסף.

לפחות זה...

ומזכירה לעצמי כמה טוב יש. (כי כן... קצת ירודה בכללי בתקופה של המלחמה..)

עד שניסיתי והרמתי את עצמי לעשות משהו בשבילי,

שברתי את השרשרת שבעלי קנה לי כשהתארסנו ולא לבשתי אותה נצח כי היא נהיתה ממש שחורה😭😭

ניסיתי להיות עדינה. אבל כנראה לא מספיק.

תמיד אני אומרת לעצמי להסתכל על כל הטוב ולא להתבאס כשורה שברי מבאסים. כי ב"ה יש. יכולה בשניה לשלוף רשימה גדולה. אבל לפעמים בא לי להתבאס ולהיות בזה. גם בעלי אומר לי את זה. שזה מידה מדהימה לומר תודה אבל זה מרגיש לפעמים קצת יותר מידי

אוף, עזבו.

סתם מתבכיינת וחופרת.

ב"ה על כל הטוב. 

לא כאן ולא לעצמך

זה ממש ממש מבאס.

מבחינתי גם להזמין משהו שיגיע אחרי החג זה משמח

(אפילו מוצרי איפור מIHerb)

וזה ממש בסדר להיות בזה

את יכולה ממש להקציב לך שאת בבאסה עד 5

ואת נמשעת מדהימה!!! וואו!!! ללמוד ממך ממש!!!!

ואפשר להגיד לך שאת אלופה שהבית נקי ושאתם בכיף מתכוננים לחג?? באמת באמת וואו!! כל הכבוד לך!!!!!!

עם מתנדבות במקלט עד שתחזרי?

מעודדת אותך לצאת להתאוורר ולהתפנק קצת,

את לא מבינה כמה זה משנה את ההרגשה 🤗

יש בטרמינל איקס וזה מגיע תוך יום

תפנקי את עצמך מגיע לך! 

אולי לשאול משכנה או חברה?
או רעיון טוב מה שכתבו להשאיר את הילדים עם נערה בבמקלט ולצאת לקניות.

נשמע שאת מיובשת ממש.

וזה יכול להחיות אותך לכמה שעות ולתת לך כוחות.

ולשחרר השנה.

לא לעשות כלום.

שבעלך יעשה ותביאי מנקה ובייביסיטר לילדים

את אישה גיבורה שעוברת הריון קשה ונותנת לעובר את כל מה שהוא צריך.

אני לא מבינה מספיק בהיפראמזיס אבל נשמע לי שאת צריכה אישפוז ביתי ונוזלים על בסיס קבוע אם את לא מצליחה לאכול.

אני ממש בהלם מעצמי כמה סמרטוט נהייתי.

שיתפנו כל מי שיכול אולי איכשהו לעזור כאן, יוצא שכל המשפחה יודעת, משני הצדדים, ומעקמים עלי פרצוף.

שולחים לי הודעות של 'מה הבעיה, תאכלי על הבוקר xyz ויעבור'

אני לא מיובשת מאוד כרגע, כי כן מצליחה להכניס נוזלים ברוך ה', אבל אנחנו בהחלט עם יד על הדופק

מהבחינה הזו ונפנה לעירוי כשצריך

וכמה באמת אין אפשר לתפקד.

הכי הגיוני בעולם שאת מרגישה ככה..

אצלינו זה שיקול של מתי להפסיק מניעה לפי הכוחות של בעלי לעזור בבית יותר.. 

ובאמת שמי שלא חווה לא מבין.

אבל כן..

תחילת איראן של עם כלביא הייתי בתחילת הריון.. וילדתי 3 שבועות לפני ששאגת הארי התחיל

ברחתי להורים שלי כי לא היה לי ממד ועם בעל במילואים לא יכולתי להיות שנייה לבד בבית.. 

ולא ידעתי שגם בעבר היה לך היפרמאזיס בהריון...

בעם כלביא נסעתי אליהם..

עכשיו רוצה את החופשת לידה שלי בחזרה.. רוצה שיפסק האכילה הרגשית וארד קצת במשקל,  רוצה להיות אמא טובה לילדים שלי עם סבלנות והכלה.. 

והיה לי בכל ההריונות חוץ מהשני שבו הנקתי עדיין את הגדולה . 

עכשיו אני נזכרת שכתבת כאן בעם כלביא, וואי זה נשמע משוגע לגמרי אז אני ממש שמחה שנסעת ומקווה שעבר בטוב!!!

ומבינה אותך ככ, כשחופשת הלידה שלי יצאה על החגים בלידה הקודמת היה לי קשה מנש.. וזה קושי שהמשיך איתי גם אחרי כי העומס היה מאוד אינטנסיבי.. אז רוצה לדחוף אותך להיעזר כמה שיותר ולהוריד מעצמך כמה שיותר!!! ולהתאוורר ולהתרענן ולקחת זמן שקט לעצמך פה ושם🩷🩷

והאמת.. גם מבינה אותך ככ על התחושה שרוצה להיות אמא טובה ותחושת החמצה של התחושה כשאנחנו לא שם.. אני גם בדיוק ככה עכשיו.. אבל אחרי הלידה זה היה יותר בהרבה וכן, כי לוקח זמן בטח בנסיבות שלך לטלטלה של הלידה לעבור..

זה ממש נותן לי הרגשה טובה שאני מרגישה שאני מצליחה להיות טובה איתם.. וכשאני לא זה מבאס ומוריד אותי אבל גם לפעמים אני פשוט לא מצליחה... וצריכה לקחת את זה פחות קשה... יעבור..

קיצור חיבוקקקקק גדוללללל ומלא כוח!!!!

את מדהימה ואלופה ותודה תודה תודה תודה על המילואים!!!!💗💗💗💗

כבר לא זוכרת שילדתי.. יש תינוקת מתוקה כמובן אבל הספקתי לשכוח שאני יולדת.. .

תודה על ההזדהות והחיזוקים ♥️

ולא בהיכרח קשור לירידה במשקל, והיפרמאזיס.

ההורמונים חוגגים ומתישים יותר.

לגבי אכילה, שתיה, הכי חשוב זה לשתות כמה לגימות כל כמה זמן.

לגבי שתיה- לפעמים שתיה קרה עוברת יותר טוב. לפעמים חמה. הייתי נמנעת משתייה שעלולה לעשות ליחה ולהגביר את הבחילות.

ואפשר לנסות מאכלים שאולי יעברו יותר בקלות ואולי לא. כמו בייגלה, צנים. גם, כמה ביסים כל פעם. לא להתפתה לאכול יותר.

ועוד משהו- תנסי להבין אפ זה בחילות או גם צרבות. כי גם צרבות עלולות להגביר בחילות.

בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם רופא. אולי במקום זופרן יש עוד אופציות.

אין לו פתרונות... הוא אמר שיש או בונג'סטה או זופרן, וכל השאר חלשים מידי ולא רלוונטיים בשבילי.

עירויים כשצריך ושלום

היו לי גם הריונות בלי היפראמזיס. אני יודעת מה זה בחילות הריון נורמליות ועייפות נורמלית בתחילת הריון..

רחוקה משם לצערי.

את מתארת חיים קשוחים ממש כאילו את מתארת טיול בטבע, בסבבה כזה..

את מדהימה!!!

את מביאה חיים לעולם!!

את עושה בשביל זה ככ הרבה וסובלת ככ הרבה,

כל דבר קטן שאת עושה במצב הזה זה מדהים מדהים מדהים!!!!!!

ונמשע שצריך עירוי...

לחיות על אוויר זה קיצוני...

מצדיעה לך ככ ככ ככ ככ!!!!!!

פסח רק על מישהו חיצוני על תטרידי את עצמך בזה בכלל!!!

את בהריון עם היפרמאזיס
סורי שאין לי פתרונות
כי להיפר מאזיס כלום לא עוזר, רק לישון.

נשגב מבינתי היכולת להתמודד ככה

בע"ה שה' יתן לך הרבה כוחות וירבה שכרך!!!!

בעבר במייל של הסימפיות פרסמן מישהי שמומחית לנושא ההיפרמאזיס, לחפש לך את הפרטים?

בדקת דיכאון אחרי לידה?

את יוצאת קצת בשביל עצמך? עושה דברים שמטעינים אותך? 

דיכאון אחרי לידה העלתי את המחשבה על זה בטיפול.. המטפלת אמרה שהיא חושבת שאם יש דיכאון אז זה משהו מינורי יחסית.. אולי גם אתייעץ עם הרופא משפחה למרות שוואלה אני מתביישת. יודעת שאין לי במה אבל מתביישת.

ולעשות דברים בשביל עצמי, ממש משתדלת. יוצאת עם בעלי מידי פעם, הולכת לחוג שאני מאוד אוהבת, נוסעת להורים מידי פעם, אני נהנית ברגע שאני עושה את זה אבל זה לא ממלא אותי לאורך זמן.. בניגוד לפעם שדברים כאלה היו ממלאים אותי לכמה ימים

אבל אם זה דיכאון מינורי... יש מן הסתם מה לטפל לא? פשוט יהיה יותר קל לצאת מזה... אני מניחה.

אם הייתי חודש חודשיים אחרי לידה אז זה עדיין זמן שקשה מאד והכל מציף וההתמודדות עם תינוק חדש עדיין טריה, הורמונים משתוללים וכו'. אבל נשמע שאת הרבה יותר מזה.

הלוואי ותמצאי משהו שיעזור לך.

מחזקת אותך להתייעץ עם הרופא משפחה או לפחות עם אחות

מעודדת אותך מאוד מאוד לפנות לרופא משפחה! זה יכול להציל ממש.

אקבע תור לאחרי החג ומתפללת שה ייתן לי אומץ באמת ללכת ולשתף. אני ככ לא החזקתי מעצמי מישהי שזה יקרה איכשהו בתסריט של החיים שלה... למרות שבשכל אני יודעת שזה יכול לקרות לכל אחת ולא אומר עלי שום דבר רע. אבל עדיין.. היה לי אמון בעוצמות הפנימיות של הנפש שלי שתמיד אדע לקום ולאסוף את עצמי לא משנה מה יגיע.. כדורים- בכלל קשה קשה לי לחשוב שאולי אצטרך להעזר...... 
ו.. אני שונאת שונאת לבכות לגברים שהם לא האיש שלי. ממש. וזה כנראה מה שיקרה בסיטואציה הזאת וזה מרתיע אותי

לא צחק בכלל, נהג בכבוד והבין.

הציע כדורים שהוא יכול לרשום, לעזרה ראשונה.

אני מאמינה שהיום רופאי המשפחה עוברים הכשרה בתחום (אולי רק בקופה שלי, אבל הגעתי באמת על הקצה לרופא הפנוי שהמוקד קבע לי תור אליו, אפילו לא רופא קבוע).

אפשר ללכת לרופא גבר יחד עם בעלך. ואז גם אם יהיה שם בכי, בעלך איתך וזה לא לבכות לגבר זר כשאת לבד. זה משמעותי.

חיבוק

אני הגעתי לרופא משפחה שהוא לא הרופא שלי

ישבתי מולו אמרתי 'אני חושבת שאני בדכאון, קשה לי לישון לאחרונה והמצב רוח שלי מאד ירוד, אשמח לקבל מרשם לכדור'

וקיבלתי מרשם, הי.

כמובן הוא אמר לפנות לפסיכיאטר ולפסיכולוג אבל באמת שהכדורים האלו יכולים כל כך לעזור, שחבל לא לקחת אותם.

זה לא לכל החיים כמובן, אבל לתקופת מה זה עוזר לצוף מעל הקושי ולהתמודד טוב יותר.

הסטטיסטיקה מדברת על 1 ל4 שנוטל כדור נוגד דכאון או חרדה, לא זוכרת אם זה בישראל או בארה"ב אבל בכל מקרה במדינה מערבית כלשהיא.

העו"ס המהממת שלי אמרה לי שלפני שנכנסה להריון הדבר שהכי חששה ממנו היה דכאון בהריון, כי הנסיון שלה לימד אותה שכל אישה הכי חסינה בעולם, מאמינה, חזקה, עם עוצמה, מטפלת בעצמה וכו' וכו' עלולה להכנס לדכאון במצבים שהאיזון ההורמונלי בגוף מופר (כמו לפני ואחרי לידה).

לי אישית עשה טוב לשמוע את זה אז שמה כאן בשבילך, וחוצמזה להבין שבסך הכל אצל חלק מהנשים הדכאון הוא הורמונלי, ולא בגלל שהן לא חסינות נפשית. אלא שהמערכת שלהם עוברת הרבה טלטלות (הריון, לידה, הנקה,) ולפעמים זה מביא לחוסר בסטרוטונין והכדור עוזר לזה ממש כמו קוסם קטן.

ומעודדת אותך לטפל בדכאון כשהוא מינורי- זה הרבה יותר קל מלטפל בדכאון עמוק.

האם יש לה הכשרה כפסיכולוגית?

כי אם לא אז באמת מצטרפת לדברי @טארקו שהיא לא מוסמכת לאבחן וכדאי לפנות לגורם מקצועי יותר

האמת שהייתי פונה לרופא משפחה, נשמע לגמרי כמו דכאון

אל תישארי עם זה לבד, ניכר שקשה לך

ואין קשר לרכב/ בית/ כסף, מבטיחה לך. הייתי שם כמוך וגמלי זה קרה. טיפול טיפול טיפול ♥️♥️♥️

תפני ישר לפסיכיאטר לאבחון מלא - פסיכיאטרים הכי מבינים בזה.

ולא לחשוש לקחת כדורים במקרה הצורך... ובמקביל להמשיך בטיפול.

בע"ה תצאי מזה מחוזקת יותר❤️

אפשר גם דרך ארגון ניצ"ה, ואז זה מסובסד. (זה ארגון שעוזר לנשים בדיכאון אחרי לידה. יש להם סניף בירושלים ונדמה לי שגם בשומרון.)

אם רוצים דרך הקופה, אז כנראה בכל מקרה צריך לעבור אצל רופא המשפחה...

האמת שזה נשמע בדיוק כמו בעלי

הוא לא אובחן אף פעם אבל לדעתי יש לו דיכאון קל/דכדוך רציני לא יודעת הגדרה קלינית, שזה בתקופות.. לפעמים קשה יותר ולפעמים בסדר.

הוא לא מטופל כי אין לו כוחות לזה כרגע, למרות שיודע שצריך וכדאי לו.

טוב שאת בטיפול תומך ועוזרת לעצמך, זה ממש חשוב.

העבודה של הבן זוג זה נפרדות וזה גם לא קל, אבל תנסי לחשוב מה את רוצה/איך יעזור לך שהוא יפעל כשאת במצב הזה. ותנסי לתווך לו את זה.

אל תתייאשי, ישועת ה' כהרף עין

לפעמים הכל נראה שחור ותראי שדברים יתבהרו בעתיד בעזרת ה', יש עליות וירידות ושוב עליות.. תאמיני בזה 

סופית אם אני חוזרת לעבודה אחרי פסח והנטיה שלי ללכת על זה מתוך תקווה שהיציאה מהבית תעשה לי טוב אבל אני מפחדת שאני טועה.. ויהיה קשה.. וזה רק יחמיר את המצב... אבל משהו בתוכי אומר לי ללכת על זה

שגם תצאי אבל גם לא לעומס מטורף..

במיוחד שיש לכם מילואים במקביל..

וחיבוק ענק!!!

קשה אבל יהיה טוב!!!!!!

שאת צריכה להיצמד לשורה הראשונה שבה ציינת את כל הטוב שהשם נתן לך ❤️ ומשם לשאוב כוחות...

חצי נחמה שממש לכולם אבל לכולם קשוח

מי יותר ומי פחות

זה מאוד קשה לחשוב על הטוב שיש כשרע

וצריך לבדוק כיוונים נוספים שיוכלו לתמוך בהרגשה שלך

אולי להתייעץ עם הומאופת/ית לגבי טיפול ותמיכה במצב הרוח

חושבת שכדאי לחשוב לגבי חזרה לעבודה, שלא תעשי דברים מתוך פזיזות . תארי לך יום שאת חזורת לעבודה, יש לך מי שישמור על התינוק ועל הילדים הנוספים אם יש?

לפעמים לחזור לעבודה זה לא הפתרון הנכון .

לגבי חברות- כן הייתי בוחרת אחת שיש לי איתה קשר ממש קרוב וכן פורקת, בשביל זה יש חברות.

לפעמים עצה טובה מחברה שווה זהב ואפילו אם רק לפרוק זה מאוד עוזר קצת להתנתק.

אולי לצאת לאיזה מסעדה עם חברה או בית קפה..

קשה להישאר במנטרה הזו ולקוות שיהיה בסדר .

בהצלחה וחיבוק 🫶