פורום הריון ולידה (עמוד 3664)

חרדה! בהצלחה!

עכשיו שאת אחרי הניתוח ואת מקבלת ווסת באופן סדיר (האם בדקו שאת גם מבייצת?), אז הגיע הזמן לחכות.
באופן תקין יכול לקחת אפילו שנה להילקט להריון, גם כשהכל 100% תקין.
ורבות פה יעידו, שדווקא כשהם היו רגועות ולא כל הזמן היו במחשבות סביב ההריון,  זה החודש בו הם נקלטו.

בנוסף, ממש חשוב שתנסי להקפיד שההמתנה להריון לא תעכיר על החיי נישואים ועל האינטימיות.
שמחה שמחה שמחה, וסבלנות.

בהצלחה!

אתמול הרגשתי זוועה ולא רציתי לקחת לפני השינה כי בדיוק אכלתי אז אמרתי לעצמי שאם אחד הילדים יעיר אותי בלילה אז אני אקח כשיעירו אותי... בקיצור הקטן צרח כמה פעמים הלילה ובקושי ישנתי אז החלטתי לקחת כדור הוא העיר אותי כל כך הרבה פעמים הייתי כבר ממש עפופה...מפה לשם מסתבר שליקחת הכדור הייתה רק בחלום  פשוט לא הייתי בטוחה בזה עד שפתחתי וראיתי שהאריזה אטומה..

לא הצלחתי להבין את השאלה שלך,

עעכשיו עם הסיפור....

שיהיו בריאים הילדים המעייפים האלה!!

אם הוא נרדם זה אומר שהוא לא רעב נכון? ילד ראשון ואני בתחושת אמא מזניחה שלא נותנת אוכל

והפסיק, כמעט לחלוטין, יש לה את זה מדי פעם עדיין...

חלק מהפעמים זה היה באמת גרעפס ואז היא המשיכה לאכול רגיל. וחלק זה היה סתם כי לא רצתה לאכול...

צריך לנסות ולגלות

לגבי הידיעה אם הוא רעב או לא- אני יצאתי מנקודת הנחה שהרעב לא יעבור לה, ואם היא רעבה היא לא תרדם, או שתרדם ותתעורר אחרי קצת זמן לאכול... היא יודעת להגיד לי טוב טוב כשהיא רעבה

בהצלחה! את אמא נהדרת, אל תתייסרי עם המצפון הזה...

להיות יותר פעילים ולכן יורדים אם הגובה בסדר לא נראה לי שיש לך ממה לדאוג בקשר לטעימות פעם ההנחיה היתה להתחיל מ4 חודשים אבל בגלל שהורים היו מתחילים ארוחות במקום טעימות שינו את ההנחיות אבל אפשר להתחיל טעימות בגיל 4 חודשים כך אחות טיפת חלב אמרה לי

יכול להיות שאמבטיה תרגיע את הכאבים ותעזור לה להוציא את הגזים. לאחיין שלי זה עוזר.

תדעי שזה בערך רק עד גיל שלושה חודשים ולכן זה כבר נגמר. עוד מעט סבלנות. כולנו כמעט עברנו את זה.

כדאי לבדוק אם זה ריפלוקס כי זה גורם לכאבים יותר חזקים ואפשר לטפל אז חבל להזניח.

חבל למנוע ממנה תכשירים כמו סימיקול או גרפווטר זה יכול ממש לעזור! כמעט כל מי שהמלצתי לה הודתה לי אחר כך. תני את כל המנה לפי ההוראות ואם את רואה שאפשר לרדת תרדי. אבל אין שום קטע לתת שתי טיפות לדוגמא, הם אלו נהנים מהטעם אבל זה לא מספיק בשביל להרגיע את הכאב.

לנו עזר גם בקבוק תה שומר של תינוקות. בטר אנד דיפרנט מייצרים כזה תה בפחיות קטנות יותר וגדולות יותר. זה כבר מכיל גם סוכר ענבים. תה כזה עדיף לתת יותר חם עד כמה שאפשר - לא מידי חם כמובן. אבל את תתני לה תה כמעט קר זה לא יעזור כמעט. אם היא לא אוהבת את הטעם אפשר גם תה קמומיל מאותו סוג זה גם עוזר אבל פחות. כשאת משקה אותה בתה תשתמשי בקבוק מחברה טובה שמעידה שהוא מונע גזים כי אחרת מה עשינו...

כשהיא צורחת לא מספיק ללטף ולחבק כי לגזים (כמובן אם זה גזים ולא ריפלוקס אוסתם טיטול מלוכלך) צריך לעשות משהו מעשי הרבה יותר. זה סבל גדול מכדי שליטוף יזיז לו משהו. בכל מקרה תמיד עדיף לקום איתה להסתובב איתה בבית או בחד רגדול אחד (אם היא צורחת בקול ותעיר את כולם...) ולנסות תנוחות שונות תוך הנפה איטית יחסית עדינה וזהירה! אפשר גם להחזיק לה את הבטן ולנוע מצד לצד או להתרומם קצת כל כמה שניות. כך נהיית תנועתיות בבטן שגם יכולה להקל על הכאב.

העיקר! קחי נשימה עמוקה כי זה עוד מעט מאחורייך! (פחדתי שתכתבי שהבת שלך בת חודש ואז יש לך עוד חודשיים לסיוט הזה) תשמחי שאת בחופשת לידה כיאצלי זה היה בתור סטודנטית למדעי המחשב שנה א. לא הייתה לי שום חופשה ואחרי לילה שישנתי בו 4 שעות לא רצופות קמתי ללימודים. כי הפרויקט צריך להיות מוכן בזמן וזה מה שיש. גם אצלינו הלילות מוציאים מאיתנו דברים לא יפים. מה לעשות העייפות מונעת מאיתנו לשקול את המילים והמעשים...

אבל אתם לא חייבים לסבול!

יש פתרונות שיכולים לעזור וחבל על הכוחות.

אם נראה לך שזה כאבי בטן את יכולה לתת סימיקול/ גרפווטר שמאוד מאוד עוזרים- לכל אחד מילדי עזר משהו אחר.

את יודעת שזו תקופה קצרה שהיא מקבלת ואחר כך מפסיקים.

יכול להיות ריפלוקס ואז הטיפול הוא שונה.

בקיצור, כדאי לברר למה היא צורחת כי היא סובלת.

כשהיה קורה לי כזה דבר הייתי מביאה אקמול להרגעה זמנית כי בריאות הנפש של האמא חשובה מאוד גם בשביל הילד וגם בשביל כל המשפחה.

בהצלחה רבה!!!!

ובאמת היום תשלימי כמה שיותר את השינה החסרה.

מקורות ואז תראי לי מה יש לך..... ז"א שאם אני תקועה ומתברברת ומתקשה בהתחלה אין עם מי לדבר....

בכל המכללות הדרישה היא עובר? באסה לי שחיכיתי עד עכשיו ובסוף אני אקבל רק עובר...

מה גם שזה 2 נקודות זכות והממוצע שלי עומד על88 וחבל לי שירד באופן משמעותי...

לפי מה שהבנתי אין שם תמיד מקום ובטח לא תמיד חדר פרטי אני הייתי לילה אחד בהדסה בייבי והייתי מאוד מרוצה

בעיקרון זה אחת האופציות הטובות כי זה הכי קרוב אלי ממה שראיתי שיש (אלא אם תגלו לי שיש עוד) 

אפשר להיות שם גם אם לא ילדתי בל השומר?

כמה זה עולה שם?

ואיך נרשמים?

צה על בית החלמה. כמה שפחות כללים מה חייבים לעשות. סגנון הדסה בייבי.

אני רוצה ביות מלא, אבל יש בביות המלא גם תינוקיה שאפשר לשים אם אני רוצה להתקלח או משהו? או שאם אני בביות אז אי אפשר בכלל?

חשוב לי גם וגם, כי חוץ מהלידה אני גם צריכה להתאושש כמו שצריך כדי לחזור הביתה לילדים

4 לידות - כלומר חזרתי לשם כי הייתי מרוצה מהמקצועיות.

גמישות - קחי בחשבון שזה תלוי גם בעומס ובצוות הספציפי במשמרת, (רופאים/מיילדות),

ברוב הפעמים היה בסדר, פעם אחת הרגשתי שהמיילדת כועסת עלי שאני מעכבת אותה בסוף המשמרת...

לעומת זאת בפעם האחרונה המיילדת שחררה אותי ביוזמתה מהמוניטור ושלחה אותי להתקלח, נתנה לי לעמוד ולהישען על המיטה בזמן הצירים כשאני מחוברת למוניטור, וכו'.

לא בטוחה שבחדרי הלידה המקלחת היא בתוך החדר, צריך ללכת כמה צעדים, בעיני זה לא היה משמעותי.

מחלקת יולדות אחרי השיפוץ כבר הרבה יותר טוב. יש אגף של ביות מלא, בדרך כלל היולדות הערביות לא בוחרות בזה, וגם בשאר החדרים הצוות משבץ ביוזמתו יולדות ערביות באותו חדר באופן לא רשמי ובהתאם לתפוסה. יכולה לספר גם שילדתי בשבתות ובחג ובלי שביקשתי הייתי בחדר עם יולדות דתיות. גם בביות מלא וגם בביות חלקי אפשר להשאיר את התינוקות בתינוקיה כדי להתקלח/שירותים/לאכול. מקפידים מאוד על שעות ביקור, עוברים בחדרים ומעירים גם לבעלים שנשארים אחרי עשר בלילה.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות!

מזל טוב!

קודם כל טווח האולטרסאונד הוא שבוע +- כך שהכל בסדר. התל"מ לא זז.

בדיקות גנטיות לא בטוחה מה יש לעשות עכשיו אבל לפני ההריון הבא בהחלט כן.

שקיפות, חלבון, סקירה מוקדמת - כל הבדיקות הללו הן בטוחות לחלוטין ולכן לטעמי כדאי לעשות.

שקיפות עורפית אולטרסאונד+ בדיקת דם+בדיקת דם חלבון עוברי הכל בדיקות סקר שנועדו לבדוק מה הסיכוי לתסמונת דאון. 

מי שפיר זו כבר בדיקה עם סיכון אמנם קטן מאד להפלה, ולכן בד"כ אםאין אינדיקציה של הבדיקות האחרות (שקיפות וחלבון) שמשהו לא בסדר , ואת פחות מ35 , בד"כ לא עושים. אבל את תמיד יכולה להתייעץ שוב עם הרופא ואיתנו אחרי שיהיו לך תשובות של בדיקות הסקר.

באמת לחשוב מה תעשו אם לא יצא מושלם... יש הרבה טעויות בזה ויש גם אינטרסים של מערכת הבריאות בארץ. למה אני אומרת את זה? יש לי סיפור מענין שקרה למישהי שאני מכירה מקרוב והיא ספרה לנו (היא מרצה להסתברות וכו' ורצתה להדגים לנו) היא הייתה בהריון לא ראשון ולא שני. כנראה שישי בערך ואמרו לה שלפי בדיקות קודמות יש חשד גדול מאוד שהעוברית שלה סובלת מאיזה תסמונת נדירה שלפי התוצאות אפשר לומר שהסיכוי של העוברית ללקות בתסמונת הוא גדול. היא שאלה כמה אז אמרו לה אחד ל4000. הם אמרו לה שתעשה מי שפיר ויוכלו לאבחן בודאות יותר ואז יש סיכוי שיוכלו לעזור לה או לעוברית. היא שאלה מה הסיכון של מי שפיר אמרו לה אחד ל 200. ברור שהיא לא עשתה את הבדיקה ונולדה ילדה בריאה ומתוקה!

צריך להפעיל גם שכל!

תשאלי את אחיות\גיסות שלך או של בעלך מה מקובל אצלכם ולפי זה תעשי.  בקשר לתאריך כשתבואי ללדת יראו שהתאריך נקבע לפי אולטראסאונד ואולי ישאלו אותך אם זה יהיה רלונטי מה לפי המחזור. יכול להיות שהעובר דומה לך או לבעלך ולכן הוא טיפה יותר גדול? כי גם אצלי היה בערך ככה ובעלי גבוה מאוד. יכול להיות שהיה ביוץ מאוחר אצלי בהריון הראשון גם היה ביוץ שהתאחר בשבוע שלם(ממעקב זקיקים אני יודעת)! בהצלחה ושיהיה הריון קל!!!!!

הרבה חיבוק על ההתמודדות, וגם נשמע שאת ממש מודעת לעצמך שזה מעולה!

מה עם פתרון חלקי, נגיד לשים אצל מטפלת ליומיים וביומיים האלה יהיה לך זמן לעצמך ותוכלי לצאת להתאוורר ולעשות דברים אחרים?

או אולי עבודה חלקית של יומיים בשבוע?

בהצלחה!

לא במצב הזה אבל בהריון וקשה לי עם החצי תפקוד שעושה הרגשה דפוקה. עשית לי את היום!

בס''ד

יקרות (@אמא, ברוך ה', @אמא שלה, @מק"ר, @תיקונים, @אל הר המוריה, @שירהלי, @קטנה67), תודה רבה!! על המילים הטובות, על המחמאות, על האמפטיה, על השיתופים, על היצות ועל הברכות - אמן כן יהיה רצון! 

@תיקונים, איזה מותק של תשובה! הזכרת לי שאנחנו בעצם מברכים על חוסר המושלמות-מוצלחות שלנו - ''בורא נפשות רבות וחסרונן''...

אני לא יודעת אם הסברתי את עצמי בצורה ברורה אז אני אחדד קצת. מה שקשה זה העובדה שאני מרגישה שאני ''שליש אמא''. מכיוון שבעלי עוזר לי כל-כך הרבה (מאז הלידה, לפני זה הייתי הרבה יותר עצמאית. לפני זה, הוא תמיד היה מאד נוכח בטיפול בבית ובילדים ב''ה אבל ההרגשה היתה ש'חלוקת התפקידים' היתה הרבה יותר פרופורציונאלית) ובנוסף לזה אני גם נעזרת במשהי בתשלום. אז מה נשאר? איזה שליש אמא כזה... כך בהרגשה שלי לפחות... ולפחות בחלק מהזמנים. ואז אני מרגישה ש-(1) אני גם לא עובדת כרגע (מתוך מחשבה שזה הכי נכון לתינוק ולשאר המשפחה שלנו אבל עדיין זה נותן לי להרגיש איזה חוסר פרודוקטיביות מסויים), (2) גם לא ממש אמא במשרה מלאה ו(3)גם עם התמודדויות ברמה הנפשית... ומכיוון שכך אני חשה פגיעה בביטחון העצמי שהיה לי לפני זה...  

לאור כל ההסברים הנ''ל, את עדיין חושבת שיש לי מקום במפלגת הלא מוצלחות שתקימי? את רוצה (ממש לא חייבת כמובן) לשתף איפה את מרגישה לא מוצלחת? אולי בנות אחרות (@בנות אחרות בפורום ) רוצות לשתף, אם יש להן רגשות דומים? כלומר האם זה רק אני או שכולנו / הרבה מאיתנו מרגישות ככה?

***

לגבי הטיעון הזה שהכי חשוב אמא בריאה (שהוא בטוח נכון, כן?), אני צריכה קצת תזכורות... אם בסוף הילד יהיה רוב הזמן במסגרת (בהנחה שהפתרון של מסגרת חלקית לא יהיה ישים בשבילי, וכרכע אני לא כ''כ יודעת איפה למצוא מסגרת חלקית וטובה כזאת, איפה שאנחנו נמצאים), אז מה הקטע?! כלומר, למה הבאנו את הילדים שלנו לעולם אם בסוף מישהו אחר מגדל אותם? אני שואלת על עצמי ועל המקרה שלי, כי זאת ממש התחושה שלי... זה אפילו לא כל-כך (או לא רק)מעניין של מצפון, זה יותר תחושה של בזבוז והפסד של הזמן היקר והמיוחד הזה, כשהם עוד תינוקות... [אגב כל ההתלבטות היא כנראה לגבי שנת הלימודים הבאה בכלל, כשהוא יהיה בן שנה, הרי לא נראה לי שכדאי לשים אותו עכשיו איפשהו, כשזה כבר סוף השנה כמעט].

וזה מעלה עוד שאלות לעתיד. אני חולמת על עוד ילדים בעזרת ה'. אני כבר לא כל-כך צעירונת והשנים האלה הם השנים שיש לנו להשקיע בהגדלת המשפחה שלנו בע''ה. אז יוצא שמצד אחד אני הייתי רוצה לשמור את הקטן עוד שנה איתי ומצד שני אני מרגישה שאני צריכה כבר ''לקבל את החופש שלי בחזרה'', על מנת שבטווח הקצר אני והבית שלנו נתאזן בחזרה, ושבטווח הארוך יותר נוכל לחשוב על עוד ילד בע''ה. ואז אני שואלת את עצמי שוב: אבל מה הקטע? למה לרצות להגדיל את המשפחה בכלל, אם בסוף הילדים 'גדלים' במסגרות ? אולי עדיף פחות ילדים ושכל אחד יישאר איזה שנתיים בבית, ואז אקח ''שנה של הפסקה'' להתאפס על החיים, לעבוד וכו' ורק אחר-כך לחשוב על ילד נוסף?

(את שני הגדולים הכנסנו למסגרות בגיל שנה. אצל השנייה הרגשתי שזה היה מוקדם מדי, ושלמרות שהמקום בו היא היתה היה מקום מדהים, זה עשה לה קצת לא טוב. זה עוד סיבה לכך שאני מרגישה לא כ''כ טוב עם הרעיון של להכניס את הקטן למסגרת בגיל שנה ולא לשמור אותו איתי עוד קצת).

***

תודה לכל מי שקראה עד עכשיו 

מנהלות - בבקשה לא לשים בראשי... תודה מראש על הרגישות!

זו אומנם הבת הראשונה שלי אבל את בהחלט מתארת טוב את מה שהרגשתי עד לאחרונה ומרגישה קצת עדיין. כשתחושות אלו הציפו אותי כשהיא הייתה בת חצי שנה התחלתי לחפש לה מסגרת  והיא עכשיו בת שבעה וחצי חודשים במשפחתון לשלושה ימים בשבוע 8-13. ואני מחפשת עבודה. בייחוד אני מזדהה עם התחושה שאני כאילו בבית כל הזמן ויכולה להיות אמא עם כל הכח ומטפלת בבית בכל הכוח אבל מצד שני אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים בלי כוח ובעלי חוזר מהעבודה ומסדר, ומנקה ומטפל. הוא עושה את זה לגמרי בשמחה ולא חושב עלי רע אבל אני מבינה את התחושה, זה לא נעים. הייתי מציעה להמשיך לשוחח בפרטי, אבל אני עדיין חדשה פה אז זה לא אפשרי כ"כ..

אני אף פעם לא מרגישה מוצלחת מספיק

כולן מספיקות יותר ממני

כולן מוצלחות יותר ממני 

אני לא אוהבת לבשל ולנקות

לפעמים גם אין לי כח לשחק איתן

לפעמים אני מרגישה לא ראויה בכלל להיות אמא

לפעמים אני מרגישה אמא נפלאה

זה נראה לי נורמלי, אני מקווה שזה נורמלי, כדאי מאד שזה יהיה נורמלי כי אין לי מושג איך לשנות את זה.....

אין דבר כזה שהמסגרת מגדלת את הילד ולא ההורים. אמא ואבא משפיעים עליו יותר מכל, גם אם הוא נמצא זמן משמעותי בלעדיהם. גם ילדים שנמצאים במסגרת כל יום מ8 עד 5, לכאורה רוב שעות הערות שלהם, המקום שהכי משפיע עליהם רגשית וחינוכית זה הבית! אבא ואמא הם תמיד הדמויות הכי משמעותיות.

אז אל תגידי "מה הקטע?" קודם כל עצם זה שהוא קיים זה בזכותך שילדת אותו, כבר יש כאן "קטע" משמעותי על שמך, הייתי אומרת, לא? וחוץ מזה את עדיין אמא שלו, הוא מרגיש ויודע את זה, את הכי הכי בשבילו והכי משפיעה עליו.

(אני מתביישת לשתף בחוסר המוצלחות שלי אבל תאמיני לי, יש ויש... הציפיות שלנו מעצמינו כל כך גבוהות ורגשות האשמה כל כך חזקים... ובעיקר אנחנו כל הזמן מסתכלות על האחרות, המוצלחות - או ליתר דיוק אלה שנראות לנו מוצלחות - ומשוות... מחלה נפוצה בדורנו)

בס''ד

בנות אהובות,

תודה!!!

לא כתבתי הרבה זמן, פשוט לא מצאתי את הפנאי לזה (לקרוא בפורום המשכתי ;)). אני רוצה לכתוב לכן שהרבה בזכותכן קרו מספר דברים מאד חיוביים ברוך ה'. הראשון הוא שעשיתי שינויים בסדר היום שלי וזה ממש משנה מאד את הדברים ואיך שכל היום שלי נראה. השני הוא שהתנקתי בהרבה מרגשי הנחיתות שחשתי כלפי עצמי על כך שאני כל-כך תלויה בעזרה של בעלי ובעזרה הזאת בתשלום. התחלתי לשים לב שזה פשוט משיג את המטרה שלו ושאני בעצם ב''ה מתפקדת נהדר וגם נהנית בזכות העזרה הזאת. אני מרגישה שהתקדמתי מבחינת התפיסות שלי בזכותכן ושהשרשור הזה עזר לי לקבל את המצב שלי ואת המגבלות והצרכים שלי הרבה יותר מאשר בעבר. ועוד משהו שלישי וקשור - יצא לי לקחת משהי כדי לשמור על התינוק לכמה שעות ולקחת כמה עבודות (קטנות! אבל זאת התחלה לגמרי! כשעוד חשבתי שאני אולי כבר לא אעבוד ''עד שהילדים יהיו גדולים'', וזאת מחשבה שהעציבה אותי, אבל התקשתי למצוא לה אלטרנטיבה) וזה ממש פתח לי פרספקטיבה חדשה. זה מאד מאד בזכות הדברים שכתבתן ושלאט לאט חלחלו... 

@נינה300 תודה על ההדהות ועל השיתוף לגבי המסגרת החלקית (זה קצת חידוש בשבילי, הרעיון הזה...). אפנה אלייך ראשונה באישי, אולי ככה תוכלי לכתוב לי אם תרגישי שיש לך עוד לומר לי.

@בשאיפה ו-@אמא לא מקצועית (למה זה לא מתייג?), תודה על מה שכתבתן לגבי נושא המסגרות. לוקחת בדבריכן את מה שמתאים למצב ולאופי שלנו ויש לזה השפעה טובה.

@מחי (למה זה הפסיק לתייג באמת??) תודה על השיתוף המתוק... ממש כך...

@מיואשת היקרה! ממש עשה לי טוב כל מה שכתבת. תודה ממש. גם על המילים הטובות על המצב שלי ועלי בככלי, גם על ההבנה שכרגע יותר טוב לי לשמור את התינוק בבית, גם על הרעיון של הפתרון החלקי (שאמנם כבר הוצע למעלה על-ידי @אמא,ברוך ה', קטנה67 ו-@אמא שלה, אבל לקרוא את זה עוד עזר לדברים לחלחל) וגם על התובנה לגבי פעילות גופנית, זה כל-כך נכון...

תבורכו כולכן!!! שה' יגמול לכם כפליים על הזמן ועל ההשקעה שהשקעתן כדי לעזור לי... היטבתן עמי...

קודם כל דיכאון יכול להגיע לכל אחת ולא מתחשב באף אחת אם הוא צפוי או לא. את הכי נורמלית בעולם!

לחזור לעבודה באמת נשמע לא מתאים לך כרגע אבל זה לא אומר שאת לא יכולה לשים את התינוק פעם - פםעמיים בשבוע ל3 שעות אצל מטפלת טובה ולצאת להתאוורר עם חברה לכוס קפה או לחוג התעמלות וכו. 7 חודשים זה כבר גיל מכובד לכמה שעות מטפלת בשבוע.

או אולי להתחיל בהתעמלות בבוקר ושהבעל יצא לעבודה מאוחר פעמיים בשבוע ואת תעשי הליכה\שחיה\חוג כלשהו.

פעילות גופנית מעבר להתאווררות מאד מאד עוזרת לדיכאון.

את נשמעת אמא מדהימה ואם בתוך כל הדיכאון יש לך מחשבות על משפחה גדולה שאת רוצה, מה אני אגיד לך, אני משתחווה בפנייך! 

תרססי על הכתמים וניש קליה ותכבסי. 

החומר ממש מוריד כתמים.

אחרי הכביסה תשימי מול השמש את הקטע הלבן כי השמש מלבינה.

זה מתאים ותבקשי ממנו שישכנע אותך וככה תתחברו ותרגישו שיש לשם משמעות עמוקה והוא מבטא את התחושה. זה יעזור יותר מרעיונות לשמות , לדעתי.

בינתיים לא מצאנו את השם האהוב שמבטא היטב את תחושותינו ולכן רציתי רעיונות אולי נמצא אותו כאן. באמת יש כאן רעיונות מעולים, על חלקם חשבנו ועל אחרים לא. אשמח מאד ברעיונות נוספים להפריית החשיבה. תודה רבה לכל אחת שעונה!!!

פס ברור...

אם היית עושה עוד כמה ימים אז הפס היה יותר חזק.

אבל מספיק שרואים אותו בברור...