פורום הריון ולידה (עמוד 371)

איזה מציאות לא אפשרית

אני לא יודעת מה לומר

כי גם אני כשהיה מגוייס הרגשתי שאני לא חיה בכלל

מלחמת השרדות שאין בה שום קשר ללחיות

מתםקדת כמו מכונה

מתאמצת לילדים לתת רגש

וזה גומר על כל מה שנשאר

אני חושבת שטיפול אישי כן עוזר

לא כי ינשה את התנאים

אלא יתן מקום לפרוק את התסכול

ואולי בהמשך גם לשנות נקודת מבט

למצוא אחיזות וכלים

אני לא יודעת להבטיח

כי כמוני כמוך אני רק מהמחשבה עלהסבב הבא מכווצת ונכבית.לגמרי

אבל כן מאמינה שאפשר גם אחרת

וזה שיש נורמה שכולם מסתדרות לא באמת אומר שזה ככה

מסתדרים

אבל בלב זה פשוט סבל שאין לתאר

אני ממשיכה ללכת לטיפול הזוגי לבד, כשמתאפשר.

שזה אומר שאני והילדים בריאים.

שזה לא יותר מדי.

אני גם לא מצליחה באמת לנוח ולהתאושש כמו שצריך, אז המערכת החיסונית ברצפה ואני נדבקת בכל דבר

אני אף פעם לא הייתי ככה.

ונעזרת בכל מה שיכולה אבל זה עדיין לא מספיק

אם כן, והוא יותר פנוי ממך אז אולי תבקשי ממנו למצוא משהו ולתכנן.

גם אם הוא יוכל להגיע זה רק לכמה שעות בלילה וצריך לצאת מוקדם בבוקר

אין יותר מדי זמן

וכמובן שאני אצטרך להיות עם הילדים בבוקר (יוצא ב6 חזרה) לארגן אותם ולהמשיך במירוץ לעבודה וכו'..

דווקא אני רואה את זה כביזבוז ערב של רוגע/ משימות של הבית

מצד שני.. צריך

וכואב לי המצב שהגענו אליו

יש לו לעוד כמה ימים יציאה של יומיים

בממוצע אני רואה אותו ליומיים כל שבוע וחצי

חשבתי שיקל עליי שיהיה כאן לילה נוסף, צ'ופר שלא אצטרך לקום בלילה כמתנה על המקווה הקשוח

ואולי תקווה שתוכל להתפתח גם אהבה

אבל פתאום רואה שזה מלחיץ אותי

וממש עצוב לי שזה ככה

אבל זה גם יכול להיות ערב שממלא כוחות

ערב שגורם לך להרגיש אהובהל

ערב שמחבר ומאיר את האהבה והקשר בינכם

ברור שבתוך העומס זה יכול להרגיש עוד מטלה

אבל יש מצב שהסיוט של המילואים מעצים את זה

ובאמת הערב הזה יכול לקרב ככ

בעיני הייתי משקיעה אנרגיה לא בהאם הוא יצא או לא

לעשות מאמץ גדול שיצא

הייתי משקיעה בלהגיד לבעלי

אני בתקופה ככ מתישה לא מספיקה לנשום בקושי

תעזור לי שזה יהיה ערב מקרב

אני מרגישה עיפה או רחוקה או כל מילה שמתאימה

לבקש ממנו שיעזור לך לעורר את החלקים האלה בלב

באמת מחמם את הלב!

נראה לי במצב כזה לא הייתי מבקשת שיצא.

מה שכן, אני חושבת שאנחנו בשלב במלחמה שבו מותר לכם לשאול את עצמכם מה המחיר שאתם משלמים על מילואים כל כך אינטנסיביים, והאם יש דרך להקל.

האם יש אפשרות שהוא יצא יותר, האם יש צפי סיום, האם יש דרך להקל עלייך.

כי בסוף כל מה שאת מתארת זה ביטוי של ריחוק, שמאוד מאוד הגיוני בתקופה הזו.

ולכן הפתרון לא יהיה בלילה כזה או אחר, אלא בהסתכלות רחבה יותר. וכאן השאלה היא האם יש מה לעשות כדי לאפשר האינטימיות ביניכם מקום. כי כרגע מרוב עומס אין לה מקום בכלל.

אני גם בסירה הזאת...

ובדיוק עכשיו חשבתי לעצמי שליל טבילה הוא הזמן הכי הכי של קרבה, אבל איך אפשר אחרי תקופה כזאת שכל אחד חווה דברים כל כך שונים עם עצמו, להגיע מ0 ל100?

אצלי אישית אני גם קצת במקום של כאילו כעס כזה,

שהוא לא פה בזמן שאני כל כך נקרעת (ילדים חולים לבד, סיוט!!!! ונסיעות לשבתות, אמאלה עולה לי דמעות רק מלדמיין את השבת הקרובה..) וזה בהחלט מעיב.

אבל אני מעודדת את עצמי שזה כנראה האתגר שלנו כרגע, וזה בטוח הדבר הכי טוב שהקב"ה יכל לשלוח לזוגיות שלנו עכשיו.

אני יודעת שאוטומטית מרוב עייפות ותשישות אנחנו שמים את הזוגיות כרגע הרחק הרחק מאחור, אבל בטוחה שיש איזה דרך לגרום לזה שזה יהווה מקפצה ולא מדרון.

איך? עוד לא גיליתי ואני גמורה מעייפות אז רק אמרתי לו שהלילה כשאני קמה לילדים אני רוצה למצוא הודעה פרגון ועידוד ארוכה במיוחד, הלוואי שהוא יעשה את זה, אולי זה ייתן כוחות להמשך הלילה;)

ולשאלה שלך😉 לדעתי ברור שיגיע, רק המחשבה לחזור לבית ריק עושה לי ממש רע. אז אם אתם מספיק פתוחים בשביל לסכם מראש שבאותו ערב יש רק חיבוק ואח"כ הוא מפנק אותך בלילה שקט, לדעתי זה שווה כל רגע ויכול להיות הקדמה טובה ליציאה האמיתית.

בהצלחה אהובה💜 את פשוט גיבורה ואלופה!! ורק הקב"ה יודע כמה קושי צער ודמעות יש בלילות הארוכים האלה לבד, מחזיקות את כל הממלכה הזאת.

אבל כגודל הצער כך גודל השכר, אז נתעודד🤗

שהקב"ה בשמים רואה את הצער ןהקושי שלך

ואוסף אותפ לאוצר של זכויות לעמ"י ולכם כמשפחה

איזה מאמץ עצום זה שלך.

איזה צדיקה את

וזה ככ קשה להשקיע ולהתאמץ על ליל טבילה בתוך כל הטירוף שאת בתוכו ואפילו את לא מרגישה קרבה מרוב כל מה שעבר....

נשמע קשוח בטירוף. בפן הרגשי הייתי מתחילה פשוט לשתף בתחושות ובקושי של ההישרדות הזאת, שהיא באמת כל כך קשוחה. ובכללית, לבדוק מה לעשות כדי שתוכלי קצת להתאושש זה נשמע די בלתי. בין אם להוציא את בעלך לכמה ימים שתתאפסי, או לבקש ממשפחה, או מתנדבות או כל דבר אחר.

תשמרי על עצמך שלא תגיעי לקצה של הקצה❤️

שיא הלגיטימי

כדאי לדבר על זה

איזה תחושה מעצבנת!

חיבוק גדולל מקווה שתעברי את זה בקלות ותוכלי לשקף לו את ההרגשה ברוגע

מבינה אותך ככ

ורק אם מתאים לך. לנו הנשים יש כח לעורר אהבה. בטח בלילה קדוש ככ

כי זה לא באמת מפריע להם

מקווה באמת שזה לא מפריע כי גם לבן שלי יש לפעמים 🥴

רק לשטוף טוב טוב טוב ילדים עם סבון לפני כן. שלא ישאר חיידקים ושלא יישאר סבון.

למה שלא יפריע לה

גם מיטה נפתחת (רגילה +חבר עם מגירות)

וגם מיטת קומותיים שנפתחת ואז זה 3 מיטות

מרוצה מאוד!  

הבנתי שאם הבדיקות האלה תקינות זה פחות משמעותי ואין לזה כל כך השלכות.

לא זוכרת אם בחדר ימין או שמאל, הפנו אותי לאקו לב עובר שיצא תקין.

בהריון השני הרופא ממש הלחיץ אותי סתם (לא ברור למה)

ברוך ה היום יש לי שני ילדים מושלמים

המשך הריון תקין🙏🏽

עשיתי באותו הריון פעמיים אקו לב, חוץ מנקודה הכל היה תקין..

ברוך השם ילדה בריאה ושלמה

הרוםאה דווקא לא התרגשה שלחה לאקו לב שבכנות לא עשיתי

נולדה הילדה המושלמת שלי והיא בריאה ב"ה והכל בסדר

קראתי על זה ותאכלס כדי שזה יהיה משמעותי צריך יותר מנקודה וגם לא מצאו קשר ודאי בין זה לבין תסמונת קיצר לא הייתי נלחצת

לק"י

ממה שזכור לי אם זה ממצא יחיד, אין לזה כמעט משמעות.

כן עשיתי חלבון עוברי בגלל זה, וב"ה יצא תקין.

ואמרו שזה גם מעלה את הסיכונים שזה חדר ימין ובשבוע 14

נקודה אקוגנית,

חייבת לאמר שהרופא היה מדהים

אמר לנו שהוא אומר לנו על הממצא הזה

רק כי הוא חייב

אחרת לא היה אפילו אומר לנו את זה...

אם זה ממצא יחיד - לטענתו -

אין לזה שום משמעות.

בעז"ה שתרגישו טוב ותלדי בעיתו ובזמנו ו

בבריאות ובידיים מלאות 😍

יצא תקין ב"ה! אחד מתוך חמשת אלפיים משהוא כזה...

הרופא נשים שלי מלחיץ ממש על כול דבר

גם לי הייתה בשבוע 14.

ראו לך גם בסקירה המאוחרת בחדר ימין?

אח זה הממצא היחיד אין מה לדאוג.

אצלי הלידה עשינו בכל זאת אולרסאונד לב והרופאה אמרה הכל בסדר, אין לכם מה לעשות פה בכלל.

וזה הופיע לאורך כל ההריון

אולי שמאל.

בכל אופן אחרי הלידה עשינו אולראסאןנד ליתר ביטחון, והכל בסדר ב"ה. הרופאה ממש אמרה לנו כזה, הכל בסדר אתם לא צריכים לא לפה שוב

בד"כ מביאה כסף

או שמראש מחליטה על תקציב ושואלת את בעלי השמחה אם היו רוצים משחק כזה כזה או כזה (שמתאים לתקציב) או אפילו שואלת אם רוצים ביימי... 

אני שייכת למקום בו אף פעם לא מביאים כסף באירועים, גם לא חתונות.

אנחנו לא מביאים ולא מקבלים

ככה שממש ממש אין לי מושג איך העולם הזה עובד, מה וכמה מקובל - תודה לך על המענה 😌

יותר מזה - בחיים לא חוגגים ימי הולדת באולם..

החיים הפשוטים

אם זה כל-כך מסובך אולי פשוט נבטל הגעה 😉🤥

בחלאקה באולם

והייתי באירועים מאוד יוקרתיים חחח

רק שהילד שלך לא יפתח ציפיות 😉

כי עושה לילד שלי חלאקה עוד חצי שנה.. שלא יחשוב שזה מה שמצפה לו

כי זה ממש ממש לא מה שנעשה לו

עוד מדובר באחיין, מה מחכה לי בבר מצווה שלו,

של הבן שלי

שונאת לחץ חברתי (אני ממש מהר נופלת לבור הזה 😫)!

אפשר פאזל ואפשר אופניים... חחח...

כיפות וציציות תמיד הולך

מגבת

משחק שווה (נגיד פליימוביל באושר עד יש עכשיו מחירים ממש טובים (או מגנטים)

את יכולה להביא כסף + מתנה קטנה בשביל המזכרת

אצלנו במשפחה חלק עשו בבית וחלק באולם. הבאתי לפי מה שמתאים לי ולא לפי גודל האירוע

זה לא משנה את גודל המתנה

אולי את טיבה.

לאולם אולי הייתי מביאה כסף אבל כנראה שהייתי הולכת על משהו לילד כי זה בטח ייצא יותר זול.

מי שעושה באולם- האחריות לכיסוי האירוע עליו ולא על האורחים.

אני הייתי קונה משחק/ים לילד לפי תקציב שמתאים לי

של BRUDER הגדולות

או מותג אחר,

פליימוביל או מגנטים במבצע זה שווה ממש

מצד אחד כן משהו וואו מצד שני לא במחיר וואו

כלומר לא הייתי קונה לגו חיקוי מהמקס סטוק

מצד שני גם לא צריך להוציא מאות שקלים.

אם יש לך שבועיים עד האירוע הייתי מחכה למבצעי חנוכה ואם יש לך הנחות מועדון ודברים כאלה אז מנצלת אותם.

אם את מחפשת משהו בפחות- אפשר ערכות ברבצק או אפילו מכונית על שלט.

אפשר גם שני ספרים מסטימצקי וכזה..

לא הייתי מביאה כסף, זה אירוע לילד בן 3.

להביא כסף זה לכסות על ההוצאות של ההפקה ואין שום סיבה לשתף עם זה פעולה.

הייתי מביאה מתנה בשווי הזה, אבל בטוח משהו שישמש את הילד.

אם יבחרו לקבל זיכוי ולשמור אותו להזדמנות גם טוב.

יש לי עוד מעט בר מצווה וברור שכל המתנות הולכות לילד, ואין סיבה שרמת ההוראה תיקבע את המתנה שהילד מקבל. זו דעתי.

להבדיל מחתונה ששם המתנות זה חלק מובנה כבר מארגון האירוע שם אני כן מביאה מתנה בשווי לפי רמת ההוצאה. (לצערי, כי זה מה שמאפשר לאירועים לצאת מפרופורציות)

מדובר על חברים, אז פשוט הבאנו לפי התקציב שהתאים לנו, בלי קשר לאיפה וכמה האירוע עלה.

מבחינתי הפקטור זה הקרבה, בגלל שמדובר באחיין שלי אני משקיעה יותר מאשר בחברים, וזה נכון לכל דבר, אגב, לא רק חלאקה. למשל, לבת מצווה של חברים אביא משהו שכספית שווה פחות מבת מצווה של אחיינית, גם מבחינת המחשבה כל המתנה (לאחייניות שלי אני ממש חושבת ומתלבטת מה להביא להן שהן יאהבו, משהו שמתאים לאופי שלהן, לבת דושה לעומת זאת, אנחנו מביאים משהו פשוט יותר, למשל שרשרת ממגנוליה, או משהו בסגנון)

לא כזה בסטייל אבל כן מקום גדול כי יש משפחה ענקית והוא היה בכור משני הצדדים וכו

כולם הביאו משחקים לילד ברמות שונות

אני אישית הקצבתי לחלאקה 100 שח לברית 250/200 שמה מעטפה  בר מצווה 150

חלאקה בד''כ קונה מתנה בסכום הזה מה שמוצאת בחנות

ועל הדרך שיוריד לי את החשק למתוקים.. ממני שעכשיו פתחה כבר חפיסה 2 של שוקולד מהבוקר...

כי סביר להניח שיש עוד מורות חוץ מהן. אלא אם כן, תביאי משהו כללי לחדר הצוות.

וזה ממש יפה, הכרת הטוב שלך🙏

בטח, שמחה לעזור לך לכתוב ברכה יפה ומעוררת השראה לצוות החינוכי המדהים!

**הנה כמה אפשרויות לברכה, בהשראת הרעיון של "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך":**

* **אפשרות 1: ממוקדת בהשפעה על הילדים:**

> לצוות החינוכי המיוחד,

> אתם לא רק מורים, אלא גם מציתים של נורות קטנות. כל אחת מהן, הילדים שלנו, זוהרת קצת יותר בזכותכם. כמו נר קטן שדוחה את החושך, כך אתם מביאים אור לחייהם של ילדינו. תודה על כל רגע של השקעה, סבלנות ואהבה.

* **אפשרות 2: מדגישה את החשיבות של התקווה והאור:**

> לצוות החינוכי המופלא,

> בעולם שלפעמים נראה אפל, אתם מביאים איתכם קרן אור. כמו נר קטן שדולק בחושך, כך אתם מציתים את הניצוץ של הלמידה, הסקרנות והיצירתיות אצל ילדינו. תודה על שהופכים את העולם שלהם למקום טוב יותר.

* **אפשרות 3: קצרה ומתמצתת:**

> לצוות החינוכי המדהים,

> אתם מעט מן האור שדוחה הרבה מן החושך. תודה על שאתם מאירים את דרכם של ילדינו.

**ניתן גם להוסיף אלמנט אישי יותר, כגון:**

* **התייחסות להישגים מסוימים של הצוות או התלמידים.**

* **ציטוט מעורר השראה הקשור לחינוך.**

* **מילה אישית על ההערכה שלך לעבודתם.**

**דוגמה לברכה עם אלמנט אישי:**

> לצוות החינוכי המופלא של [שם בית הספר],

> ראיתי בעצמי איך הודות למסירותכם, ילדינו צומחים להיות בני אדם טובים יותר. אתם לא רק מלמדים אותם את החומר, אלא גם מעבירים להם ערכים חשובים. תודה על שאתם מראים לנו שגם מעט מן האור יכול לעשות שינוי גדול.

**אם תרצי, אוכל לעזור לך להתאים את הברכה לסיטואציה ספציפית. למשל, האם הברכה היא עבור אירוע מסוים? מהו הגודל של הצוות? מהם ההיבטים בעבודתם שאת מעריכה במיוחד?**

**בנוסף, אם תרצי, אוכל להציע לך כמה רעיונות נוספים לברכות.**

**מקווה שהברכות האלה יעזרו לך להביע את הערכה שלך לצוות החינוכי!**

הייתי מביאה קליק קטן לכל אחת עם הברכה

את יכולה קליק כדורים חום לבן (אור - חושך..)

אם לא מתאים מתנה משותפת אז כנראה באמת אלך על שוקולד קטן לכל אחת, קליק זה רעיון טוב 💡

בראש חודש למשל..

מביאה משהו לכל הצוות בכיתה

אבל פה אני מבינה שמדובר בצוות שלא יהיו ביחד באותה הכיתה ככה שאין להם ממש איך לחלק את זה ביניהן..

אלופה שאת מתכננת להביא

בעיניי זה ממש חשוב!

את לא מבינה כמה טוב ושמחה את נותנת להם!

אני בעד משהו לכל אחת כי הרבה פעמים יש הרגשה דווקא של מקצועיות שלא ככ רואים אותם ואולי בכלל מבואסים שהם המורה של הילדים וכו ואז המשהו האישי שמקבלים ממש יכול להרים! אני משתדלת לתת חב שוקולד אפילו הכי פשוט עם פתק אישי..

הייתי כותבת משהו יל האור שהם מוסיפות לילד ושבזכותם הילד מואר ושמח יותר.. כמובן רק אם זה נכון😉 אם לא דווקא אז משהו יותר כללי על הדרך והאור שהם פותחים בפני הילדים..

אבל תכלס, נפגעת ולא סבבה להעביר את זה ככה כאילו כלום

תנכיחי את הפגיעה שלך

את זה שאת מצפה שיקשיב לתחושות שלך ברצינות ויפייס אותך

או שהוא צוחק ממבוכה כי לא יודע איך להגיב וחושב שככה מקליל את הסיטואציה וככה הוא יפתור את הבעיה,

או שזה חוסר אמפתיה, חוסר רגישות.

באמת מתסכל.

תנסי לדבר איתו בזמן רגוע, להגיד לו מה את צריכה ממנו.

גם אצלנו היה ככה, מקסימום עשה טובה אם אכל יוגורט.

לא אהב את רוב הדברים, לא בטעם ולא במרקם.

קיבלנו שלל עצות שחלקן לא עזרו ואת חלקן לא ניסינו (עצות הזויות של לא להביא אוכל חוץ מאוכל מוצק עד שיתיאש)

בגיל 11 חודשים פתאום התחיל לאכול מוצקים ולאט לאט הגביר עד שהמטרנה הפכה להיות רק בלילה.

היום הוא גם לא אכלן גדול (אבל כן יותר אוכל במסגרת מאשר בבית).

אבל מה שכן אצלנו עלה טוב במשקל, אז לא דאגנו מהבחינה הזאת (כן דאגנו מה יקרה אם עד גיל 30 הוא לא יסכים לאכול כלום חוץ ממטרנה).

 אם יש בעיה מהבחינה הזו שווה לדבר עם רופא ילדים ו/או תזונאית לילדים

אנחנו טופלנו שם והיה שווה את הנסיעה

אפשר להטעים כל פעם לק מהאוכל עם האצבע.

בסוף מה שאהבה- חתיכות קטנות של לחם עם ממרח כלשהו, וגם לימדתי אותה לשתות מקש.

חציתי את הקש לחצי, ואז נתתי לה, ושתתה לי ככה לבן, (אח"כ שתתה גם עם קש גדול- כשהבינה את הפואנטה,)

וגם הצלחתי לתת לה מרק וגרבר בקש. וירקות- לא טחון אלא חתיכות בכפית.

 הכי חשוב- לא להתייאש. לחשוף כל יום קצת ובסוף הם אוכלים. בהצלחה, ובתקווה שאולי משהו מכל זה יעזור.

עם ריח

עם צבע חזק

שיעשה לה חשק

ולהביא בגינה כזה דרך אגב, בחוץ יש יותר תאבון.

כמו- במבה, בסקוויט, בננה, עוגיה, מקלות של מלפפון/גמבה, שניצל

לא הכל בריא אבל יכול לפתח את החשק לאכול

בהצלחה!

דיאטנית של המרפאת פגים הציעה לי כך:

1. להושיב אותה לארוחה עם כל המשפחה ולהציע מכל מה שעל השולחן

2. להושיב בכסא אוכל עם מקום לרגליים ולא שהרגליים מתנפנפות באוויר

3. להציע מגוון מרקמים וטעמים

4. להציע שוב ושוב. גם אם אתמול לא רצתה

אם אזכר בעוד טיפים בעז"ה אוסיף

הכי חשוב לא להילחץ מזה. היא בעז"ה בסוף תאכל

זה קומקום שאפשר להעביר אותו למצב שבת ואז המים נשארים חמים.

קנינו את זה והמים נשארים חמים אבל ממש לא רותחים כמו ברתיחה של קומקום או מיחם

וזה ממש מבאס. (וזה כמובן גם לא מסנן את המים מו שאת רוצה)

מסייגת שיכול להיות הבדלים בדגמים, אני לא זוכרת מה אנחנו קנינו...

כי מיחם וקומקום כשקונים כל אחד בנפרד עולים סהכ איזה 500.

לא 2000

מניסיון של כמה בני משפחה

מוזמנת לפנות בפרטי..

תבדקי יש להם 2 דגמים אני חושבת

אחד דיגיטלי ואחד ידני שניהם מתאימים לשבת

לנו יש תמי 4 ומיחם לשבת.

לאחרונה גיליתי שתמי 4 (וכנראה גם כל בר מים אחר) הם זוללי חשמל. בערך 200 שח לחודש על החשמל שלהם..

הפתרון שלי היה לשים שקע ווי פיי ולהגדיר שיהיה דלוק רק בשעות מסויימות, להוריד את צריכת החשמל בשעות לא בשימוש.

אני חושבת שהחיבור שלו לחשמל בלי הרתחה - לא יקר. מה שמייקר זו ההרתחה.

אצלנו האופציה הזו מבוטלת, ואם רוצים מים רותחים צריך ללחוץ ולחכות כמה שניות.

לא יודעת לגבי בר מים אחר.

לגבי קומקום שהוא עם מצב שבת - יש לנו ניסיון לא משהו, כמו שאמרו הוא לא שומר על המים רותחים. אנחנו העברנו אותו לפסח. לשימוש פעם בשנה.

יש לנו מיניבר של הדס עם מצב שבת, בסה״כ אחלה.

שתי דברים-

א. הוא תופס מלא מקום בגלל המיחם של שבת

ב. המיכל של המים החמים לשבת לא גדול, לפעמים צריך להוסיף מילים, תלוי כמה אתם שותים 

ומה לגבי צריכת החשמל שלו? גם עולה הרבה כמו תמי4?

תודה לך!

יש כל מיני מסלולים של תשלום חודשי. תלוי מה פריסת התשלומים שאת רוצה וזמן האחריות.

לגבי צריכת החשמל- האמת שלא עקבנו, יש מצב שצורך הרבה כי אני שומעת אותו מידי פעם מרתיח את עצמו. אגב יש מצב שכדאי להעביר אותו כל בוקר למצב שבת פשוט ולמחר בערב.

שני דברים שחשוב לדעת-

1. הוא תופס המון מקום בשיש. בגלל המיכל של המים לשבת.

2.  כמות המים החמים בשבת לא גדולה. לפעמים שיש אורחים צריך גם לשים מיים בנוסף. 

מוצרים מאד לא א כותיים

ממש ממליצה להחזיק תמי4+ מיחם

ואגב הדגמים החדשים של תמי4 ממש חסכוניים בחשמל

אפשר למצוא אחלה דברים ביד2

של אור לשבת

והוא בסדר סך הכל.. המים נשארים רותחים.

אבל זה רק 2.2 ליטר.

אנחנו משתמשים בו גם ביום חול למרות שיש לנו עוד קומקום.

בשבתות שצריך יותר - משתמשים במיחם.

היה לנו בר מים (חדש, יד ראשונה) והוא זלל לנו חשמל בצורה מטורפת. הוא עשה קצר, העפנו ולא קנינו מאז אחד חדש.

אפשר גם להתחיל מיועצת בית הספר (אם את מעוניינת שיהיו מעורבים), או מרופא הילדים שלו להתייעצות. אבל לגמרי אפשר גם לפנות לבד באופן פרטי 

אני אנסה לגשש באזור שלי

נראה לי אצטרך פרטי כי לחכות לקופת חולים לוקח שנים

יש אופציה לקבל פסיכולוג דרך משרד החינוך. צריך לעבור דרך המחנכת ויועצת בית ספר… כדאי לנסות לברר.

הכל פורק בבית..

מבחינת המורה הוא ילד חכם ומאוד מוכשר,  מקפיד על זמנים והכל טוב

גם פי 1.5 זה תקין

ולא הצלחתי לחשב כמה אמור לצאת...

אני לא בטוחה במאה אחוז,אולי כן יש סיכוי

אבל באמת גבולי

או לעשות עוד יומיים שוב בטא

או לא

ובכל מקרה אין מה לעשות...רק לחכות שהבטא תרד ואז יתחיל דימום כמו מחזור בערך

אבל אוף אני כל כך מסינה את הכאב זה כל כך מרוקן ומאכזב הכי שיש

ז

בטח כשמצפים

והלוואי ויתברר שכן

כבר יכול להיות תשובה. מקסימום 12. אם אח"כ, יכול אחה"צ, מ2 והלאה.

אבל בשביל לוודאות ביוץ לא מספיק רק פרוגסטרון. צריך גם אסטרדיול וLH. וכדאי גם US של מעקב זקיקים

ווסת כל 23 יום זה דווקא כן הגיוני שמפספסים ביוץ. למה הוא כ"כ משוכנע שאת לא מפספסת?

למרות שאז קיבלתי וסת כל 26 יום, והצלחתי לרוב לטבול אחרי 11 יום.

והסברתי את זה...

אני אחרי כמה שנים של מניעה, ולדעתי זה השפיע על אורך המחזור

פוריות.

דברים יכולים להשתנות במעלה השנים והגיל... זה לא הוכחה

במכבי אם עושים על הבוקר מקבלים תוצאות בשעות לפני הצהרים ככה בין 11.5-13

בכא

לדעתי גם בודקים עוד הורמונים

לקרוא אותך!

מקסים 3>

שלי, זה להקפיד חצי שעה לפחות אחרי האוכל להחזיק אותו כמה שיותר זקוף. אח"כ שמה בסלקל/טרמפולינה.

שימי לב שאם הוא פולט בקשתות וכד' אולי כדאי לבדוק רפלוקס

זה מה שאני עושה חח

בקיצור לא יודעת

תראי איך מחזיקים תינוקות ריפלוקס.

לשים לב שלא בולע יותר מדי אוויר.

עם הרבה זיקה לעולם הטיפול כמובן, ז’’א העבודה הפקידותית נעשית מתוך הסתכלות סוציאלית על צרכי הפונה, מה נדרש לעשות ע’’מ לשפר את מצבו ותפקודו. הרבה מיצוי זכויות.

זה בא לידי ביטוי באופן שונה לפי מקום העבודה- רווחה, עמותות, ארגונים, ועוד.

בתואר שני העבודה היא יותר טיפולית מעמיקה בד’’כ.

העבודה מצריכה יכולת לשמוע הרבה קשיים וסבל של אנשים, נחשפים לסיפורים מורכבים וגם עצובים, ובהחלט יש שחיקה מהבחינה הזו.

המשכורות ברווחה ועמותות שונות לא מן הגבוהות... כמובן שיש מקומות שמשלמים יותר.

יש דרישה מטורפת לתפקיד, נראה לי בעיקר בחברות סיעוד ורווחה אבל בכל מקום כמעט.

אינטנסיביות הלימודים בהחלט אפשרית לאמא עם ילדים, ראיתי אפילו כאלה עם נכדים שפנו להסבה לעו’’ס😉.

בהצלחה!

אבל אם העבודה היא רק פקידותית בעיקר

זה לא מה שאני רוצה

לא אכפת לי גם..אבל גם וגם

עכשיו היא עושה תואר שני, אבל ממה ששמעתי ממנה גם מה שהיא עבדה עד היום ממש לא היה רק פקידותי.

יכול להיות שזה שונה בין משרות ותפקידים שונים...

אבל יש הרבה אופי פקידותי לעבודה.

והסבה התכוונתי ששינו מקצוע, למדו לימודים מלאים...

נכון שאנחנו מתעסקות בהרבה ניירת אבל הכל חלק מהטיפול

וגם ממש תלוי איפה עובדים

אבל גם ברווחה שזה כאילו הכי בירוקרטיה זה ממש ממש ממש לא רק מיצוי זכויות

לא קשור לתואר ראשון או שני

כן עבודה סוציאלית מתייחסת לקשר בין המטופל לסביבה ולא רק למטופל כמו בפסיכולוגיה

בהקשר רחב יותר

אי אפשר להתעלם מזה שיש הרבה מרכיבים פקידותיים בעבודה, בד’’כ יותר ממה שהיינו רוצות... אפילו בתואר מדברים על זה.

ברור שזה חלק מהטיפול וגם כתבתי את זה.

וההבדל בין תואר ראשון לשני שהתכוונתי אליו הוא שבשביל לטפל בפרטי לפתוח קליניקה וכד’ חייבים תואר שני.

בסופו של יום יש שוני בין מקומות העבודה ואופי התפקיד אבל החלק הפקידותי ומיצוי הזכויות הוא חלק נכבד מאד בעבודה בהגדרה.

פגשתי כ’’כ הרבה עו’’סיות חדשות יחסית שהיו קצת בהלם מאופי העבודה, חשבו שזה הרבה יותר טיפולי ופחות עבודה עם הסביבה והקהילה (לא מדברת על עו’’ס קהילתית דווקא) אז חשוב להביא גם את הצד הזה לפרונט כשרוצים לקבל החלטה חשובה כ’’כ, למנוע הפתעות אח’’כ.

וכמובן שאפשר לבחור לעבוד במקום שיותר מנכיח את ההיבט הטיפולי.

אני עוסית

מאאד אוהבת את התפקיד שלי

לא סותר שיש ימים שאני מרגישה שזה יותר מדי ושזה מעל לכוחותי אבל למדתי שברגעים האלה אני גדלה ומתפתחת

יש המון תחומים בעוס ובאמת העבודה קצת משתנה בכל תחום

את מכירה אנשים לידך שעוסקים בזה? שווה לשאול כמה מכל תחום

מה בדיוק העבודה

בגדול מבינה

אבל תכלס במה את מתעסקת בדר''כ בשעות העבודה?

נכון שזה משתנה בין תפקיד לתפקיד אבל בכל זאת...אשמח לדוגמאות

עושה ביקור בית

כותבת דוח סוציאלי

אוספת דוחות וחומר בשביל להגיש לוועדות שונות

משתתפת בוועדות

מטפלת בפרוצדורות של זכאויות שונות

בפנימיות- זה גם מאוד טיםולי- שיחה עם הנערות במפגשים הטיםוליים וגם להיות בקשר עם גורמי הרווחה .

ברווחה -תלוי תפקיד- יש תפקידים בהם יש שיחות טיפוליות עם המטופלים לצד מיצוי זכויות-שזה יותר בירוקרטי ומשרד.

ז"א עבודה סוציאלית היא תחום מאוד רחב ולכן לנישה ולמקום העבודה הספציפי יש המון השלכות על אופי העבודה ,שזה גם יתרון גדול כי יש לך אפשרות לחפש דווקא משהו ש"מדבר" אלייך כשאת בוחרת עבודה.

דבר ראשון בעיניי גם העבודה המשרדית שלנו היא חלק מהטיפול

זה לא סתם למלא טפסים.. לעזור למטופל להשיג קצבה זה יכול להיות המון המון בשבילו יותר מאלף שיחות

באמת ברווחות גדולות שיש המון עומס אז לצערי פחות מצליחים להגיע לחלק טיפולי ויותר רק בכיבוי שריפות ובירוקרטיה

וגם תלוי איזה תפקיד ברווחה

אבל לא חושבת שזה רק תלוי בתואר שני.. זה בעיקר תלוי במקום עבודה

אני עוסית נוער וצעירים ברווחה לא מאד גדולה

הימים שלי משתנים אבל כותבת בגדול ומנסה לכתוב הכל-

נוער-

שיחות טיפוליות קבועות עם נערים, ממש תלוי נער ומה מתאים לו

קשר עם ההורים. לפעמים גם פגישות קבועות להדרכת הורים

קשר עם בתי ספר, קבסית, מחלקת חינוך. יש גם פגישות קבועות

יש נערים שיש גם עוס לחוק נוער בתמונה ואז זה כוללה קשר איתה, קבלת דוחות מבתי ספר, כתיבת דוח מקיףףףףף לוועדה תכנון טיפול, הכנה זל הנער וההורים לוועדה, התייעצויות עם הפיקוח, וועדה עצמה וכולי..

צעירים-

זה 18-26

חיזור וגיוס

ערבי צעירים

פגישות קבועות עם צעירים ובניית תוכנית אישית לכל אחד- תחומים של השכלה, תעסוקה, פסיכיאטר, סל שיקום, ביטוח לאומי, יציאה לחיים עצמאיים, צבא, שירות לאומי, זוגיות ומה לאא

כמובן יש ישיבות צוות של כולם וגם של המחלקה של נוער וצעירים, הדרכות, ימי עיון..

זה די בערך

הכיף אצל עוסיות זה שיש המון אופציות.

יש מקומות עם נוער בסיכון למשל שיש שם המון פן טיפולי, המון חיזור אחרי המטופלים, וגם בירוקרטיה כמובן.

כעוס מיצוי זכויות ברווחה- זה יהיה בעיקר פקידותי . גם עוס משפחה הרווחה תתעסק בהרבה בירוקרטיה, אבל גם תעשה ביקורי בית, תלווה את המשפחות גם בפן יותר טיפולי-אבל תתעסק ביותר בירוקרטיה מאשר עוסית מתאמת טיפול עם מתמודדי נפש...

ויש עוסיות שמתעסקות יותר בפרויקטים, כמו עוס קהילה או כל מיני עמותות, אז יהיה מאוד קשה לתאר לך מה זה אומר להיות עו''סית-זה ממש רחב.... 

שיש מלא עבודות דומות, שלא דורשות תואר ויכולות לתת לך את הכיוון של מה שאת רוצה.

למשל- עבודה של ריכוז נוער במתנ"ס או ישוב, רכזת פרויקטים בתנועת נוער או בעמותות דומות.

נראה לי גם נותן את המקום של הארגון וקידום הפרויקטים עם הקשר למקום הרגשי-טיפולי.

וכמדומני שגם השכר אמור להיות פחות או יותר דומה.

שכל הכבוד לכן!!!

זה עבודה ממש ממש חשובה ומשמעותית ואני יודעת שלא מתגמלת במיוחד

וזה קהל לא קל בהרבה מקרים

ופשוט כל הכבוד לכן שאתן נמצאות שמה לעזור ולתמוך!!

והלוואי עלי עבודה כזאת משמעותית...