פורום הריון ולידה (עמוד 3716)

כאבים בגלים הם אולי צירים.
אולי זה גם כלום..
תבקשי מהמוקד של הקופה שישלחו לך הפניה למיון נשים.

החיים מזמנים לנו שינויים גם במערך החברות,
תשתפי אנשים עם נסיון שיוכלו לתמוך בך ולא יעירו הערות הזויות.

היא נשואה 3 שנים, מאוד רוצה הריון אך מונעת בגלל כל מיני סיבות רפואיות וקצת קשה לה עם זה..


איזה לא רגישה אני 😟 עכשיו אני פתאום מבינה שאולי התגובה שלה הייתה בגלל שהיא מאוד רוצה ולא יכולה כרגע, ואני שיתפתי בחששות על אמהות

הייתי ממליצה לך לשתף אותה בזה שקיים הריון (לא חייב דווקא עכשיו, הגיוני שיש דברים שתרצי לשמור לעצמך ואת לא צריכה לתרץ לה תירוצים)
אבל באמת בכל החדשות וכו' פחות, אין מה לעשות זה כואב..

לא פשוט בכלל!

קחי בחשבון שבשלב זה, ככל שאת דוחה את התגלית - זה יהיה יותר פוגע.

כי בעזרת השם בסופו של דבר היא תדע, לא תוכלי להסתיר

יהיה יותר טוב אם תספרי לה בשלב שהאחרים עוד לא רואים.

טובה ככל שתהיה- אסור לבנאדם לשמור לעצמו כמה מקומות פרטיים בחייו???

אפילו לאמא שלי ולאחיות שלי אני לא תמיד מספרת בהתחלה, גם לאחיות הקרובות אלי ביותר.

עם כל הכבוד לחברה- בלי היסטריה. שתפי כשתרגישי מוכנה לזה .

איך אפשר להפגע לאור בשורה משמחת?? ומניין הקביעה שצריך לספר אחרי 3 חוד'?. אם היא נפגעת, כשסיפרת מתי שנח לך, מאוד לא מובן לי מדוע.

הרי לא הסתרת, אלא יש גם מקום פרטי שאותו את שומרת לעצמך ומחליטה בהתאם לזה מתי לספר

 

 

תספרי לה אחרי הדופק, אם אתן כל כך קרובות היא מאוד מאוד תיפגע שלא סיפרת

שהכל יהיה תקין ושיעבור טוב בעז'ה.
סליחה אם אני קיצונית, אבל הייתי מביאה לה סטירה אחרי משפט כזה. במיוחד היא צריכה לדעת שילד זה לא דבר שבא בקלות. ברור שהאמירה נבעה מכך שכנראה יש לה כל מיני רגשות שקשורים לעניין.
אני חושבת, תעשי מה שטוב לך. ברגעים כאלה אנחנו הכי צריכות תמיכה ופרגון ולא שיבאסו אותנו...
ולא אומרת שלא תישארו חברות, אלא אולי אפשר לשתף בעניינים ההיריון חברה/ קרובת משפחה שעברה את זה, יודעת איך זה מרגיש, כל החששות וגם ההתרגשויות...
באמת מקווה שזה לא נשמע לך קיצוני, הכל באמת תלוי באופי הקשר שלכן אבל בי אישית זה היה פוגע מאד.
בשורות טובות!

זה משהו משותף לך ולבעלך, ולא סתם הרבה אנשים עושים מזה עניין פרטי וסודי- בטח בתחילת היריון.
מאמינה שאם היא חברה קרובה ותספרי לה לא על ההתחלה היא תבין, מבינה שיש ציפייה להיות מעורבות בחיים אחת של השניה אבל דוקא זה נושא שלגיטימי שמחכים איתו.
שיהיה בשעה טובה

את יכולה להוציא אחרי ארבעה שבועות ואת עדיין מוגנת

הם אמרו לי בטבעת הראשונה להוציא אחרי 3 שבועות. להמתין שבוע ולהכניס חדשה.
אחכ כשרואים שהגוך באמת מסתדר עם זה אפשר לחבר טבעות

הזמנתי מהאיביי חבילות של סטיקים של איתור ביוץ ובדיקות הריון, עלה לי בערך שקל לבדיקה

אבל עד שזה מגיע... אם אני רוצה לבדוק כל יום אני חייבת  עכשיו לקנות עוד חדשים.. שבדקת באמת זיהית את הביוץ איתם?

הבדיות בארץ גם לא זיהו לי.. בדקתי כל החודש ולא היה סימן לביוץ..ואחרי חודשיים נכנסתי להריון, אז כנראה שכן בייצתי והסטיקים האלה פשוט לא תמיד עובדים

יום לפני האיחור הסטיקים כבר זיהו הריון

כן גם אני נכנסתי להריון כי פשוט התאיישתי והפסקתי לבדוק. כרגע אני מחכה עם הבדיקת הריון כי אחרי הפלה לא ברור מתי מגיע הביוץ..

הרבה יותר אמינות מבדיקות ביוץ.

כשהם מראות חיובי זה חיובי.

כשהם מראות שלילי זה לא בהכרח אמין כי לא לכולם הם מזהות, אבל הרבה יותר אמינות מהבדיקות ביוץ שלהרבה לא מזהות או מפספסות.

גם כשידעתי בבירור שיש ביוץ (עשיתי מעקב זקיקים).

וקראתי כאן מעוד נשים שלא עבד עליהן.

מה הכוונה במעקב זקיקים? והאם יש צורך לבקש את זה במיוחד מרופא הנשים? יש לי בדיקה שבוע הבא אצל הרופא לאחר חודש מההפלה ואשמח לדעת האם היה ביוץ..

וגינליות שעושים כדי לודא ביוץ- לבדוק גודל זקיקים ועובי רירית רחם.
אנחנו עשינו את זה בתקופה שניסינו להכנס להריון ללא הצלחה, אז זה ממש מהבדיקות הראשונות שעושים בתהליך של בירור בעיות פוריות.

לא יודעת להגיד לך אם עושים את זה אחרי הפלה. לי היו 2 הפלות מוקדמות ממש ופשוט המתנו בסבלנות (כאילו, כן? בכלל לא בסבלנות...) למחזור הבא. שמודיע שהיה ביוץ מהמערכת חזרה לתפקוד רגיל.

בהצלחה יקרה. חיבוק גדול.
שה 'יתן לכם הרבה כוחות.

החלטנו לא לחכות.. נקווה לטוב

מה יותר משמח מזה?
קשה שאחד איננו, אבל תשמרי את הכוחות לאחד שיש...

בהצלחה, וחיבוק גדול גדול

זה לא קל לאבד עוברון,

אפילו שנשאר אחיו הפצפון....

אני בטוחה שכבר בנית תקוות,

הרים וגבעות

2 בנים או 2 בנות

ונותר רק אחד

אך גם הוא מיוחד

בכי את האכזבה

את הקושי בגילוי

וכתשרגישי שיש בך כוח

קחי לך את הנותר לשמוח!

 

 

 

ולפותחת: 

ש30% מההירונות מתחילים עם 2 עוברים... פשוט לרוב אפילו לא יודעים את זה...

חיבוק יקרה
תאמיני בכל הכוח שהעובר שהפסיק להתפתח סיים את תפקידו כאן... יכול להיות שהתיקון שלו היה פשוט להיות כמה שבועות ברחם של אמא יהודיה ואוהבת...
ותתנחמי בעובר שברוך השם מתפתח טוב, שגם זה לא מובן מאליו.. תתרכזי בו.. הוא צריך אותך...הקב"ה נתן לך מתנה ענקית.. את מביאה ילד לעולם
אנחנו תמיד כאן בשבילך . חיבוקים❣

לא קל. תסכימי לעצמך להתאבל זה מובן לגמריי. מותר לך להיות עצובה . חיבוק גדוול

שמחנו איתך כשסיפרת, ועכשיו - קשה.

הקב"ה ישלח לך ישועות, ובשורות טובות, ונחמות המון.

הכל לטובה והכל בחסד וברחמים.

חזקי ואמצי. חיבוק.

 

וזה באמת קצת עודד אותי..מקווה שהזמן ישכיח את זה ממני..

אני מנסה להבין מה יקרה עכשיו לתינוק שהפסיק להתפתח, מישהי יודעת? 

ברור לי שאי אפשר להוציא אותו, אבל לא ברור לי איך כאן זה פשוט מסתדר ובהריון יחיד לא נותנים לזה פשוט להסתדר

אבל תחשבי על זה- כשהריון יחיד נופל, האשה כבר לא בהריון.

וחוץ מהעובר שיוצא, כל הרחם צריכה להתנקות.

 

בהריון תאומים, כשעובר אחד מפסיק, האשה עדיין בהריון.

והרחם ממשיך את ההריון.

רק העובר עצמו לא ממשיך.

 

מה קורה איתו? אני לא יודעת.

 

אבל יש הבדל בין המצבים.

או שיהיה דימום ותצטרכי לעקוב שהכל בסדר עם השני.

או שהשני יספוג הכל.

קרה לי פעמיים.. פעם בשבוע 11 (וגיליתי כי היה דימום) ופעם קצת לפני ולא היה דימום..

ובעצם, תמיד בטיפולים אני מחזירה 2, פעם אפילו החזרנו שלושה, כי חלמנו תמיד על הרעיון של תיאומים.

 

יש בזה בהחלט סוג של אובדן. יש ציפיה גדולה לגידול שניים, עם כל החששות מלידת תיאומים, יש בזה משהו ממש מרגש. ובסוף זה נפסק. וילד אחד שהיה שלך כבר לא יהיה..

מצד שני - יש בהריון יחיד הרבה פחות סיבוכים, אז באמת צריך גם לשמוח במה שיש.

 

 בקשר לשאלה ששאלת - לרוב, לאט לאט העובר יספג ולא יהיה דימום. הוא רק סנטימטרים בודדים בשלב הזה, והעובר השני פשוט תופס את מקומו. אין מה להוציא, כי הרחם צריכה להמשיך לתפקד בשביל העובר הבריא. 

 

ובאמת כמו שכתבו, בכ- 20 אחוז מההריונות של תיאומים, תאום אחד מפסיק להתפתח, ברוב המוחלט של הפעמים בשליש הראשון בשבועות המוקדמים, אבל כל השליש הראשון יש לזה סיכוי. קוראים לזה, תסמונת התיאום הנעלם, את יכולה לקרוא על זה. פעם היו פחות מודעים לזה, כי עשו הרבה פחות בדיקות מוקדמות.

 

 

ב'ה שיש עובר אחד שכן ממשיך להתפתח. באיזה שבוע את? הרופא לא הסביר לך מה קורה הלאה?

חיבוק ענק

זה אובדן לכל דבר ועניין,

חיבוק גדול גדול

אובדן זה אובדן, גם כשיש עוד ילד - גם כשזה במקביל!!!

זה כואב וקשה בדיוק כמו.. כמו אובדן.

מתאבלת אתך,

והלוואי ותנוחמי מהשמים!!!!

לתחושות שלי

בשורות טובות לכולן!

בכלל לא קל... הסתובבת 13 שבועות עם דמיונות, ציפיות והתרגשות מהבאות ועכשיו התנפץ לו חלום התאומים... צריך לזכור שעם כל הקושי, בסופו של דבר הכל לטובה וה' נותן לנו בדיוק את מה שנכון לנו. ב"ה תזכו למתוק/מתוקה בריאים ושלמים ותעריכו את הקיום שלו/ה אפילו יותר! ב"ה זה גם חסד שאת לא צריכה לעבור הפלה...
רק טוב!

כשאני רוצה שיחזיק ליותר שעות

במיוחד הורדת מוצרי חלב. (יכול לקחת 2 מחזורים עד שרואים שיפור)

פעילות גופנית לפני שמגיע המחזור

שווה לנסות

בהצלחה

לי עוזר

לחזק את הגוף בויטמינים

והתעמלות

 

ואפשר לקחת רסקיו

בהחלט. דיקור או הומאופתיה.

 

כמה חודשים זה ממש הגיוני.
בכל ביאה יש סיכוי של 20 אחוז להצליח, אז אל דאגה..

לא בכל ביאה כי תלוי מתי הביוץ.

לא באה לבאס.

ההפך להגיד שזה הגיוני שיקח זמן ועדיין הכל יכול להיות בסדר.

ועד שנה זה ממש נורמלי שעוד אין הריון...

מאחלת שבקרוב ממש תזכו,

ועד אז- תהנו.....

זוכרים את זה בשנים הבאות, את התקופה שעדיין היתה שקטה....

תהיי רגועה ושמחה (לחץ לא עוזר לגוף, סליחה אם זה נשמע פולני) ותהני מהחיים החדשים עם בעלך , גם זה יבוא!
בהצלחה רבה מתפללת בשבילכם

נמצאת באותו מצב בדיוק...

כי מצד אחד "אסור" להיות לחוצים, בגלל שמבחינה רפואית אתם עדיין בנורמה, אבל מצד שני לחוצים... ואין לזה לגיטימציה. ככה אני הרגשתי. 

תנסי לנשום עמוק ולהרפות. בדיעבד יכולה לומר שהזוי לי לדמיין עכשיו מה היה קורה אם הייתי נכנסת להריון זמן קצר אחרי החתונה. מגיעים ללידה ממקום אחר לגמרי כשהיא מאוחרת קצת יותר. אם הייתי יכולה מראש לדעת שזה יגיע ולהגיע לזה בלי הלחץ שאולי משהו לא בסדר, הייתי שמחה בזה מאוד.

בדיוק באותו מצב...
צריך לעבוד על נחת ולנסות להנות מהתקופה למרות הלחץ

...
בני כמה אתם?
ממליצה לעשות מעקב ביוץ. לי זה קרה שרציתי להיקלט אחרי ילד שלישי ואז גיליתי גיליתי שהביוץ לפני המקווה ותוך רגע פתרתי את זה עם כדורים ברוך ה' שהרופאה נתנה אפשר גם בצורות טבעיות.. בכל מקרה להתחיל לבדוק בקטנה ומאמינה שזה יגיע... לצערי אני מכירה חברות שחיכו שנתיים ולא בדקו כלום ובסוף גילו שזה ממש משהו קטן שמנע מהם לההיכנס וסתם התעכבו אצל הרבה זה היה הביוץ שיצא לפני המקווה... אני מאמינה שאם עושים השתדלות ה' פותח. אפילו לקנות את הסטיקים האלה של הביוץ .. להתחיל מזה. בהצלחה יקרה. מתפללת שתזכי לחבוק בקרוב...

ניתן ללמוד שמ"פ ( מהספר או מקורס), הכוונה לשיטה שמלמדת להכיר את התהליכים בגוף בזמן מחזור וביוץ, בצורה כזו ניתן לזהות מתי הביוץ ו'לכוון' את קיום היחסים לימים הרלוונטיים.
בהצלחה! בע"ה שיבוא בקלות ובמהירות!

לייף לא מומלץ
אני יכולה לבדוק יותר מאוחר מה החברה המעולה שהשתמשתי בה. פשוט תינוקי ישן ולא באלי להעיר אותו (:

כבר שתי לידות אני משתמשת בהן והן הכי חזקות וטובות לי.
כרגע אחרי לידה שלישית מתלבטת על איזה שקיות להשתמש..

תודה.

שנשים שהקפיאו שקיות של לייף גילו בהפשרה שיש בהן חור.
יכול להיות שזה פגם בכמה קופסאות. אבל זו לא היתה אישה אחת ולא שתיים.
בחברה שאני כתבתי לא היהליפעם אחת חור. כלום. שקיות חזקוץ מאד

בשקיות שמוכרים בבזאר שטראוס,הם ממש נוחות,זולות יחסית,הסגירה שלהם מעולה.
לא זוכרת של איזה חברה- קופסה כחולה

השקיות של dirose

וליף בעיני בסדר גמור

פשוט מלא בנות התלוננו על זה שאחרי הקפאה יש חורים בשקיות ואז באסה כי חלב הולך. לאיבוד. היו על זה מלא פוסטים😑

לא קרה לי אף פעם

לא זוכרת של איזו חברה וכל כך התבאסתי. זו היתה כמות חלב מטורפת שהלכה לפח. מילאתי שקית כמעט עד הסוף😥

אלא בכוסיות שתן.
זול, רב פעמי, קל לראות כמות מדויקת, לא נשפך או מטפטף, נוח להעביר לבקבוק, אפשר להקפיא.

אני גם משתמשת בכמה שיש לי מהבית חולים.

אבל לא תמיד זה מספיק.

ולפעמים גם נשברים.

איך משיגים עוד?

נסי אולי בקופת חולים או בבית מרקחת

למשל אם שואבים בעבודה, זה לא נשפך בדרך חזור?

לא נוזל ולא מטפטף.

הן זולות יחסית ונשמרות טוב גם בהקפאה

אבל זה מאוד אינדוודואלי..

כל אחת ומה שטוב לה..

ופעם אחת קניתי לנסינו (היה מבצע בסופרפארם )

ומאז לא מחליפה אותן ,

הפלוס שלהם בעיני לעומת ג'ונסון זה שהן נורא דקות (וסופגות נפלא!!)

ואין להן את הבליטה כמו של ג'ונסון.

סה"כ לא יוצא הרבה יותר יקר .

אני לא ניסיתי אותן רק כי הן דקות נורא וחשבתי שלא יספגו.
הן באמת סופגות כמו גונסון?

הזעתי איתם ברמות והם עצמם נדבקו אלי מרוב שהם ממש היו כמו ניילון בהשוואה לג'ונסון שספגו לי מצויין באותה מידה והרגישו יותר כמו בד.
למדתי לסדר את הג'ונסון ככה שהבליטה לא תהיה מורגשת וההפך זה הסתיר את הטבעי

כל שאר החברות שניסיתי כי הם זולות יותר היו לי מזעזעות וממש כמו לשים ניילון על הגוף.

השתמשתי ברפידות של dirose וממש אהבתי.
קניתי בחנות של יד שרה.
ראיתי שאפשר לקנות בעוד מקומות כמו בזאר שטראוס ובאינטרנט.

קודם קניתי את הכי זולות שהיו (כהמלצת חכמות הפורום) של חברת טוליפ,

אמנם לא ניסתי עם בגד נורמלי (רק עם פיג'מה) אז לא יודעת איך נראות כלפי חוץ, אבל בסה"כ הן היו מעולות.

בנגלה הבאה היה רק את של ג'ונסון, אז קניתי, הן בסדר,אבל הדבק שלהן מעצבן, נגמר מהר וזז לי כל הזמן...

 

 

אולי  שמת את זה על בד לא נדבק

הם פשוט הצילו אותי ממש כאב לי והם מצוינות.. אפשר גם לבקש מרשם לגליל מהחומר הזה שהן עשויות ממנו וזה מוזיל עלויות כי הן לא זולות

החלפתי באמצע לזולות יותר ועלה לי ביוקר כי לא השתמשתי ביתר החבילה וישר חזרתי לגונסון

שאני זוכרת לעשות את זה, בפועל היא מקבלת בערך פעם בחודש. ההמוגלובין שלה תקין.

גם אצל הגדול היה כך, וההמוגלובין שלו בגיל שנה היה בטווח התקין.

יש הבדל בין כל יום לכל יום שאת זוכרת לתת לה 😁
גם אצלי עם הגדולים לא הייתה בעיה, אבל איתה אני חושדת יותר כי הגוף שלי באופן כללי בהריון שלה כבר נחלש

אם הייתי זוכרת לתת כל יום או אפילו כל שבוע, התשובה שלי לא היתה רלוונטית

פשוט אם קוראים רק את הכותרת אז מבינים אחרת,
ובפנים ההודעה זה משהו אחר אז יצא מצחיק.. לזה התכוונתי

אני שועשעתי בכל אופן

תקפידי מאוד כשאת מתחילה לחשוף אותה למוצקים - שיהיו עשירים בברזל.

ברזל לא כ"כ מגיע מהחלב, לא אמור. באופן טבעי הוא אמור להגיע מאוכל. ובחצי שנה הראשונה הוא אמור להגיע בעיקר מרזרוות מתקופת ההריון. זה משנה להחלטה גם תוך כמה זמן נותק חבל הטבור. אם היה חיתוך מהיר, סביר שאין לה הרבה רזרוות ברזל בינתיים, ואולי כן כדאי לך לשקול לתת לה, לפחות עד שתבססו מוצקים.

ולדעתי יותר מבדיקות דם לעצמך - חשוב להסתכל על הקטנה. לוודא שלא חיוורת וכיו"ב, ואם יש חשד - לבדוק.

 

באסה.. תודה על התגובה

אצלי לא היה חיתוך מהיר של חבל הטבורנולכל הילדים שלי היה חוסר רציני בברזל בבדיקה של גיל שנה..

לי יש טיפות שלא עושות תופעות לוואי

נתתי רק מגיל חצי שנה

 

יש כאלה בהנקה מלאה לא נותנתו בכלל

איזה טיפות את נותנת?

ובכלל הרבה פעמים שכחתי או עשיתי הפסקה בגלל עצירות... בהנקה מלאה התינוק מקבל הכל ממך אם כבר לך יהיה חסר... ואם לגדולים הבדיקות יצאו תקינות אז למה להתעקש לתת? תאכלי דברים מזינים ותני לו לינוק מלא ואם יהיה צורך תתני.. אפשר גם לעשות לו בדיקה לראות אם יש צורך ולא סתם לתת

בכלל עד שקניתי... וזה סתם שוכב בסלסלה, אני שוכחת לתת לה.. זה נורא?

אבל בעצמי לוקחת וגם משתדלת שיאכל מוצקים עשירים בברזל. טחינה,קוןאקר,עדשים,בשר, אגוזים טחונים, תמרים.

לא נתתי בכלל ברזל,הנקה מלאה ומעבר למוצקים בשילוב הנקה בסביבות שבעה חודשים.. .בבדיקות של גיל שנה לא נרשמו חוסרים הברזל היה תקין

אני לא נתתי לאף אחד מהילדים תוספות ברזל וב"ה הברזל בבדיקה של גיל שנה היה מצוין.
מה שהקפדתי היה מהרגע שמוסיפים מוצקים להוסיף מזונות עתירי ברזל:
בתוך המרק לשים בשר הודו ( הכי טוב שווארמה הודו נקבה) באופן קבוע.
כארוחת פירות או ארוחה שלישית הקפדתי בכל יום להכין דייסת קוואקר בתוספת כף מולסה וכף טחינה גולמית מלאה (תסתכלי בערך התזונתי שזה הסוג עם הברזל והסידן הגבוהים ). זה גם ממלא ומשביע וגם טעים להם.

עוד חודש בערך אני אמורה לעשות בדיקות דם ואעדכן אותך.

זה בכלל מעניין אצלי כי אחד על מטרנה ואחד על הנקה...

קניתי ברזל כמו אמא טובה... נתתי כמה ימים ונמאס לי.

אצל הקודמת שלי היה תקין לגמרי בגיל שנה.

מקווה שגם הפעם

 

לזרוק את הברזל בפח אשפה הקרוב

וממש לא לתת לתינוקות קטנים.

 

כך אנחנו עשינו ובנותינו הנפלאות

עם ברזל גבוה ביותר.

 

התופעות לוואי של הברזל, כגון עצירויות,

הרבה יותר גרועים לקטנטנים הללו.

 

אין כל סיבה שתינוק בריא, יונק, שמח יסבול מאנמיה בתחילת דרכו..

 

 

בכלל, ולא היו חסרים, הנקה מלאה, תדעי שגם עודף ברזל מזיק, ולא מומלץ בכללי לתת ברזל למי שאין מחסור...

אבל מה שכן נכון - בארץ יש אחוזים גבוהים יחסית של אנמיה בתינוקות. וזו הסיבה להמלצה הסטנדרטית.

בחלב אם יש מעט ברזל, יחסית
כל זמן שהתזונה היא הנקה בלעדית - ספיגת הברזל מושלמת, כך שהיא מספיקה.
ברגע שנכנסים למערכת העיכול גורמים נוספים הספיגה נפגעת והסיכון לאנמיה עולה

אני במצבך שאלתי רב
אחרי לידה יש הקלות בבדיקות אולי תוכלי לטבול על סמך מה שעשית..

שכבר הכנתי מעטפה עם השאלה...אבל ברגע שראיתי דם טרי...מניחה שכבר אין מה להתיר...נראה מה יתפתח בהמשך היום...

אחרי הפלה במשך שמונה חודשים . כל יום טבילה דימום יומים ואז הכל מהתחלה.
היתי בוכה כל חודש מחדש.
היה פעם שהגעתי למיקוה ושם ראיתי דימום וחזרתי לבית בוכה.
בסוף זה היה בעיה הורמונלית בזמן הביוץ היתי מדממת.
ברוך השם שיש כדורים לטפל

ברגעים כאלה יקרה.. תגידי לך מלא סיסמאות ומשפטים טובים.. זה מה שאני עשיתי שקרו לי כאלה מקרים.. אמרתי לפום צער אגרא.. הכל לטובה.. כל עכבה לטובה.. למרות שבתוכו התפוצצתי אבל ככל שעודדתי את עצמי ושיכנעתי את עצמי שכנראה זה טוב לי זה עבר מהר. תנסי גם... כרגע תשמחי את עצמך במשהו שעושה לך טוב ויעלה לך את המצב רוח... לי קרתה הפלה ביום הולדת שלי... הייתי בשוק.. איך דווקא ביום הולדת שלי זה קרה... אבל נסתרות דרכיו. הדיכאון עבר מהר כי שוב ניחמתי את עצמי ושימחתי את עצמי..... מנסה לעודד אותך.. ושולחת לך חיבוק חם...

כל כך קשה למצוא את הטוב ברגעים האלה...
אבל כנראה שהכל לטובה!!

אחד הדברים הכי מבאסים😖
אולי כדאי ללכת לבודקת טהרה, יכול להיות שזה פצע ואז יהיו הרבה הקלות.

כי עשיתי את המינימום של הבדיקות.
והכי מבאס זה שאני נקייה הרבה יותר משבוע...חיכיתי כמה ימים כדי לראות שהכתמים לא חוזרים ואז עברו עוד כמה ימים כי כל פעם שכחתי לעשות הפסק... כנראה שכל העקבות והדחיות לטובה,כי יותר מבאס להאסר שוב שניה אחרי טבילה...
אני עוברת תקופה לא פשוטה וכבר כל כך חיכיתי לחיבוק...

תראי, יכול להיות שזה לא פצע ויכול להיות שכן. קרה לי שהיה לי פצע גם עשיתי מינימום בדיקות, כי האזור היה מאוד יבש ורגיש. אז לדעתי כן שווה להיבדק בשביל הסיכוי הזה.

קודם על אני כל כך מבינה אותך, זה פשוט סיוט, מנסיון. אפשר להתחרפן מבאסה ופשוט לבכות.. נורא נורא נורא
ממש ממליצה לך ללכת לבודקת. לא כל הפצעים נגרמים מהתעסקות שם. יש פצעים שפשוט נוצרים, בעיקר הפצעים שעל פתח הצואר והם יכולים ממש לדמם. מנסיון שלי, ולא מזמן היתה כאן אחת בפורום שכתבה על זה גם.
לכי. לא תפסידי כלום חוץ מ70₪ ששווים את זה בהחלט.

שונאת את ההתעסקות הזאת,את המתח אם יהיה הפסק או לא?! שונאת לשלוח שאלות כאלה אינטימיות לרב. לא בא לי ללכת לבודקת וגם אף פעם לא הייתי אצל אחת כזאת,ולא אין לי בעיה להוציא כסף על זה רק שנמאס לי שכל הזמן יש התעסקות סביב הגוף והמקומות האינטימיים,לא מספיק מה שאנחנו עוברות בלידה?!

יש על צוואר הרחם לפעמים פצעים קטנים שמדממים לפעמים מסיבה הורמונלית ( לא קשור להתעסקות שלך) וזה לא מטמא, כי זה לא מתוך הרחם, מנסיונן, בודקת הצילה לי כמה לילות טבילה

מרגישה כאילו אני כתבתי את זה...
לפעמים גם כשהכל בסדר, רק ההתעסקות שם עושה לי מצברוח דיכי קצת, במקום הכי אינטימי שלי, הכי רגיש,גם בקטע הנפשי, וכל הזמן להכניס להוציא, ספוקולום, אצבעות של רופאים, אצבע שלי עם עד... די די נמאס ולא נעים.
מרוב שפיתחתי רגשות לנושא אפילו דימום כבר ממרמר אותי, לא רק כי אוסר.. זה כזה מה הקשר דם?! למרות שכבר המון שנים מחזור לפני בכלל ההריון והלידה, רק עכשיו אני קולטת, כמה אנחנו עוברות, כמה תחושות ורגשות, בגוף ובנפש, כמה תהפוכות, מתעגלות, יולדות, מדממות, הולכות לרופאים, לבדיקות, מורידות את מה שעלינו בהריון, נשארים סימני מתיחה, שוב דימום, ספירה, מקוה, מפגש עם הבלנית (שונאת) טבילה...
והוא, כל הזמן הזה, נשאר עם הגוף שלו שלא קרה לו כלום, אותו משקל, והוא לא מדמם משום מקום


פרקתי על הדרך.
מטורף מה אנחנו צריכות לעבור.

נתת ביטוי מילולי לכל התחושות שלי! כאילו אני כתבתי...
רק אוסיף משהו לפסקה האחרונה שלך-והוא כל הזמן נשאר עם הגוף שלו,לא מדמם משום מקום...
והוא למרות הגעגוע לא מבין מה הביג דיל,ועל מה האכזבה הגדולה,עוד יום- פחות יום....בגלל כל ההתעסקות שלנו סביב הנושא הציפיה רבה והאכזבה שלנו גדולה יותר,בעיקר כי צריך להתחיל לבדוק ולהתעסק שוב מההתחלה...

הבדיקות וההפסקים והשאלות לרב... פשוט מצווה קשה!

לפחות יש עם מי לחלוק את זה...
תודה לפורום

אקדים ואומר שבזמן מחזור ו7 נקיים הרבה פעמים אני מרגישה בדיוק כך, שזו מצווה כל כך מעצבנת ואני פשוט שונאת את זה!
אבל אחר כך כשאני חושבת על זה יותר, אני מבינה שזה לא נכון. אני שונאת את זה שצריכים להתרחק, ואת המצבי רוח שמגיעים עם המחזור ומחמירים בגלל האיסורים, ואת כל ההיכרים שצריך להקפיד עליהם וממש מבאסים, אבל אני לא שונאת את המצווה. זה רצון ה', איך אפשר לשנוא. זה מאוד מעצבן ומבאס, וכשלא מצליחים להיטהר או נטמאים מיד אחרי הטבילה זה הנסיון הכי קשה ומדכא שיש, אבל עם כל הכאב להשתדל גם לזכור מי עומד מאחורי כל זה. שזו מצווה (קשה) של ה' והוא ממש לא עושה לנו דווקא. חייב להיות שיש סיבה לכל דבר.
וסליחה שזה יוצא מגילה, אבל חייבת להוסיף גם לגבי הבדיקות. זה לא תקין שאשה תשנא להתעסק במקומות האינטימיים שלה. כן, לשלוח בדיקה לרב זה הדבר הכי לא נעים שיש ואני מסכימה שזה לגמרי שזה מביך ומעצבן. אבל כל המטרה הפנימית של הבדיקות בינך לבין עצמך היא לגרום לך להתחבר בחזרה לגוף שלך כהכנה לטבילה. אם מישהי ממש שונאת את זה אולי כדאי לחשוב למה זה מפריע כל כך. האם משהו בתפיסה שלך לגבי הגוף הוא שגוי, אם זה נדמה לך לא ראוי וכו'...
אחרי הכל זו מצווה קשה ויכולה להיות מאוד מתסכלת, אבל אפשר גם לבחור לראות את היופי שבה!

קראתי בספר אחד ש7 הנקיים מקבילים ל7 הספירות, כל יום ספירה אחרת.
החלטתי לכוון על זה בזמן הבדיקות במקום להתעצבן עליהן ביום הראשון בדיקה של הבוקר חושבת זה כנגד מידת החסד, היום אשתדל לחזק את המידה הזו. ובבדיקה של הערב חושבת האם הצלחתי להגביר את החסד שבי היום?
ביום השני גבורה, חושבת איך מכוונים את הגבורה למקומות הנכונים. וכן הלאה...
מנסיון זה ממש עוזר לעבור את הימים האלה בטוב.
ועל הסדין הלבן והכתונת (לא יודעת אם כולם נוהגים) מדמיינת שאני נסיכה או בת אצילים מפעם כי בתקופות האלה העשירים לבשו דווקא בגדי לילה לבנים.
סתם כמה דוגמאות לאיך שאפשר לחשוב על זה באופן חיובי במקום להתבאס...
אם הועלתי למישהי והיה זה שכרי

מחזקת ותומכת.
גם אני פעם ממש סבלתי מהבדיקות והתהליך. במיוחד בתקופות שסבלתי הרבה מכתמים והייתי צריכה המון שאלות לרב וכו..
אבל בהמשך הבנתי שזו מתנה שיש לנו. לא רק התהליך הזוגי של הריחוק והקירבה המחודשת לבעל, אלא תהליך הבניה האישי וגילוי הכוחות העצמיים בתקופת הנידות וממנו מעבר להתבטלות בטבילה ולחזרה לאחדות הזוגית וממילא להשראת השכינה ביננו.
זה ממש שינה לי את המבט על הנושא..

אני מקנאה בך הלוואי והייתי מקבל כמוך את המצווה

הקושי הנפשי שלי בכל התהליך הוא עצום
אולי אני אומרת מבורות אבל מהתורה צריך להתרחק שבוע אין את כל הבדיקות הרבות והפוצעות ובזה הייתי עומדת..

ולשלוח לרב עדים ומגני תחתון זה מגעיל אותי כל פעם מחדש לא מבינה איך יתכן דבר כזה באמת זה נורא בשבילי

להתחיל מחדש באמצע שבע נקיים בגלל נקודה קטנה בעד זה מייאש מתסכל שובר אותי.

אני נשמעת כופרת אבל באמת שלא.. אני רוצה ללכת בדרך ה׳ בשמחה ואני מרגישה שהמצווה הזאת קצת מרחיקה אותי..

אני מקבלת רגיל גם בהנקה מלאה ישר אחרי לידה ואין לי את השקט הזה עם הבעל שאני כל כך צריכה אפילו רק לעניינים טכניים של טיפול בתינוק....

וכל פעם מחדש נשברת באמת


סליחה על הפריקה.. נושא ממש כאוב לי

אין לי שום בעיה עם הגוף שלי,ואין לי בעיה לבדוק..ת הבעיה מתחילה כשצריך להתחיל לשלוח עדים ומגני תחתון לרב ואז אני נרתעת מזה ומעדיפה בשביל לא להכנס לזה להתחיל לספור הכל מחדש.ולכן זה ממש מבאס אותי. אני כל הזמן שומעת פה בפורום שרבנים מתירים את מה שנראה לנו אסור וזה מפתה...אבל אני לא מצליחה לעשות את הצעד הזה בעצמי ולהתחיל לחפוש בפני הרב דברים אינטימים שלי ולענות לשאלות מביכות,בתשע שנות נישואי עשיתי את זה אולי שלוש פעמים וגם זה נעשה ע"י בעלי אחרי הרבה בכיות שלי ורק בשנה הראשונה...(כן,זה מביך אותו להתעסק עם זה ולהתחיל להכנס לפרטים שהוא לא בקי בהם מול הרב ולהתחיל לתווך ביננו...) אז לכן המצוה הזאת מעיקה עלי,וכן אני מודה שכל ההרחקות באלה אחרע לידה ממש מקשות,והמצב הרגשי גם ככה רגיש מכל ההורמונים אז הכל כל כך מסעיר.
והערב עשיתי הפסק חדש וצריכה לחכות שבוע נוסף...פשוט סיוט!!! ועוד לא התחלתי לקחת גלולות שמי יודע מה יקרה כשאתחיל,ולא רוצה להיות אסורה בפסח ואולי עד אז כבר אקבל וסת כמו תמיד(למרות שאני בהנקה מלאה. ) סליחה שאני פורקת כאן אבל אין לי מקום אחר לעשות בו את זה.
ותודה לכולכן על ההקשבה והתמיכה

זה הכי מתסכל שבעולם חוסר הוודאות הזה, ובטח להתחיל לספור מחדש.
אבל בקשר לרב, עם כל האי נעימות, אני חושבת שזה פשוט אסור להחליט לטמא על דעת עצמך ולאסור את עצמך על בעלך לשבוע נוסף.
גם אני שונאת לדבר עם רבנים, אפילו על שאלות בכשרות, אז בטח בנושאים כאלה. שולחת את בעלי. נכון גם הוא מתפדח ולא נעים לו והוא טוען שיהיה יותר ברור אם אני אדבר עם הרב ישירות, אבל אני לא מסכימה. אומרת לו מראש את כל הפרטים הרלוונטיים שידע מה לענות, ובדרך כלל הוא מסתדר.
אבל לאסור פעם אחרי פעם בגלל הבושה לשלוח לרב זה ממש לא לעניין.

ותודה שהשקעת וכתבת את כל זה , באמת מעריכה.
אני ברוך השם לא שונאת את המצוה. פשוט מהלידה, כשהתחילו לי עניני הכתמים והפצעים והדימומים המפתיעים, אני פשוט נכנסת לסטרס נוראי ממנה. אז פשוט כבר ברגע שאני רואה את הכתם הראשון שמבשר מחזור אני מתחילה להתבאס, יורד לי המצב רוח, גם בגלל שאסורים כמובן אבל המון בגלל הפחד והלחץ של מה שיהיה אחרי, ומההפסק אני באובססיה הולכת לשרותים כל כמה דקות לראות שהכל בסדר. מרגישה קצת רטוב בתחתונים מתחילים לי סרטים בראש. ופשוט קשה לי עם זה מאד. שוב לא עם המצוה עצמה אלא כל מה שזה גורם לי לאחרונה.

ולגבי בדיקות- אני הכי שלמה עם הגוף שלי ומחוברת אליו, אממה- הרופאים ובודקות הטהרה הרבים שהתעסקו לי שם בזמן האחרון, כמות הספקולומים שהוכנסו, והכאב מזה, והרעד ברגליים, והלחץ הלחץ הלחץ שיוכלו להתיר. והאכזבה והבכי הגדול אם לא.
כל זה קשה לי מאד. הפוך, בגלל שזה המקום הכי שלי אני רוצה שהוא יהיה רק שלי. נקודה. להכניס לשם אחרים, במיוחד שזה מתקשר עם לחץ וכאב- מציק. גם נפשית

וואו פרקתי שוב

זה מחרפןןןן אותי שזה לא בשליטתי!!!
אם יהיה דם או לא, אם יהיה מותר או אסור.
משגע אותי שאני לא יכולה לעשות כלום

גם אני מלאה תיסכול על המצווה הזאת...

אני ממש ממליצה לשאול רב אל תפסיק לעצמך לפני בודקת לשאול רב.

גם אני חשבתי שאטהר עג היום נישואים בשבוע הבא.
אבל לאלוקים יש תוכניות אחרות ואני עדיין מדממת.

חיבוק

אני יושבת ובוכה.... עבר עלי חודש כל כך אינטנסיבי עם מינימום מנוחה- ממש לא מרגישה בחופשת לידה כל שבוע ילד אחר נשאר איתי בבית כי הוא היה חולה,אינספור לילות ללא שינה וזה לא לקום רק לתינוק אלא לקום לכולם,ובעיקר לבן השנתיים שלא מוכן לוותר על להיות עם אמא בלילה...בלאגן שלם של פורים- ארגון תחפושות,משלוחי מנות...פסח בפתח...
כל כך רציתי כבר לסיים עם העניין הזה של הטבילה...מרגישה בודדה...ביג אופפפפ!!!

אבל תנסי להסתכל על הדבר החיובי, שיש לך בעל להתגעגע אליו. שאת אסורה בגלל לידה! ולא בגלל מחזור נוסף והמתנה לילד.
אני יודעת שזה קשה ומנוסה בזה.
אבל עוזר לי מאד לזכור שזה זמני והכל עובר בסוף

לפעמים יש הפתעות בחיים.
ולא ללכת לבודקת לפני התייעצות עם רב.

בעצמכן?שולחות את האיש? באופן אנונימי? מזדהות?!

הלוואי שלא תוותרי על זה
זה יכול פשוט להציל.
אולי תגידי איזור שאת גרה בו וננסה לעזור.
יש יועצות הלכה של נשמת שתכלס גרות המלא אזורים בארץ, אפשר אולי להתקשר אליהם ולשאול, אם יותר נעים לך מול אישה.
בכל מקום יש רב שרואה אלפי עדים, הם רגילים לזה, באמת.
יש בהרבה בתי-כנסת תיבה שאפשר לשים בה שאלה באופן אנונימי או לא אנונימי.
יש רבנים של מכון פועה שנמצאים גם המלא מקומות.

אני הלכתי כמה פעמים בעצמי לרב והבאתי לאשתו או שהשארתי מחוץ לבית, (שלחתי לו סמס אם אפשר להביא, הוא אמר להשאיר, השארתי במעטפה עם פתק שמסביר הכל הכל ומספר טלפון והוא שלח הודעה בחזרה מה התשובה או שאם היה לו שאלות הוא התקשר לבעלי או אליי, תלוי איזה טלפון את רושמת) וכמה פעמים בעלי הלך וגם השארתי בתיבה.. בקיצור, הכל..

שאלת אם מזדהות,
אז אני יודעת שאפשר באופן אנונימי, אבל ממליצה בכל זאת להזדהות,
טוב שיש רב קבוע שמכיר את הסיפור שלך ויכול לפסוק בהתאם
(צריך כמובן להזכיר לו וכו' אבל כשזה אותו רב זה אחרת)
למשל- אם יש ספק על דם מסויים אם זה פצע והוא שלח לבודקת ונמצא פצע, יכול להיות שהרב יגיד לך בפעם הבאה על דבר כזה שזה פצע כי תספרי לו מה היה פעם קודמת והוא יכול להשליך...
או שאם יש הרבה שאלות הוא יכול להתיר לעשות פחות בדיקות
וכו'

רב קבוע פשוט מתקשרים..
משתדלת להתקשר כשבעלי לידי ואז שנינו בשיחה.

מבינה אותך מאוד! הרגשה כזו של תקוה שמתנפצת... ועוד ביום השישי, רגע לפני הסוף
ממליצה לך ללכת לבודקת, מניסיון אישי (ששיתפתי כאן).
וגם אם זה לא מצליח הפעם, את ממש קרובה לסיום! חיבוק גדול.

לא זכור לי תופעות מיוחדות לחיסון. מקסימום אם התינוק לא יהיה רגוע תתני אקמול.

 

מזל טוב והמון שמחה והנאה!

 

לכן החששות

אני מבינה אותך גם אני חששתי ובסוף לא היה חום והכל היה בסדר.. מה שכן תקני מבעוד מועד אקמול שאם תצטרכי..

אחרי החיסון של גיל חודשיים, ושמעתי מעוד כמה שזה מה שהיה אצלן.

שיעבור בקלות!

זה עם רוטה, נכון?
זכור לי לילות ללא שינה לכמה ימים בגלל שלשולים וגזים.
למרות שאצלינו זה הגיע ביום שאחרי וביום החיסון עצמו זכור לי בעיקר חום נמוך וישנוניות. כדאי לקנות נובימול לתת אם התינוק נהיה עצבני. בכל זאת לא הייתי לוקחת סיכון...

אמרה שיש עכשיו התפרצות של שעלת וממש ממש לא כדאי לדחות...

תמיד יגידו לך שיש התפרצות של משהו.

אין התפרצות של שעלת.

 

אין שום בעיה לדחות. תעמדי על זה.

נתתי אקמול והכל היה בסדר. למחרת התנהגה כרגיל.

הנה קישור למידע על כל החיסונים של גיל חודשיים. אם תכנסי לכל אחד כתוב גם מה התופעות לוואי.

חיסונים לגיל חודשיים - מדעת

של חיסונים.

 

 

ממה שיהיו מוכנים להודות במדעת.

אצל הרבה מאוד זה עובר בלי משהו מיוחד. גם אצלנו.

אנחנו תכף יוצאות לטיפת חלב. בע"ה יעבור בקלות הנובימול מוכן ובעלי בע"ה בע"ה יחזור בשעה נורמלית היום..
תודה ממש!

שאלות של אמא ממש טריה ;)
מתי לבדוק לה חום? כשהיא נראת לא רגועה?.. כל עוד היא ישנה להניח לה?..

ולבדוק בטוסיק?.. כי כל אחד אומר משהו אחר.... תודה!

לכל תינוק תסמינים שונים.

אם את רואה שהיא מתנהלת שונה - בוכה הרבה מהרגיל, לא אוכלת הרבה זמן וכד'. או כמובן - חמה מהרגיל..

תמדדי לה!

 

אני מדדתי בגיל חודשיים כי הייתה ממש לא רוגעה. אבל לא היה כלום. אחרי חצי יום כבר עבר.

בארבעה חודשים העלתה חום. עד שהחלטתי להביא לה, היא נרדמה. כשהתעוררה כבר עבר..

ובחצי שנה למרבה ההפתעה, לא היה שום חום והתנהגה במטבה ממש.

 

מה שאומר שאין שום כללים. 

בהצלחה!

 

מבינה ת'לחץ.. אני הייתי שם בדיוק!!

להניח לה

אם תרגישי שהיא חמה אז תתני לה

אם תבכה הרבה

 

וואי איזה מרגש הכל טרי כזה...

מזל טוב לכם על התהליכים

ושיש לכם זמן

בבית השחי (ולהוסיף חצי מעלה) זה מדויק מספיק, והרבה הרבה פחות מציק ופולשני.

מעולם לא מדדתי לאף אחד מילדי בטוסיק. 

לגבי אם למדוד בכלל - לדעתי אין צורך כל עוד היא נראית לך בסדר. את נוגעת בה יום יום, את ודאי תרגישי אם היא מרגישה חמה מהרגיל. אם כן - למדוד. אם לא, ואם היא רק ישנונית - זו תגובה נורמלית ואין סיבה לדאגה. לתת לה לישון כדי להתאושש. זה חשוב.

איך את יודעת שבבית שחי צריך להוסיף חצי מעלה? בבית חולים אמרו לנו לבדוק שם ולא אמרו להוסיף כלום . פעם אחת כשהתקשרנו למוקד אחיות להתייעץ ואמרנו שבדקנו בבית שחי היא אמרה בפשטות "זה לא נחשב" וזהו. 

 

כמה פעמים שהילדים היו חולים, מדדנו גם בפה וגם בבית השחי, ובכל פעם ראו הפרש של בדיוק חצי מעלה.

נראה לי שלצורך הניסוי מדדנו גם לעצמנו, ההורים. התוצאה היתה עקבית.

באמת כמדדנו בבית שחי היה נמוך קצת ותהיינו.. (הרבה פעמים לי ולבעלי יש חום נמוך אז התחלנו לפתח תיאוריות...אבל כנראה פשוט צריך להוסיף ...חח)
תודה!

אצלנו לא היו באף חיסון, אם אני זוכרת נכון אפילו בחיסון הידוע לשמצה בגיל שנה. גם זה יכול להיות

לפעמים אצלי היה להם חום גבוה והמצח ממש לא היה חם.

הייתי מרגישה על הגוף שלהם בעיקר בקפלים (מאחורי הברך, בית שחי)

התחושה הרבה יותר אמינה מאשר במצח

לי כאמא היסטרית היה הפוך,

מלא פעמים הרגשתי שהמצח חם. אבל כשנגעתי שוב בצוואר ובגב היה נעים למדיי.

בפעם הראשונה שהיה לה חום הבנתי כמה המצח הוא לא המדד האמיתי..

לאחד הילדים בישבן היה לו 38 ובבית שחי 36.8 ככה שזה ממש לא אמין בעיניי למדוד בבית שחי.
לא רק הפעם.

ברוך ה' עבר בשלום בלי שום תופעות לוואי!
המתוקה ב"ה בטוב, לא העלתה חום בכלל.
(תודה על כל העצות לגבי החום... בסוף כן בדקתי לה איזה 3 פעמים,מרוב דמיון שאולי היא חמה... חחח... כנראה ביום שבאמת יהיה לה חום אבין איך זה מרגיש)

יאללה, רק טוב ולילה טוב ושבת שלום!

בהנחה שהגשת כבר בתחילת שנה רק לא קיבלת בגלל כל התהליך..

וממתי יש לך זכאות

לא מקבלים את הכסף רטרו?

אבל זה היה לא בהריון..

עוזר לספיגה מיטבית של הברזל בגוף

1. לקחת כמות גדולה יותר של ברזל.

2. לשפר את הספיגה- לקחת עם ויטמין C, להרחיק ממוצרי חלב, אולי לשנות את הסוג של הברזל.

3. לקבל עירוי ברזל ישירות לוריד.

4. לבדוק שאין חוסר ב B12 וחומצה פולית.

5. אם שום דבר לא עוזר- לפנות להמטולוג.

ברזל (כבד, טחינה)
חומצה פולית
ובי12(מן החי: בשר, ביצים)

אצלי ההמוגלובין נמוך, למרות שאין לי חוסר בדברים האלה.

אבל זה הבסיס שצריך לבדוק.

לא מכירה את האחרים

1. צוות התינוקיה ממש חם ומסור

2. ככל הזכור לי מצוין

3. היו שם רק צוות התינוקיה, שהיו מקסימות.

אבל אין שם כל כך חברה. אני הייתי עם בעלי אז היה מצוין, אבל מי שלא - די בודדה.

בעיקרון שמעתי על טלזסטון שצוות התינוקיה ממש מפנק ומתייחס אל היולדת כמו מלכה. 

מעניין אותי לדעת כמה בהדסה גם נותנים הרגשה כזו.?

שזה לא יהיה כמו תינוקיה של בי"ח.

בשערי צדק אמרו לי שזו התינוקיה של יולדות ד'. כאילו להחזיר את התינוק לתינוקיה של בי"ח נשמע לי נורא.

 

יש שם מטפלות שהזכירו לי סבתות חמות וחמודות כאלו. הייתי צריכה להזהיר אותן שאני לא רוצה לתת בקבוק מרוב שהן רוצות לטפל ולהרגיע את התינוק. וכמות התינוקות לא מתקרבת למה שיש בשערי צדק ביולדות ד. גם אני לא הייתי מחזירה לשם את התינוק (וגם כשהתאשפזתי שם הייתי בביות מלא..).

חוץ מהאחרון

אבל לידע כללי, מי שיולדת בהדסה עין כרם או בהדסה הר הצופים, זכאית ללילה חינם עם התינוק בהדסה בייבי או בטלזסטון או בביכורים (רמדה).
ואני ילדתי בהדסה וממש היה לי טוב!

בכל מקרה זה הדרך של בתי החולים למשוך אליהם יולדות.

ביום השחרור הגיעה אלי יחצנית של המקום בגלל שזו הפעם הראשונה שלי שם, רצתה לשמוע את חוות דעתי ואם אמליץ עליהם, ואז הציעה לי את ההטבה...

יש דרך להשיג בטוח את ההטבה?

ילדתי לפני שנתיים +
נראה שעבדו קשה כדי לגרום לי לבוא אליהם שוב, בבוא העת...

אבל זה לא באוטומט. צריך לבקש את זה.
אני לא קיבלתי בלידה תשיעית כי לא ידעתי. בעשירית קיבלתי.

מישהי היתה שם בחודשיים האחרונים ויודעת להגיד?

ילדתי שם לפני שנתיים ולפני ארבעה חודשים, נהנתי בשניהם.

לא זוכרת מה מקבלים רק זוכרת שזה מלידה רבחיעת

לא מפריע לך שהיו גם אורחים שהם לא יולדות?

הייתי גם בהדסה בייבי..
אבל בלי תינוקיה בשניהם..

חוץ מהתינוקיה איך היה?

היה נהדר, אוכל טעים, נחת..
אני אוהבת..

לפני יותר מ3 שנים.
ממליצה בחום על שניהם!
הייתי בעוד בי"ח והכי ממליצה על עין כרם.
והדסה בייבי זה לגמרי מלון. ואני אחת שאחרי הלידות בוכה בבי"ח גם מתגעגעת לילדים בבית, וכ"כ נהנתי! אם כי חברה לא מצאתי שם בכלל, עוד פחות מהבי"ח. אבל הכל ממש ברמה מפנקת. אוכל ממש ממש מפנק. חדרים מאוד נוחים ומתאימים ליולדות. חדרי פעילות והדרכה, צבעוניים, עם פופים וכו. פשוט כיף!

קחי לך הפוגה, תאספי כוחות, ותצאי לקרב מחדש

יש לי קרבות ביותר מידי חזיתות בבת אחת.

אין לי כח.

את מדהימה, כיף ומרגש!
זה דבר מדהים, מנוגד להיגיון שאישה אחרי לידה, אחרי הריון שלם, שאין לה לא לילות ולא ימים. ללא שגרה,
יכולה במבט אחד על התינוק להסתכל ולהתמלא בכזה אושר אמיתי!

הרבה נחת ובריאות

זה באמת משהו מיוחד. תינוק קטן ויש לו צרכים רבים אבל כמה אושר מכניס הביתה. זה משהו. כמה טוהר ושלוה על פניו. (כשהוא רגוע... )
מאחלת לכולן את האושר הזה.

באמת חשוב לשמוע את זה לפעמים

הבנתי שלאכול שומשום עוזר.

תקפידי על 3 ליטר מים
מיץ שזיפים מיובשים
הרבה ירקות וסיבים תזונתיים
לי עוזר גם לשתות חלב ולאכול ברנפלקס.

תנסי זה עובד במיידי
אני קונה יוגורט עיזים לשתיה וזה מעולה

לגבי התינוק.. שימי אותו בעגלה מחוץ לשירותים ותשאירי את הדלת מעט פתוחה ככה יש קשר עיין..

להכניס את הקטן איתי לשירותים. ללטף אותו, לדבר איתו (כמובן, שומרת על ידיים נקיות).

רק אז 
יש לי מספיק רוגע ונחת ויכולה לשחרר...

לחילופין לפעמים הייתי קמה במיוחד באמצע הלילה, כשכולם ישנים ואבא נמצא לטפל בקטן אם יתעורר.

 

עוד דברים שעזרו לי במצבים קשים, לא לבעלות לב חלש...

1 עצה שקראתי פה בפורום - פורשת נייר מגבת על הרצפה וכורעת מעליו. אח"כ עוטפת ומרימה לאסלה... נכון שמגעיל נורא אבל עוזר בטירוף.

2 עיסוי ידני של אזור הרקטום. ממש הייתי מרגישה מבחוץ את הגוש הקשה, וכזה מועכת אותו, מבחוץ, מבעד לשכבת העור (אל תביני לא נכון! לא מכניסה יד לתוך פי הטבעת, אלא מעסה לידו)

 

כל הנל עוזרים קצת. מה שהכי עוזר לי זה שעוברים כמה שבועות מהלידה והמערכת מסתדרת מחדש. זה נראה נצחי אבל זה לא. יש אור בקצה המנהרה. יעבור תוך כמה זמן...

לא זורקים נייר סופג לאסלה.
זה עושה סתימות.

)ממש הרגשתי שמרכך)
ולעשות את אזור היציאה בהרבה שמן זית
)מחליק את זה החוצה)

יודעות אם.מוצרי חלב יועילו לי או יזיקו..?
אני רעבה כל כך ומפחדת לאכול לחם/ פחמימות....

במיוחד אם את מניקה למשל. לא טוב להיות רעבה בשלב כזה עם תינוק. נסי לאכול נניח תפוחי אדמה, קינואה, פסטה. פחות משפיעים קשה על העיכול.

תפ"א למשל ייטיב איתך דווקא. הוא עשיר בויטמין B5 שאחראי על הקשר בין קצות העצבים לשריר, וגם באשלגן שגם הוא משתתף בפעולת השריר.

 

תאכלי במידה ירקות ופירות טריים, אבל גם תפ"א, בטטות, לחם ודגנים נוספים כמו קינואה, שיבולת שועל (קל, ממיסים כמה כפות במעט מים רותחים, ומוסיפים חלב), אפשר לבשל גריסים, סלט טבולה.

אם לתינוק לא מפריע קצת קטניות, את יכולה להכין לעצמך פאנקייק עם קמח חומוס או עם קמח תירס.

 

את יכולה להוסיף מעט חלב בהדרגה ולראות איך זה משפיע.

אם את לא אוכלת חלב ומוצריו, תאכלי טחינה גולמית מלאה ודגים.

אל תישארי רעבה, את צריכה לאכול בשבילך וכדי שיהיה לך שפע חלב. 

 

תרגישי טוב.

שאפשר לנגב איתם והם מקלים על הכאב אח'כ ועוזרים לכווץ קצת את כלי הדם.
יש גם משחה באותו שם שגם עוזרת לחלק מהאנשים.
מה עם לקנות אבקת בן פייבר? לפתוח כמובן את הבוקר עם שתיה של כמה כוסות מים. לא להתאמץ כשאת בשירותים, לנסות לנשום עמוק לתוך הבטן, להרים רגליםם ןלהשען אחןרה תוך כדי. גם לכרוע באמת יכול לעזור.

לשתות מים על הבוקר, ולאחר רבע שעה לאכול פרי או ירק אחרי רבע שעה(זה חשוב ההפסקות בין לבין גם תרגישי שאת לא רעבה) לאכול ארוחת בוקר וככה במשך היום פרי ירק הפסקה ארוחה..

כשאת רואה שהתופעה סדירה ומגיעה נניח כל פחות מ10 דק אז תדעי שזה משהו יותר מכוון לידה. זה לגמרי יכול להיות צירים פשוט צירי הכנה ועדיין לא לידה פעילה

אצלי ואצל עוד רבות זה היה מבשר הלידה...אבל הוא יכול לצאת עד שבועיים לפני...
שיהיה בעז"ה בקלות,במהירות ובידיים מלאות!