פורום הריון ולידה (עמוד 373)

אני בערך משבועיים אחרי הלידה התחלתי בהדרגה לעשות כביסה (קיפול כביסה, הכנסת מכונה ותלייה בעלי עשה)

התחלתי בהדרגה להכין ארוחות

אבל ממש בקטנה

בזמן הזה בעיקר נחתי ישנתי הנקתי את תינוקי

הייתי איתו.

אחהצ ישבתי עם הגדול על הספה לסיפורים

לא התאמצתי מעבר לזה

אה, גם לקחתי את הגדול למעון כל בוקר כי לא היה מי שייקח אותו

לא משנה מה את מחליטה לעשות - תראי להיות סופר קשובה לעצמך

אם לא נוח לך, משהו לא נעים

מתחילים מחושים מוזרים - תעצרי ותנוחי

תאמיני לי שכולם לא יברח לך

נחת כל ההריון, לא יקרה כלום אז תמשיכי את המנוחה עד גיל חודש

וואו כל מה שכתבת אני עושה כבר מהרגע שחזרתי מבית החולים

אבל תודה לה' לא הרגשתי שהגוף מאותת לי לנוח

חשבתי שזה בסדר כי זה לא כבד או מעמיס על הרחם..

באמת משכב לידה כמו שזה- לשכב ולא לבצע מטלות בכלל? רק מה שקשור לתינוק?

צריך לראות מה לך עושה טוב

אם לך באופן אישי הלשכב לשכב הזה רק יכניס לדררוך זה לא נכון

מצד שני גם לא להעמיס ולרוץ כאילו כלום

ההגדרה של זה (לא באופן מקצועי, רק אישי) זה להתאושש וזמן לקבל פינוק לעצמך ואם לך חלק מההתאוששות זה לשים מכונה - תהני!

רק כל הזמן לראות ולשים לב לאיתותיי הגוף

מזל טוב ןשיהיה לך התאוששות שהכי טובה בשבילך!

אם עושה לך טוב לצאת מהבית לסיבוב קצר, אז חשוב לעשות גם מה שעושה טוב לנפש, בלי להעמיס על הגוף. לחזור קצת לפני שאת מתחילה להתעייף, כי אחר כך התשישות מגיעה בבום.

אבל להכניס מכונה ממש לא, אלא אם כן מישהו אחר סוחב את הסל בשבילך ואת יושבת על הרצפה ומכניסה את הבגדים אחד אחד בלי להתכופף ולהתאמץ. חשוב מאוד לא לסחוב דברים כבדים במשך המשכב לידה, זה קריטי כדי לא לפגוע ברצפת האגן.

אני מנסה להעביר מגבות למייבש לדוגמה

אז אני עושה בנגלות כי מגבות רטובות זה באמת כבד

אבל אף פעם לא יודעת להעריך מתי זה כבד סביר ומתי כבד שאני צריכה להוריד עוד מהכמות שאני מעמיסה

נכון שזמן קצר אחרי הלידה מרגישים אדרנלין כזה ושאת רוצה כבר לחזור לעצמך ולעשות מלא דברים שלא יכולת לעשות לפני, להשתלט על הבית, לצאת לקניות, להכין ארוחות, להשלים את כל מה שהחסרת בהשקעה בבית ובמשפחה כשלא היה לך כח לזה?

אמנם יש את הדחף הזה, אבל עכשיו זה לא הזמן. עכשיו את צריכה לדאוג לעצמך ולתינוק ולנוח לנוח לנוח. והקסם הוא שכמה שתחכי יותר, פרץ האנרגיה הזה ישאר ליותר זמן. אם "תבזבזי" אותו עכשיו, הוא יגמר מהר, כי לא באמת יש לך כח לעשות הרבה דברים. כמה שתנוחי יותר ותתאפקי לא לעשות כמעט כלום, פרץ האנרגיה הזה יישאר ותוכלי להשתמש בו אחרי שתתחזקי קצת אחרי 6 שבועות, והוא יהיה הרבה יותר יעיל ויישאר ליותר זמן.

זה ככה על קצה המזלג... סתם היה לי מעניין לגלות שכולן חוות את ההרגשה הזו אחרי לידה ולא רק אני וגם הופתעתי שזה משהו שאפשר "לשמור", ושאם זה לא יבוא לידי ביטוי עכשיו זה יישאר לאחר כך. (כי בדרך כלל אנחנו חושבות "עכשיו יש לי כח אז אני רוצה לנצל אותו כי אני לא יודעת מה יהיה אחר כך")

לשטוף כלים ולעמוד הרבה זמן. לקרצף חזק מידי. לעשות שטיפה זה מאמץ. לטאטא בקטנה בסדר. לא להרים את גיגית הכביסה. לא לעמוד רצוף יותר מדקות ספורות בלי לשבת. לא להתרוצץ . לא להתרוצץ בחנויות. לא לעשות באותו יום הרבה דברים. לא להתכופף הרבה . לדאוג שאת צוחקת ושמחה ולא עמוסה מידי.  

לא להכין הרבה אוכל. הכל במינימום האפשרי,

להעזר המון

לא להיות פעילה מידי . הכל לעשות בנחת לא במהירות

בעיקר בעיקר לתת לגוף הרפייה ומנוחה כי זה חובה גמורה

לדוגמא אני תליתי כביסה בישיבה מה שיכולתי.

כלים עשיתי אבל עם הפסקות וכדו'

אני חושבת שגם הגוף מאותת ואם חלילה תעשי מידי הגוף שולח סימנים

הרבה מזל טוב 

וכזה פירוט רציתי, ממש תודה!

עכשיו אדע איפה לנוח יותר ומה לשנות.

כי עד עכשיו הכל עשיתי רגיל🙈

הכי חשוב זה לא להרים כבד.

הכלל הוא שהכי כבד שמותר לך להרים זה עד המשקל של התינוק שלך. זה ממש חשוב כדי לאפשר לרצפת האגן להתאושש ולהחלים כמו שצריך.

גם עם התינוק עדיף לא לעמוד יותר מידי, עד כמה שאפשר.. וכשאת מרימה אותו - אז לא להרים שום דבר נוסף.

וגם דברים שלא יותר כבדים מהתינוק, צריך לשים לב לא להרים יותר מידי, וגם לשים לב לאופן שמרימים - ככל שהיד יותר רחוקה מהגוף זה דורש יותר מאמץ. כשאת מרימה תינוק שצמוד אלייך, זה לגמרי אחרת מאשר להרים קומקום עם 2 ליטר מים ולשפוך לתוך הסיר, כשהיד יותר רחוקה מהגוף, גם אם הקומקום שוקל פחות מהתינוק.

אז ממש להימנע  ממשקלים כבדים, וגם מה שלא יותר כבד מהתינוק - להפחית ולשים לב להרים בצורה מותאמת.

חוץ מזה - עדיף כמה שיותר לשכב או לשבת (שכיבה עדיפה על ישיבה). כן חשוב גם לקום ולהסתובב חלק מהזמן (כדי למנוע היווצרות קרישים), אבל בגדול להרבות במנוחה.

מה שאת רגילה לעשות בעמידה - תנסי לעשות בישיבה, מה שאת רגילה לעשות בישיבה - תנסי לעשות בשכיבה (לא כל דבר אפשר, אבל בגדול זה הכיוון).

מעתיקה לך משהו שאני קראתי שלימד אותי הרבה על המשכב לידה (על החשיבות שלו, וגם הכוונה איך להתנהל בפועל).

מתוך פוסט על מנשאים בבלוג הורות בחסד (פוסט אורח של מרפאה בעיסוק):

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.

אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:

א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.

ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.

ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.

ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.

ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).

כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

באנגלית זה נשמע יותר טוב 😉

העתקתי מכאן, פשוט הןוסט ארוך ומדבר על עוד הרבה דברים אז העתקתי את החלק הרלוונטי

אם תיטיב שאת: פוסט אורח | הורות בחסד

ויש לה עוד פוסט חשוב על חשיבות המשכב לידה, ממליצה לקרוא גם (כדאי גם לתת לבעל לקרוא...)

משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד

יותר מפורט ומובן מזה לא יכולתי לבקש!

עכשיו לפחות אני יודעת איך להתנהל, מה מותר ומה אסור, ולא בערך..

תודה רבה רבה לך, שה' ישמור אותך💗🙏

מטבח כזה כבר 5 שנים, הילדים מאד אוהבים:

מטבח לילדים דגם נובל Nobel מעץ מלא + 8 אביזרים ויגה - VIGA - מטבחים

הוספנו קצת כלים ופירות וירקות מפלסטיק במהלך הזמן.

יש כאלה בשוק, הם יקרים יותר

שמעתי על כאלה שמשתמשות בסלקל.. לדעתי פחות נוח

לי יש בבית גם טרמפולינה וגם כרית פוף

הפוף יותר שימושי אצלי בפער

אני מכניסה את תינוקי לתנוחה שיושב כמו בטרפולינה - זה ממש נוח ומרגיע אותו

התינוק לא יכול ליפול?

גם לבד, וגם נניח כשיש אחים קצת יותר גדולים, שיכולים להישען על הפוף כדי לחבק את התינוק

אם יש אח בן שנה וחצי, גם טרמפולינה מסוכנת.

אצלי הם יותר גדולים.

אבל אני חוששת שגם ילד בן שלוש או חמש, שכבר מבין שאסור לטפס על תינוק או להרביץ לו, עלול לנסות לחבק אותו ולהישען על פוף בצורה שתגרום לתינוק ליפול.

הגדול נכנס ברגע למיטה שלו

מנסה להרים מהרצפה

ותמיד מחבק (חונק) אותו כשהוא על הרצפה

לא משנה איפה - בשלב הזה הוא פשוט לא לבד

ככה שאין ממש הבדל

(מתי כבר יוצא להם להיות אחד עם השני - כל יום בשעות אחה"צ ושבת - בזמן הזה הילדים זוכים לשהות רציפה ביחד עם אחד ההורים - אין מושלם כזה!)

יש לי פוף ענק עם מקום לשניהם

וזה דווקא דיי נחמד ששניהם מתכרבלים על זה עם שמיכה ומוצץ - מביא לי כמה דקות רגועות 

ואל תשתמשי בזה.

זה זול ונוח.

גם אני כמעט ולא השתמשתי בצלילים ורטט

לדוגמה כזו:

Primo - SPORTLINE

אני מוכרת אחת כזו אם מעניין אותך...

.קני טרמפולינה פשוטה וזולה

יש גם ביד 2 מלא

גם לי אין שימוש בבטריות

אבל פשוטה הכי זול

בטרמפולינה כזאת שיש למחא עם ציור של דגים וסוס ים על הבד . ..מישהי מזהה מה הכוונה?

היא מהפשוטות

וראיתי עוד כמה דומות בסגנון

קלות נוחות וזהו לא צריך יותר בעיני תעיש חיפוש ופשוט תקני מהאופציות היותר זולות

כך אחרי האוכל לאף תינוק לא כיף שמשכיבים מיד על הגב/בטן.

לא צריך להסביר לי למה טרמפולינה עוזרת בכללי-

אצלי הם בחיים לא שוכבים סתם על הגב ..רק בטרמפולינה מוכנים קצת לשחרר אותי😉

בלי שירים ורטט

לא יקרה

קניתי בבאזר שטראוס 

פשוט מושיבה אותו בסלקל ותולה על הידית משחקים או שמה קשת

נראלי איזור ה150 /160 שח אם לא טועה

קנינו וגם קיבלנו מתנה אחת אחרת אז מתכננים למכור

אם את רוצה בפרטי

ובהצלחה ! גם הבן שלי כל הזמן עכשיו בטרמפולינה , חורפ שם 

לגבי סלקל - זה מנח הרבה פחות בריא לתינוק אם מתכננים לשים שם הרבה כדאי ל שקיע בטרמפולינה טובה

ממליצה ממש על טייני לאב, לא זו שהופכת לשכובה מלאה אלא הפשוטה יותר

יש לה כמה גבהים שמתאימים מגיל ממש קטן והגב שלה יחסית ישר ומרופד

יש גם יותר זולות ממנה 

דבר. בכ"א הטרמפולינה שלי יש זה בדיוק אותו מנח

בתינוק קטן למשל עם ריפלוקס כדאי משהו יותר מותאם

כשקראצי אותך עלתה בי המחשבה שיכול להיות שזה נרקסיזם, מצרפת לך פה מאמר חשוב עם נקודות שיוכלו להאיר לך קצת

הורות נרקיסיסטית | הדינמיקה של ילד שמשמש אובייקט עבור אחרים

היתה לה ילדות קשה והיא באמת ובתמים מאמינה שהיא עושה לי טוב ומעירה מתוך רצון טוב.

היא לא מניפולטיבית, היא לא שמה את הצרכים שלה לפניי...

יש כמה נקודות דומות אבל מרגיש לי שזה פחות זה.

תודה🙏

ובכל אופן זה נשמע לא בריא שאמא צגיד לילדה הנשואה שלה שהיא לא ממושמעת או שקרנית

הנפרדות שלך ממנה היא דבר חשוב ובריא, ואם יש לכם שיח את יכולה להגיד לה שזה לא נעים לך ושאת כבר לא ילדה קטנה. גם מול הורים רצוי וראוי להציב גבול ליחס פוגעני, בצורה מכבדת ככל הניתן. אבל לא להשלים עם זה

❤️

הורה

אבל כן חשוב לדעת על זה, גם אם בשביל לשלול כמובן, או בשביל להכיר בזה

לדעתי לפחות.. 

לי אוויר בגלל דאגה מופרזת של אמא שלי.

כשהייתי נשואה, כמה שזה היה כואב שמתי גבול. היום יש בינינו מרחק, אבל גם הרבה כבוד. אם תרצי, אפרט לך יותר בפרטי

מציעה את המובן מאליו, טיפול פסיכולוגי לעבודה על חוויות הילדות.

אם תרצי מוזמנת להתייעץ בפרטי

(גילוי נאות, תחום העיסוק שלי)

ממליצה על משהי מדהימה בשם תמה קופמן. חפשי אותה בפייסבוק

זה יוצא גם בבני זקונים לפעמים אבל לדעתי פחות

לא אשת מקצוע, סתם מהחיים נשמע ככה

שהיחסים עם אמא שלך הם לא מקור של בטחון אלא להיפך.

יכולה רק להגיד לך שהמקום שלך והעמידה שלך מולה, יכולת ההשפעה של מה שהיא אומרת עלייך,

האופן שבו זה מפעיל אותך, ודפוסי הריצוי, הם לגמרי לגמרי ברי שינוי.

ברגע שאת תהיי בעמדה נפשית חזקה יותר, גם היחס שלה כלפייך לא יהיה כמו לילדה בת 4, סביר להניח שתהיה פחות ביקורת, וגם כשתהיה היא לא תפעיל אותך באותו האופן.

יחסים הם תמיד דינמיקה ושינוי פנימי שלך בוודאי ישפיע בע"ה.

ממליצה לך ממש לעבור תהליך שיחזק אותך ויעזור לך לבנות חוסן פנימי בצורה עמוקה.

אם תרצי גם אני עוסקת בלסייע לנשים בתהליכים כאלה ואפשר לפנות באישי.

דבר ראשון אני סופר מבינה אותך, לצערי מאמא גם קשוחה ברמות, וכן, אני טיפוס מרצה..

בום

קלטתי שחייבים לשים לקשר הלא בריא הזה גבולות בשביל בריאות הנפש שלי. של בעלי. של משפחתי.

זהו, את בונה בית, בנית בית, שימי גבול. את לא צריכה יותר לשתף את אמא שלך אלא אם כן את מעוניינת.

תבני את עצמך חיימי

יש לך ותתני לעצמך מסע ריפוי.

מסע של חיים.

לאימהות אחרת

לגדול

לצמוח.

בהצלחה אהובה!!! 

ידעתי מתי היה הביוץ, ו-13 יום אחריו בדיקה שלילית, ואחרי יומיים חיובית...

ספרתי שוב וראיתי שזה היה 12 יום, כבר פעם שנייה שהוסת מגיעה 12 יום אחרי הביוץ! אני יודעת שהטווח הוא 12-16, אבל תמיד היה מגיע לי בול 14 יום.

מתלבטת אם יש מה לבדוק את זה, משהי יודעת?

אבל הי, לפחות המקווה יצא כשבעלי יהיה בבית, נקודת אור קטנה🙂 

יש פיתרון ממש קל שזה כדורי אסטרופם זה דוחה את הביוץ.

תעקבי אחרי זה ואם צריך תלכי לרופאת נשים והיא תיתן לך.

לי זה עזר..

ועכשו שוב לוקחת בגלל ביוץ מוקדם.

בהצלחה רבה! ❤️

וגם אם יש לך שאלה תשאלי רב.

אני פעם גם הייתי מצליחה אחרי 7 ימים והיום יש פעמים שמצליחה אחרי 5,6 ימים.

אם ביום השישי והשביעי זה עדיין זרימה של דם אז אני לא יודעת מה לעשות, אומרים שלימון וקינמון עוזרים, או מחיצות של רימון או צמח ילקוט הרועים, אבל לא ניסיתי אף אחד מאלה.

אם זה רק פד מלוכלך אז לי עזר לעשות מקלחת לפני ההפסק ולנקות עם זרם מים או עד רטוב בתוך הנרתיק, ואחרי חצי שעה לעשות הפסק. ככה הרבה פעמים מצליחה לעשות הפסק אבל הבדיקה בבוקר למחרת יותר בעייתית, עושה אותה כמה שיותר מוקדם לפני שיתלכלך שוב, ושואלת רב על כל כתם או משהו על העד כי לפעמים זה נראה דם אבל זה צבע טהור (קורה עם דם חום ישן). יכול להיות גם שיתירו לך לשים תחתונית לבנה ואז כתם עליה זה יותר קל כי היא לא מקבלת טומאה.

להכין לימונדה מכמה לימונים ולשתות מהיום השלישי (אולי אצלך אפילו הרביעי, אחרי ימי הדימום הרציניים).

לא לכולן זה עוזר, אבל לי זה קיצר בדיוק במצב כמו שלך.

אחד הדברים שאפשר ללמוד מהסיפור של יוסף הצדיק, זה איך הירידה למטה לפעמים היא זו שמאפשרת את העליה למקומות שלא היינו מגיעים אליהם בלי הירידה.

דווקא יוסף, שחלם חלומות על גדולה, שיודע לשאוף ולרצות להגיע למעלה, ידע להישאר באמונה ובשמחה גם כשירד למטה, למצרים ולבור האסורים. ומתוך האמונה שלו, הקב"ה עוד יסובב הכל לטובתו וגם לטובת המשפחה שלו (את הפרשה שלנו אנחנו מסיימים עם יוסף בבור, את העליה לגדולה נראה רק בפרשה הבאה. יש לנו שבוע לשהות איתו בבור ולהתחזק מהאמונה של יוסף הצדיק גם כשהוא למטה).

והדברים מתחברים לי גם לחנוכה.

כשארץ ישראל נכבשה בידי היוונים, לאט לאט התרבות השפיעה וחלילה לתוך העם. והם לא חשבו למרוד או להילחם בזה. אם זה היה ממשיך ככה בהשפעה איטית ובלי כפייה, סביר להניח שעמ"י היה במקום אחר מאוד בהמשך ההיסטוריה.

אבל אז המצב החמיר, היו גזירות על עמ"י שחייבו אותם לעבור על המצוות, גזירות שפגעו בקדושת הבית היהודי, בעיקרי האמונה, דברים שטלטלו את העם, ובסופו של דבר גרמו לו למרוד צבאית ולהילחם היוונים (מי שעוררו את המלחמה בפועל היו דווקא נשים, והידועה שבהן היא ביתו של מתתיהו שלא היתה מוכנה לקבל את הגזירה להיבעל להגמון לפני חתונתה, ועוררה את המרד).

והמלחמות גם לא היו קלות, והיו בהן גם אבידות (כולל כמה מראשי המרד שנהרגו במהלך הקרבות, בני מתתיהו).

אבל בסופו של דבר הגיעה ישועה גדולה לעמ"י, יותר מ-200 שנים של עצמאות יהודית בא"י, חזרה למקדש, ונס הנרות שביטא את השראת השכינה בעמ"י. ואת זה אנחנו חוגגים עד היום. את האור שמגיע דווקא מתוך החושך והקושי.

וגם בימינו חווינו חושך גדול קושי עצום בתחילת המלחמה, שחלקו מלווה אותנו עד היום.

אבל דווקא מתוך החושך עמ"י גילה גבורה אדירה, התגבר בעוצמה מול אויביו, וניצח נצחונות גדולים ששינו את המשוואה מול אויבינו וביטלו את התכנית שהיתה להם להשמיד אותנו.

ונכון שעדיין יש כאב, והרבה דברים לא מושלמים בהרבה כיוונים. ואפשר גם לכאוב אותם, ולהתפלל על כל מה שעוד קשה לנו וכואב לנו.

אבל יחד עם כל הכאב ומה שלא שלם, יש מקום להתחזק בהודאה להקב"ה על הניסים שהוא עושה איתנו ודרכנו, לאורך כל השנה האחרונה.

אחד המדרשים שתמיד מרגשים אותי בפרשה הזו, זה המדרש שמופיע בבראשית רבא, בתחילת הסיפור של יהודה ותמר:

"ויהי בעת ההוא" - רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט, יא): "כי אנכי ידעתי את המחשבת" שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק לקח לו אשה, והקדוש ברוך הוא היה עוסק - בורא אורו של מלך המשיח.

(בראשית רבא פה א')

המדרש הזה מלמד על הסתכלות לעומק, על מבט לטווח ארוך, על מה שקורה מתחת לפני השטח.

קורות כאן כל כך הרבה התרחשויות במציאות, כל כך הרבה סיפורים מרתקים. אבל כשמסתכלים לעומק, על מה שקורה מתחת לפני השטח, המדרש מסביר שהקב"ה עוסק בבריאת אורו של משיח.

וזה לא שזה יתבטא מיד. עברו מאז כשלושת אלפים שנה והמשיח עוד לא הגיע (זה כן כבר התחיל להתבטא במלכות בית דוד, אבל זה עוד לא המשיח..). ובכל זאת הזרע כבר נזרע, הקב"ה מתכנן לטווח ארוך. וגם כשאנחנו לא מבינים מה קורה, ואולי לא נבין לאורך כל החיים שלנו מה היה ולמה זה היה כך, אבל תמיד הכל מושגח, ולהכל יש משמעות. גם אם לפעמים רואים את הפירות רק בפרספקטיבה של דורות.

אבל אלו הנחיות שחובה לקבל מהרופא/ה

צריך להיות לל איזשהו ערוץ תקשורת מתי להתחיל מעקב ואחרי כל בדיקה

המון בהצלחה

כי הרופא פוריות שלי אמר לעשות צילום רחם.

מבחינתו מבחינה הורמונלית הכל תקין

לדעתי משער ואני חוששת שהרירית שלי דקה.

בקיצור אמרתי חודש אחד אעשה. 

זה מרגיש כאילו את מדברת איתי.. ולא סתם קריאה של קטע.

את כותבת ממש בכשרון! נוגעת בנקודות רגישות בעדינות, וקולעת בול.

הלוואי שתכתבי משהו גם על דיני הרחקות ותגרמי לי לרצות להרגיש כמוך...

לא פעם שמעתי מגברים חילוניים, שהם הרבה יותר אוהבים אישה שהולכת בחצאית ארוכה מאשר במיני.
זה הפתיע אותי, כי זה כאילו נוגד את התפיסה ה"רחובית" שגבר מעדיף כמה שיותר חשוף.

לא זוכרת מה זה כולל בגדול אוכל בריא פחמימות מורכבות פירות וירקות. את יכולה לבקש מרופא משפחה גם מרשמים לדברים שמרככים יציאות

2. אל תילחצי את יכולה בבדיקה אצל רופאה או פיזיותרפיסטית  לבקש שיסבירו

נראלי

בכל מקרה לא למשש את זה

ותהני מה7 נקיים;) אני כפול ממך ועוד לא הגעתי

1. לפתוח את הבוקר בפירות ותמר זה ממש יעזור לפינוי הגוף. לשתות הרבה מים. בהמשך היום ירקות, פחות אוכל כבד לעיכול לפחות באופן זמני, להעשיר את האוכל בחלבונים מהצומח העיכול יותר קל.

2. להיבדק אצל פיזיו רצפת אגן, בבדיקה אחרי לידה אצל רופא נשים בקשי הפניה לרצפת אגן

לדעתי יש פה היפוך קטבים

לפני שאת בורחת, ממליצה לך לשקול בכובד ראש טיפול זוגי

לכם ולילדים מגיע בית יציב חם ואוהב ובריא

וכמובן, לדעתי תמנעי הריון

שולחת חיבוק❤️

יש לזה השלכות אם זה יוביל לגירושים

אבל בהחלט יש כאן דברים תמוהים למה את מפרנסת לבד?

את אומרת שזה בשנה האחורנה לפני קרה משהו שגרם לשינוי?

כדאי לתת צאנס של טיפול בכל זאת בניתם בית יחד יש לכם ילדים משותפים לפחות תדעי שניסית

וחיבוק המצב נשמע כואב ולא פשוט בכלל❤️

הכאב לא ייעלם, תישארי עם נטל גדול יותר גדול ולבד עם כולם

את צריכה משהו אחר לדעתי.

שקשה לך בלב המצב ההז ושאת מרגיהש שאת צריכה כמה ימים של שקט ומרחב לעצמך כדי להתאפס

ותגידי לו שאת רוצה לנסוע להורים או משהו כזה לכמה ימי התאווררות..

לברוח הז לא מכבד אותך ולא נכון..

אבל אם תגידי זה שונה

אם את מרגישה שאת משתגעת מעצבים ומתסכול, תבדקי אם את ישנה טוב, אוכלת טוב, ודואגת לעצמך למנוחה כראוי.

אם כל זה לא קורה - קחי ימי מחלה ותנוחי

ואם זה לא עוזר לך, אם את מרגישה מוצפת ממש ואת מונעת הורמונלית - נורה אדומה

אם את מרגישה כעס בלתי נשלט ותחושות של ייאוש ורצון לברוח מהמציאות הקיימת - טריגר, תבדקי את עצמך בשאלון לדכאון אחרי לידה, זה מאוד נפוץ במקרים של עומס כזה וזוגיות לא יציבה ותגשי לטיפול

את לא צריכה לתלות את היציבות הנפשית שלך באף אחד בחוץ, כולל המעשים של בעלך. הכל מתחיל ונגמר אצלך.  בגבולות שאת מציבה בהתאם לכןח שלך, לאידאל שלך לגבי זוגיות ול- איך את מנכיחה את זה מולו

וזה לא זבנג וגמרנו. זה תהליך של הבנה של עצמך ומשם, להעביר את זה הלאה אליו בצורה בריאה ונכונה. יכול להיות שעדעכשיו זה היה בסדר שהוא לא עובד והכל עלייך, ועכשיו כבר לא וזה בסדר ממש. זה ממש לא מובן מאליו וגם לא אמור להיות ככה לדעתי וגם לא פירטת רקע מעבר אז קשה להבין  אבל יש לכם ילדים קטנים, לברוח זה לא הפתרון, גם לא להוציא אותו מהבית כאקט של כעס

הילדים שלך צריכים אמא בריאה בנפשה, יציבה, ואוירה בריאה לגדול בה.

את מטופלת?

חיבוק גדול מכל הלב

כמה כואב לשמוע.

מאוד מבינה את הרצון לברוח

לא כדאי לברוח, יש לזה השלכות נפשיות על הילדים

הוא יכול לומר להם "אמא ברחה", "אמא עזבה אתכם" ועוד מילים ועוד צלקות.

אם תתגרשו הוא יכול לטעון בבית דין שעזבת את הבית,

יש לזה השלכות.  

ניסיתם טיפול? אישי? זוגי? 

אולי זה לא נראה ככה עכשיו אבל יכול להיות לכם טוב. 

למה לברוח? בשביל לבחון פרידה?

בשביל שקט?

אז אולי לשוחח איתו על פרידה זמנית ושהוא יעזוב את הבית?

זה אפשרי?

הוא יסכים לפרידה זמנית בשביל להרגע?

זה אפשרי? יש לו משפחה ללכת אליה?

נשמע שלטובתך כדאי טיפול אישי לעבד את העומס הרגשי הזה ואז לחשוב בצורה רגועה יותר מה נכון לכם לעשות.

זה לא בריא בשבילך לחיות ככה. 

קודם כל נשמע סיוט ממש לחיות ככה ואפשר להבין את הרצון לברוח ממציאות שכזאת.

האם ניסיתם לקבל עזרה בצורה זוגית? בצורה אישית?

נשמע ממש ממש הכרחי, בין אם תשארו יחד ובין אם לא.

נשמע שאת כועסת עליו ומאוכזבת מאד, ומרגישה

שהכל הכל עלייך, וזה באמת באמת קשה.

מה היה לפני השנה האחרונה שבה התחילו הפיצוצים באופן אינטנסיבי כזה? היה משהו מיוחד?

הצורך שלך בלקבל בטחון, הגנה, חום אהבה, פיוס הוא ממש ממש מובן. הוא טבעי, הוא בסיס הצורך של אישה מאיש.

יחד עם זה, כן יכולה להגיד מנסיוני בעבודה עם נשים, שלדינמיקה הזוגית שנוצרת בין שני בני זוג,

יש שני צדדים שכל אחד מביא איתו את העניינים שלו,

והיא בנויה ממש מלכתחילה, להיות כזאת שיכולה לרפא לכל אחד את הפצעים והצרכים, וממש באותה מידה,

להפעיל אותם ולהכאיב במקומות הכי פגיעים וכואבים.

בעומק זוגיות היא מנגנון גאוני שמאפשר לנו כשלומדים לרקוד אותה נכון לאושר גדול ולריפוי עמוק עמוק, ושוב כשלא אז ממש לעורר טריגרים וכאב עצום.

ובסופו של דבר, מעצמנו, אי אפשר לברוח.

וגם במקרים שבהם יש שבר עמוק מאד, ובסופו של דבר לא מצליחים לאחות אותו ולהמשיך יחד, הטריגרים שהביאו לו נשארים ועדיין זקוקים לריפוי מעמיק כדי שיהיה לך טוב בע"ה❤️

ומבינה את הרצון שלך לספייס, אם הוא לא עובד וכל הזמן נמצא בבית בחוסר מעש מתארת לעצמי איזה עצבים זה נותן.

עכשיו עצרי. אפשר לרחם על עצמך ולהאשים אותו, אבל זה לא מוביל לשום מקום. הרי זה התחיל ממשהו, איפשרת את המצב הזה, לקחת על עצמך לעבוד הרבה ולפרנס, ספגת הכל, עד שעכשיו את מתפוצצת. זה קטע של נשים, להמשיך לסבול במקום לעצור, עד שמגיעות למצב של שנאה תהומית.

תחשבי שזה גם כמו מעגל. הוא לא עובד, את שונאת אותן ומזלזלת בו, הוא מרגיש את היחס המזלזל ואין לו שום חשק לנסות להשתפר.

הרצון שלך לברוח, הוא מובן. אבל לברוח בשביל שאולי תתגעגעי אליו, זה לא חכם. את תולה תקווה כאילו הגעגוע והאהבה יפלו אלייך מהשמיים. אבל זה לא הולך ככה, בשביל זה צריך לעבוד. אומנם הרצון שלך להתרחק, הוא נכון, אגב אפשר להתרחק גם בלי לצאת פיזית מהבית.

ותנצלי את המרחק הזה קודם כל לדאוג לעצמך, קחי כמה ימי חופש, תאכלי טוב, תשני טוב, תראי שאת נרגעת ויכולה לחשוב בבהירות, תדברי עם ה',תשאלי את עצמך איפה את צריכה להרפות? אגב, בזוגיות תמיד יש צד אחד שעובד יותר קשה וצד שני מרפה. אין דבר כזה ששניים מרפים או הפוך. אז אם את לקחת על עצמך לעבוד קשה, הוא חייב להרפות.

קודם תרגישי שאת בשלום עם עצמך, לפני שאת עושה שלום עם בעלך. אישה שיש לה קצת שלום עם עצמה, יש לה הכל.

למרות שביקשת שלא..

הייתי בדיוק בגישה שלך על אגוזים .

הבן שלי בגיל 4.5 אכל פקאן לידי, לעס מצויין, לא נחנק בכלל, אבל אח''כ השתעל המון, שיעול של משהו תקוע. בלילה התעורר להקיא מרוב שיעולים אז נסענו למיון.

סהכ בערך 20 שעות במיון, הרבה מתוכם בצום, בדיקת ברונכוסקופיה בהרדמה מלאה ושטיפת ריאות לקינוח. מיד כשהתעורר מההרדמה השיעולים נעלמו.

במיון לא משחררים במקרה כזה בלי ברונכוסקופיה, ואנחנו יצאנו בזול כי לא היתה חתיכה גדולה, אלה מעט שאריות והתחלה של דלקת שיצאו בשטיפה. אחרת זה ניתוח הרבה יותר ארוך ואשפוז..

זה לא מתפרק בריאות לכן חייבים להוציא את זה בחדר ניתוח.

תעשי את השיקול שלך אם זה שווה את הסיכון, אני מאז לא מביאה מתחת לגיל 5 שום דבר שרשום שאסור ..

ולמה ששאלת- הייתי מביאה דווקא נשנוש לאוטובוס, תפוח/קורנפלקס משהו כזה, אוכל מרגיע ונותן כוח.

ואולי כשמגיעים מדבקה, לא פרס של אוכל.

אשמח להבין.. ותודה על המענה

אוכל הוא כיף, הוא מזין, טעים, לא פרס.

אח''כ אנשים צריכים חיזוק חיובי ומחפשים אותו באוכל

מדבקה זה חיזוק חיובי שיותר דומה למחמאה, וזה עדיף לדעתי. גם אח''כ הגננת שואלת על המדבקה וזה עוד יותר מתעצם.

סבבוש, נחשוב על זה

את לא מתלהבת מהחיבור הזה. אני גם לא אוהבת את ההתניות האלו באופן קבוע.

מצד שני, אני נזהרת מלהגיד על גישה חינוכית שזה "ממש גרוע".

כי אני חושבת שיש כל מיני דרכים נכונות להתנהלות מול הילדים שלנו. ורב ההתלבטויות שלי איך להתנהל מול הילדים זה לא בחירה בין גרוע ממש לנוחות. אלא מכלול שיקולים של איך זה משפיע על הילד ועלינו, אבל זה לא שאם אבחר לפעמים משהו שהוא לא סופר חינוכי, אבל עוזר לי, זה יהיה גרוע. זה פשוט יהיה סדר עדיפויות אחר. שזה גם סבבה.

מה שאני מנסה להגיד בכל החפירה הזו:

גרוע ממש זה לא. אבל זה יכול ליצור לו התנייה שאולי בהמשך יהיה לך קשה להרפות ממנה.

אז את יכולה להשתמש בזה עכשיו כשנוח לך, ולקחת בחשבון שאולי בהמשך תראי שזה מוגזם ותרצי לשנות.

או למנוע את זה מעכשיו ולחשוב על פתרונות אחרים.

בצד אני אגיד, שבשביל ילד בן שנתיים זה באמת המון הליכה. אז אולי אם אפשר עגלה או משהו בסגנון זה יכול למנוע את המאבק מלכתחילה

אפשר לומר שמתחילת שנה היו ממש כמה פעמים בודדות שהיו אתגרים, אולי 3 פעמים

הוא ילד סופר אנרגטי ומאוד נהנה מהדרך

מבינה את מה שאת אומרת - לגמרי צודקת

אבל יש כאלה שדי דומים לעגלה

הייתי מנסה לשאול משכנים לנסות לפני שמשקיעה וקונה

אבל תבחרי את המלחמות שלך.

את עדיין יולדת מטפלת בתינוק קטן.

יש לך כוח וסבלנות לטנטרומים?

מבחינה חינוכית ממילא הוא לומד התניות מהמעון, לא יעזור להילחם בזה.

השאלה שאני שואלת את עצמי במצבים כאלה- מה יהיה יותר קל, להתמודד עם ההשלכות השליליות של ההתניות והפרסים או ללמד אותו שהולכים לגן בלי התניות?

לדוגמה אצלנו הילדון החליט שכל יום צריך להביא כסף לצדקה. ושאלתי את עצמי- האם לעמוד על כך שרק ביום שישי מביאים צדקה או לזרום איתו?

אז כל עוד הוא הסכים לכלל של 4 מטבעות הכל עבד טוב. כשהוא התחיל לנהל משא ומתן על מטבע נוסף עצרתי את הסחף.

אז באותו בוקר (ולמחרת) היו שני בקרים קשים ואז הוא חזר ל4 מטבעות שמח וטוב לב.

או למשל יום אחד הוא רצה לצייר עם גירים על המדרכה בבוקר והיה לי יחסית זמן אז הסכמתי רק בכניסה לגן (לוודא שלא יהיו בלתמים נוספים באותו הבוקר)

ולמחרת שרצה שוב אמרתי לו שאפשר בחזור לצבוע בגירים ועכשיו לא מתעכבים בגלל זה.

התחיל לעשות פוזות אבל עבר לו ומאז לא מבקש בבוקר אלא הבין שגירים זה רק בחזור.

בקיצור אין תשובה נכונה תמיד. זה לפי המצב.

הדבר שלא טוב זה אם תמיד פועלים רק בהתניות כי אז מאבדים מהסמכות ההורית הטבעית.

לגבי מדי פעם כן, מדי פעם לא- זה הכי גרוע. זה מבלבל אותך ואת הילד. הוא יתחיל טנטרום ואת תתבלבלי אולי היום הזה בעצם מתאים ליום כן ולא ליום לא?

וגם מהצד שלו, זה לא פייר לגרום לו לחשוב שאולי יש סיכוי שכן יקבל.

לכן ה"מדי פעם" צריך להגיע עם כללים ברורים (שניתן לחרוג מהם באירועים מסויימים ומיד לתקן אח"כ למרות ההתעקשות שלו)

למשל אם כל יום שישי מקבלים ופתאום יש לך תור לרופא ביום רביעי ואת חייבת זריז להגיע לגן.

אז ביום רביעי מסויים את חורגת ולוקחת בחשבון שביום חמישי ייקח לך פי 2 להגיע לגן ללא ההתנייה ואחרי ששברת את הכלל ביום רביעי, ואת בסדר עם זה כי רביעי לחוץ לך וחמישי את יכולה להתמודד בנחת וסבלנות עם הכל.

רק שימי לב שהוא לא באמת יודע ומבחין בין ימים לכן צריך כלל שקל לו לזהות לבד.

אגב מתי שכן, זה לא שאם הוא הולך יפה הוא מקבל. אלא תמיד אתה הולך יפה וביום רביעי כשהמשאית זבל מגיעה, מקבלים קשיו בכניסה לגן.

את יכולה לומר לו: אני רואה כמה אתה מתאמץ ללכת, אתה גדול וחזק ובוגר וכו וכו. ביום רביעי כשהמשאית זבל מגיעה, מקבלים קשיו בכניסה לגן. איזה כיף!

מה מקבלים כשהגננת x נמצאת? מה קורה ביום שישי? יש קבלת שבת.

כמו שכיף להגיע בגן ביום שישי כי יש קבלת שבת ככה כיף גם ביום רביעי כי יש קשיו, אבל זה לא שאם תתנהג יפה ביום שישי תקבל ממתק מאבא של שבת.

אלא השבת עצמה מביאה איתה מתיקות מיוחדת אבל ההתניה הזאת בין יום שישי לממתק מעודדת להגיע מהר ויפה ומגרה כבר להגיע.

ככה אצלנו עם הצדקה. הוא רוצה להגיע מהר כדי לשים כבר את הכסף בקופת צדקה לא בגלל שאם ילך יפה יקבל אלא כי הקופה בגן אז הוא הולך יפה כדי להגיע כבר.

מקווה שלא בלבלתי אותך..

איזה פירוט

צריכה לחזור לקרוא את זה שוב בעיון

תינוקי התעורר אז נעשה את זה בהמשך

תודה לך!

שימי את החבילה של הקשיו בתא שלו במעון.

ואז את לא מייצרת התנייה של אם תעשה אז תקבל,

אלא התנייה של בוא נלך מהר ונקבל (כי טכנית אי אפשר לקבל אם לא מגיעים פיזית כי זה שם)

הבן שלך ממש מתוק עם הצדקה - איזה ילד צדיק ואמא מדהימה

אולי אם את לא תחשבי שהוא מסכן יהיה לך גם יותר קל להתעקש איתו בלי צורך בשוחד...

הבן שלי בגיל שנתיים היה הולך ברגל כמעט 20 דקות הלוך וחזור (בקצב שלו, בקצב שלי זה היה 8 דקות) עד גיל שלוש הוא גדל והדרך לקחה לו רבע שעה, עכשיו הוא בגן רחוק יותר ושוב הוא הולך כ20 דקות כל בוקר. זה הרבה ודרך ארוכה אבל הוא ממש מסוגל.

שני מקטעים של 5 דקות עם ישיבה באוטובוס ביניהם נראה לי ממש ממש סביר בגיל שנתיים.

ועוד משהו, שאני מכירה מהבן שלי שאם יום אחד עשינו משהו מסויים בדרך מסויימת אז הוא צריך להיות ככה גם למחרת וכל הזמן, אז אני ממש משתדלת לנטרל את זה מההתחלה ודווקא כן מתעקשת כי אני יודעת עליו שאם אני אזרום איתו הוא יתקבע על זה. (למשל חוצים את הכביש במקום מסויים ולמחרת אני לא חוצה שם אלא בהמשך זה ישגע אותו, מקום מסויים שהרשיתי לו לעשות שירותים כשהיה צריך דחוף ואז עוד לפחות עשר פעמים דווקא שם הוא אומר שצריך שירותים למרות שיכול בכיף לחכות וכמעט לא יצא לו כלום)

אני כל-כך מבינה את הקטע של הניטרול

ללמוד להתגמש כמו בקטע של חציית הכביש..

יש לנו את זה עם כמה דברים- לפעמים של פשוט הופך לסיוט (לדוגמה יש לנו את זה ממש חזק בלשמוע את אותו שלא כל היוםםםםםם)

יש להם נטיה לרדת לקנה. ולהתנפח. ההוראות נכתבו בדם.

לגבי ההתניות אני גם לא עפה על זה. אבל מודה שיוצא לפעמים והם לגמרי רוכשים את זה גם במסגרות. אני מעדיפה לצ'פר כשבא לי לפרגן מהלב ולא ככה. אבל אם זה עוזר לך במטלה מאתגרת עם שני תינוקות אז מילא. הייתי מנסה מדבקה או משהו. שונאת שזה עם אוכל. 

את ממש צודקת לגבי הצ'ופר של מתי וכן מה לצ'פר

מקווה למצוא את המתכון הנכון עבורנו בקלות 

אם הוא מריח טוב אז זה בסדר (לחלב מקולקל יש ריח של פליטה חמוצה)

אבל לא הייתי משחקת איתו מדי, או מביאה עכשיו או ישר מקפיאה

חובה לשאוב או לסחוט קצת מדי פעם כדי שלא תתפתח דלקת. לא לרוקן רק קצת

עלי כרוב יכולים לעזור

רק עד שמרגישה קצת יותר טוב

לא יודעת אם מותר כרוב במצב הזה... הכי טוב אם יש לך איך להתיעץ עם יועצת הנקה אם את עדיין במחלקה אמורות להיות שם

מזל טוב!

שאבתי ממש טיפה, איזה 20 מ"ל מכל צד, בערב, ככה איזה 3 ימים עד שהתאזן.

תרגישי טוב ומזל טוב!

וואי הגודשש🤦בהצלחה חברה

לי עזר לסחוט ידנית (ראיתי סרטון באינטרנט איך עושים) הקל עליי

ועיסויים..

בהצלחה ממש..

ולעסות ידנית זה כואב אבל הכי יעיל שמצאתי

האדמומיות והכאב יעבור לאט לאט בהדרגה

וזה כואב ממש,

מוכר מאוד.

הימים הראשונים קשוחים

ראיתי שכתבו לך מצטרפת גם.

לרוקן פעם אחת את השד ואח"כ לשאוב/ לסחוט את השד בקטנה כל כמה שעות, רק שלא יווצר שוב גודש

זה מתאזן ממש מהר.

ומלא מזל טוב!!

פלוס אולטרה סאונד.

שיערתי שאני רחוקה מהביוץ

לכן החלטתי לוותר על הא.ס

אני מנסה לחשב כמה רחוק כדי לדעת מתי לקבוע תורות (שכמובן אין בשפע)

כדי לראות אם גדל זקיק. השילוב של שתי הבדיקות יכול להראות קצתת מה הכיוון.

חיבוק גדול על ההפלה

בעז"ה בקרוב ממש הריון תקין, בידיים מלאות ובבריאות שלמה.

הערכים לדעתי תקינים לשלב.

תודה רבה הלוואי

מי מגדיר אותי כזו

גם אם הלכת לרופא פרטי.

תבדקי בסניף הקרוב אליכם/ תשאלי במוקד שלכם

בלאומית במרכז בריאות האישה בדיקות פוריות כל יום מ7:30 כולל יום שישי.

בלי תור.

בבני ברק

קצת רחוק לי

אבל אולי אין ברירה

לא בטוחה אם הבנתי בדיוק.

את מחפשת עבודה בתחום של תכנות?

או רוצה ללמוד את זה בשביל הידע?

אם זה משהו שאת רוצה להעשיר את עצמך כי יכול להיות לך שימושי, אני ממליצה להתחיל באיזשהו קורס באתר שנקרא Udemy. המון פעמים יש הנחות ואז זה קורסים בעשרות שקלים שנשארים לך לתמיד. תבחרי שפה רלוונטית (אישית ממליצה על Python) ותתחילי את הקורס. תבדקי שזה קורס בסיסי שמתחיל מאפס, שיהיה לך גם הסברים על פלטפורמה מומלצת והתקנה. וגם הבנה מהתחלה.

מבחינת מקומות עם הכשרה המעסיקים אותך אחרי זה - יש את אינפיניטי לאבס, יש את אקספריס. התוכנית של אינפיניטי ממש אינטנסיבית, זה שמונה חודשים, תשע שעות ביום, בלי אפשרות לעבוד תוך כדי. זה גם הרבה עבודה. אבל אומרים שהם טובים. מה שכן, המצב של השוק עכשיו לא משהו. אז יש גם כאלו (עם תואר) שלא מצליחים למצוא דרכם עבודה. אז אמנם תדעי יודעת תכנות, אבל זו השקעה מטורפת שלא בטוח שתראי את הפירות שלה בטווח הקצר.

אקספריס זה יומיים של 9 שעות, במשך חצי שנה. אבל אני לא מספיק מכירה את אחוזי ההצלחה שלהם.

קחי בחשבון שבשני המקומות האלו יש העדפה למי שיש לו כבר תואר בתחומים רלוונטיים, בגלל המצב בשוק עכשיו, אז הם עושים מיונים מוקדמים שצריך לעבור.

לסיכומו של דבר, זה נשמע לי רעיון מעולה ללמוד תכנות כי זה כלי שיכול לעזור לך מאוד. אבל לא הייתי מפתחת ציפיות שתצליחי למצוא בטווח של השנה הקרובה עבודה בזה. תתחילי לפתח את זה ככלי אצלך, דרך קורסים אינטרנטיים ותראי לאן את מתגלגלת עם זה

לגבי קורסים קצרים בתשלום שמבטיחים הרים וגבעות - ברור לי שלא, אבל תודה על התזכורת

לגבי אינפיניטי לאבס ואקספריס הסתכלתי קצת ואני רואה שהם די רוצים ש*כבר* יהיה לי תואר, ואילו אני במהלכו, את חושבת שזה משהו גמיש? תואר ״נחשב״ אם זה משנה משהו. כמו כן לא אוכל לעבוד אח״כ שנתיים במשרה מלאה וצריך לברר אם זה תנאי אצלם. (ממה שהבנתי מהאתר ובין השורות העסק הוא כזה - הם מכשירים אותי בחינם, אח״כ אני עובדת שנתיים בחברה כלשהי אבל דרכם כחברת כוח אדם כך שהם מרוויחים עליי בזמן הזה)

מכירה אולי מקומות פרטיים שעושים דברים כאלה? לא חייב להיות ההכשרה הכי מקיפה בעולם…

ותראי, אני לא באמת בונה על לעבוד במשרה מלאה אלא אם כבר לעבוד אז במשרת סטודנט, אז נראה לי ששם השוק קצת פחות קשוח (בכל זאת המשכורת נמוכה…)

אם אני לא הולכת לכיוון של לעבוד בזה אח״כ:

האם udemy מספיק מקצועיים? באמת חשבתי על פייתון, אז נניח אני מלמדת את עצמי משם פייתון - אחרי כמה קורסים אני באמת אדע לתכנת דברים לא-מדי-מורכבים?

כמו כן ראיתי גם שלMIT יש איזה אתר של קורסים דיגיטליים בתכנות, שמעת עליו משהו?

לא יכולה לעבוד אחרי שנתיים, אני לא חושבת שזה רלוונטי. כל הקונספט שלהם זה שאת מקבלת הכשרה בחינם ואחר כך עובדת בשכר נמוך יותר כך שבעצם הם מרוויחים את הפער. קשה לי להאמין שהם יסכימו בשביל משרה חלקית.

מה גם שלא בטוח שיקבלו אותך כסטודנטית, כי זה באמת קורסים מאוד דורשים. במינונים המקדימים לפני הקורס, יש בחינה שבודקת ידע בשפת c או יכולת לפתור בעיה בפסאדו- קוד (שזה לא קוד ממש, אבל כן לפי עקרונות של קוד).

לגבי המשפט הראשון - לא התכוונתי דווקא לקצרים. יש קורסים שעולים 20,000₪, מבטיחים לך הרים וגבעות, אבל בסוף את לא באמת שוות ערך למישהו עם תואר. שגם להם קשה למצוא עבודה עכשיו.

בעיניי קורסים אינטנסיביים בתשלום לא מבטיחים כלום, בטח שהיום אפשר למצוא את כל הידע באינטרנט. בUdemy יש הכל, ואת יכולה לבחור. את יכולה להתחיל ממשהו בסיסי, ואז להחליט אם לעבור לקורס מתקדם יותר שם, או במקום אחר. אבל זו בוודאי נקודת התחלה טובה. יש שם גם כל מיני בוטקאמפים. שאת מתחילה מאפס ואמורה להגיע לרמה יפה.

בסוף מה שיהיה משמעותי בשביל עבודה, זה הפרוייקט שתעשי וזה שתראי את הידע שלך והיכולת שלך דרכם. אבל בשביל זה את צריכה להתחיל איפשהו. קורס אינטרנטי זה מקום טוב להתחיל. ויש שם כל מיני רמות, את יכולה להסתכל בהמלצות ובביקורות על הקורס.

יש את Frontendmaster שאם את לומדת באוניברסיטה יש לך חצי שנה חינם.

זה עולה 40 דולר לחודש אני חושבת ויש שם את המרצים הטובים ביותר שעובדים בתעשייה.

הייתי ממליצה לך ליצור פרויקט גדול ומשמעותי שיבדיל אותך משאר הג'וניורים.

הרבה יותר משמעותי מעוד שורה של קורס בקו"ח, זה פרויקט שיצרת מהתחלה ולסוף.

וגם ילמד אותך הרבה יותר.

את יכולה לנסות לחפש בסביבתך מישהו שצריך פרויקט מסוים, ולבנות לו. או סתם פרויקט שמושך אותך.

תחליטי איזה תחום בתוך ההייטק מושך אותך ולפי זה תחליטי מה לעשות.

אם מעניין אותך פולסאטק - תצרי אתר נחמד

אם את נמשכת לכיוון האמבדד - תקני ארדואינו או רזברי פאי - אפשר ליצור דברים מגניבים מאוד!

תצרי לך פרופיל גיטהב מרשים...

בקיצור-

אם הכיוון מדבר אלייך, אשמח להרחיב.

האמת האמת - אני כרגע עמוסה ועוד לא בשנת ההפוגה שלי, אבל שומרת לעצמי את הזכות לחזור לשרשור הזה בהמשך ולקבל ממך עצות על פרוייקטים ומאיפה להתחיל. (נראה גם לפי הרצונות שלי בהמשך, אם בא לי על משהו שחם בתעשייה באותו רגע, או על משהו שקשור לתחום הראשי שלי… מה שבטוח - יהיה מעניין)

קצת שוכנעתי על הכיוון של למידה ועבודה עצמאית

ואת יכולה למצוא לך בת זוג לעבוד על הפרויקט.

תמיד יותר כיף בשתיים...

ויש מלא ג'וניוריות פנויות ששמחות ממש לעשות משו מעבר.

זה מקנה יכולות גבוהות יותר ושורה כזאת בקו"ח משמעותית מאוד.

כותבת לך @מרגול

(אם מעניין אותך אני מכירה מישהי שתוכל לעזור לך עם זה).

אם בכל זאת את הולכת על פרויקט אז אפשר לייצר אקסטנשן לכרום, יש על זה מלא מידע ברשת וקל להטמיע את זה וזה יכול לעזור להרבה וממילא מעלה את הערך של העשייה שלך

זה אתר ממשלתי עם מלא קורסים מקצועיים ברמה גבוהה בחינם

קמפוס IL

צריך מלא משמעת עצמית כדי ללמוד שם (כי את גם לא משלמת אז אין לך את הדרבון של לנצל את מה ששילמת עליו כסף)

אני למדתי שם פייתון ואלגברה ליניארית.

זה קורסים שמפותחים ע"י האונבירסיטאות הכי טובות בארץ מצד אחד

מצד שני הלמידה היא מעניינת עם מצגות ורמה גבוהה. לא מרצה שכמעט נרדם ומקריא מתוך מחברת.

זה תמיד דבר נכון

ובטח לא להסתמך על תשובות פה בפורום

לדעתי הסיכוי להיתר מסיבה כזאת-האו לא גדול

בדר''כ מתירים בגלל סיבות רפואיות או הכתמות לא סדירות או משהו יותר הכרחי.חוסר נוחות פחות יתפוס לדעתי

פעמיים כשהיה מעורב בזה טיסה לחול והיה ספםםק אם יהיה לי אפשרות לטבול אםנאעשה הםסק רק ביום החמישי

הרב שלנו פוסק שאם הביוץ גבולי מותר לעשות הפסק אחרי 4 יימים כשמנסים להיכנס להריון

ובתקופות עם מניעה- להישאר ב5 ימיםל

הרב שלנו אמר שאם לא היינו ביחד אפשר.

כדאי מאוד לשאול את הרב שלכם

להם לקיים

אבל לא קיימו יחסים

כדאי לשאול.

לנו במילואים התירו באופן קבוע למשל.

אז כדאי לשאול

גם אם הפסיקה האשכנזית לא משאירה מקום למשהו אחר- כשקוראים בספר או לומדים את ההלכות זה תמיד מאוד שחור ולבן...

רב פוסק הלכה יכול לפסוק לפי משהו קדום יותר, הראשונים וכו או אפילו לפי הספרדים אם הוא רואה בזה צורך, עצם זה שיש קהילה שבה יש פסיקה שונה, זה מקור לפסיקה שונה בעת הצורך. כדי להתיר מקרים מסויימים/מיוחדים

בגדול הפסיקה האשכנזית מאוד מחמירה במספר הימים האלו, אבל זה מסתמך על אותו מינימום של 3 ימים שקיים בבסיס להלכה הזו

כך שבהנחה והרב שלך רואה בסיבה משהו מוצדק הוא יכול להורות לך פסיקה פחות מחמירה בשעת הצורך

ויצא לי לשאול רב בגלל אירוע משפחתי, והתיר לי לעשות הפסק אחרי 4 ימים באופן חד פעמי

לשאול תמיד אפשר, מקסימום יגיד שלא

אני שאלתי בסמס לרב והפנו אותי לרב שפוסק כמונו אבל גם ספרדי, אז כנראה סברו שיותר יידע..

אמנם זה בדיקה לא נעימה, אבל לא הרבה יותר מה50 (מבחינת הטעם) מבחינת הזמן זה אכן שיקול.

אם כי בנוסף אם ה50 תצא לך גבולית גם ככה תצטרכי לעבור את ה100(שגם יותר אמינה)

אני הייתי הולכת על ה100.

אולי תלכי על ה100?

מניסיון אישי,

באמת בטעם שתיהן נוראיות מה שעצבן אותי ב100שהייתי צריכה לשתות 2 בקבוקים של התמיסת הדרים המזעזעת הזו

מבחינת הרגשה בשתיהן הרגשתי נורא בשעה הראשונה

ב100 בשעתיים הבאות הרגשתי יותר טוב..

ויכולתי לעשות דברים במחשב..

וסהכ זה קצת יותר מ3 שעות זה לא מגיע בדרכ ל4..

בהצלחה רבה

האמת שגם אף פעם לא סבלתי יותר מידי מהבדיקה. בעיקר לא נעים לי מהעבודה, כי יצא שאני מחסירה באותו יום פעם שלישית ברציפות (פעם אחת נשארתי עם הקטנה, פעם לסקירה המכוונת, ופעם להעמסת סוכר. זה מתי שהיה להם תור...).

אבל אם צריך אז צריך...

סתם מבאס כי לא לגמרי ברור לי אם באמת צריך.

זו כנראה הייתה המצאת המאה... (;

אנחנו סובלות הרבה בשביל זה

מנטילה חד פעמית כנראה שלא יקרה כלום

נטילה ממושכת בטח תרגום לשינויים הורמונליים כאלה ואחרים