טרופת נשימה
רצה עם כולם
לתפוס מחסה
עכשיו- לכיוון בורא עולם
עולה - יורדת
העצרת
עוצרת
אוצרת עשרת ימים
קריאת "שובו בנים"
מסדירה נשימה
מודה על נשימה
מתפללת לרחמים
לגאולת תשובה
בנחת. אהבה.
רק תדעו שאני כמעט בכיתי קודם
מהפחד.
טרופת נשימה
רצה עם כולם
לתפוס מחסה
עכשיו- לכיוון בורא עולם
עולה - יורדת
העצרת
עוצרת
אוצרת עשרת ימים
קריאת "שובו בנים"
מסדירה נשימה
מודה על נשימה
מתפללת לרחמים
לגאולת תשובה
בנחת. אהבה.
רק תדעו שאני כמעט בכיתי קודם
מהפחד.
ויש לי מה לעשות היום
אבל הפחד
משתק.
מסתובב פה רכב עם השיר
ה' יתברך אוהב אותי ותמיד יהיה לך רק טוב
ועוד יותר טוב
ועוד יותר טוב
אני יודעת שזה נכון
אבל הבטן כואבת לי
ואני לא מצליחה להרגיש מנוחה בכלל
געגועיי!!
משפחה גדולה.. מגיעים למצב בשבתות וחגים שצריך להוציא חלק מהירקות כדי לאחסן את האוכל במקרר..
מצד אחד מקרר קטן נוסף יהיה יותר נוח, מצד שני אין לי מקום במטבח אז הוא יצטרך להיות או בסלון או בחדר של הבנות וזה מבאס. גם ככה הבית קטן..
אולי עדיף להמשיך לתמרן ככה במקרר? כי זה "רק" בשבתות וחגים..
לנו בינתיים מספיק אחד.
אם זה רק חגים כמו עכשיו שזה כמה ימים, מתמרנת.
אצלנו בשבת רגילה המקרר חצי ריק,
בחג הוא מלא, ועכשיו עמוס מאוד. אבל לא משהו לא אפשרי.
כאילו מקסימום נוציא את הביצים ומה שלא חייב מקרר.
את שמה סירים במקרר או מאחסנת את האוכל בקופסאות?
אני תמיד מעבירה לפיירקס, מתוך הרגל,
אח"כ פורסת על הפלטה מה שצריך, זה יותר כלים, אבל פחות מקום במקרר.
ואני שוקלת ברצינות מקפיא נוסף,
להורים שלי יש 2 מקררים וזה ממש הצלה!!
אין מקום במטבח אז שמו אותו במרפסת מתחת לגגון
לאחרונה הם קנו מקפיא מגירות וזה ממש עוזר עם קניות גדולות של בשרים בזמני חגים ומבצעים
אחד גדול במטבח ועוד אחד קטן יותר בחדר שירות, שמשמש לירקות בעיקר. יש לו גם מקפיא אבל הוא קטן לטענת בעלי והוא רוצה להחליף ליותר גדול כבר הרבה זמן
הוא באמת טוב לי לחגים כי אני לא רוצה להוציא ירקות נהמקרר ואני לא נוהגת כמעט אף פעם לבשל בחג
זו אחת הסיבות שבראש השנה אני מעדיפה לבשל חלק מהדברים בחג עצמו, כדי לחסוך מקום במקרר.
אבל באופן כללי לא מכינים הרבה אוכל לשבתות וחגים.
להורים שלי כבר כמה שנים יש שני מקררים (וגם בית גדול), אבל זה רק כשנהיו להם נשואים ושבתות משפחתיות גדלו מאוד בהיקף שלהן.
עם מגירות, במחסן.
מקרר אם יש עומס מעבירה לקופסאות או תבניות חד"פ, ככה נכנס הרבה יותר. וכבר שנים אנחנו בדיון אם להחליף למקרר גדול יותר..
רוב השנה המקפיא הנוסף מנותק מהחשמל, מחברים אותו בחגים ובתקופות עומס.
ולא רק זה, גם מדף אחד במקרר נשבר להם ובכל זאת מסתדרים עם מדף פחות.
אצלנו המקפיא מחוץ לבית ופועל קבוע.
אני מכינה הרבה אוכל ומקפיאה וזה מקל עליי ביום יום וגם אין לנו עופות בהכשר שלנו בעיר אז כשנוסעים עושים קנייה גדולה
וביומיום באמת לא משתמשים במקרר השני אבח ע"ש להם בחדר כביסה גם מקרר נוסף וגם עוד מקפיא
וגם להורים שלי עכשיו יש חמרות שהם לא משפחה מאוד גדולה ועכשיו לא הרבה נמצאים בבית
אצלנו תמיד הירקות בחוץ האמת🤷
אפשר לשים אותם ב2 סלסלאות גדולות ואז קל להוציא... ולהכניס..
ואיפה את מאחסנת אותם בקבוע?
יש לי מעמד של בצל תפוח אדמה על הרצפה והוא יחסית גדול.. אבל אין בו עוד מקום אחרי קניות של חמישי..
המקרר הנוכחי שלנו הוא מקרר רגיל, מבחינת הגודל.. הבעיה שעם השנים נשבר המעמד של הבקבוקים, אז בקבוקי שתיה לחגים וכאלו תופסים לי מקום במדפי המקרר... חשבנו להביא מעמד כזה לבקבוקים, חדש ולסדר זאת.. אבל תכלס גם אם היה, אנחנו תמיד מתמרנים מבחינת מקום במקרר ובמקפיא..
קבוע כשאני חוזרת מקניות, בעלי יודע שהוא מתחיל לחפש מקום לבשרי ולדגים במקפיא... זה כל שבוע... לי כבר אין כוח לזה. מעדיפה מקרר אחד יותר גדול ולהכניס שם הכל בצורה מסודרת.. ואת הנוכחי להעביר למרפסת.. וגם בו להשתמש למשל בעיקר בחגים ושבתות אבל גם במהלך השבוע אני מאמינה שהוא יתמלא במהירות
אנחנו 10 נפשות
המקרר בינוני לא גדול כי יש לנו נישה קטנה במטבח ומקרר גדול לא נכנס
יש לנו עוד 3 מגירות מקפיא
זה ממש מעט עבורנו
בחג אחסנתי את כל האוכל בתבניות אלומיניום כדי לנצל הכי יעיל את נפח המקרר והמקפיא. זה לדעתי היה נס שכל האוכל נכנס.
חושבת אבל שאם אין לך מקום לעוד מקרר אולי יעזור לך כמה מגירות מקפיא? זה יחסית צר יותר.
כי מקרר בסלון או בחדר זה לדעתי מבאס יותר מאשר יעיל. מקרר זה מוצר גדול ותופס הרבה נפח. אלא אם כן יש פינה בסלון שזה יתאים לדעתך? הסלון גדול?
בחגים צריך לאחסן בתבניות ולא בסירים זו השיטה שלי
אני בחג מעדיפה שלא להתעסק עם בישול
מספיק לי ההתארגנות של לערוך שולחן, לשטוף כלים , לארגן ילדים, לחתוך סלטים...
אני אוהבת להספיק לשמוע שופר וקצת מהתפילה
בשלנו הכל לפני החג וסידרנו בתבניות, הכל נכנס ברווח.
נראה לי הבעיה מתחילה בעיקר כשמכניסים סירים
אם זה גם שבתות זה כבר לא רק, זה כל שבוע..
אצל ההורים שלי יש מקרר גדול במטבח ומקרר קטן יותר באיזור שנקרא 'פינת משחקים' ושם יש גם מקפיא נוסף..
כבר המון שנים. והם מלאים על בסיס קבוע
ברמה שלפעמים בחגים צריך גם מקרר של השכנים...(אבל זה כבר נדיר)
נסי לחשוב איפה טכנית הוא הכי פחות יפריע.. הייתי מתעדפת מאוד מרחב ציבורי ולא חדר שינה.
ויש לנו כבר דיי הרבה שנים למרות שאנחנו משפחה לא גדולה....
ובבית הקודם הוא היה בחדר של הבן שלי.
לאחרונה מקרר נוסף. עזר בהחלט עכשיו בחג.
מחסן יש לכם? או מרפסת? או חדר שירות?
לא הייתי שמה מקרר בחדר, אלא אם זה חדר עבודה או אירוח או משהו כזה. לא חדר ילדים שישנים בו כל לילה.
אם ממש אין ברירה אז לפחות לכסות עם מפה יפה ועציץ מעל להסוות אותו קצת..
אז סיימתי חל"ד בשעה טובה והתחלתי לעבוד
צריכה לארגן שני תינוקות למעון שנפתח ב7:30 ולהספיק להגיע לעבודה עד 8:00.
הם קמים באיזור 6 ועוד לא התרגלתי לארגן את שניהם לבד באותו זמן. הגדולה בדיוק חגגה שנתיים ואני מתקשה להתארגן בעצמי כשאני איתם כי צריך כל הזמן להשגיח שהיא לא תפגע בו. עד שאני שמה אותם במעון וחוזרת הביתה אני מיד צריכה לצאת לעבודה.
אני מורה, כך שאין לי זמן על הבוקר לשבת לשתות קפה.
ההפסקה הבאה רק ב10:30 אבל תכלס גם בהפסקות אין באמת זמן
מרגישה כל היום בריצה מטורפת וחוזרת הביתה ממש רעבה.
יש לכן טיפים? ממש מתסכל אותי הלו"ז העמוס הזה
כמה רעיונות-
1. להלביש מהערב בגדים למעון/לגן
2. לתת להם לאכול ובזמן הזה את שותה קפה (אם הקטן עדיין יונק אז לפחות את הגדולה לחגור בכסא אוכל וככה היא לא פוגעת בו בזמן הזה).
אין שיעור או מניין שחשוב יותר מהצרכים הבסיסיים שלך...
כנ"ל את מול העבודה שלך- בהפסקות את אוכלת ושותה.
ושכל השאר יחכה.
תדאגי לך לדברים זמינים ומהירים כמו חטיפי אנרגיה, פרי, או שתקחי איתך את הקפה לכיתה
ברגע שתחליטי שהצרכים שלך הכי חשובים יבוא פתח למצוא פתרונות. והם אכן הכי חשובים!
מחליפה טיטולים 3-4 טיטולים לשניהם תוך שעה וחצי
לפעמים צריך גם להחליף בגדים או אפילו לקלח
ללכת מהפיזור ישר לעבודה כדי להגיע מוקדם ולהספיק לשתות,
לא לותר על ארוחות, לתת להם קדימות בהפסקות בעבודה.
רבע שעה שינה
פחות חשובה משתיה חמה בבוקר
אפשר גם ללכת לישון יותר מוקדם
ותכלס, אם לא תדאגי לעצמך לזמנים לשתיה ואוכל, זה כנראה לא יקרה לבד, זה צורך בסיסי של הגוף.
אם יש, אז זה הזמן שאפשר להכניס משהו לפה רק צריך להכין קודם.
או לקום לפני הילדים.
בעיקרון שני קטנטנים ונחת זה דבר והיפוכו.
ב"ה על הכל.
היתי קמה מוקדם מספיק כדי להכין קפה ובקבוק למי שצריך
מי שלא צריך בקבוק, מחכה בלול/ במיטה
אבל הם ממש יישרו קו האמת
אני שותה תה צמחים בזמן שאני שואבת לו חלב בבוקר.
חוגרת את הקטן מולי (בן שנה) בכסא אוכל עם קצת אוכל שהוא אוהב. נותנת לו לפעמים גם ללגום (לא שותה חם).
זו שלפניו קמה מאוחר (בת 4) אז מעירה אותה רק כשסיימתי איתו ואיתי. את הקפה שותה כשמגיעה לביהס.
אבל אני לא מחנכת ולא עומדת מול כיתה בשעה 8 בבוקר. ועדיין מרגישה שהבוקר שלי קשה אז לידך אין לי מה לומר... מסירה את הכובע.
1. להכין כמה שיותר דברים מראש לילה לפני. בגדים לכולם, אוכל במקרר, להשתדל להינות מזה - להרגיש בשיא שלך.
2. להחליף פעם אחת טיטול בבוקר! גג שתיים אם המצב ממש חמור.
3. לא לחזור הביתה אחרי המעון - ללכת ישר
4. לשתות קפה בנסיעה
רק רוצה לחדד לגבי הטיטולים כי עכשיו קולטת שזה יכל להשמע מוזר
מחליפה לשניהם כשמתעוררים
אחרי האוכל התינוק בד"כ מפנק בטיטול
ולפעמים לפני שיוצאים גם הגדולה צריכה החלפה
כך בכיף אני מגיעה ל3-4 טיטולים בבוקר
היי
מחפשת לקנות יומן בסגון של הרבנית ימימה, אפשר גם יותר פשוט ועם פחות תוכן..
אבל תאריכים עבריים, מקום לכתוב קצת, וכן גם תוכן יהודי ממלא
עדיפות לכמה שיותר זול...
אשמח להמלצות!!
תודה!
באיזור עמק המעיינות?
מחפשת משהו עם ג'קוזי.
נוח ונקי.
שבוע 35 תודה לה'. מידי פעם יש לי כאב מוזר בחלק העליון של הבטן ההריונית שלי, כמו שריר תפוס שכואב כמעט בכל תנוחה, מידי פעם מקרין כזה לצלעות. כואב כשאני מתכופפת, כשאני יושבת , כשאני עומדת וכשאני נמתחת. מכירות? תופעה רגילה? עכשיו כואב מספיק בשביל שקשה לי להמשיך לעבוד כרגיל..
ואם כבר פותחת שרשור, עשיתן בדיקת gbs? קראתי על זה קצת וראיתי שזה פחות מ1% שהתינוקי יידבק אם ח''ו נשאית...
והיום הוא פגוע מאד מאד, לא רואה לא שומע, עם מוגבלות התפתחותית משמעותית

את עושה אותה לבד ורק מביאה את הדגימה לקופה
כמו בדיקת טהרה בערך
להתחיל בנרתיק, לעשות עם המטוש מעט בדופן הנרתיק, לצאת עם המטוש מחוץ לפתח הנרתיק
ולהמשיך כשזה צמוד לגוף (-כלומר זה צריך לגעת גם שם )עד לפי הטבעת, גם שם להכניס ממש מעט וזהו.
מן הסתם שאפשר לבקש לעשות לבד. אבל אם תתקלו ברופא כזה, שלא תופתעו.
יכול להיות רק לחץ של העובר או מנח מסויים,
אבל גם יכול להיות אבנים בכיס המרה.
לא מסוכן, רק כואב מאוד.
גם לי היה כאלה כאבים בהריונות הקודמים וחשבתי שזה לגיטימי, אבל אחרי הלידה גיליתי שזה ממשיך.. וזה היה אבנים בכיס המרה.
בהריון האחרון (אחרי הסרת כיס המרה) לא היו לי כאלה כאבים.
והיה חודש בטיפול נמרץ היום ברוך השם הוא בסדר אבל זה היה חתיכת סיוט
אז אולי כדאי להתייעץ עם סמכות רפואית....
כמובן שזה יכול להיות שריר שנתפס וכד'.
לגבי הGBS
זה בדיקה חשובה מאד. והכי פשוטה מכל הבדיקות בהריון.
אותי הרופא הדריך פשוט איך לעשות.
אם ח"ו התינוק נדבק- זה עלול להיות מסוכן מאד!!!
בארה"ב זה בדיקת חובה.
רק בארץ זה עדיין לא נכנס כריטואל קבוע כמו שאר הבדיקות. וזה באמת חשוב ויכול למנוע בעיות בצורה הכי פשוטה שיש. אז חבל דווקא את זה לפספס.
ערב טוב
אשמח לעזרההה
אני במעקבי פוריות
לקחתי לפני חמישה ימים זריקת אוביטרל לאחר שנצפו זקיקים(לאחר לוטריזול)
והיום הבדיקות דם לא הראו שהיה ביוץ פרוגסטרון 0.9...
מצד שני הזקיקים נעלמו....
בלחץ... מה יכול להיות? הרופאה אמרה לחזור על הבדיקה ביום רביעי...
מכירות מצב כזה??
בד"כ לוקחים אוביטרל כשיש זקיק גדול שממש לקראת ביוץ וגם הבדיקות דם מראות שהביוץ מתקרב.
לי זה קרה הרבה, אבל כשהזקיקים היו מקסימום 16 מ"מ... לא הגיעו לביוץ ואז הפרוגסטרון ירד.
בד"כ באותו החודש כבר לא היה ביוץ אחרי כמה סבבים כושלים כאלו עם לטרוזול עברתי לאיקקלומין.
הזקיק היה 16/18 והיו עוד 12,14,10....
היום הבדיקת דם פרוגסטרון 0.9.....
עשיתי בדיקה כי היה לי כאבים בשחלות הרופאה אמרה שאני יעשה עוד מעקב..
היום אמרה שאני יעשה שוב ביום רביעי..
אומנם סבב שני של לוטריזול (עקב חוסר ביוץ) אבל מותשת כבררר...
נשמע שבאמת לא היה ביוץ.... לדעתי האוביטרל היה מוקדם מידי... אוווף מה נעשה...
הכל לטובה
תודה רבה על העזרה!!!!!
אמהלהאני עשיתי 5 סבבים של לטרוזול. הרופא שלי לא שש לרוץ לאקקלומין מיד...
וזה באמת מתיש

מאחלת לך שהשנה החדשה תביא בפתחה עבורכם בשורות טובות, ישועות ונחמות בקלות ובשמחה
המחזור מאחר?.. לפחות אולי אדע מה הצפי שלי...
איך היה עם אקקלומין יותר טוב?
אקקלומין גרם לביוץ, מה שהלטרוזול לא עשה בכלל....
בעקרון אם לא יהיה לך ביוץ החודש, כנראה הרופאה תביא לך כדור שיגרוםלך לדמם כדי שתוכלי להתחיל מחדש...
משתפת... בסוף הרופאה נתנה לי עוד סבב לוטריזול באותו מחזור אבל דיממתי איתו... והביוץ שהיה ממש חזק לצערי היה לפני טבילה...
אז סבב הבא נעבור לאקוקלומין... תודה על הכל!!!
איך עושים את זה? מאוד רוצה לשמור על ההנקה בבוקר ובלילה, ובמהלך היום להביא בקבוק. איך וכל כמה זמן שואבים? קצת מפחיד אותי שלא תיקח בקבוק טן שתיקח וזה יהרוס את ההנקה שגם ככה לא כזה להיט (יש לנו קשיים בעליה במשקל וכו). אשמח לטיפים לאמא שחוזרת לעבודה ושילוב בקבוקים והנקה ושאיבה.
תודה!!
מה שכן, אני ממליצה לך להקפיד על שאיבה לפחות פעם אחת במהלך העבודה
חזרתי לעבודה כשהקטנה היתה בת 5.5 חוד'
עובדת כל יום עד שלוש וחצי
שואבת לרוב פעמיים ביום.
בסביבות 11 וחצי ועוד פעם ב3
זה מספיק לי באופן גבולי ל3 ארוחות לקטנה (היא אוכלת אצל המטפלת ב - 9, 12, 15).
בהתחלה הייתי משלימה קצת בערבים, שואבת עוד חצי מנה
ושאבתי בימי שישי למרות שהיתה איתי בבית
כדי שיהיה לי קצת ספייר במקפיא ולא אהיה בלחץ.
לא השפיע בכלל על ההנקה, עדיין שמחה מאוד לינוק במהלך היום והלילה כשאני איתה.
כן היה קצת קשה בהתחלה שלא הסכימה לקחת בקבוק אבל אחרי 3 ימים התחילה לאכול גם אצל המטפלת.
כמות שתספיק ליום המחרת.
ועדיף שיהיה קצת ספייר.
כשעבדתי עד שתיים, שאבתי פעם אחת לשתי ארוחות.
כשעבדתי עד ארבע, שאבתי פעמיים לשלוש ארוחות.
אפשר לנסות להרגיל לבקבוק לפני.
לפעמים יותר קל שמישהו אחר נותן.
אצלי, שילוב של הנקה ושאיבות לא הפריע להנקה.
גם בימים שהתינוק איתי בבית ויונק יותר, לא חסר לו חלב.
מה לגבי מוצקים?
כבר התחלתם טעימות, או ממש ארוחות?
כשהתינוק מתחיל לבסס ארוחות, זה מוריד מהשאיבות בזמן שאת בעבודה.
וזה יכול לעזור גם לעלייה במשקל.
כמה זמן כל שאיבה?
יותר לפי כמות.
זה משתנה אצל כל אחת, וגם תלוי איזו משאבה.
אני שואבת במשאבה ידנית.
כיום אני שואבת פעם אחת אחרי העבודה. (אני חוזרת בשתיים והקטן במעון עד ארבע).
שואבת שיהיה לי לפחות 120 לארוחה אחת. השאר הוא אוכל מוצקים.
אם נשאר עודפים אני מקפיאה.
היו תקופות שאבתי יותר, כשעדיין לא אכלו ארוחות.
שהוא מדמה הנקה. שני הילדים שלי, גם הגדולה וגם היונק בן החודשיים, שתו ממנו ושילבו הנקה, וזה לא בלבל אותם.
יש את המשאבה של ביאמבה ששמעתי עלייה, שהיא אלחוטית, וככה אפשר לשאוב תוך כדי שעושים דברים, ואז אם את עובדת במשרד יכולה לשאוב תוך כדי עבודה...
אני מתכננת לשאוב פעמיים ביום, פעם אחת בצהריים, ופעם נוספת בערב.
אצל הגדולה, שנכנסה למעון בגיל 7 חודשים, שאבתי רק פעם אחת בערב, 2 ארוחות.
אני אמורה לחזור ללימודים אחרי סוכות
לא יודעת איך עושים את זה 
היא תהיה בת חודש וחצי
ועדיף כמה שאפשר להקפיד על זמנים.
בגלל שהיא בת חצי שנה מהר מאוד זה ירד לשאיבה אחת ביום ובשלב מסויים כבר לא תצטרכי לשאוב בכלל.
את יכולה כבר עכשיו לנסות להרגיל לארוחת מוצקים אחת.
כבר יצא לך לתת בקבוק? אם לא הייתי מנסה להתחיל לתת מנה אחת של שאוב ביום כדי לראות שהיא מסתדרת עם בקבוק.
אם יש לך כוונה לא לשלב תחליפים בכלל הייתי מתחילה להכין סטוק חלב קפוא שיהיה אקסטרות למקרה הצורך (ליום הראשון/יום שבו יוצא פחות בשאיבה/חלב שנשכח מחוץ למקרר/יום שהתינוקת יותר רעבה וכו).
בקבוק עם פטמה עם חור קטן
אני ממש ממליצה על לנסינו כמובן הכי קטן אבל ברוב החברות הפטמה הכי קטנה היא בסדר
ולהאכיל כשהתינוק חצי יושב ולא בשכיבה ככה שהבקבוק מקביל לרצפה כמעט והפטמה לא מלאה כולה בחלב (רק החלק שנכנס לפה)
זה הכי דומה להנקה
כי אם החלב בבקבוק נשפך להם בפה וזורם בקלות זה יכול לגרום להם לסרב לינוק אחר כך כי זה דורש מאמץ
לגבי שאיבה הכי טוב לשאוב כל 3 שעות בערך...אבל לפחות פעם אחת במהלך היום ותלוי בכמויות שיוצא
בהצלחה!
אז מתוק בן 9.5 חודשים. מתעורר בלילות כל שעתיים מקסימום לינוק. אני חייבת לעצמי קצת יותר שינה רציפה וחושבת על שינוי.
אני שוקלת לתת לו לפני השינה בקבוק של חלב שאוב עם דיסה או קוואקר כדי שיהיה שבע יותר.
לא עשיתי את זה מעולם, לא יודעת האם כדאי ואיך זה עובד.
יש לכן המלצות/ דיס-המלצות או כל דבר שיאיר את עיניי?
תודה מראש
לא מהסיבה שאת חושבת..
ניסינו וזה לא עזר. במקום בקבוק שלם אכל חצי והמשיך להתעורר.
ככה הבנו שזה לא שהוא לא אוכל מספיק טוב בערב ובגלל זה רעב בלילה, אלא הקיבה שלו אולי קטנה ויש לה קיבולת מסויימת ובהתאם הוא נהיה רעב מהר יותר וקם בלילה. המשכנו לתת בקבוקים במהלך הלילה עד שהפסיק לבקש (היו עליות וירידות אבל סופית באזור גיל שנה וחצי).
יש ילדים שזה כן עובד איתם וכנראה שבאמת הם צריכים רק משהו מזין יותר כדי לשבוע לכל הלילה.
אז תנסי, תראי אם זה הולך אז מצוין, הוא כבר גדול ויכול לאכול אוכל רגיל כמו דיסה. אם לא אז שווה לחשוב על שאיבה של מנות ללילה כדי שבעלך יוכל לקום אליו גם
ועוד מחשבה, אולי בעצם לנסות לתת לו ארוחת ערב "אמיתית" לפני שהולך לישון? לחם עם טחינה, חביתה וכו..?
אם במהלך היום אוכל מוצקים, אז הייתי בהחלט מנסה לתת ארוחה טובה בערב וקצת מים
לק"י
בגיל הזה, ואפשר גם אחרי....😅
הבן שלי כמעט בן שנתיים, ולא תמיד אוכל ארוחת ערב. וגם אם כן, אז בכמות לא גדולה.
הוא עוד קם לינוק בלילה, אבל ייאמר לשבחו שזה נראה לי פעם-פעמיים ושהוא מגיע לידי לבד. כך שאני לא תמיד מרגישה אפילו.
וגם הגדולים שלי היו כאלה.

כך שאני מבינה שהוא באמת שבע מנה שהוא אוכל. גם אצל המטפלת הוא לא אוכל הרבה בצהריים. אבל הוא לא רוצה לנשנש אחר כך.
אם כן, אז הוא פשוט לא יודע איך לחזור לישון לבד, ולכן מתעורר כדי לינוק ולהירדם בחזרה. רוב הסיכויים שבגילו זה לא רעב אלא הרגל.
מסכימה שכדאי לתת ארוחת ערב אמיתית לפני השינה, אם הוא מסוגל לאכול ארוחה טובה. אם הוא רק מנקר אוכל אמיתי אז אני בעד דייסה
יש לי פשוט תו ורוצה לדעת מה לקחת...
דגשים והמלצות?
מתכת או פלסטיק?
והייתן עושות היום/מחר כשלפנינו שלושה ימי חגשבת?
לשים אחר כך בפנטן פלוס ולא אלכוהול
זה עבר ךהם ממש מהר אלכוהול מחטא אמנם אבל שורף ולא מרפא
בפנטן עושה את שתי הפעולות.
לפי זה הייתי מעדיפה לא לעשותת עכשיו כי זה עלול להיות ממרח אז זה בעייתי ששלושה יצים לא תוגלי לשים לה
ועגילים רפואיות הכי טוב
אם תמצאי מקום ששמים סוגר שהעגיל מהצד השני לא דוקר זה ממש יהיה טוב -לא דוקר בשכיבה
אזכור את הבפנטן
תודה!
אני לא הייתי עושה לפני ר"ה. בד"כ הכל עובר חלק, אבל לא הייתי רוצה לקחת את הסיכון, במיוחד שזה לא באמת דחוף ומשמעותי לעשות דווקא לפני..
באלי שיהיה לה בחג,
מצד שני עלול להסתבך..
נחכה..
ניישם
תודה!
קוראים לה פרילידן. תבדקי בבית מרקחת מה יותר זול…
בכל מקרה צריך לשים את המשחה שאת קונה, ועליה לשים ניילון נצמד. בערך לחצי שעה לפני. ואז כשאתן מגיעות פשוט לנגב את המשחה, המנקבת תחטא את האיזור ותחדיר לה את העגיל…
יש להם שם משחה מאלחשת, לא צריך להביא..
באים מורחים משחה אומרים לך לחזור עוד 20-30 דק ואז עושים את החורים
בשביל למנוע רגישויות עדיף להתחיל מזהב. המחיר אמנם יותר יקר אבל לא משמעותי.
מנסיון של כמה שעשו מסביבי לא זהב ונכוו...
שהוא לא אמור לעשות זיהומים..
ככה אמרו לי.
אבל גם אמרו שהוא לא מספיק חזק..
כמו שאמרו משחה מאלחשת לפני
ובימים שאחרי משחה אנטיביוטית (בחנויות ממליצים נראה לי על סינטומיצין)
אצלי עבר חלק, בגיל קטן יותר אפילו..
אנחנו ראינו הבדל מטורף בין הגדולה שעשינו איזה ציפוי שאמור להיות ציפוי אלרגני, לבין הקטנה שעשינו לזהב אמיתי.
למרות שלקטנה יש עור רגיש יותר זה עבר חלק לגמרייי בלי טיפת אינפקציות. ןלגדולה היה אינפקציות חוזרות וסתם מלא לא נעים וכואב המון זמן.
ההבדל במחיר לא כזה משמעותי ובעיני ממש שווה במיוחד עם ילדות קטנות...
מבחינת לעשות לפני החג לא בטוחה שזה רעיון טוב אבל גם לא נורא.. אם זה מה שמסתדר לך נראה לי סבבה
וכמובן עגילים צמודים וקטנים שמתאימים לפעוטות וגם ממש ממליצה לעשות את החורים במקום מקצועי שמתמחה בילדות קטנות
וגם לשים משחה מאלחשת לפני ואז לא כואב להן בכלל... ממליצה
אנחנו בטוח לא, ולא זכור לי שהמנקבת שמה.
באה עם המכשיר הזה שהוא חד פעמי עם העגיל בתוכו.
סימנה על האוזניים איפה לעשות את החור, באה עם המנקב ולחצה ונגמר
הילדה רק התלוננה לרגע, בחיסון היא בוכה הרבה יותר...
עשינו בגיל 4 חודשים
שיש כאן את החדר פעמי הזה..
אבל מחר בעז"ה נלך למקום שעושים בשתי האוזניים במקביל
מקווה שילך חלק
הכי מומלץ זהב,עדיפות לעגיל שנסגר כמו בתמונה- זה הכי נוח להן עגילי לב ורוד משובץ עם סגירה אנגלית ציפוי זהב - Giolli תכשיטים
לגבי משחה,הכי טוב סינטומיצין למרוח במשך שבוע,מבקשים מרשם מרופא ילדים
בהצלחה רבה
עם כאלה עגילים?
זה אני רוצה לשלב הבא
היא לא הסכימה אפילו שיחטאו לה את האוזן..
אחרי מסע שכנועים
חזרנו כלעומת שבאנו🤦🏻♀️
עכשיו אני צריכה פרס ניחומים🙈
שאני לא רואה את הבת שלי בגיל הזה מסכימה...
או שעושים ממש בגיל צעיר או שמחכים כבר שזה בא מהילדה עצמה.
היא ביקשה..
חיכיתי שהיא תבקש והסתערתי על הבקשה חח
היא גם חזרה על זה בימים האחרונים שהיא רוצה
כנראה לא מספיק חח
סתם על הטרחה...
בע"ה יגיע בהמשך😊
מִמֶּנִּי אִשָּׁה יְרוּשַׁלְמִית
לָךְ אִשָּׁה עַזָּתִית
שֶׁגִּדַּלְתְּ בֵּן לְחֻפַּת שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם
לְתוֹרַת לְחִימָה, לְמַעֲשִׂים רָעִים
אַתְּ
שֶׁגִּלִּית לוֹ סוֹדוֹת מִטְבָּחַיִם
שֶׁרָקַחְתְּ בְּחֶדְוָה מַתְכּוֹנִים פְּרָאִיִּים
לָךְ אִשָּׁה עַזָּתִית
שֶׁהֵינַקְתְּ אֶת יַלְדֵּךְ בְּחֵלֶב נָחָשׁ
שֶׁחִלַּקְתְּ סֻכָּרִיּוֹת עַל חֻרְבַּן וְעַל הֶרֶס
אַתְּ
שֶׁהִצַּעְתְּ לְשַׂחֵק בַּכּוֹבֵשׁ וְנִכְבַּשׁ
שֶׁהִרְדַּמְתָּ לִצְלִילֵי שִׁירֵי אֶרֶס
לָךְ אִשָּׁה עַזָּתִית
שֶׁבִּעַרְתְּ אָלֶף-בֵּית וְלִמַּדְתְּ רַק זַיִן
שֶׁמָּרַחְתְּ בַּכָּרִיךְ בֹּקֶר-בֹּקֶר שִׂטְנָה
אַתְּ
שֶׁהִתַּרְתְּ לוֹ הַדָּם וְאָסַרְתְּ עַל הַיַּיִן
שֶׁפֵּרוֹת שִׂנְאָתֵךְ קָצַרְתְּ בְּרִנָּה
לָךְ אִשָּׁה עַזָּתִית
שֶׁעָקַרְתְּ רַחֲמָיו וְשֵׁרַשְׁתְּ חֶמְלָתוֹ
שֶׁהִכְבַּדְתְּ לִבּוֹ עַד עַפְעַף לֹא יָנִיד
אַתְּ
שֶׁרָאִיתָ בִּפְשָׁעָיו פִּסְגַּת גְּדֻלָּתוֹ
שֶׁכָּרַעַתְּ בִּתְפִלָּה וְיִחַלְתְּ לשָׁהִיד
לָךְ אִשָּׁה זַוְעָתִית
שֶׁיָּלַדְתְּ בִּעוּת וְרִשְׁעוּת וּמַשְׁבֵּר
שֶׁצָּהַלְתְּ לְתִעוּד בֵּן מִתְעַלֵּל
אַתְּ
שֶׁרוֹצֶה בְּמוֹתִי הָאָיֹם בְּלִי הֶסְבֵּר
אָמֵן יִסָּתֵם עַל רַחֲמֵךְ הַגּוֹלֵל
אני הרבה חושבת על הנשים העזתיות
ובכלל אימהות מחבלים
יצא לי לעבוד עם כמה מהן.
וזה ממש מה שהן גידלו.
הבנים שלהם עושים את כל מעשי האימה האלה כי יודעים שזה מה שמשמח את האימהות שלהן.....
אז ככל כך מזדהה עם השיר הזה
תודה רבה לך שנתת לי מילים.
והלוואי שנזכה לראות בעיננו את בן השפחה במקומו מול בן הגבירה.....
סקרנת אותי מאד איפה ומתי יצא לך לעבוד עם כמה מהן?
אני לא עבדתי ולא מכירה אף אישה ערביה ברמת היכרות של יותר מכמה מילים,
אבל הדיבור מחנך מצד עצמו...
יותר מידי אאוטינג
אם ממש מסקרן אותך אז בפרטי
(את התמונה ייצרתי במיד ג'ורני)
וואו... כל הגוף שלי היה צמרמורת מלקרוא..
אני הרבה חושבת על האמא הזאת שהניקה והטמיעה בהם את כל הרשע הזה.
זה כאילו מצד אחד שיר מדהים, מדויק, קולח, שנון
מצד שני, הזיה לשבת לכתוב עליה שיר, לא מגיעה לה אפילו יריקה.
אני מרגישה שהחלק שלהן ממש נעדר מהשיח!
זאת הזווית "הפמינסטית" - הנשים חשובות! הן גידלו את הדבר הזה! תמיד אומרים "מחבלים" "ערבים" הכל בזכר, והנשים הופכות למין רקע עמום כזה שאומנם אתה יודע שהוא לא אוהב בלשון המעטה אבל לא מספיק כעס מופנה לשם...
ולגבי התמונה,זה מכוון שלא עשיתי אותם "מפלצות" מכוערות, זה מאבד את האפקט, גם להיטלר אין מראה מפלצתי...
הוא אמר בנאום אחד, משהו בסגנון שהרחם של האישה הערבייה הוא מה שיחזיק אותם פה (חלילה)
והנה פלא הם בצניחה בילודה
משחק מילים עזתית זוועתית
ואמןןן על הקללה
ממש מצמרר. כל התיואירם הקשים שכתבת, ושום דבר לא מוגזם.
אפשר לשתף מחוץ לפורום?
את מדויקת בכל מילה
הן האשמות הראשונות
כמה זה בולט לי
איך בעם שלנו אמהות מחדירות מידות טובות, אהבה לזולת ומצוות בכל פרט קטן
באמת בקטנות של היום יום
ולא סתם גדלים כאן אנשים כאלה
זה אנשים שהאמהות שלהם והאבות שלהם רואים בחינוך שלהם את הדבר הראשון
ומעבר לגדר יש עם שמגדל, מחנך ושואף למוות
בלתי נתפס
לא באה להצדיק אותם בכלל, ובאמת אין לי מושג האם ה'תרבות' בעזה דומה למה שהולך אצל הבדואים, אבל לא בטוחה שההתרכזות בנשים כמחנכות וכנותנות הטון היא נכונה.
הדולה/מיילדת שהלכתי אליה להכנה ללידה קיסרית המליצה לי שבזמן ההמתנה לניתוח אבקש מהאחיות מזרק סטרילי ואסחט לתוכו קולסטרום כדי שייתנו לתינוק בזמן שאני בהתאוששות.
העניין הוא שאני לא יודעת אם בכלל יהיה זמן לזה, אם עקרונית אני אמורה להיות ראשונה או שנייה בתור (בהתאם לשעה המוקדמת שקבעו לי להגיע), והאמת שאני לא יודעת כמה האחיות יזרמו עם זה בכלל...
הדולה שתלווה אותי בלילה שאחרי הלידה אמרה שאפשר גם בהתאוששות לסחוט את הקולסטרום, אבל אז אצטרך עזרה בשביל זה, ולא יודעת אם יהיה מישהו שיעזור לי... (מה גם שחדר ההתאוששות הוא כללי לכל המאושפזים, והאחיות שם ודאי לא יזרמו עם זה...)
מה דעתכן? יש דרך לעשות זאת בכל זאת?
מתלבטת בכלל כמה להתעקש על זה, האמת... בקיסריים הקודמים לא עשיתי את זה, ותכל'ס היה בסדר עם ההנקה... (חוץ מהעצב העמוק שהיה לי על העיכוב בהנקה...)
חוץ מזה - אני מתכננת לנסות להיניק כבר בחדר הניתוח. אבל לא בטוח שיהיה מספיק זמן בשביל להצליח בזה...
בעלי לא מולהב מהעניין
לא מבין מה כבר היתרונות של זה
מבחינתו לא רואה שום שום בעיה בתמ"ל. הצגתי מאמרים כתבות
ואין הבנדאם לא רואה עניין
למה העניין בכלל עלה?
תינוקי "קצת" מפונקי. ילד שדורש בעיניי קצת יותר מהנורמה
כל הנקה לוקחת לנו באזור ה 40-50 דקות (סביר)
מרווח של שעתיים - 2.5 שעות בין תחילת הנקה להנקה הבאה
הוא יודע להירדם רק רק רק רק בהנקה
מהשבוע האחרון לא מוכן לקחת בכלל בקבוקים
בלילה מצליח לישון רק איתי הכי קרוב שיש. מידי פעם מתחיל כזה עם בכי מתוך שינה, אני רק מלטפת קצת מתקרבת והוא מייד נרגע. הוא ממש ממש אוהב אותי קרוב אליו (כנל אני
)
בראש השנה זה היה ממש בולט כמה הילד פשוט לא מוכן לרדת מהידיים
לדוגמה: סעודת חג. אני מניקה שעה בחדר (עוד בעיה, הפעם בעיה שלי - אני מצליחה להניק רק רק רק בשכיבה - למה????????????? יש לי חזה גדול וכואב לי הגב לשבת להניק. כבר התייעצתי עם יועצת הנקה היא הראתה לי איך לעשות את זה טוב ועדיין יותר מסתדר לי בשכיבה. אני גם לא מסתדרת בהנקה עם סינר. הכל מסתבך לי)
בקיצור אחרי הנקה של שעה הילד נרדם
אני קמה לסעודה בשעה טובה
דקה אחר כך צרחות כי הוא מרגיש שאני לא איתו
אני משאירה לו חולצה שלי ספוגה בחלב / זיעה - זה מחזיק מעמד לפרק זמן מאוד קצר. לטובת כולנו הוא ישן עליי מעורסל וככה הייתי רוב החג. או בהנקה או עם ילד בידיים (או בזמן משחק שב"ה יש לפעמים)
בקיצור, בעלי טוען שבגלל ההנקה הילד ככה מתפנק
ואם נוותר על ההנקה אוכל להיות יותר משוחררת
מצד שני אני כלכך רוצה להמשיך להניק
הכי רוצה בעולם
אני מאמינה בזה מאוד
זה חשוב לי ממש!!!!
אני רוצה להניק
אבל לא רוצה להיות כבולה
רוצה לדעת שיכולה לצאת לקנות דברים לחג בלי לסחוב אותו איתי ולדאוג כל הזמן למקום פנוי להנקה
רוצה ללכת לטבול בשקט בלי לחץ שירצה לאכול ויעדיף לצרוח שעה מרעב
אם הוא יסכים לחזור לאכול מבקבוק זה כבר יקל עלינו. לפחות בעלי יוכל לעזור לי מידי פעם
אוכל לשאוב מראש (יש כבר מנות בהקפאה ומקרר),
אוכל להביא מטרנה
יהיו לי הרבה יותר אופציות
נגיד היום בלילה יש הופעה פה בעיר
כזה הופעה של שירה והתעוררות עם זמרת מהממת
אני ממש ממש רוצה ללכת עם חברות
מרגישה שחייבת את זה
ולא - אני לא רוצה לקחת אותו איתי. זה גם בשעה של הגזים.. רוצה שעה של שקט לעצמי
ורק בגלל ההנקה אני אשכרה לא יכולה לעשות את זה.
מרגישה שנחנקת
מבחינתו של בעלי הכי באהבה להיות איתו
אבל ממש בעייתי הקטע של האוכל
וגם זה שיכול לבכות רבע שעה על בעלי - ברגע שאני מערסלת - הילד נרגע ונרדם בשניות (מחמיא ברמות)
למי שתוהה, חצי יום הוא במנשא ככה שב"ה יש לי חיים.
נ.ב. שלא תטעו
אני מאוהבת בתינוקי ברמות
בינינו - אני הכי נהנית מהשעות האינסופיות של ההנקה. נהנית להתכרבל איתו כל בוקר צהריים ולילה מחדש בשינה
אבל אני לא רוצה שיהיה תלוי רק בי
יש לו אבא וגם הוא יכול (ומאוד רוצה) לקחת חלק 
יש גם ילד גדול בן שנתיים שדורש את שלו, עד שבוע שעבר הארוחה של שעות 16-20 הוא אכל שאוב כדי שאוכל להתייחס קצת לגדול ולא רק לשכב במיטה..
יואו איזה ארווךךךךך
אין, אני לא יודעת לכתוב קצר
לא חושבת שהוא מפונק, הרבה תינוקות בשלב הזה צריכים מגע בשביל לישון, ברגע שמניחים אותם או מרימים את היד הם מתעוררים. עיטוף יכול לעזור לזה. אולי גם בעלך עדיין במנשא? אולי יעשה יותר עור לעור ואז התינוק יתרגל גם אליו? יכול להיות שהוא (אפילו בתת מודע) כבר בלחץ שהתינוק נרגע ונרדם רק איתך, ואז התינוק מרגיש ולא נרגע? זורקת רעיונות..
אנחנו שילבנו (לא מבחירה) מטרנה מגיל לידה, אני מבינה שניסיתם בקבוקים אבל הוא מפתח סרבנות בקבוקים? אז אולי שווה לנסות תנוכות שונות, בקבוקים שונים? שבעל יתן בקבוק בעור לעור (סקין טו סקין) או אולי עם חולצה שלך או השכיבה, כמו ההנקה (אבל בזהירות, שלא יחנק ושלא יפתח בסוף העדפת בקבוק) וככה את יתאפשר לך לצאת?.. בהצלחה!
הוא בן חודש וחצי, עד עכשיו עוד היה לי בסדר עם הרצון שלו לקרבה (הכי הגיוני ומתבקש)
בכל אופן אצל הגדול שלי זה לא היה ככה
הגדול נרדם עצמאית
זיהינו סימני עייפות
שמנו בעריסה תוך דקה נרדם.. ישן בעריסה ממש בטוב
קם כל 3 שעות וחזר לישון בעריסה
קטני ממש לא ככה.. לכן בראייה שלנו זה סוג של ''פינוק'' למרות שלא מחייב שזה הנוהל הרווח בעולם 😉
בקבוקים ניסינו מאמ ואוונט - לקנות עוד סוג?
עור לעור בעלי עשה בהתחלה אבל עם הזמן הוא לא היה רגוע עליו
כן רגוע עליי
לא חשבתי על תנוחות אחרות למתן בקבוק - אנסה היום. הלוואי ויעבוד
את עדין יולדת
והוא עובר מחוץ לבטן
בשלב הזה אני משחררת את כל המסביב ומתמסרת לקטן
זה לא פינוק
זה ממש צורך
לי עזר להבין שזה טבעי והגיוני
זה לא חלילה מבטל את הקושי שלך (להיות אמא זה קשה)
אבל עזר לי להבין שאין פה משהו חריג שמצריך טיפול מיוחד או שינוי אקוטי
וזה משתפר עם הזמן
(אם את מרגישה שאין לך את היכולת לשחרר וזקוקה למשהו אחר- זה בסדר)
אם לא שנה..
זה הגדול שלכם שחריג 😉
זה כמו טרימסטר רביעי של ההריון.
אני קראתי שעובר הוא ברחם אמו 9 חודשים ואח'כ הוא צמוד אליה עוד 3 חודשים, זה המשך של ההריון, רק מבחוץ. כשתקחי את זה ככה, יוקל לך. הוא לא אמור להיות נפרד ממך , הוא לא סתם נרגע ברגע שאת צמודה אליו, הוא זקוק לך. גם בלי הנקה, הוא יצטרך אותך צמודה. יש כאלה שיותר משחררים, ויש שזקוקים למגע וקרבה כל הזמן. ואם זה מה שהוא זקוק, זה לא יעזור להעביר אותו למטרנה. הדבר שאני יכולה לעודד אותך שזה עובר... בגיל 3 וחצי חודשים תראי שיפור משמעותי, הוא יתן לך קצת יותר אויר. אבל תביני שזה הצורך הבסיסי הקיומי שלו, זה לא רק ההזנה, שהיא חשובה בפני עצמה, זה כל הבסיס של החיים שלו מבוסס על הרגעים הללו. גם אני יצאתי להופעה עם התינוקי במנשא עמדתי שעה וחצי והתנועעתי להרגיע אותו, אם זה היה קורה לי כשהייתי אמא צעירה הייתי סובלת מכל רגע, אבל עכשיו אני במקום אחר, אני מבינה יותר ויותר את הצורך שלו, אז זה פחות מקומם אותי.
תעטפי, תערסלי, תניקי שעווווות. כמה שהוא צריך. זה הטיפול בתינוק קטן, וזה קודם לתינוק גדול... יש לנו בעיה בעולם המערבי שמנסים מיד להחזיר הכל למסלול. צריך סבלנות, זה שלב בהתפתחות והוא לוקח זמן,, אבל לא המון זמן, כמה חודשים ולאט לאט משתחרר.
קשה לי לבד, קשה לי להיות היחידה
קשה לי להיות כבולה
אני רוצה ונהנית להיות איתו
אבל יכולה בגבול מסוים
אצל הגדול שלי זה ממש ממש לא היה ככה
או שאני פשוט לא זוכרת
לא זכור לי שהיה ככה (טוב, מראש היינו על שאיבה בלעדית ככה שמלכתכילה בעלי הביא מלא מלא בקבוקים)
אני מרגישה שאם רק תהיה אפשרות של בקבוק אחד ביום כבר ארגיש אחרת
יכול להיות ממש גדול...
רק שאצלי זה היה ההפך, שני הגדולים היו ''מפונקים'' ברמות, קשה היה להרדים אותם, היה ממש קשוח איתם (עד היום לוקח להם שעות להירדם!) ופתאום השלישי יצא מלאך, כל היום ישן, חייך , ינק, חייך וחזק לישון בעצמו .. ואני הייתי בהשתאות עצומה שיש דבר כזה תינוק כל כך רגוע ומשחרר.... אבל אח''כ הגיעו עוד ילדים מהסוג הראשון... אז כנראה שהבכור שלך היה נדיר ברוגע שלו 😅
ממש מבינה את הקושי, זה באמת באמת קשה להיות אמא לתינוק קטן בכיין קטן ולא רגוע .. אבל מבטיחה שזה עובר די מהר בסוף!
וכל ההתנהגות שלו לא קשורה לעצם זה שאת מניקה! להיפך, כשהוא יונק זה הרגעים שלך לנוח ולהירגע... אם יהיה לו בקבוקים זה יותר התעסקות ויותר בכי של גזים...
יופי, מרגיע לשמוע
גם מרגיע לשמוע שמתישהו זה עובר
חשבתי שעד גיל שנה זה יימשך
2 הילדים, אחד ינק עם שילוב של שאוב והשנייה לא, לא היו דבוקים אליי ברמה של חוסר עצמאות כמו שהפותחת מתארת
כי את צודקת
ואני אצטרך לשים את התינוקת שלי אצל מטפלת כבר עוד מעט
ואני לא מבינה איך אני אמורה להיפרד ממנה 😭
אלא כי זה הצורך הטבעי שלו להרגיש אותך ולהיות קרובה אליך
זה לא מחייב שאם תפסיקי להניק אז הכל יהיה רגוע ומשוחרר
ואז יתחילו גזים מהמטרנה.. ועד שתגלי איזה תחליף עושה לו טוב לבטן..
אני מכירה את הראש הזה של הגברים שחושבים שאצל תינוקות זה הכל טכני ו1+1
אצלינו בגלל זה אני אפילו לא מנסה לערב את בעלי בטיפול התינוק כי זה כמו ברכה לבטלה 😅
אני במקומך הייתי יוצאת עם התינוק, קני לו מגן אוזניים
שימי אותו במנשא ולכי תהני.
זה הזמן שלך מצד אחד להנות
מצד שני, כן
יש לך תינוק קטן שתלוי בך על כל המשתמע.
תקופה שעוברת ולא חוזרת...
תהני מכל רגע ❤️
יש המון סיבות שהתינוק יכול לבכות בגללן -
עייפות, טיטול מלא, משהו מגרד לו, כאבי בטן, צריבה מרפלוקס...
כשהתינוק שלך בוכה זה ממש לא בהכרח כי הוא רעב.
כתבת שאת לא רוצה להיות בלחץ מללכת לשעה כי הוא יצרח מרעב.
אם את מניקה אותו לפני כן,למה שהוא יהיה רעב?
לפעמים ההנקה מרגיעה לזמן קצר, אבל יותר מפריעה מעוזרת, במקרה של ריפלוקס וגזים (אם את מאכילה, אז יס יותר ריפלוקס ויותר גזים כי יש יותר אוכל...)
מציעה לך לבדוק מתי הוא באמת רעב, ומתי לא. אם הוא סיים לאכול לפני רבע שעה, אין סיבה שיהיה רעב שוב. ואם הוא עייף, אז למצוא דרך אחרת שתעזור לו להירדם כמו שכיבה בחדר חשוך כשנמצאים לידו, מוזיקה מרגיעה, מוצץ, נדנוד בסלקל, טיול בחוץ...
אולי הוא התרגל להירדם בהנקה, אבל אפשר להרגיל אותו גם למשהו חדש...
אני חושבת שאם את מרגישה שאת נחנקת, אז משהו בסידור הזה לא טוב, ואת צריכה למצוא דרך שבה לא תרגישי חנוקה, והוא ידע גם להסתדר בלעדייך...
אבל כן רוצה אותי תמיד איתו..
ברור שיש עוד לא סיבות לבכי
אבל תחשבי שחלק משעות היום הוא ישן, לא תמיד אני יכולה / רוצה גם לישון
אני קמה מהמיטה, כמה דקות אחר כך הוא מתעורר
ברגע שחוזרת לשכב לידו הוא נרגע ונרדם
ככה שזה מחייב אותי להיות זמינה ונוכחת
שזה מחייב אותך למצוא דרך אחרת.
את באמת לא יכולה לישון כל פעם כשהוא ישן...
הוא לא יונק כל שעתיים על השעון
לפעמים יונק חצי שעה,
לא רוצה עוד
אחרי חצי שעה שוב רוצה לינוק
כשמדובר ברצון לאכול - אני מניקה לפי דרישה.. יש לו מוצץ אבל אם זה אוכל המוצץ לא מרגיע אותו.
אני בטוח לא יכולה לקחת סיכון של לנסוע למרחק 20 דקות נסיעה ולקחת סיכון שבדיוק ירצה לאכול ולא יהיה איך להביא לו
מאשר להפסיק הנקה...
נשמע שרוב הצרכים שלך ייפתרו אם הוא יסכים לאכול שאוב ולא רק אם תפסיקי הנקה
זה ממש ממש יקל עליי
רק לפעמים האלה של אחת ל-
להרגיש שאני יכולה רגע מקלחת ארוכה,
לצאת עם חברה
לצאת לקניות לחג ולהיות רגועה שאם ירצה לאכול, יש לבעלי אפשרות להביא לו
נכון לעכשיו הוא מסרב 😐
פחות בגיל הזה, אלא בגיל קצת יותר גדול.
הוא היה חייב אותי בשביל לישון.
לא דווקא לינוק, אבל היה צריך שאני אחזיק אותו/ מנשא/ אשכב לידו. אם הייתי מניחה אותו הוא היה מהר מאוד מתעורר.
כשהוא נכנס למסגרת, בגיל 5 חודשים, לא ידעתי איך הוא יסתדר. המטפלת הייתה מרדימה אותו בנדנדה. זאת הדרך היחידה שבה הוא הצליח לישון.
אחרי חודשיים הוא עבר למטפלת אחרת (כי המטפלת שלו לא עבדה בחופש), והמטפלת השנייה הצליחה ללמד אותו לישון בעגלה על הבטן.
ואז גם בבית התחלנו להשכיב אותו בעגלה, ובהמשך גם במיטה.
עכשיו הוא בן עשרה חודשים. הוא כבר לא תלוי בי כדי לישון.
ועוד משהו, היתה לו תקופה, בסביבות גיל 8 חודשים שהוא לא הסכים יותר לשתות מבקבוק. הוא כבר אכל מוצקים, אז הסתדרנו. אבל הוא צריך גם לשתות מים.
אחרי כמה שבועות הוא התחיל שוב לשתות מבקבוק, ולהגדיל כמויות.
בקיצור, כרגע הוא תלוי בך לשינה, אבל זה דבר שעובר עם הזמן.
ולגבי הבקבוק, יש סיכוי שהוא יחזור לשתות.
שגם אצלי כולם אמרו שאחרי שאפסיק להניק הוא פחות יהיה דבק שלי.
והנה,הוא לא יונק כבר כמעט שנתיים וזה לא השתנה.
במצב שלך הייתי שואבת ומביאה רק שאוב
אבל זו אני..חייבת את הספייס והשיחרור שלי
לא מסוגלת להתנהל בצורה שאני לא יכולה לצאת ומישהו אחר ישמור עליו
את צריכה לעשות חושבים מה נכון עבורך ולא רק עבןרו גם אם יאוכל חלב שאוב או מטרנה הוא יגדל
הוא בן חודש וחצי! עוברון קטן, הוא לא מפונק. הוא ב א מ ת צריך אותך.
עם זאת מזדהה כ’’כ עם הקושי❤️. אני תמיד מניקה הנקה מלאה וגם אצלי לא כולם עפו על הבקבוקים.
אז מזדהה מאד עם תחושת החנק הזו, זוכרת את עצמי עם אחד הילדים שהיה מאתגר מאד- בעלי פשוט הכניס לי אותו כשהתקלחתי, ואני עטופה במגבת במקלחת מניקה אותו ובוכה... זה קשה! ואת עדיין יולדת! והבלעדיות הזו שא’’א לשחרר...
ממליצה לך בחום:
1. לקרוא את הלוחשת לתינוקות, לי זה עזר מאד!
2. לנסות בקבוק של לנסינו, עם חלב שאוב.
3. להתמקד ולהשקיע את מירב המאמצים עכשיו בנסיונות להניק בישיבה, כשתתרגלו שניכם יהיה לך הרבה יותר קל להניק גם בחוץ ותוכלי להרגיש קצת יותר ניידת.
4. לבקש מבעלך שלא יבקש ממך להפסיק להניק גם אם הוא חושב על זה, ושיתן לך תמיכה מלאה. את עדיין יולדת והבייבי פיצי! וזה הכי נורמלי בעולם שרק הטיפול בו ממלא את יומך. כמובן שאם את רוצה זה משהו אחר, אבל לא בטוח שהתינוק יהיה קל יותר עם תמ’’ל.
5. לזכור שאת יולדת והבייבי עוברון בטרמיסטר רביעי. הכל לוקח המון זמן והטיפול בו ממלא את היום כולו (כן, נכון שיש עוד דברים שקוראים לך...) וזה הכי נורמלי בעולם! בעז’’ה עוד חודשיים בערך הכל יהיה הרבה יותר מאוזן, אז לנסות לנשום עמוק ולחכות רק עוד שבוע כל פעם...
ממני, אחותך שהתמודדה עם אותו חנק בדיוק! והיום הדברים קצת אחרת אז יש תקווה😉
כן, הנקה זה הרבה מעבר לאוכל,
וזה לא משהו שהשכל יכול להבין אותו בלי להתנסות בזה בפועל.
אני לא יודעת איך אפשר לשמר את ההנקה והקרבה על יתרונותיה וגם לשמור על נפרדות,
מה שלי עזר, זה לדעת שהתקופה הזאת עוברת מהר מדי ולא חוזרת יותר,
אז עזר לי לשהות בתוך התקופה הזאת ולא להיות כל קוצים ממנה.
כן התינוקי בא איתי כמעט לכל מקום. לפחות הוא רגוע עלייך, לא הייתי מוותרת על זה.
ארוחות חג שלמות הייתי אוכלת בחדר לפעמים במיוחד אם לא נמצאים בבית. ככה זה, הקטנטנים זקוקים לחום והגנה והרב פעמים השינוי מקום בשבילם מתבטא בהיצמדות יתר.
הוא כבר בן חודשיים? כי למיטב זיכרוני בגיל 4 חודשים בערך ההנקה מתקצרת משמעותית. וגם לומד להירדם בעוד דרכים.
מה שכן, כדאי להרגיל אותו עור לעור גם על אבא!
נכון יותר קל לעשות את זה לתינוק שלא מכור לעור לעור עם אמא, אבל בעיני זה ממש לא סיבה להפסיק הנקה
אלא להתמיד בתהליך.
ואם לתינוקי ממש קשה, אז בהתחלה תעשו עור עור ביחד, ואז רק בעלך, כל יום כמה פעמים ביום, שניהם בלי חולצה. אפשר עם מנשא בד אם יש לכם אם לקנות או להשאיל.
עד שיתרגל גם לריח של אבא. ואז בעלך יוכל הרגיע אותו יותר בקלות.
גם בהתחלה אמורה להיות אפשרות לשחרור ברמה מסוימת
בכל אופן אני בנאדם של שחרור
לא יכולה להיות כבולה בבית 24/7
ואם זו הדרך היחידה אז כנראה להבא מראש לא מניקה
אני פשוט לא בנויה לזה (יותר מזה, כנראה לא בנויה לניו בורן. טוב שהכנסתי התקן לכמה שנים עכשיו)
בשאלה מה עושים אם הבעל לא תומך ההנקה, אבל מהמשך בשרשור נשמע שגם לך זה קשה מאוד שאין לך את החופש שלך.
אז אולי קודם תנסי לחשוב עם עצמך מה קשה לך סביב ההנקה. האם זה באמת העניין מול בעלך, או שזה יושב גם על קושי אמיתי שלך ואז חוסר התמיכה מבעלך בעניין רק מוסיף להתלבטות ולקושי.
כי אם העניין הוא שאת בטוחה שאת רוצה להניק, אבל קשה לך כי בעלך לא מראה שהוא מבין את זה, הפתרון צריך להיות במישור הזוגי. של שיח, הסבר למה זה חשוב לך וחשיבה משותפת איך מסתדרים עם זה.
אבל אם יש גם קשיים אחרים שמפריעים לך, כמו למשל זה שאת לא מרגישה משוחררת, הייתי מתייחסת גם לקושי הזה ומנסה לפתור אותו. למשל לתת בקבוק פעם ביום. למשל לבדוק האם הבכי הוא באמת רעב, האם הוא יונק באופן יעיל או שאולי לא ולכן ההנפקות כל כך ארוכות או כל מיני פתרונות אחרים.
אבל קודם כל הייתי ממקדת איפה נמצא הקושי, ומשם ממשיכה
אפילו לא פירטטתי מה עם בעלי
בכל אופן מקריאת התגובות נראה שהבינו מצוין למה אני מתכוונת
שבחרתי לא להניק
כדי לא להיות צמודה לתינוק
ואכן כבר בגיל חודש יצאתי לכמה שעות ובעלי יכל לשמור ולהאכיל
זה בסדר לרצות להיות חופשיה, במיוחד אחרי 9 חודשי הריון בהם לא יכולים לשחרר מהתינוק.
גם אם יש נשים שזה מתאים להם, זה לא אומר שזו הדרך ה׳נכונה׳, יש בחירה אם להניק או לא והשיקול הזה מאד חשוב.
אחרי בוקר של הנקה שינה מוצץ - הנקה או איך שנקרא לזה ❤️
תודה לה'..
לא מצליחה להגיב לכל אחת מקווה למצוא זמן בהמשך
תודה לכן על המענה
על ההכלה
עשה לי טוב להרגיש מובנת
להרגיש שאני לא היחידה בעולם שמרגישה שקשה לי עם התקופה הזאת של אחרי לידה
היו כאן תגובות לגמרי מעודדות
תודה לכן על המקום הזה,
המשך שבוע טוב
גמר חתימה טובה
באופן קבוע.
הגיוני???
אני יודעת בוודאות מתי הביוץ (מעקב זקיקים), תמיד יש לי יומיים "איחור" של תפילות ותקוות ואז בום מתחילה הווסת.
לכאורה אני יודעת שהדימום תמיד יגיע אחרי 14 יום, אבל זה כבר כמה חודשים ככה.
יש למישהי איזשהו הסבר לזה? מכירות חריגות מה14 יום שכולנו יודעות לדקלם?
הממוצע זה 14 יום
אבל 12-16 זה תקין
וגם אצלי הייתי במעקבאמהלהזקיקים כך שזמן הביוץ היה וודאי....
פשוט התייחסתי לזה כ16 יום לפחות (לפעמים היה גם 17-18) וממש כשכלו כל הקיצין העדפתי ביום ה14/1 לעשות בטא כדי לא לפתח ציפיות....
תקין זה 12-16 ימים.
ויש מקרים גם של 17, 18....
כל גוף שונה וכל אישה שונה.
יש ממוצע יבש
אבל הקצוות וההשתנויות רחבים מאוד
כאשר אצל כל אישה זה קבוע
זאת אומרת שמהזמן של הווסת עד לביוץ זה נתון שיכול להשתנות כל חודש אבל מהביוץ עד לווסת לכל אישה זה מספר ימים קבוע
כאן מניק אחר מהרגיל...
אני לוקחת גלולות מיני (לא מניקה) ולכן לא מקבלת מחזור.
לפני כמה ימים יצא ממני גוש אדום עגול, די גדול, סליחה על התיאור. בערך 3 ס"מ קוטר, מין כדור אליפטי אדום.
היו לי קצת כאבי מחזור לפני ואחרי, טיפה טיפה דימום בשעה שעתיים שאחר כך (וגם לפני) אבל זהו.
ויותר לא היה לי דימום בכלל.
אז חוץ מעניין טהרה שאני אצטרך לשאול, האם לדעתכן אני צריכה להתייעץ עם רופא לגבי זה?
לא מצאתי כלום ברשת.
הלידה האחרונה שלי הייתה לפני כמה שנים.
ממליצה להתקשר למוקד אחיות להתייעץ
אני באופן אישי הייתי הולכת להבדק
כיוון שלא חשבתי עליו.
תודה
ב"ה אני 7 שבועות אחרי הלידה (ומניקה הנקה מלאה),
לא היה הרבה דימום אחרי השבוע הראשון (היה גם אחרי כמובן אבל לא המון), וחיכיתי שייגמרו הכתמים ו5 שבועות אחרי הלידה עשיתי הפסק,
באמצע השבעה נקיים היה שוב קצת דימום שאסר(וזה לא היה דם 'טרי' ממש, יותר כמו ימים אחרונים של מחזור...),
עשיתי שוב הפסק וביום השישי שוב דימום. והפעם אמיתי דם אדום וטרי... לא המון אבל כן שצריך לשים פד
אז חוץ מזה שזה מבאס, זה תקין?
אציין שכואב לי הגרון והראש בימים האחרונים, יכול להיות שלכן הדימום? כאילו שלא מרגישים טוב ולכן דברים משתבשים?
שהתייעצתי עם הרב הוא אמר במילים שלו, שיכול להיות מצב כזה שנשאר חלק ברחם שעוד לא התנקה ולקח לו זמן להתנתק ולצאת..
אם עוד לא הלכת לבדיקת רופא אז מומלץ..
נגיד שהתחיל לישון לילות
זה הגיוני ממש
עוד לא הייתי בבדיקת רופא
הייתי אמורה ללכת אתמול אבל הרגשתי ממש לא טוב, וגם ללכת מהמיטה לספה היה יותר מדי...
מצאתי תור חדש לעוד שבועיים, זה מדי רחוק או בסדר?
וזה חייב להיות לפני המקווה? אני מקווה להצליח לטבול לפני עוד שבועיים...
הידמום המשיך לדימום כמו של מחזור כבר כמעט שבוע... מדאיג?
התור לרופא שבוע הבא
בת 35 כמעט, עם שחלות פוליציסטיות, כמעט ללא ווסת בכל השנים האחרונות (בקושי פעם - פעמיים בשנה, ורק בשנים שלא הייתי בהריון או הנקתי..)
לפני כחודש ווסת, אחרי בערך 3 שנים הפסקה.
מאז- פצעונים ברמה נוראית. בגיל 16 לא היה לי כזה אקנה.
מוכר? מה עושים עם הגועל הזה?
חשבתי שעברתי את השלב...
לפנות לרופא נשים או עור?
אף פעם לא הייתי ככה..
אין לי שחלות פוליציסטיות
אבל התמודדתי עם אקנה הורמונלי קשה
לקחתי שנה גלולות וזה התאזן
זה היה לפני הרבה זמן, סוג ספציפי שכבר אין
מאז לא מתקרבת לגלולות
אגב, מי שהמליץ לי היה רופא עור
אשלח פניה באפליקציה לרופא עור,
רופאת נשים זה חודשיים לפחות לתור הקרוב..
הלוואי שיפתר בקלות
צרות קטנות ומציקות
איזה סרט
בעלי היה בירושלים
אני בישוב
ב"ה ששמר ושומר על עמו ישראל.
ישועה בקרוב!!!
חייבת להתקדם בבישולים לחג כדי שאוכל להיות עם הילדים גם
ערב לא פשוט😔
אולי אם אני אשמע משהו תוך כדי זה יתן לי כוח.
דווקא יש הרבה שיעורים שרציתי להספיק לשמוע לפני החג. אבל אין לי כוח להתחיל...
אולי אם אני אקח 'זמן רנה' זה יחייב אותי לסגור פה ולקום סוף סוף...
אנחנו נבשל מחר בעה
תודה לה' על החגז...
מה שכן בעלי תכנן לקנות בשרים בירושלים היום
מה שלא קרה בגלל איראן ימש שמם
תמיד תופסים אותנו לפני החגים
הם יחטפו על כל טיפת צער שגרמו ליהודי
על השבתה באמצע הבישולים
על ילדים שקמו מהשינה
על אוכל שנשרף
ותוכניות שהתבטלו
בה שזאת העוגמת נפש היחידה ואין נפגעים🙏
היה מלחיץ מתיש
תודה לה' שיש לפחות ממד
ובגלל שהיינו מתוכננים לנסוע להתארח אצל ההורים
אבל בגלל ההנחיות החדשות של פיקוד העורף אולי הכל משתנה
(כי בבית כנסת של אבא שלי מאוד מקפידים על ההנחיות)
בקיצור, יש מצב אנחנו בבית
צריכים לעשות קנייה ולהתחיל לבשל
הפכתי למעריצה לחברותינו לצפון ולדרום, שזאת השגרה הלא שפויה שלהן...
מתפללת עליכן ועל כולנו שתהייה שנה של בשורות טובות
תכננתי לגמור את ההכנות הערב, לפחות את רובם.
בפועל אין לי כח לזוז
וזה סיוטטט לרוץ 3 קומות עם שני ילדים
לפחות יש לנו מקלט בבנין, ולא צריך לרוץ בקור ברחוב
בית פרטי, אין ממ"ד ואין זמן לרוץ לרחוב, סתם ישבנו בחדר עם הילדים הישנים למקרה שיתעוררו.
לא מבינה למה לא עושים כאן חוק שעוזרים לאנשים לבנות ממ"דים, למה עדיין יש כאן מציאות של בתים בלי ממ"דים אחרי המלחמה הזאת (והמבצעים הקודמים שגם בהם היינו מטווחים)
והתפללתי שלא תהיה הנחייה להישאר בממ"ד כל הלילה, אז תודה לאלוקים שזה נגמר.
שבונים בית חייבים לעשות ממד , כבר הרבה שנים.
יש קבלנים שמרמים ורק בתכניות כותבים ממד ובפועל לא בונים ..
אבל בכללי הקלו מאד את ההנחיות, זה לא הליך היתר רגיל אלא משהו מהיר הרבה יותר.
אבל התפילות שלך נענו ולא היו אזעקות במרכז בלילה
נגיד פה בעיר שלי יש אזורים שלמים עם היתרים מראש לבנייה, והרבה תמ"א שזה בעצם הוספה של ממד
אבל לבד בבית פרטי זה עולה לא מעט

הכוונה היא לממד שנבנה במפעל ומידות קבועות
ומביאים אותו במנוף
הייצור השבלוני במפעל מפחית עלויות
מתכנון מקומי והתאמה לבית.
זה לפעמים נראה כמו תלאי על הבית
אבל עדיך בטיחות על יופי...
ויש גם מיגוניות חהצבה בחצרות- זול יוצר
גם אצלנו לא היינו כולם ביחדמתואמתחלק מהילדים צריכים נעליים וכמה בגדים, התלבטנו מאוד ובסוף בכלי החליט לצאת איתם לקניות. האזעקה תפסה אותם בדרך...
וגם הבן הגדול עדיין היה בישיבה (אבל לא היינו בטוחים שהוא עדיין שם).
בקיצור, ירדתי למקלט עם שאר הילדים, וניסיתי לשמור על רוגע מולם למרות שדאגתי לשאר בני המשפחה...
ב"ה עכשיו אחרי עמל כל הילדים מתחת לגיל בר מצווה ישנים. ואני עדיין במתח וצריכה להירגע...
(איך באמת הולכים ללדת ברוגע ככה??
)
אמן!
כמו שכתבת ב"ה ששומר עמו ישראל.
מצד אחד זה מרגיז שהגויים מעיזים להציק לנו ,
והלב מתכווץ מצער על הקדושים שנהרגו היום הי"ד.
ומצד שני- הלב כל כך רחב על הניסים שה' עושה לנו כל רגע ורגע,
והחיבוק שה' נותן לנו שמראה לנו מה יכול לקרות רק מרסיס ואיך אף יהודי לא נפגע.
זו הרגשה מנחמת בלילה האחרון של השנה הזו.
אני כל הזמן חושבת על בני ישראל במצרים - מה הם הרגישו בזמן שה' עשה אותות ומופתים גלויים כל כך.
שנמשכו במשך שנה.
איפה אנחנו כיום? באיזה שלב של המכות?
מה שבטוח שמרגישים שה' משפיע עלינו שפע רב של ניסים !
וכמובן תחושת הודיה גדולה לחיילים האלמונים ( במקרה אני מכירה כמה כאלה אבל בשביל להתפייט באמצע הלילה מתאים לכתוב אלמונים🥹) ולנשותיהן הצדיקות ששורדות את הכונניות הרבות עומדות מאחורי כל המערכות של היירוטים לסוגיהן השונים , והמחשבה על זה שהם שנים שנים עובדים ופועלים בשקט ובסתר ואף אחד לא שומע עליהם.
וזה מחדד אצליי כמה כל פעולה אפילו שהיא שקטה ובלי זרי הוקרה היא עצומה ומשפיעה כל כך.
במישור הפרקטי נהנתי מההזדמנות הנדירה של ערב חג עמוס במיוחד לשבת ולהתפלל ולשורר יחד כולנו משירי ראש השנה.
אבל עכשיו אני כמובן צריכה להשלים את מה שחסר והזמן שאבד עקב השיבוש בשעות שינה.
ידענו כבר בערב החג והיה ממש קשה להכניס ככה את החג.
זה גם היה קשה לארח מישהי ששאלה אותי אם שמעתי משהו ולא רציתי להגיד לה בחג מי ומה.
בחג קראתי מאמר של הרב יעקב אריאל שליט"א שעשה לי סדר ברגשות המעורבבים-
הוא כתב שבארץ ישראל שמיני עצרת ששייך לימים הנוראים והוא יום רציני של חתימה וגם של הזכרת נשמות נחוג יחד עם שמחת תורה שהוא שמחה גדולה מאד , כי לעומת חוץ לארץ ששם יש יום נפרד לכל חג בארץ ישראל כל החיים שלנו יחד מעורבבים שמחה ועצב - גילו ברעדה.
זה התחבר לי לרגשות של השנה האחרונה שהיתה מאד מעורבת ברגשות כאב וצער והודיה על הניסים העצומים שקורים כאן.
אבל באמת זה כבר 200 שנה ככה כאן בארץ .
היה מנחם לקרוא את פרשת האזינו שרואים בה איך כל מה שקורה כאן הוא מהלך אלוקי שה' מנהיג אותנו לקראת הגאולה.
בעז"ה שנזכה במהרה לראות את הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום.
והשנה הזו יהיו לנו רק רגשות שמחה , בלי שום ערבוביא.
אבל נמאס לי מהערבוב הזה
אני רוצה שמחה שלמה של גאולה
די כבר עם החושך הזה שנכנס לכל דבר
מערבבת כף אחת עם קצת תרכיז תפוחים וטיפה מים (כדי לטשטש קצת את הטעם), שותה מהר בלי לנשום מהאף כדי לא להריח... זה מגעיל אבל עוזר ממש.
לוקחת כמה מנות, כל כמה שעות עוד כף. בדרך כלל אחרי המנה השניה או השלישית מרגישה שיפור משמעותי.
יוצא לי לגרגר כשיש כאבי גרון והוא באמת מושלם
אבל אם קרה שבלעתי אותו- המצב לא טוב חחחח
ואשמח לדעת כמה בערך..
בכף כמה חומץ וכמה מים?
אני שמה בתוך כוס - כף חומץ, ומוסיפה עוד קצת תרכיז ומים בשביל להקל על הטעם.
מקווה שיעזור גם לך. אצלי ואצל בעלי זה עבד טוב כבר הרבה פעמים. (ניסיתי בפעם הראשונה כי ראיתי שממליצים על זה כתרופה טבעית נגד סינוסיטיס. אז כשפעם הייתי ממש גדושה בנזלת ופחדתי שזה יכול להתפתח לכיוון סינוסיטיס, ניסיתי את החומץ וזה באמת עזר. מאז כבר השתמשתי הרבה פעמים וזה ממש עוזר כל פעם...)
אנחנו לא קונים בבית שתיה מתוקה, אלא תרכיז תפוחים 100%, שממנו מכינים מיץ בשבת. אז כשאני שותה חומץ אני מערבבת אותו עם 'מיץ' מרוכז מאוד, פשוט כדי להכהות את הטעם של החומץ.
אבל זה לא באמת חלק מה'תרופה'. זה רק כדי לעזור לי לשתות. אז אם אין לך, תמצאי את הדרך שלך שתאפשר לשתות את זה בלי שזה יהיה בלתי נסבל...
מעבר לזה מוסיפה לפי מה שמתאים לי, אין פה מינון מדויק.
לוקחת כל כמה שעות, לפי ההרגשה שלי. בד"כ כ-3 פעמים ביום בערך.
שיעול בלי סוף וכמויות של ליחה כבר שבועיים-שלושה.
אתמול בהבדלה גיליתי שנעלם לי חוש הריח...
אבל וואו שבועיים שלוש להיות ככה זה טירוףףף
אין שיפור כל התקופה הזו?
בהתחלה היה רק שיעול טלפני שבוע הצטרפה גם ליחה
אבל ילדתי באמצע וזה כנראה לא תורם יותר מידי.
המון מזל טוב!!
תנסי להיות בשמש, ולהתקלח עם מים חמים, לי זה עזר מאוד
מומו100
אפונהאחרונהאם יש גם שיעול אז מי אגסים
הייתי בשמש, שתיתי מי אגסים, ותה עם לימון ודבש
הלכתי לנוח עם פוך והזעתי המון (בכוונה לא הדלקתי מזגן והיה לי חם ממש)
ושמתי בצל קצוץ מתחת לראש
ודאגתי להוציא ליחה כל הזמן ולא להשאיר אותה בגרון
רציתי לנסות גם חומץ תפוחים אבל לא היתה דעה מוחלטת אם מותר בהריון אז ויתרתי.
ובלי עין הרע מרגישה הרבה יותר טוב!
תודה רבה רבה לכןן!!