פורום הריון ולידה (עמוד 377)

ואין סיבה שזה מסוכן במיוחד,

אז צריך ללכת, אבל בתוך כמה שעות, לא דחוף קריטי.

שלא יעשו כלום

חוץ מלחכות בבית שזה יצא

הייתי שואלת רופא, אם את יודעת בוודאות שבלעה, לא נראה לי שיש מה לדאוג (תלוי כמובן בגודל, ולא משהו חד

..) אבל אם נשמה זה סיפור אחר, אם את לא יודעת כמובן לשאול רופא אולי הוא יקשיב לריאות

(בדיוק עם אותו הדבר)

שלחו אותנו לצילום בטרם לוודא שזה במערכת העיכול ולא תקוע באמצע הקנה/בתוך הריאה. (גם אם זה לא מפריע לקנה הנשימה זה בעיה כי זה עלול לגרום לדלקת ריאות).

כשראו שזה במערכת העיכול אמרו לוודא שזה יוצא בשירותים ואם רואים עצירות או משהו כזה מהר למיון לפני שזה מחמיר...

או לא עלול לפצוע

הם רוב הסיכויים יגידו לך לחכות שיצא לבד...

מנסיון של מישהו מהמשפחה שבלע כמה וכמה פעמים..ולרוב זאת היתה ההנחיה

החלטנו לא ליסוע למיון כי זה באמת משהו לא חד ולא מתכת

עקבנו וב''ה ראינו שזה יצא

הוא אומר שהילד משגע אותו.

וכשאני אומרת לו שיפסיק להיות עצבני בבית, הוא אומר ככה אני.

זה מבאס, מוריד לי את כל המצב רוח שהוא ככה,

פעם הוא היה יותר שמח ונעים ובזמן האחרון הוא כל הזמן עצבני ובלי סבלנות

להגיד תפסיק להיות עצבני זה בעצם ביקורת..וסוג של פקודה

זה אוטם את הלב אוטומט בדר''כ

השיח צריך להיות בזמנים ניטרלים ורגועים

לדבר יחד על אווירה בבית

על מה זה הורות בשבילך- איזה אבא אתה חולם להיות וגם את כמובן משתפת..

לדבר על מה לדעתנו יעשה אוירה יותר טובה בבית

מה יעזור לכל אחד להיות יותר בסבלנות ופניות לילדים

אולי יש לו צרכים שלא מקבלים מקום ,אולי נוגע בנקודות רגישות שלו מילדות..אולי הוא עמוס ונוטרד ואפשר לדבר ולשתף יחד ולחשוב מה עוזר לעשות הפרדה בין טרדות מבחוץ לזמן בבית עם הילדים

אולי אין לו בכלל זמן לעצמו בלו''ז ואין לו מאיפה להתמלא ולהתחדש בכוחות -ומגיע גם לו וגם לך זמן כזה וחשוב לייצר אותו .אפילו מעט

הרעיון זה שיח

לא ביקורת

מתחילת ההריון אין לי כ"כ חשק מיני ויכול להיות שזה גם משפיע עליו.

וגם הוא מאוד מתוסכל מהעבודה שלו,

כבר הודיע להם שהוא עוזב ויש לו עבודה חדשה ב"ה.

1. ללמוד הנחיית הורים

אני מרגישה שזה חובה

עשיתי כמה קורסים כאלה וכולם מאד השפיען על האמהות שלי ונתנו לי כלים. לגדל ילדים זה משימה מתוקה ומשמחת אבל גם צריך ללמוד בעיני איך לעשות את זה טוב.

2. לעשות בירור למה הוא מתוח.

לפעמים יש משהו פנימי שלא נינוח ובגלל זה העצבים. בכלל לא בגלל הילד

למדתי הדרכת הורים ולצערי לא מספיק עזר .

(הכוונה למדתי להיות מדריכת הורים

אבל הכלים לא עזרו)

זה קודם כל לא להראות ליד בעלך שאת ככ מתוסכלת ממנו. הרבה פעמים קוצר הרוח מול הילדים נובע מכך שרוצים לפתור לאישה את הקושי כשהיא מתלוננת. לחילופין, להגיד לו שאת לא מצפה שיפתור לך אלא את רוצה לפרוק קושי ולגלות הבנה (אם זה רק פריקה של קושי)

בנוסף, ייתכן והתקופה עכשיו קצת יותר מאתגרת. שבי איתו לשיחה על הדרך בה אתם רואים דברים מבחינת חינוך הילדים ואפשר כם להגיד לו שלא נעים לך לראות אותו ככ עצבני

.

ועוד משו - לי זה הגיוני שילד בן 5 לא רוצה לבוא למקלחת, יש לו מלא דברים מעניינים לעשות ואתם מפריעים לו כביכול. תהיו יותר בחמלה והבנה מול הענין. אולי משחקים שהוא יכול להתרחץ איתם, משו שיגרום לו המאה מהמקלחת, או מקלחת מוקדמת שאחריה יוכל להמשיך לשחק

גם הטרמה מאוד עוזרת, לא לתלוש אותו מהמשחק למקלחת מעכשיו לעכשיו

שתארת שהילד עושה זה קלאסי לגיל 5 ואם מאבדים סבלנות בסיטואציות הללו התקשורת בבית אכן הופכת ללא נעימה

בעיניי כל הורה צריך להיות אחראי על ההתנהגות של עצמו ואין הרבה איך להשפיע על בן הזוג שהיה פחות עצבני

אפשר לשקף לו את ההתנהגות

רוב הסיכויים שזה לא יעזור

יש הרבה הורים חסרי סבלנות ויש הרבה ילדים שסובלים מזה

מה שיכול לעזור לילד במקרה כזה, שההורה השני יהיה עם סבלנות ויהיה לו כעוגן בבית וגם כדוגמא אישית להתנהגות תקינה גם לילד וגם להורה השני.

זה רכישת כלים פרקטיים מאוד שניתן להשתמש בהם באופן מיידי. נשמע שחסרות לכם דרכי פעולה פשוטות לביצוע עם הילדים, בלי תיאוריות ולימוד מעמיק. בגיל הזה מניסיוני וממה שלמדתי דרכי הפעולה פשוטות מאוד רואים את התוצאות שלהן מיד.

למשל: הילד לא מקשיב? זה אומר שצריך לבסס קשר משמעותי יותר בינו לביניכם. ליצור כמה שיותר חיבורים קטנים לאורך היום. בגישה ההיקשרותית הפעולות האלה נקראות איסוף:  לגשת אליו כשהוא משחק, לשים יד ולהתעניין מה הוא עושה, ליצור איתו קשר עין כמה שיותר פעמים, לתת יותר. מגע גופני, גם אם זה לרגע, לא רק בשלבי מעבר כמו חזרה מהגן ולפני השינה. לפני שמבקשים ממנו משהו קודם כל להסתכל לו בעיניים, לשאול אותו מה הוא עושה, לשמוע אותו קצת, ואז להגיד את מה שרציתם (עובד כמו קסם!) לחבר אותו אליכם באופנים האלה וכך הוא יקשיב לכם יותר וירצה לעשות מה שאתם אומרים.

אז יש הרבה משמעות למילים טובות שלל כלפיו.

תנסי לעוף על דברים אחרים שהוא עושה, זה יתן לו דרייב לתת בבית יותר ויותר

אז עשינו על האש משפחתי היום.

אבל בעצמאות כיף שיש גם את היום אבל בפרט את הערב! אפילו ללכת לסיבוב עם הילד או שאצא סתם אני בעצמי. לא נסלח להם שגנבו את ערב יום העצמאות. אין מחילה! 

זה המוני לי מדי ואני באופן אישי לא נהנית, מעדיפה לראות זיקוקים מהמרפסת

אז לא יודעת כמה אוכל לעזור לך❤️

שאפשר להסתובב ולשאוף ספריי או אוויר נעים חצי חם חצי קריר ולהתהלך בתחושת גאווה שפעם היית ילד או נער ועשית כיף כזה! ושיערות סבתא ומלא בני נוער.

כמו הקסם של ליל שבועות

שהאור בוקע מחלונות בית הכנסת ואפילו כילדה אהבתי להתהלך בלילה מרגישה עטופה ושמורה! בדרך לאבא בבית הכנסת או לשיעור תורה.

אז גזלו את זה ואין מחילה.

לגזול לנו את שמחת החג.

והתפקיד שלנו - לא לתת להם לנצח! לשמוח בכל זאת! להודות מכל הנשמה על זה שיש לנו מדינה!

(בנימה אישית: אני דווקא לא עושה יותר מדי דברים ביום העצמאות, כי קשה לי עם המוניות ועם הריח של המנגלים. אז עשינו כמו בכל שנה כמעט - מפגש משפחתי קטנטן. דווקא הצטערנו שלא ניצלנו את זה שגן סאקר לא מוצף בריח ובעשן של מנגלים🤭)

היו לי הרבה מחשבות מה הקב״ה מנסה להגיד לנו…

מה העוגנים תורמים לחיים ומה הם מחלישים.

זה לימוד לחיים.

לא יודעת מה היה מצבכם המשפחתי בתחילת הקורונה, אחרי שנים של שקט ושגרה פתאום כ"כ הרבה עוגנים בבת אחת שהתבטלו.

אין ליל סדר משפחתי, אין תפילות בבי"כ, שלא לדבר על ילדים שלא היה להם מקום ולא יוצאים מהבית. בידודים משפחתיים ארוכים.

כל השגרה השתנתה מהקצה לקצה, ובתוך כל זה היה צריך להמציא את עצמנו מחדש.

המון משפחות נכנסו בדיכי לליל הסדר ויצאו ממנו באורות. כי לפעמים דווקא כשהמוכר והידוע לא מתקיים, זו הזדמנות לגלות דברים אחרים ולהפוך את המוצלחים שבהם למסורות משפחתיות חדשות שבאמת מותאמות לנו.

בערב יום העצמאות הלכנו בהרכב מלא לתפילת ערבית חגיגית בבית הכנסת, היה מרגש ועוצמתי. אף אחד לא מיהר לשום מקום. שרו ורקדו דקות ארוכות.

(במובן מסויים מדובר בשינוי לטובה מבחינתי כי היינו מתוכננים לצאת כמו כל שנה לאזכרה ככה שערב יום העצמאות כל שנה אנחנו שפוכים והפעם התקלחנו והתארגנו בנחת יחסית)

חזרנו וארגנתי ארוחת ערב משפחתית חגיגית ספונטנית (כי כל שנה קונים נקניקיה בלחמנייה ופופקורן באירוע)

והחל מהבוקר בעצם הכל התנהל כמתוכנן.

היה כיף ועמוס ב"ה, נהנינו מאוד.

ב"ה.

וגיליתי שמחר יש לימודים, פעם ראשונה נראה לי שיש לנו גשר מבחינת ימי עבודה במשק ולא לילדים מבחינת ימי לימודים. נחמד ממש.

שלא היו הופעות כמו כל שנה,

היום היה לנו מפגש משפחתי, היה נחמד.

אולי תראי את טקס הדלקת משואות וחידון התנ״ך,

זה קצת מכניס לאווירה.

בס״ד

ממש יכולה להבין את הדאגה לגבי בעלך אתמול!! איזה פחד…

אם מתאים לך לקרוא זווית ראייה שונה ממה שחווית, אני אספר לך איך היה לי היום.

אתחיל מזה שאתמול גם לי היה יום קשהההההה.

עצוב, מדאיג, מפחיד, הכל.

ממש הרגשתי לא עצמי.

שבורה. מודאגת מאד.

אבל קישטנו את הבית בכל זאת,

התלבשנו חגיגי,

הלכנו לתפילה של יום העצמאות,

שקדמה לה שיחה קצרה של לוחם (לוחם שהוא כבר סבא לנכדים!) שהיה בעזה ובלבנון וסיפר דברים מרוממים על החיילים, על מסירות הנפש שלהם (בין השאר כל המאמצים שלהם לאתר חטוף מסוים) ועל הניסים שהם ראו.

התפללנו מתוך הודיה גדולה על זה שיש לנו עם כזה ומדינה משלנו, אחרי 2000 שנה.

היום דבר ראשון פתחנו את החדשות וגילינו שאין החמרה של המצב ב״ה ולא רק זה אלא שהכבישים פתוחים, מה שאתמול לא העזנו לקוות שיקרה עד הבוקר.

נסענו למקום יפיפיה בטבע שב״ה לא נפגע בגל השריפות.

טיילנו עם חברים.

לבושים בכחול לבן, לכבוד מדינתנו היקרה והאהובה.

אחד מאיתנו הכין הדרכה קצרה על המקום, ממש שיעור על מורשת קרב, גבורה ושורשים.

הרגשנו כל היום שזה נס שכמו בשני לילות השימורים שאיראן תקפה אותנו,

גם פה לא היו הרוגים ב״ה,

וגם הפצועים לא הוגדרו עם פציעות קשות מדי ב״ה (שה׳ ישלח להם רפואה שלמה בקרוב ממש!!).

הערכנו את עצמינו, את העם הזה שרק אתמול ראה שוב איך רוצים לפגוע בו, והיום ממשיך בתפילות, טיולים, והודיה על ארצנו היפה.

והרגשנו כמו בשיר ״לא, לא, לא תנצחו אותי, לא מנצחים אותי כי-כך מהר״.

הרגשנו שאנחנו מנצחים אותם רק על זה שאנחנו לא נותנים להם להשבית אותנו ב״ה.

ואיך שאני רואה ותופסת את הדברים, אנחנו כל יום בונים את המדינה!

וממש לא רק עסוקים בלשמור עליה.

אם זה פיזית בנקודות התיישבות חדשות,

חוות חקלאיות, גבעות,

ישובים חדשים,

שיקום העוטף!

אם זה בפיתוח הגשמי, החברתי והרוחני של ישראל,

אם זה בהבאה לעולם ובגידול של דור חדש,

ואם זה דרך כל הגבורה של החיילים שלנו שמעצים גבורתם מעמיקים את הקשר שלנו לאדמה הקדושה הזאת.

מקווה שזה עוזר…

חיבוק שוב.

אנחנו באמת עוברים דברים מאד לא פשוטים, אין ספק.

❤️

ובקשר לעוטף, הזכרת לי משהו שממש ריגש אותי שתושבי העוטף ותושבי הצפון הזמינו את מפוני השריפות אליהם,

סגירת מעגל מרגשת ומחזק מאוד כל ישראל ערבים זה לזה!

פעם אתה אורח ופעם אתה מתארח, ואתה אף פעם לא לבד ברוך ה'.

והתוספת שלך מאד מרגשת.

תודה יקרה! ממש שמחה שדיבר אלייך ב״ה.

תכננו לטייל היום ובגלל הבאסה מאתמול + חשש מגשם לא יצאנו לטייל בסוף וזה היה מבאס מאד.

יכולה בכל זאת?

אני מרגישה שפשוט הגעתי לקצה גבול הכוחות הפיזיים ובעיקר הנפשיים

רוצה שכבר יגיעעעעע

מקווה שהזמן שנותר יעבור לך בקלות עד כמה שאפשר!

קשוח!

מלמד בעיקר על התמודדויות בחיים, מהמם ממליצה ממש!

וגם הרבנית ימימה, לשים לב שבד"כ הרצאות של הרבנית ימימה זה בתשלום

ברור לעדכן לפני.. מה זאת אומרת

אני הייתי גם מתייעצת לפני שאני מתחילה תהליך אם אני בונה על השיתוף פעולה שלה, ממש לא הוגן לבנות על זה שהיא תסכים בלי להתייעץ לפני

אבל מינימום זה לא ליפול עליה עם זה

מיום שלישי אחהצ

ברוך ה׳ היום לא היו פיספוסים

מתכננת לשלוח בראשון עם תחתונים מקווה שזה כבר לא מצב שכל רגע צריכה פיפי ומלכלכת

ויש בגן המון גמולים כבר ושירותים קטנים

אז לכאורה זה חלק מהתהליך שלהם בגן השנה

אני גם יודעת שיש ילדים שנגמלו במהלך השנה

ברור שלעדכן.

גם אם את חושבת שהכל בסדר.

זה עניין של כבוד ושיח בין הורים לצוות.

הרבה יותר קל ליצור פעולה כשמעדכנים ומתייעצים ולא מנחיתים את זה כעובדה.

אבל בשיתוף פעולה, לא בהנחתה מהרגע להרגע

אולי הגננת שלה ספציפית פחות פנויה השבוע? אולי יש עכשיו כמה ילדים בגמילה ולא מתאים לה?

צודקות

שלחתי לה

מקווה שתהיה on board 🤓

זה חשוב בשביל השיתוף פעולה...

אני הודעתי להן כמה ימים לפני, כדי שידעו ויהיו ערוכות לעניין

מצדיעה לך. את גם אמא, גם אמא ל-3 וגם עובדת במשרה מלאה! וואו...

(אני גם גרה בחור אבל במצב שונה, פחות ממשרה מלאה ועם תינוק אחד. באמת מאתגר יותר לגור רחוק מההורים. לא רצינו לגור לידם והשלמתי עם הצדדים לכאן ולכאן.)

מה עם להכניס עזרה לבית? לשאול חברות אם לפעמים הם יוכלו לקחת ילד אחד או שניים שישחק עם הילד שלהן?

עזרה בבית זה לא מותרות, זה בסיס למשפחה עם הרבה ילדים. בייביסיטר/עוזרת נקיון.

השאלה אם את מחפשת עצות איך לקבל עזרה? כי נשמע שאת צריכה עוד יד ואם בעלך לא יכול לקחת חלק מהמשימות מעבר למה שעושה היום (לפעמים זה האיך לבקש ואיך לתקשר את הצרכים שלך ושל הבית כדי שיבין שהוא חלק מזה)

ואם העלויות של עוזרת כבדות אולי כדאי לחפש ילדה / בחורה צעירה שתוכל לתת לך יד עם הילדים בערב או בעבודות הבית בצהרים? 

אין עזרה ולא היו הצעות לעזרה גם כשממש היה לי מורכב

לא בקשתי מעולם עזרה ולא חשבתי שמישהו אמור לעזור לי

אלא

למדתי שצריך לתכנן את החיים כדי שיתאימו לכוחות ולרצונות שלי

לכן

ילדתי ברווחים גדולים ובעלי נהיה שותף מלא במשימות הבית והילדים

עם שלושה קטנים הגדולה קצת יותר גדולה משלך, בעל שחוזר הביתה אחרי ההשכבות, בבוקר מתחלקים בפיזור שלהם, עובדת חמישה ימים בשבוע. 

לא שרדתי את השנה הזאת, הייתי בהישרדות עד שקרסתי והדיכאון התפרץ.

עכשיו בימים האחרונים בעלי חוזר הביתה בצהריים ואני נחה הרבה יותר, הרבה יותר טוב לי. ובעלי קורס.

היום הוא חזר בארבע, אני הייתי איתם משתיים עד ארבע והוא מארבע עד שבע (שלושתם הולכים לישון בשבע ברוך ה') הוא היה גמור. ממש התאפקתי לא להגיד לו תראה מה עובר עלי יום אחרי יום בשנה הזאת, כי זה לא הוגן, עד שהוא בא ועוזר, מותר לו לקרוס אפילו אם אני שרדתי הרבה יותר ממנו.

חיבוק גדול אהובה!!

אני חושבת שכדאי לך למצוא עזרה ברמה של בייביסיטר.

שתיקח את הילדים קצת ויהיה לך זמן אחה"צ לנוח קצת ולצבור כוחות.

אפילו פעם פעמיים בשבוע.

לא יודעת איפה את גרה אבל אצלנו בייביסיטר זה יחסית זול בטח לעומת עוזרת.

חוץ מזה תקלי על עצמך בבית כמה שאת יכולה.

כלים- אולי לעבור לחד פעמי

כביסות - אולי לקנות מייבש 

גם להוריד דרישות מעצמך ברמת הסדר והניקיון בבית

גם לשבת עם עצמך ולראות מה הכי קשוח לך מה הזמנים הקשים ואיך אפשר להקל אותם.

לגבי עצמי, אני לא מרגישה שאני מקבלת עזרה ביום יום, אבל גרה ליד המשפחה

אז כן יודעת שאם יש יום שאני לא מרגישה טוב או משהו כזה אז יכולה לבקש מאמא שלי שהילדים יהיו אצלה

בפועל זה ב"ה לא קורה כמעט. אבל אולי עצם הידיעה שיש מישהו זה כבר נותן כוחות.

אולי כדאי לך לנסות למצוא שכנה שאתן יכולות לסייע אחת לשניה.

אני חושבת שזה מאוד חשוב שתהיה תמיכה.

מרוב שאני מבינה את המקום שלך והייתי בו בשנים האחרונות.

ב"ה כבר במקום אחר מול זה.

אמא לצפופים ובהריון

ההורים גרים שעתיים + נסיעה

עובדת משרה מלאה ואני המפרנסת העיקרית (וכמובן גם רצה לאסוף את הילדים בשניה האחרונה)

בעלי מחוץ לבית ברוב שעות היום (אברך ועוד כמה עיסוקים)

אני לא אבקש עזרה מהשכנות- ורובן גם לא בסיטואציה שיכולות לעזור לי. אני ב"ה מהעוזרות...

מה שעוזר לי:

להתמלא- בקודש. באידיאלים. בזמן לעצמי. בתחביבים. בכל מה שממלא אותי. כשאני מלאה - יש לי סבלנות וכוחות להתמודד עם דברים, והאתגרים פחות מציפים אותי.

לא לצבור משימות- לסדר את הבית כל ערב (יאמר לזכות בעלי שהבין שזה התפקיד שלו אם הוא רוצה אישה שפויה. אני עוזרת כמובן, אבל האחריות עליו) וזה כולל להעביר שואב שוטף, כביסות, סדר, תיכנון הארוחות למחר ואם צריך להפשיר בשר למשל...

ראינו שברגע שנצברים דברים, ההר גדל בצורה אקספוננציאלית, ואי אפשר כבר להתמודד עם זה.

להנמיך ציפיות- כבר אין לי שאיפה לעשות עם הילדים יצירות פאר מרהיבות ואז להמשיך לחיתוך ירקות משותף בחיוך ובחיבוק ומשם בדילוגים לפיקניק בשירה ובנגינה להמשיך למקלחות ובששון ובשמחה ובלי שום התנגדות כולם מתקלחים, הוקוס פוקוס הבית מסודר פיקס וכל הילהים ישנים.

זה לא המציאות אצלנו.

אנחנו נעשה יצירות, אבל הן יהיו להדביק מדבקות לפי הרמה שלך - על קו, על ציור, או סתם ברחבי בדף.

אנחנו נלך לשחק בגינה, ואני אשגיח גם, אבל זה אחלה זמן גם לדבר עם חברה ולהתעדכן או לשמוע שיעור שחשוב לי. הילדים יסתדרו גם אם הם בוכים קצת...

(אני עוצרת פה, מקווה להמשיך

ואם לא אז בהצלחה!)

אבל התגובה שלך ממש עזרה לי. 

תודה

בעלי עובד בעבודה אינטנסיבית מאד. הוא אף פעם לא מפזר או אוסף. לרוב חוזר אחרי ההשכבות.

בנוסף אחד מהילדים גם ילד מאתגר מאד, אנחנו בדיוק בתהליך של בירור ואיבחונים.

לא אשקר, קשה לי. לפעמים אני ממש מתפרקת.

ואז קמה , כי אין ברירה.

אבל אני לא עובדת במשרה מלאה.

אבל זה התחיל יותר בשנתיים שלוש האחרונות רק בצורה שממש מאפשרת לי שפיות, עד אז כל עניין הילדים חוץ אולי מאיסוף מהמסגרות היה שלי, כולל בית, קניות, בישולים וכו, אבל גם הייתי בבית ולא עבדתי

אולי לתקופה מאוד ספציפית אבל לא כדרך חיים.

אני רוצה לחוות את החיים ולהנות ולשמוח על כל יום בנפרד.

יש לי קצת עזרה. (מוזמנים לשבתות פעם בכמה חודשים ויכולה לשלוח את הגדולים באוטובוס מדי פעם)

אבל לא מסתמכת על זה בכלל.

בעלי שותף מלא בבית ושנינו עובדים משרה מלאה.

הרווחים בין הילדים הם כאלה שאיפשרו לפתח קריירה ולהנות מהגידול ולהיות נוכחת בחוויה ולא רק בהתרוצצות סביב הטכני.

אני לא חושבת שאפשר גם וגם וגם וגם (אלא אם משרה מלאה הכוונה למשרת הוראה נניח)

צריך לדעת לתכנן נכון. בלתמים ותקופות קשות זה חלק מהחיים. אם בשגרה את בקושי נושמת, מה קורה בזמנים עוד יותר קשים?

אם חיפשת לשמוע אם זה שפוי או לא, אז לדעתי לא.

של 5 ו9 שנים

בדיעבד 5 שנים לא היה לי רווח מספיק גדול

9 היה מושלם

חשוב לי להגיד שגם בהפרש של 4 שנים הם חברים טובים ומשחקים ממש יפה ביחד אפילו ממינים שונים.

תראי בשגרה-

כן משתדלים שיהיה איהז 2 אחה''צ שחוזר קצת יותר מוקדם וכן נמצא איתם בארוחת ערב...

ואגב -אז אני לוקחת לעצמי עשה מנוחה בחדר ..להתאוורר קצת

והוא כן עוזר לי בבקרים בדר''כ

אבל רוב הזמן אני איתם לבד

אפילו עכשיו כשמכוייס מרגישה שההבדל הוא לא ענק פיזית כי גם בשגרה הרוב עלי

(אבל זה לגמרי הבדל ענקקקק כשמגוייס..נפשית וגם פיזית בכל מיני מובנים כמובן)

בכללי חושבת שמה משפיל זה ההשוואה

הלהסתכל על ההיא שנוסעת לאמא להתפנק בשבתות( נגיד עכשיו כשסוגר שבתות אני אך ורק לבד עם עצמי וזה מדכאאא)

ואחרי לידה והתחושה שלאחרות יש 'גב'.. ולי לא

זה מרגיש תלוש ובודד כזה

אז משתדלת

לא לא לא להשוות

לא לתת למחשבות האלה כח

לא אמור להיות משהו אחר

זה החיים לשי וזאת המציאות שלי

ולא יכל להיות מהו שונה

ולא תמיד מצליחה

לפעמים

ולפעמים נופלת קצת למסכנות

ואז קמה

ומתגברת וממשיכה

חו'בת שעוזר כן להשקיע מחשבה בשגרה שיש בה מקום לעצמך ומקומות שנותנים לך חיות ותנועה ואיוורור

זה מאוד מוציא מרירות ותסכול

גם בתקופות מאתגרות (מילואים, תקופה של אחרי לידה...). גם בשבתות, ברוב המוחלט בבית, ואני זאת שמבשלת עושה קניות מכבסת מסדרת וכו.

בעלי גם מאוד עמוס ונמצא מעט מאוד בבית.

יש לנו חמישה ברוך ה

מה שעזר לי, זה לצאת לעצמאות. לא אפשרי להתחייב לעבודה קבועה  עם בעל מאוד עסוק וילדים שדורשים הרבה (מאובחנים).

אני לא יודעת איך את עובדת ככה משרה מלאה. זה קשוח ממש.

צהרונים עד כיתה א.

אם קשה לי, עובדת פחות. חיים ממה שיש ומסתדרים.

מתפללים לה שיתן כוחות.

כשהיו לי 3 מתחת לגיל 4, הייתי מביאה ילדה בכיתה ו או קצת יותר שתעסיק את הקטנים וככה היה לי זמן לבשל, לנקות, לסדר. היא היתה גם עוזרת לי לפעמים לסדר קצת את הבית. זה יוצא לא מידי יקר אבל אי אפשר עם שלושה קטנים לבד.

ולדעת את הגבולות שלך.

השנה בעלי התחיל יותר להיות מידי פעם בערבים בבית כי היה לי כבר לא פשוט...

נקודת ההנחה היא שאף אחד לא חייב לנו כלום

ושאם ה נתן לנו את הילדים היקרים האלו, הוא גם יתן לנו את הכוחות לגדל אותם.

רחוק מהמשפחה אז אנחנו נעזרים רק פעם ב.... כשאנחנו רוצים לטייל או לעשות סידורים באזור

אבל! אני גרה בקהילה ואנחנו עוזרות אחת לשניה במה שמתאפשר וזה לכשלעצמו המון עבורי

בעלי מאוד שותף ועוזר בבית בכל מה שאפשר

אז למרות הריחוק מהמשפחות שלנו אני כן מוצאת פתרונות יצירתיים איך להקל

וכן אם מתאפשר לקנות מכשירים ועזרים שיכולים לתת מענה בסדר ואירגון אז לא אהסס ואעדיף להשקיע עליהם וזה גם מאוד עוזר

קודם כל אשריך

את מותמדדת מול אתגר עצום, קשה, מורכב

אבל גם הכי חשוב בעולם!!

גידול ילדים.

רציתי גם לעודד קצת, זאת תקופה עוברת. יש גיל שבו הילדים גדלים ונהיה קל יותר. מאמינה שאם הגדול שלך בן 4 והשני באזור 3 (כתבת שהולך לגן) שנה הבאה תהיה קלה יותר

עצה טובה שאני מיישמת בחיים וממליצה גם לך היא- פשרות

נגיד בעיני (יתכן שלמישהי אחרת לא מרגיש ככה, הרגשה פרטית שלי) לא היה אידיאלי לשלוח ילד לגן/מעון עד 4. אבל אם האופציה השניה היא אמא בקריסה, להתפשר בנושא זה הפתרון הטוב ביותר

כנל חדפ בכל ארוחה

כנל לקחת גם ילדה בת 6 שתעשה להם 'קייטנה' אחהצ

כנל ארוחת ערב קורנפלקס עם חלב או פרוסה מרוחה (ולא חביתות וכו')

עוד דברים שיכולים להקל- ללמד את הגדולים לעשות דברים כמו להתקלח, למרוח סנדוויץ

לצאת לגן שעשועים

להתחיל התארגנות ערב בשעה מוקדמת יחסית ובנחת כדי לא להגיע למצב מפורק תוך כדי

בעלי מאוד שותף ב״ה עוזר בהכל מכלים וכביסה ועד מקלחות הרדמות טיולים בגינה… בגדול למדנו שזה אני והוא ולא להסתמך על אחרים שהציעו עזרה ובזמן אמת נעלמו…

אבל האימהות שלנו עוזרות לפעמים בבייביסיטר/קניות/כלכלית. וזהו כזה.

עוזרת הייתה לנו פעם עובדת זרה ואז עזבה כי היה קשוח, באו אחריה עוד 2 וגם עזבו מאותה סיבה…

בקיצור אם אין אני לי מי לי

ואת אלופה ממש. שהקדוש ברוך הוא ישלח לך מלא כוחות בעזרת השם 

זה הבית של שנינו. (ברור שבתקופות של עומס/ חולי/ הריון השני יקח יותר עליו)

אין עזרה מהמשפחה ביום יום ואנחנו מנהלים את החיים שלנו לפי זה (למשל, אחוזי משרה וכאלה)

יש לי 3, הגדול בגן חובה

אני עובדת כ6-7 שעות ביוםבעלי בהייטק ועם קרוב ל300 ימי מילואים

בבקרים שהוא פה- הוא מפזר את שני הגדולים

ואני את התינוק

אחהצ - אני אוספת את שלושתם

אכלים, נקיון, כביסה בישול - לרוב עלי

פעם ב... אני מביאה מישי שתקפל כביסה

שבת שאנחנו בבית (לרוב כשהוא נמצא אנחנו נשארים) אנחנו מרימים ביחד (הוא בעיקר עם הידיים המלאות שלנו ואני מתקתקת בישולים)

קניות- רק עליו.

לא יודעת בכלל מה המלאי בבית- מצפה תמיד לראות ארונות מלאים ואם בא לי משו וחסר- אני רונה נקודתית

כמעט ולא נעזרת בהורים ביום יום, כן נוסעת אליהם בשבתות שהוא היה מגויס

אבל- וזה אבל גדול

אני יודעת שאם רק אבקש-

הם יתיצבו פה

החיים עמוסים מאוד, אני עושה הרבה לבד

אבל לא מרגישה לבד

לא מצד בעלי

ולא מצד ההורים של שנינו

יודעת שאם אני אקרוס- יש לי רשת ביטחון

ולכן אני חושבת שהקושי המנטלי משפיע מאוד על ההתמודגות עם עומס האוביקטיבי

תודה על העידוד!!

מוצאת את עצמי פתאום בוכה מרוב עומס של החיים..

אנסה לקחת לעצמי יותר זמן , להשקיע בתחביבים

ודברים שישמחו וירעננו..

חשוב לציין שאני רק עם שני ילדים (בגלל בעלי שלא רוצה, זה כבר נושא לשרשור אחר 😂)

עובדת במשרה מלאה אבל לא המון שעות (חינוך על יסודי)

בעלי עובד המוןןןן וגם המפרנס העיקרי (תפקיד חשוב מאוד הקשור לביטחון עם ישראל, ברוך השם).. פעם בשבוע מגיע בחמש שזה נחשב מוקדם, שאר הימים מאוחר יותר.

אוסף קניות שאני מזמינה באונליין.

מצטרפת למי שאמרה שאינה מתחברת ל"להחזיק ראש מעל המים".. חשוב לי להיות בנחת, גם ככה אני אדם חסר סבלנות באופי שלי.. אז עומס תמידי לא יעשה לי טוב.

ההורים שלי גרים על ידי, שיהיו בריאים, עוזרים.

עוזרת זה ממש לא מותרות מבחינתי, אפשר להצטמצם במשהו אחר, הכוחות שלך חשובים יותר.

לא מרגישה חייבת לשעשע את הילדים, הם משחקים ואני עושה את ענייני ברקע (מאוד אוהבת בישול ואפייה, מתעסקת בזה הרבה).. נחה עם הטלפון כשהם משחקים להם.. מתערבת רק במקרים שחייב או שצריך תיווך.

אולי אם הוא לא עובד בימי שישי, יכול לצאת עם הילדים, ויהיו לך כמה שעות לעצמך? לבשל / לקרוא / לראות סרט או כל דבר אחר... עכשיו שעון קיץ, אז שישי בנחת... את חייבת אוויר...

באמת מעריצה אנשים כמוך... אני עם הרבההה פחות עומס, ומאבדת סבלנות מהר יחסית (אופי.. אני בן אדם מאוד מהיר - בחשיבה, בעשייה, בדיבור.. קשה לי להתעכב על דברים קטנים)

את מהממת, אני בטוחה שהילדים זכו בך.. אני לא קיבלתי כוחות כאלה מהקב"ה.. תהיי גאה בעצמך, מגיע לך!!!

קצת לפני תחילת המלחמה עברנו.

ואז בעל מגוייס פלוס סטודנט לתחום קשוח ואינטנסיבי מאוד.

במקרי קיצון שלא הצלחתי למצוא סידור לילדים אז אמא שלי הגיעה.

אבל לרוב נעזרים בקהילה המהממת פה. וגם עוזרים כשיכולים וצריך.

בניקיון יותר קשה למצוא פה עזרה כי הנוער לומד מחוץ לישוב וגם בייביסיטר זה מאתגר.

אבל השכנות עוזרות פה אחת לשנייה.

ובעלי שותף. יש משימות שהן רק שלו.

כשצריך אני מבקשת לוותר על למידה כדי לעזור.

הוא נוכח בבית וכשהוא עם הילדים הוא מאה אחוז איתם..

אנחנו עם תאומים בני 3 ועוד תאומים בדרך ... לפני שנה וחצי יצאתי מהייטק ללימודי הסבה למיילדות ובעלי מפקד בצבא.

אמא שלי עוזרת לנו אחת לשבועיים לשעתיים מדיי ראשון וכל השאר זה אנחנו...

איך? האמת שבעלי שבורכתי בו ממש ממלא תקן אמא שנייה והלימודים שלי שלקחתי הם בוקר וההתנסויות בבתי החולים לרוב הם בוקר כך שאני מסנכרנת בין הדברים, גם שעבדתי משרה מלאה הייתי יוצאת ב5 וחצי בבוקר כדי להספיק לאסוף אותך ולהיות איתם ...

לא פשוט שאין עזרה אבל ברוך ה' תודה לאל אין על משפחה

את כותבת שפעם בשבועיים אמא שלך מגיעה.

גם לא גרים קרוב להורים, אבל ב"ה מסתדרת.

בעלי גם לא נמצא כמעט עובד ממוקדם בבוקר עד הערב.

עוזר עם הילדים בעיקר בשבתות.

בעלי/חמותי עוזרים בערך פעמיים בשבוע עם ילדים כי אני עובדת משמרות ערב

אמא שלי בערך כשהבת השנייה נולדה התעקשה שתעזור לנו (לא רציתי) וכל חודש הביאה סכום (כמו מעשר ממשכורת שלה). בדיוק החודש קיבלתי החלטה אמיצה לפני יום הולדת שלי וביקשתי ממנה שתפסיק, הרגיש לי נכון לנו ושהגיע הזמן שנהיה עצמאים לגמרי בתחום הזה.

לק"י

אני פעם אחת הייתי עם תינוק אצל אורתופד וזה לא היה ככה בטוח.

"פשוט" רופא עצבני ולא נחמד. וגם אם נפלתם עליו ביום רע, זה נשמע מוגזם.

לק"י

אצלינו לא.

חושבת שהייתי רק עם ילדה אחת מתוך הארבעה.

להבא בעז"ה, הייתי מבררת באזור או אפילו בפורום על רופא סימפטי. לא צריכה שיהיה הכי נחמד אלי, אבל רגוע.

אצל 4 אורטופדים שונים.

כולם היו עדינים ומצוינים.

לא זכור לי שהתינוקות בכו בבדיקה.

הייתי בהחלט מתלוננת

חיבוק 🩷🩷

כולם היו עדינים ורגישים

בטח שלהתלונן

ריבוי תלונות יכול לגרום לשינוי

אנחנו היינו עם כל הילדים אצל אורטופד (בגלל סיפור משפחתי+קיסרי לחלקם). למען האמת לא אני נכנסתי איתם אלא בעלי, אבל בעלי תיאר רופא אולי קצת אדיש אבל עדיין עדין וכמובן עם כפפות.

אני כן חושבת שיש מה להתלונן! גם אם לא יכולים לפטר אותו, אז לפחות שינזפו בו כדי שישנה את דרכיו...

לק"י

לא חושבת שהרבה רופאים משתמשים בהן, אבל כן שוטפים ידיים.

אולי עם פיצים זה שונה? אבל גם בבית חולים אני לא בטוחה ששמים כפפות.

(וסליחה שנטפלתי לחלק הפחות חשוב. רציתי להגיב את זה כבר בהודעה הראשונה של הפותחת).

פשוט הידיים היו ממש לא אסתטיות

אני אחרי לידה ראשונה היתה חוויה דומה ממש. (מעניין אם זה אותו רופא, הוא מקבל במרכז במקרה?)

אח’’כ עם הילדים הבאים נסעתי רחוק יותר לרופא מהמם.

וממש מבקשת שתתלונני. אם זה מי שאני חושבת הוא נורא ויחס מגעיל ואם יותר יתלוננו אולי זה יעזור.

ורק שתדעי שיש רופאות ורופאים מקסימים ועדינים כאלו שנחמדים לילדים ומכבדים את ההורים! וכמובן גם מקצועיים

לא עשיתי את הבדיקה לשניים הגדולים האמת כי אין לנו בעיות במשפחה והשלישי פשוט יצא לנו במקרה להיות אצל רופאה והמזכירה שכנעה אותי ..

אז כנראה בדיקה לא חובה לכולם אבל לא כדאי להימנע רק בגלל החוויה הזאת כי כמו שכתבתי יש אפשרויות מעולות אחרות

ולא רוצה לבאס אבל הוא רופא המון שנים ולצערי לא תעזור תלונה .

זה לא יזיז לו

מבינה אותך ממש העיקר שהבייבי בסדר

התלוננתי על רופא סופר מוערך על משפט שהמזכירה שלו אמרה לי וטיפלו בזה ממש!

מצטערת שחווית את זה...

אני למדתי מחויות כאלה אם צורחים עליי בשניה הראשונה לא להתבלבל להגיד סליחה אין צורך וללכת בלי להיבדק. 

לגבי חשיבות הבדיקה, יש לי 8 ילדים לכולם עשינו בדיקה.

7 הראשונים הכל היה תקין,ללא סיפור משפחתי ועדיין אצל השמינית יצאה בדיקה לא תקינה והיא הייתה צריכה טיפול ברצועות לתקופה קצרה.

בעיני זה בדיקה לא פולשנית שעשויה לסייע באיכות החיים, לא רואה סיבה לא לבצע, מקסימום ללכת לרופא אחר. מעניין אם זה הרופא שהיינו גם אצלו? בפ''ת?

עשיתי אצל שני הילדים את הבדיקה ותמיד הרופאים היו נחמדים נעימים ועדינים לתינוק.

אני הייתי שולחת תלונה סופר חריפה על הביקור הזה.

התוצאה מגיעה לרופא שלנו עם פענוח

ואם יש צורך אז מפנה לאורטופד

ככה היא לא תלמד מתי היא צריכה 

זה גם תלוי אם היא זורמת שלי לא הסכימה בכלל ללכת כשהצעתי לה רק כשהיא הרגישה שיש לה. אם היא זורמת ללכת כשאת מציעה לה אז אולי הייתי לוקחת רק אחרי שינה בוקר/שנצ ולפני השינה.

אם מתחיל פיספוס הייתי רצה איתה לשירותים שתבין את הקונספט ואז אפילו אם עשתה טיפה אחת בשירותים מתלהבים איתה.

היא תלמד לאט לאט

וכן יש כאלה שבהתחלה מפספסים הרבה

אל תבהלי

תכיני מגבונים או סמרטוט נגיש

אני מקפלת שטיח בהתחלה חח

כן אפשר להזכיר מדי פעם

אבל

כשאת מרגישה שאת צריכה אני מזכירה שאת יכולה ללכת לשרותים

לא לקחת את התפקיד לעצמך

מנסיון רב זה יותר מהר נלמד ככה מאשר נסיון למנוע פספוסים ואחריות יתר שלך

בינתיים אז רק הזכרתי וכל הזמן אומרת לא (אבל גם בינתיים לא ברח)

מקווה שתדע להגיד כשכן🤣

פספוסים בלי הפסקה רק יעצבנו אותי.

נכנסתי שנייה לשירותים ופספסה 💩😅

לא התעצנבתי כי זה היה על משטח פעילות כביס כך שתכלס לא הייתי צריכה לנקות פשוט שטפתי ולמכונה…

אני חושבת שהיא ידעה אבל

כי אני לא הייתי לידה

ואיך שבאתי שאלתי אותה אם יש לה קקי והיא אמרה כן כזה של ׳או הנה את׳

אז אולי הסתבכה פשוט…

בינתיים היא לא שמה לב לפני הפיפי, רק תות כדי/ אחרי

עד שהיא תלמד את התחושות ואיך מתפנים הצורה טובה, זה בנתיים האחריות שלך.

לומר שעכשיו הולכים.

עם הזמן (לרוב כמה ימים( אפשר בהדרגתיות להעביר את האחריות אליה.

תהיי קשובה לסימנים שהיא מראה לפני וכמובן לחזק על כל הצלחה.

בהצלחה!

שלי חוגג 3 באוגוסט והוא לא מוכן לדבר על זה

אין סיכוי מבחינתו.

את גומלת בוקר וערב ביחד?

מנסה יום ולילה

בוא נראה איך יחלך

יש מצב בלילה אשים לה טיטול תחתון ואשווק כתחתוני לילה חח

תלוי…

אני האצת לא כלכך שאלתי

אמרתי לה לפני שבועיים, ביום העצמאות ביום העצמאות

ופשוט הורדנו

אני מנסה

לא בטוחה שהיא בשלה

אבל מנסה בנחת

ואם לא יילך- היתה חשיפה, הכל בסדר, ננסה שוב בחופש…

כל פעם כשנכנסים להתקלח, הצעתי לו לעשות שירותים באמבטיה בעמידה. אם עשה- עשיתי מזה שואו והבאתי לו שוקולד צ'יפס אחד.

בפועל לפעמים עשה ולפעמים לא, אבל באמת לפעמים אין לו באותו הרגע.

לא לחצתי עליו, רק הצעתי, אם רוצה סבבה ואם לא - גם סבבה.

הצעתי לו גם בתור משחק לכוון את הפיפי לתוך החור באמבטיה.

זה בעצם התנסות, לא מלכלכת כי הוא בלי בגדים ועוד שניה מתקלח, ובתוך המקלחת עצמה ככה ששניה אח''כ שוטפים וזהו..

ההתנסות הזאת עוזרת לו להרגיש איך יוצא הפיפי, איך זה מרגיש, והכניסה לתהליך הגמילה יותר קל.

אישית, הבן שלי יליד מרץ אז לא רציתי לגמול בחורף וחיכינו לגיל 3 לגמילה שב"ה היתה תוך כמה ימים וזהו. 

ואם עשתה, אז הייתי מרווחת ואומרת לה אחרי שעה.

ועוד פעם לפני השנץ וכלום

אבל סבבה הגיוני היה בניהם רק חצי שעה…

נראה אם תקום רטובה

(קשים לי דברים בלי דד ליין, אני יכולה להיות ממש סבלנית גם חודש אם אני יודעת שזה חודש וזהו, אבל ככה זה לא מוגדר זה קשה לי יותר ואני רק ביופ הראשון)

תחשבי שהיא צריכה ללמוד איך הדבר הזה עובד

עד עכשיו היא לא מספיק הרגישה את התחושה שזה מתמלא ומתרוקן ומה קורה כשבורח

תהיו הרבה בחוץ ואז לא כואב הלב כשבורח כי זה לא על הרצפה

הייתי נושמת מאה פעם ביום ונושכת שפתיים כדי לא להגיד לו כל דקה מה עם השירותים אז כדי להרגיע את עצמי מדי פעם רק הייתי מזכירה לו שהוא עם תחתונים ואם הוא ירצה אז הוא יכול ללכת לשירותים

בהתחלה כל 40 דק' עד שעה.

להושיב בשירותים ולתגמל כל פעם שעושה בשירותים (מדבקה למשל)

לחגוג כל הצלחה ולעשות מזה עסק רציני.

כשתכיר את העניין עוד כמה ימים אפשר לרווח את התזכורות.

 בהחלט

אחכ כבר לא

כל 40 דקות עד שעה (תלוי בקצב הפספוסים).

זה חדש בשבילה והיא צריכה מבוגר שילמד אותה בכלל מה ואיך זה מתנהל לפני שמצפים ממנה לקחת אחריות.

זה חוסך הרבה חוויות שליליות של פספוס ומלמד אותה מה בעצם מצופה ממנה.

כל הרגל חדש בעצמאות אנחנו לרוב מדרגים ומתווכים, כך נעשית רכישה נכונה עם חווית יכולת והצלחה.

אבל אני שואלת היא אומרת שלא תריכה

לקחת אותה ופשוט לשבת עד שיוצא?

כי אפשר לשבת שלוש ארבע דקות, כלום

קמים ודקה אחרי פספוס…

לק"י

אפשר לספר סיפור כדי למתוח את זמן הישיבה, ואולי היא תהיה יותר רפויה ויצא לה.

לתת לה לשתות יותר, ואחרי 20 דקות ללכת לשירותים (נראה לי שזה הזמן).

היא עשתה פעם בשירותים?

הבאנו לשם ספר

ושיחקנו בלהפריח בועות סבון😂

אבל תהיתי אם זה טוב או שזה גורם לה להתייחס לשירותים כמו משחק ולא כמו מקום שבאים לצורך ספציפי חח

חשוב לוודא שזה לא משניא עליה את העניין. אלא להפוך את זה לחוויה נחמדה (גם זה לא מידי .

אולי יעזור לה ספר או משחק קליל. לפעמים הסחת דעת עוזרת.

זה גם תהליך בשבילך ללמוד מה עוזר לה. יש ילדים שצריכים שקט וריכוז, יש ילדים שצריכים הסחת דעת או קצת זמן.

אתם רק בהתחלה.... תוך כמה ימים בעז"ה תלמדו את זה וזה יתחיל להשתפר עד לעצמאות מלאה.

בשלב הזה אין עניין לשאול אותה.

"אנחנו עכשיו לומדים להתפנות בשירותים. פיפי וקקי עושים בשירותים" עכשיו אמא תלך איתך כל כמה זמן, אחר כך את כבר תרגישי לבד ותוכלי להגיד לי או ללכת בעצמך"

אם היא יוזמת אז חשוב מאוד לחזק את זה: "כל הכבוד הרגשת שאת צריכה לשירותים והלכת/אמרת!"

גם אם מפספסת (זה חלק בלתי נמנע מתהליך הלמידה) לתמלל: "עשית פיפי, עכשיו את רטובה, נחליף. פיפי עושים בשירותים"

חשוב להחליף ולנקות רק בצורה עניינית שלא תחווה חוויה שלילית או להיפך, חיזוק (יחס מכל עניין ההחלפה והנקיון).

בעיקר כי אני יודעת שזה באמת למידה שלה

כמו שאני לא כועסת כשיש לה טעויות בדיבור, ככה לומדים🤓

היא בינתיים אמרה רק ץוך כדי/ אחרי אבל אמרתי לה שטוב שהיא אומרת, וכדאי להגיד לפני כדי שלא נרטב

את רואה שהוא רטוב, לא לומר 'אויש פספסת'

אלא 'אתה רטוב, צריך להחליף לבגדים יבשים' ואם הוא קצת עצמאי- להזכיר לו איפה הבגדים היבשים ושילך להביא... ותוך כדי שמחליפים/בזמן רגוע כלשהו, שואלים אותו 'הרגשת שהיה לך פיפי/קטנים?' הוא יענה מה שיענה, ובסוף הוא יתחיל לשאול את עצמו אם הוא מרגיש ולאט לאט ילמד לשים לב לתחושה הזאת של לפני שיש לו פיפי... בהתחלה זה יהיה הממש רגע לפני ועם הזמן ילמד להרגיש את התחושה שלא יותר זמן לפני...

באמת אין סיבה לכעוס בכלל, אנחנו יחד איתו בתהליך למידה מקסים ומצמיח. 

׳אוי מאמי יש לי פיפי פה׳😂

אז מייבשים ומחליפים

ואני אומרת לה שפעם הבאה אפשר לנסות לשים לב לפני ולרוץ מהר מהר לשירותים

תנסי לשאול אותה אחרי ההחלפה, בזמן רגוע, 'מותק, הרגשת לפני שיש לך פיפי?'

לא כ"כ משנה מה היא תענה, עצם השאלה גורמת לה ללמוד שיש תחושה לפני... 

(אצלי היה להרבה מהילדים שלב שהם שמו לב תוך כדי וניסו לעצור ולהתאפק, אבל כן דרשו להחליף בגדים בגלל הטיפה שכן נרטב, ואז הלכנו לשירותים והם לא הצליחו להמשיך, ואחרי כמה דקות פספסו שוב טיפה, וכן הלאה. אבל נראה לי שתוך יום-יומיים מהשלב הזה הם למדו כבר ללכת לשירותים לפני שמפספסים). 

אני רק חוזרת כמו מנטרה "למי שמרגיש שיש שירותים, הולך לשירותים"

וככה הפ לומדים לזהות - לאט לאט - להרגיש את התחושה טרום השירותים... והולכים לבד...

ברור שבלימוד הזה יש מלא פעמים שעושים לא בשירותים, כן? אבל ככה אני מלמדת... 

מורידה לגמרי טיטול

ובשבוע הראשון לוקחת פעם בשעה לשרותים.

הם בכל אופן תופסים את זה מעצמם...

ועדיין זה משמעותי. לוקחת. היא מבינה שהיא שולטת בזה ומנסה להתפנות

ברובלאיוצא

מחכה 3 דק

משהו כמו עדש שוקולד

בהתחלה הם לא עושים כלום בשירותים וזה סתם בשביל להכיר והרגל

לוקחת, יושבים, קורים סיפור קצרצר ויוצאים לקבל הפתעה

אחרי כמה ימים הם קוראים לי כבר ואין צורך לקחת כל שעה

אחרי עוד כמה ימים

כשאני רואה שהם כבר גם קוראים לי וגם עושים באמת כמעט בכל פעם אני נותנת פרסון רק כשהם עושים

זה פשוט גרם לי להיות מאד נינוחה כלפיי הפספוסים וב"ה תוך יומיים- שלושה נגמלה לחלוטין

ברוך ה׳ מאז אתמול בלילה לא פספסה

פעם אחת לקחנו אותה מתוך שינה לפני שנכנסנו אנחנו לישון

ובבוקר היא בבר אמרה לנו

ממש משמח לקרוא את זה

חמודה שלי יש לנו רק שירותים אחד ובעלי בסוקר היה במקלחת

היא פותחת את הדלת לרווחה

דאדי!!! אני צריכה פיפי!!!

😂😂😂

באמת מזמןר לתודה

(אני משתדלת לא לשמוח מידי כי אולי סתם התפלק לנו לנו יום טוב ויכול גם מחר הפוך, אבל מקווה שזה בעזרת ה׳ הולך לכיוון טוב)

אבל הסל הוא עד 2300 בערך.

או באמת לפני הריון

מתלבטת

אולי הפרשות של ביוץ?

איזה צבע? מה המרקם?

היא דינמית ויכולה לפעמים להשתנות גם להתארך לפעמים

פעם הזמנו מכשירי קשר והם נתקעו, כי אסור.

הזמנו חדש והם הגיעו

וגם לי חבל על כל שאר החבילה..

מה עושים??

זאת דעתי

למרות שאני מבינה מאוד את הרצון והכמיהה לילד נוסף, אני אישית הייתי ממשיכה להניק, לפחות בשעות היום.

בלילה הייתי מנסה לגמול אותה ולנסות להרגיל לישון לילה שלם.

היא התחילה לאכול מוצקים?  בדרך כלל כשמתרגלים למוצקים ההנקה יורדת בהדרגה בטבעיות.

וגם, יכול להיות שהפעם בעזרת ה' תצליחו להפקד ממש בקלות ובמהירות. 🙏

כן בטח שאוכלת מוצקים

אבל עדיין יונקת הרבה

כמו שכתבתי בתגובה למטה אני לא מצליחה לתאר אותה בלי הנקה עכשיו, לא מצליחה לחשוב איך בכלל עושים את זה...

אחת הטעויות הגדולות ביותר שאמהות עושות בהנקה

לדעתי, כדאי להוריד הנקות בלילה ולהתחיל לישון כל הלילה. בטח לאחר מכן ההנקה תרד בהדרגה גם ביום..

בהצלחה בכל מה שתבחרי! 

אבל קודם כל אין דבר כזה הנקה מלאה בגיל הזה, מגיל 6 חודשים הם עם מוצקים שרק הולכים וגדלים וההנקה פוחתת.

מגיל שנה ההנקה היא בונוס מבחינה תזונתית, הם יכולים להיות מוזנים ממוצקים בלבד וזה מעולה. המשך ההנקה היא טובה אבל כבר לא מחוייבת המציאות (למשל לא צריך מטרנה כתחליף כבר...)

יכול להיות שמה שקשה זה השינוי וההפסקה של הקשר המיוחד שנוצר בנהקה... יותר ממקום רגשי?

לי אישית היתה את ההתלבטות הזאת בגיל 10 חודשים... ובסוף המשכתי עד גיל שנה..

וכמובן שבסוף לקח זמן עד שנקלטנו... היתה הפלה ולפעמים רק עד שהצלחנו להגיע למעקב זקיקים!! והחגים והכל ורק על זה עד שהגענו להחזרת עובר לקח כמה חודשים... בקיצור, השאלה איפה את נפשית

ואם אסכם את דבריי-

בסוף, עצם השאלה שאת שואלת את עצמך, זה מחזק את ההפנמה שאת רוצה להתקדם הלאה... וההפנמה תתבטא מתישהו לידי ביטוי מעשי...

בהצלחה רבה! 

חשבתי לגמול מהנקה אבל אני לא רואה איך היא עושה את זה עכשיו, זה הדבר היחיד שבאמת מרגיע אותה באמצע הלילה

כל נסיון אחר לא צלח

המוצקים כבר ממש משמעותי ובאמת ירד ההנקה ביום

אבל עדיין, המטפלת מביאה לה 3 מנות חלב במהלך היום (חלב שאוב)

וכשהיא חוזרת הביתה בסביבות 16 יונקת עוד פעמיים בערך עד הלילה

מבחינת נפשית מרגישה מוכנה ורוצה לגמרי להתחיל את הטיפולים

אבל גם מאוד מתקשה לשחרר את ההנקה

מתוך התלבטות מה טוב לילדה שלי עכשיו

הדעה שלי אולי לא הכי פופולארית

נשמע *לי* שבלי קשר בכלל לטיפולים והמשך הילודה, הילדה יונקת המון באמת... ונשמע לי לשאוב כ"כ הרבה בגיל הזה זה שיגעון שהייתי ממש מתייסרת ממנו.... אני אישית כמובן

ובלילה? בכלללל

היא לוקחת מוצץ? חפץ מעבר?

כמה פעמים מתעוררת בלילה?

אני אישית, ממש בלי קשר לעוד הריון או לא, הייתי קודם בודקת אם המציאות הנוכחית טובה לילדה ולכם..

לי נשמע שצריך לעזור לה להפחית הנקות... אבל זה תהליך של שבועיים ככה... ואז תוכלי לחשוב מחדש על כל השאלה הראשונית שלך. 

המטפלת אומרת שהיא צריכה את זה להירגע ולפני שינה וכו... שבוע שעבר דיברנו על זה שאני יוריד שאיבה אחת ויביא רק 2 מנות והיא תוסיף עוד מוצקים

היא אוכל נהדר מוצקים אבל המטפלת טוענת שהיא צריכה את זה להירגע,

איך אפשר להוריד מזה?

לגבי הנקה בלילה, זה באמת כבר מתיש אבל אני לא רואה דרך לגמול אותה מזה עכשיו

היא מתחילה את הלילה במיטה שלה ואז שקמה לינוק אני מביאה אותה לידי ואח"כ כבר נשארת לידי אז כל פעם שקמה שוב מרגישה אותי ורוצה רק לינוק

היא לוקחת מוצץ אבל בלילה זה לא מרגיע אותה

לפעמים מרימה לחיבוק וזה כן מרגיע אבל לא תמיד

היא יכולה לקום גם 3 פעמים בלילה לינוק

תשאךי את המטפלת מה הכוונה שהיא צריכה את זה להירגע? היא צורחת וזו הדרך שלה להרגיע אותה?

לדעתי לא תקין בעליל.

לגבי הנקה בלילה- אם זה קבוע ככה, אולי שווה להתייעץ עם יועצת שינה.

רק שיהיה לך להשוואה-

הבת שלי בת תשעה חודשים אוכלת במהלך היום 3 ארוחות מוצקים + משהו כמו 4 פעמים הנקה/ בקבוקים במהלך היום + הנקה אחת בלילה ואחת בבוקר כשהיא קמה. ישנה לילה שלם איתנו במיטה.

אם ההנקה האינטנסיבית + שאיבה מתאימה לך אז בסדר גמור, אבל שתדעי שזה לא חייב להיות ככה 

זה כבר נהיה לי קשוח

באופן כללי ועכשיו במיוחד בגלל ההתלבטות אם להפסיק

כבר נהיה לי קשה בלי קשר לשאוב ככה ולהניק הרבה

אבל לא יודעת איך להרגיל למשהו אחר

איך בכלל לגשת לגמילה מזה

בעצמך על השאלה- את רוצה להתחיל להוריד הנקות. תקשיבי לקול הזה.  את אלופה שהנקה ככה עד הגיל הזה שתדעי שזה ממש נדיר ואת אמא מדהימה ומה שנתת לה זה נכס לכל החיים!

לדעתי את צריכה לקבל את ההחלטה מה מתאים לך בשלב הזה להוריד ואז זה יהיה לך הרבה יותר קל. יש הרבה טיפים פה בפורום וברשת לגבי גמילה, אני אישית מתחברת לגישות שאומרות לדבר על זה עם התינוקת כמה שיותר ולהסביר לה שעכשיו היא כבר גדולה, אבל הכי חשוב שתעשי את זה ממקום שלם ובלי תחושת אשמה כי מנסיוני זה עלול להיות ממש טראומתי (אם לא לאמא אז לתינוק)

המון בהצלחה ותדעי שאת אלופה שהחזקת בזה עד עכשיו 

ובשאר הזמן את רוצה להביא לה רק מוצקים כי זה מה שהיא צריכה בגיל הזה. גם מנה אחת לשאוב זה קשה כבר בגיל הזה אבל לרדת מ3 ל0 זה אולי שינוי חד מידי.

לדעתי רק אחרי שתפסיקי לשאוב תנסי להפסיק להניק אם את רוצה.

לדעתי, אם את רוצה להפסיק הנקה, כדאי לעשות את זה מדורג. וזה יכול לקחת זמן.

בדרך כלל בגיל הזה כבר פחות אוכלים בקבוק במסגרת. 3 בקבוקים זה המון. הייתי מתחילה בלהוריד אותם.

היא מקבלת בקבוק כהשלמה לארוחה כי היא לא אוכלת מספיק? או יותר בשביל להירדם ולהירגע? או שזה סתם הרגל שאפשר להפסיק? תראי אם באמת יש בזה צורך.

הבן שלי קצת יותר גדול. במעון הוא לא מקבל בכלל בקבוקים. וגם לפני זה הוא קיבל בקבוק אחד.

בבית הוא כן יונק הרבה וגם בלילה.

בזמן האחרון התחלתי קצת להגביל אותו, כי לפעמים הוא יונק ממש מלא.

זה יכול להיות קשה לגמול מהנקה, במיוחד בלילה. אבל אם את מחליטה לעשות את זה, ואת שלמה עם זה, אחרי כמה ימים היא תתרגל.

להשוואה, בן השנה שלי

יונק בבוקר לפני המטפלת

עד 4 אצל המטפלת על מוצקים בלבד

יונק כשחוזר

יונק לפני השינה

ואז בלילה כל פעם שקם (אני לא סופרת... הוא ישן איתי ואני מניקה מתוך שינה...)

נראה לי בשלב ראשון הייתי מתחילה לצמצם הנקות

איך היא נרדמת?

יודעת להרדם עצמאית?

בגיל הזה אצלינו במעון זה מקסימום בקבוק אחד לפני השינה

אוכלים אוכל רגיל הם כבר גדולים

אולי תביאי למטפלת אוכל במקום חלב ותורידי את השאיבות בתור התחלה?

(את את רוצה באמת להפסיק אז את ההנקת לילה אפשר להוריד אחרון אני העברתי בלילה לבקבוק מטרנה ואלכ החלפתי את המטרנה למים) אבל ביום- רק אוכל

אם את לא צעירה- לא הייתי מחכה יותר מידי

בת 25

אבל כל פעם חושבת על זה שהחתונה עד הלידה עבר כמעט 4 שנים

ולא הינו עם מניעה בשום שלב,

עד שהתחלנו טיפולים וגם אז לקח זמן

אז כמובן שהכל מה' ואי אפשר לדעת זה לא אומר כלום

זה יכול להגיע במהירות

ויכול גם שלא

וכן הייתי רוצה שיהיה לה אח/ות ברווח סביר

אני אכתוב לך כמה דברים מהחוויה האישית שלי ואולי משהו יעזור לך

קודם כל שהחוויה של הנקה של ילד שמחכים לו היא מנחמת ומחברת בצורה מאד מיוחדת. אני לא יודעת להשוות לילד שהגיע ללא טיפולים אבל בחוויה שלי זה התחבר ישירות לתקופת ההמתנה ונתן לי תחושה של הצלחה ונחמה. אז אני מאש מבינה את הקשר החזק והקושי.

מנגד גם להפסיק הנקה בשביל חווית טיפולים זה דבר לא קל. לוותר על משהו עמוק ונעים בשביל תהליך מאתגר ודורש. על אף שהוא מלא בתקווה שיבוא איתו הילד הבא עדיין קשה לעשות את זה.

דבר שלישי זה שבגיל הזה כל חודש משמעותי. גם אני בגיל שנה וחודשיים לא ראיתי אופציה ריאלית לוותר על הנקה והיום כמה חודשים אחרי זה כבר יותר מתקבל עלי ועל הילד.

אז אם יש לך סבלנות- יכול להיות שעוד קצת זמן יכול לעזור לפרידה להיות קלה יותר. זה לא חייב להיות עוד המתנה ארוכה..

ודבר אחרון שאולי תרצי לבדוק- יש הרבה רופאים שמאפשרים לחזור לטיפולים בהנקה. אישית עברתי אצל שניים כאלה. אם תרצי לשמוע על זה אני יכולה לפרט לך בפרטי בשמחה. 

ילד פחות משנה לא הייתי מפסיקה, אבל מעל שנה זה בהחלט בסדר גמור.

בעז"ה שתיקלטו במהרה

צורי / צור

קווה

ישועה

מעוז

אלרועי

אני אחשוב עוד

יוסף (יוסף הצדיק)

מעוז

איתן

צורי

אליצור

אברהם העברי.

שהיה מבשר האמונה בקל אחד.

הוא מהעבר האחד והשאר מהעבר השני.

בהקשר זה אפשר גם לקרוא איתן.

הוא איתן האזרחי, שם נוסף של אברהם אבינו.

יהב, שמואל (בגלל האמונה של חנה)

איתן, לביא, עוז - מתקשר לי לאמונה בגלל החוזק והעצמה

ינון, אליה  יגאל, גאל, בן דוד, - בהקשר של גאולה

רנן- מהפסוק 'פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן'

לק"י

לא פותחים 2 שרשורים באותו נושא באותו יום, אלא מקפיצים את השרשור הראשון שכותבים.

ולפעמים לא מגיבים, כי אין תשובה..

עם חריטה בלייזר של תמונה שלנו, ושעון סט

וכמובן יצאנו למסעדה וגם הזמנתי את ההורים שלו (זה פשוט הוזיל לי את המחיר...)

עם ברכות קשורות לכל מתנה.

עוגה, בלונים, ברכות מהילדים

רעינות ליומולדת 30 - הריון ולידה

לק"י

הוא קיבל מתנה מוקדמת בכמה ימים של תינוקת חדשה😅

אבל בלי קשר אנחנו לא מהמשקיעים בימי הולדת. בדרך כלל אני אופה עוגה, ומכינה שלט ברכה (בשיתוף הילדים).

ועוד איזו מתנה שהוא אוהב, אולי עוגה מושקעת ממש

או מפגש של כל המשפחה במסיבת הפתעה

או 30 מתנות קטנות?

גם בעלי חוגג בקרוב אז מחפשת גם

על נייר אפיה ואחכ להכניס אותו כמו נר

אולי גם לפנימיים

לא יודעת

בלי לנגב,

יש גם קרם הממליס, לשאול רוקח מה מותר בהנקה.