פורום הריון ולידה (עמוד 3776)

אבל יצא לי כמה פעמים להגיע למיון ויש שם חניה דיי גדולה לא הייתה לנו בעיית חנייה.

בבוקר לא הייתה חניה ואני פשוט ירדתי ובעלי הצטרף אח"כ.

גם בשערי צדק לרוב למרות החניה הענקית במיוחד בבקרים קשה מאד למצוא חניה. קרה לנו פעמיים שהגענו ולקח לנו באיזור חצי שעה למצוא (לא בלידה).

 

באמת שאלה. לא כ"כ יודעת מה לענות אבל צריך לקחת את זה בחשבון שאת נכנסת לבד או באה עם מישהו נוסף בנוסף לנהג.

אנחנו בלי רכב, אז לא יכולה לעזור.

א. בעלך יכול להוריד אותך ואז להמשיך לחפש
ב. יש עוד חניה ממול( של ספריית בית הכרם) שיש בה המון מקום, שם תמיד מצאנו מקום.
שיהיה בשעה טובה!

אבל בהדסה כשהגענו ללדת השומר הסכים לבעלי להחנות בחניה שלפני המיון(בדרכ עומדים שם אמבולנסים) הוא לקח אותי לקבלה של חדרי לידה ואז חזר להחנות את האוטו. כשהגענו בשבת הסכימו לו להשאיר את האוטו שם עד מוצ"ש. לדעתי שווה לבקש מהשומרים,הם בדרכ מגלים אמפתיה ומסכימים

הרעיון של להחנות מקסימום בפתח המיון ואח"כ לרדת להזיז את הרכב נשמע לי ממש יעיל

להחנות רחוק - וללכת ברגל - מלחיץ אותי קצת

מקווה שיהיה ס"ד ונמצא חניה צ'יק צ'ק 

(רגילה למרכז - שם יש חניונים מסודרים יותר)

השארנט את האוטו כל פעם בהר הרצל.
לרוב יש חניה שם או בבית העלמין הצבאי, מקסימום שמים את האוטו בשכונות ליד.

גם כמה ימים לפני הלידה ויש כאלה שיש שטף
ויש כאלה שאין ירידת מים וצריך לפקוע אותם בלידה

ולא היה אחרי זה עוד טפטוף..גם אין לי את הפדים האלה בהישג יד וגם לפי הריח לא מצליחה לזהות..

שירד והפסיק אבל תלכי להיבדק בכל זאת...

אצלי זה היה שטף מטורף.

לא היה אפשר להתבלבל.

לדעתי יש תחבושות שיכולות להראות לך אם זה ירידת מים או בריחת שתן (אולי בסופר פארם, אני לא סגורה על זה)

לא התנסיתי בהם כי המים ירדו לי בחדר לידה עצמו.

אבל להיריונות הבאים בע"ה.

ובבי"ח אמרו לה שזה לא אמין.

צירים או שתמשיך הירידת מים? כי זה כן נראה בכמות יותר כמו סתם דליפה..

אין לי מקום קרוב להבדק בו..ואין לי חשק לסוע עד לעיר הקרובה ולבלות לילה במיון או משו בסגנון..

בכל מקרה, אני לא לוקחת אחריות, ושולחת להיבדק.
את יכולה גם להרים טלפון לחדר לידה/מוקד אחיות.

סליחה על החריפות בכתיבה. דואגת לך ולעובר. אם זה ירידת מים זה לא משחק להישאר בבית.

גם אני הייתי כמוך בלידה ראשונה, ירדו לי המים כל פעם קצת, ממש ננזפתי שבאתי מאוחר.

גם אם לא מתפתחת לידה וכן ירדו חלק מהמים זה עלול להיות מסוכן אם יש מיעוט מים וכד'. אף אחת כאן לא יכולה לקחת אחריות להגיד לך שאת יכולה לא להבדק אם ירדו לך מים גם אם זה רק חלק, מילא זה היה טיפטוף, אבל אם ירדה לך כן כמות כלשהי בוודאי שלהיבדק.

ותקומי.

אם יטפטפו לך קצת מים סימן שזו ירידת מים.

תעשי את זה כמה פעמים. ותראי את התגובה של הגוף.


לי קרה פעם באמצע הלילה וארך לי כמה קימות לשירותים להבין שזו ירידת מים.

ב"ה אני מרגישה טוב! התקשרתי בסוף למוקד אחיות, שאלו כל מיני שאלות ואמרו שרק אם זה ימשיך או שיהיו כאבים חריגים אז לבוא לבדוק..
ב"ה לא היה עוד משו אח"כ אז אני מניחה שזו הייתה סתם דליפה מהלחץ של העובר למטה..

תודה נשמה! ותודה לכל מי שהגיבה לי פה אתמול!!

אני אולי כותבת פעם ב..אבל קוראת כל הזמן ומחוברת מאוד למה שקורה פה בפורום, לעיצות ולתהיות..תודה על הזכות!!

במיוחד אם זה כן ירידת מים

אצלי היו סתם כתמים שחלפו. בערך שבעה חודשים אחרי הלידה, אולי כי פחות הנקתי בימים האלה. בכל מקרה לא התפתח ליותר מזה ב"ה!

בינתיים הם לא מתחזקים.
תודה נשמה😙

תקפידי ללכת עם צבעוני, לי הייתה תקופה כזו בהנקה וזה נשאר רק ככה.

משומה דווקא אחרי שהפחתתי הנקות הן הפסיקו..

כנראה כל אחת לגופה..

וממש רק יתכן כי אין לי מושג בכלל מי היא ומה קורה איתה
שבגלל שאולי הם לא נתנו לעצמם להתאבל יש בתוכה רגשות קשים שהודחקו ועכשיו מתפרצים בזמן של חולשה.

אני לא יודעת מה הסיפור לגביה וגם לא מענייני,
כותבת את זה בגלל השאלה שבסוף;
כשמתמודדים עם משהו קשה מכל סוג, צריך לתת זמן לעצמנו להתאבל.
כמו שהיהדות נותנת אחרי פטירה לויה ושבעה ושלושים ושנה ואזכרה
כך אחרי אובדן של תינוק וגם אובדנים קלים יותר
משהו שקיויתי ורציתי ואין,
מין עובר שונה, תכנית למקצוע מסויים...
לתת מקום לרגשות של ההחמצה והאובדן לשטוף אותי
ולאט לאט לקום מהם
לחיים חדשים.
ומותר בהתחלה גם לזכור ולהתבאס ולהמשיך הלאה
בדגש על זה שכן אחרי שלב מסויים ממשיכים הלאה.


ושוב- יכול להיות שזה לא קשור בכלל למה שקורה עם בת דודתך...
אבל זה משהו שחשוב ללמוד בחיים.
ועליה רק תפילות, בע"ה שתחזור לאיתנה (מקווה שבעלה וגם היא מקבלים עזרה מקצועית)

תקל על הבילבול בין תחושת האבל, לשימחה, ומן הסתם לחרדה העצומה לתינוקת שנולדה.

ומן הסתם זה יושב על עוד דברים .

 

אפשר להתאזן ולצאת מזה בעז"ה יחסית מהר עם טיפול הומאופתי שיתן מענה למכלול המורכב ויהווה תמיכה תרופתית טבעית יעילה.

ברמה קשה שלו...

אם יש לך אפשרות לעזור להם, אולי תפני אותם לניצ"ה (ארגון דתי שמטפל בדיכאון אחרי לידה).

דיכאון אחרי לידה זה דבר שקורה, גם בלי טריגרים קשים כמו אלה, אבל מצב פסיכוטי כזה הוא נדיר למיטב ידיעתי. (כך שאם את דואגת על עצמך או על שאר קרובותייך - אז את לא צריכה...)

זה סיפור באמת מאוד מאוד עצוב וקשה . תתפללי עליה ועליהם שיצאו מזה בשלום ובבריאות!

וזה מצב סיכון אחרי לידה

ייתכן וזה דיכאון אחרי לידה. מצב פסיכוטי זה משהו אחר לגמרי. הצעד הראשון שיש לעשות זה קודם כל לתת לה שקט ושיהיו איתה כל הזמן אנשים שהיא מסכימה. אמא, אחות, בעל.
כדאי להדריך את בעלה שיפנה לרופא משפחה שידריך אותו איך להמשיך.

הומאופתיה לא מומלץ בכלל כי אין על זה מחקרים תומכים ובמצבים חריפים לא כדאי לקחת טיפול נסיוני.. כדורים נגד דיכאון בהחלט יכולים להציל (גם חיים) ממצבים כאלה.

הרבה פעמים יש תקופת התנסות עד שמגיעים לסוג המתאים או למינון הנכון.

שלא לדבר על זה שכדורים כאלה אינם תרופת פלא - יש להם תופעות לוואי לא פשוטות, ואופן הספיגה שלהם גורם לעליה תלולה במצב הרוח ואחר כך נפילה גדולה.

 

ללכת להומאופת/ית טוב/ה שיש להם ניסיון בריפוי מצבים אקוטיים.

אם מקבלים תרופה הומאופתית נכונה, במינון הנכון, זה ממש מרפא לנפש כי הומאופתיה נוגעת בנקודה הנפשית המדוייקת שגורמת לדיכאון. מה שאין כן בתרופה קונבנצ'.

לוקחת עכשיו ולקחתי כמה פעמים בעבר, לא ראיתי טיפת דם אחת,

לוקחת ברצף וגם אחרי שימוש ארוך אין דימום, וגם לא תופעות אחרות

אבל זה גם תלוי אישה

מה שכן-לקחתי לפני החתונה, לתקופה לא ככ ארוכה(4 חודשים כמדומני) ולא חיברתי יותר מ2 חפיסות (לקחתי כדי לסדר מחזור לפני החתונה,אז לא היה צורך לחבר יותר מזה כדי לסדר)

היו קצת תופעות לוואי מציקות(היו לי אפטות בפה בשבועיים הראשונים, די סיוט) אבל כשדיברתי עם הרופאת משפחה והרופאת נשים הן שתיהן אמרו לי שזה עם המינון הכי נמוך של חומר פעיל.

נשמע באמת קשה.
תזכרי שיש תקופות כאלה, קשות. והן חולפות.
מקווה שבע"ה התקופה הקשה תחלוף בקרוב.

לכולנו יש תקופות כאלה. תשנני לעצמך שזה יעבור, ובקשר למשפחה המורחבת תנסי לא לחשוב על זה יותר מדי ולהבליג. זה לא מוסיף לך.
גם העייפות מכבידה מאוד! מציעה לך להשלים שעות שינה ביום עד כמה שתוכלי, ותנסי לטפל לקטנה בצינון. זה יקל עליה וגם עלייך.
מאחלת לך שפע נחת וכוחות!!!

שכשאת שמה הפוך ממשיכה זרימת הדם ברגליים.

אבל מכירה גם בן

שלא ברור לי מה זה השם הזה, הייתי שמחה להסבר. ולשאלתך, נתקלתי ביהלי אחת בחיי, במעון שעבדתי בו.

אולי עכשיו יותר אתחבר אליו...

אני ככה עוד פחות מתחברת אליו...

כאילו - ה' הוא שלי?? מה זה צריך להיות?

זה יותר כמו, יש לי ה'. יש לי אמונה, יש לי אלוקים. זו המחשבה שעלתה לי. באופן כללי זה לא הסגנון שמות שאני חושבת שאתן לילדיי... אבל לפחות ללמד זכות על ילדים עם שמות כאלו...

מכירה אחת כזו

חצי מהילדים בגינה עם השם הזה. בנים ובנות. אני בכלל לא מתחברת אליו. אבל הוא נפוץ מאוד בציבור הלא דתי

מידת הביטחון...
יש לי אח יהלי וממש רציתי לקרוא כך לבת שלי.. אבל לא מתאים דוד ואחינית עם אותו שם...
מתאים לשני המינים לדעתי

יָהֵלִי או יָהלִי?

הראשון זה קשור למשמעות של אור נראה לי לא?

הלידה הראשונה שלי הייתה מאוד טראומתית ונרתיקית ובעקבות סיבה רפואית אני נאלצת ללדת בקיסרי מעתה והלאה.
הלוואי, למרות כל הכאב שחוויתי בלידה שהייתי יכולה ללדת לידה נרתיקית.
השיקום אחרי קיסרי הרבה הרבה הרבה יותר קשה.

עם אפידורל

השיקום אחרי קיסרי היה לי מאוד מאוד קשה, לא מאחלת לאף אחת!
ממליצה ללדת לידה רגילה ולנסות להסתייע בדולה ומשכחי כאבים: גז צחוק, טשטוש או אפידורל...
אבל כמובן רק את מכירה את עצמך...
שיהיה הריון קל ושתצאי בידיים מלאות! הרבה בריאות!

הלא פשוטה..
דבר שני, אני כמעט בטוחה שלא מאפשרים ללדת בניתוח מרצון אם אין סיבה רפואית. לא יודעת אם חרדתיות זה נחשב ..

אבל ברור שעדיף לידה נרתיקית ולפותחת, באמת תשקלי דולה מקצועית.

ובהצלחה

ומעדיפה פי כמה וכמה לידה רגילה...

אבל זה אינדיבידואלי. כל אחת בעלת העדפות אחרות.

מבחינה בריאותית - לרוב עדיף לידה רגילה.

לידה קיסרית מסוכנת מעט יותר לגוף, וההתאוששות ממנה ארוכה יותר (וכואבת יותר).

קיסרי יכול להיות טראומתי גם כן - כי קושרים את הידיים במהלך הניתוח, ויש צוות שלם במהלך הניתוח, ולאחריו אין אפשרות להיות עם התינוק עד שמסיימים להתאושש.

לידה רגילה עלולה להיות טראומתית כי אין לדעת כמה זמן היא תיקח (מה מדי גם יכול להיות טראומתי), ואין לדעת מה רמת הכאב שתהיה, וגם איך היא בדיוק תסתיים.

אז נכון - בניתוח יש את המימד של הידיעה מראש, שכנראה חשוב במקרים של חרדתיות, אבל גם בלידה רגילה אפשר קצת לשלוט במצב - כשמתכוננים מראש כמו שצריך ויודעים את התהליך, כשלומדים איך להתמודד עם הצירים (דרכים טבעיות או אפידורל)... ואפשר לצאת בע"ה עם חוויה טובה.

 

מה שהייתי ממליצה לך:

קודם כול, יש לך בעל תומך, וזה נהדר. הוא יוכל לעזור לך (לפחות מבחינה מוראלית) בלידה.

שנית - אם יש גורם טיפולי שאת מתייעצת איתו לגבי החרדתיות, אז אפשר לשאול אותו מה דעתו על שתי האפשרויות.

שלישית - אפשר לעשות הכנה אישית עם דולה (אולי שמתמחה בחרדתיות), וכך להגיע מוכנה, ואולי אף שתלווה אותך בלידה עצמה.

בהצלחה ובשעה טובה!

יש היום קיסרי ידידותי שבו לא קושרים ידיים וישר מניחים את התינוק עליך גם כשתופרים אותך ולאורך כל ההתאוששות..

בכל אופן - עדיין מן הסתם יש צוות גדול ואור חזק, שלא נותנים אווירה נעימה...

(הקיסרי שעברתי, היה בכל מקרה חירום... אז מן הסתם אין את האפשרות של "ידידותי"...)

את הגדול ילדתי בניתוח, את הקטנה בלידה רגילה ב"ה. הניתוח זכור לי כחוויה חיובית וההתאוששות הייתה בסדר גמור, אבל זה רק כי לא הכרתי מה זה לידה רגילה. אין מה להשוות.
מהניתוח הייתי צריכה להתאושש, בימים הראשונים היו כאבים ובהמשך היה קל יותר אבל עדיין הרגשתי אחרי ניתוח במשך תקופה.
הלידה הייתה חוויה מדהימה. לקחתי מיילדת פרטית שהייתה איתי כל הזמן, לקחתי אפידורל והלידה התקדמה יחסית מהר. החוויה הזאת שאת לוחצת ופתאום היא יוצאת... זה היה פשוט מדהים. מבחינת ההתאוששות, לא היו לי תפרים ב"ה והרגשתי מעולה. תוך כמה ימים הרגשתי כאילו לא ילדתי...
אני לא יודעת אם החוויה שלי משקפת כי הלידה הייתה ממש בסדר ב"ה ולא טראומטית בכלל. אבל גם הניתוח היה בסדר ולא טראומטי ועדיין אין פה בכלל מקום להשוואה.
אם את מפחדת מהלידה, אני הייתי מציעה לך לקחת מיילדת פרטית. המיילדת שלי כל הלידה שימנה לי את האיזור בשמן שקדים ומתחה ועיסתה ואני די מאמינה שיש לזה חלק נכבד בזה שלא היו לי תפרים. והדבר הזה משפיע משמעותית על ההתאוששות והחוויה באופן כללי.
מה שתבחרי, שילך בקלות ובשמחה!

עם ליווי מקצועי

תבררי טוב טוב יש לך עוד 5 חודשים אחת שגם תתמוך אבל תתן לך לקחת אפידורל תתפללי שהכל יעבור בשלום וה יעזור לך רק לידה רגילה לא בוחרים אף פעם בניתוח מרצון

לידה רגילה עדיפה בודאות מבחינה פיזיולוגית גם לאימא וגם לתינוק. אבל במצב של חרדות זה לא קל אני חושבת שלא בטוח שניתוח יפתור אותך מזה, אולי כדאי להיתיעץ עם המטפל/ת שלך לגבי היתמודדות בהקשר הזה בלי קשר לאיך תיהיה הלידה שלך בסוף

אפשר לחלוטין 'להחליט' מראש שרוצים אפידורל. אבל אסור שההחלטה הזו תבוא על חשבון הלימוד, של איך מתמודדים עם צירים.
כי גם עם אפידורל, יש את הצירים שלפני, יש את הזמן עד שמחכים למרדים וכו.
כלומר, בכל אופן, כדאי לבוא עם ידע והכנה כיצד להתמודד, בהצלחה בכל

כי לפעמים אין מרדים פנוי, או הטסיות נמוכות ואי אפשר..

יש לידות טובות בלי אפידורל.
ממליצה על הכנה טובה.

אין לי נסיון עם ניתוח ב"ה וגם לא עם חרדות. אבל לידה ראשונה נוראית - יש ויש. (והאפידורל לא עזר).
לא הייתי מחליפה אותה בניתוח בעד שום הון שבעולם.
אבל כן, יש בלידה מימד של חוסר שליטה שבהחלט יכול להוות טריגר רציני להתקף חרדה.
ממליצה לך להתכונן ללידה כמו שצריך. ידע זה כח, תרגול מקדים נותן לך שליטה מסוימת במצב וזה עוזר מאד להתמודד.
אני התכוננתי ללידה השניה עם אמית לידה ובס"ד היה מעולה.

תודה על התגובה מה זה אמית לידה?

פה:

אמית לידה

רק חודשים אחרי לידה ראשונה וממש לא נשאר הרבה לרדת אבל באלי...
בהצלחה לכולן!
אין לי כל כך טיפים- אבל לחם מלא , לשתות הרבה, ולהוריד חטיפים מאפים *סופגניות* וכו😅

תקשיבי, ילדתי לפני חודשים בלידה ממש קשה וארוכה וכואבת.... ארבעה ימים באישפוז של צירים כואבים שלא מתקדמים.... ירידת מים, צירים עוד יותר כואבים ופשוט בלתי נסבלים( ויש לי כוח סבל...)
אפידורל ואז עוד שעות ארוכות בחדר לידה עד לפתיחה מלאה, עובר האפידורל ולא ביקשתי שיוסיפו, לחיצות שלוש וחצי שעות. בלתי נסבל כמעט...
אני יודעת שזה ככה כי זה לידה ראשונה וכו. אבל גם אם היו אומרים לי שזה מה שאצטרך לעבור כל לידה- בחיים לא הייתי מחליפה את זה בניתוח!
לידה זו חויה. גם אם היא קשה
ושוכחים את הטראומה מהר מאד. האוצרות מפצים על זה. וזה שוה.
קחי אפידורל ברגע שאפשר ותוכלי אפילו לישון תוך כדי...
בהצלחה יקרה, ספרי בסוף מה החלטת ואיך היה

הלידה הסתימה בניתוח, לאחר כל הסבל והמאמצים עם דולה וכו'.

כך שעברתי את שניהם באותה לידה-לידה קשה וטראומתית וניתוח.

 

בלידה השניה ילדתי בחסדי שמים בלידה וגינלית רגילה..  א"כ קשה למדי,

לאחר הרבה מאמץ ודמעות, ולאחר כמעט שכבר החליטו לנתח אותי שוב.

כמו"כ לקחתי אפידורל כי הלידה התמשכה הרבה זמן.

וגם, הכי חשוב-לקחתי מראש מילדת פרטית בלניאדו וגם דולה ממש מקצועית.

 

 

ממליצה ללא ספק על לידה רגילה..

עם כל הקושי והסבל, לחוש את התינוק יוצא מתוכי זה חויה מדהימה ונשית שלא הייתי רוצה לפספס.

וגם אין מה להשוות את ההתאוששות..למרות שהיה לי חתך, וכאב מאוד

אחרי הניתוח היה הרבה יותר קשה ומייסר!

 

אך מסייגת-

כיון שאת מספרת על עבר חרדתי וכו'

ממליצה לך כמה דברים חשובים:

 

1. להיות בטיפול תומך ומיטיב אצל מטפלת רגישה ומקצועית שתלווה אותך כל ההריון,

כדי שתגיעי ללידה כמה שיותר רגועה ומטופלת מבחינה נפשית.

אתה גם תוכלי להתיעץ מה מצבך מאפשר..ומה טוב עבורך.

 

2. לעשות הכנה טובה ללידה!

להערך מבחינת ידע, תרגילים וכו'

ללכת לקורס הכנה ללידה אצל מישהי מעולה, עדיף עם בעלך, כדי להגיע ללידה עם כמה שיותר כלים.

 

3. לקחת מראש מילדת פרטית טובה, או דולה מקצועית או הכי טוב בעיני-שתיהן.

(המילדת יותר נמצאת שם בשביל הענינים הרפואיים והבדיקות הלידה עצמה וכו'. דולה בד"כ יותר מקצועית בלעזור להעביר את הלידה ולקדם אותה ע"י תרגילים שונים..תנוחות עיסויים וכו' וכמובן גם תמיכה רגשית. הדולה שהיתה אתי היא ספור רגועה והרגיעה אותי ונטעה בי תקווה שאוכל ללדת רגיל..אתן לך שם ומס' שלה אם תרצי.)

כך תחושי יותר שליטה ובטחון בזמן הלידה,

כשאנשי המקצוע שמלווים איתך מוכרים לך, ואת בטוחת בהם ולא מתחלפים כל כמה זמן.

 

4. במידת הצורך והרצון שלך לקחת אפידורל. ולזכור שיש אפשרות כזו שתוכל להרגיע את הכאב שתחושי את הצירים בלתי נסבלים. אפשר דם גז צחוק וטשטוש. 

 

5. תפילות ושוב תפילות

ה' הוא מנהל התוכניות הגדול בתבל

הוא בסוף יקבע איך מה ויקרה בלידה שלך..

תבקשי ממנו הוא מכיר אותך ואוהב אותך..שיכוון אותך בדרך הנכונה ויתן לך כוחות.

 

6. בהצלחה רבה יקרה!

תלכי עם ליבך, אחרי שתבררי ותחשבי על כל האופציות יחד עם בעלך

ומה שטוב לך תעשי

 

לידה קלה ובלב מלא שמחה!

הלידה הראשונה היה קיסרי ועד עכשיו אני בטראומה מהקיסרי ההחלמה הייתה מאוד מאוד ארוכה וקשה כאבים שאין לתאר
רק בגלל שהיה לי טראומה מהקיסרי חיכיתי שנה וחצי בשביל להיכנס להריון שני כי הרופאה אמרה שאם ארצה לידה הבאה נרתיקית עדיף לחכות
עכשיו אני בתחילת הריון שני מקווה שלא יהיה קיסרי

ניתוח קיסאי הוא לא צחוק
בעה שתזכי בקלות ובידיים מלאול

הריון ולידה זה ככ הרבה חוסר וודאות
ואת משתדלת להכניס לשם בטחון רוגע ושמחה
בטוחה שמאמצייך מוערכים בשמים!
אמנם לא עברתי קיסרי, אבל נראה לי שטראומה יכולה להיות גם מקיסרי וגם מלידה רגילה
יש ככ הרבה משתנים שלא בשליטתנו
גם אם תבחרי ניתוח הרי אינך יכולה לשלוט בכל מה שיכול חלילה להסתבך...
לכן חושבת שכדאי להתכונן טוב ללידה רגילה עם איש מקצוע, דולה וכו ולשים מבטחך בה' כמו שעשית עד כה שהוא איתך תמיד
"והבוטח בה' חסד יסובבנו"

השבוע אחותי סיפרה לי על דולה מקסימה שהיא מכירה ואני חושבת שאפנה אליה. היא גם מטפלת טיפול רגשי ללא קשר להריון ולידה- אז כנראה שאתחיל גם שיחות איתה כבר מעכשיו בעזרת השם.
אני משתדלת להתחזק יום יום באמונה ובאמת רואה ניסים. לא מובן מאליו החוזק הזה. אני מעריכה כל יום חדש שבו אני מתפקדת, בלי התקפי חרדה, בריאה ושמחה.
תודה לכן אהובות ומדהימות על העידוד והתמיכה, ושיהיה לכן הרבה בריאות שמחה ואמונה תמיד בע״ה!

לא היתי רוצה קיסרי.

כמה ימים בחדר לידה, זירוזים, מוניטור רצוף. ועדיין לא הייתי רוצה לעבור קיסרי.
קיסרי זה חתך של הבטן, לא פשוט בכלל. לוקח זמן להחלים, זה כאבים, זה סכנה בכל היריון אח"כ שהשיליה תשתרש על הצלקת, זה מגביל את מספר הילדים.

אני מצטרפת להמלצות על הכנה טובה ללידה, ומוסיפה שחשוב מאד להתכונן גם לתקופה של אח"כ (נפילת הורמונים, נפיחות, בצקות, טחורים, כאבים בהנקה), כי כל דבר יכול להיות טריגר להתקף.






ודיברו איתך שאחרי הלידה התינוק יצטרך מעקב כדי לראות שהכל בסדר איתו?

לזכור שכל מה שכותבות כאן הוא חוויה סובייקטיבית, הבחירה שלך תהיה בסוף הכי נכונה כי היא שלך ובעזה שתהיה הכי טובה לך.
נותנת כמה נקודות למחשבה ומקווה שיקלו על הבחירה-
-אם ההחלטה שלך על קיסרי יש בתל השומר קיסרי מבחירה מראש גם ללא בעיה רפואית, מאמינה שיש בעוד בי''ח בארץ,
-אם בוחרת בלידה נרתיקית לבוא בלי ציפיות.. גם לידה רגילה יכולה להסתיים בניתוח, תכננת בלי אפידורל ובסוף כן לקחת, לא צפוי ולא בידינו.
- האפידורל נשמע הצעה מבטיחה לעבור לידה נרתיקית בלי כאב, אבל הוא לא משפיע על כולן אותו דבר! אני הרגשתי איתו הכל. אם הוא אופציה מבחינתך לקרוא לפני על ההשפעות הנלוות שלו.
-ממליצה מכל הלב לעבור הכנה משמעותית ללידה גם מבחינה נפשית וגם מבחינה מעשית, ורצוי מאוד עם הבעל. ידע הוא כח ונותן לנו רוגע ותחושת שליטה, לי אישית הקורס עזר המון! עשיתי באופן פרטי וזה היה שווה לי כל שקל.
- אני אחרי לידה אחת בניתוח קיסרי חרום (הוא שונה מניתוח מתוכנן מראש, יש פי 2 תפרים ) אז לא יודעת להשוות את ההתאוששות אחרי.. יכולה לספר לך שעם עזרה מהבעל בלילות ומקום תומך להגיע אליו אחרי הלידה התאוששות איטית אבל אפשרית לגמרי
- לא משנה מה תבחרי, לבקש מהצוות הרפואי שיסביר לך מה עושים עכשיו, אותי באופן אישי זה הרגיע ונותן תחושת שליטה.

בעזה בריאות , ידיים מלאות והרבה שמחה ואמונה בהחלטה

כמובן שתלוי אם אין הסתבכויות רפואיות

אולי יתנו לך אפידורל בשלב ממש מוקדם בגלל החרדתיות

ארוחות קטנות לא מטוגנים
לא דברים חומציים

אני כבר תקופה אומרת לבעלי שאני מעלה גרה

יש בו סידן וגופרית שני מינרלים חיוניים לטונוס של שריר הושט והקיבה.

 

אפשר גם צנוניות או קולורבי.

חחח איזה באסה לי..

אבל סידן יש ממקורות אחרים, בטח אפשר למצוא ממה להשלים.

 

 

תקראי בקישורים, יש עוד רעיונות.

 

על עלים | מרכז צמחי מרפא | צמחים | תמציות | גן אורגני מאמרים

 

חשיבותה של הגופרית בתזונה -

 

תרגישי טוב.

לי יש סולה - מלפני ארבע וחצי שנים

ממליצה עליה מאד , הן מבחינת העיצוב, האמבטיה גדולה ורחבה כך שלא צריך למהר להעביר את התינוק לטיולון (אצלי זה ממש שיקול). היא לא כבדה ומתקפלת עם הטיולון בחלק אחד.

וכמובן המחיר יחסית סביר.

מבחינת חסרונות  - לזה שמתי לב רק כשקניתי עגלת תאומים של מאונטיין באגי שהיא ממש קלילה ונוחה , פשוט רצה, קל לעלות ולרדת ממדרכות וכו' - רק שאין לי מושג האם משהו השתנה מאז קניתי את שלי והדגמים החדשים שונים , וכן יכול להיות שכל עגלות האמבטיה שהן ממילא "כבדות" יותר  - הן פחות קלילות.

 

1. סולה (הדגם גינס)
2. נוסעת חלק משתמשת בה עד עכשיו (הבת שלי כמעט בת שלוש) לא ראינו צורך לקנות טיולון. טיולון דו כיווני מחליף כיוון בקלות אמבטיה גדולה. גגון גדול מאוד להצללה בדים נשלפים בקלות לכביסה (ויוצאים כמו חדשים מהכביסה)
3. בדגם שקניתי הידיות היו מספוג כזה (הדגמים החדשים הידיות בכיסוי דמוי עור) והספוג קצת נקרע זה קצת מבאס אבל פשוט קניתי כיסוי עור וזה פתר את הבעיה חלקית בכל מקרה בדגמים החדשים אין את זה. הקיפול שלה קצת גדול לא הייתה לנו בעיה להכניס את זה לבגז גם לבגז של רכב קטן אבל אם נוסעים הרבה באוטובוסים יש מצב שזה פחות נוח (לי זה לא היה רלוונטי)

אבל הבנתי שהארמדילו פליפ משופרת יותר.

היתרונות- חזקה,יציבה, אמבטיה גדולה ומכילה, הגדולה שלי ישנה בה במקום עריסה בחודשיים הראשונים וזה היה מעולה.

 

עוד שיקול שאני לא יודעת אם הוא ייתרון או חיסרון עבורך- הטיולון שלה קטן יחסית- הוא נראה טוב יחסית לטיולונים אחרים, כי הוא לא נראה מגושם, אבל אצלי בגיל 3 זה כבר היה קטן מדיי ולא יכולנו להשתמש בה יותר.

 

חסרונות- בדיעבד אני חושבת שהבסיס שלה קצת כבד. אמנם לא באופן דרמטי יותר מאחרות, אבל היום הייתי הולך על דגם יקר יותר וקומפקטי/קל יותר.

 

 

 

 

2. הכל מומלץ מכל הבחינות! בדים חזקים ומעולים, נשלפים קומפליט לכביסה, עגלה יציבה מאוד, לא מתנדנדת מצד לצד, סל למטה גדול, גגון מצל מאוד עם חלון הצצה ורשת בריזה, 3 מצבי ישיבה, כידון, ידיות וכידון מצופים עור, גלגלים קטנים, נוסעת חלק, מתקפלת קומפקטי, טיולון דו צדדי, אמבטיה רחבה ונוחה מאוד, ובתכלס גם עגלה יפהיפיה לדעתי...

3. חסרונות= ניסיתי לחפש ולא כ"כ מצאתי.... הגגון לא נשלף לכביסה, מצבי הישיבה- המצב האמצעי הוא בין שכיבה לישיבה- לפי דעתי מידי שוכב בשביל תינוק שרוצה לשבת ועדיין אסור לו... 

זהו. אין עוד חסרונות. עגלה מעולה!!

הבת שלי בת שנה ואני עדיין איתה. לאחרונה קצת כבד לי בעליות.. אז שוקלים לעבור לטיולון.

שמיני תשיעי..

ועכשיו אני אחרי לידה וגם קשה לי לעמוד הרבה זמן חח תשישות

כשאני עומדת הרבה נהיה לי סחרחורת ואז אני חייבת לשבת... וקושי לנשום קורה לי אם אני אפילו עולה 10 מדרגות!!

עמדתי להתאפר.. והרגשתי שקשה לי לעמוד אבל אמרתי לעצמי רק עוד קצת... ואז התחלתי לנשום כבד כזה.. עדיין התעלמתי כי לא דמיינתי שזה רציני כל כך... פתאום התחלתי להזיע וקיבלתי בחילה ממש... ואז כבר נשכבתי, לא ישבתי.. חח

תרגישי טוב!

המוגלובין ולחץ דם

עמדתי בתור כמה דקות, חטפתי סחרחורת ועמדתי להתעלף

זה היה בחודש שלישי בערך

לחץ דם נמוך ביחד עם המוגלובין נמוך. כל ההריון לא יכולתי לעמוד יותר מכמה דק ברצף

חשבתי שאני היחידה בעולם.
מהבוקר רק לעמוד זה קשה כמו לרוץ מרתון

גם אני בחמישי, אחרי חמש דקות שעומדת כבר לא יכולה יותר, כואב לי הכל

רק רבע שעה?

נשמע לי ממש קשה להמשיך ככה עד הלידה. אולי יש לך חוסרים?

בכל ההריונות שלי חוויתי התעלפויות החל מחודש שלישי שהתחילו בדיוק איך שתיארת. (עומדת, מרגישה תשושה פתאום, מתעלמת, מתחילה להתנשם בכבדות, מתחיל להיות לי חם, מתחילות בחילות, מתעלפת)

על פי הרופאה שלי, הן קשורות ללחץ דם נמוך. אם הבנתי נכון את מה שהיא אמרה- בחודשים שלישי-חמישי כלי הדם מתרחבים והגוף רק מתחיל לייצר עוד דם, ככה שלחץ הדם עדיין נמוך מאוד בשלב הזה אצל חלק מהנשים וזה גורם לתחושת תשישות מוגברת, בייחוד במצב של עמידה ממושכת, ועוד יותר במצב של עמידה סטטית. התחושה שאת מתארת כל כך מוכרת לי, ומציעה לך לשבת ולא להתעלם ממנה, כי היא בהחלט יכולה להיגמר באיבוד הכרה. החדשות הטובות הן שזה לא מסוכן, שלב שאמור לחלוף (או להתחלף בתשישות מסוג אחר)

 

נשמע לי ממש הגיוני שזה העניין..

תודה רבה!

ולכן לא משחקים עם זה וכמו שכתבת, לשבת.

אחרת היה מזדחל לו השחור לעיניים.

נורא מסוכן להחליק

בהחלט מוקדם עדיין.
במקומך על אף המתח והסקרנות, הייתי מחכה לשבוע 7-8 ואז סיכוי סביר שגם יראו דופק

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

והרופאה היום הכניסה לי משהו דרך הנרתיק כדי לראות את הרחם
זה חייב להיות ככה כל בדיקה? הרגיש לי פולשני מידי..
יש אופציה אחרת?

אבל אם תגיעי בשבוע מתקדם יותר, יתכן ויוכלו לראות באולטרסאונד בטני

הבחור כבר בן 3 בריא ושלם. את עושה את כל הבדיקות?
הרופא שלי אמר אחרי שראה שיליה תקינה שלא צריך להתייחס לזה..

לי תוך חודשיים כבר הייתה יציאה ללא כאבים.
כמובן שצריך לשמור על יציאות רכות ולא להתאמץ ביציאה

לקח המון זמן עד שהרגשתי הקלה בכאבים, לי עוזר שזיפים וכמה שפחות לחם.
עדיין לפעמים כואב.

כדאי מאוד להיבדק כי אם זה מחמיר זה כאבים שבא למות... אל תתביישי ותלכי לפרוקטולוג.

רק שלא ניתן להתיחס להרגשות כאלו כמשהו רפואי

למיטב ידיעתי 

אם זה כאב סביל לא הייתי רצה להבדק
אם זה כאב היסטרי וממש מציק הייתי הולכת.
תרגישי טוב

וכמובן בשעה טובה והיריון קל ובריא בעז'ה!!
לפעמים זה קורה מהתרחבות של הרחם או מהתייבשות... תנסי לנוח לראות איך את מרגישה..
אם את לא רגועה לכי להבדק.. בעיניי זה לא מזיק..

כל טוב!

לק"י

יש לך סדקים או חתכים או שפשוט כואב?
נראה לי שבהתחלה האזור רגיש וכואב, גם אם הוא לא פצוע.
והתינוק תופס טוב? כלומר מכניס לפה גם את העטרה או רק את קצה הפטמה?

לדעתי תהיי קשובה לו. עזבי את השעון.
הוא עוד ככ קטן ...
לאט לאט תלמדו אחד את השני והוא את ההנקה. אז הוא גם יפתח יותר פערים וגם את תלמדי אותו מצי הוא באמת רעב ומתי בכלל רוצה לישון וכו..
כרגע לא הייתי מנסה לשנות משהו

לגבי הסימפיזיוליזיס, שימי לך כרית ביו הרגליים בלילה לי זה עזר פלאים

רוב נחת 💗

זה חשוב.
לגבי 1-לדעתי כשהם קטנים (שוב, תלוי כמה זמן את אחרי הלידה) זה קצת מורכב מידי לסדר להם את ההנקה. אם הוא אוכל טוב והכל לא הייתי מתעסקת בזה, על אף הקושי. זה עלול לפגוע בהנקה ובו.
לגבי 2- שוב, כמה זמן את אחרי הלידה? במידה וזה עוד בשבועיים הראשונים אז באמת יש כאב שהוא לרוב פשוט עובר עם הזמן. כן חשוב לבדוק האם החיבור הוא טוב, האם הפטמה יוצא עגולה בסוף ההנקה, אם הפטמה לא אדומה מידי(סימן לפטריה)
.
הכאבים נובעים מפצע או חתך, או שזה פשוט כאב כזה נורא חזק כל פעם שהוא מתחבר שעובר אחרי כמה דק?

לגבי 3-עקרונית, כביכול, למה לא? הבעיה העיקרית שאני רואה בזה זה שזה יהרוס לך את מעגל השינה כי האור של המחשב ממש לא מוצלח לשינה איכותית.. מצד שני, למה את לא מנסה להניק בשכיבה? זה נורא מקל.

לגבי 4- ב'ה לא התנסתי אבל יכולה להגיד לך שגם לי כאב מאוד באזור של עצם הפוביס, כל השובעות שאחרי הלידה, עד שזה פשוט עבר. שמעתי ממישהי שהיו לה כאבים כאלה חזקים שהיא הלכה לרופא, והוא אמר לה שזה שרירים תפוסים באזור מהלידה, נתן לה איזה כדור וזה באמת העביר את זה..אז אולי שווה לבדוק מול רופא.
רפואה שלמה וגידול קל ונעים!

ממליצה מאוד על טיפול באוסטאופטיה

והתמחות מקצועית משל עצמו.

 

מקווה שמישהי כאן תוכל לענות.

 

ותודה על המחשבה.

 

 

שמן רדיאטה בלבד. לימוני ממש לא וגם אקליפטוס רגיל לא.
למהול על עשרים מ''ל שמן חמש טיפות בערך.

ואפשר גם לטפטף על הבגד.
שמן לבנדר מעולה ומותר בכל גיל וגם במגע ישיר בגוף. ורוונסרה גם וב לתינוקות למריחה במהילה בשמן נשא קודם.

א. זה יכאב לי!
ב . זה יגרום לצמיחה יותר

האמת שמאחרי הלידה פחות צומח לי מאשר לפניה.

 עשיתי שעווה לפני 4 חודשים ומאז צמחו לי שערות בודדות ממש..

טפו טפו שימשיך ככה עד שאחזור ללייזר..

 

חכי אולי יענו לך תשובות אחרות

זה אזור מאד מאד הורמנלי!! אצלי מתחילת ההריון התחיל שיעור בכל הגוף, באזורים כמו הידיים והבטן אני מורידה עם שעווה אבל בפנים לא הייתי נוגעת שלא יצמח שם יותר...

היה לי מלא שיער בבטן. עד כדי כך שבעלי העיר ואמרתי לו שאני לא נוגעת בזה. כי אני אפעם לא הייתי שעירה בבטן. עכשיו אני 5 חודשים אחרי לידה ונשארה אולי שערה אחת או שתיים..

אז סתם חבל לעודד צמיחה שלהן. זה גם ככה איזור מכוסה..

במיוחד שלפני ההריון עשיתי לייזר... התכנון לחזור לליזר אחרי הלידה!

בפנים אני תמיד שעירה לצערי אז חייבת את זה. מגיל מאד מאד צעיר- כתוצאה מאיזשהו טיפול שעברתי, שלא קשור לשיעור, אבל השאיר אותי עם תגובה כזו בפנים..

אני בד"כ עושה ליזר (עשיתי מנוי לכל החיים, ברצינות, 7000 ש"ח). אבל בהריון ובהנקה לא מומלץ אז השהיתי את הטיפולים ובינתיים שעווה..