היי איש
מה שלומך? ואיך אתה מרגיש?
על הפנים, אתה יודע
אבל אשתך לא.
אתה מבין? אותך?
אתה שם, במערה
וחשוך שם במערה. מאוד
ואולי אתה מרגיש כישלון
אפס
ואולי ראית ושמעת דברים במלחמה שלא עוזבים
ואולי אתה מרגיש לא יוצלח וחסר משמעות
ואולי לא ישנת טוב בלילה
ואולי אין לך תיאבון, או שאתה אוכל ואוכל כדי לסתום את החור בלב שלא נסתם
ואולי אתה מרגיש חסר אונים, מתוסכל ומדוכדך
ואולי אתה מרגיש שאתה לא בסדר, שאתה אשם
ואולי אתה מרגיש שאתה לא טוב. לא. ולא מטיב. בכלל לא.
ואתה מבין? אותה? את אשתך?
שהיא פה, בבית, ולא שם, במערה.
וחשוך גם לה מאוד בביתה שלה.
והיא לא יודעת מה עובר עליך
וככל שאתה מתחפר במערה, בכל צעד שלך בשביל לתוך תוככי המערה - נופלת אבן גדולה שמכסה את האור בבית גם לאשתך.
ועוד אחת. ועוד.
אתה במערה, עמוק, מתנתק, משתבלל, מתכנס
ועוד ועוד אבנים וחומות ממשיכות להתרבות ולחסום לאשתך בכלל את הגישה למערה, ואיך להגיע אליה,
חוסמות לה את הגישה לאיך להגיע בעיקר אליך.
והיא מנסה
ושואלת
ומבררת
ורוצה לדבר
ורוצה לפתור את זה כאן ועכשיו
ורוצה להבין, להיות, לחוות
אבל השאלות שלה והרצון לדבר מלחיצים אותך, מעמידים לך מראה של המציאות שאתה רוצה עכשיו רק לברוח ממנה
אז אתה יכול להיכנס למערה, אתה יכול.
אך בבקשה דאג רק לפנות את שביל הגישה למערה.
תן לאשתך תיווך.
אמור לה אפילו במילה, במשפט קצר: "קשה לי כרגע בגלל ..... תודה שאת איתי, נדבר אחרי שארגע."
תן לה משהו.
תמלא לה את הואקום.
בלעדיו היא אבודה. לא יודעת מה איתך. ומה איתה.
לא יודעת מה לעשות, ומה לא.
לא יודעת איך לדבר כשאין עם מי לדבר.
ולבד לה, מאוד
ומבולבל לה, מאוד.
ולפעמים אשתך מרגישה שאתה לא בבית.
וגם כשאתה כן בבית לעיתים היא מרגישה שאתה לא.
והלבד הזה מטפס לה לגרון ומגדיל בו את הגולה העצובה ומלאת התסכול.
תהיה בבית.
תנכיח לה שאתה אומנם במערה עכשיו, אבל המערה נמצאית בתוך הבית. אתה בתוך הבית.
תצא לריצה, אבל תעשה חימום לפני.
תחמם לאשתך את הלב.
תדגיש לה שכמו שאתה נכנס עכשיו למערה - אתה גם תצא.
אבל את הבינתיים הזה,
את ה-עד שתצא משם –
תתווך לה.
תגיד לה.
אתה כלל לא חייב לפתוח עכשיו שיחת עומק או לגעת בכאב שכואב מדי, ממש לא. לפחות לא עכשיו. את זה תוכל לעשות אחרי שתרגע.
אבל בינתיים – תגיד לה שאתה עובר עכשיו דברים – אבל אתה תרגע ותחזור.
תגיד לה שאתה רוצה קצת להיות לבד עם עצמך – אבל מתוך הביחד שלכם.
תגיד לה שאתה רואה אותה ותחזור אליה. שאתה מעריך את זה שהיא כאן איתך.
תגיד לה שגם בבנתיים הזה אתה רואה אותה ואתכם וזה יקר לך.
ועם זה,
עם זה אתה נכנס למערה. אבל לא ברע.
ועם זה,
עם זה אשתך מחכה לך מחוץ למערה, אבל לא ברע.
להתכרבל עם התינוקת, לקרוא וכדומה תוך כדי...
