פורום הריון ולידה (עמוד 388)

יש דבר כזה, רק אייר פרי? תבדקי את גודל המכשיר ייתכן שעדיף כבר להנות מעוד פונקציות

האמת שזו האופציה שאני הכי פחות משתמשת בה, אם כבר אז לא יודעת כמה אעזור לך

אני משתמשת בו בשביל בשרים על הפלנצ'ה, תפו"א צלויים וחימום ומרוצה ממנו

הוא לא מחליף לי תנור אבל בהחלט שדרג

כי מישהי שיש לה נינג'ה אמרה לי שהבשרים מהנינג'ה לא יוצאים טעימים בחימום על הפלטה

אם זה יוצא לך טוב, אשמח לדעת באיזו פונקציה את משתמשת

ויוצא נדיר ממש

ואי אין לי מושג על איזו תכנית

לא אוהבת אותו.

יש לי את הסמארט ליד שאמור להיות הכל עם עשרות תכניות ומצבים.

בחוויה האישית שלי הוא סתם תופס לי מקום על השיש. עושה רעש של חללית, לוקח לו מלא זמן להכין דברים, מכין כמויות קטנות טוב אבל לא למשפחה של 4 (2 מבוגרים ו2 ילדים), כבר מעדיפה להכין ציפס בתנור ועוף בסיר יותר קל מהיר ובטוח. 

שלא חגרתי תינוק בעגלה.

וגיליתי את זה רק כשסיימנו את הדרך.

איזה נורא הרגשתי

נסעתי עם בן 5 חודשים ברכב

הוא היה חגור בסלקל אבל הסלקל לא היה חגור 😭😭😭

חגרתי ילד אחד ואז שכחתי לחגור את השני (הוא התיישב לבד בכיסא שלו), זאת הייתה נסיעה של חמש דקות, בלמתי לפני מעבר חציה והילד הלא חגור עף טיפה קדימה. מאז לא קרה שוב ולא נראה לי שיקרה שוב, זה טעות שעושים רק פעם אחת (אני מקווה...)

אני מקפלת לפי קטגוריות, הייתי עסוקה בקיךוך כל הגרביים והלבשה תחתונה

רק בפיזור לארון אני מבינה שהכל רטוב ותליתי את זה לפני רגע 

ופעם אחרת הוא הוריד את מכנסי הפיג'מה בבוקר והתלבש. אחר כך גיליתי שהתחתונים נשארו בתוך המכנסיים.

לבת שלי קרה ללבוש בגדים אחד על השני.

זה לא קשור לשרשור, אבל גם מצחיק.

לי קורה לפעמים שאני מתבלבלת בין חולצה של בת אחת, לטייץ של בת אחרת, כי שניהם עם פסים כחול ולבן.

חזרתי עם הילדים קודם ופתחתי את הבית
בעלי חוזר אחרי כמה שעות, ומגלה את המפתח של הבית תקוע בדלת מבחוץ בצרור יחד עם המפתח של הרכב🤭
 

אם כי לא ביחד עם המפתח של הרכב כי הם לא נמצאים באותו צרור

ומוסיפה משהו דומה משלי-השבוע כשחזרתי עם הילדים לא מצאתי את המפתח של הבית והזעקתי את בעלי שיחזור מוקדם(נס שהוא לא היה במילואים) הפכנו את הבית בלחפש אותו הזזנו כל דבר אולי שעתיים

חיפשנו גם בחוץ בדרך מהגן אני כבר הייתי ממש בלחץ

למחרת בבוקר מצאתי אותו בתוך כיס של בגד בעבודה😬

בארון מתחת לכיור- של הכלי ניקוי

אבל זה בעלי ועד כמה שידוע לי לא בהריון חחחח

קניתי בדי בדיקה יחד עם קניה גדולה של מוצרים

וחזרנו הביתה עם מלא שקיות.

הילדים המתוקים סידרו את הקניות ורק למחרת נזכרתי לחפש את הבדים…

כבר הייתי בטוחה שזה נזרק לפח והתייאשתי לגמרי.

בסוף מצאתי את זה במטבח לצד קרקרים ועוגיות🤣

אחת המטפלות של הבת שלי במעון אני קולטת אותה מסתכלת לי על הבטן ואז שואלת אותי נו מתי את יולדת בעז''ה?

חמודההההה אני לא בהריון זה שומנים מהלידה הקודמת  ומה זה עניינך בכלל מה???

לגבי 1 גם אצלי זה ממש ככה תכלס יונק מצד אחד פי 2 מהצד השני

הגוף מיצר לפי דרישה תנסי בכל אופן להניק כמה שיותר מהצד החלש מאמינה שעם הזמן זה יתאזו

אם היא יונקת רק צד אחד כל פעם אז הייתי מציעה מהצד הפחות מלא כן כל הנקה

אפילו רק בסוף ההנקה כדי שהגוף יגביר ייצור בצד הזה.

בכללי לכל אישה אני חושבת יש צד יותר וצד פחות

הגוף שלנו לא מאוזן ב- 100%

אני קצת השלמתי עם זה ואני יודעת שיש צד עם יותר וצד עם פחות

לגבי הכאב, זה נשמע לי קצת כמו התחלה של פצע אולי מתפיסה לא מדויקת.

אם ממשיך תנסי לדבר עם יועצת הנקה.

אני שנאת יועצות הנקה אין איך לאפל בו לפשוט?

מורחת להסינו אבל אולי צריך עוד משו?

זה מאוד הגיוני

אני הבנתי שכדי להגביר חלב בצד שאת רוצה תתני לה כשהיא רעבה דווקא בצד הזה בהתחלה כי אז היא מוצצת חזק.

אחרי כמה דק' תביאי לה מהצד המלא יותר.

לי עד היום (7 חודשים כמעט) אין איזון בין הצדדים.

לגבי ב, באמת מאוד הגיוני פצע. תנסי משחות כמו לנסינו להרגיע את הכאב 

לכי לפרוקטולוג, יש משחה לטחורים ואולי גם טיפים מה לעשות כדי לשפר את המצב. זה מהדברים שלא כדאי לדחות

אבל עזרה ראשונה תנסי לקחת קצת נורמלקס, זה מרכך את היציאות ומפחית כאבים

ממליצה על רקטוצורין או פרוקטו גובינול משהו כזה

בנוסף יש את הפדים(רפידות)  לטחורים מi herb .תכתבי tucks בחיפוש.שמים במקרר וזה מפחית נפיחות.מומלץ

פרוקטוגליבנול למרוח כמה פעמים ביום.

ומאד חשוב תזונה שתשמור שלא יהיה קושי ביציאות.

תרגישי טוב!

ולעניין ההפסק, למה לדחוק בעניין אם את עדיין כ"כ פצועה וכאובה? תני למקום עוד קצת זמן להחלים....

נשמע לי ממש כואב לנקות טוב לפני הפסק אחרי לידה. 

(אני גם אחרי לידה, עדיין לא טבלתי כי לצערי יש עדיין דימום, לא מצליחה להבין איך בנות טובלות פה אחרי שבועיים, איך מצליחות לעשות הפסק בכלל כשהכל כ"כ רגיש???)

ראשית, אם יש דימום זה גם יכול להיות פיסורה אז המשחה המתאימה זה אנטרולין. משחה מעולה וקצת יקרה, חייבת מרשם רופא 

מכילה ניפדיפין. גם מרפאה את הפיסורה וגם מכווצת את הטחורים.

(גם טחורים יכולים לדמם, לכן ממש מומלץ ללכת להבדק אצל פרקטולוג, עד הבדיקה להתחיל בטיפול שמרני ובמשחות ללא מרשם)

לא ניתן לטפל בטחורים ופיסורה מבחינה רפואית בלי הטיפול הבסיסי שזה מניעת יציאת קשות.

1. לשתות מלא מלא מלא מים.

2. לאכול תזונה עשירה בסיבים תזונתיים להמעיט קמח לבן וסוכר לבן.

במצב אקוטי מומלץ להוסיף סיבים ע"י נורמלקס וכד'

3. למניעת הכאב בזמן היציאה- למרוח עזרקאין (משחה מרדימה)/ווזלין(מסכך ולדעתי הכי טוב)/פרוקטגליבנול(גם מטפל) לפני כל יציאה

4. לא להתאפק! ברגע שמרגישים צורך ללכת  לשירותים. לשבת זקוף עם רגליים לפנים.

5. אמבטיות ישיבה חמות. ניתן לשים לבנדר וכד' במים לשיכוך הכאב והרגעה.

6. טיפול תרופתי מתאים- המשחה הנ"ל הכי מומלצת. יש גם רקטצורין או פרוקטוגליבנול שזה לטיפול בעיקר בטחורים.

לבית מרקחת רינה פארם יש משחה מעולה לטחורים שהם מייצרים לבד. ויש להם גם טיפול הומופאתי, עוזר מאד!

7. לכוון היטב בברכת אשר יצר, ולהשתדל לברך מתוך הכתוב- אני הרגשתי שאחרי הכל ולפני הכל זה הכי עזר!

יכול להיות טחורים ויכול להיות פיסורה שזה הרבה יותר סיוט

ומוסיפה למה שכתבו פה להתבונן גם בפן הנפשי

טחורים ופיסורה לא מתרחשים סתם

לחשוב על מתח לחץ סטרס שחווית וגרם לעצירות ברמה הזו

לתרגל הרבה הרבה הרפיות להרגיע את הגוף

*להניק בשכיבה, מקל קצת על הלחץ באזור

*לשטוף במים קרים וללחוץ על הטחורים בעדינות פנימה, כמה פעמים ביום

*להשתמש בפרוקטוגליבנול+יש להם גם מגבונים

*אם המצב ממש כואב (אני הייתי רצה מיד אחרי שירותים למקלחת ושמה קרחון ומים קרים מרוב כאבים)

*רוגע רוגע רוגע

*לא ללחוץ בשירותים! רק נשימות לשאוף למלא בטן לנשוף לרוקן בטן

לדאוג לצואה רכה

להימנע מאוכל שגורם לעצירות (בננה, פחמימות לא מלאות, וכו')

לאכול הרבה ירקות ולשתות הרבה מים

ויש תרופות שגורמות לריכוך צואה. שכחתי את השם...

ועכשיוזה נראה יותר גרוע... ממש כאילו מוגלה שהתפוצצה

שמתי לה סינטומיצין.

ממה זה יכול להיות?

,

אם זה נראה דומה אז זה נורא מדבק ובאמת חשוב שתראו רופא.

בנתיים שהפצע יהיה מכוסה ושאחרי כל מגע איתה תשטפי ידיים עם סבון

הכי בפירוט שאת יכולה.

ואז לתת לזה עוד שבוע- שבועיים ולחשוב על זה שוב.

יכול להיות שזו אינטואיציה שממש חשוב להקשיב לה,

ויכול להיות שזה חשש מההחלטה שהתקבלה וזה יעבור

ויכול להיות שזה סתם יום עסל יום בסל.

לא מקבלים החלטות חשובות על סמך הרגשה של יום אחד.

אבל כן חשוב להבין מה מציק ולכתוב את זהכדי לקרוא אח"כ במצב אחר ולהבין מה אמת ומה מצב רוח חולף.

בהצלחה!

קורא לשינוי/הזדמנות

כדאי שאולי רק את תלכי לטיפול לא רק בזוגיות אלא משהו יותר כללי על הרצונות שלך, מעברים, שינויים שהיית רוצה לעשות זה גם ייתן אור לזוגיות כשאת תהיי בטוב עם עצמך

אבל זה מתסכל אותי לחשוב שרק אני הבעייתית והכל אצלי.

ואני גם מאוד מאוד ריאלית, קשה לי עם טיפולים כאלו.. ואם אני הולכת למישהו שלא מדויק לסגנון שאני צריכה זה מחזיר אותי אחורה וגורם לי תסכול.

חוץ מזה יש לי גם בעיה בהתניידות, כל יציאה, אפילו לפגישה קטנה לוקחת לי ארבע חמש שעות במקרה הטוב. וזה מתסכל, וחוסם אותי בהרבה תחומים.

זה קושי מצמיח

החסרונות שבך הם היתרונות שהגעת איתם לעולם צריך רק לכוון אותם נכון

הקב'ה לא מוריד רע לעולם

ואת באתגר שהמטרה שלו זה לשדרג אותך גם אם זה יהיה תהליך מתיש ולפעמים קשוח להתבונן 'בבעיות' שבך. ברגע שהגישה בתפיסת החיים משנה אז כבר המציאות משתפרת.

והתהליכים האלו יקרו גם בעל כורחנו כי בסוף אנחנו צריכים לבצע את הייעוד שלנו בעולם

אז עדיף להתקדם ממודעות לעצמנו מאשר לסבול ייסורים מחוסר מודעות לעצמנו ולא לקחת אחריות על חיינו

תוסיפי לזה גם בעיות בזוגיות…

אני הייתי מחכה שהמצב הזוגי ישתפר. אבל הייתי מתחילה ממך רגע וזה לא כי את בעייתית זה בגלל שקשה לך

יש לכם רכב? יש לך אפשרות לעשות רישיון? לעבור דירה זה אופציה?

ואני לא רוצה לפרט כי זה ממש מסגיר.

היה על זה דיון (והחלטה קצת חד צדדית..)

וכרגע זה לא ישתנה בשנתיים הקרובות.

טוב על המורכבות ואיך לפתור אותה

אם לא מעבר דירה או רישיון, אז בתחום הזוגי לפחות. לנסות להתקדם במשהו כדי שיהיה לך יותר טוב, אחרת הריון במצב כזה הוא בסיכון גבוה לדכאון הריון ואחרי לידה. 

לא מספיק יודעת להצביע על הבעיה, ובטח לא איך לפתור אותה.

התייעצנו בעניין מסוים עם הרב שלנו ואמר לנו לפנות לרבנית קטי מנדלוביץ, מקווה שהיא תוכל לעזור גם מעבר למה ששאלנו את הרב.

שתכוון אותך עם השאלות המדויקות, היא תוכל לעזור לך

אבל זה בהחלט מדליק נורה העניין של אין אישות, אז כנראה את צריכה את זה

מקווה שתפגשי שליחים טובים שיעזרו לך❤️

דרך אגב, ראיתי שכתבת שזה לא מעניין אותך, את מניקה? על מניעה הורמונלית?יכול להשפיע על החשק. כנל על המצב רוח שכתבת שאין לך.. 

ומניעה הפסקתי כאמור.

אבל נראלי הולכת לחזור אליה... עוד במחשבות.

זה פחות טוב זה ברור.  אבל עדיף פגישות בזום עם מטפלת באמת טובה מאשר להתפשר בגלל המיקום.

עוד רעיון - אולי יתאים לך קורס מקוון, יש תוכניות כאלה שבהן רוב העבודה היא עצמית מול סרטונים וכו ומדי פעם יש מפגש אינטרנטי או שיחות ייעוץ

זה מאפשר לך יותר מרחב סינון לבחור מה מתאים לך ובלי להתפשר בגלל המרחק

מה שעולה לי עכשיו: שושי זליקוביץ, אלישבע גרוניך (יותר בהקשר של העצמה אישית) אפרת צור (גם בהקשר זוגי וגם מובחנות אישית)

כל אחת בסגנון ממש אחר ויש עוד הרבה. שווה להתחיל לעקוב קצת אחרי התכנים ולחשוב אם מתאים לך

ואם את הולכת לטיפול לבד זה ממש לא אומר שאת בעייתית.  זה אומר שאת רוצה לקחת אחריות על החיים שלך כדי שלך יהיה טוב יותר

בהצלחה!

זה דברים שבקושי אשתף אותם מול מישהו טיפולי, אז בזום בכלל...

וגם קורס, אני רוצה משהו ספציפי אלי. לא לנפות מתוך התוכן דברים כדי להתאים אותו למה שאני צריכה.

עכשיו די ברור לי שהוא כנראה גם בעניין אחרת לא היית מפסיקה

אבל עצם הניסוח של ההודעה כמשהו חד צדדי מפתיע אותי ואולי מרמז שצריך פה עוד בירור

לרוב החלטה על הריון מגיע מבשלות של שני הצדדין כאינדיבידואל

ואז בשלב שני חיבור לבשלות זוגית

נראה שאת עדיין בשלב הראשון

ואולי כדאי עוד לבסס את זה

אז הרצון שלו היה, נשארה רק ההחלטה שלי (שכוללת בתוכה את הבשלות הזוגיות)

זה לא ממש שאני בשלב הראשון כי זה כל הזמן משתנה.

לי זיתים טריים נשארו על הידיים שבוע, ממש שחור כזה בכל החריצים של האצבעות... לא עזר שטיפה וסבון כלים ואמבטיה... אולי משהו שיותר מסיר שומנים יעזור אבל זה על העור, בעיה...

בהצלחה!

אולי לשפשף את הידיים בתוך מים עם אבקת כביסה?

אבל זכור לי שלמדתי שמה שא''א להוריד באמצעים הרגילים לאחר מאמץ סביר (שנשמע שלגמרי עשית) לא נחשב לחוצץ.

אבל אם את מתלבטת אולי תתקשרי לקו של פועה או לקו של נשמת

פעם במקום עם שמן מכונות, הידיים שלי היו שחורות באופן קבוע.

קצת הזוי, אבל מה שעזר לי זה לשפשף את כרית כף היד בטוש של המקלחת (שהוא מחוספס כזה איפה שיוצרים מים)

בפסים של הציפורניים אפשר להשתמש בקצה של משייף ציפורניים

אבל באמת גם הייתי מתייעצת עם רב לבדוק כמה את צריכה להשקיע בזה

אלו הגסים שיש בצבע ירוק ואדום.

נשמע אכזרי לידיים אבל זה לא כזה נורא..

מה שתצליחי מה טוב, ובכל מקרה כדאי לשאול רב לגבי מה שלא יצליח לרדת.

את יכולה להתייעץ עם רב לגבי זה שזה חלק מעבודה שלך

ואז את צריכה להסיר רק עד כמה שמתאפשר

גם לי קרה ככה שעבדתי על יצירה והתלכלכתי בדיו שלא ירד ביום המקווה גם בדקתי בספר הלכות וגם התייעצתי הלכתית וזה מה שהוסבר לי

יום עם כתמי צבע על הידיים אין ציפייה לשפשף את הידיים ורק לשטוף יסודי

וזה לא מעכב טבילה

מאוד הגיוני שגננת גם נכללת בזה

בטח אם לא מפריע לך לצאת ככה החוצה

הייצי שואלת רב

הם יגידו מה ועד כמה להוריד

אני לחוצת מקווה והם מרגיעים אותי בהרבה דברין

רב אמר לי שמה שלא יורד בשטיפה טובה לא חוצץ.

אל תפצעי את עצמך זה בטוח

לא יצא כתמים כאלו. אבל כתמים אחרים שהציגו לי ולא ירדו בשפשוף רגיל עם סבון - שפשפתי את היד עם סקוץ' של שטיפת כלים (הקשה, לא כזה עם ספוג בפנים) וזה ניקה טוב.

ואת יכולה לשאול רב לגבי מה שלא הצלחת להוריד. לא בטוח שזה בעייתי.

זה יגרה את העור!

אני אם רק מטפטף עליי טיפת אקונומיקה אני מתגרדת

לי זה לא מגרה את העור

אפשר גם שיהיה מהול במים 

אני מבינה שאת לא רגישה אבל אם הפותחת לא בטוחה שדבר כזה יעבור בטוב,לא נראה לי מומלץ לנסות על עצמה בליל מקווה דבר כזה

אצלי בכל אופן בעלי תמיד אומר לי אפ אני נתקלת במשהו שלא מצליחה להוריד לאחר מאמץ שאין מצווה להגיע לידי קילופי עור/לפצוע את עצמי/דם מהעור וכו' בשביל להוריד את הכתם של הטוש או מה שהיה שם. אם לאחר שפשוף ונסיון לנקות בזמן ממוצע ולא עובד אז זה לא חציצה כי זה נהיה חלק מהעור.

אז מה זה זמן ממוצע וכל זה אנלא יודעת מה ההגדרה. אבל לעצור לפני שהעור נפצע. אנחנו לא צריכות לקבל פה עונשים על המצווה של המקווה.

שבוע טוב שיהיה😍

אם לוונטי

בפרטי

רוני פרינץ

מרמת גן

מטפל, ממש לא יועץ, ומתמחה במיניות. מומלץ ממש ממש (אני גם חיפשתי מטפלת ולשם התגלגלנו)

בהצלחה רבה רבה!

בפחות מזה ההוראה היא כן להעיר כדי שלא יפסיד ארוחות.

אני לא הערתי, היה משלים את החסר אח"כ

כשכן הייתי מעירה בקושי הסכים לינוק וסתם היה סיוט.

אבל שיתפתי מה הכללים עקרונית 

אם הוא מעל 3 קילו, נולד בזמן, עולה יפה במשקל, מרטיב טיטולים וחיוני אז לא להעיר בלילה!

בעיקרון לפי הפרוטוקול אמור לאכול 8 ''ארוחות'' ביום. אם את שם אז ממש אין בעיה שיאכל את הארוחות האלה ביום ויישן בלילה.

בואי נגיד שאם יש תינוק שלא עולה יפה במשקל אז אני ממליצה להוסיף ארוחות ביום ואפילו לנסוף להוסיף בקבוק בנוסף להנקה במקרים קיצוניים (לשאוב במקביל ולהוסיף בבקבוק אחרי שסיים לאכול או מטרנה, לפי מה שהאמא רוצה) הרבה הרבה לפני שאני ממליצה להעיר בלילה. להעיר בלילה זה רק במקרים מיוחדים.

ממליצה ללכת להיבדק, מה שבטוח.

מקסימום הלכת להיבדק ''סתם''

כי מילאתי שני פדים,  הרגשתי זרמים וזה היה מים אדומים בהירים, בין אדום לורוד

קיבלו אותי אחרי 8 שעות ולא ראו זכר לדימום או ירידת מים אז החזירו אותי הביתה..

אחרי זרמים כאלה ובסוף שיחרור זה גורם לי לזלזל ולא למהר למיון, רק אם יהיו צירים משמעותיים או משהו באמת מחייב

נשמע ממש ירידת מים .

מקל שמחליף צבע אם הוא מזהה ירידת מים או שאריות של ירידת מים מהנרתיק.

אחרי 8 שעות כבר לא נשאר זכר, גם לא דימום

אז שיחררו

ואל תגיעי למסקנה מסוכנת כזו.

יתכן ובאמת כשהגעת לא ראו כלום

ואם הם לא ראו את הפד,ובזמן אמת בבדיקה לא היה כלום, אז אין להם שום אנדקציה לירידת מים/דימום

אבל אל תהססי ללכת על כל נורה אדומה הכי קטנטנה שנדלקת לך

במיוחד אחרי כל ההריון שעברת.

ואם את עדיין לא רגועה, לכי מחר למרכז בריאות האישה לעשות מוניטור ולהבדק שוב, במשקום שאת מרגישה בו בנוח

בשורות טובות יקרה

ורצתה שרופא יראה אותי

אחרי 4 שעות הרוםא קיבל אותי, לא עניין אותו הפד, אלא הוא בדק את המצב הנוכחי - בדק פתיחה, בדק את כמות המים באולטרסאנד ובדק עם מקל אם יש שאריות של ירידת מים.

טען שאין סימן לירידת מים או דימום ולכן משחרר אותי

ואת צודקת שלא צריך להגיע למסקנה כזו, אבל מהבוקר אני שם, חזרתי גמורה והם אפילו לא ידעו להביא לי תשובות וקיבלו אותי 8 שעות אחרי שהגעתי.

מרגיש מיותר, אבל הכל לטובה

אני משערת שעשו מוניטור וא''ס?

את תזלזלי! זה שהפעם זה לא היה כלום, זה לא אומר שכל יהיה גם בפעם הבאה 

באמת שאני הייתי נלחצת מהיפרדות שילייה, והייתי הולכת מחר על הבוקר למוקד בקופ''ח

לדעתי ירידת מים שפיספסו.

גם כי בלידות אחרות ככה הרגישה לי ירידת מים.

וגם כי בלידה עצמה היא אמרה שנראה שהיתה התחלה של ירידת מים שנעצרה (סבלתי כל כך שלא התעמקתי בהסבר. אבל שהראש חסם את המשך הירידת מים איכשהו)

ממשיך, אפילו בטפטופים....

יכול להיות שזה היה הפקק הרירי?

הלכת להבדק שוב?

או למוקד של המרפאה

אם ח''ו זו אכן ירידת מים או היפרדות שילייה זה ממש מסוכן לעובר!

תבואי בדרישה

תקשיבו אני מרגישה שזה ירידת מים

אני רוצה שתבדקו באופן יסודי כך וכך ותשאירו להשגחה

אל תחכי להצעה מהם

תדרשי

ככה היה לי לי וזה היה ירידת מים

ממש כדאי להיבדק שוב..

מבינה ממש את הקטע שמזלזלים בך זה מעצבן ממש, אבל חשוב! אולי באמת ללכת למקום אחר..

ובינתיים ראיתי שבהתחלה כתבת שעשית עיסוי פרינאום וכו, אל תתעסקי שם בכלל להפחית את הסיכון לזיהומים

אני הייתי קונה את זה ובודקת בבית

בחודש תשיעי היו לי מלאאאאאאא הפרשות. בכל הכמויות הצבעים והמרקמים

אם אמרו לך בבדיקה שזה לא ירידת מים - אני במקומך לא הייתי הולכת עוד פעם..

כן הייתי נבדקת יומיים שלושה אחרי במרפאה כדי לוודא שהכל תקין 

קישור לפד המדובר

Savvycheck אל-סנס פדיות לגילוי דליפת מי שפיר

מוכרים לפעמים גם בבית מרקחת ולא רק בסופר פארם 

זה ממש חשוב שתבדקי שוב!

יש לך צריבה או כאבים במתן שתן?

לפעמים דלקת מתבטאת בשתן ורוד

אבל המים ירדו בלי שליטה, זה בטוח לא שתן

יותר מטריד אותי שהמים יצאו ורודים

כי בדקו אותי אתמול ואמרו שכמות מים תקינה אז גם אם זה היה ירידת מים אני רגועה, אבל מוזר שיצאו מים ורודים/אדום בהיר

חוששים מהתפתחות זיהום אז גם אם אין צירים משאירים להשגחה.

בהצלחה לידה קלה ובידיים מלאות בעה🙌

זה יכול להיות ירידת מים..

אצלי גם שללו ורק אחרי כמה זמן ראו ממש מיעוט שהתברר בדיעבד שזה כן היתה ירידת מים

נשמע שממש כדאי להיבדק שוב לשלול היפרדות או משו כזה. מניסיון כל רופא יכול לראות ולומר משו אחר

היא מנסה לעודד אותה לדבר?

מדברת על הילדה בחום ואהבה-מתכוונת לשאול האם נראה שזה אכפת לה

מדובר במטפלת צעירה ונחמדה שכנראה נמצאת בעבודה זמנית. לא גננת מנוסה או מישהי מקצועית שאוכל להתייעץ איתה. היא מתלוצצת איתי שהילדה משחקת אותה קשה להשגה ושהיא צריכה להבין ממבט עיניים שהיא רוצה עוד מהאוכל…

מעציב אותי 🫥

רוצה להגיד שמבינה את התסכול והבאסה שהמטפלת לא מבינה את עומק החרדה של הילדה ומנסה להושיט לה יד (מטאפורית) ובמקום זה חושבת שזה סתם מצחיק..

כאילו יכול להיות שהיא אחלה חוץ מזה אבל זו נקודה שדוקרת ❤

בגיל הזה או בכניסה לגן 3 (אחרי שהיו בבית).

כל מי שאני מכירה - עבר להם בלי התערבות טיפולית (בעיקרון זה מוגדר כ'אילמות סלקטיבית', ויש קלינאיות תקשורת וגם פסיכולוגיות שמתמחות בתחום. אבל בגיל שלה לא בטוחה שצריך לרוץ לטיפול).

ברוב המקרים שהזכרתי, מה שכן עזר היה שהאמא באה לפעמים בבקרים ונשארה בגן עם הילד לשחק איתו (בתיאום עם הגננת. לפעמים גם ביוזמת הגננת). בהתחלה הילד רק מעיז לדבר עם האמא, אבל לאט לאט אפשר גם להכניס למשחק עוד חברים, את הסייעת או את הגננת. זה לוקח זמן עד שרואים שינוי גם כשאמא לא נמצאת בגן, אבל במקרים שאני הכרתי אצל כולם זה עבר בסוף.

אם מתאים לך, מציעה לנסות גם כיוון כזה.

(ואם את רוצה פרטים של אנשי מקצוע בתחום, אני יכולה לשלוח בפרטי).

הבן שלי כשהיה בן שלוש לא דיבר עם הגננת לאורך כל השנה (הוא כן היה מדבר קצת עם החברים בגן), היה קשור מאוד לגננת אבל כנראה נכנס לדפוס של ביישנות,

עבר לבד ללא טיפול,

בשנה אחרי היה בגן אחר ושם לא היתה לו בעיה לדבר עם הגננת.

לבן של חברה היתה בעיה דומה ואשת מקצוע יעצה לה להקליט את הילד מדבר בבית ולהשמיע לגננת בנוכחות הילד, ואצלה זה עזר.

היא בטיפול אצל קלינאית תקשורת (בלי קשר), והעלינו שם את הרעיון של אילמות סלקטיבית.

נשמע הגיוני שזה המצב גם אצלכם. מכיוון שהיא קטנה, אז יש סיכוי טוב שזה יעבור לה לבד (ככה היה עם הבת הקודמת שלי, שמזכירה את התיאור של הבת שלך). אבל אם את חוששת, אפשר ללכת לטיפול אצל קלינאית תקשורת.

(הקלינאית אצלנו עשתה כל מיני תרגילים כדי לגרום לה לדבר בנוכחותה, וזה עבד מדהים! עד כדי כך שגם שיצאנו ממנה היא פתאום התחילה לדבר עם כל העולם בערך ולספר להם על כל חייה😅 אבל כרגע זה קורה רק כשאני בסביבה, בגן היא עדיין שותקת)

בקיצור - בלי לחץ, אבל אולי כן כדאי להתייעץ

התאומות שלי לא פותחות את הפה (רק בחברת ילדים והמשפחה הכי מצומצמת)

זה כנראה גם בגלל שהתקשורת בינהם מספקת אותם (הן כבר ענקיות... בנות 6)

אבל זה מתסכל מאד

ואני ממש דואגת.

הלכתי לקלינאית תקשורת וגם איתה לא שתפו פעולה בכלל

סליחה מהפותחת על הנצלו"ש

אבל אם את רוצה המלצות לקלינאיות שמתמחות בתחום, אני אוכל לברר עבורך.

קלינאית רגילה מהתקופה לא תמיד תדע איך להתמודד במקרה כזה. זה יותר עניין רגשי מאשר שפתי. קלינאיות שמתמחות בזה ידעו לתת מענה יותר מדויק.

אם הן גם מתמחות בהיגוי אז זה בכלל יהיה מדהים.

אני צריכה באזור ירושלים...

בפעם הקודמת היא עשתה את עצמה עובדת במחשב, ואז אני שיחקתי עם הילדה עד שהיא דיברה איתי חופשי. ואז הקלינאית הצטרפה למשחק והילדה המשיכה קצת לדבר.

בפעם האחרונה היא "הכריחה" אותה לדבר: שיחקה איתה בבועות סבון, ואמרה לה לבקש "עוד". בהתחלה היא ביקשה בלחש, אחר כך יותר בקול, ואז גם צעקה ממש את המילה - ואז פתאום הסכר נפתח לה לגמרי, וכשהן ישבו לשחק במשחק הבא היא בקושי שיחקה אלא התחילה לפטפט ולספר לה מיליון סיפורים על עצמה...

אבל במקרה שלכם כנראה צריך קלינאית ממש מומחית, ודווקא לעניין של אילמות סלקטיבית, ואולי גם מומחית בתאומים.

במקרה שלכם, כיוון שהן גדולות, אולי אתם יכולים לשאול אותן ישירות למה הן לא מדברות בחברת אחרים...

נח להן שיש להן זו את זו וכך הן לא נאלצות להתמודד עם הבושה.

אני 'הפרדתי' הרבה תאומים במהלך עבודתי, זה תמיד היה לטובה. קשה אבל לטובה.

ברור שיהיה קשה, אבל זה גם ברור לנו שזה מה שנכון לעשות. בגן טכנית אין לנו אפשרות להפריד.

התחלנו תהליך עם פסיכולוגית, אבל אני מחפשת קלינאית תותחית שתעזור לנו כי קלינאית של הקופה לא עזרה בכלל.

זה היה בזבוז זמן יקר (וגם כסף)

או רעיונות איך להסביר להן למה הן לא אמורות להתבייש לדבר.

אני יכולה לנסות להעלות רעיונות מהיגיון, אבל עדיף לפנות באמת לקלינאית מומחית...

בהצלחה❤️

מקווה בעז"ה שקלינאית מותאמת תעזור לנו.

תודה רבה

גם בגיל 3.

יש ילדים יותר ביישנים, מופנמים וחוששים.

רק כדי להרגיע כותבת לך שזה קורה.

בגיל גדול יותר זה עובר.

עזרתן לי ובעיקר עודדתן ❣️

כרגע חושבת להרפות מזה ולתת עוד זמן.

בת של חברה מאוד טובה שלי היתה כזאת.

דיברה בחופשיות בבית אבל כשהגיעה למקומות אחרים לא דיברה.

לקח הרבה זמן עד שההורים שמו לב כי בבית היא דיברה כרגיל.

שם גם בהתחלה כן דיברה ובערך מגיל שנתיים וחצי זה הלך וירד.

בהתחלה דיברה עם ילדים אחרים ואח"כ גם זה לא. ובקושי תיקשרה עם העיניים.

אז כמו שכתבו לך יש לזה שם: אילמות סלקטיבית

כמובן שאף אחת מהפורום לא יכולה לאבחן בוודאות, אז זה רק השערה

יכולה לשתף אותך מניסיון של החברה שלי שהיא עשתה לילדה תוכנית טיפולית לבד.

היא קנתה את הספר אילמות סלקטיבית מדריך להורים, למחנכים ולמטפלים

קראה ולמדה על הנושא כמה שיכלה

ועשתה תוכנית שלב אחרי שלב.

אני מכירה כ"כ טוב כי היא נעזרה בי. וגם נתנה לי לקרוא את הספר

לדוג בשלב הראשון היא הגיעה אלי לבית עם הילדה, אני הלכתי בכלל לקניות. הילדה לאט לאט השתחררה ודיברה ורק אז חזרתי והיא קצת הסתגרה אבל אח"כ השתחררה.

בשלב השני, הן הגיעו יחד אלי לשחק, אני הלכתי לחדר ויצאתי רק כשהילדה השתחררה

וכן הלאה

תוך 4 חודשים הילדה דיברה בחופשיות בכל מקום!!

חברה שלי חששה מאוד מהעליה לגן של גיל 3,

אז קודם כל היתה בקשר עם הגננת ועשתה לילדה הרבה מאוד הכנה

וב"ה המעבר לגן עבר חלק לגמרי, והגננת אמרה שהיא מדברת יותר מכל הילדות

מילדה שכשהרביצו לה לא העיזה לבכות ולבוא לספר שהציקו לה נהייתה ילדה משוחררת ועליזה.

אני מציעה לך בחום לא להניח לעניין

אילמות סלקטיבית קל מאוד לטפל בגיk הקטן כשמכירים את הנושא

כשמבינים שזה בכלל לא ביישנות אלא חרדה.

והדרך הנכונה היא לא לעודד את הילדה לדבר אלא לגרום לה להרגיש בנח ולהפחית גורמי חרדה.

וילד שלא מדבר בגן זה ילד שלא יודע לשתף כשהוא במצוקה, לא יודע לספר שכואב לו, שלקחו לו, שהרביצו לו.

לא יודע להגיד שהוא רעב ואיזה משחק הוא רוצה.

אז באמת עם הרבה סבלנות ולמידה עמוקה על הנושא אפשר לטפל בזה עוד לפני שמגיעים למצבים חמורים יותר.

זה לא כמו סיום של מחזור.

את יכולה לשבת באמבטיה ולנסות לנקות ממש ממש בעדינות אם את חוששת שזה דם שכלוא בנרתיק

מנוחה מוחלטת עוזרת לצמצם את הדימום מהרחם אם את כבר בשלב שהדימום העיקרי נגמר

וגם - להתיעץ הלכתית אולי בכלל ההפסק הזה טהור ואולי אפשר להפחית בדיקות וכדו.

בכל מקרה- אל תנסי יותר מדי כי הסיכון להפצע הוא גבוה מאוד הנרתיק בד"כ יבש ורגיש בשלב הזה

זה ויטמין שמחזק את כלי הדם הקטנים ברחם ולכן עוזר לדימומים המעצבנים האלה

למיטב הבנתי חוץ מה זה לא עושה כלום

המליצו לי ממכון טהרנו, מוזמנת לבדוק איתם לגבי המינון שצריך

אפשר לקנות בכל חנות טבע כי לרוב זה לא נמצא בסופר פארם

אני השתמשתי של חברת סולגאר 

גם אני בערך בגיל שלך...

וגם אבא שלי גילה שהוא יהודי בערך באותו גיל, כשהוא היה ברוסיה. אבל הוא לא היתה לזה אז שום משמעות בעיניו. הוא התחיל להתעניין יותר מה זה אומר להיות יהודי אחרי שלא קיבלו אותו לאוניברסיטה בגלל שהוא יהודי...

והיו שם בכוונה שאלות (במתמטיקה) שלא היה ניתן לפתור (אבא שלי הוכיח שאין מספיק נתונים בשביל לפתור את השאלה. זה לא היה מספיק בשביל לקבל ציון שיאפשר לו להתקבל).

אבל ב"ה זה אחד הדברים שעורר אותו ליהדות שלו (לקחו עוד כמה שנים עד שהוא התחיל בפועל להתקרב ליהדות ולשמור מצוות, אבל זו היה ההתחלה של החשיבה בכלל על מה זה אומר להיות יהודי).

זה ממש דוגמא חיה לזה שהאנטישמיות היא הדרך של הקב"ה לעזור לעמ"י לשרוד את הגלות. ואיך הקב"ה מכוון לטובה גם מה שנראה לנו באותו רגע כרע. לנו אין מושג לאן הדברים יובילו בסוף, אבל הקב"ה יודע ומתכנן כדי להוביל אותנו למה שיהיה לנו באמת טוב.

(וסליחה שרכבתי על השרשור שלך כדי לספר גם עליו...)

מפרק לפרק את עושה חשק לקרוא כבר את כל הספר!

ואיך יש לך עברית כל כך יפה וכתיבה זורמת ועלית לארץ... זה מדהים!

היה לי דימומים למשך חודש וחצי בערך

הצלחתי לטבול

מאז הטבילה לא ראיתי כתם כמו שאני מרגישה שיש מלא הפרשות - אבל לא מסתכלת ככה שלא יודעת מה הצבע)

כן מאוד משמעותי בשבילי. רוצה להתרחק מעניין המחזור כל חודש וכל המתלווה אליו.

ומצד שני גם מפחדת מהורמונים כי עם גלולות היה נורא.

אז זה פלונטר כזה.. 

היו לי אולי יומיים דימום הסתגלות ומאז שקט.

מחזור פעם באף פעם ומבחינה הורמונלית אני יחסית סבבה (נראה לי🤪)

הייתי עם פרימולוט - לא ממש גלולות וזה היה לי נורא

הייתי מטופלת פוריות עם כמויות הורמונים וזה היה זוועה

עם ההתקן אני מרגישה מעולה - יכול להיות שההורמונים דווקא משפרים מצב רוח? חחח נשמע מוזר אבל טוב לי ממש תודה לה'

לשאלתך - לא ניסיתי גלולות אבל מהניסיון שלי באופן כללי עם הורמונים אני יודעת שמגיבה רע

אה, עוד משהו

קצת התפנחתי לתקופה קצרה, הורדתי קמח לבן וסוכר - וזה התמתן. 

בעבר ניסיתי סרזט והיה זוועה.

המירנה מושלם, כבר פעם שניה שהלכתי עליו.

אחרי שהייתי עם גלולות דיאמילה פעמים שעברו.

היה לי דימום הסתגלות בערך חודש, אבל כתמים, לא שטף. אותי זה לא אסר אבל זה כמובן תלוי פסיקה. מאז שקט וגם מבחינת השפעה הורמונלית הוא ממש בסדר.

אפשר גם לשטוף, לחצות, לנקות, לקלות אותם בתנור בחום גבוה. אחרי שהם קלויים לחתוך לרצועות ולערבב עם חומץ, שמן, שום כתוש, מלח ופלפל. יוצא מעדן.

ממש טעים וקל! וצריך הרבה פלפלים כי זה מצטמק.

מתכון:

חוצים את הפלפלים, מנקים ושוטפים.

מניחים בתבנית תנור כשהקליפה כלפי מעלה, על 180-200 מעלות, עד שהקליפה נחרכת מעט.

מכניסים מיד לשקית סגורה או כלי אחסון סגור. זה נועד להקל על הקילוף כשהפלפלים יתקררו. (אני לא מקלפת)

פורסים את הפלפלים לרצועות, מוסיפים שיני שום פרוסות.

מתבלים בלימון, סילאן, שמן (זית), ומעט מלח.

כדאי לקחת לרופא.

גם כדי לדעת אם זה מדבק, וגם כדי לתת טיפול מתאים.

וצורח. הוא כנראה סובל גם עם האקמול.

ואצלנו היו הדבקות עם הורים ששלחו והתעלמו מתסמינים

נשמע קצת פה וטלפיים או משהו אחר לא כיף

אצלי הגישה היא שבכל מקרה בו הילד לא רגוע בלי תרופה הוא בגדר חולה וגם בשבילו לא טוב לשלוח

2. שקשוקה ממש כיף

פצעים בידיים וברגליים?

והרופא אמר שזה הפה והגפיים.

שאלתי אותו על זה שאין פצעים בגפיים והוא אמר שזה עדיין יכול להיות, וזה נקרא גם הרפנגינה (אם אני זוכרת נכון).

לא בטוחה שדייקתי במושגים הרפואיים, אבל בכל מקרה זה כן היה מדבק, נשארנו בבית שבוע...

יש את כל האפשרויות הטבעיות שתמיד מציעים - המשחה של שפיצר, חלב עיזים, ארטיק לימזור.

אצלנו ניסינו לשים את המשחה של שפיצר אבל לא ממש בהצלחה...

+ עצבנות בלי אקמול, לא הייתי שולחת בלי אישור מרופא שזה לא מדבק.

במיוחד אם זה מלווה עם הרבה רוק, אבל לא רק

איזה חמוד, הוא כל הצוהריים בכה שיש לו חורים בלשון, ולא הבנתי מה הוא רוצה...

אמרו עד שהפצעים מתייבשים ואין רוק. אם נשארו מעט פצעים מחלימים יכול להיות שזה בסדר.

אבל אם זה התחיל רק היום זה עוד יכול להחמיר, ולכן אולי כדאי ללכת לרופא מחר לפני שבת לבדוק אפשרויות טיפול (במידה וזו פטרייה למשל, או משהו אחר שיש לו טיפול תרופתי)

זה קורה הרבה בגיל הזה.

בדרך כלל עובר לבד אחרי תקופה.

אפשר להסביר לה שזה קורה להרבה ילדים. שהם מדברים ופתאום המילים נתקעות להם ומתבלבלות. אבל אחר כך זה עובר והם מצליחים לדבר רגיל.

כדאי לשים לב אם גם אחרים שמקשיבים לה, מבינים את המצב ומתייחסים כמו שצריך. (מטפלת, סבתא, אחים גדולים).

זה קרה לבן שלי בגיל 3+. עבר אחרי כמה שבועות/ חודשים.

לגבי 2, אין לי כל כך נסיון.

אני חושבת שצריך לקבוע לה עובדות.

להחליט על זמן שבו מורידים את הטיטול, ולהכין אותה מראש.

להגיד לה שעכשיו היא עם טיטול, אבל בזמן כך וכך היא תתחיל ללכת לשירותים.

אם היא מתנגדת, להסביר לה שזה עוד לא עכשיו.

לגבי 1. לאחים הסברנו את זה, באמת אדבר עם המטפלת (איך לא חשבתי על זה בעצמי? יש טפשת חודשיים אחרי לידה?).

יש תקופת זמן שזה תקין ואחריה זה כבר לא תקין אם ממשיך?

אולי יד פה קלינאית תקשורת שתדע.

אצל הבן שלי זה עבר בהדרגה, לא בבת אחת.

היה זמן שהיתה פתאום החמרה. הוא כמעט הפסיק לדבר, כדי לא להיתקע. אבל קצת אחרי זה הגמגום השתפר ולאט לאט עבר.

שני הבנים שלי גמגמו בערך בגיל הזה. לשניהם עבר ב"ה ועכשיו אין שום זכר לזה.

לאחד מהם לקח בערך שנה, שבתוכה היו לפעמים תקופות שהיה נראה שעבר ואז שוב חזר. (עם השני אני פחות זוכרת כמה זמן לקח עד שעבר לגמרי).

את מהתחום, נכון?

תודה על ההרגעה והנרמול

אבל כן יש לי ידע מהלימודים. וגם ניסיון מהבנים שלי (וכשהם גמגמו התייעצתי עם חברה שכן עובדת בגמגום, אז סה"כ די מבינה בזה).

אכתוב לך בהמשך יותר בפירוט. מוזמנת גם להתייעץ בפרטי.

למשל: "עכשיו את עם טיטול וזה בסדר, אבל בחנוכה את כבר תהיי בלי טיטול ותעשי בשירותים/בסיר."

ולחזור על המשפט הזה כמו מנטרה, ואם היא מביעה התנגדות לא להתרגש, פשוט לחזור על זה שוב ושוב, עם ההדגשה שכרגע היא עם טיטול, כדי שלא תיבהל.

עבד אצלנו כמו קסם עם ילדה חכמה כמו שאת מתארת...

באמת אמרנו את זה כמה פעמים והיא הסכימה וגם דיקלמה אבל פתאום הבינה שחנוכה מתקרב אז היא התחילה לסרב גם לזה.

ננסה להציב את זה כעובדה ומקווה שבאמת יילך בקלות.

(הקודמת שלי שגם היתה כמוה באופי ובשכל גמלה את עצמה לבד בגיל שנתיים ביום אחד, אז אנחנו קצת לא יודעים איך להתמודד)

לרוב זה עובר לבד, זה נקרא גמגום התפתחותי אם אני לא טועה. עדיף לא להשלים במקומה את מה שהיא מנסה לומר, לחכות בסבלנות, אפשר כשהיא מסיימת לחזור על מה שהיא אמרה. לפנות אליה יותר בשאלות סגורות ופחות בשאלות פתוחות, לא לדרוש ממנה להגיד דברים (נניח, לא להגיד לה תבקשי יפה, תגידי שלום, תגידי תודה וכו'). אם היא מבקשת עזרה אז בטח שתעזרו לה.

לבן שלי היה בערך בגיל שנתיים וזה היה ממש מכמיר לב, לפעמים הוא רצה להגיד משהו ונתקע במילה הראשונה ואז התחיל לבכות. עבר לו די מהר. נראה לי תוך כמה שבועות.

מרגיע לשמוע שזה תקין וחולף.

תודה לך!

כאילו משהו שתופס?

בעיקרון😅

לא בטוחה שהבנתי את השאלה אבל התפיסה של הילד תלויה בכמה אוב הידקת את הרצועות

שמחבר את הכתפיות