פורום הריון ולידה (עמוד 389)

כששאלתי את הרופאה היא אמרה שזה אמור לרדת עם הזמן.

לא התרגשה.

אני רואה שזה באמת נהיה יותר קטן.

יש המינגיומה שטוחה במצח

הרופא הפנה אותנו לבדוק משהו שקשור לנשימה רק בגלל שהיו קשיים אחרים והוא רצה לוודא שזה לא חסימה.

אחת בגב אחד בירך

לבת זה יחסית חום בהיר

לבן זה דוקא התכהה ונהיה חום ממש כהה

לא חשבתי שזה בעיה

וב''ה גם במקום שאף אחד לא יראה

אלא אדום שנראה כאילו קיבלו מכה

זה בעצם משו שקשור לכלי דם..

לבן שלי הייתה המנגיומה בלחי, הרופאה נתנה כל מיני משחות וזה המשיך לגדול כי היא לא איבחנה נכון ואז הרופא בטיפת חלב ראתה אותו ואמרה לי לקבוע תור דחוף לרופא עור והוא באמת הפנה אותנו למעקב בבית חולים.

אצלנו זה במקום בולט וטיפלו כי זה אסטטי. מטופלים כבר 3 שנים וזה לא נעלם אלא רק עצר את הגדילה...

בקיצור, אני הייתי מתייעצת עם רופא עור. (רופאי ילדים לא תמיד מבינים בזה כנראה)

@טארקו גם אצלכם זה אסטטי אז שווה לבדוק כדי שלא ימשיך לגדול (לנו הסבירו שזה גדל עד גיל 3/5 לא זוכרת ןאז מתחילה נסיגה)

אצלנו זה בחומרה יחסית קלה ולא גודל כמו לכם..

בכל מקרה אנחנו במעקב על זה.

אם זה םגם אסטטי אז כן ממליצים על ניתוח

בסוף זה לא צורך רפואי.. והטיפול דרך הפה שהוא מקבל זה לכיווץ כלי דם? 

ולפי מה שידוע לי בגב זה לא נחשב אסטטי (מה שיש לפותחת)

כן, תרופה שכרגע מצליחה רק לעצור את הגדילה ולא להעלים את ההמנגיומה

עם הזמן זה נהיה חום, ונראה כמו נקודת חן גדולה ממש. גם גדלו על זה שערות.

בגיל 7 בערך עברתי ניתוח להסרה.

אבל זה היה לפני כמעט 30 שנה

מאמינה שהיום עם המשחות שיש בשוק לא היתה נשארת צלקת בכלל

אשמח אם תוכלו לפרט לי בפרטי על דרכי הטיפול.

המידע היחיד שקיבלתי מרופאת הילדים פה שזה גדל עד גיל ארבעה חודשים בערך ואז אפשר לטפל עם משחה.

אבל זה קטן ובגב ואני מתלבטת אם זה שווה את הטרטור.

מסוכן זה לא, נכון?

אני לא יודעת מה להגיד לך, רק מתפללת בשבילך שה' יכוון אותך ואתכם להחלטה שתהיה הכי טובה ומצמיחה עבורכם.

רק עונה דבר קטן לגבי הגלולות - כן, לא יודעת אם בכזו קיצוניות ונשמע שיש שם באמת הרבה קשיים שיושבים אחד על השני, אבל בהחלט יתכן שהגלולות הן אלמנט נוסף שמקשה.

ראיתי בעבר כתבות על מחקרים שמראים שבתקופה שאישה לוקחת גלולות היא נמשכת לאנשים מסוימים ובתקופה שלא - לאנשים אחרים. זה לא היה כתבה סופר מעמיקה, ואני מניחה שזה לא 180 מעלות, בכל זאת יש הרבה זוגות שתקופות עם גלולות ותקופות בלי והכל בסדר. אבל בהחלט יכול להיות שיש פה אלמנט כזה.

הייתי ממליצה לך להמשיך להתייעץ עם המטפל הזוגי ולשתף אותו בהתלבטות לגבי הגלולות כי זה בסופו של דבר שינוי הורמונלי ויכול מאד להיות שהוא הקש ששובר....

המחקר שרשמת ממש מעניין..אחפש חומר על זה

הפסקנו כרגע את הטיפול..אין טעם ללכת לטיפול אם אני לא יודעת אם אני מעוניינת להמשיך בקשר הזה

אין לי כלכ ך הרבה מה  להגיד בנושא

מקפייצה לך 

חיבוק עננק

כן אומרת משו קטן - אני מאודדד מאמינה שזוג שהתחתן מאהבה יכול גם לחזור אליה. לא מאמינה שאהבה נעלמת אל חזור.

לא סתם התחתנתם לא סתם הייתה משיכה

באמת שהתחתנו מאוד אהבתי אותו

אבל הוא היה אדם אחר הוא השתנה מהקצה לקצה אני לא מכירה אותו כבר...

כל מה שאהבתי בו נעלם

מקווה שאפשר להחזיר את האהבה כי בינתיים אני מנסה לחשוב עליו טוב להסתכל על הנקודות היפות שבו ואין זה לא עוזר...

שהוא מגיע הביתה אני נהיית עצובה לא אוהבת שהוא חוזר מחכה שיצא מהבית ויהיה לי שקט מנסה להימנע מלדבר איתו כמה שניתן

עושה את עצמי ישנה שהוא מגיע לחדר

אני באמת לא אוהבת אותו

הם מעצימות את הרגשות גורמות לחוסר איזון רגשי בהחלט

גורמות למצב נפשי אצל כל אחת משהו אחר

התקן לא בא בחשבון..מה יש עוד?

אני כרגע עם נובה רינג

אני נכנסת להריון מאוד בקלות..יש לנו כבר היסטוריה של אמצעי מניעה שנכנסתי איתם להריון

ןלפי המצב אין כרגע אוםציה למששחק של אולי הריון

לא יודעת עוד מה להציע, באמת הדבר היחיד זה התקן אבל אמרת שלא רלוונטי אז הייתי נשארת בנובה רינג במקומך.

רק אומרת שאני משתמשת בדיאפרגמה ושמפ וכשאני מפסיקה אני נכנסת להריון מאוד מהר, אבל כמובן לא לוקחת אחריות ואת צודקת שאת נזהרת.

את מתייחסת לשינויי שחל אצל בעלך בנושא הדתי רוחני.

עולה מן השאלה שהשינוי קשה לך,

נשמע שהיה שיח בנושא

אך כיום אין שיח בינכם,

למרות שמניחה שבעלך מרגיש את חוסר שביעות הרצון שלך ממנו.

פעמים רבות שקיימים פערים שונים בין בני זוג, יש פערים שקיימים מראשית חיי הנישואין, אחרים יתכנו שמתרחשים גם במהלך הנישואין,

כולנו משתנים בכל מיני דברים במהלך חיינו.

לכל אחד מבני הזוג יכולת בחירה לגבי התנהלותו והתנהגויותיו אין לנו יכולת בחירה לגבי התנהלות בין הזוג בוודאי שלא יכולת כפיה על התנהגויותיו.

פעמים שזה לא קל,

פעמים שזה מתסכל ומכעיס,

יש כאן לכאורה איזשהו הסכם שהופר,

התחתנתי איתך על דעת שאתה אדם מסוים והשתנית.

אלא שכעס, תסכול, אכזבה יכולים לייצר ריחוק בין בני זוג וזו נקודת הבחירה המשמעותית שלך

אין לך יכולת לשנות את בעלך, את יכולה לומר לו שזה קשה לך, מתסכל, מבלבל אך זה הוא ונכון להיום אלו בחירותיו.

השאלה המשמעותית להתבוננות מול עצמך היא מה את רוצה עכשיו בקשר בינכם בנתונים אלו??

אספר לך על עצמי

היינו במצב דומה לפני מספר שנים

היינו עם מספר ילדים, חלק מהדברים היו בסדר וחלק לא

היינו בטיפול זוגי, והוא גם בטיפול אישי

עד שהחלטתי שאני לא יכולה יותר

היינו פרודים (הוא עזב את הבית לבקשתי) והתחלנו תהליך גירושים ברבנות

הייתי בטוחה וגם אמרתי שאני בחיים לא אחזור אליו.

לקח לנו חצי שנה קשה מאוד שבמהלכה שנינו השתנינו והחלטנו לחזור להיות ביחד

היום ברוך השם אנחנו ביחד, אוהבים ומאושרים. אכפת לנו אחד מהשני.

מספרת לך את כל זה כדי שתדעי שזה אפשרי!

בהצלחה רבה

לא רואה שזה הולך לכיוון חיובי

נשמע הזוי אבל הקושי לא יושב על המקופ הדתי...את זה שיחררתי הוא עושה כרצונו ואני כאמור חיה את חיי אבל המשבר שהוא עבר שינה אותן מקצה לקצה

בעיקר הטיפול שהוא הולך אליו באופי הוא השתנה לחלוטין בבחירות שלו בחיים בסדר עדיפויות

הוא מודה ואומר שאני מקבלת אותו כמו שהוא

מקווה שיהיה טוב

אני כבר לא יודעת אם להתפלל לאהוב אותן או שה' פשוט יראה לי את הדרך ...

מבינה את הקושי בהריון וגם בכללי.

מאמינה שזה שהיא מתלבשת ככה לא עושה גורם לה להראות טוב יותר ממך

לדעתי יש בגדים יפים בסטייל וצנועים ממש גם להריון

וזה ממש מחמיא ויפה!

אני אישית לא אוהבת את הצמוד והקצר. לא על אחרות ולא על עצמי

לא מזמן קניתי שמלה קצת צמודה עם שרוול ארוך ואורך אחרי הברך וראיתי את עצמי בהשתקפות בחלונות ראווה הזדעזעתי קצת.

היא מייבשת במייבש או בתליה?

מייבש גם מכווץ לפעמים

ואיזה באסה זה!

וזו בול אותה שמלה כמו של החברה...

מוזר ממש שמכביסה ידנית הבגד מתכווץ כאילו הכנת למייבש

אולי היה בשמש חזקה ישירות? ניסית לכבס ולשים בצל?

וזה מבאס אוף

כביסה ביד לא אמורה לכווץ......

בטח לא שמלה מקמיליון (שיין ועליאקספרס איכשהו)

איך היא מייבשת?

שמלות כאלו כדאי לייבש על קולב כשהן מתוחות למטה

אולי התכווץ גם לחברה אבל פחות נורא?

גם לנו קרה עם כמה שמלות אבל לא בכביסה ביד.

וזה באמת ממש מבאס

אם יש בדים רגישים זה פוגע בהם..

רק משערת

לא יודעת אם יש הבדל.. ממש באסה שמתכווץ..

תנסי לגהץ, המון פעמים עוזר!

ממש אחד לאחד מה שאת מתארת

זה כן היה מחזור רגיל

זה לא בד"כ

3 לידות ובכולן אותו דבר

רק בלידה האחרונה זה לא היה דימום ממש אלא יותר כתמים

לא זוכרת לגמרי כי היה מזמן, אבל זוכרת באחת הלידות שאחרי שכבר חשבתי שנגמר לגמרי הדימום (בערך שישה שבועות אחרי הלידה, לא זוכרת בדיוק), והייתי כבר באמצע שבעה נקיים, התחיל פתאום דימום שממש היה נראה כמו מחזור.

במקרה היייי אצל הרופאה משפחה בגלל סיבה אחרת, והזכרתי את זה, והיא אמרה שאפשר בבדיקת דם לבדוק עם זה מחזור (לפח ההורמונים), אז היא נתנה לי הפניה ולפי התוצאות ראינו שזה באמת לא מחזור. (אחר כך הוא לא חזר במשך יותר משנה...).

נראה לי שהיו לי אחר כך עוד לידות עם סיפור דומה (דימום משמעותי אחרי שכבר היה נראה שנגמר, לא זוכרת את התזמון), ואז בגלל שכבר הכרתי מאותה פעם לא נבהלתי, ובאמת זה לא חזר שוב בחודשים הבאים.

אם נבדקת אז לפחות אין לך חשש משאריות שליה ב"ה

אףעם לא היה לנו ככה

אוף.. אני כל כך מתגעגעת לבעלי

וזה לא היה מחזור כי הוא חזר אחרי 5 חודשים מהלידה.

הכי נורמלי

אולי ההורים פחות משחררים את הילדים? ואז זה לא קשור לבן שלך...

כדורגל

בגיל הזה הילדים שטובים בכדורגל מצליחים יותר חברתית

אולי אפשר גם לקנות לו איזה משחק ששוה שיימשך אחיו ילדים כמו לייזרטאג ןכד'

בתור אמא זה דבר מאוד כואב כשזה קורה!

לי היה בכיתה א קצת מאתגר חברתית

אני זוכרת את אבא שלי מביא לי מלא משחקים לשחק עם החברות..

אולי ללכת יחד ולקנות משחק שיוכל לשחק עם חברים בהפסקה?

לנסות לדבר עם אחת האימהות ולהסביר לה על המצב (בלי שהילדים ידעו) ושתדרבן את הילד שלה להיפגש עם הבן שלך.. אני יודעת שזה נשמע רע אבל לפעמים לא שמים לב ואם פותחים לצד השני את העיניים זה ממש יכול לעזור!

לנסות לראות למה לא מתייחסים אליו.. אולי הוא מנסה דווקא להתחבר לילדים מסויימים ולא מצליח אז מרגיש דחוי ..

יש כיתה גדולה בטוח יש עוד ילדים שמחפשים חברים..

אולי יש ניואנסים חברתיים שכדאי לעבוד עליהם יחד איתו

בהצלחה ענקית! אני בטוחה שהוא ילד מקסים ואהוב. זה תקופה וזה יעבור.. בסוף הוא יהיה מלך הכיתה. אבל מלך טוב כי הוא ישים לב לכולם כי הוא יודע מה זה כשלא מתייחסים

זה מרכז שעוזר ומלמד ילדים מיומנויות חברתיות.

נשמע שזה אחת הבעיות, בתעצומות הם מדברים עם הילדים על ילדים ש'תפוסים' חברתית ואליהם כרגע לא כדאי לנסות להתחבר אלא לחפש ילדים שפנויים חברתית ולנסות להתחבר אליהם כי הם יהיו מעוניינים בקשר. אבל ממש ממליצה לפנות אל תעצומות הם מדהימים

חיבוק איזו אמא לביאה את !!

אני חושבת.. אולי יש קבוצה של חברים שאפשר להכיר חדשה? מהבית כנסת/ תנועת נוער?(אגב אם רלוונטי מדריכים בתנועה יכולים ממש לנסות לעזור) מצטרפת למה שנכתב על החוגים

יש לילדים האלה אימהות שקצת חברות שלך? שיגיע גם מלמעלה, לא ככ הגיוני שיש ילד שזקוק לעזרה והחברה אטומה... בעז"ה חזקו ואמצו!!!

לגשש מהצד

אם נגיד יש שיחה עם המורה בבוקר, אז להכנס עם הילד לכיתה, בזמן שהילדים בדיוק מגיעים בבוקר לפני שהמורה מגיע, ולראות מהצד אם זה משהו אישי של ההרגשה של הילד או שבאמת הילדים עסוקים בשלהם

ואת תראי מהצד מה יכול לעזור לו.

אם יש משחק שלכולם יש אז אולי לקנות לו גם כדי שיהיה חלק מהחבר'ה, או אם הוא בשולחן ולא מנסה לגשת אז לכוון אותו..

פעם אחת נכנסתי עם הבת שלי לכיתה וגיליתי הרבה דברים,

החברים ניגשו אלי לבד ועשו אותי שוטר עם כל מיני דברים שהפריעו להם בה- יש דברים שהסברתי לילדים שהבת שלי צודקת, ויש דברים שדיברתי עם הבת שלי בבית וכיוונתי אותה

ולמה שהוא לא ייזום?

למה זה תלוי בילד אם הוא מסתכל עליו או לא,

הוא יכול לנסות להשתתף במשחק עם החבר שהוא רוצה להתחבר אליו

ולשחק עם ילדים שהוא רוצה להתחבר אליהם אבל אני אומרת שיש פעם שהם מתייחסים אליו ולמחרת כבר לא.. כיאלו אין משהו עיקבי..

בכל אופן היינו שלשום בסיכום אבחון והתברר שיש לו קושי חברתי בגלל דברים שהוא חווה בגן... עכשיו אנחעו מבינים שעם כל הרצון שלו להתחבר הוא מתקשה בזה, אני שמחה שעלינו על זה עכשיו ושהוא יקבל טיפול בהתאם עם ליווי ריגשי ושאנחנו נקבל הדרכה בע"ה

לפני הכל - חיבוק גדול! זה ממש לא קל כאמא להיות במצב הזה.

1. לא הרצפה עקומה - אלא השחקן לא יודע לרקוד נכון.

בבעיות חברתיות הרבה פעמים מראה לי שהילדים בכיתה הם אלה שלא נחמדים. בדרך כלל המציאות היא הפוכה- משהו ביכולות החברתיות של הילד מוביל אותו למצב הזה. וכנראה שבכל חברה שהוא היה מגיע אליה זה היה מופיע בצורה כזאת או אחרת.

לכם חשוב מאוד להבין שהבעיה היא אצל הילד ולא אצל החברה.

2. יש כלים שיכולים לעזור ללמוד מיומנויות חברתיות וכדאי מאוד להשקיע בזה.

תתייחסי לכיתה בבית הספר כמעבדה לקראת החיים. עדיף לעשות את התרגולים והנסיונות עכשיו ולא בעתיד.

אני ממליצה לפנות למכון תעצומות ביד בניימים ) אודליה אלקובי( שהם מתמחים בדיוק בזה ויש להם מטפלים בכל רחבי הארץ.

שכן יבואו, שלא מה'חזקים' חברתית? אם זה יעבוד יהיה לו כיף ולא משעמם קודם כל, וזה יחזק את הדימוי העצמי שלו, ודבר שני הוא ילמד מזה שחברות אמיתית היא לא תלויה במעמד חברתי.

בכלל, מעניין יהיה לראות איך הוא מתייחס/ יתייחס לילדים האלה כשהוא יהיה המארח שלהם.

זה בעצם לייצר מצב שבו הוא מתקרב למי שאפשר לגשת אליהם מצד אחד, ומצד שני אם הוא יתעלם מהאורח זה סוג של שיקוף של איך שהוא לא רוצה שיתייחסו אליו.

ובאמת נשמע שהכיוון הוא להעביר לו את המסר ש'חזקים' חברתית הם באמת לא תמיד ילדים טובי לב או מוצלחים, הרבה פעמים להיפך, מכאלה באמת טוב להתרחק. ואולי זה אפילו מקום בשבילו (לפי התכונות שתיארת) להיות סוג של מנהיג של חבורה שבה משתפים חברים שרוצים לשחק, מזמינים ילדים שמתביישים או מתקשים לעשות צעד ראשון מעצמם ולא מתעלמים ממי ש'לא ברמה' שלך. ללמד אותו לא להזדקק להיות זנב לשועלים ולהיפך, שיהיה הוא ראש לאריות במובן הכי חיובי של הביטוי. אם הוא יסגל לעצמו את טוב הלב הזה- להיות מנהיג שלידו כל הילדים שמחים ולא כזה רודן שמשתמש בכח שלו להפעיל מניפולציות על אחרים, ילדים יחפשו את קרבתו.

חיבוק גדול על תחושת הדחיה לא פשוט בכלל להתמודד עם זה💟

אולי לקחת טיפטיפה זמן  עד אחרי החגים שהמורה ילמד בעצמו איזה ילד מדהים הוא ולא להתחיל עם טלפון על תחילת שנה.

אחרי החגים אני הייתי יוצרת קשר עם המורה שכבר מכיר את הילד ומבקשת ממנו לתת לו הזדמנויות בכיתה שירימו לו.

לעבור תלמוד תורה זה משהו מאד קיצוני שלא בהכרח אמור להיטיב עם הילד.

אנחנו לא יודעים אלו חברים יש שם,ויש מצב שאנחנו סתם מוסיפים לו קושי נוסף,גם ככה הוא כבר מתמודד...

וקצת עידוד כולנו באותה סירה מי יותר ומי פחות

ילדים הם עם....

שולחת לך מלא כח 

אם יש לו יום הולדת בקרוב לעשות לו מסיבה עם חברים או סיום על משנה וכו

חושבת שממש יכול לתרום לו

שלי בתור ילדה לא מקובלת חברתית עשו יומולדת ביסודי

ולא הגיעו כמעט בנות

וזה אירוע שעד היום זכור לי כהשפלה

אז הייתי ממש נזהרת עם זה

לא מניסיון אישי אבל שמעתי על העבודה שהם עושים וזה ממש נשמע מתאים לו.

חיבוק לך 🩷🩷

אני בעצמי בשנות היסודי היה לי קשה מאוד חברתית.

חיפשתי מלא חברה טובה ולא מצאתי.

לא הבנתי למה לא הולך לי חברתית.

נראה לי שעד היום יש לי תפיסה על עצמי שאני פחות טובה בכישורים בין אישיים

אפילו שבשכל אני מבינה שממש לא. והיום במעגלים השונים שלי אני מקובלת חברותית ונחמדה.

אבל תפיסה כזאת שנשארה לי.

אני מאוד מחזיקה מהדרך שההורים שלי נהגו איתי.

לדוגמא בכיתה ה' עברתי סוג של חרם בכיתה

ההורים שלי אמרו לי שבגלל שאני כ"כ בוגרת וגדולה אז החברות מקנאות בי...

במבט לאחור זה ממש שטויות, לא בוגרת ולא נעליים

אבל זה נתן לי כ"כ הרבה כח וביטחון שהבעיה לא בי.

גם בהמשך כיתות ו-ח אמא שלי אמרה לי שאם אני רוצה היא תעביר אותי בית ספר.

בסוף בכיתה ט' עברתי לתיכון חדש והתחלתי דף חדש והכל היה הרבה הרבה יותר טוב.

במבט לאחור אני בטוחה שהיו שנים שהכישורים החברתיים שלי היו לא משו.

אני חושבת שקצת נדבקתי, וכל מי שדיברה איתי נורא נורא התלהבתי וזה קצת דחה את החברות.

אבל בהמשך שקצת גדלתי, התבגרתי והתמתנתי אבל היתה סוג של סטיגמה עלי שלא הצלחתי לשחרר

ומקום חדש עזר לי מאוד!

בהצלחה רבה רבה!!

מקווה שבשבילכם שזו רק תקופה זמנית שתעבור מהר מאוד.

אבל מכירה מישהי שהיתה בשיבא וחזרה, היתה מאוד מרוצה

לא ילדה שם, הגיעה אחרי הלידה מהבית חולים

כאילו הכל הפוך.

הדירוג של  שיבא הוא הדירוג הנמוך.

ו4 שעות אחרי לידה ולא 12.

בקיצור מי שהיתה באחד המלוניות אשמח ממש לחוות דעת.

אז לא יודעת מה יש באסף הרופא

היה נראה מעולה אצלה

חדר ואוכל כמו בית מלון, ולא יודעת אחרי כמה זמן יכלה להכנס אליו מאז הלידה .

אבל מעניין לבדוק את אסף הרופא

היה נהדר.

אוכל טעים ומפנק, החדרים מצוינים, הצוות נעים ונחמד. אנחנו לא שמנו בתינוקייה בכלל אבל כן התייעצנו עם האחיות כשעלה הצורך. אנחנו הרגשנו באמת בחופשה 

אבל חברה שלי הייתה ומאוד נהנתה שם.

ביקרתי אותה שם, זה כמו חדר במלון, ישנה שם ביחד עם בעלה (ילד ראשון). יש אוכל טוב ותינוקייה וכל מה שצריך

הוא צורח כל הזמן או שנרגע ובוכה לסרוגין?

הוא אוכל?

יש לו חפץ אהוב שאפשר להביא?

יש לך אפשרות להוציא אותו לפני שנת צהריים כל יום?

במה הוא אוהב לשחק בבית? השחלות? בובות? כלי נגינה? אולי להציע לו לשחק עם משהו אהוב כהסחת דעת.

וחיבוק. לבן שלי גם היה ממש קשה להסתגל במעון. לקח שבועיים עד שהיה רגוע במהלך היום וכמה חודשים עד שהצליח להרגע מהר בבוקר. רק אחרי פסח הוא הצליח להפרד בלי בכי בכלל בבוקר. אני אספתי אותו ב12 עד שראיתי שהוא מספיק רגוע במהלך היום. ככה זה לא יותר מידי שעות בלי אוכל ושינה.

או שהוא בוכה שלוש שעות רצוף?

אולי עדיף דווקא להביא מוקדם כשיש פחות ילדים. יש ילדים שממש מציף אותם להכנס לתוך המולה

ככה הם ישנים

תוהה אם יש קשר בין כל הדברים 

הרופאה חושבת אחרת

הוא כמעט 7 חודשים 

אם הוא לא אוכל מוצקים ולא לוקח בקבוק, הוא רעב ולכן בוכה.

בעית התפתחות יכולה גם יכולה להוסיף לבכי.

אפשר לגמול מהנקה בבית ואז יקח בקבוק וירגע איתו אצל המטפלת.

האוכל וההסתגלות.

גם אם לא אוכל אצל המטפלת הוא מצליח להיות להירגע ולהיות שם עד הארוחה הבאה?

לגבי המוצקים הוא לא לוקח בקבוק? כי אם כן לוקח לא הייתי בלחץ עכשיו על מוצקים

ממש יכול להיות שהוא לא מצליח לשבת וגם לא מסתדר לו מוצקים. גם הסתגלות לאדם חדש, גם לאוכל חדש ולכל יחד היר מאוד קשה. הוא פיצי. לפני 6 חודשים עדיין שחה ברחם והיה לו כל צורכו. פשוט לקחת את ההסתגלות באיזי. לתת הרבה הרבה מגע. חיבוק, עיסויים, מגע עמוק. לתת חפץ מעבר כמו חיתול בד עם ריח של בית מטפחת של אמא. לתת למטפלת להחזיק אותו בידיים שאת הולכת שירגיש שהוא יכול להתנחם אצלה, שהיא תתן לו הרבה מגע.

ואחרי שנרמלנו את הגיל. אם באמת יש בעיה התפתחותית שזה לא היה מספיק נתונים כדי להבין. הכותרת וויסות חושי בהחלט יכולה לכלול תחת הגג שלה את כל הדברים שרשמת.

קושי בלימדת הרגלי אכילה שונים, קושי בלהיפרד, וגם עיכוב התפתחותי יכול לגרם מזה.

אם את מרגישה שיש צורך לכו לאבחון ותבקשו התמחות לוויסות חושי.

נשמע מאוד קשה.

חוסר האונים של הילדים שלנו לא סתם מפעיל אותנו,הם אכן חסרי ישע -ואנחנו היחידים שיכולים להיות שם בשבילם.

אני לא יודעת מה  האפשרויות שלך

אבל קריאה כזאת מהמציאות לגמרי היתה לוקחת אותי למקום של להשאר איתו בבית

גם אם זה אומר לשנות /להצטמצם ...

מוצקים, לא אידיאלי אמנם,

אבל עדיף מאשר שלא יאכל מספיק.

אם יזרום אפשר אולי להאכיל בכפית חלב אם עם קצת דייסה

אצלי מגיל שלוש וחצי ארבע חודשים מתחיל שלב שהסביבה מעניינת אותם יותר מהאוכל. ולכן כל קול, הסחת דעת שלי, אור שונה יכול להשפיע על התינוק גם אם הוא רעב. אז לפעמים אני מנסה להניק וזה לא הולך ואני מחזירה לשחק ומנסה שוב אחרי עשר דקות. הרבה פעמים מה שעובד לי זה להכנס לחדר נפרד באורות מונמכים ולהיות מרוכזת בתינוק. אם אני עם פלאפון, ספר וכדומה הוא משתגע 😀

אם זה היה ככה מאז שהוא נולד הייתי מנסה לבדוק הסברים פיזים כמו ללכת לאוסתאופתיה. אולי משהומבמנח הנקה כואב לו? נוזלים באוזניים, שריר מקוצר, מאמץ פיזי גדול בהנקה.

את יכולה לנסות לשאוב ולראות אם בבקבוק קל לו יותר. אם במנח שונה מסכים יותר לאכול. נגיד לשים לו בקבוק על חיתול בד שהוא בטרמפולינה או נתמך על כרית.

ככה תוכלי לעקוב בעצמך אחרי סיבה אפשרית לעניין...

אצלי הייתה גם לידה ממש ממש מהירה

חוויה ממש טובה וממש לא יותר מידי כואבת

ההתאוששות ממש ממש קלה ב''ה

לעומת זאת לידה קודמת ארוכההההההה כואבת לא נגמרת

הייתה התאוששות נוראית

לקח לי מלא זמן לחזור לעצמי

תודה לה' מליון פעם 

היתה לי לידה לא כ"כ קצרה. והתאוששתי תוך חצי שעה😊

מהרגע שקמתי להתקלח אחרי הלידה חזרתי לעצמי ב"ה.

הלידה הקודמת היתה קצרה וקלה יותר, והתאוששות ארוכה יותר.

תנוחי ממש בששת השבועות הראשונים

כל הזמן לשבת או לשכב

כל הזמן!!!

אחרת המחירים מגיעים בטווח הרחוק או הקצר

אבל עלולים להגיע חס וחלילה

גם אצלי הרגשתי שמשפיע..

ואני מתאוששת מאוד מהר

אחרי שעובר האפידורל אני עומדת על הרגליים והכל טוב ב"ה

לדעתי זה קשור לרמות ברזל

שגם אם את מרגישה טוב אחרי הלידה לא להתפתות לא לתת את המנוחה שהגוף זקוק לה. הגוף לוקח ריבית גבוהה אחר כך.

האמת, כל הלידות שלי סופר ארוכות,

הלידה האחרונה היתה מהירה מאוד יחסית אליי (3 שעות מהתחלת הצירים ועד ליציאת התינוק, כשאחרות לקחו לי בין 15-18 שעות)

דווקא זו הלידה שאני מרגישה שהכי קשה לי להתאושש ממנה... 😔

בעברי לידה אחת ארוכה מהיגהנום וכל השאר לידות קצרות מאוד. לעיתים הלידה כשהיא מתארכת לוקחת מהגוף את כל המאגרים גם בקטע של עייפות וגם יכול להיות שיבוש של המערכת ההורמונלית, השרירים, מחסור בויטמינים ירידה משמעותית בברזל.

לא יודעת מחקרית. אבח אני ממש מרגישה על עצמי שהלידות קצרות הגוף לא מכניס את עצמו למצב מצוקה לכל כך הרבה זמן ולכן מאגרי החירום נשמרים. אישית לי יש היי מהלידות הקצרות וזה עושה לי אנרגיה במקום לקחת לי אנרגיה. הנפילה שלי באה אחרי חודש בערך שם פתאום הגוף מתחיל לקלוט שיש הצטברות משמעותית של מחסור בשינה.

גם חברות שילדו בלידות מהירות ספרו לי על החוויה שלהן.

אמרו שזה צרבת..

ובאמת אחרי שלקחתי אומפרדוקס לתקופה זה עזר.. 

שכואב בשרעפת?

בהתקפים...

אין לי פתרון  :/

כשהוא יורד למטה יש קצת הקלה

שזה קורה לעוד בנות.. זו תחושה ממש מוזרה. מקווה שיעבור כמה שיותר מהר

תודה 🙏🏻 

כאילו הלוואי

אותי זה רודף עד סוף ההריון. אחת התופעות הכי מעצבנות

קצת מקל להרחיב את החזיה ולבחור אחת נוחה ורכה עם גומי רחב בתחתית (או גוזיה)

העור שורף כאילו כויה אבל אין שום סימן חיצוני.

פעם הגעתי עם זה לרופא עור אבל לא עזר לי... אמר שאולי זו פטריה ספציפית (לא זוכרת איזו) אבל תכלס אחרי כמה שבועות זה נרגע בלי טיפול.

ציר הוא בד"כ ארוך מדקה.

אם כי גם על 4 בריקסטונים בשעה אומרים להיבדק.

אני חושבת שכדאי לך ללכת להבדק

ולהקפיד מאד על שתיה רבה ומנוחה.

בשורות טובות

הכי גרוע הרופא יחשוב שאת לחוצה.

ממש הגיוני בהריון להילחץ 

מודה לה' על כל כאב ואי נוחות

ומתחילה להתרגש/להילחץ

כי פתאום נפל לי האסימון שזה אמיתי ואוטוטו זה קורה...

ומערבולת תחילת שנת הלימודים + חגים + סוף הריון = שגעון מוחלט.

ב"ה אלף פעמים

ושוב תודה על המחשבה עלי.

אני קצת לקחתי מרחק מהפורום כי הרגיש לי צורך להתכנס בעצמי עם כל התהליך הזה....

אבל אני פה מדי פעם, כשלא מתאפקת וממש מתגעגעת אליכן.

אני כל כך מאושרת לקרוא את זה

אהובה שלנו! שילך בקלות ובשמחה!

שיהיה לך בקלות ובידיים מלאות!

ותצליחי בכל התחומים!!!

ובשבוע 14 התחיל להשתפר, ובהדרגה עד 16 כבר היה הרבה יותר טוב..

תחזיקי מעמד עוד קצת! זה לא רחוק כבר..

כאבי בטן וריצה לשירותים כמה פעמים ביום

ברמה שלא יכולה להיות בלי שירותים קרובים ממש

וזה במשך שבועיים

בשבןע 14 הכל עובר ומתחילה להרגיש טוב

זה בא והולך כזה...

אולי באמת קצת ירד בשבוע 15..

עכשיו באמצע שבוע 17, פחות קשוח מהבחינה הזו.... יותר צרבות

עד אז חייתי עם כדור בונגסטה פעם ביום לפני השינה

בלי הכדור הייתי יורדת נראלי 5 קילו בכיף

ירדתי רק 2 חח

אם זה מרגיש לך חריג ובעיקר אם מרגיש לך מציק- הייתי בודקת לוודא שזה לא אומר משהו אחר... 

תתחילי עם להתקשר למוקד אחיות טלפוני של הקופה

לכל אורך ההריון יש פעילות רחמית. אם זה מרגיש לך אובר... אז את יודעת לומר הכי טוב שזה חריג, ושווה לבדוק אם זה גורם חלילה למשהו לא תקין... לא שיכולים לעשות לך מוניטור, כן? רק לוודא בא"ס שהכל בסדר...

אבל אני לא רופאה כמובן.. לכן ייעצתי להתייעץ עם אחות.

גם לא נשמע לי שזה בדיקה דחופה..

שמתי לב שזה קורה יוצא כשהשלפוחית מלאה..

שימי לב אם זה קורה לך יוצא אחרי מאמץ, ואם כן, אז לנוח כמה שאפשר

מבינה את הרצון ללדת אבל תני להם, הכי טוב להם כרגע בפנים..

מבינה גם את הרצון כח כל הזמן הלחיצו אותך על לידה מוקדמת

את לאט לאט מתקרבת למשוער והם אשכרה בפנים - לגמרי קטע..

אני הייתי הריון ראשון עם קיצור צוואר, אבל הצוואר היה ארוך בהרבה משלך

הייתי על 18 מ''מ

ילדתי ב 39 בזירוז 

הייתי עושה הכל כולל הכל כדי להגיע לפחות לשבוע 37/8 לא דקה קודם.

לא חשוב כמה זה קשה ומעיק, תחשבי שאת נותנת להם כרגע בסיס הכי טוב לחיים טובים בעזרת השם!

זה טוב להם!

אבל באמת כדאי שהם יישארו עוד בפנים, לפחות עד שבוע 36 ואפילו 37.

לידה בשלב הזה אומרת אשפוז בפגייה, וזה עצמו מאוד לא נחמד, בלשון המעטה... אמנם ב"ה זה שבוע מתקדם ופגים שנולדים בשבוע הזה לרוב יוצאים בלי נזק, אבל עדיין זה לא קל ולוקח זמן...

בינתיים תנוחי טוב, כי אחרי הלידה בכל אופן יהיה לך קשה לנוח! ❤️

בשלב הזה בטח בהריון תאומים

זה אומר שתהיו בפגיה..

עוד 3-4 שבועות (קל להגיד.. אני יודעת) כבר יהיה אחרת לגמרי ללדת.

שיהיה בבריאות קלות וידיים מלאות ❤️

וילדתי בסוף 38... 
מבינה את החוסר סבלנות, בעיקר אחרי כל ההלחצות של לידה,
אבל תכלס עדיף להם כמה שיותר בפנים. 

או שבאת לעשות זירוז?

לי אמרו שאם עד 37 לא אלד אז צריכה להגיע לזירוז

ילדת טבעי או קיסרי אם אפשר לשאול

כלומר ירדו לי המים ובהמשך התחילו צירים, אבל אם זה לא היה קורה הייתי אמורה להגיע לזירוז ביום למחרת ירידת המים (היום שבו בפועל ילדתי). הלידה הסתיימה בסופו של דבר בניתוח קיסרי.

רצו לזרז בשבוע 38 כי זה תאומים עם 2 שליות נפרדות. אם יש שלייה אחת מיילדים מוקדם יותר.

בהריון של התאומות היה לי צוואר מקוצר 8

למחרת ניהיה לי פתיחה ארבע וחצי

וילדתי ארבעה שבועות אח''כ..

בהריון תאומים שלי כל הזמן חיכינו להיות בתקופה מסויימת בשנה, כדי לדעת שעברנו את זה בשלום ובידיים מלאות ובלי פגייה.

מבינה אותך, ההמתנה קשוחה, ועם כל הבדיקות והחששות והדאגות הממשיות וללכת לרופאים וכל רגע אומרים לך משהו, וגם מפחידים... זה באמת לא קל, ולרגעים את חושבת שאולי כבר עדיף לראות שהם בסדר מבחוץ וזהו, אבל זה יותר מייאוש נראה לי. אולי לא הבינו אותך כל כך טוב, ברור שאת רוצה ללדת בזמן ולא פגייה כמובן...

אבל תנסי לעבור כל יום בפני עצמו.

כי כל דקה ברחם זה כל כך חשוב...

תסתכלי על כל יום כאתגר, לא על השבוע.

חיבוק, מבינה אותך!

לא תאומים בן ולא בגלל התקצרות צוואר.

בדיעבד, היה לי יותר קל בפגייה, מאשר התקופה שלפני.

אני מניחה שלתינוק היה עדיף להיוולד יותר מאוחר, אבל לא יודעת אם זה באמת ישפיע עליו בטווח הארוך.

סך הכל התאוששתי טוב מהלידה.

בהתחלה היה קצת יותר קשה, אבל די מהר זה השתפר.

בתקופה של הפגייה, היתה סוג של שיגרה.

לארגן את הילדים בבוקר, בעלי פיזר אותם. אחר כך לנסוע לפגייה ולחזור בצהריים לאסוף את הילדים.

בתקופה שלפני היה לי מלא עומס. גם עבדתי, גם הייתי במעקבים. אז כל פעם היו בדיקות או אחר הצהריים, או שיצאתי מוקדם מהעבודה, או שלא הגעתי בכלל. הרבה ימים שהייתי חוזרת הביתה מאוחר, ובעלי היה עם הילדים.

כל הזמן היה מצב של חוסר ודאות. אם פתאום משהו לא יהיה בסדר, אם ישלחו למיון, יחליטו לאשפז.

לפני הלידה לא היתה לנו עזרה, ואחרי הלידה קיבלתי עזרה בארוחות.

שבתות בפגייה היו יותר קשות, אבל במצב אחר יכול להיות שהייתי מאושפזת בשבת לפני לידה, ואז זה גם לא היה קל.

הייתי בשמירה מ27 וילדתי ב34. הספקתי לקבל צלסטון ועדיין היינו בפגייה לתקופה.

מה שצריך להיות יהיה, אבל תשתדלי להיות כמה שאת רק יכולה במנוחה!!

בסדר

בנתיים אין כלום באופק כאילו הכל נעלם לו , כל הצירים כל הפחד של ללדת מוקדם חח

משו הזוי

אני כרגע כבר עם צוואר של 4 מ"מ אבל בגלל שתכף שבוע 35 אז זה לא כזה משמעותי

מי היה מאמין😌

איזה מרגש תודה לה'

בעז''ה המשל הריון קל תקין ובידיים מלאות

הכי הגיוני שאת כבר רוצה את הבייביס אצלך ביד

ממש עוד רגע - - 

עכשיו זה רק למשוך כמה שאת יכולה, וכל דקה זה ריווח.

את דואגת לנוח ולא להתאמץ?