אז התחלנו אצל מטפלת וממש קשה לו
והיא שאלה איך אפשר להרגיע אותו וזה הביא אותי לחשוב על זה…
הוא לא לוקח מוצץ, בבית נרדם רק בהנקה ורק במיטה שלו/שלנו, שותה מים בבקבוק וחלב לא מסכים לשתות מהמטפלת, רק ממני..
יש משהו שאפשר להרגיל אותו בגיל כזה? כמו שמיכי או כאלה? איך עושים את זה?
לאחרונה באוטו אם הוא עייף צורח מלא עד שנרדם (אם נרדם) לא משנה כמה שרים לו, מלטפים וכו… ככה שזה יכול ממש לעזור גם לי..
ביום יום הוא ממש רגוע ככה שלא מאוד היה לי חסר עד עכשיו…
תודה מראש
באופן כללי להיות בחצר/גינה יכול להרגיע
ממש מרגיע אותו.
תודה!
חום ומגע פיזי.
אצלי היה ככה.. לא היה מוכן להיכנס אם הוא לא מתרפק על הגננת לפחות 10 דק. עד עכשיו והוא בן 4 הוא צריך להרגיש חום.
משו שבודק במהירות דרך האוזן
היה פה בעבר ואני לא מוצאת כמובן.
אשמח להמלצות, נמאס לי לחכות מלא זמן עם מדחום בתוך הגוף של התינוק
חייבת משו יעיל ואיכותי
רקאנישני ילדים לא ישנים--
אחד בן שלושה שבועות עם גזים, כל שניה עושה תנועות הקאה כאלו. מסכן שלי.
הגדול בן שנה וחצי, מתקשה מאוד מאוד בהסתגלות לגן החדש + אח חדש + חזרנו הביתה אחרי שבועיים אצל ההורים...
מתעורר לנו בלילה כל חצי שעה במומצע. לפעמים חוזר לישון מהר, ולפעמים - כמו עכשיו. ער כבר שעה כמעט. סיוט.
לא מצליחים להרדים אותו בשום אופן
כנראה כאב לו משו, כי אחרי שעות על גבי שעות שהתעורר בבכי כל פעם כמה דקות אחרי שנרדם, נתנו לו נורופן, ואז סוףסוף ישן כמה שעות רצוף.
בכל מקרה היינו אחרי בובות פרווה איתו במיטה, והופעת זמר ארוכה שאני ובעלי שוררנו לו
איזה רגעים קשים אלה
אולי איזה שיניים צומחות לו?
ניסיתי לחפש היום, לא מצאתי משו שנראה שממש יוצא עכשיו... אבל אין לדעת.
ותודה על ההבנה!
וחיבוק! קשוח הלילות האלו
וגם אני מרגישה כמעט תינוקת, אולי פעוטה.
כולה חגגתי עכשיו 23😊
ובאמת היה לילה קשוח, נקווה שאחד יותר טוב לפנינו.
ההריון הזה אני מקפידה על ברזל מאוד לעומת הריונות קודמים( זה ההריון השלישי שלי) שלא לקחתי בכלל וההחלמה זכורה לי יותר קשה פיזית יותר עייפה וחלשה וכו'
האם אני יכולה להיות אופטימית ולקוות להחלמה קלה יותר בזכות הברזל? אשמח לשמוע מהניסיון שלכן
בהריונות הקודמים הברזל היה נמוך, או שהיה סך הכל תקין?
אם את אומרת שבלידות בלי ברזל היה לך התאוששות קשה, ובלידה עם ברזל היה לך התאוששות יותר קלה. אפשר להגיד שאולי זה בגלל זה.
אבל אין מה לבנות על זה מראש.
בכל מקרה כדאי להמשיך לקחת ברזל, בהתאם לצורך.
הרופאה המליצה לי גם כי הייתי חייבת, אבל גם כדי שההחלמה תהיה קלה יותר.
בפועל, אני חושבת שעזר לי מאוד.
המתוק בן שנה וחצי , מיום חמישי עם שיעול טורדני-סטרידור והתקפים של קוצר נשימה. מטופל באנטיביוטיקה, בטניזול-סטרואידים ומשאפים. עד היום אין כלל שיפור אפילו החמרה שנוסף לזה אף סתןם. כמובן שאקפוץ לרופא ב 4.
אבל קרה לכן? מה יש עוד לעשות חוץ ממה שהוא קיבל עד כה
בדנו ממש בזמן התקף. אף פעם לא סבל מסטורציה נמוכה אז קשה לי להאמין שהוא במצוקה
היום נבדוק ב 4, המרפאה סגורה עכשיו
ואני בעבודה, הלב שלי נקרעע שאני לא שם
אולי בכלל צריך לבדוק עכשיו והוא במצוקה נשימתית?
לפי מצב כללי-האם הוא חלש מהרגיל, לפי צבע שפתיים חיוור או כחול זה לא תקין, האם אוכל/ שותה.
הוא מאד חלש
או צבע שפתיים לא תקין
או לא שותה
צריך לפנות לרפואה דחופה
שם הוא נחנק מרוב שיעול והיא ראתה. בדקנו סטןרציה והיה 96 היא אמרה שזה תקין, זה נכון? בכל מקרה נתנה הפניה למוקד שיהיה לנו
אמרה שכבר אין מה לטפל בו כיוון שהוא מקבל מעטפת מלאה, אנהלציות ומשאפים, בטניזול ואנטיביוטיקה אז אין מה לעשות
ואני כבר מיואשת 😞
להיחנק זה לא תקין
וצריך להיות שיפור אחרי 48 שעות אנטיביוטיקה
איזה אחוז מי מלח הוא לוקח? לפעמים אחוז יותר גבוה עוזר לליחה
במוקד ובמיון יודעים לטפל, אם הוא נראה לך לא בסדר כדאי לקחת אותו וגם כדאי אולי לחפש רופא שיותר מבין אם תצטרכו פעם הבאה.
מקווה שלא נצטרך את זה עכשיו
מקסימום נסע למיון אולי שם יתנו משהו יותר חזק
לא.א.ג או רופא ריאות בבי"ח עם רופא שיש לו את כל המיכשור המתאים... יכולה להגיד לך מניסיון שבזבזתי מלא זמן במרפאות ציבוריות וכשהלכתי לבי"ח ההבחנה הייתה בהרבה יותר מהירה ומדוייקת..
הבן שלי גם היה עם שיעול נבחני ממקור עליו ואחרי החדרה של מצלמה דרך האף הרופא ראה שיש לו פצעים באזור של הקנה נשימה, אם אני זוכרת נכון ולכן השיעול היה כזה, לא אומרת שזה המקרה.. אבל העניין עם המצלמה חסך לנו כ"כ הרבה כאבי ראש..
והוא מקבל סינגולייר כטיפול מןנע. עדיין, זה לא מנע את המחלה הזאת
מה אא"ג יכול להועיל? האמת שטיפות אף -מי מלח לא מזיז לו שיש אף סתום וזה גם גורם לשיעול חזק. גם סטירמר לא עוזר.
אני יודעת (בשכל) שכל מה שאמא או חמותי רוצות לשמוע זה "כן את צודקת". גם אם בסוף אעשה מה שאני חושבת לנכון, מה שחשוב להן זה הכבוד שאני שומעת לדברים שלהן.
לפעמים מצליח לי לשתוק,להנהן, להסכים בלי להסכים.
ולפעמים לא כי זה בוער בי ואני סתם נכנסת לתירוצים והסברים על הדרך שלי.
ואז סתם תחושה מבאסת=/
יאללה פעם הבאה אולי אצליח.
בסוף "לאדם מערכי לב מה' מענה לשון".
ובאה הכעס לבקר. "החונן לאדם דעת..." אוףףףף
הדעות שלנו והבחירות שלנו זה ממש ה'אני' שלנו בעינינו וזה ככ טבעי שנגן עליהם, זה קשה שפתאום מישהו חיצוני בא לבקר ולא בעדינות גדולה (בדרכ) שם על האני הזה שגיבשנו איקס. במיוחד אמא וחמות שיש איזה ציפייה פנימית להערכה מהן
איך אומרים "יוסיף דעת יוסיף מכאוב"
וכן את מצפה גם במשך שנים לפתח איזה שריון ביחסים האלה ועדיין מוצאת את עצמך נפגעת או כועסת.
נכון הם זורמים בצורה חלקה יותר.
כשאני לא מתייחסת לאדם ודעותיו (בשונה מאוד ממערכות יחסים אחרות) ומשתדלת להיות יותר במקום מקבל, שאלה הם הגורמי סמכות כביכול שהשם שם מעליי והכבוד שלי אליהם זה לא מול האדם הפרטי אלא מול התפקיד שהשם בחר לתת להם - להיות ההורה שלנו.
ודבר נוסף וחשוב מאודדדד
זה הידיעה הפנימית החזקה שאף אדם בעולם לא יכול להועיל או להזיק לי, והאישור הפנימי שלי למי ומה שאני ניתן לי מהקב"ה ואפילו לא מההורה שלי .
זה מאוד מחזק את השלימות והרוגע הפנימיים- אם אני מוצאת את עצמי נפגעת אני מבינה אחד מהשניים- או שלא כיבדתי את הנוכחות של ההורה שלי ובפנים שוב הייתי שיפוטית כלפיו (קורה לי המון בגלל השונות הגדולה שלנו משני זוגות ההורים) או שזה הזמנה מהשם לגדול מהצורך באישורים של ההורים ולהיות בביטחון באמון שלו...(ביטחון עצמי נכון בא עם ענווה לסביבה)
וצדיקה, פשוט יש משהו במה שהן אומרות שנוגע בך במקום עמוק.
אם תנסי להעמיק ולהקשיב לזה, זה בע"ה פחות יקפיץ אותך להבא ותוכלי להגיב בצורה בחירית בקלות
מצליחים לעזור לנו לחדד לעצמנו דברים,שאם הם לא היו מקפיצים אותנו, לא היינו מבררים.
ועדיין , לפעמים גם מה שחשבנו שחידדנו, מצליח להתערער ואז צריך שוב עבודה לחזור לפוקוס.
ולפעמים מספיק להקשיב לעצמך ולהגיד"מה שהיא אמרה עכשיו מקפיץ אותי" ומה היא רוצה? (בד"כ חמות ואמא רק רוצות כבוד) אז אני אתן לה את מה דהיא רוצה אקשיב לה כרגע) גם אפ אני לא מסכימה איתה (בסוף הבחירה איך לפעול בידיים שלי)
המהממת שלי כבר בת חצי שנה אוטוטו. בהנקה מלאה. לא עולה במשקל באופן תקין. מאתגרת אותי ממש עם ההנקה, כי היא לא יונקת טוב, רק בהרדמה וגם לא מספיק. לא מסודר בשעות וכו.
הכל התחיל לפני שלושה חודשים. כשהתחילה לעשות שביתת הנקה לא ברור למה. כל פעם שערסלתי אותה לינוק - צרחות. הייתי מלווה אז ביועצת הנקה, והוספתי להתייעץ עם עוד אחת, יותר מומחית. הגענו למסקנה שיש רגישות כלשהי שצריכים לברר בתוספת משבר גיל ה4 חודשים.
מאז, מקפידה על דברים שאולי היא רגישה אליהם, ראיתי הטבה במצב הצרחות אבל לא בכמויות שיונקת ולא בעליה במשקל.
מאוד מאוד רוצה להמשיך עם הנקה מלאה. לא מטרנה ולא שאיבות. מרגישה במבוי סתום.
המצב היום - יונקת לפני השינה ונרדמת ככה, מציעה בזמני ערות לרוב מנפנפת אותי. מרגישה שהיא יותר מנשנשת מאשר אוכלת, והמשקל יעיד.
אשמח לשמוע סיפורים דומים, טיפים ואולי שביבים של עצות ופתרונות.
ולא, לפני שתכתבו לי, זה לא בעיה של כמויות חלב. כי גם כשיש בשפע ב"ה היא לא יונקת ומרוקנת את השד או מתקרב לזה.
עייפתי ממש מהמאבקים והאכזבות האלו. כמובן שאני רק רוצה בטובתה...
אצלי בגיל חמישה חודשים כשעלתה פחות יפה מהמצופה האחות טיפת חלב הציעה להתחיל מוצקים וזה עבד נהדר
אולי שווה להתייעץ שוב עם יועצת הנקה
ובנוסף, כמו שכתבת את רוצה רק בטובתה
הכי חשוב שתהיה שבעה ותקבל את כל מה שדרוש לה כדי לגדול, אז אם לא עובד הייתי מוסיפה עוד בקבוק תמל ביום (בנוסף על ההנקה) ולפחות תהיי רגועה יותר
לבן שלי גם יש בעיה של עליה במשקל.
הוא יונק בלי בעיה, אבל נולד קטן ולא עולה מספיק.
הוא במעקב של דיאטנית, והיא הנחתה אותי לתגבר מוצקים.
ובאמת עם מוצקים הוא עלה יותר טוב.
היא גם אמרה לי להוסיף לאוכל דברים משמינים כמו טחינה, שקדיה, אבוקדו, שמן.
אפשר לנסות לתת לה חלב עם דייסה בכפית
זה כן מצריך לשאוב, אבל אולי ככה היא יותר תסכים.
אשמח לעצתכן
משום מה הכביסה הכהה שלי יוצאת תמיד בלי הריח הטוב של הכביסה. מכבסת באותם תנאים כמו הכביסה הבהירה- על ארבעים מעלות, סחיטה 800 סיבובים, אותה כמות של אבקה ומרכך. אבל משום מה הריח לא כזה טוב
ישמצב שזה בגלל שהמכונה קצת יותר עמוסה, אבל לא תמיד...
אשמח לעצתכן איפה אני טועה🧐
אני מוסיפה פקק לנוזל של המרכך.
לי עזר תוכנית ארוכה יןתר(של שעה וחצי במקום החצי שעה שעושה בדכ )
מכונה לא מלאה
להוציא ישר שגומר
להוסיף יןתר מרכך
ואם כל זה לא עבד אז מרססת אחאי הליית או במייבש מקסימה למייבש באותו ריח של המרכך שמשתמשת
בתא של האבקת כביסה.. זה עושה פלאות!
אני לא אמנתי שחזר הריח הטוב אחרי פעם אחת כזו.
זה מנקה את כל המכונה היטב וכדאי גם לעבור באותה ההזדמנות עם חומץ על כל הגומי של הצוף לנקות אותו היטב
עשיתי מלא ניסויים עד שגיליתי שזה השיטה שמנקה הכי טוב
כשאת שמה את הסודה לשתיה והמלח לימון?
או שאת שמה אותם ביחד עם הכביסה הכהה?
או על ריק או עם סמרטוט.
שזוכרת שמה סמרטוט כי זה עושה יותר אקטיבי את הניקוי
אבל לא עם ה
בגדים שצריכים להראות טוב.
מב שכן לפעמים מןהלת את המרכך עם קצת חומץ זה עוד יותר מחזק את הריח של המרכך
אני גם משתמשמת בג'ל כביסה לכביסה כהה של פרסיל, אין לי מושג מה ההבדל בינו לבין הרגיל אבל לבעלי זה חשוב אז זה מה שאני עושה 😅 ונראה לי שלכביסה הכהה שלנו יש ריח טוב
קצת יותר מחצי מכונה.
אם מפוצצים באמת יוצא בלי ריח
אני כן מנקה את המכונה מדי פעם (אולי צריכה באמת לנקות שוב..)
אבל זה באמת מוזר שהצבע של הבגדים משפיע על הריח... כי ב"ה כביסה בהירה ולבנה יוצאת לי עם ריח ממש טוב
ובאסה שצריך לפצל רק לחצי מכונה בכהה, כי זו הכביסה שיש לי ממנה הכי הרבה...
ממש תודה! ננסה ליישם ואעדכן
אז ככה, כל סירוק יוצא לי קוקו שלם בערך, נשירה מטורפת אני מפחדת
מה עושים?? מתי זה נגמר?
נוגעת בשיער
אני כבר לא נוגעת בו.. הזנחה קשה
אפילו לעשות סתם קוקו אי אפשר וכשאני קושרת מטפחת יש לי כזה דילול ממש של השיער מקדימה אבאללהללהההה
תקפידי ממש כל יום וזה אמור לעזור קצת.
עוד דבר שעושה זה לעשות במקלחת כשאת חופפת ממש מסאז עמוק לכל הקרקפת להמריץ את זרימת הדם שם.
כמויות של שיער, שאני מתפלאת שעוד נשאר משהו על הראש..
אבל כבר שמונה חודשים אחרי לידה ולא רואה שיפור.
היה כמו שאת מתארת
זה נעלם לאט לאט עד שכבר בקושי נושר
האמת שלא ממש יודעת למה זה קורה וכדאי אולי לקחת תוספים, להתייעץ עם רופא .
אני לקחתי פרנטל יש בזה הרבה ויטמינים
אבאלה כמה זמן לא הייתי פה.
אה וחשוב לציין שזה ממש בשונה מאחרי הלידה הקודמת שאז לא הייתה כזו קטסטרופה
עוזר לי מאוד להסתפר- להוריד 10-15 ס"מ
שאלתי בלידה הראשונה, אמר שככה זה אחרי לידה,
וזה חוזר ומשתנה.
אני גם עכשיו נשירה מטורפת.
הלוואי שיעבור.
מה שאני יודעת זה לא להיבהל מיזה וכן לסרק כי כשנהיה מלא קשרים זה עוד יותר גרוע. הטיפוח עוזר לנשירה.
זה היה לאחותי והיא הלכה לספרית אחר כך שאמרה לה שכן לסרק אפילו שנהיה קוקו במברשת חח.
ואחר כך זה מתמלא שוב.
מן הסתם שלא כמו שהיה, כי כנראה לכן לנשים מבוגרת יש פחות שיער....
מבאס אבל מחיר של ילדים 🤷♂️
זה יכול להרגיש לפעמים ממש כמו תנועות..
הבת שלי בת 13, פשוט משתעממת.
אני לא רוצה שהיא תעשה בייביסיטר,
והיא לא אוהבת נגינה או מלאכות ויצירות.
מדי פעם אופה.
אולי יש לכן רעיונות, משהו מקורי, איזה שהוא חוג אינטנרנטי בזום או משהו כזה?
יש קורס שנקרא מעצבת בקטנה של מכללת אימג', קורס קליל של עיצוב, אולי יכול לעניין אותה?..
אולי יש עוד יותר טובים, סתם על זה יצא לי לשמוע לא מזמן.. מתאים כזה לתחביב, פחות למקצוע, אז לגיל 13, חושבת שזה יכול להיות נחמד
אין לי מושג בקורסים מתאימים, אבל יכול להיות מגניב ממש...
תפירה?
תנועת נוער כלשהי?
התנדבות במשהו?
היה פרסום בתמצית החדשות,
קורס תסרוקות דיגטלי לנערות מכיתה ג ומעלה | צעד אחרי צעד לעשות תסרוקת בעצמך לאירועים
נשמע כמו אתגר אמיתי אבל גם הזדמנות אמיתית לפתח עולם פנימי ותחביבים...
אולי לחבר אותה גם לחברת לימוד לנפש שהיא תתחבר אליה..
למיכל פרץ יש בעיקרון קורס כתיבה יוצרת לנוער. מקווה שיש משהו כזה בקרוב.
אם מעניין אתכן, אז אשלח לך את המספר שלה.
אבל חוץ מזה באמת אפשר להשקיע בקריאה - לעשות מינוי לספרייה (אם עוד אין לכם) ולשלוח אותה פעמיים בשבוי בערך להחליף ספרים. ואם היא ממש אוהבת - היא יכולה להקריא סיפורים לאחים בצורה דרמטית. ואם תרשי לה - היא יכולה גם לעשות שעת סיפור לילדי השכונה/היישוב.
אפשר גם חוג דרמה, אם היא אוהבת. אבל אני לא מכירה משהו בזום.
סדנת הכנת קומיקס, קורס AI לילדים. (גם ילדים שלא מתחברים לאמנות רגילה יכולים להתחבר מאוד)
צילום, שחמט.
האמת יש המון אפשרויות.
כדאי לבדוק מה מושך אותה ולחפש ספציפית לפי זה.
בגיל הזה תנועת נוער ועשייה הם חשובים וממלאים.
אולי עדיף דווקא חוג לא אינטרנטי...
הבת שלי קצת יותר צעירה, כל הזמן עם חברות.
זה גיל שהחברה מאוד חשובה בו, ושום חוג אינטרנטי לא יתן את המענה הזה.
להשקיע מאמץ בלמצוא חברה טובה, מספיק אחת. שיפגשו אחר צהריים.
יכול להיות להן תחביב משותף אבל עיקר הפעילות בגיל הזה זה לדבר..
בשבת הילדים (4,2.9) שיחקו יחד
באיזשהו שלב הגדולה אמרה משהו והקטן לא הבין אותה נכון.
בפעם השלישית שהיא חזרה על זה והוא לא הבין אותה היא כבר היתה על סף דמעות תסכול.
הקטן הפסיק להתעסק במשחק שמולו, ניגש אליה ואמר לה "אני מקשיב לך. אני מקשיב לך"
האווירה מיד נרגעה והפעם כשהיא אמרה את מה שרצתה הוא הקשיב בסבלנות עד הסוף, בלי לקטוע אותה והצליח להבין את מה שהיא התכוונה.
ואני? נמסתי 😍
איזה מתוק ורגיש! ממש נחת! שתזכי לעוד הרבה הרבה רגעים כאלה בע"ה
מרשה לי להניח שהוא למד את זה ממישהו? כלומר - מאמו המדהימה?
מדהים שהצלחת להנחיל להם שיח כזה של הקשבה!
זה צריך תיעוד!!!!!!
מניחה שיש לו מודל טוב לחיקוי😉
גיליתי על הריון 3
אחרי תקופה של המתנה...
אין לי את מי לשתף, הוא לא זמין🙈
מתלבטת אם לספר להורים שלי. אבל בא לי שיהיה קצת שלנו
בשעה טובה ובידיים מלאות!!!! לגמרי מרגש!!!!
בשעה טובה!!
מתפללת שהוא יהיה זמין עוד מעט ותתרגשו ביחד😍
לא הייתי משתפת הורים לפני הבעל..
מקווה איתך שיהיה זמין ממש בקרוב
מרגש ממש! וחיבוק על המילואים🤗
לא זמין בכלל? לפעמים לדברים דחופים אפשר לשלוח מכתב עם מישהו שנכנס לרצועה או דרך טלפון של מפקדים וכדו'. תבדקי אולי אצלכם יש אופציה כזאת ❤️
איזה מרגש!
שהכל יהיה בקלות ובבריאות
אשמח ממש לעזרתכן
תינוקת בת שנה שקשה לה מאוד מאוד להירדם
כל לילה המון בכי, וגם לשנ"צ בכיות. תכלס נרדמת רק כששפוכה מעייפות אחרי בכיות.
אני מבינה שזה לא תקין, ולא יודעת איך לעזור לה.
סרבנית בקבוקים ומוצצים, לא אוהבת שמיכי, בובה, חפץ מעבר - כלום לא מדבר אליה
עכשיו הפסקתי הנקה והאמת גם קודם ההנקה לא תמיד הרדימה אותה.
היא אוכלת טוב, לא חושבת שהיא רעבה. פשוט קשה לה להיכנס למצב שנה.
אשמח לכל עצה
תודה רבה
אצל רוב הילדים שלנו עבד (ועובד) פלאים.
אבל זה בהחלט דורש, ואולי מלכתחילה עדיף לא להרגיל לזה... בכל אופן, אף אחד מהילדים הגדולים שלנו לא זקוק בימינו לטיול בחוץ כדי להירדם 
(אם כי יש ביניהם כאלה שהם עדיין קשי הירדמות... אבל יש כבר דברים אחרים שיכולים להרדים אותם או לפחות להעסיק אותם עד שיקרסו מעייפות.)
עוד דבר שעוזר אצל הילדים שלי - שירי ערש. אני ממש יושבת לידם ושרה להם את כל רפוטאר שירי הנשמה שלמדתי בסעודות שלישית באולפנה ועוד שירים חדשים. זה גם לוקח זמן (חצי שעה בממוצע) אבל זה עוזר. וזה יחסית נחמד לי כי אני אוהבת לשיר. וגם הם אוהבים שירים - כולם אצלי מוזיקליים ב"ה (אולי כי כבר בבטן הם שמעו את השירים ששרתי לאחים הגדולים ).
סכל אופן, יש סיכוי שזה יעבוד גם על ילדים שהם לא בהכרח מוזיקליים. (אפשר גם להפעיל שירים בדיסק/בפלאפון, אם אתם לא אוהבים לשיר, אבל לא בטוחה שזה יפעל את אותו אפקט, כי כנראה יש משהו בקול ובנוכחות של ההורה שמרגיע בפני עצמו.)
בהצלחה! הרדמות זה באמת קשוח...
תודה רבה על הרעיונות, אנסה טיולים בעגלה / שירים. מקווה שמשהו יעבוד
הדבר היחיד שעזר זה לשבת לידו. בלי פאלפון כי האור הסיח את דעתו. לפעמים לקח עשר דקות, בדרך כלל חצי שעה-שעה
לפעמים הוא הניח עלינו ראש בזמן ההרדמה ולפעמים על כרית
אנסה
איך עובד?
באלכן לפרט לי?
3 חודשים אחרי לידה,
אין ממש חשק מיני.
(יש רצון לקירבה פשוטה כזו, חיבוק וישיבה משותפת. לא כ"כ מעבר).
זה נורמאלי? נפוץ? קיים?
מחפשת לשמוע מההמונות המנוסות...
*לא לוקחת הורמונים*
את מניקה?
זה גם משפיע הורמונלית.
במיוחד אם את מניקה.
וגם אם לא- העייפות, העומס והטראומה שהגוף עבר משפיעים מאד.
זה עובר בהמשך! צריך הרבה סבלנות.
ההורמונים שגורמים להנקה, שדואגים לייצר את החלב ולדאוג למשטר התזונה התקין של התינוק, מדכאים את החשק המיני.
ככה פועל המנגנון ההורמונלי הטבעי.
כל עוד הגוף שלך מתפקד הורמונלית לטובת התינוק הנוכחי, המנגנונים ההורמונליים שמטרתם ליצר חשק למען ההריון הבא, רדומים…
מהרבנית נעמי שפירא
לכל אדם יש מכסה לכל אחת משפות האהבה שאחץ מהם היא מגע יש אחת שצריכה הרבה מגע יש אחת שכמעט ולא בד"כ גברים צריכים יותר מנשים.
אחרי לידה התינוק דורש המון מגע וממילא ברב המקרים הצורך של האמא במגע ממולא כבר והיא לא חשה או כמעט ולא חשה בו צורך עם בעלה.
אבל בכל מקרה ממליצה מאד מאד לא לקבל את זה כמובן מאליו ושככה זהכי זה יוצר קשיים בזוגיות שיהיה יותר קשה לתקן מאשר לעבוד על החוסר חשק עכשיו.
תעשי הכל אבל הכל כדי לנסות לעורר את עצמך. לקנות דברים
לחשוב מה כן ירגש אותך ולבקש מבעלך לעשות.
לשמוע שיעורים בעניין
ולקבל רעיונות.
לי עזר חומקים של ליאורה נוקזנבוים ושל אפרת צור למצוא איפה אני יכולה לעבוד על זה
גם שיעורים של הרבנית נעמי בעניין.
והסבר מפורט לבעלי שזה נורמלי וזה קשה ואני לא מתכוונת להשאר במקום הזה אבל בשביל זה צריכה אותו איתי.
וואו כמה שינוי אני רואה מלידה ללידה בזכות הלימוד על זה.
אגב גם בתקופות טובות דווקא אז יותר קל לי לאסוף רעיונות
תינוקי מהמם בן 4 חודשים, בזמן האחרון מתעורר בלילה לינוק, מסיים לינוק ונשאר עירני להפליא במשך שעה וחצי -שעתיים.... כאילו , מה נשמע מותק? לילה!
יאמר לזכותו שהוא לא צורח ובוכה, פשוט ער, חושך גמור וזוג עיניים מאירות מתוך החושך פקוחות לרווחה , והוא עוד מגדיל לעשות דופק לי חיוכים ענקיים מאוהבים 😍
הכל טוב, רק תעשה לי טובה, תעשה את זה עוד כמה שעות קדימה ... סבבה?
יש איך להפסיק את התופעה הזאת שחוזרת על עצמה? כי למחרת אני אמורה לתפקד לעוד ילדים וזה ממש קשה.
אז הוא מתחיל להתלונן...
אשכרה מצאתי את עצמי מכינה סנדוויצ'ים ב4:30 לילדים לפחות להיות יעילה...
לא התינוק הנוכחי, זה שלפניו
מעדיפה לא לספר לך מתי זה עבר 😶
הריון ראשון, שבוע 32 ב"ה. עובדת בעבודה מורכבת, לא תמיד יש שירותים זמינים, וכמעט תמיד כולם גברים מסביבי. העבודה היא לפי ימים ולא לפי שעות ככה שאין לי יכולת לצאת מהבית אחרי 7 בבוקר, וכוללת מעל שעתיים נהיגה ביום.
חשוב לי להדגיש שאני אוהבת את העבודה שלי, וטוב לי בה. יש לי קביעות ומשכורת סבירה, ככה שלא אעזוב.
יוצא שכל פעם שאני מרגישה קצת לא טוב, אני מעדיפה לקחת יום מחלה מאשר לסבול בעבודה. צברתי מספיק ימי מחלה, והבוסיות שלי בסדר עם זה, אבל אני מרגישה רגשות אשמה...
בחודש האחרון לא הייתי ארבעה ימים, וזה היה הכי הרבה עד עכשו. אני מרגישה שהתפוקה שלי לא כמו קודם, שזה הגיוני סך הכל, אבל אני מרגישה בטלנית. אם הייתי עובדת משרדית והייתי יכולה לאחר בשעתיים, אני מניחה שהייתי עובדת הרבה יותר. ההבנה שהכי טוב כרגע זה לעבוד ככה כדי לשמור עלי ועל העובר זו נקודת המוצא שלי ושל הבוסיות שלי, אבל אני עדיין מרגישה בטלנית.
הודעתי כבר מזמן שאני יוצאת לחופש על חשבון ימי מחלה ישר אחרי החגים, שאהיה בשבוע 38. בעלי חושב שזה יגרום לי להשתעמם בבית עד הלידה, ואני טוענת שזה הדבר הנכון לעשות בהתחשב בתנאי העבודה שלי, ואייצר לעצמי תעסוקה בבית.
אני מנסה להבין אם כל הרגשות האלה נורמליים, וגם האם כמות ימי המחלה הגיונית בשלב הזה.
ומשהו אחרון: בלילות האחרונים אני מתעוררת אחרי ארבע שעות בערך, ולא מצליחה לחזור לישון בערך שעה- שעה וחצי. אני מתעוררת בזמן שאני צריכה אבל עייפה ממש. מה אפשר לעשות? יש לי כרית הריון שאני ישנה איתה, וסך הכל נח לי.
תודה רבה לכל מי שהגיעה עד כאן, סליחה שיצא קצת ארוך.
מאנונימי כי המשפחה שלי כאן
אני גם הוצאתי מחלה כשהייתי בהריון ולא היה לי כח ללכת לעבודה. גרתי במקום שהיתי צריכה לעלות רגלית עלייה תלולה וקשה ממש בשביל להגיע לרחוב ואז לעבודה, והיה לי קשה ממש העליות האלה.
במיוחד כשאת לא ישנה ככ טוב בלילה..
אם יש ימי מחלה אז זה לגמרי הזמן לנצל אותם.
כן קחי בחשבון שתינוקות קטנים יכולים להיות חולים הרבה ולכן כדאי גם לשמור לימים כאלה ימי מחלה בהמשך.
לגבי לצאת לחלד מוקדם, ממש תלוי אם את משתעממת בבית או לא. וגם לכי תדעי מתי תלדי..
סביר ממש לצאת ב38 אבל כן לקחת בחשבון שיש מצב תלדי רק ב40-42 ואז יוצא שאת כמעט חודש בבית.
זה נשמע לי לגמרי הגיוני בהתחשב במצב.
כמובן כשיש הצדקה מסוימת, הריון אולי זה לא מחלה אבל זה בהחלט מפריע לתפקוד.
גם אם זה בגלל מחסור בשעות שינה שלא בידיים שלך
בשביל זה נועדו ימי מחלה
לגבי החופשה משבוע 38- את לא באמת חייבת להחליט עכשיו. תראי איך זורם לך ומה קורה
יש נשים שמתפקדות לגמרי כרגיל והכל סבבה
יש נשים שכבר קשה להן מאוד
ואם העבודה שלך גם כוללת קושי לחזור במהירות סבירה במקרה של התפתחות לידה אז בכלל זה הגיוני לא להגיע
וזה ממש ממש טעות
בפועל בשני ההריונות לא הייתי מסוגלת לעבוד.
וזה סתם היה קריעה לנסות לתת עוד קצת בעבודה ובפועל כל בוקר לא לבוא בכלל כי לא ישנתי כל הלילה/ יש לי צירים וכו' וכו'
מאוד קשה לי עם השינה בסוף ההריון ומה שאת מתארת ממש הגיוני.
להריון הבא אני מודיעה מראש שמשבוע 38 אני לא מגיעה. נקודה.
גם לי זה קצת פדיחה לדווח על ימי מחלה, בטח כשזה הודעה מראש.
אני מאוד מזדהה איתך.
אבל זה באמת מאוד מקובל, מכירה מלא שמדווחות מחלה בסוף הריון מלכתחילה.
(מכירה גם כאלה שמאריכות חופשת לידה על חשבון מחלה, אצלנו זה לא היה עובר...)
גם עכשיו וגם לקראת הלידה.
כל עוד את יכולה להודיע על כך מראש ולא מדובר ביום חשוב במיוחד מבחינת ניהול העבודה הכל טוב.
גם לגבי לצאת ב38 אם את נותנת זמם להתארגן על זה, זה מעולה.
הבעיה כשמבריזים והמנהל לא יכל להתכונן מראש בצורה מיטבית לעזיבה שלך מבחינת חפיפה ושימור מידע.
תישבי שמבחינת המעסיק התלמ שלך היה שבועיים קודם, זה לא באמת אכפת לו.
ממילא צריך להתכונן שלא תהיי מספר חודשים, לא באמת משנה מה התאריך.
אני חושבת שזה מעולה לקחת הפסקה קצת לפני.
לנוח, לארגן את הבית, לארגן את המחשבות..
יש לי חברה שבחדר ליד עוד דיברה עם המנהלת שלה על דברים אחרונים, אמרתי לי זה לא יקרה.
אני עובדת מאוד חרוצה ומסורה, אם זה מגיע לחדר לידה זה באג בניהול התהליך, לא אמור לקרות.
ובאמת שבועיים זה מספיק זמן כדי לתת להם להתאפס על היעדרך עוד לפני הלידה עצמה.
ממש לא היה לי משעמם בבית לפני הלידה. גם אם תקראי ספר טוב בשביל להעביר את הזמן זה אחלה.
אצלי אני צריכה קצת לדחוק את העבודה, כדי להיזכר שיש עוד דברים שאני אוהבת/ חשובים לי, וביומיום זה נדחק. אז זו ממש הזדמנות.
למשל לצאת לטבע וכד'.
מה אתן קונות לעצמכן לכבוד החגים או שביקשתן מהבעל שיקנה לכן?
תינוק חדש בע"ה...
בכל אופן, אני בגישה שחג הוא סיבה למסיבה שלשמה התכנסנו - כלומר החג עצמו, ולא צריך להוסיף עליו מתנות...
לי יש יום הולדת בראש השנה, אז בעלי תמיד קונה לי מתנה (אני נותנת לו להפתיע אותי לא מבקשת משהו מראש), אבל לא מעבר לזה.
לפעמים קונה לי ולילדים ספרים חדשים לקריאה בחגים, סתם כדי שיהיה לנו מה לעשות...
לא מצפה לשום מתנה לצערי,
פעם הייתי מתבאסת כל פעם מחדש, עד שהתחלתי לדאוג לעצמי.
למה לא לקרוא לזה "מתנה"?
אצלינו גם אני קונה לעצמי, בעלי ממש לא בנוי ללהסתובב ולחפש מתנות.
אז אני קונה לעצמי מה שבא לי (בד"כ בגד/ תכשיט)
ואז מעדכנת אותו "בוא תראה מה קנית לי לחג, שלא תחשוב שפספסת את המצוה... (; "
נראה לי הרבה יותר נחמד מאשר סתם לקנות שמלה
אני גם קונה לילדים בגדים חדשים לחג וזה לא מתנה מבחינתי, יותר מין צורך או מנהג.
המצווה היא להיות שמחים בחג, והבגד עצמו משמח אותי. אם בעלי לא השקיע מחשבה או זמן אני לא רואה ערך מוסף במילה ״מתנה״.
אבל אם זה לא עושה לך את זה אז לא /:
או משהו יפה לבית, או הכל ביחד 🤭
השנה נגיד הזמנתי משיין חצאית חדשה ונעל (המשלוח הגיע 😀 אבל טרם שלחו לי הודעה, מקווה שתהיה לי טובה המידה) וקניתי כיסויים וקעריות מיוחדות לסלטים. כלי בית זה אחד המשמחים בעיניי
* עורכת -- נשלחה הודעה ורצתי להביא😅
בפיצ'פקעס לבית 😅
תכף אסיים לסגור את המטבח לשבת ואחרי שאתקלח אמדוד
פעם אחרונה שקניתי שם שמלה הייתה חורף שעבר
יש פה מומחיות שיין שמזמינות שם יותר ממני.. אני דג קטן לעומתן
התבאסתי על החצאית קצת, מידה l ובקושי נסגרת 🥴
הנעליים מושלמות!
אם אני צריכה בגד או נעליים אני אקנה.
השנה נגיד נראלי לא אקנה.
לפעמים בעלי קונה תכשיט.
אבל מאוד מהר אמרתי לו שלא חייבים....
אין לנו מנהג של מתנות לחגים, שנינו לא אוהבים את זה. זה לשבור את הראש כל חג מה לקנות, ובתכלס אין חי מקום לחפצים מיותרים בבית. פרחים אני שונאת שקונים לי וזה בעיני בזבוז כסף גדול.
בדרך כלל מה שקורה לפני חגים זה ככה:
אם הייתי צריכה בגדים והיה לי זמן אז קניתי.
אם לא אז לא.
ולא קנה בכייף ובשמחה אלא מתוך חובה.
לא אהבתי את זה.
אם אני רוצה תכשיט אני קונה לעצמי בכייף.
והוא קונה מידי פעם ולא נצמד דווקא לחגים.
אני רוצה בושם מסוים (, chloe,כבר מזמן מפנטזת עליו חח)
ואתמול בעיר שאני עובדת על כל תחנת אוטובוס יש את הפרסומת שלו. ממש תזכורת משמיים חח
האמת יש לי גם זיכוי מחנות בשמים נשאר רק ללכת לקנות או לשלוח את בעלי;)
בעלי היה קונה לי תכשיט בשנים הראשונות, לכל חג..
אבל כבר זהו, סוג של מיצינו, או שכבר נהיה יקר עם כל ההוצאות ברוך ה'.. זה מומר למתנות אחרות- בגד, בושם ושוקולדים, מצטרף לפרחים.. וכו...
אבל אולי השנה אקנה מטפחת ממישהי שמעצבת אצלנו, ממש מהמם.
אני קונה את הבגדים לילדים לראש השנה ולשאר החגים, וגם לבעלי מוסיפה.. בדיוק קניתי לו מבגיר 4 חולצות לבנות חדשות, חייבת להמליץ לכן, אם מעניין אתכן, המשלוח מגיע קבוע תוך יומיים. הזמנתי מהם לפחות 5 פעמים. ותוך יומיים הבגדים אצלי..
לא אידיאלוגית או משהו חלילה
ברור שזה חיובי ודבר יפה
אבל לא תמיד יוצא לי לקנות משהו ובעלי בכלל לא בנוי לזה, אולי פעמיים שלוש קנה לי תכשיט
כמה פעמים אני קניתי לו משהו שהיה צריך
ואם יצא לי אז קניתי לעצמי
אבל עברו עלינו ב"ה הרבה חגים גם בלי מתנות ,לנו זה לא מתאים ואין ציפיה ואין אכזבות.....
לא תכשיט כל חג, זה באמת מבחינתי בזבוז כסף כי אני בקושי עונדת גם ככה.
גם בגדים אין סיכוי שיקנה לי
ופרחים הוא דווקא מוכן לקנות אבל אני בכלל לא אוהבת, סתם התעסקות
הייתי שמחה למשהו קטן , בשביל היחס, אפילו מכתב (נתחיל מימי הולדת 😉 אף פעם לא קיבלתי מתנה)
אבל הבנתי שלשחרר את הציפיה יביא להרבה יותר קרבה מאשר להתעקש על זה.
הוא לא בנוי לזה אז לא....
ראיתי שהביוץ יוצא יום לפני הטבילה,
עדיין יש סיכוי להריון?
תודה
גם אם זה לא מעקב צמוד בא"ס סביר להניח שלא לגמרי מדויק...
אז לגמרי יש סיכוי
אז אנחנו בטיול ומשתדלים לקחת דברים דיי בנחת
אבל פתאום באמצע היום יכול להתחיל לי כזה לחץ בגב תחתון
לפעמים בא והולך לפעמים יותר קבוע
לא כאב
לחץ
כאילו מישו דוחף לי על הגב קרש חיתוך או משו😂
בעייתי?
וגם
יום שאנחנו נגיד מטיילים הרבה אז לקראת סוף היום כשאני מתיישבת וקמה יש לי כזה לחצים בבטן, כמו דקירות כזה
שבוע 30 ב״ה
אני משתדלת אבל זה מקום ממש שווה🤓
אז כיף לי גם לטייל
רק רוצה לוודא שזה לא ציר או משו הלחץ הזה כי זה לא סבבה
אבל זה לא מדאיג כל עוד זה לא מצטופף או כואב מדי. אם זה כאב סטטי אז פחות סביר שזה צירים
רק מאותת לך שצריך לנוח
לא מתאים להתאמץ מדי בשבוע כזה
וגם להקפיד על שתיה מרובה
וגם- יכול להיוצ שהעובר סתם לוחץ במקום לא טוב,אפשר לנסות לעשות קצת תרגילי אגן ועמידות על 6 לראות אם זה עוזר
