עשיתי היום בדיקות דם. עד עכשיו ההמוגלובין שלי היה 11 פלוס, אבל היום הוא יצא 10.7, ועוד ערכים יצאו נמוכים. (קצת גמגמתי לאחרונה בלקיחת ברזל, כי לפני כמה זמן יצא לי ערך גבוה מדי ב-iron)
נראה לי שגם אם אקח עכשיו כל יום ברזל עד הלידה זה לא יספיק להעלות בהרבה. גם עירוי ברזל, מהניסיון שלי, לא יעלה לי בהרבה.
השאלה אם זה בעייתי בשביל הניתוח, או בעייתי בשביל הביות המלא אחרי הניתוח...
(כבר היו לי ערכי המוגלובין נמוכים מזה... לכאורה אני לא צריכה להילחץ. אבל כל דבר מלחיץ אותי לאחרונה...)
להיפך, בלידה רגילה הרבה פעמים מאבדים יותר דם מניתוח והברזל יורד יותר.
בכל מקרה, זה לא שלא ינתחו אותך גם אם ההמוגלובין יהיה 7. מקסימום אולי יתנו מנות דם.
מה שכן ככל שתגיעי עם ברזל טוב יותר ללידה תרגישי טוב יותר אחריה.
ככל שערך הברזל יהיה גבוה לפני,
יהיה לך קל יותר אחרי
ככה שכדאי להתמיד..
כמובן מומלץ מאוד שהוא יהיה תקין
בעיקר בשביל ההתאוששות הטובה שלך
אבל מסתבר שלא יקשרו את התינוק בבטן עד שהברזל יעלה....
המגולובים 10.7 זה נמוך אבל לא ממש , אם תקפידי על ברזל זה יכול לעלות. ולמה שלא תבקשי עירוי? אני קיבלתי ב 10.3 אבל המאגרים היו ריקים
ובקשר לעירוי דם לפני/אחרי ניתוח- לי היה המוגלובין 7 אחרי קיסרי ירד ככה פתאןם וכן נזקקתי לעירויי דם אחרי הלידה בגלל התעלפויות חוזרות
אבל זה מקרה די נדיר. היום לא נותנים עירוי מתחת ל 8.
בקיסרי האחרון שיחררו אותי עם המוגלובין 8.5 ועלה לבד ב"ה אחכ
אני באמת עם נטייה עכשיו לראות שחורות...
רק מקווה שיהיו לי כוחות בקרוב לקנות ברזל (כי כבר נגמר מה שהיה לי בבית), ושבאמת זה יעזור. (לעירוי אין לי כוח, וגם כנראה שלא יעזור לי במיוחד)
והרופא אמר שאני לא מספיק חיוורת (או משהו כזהף בשביל עירוי דם, ובאמת קיבלתי רק עירוי ברזל למזלי.
אבל זו הייתה לידה רגילה ועכשיו קיסרי...
אמרו לא לקום מהמיטה 8 שעות.
ובגלל שההמוגלובין היה נמוך (אני חושבת שבערך 8), אז אמרו לי לחכות עוד.
אז אולי זה שונה.
קמתי מהמיטה בערך 10 שעות אחרי הניתוח.
מתואמתזה נמוך תקפידי ממש על כדורים אבל זה לא קיצוני
אני הגעתי ללידה עם 10.3 בערך וירד לי ל8.2
חולשה מטורפת אבל נתנו לי עירוי והכל בסדר..
ב-B12, אבל אחרי סדרת זריקות הוא עלה בערך לאמצע הטווח. אולי הייתי צריכה להמשיך לקחת את הכדורים...
בכל אופן, אין טעם עכשיו לבקש עוד בדיקת דם, נכון? אולי פשוט אחזור לקחת את הכדורים של ה-B12...
אם לא עברה שנה מהפעם הקודמת...
אבל אם קיבלת זריקות אז בטח המצב לא כל כך רע.. ואז כדורי מציצה יכולים להספיק..
ממליצה על של סולגאר
אבל אם יש צורך תמיד אפשר וכדאי להתעקש על זה
שבוע לפני הלידה
שואלת בשביל חברה
עשתה הכל כולל הכל ניסתה סוגים שונים של בקבוקים, שאוב מטרנה סימילאק
רפלקסולוגיה, המפתאולוגיה הכל
התינוק לא מוכן
היה מלא שעות בלי בקבוק ועדיין לא מוכן
מה עושים?
אפשר לנסות לתת בכפית או מזרק, שיהיה לו אפילו קצת.
אם הוא קצת יותר גדול, אפשר להתחיל לתת מוצקים.
כפית\מזרק זה לא תחליף לבקבוק בשהייה של 8-9 שעות אצל המטפלת
גם מוצקים לא
אם הוא מסתדר עם מוצקים, ולא מסכים משהו אחר, אז זה עדיף משישאר רעב.
גם בלילה תינוק פותח צום של כמה שעות רצופות.
אם הוא יונק טוב בבוקר, מקבל מעט מוצקים לאורך 9 שעות, ומשלים את השאר בהמשך זה ממש סביר.
אפשר לתת דייסה מדוללת בכפית מעורבבת עם תמ"ל/ חלב שאוב.
דייסות נמסות מתאימות מגיל 4 חודשים אני חושבת, זה לא כמו ממש מוצקים ותינוקות יכולים לאכול מזה ארוחה שלמה אם הם רעבים.
בקיצור בשביל שבועיים (עד החגים)
או שהוא יתרגל לבקבוק או שיתרגלו לתת לו אוכל אחר.
אחת סרבה גם למוצקים והייתה בצום עד שחזרתי הביתה, עד היום 15 שנה אחרי זה היא עדיין קטנטנה
אחד קלט את הקטע כעבור כמה ימים והתחיל לקחת בקבוק
ושתיים עברו מהר מאוד למוצקים בלבד במעון
כולם ב''ה חיים ושמחים
אחרי שהילד בן שנה וחצי היה חולה כנראה שגם הקטנה נדבקה ממנו. בת 7 חודשים. משתעלת ממש חזק ומפריע לה בשינה.
עשיתי לה משאפים כחול וכתום בשעות אחה"צ. אם אני רוצה לעשות עשכיו אנהלציה מה לשים בפנים בחומרים? היא צריכה להירגע מבחינת השיעול אולי זה יעזור
אולי לקצת זמן לכן רוצה לתת עוד בוסט באנהלציה
לא זוכרת מינון מדוייק.. ב"ה כבר חודשים לא נצרכתי לזה.
תנסי להתייעץ עם רופא אונליין, היא קטנה
כמות מי מלח לא קריטית.
אבל קחי בערבון מוגבל, אני לא רופאה, בודיקורט לא י דעת
ונטולין אזור לתת יותר ממה שהיא צריכה
מינון למבוגרים 0.5 מ״ל בדרכ והיא ממש קטנה.. צריך להתייעץ
ואמרה לי לעשות 3 סבבים של 20 דק בין לבין. ואם לא יעזור להתקשר שוב
אז תודה!
שלום לכולם
מנסה להכנס להיריון שלישי
הפסקתי גלולות כחצי שנה בערך.
ובחודש האחרון התחלתי לבדוק ביוץ בעזרת מקלוני ביוץ של לייף.
והדבר המוזר הוא שבמשך שבועיים הבדיקות מראות לי תוצאה חיובית.
ממש 2 הפסים זהים. וגם יצאה תוצאה שהפס בדיקה יותר כהה מהביקורת (שזה גם תוצאה חיובית)
מה זה אומר? פשוט לוותר על הבדיקות האלו?
אני בלחץ
ובעיקר עצבנית!!!
חלות
כמובן כשהכל עטוף היטב היטב
האפשרות לבשל על הפלטה בחגים.
אני מכינה בבוקר תבנית, מכסה היטב כולל מגבת ומשאירה על הפלטה 4-5 שעות עד הסעודה. השקעה של 10 דק' בבוקר החג מורידה ממני המון עומס בערב החג (וכמובן מקום במקרר).
מה אפשר להכין?
שילובים שונים של -
עוף
ירקות
אורז
קציצות
תפו"א
מאמינה שיש עוד מלא אפשרויות אבל זה מה שיצא לי לנסות, היה מוצלח וטעים.
לק"י
בערב החג יש הרבה מה לעשות חוץ מהבישולים.
אז לארגן אוכל בבוקר החג זה לא הרבה עבודה בשבילי (למרות שלוקח לי יותר מעשר דקות😅).
בהרבה סימנים...
אני מכינה גם קטניות ככה, כגון עדשים. ואפשר גם קוסקוס ובורגול - הכי מהיר שיש.
ובעיקר לזכור שזה אמנם חג, אבל לא צריך להשתגע עם האוכל... במיוחד שמתמלאים מהסימנים, וגם ככה התפילות ארוכות ואין הרבה זמן לאכול...
בעיניי לראש השנה צריך להתכונן בעיקר רוחנית 
(לא שאני תמיד מצליחה לעשות זאת... אבל ברמת העיקרון)
בחיים לא ניסיתי
חוששת לקחת סיכון
יש לכן רעיונות למתכונים למתחילות? בדגש על מתכון של ארוחה שלמה;)
או בשר, ואז בחג או לפני לדאוג לתוספת על הפלטה.
תפוא, אורז- הכנתי על הפלטה ויצא מצויין
חוץ מדברים שדורשים טיגון.
אני בד"כ מסדרת ירקות ו/או אורז, עופות מעל, מתבלת, מוסיפה מים אם צריך (רק לאורז תכלס)
מכסה היטב ונותנת לזה כמה שעות.
עוף וירקות נותנים הרבה רוטב, כדאי להגיש ליד קוסקוס או משהו דומה.
שכחתי לציין שזה מתאים בעיקר לסעודה של הבוקר, כי בלילה אפשר להניח רק אחרי צאת הכוכבים וזה לא מספיק זמן. בלילה יכול להתאים אולי לדג (עכשיו אני נזכרת שהכנתי פעם ככה סלמון).
ומאז שגילינו כמה זה טעים, זה חלק קבוע מהתפריט.
אני בד"כ כן מכינה את התבנית מראש לפני יו"ט ושומרת במקרר, ואז לפני ששמה על הפלטה רק מוסיפה מים רותחים מהמיחם שיכסו את התחתית של התבנית, ומכסה בחזרה. (זה אולי פחות חוסך עבודה בערב החג, אבל כן חוסך לי זמן תנור, וגם יוצא טרי ובטעם מיוחד וטעים ממש. לי אישית יותר נוח ככה מאשר להתחיל להכין ממש אוכל תוך כדי החג).
מה שמה בתבנית?
נשמע מגניב ממש!
לוקחת תבנית חד פעמית קצת עמוקה, שמה בתחתית ירקות פרוסים לחתיכות (תפו"א, בטטות, קישואים, גזר, פטריות, שום, בצל). מעל מניחה כרעיים עוף.
האמת שעכשיו אני לא זוכרת מה אני עושה עם התיבול - שמה מראש בתבנית, או מוסיפה עם המים שאני שמה בתבנית לפי שאני שמה על הפלטה. (מישהי יודעת איך עדיף?)
בבוקר החג מוסיפה מים מהמיחם (אולי גם עם תיבול, אם לא שמתי מראש, באמת לא זוכרת איך אני תמיד עושה...), שיכסו את תחתית התבנית. מכסה טוב בנייר כסף (שכיסה את התבנית גם קודם במקרר. אבל נראה לי שמכינה מראש עוד למקרה שיקרע, כי זה צריך להיות מכוסה טוב, לשמור על הנוזלים בפנים).
בדרך כלל משאירה על הפלטה כ-3-4 שעות נראה לי. יוצא מעולה ממש...
לק"י
אפשר לבשל עם קצת מים. ואז בסוף לפתוח קצת את הנייר כסף, שהם ייתאדו והעוף ייצלה.
אפשר להוסיף קצת סילאן לצבע.
יעל מהדרוםאחרונהעל הפלטה.
צריך לדאוג שכל המרכיבים יהיו מכוסים במים וקצת מעבר.
אבל לחץ ועצבים לא שווים את זה.. מקסימום אוכל פשוט וגם אפשר להכין חלק בחג על הפלטה או עם כירה או חגז..
אפשר להקפיא מלא-
סימנים כולם נראלי
סלטים
עוגות ועוגיות
חלות
עוף, בשר, שניצלים, קציצות וכו..
בבקשההה, מישהי יודעת אם הם עושים שם במקום??
מלא זמן לא היתי פה
קפצתי , לא ברור למה.. שאלתי שאלה קטנה וקבלתי כל כך הרבה חיבוקים ותשובות
רק רציתי לומר שאתן פשוט מהממות וחברות יקרות מאוד!
חשבתי לתומי אולי מישהי אחת תענה איזו תשובה קטנה...והופתעתי לראות שלל תשובות ורעיונות מכיוונים רבים.. ממש "סיעור מוחין" חח על נושא פעוט ולא כזה חשוב..
וכמובן ד"ש ואימרות כגון היית חסרה שתמידדדד מחממות את הלב ומרחיבות אותו ..
אז באמת תודה ,וד"ש וחיבוקים לכולכן בחזרה!
כמה זה קטן?
להלחץ?
לאחר מכן עלה
הערכת משקל אחרונה לפני לידה אחוזון 40 ומשהו
בסוף נולד קצת קטן במשקל 2900
בשורה התחתונה הלחץ שלך לגמרי מובן
כולנו רוצים את הילדים שלנו בממוצע לפחות
אחוזון 17 זה לגמרי בסדר
אולי רק כדאי שתעשי עוד אס בעוד שבועיים בערך כדי לוודא שאין ירידה נוספת (בטח הרופא ימליץ לך על זה)
זה קטן, אבל לא נורא.
מתחת ל 10 זה כבר יותר משמעותי, ומתחת ל 3 זה עוד יותר.
תמשיכי לעקוב, לראות אם הוא נשאר ככה או ממשיך לרדת.
ועוד משהו משמעותי- האם הירידה באחוזונים היא פתאומית, או שהיתה מגמת ירידה עוד לפני זה?
הבן שלי היה בערך אחוזון חצי.
תעשי מעקב של משקל פעם בשבועיים,
ואם הוא ימשיך לרדת אולי ירצו לזרז בהמשך.
(בסביבות שבוע 38).
רק אמרו שהוא קצת קטן... אפילו לא אמרו לעשות מעקב יותר צפוף (שזה מוזר), זה היה שבוע 31
6 שבועות אחכ הוא היה אחוזון יותר נמוך (3 או 8, תלוי לפי איזה או"ס...), ולכן בסוף עשו זירוז בשבוע 38
נולד 2600, יותר ממה שחשבו
וגם בכלל, אחוזונים זה יחסית לאוכלוסייה אז תמיד יהיו גדולים יותר וקטנים יותר וזה סבבה, נראה לי יותר משמעותי אם יש ירידה באחוזון, ולכן לרוב עוקבים יותר
היוש, מלא זמן לא הייתי כאן.. קופצת עקב תהיה שעלתה לי לאחרונה...
מה אתן חושבת משפיע יותר על רמת הקושי של ההריון,
הגיל המתקדם או הקירבה להריון הקודם?
(בהקשר אליי- גיל מעל 35, כל הריון קשה יותר מקודמו... מצד שני אולי אם נחכה קצת יותר עם ההריון הבא הגוף יתאושש יותר ויהיה לו יותר קל? הבנתן את התהיה?)
אם הקושי זה להתמודד עם בחילות/לסחוב הריון
או קושי בגידול הילדים או בסבלנות אליהם בהריון
אם הקושי הוא פיזי אז כנראה באמת זה קשור להריונות צפופים שהגוף עוד לא התחזק מהקודם וכבר מתמודד שוב עם האתגר
זה כמה הגוף היה חזק קודם.
להריון ראשון נכנסתי תוך כדי שהגוף שלי מפורק מההורמונים של הגלולות של לופני החתונה. כמה שבועות שהייתי חולה ברמה שאני לא הכרתי.
וההריון היה זוועתי ברמות
לא יכולה להזכר בדברים מהתקופה הזו.
הריון שני אחרי שהתאוששתי ולא היה כבר זכר לחולשה ושאר המרעין בישין של ההריום הראשון
והיה סבבה לא מושלם אבל בהחלט נסבל.
כנראה גם ככה ההריונות שלי לא קלים.
והריון שלישי לא מספיק חיזקתי את הגוף קודם כי הייתי עסוקה יותר בלהתחזק נפשית וךא היה פשוט. היה (לא כמן הראשון אבל...)
ואני מאד צעירה והייתי נערה שלא יודעת מה זה חולי ב"ה
הייתי בהריון בגיל 36 אחרי הפסקה ממושכת והוא היה קשה, וגם בגיל 27 עם הפסקה משמעותית והוא גם היה קשה אבל פחות מגיל 36.
ההריון בגיל 22 היה צמוד לקודם, היה קשה אבל יותר קל מהם.
כמה דברים
כמו
גיל האם
תזונה
הריונות צפופים
מדד איכות חיים
כמה האישה בתזוזה ותנועה
סביבה
תמיכה
חוסן נפשי
אם כי בכל היריון היה קצת שונה. (ההיריון הנוכחי לדוגמה התחיל קליל מאוד ורק אחר כך נהיה קשה)
אולי גם השפיע אם נכנסתי להיריון תוך כדי הנקה.
הפרשים - לא ראיתי שמשפיע אצלי.
amrachelמאמנת כושר בהריון
והיא בכלל לא מרגישה בחילות
אולי זה קשור??? הלוואי
הריונות בחורף שתיתי מעט כי קשה לשתות כשקר והיו לי בחילות נוראיות והתייבשות ועירוי נוזלים
הריונות בקיץ הייתי שוץה המון אפילו לפני שידעתי על ההריון וגיליתי על ההריון באיחור כי לא היו תסמינים בכלל
אז גם מאמנת כושר מטבעה שותה הרבה כי היא מתאמצת , מזיעה וישר יותר חשק ומורך לשתות ואז אין בחילות
לא נבדק מחקרית אבל הסקתי את זה על בשרי
(או משהו בסגנון הזה) ובאמת זכור לי שהיא סיפרה שהיה לה היריון קליל יחסית, למרות שהיא הייתה בערך בת 40 וזה היה היריון רביעי והיא הייתה אחרי שני קיסריים.
מצד שני - בלידה (קיסרי שלישי) היה לה קרע ברחם, ויש סיכוי שזה נגרם מהאימונים המרובים...
ואין לי בחילות בהיריון, וגם לא לאף אחת מהאחיות שלי...
לא שאני נגד כושר אבל לא חושבת שזו הסיבה
עונה ספציפית על הבחילות.
ההריונות עם היותר מרווח דווקא היו עם בחילות נוראיות.
הריון ראשון בחילות והקאות מלא. עד שבוע 17. הייתי במצב גופני סבבה לפני ההריון.
הריון שביעי, עם הרווח הכי גדול מההריון שלפניו. בחילות נוראיות. חולשה מטורפת. פעם ראשונה שלקחתי כדורים.
בכל ההריונות היו בחילות. אבל לפעמים נגמרו יותר מהר. או הריון שלמרות הבחילות אפילו אכלתי בשרי. רק הייתי מאוד עייפה.
אבל אצלי בהריונות האחרונים היה הרבה רווח, וטיפלתי בגוף שלי ממש טוב בין לבין (כולל כושר ורצפת אגן ואפילו ניתוח ורידים פעם אחת), ועדיין מהריון להריון נהיה יותר ויותר קשה.
אז לדעתי זה הגיל/מספר ההריון.
אבל ברור שהרווח מאפשר לנוח יותר בזמן ההריון ואחרי הלידה.
מאחורי חמישה הריונות ממש סבבה וההריון הנוכחי סיוט.
עברה בערך שנה מההיריון הקודם אז לא חושבת שהספקתי להזדקן הרבה מאז. נראה לי שזה יותר הצפיפות... גם התחלתי את ההיריון במשקל גבוה יותר, גם לא חזרתי לכושר, כנראה המאגרים שלי הידלדלו (לראשונה בחיי אני סובלת מאנמיה)
אבל זה גם היריון הקיץ הראשון שלי. אז אני לא יודעת להגיד אם הבצקות שלי למשל כל כך חמורות בגלל הגיל או בגלל מזג האויר, והתחושה הכללית...
(לא שקשה הפעם, על עצם ההריון...)
בעז"ה שהקושי יעבור וההריון ימשיך בקלות, ויסתיים בעז"ה בידיים מלאות ובשעה טובה❤️
עברתי כמה הריונות שמיני- תשיעי בקיץ,
מזעזע. אין מילים לתאר כמה קשה לנשום, לזוז, לדבר, לחיות... בכללי... . וההריון האחרון ילדתי קצת לפני הקיץ, הייתי פשוט בנאדם אחר בשמיני תשיעי. אין מה להשוות...
אז ככל שעוברות השנים, ההריון יותר קשה.
ילדתי לפני 4 חודשים, בהפרש של 5 שנים מההריון הקודם.
ההריון הזה היה בהחלט יותר קשה מקודמיו.
ורידים במפסעות, משהו שלא היה לי בהריונות קודמים בכלל. כבדות בכל הגוף. הריונות קודמים אני זוכרת שדווקא אחרי שעברתי את שלב הבחילות הרגשתי רעננה וקלילה. מה שלא קרה הפעם.
לקראת סוף ההריון הזה, חודש שמיני- תשיעי
היו לי כאבים באגן, כנראה התחלה של סימפליוזיס
בקיצור, תופעות חדשות שלגמרי הכבידו והקשו על ההריון.
וגם חוזק נפשי, כשהבית יציב יותר, הילדים נינוחים וכד' יש לי יותר פניות וזה משפיע!
טוב
אני לפעמים חושבת לעצמי לגבי ילודה ומניעה
מה הנכון
כמה נכון לגוף להיות במנוחה
כמה נכון לילדים ,
כמה נכון לזוגיות
כמה נכון לנפש שלי
כמה נכון לתת לילד עוד לגדול לבד
כלומר איך הכי בריא בכל העניין הזה להיות?
אני יודעת שזה אינדיבידואלי לכל אחת ואצל אחת שונה
אבל עדיין זה באמת כזה שונה ואין קווים מנחים?למה אין תמימות דעים לגבי כל זה?
הרי אישה לא יודעת איך יהיה לה אם תביא צפוף
אני בעיקרון שואלת רב לגבי מניעה אבל עדיין כל הזמן שואלת את עצמי איך אני אמורה להתנהל מול כל זה
איך אתן רואות את זה ?
יש ספר שמדבר על זה ?
ובעזרת ה'יש ברכה
כמה שיש לך כוחות.
כל אחת מכירה פחות או יותר את עצמה ואת כוחותיה ורואה כמה הילדים שואבים ממנה אנרגיות.
ואם לא מספיק יש הכרות עם הכוחות שלנו לפני הילדים אז מאמינה שאחרי 2 ילדים כבר אפשר להבין פחות או יותר כמה אנחנו מסוגלות רוצות ופנויות לזה
מה שאומר ש- זה אינדיבידואלי ואין קוים מנחים😉
ולפעמים אני מכריחה את עצמי לשים את הרצון בצד
אז זה משתנה בין אישה לאישה
לכל אחת יש מציאות חיים שונה, רקע שונה, ולכן גם החוויה והאפשרויות שונות.
החל מענייני כספים ועד לענייני תמיכה פיזית ונפשית.
מהבעל, מהמשפחה וכו'..
תוסיפי לזה שכל אחת חווה הריון ולידה שונה ולפי זה לפעמים טכנית הגוף צריך להתאושש מהריון קשה ארוך או לידה מסובכת וכו'..
לכן, לדעתי כל פעם צריך להפעיל שיקול דעת מה המצב באותו זמן.
האם מתאים לי ואז לנו עכשיו עוד הריון ועוד ילד, או שלא.
אני אישית לא שואלת רב על מניעה, לא הוא יעבור הריון, לידה וגידול הילד/ה בשבילי רק אני יודעת מה טוב לי. נקודה.
מביאים ילדים לפי הרצון
הבאת ילדים אינה מטרה שצריך לפעול בשבילה נכון, אלא בחירה של מה ואיך לעשות בחיים.
הבחירה יכולה להיות מושפעת מגורמים רבים, ככל שמפתחים מודעות עצמית ליכולת ההשפעה על החיים, הבחירה תהיה מדויקת יותר.
של האישה
אבל אני מציינת עוד גורמים חוץ מהרצון
להם אין חשיבות?
אחרי שיש רצון
אם אין רצון השאר לא חשוב
אם יש רצון צריך לקחת בחשבון עוד שיקולים עד להחלטה
יש מגוון כ"כ רחב של נסיבות: האופי של האישה, כוחות הגוף, מצב הזוגיות, שותפות של הבעל בגידול, עזרה מהמשפחה המורחבת, הילדים שנולדים- עם אלו אתגרים הם מתמודדים, מה האופי שלהם.
ברור שאי אפשר לדעת בודאות ולפעמים עושים טעויות (שיכולות דרך אגב להיו ל2 הכיוונים: כמובן לצד המוקדם,אבל גם יכול להיות שמישהי חיכתה פרק זמן מסויים ובדיעבד הרגישה שהייתה יכולה גם לפני וזה פחות קשה ממה שחשבה)
אבל אני חושבת שבסוף אישה מכירה את עצמה ואת כוחותיה, ויכולה לנסות לכוון למה שלדעתה נכון, ובע"ה עם הרבה סיעתא דישמיא זה אכן יהיה כך.
וברגע שאישה ילדה תינוק אחד היא כבר יודעת פחות או יותר איך זה לגדל תינוק ויכולה לשער קדימה
אבל בעיני השנתיים של הינקות הן לא ה-מדד, הקובע . הרי עוד ילד זה עוד נפש ללוות בעולם הזה , בכל השלבים. ילדות, נעורים ,חיים בוגרים ... גם מצד האתגרים , אבל גם מצד הנחת הגדולה בעזרת ה'.
לא כותבת דווקא אליך ,זה פשוט עלה אצלך אז קופצת על זה טרמפ, להאיר את הצד הזה שעוד ילד זה דבר מופלא וגדול , שוב, לטוב ולמוטב . זה לא רק הכוחות לגדל כרגע תינוק ולהחליף טיטולים.
(כמובן שאם השלב האינטנסיבי של הינקות עלול לפגוע נפשית באם ובמשפחה כולה - זה כן שיקול משמעותי. אך זה מקרים מסוימים ולא העיקר שבדבר )
בשבילי השנתיים וחצי הראשונות של התלות הבלעדית בנו- היתה לי נוראית.
לא מתאים לי להשבית את החיים שלי לשנתיים וחצי.
לא מתאים לי להיות מטפלת.
לא מתאים לי לנסות לפענח מה כל בכי אומר ולהחליף מיליון טיטולים.
לכן, מדובר פה בהקרבה מאד גדולה של שנתיים-שנתיים וחצי מאד מאד קשות וסיזיפיות.
כשבהתחלה תוך כדי התאוששות מהריון ולידה כבר נזרקים ללילות בלי שינה ולטיפול סופר אינטנסיבי.
גם אח''כ
אמנם כבר פחות תלות פיזית, אבל הרבה תלות רגשית.
אני דווקא חושבת שהרבה שמים דגש על הקושי כשהם קטנים. שזה דווקא קושי מאוד טכני ובדברים מסוימים אפשר לקבל עזרה חיצונית
ופחות לוקחים בחשבון את האתגרים העתידיים, הבגרות וילדים עצמאיים במידה מסויימת מצד אחד אבל עדיין תלויים בנו ההורים בהרבה תחומים. ואלו דברים שאין תחליף להורים. צריך הרבה מאוד השקעה כח וסבלנות (וכסף)
נכון שזאת השקעה לכל החיים, ומדובר בנפשות שיהיו בעולם הזה ויוסיפו טוב בעז"ה
אבל את הפרות רואים אחרי הרבה זמן, הרבה מאמצים והרבה מאוד כוחות שלא לכולם יש לתת במקביל לעוד הרבה ילדים בבית.
כי כל אחת חווה את זה אחרת
לפעמים זה קשור למנטליות
לפעמים לרקע ממנו היא באה
הסביבה שבה היא חיה ומגדלת את ילדיה
גם כן כמה היא מרגישה שהיא יכולה להכניס את הרצונות/יכולות שלה בשיקולים על זה. יש נשים שפועלות בעניין הזה על אוטומט. כי ככה זה. ומי ששלח לי אותם יתן גם כוחות ויודע שאני מסוגלת..
ויש נשים שעם השנים והילדים שנולדים מבינות שיש פה משהו מעבר..
אני חושבת שמאוד חשוב בעניין ילדים להיות מודעים לרצונות וליכולות ולנסות ככל האפשר לנטרל רעשי רקע של מה יגידו, מה יחשבו, אם השכנה יכולה אז אין מצב שאני לא וכו'
אחרי שמבינים ויודעים להגדיר מה אתם מרגישים כלפי זה,
אפשר להתייעץ עם רב או תלמיד חכם
אבל בסוף ההחלטה צריכה להיות שלכם.
פסיכולוגים אולי?
אנשי רפואה?
זה שאלה להרבה גורמי מקצוע
אני חושבת לעצמי שהנורמלי זה לא הרבה ילדים.
רוב העולם לא מביא הרבה נראה לי
מדיניות המערב לפחות
אבל ביהדות יש עניין להביא הרבה בשביל המצווה
וכאן יש סיעתא דשמיא שכל מה שכתבתי מתגמד ויש דברים מעל הטבע ..
הבריאות של האישה
הבריאות הנפשית של הילדים
הזוגיות
הכלכלה
לנפש הרגישה של האישה
מצד שני גם ילודה בקצב מסחרר בלי התחשבות בגורמים נוספים יש לה את המחירים שלה
בכל אופן גם אם תשאלי פסיכולוגים ורופאים תשמעי תשובות שונות שיושפעו מתפיסת העולם ומהשפעות תרבותיות, אין תשובה אחת
לנורמליות...
יש שם הרבה מאוד חוליים רעים "נורמלים"
וברור שצריך לשאול נשים, הן מגדלות את הילדים!
כמובן שאפשר לשאול פסיכולוגית בתני שהיא גם אמא (:
שמבלי לשים לב, זה נושא שמאוד מאוד מושפע מהחברה ומהסביבה.
ומכיוון שיש הרבה חברות שונות, כך גם דעות שונות.
ואין באמת תשובה נכונה אחת
כמו שאין דרך אחת נכונה להיות הורים.
כי בסוף הילדים שלנו יהיו מה שהם, לפי הייחודיות שלהם, לפי מה שניתן להם כהורים, לפי מה שלא ניתן להם, לפי החוויות שהם יעברו בחיים. על חלק יש חנו שליטה, ועל חלק לא. וזה לא עניין בהכרח של טוב או רע, אלא של סדרי עדיפויות שהם אלו שהופכים אותנו להיות מי שאנחנו, ובעתיד את הילדים שלנו למי שהם.
פעם חשבתי שצריך לחשוב על כל ההיבטים של ילד נוסף
אבל לפעמים כשחושבים יותר מידי, אנחנו מונעים את הפלא הזה.
אבל מצד שני, גם לקבלת הפלא הזה תמיד, עלולים להיות מחירים משפחתיים. לנו, לילדים, ליכולת שלנו לתפקד ולהיות אנשים טובים.
אז קודם כל צריך רצון. זה ברור לי.
אחרי זה, אני נעה בין הצורך באחריות, לבין היכולת לשחרר את הרצון המוחלט לשליטה בכל מהלך.
ברור לי שזה פלא
ויש גם מקום להשאיר לריבונו של עולם להחליט מתי נזכה לפלא הזה
לצד האחריות שלנו לדאוג לפלא הזה
אין לי תשובה
אבל נראה לי לא לכל דבר בעולם יש תשובה
כל אחת עושה כראות עיניה לפי התחושות שלה, בהתייעצות או שלא
ויש גם ניסוי וטעייה ולמידה וגדילה
יש לך רצון? יכולת פיזית? נפשית? זה הבסיס בעיניי.
קילו אחד זה מעולה.
גם להכנת קצפות, עוגות, ועוגיות.
מחפשת גם מחיר זול...
יש למישהי?
בא לי כזה משהו שאפשר למצוא באושר עד וכאלה...
תודה מראש!!
כמה את אופה?
כי מיקסר טוב וזול, לא הולכים יחד
לא הייתי מחפשת משהו זול.
הייתי בודקת מה איכותי ויענה לך על הצורך.
בדרכ, מה שזול עולה ביוקר
לי יש קנווד כבר עשר שנים, אני אופה הרבה ובשבילי הוא טוב ועושה את העבודה.
קיצנאייד נחשב טוב יותר.
ולמתקדמים ממש יש דאבו אבל עולה בהתאם..
ממש מעולה.
יש לי קנווד דגם אחר כבר 9 שנים, אופה הרבהגם בצקים וגם קצף ועוד וממש מרוצה,
הוא עושה מעולה את העבודה.
מקבוצת ההנחות של יונה
https://www.facebook.com/story.php?story_fbid=1795377150990456&id=275812712946915
סליחה שזה קישור לפייסבוק אני לא מצליחה להעתיק את הכתב. מניחה שזה יעלה עוד מעט לטלגרם אשתדל לזכור להעתיק את זה לכאן
הייתי בשישי אצל הרופאה והיא שלחה אותי לסקירה מכוונת בגלל כיס מרה לא במקום הנכון,
היא נתנה הפניה לבית אגד (מאוחדת)
תוך כמה זמן קובעים תור?
ועד כמה זה שכיח??
תודה מראש
זה מה שהרופאה כתבה
הם מתקשרים אלייך לקבוע תור.
זה תלוי בדחיפות של הבדיקה.
קבעו לי פעמיים בגבעת שאול.
התקשרתי לבית אגד ואמרו לי שההפניה מחכה לאישור.
מקווה שהכל יהיה תקין
אבל הם רוצים להיות מכוסים.
גם מבחינתך כדאי ללכת זה סה"כ בדיקה לא פולשנית
אבל בלי לחץ
גם הטכנאית אולטרה סאונד אמרה לי,
מחכה להיות כבר אחרי...
אצל ד"ר מיכאל נדג'ארי,
יצא תקין ב"ה.
אבן שירדה לי מהלב.
אחרי לידה שנייה, הגעתי למשקל שלא נעים לי להסתכל במראה והבגדים כבר לא עולים עלי. ממש סובלת מזה, פיזית ונפשית.
מחפשת קבוצת תזונה או תכנית ליווי לשינוי תזונתי כלשהו, מכירות משהו כזה?
או אבא חטוב?
או שאת מחפשת סגנון אחר?
חום לא יורד הבאתי לה ב23
וואיייייי
בין מנה של נורופן למנה נוספת צריך לחכות 8 שעות.
אפשר לתת בינתיים אקמול.
כתוב 6-8 שעות, ואפשר גם אחרי 4.
אבל נראה לי מוגבל עד 4 מנות ביום.
אז אחרי שאתמול בשתיים בלילה גיליתי שירותים עם ריח חזק של שתן ועמלתי לנקות את האסלה המלוכלכת שהשאירו האורחים😣 וקמתי הבוקר לגלות שהריח נשאר וניקיתי את כל האזור באקונומיקה ושטיפה עם חומר ועשיין נשאר ריח
מה יעזור לנטרל אותו?🙄
פעם ראשונה שנתקלת בדבר הזה😵
אני בופר יסודית
ניקיתי שם פסח קירות קרצפתי
של שתן... מבאס ממש, אין לי עצה.
ניסית להשרות את האסלה?
לתת איזה חצי שעה עם אקונומיקה ואז לשטוף?
וואי הלוואי והיו לנו מלא חדרי שירותים בבית.
ואיזה באסה על הסיליקון מריח באמת משם.
השרתי אעזה רבע שעה
יש מצב למרוח שם ג'ל אורנים וחומץ?
אולי יעזור קצת...
לא ניסיתי, אבל יכול להיות שיעזור.
וככה גם לא יהיה רק ריח של חומץ
תודה!
תנסי שוב לנקות את כל האסלה כולל המושב פלסטיק והמכסה, כולל מאחורה אם ניתן וברצפה מסביב.
לא רואה פתרון אחר האמת
אולי אחרות יעזרו יותר
ופניתי שם את כל האזור ושטפתי ולא מצאתי כלום
תודה על המחשבה
בית של בנים אצלינו, הנסיון רב
אז לא לזלזל 🤣
לפני השינה לשפוך חומץ בשירותים. באסלה, במושב, ברצפה מסביב, בקירות הסמוכים לאסלה.
בבוקר תראי ישועות.
בהצלחה ❤️
האמת שחיכיתי לאיזה אם הבנים שמחה כזו.
בינתיים מודה לה' שיש לעץי בת גמולה ונתן לי שקט לכמה שנים ראשונות בעניין נקיון שירותים😅
אבל בכל מקרה ניתן להניח סמרטוט על הריצפה
זה לא מפריע
בבוקר שוטפת עם קצת מים וזהו. מבריק ובלי ריח
אני לא יודעת איזה ריצוף יש לך אבל לטווח ארוך, לעשות כך כל יום, החומצה עלולה לעכל את האבן.
האמת שמאז ששיפצנו ועשינו אסלות תלויות
כבר לא צריכה את זה
עשינו גם מושבים נשלפים הכל בשביל שיהיה יותר קל הניקיון
פעם ב.. כשהריח לא יוצא לא מזיק לשים את החומץ
בעיקרון כל מושב אפשר לפרק ולהחזיר
אבל זה יותר מסובך
היום עושים מושבים נשלפים בלחיצת כפתור בצדדים
ואז מכניסה אותם לאמבטיה ומנקה היטב עם אקונומיקה
לפעמים מצטבר שתן בחיבורים שם וזה עושה ריח מסריח אז ככה אפשר לנקות עד הסוף
הריח של החומץ מתנדף מעצמו
🤣❤️
אבל הריח לא יכלתי
בת שנתיים ורבע, מתוקה וחכמה. מדברת לגמרי ומבינה נהדר, ממש מתוקה, כל היום שרה שירים ומספרת סיפורים ו.. שמה פס על מה שאני אומרת.
כשאני מבקשת ממנה משהו כמו לאסוף משחק, אני זוכה לסדרת גלגולי עיניים ופרצופים שלא מביישים מתבגרת או שחקנית.
בואי בבקשה להתלבש! רגע אני מסיימת לצלם פה.
את יכולה לעזור לי לאסוף פה? לא, אני עסוקה.
כמעט כל מה שאני מבקשת ממנה נענה בתגובות הנ''ל בתוספת סדרת הפרצופים.
אם אני מאדירה אותה מאוד אני יכולה לצפות לתוצאה חלקית; וואו איזה מקסימה ונהדרת xxxx שלנו, פשוט מקסימה! ממש ילדה גדולה! וואו וואו וואו!!!
וגם אז, אולי היא תעשה. אולי.
זה פוגש אותנו בהתארגנות בבוקר ובמקלחת בערב, בלאסוף משחקים ובלבוא לאכול. ובערך בכל מקום.
עכשיו, היא בת שנתיים. מותר לה.
השאלה איך אני מתמודדת עם זה בלי להרגיש את תחושת הזעם שגואה בי כל פעם. אני ממש מתקשה להכיל את זה, דווקא כי היא חכמה ומצחיקה כזאת ומדברת בקול צפצפה וניכר שהיא מבינה ופשוט שמה פססססס אחד ארוך.
הבוקר היא רצתה ללכת עם בעלי לתפילה. קראתי לה כמה פעמים שתבוא להתלבש, היא לא באה ובסוף הוא היה צריך לצאת. היא נזכרה בשניה האחרונה, אבל לא הלבשתי אותה, הוא יצא והיא צרחה פה כמה דקות.
אני מתלבטת אם נהגתי נכון, או שהייתי צריכה להלביש אותה כי בסוף היא רק בת שנתיים..
בקיצור אשמח לענות תובנות🙏
נשמעת חכמה מאוד ומתוקה ממשששש.
מזכירה לי ממש את הבת שלי הבכורה בגיל הזה.
אני ניסיתי לעשות מה שהרב קוואס תמיד אומר לגיל הזה: לטשטש אותם... להמציא סיפור ותוך כדי להוריד בגדים למקלחת, להתחיל לאסוף ולספר לה משהו על המשחק, פשוט כל הזמן להסיח את הדעת.
באמת להסיח אותה עוזר בד"כ.
צריכה לעבוד עם זה יותר.
אם היא לא הגיעה כשקראת לה - אבא היה צריך לצאת והיא הפסידה.
אם היא אף פעם לא שילמה מחיר על ההתעלמויות שלה, למה שהיא לא תמשיך?
בגיל הזה אם דחוף לצאת מהבית או משהו אחר אפשר לפעול בהסחות דעת כדי להשיג את שיתוף הפעולה שלה, אבל ברגיל ממש חשוב שהיא תלמד לבצע את המתבקש ממנה.
לא במלחמות. ביקשת פעם פעמייים? היא התעלמה. עכשיו את ממשיכה בשלך וברגע שהיא צריכה ממך משהו (לאכול, לשתות, אחר) את מזכירה לה: "קודם אוספים משחקים, אחר כך אפשר לאכול".
הגיוני שבפעמים הראשונות היא תבכה ותתנגד, חשוב להיות עקביים כדי שתפנים שאת רצינית ושאי אפשר 'למרוח' אותך בבכיות או בפרצופים.
חשוב לעשות זאת בנעימות ובעניייניות.
מטלות קבועות אפשר להפוך לחוויתיות ע"י שיר או משחק.
אם כשהיא מבקשת לאכול אח"כ זה צורך ממשי שצריך להיענות מיד כדי להרגיש בטוח, או שאפשר להתנות את זה נגיד במטלה מותאמת שביקשתי קודם (כמו לשים את הנעליים במקום).
היא בהחלט מבינה סיבה לתוצאה.
היא אכן קטנטונת... אז הייתי מוודאת שהבקשות שלך תואמות גיל זה דבר ראשון
דבר שני- לא לשאול אלא להודיע, לא מכירה הרבה ילדים שתשאלי את יכולה לעזור לאסוף ? ויענו כן...
להתנות את ההתנהגות בדברים, למשל- מי שאוסף יפה שומע סיפור,
מי שמוכן מהר אבא לוקח אותו
אבל לשים לב שאת לא מצפה ממנה דברים שלא ברמתה- היא פצפונת...
וגם- לבחור את המלחמות, מה שאת יכולה לתת לה לבחור- שחררי...
ואם זה קצת יותר מסובך אני מצרפת אליה את הגדול או מציעה עזרה בעצמי.
אבל אם אני מבקשת משתיהם לאסוף משחק, הוא אוסף והיא לא.. סוג אופי שונה..
נכון, היא רק בת שנתיים, אבל זה לגמרי הגיח שהם בודקים אם העולם מספיק יציב,
ואם לא הם משתגעים.
היא לא יודעת מה קורה כשאבא צריך לצאת והיא מסרבת להתכונן מראש.
לך זה ברור, מי שלא מתלבש, לא יהיה מוכן. לה זה ממש לא ברור.
צריך להסביר לה בפשטות את מנהגי העולם:
מי שלא אוכל, נשאר רעב.
מי שלא מתלבש לא יוצא,
מי שלא מתארגן בזמן, לא יספיק ואבא יצא בלעדיו.
לא להתרגש לשום כיוון כשזה קורה.
לא להיבהל, לא לרחם, וגם לא לכעוס "אמרתי לך".
היא בתהליך למידה.
וזה בסדר גמור.
ככה לומדים.
אני חושבת שבמקום לקרוא לה כמה פעמים, להסביר לה את ההשלכות. אם לא תבואי עכשיו, לא נספיק להתלבש ואבא יצא בלעדייך.
את רואה את השעון? הסמן עובר, לא מחכה לנו.
היא לא צריכה לדעת שעון, כדי להבין את המסר שיש פה אילוץ חיצוני של זמן.
כשאת נתקלת בקושי שלה להתמודד עם התוצאות, או עם ההתלבטות, להביע אמפטיה לקושי.
אני רואה שקשה לך להפסיק, אני רואה שקשה לך להתחיל להתארגן, זה באמת מבאס להפסיק.
גם אותי זה מבאס שצריך לפעמים להתארגן, הייתי מאוד רוצה לשבת איתך ככה על הספה כל היום.
לא ליצור פה התנגדות שאת בעד לאסוף משחקים והיא נגד.
אלא את מבינה את הצד שלה, אבל גם מבינה מה ההשלכות לא לסדר את המשחק (חלקים יאבדו, יהיה מבולגן) ואת איתה גם בקושי ובתסכול להתמודד עם ההשלכות.
את מאוד מאוכזב שאבא הלך בלעדייך ולא הספקת? נכון זה ממש מבאס.
אחר"צ אפשר לומר לה שוב את הכלל כדי להספיק לצאת צריך להתארגן בזריזות.
דבר נוסף, אם את מתמוגגת מהתגובות שלה בגלל ההברקה או הטון, היא לומדת שאתם במעין הצגה, והתפקיד שלה הוא לומר דבר חכמה ולא שהתפקיד שלה לבצע את המשימה שאמרת לה.
אז היא באמת נשמעת דובשנית חבלז אבל את תפקיד המתמוגגת תשאירי לדודה או לסבתא.
תפקידך כאמא לחנך אותה. (אפשר מדי פעם להתמוגג מהתגובות שלה, כן? אבל לשים לב להתייחס יותר בכובד ראש לדרך החינוכית מאשר להלצה שבעניין)
דבר אחרון, מחמאה כמו נהדרת, מקסימה זה חמוד,
אבל תנסי להחמיא להתנהגות שלה. ראיתי שאספת את המשחק בזריזות, התגברת על הבכי, ערכת את השולחן נהדר (במקום את נהדרת) ציירת מקסים (במקום את מקסימה)
ככה זה יגרום אותה לעשות שוב את אותם פעולות שהיא צריכה לעשות ויעודד את העשייה שלה ואת הדברים שהיא מתאמצת עבורם.
אנסה באמת לשקף לה יותר
וגם לתת מחמאות יותר ממוקדות התנהגות ולא כלליות.
תודה!
זה גיל שצריך גבולות.
מה שאנחנו עשינו עם הבת שלי שמאד הזכירה לי את התיאור שלך.
זה הסבר מפורט שבבית שלנו יש כללים ואחד מהם זה שמקשיבים בקול אבא ואמא.
חזרנו על זה כמו מנטרה עד שהיא לא הקשיבה הייתי שואלת את זוכרת את הכלל? וכמעט תמיד זה עזר לה להצליח לומר את הרצון שלה ועם זאת לקבל את מה שאנחנו אמרנו והסכמנו.
בנוסף שחקנו איתה משחק כמו המלך אמר באבא/אמא אמרו שגם החדיר את העניין בצורה שעזרה לה לקבל סמכות.
בזמני קצה עשינו איתה תרגול- היא הלכה למקום שבחרה להיות בו ואנחנו קראנו לה. המשימה שלה הייתה לבוא ברגע ששומעת שקוראים.
גם מזה היא נהנתה האמת
ועזר לנו מאד
יכול בהחלט לעזור לנו להמחיש קצת..
תודה!!
מתוך ציפייה שלא מתממשת
כשלא מצפים אין כעס, רק צריך סבלנות לתהליך.
אני לא מצפה בגיל שנתיים לשיתוף פעולה, זה זמן של התנסות ולמידה, בגיל הזה קיימתי דיונים אינסופיים על כל דבר קטן כמו לשבת בבוסטר או להיכנס הביתה, לא הגעתי לדיונים על איסוף משחקים, זה לא היה מספיק חשוב לעומת שאר הדברים. גם בדיונים על התארגנות, הקצתי מספיק זמן כולל דיון ארוך עד הסכמה לשיתוף פעולה.
אני חושבת שבנית הקשר ולימוד שיתוף פעולה בגיל הזה הוא קריטי ואם מנסים לקצר תהליכים, ללחוץ על הילד בדרכים שונות, הקשר נפגע והלימוד לא נעשה כראוי.
גם בגיל 4.5 אני עדין עושה דיונים, הם קצרים יותר ולרוב כבר יש שיתוף פעולה מהיר, ועדין לעיתים יש פחות שיתוף פעולה וצריך סבלנות רבה.
בגדול, אני מסכימה איתך, ובאמת מנסה להטרים את הדברים ולפתח את הדיון לפני שמגיעים לזמן הביצוע, אבל לא תמיד זה אפשרי לי.
וגם, כן חשוב לי שלפעמים הם יקשיבו בגלל שאמרתי. גם אם לא מבינים
נכון שהרבה פעמים אין סבלנות/ זמן, אבל צריך לזכור שזה לא הבעיה של הילד אלא של ההורה, והפתרון לא יכול לבוא ע״ח הילד.
אל תהיי עם מצפון,
חד משמעית להציב גבולות.
אני יודעת שזה קשה, כי היא מצחיקה ומתוקה ותינוקות...
אבל בסוף, הגבולות האלה לטובתה. תשתדלי כמה שפחות להכנס רגשית לסיטואציה, כמה שזה קשה, אל תקחי אישית, תביני שהיא תינוקת שלומדת את העולם, והיא חייבת גבולות. בהצלחה!
היי.
אשמח לעזרתכן ולניסיונכן
עשיתי אתמול בדיקת ביוץ שיצאה מאד חיובית וגם היום שנראת קצת יותר חלשה
אני מבולבלת … מתי הביוץ? יכול להיות שהוא כבר היה?
שאני היום ביום 11 למחזור
בחודש שעבר הביוץ היה ביום ה15…
איך זה הגיוני שהביוץ יגיע כל כך מוקדם?
התשובה החיובית במקל לא אומר שהביוץ קורה עכשיו אלא ב-24++ השעות הקרובות בערך כמובן...
ו12 יום זה כבר אחלה...
ממוצע זה 12-14 יום
לא יודעת מה כדאי לקיים יחסי מין….
לא רוצה לפספס את הביוץ אבל מצד שני לא רוצה שנחליש את הזרע…
ממש מתחרפנת כבר. מה כדאי לעשות?
ויש לי גם שאלה נוספת - איך יכול להיות שבחודש שכבר הביוץ היה ביום 15 והפעם הוא הקדים זה הגיוני? זה יכול להצביע על בעיה?
תודה לכולן ❤️
זה יכול להשתנות ממלא סיבות
לא חושבת שיש ממה לדאוג מצד החלשת הזרע
פשוט תעשו את ההשתדלות
ובע"ה...
אם כבר, אולי את מתכוונת שהריכוז יכול להשתנות.
אבל בין כה וכה יוצאים עשרות מילוני זרעונים בכל פעם.
וצריך רק אחד להפרייה מוצלחת.
רק אם, חלילה, יש בעיית פוריות לגבר, אז ממליצים על מרווח של יומיים כדי לשפר את הכמות והריכוז.
אם לא ידוע על בעיות פוריות אין מניעה להיות יום יום ביחד.
הזרע לא נחלש. הוא מיוצר בתהליך שנמשך 72 ימים במערכת הפוריות של הגבר. יחסים בתדירות גבוהה לא משפיעים על הייצור. רק על הכמות.
מהפחתת זרע.זה רק אם יש בעיה
אם לא אז סביר שבתוך 24 שעות בערך מהבשיקה החיובית יתרחש הביוץ
ולכן בטווח הימים האלה -באותו הלילה וביום-יומיים אחריו
אפשר להשתדל
אפשר גם כל יום לא יקרה כלום
אוף.
הגעתי לכל מיני הבנות עם הבן שלנו אחרי שהתנהג לא משהו היום.
בעלי חזר מהעבודה לא מזמן, התעקש שנעשה 'שיחה' עם הבן, היה כולו עצבני וקצר רוח והשיחה הלכה בהתאם, כולם עצבניים עכשיו. זה כל כך בעלי לעשות הכל 'כאן ועכשיו' במקום להשקיע את הזמן להרגע ולתכנן, ובדרך כלל אני יכולה לראות את הצד החיובי בזה( ויש הרבה) אבל עכשיו זה היה סופר מעצבן.
אבל יש שתי בעיות:
1- ההבנות האלה אמורות לחייב גם אותי. כלומר זה על נושא שחשוב גם לי וגם אני אמורה לתפעל אותו.
2- לא נראה שבעלי לומד משהו, מבחינתו הילד התנהג לא טוב היום וגם לא טוב בשיחה, והילד הוא זה שצריך להפיק לקחים. דעתי היא שאמנם בעלי צודק, אבל נסיבות השיחה היו כאלה שהבנתי את ההתפרצות של הבן שלנו... ןשבנסיבות אחרות השיחה הייתה יכולה להיות חיובית ובאמת לקדם משהו בבית.
הלמידה לא חייבת להתרחש עכשיו, אפשר לדבר על זה עוד כמה ימים, את יכולה להגיד שלא אהבת את השיח הזה ואת רוצה שזה יתנהל אחרת, את יכולה לתת לו להפנים לבד אם הטעות תחזור שוב ושוב ולא תתערבי.
לפעמים למידה זה דבר שלוקח זמן, צריך סבלנות.
לדעתי, לגבי ההבנות,
תחשבי אם השיחה הייתה מתנהלת בנחת, הייתם מגיעים לאותם הבנות?
אם כן, אז לומר לילד שחבל לך על הטון ו אווירה שנוצרה, אבל ההבנות שקבעתם הם לטובתו גם אם קשב לו לקבל אותם.
למשל הילד חזר מאוחר מדי הביתה וכעסתם עליו:
"אנחנו לא מוכנים יותר שאתה חוזר בשעות האלו, מהיום 21:00 אתה בבית!"
אז אחרי כמה שעות אפשר לומר לו בנעימות:
חבל לי שהשיחה התנהלה כמו שהיא התנהלה, והטונים הגיעו לאן שהגיעו, אבל לגבי השעה 21:00 אני באמת חושבת שזה לטובתך שתחזור הביצה עד אז, שתוכל לאכול ולהתארגן ולישון בזמן.
אם ההבנות הלכו רחוק יותר בגלל האווירה,
למשל:
אתה שבוע לא יוצא מהבית!
ואת חושבת שזה מוגזם ונכנס למאבק כח ולא באמת תורם,
אז כדאי אחרי יום יומיים, לדבר עם בעלך בנחת ולומר לו שדעתך ההחלטה על שבוע הצקבלה בעידנא דריתחא ואת מבקשת לשקול שוב את הזמן ולקצר אותו.
אם הוא מסכים אז לבוא לילד ולומר שחבל שהשיחה עחתה לטונים שהיא הגיעה ואת מקווה להבא שיהיה אפשר לנהל שיח ענייני, ואחרי ששקלתם שוב את הדברים החלטתם ששלושה ימים מספיקים בשביל להפנים את המסר ואת סומכת עליו שהוא הפנים את המסר מבלי להזדקק לשבוע שלם בבית.
לגבי בעלך, תנסי להימנע מדימוי של צודק וטועה, שבו יש שני צדדים שעושים ביניהם משיכת חבל,
אלא לומר לבעלך אתה האבא, אתה המוביל.
אתה הראש, אתה בעל ההשפעה על השיח.
וככה נגיד הילד התחצף ואבא צעק, אז במקום לענות הילד צריך להפיק לקחים ולא להתחצף (שזה כמו משיכת חבל)
האבא מבין שהוא זה שאחראי על הובלת התקשורת ביניהם למקום חיובי ומזמין.
לנו האמהות לפעמים זה נראה ברור מאליו,
אבל ראיתי כמה מקרים שבהם היה קשה שלא להאשים את הילד בנסיבות המקרה שהובילו לשיח ולאווירה הלא נעימה.
לשלב את זה עם אמירות:
הילד זקוק לנוכחות שלך, הילד זקוק למנהיגות שלך, הילד זקוק שתראה לו את האהבה שלך.
אני חושבת שהשילוב של הדברים מאפשרים עם הזמן לשנות את ההסתכלות ממאבק להובלה הורית מבלי להיגרר אחרי התנהגות בעייתית של הילד,
דווקא מתוך איפוק ושליטה וראייה רחבה יותר שיש לנו ההורים.
כמובן לא לטחון, זה לא נעים לשמוע שאתה טועה בדרך שלך מול הילדים, אבל ככה בהזדמנויות שונות, להאיר את עיניו בעדינות ולחזק את הסמכות שלו ומתוך כך גם את האחריות כלפי הובלת השיח בבית.
דבר נוסף, גם כשהם נכנסים להתנצחות ואני מרגישה שזה לא יוביל למקום טוב, אבל שאין קשב לשמוע מה שיש לי לומר ואני לא מצליחה להרגיע את הרוחות,
אני משתדלת להסתכל בראייה רחבה יותר על הדברים.
לראות את ההשקעה של האבא בילד בדרכו, משתדלת לראות את הדברים הטובים שיש בילד ובמעשיו, וככה להסתכל על המציאות בעין טובה יותר ובמבט רחב יותר, וזה מעודד אותי שבסוף זה משבר קטן בתוך מערכת יחסים שלמה וכמה שזה נראה הדבר היחיד שחשוב, בסוף גם מזה לומדים ובסוף זה מתגמד לעומת הדברים האחרים.
בסוף זה אבא של הילד וכנראה שגם מהאירוע הזה היה לשניהם מה ללמוד.
ולפעמים אני מעצימה את הטוב ביניהם אחד כלפי השני. למשל לבעלי מספרת איך משהו שהוא עשה עבור הילד היה משמעותי עבורו,
ולילד מספרת דברים טובים על אבא כמה הוא השקיע בו ומה הוא עשה עבורו.
ה'משיכת חבל' מול הובלה למקום הרצוי.
הילד לגמרי זקוק למנהיגות שלו.
ואכן,זה רק ערב אחד מחיים שלמים בע"ה, זה לא חזות הכל וזה לא מייצג את מערכות היחסים במשפחה שלנו בדר"כ ב"ה.
לא הגבתי ובעלי הבין מעצמו שהוא הגזים, אמרתי לו רק שהיה צריך להגיב אבל לא ככה, ושהוא לתקן
וגם תיקן ב"ה
זה בסדר שילמד מטעויות
אפשר גם להאיר בזמן רגוע יותר והדברים יתיישבו על הלב. לסכם שלא ניגשים לזה ישר כשחוזרים מבחוץ כי זה אנרגיות אחרות..
שחוזרת על עצמה לפעמים ומאוד קשה ךי איתה?
גם אני לא מושלמת וברגיל מסוכם ביננו שלא מעירים תוך כדי הסיטואציה..ובכללי משתדלים להכיל את זה שלכולנו לפעמים אין סבלנות או כח
אבל זה משהו שממש מכאיב לי לראות מהצד ולשתוק שוב וושב ורק אחרי לדבר
כי מדברת וזה לא עוזר כי הוא אומר השוא חושב אחרת ולא מסכים לדעתי ומבקש שאתן לו להתנהל כרצונו
בעיני זה ממש טעות חינוכית
והתוצאות בהתאם תמיד
אבל הוא לא משתכנע
לא יודעת למה
בכללי הוא בעל ממש טוב ואבא טוב
אבל בזה ..(לא אלימות! רק צורת התנהלות וציפיה לא נכונה)
קשה לי רגשית הז מביא את הילדים למצבי קצה רגישים שממש לא מגיע להם להרגיש
טענות צודקות ודיון הוכחות סטייל בית משפט לא יועילו פה, כי יש לו טענה לוגית משלו מול כל אחת שלך. תדברי את הרגש שלך, מה את מצפה ממנו במקום שהוא נמצא בו כהורה וכבן הזוג שלך. מה חשוב לך שהילדים ייקחו ממנו, מה את מרגישה שרורה להם כש..
לדעתי הרבה יותר מועיל מהתנצחויות
יש לנו ממש עקרונות בזוגיות
ובחיים לא התוכחנו אפילו גם כשלא הסכמנו
יודעים לדבר ב''ה
אבל..
בנושא הזה ניסיתי לדבר איתו גם איך אני רואה את הדברים וגם שרגשית קשה לי לעמוד מהצד כשאני רואה שהילד נדחק לקיר העיקר שיקשיב
הוא לא אטום
אבל לדעתי זה יושב על איזה צורך פנימי של עצמו להוכיח לעצמו שיש לו סמכות או משהו כזה
הוא מאוד רגיש שם
ודוקא שם כאילו לא מדבר בהגיון בעיני
לא מגיב לא משנה מה אני אומרת
ולכן אני משחררת
כי בסוף זה לא כל יום
ובכללי הוא משתדל להיות אבא טוב
והילדים אוהבים אותו
וכן כנראה שהשריטות שלהם יהיו גם מזה
וזה מבאס כי בעיני אפשר למנוע את זה
אבל לאיודעת איך
בכללי הוא לא מאוד מתפעל משיתוף רגשי של זה קשה לי רגשית אז תפסיק
כי הוא שכלי ולא מכיר את העולם הזה שבו רגש מנהל את התמונה
קיצר הוא נשמע לא טוב
וזה לא ככה
בכללי הוא טוב ממש
פשוט יש רגעים ששם זה לא עובד.
אני 3 חודשים אחריי לידה.
הנקה מלאה.
בדכ אני טובלת אחריי 6 או 7 שבועות ואז יש לי שקטט
עד אחריי חצי שנה לפחות.
אני בהחלט בניתי על המניעה הזו עד התור לרופאה שתשים לי התקן.
יום שישי -כתם ....+טישו
הייתי בשוק שאלנו את הרב -התיר.
שבת שקטה
פתאום לפניי שעה שוב כתם ענק בצבוני..
התחלתי כבר לבכות .
בנות אני לא מבינה מה קורה לגוף שלי.
זה לידה מס 7 ובחיים לא היה לי כתמים 3 חודשים אחריי לידה!!
מה זה?
מה הסיכוי שזה מחזור?
זה קצת.
מה הסיכוי מהלידה?
עבר המוןןן זמן של כלום.
מה אני עושה?
עם ההלכה
עם המניעה
עם להבין מה קורה עם הגוף שלי..?!
פשוט סיוט
אשמח לעידודים
עצות
תובנות
אה וגם הבייבי פתחה פער בלילה של 7,8 שעות שלא קמה ,קשור?
אם זה קבוע זה יכול להשפיע.
אז בהחלט יכול להיות קשור.
וממש אל תבני על זה כמניעה.
מה שרופאת הנשים שלי אמרה לי זה שבשלושת החודשים הראשונים אחרי הלידה אם יש הנקה מלאה לפחות כל שלוש שעות, בלי מוצץ ובלי בקבוק אני יכולה לסמוך על זה לתקופה הקצרה הזו. מעבר לזה זה לא בטוח וצריך מניעה.
ואיך אני אמורה להתייחס לזה?
כתם פעם ביומיים,זה ווסת?
מה לעשות
מה לחשוב?
גם אם יש לך באותו יום 3 פעמים כתמים
כל עוד זה בגדר כתם
בלי הרגשה, על צבעוני
אז לא מטמא ותמשיכי כרגיל
את התור.....
פרח חדש את עם מירנה נכון?
ומי עוד?
אני לא אוהבת
את השבועיים שבועיים
אני אומרת אם גם ככה אקבל ווסת או כתמים ככ מהר(3 חושים זה כלום אצלי*)
עדיף כבר את הכתמים של ההתקן ואחכ יהיה לי שקט?
ניסיתי לדחות את ההשמת התקן כי בניתי על השקט של ההנקה מלאה על סמך לידות קודמות..
לא מאמינה שעם התינוקת השמנה הזו יש שינויים...!
עדיין עם כתמים מאז ההתקנה 5.5 שבועות אחרי לידה ( התינוק בן 4 חודשים)
אבל מתנהלת בהתאם ולא מטמא.
לא הכי נחמד
אבל מקווה שבהמשך לא יהיה בכלל כתמים ואז אהנה מהיתרון של ההתקן שלרוב מפסיק את הוסת.
יתכן ובלי ההתקן הייתי כבר מקבלת מחזור למרות ההנקה המלאה. ( ככה היה לי אחרי לידות קודמות)
תלכי לפי הלכות כתמים אלא אם כן מתחיל שטף.
ובאמת זה מבאס מאוד, גם אני בד"כ בונה על ההנקה שבזכותה לא יהיה לי מחזור.
בכל מקרה במקומך הייתי מקדימה התקנה של התקן אם את רוצה למנוע.
ויש גם יתרון - תינוקת שישנה בלילה! יתרון מהמם
שתיארת אפשר לסמוך על מניעה עד 28 יום מהלידה בלבד
הנקה מלאה כל פחות מ3 שעות ושאר התנאים הנלווים מונעת ביוץ בחצי שנה הראשונה ביעילות של בערך 98% למיטב זכרוני.
אם הרופא שלך סומך על התקן נחושת, הוא יכול לסמוך גם על זה (ובפרט אצל אשה שזו לא לידה ראשונה שלה ויש לה כבר אינדיקציה על איך הגוף שלה מתנהל בהנקה).
אז לכאורה גם אין ביוץ לא?
אם אני רוצה למנוע מקומי?
גלולות אין מצב.
התקן מחכה לתור...
בלידה של הבכור
טבלתי אחרי 4 שבועות
הנקתי הנקה מלאה (אף פעם לא פתח פער של יותר מ3-4 שעות)
וקיבלתי מחזור חצי שנה אחרי הלידה
לפני כן היו לי המון כתמים מעצבנים, אף פעם לא אסרו, אבל בהחלט הטרידו אותי.
הלוואי שהפעם יהיה אחרת
