הבת שלי לא מסכימה לשתות במעון מהבקבוק (גם לא מים..)
חלב היא לא חייבת, מסתדרת עם מוצקים.
השאלה אם אתם מכירות כוס שיכולה להתאים לה שתתן תה הרגשה של כוס אבל לא תשפך?
כוס בקבוק לתינוקתאיכה
יש כוס 360,תרשמי בגוגלמדברה כעדן.
עזר לי אצל שני סרבנים שלי
בודקתאיכה
ממליצה ממש!!רק טוב!
כוס הפלאאביגיל ##
היא יודעת לשתות מקשית?יעל מהדרום
לא ניסיתיאיכה
היא ממש קטנה, שמונה חודשים
יש הרבה בקבוקי קש שמתאימים מחצי שנהירושלמית במקור
(כמובן שצריך ללמד אותה)ירושלמית במקור
תנסייעל מהדרום
תכלס מוצלחאיכה
ברוך ה'.
וגם כוס כזאת רגילה.
תודה לכולם!
איזה יופי!יעל מהדרוםאחרונה
תנסי בקבוק מים מינרלים עם פיה מובניתכתבתנו
חפירות של אלול או סתם של משבר גיל ה40שופטים
הראשונה - אני הייתי רוצה להיות יותר משוחררת, יותר מתלהבת. חושבת שאי פעם בעבר כן הייתי כזאת ולאט לאט הפכתי להיות יותר מופנמת וסגורה.
אני ממש מקנאה במי שמספרת כל אירוע שגרתי שקרה לה בכזו חיות ורגש, אצלי זה ממש ממש לא ככה. ובעבודה שלי אני כן עוברת אירועים דרמטיים לפעמים.
מעבר לזה שזה כנראה מתסכל אותי זה גם מרחיק ומבודד אותי. קשה לי מאוד להתלהב ולפרגן מכל הלב, כשהילדים מספרים לי דברים אני לפעמים מתייחסת לזה יותר מדי בענייניות, ועם בעלי (שזה עניין קצת מורכב בפני עצמו) עוד יותר קשה לי להשתתף ולשתף ברגש אמיתי.
דמיינתי משפחה כזאת משתפת ומפרגנת, איך אני כותבת להם מכתבים יפים או שיש סבבים של שיתוף מסביב לשולחן. בפועל זה הלך כנראה לקצה הנגדי. גם כשאני מחליטה לנסות הם לא מבינים מה אני רוצה מהם ובגלל שיש חוסר פידבק מצידם אני מתייאשת. אני מרגישה שהם גדלים לי מאוד סגורים ומופנמים, לא משתפים מהעולם הרגשי שלהם כמעט בכלל ואני כבר בלחץ שתכף הם פורחים לי מהקן ולא יהיה לי שום קשר איתם (הקשר הטכני והיומיומי איתם מאוד חזק).
אני מרגישה קצת מאוכזבת מהמקום שהגעתי אליו שזה צובע ומשפיע על כל החוויות שלי, ויש לי ממש עין ביקורתית על הכל. מין מגן כזה ששומר עליי שלא אתאכזב.
יש דרך להפעיל את הרגש יותר?
עשיתם פעם איזה תהליך כזה?
חשבתי על לימודי ימימה, הייתי פעם וזה היה נשמע טוב, אבל לצערי הקבוצה לא החזיקה מעמד ופחות מעדיפה אונליין.
השניה - כנראה יושבת על אותו עניין, אבל בעלי שיהיה בריא לא מסיים את המשימות שלו עד הסוף וזה מטריף אותי. כל עבודה שהוא עושה בבית (וזה לא המון, וגם מה שכן לוקח הרבה מאוד זמן עד שנעשה) תמיד נשאר לי שאריות של זה להרבה זה אחרי. צובע את הבית כל הציוד נשאר עוד שבועיים בבית, ותמיד לוקח לו יותר זמן ממה שהוא אמר, והבית בלאגן אחרי זה. חותך סלט או פירות כל השיש בלאגן, פותח סתימה משאיר שאריות, ביקשתי ממנו לפני איזה שנתיים לפנות את האוטו מכל הדיסקים והשטויות שיש שם, אבל הוא מילא הכל בשקית אשפה ועד היום זה בבגאז'.
מצד אחד הייתי שמחה לפרגן לו על מה שהוא עושה, לא מובן מאליו, פעם לא היה יודע לעשות כלום והיום למד לעשות הרבה דברים לבד. מצד שני אני אומרת כבר עדיף לשלם למישהו מה אני צריכה את העצבים עליו עם כל הבלאגן שהשאיר.
אני רואה אותו מספר לי בעיניים בורקות איך פתח את הסתימה ומבינה שהוא מחכה לשמוע מילה טובה ואני לא מצליחה להוציא אותה כי אני רואה את הבאלגן שנשאר (ואם אגיד מילה על הבאלגן הוא יעלב)
ושאלת בונוס למיטיבות לכת, חוגגים תכף יומולדת. בד"כ אנחנו כבדים מאוד ולא עושים כלום מלבד איזה בלון. אנחנו בתקופה כזו רגישה שהייתי רוצה לנסות משהו אחר, אבל כאמור אנחנו כבדים מאוד. אז אולי יש רעיון לאיזו פעילות שמתאימה לזוג כזה, לא סדנאות יצרתיות למינהם, אבל כן משהו נחמד שיכול לקרב.
כשרוציםoo
לעשות שינוי, צריך לקחת בחשבון שהסביבה מכירה משהו אחר, רוב השינויים אינם מתקבלים בברכה ואף נתקלים בהרבה התנגדויות.
אם רוצים לעשות שינוי צריך שהוא יהיה מספיק חשוב כדי להתאמץ ולדחוף אותו במשך תקופה ואף לתחזק אותו אולי לתמיד, לעשות אותו בהדרגה, לחוש אותו בניסוי וטעייה, מה נכון ומה לא נכון. לפעמים השינוי לא מצליח וצריך לנתח למה הוא לא הצליח ומה אפשר לעשות אחרת.
אני גם מאופקת, בעבר הפריע לי שאני לא מצליחה לבטא נכון את הרגש. עשיתי הרבה ניסוי וטעייה סביב זה, בסוף מצאתי את הדרך, דרך הכנות, לומר ולעשות מה שמרגיש לי נכון בלי לחשוב מה אמורים/ מצפים ממני לעשות. אני מרוצה מהתוצאה.
העניין הוא שכשאין פידבק או שינוי שציפיתי לושופטים
אז אני מתחילה לחשוב שהכיוון שלי לא נכון.
פידבקoo
או שינוי של השני אינו פרמטר להצלחה שלך, הפרמטר היחיד הוא שביעות הרצון שלך וקבלה עצמית. אם עושים שינוי ודבקים בו, ילדים ודאי יקבלו אותו, הם בנויים לקבל שינויים, מבוגרים לעיתים פחות מקבלים, זה לא מראה משהו על מהות השינוי, אלא על היכולת שלהם לקבל אותך.
תרשי לי רגע להיות מאבחנת בגרוש?מתואמת
לגבייך - או שמדובר בעומס החיים שמכביד עלייך וחוסם את הרגש, או שמדובר בסוג של דכדוך, שגורם לך להתנהל על אוטומט במה שהחיים דורשים מבחינה טכנית, בלי לשים לב לרגשות.
לגבי בעלך - דווקא נשמע שהוא מלא חיים וחיוניות... אבל אולי יש לו קושי של קשב וריכוז, שמקשה עליו לסיים משימות?
טוב, יש סיכוי גדול שאני טועה לגמרי באבחנות שלי (הרי אני אפילו לא עוסקת בתחום, זה רק סתם מהיכרות מהחיים), בכל אופן - מה שברור הוא שהנשמה שלך זועקת לשינוי, וזה עצמו מבורך ממש ויכול להיות צעד ראשון בדרך לשינוי.
אבל שינוי לא יכול להתחולל בבת אחת, אלא בצעדים קטנים.
אולי באמת אפשר להתחיל ביום ההולדת - את יכולה לומר לבעלך מראש שאת רוצה הפעם לנסות משהו קצת אחר (כדי שלא יהיה בהלם). אולי לצאת לטבע ושם לחגוג (עם עוגה ובלון, לא יותר מזה). אולי להכניס לבלון פתקים עם מחמאות בשבילו ולתת לו לפוצץ את הבלון ולגלות את המחמאות. אולי לבקש את רשותו לקנות/לשכור משחק זוגי שמעודד שיח, ולהציע לו להתנסות בזה בתור פעילות שלכם ליום ההולדת. דברים קטנים יחסית, אבל כן שונים מתמיד.
והצעה מול הילדים: לכבוד ראש השנה לכתוב להם פתקים קטנים עם איחולים לשנה החדשה, משהו אישי לכל אחד מהם, שמתייחס גם לרגשות שלך אליהם. אפשר לחלק להם את הפתקים בליווי ממתק קטן בתחילת הסעודה הראשונה או בסיומה, ולומר להם מראש שהכנת משהו חדש ומעניין השנה, שקראת עליו איפשהו והרעיון מצא חן בעינייך. זה גם יכול להתחיל לפתוח ערוצי רגש ביניכם...
אלה בתור התחלה. בהמשך אפשר להוסיף מחמאות לשיח היומי, זמני שיחה אישיים (גם עם בעלך וגם עם הילדים) וכן הלאה. אבל זה בהחלט יכול לקחת זמן... ואולי באמת יהיה הכי טוב לעשות את זה בליווי מקצועי כלשהו, אם תמצאי מישהי מתאימה.
המון הצלחה!❤️
הוא עם קשב וריכוזשופטים
כרגע לא מעוניין בטיפול, שזה גם מתסכל כי אין לו את המודעות כמה שזה משפיע עליי.
אני לא חושבת שזה דכדוך למרות שבהחלט מרגישה פחות שמחה, אלא יותר חסימה של הרגש.. לא מצליחה לשחרר את המחסומים האלה.
ואני משתדלת לכתוב להם לפני החגים דברים קצת יותר יפים ועמוקים, אבל כל שיחה ביננו לא נכנסת לעומק, ואני לא בטוחה שהדברים האלה משפיעים, כי שוב זה יותר מעשים חיצוניים אבל העיקר חסר מן הספר..
בעיקרון אחרי המעשים נמשכים הלבבותמתואמת
אבל אם את לא מרגישה שינוי כבר במשך שנים, אז אולי באמת שווה ללכת לאבחן את המצב אצל אשת מקצוע, אם מתאים לך... אולי זה גם יעזור לך מול בעלך, ישכנע גם אותו שלא נורא ללכת לטיפול...
אנחנו אחרי כמה סבבים של טיפול זוגי ואישישופטים
זה טיפה נותן אוויר אבל לא פותר את הבעיה מהשורש.. כנראה שעד שלא אפתור את הנקודה הזאת אצלי לא אתקדם. רק לא יודעת איך
אז אולי טיפול אישי? אבל יכול להיות שאין קסמים בזה.מתואמת
אממלב אוהב
ככה על רגל אחת
ממליצה ספיצפית לפתיחה של רגשות
לקחת תמצית פרחי באך שנקראת סרטו
היא משחררת חסמים אנרגטיים שקשורים בהבעת רגשות, חיבור לעצמי ועוד.
שמעתי עליה כבר הרבה סיפורים ממקור ראשון.
ואישית בטיפול רגשי אם אני רוצה שהטיפול יתקדם מהר אני אתן את זה.
את יכולה לקנות את זה, ולשים לך בבקבוק מים (מינרלים או מסוננים) ולשתות כמה פעמים ביום
זה אני ממליצה למי שאין לו כח לטיפול רגשי עכשיו ורוצה תוצאות מהירות...
יש עוד תמציות שמתאימות לחסמים רגשיים אבל היא הכי חזקה...
רק לגבי קש"רהמקורית
גם בעלי עם קש"ר
אני מניחה שבעלך עובד,נכןן? בעבודה הוא ככל הנראה מסיים משימות כמו שצריך, לא?
גם בעלי.
אצלנו גיליתי שאין קשר בין הקש"ר לעשיית דברים בבית. מה שעשה הכי הרבה שינוי, זה שיח רגשי ופרגון
אמרתי לו ברחל בתך הקטנה מה אני מרגישה כש..
הסברתי לו איך אני רוצה שדברים ייעשו ולמה זה חשוב לי
תקשורת נכונה יכולה לפתוח הרבה חסימות. אצלך ואצלו. זה הכלי המרכזי בעיניי. כי זה כדור שלג. את מתקשרת בצורה לא נכונה - הוא מאכזב - את נפגעת ונאטמת, וזה משליך על עוד תחומים בחיים
אם לאורך שנים את לא רואה שיפור, הייתי מציעה לבחון את הכיוון הזה
אני מזדהה ברעיוןשופטים
אבל מרגישה שזה הופך אותי להיות מעליו, שהדיבור תמיד צריך להיות מדוד ומפרגן, קודם כל זה מעייף וגם מכביד על הקשר, וגם הופך את היחסים ללא שווים
זו בדיוק הסיבה שבגללה את צריכה לעבודהמקורית
על תקשורת
כשאת מביעה צורך ממקום שמחובר לעצמך ולנשיות שלך, זה לא ממקום שהוא מעל כאילו את על תקן המפקדת/ המנהלת שצריכה לוודא שהכל מתקתק כשורה, זה ממקום שאת רוצה שהוא ייקח מושכות, והפרגון מגיע ממקום אמיתי בלב כי את העברת שרביט (רצון פנימי עמוק שהוא יהיה במקום של 'הנותן') והוא לקח אותו בצורה מדויקת לצורך שלך
המחשבות שלי על הנושאהמקורית
בהקשר גם לשרשור הקודם שפתחת - השיפוטיות מונעת ממך להביע רגש בחופשיות ללא עכבות
אני חושבת שזיפוטיות היא קודם כל פנימית מול עצמנו וגם באה לידי ביטוי כלפי חוץ
גם מול הילדים. הם לא משתפים פעולה מהר כמו שחשבתי, אז אני לא טובה בזה, אז בשביל מה בכלל להמשיך .? אז לא
תהליכים ושינויים רגשיים הם ארוכי טווח. נבנים לאט. בהתמדה בעיקר
ולגבי בעלך -
אז מה אם הדיסקים בבגאז'? אולי קשה לו לזרוק? אולי הוא שכח? אולי לא מפריע לו שזה שם? ואם תזרקי את..?
ואם תנקי עם בעלך וזה יהיה משהו משותף..? או תגידי לו בחיוך אחרי מחמאה כמה הוא אלוף, שהוא אפילו יקבל מדליה אחרי שינקה אחריו?
אתם עושים דברים במשותף?
יש הומור בבית? אינטימיות רגשית?
פתיחות ואינטימיות רגשית מגיעה בצורה הנכונה שלה יחד עם פגיעות. ככה זה בחיים.
ואם נפגענו, מתקשרים ומדברים על זה מתוך הנחה שהאנשים הקרובים אליי, במיוחד בעלי, רוצה לשמח אותי. לא סתם הוא חיכה למחמאה ולמילה הטובה שלך בסוף, זה ה'גושפנקא' שלו שהוא עמד במשימה - זה לשביעות רצונך ואת מרוצה ושמחה. אז גם אם זה לא במאה אחוז, קודם כל נגיד שהוא אלוף שהוא התאמץ עבורי ואני מעריכה את זה, אבל מה עם הבלאגן שנשאר..? 🙂 בוא תעזור לי לסדר פה רגע
יש הומור בבית, אבל יכל להיות יותרשופטים
הייתי הרבה יותר משוחררת בתור נערה.
פתיחות ואינטימיות רגשית זה מה שחסר לנו כנראה.
איך נפטרים מהשיפוטיות הזאת? כלפי עצמי וכלפי הקרובים אליי.
מתחילים קודם כל בעבודה עצמיתהמקורית
לרוב אנחנו משדרים את הרגשות שלנו כלפי עצמנו החוצה לעולם. משכך, את צריכה להיות לא שיפוטית כלפי עצמך. יותר חמלה ועין טובה, כף זכות
שחררי את הפרפקציוניזם והאגו, אף אחד לא באמת מושלם וכולם טועים וכולם מאכזבים או מאוכזבים, השאלה היא לאן לוקחים את זה.. לכיוון של הלקאה עצמית וביקורת כלפי פנים וחוץ או לכיוון של בנייה. בנייה - תקשורת ושיח, עם הקב"ה, עם עצמנו ועם הזולת. ושוב, מתוך הבנה שיש בזה מימד של פגיעות. וזה בסדר.
במקום להוציא תסכול כלפי חוץ בשיפוטיות והאשמה וקורבנות, תפתחי עין טובה תמרכזי ותביעי אותו ב-איך זה משפיע עלייך.
לדוגמה עם הלכלוך של הצנרת. במקום לומר "בעלי כזה מבולגן ולא יודע להתחיל ולסיים דברים כמו שצריך.." ולהתמרמר עם עצמך, אפשר לומר: בעלי כזה מקסים. ממש היה חשוב לו שאהיה מרוצה (צריך להאמין בזה באמת ולא מהשפה אל החוץ. כי לפעמים האשמות כאלה נוגעות בעומק שבו את מרגישה לא אהובה ואז העבודה היא בכיוון אחר בכלל) והוא החליף את הצנרת אבל הוא לא שם לב לפרטים הקטנים כמוני/ הוא לא חשב שיפריע לי לנקות אחרי שהוא עבד כי הוא חשב שנתחלק. אגיד לו שחשוב לי שגם יסדר אחריו" (כשחשוב לך ואת לא יכולה לתת יד. יש פה מימד של כנות עצמית כי גם התקטננות ופנקסנות זה חלק מזה)
לגבי היום מול ימי הנערות/ בחרות- אני אוהבת להשתמש בדמיון. כשהייתי במצב דומה, חזרתי לי אחורה בזמן ונזכרתי בימים עברו. צללתי לתחושות ולאיך שנראיתי ודיברתי, הכל. לא רוצה לחזור לשם במאה אחוז, ברור, גם לא ב70, אבל הרשיתי לעצמי לקטוף משם דברים ולהביא אותם קדימה בזמן. נזכרתי שאיזה חברמנית הייתי, אוהבת אנשים, שאנשים סמכו עליי, שהייתי מוצלחת והגעתי לכל מיני יעדים שהצבתי, הייתי מאוד יסודית, צחקתי צחוק מתגלגל, הייתי משקיעה בעצמי, הייתי סולחת לעצמי על הטעויות שלי ומקבלת את עצמי לרוב, יותר זרימה ונחת.. ובאמת, קודם כל זה הרים לי ממש
דבר שני, הדברים האלה קיימים בי. אבל התכסו בכל מיני מסכות עם הזמן ועם דברים שעברתי. אבל הבנתי שאני לא רוצה לוותר עליהם, לא רוצה לוותר על עצמי. אז חשבתי איך זה יכול לקרות/ מה היה אז שאין לי היום כביכול. ותכלס, היום יש לי יותר.. יותר חכמה וניסיון, יותר חספוס, יותר אחריות, יותר כלים. יותר סיבות לשמוח באמת. אין סיבה שלא אצליח.
התחלתי לחשוב יותר על עצמי ומה אני צריכה ומשם זה התקדם ובינתיים ב"ה אני מרוצה מהתוצאה
קראתי והתחברתישופטים
לקרוא את זה נשמע כל כך פשוט, אבל יודעת שבפועל קשה לי ליישם.
במיוחד את הקטע של הפרגון, כי את אומרת להאמין בזה באמת, אבל מה מה קורה אם אני לא מאמינה בזה? כאילו חסרה לי העין הטובה והתמימות הזאת..
אבל כנראה זו עבודת חיי וצריך פשוט להתחיל
זה ההיפך מתמימות יקרההמקורית
פיתוח עין טובה מצריך ירידה לפרטים הקטנים עם זכוכית מגדלת. זאת מלאכת מחשבת ממש ועבודה של חיםוש בהתחלה כי יש דברים שהם מובנים לנו מאליהם וכשמתחילים לשים לב אליהם זה צף פתאום כגל של טוב, שאיפה הוא היה עד עכשיו..?
הייתי מתחילה בלרשום כל יום 5 דברים שאת מודה עליהם היום/ נקודות טובות שראית בעצמך, בילדים ובבעלך.
זה עוזר להוריד את המיסוך
ותרשמי במחברת שאת יכולה לקרוא בה בסוף השבוע את כל הדברים של כל השבוע. זה ממש מרחיב את הלב וזו נקודת פתיחה טובה בעיניי.
אם את רוצה יותר להתקדם, אז תרשמי גם 3 נקודות של ביקורת שיש לך ומה זה גורם לך להרגיש. זה ימקד אותך גם בנקודת הקושי
שמחה שהתחברת ❤️
מול ילדים קטנים קל להשתחררשוקולד פרה.
ולהשתטות, כי העולם שלהם מצחיק ולא רציני.
אני ממש הייתי מתחילה מלתאר את הכאב והמצוקה שהבעת פה- כלפי בעלך.
לאתגר את השיח.
לכי לכיוון של חידוש בעצמך. משהו מפתיע. תפתיעי את עצמך. את לא חייבת ללכת במסלול שציפו ממך. מותר לך לעשות אלף טוויסטים בעלילה...
וגם- אף אדם לא משתנה מתוך מחשבה שמה שהוא כרגע זה לא טוב.
למה? כי הוא מתחיל את השינוי במינוס
ושינוי דורש אמונה בעצמי וקבלה עצמית
מה שאת עכשיו זה מעולה.
והילדים שלך מדהימים. אחד אחד. איזה אלופים הם. כמה כוחות יש בהם. כמה מידות טובות. כמה חן. וואו.
מתוך זה שתראי בעצמך כמה את טובה עכשיו, בלי שהזזת פיפס לשינוי
וכמה שהילדים שלך טובים כמו שהם ממש
אז יהיה לך יותר כוח לנסות דברים חדשים שלא הכרת.
אני בהחלט מאמינה שכולם טוביםשופטים
רק כי אם ככה ה' ברא אותנו כנראה שזה המסלול שלנו, אבל קשה לי להאמין בזה באמת בפועל, ותמיד עולות לי ספקות עליי ועל כולם.
אני מבינה אותך, כי הספקות זה סוג של שליטהשוקולד פרה.
כאילו לא להתמסר אל הטוב.
כשאני כל הזמן בפוקוס על מה שפחות טוב, זה נותן לי תחושה של שליטה.
אני יכולה להגיד לך שגם אני נוטה לזה, מאוד, וממש מתפללת להאמין באמת בטוב ולהתמסר לו.
המלחמה הזאת נתנה לכולנו בום בפרצוף על כמה החיים השגרתיים מלאי טוב וחסד ושמחה ואור. לייקר את היום יום הרגיל. את זה שהמשפחה כאן לצדנו, וכולם בריאים. אנשים רבים כל כך היו נותנים מחצית משנותיהם כדי לזכות לעוד יום אחד עם היקר שנרצח\נפל.
ואולי פעילות ספורטיבית כמו משחק קבוצתי יכול לעזור לך לשחרר דברים שכלואים בך, או ריקודי בטן
או לראות מופעי סטנדאפ (אני הנורא אוהבת את אודי כגן)
הי יקרהתהילה 3>
לגבי הנקודה הראשונה, האם את נותנת לעצמך, בינך לבין עצמך, לחוות את החיים?
רוב האנשים רגילים להדחיק בעיקר כאב וקושי, לפעמים גם רגשות נעימים יותר, אבל בסופו של דבר ברגע שאנחנו בתנועה של הדחקה כל המנעד הרגשי שלנו כבוי.
יותר מזה, כשמצטבר בנו הרבה מטעןרגשי שלא נפרק ולא עובד,
זה מכביד על הנפש ועל הביטוי שלנו.
כמו עננים על שמש❤️
לגבי תהליך כזה, זה בדיוק מה שאני מלמדת ומלווה, אם מעניין אותך מוזמנת לפנות בפרטי.
לגבי בעלך התחושה שלך מאד מובנת, והמלכוד הזה של בעל מלא רצון טוב, מצד אחד
ומצד שני אישה שחשובים לה דברים ממש ספציפיים והרצון לא ממלא אותם, יוצרת לא מעט קונפליקטים ומורכבויות.
הכי נכון זה מראש לשתף בדברים שחשובים לך.
לדבר איתו בזמן נייטרלי, על הצורך שלך בזה שדברים יהיו עשויים עד הסוף, ועל כמה זה מאפשר לך ליהנות מהם מכל הלב בכיף ולשמוח בהם בשלמות.
ואם יש דברים שאפשר להקדים מראש-
למשל את יודעת שהוא חותך סלט, תגידי לו שזה ממש ישמח אותך שהוא ישאיר הכל פנוי אחר כך, או ממש לפרט במידת הצורך-
קרש החיתוך בכיור והשאריות בפח, כי לך זה ממש חשוב שישאר נקי, וגם לספר מה זה גורם לך להרגיש.
יש עוד הרבה מה לעסוק בדינמיקה זוגית בריאה אבל קצרה היריעה כאן.
בגדול, הנקודה העיקרית היא אינטימיות רגשית (וזה מתקשר גם לחלק הראשון-
היכולת שלי להתבונן במה שעובר עלי, ולחוות אותו, בשלב ראשון
ובשלב השני השיח והשיתוף של בן הזוג במקומות הםנימיים והחשופים האלה. מקום כזה גם יאפשר לך הרבה יותר
להיות מחוברת לחוויית החיים).
עוד נקודה לגבי מופנמות-
מופנמות מגיעה ממקום של חוסר בטחון בחוויה הפנימית שלי, ובתגובה של הסביבה כלפיה.
ככל שאנחנו ניתן לעצמנו תגובה חיובית של קבלה והקשבה וחיבוק של חוויות פנימיות, נוכל ליצור בתוכנו בטחון משמעותי,
ובהמשך להיות בעמדה פחות מבוהלת מבחוץ וממפגש עם העולם הסובב.
וכמובן שדוגמא שלך כאמא יכולה להשפיע גם על הילדים.
אני מתכוונת כמובן לדוגמא אמיתית ואותנטית שנובעת ממקום עמוק שיהיה שם בע"ה.
בהצלחה רבה לך!
הנקודה הראשונה ממש נכונהשופטים
קשה לי להיות ברגע, ואני בורחת הרבה פעמים למקומות אחרים, ולפעמים זה בסוף מתפוצץ במקומות לא קשורים..
בקשר לדינמיקה הזוגית, נראה לי שאם אצליח לפתור את הנקודה הזאת בי גם זה ייפתר.
נכוןתהילה 3>
לפחות במידה מסויימת. בע"ה
איזה מחשבות יפות!אם מאושרת
אשרייך שאת מוצאת זמן לחשוב כזה לעומק!
זה באמת נשמע מחשבות גם של אלול וגם של גיל 40. ( "משבר " כמו בלידה - מוליד אחריו משהו חדש,אז המחשבות שלך ממש מבורכות!)
הרב קוק כותב באורות התשובה-"המושג של ציור התשובה מקושר , שלא על פי אמת, רק עם דלדול נפש, עם חולשה ורפיון והנמכת החיים".
ומה שכתבת הזכיר לי את המשפט הזה,
חבל להיתפס לנקודה שפחות חזקה אצלך- לא רק שזה לא יוביל לשינוי, זה גם מחליש ומדכא,
ה' ברא אותך עם תכונות מסוימות,עם אופי מסויים,להתנהג בכוח בצורה שלא מתאימה לתכונות שלך לא יגרום לחיים שלך להיות כמו שחלמת.
( זה מזכיר לי את המורה ה"מרובעת" שניסתה להיות חברהמנית וסיפרה בדיחת קרש ואף אחת לא צחקה,
היא לא הצליחה, המטרה שלה לא הושגה וסתם נשאר לה טעם מר בפה).
אני יותר אוהבת לבנות חלום חדש, לחפש מה התכונות החזקות אצלי ומה נקודות החוזקה במבנה המשפחתי של המשפחה שהקמנו ולהתמקד בלהעצים אותן.
למשל כתבת שהחלום- משפחה מפרגנת.
זה בא לידי ביטוי במכתבים ושיתופים.
אבל התכונות שלך וגם של הילדים-יותר מופנמות.
במקום לחפש להעצים תכונות שלא קיימות אצלכם ( זה עוד משהו מעניין שתמיד אנחנו חולמות שהילדים יהיו חזקים במקום שאנחנו יותר חלשים, אבל באופן נורמלי וטבעי - הם דומים לנו ולכן המקומות האלה יהיו חלשים גם אצלם).
אפשר להעצים מה שחזק אצלכם-
אולי נגיד ללכת בכוון שכתבת על קשר טכני ויומיומי חזק,ולחזק אותו- אולי להוסיף ברכות קצרות לשקית של הכריך.
ואם את רוצה שגם הילדים יחזקו את הקשר בינהם אפשר להכניס גם אותם לזה- להכין פתקי הפתעות אחד לשני, הכריך או לקראת מבחנים/טיולים.
אז לא יהיו לך מסביב לשולחן שבת שיתופים נרגשים אבל יהיה לך ערוץ תקשורת חם אוהב עם הילדים, יהיה פרגון בינהם גם בלי שחנ"שים
וואי תודה רבהשופטים
נראה לי שפגעת בול בנקודה..
אני צריכה לזהות את נקודות החוזקה שלי ושם לתגבר ולא לחפש במקומות אחרים
והמשפט של הרב קוק - וואו
הדוגמא שנתת, תודה על זה! זה משהו שלא הצלחתי להסביר לאחרים, לא לכולם מתאים הכל וכשמנסים משהו שלא תואם את המידות שלנו זה נראה מגוחך.. עכשיו השאלה איך יודעים מה תואם את המידות שלנו וצריל רק חיזוק, ומזה לא בכיוון?
את כותבת את זה וזה נשמע כזה קליל, וזה בדיוק מה שאני מחפשת, את הקלילות הזאת וההסתפקות במה שאני.. למה זה כל כך קשה?
עבודת חיינואם מאושרת
הרבה פעמים אני חושבת כמה קל היה אם היינו מקבלים מה' פתק עם "פרטי המוצר", מה נקודות החוזקה שלנו? מה התכונות המובילות אצלנו? מה ייעודנו בחיים?
אבל בעולם הזה ה' ברא אותנו ככה שאנחנו צריכות לחפש את דרכינו...
כתבת שמה שכתבתי נשמע קליל, נראה לי שזה בגלל שקשה לנו לדמיין על עצמנו.
על אחרים יותר קל לדמיין, להתבונן...
בחב"ד יש "משפיעה", שאיתה אפשר להתייעץ על עצמנו וכו' ( בוודאי זו הגדרה יותר גדולה לתפקידה, אני לא ממש בקיאה במה בדיוק תפקידה הכללי) אולי יש לך אפשרות לחפש מישהי כזו? זו יכולה להיות אמא או חברה טובה.
ואולי אפשר לשאול את הילדים, לתת להם פתקים שיענו עליהם-מה מיוחד במשפחה שלנו? מה ייחודי לנו? מה אתה אוהב ההתנהלות המשפחתית? (אולי אפילו מה היית חולם שיהיה אצלנו- אבל זו שאלה יותר מסוכנת - כדי לא לפתח ציפיות שאי אפשר לעמוד בהם) וזה יכול לתת לך כיוונים שאפשר לשדרג.
ולגבי ההסתפקות במה שאני - אני ממש מזדהה איתך. נראה לי שזה בגלל שחלמנו על הבית שנקים , ועל איך יראה שולחן השבת שלנו, אבל החלומות הוורודים של הנערות לא לקחו בחשבון כמה פרמטרים כמו - תכונות של הבעל, של הילדים ושלנו...
מה שעוזר לי זה להודות ולהודות ולהודות לה' שזכיתי למשפחה ולבית יהודי, ולנסות להביט ב"מבט על" על המשפחה שלנו - נגיד בראש חודש בהלל להתבונן סביבי בלי להסתכל על כל הפרטים הקטנים שבהם מתמקדים ביום יום, אלא על המכלול. ולהודות לה' על המשפחה המקסימה שקיבלתי ממנו בחסד ולא בזכות.
ותודה רבה לך על מה שכתבת כאן-עזרת לי מאד במחשבות אלוליות. תודה רבה! ובהצלחה ❤️
תודה רבה, בהחלט עבודהשופטים
אני מרגישה שזה ממש עליות וירידות, ויש תקופות. שאני מאוד במודעות לטוב, ותקופות שאני לא מסוגלת לראות את כל מה שיש ומה שלא מסתדר מתנפח ומסתיר את הכל..
נמשיך להתפלל לראות את הטוב
זו באמת עבודת חיים, ממשש לא משהו קליל...בארץ אהבתי
האמת שכשקראתי אותך עכשיו, חשבתי שאולי מה שיכול לעזור לך זה לעשות אימון אישי.
כתבת פה שכבר הייתם בכמה טיפולים, אז לא יודעת אם מתאים לך עכשיו לנסות את הכיוון הזה. אבל רק מעלה את זה הכיוון לחשיבה.
כשאני עשיתי אימון, השלב הראשון (שליווה אותנו גם בהמשך) היה בירור של הכוחות הטובים שיש בי. וזה לא סתם בצורה שטחית, זה בירור שמעמיק ועוזר להבין איך אני משתמשת בכוחות שלי ואיפה זה יכול עוד להוסיף לי.
וגם עשיתי שם עבודה על כמה דברים שרציתי לשנות בי. לא הכל השתנה לגמרי, יש דברים שהם עבודה לכל החיים, אבל כן קיבלתי בהם כלים שעוזרים לי לעבוד עליהם. ויש גם נקודות ממוקדות יותר שממש עשיתי בהם שינוי לגמרי, ומבחינתי זה היה ממש פלא, לא האמנתי שזה באמת יכול להשתנות...
יש לי קושי עם זהשופטים
כי אני מרגישה שניסיתי וזה מאוד קשה למצוא מישהו מתאים ואני טילוס שקשה לו להגיד שלא מרוצב אז להפסיק טיפול זה גם סיפור, וגם הפן הכלכלי מכביד..
באיזשהו מקום מרגישה שעשיתי את ההשתדלות שלי במישור הזה
חשבתי על משהו שאף פעם לא יכול להזיקכתבתנו
וקראתי הכל כדי לראות אם מישהי כתבה,
בנוסף לכל הדברים היפים שענו לך, יש מצב שלהוסיף מגע באופן יותר תדיר גם יחולל שינוי כלשהו. עדין, זה לא שזה המפתח ליותר שיתופים וכד', אבל זה פועל לריכוך האוירה וקירבה גם בלי מילים. זה לא צריך להיות מ0 ל100 עכשיו, אבל לפני השינה, כשקמים בבוקר, בהדלקת נרות, כל מיני הזדמנויות שאפשר להוסיף מגע- זה כנראה אף פעם לא יותר מידי. ויש מחקרים על שזה בונה מאוד גם בטחון עצמי. אולי יתאים לך 🤍
מסכימה עם זה ממש.המקורית
באמת צריכה להשתפר בזה, תודה על התזכורתשופטיםאחרונה
אשמח לעצהאת תראי
שבוע 33
כל השהת התכווצויות בלתי פוסקות
כאילו מין לחץ בבטן
שישר עושה הרגשה כאילו צריך להתפנות גדולים
ב"ה הריון 7
לא זוכרת אפ זה תקין? זה ברקסטון היקס?
משו אחר?
לא ממש צירים
לא כואב ככ
יותר התכווצות של הבטן
נשמע לי שזה יכול להיות ציריםדיאן ד.
אם זה לא סדיר, כלומר לא במרווחים קבועים הייתי נוטה לחשוב שזה ברקסטונים.
במיוחד כי לא כואב.
תנסי לשתות הרבה הרבה מים, הרבה פעמים בגלל מחסור בשתיה יש צירים.
לפני כמה שבועות היה לי משהו דומהמתואמתאחרונה
התכווצויות בבטן, אבל כן כואבות. הלכתי להיבדק ולא ראו צירים ולא התקצרות צוואר.
בדיעבד אני מניחה שזה היה איזשהו וירוס בטן או משהו כזה. אחרי שלושה ימים (די מלחיצים) זה עבר...
מקווה שגם אצלך זה משהו כזה...
חשד לריבוי מי שפירשאלונת קטנטונת
שבוע טוב
לפני שלושה שבועות בערך עשיתי הערכת משקל.כמות המים יצאה בגבול התקין (24). הרופאה דיברה איתי ביום חמישי והפנתה אותי למיון שיבדקו אם עדיין יש ריבוי ושהרופאים שם יפנו לבדיקות נוספות במידת הצורך. יש לציין שעשיתי מי שפיר והעמסה מלאה.
לדעתך ניתן ללכת למוקד נשים של מכבי ברעננה במקום? אשמח למנוסות
עזרהחסויה638
היי
ילדתי לפני 11 חודשים בן ראשון (הערת שוליים-עברתי הריון בסיכון,אחכ אשפוז של התינוק והדובדבן שבקצפת דיכאון אחרי לידה)
מאז שהוא היה קטן תמיד צרח כמעט מכל דבר, לא מרוצה כזה
בלתי אפשרי להחליף לו בגדים, חיתול, לשטוף פנים
צורח
בנוסף גם צורח סתם (לא בכי, צעקות) אמרו שהם מגלים את הקול שלהם אז אם צורחים מהתלהבחת אבל הוא ככה כבר ככ הרבה זמן.
בנוסף ילד היפראקטיבי שלא יודע שניה לשבת
בקיצור קשוח מאוד
אני מרגישה שאין לי אוויר, אני ובעלי ככ מותשים, וזה רק ילד אחד
אני מתוסכלת ושבורה
אשמח לעצות וכו
תודה!
יקרה 
מתואמת
אני עברתי משהו דומה עם הילדה השמינית, וזה טוב שהיא הייתה השמינית - כי ככה ידעתי שזה לא תקין ורגיל.
בכל אופן, היפראקטיביות זה לא משהו שמאבחנים בגיל אחד-עשר חודשים (יותר בגיל חמש מינימום). תינוק בגיל הזה זה הגיוני ומבורך שהוא תזזיתי ולא נשאר במקום אחד.
מה שמצביע אולי על מצב לא תקין הוא הצרחות שאת מתארת (בהנחה שאלה באמת לא סתם צרחות של הנאה), ויכול להיות שהן מצביעות על משהו שמציק לו.
ניסיתם לערוך בירור אצל רופא ילדים? אולי יש לו רפלוקס או טונוס שרירים גבוה או כל מיני דברים אחרים שעלולים להציק לתינוק ולגרום לו להיות לא רגוע.
בכל אופן, זה באמת קשה, אבל זה בשום אופן לא מצביע על התפקוד שלכם כהורים. בהחלט יכול להיות שבע"ה הילד הבא יהיה ילד רגוע, ותראו כמה זה כיף לגדל תינוק...
וגם לגבי הילד הנוכחי - עוד לא אפסה תקווה! יכול להיות שאם תגלו מה מציק לו, תוכלו לנסות לפתור את הבעיה וכך הוא יירגע. ויכול להיות שעם הגיל זה יעבור לו והוא יהפוך להיות חייכן ושמח (ושובב בהתאם לגיל) 
תתפללי על זה, כמה שאת יכולה...
תודה רבהחסויה638
הוא ילד חייכן שמח ואנרגטי ממש.
אבל מנגד עצבני ובכיין
קשה מאוד, טונוס גבוה אין לו בדקנו שהיה תינוק, ריפלוקס גם לא
חשבתי אולי קושי בוויסות חושי
אם למישהי יש ידע בזה אשמח שתשפכו אור
תודה!
גם אני חושבת שלבת שלי יש קושי בוויסות חושימתואמת
זה דבר שבודקים אצל מרפאה בעיסוק. אנחנו כרגע עוד לא התקדמנו עם זה, אבל אתם יכולים להתחיל לברר אצל רופא הילדים. רק שאני לא בטוחה שבודקים דברים כאלה כבר בגיל הזה - צריך לשאול.
אשמח לשמועחסויה638
איך זה מתבטא אצלה?
כיום זה בעיקר מתבטא בזה שהיא נהנית להרביץמתואמת
זה נשמע נורא, אבל אני מרגישה שזה באמת קשור לזה. בכל אופן, זה לא תמיד.
והיא גם אוהבת לגעת בכל מיני מרקמים שבי מעוררים חלחלה (אני סובלת מקושי הפוך של תחושה).
זה לא מבוסס בכלל ואני לא בטוחה שאני צודקת, ולכן רוצה להגיע לאבחון. אבל בינתיים זה לא מרגיש לי דחוף, אז לא ממהרת לזה...
זה בהחלט נשמע קושי בוויסות חושיבאתי מפעם
תעשי לו עיסויים אחרי מקלחת כל ערב.
כדאי לשאול בטיפת חלב איך הולכת הפרוצדורה של ריפוי בעיסוק.
בנתיים תגגלי קצת על תרגילים לילדים ותינוקות עם קושי בוויסות חושי, כל מיני גלגולים, לגלגל אותו כמו מערוך מתגלגל על השטיח, נדנדה, טרמפולינה ועוד.
אל תתייאשי, תביני שקשה לו והוא לא עושה את זה מתוך חוצפה/ סתם/ מפונק ..
איך השינה שלו..? שולחת חיבוק, נשמע קשוח ממש❤️המקורית
השינה שלו ושלנו זוועהחסויה638
הוא עדיין יונק
קם כל שעתיים/שלוש לינוק
מנסים להתחיל לגמול אותו
לא פשוט בקיצור
גם לנו הילד הראשון היה נורא נורא קשוחדיאן ד.
השניה שלנו עכשיו בת חצי שנה וההבדל מאוד משמעותי.
אז קודם כל זה לא כל ילד וזה לא אומר כלום על ההמשך.
אני חושבת שכדאי לעשות בירור רפואי מקיף אם משהו לא מציק לו.
לדעתי בעיות תחושה יכולות להיות הכיוון, אבל כמובן שאני לא אשת מקצוע.
(נשמע לי בגלל שאמרת על החלפות בגדים, טיטול ושטיפה שכל זה כרוך במגע,
אבל בעיות תחושה זה גם אם הילד לבוש והפתקית בתוך הבגד מציקה או סתם הבד לא נעים לו...)
גם לגבי השינה, ממני שההשכבות של הגדול שלי לקחו 2-3-4 שעות כל ערב
והיה קם כל לילה לפחות 4 פעמים, וכל פעם הרדמה מחדש (ב"ה רק 20 דקות חצי שעה באמצע הלילה כל פעם)
זה נורא נורא קשוח.
בגיל שנה היה שיפור קל, ושיפור יותר משמעותי בגיל שנתיים. אני יודעת שזה לא מעודד.
אבל לא מצאתי שיטת קסם. אולי שווה לנסות יועצת שינה. אני לא הלכתי.
גם לנו יש שני ילדים שהיו ככהאנונימיתת מכאןאחרונה
מתוך כמה ילדים, כך שיודעת להשוות
זה ממש ממש קשה ומתיש, אבל מצישהו זה משתפר
אם הוא עכשיו בן כמעט שנה מהניסיון שלי עוד כמה חודשים יתחיל להיות קצת יותר קל
ממה שאני ראיתי ילדים כאלה תמיד ישארו יותר תזזיתיים ויותר מאתגרים ודורשים מצד אחד
ומצד שני הם גם מאוד עצמאיים, יצירתיים, חברותיים ואהובים
לוקח זמן אבל בסוף הדברים הטובים מתגברים
בחילות בהריוןSasha
היי אני בטרימסטר ראשון , שבוע 12 +4
עד שבוע 11 סבלתי מבחילות ואז בשבוע 11 זה לגמרי פסק עד אתמול ,כלומר ,אתמול שוב התחלתי לחוש בחילות ועייפות קיצונית . האם זה תקין שהיתה הפוגה כזו גדולה (של כשבוע וכמה ימים ) בבחילה ועכשיו זה חוזר ? האם יכול להיות שזה מעיד על התפתחות לא תקינה כלשהי של ההריון או העובר ?
נשמע לי בסדריעל מהדרוםאחרונה
העמסת סוכר מלאהמייפל1
מחדשת כאן את הפעילות כדי לשאול על משהו שממש מטריד אותי🙈. בהעמסת סוכר 50 גר' יצאה לי תוצאה מעל הרף העליון - 142 (אכלתי לפני זה ארוחת בוקר ואמרו לי שאולי זה השפיע(. עשיתי את המלאה וב"ה יצאה תקינה. הערכים של אחרי שעתיים ושלוש יצאו ממש בול באמצע הטווח, אבל הערך של אחרי שעה יצא די קרוב לגבול העליון - 174 (הכי גבוה 180). אני בלחץ שזה מראה שאולי הגוף לא ככ יודע להתמודד עם סוכר ואני כן צריכה לשמור, גם אם אין לי סוכרת, כי קראתי שזה לא מצב של שחור לבן... מישהי יודעת אולי לשתף אותי מניסיונה?
(אציין שאין לי גורמי סיכון כמו עובר גדול בלידה קודמת, גנטיקה, עודף משקל וכו')
נשמע תקין לגמרי ב"היראת גאולה
אצלי היה יותר קרוב לגבול, וערך אחד מעבר לגבול, ועדיין נחשב רק סכרת גבולית.
174 זה תקין לחלוטין, למרות שזה גבוה. כי מה לעשות, אכלת סוכר... והגוף שלך הצליח להתמודד איתו מצוין.
תודה רבה❤️מייפל1אחרונה
הריון 6 ברוך ה' 5 בנות בביתPoalim1983
הריון 6 ב"ה בבית 5 בנות , היום בשקיפות עורפית הרופא אמר שנראה כמו עוד בת , מאז לא מצליחה לתפקד האם קרה למישהי שטעו בשקיפות?
יקרהמדברה כעדן.
קרה שטעו בשקיפות... אבל קרה לי שגם לא... בקיצור מה שה' קובע זה מה שיהיה וכל התחושות שלך הכי מובנות בעולם...
ולחמותי, הן 7 אחיות בנות.. בלי בנים... והן משפחה מדהימה וסבא וסבתא של בעלי הכי מאושרים שבעולם מהמשפחות שהקימו...
תודה יקרה על המיליםPoalim1983
מאמינה שמה שעושה ה' הכל לטובה .
מזכירה לי אותי בהיריון הזהאנונימית בהו"ל
כשאמרו לי שוב בת...
(לא משנה המספר)
לא יודעת איך לעודד אותך, ולי אף פעם לא טעו בשקיפות אבל מכירה הרבה שטעו להן...
בכל מקרה לפעמים קל לי להסתכל על אחרות שבכלל לא נשואות.
או על כאלה נשואות שהן ללא ילדים בכלל.
או על כאלה שיש להם ילד או ילדה...
ואז אני אומרת לעצמי צרות של עשירים יש לי ואני מתנחמת...
ה' יעזור. כל אחת והניסיון שלה. לא שופטת אף אחת...
בהצלחה
תודה יקרה על המיליםPoalim1983
בעזרת ה' הכל לטובה
חיבוקתהילה 3>
זה לא פשוט להתאכזב או לחשוש ממשהו כזה,
גם אם בשכל ברור לנו שנאהב איתה, והיא תהיה נהדרת
יש כאן איזשהו חלום שהתנפץ, תני לעצמך חיבוקים ותכילי את הקושי, והוא בע"ה יחלוף, ותוכלי לשמוח בהריון ובנסיכה החדשה שתבוא.
תודה יקרה על המיליםPoalim1983
בעזרת ה' מאמינה שהזמן יעשה את שלו
לבסוף כמובן כמו בשאר ההריונות אקבל הכל באהבה
ובהודיה גדולה לה'
מבינה את הקושי הזהאין כמו טאטע!
כן, מותר לצפות ולהתאגזב כשלא זוכים במה שכלכך רצינו.
זה טבעי והכל טוב .
תני לעצמך את הזמן לקבל את זה
ואז תוכלי לשמוח באמת במה שיגיע .
בבריאות בקלות ובידיים מלאות אמן!!!
נראה לי שאני מדמיינת או שהיה פה היום/אתמולמותק 27
עוד שרשור על מישהי בהריון 6 עם בן? וחמישה בנים בבית? 🤔
וואי בבקשה שאני לא הוזה.... כי אז זהו... ההריון מתחיל להשפיע עליי....
אכן היהEliana a
חחחחחחחח גם אני תהיתידפנה06032000
שתי ההריוניות האלה צריכות להתחבר, לבדוק מה הן עושות
טעו לי בסקירה המאוחרת... אמרו בן, יצאה בת.מותק 27
וחושבת שאין כמו בנות.. בעזרת ה' שיהיו לנו בריאות וחסודות
בשקיפות זה בהגדרה לא אמיןמיקי מאוסאחרונה
זה שבוע שעוד ממש ממש קשה לדעת
גם אצל המיומנים ביותר
כי אין כמעט הבדל חיצוני בין בנים לבנות בשלב הזה
חכו לסקירה (וגם אז עוד יכולות להיות טעויות ;) )
אני מכאן. פורקתאנונימית בהו"ל
היום גילינו שהעובר שאני נושאת, הוא בן.
זה יהיה הבן השישי שלנו. אין לנו בכלל בנות וכנראה זה יהיה האחרון
מה אני אגיד לכן?
קצת מאוכזבת. לא יהיו לי בנות.
לא יהיה לי את מי ללוות בלידות , לא תהיה לי חברה קרובה גם לא יהיה לי עם מי ללכת להופעות
מקנאה בחברות שלי שיוצאות אם ובת לכל מיני ארועי תרבות ותמיד אין לי עם מי ללכת כי הן עם הבנות שלהן
והכי מטריד אותי שיהיו לי מלאאא כלות. ואני ממש לא טיפוס חברותי ומה אני אעשה עם 6 כלות. בקושי עם אחת הייתי מסתדרת
והשמות- די כבר נגמרו לי השמות לבנים שאני אוהבת
מצד שני מנחמת את עצמי שיאללה עוד בן, זה כבר המוכר והידוע
חוזרת לניק שלי ועוקבתאנונימית בהו"ל
יבואו עוד מעט חכמות ממניעדינה אבל בשטח
ויספרו לך כמה בנים גדולים זה מופלא, אני רק יכולה להגיד לך בינתיים שהלב שלי איתך, מרגישה את תחושת הפספוס ממך, ואם זה רלוונטי לך, מכירה אחת שבלידה השביעית שלה ילדה סופסוף בן, אז הכל כמובן עוד פתוח , קודם תעברי את החידה הזו בעז"ה בידיים מלאות ובבריאות
ואולי את תהיי מהחמיות האלו שהגיסות הן כמו הבנות שלהן? אולי יהיה לך כיף וטיולים והצגות , ותהיי חמות מושלמת? לא תמיד דוקא החברתיות טובות לכלות שלהן, ממש לא.. צריך לב ואינטלגנציה ריגשית, אתן תהיו משפחה, לא חברות, ויש עוד זמן עד אז אז לא לדאוג❤️
יכולה לעודד אותך לפחות בדבר אחדדפנה06032000
קודם כל- אומרים ש7 בנים זה ישירות גן עדן, אז לא משנה מה יצא לך בבא בע"ה- זכית.
חוצמזה, לא חסרים יתרונות שיש רק בבנים, וממליצה להתמקד בזה
קודם כל, בנים הם לאמא, מחוברים לאמא.
אין בעיית כינים, גם אם משאירים פאות זה בקטנה לנקות.
הולכים לבית כנסת עם הבעל ואת בשבת בנחת עם הסלטים או בעזרת נשים או נחה.
אין דאגה של צניעות
אין דאגה שילכו לבד למקומות
אין פחד עליהם על הריון ולידה ודאגה לשלומם שיצאו מזה בשלום ובבריאות
הרבה הזדמנויות לצדיקים שיהיו סנדקים
מבינה לגמרי את הרצון למין השני, לחוות ולהכיר אותו,
אבל גם תראי את כל היתרונות במין הקיים ב"ה .
בנים הם המאהבים הקטנים שלנו
הצחקת אותיאמאשוני
שאת חושבת על עובר בבטן בהקשר של הופעות וכלות..
קפצת עשור פלוס קדימה
תקפצי עוד עשור וקחי את הנכדות 😜
מבינה אותך.
יש לי סיפור, מקווה שזה יעודד,
לדודה שלי יש רק בנות והם ממנטאליות שבן זה המשכיות והיא ממש ממש הצטערה שאין לה בנים (והיה גם איזה סיפור טראגי סביב זה)
בקיצור עכשיו יש לה מלא מלא נכדים בנים וזה כ"כ יפה לראות את הבית מלא מגבעות ובנים לומדים והכל.
זכתה בנכדים מדהימים! והיא מאושרת!
(גם על הבנות היא שמחה, כן? אבל נו זה כזה של פעם..)
ממש שפע וזכות.
אז מקווה שזה קצת מעודד שבכל זאת מרגישים את החוויה הזאת של ילדים מהמין השני..
ממש מבינהשירה מירושלים
את הקושי והאכזבה.
אני בהריון חמישי עם בת, כשההריון הקודם הסתיים בלידה שקטה.
עם הבת שאיבדתי הייתי בבאסה ממש גדולה שזו עוד בת. ממש ממש התבאסתי. אפילו בכיתי והיה קשה לי לשמוח כשגיסתי ילדה בן, אפילו לברית היה לי סיוט ללכת..
למזלי, עוד לפני האובדן דיברתי עם אמא לרק בנות והיא עזרה לי לשנות את כיוון המחשבה שלי, והשלמתי עם זה. ואפילו התלהבתי שיהיה לי בית של בנות וזה כיף.
ובהריון הזה, ממש לא הזיז לי שזו עוד בת. הייתי צריכה לקבל כאפה כדי להכנס לפרופורציות. והיום אני ממש בסדר עם זה.
מקוה יום אחד ללדת בן, למרות שלפי הגיל והכוחות שלי לא בטוח שאוכל יותר מעוד אחד. אבל גם אם לא, אני מקבלת באהבה.
וכמו שאמרו לך להתמקד בכיף של משפחה של בנים, לא יהיו לך רגשנויות, הורמונים ומחזורים עם כל המצבי רוח חח.
ולגבי כלה וחמות, את ממש יכולה להיות החמות החמודה שמבלה עם הכלות שלה ומזמינה אותן להופעות ולאכול במסעדה. אחותי אמא ל2 בנים נשואים, והם ממש קשורים אליה, גם הכלות שלה נקשרו אליה ושתיהן באו אליה אחרי הלידה לחודש! ולא הלכו לאמא שלהן. סתם שתדעי שזה קיים.
מקווה שהשיתוף שלי עזר.
גם ליoo
לא יהיו בנות
כן, יש חוויות שאני לא אחווה, אבל לא משהו שמטריד אותי, לעיתים רחוקות אני רואה סיטואציה של אמא ובת ומרגישה החמצה קלה.
כשהקטן שלי עוד היה עם תלתלים, קניתי לו לפורים שמלה ורודה ועשיתי לו קוקיות, ככה יצרתי לעצמי חוויה ליום אחד ומזכרת בתמונות.
בקשר לכלות אני בעיקר מסוקרנת איך ומה יהיה, לא כדאי לדאוג למשהו עתידי בלתי ידוע, שיכול גם להיות מאד זורם.
רק לגבי הכלותמקרמה
על חמותי כולם אמרו שהיא תהיה חמות מהגהנום!
זה הגיע עד כדי הסכם בין כל האחיות של בעלי שהן עשו עוד לפני שבכלל נכנסתי לתמונה- שהן יעשו הכל כדי להיות גיסות טובות כי החמות תהיה לא משו בכלל
והפתעה!
יש בינינו חיבור מדהים וקשר מעולה
ואנחנו מסתדרות ממש מצוין
ואני ממש מרגישה שהיא מתייחסת אלי כמו אחת הבנות שלה (ואני קוראת לה אמא)
אז אל תספידי עדיין
כנל (חוץ מהאמא) חמתי גם באה איתי ללידותהמקורית
אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל
לחמותי יש הרבה בנים
הכלות הן הבנות שלה מבחינתה
ויש כל כך הרבה נכדות
ואני התלבטתי אם להזמין אותה ללידה
בקיצור זה לא מחייב בע''ה
ובנים זה הכי חמוד שיש!♥️אנונימית בהו"ל
אנונימית אחרת.יש לי שני בניםאנונימית בהו"ל
ועכשיו הריון עם עוד בן
מהתחלה רציתי בנות ובנים באים תודה לה'
כל כך אוהבת אותם שכבר לא משנה לי
כמובן שגם רוצה בת ..
כל יצירה שמגיעה ממני מתאהבת בהם
בעזרת ה יהיה לך חוויות אחרות ןמהממות עם הבנים
עם הכלות יכול להיות שממש תאהבי ויזרום לך , אל תחשבי שלא ..
תני לעצמך את הזמן להתבאסמתיכון ועד מעון
זה לגיטימי ממש, להוציא את הבאסה עכשיו, אפילו להתאבל על הפנטזיות של הבת.
אח''כ תחשבי על כמה בנים זה כיף אבל לפני כן יש מקום לאכזבה, הכי לגיטימי בעולם
אנונימית אחרת אחרת שיש לה 5 בנות ובןאנונימית בהו"ל
אז לי אמנם יש בן אחד ועוד 5 בנות מהממות.
אבל תמיד חלמתי להיות אם הבנים שמחה..
ואיך יכול להיות שיש לי כל כך הרבה בנות?
אני הכי לא בת באופי שלי, לא יודעת אם אצליח להיות איתן בלידות, מהלידות של עצמי רעדתי ולא התחברתי .למי יש כח להסביר לכל אחת על המחזור ולהיות שם שיקבלו. כן כן כן אותי כל הדברים האלה לא משמחים... שופינג? לא סובלת... תמיד שולחת את הגדולה שלי עם אחיות שלה מתחתיה.. קיצר... לא פשוט לי.. גם בתחושה שקיבלתי מלא בנות ורק בן אחד.. היה חסר לי תמיד הבריתות ובכלל החיבור לבנים יותר קל לי.
מאז שנולדתי.. הם מבחינתי יותר קלילים וצחוקים איתם. בנות תמיד יותר מורכבות והורמונליות. . .
הגעתי למסקנה שפשוט בגלל שכל כך רציתי מלא בנים והביאו לי דווקא בנות זה התיקון שלי. ואני צריכה לשמוח בזה הכי בעולם ולעבוד על עצמי ועל הנשיות שלי ..
להתחיל להתחבר לאישה שבי.. ושאהיה גדולה (בגיל 50) וגם הןיתחתנו נהיה כולנו חבורת בנות שיוצאת ואחת בשביל השניה . ויהיה לנו כיף ..
קיצר תמיד הדשא של השכן ירוק יותר..
הקב'ה מעביר אותנו ניסיונות ברגש כדי שנתקו איפה שקשה לנו .
בהצלחה אהובה
בסוף תברכי על זה גם...
שזכית למלא בנין וכלות מתוקות שיהיו דומות לך
וואו אני מאוד מזדהה מהכיוון ההפוךמחי
מלא בנים ב"ה, ותמיד חלמתי על בנות מתוקות.
לפעמים כשהרעש, הבלגן, המריבות והמכות מרקיעים שחקים אני שואלת את עצמי ואת ה' איך?? איך בחרת *בי*, העדינה השקטה והרגישה להיות אמא של כל הבנים האלה? מה חשבת לעצמך? זה לא מתאים לי בכלל! לא יודעת מאיפה לאכול את הסיטואציה הזו, זה לא בשבילי!
וכל פעם מחדש אני מגיעה למסקנה שהכל מכוון, שזה בדיוק התיקון שלי, ה' רוצה שנעבוד על עצמנו דווקא איפה שקשה לנו. אז אפ אני צריכה לעבוד על האסרטיביות שלי - הם נותנים לי אלפי הזדמנויות לכך. על הסבלנות - כנ"ל. כנראה ה' רוצה גם עבודת המידות שאדע איך לשלוט בעצמי גם כשהם מוציאים אותי מהכלים, למרות הרגישות שלי לרעש, ועוד ועוד. ה' מנסה אותי בדיוק בנקודות הרגישות שלנו, וזה לא במקרה.
אהובה שלנו, חיבוק ענק!!!;;;;אוהבת את השבת
מקפיצה😅דפנה06032000אחרונה
תינוקת בת 7 חודשים שזוחלת גחון בעיקר עם הידייםאנונימית בהו"ל
ולא משתמשת ברגליים.
זה תקין? צריך לעשות משהו?
תקין לגמרימחכה להריוןאחרונה
אצלי הם מתחילים תוך כדי שהם הולכים לעלות על 4 ולזחול רגיל,אבל אמרו לי בטיפת חלב שזה גם לא חובה העיקר שהם מצליחים להגיע ממקום למקום
מסירת בגדיםמכחול
רוצה למסור בגדים, ויש כאלה שמתלבטת אם למסור.
למשל - קפוצ'ון לילדים שהרוכסן שלו מקולקל. מצד אחד אפשר להחליף רוכסן, וזה יותר זול מלקנות חדש, מצד שני מבאס לקבל מקולקל ואז צריך לטפל בזה.
הייתן מוסרות? זורקות? משקיעות בלתקן בעצמכן ואז מוסרות?
זה משנה אם מעבירים שקית למישהי שמכירים או למקום שאוסף בגדים יד 2?
בגדים שאינם ראויים לשימוש מיידי, זורקת.תדהר
הגורם המקבל, בין אם זה מישהו שמכירים (העברת בגדים במשפחה או לנזקקים) או כשמניחים במתקני איסוף, לא צריך לטרוח בתיקון בגדים כמו החלפת רוכסן.
גם חושבת ככהשושנושי
מסכימה לצעריאפונה
מסכימהאוהבת את השבת
ומרגיע אותי לחשוב שחנויות זורקות המוןן בגדים חדשים כדי שלא תהיה ירידת ערך...
כי אני ממש לא מצליחה לשחרר ולזרוק..
ועדיף לפח מיחזור בגדים...
לזרוקשואלת12
גם בחנויות יד 2 יזרקו אז חבל להעביר לשם.
לא בטוחה שלקנות בגד יותר יקר מלהחליף רוכסן
תודה לכולן!מכחול
זה מה שחשבתי, אבל קשה לזרוק...
אנחנו חיים בעולם מטורף...
וואי ממש עולם מטורף.באתי מפעם
גם לי כואב לזרוק בגדים שסך הכל הלך הרוכסן...
מרגיש לי בל תשחית, הבד מעולה, כאילו... אנחנו דור כזה עצלן שלא תופרים ומתקנים כמעט כלום. ומרגיש לי כפיות טובה לקב''ה. לא מדברת על בגד אחד, יש לי לפעמים שקיות שלמות. מה אני אעשה? ומנגד ילדים רעבים ללחם.
לא קשור לעצלןשואלת12
זה פשוט התעסקות לא משתלמת.
פעם שאלתי להחלחף רוכסן למעיל זה 30 שח. לקנות מעיל מצויין בחנות יד שנייה עולה 5 שח.
בדיוקאפונה
יש בגדים כמו זבל,
גם בחנויות יד2 זורקים בגדים שבעיני הם שמישים ואפילו במצב ממש טוב, פשוט כי יש הצפה ואין מספיק ביקוש.
תכל'סאם_שמחה_הללויה
אלא אם כן זה מעיל איכותי ממש ואז אולי שווה לתקן רוכסן. היום גם לא מוכרים שברים איכותיים. פעם הדברים היו שורדים שנים
לא עצלן בכלל, המציאות עמוסה נוראממשיכה לחלום
באמת
אין לי זמן לדברים בסיסיים
בטח לא זמן להתחיל לתקן בגדים במחיר שלא משתלם
וגם תחשבו על ההרגשה של מי שמקבל
לקבל בגדים שמצריכים תיקון גורם לתחושה מאוד לא נעימה
לפחות לי
זה לא עצלנותמאדם
להחליף רוכסן שווה של מעיל או סוודר יקר עולה כמעט כמו לקנות בגד חדש
התכוונתי דור עצלןבאתי מפעם
בקטע שאנחנו לא יודעים לתקן בעצמנו...
כשפעם היה נקרע לי משהו, או שהיה צריך מכפלת וכד' אמא שלי תפרה לי ותיקנה לי, החליפה רוכסן וכו'.
היום , רובנו לא עושים דברים כאלה בעצמנו החזקתי מחט יום אחד, הילדים שאלו אותי מה זה... האמת , התפדחתי. וואלה, אין לי כח להתעסק עם תפירה, האופציות שלי זה להעביר לגמח או לפח או לתופרת
למסור רק בגדים במצב טוב מוכנים לשימושממשיכה לחלום
לא בגדים דהויים
לא בגדים שצריך לתקן, אפילו דבר קטן
היום בגדים זולים יחסית.. פשוט בכמות זה יוצא המון כסף
אנשים לוקחים כדי לחסוך זמן או כסף אבל זה ממש משפיל לקבל בגד הרוס
לזרוקחולת שוקולד
ולא להעביר לאנשים שקיות בגדים בלי לשאול אותם!
עשו לי את זה וזה אחד המרגיזים, יש לכם בעיה של עודף בגדים- אל תעבירו אותה אלי מתוך הנחה שלי זאת לא בעיה אלא תועלת, תשאלו מראש ואל תעבירו אלי דרך השכנים או הגן
אותי שואלים ואני מקבלת בשמחהשואלת12
אבל לפעמים מרגיש שזה רק רצון להתפטר מהשקית.
נגיד בגדים לבנות בגילאים שאין לי בכלל
לא מוסרת פריטים לא שמישים שדורשים תיקוןהמקורית
יש גם מחזור בגדים במקום לזרוק מרימוש!
מה עושים עם הבגדים במחזור?יעל מהדרום
מהאתר של רוזניר-מרימוש!
לאן הולכים הבגדים
הבגדים שנאספים ממוינים ל- 3 סוגים עיקריים:
1. בגדים אשר במצב טוב עוברים מיון משני נארזים ומועברים
לשימוש חוזר.
2. בגדים אשר מכילים סיבי צמר או אקרילן נארזים ונשלחים
לריסוק ומיחזור.
3. בגדים אשר לא עונים לקריטריונים הנ"ל נחתכים נארזים ונשלחים
למפעלים ולמוסדות שונים ומשמשים כמטליות בד לניקוי
תודה...השלישי נשמע לי הכי סביריעל מהדרום
לק"י
בהנחה שזה באמת ככה.
כי לא זוכרת ממי או איפה שמעתי שזה הולך לפח מהמחזור.
מי עושה את זה?🤔 זה נשמע מלא עבודהשיפור
ממשמומו100
יש הרבה סרטונים ביוטיוב על מיחזור בגדים וכולם אומרים שזה תהליך מסובך מאוד ולא משתלם כלכלית ולכן רק אחוז קטן מאוד מהבגדים שנשלחים למיחזור באמת ממוחזרים והשאר נזרקים בערימות ענק במדינות נחשלות וגורמים גם הם לזיהום הסביבה.
אפשר לחפש ביוטיוב fast fashion
אז כבר עדיף לזרוק לפח....יעל מהדרום
או למחזר עצמאיתמקרמה
אצלינו מביאים את כל בגדים מטריקו למוסך- הם סופגים בזה שמן וגריז
וזה אחלה סמרטוטים
רעיון להפוך לסמרטוטיםיעל מהדרוםאחרונה
איזה עצוב זה:/אם_שמחה_הללויה
לא מוסרת בגדים כאלהטארקו
ומהצד השני גם לא לוקחת בגדים כאלה ממסירה.
אני שמחה לקבל דברים ממסירה, אבל אני לא נזקקת, אני לא רוצה דברים מבאסים שנראים רע או שרואים שעבר עליהם הרבה. זה הגבול בין לקחת ממסירה בטוב, לבין להרגיש מסכנה..
מה שלא מוכן ללבישה זורקת לפחמקושרת
מוסרת רק בגדים במצב טוב אחרי כביסה
לא הייתי מוסרת, מוסרת רק דברים תקינים בלי קרעיםאם_שמחה_הללויה
תודה על השרשור הזה!יראת גאולה
אני הרבה פעמים מתלבטת בזה.
לפעמים יש בגד מהמם, שאם היה רלוונטי עכשיו, הייתי תופרת כפתור שנפל או מתקנת קרע קטן,
אבל בדיוק נגמרה העונה, והילד גדל,
כואב הלב לזרוק.
אבל כולן תמימות דעים שלא למסור בגד שלא ראוי ללבישה מיידית. אז תודה, עכשיו אדע את התשובה, ולא אמשיך להתלבט 🙂
בעיניי כן יש הבדל בין תפירת כפתורשלומית.
לתיקון רוכסן/ קרע.
כי באמת תפירת כפתור זה משהו קליל וזול שלהרבה אנשים אין בעיה לעשות ונשמע לי חבל לזרוק בגד בגלל כפתור
מצחיק כי גם לי עברה אותה מחשבה אבל דם על קרעמאדם
זה עניין של מה את יכולה לעשות .לי גם על קרע חבל שנינות עבודה והבגד מושלם
אולי באמת תלוי באיזה קרע מדוברשלומית.
משתמשת בתור סמרטוטים וזורקת.אושר אקספרס
לא מוסרת את מה שלא במצב טוב או לפחות סביר (כמובן שזה אינדיבידואלי)
חחח גמני מנקה איתם תנור/ תריסיםאם_שמחה_הללויה
ילד חכם במיוחד אבל עם ענייני משמעת-איך מתנהלים?אובדת חצות
אחד מהתאומים שלנו הוא ילד נבון מעל הרמה שלו בגן (טרום חובה),
אני אפילו חושדת שהוא מחונן אבל לא יכולה לדעת בוודאות.
יש לו אסוציאציות, הוא אוהב ספרים מגיל מאד צעיר, ומבין רגשות לעומק ויש לו רגישות גבוהה, מתבטא מעל הרמה שלו בגן לדברי הגננת, יש לו המון הברקות שמפתיעות גם אותנו המבוגרים, ועוד.
הבעיה היא,
שזה מלווה בדברים כמו- ילדותיות (השתטחות על הרצפה כשמשהו לא מתאים לו), התעלמות (הוא סלקטיבי בלהקשיב, לא תמיד תקשורתי מאד, מתעלם לפעמים מפניות אם לא בא לו ויכול להפנות את השיחה לכיוונים שמתאימים לו במניפולטיביות מסוימת-למשל, אני אבקש שיאסוף צעצועים והוא יתעלם ויספר לי משהו שקרה לו היום בגן במכוון) , פרפקציוניזם (כשמשהו לא מסתדר לו בדיוק או לא מצליח כפי שציפה או לא מצליח לדעתו (גם כשבעיננו הוא מצליח)) ולא מתמסר למגע (זו סתם הערה- זה לא קשור לגן אבל מראה שהוא יותר קשה להשגה ופחות מתמסר או שאכפת לו מה אומרים עליו).
ולכן- הוא מקבל הערות משמעת. ייתכן שהוא משתעמם ולכן מפריע. הוא יכול לעזוב מפגש באמצע ולהשתטח.
תוסיפו כשמדובר בתאומים ואחיו (גם חכם אך לא באותו אופן) הוא הרבה יותר תקשורתי, חם, קשוב, נשמע להוראות, צייתן, אוסף ועוזר ואכפת לו מה אומרים עליו לטוב ולרע, מה שגורם לו לגרוף מחמאות, שבחים ופרסים מהגננת והצוות החינוכי- וזה מעורר השוואה מתסכלת.
אז יש לי כמה שאלות לגבי המצב הזה:
1. איך בודקים מחוננות בגיל 4? (אגב אחד מאיתנו ההורים מחונן)
2. האם מחוננות כרוכה בקשיים ובעיות משמעת כאלו? לדעתי כן.
3. איך גורמים לו להתנהג יותר טוב וליישם גבולות? להיות יותר קשוב? אני מודה שקשה לי לכעוס עליו או לדרוש ממנו כשהוא פשוט בעולם שלו וגם הוא מאד קטן וזה גם אופי כנראה. כואב לי כשהוא לא אוסף ולכן לא מקבל ממתק. או כשאחיו עם מגירה מלאת פרסים והוא עם מגירה ריקה.
4. מה אני עונה לגננות שמתלוננות? היה קשה איתו, הוא בכה, הוא השתטח, הוא פרפקציוניסט ועוד. יכול להיות שמשתעמם ולכן מפריע?
5. איך אני מבקשת פרסים גם לו מהגננת? דברנו על זה והיא משבחת מאד את התאום הקשוב ונראה שלתאום "החכם" קשה לה לתת פרס על משהו שהוא לא אסף\עשה.
6. איך נמנעים מהשוואות מתבקשות בבית?
7. איך מטפחים אותו?
8. איך עובדים על הקשיים הנ"ל?
ממש תודה רבה
כמה דבריםבאתי מפעם
קודם כל, בין תאומים הנטיה הטבעית תמיד להשוות ביניהם, ככה המח שלנו עובד, בהשוואות. צריך לצאת מההשוואות ולראות אותו בתור ישות אחת ושלא אחת שהתפצלה לשתיים...
לכן , כמה שזה נשמע קשה, ההמלצה להפריד בין תאומים בגנים. בבית יהיה להם מספיק זמן יחד. אבל הוא צריך להתפתח בלי לחץ מהצדדים.
דבר שני, הרבה פעמים ילדים חכמים מאוד והם מעל לממוצע, אבל מבחינה רגשית הם מתחת לממוצע, זאת אומרת יהיה לו יותר קשה להתמודד עם תסכולים וכד'.
הקטע שהמבוגרים יכעסו עליו יותר, כי מצפים ממנו להיות בוגר יותר, הרי הוא ילד לכם כל כך, אז מה הוא בוכה משטויות?? אבל זה לא קשור אחד לשני, יש בשלות קוגניטיבית ויש בשלות רגשית . דווקא כשיש פער גדול ככה קשה יותר. מציעה לך לחפש טיפול רגשי בשבילו שיעזור לו להתמודד.
ויחד עם זאת, לא לוותר לו על גבולות!! זה רק לטובתו! גבול הוא עוזר לילד ותומך בו, תדמייני שמכניסים מים לתוך כלי, המים נשמרים, אבל אם שופכים אותם ללא כלי, הכל נעלם ומתפזר. בלי גבול הילד מתפזר וזה יקשה עליו.
הילדותיותoo
פרפקציוניזם וההתעלמות תואמות גיל
בגיל 4 ילד לא יכול להיות מניפולטיבי
יש ילדים שפחות אוהבים מגע
בעיניי הקישור לחוכמה שלו לא נכון, נשמע שיש לו התנהגות שגרתית, בעיות משמעת רגילות שיש להרבה ילדים וצריך ללמוד להוביל אותם ולתקשר נכון.
איך עושים את זה?
סבלנות- לחכות שהוא ישתף פעולה, הרבה סירובים נובעים מסיטואציות לחוצות ומהירות, אם מחכים קצת ונותנים לילד זמן לחשוב, הרבה פעמים הוא יסכים לשתף פעולה.
לבחור קווים אדומים- לא ליצור דיון סביב כל דבר אלא רק סביב דברים מהותיים, כל השאר לתת לילד לבחור, זה גם מלמד לבחור נכון מניסוי וטעייה וגם מצמצם קונפליקטים.
הובלה הורית- לא לפחד מתגובות של הילד ולא לוותר על קווים אדומים בגללם.
אם ילד מתנהג טוב בבית, לרוב זה ימשיך גם בגן.
קשה להמנע מהשוואות במיוחד בין תאומים, צריך להשתדל לזכור שכל ילד בפני עצמו ולהשוות רק לעצמו.
מסכימה עם כל מילה, הוא לא נשמע לי בעייתי בכללשמש בשמיים
לפותחת @אובדת חצות , מה שאת מתארת מניפולטיבי זה בעיני מוסחות רגילה של ילד, את מדברת על לאסוף, בעיניו הרבה יותר מעניין וחשוב מה שקרה בגן, זה לא נקרא הפעלת מניפולציה, אולי זאת סתם דוגמא לא טובה...
ולגננת תגידי שעברו בקושי שבועיים מתחילת שנה וזה עדיין זמן של הסתגלות גם בגיל ארבע ולא רק בגן שלוש. שלא תשים תווית על הילד בגלל שבועיים ראשונים.
ומתייגת לך את @אמאשוני ו @יעל מהדרום שאם אני לא טועה יש להן ילד מחונן
הבן הגדול שלי מחונןיעל מהדרום
לק"י
אבל יש לו אופי שונה משל הבן של הפותחת.
@אובדת חצות אם יש לך שאלות ספציפיות את מוזמנת לשאול.
אני גם חושבת שעדיף להפריד ביניהם....
כן, זה אופייני למחונניםרינת 24
הפער בין המסוגלות השכלית והרגשית.
אני לא בטוחה שאפשר לאבחן מחוננות בגיל 4 וגם לא בטוחה שיש צורך או שיצא לכם משהו מזה.
הייתי שוקלת בשנה הבאה לרשום את שני התאומים לגנים נפרדים.
הייתי הולכת להדרכת הורים.
רוצהתקומה
להתייחס לתכונות שייחסת לו.
כתבת שהוא ילדותי - אבל הוא בן 4, הוא אמור להיות ילדותי.
מתעלם, מניפולטיבי, פרפקיוניצסט ולא מתמסר למגע.
שימי לב שכתבת את כל הדברים האלו כדברים שליליים וכאשמה על הילד.
אבל אני חושבת שזו הסתכלות של מבוגרים על מבוגרים.
והוא בסך הכל ילד
באמת שכל מה שכתבת כאן נשמע לי לגמרי תואם גיל.
יותר חריג ילד שכל הזמן מקשיב ועושה מה שאומרים לו.
יכול להיות שבגלל שהם תאומים, ואחד מהם "קשוב" אז זה מחדד את הפער והילד השני מקבל יותר ביקורת, למרות שהוא מתנהג כמו ילד רגיל. ואז ההערות גורמות לו להשתולל יותר.
לגבי ההתנהגויות עצמן, לפעמים לילדים יש קושי אמיתי שמתבטא בהתנהגות שלנו כמבוגרים קשה להתמודד איתה. אבל הם לא עושים את זה בהתרסה או חוצפה, אלא כי באמת קשה להם.
לדוגמה הבן שלי קצת מסורבל, אז אם אבקש ממנו לסדר או להתלבש הוא יתעלם. כי זה קשה לו פיזית לעשות את זה. מהצד זה נראה שהוא מתעלם, אבל כשהבנתי שקשה לו להתמודד עם קושי ידעתי להציע עזרה וככה גם הוא נענה יותר.
לגבי הגננת - אני לא כל כך מבינה למה היא מתלוננת אלייך. מבלי להוריד מאחריות ההורים בחינוך הילדים, בסוף הגננת היא דמות מקצועית. הוא לא הילד הראשון שלא רוצה לשבת במפגש וגם לא האחרון. אז הייתי מצפה שהשיחה איתך תהיה בשביל לקבוע מטרות יחד, ולא בשביל להתלונן. נסי לשאול אותה מה היא מציעה. זה עוזר לילד שיש שפה אחידה בין הגן לבין הבית.
ורוצה להוסיף משהו כללי, כל התכונות נצרכות בעולם. נכון שילדים קשובים וממושמעים זה נוח להורים, אבל בסוף אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו עם ביטחון, ידעו להתמודד ולחשוב בצורה ביקורתית. וכשילד אומר כן על כל דבר שמבקשים ממנו, לפעמים הצייתנות הופכת לתכונה מרכזית ועלולה ל"כבות" אותו ואת מי שהוא.
לעומת זאת, ילד עם יותר ביטחון וקופצנות, זה אולי מאתגר ומצריך יותר עבודה מאיתנו. אבל יש בזה המון יתרונות אחרים בחיים.
ואני חושבת שכדאי לנו כהורים לנסות לזהות את הנקודות אצל הילדים שלנו ולתת להם מקום בהתאם לאופי שלהם, בלי לנסוצ להתאים אותם לתבניות שלנו
מה?זה בעיות משמעת?הילד מותק ופשוט ילדאימאלה ואימלה
הניתוח שלך הוא לא נכון
ככה ילדים מתנהגים
וזה נורמלי
הם לא אמורים להיות ממושמעים מיום היוולדם ולהנהן בראש ולשתף פעולה עם הכל
הם יצירתיים אז יענו תשובות מקוריות
יהיה להם רצונות משלהם ורעיונות משלהם והם לא יבטלו אותם ברגע כי אמרת
זה בריא וזה טבעי וטוב
ואל תנתחי אותו יותר מדי
תני לו להיות ילד
ואל תדרשי ממנו יותר מדי
הוא נשמע אגב מהממם
וכשזה בעיתי חינוכית -אז מסבירים ומבהירים ומבינים שלמידה זה תבליך
ומה שקו אדום מסבירים יותר בתקיפות
אבל בלי להדביק עליו תוויות
אם שניהם באותו גןהמקורית
עם אותה גננת, יש מצב שזה מקנאה ורצון לתשומת לב
הם אחים תאומים, בטוח הוא משווה. אצלנו 'רק' צפופים, וראיתי התנהגות כזו גם אצלנו
הבת שלי יותר כמו התאום ה'פחות ממושמע' שלך והגדול כמו 'הילד הטוב'
וזה לא מניפולטיביות, זו שפה של ילדים
אל תנסי לתקן אותו, תהיי קשובה למה שהוא מביע ולמה שהוא צריך.
יכול להיות והגיוני מאוד גם שילד שלא מקבל מה שהוא רוצה ישתטח. אז מה? ככה זה ילדים.
לגבי פרסים, אני לא בעד לתת פרסאחד לילד היותר טוב ולשני לא לתת בכלל. בעיניי זה עושה לו עוול ואף מעודד הפרעות התנהגות כי זה מאוד מנכיח את השלילי שבהתנהגות שלו, ופרס אמור לעודד התנהגות חיובית, אם כבר. אם כבר לתת פרס - לשניהם. לשבח אותו על זה שהוא ילד טוב במה שטוב אצלו (ובטוח יש המון גם אם הוא לא צייתן) וזה ייתן לו מוטיבציה לעוד טוב, כי הוא ירצה את הפרס.
האמת שבמקרה הזה לדעתי הגננת משפיעה עלייך לרעה בהסתכלות ובהשוואות שלה, ואני במקומך הייתי אומרת לה שזו אחריות שלה להתמודד עם הילד בגן בלי להשוות לאח שלו כי מה הקשר? הם לא אותו בנאדם אפילו שהם אחים, כל ילד צריך התייחסות אחרת כדי להוציא ממנו את הטוב שבו. ואת עושה את שלך בבית ואם לא עוזר, מפצלת אותם למסגרות נפרדות.
הגננתאובדת חצות
כשאמרתי לה בשנה שעברה שזה פוגע שהמגירה של הילד החכם והשובב ריקה,
וששווה לצפר אותו על נקודה טובה, ולתת פרס גם אם זה לפנים משורת הדין (ושזה גורר השוואות ושכואב לי כאמא לראות מגירה אחת מלאה בכל טוב ואחת ריקה לגמרי)
טענה שהילד צריך ללמוד לאסוף ועד שלא, אין מה לתת לו תשורה ולא קלטה את הרעיון.
מה יש לי עוד לומר לה?
אשמח באמת לרעיונות מה לבקש אם אזום שיחה איתה השנה.
מזכירה שהיה קטע עם אחת מנשות הצהרון שהוציאה לו בקיץ את המגירה החוצה וכל הילדים ידעו שהמגירה שלו נמצאת למעלה כי לא התנהג יפה\ הפריע במפגש\השתטח.
פשוט-אני חווה אותו כילד מקסים ואהוב,
ומבאס שמה שאני שומעת מהגן זה "שבר צעצוע\ בוכה\פרפקציוניסט\ משתטח" ואגב-גם אחיו המתוק שכן משתף פעולה ומגיע ומספר לנו שאחיו לא התנהג יפה.
זה נורא מתסכל הפער הזה,
ולא בא לי שתהיה לו תחושה לא נעימה בגן או מול החברים.
אני מודה שגם אנחנו דיי מתבאסים עליו בבית על העניין של לאסוף-"למה אתה לא אוסף? אם משחקים, צריכים לאסוף. לא תראה טלויזיה אם לא תאסוף" והילד ממשיך למאן. טוען שקשה לו ובסוף אנחנו אוספים הכל אז זה מתסכל גם אותנו. אחיו אוסף ועוזר.
ברור לי שקל יותר להעביר את היום עם ילד שמתנהג "יפה",
אבל עם כל הכבוד, אני כן מצפה מהן להכיל את הילד, להעצים אותו ועוד.
עכשיו התחלף הצוות בצהרון והתחלנו בחיוב אבל גן הן התחילו להתלונן בקטנה....ולכו גם תדעו אם הן מעבירות מידע מאחת לשניה.
לא בא לי שישימו עליו תווית או שיהיה מסומן.
אםבאתי מפעם
מתלוננים עליו גם בגן וגם בצהרון כבר משנה שעברה וגם השנה, כנראה באמת יש לו קושי התנהגותי . זאת אומרת זה לא רק הגננת היחידה שמתלוננת.
וזה לא זמן להעניש אותו בלא לתת לו פרסים, אלא זה זמן להבין שיש לו קושי, והוא זקוק לעזרה, לנסות לחשוב מה עומד מאחורי זה.
לכן הצעתי למעלה טיפול רגשי. וזה לא מילה גסה יש המון ילדים, זה כמו חוג, זמן ליחס אישי, עוזרים לו לפרוק רגשות בצורה נכונה, מאחורי התנהגות שלילית מסתתרים כל מיני תחושות קשות כמו אשמה, חרדה, בושה, פחד, תסכול, קנאה... הכל לגיטימי. זה שיש לו אח תאום ועוד באותו גן, זה רק מעצים את התחושות לפעמים.
אגב, אני גיליתי שיש ילדים ש'מפחדים' לסדר. זה לא מתוך עצלות, זה מתוך תחושה של 'אין לי מושג איך לגשת לדבר הזה! ' , אז אפשר יחד, אני אאסוף את המשולשים ואתה את הריבועים, או אתה אחראי על החיות, אני על הקפלה. לפרק לו את זה לתתי משימות קטנות, זה פחות מאיים.
אני לאתקומה
כל כך מסכימה עם ההתחלה.
אם הגננת היא אותה גננת, והצוות אותו צוות אז המסקנה היא לא בהכרח שיש קושי התנהגותי, אולי הצוות לא יודע להתמודד.
אני מאמינה שיש לו קושי
אבל טיפול רגשי בגיל 4 זה ממש ממש מוקדפ עבור התנהגות שבאמת נשמעת לגמרי תואמת גיל.
מה שלא נשמע לי תואם, זה לקחת לילד מגירה ולהצהיר מול כל הילדים שאין לו מגירה. או להתעקש לא להביא לו פרס כי הוא לא אוסף, במקום למצוא הזדמנויות לחזק אותו במקומות שיותר קל לו. או להתלונן לאמא במקום לחשוב ביחד מה לעשות. אם זו ההתנהלות של הצוות, אין פלא שהילד ממשיך בהתנהגות שלו. לא נעשה כאן שום דבר בשביל לראות אותו ולעזור לו מצד צוות הג.ן
זה רק ממה שתואר כאן, אני לא יודעת מה באמת קורה.
מסכימה איתךמחי
ההתנהלות של הצוות נשמעת גרועה.
מה זה הוא צריך ללמוד לאסוף ועד שלא יאסוף לא יקבל פרס? למה אי אפשר לתת לו פרס על משהו אחר? אכל יפה, לא הפריע בפעילות מסויימת, ענה תשובה מעניינת, מה שלא יהיה. הדבר היחיד שמצ'פרים עליו בגן הזה זה איסוף משחקים, שהרבה ילדים שונאים לעשות?
וגם לגבי התלונות שלה. אני יכולה להבין אם היא תתלונן שהוא שבר צעצוע. אבל להתלונן שהוא בוכה? אסור לו לבכות? משתטח? נורמלי ביותר בגיל 4. ולהדביק לו תווית של פרפקציוניסט?
לא יודעת, משהו לא נשמע לי בכלל. מה שבטוח זה לא מסגרת שמעודדת אותו להתנהגות חיובית ושמחזקת את החוזקות שלו.
באופן כלליתקומה
אני לא מאמינה שנכון שאיש חינוך "יתלונן" על ילד.
יש הורים, ויש צוות וכולם עובדים יחד בשביל הילד.
אז כל שיתוף מגיע בשביל לחשוב יחד איך לעזור לילד, ולא כזריקת אחריות.
זו גישה הרבה יותא בריאה ונכונה בעיניי
^^מסכימהבאורות
אין אפשרותבשורות משמחות
לפצל אותם בין גנים שונים
זה נשמע שהוא בכל הכוח מנסה להוכיח שהוא שונה מהתאום שלו והוא עושה את זה בדרך לא חיובית - הוא בעצם מחפש תשומת לב שלכם והוא עושה את זה על דרך השלילה
הוא לא באמת רוצה להילד המעצבן ולא אהוב אבל זה מה שהוא מבין שצריך לעשות כדי להפעיל אותכם לתת לו חיבור להורים
אפשר להתעלם מהדרך שבה הוא מתנהג ולהסיט את הנושא למשל כשהוא משטתח
אולי תבקשי שהפסיכולוגית של הגן תצפה עליויעל מהדרום
לק"י
ואז תקיימו שיחה יחד איתה ועם הגננת?
יכול לעזור לעשות סדר באיך כדאי להתנהל איתו (לכם ולצוות בגן).
הוא בן 4. ומתנהג כמו בן 4מהלכת בדרכהאחרונה
ומה ז"א מקבל הערות משמעת? אני חייבת לומר שמשהו בתיאור מאד צורם בהתנהלות ובטח ההשוואה לאחיו התאום.
וכן, הרבה פעמים אצל ילדים מחוננים יש פער בין היכולות השכליות ליכולות הרגשיות.
לפני בדיקת המחוננות כדאי לזכור שהוא בן 4 ולא צריך להיות דומה לאחיו התאום.
ואם מי שנותן לו הערות משמעת זו הגננת כדאי לאפס אותה שזה ילד בן 4 לא תלמיד תיכון ולא חייל בצבא
תעזרו לי רגע ותתנו לי כמה שיותר יתרונות של הנקהאין לי הסבר
שנייה לפני שאני מתייאשת😁
תזכירו לי על מה אני מתעקשת🙏
חיבוק נשמה. באמת קשוחאורוש3
מה עושים עם הגודש?ואילו פינו
אחרי הפסקת הנקה?
סוחטת במקלחת
שמה כרוב..
כבר 3-4 ימים וזה לא עובר...
כל מגע בחזה כואב לי ממש
אולי משהו סתום וזה לא סתם גודש?אני10
תנסי לעסות את האזור הכואב בעדינות, אם יש סתימה זה ירגיש כמו גוש וישתחרר לאט לאט עם העיסוי
כל השד כואב וקשה....ואילו פינו
ניסיתי עיסויים.. ניסיתי לסחוט..זה מקל לכמה שניות..
תנסי לשאובדיאן ד.
אני יודעת שההמלצה הרווחת היא בזמני גודש לא לשאוב לריקון אלא להקלה.
אבל מניסיון שלי כשיש גודש משמעותי כדאי כן לשאוב פעם אחת עד לריקון של השד, ובמיוחד האזורים הכואבים.
ואח"כ לשאוב/ לסחוט עד להקלה.
הגוף ילמד מהר מאוד לייצר פחות.
אז עיסוי ארוך ועדין עשוי לעזוראני10
תצטרכי כנראה לחזור על זה כמה פעמים.
זה כואב ממש אבל יעיל
חליטת מרווה!אין לי הסבראחרונה
ייבש לי את החלב במהירות
סליחה שזה לא קשור, אבל אין לי את מי לשאול,דיאט ספרייט
כמה זה אחרי הייתן משתמשים בקפואים?
נניח חומוס, אפונה, פול - של סנפרוסט.
הייתן משתמשות חודשים אחרי התאריך האחרון לשימוש?
האמת לא מסתכלת על התאריךאני10
מכינה. אם נראה לי לא תקין זורקת
אז אכין בלב שלם.תודה.דיאט ספרייט
כנלאולי בקרובאחרונה
אני פשוט אישה גרועהאנונימית בהו"ל
בעלי במילואים והילדים מנצלים את זה היטב, ההשכבות נהיו שעותתת ותוך כדי ניסיתי לעשות הפסק, שלא עבד (נכון דימומים הורמונליים תמיד יהיו כשזה הכי לא מתאים?).
בעלי הודיע שהוא יוצא לשבת ואני לא רוצה שהוא יצא, פשוט לא רוצה. אין לי טיפת כח לזה שהוא נמצא ואנחנו אסורים ואם הוא יוצא השבת, הוא לא יצא גם שבת הבאה, שעד אז אני מקווה שאצליח לטבול.
לא מסוגלת להגיד לו את זה ולא מסוגלת שהוא יבוא בלי לתת לו חיבוק.
שונאת את הסיוט הזה.
נשמע באמת סיוט אמיתי. חיבוק גדול אהובהאורוש3
חס וחלילה. את אשה מקסימהפייגא
שמקריבה כל כך הרבה בשביל העם שלה, בשביל ה'.
וואי, מבינה אותך, זה בטח ממש ממש קשה שיבוא דווקא השבת.
חיבוק ענק!
חיבוק גדול ממשאישהואימא
אם הוא יגיד משהו בעניין אין מצב שיתנו לו גם שבת הבאה?
והמסירות נפש שלכם בשביל עם ישראל היא עצומה
שה' רק ישמח אותכם בעז"ה
כמה כוחות את צריכה להחזיק!!!רק טוב!
אלופה שאת!!! תודה בשם עם ישראל!!
מה עם לשאול אותו אם זה שהוא יוצא השבת אומר שהוא לא יצא שבת הבאה?! ואם התשובה כן, להגיד לו, מה אתה אומר, עד שבת הבאה אטבול בעז"ה, אז אולי עדיף שאם השבת או שבת הבאה אז תבוא כשמותרים?
שלחתי לך בפרטי אפילו שאנונימי. בהצלחהירושלמית במקור
שימי לב שהרבה משתמשות שיש להן גישה לאנונימירק רגע קט
יכולות לקרוא את זה.
לכן כתבתי "אפילו שאנונימי". שיהיה ברור שמודעת לזהירושלמית במקור
אישה גיבורה בעל כורחהמקלדתי פתח
וואו.
בעלי מבוגר יותר ולא גויס. כמה חשבתי על הקושי הזה בדיוק שרת מתארת. אמאל'ה, אין לי מושג מה הייתי עושה. רק בא לי לשלוח לך גלידה ענקית עם חיבוק. הלואי תספרי לנו איך בסוף היו הדברים. גיבורה, ישלם לכם ה טוב מאוד כפליים
עלו לי דמעות רק מלקרוא אותךשירה_11
אין לי מילים אין ליייייי
ואולי כן עדיף להגיד לו שיבוא כשאתם מותרים? רק אם בטח תהיו מותרים
הלוואי והיה לי איך לעזור הלוואייייי
תודה על החיבוק, מחזק משהואנונימית בהו"ל
הוא יודע שזה המצב ומתבאס ביחד איתי, אבל אין לו אפשרות לשנות. (ברמה ששאל אותי אם אני מעדיפה שיסע למקום אחר, לא יודעת מאיפה הרעיונות האלו, יש פה ילדים שמחכים לו כל כך)
כרגע מתפללת שבכלל אצליח לעשות הפסק ולטבול ושהדימום לא יחזור, אח"כ ננסה לחשוב ולבדוק אם יוכל לצאת שוב.
ואולי מתישהו אצליח להבין ולהרגיש שזה מה' ושזה לטובתי.
(ולדאוג לעצמי ולא להתפרק כל ערב מחדש ולאכול שטויות וזהו)
את אישה נורמליתהכל לטובה
במציאות לא נורמלי שנהייתה שגרת חיינו.
תני לעצמך חיבוק.
תני לעצמך פינוק לשבת.
תנוחי ותעשי מה שיתן לך כח ונשימה
למה גרועה??לפניו ברננה!
רק מי שחוותה יכולה להבין את הכאב ❤️❤️❤️
את אנושית
ואמיתית
ואמיצה כשאת מודה בכאב שלך.
וזה ממש ממש הגיוני להרגיש ככה. במציאות לא נורמלית... כל רגש הוא נורמלי.
במיוחד בדימומים לא צפויים זה הופך את הכל לקשה יותר.
תניחי את זה בדיבור ביניכם. תציפי את הכאב. תחשבי איך לומר את זה בחכמה וזה רק יקרב ביניכם.
(אם את מעוניינת גם לקבל טיפ מניסיון... אני העדפתי בזמנים כאלה לארח או להתארח. כל מי שתהה איך יכול להיות שעד שהבעל חוזר נוסעים אז הנה סיבה 😕)
והילדים שקשה לך וקשה להם... חיבוק🩷🩷🩷🩷
אולי תגידי לו שאת מעדיפה שבת הבאה?שיפור
לא בקטע של "אני לא רוצה שתצא שבת" אלא "ממש מבאס שלא תחזור הביתה שבת הבאה כשנהיה מותרים. אולי תנסה להחליף שבת?"
את אישהתהילה 3>
שמתמודדת עם כל כך הרבה ומשהו בך זועק שדי❤️
תחבקי את עצמך ואז תראי מה נכון לך להגיד לבעלך...
אנחנו חיים במציאות הזיהמקרמהאחרונה
ומתמודדות עם אתגרים שאין הוראות איך לצלוח אותם- תשנני לעצמל כל יום כל היום
את עושה הכי טוב שאת יכולה!
אין דבר כזה דרך נכונה להתמודדות
לכל אחת יש את הדרך שלה וההתמודדות הרגשית שלה
והכל קביל!
למעשה.
כשהמציאות מרחיקת לכת
גם להלכה יש פצרונות מרחיקי לכת שלםעמים אנחנו לא מעלים על דעתינו
זה לא אומר שעכשיו הכל מותר ושלהכל יש פתרון קסם
אבל כן כדאי מאוד להתיעץ עם רב עם כתפיים רחבות שמבין את הסיטואציה של בעל במילואים
ואת מצבך הרגשי
מישהי מכירה קישור לחלוק פיג'מה (אפשר גם שמלה נוחה)רוצה_לענות
*במידה גדולה (46+)
*שלא נראה כמו שק, אלא יחסית מחמיא
*בד נעים- לא ניילון, לא חם.
*צנוע (לצורך יציאה מהחדר אצל ההורים)
*בונוס- מתאים להנקה.
תסתכלי באתר של אורדמןאחתפלוס
הבגדים שלהן יפים ונוחים ואם תסתכלי בסייל אז זה יהיה גם זול
עוקבתאני אאה
כמו שכתבתי למתואמתמאדם
בעזרה ואחווה יש ב40 שקל ממש נעימות יפות מחמיאות ןצנועות ואני לא יוצאת עם כל חלוק בבית של ההורים מבחינת צניעות.
אבל האתר שלהם זגור אז לא יודעת עם רלוונטי לך
ראיתי שיש גם בשייןאנונימית כרגע.
כדאי לחפש שם
חפשי בנינה רוקה או לטיפהפולניה12אחרונה
יש שיטהמאדם
לפתיחת אףצסתום לתינוק עם חלב אם?
זכור לי נכון? או שהמח שלי נדפק סופית🙊
יש כן להשפריץ חלב לתוך האףאני10
אבל חוץ מזה עובד גם ספריי מי מלח (שימי לב שזה ספציפית ספריי שמותאם מגיל לידה)
או 2 טיפות שמן אקליפטוס מהקפסולות של ג'נגבול
תודה כמה?מאדם
טיפה או שתיים לכל נחיר כמה פעמים ביוםאני10
לגבי שמן אקליפטוס בעיקרון כתוב על זה מגיל 3 חודשים. רופא פעם אמר לי שזה כסתח ואפשר לפני אבל לשיקולך
שמן אקליפטוס רדיאטה על מבער שמנים עוזר ממשאוהבת את השבת
אפשר לקנות מבער ב30₪ בניצת הדובדבן
ץודהמאדם
למה אין לי עדיין שמן אקליפטוס
כי תמיד זה נראה לי נצרך רק ברגע האמת
חייבת לקנות פה כמה שמנים
אבל תודה
גם אני צריכה🫢אוהבת את השבת
אני הבוקרפולניה12אחרונה
סחטתי קצת חלב לכוס והכנסתי לו עם מזרק
החזר קורס הכנה ללידהכנה שנטעה
יודעות אם יש החזר מקופח מאוחדת לקורס הכנה ללידה? הבנתי שיש, ניסיתי לחפש ולא מצאתי כלום 
בלאומית זהבשושנושי
לא ממש ברור לי איך זה עובד
לידה ראשונה קיבלתי
הפעם לידה שנייה אמרו שיש רק ללידה ראשונה אז לא קיבלתי החזר
אני לפני ראשונה בע''הכנה שנטעה
אבל מחפשת במאוחדת חח מכירה אולי משהו אצלם?
זה לא נכון, אפשר לקבל גם בלידה שניהאמא לאוצר❤
וגם בלידה רביעית
זה החזר מתוך הסל הריון
אני אבדוק את זה שוב.. תודה לכןשושנושי
כן יששומשומ
אם אני לא טועה מגישים את זה בקטגוריה של הריון ולידה תחת ״ייעוץ״
תלוי באיזה רמת ביטוח אתאמא לאוצר❤
אם את זכאית לסל הריון ולידה אז יש החזר יפה
אם את לא זכאית אז אני לא יודעת אם יש אפשרות אחרת לקבל החזר
אני יודעת שיש בתי חולים שנותנים החזרEliana a
כמו שערי צדק
500 שח
אולי זה יעזור לך
גם עין כרם נותנים..שושנושי
נתונים הטבה אחת
או החזר על קורס הכנה
או לילה בבית הבראה
או שובר לרכישה בשילב
אין כבר שוברים לשילבשואלת12
איזה קטע - לפני שבועיים ילדתי והם הציעו לנושושנושי
כנראה זה משהו שמשתנה
כי לפני שנתיים גם ילדתי בעין כרם
וקיבלתי גם לילה חינם בבית הבראה
גם החזר של קורס הכנה
וקיבלתי גם בגד קטן מתוק חתיך לבייבי
כנראה ההטבות משתנות שם כל הזמן..
זה ממש משתנה כל הזמןשלומית.
יש להם בד"כ 4-5 אופציות
ואפשר לבחור מתוכן
שערי צדק ממה שאני מכירה 450אמא לאוצר❤
2 ההדסות 500 (אבל זה במקום מתנה אחרת לבחירה)
פעם היו ימים טובים של גם וגם...שלומית.
אבל היום זה באמת או או
נכון😅אמא לאוצר❤
אני חושבת שקיבלתי בהדסה 600 לפני כמה חודשיםאנונימית בהו"ל
500 נכון לעכשיושומשומ
(ובכל 3 הלידות שלי שם)
בטוחה?אמא לאוצר❤
בעיקרון אני ממש בטוחה שזה 500
זה גם מה שכתוב באתר שלהם.
בעיקרון אפשר לקבל החזרשלומית.
תחת הקטגוריה "קורסים"
שלא במסגרת סל הריון ולידה (עד ש"ח)
אני ניסיתי להגיש והיה איזה משהו בקבלה שלא היה מספיק לדעתם אז לא קיבלתי
אבל שווה לנסות...
מה מה מהכנה שנטעה
מה היה בקבלה שלא התקבל? לא יפה לא להחזיר לך
אמרו שזה חשבונית ולא קבלה או להפךשלומית.
הבאתי פשוט את מה שהדולה שלחה לי... /:
בדקתי היום במוקדכנה שנטעה
בלי להתעצל לחכות על הקו חחחח
לכל המעוניינות - במאוחדת מקבלים החזר של 50% או 567₪, הנמוך מביניהם. לא יודעת מה מחיר סטנדרטי של קורס הנה ללידה אבל זה מה שנותנים
תודה לכת העונות
זה כנראה בלי קשר לסל הריון, כי מהסל הריוןאמא לאוצר❤
אפשר לקבל יותר בוודאות ..
מגניב שגם בלי סל הריון אפשר לקבל החזר
מאוחדת שיא?רקאניאחרונה
יש החזר על קורס הכנה או ליווי לידה עד 1700 בערך
בקשר לשערי צדק ובכלל בתי חולים. לידה בשבתאנונימית בהו"ל
אם אני בשישי בערב עם צירים פתאם,
מזמינה אמבולנס ונוסעים
מה בעלי יאכל שם כל השבת?
חחח פתאם חשבתי על זה ..
קרה לכן?
יש בבתי חולים גמחים בדכאני10
עם אוכל לבעלים, לפחות בעין כרם יש.
יש בשערי צדק גמח אוכל ענק בשבתותתוהה לעצמי
הם נמצאים בכניסה לבית חולים ואפשר לבוא כל ארוחה לקחת מהם אוכל
זהו. כי בעלי יהיה ממש רעבאנונימית בהו"ל
טוב שיש פתרון לזה.
האמת ששערי צדק הכי רלוונטי ליאנונימית בהו"ל
לא חושבת שאלך לעין כרם.
קיצר מבינה שבעלי לא ישאר רעב.
ומתפללת בכלל לא ללדת בשבת
תודה רבה
בעין כרםשושנושי
יש ממש סעודות מסודרות
ויש כאלה שזה שיקול עבורם לנסוע לשם
בגלל הסעודית תפילות לינה וכו'
בעלי היה איתי בשבת בעין כרםבוקר אור
היה גמ"ח שהביא אוכל למלווים
אבל תמיד כדאי לקחת שקית קרקרים או פירות
בעין כרםכי כל פה
יש מקום מסודר ליד הבית כנסת לארוחות ואפשר לקחת אוכל או לבקש שיביאו אם אי אפשר ללכת (בכללי לי היה נחמד גם בתור יולדת שהביאו לי)
חוץ מזה יש גם חדר 'מזוזה' ששם יש כל הזמן עוגות, סנדוויצים, קפה וכו.. הוא פתוח גם לא בשבת..
מוסיפה גם לגבי הר הצופיםהשם שלי
יש שם ארגון שמארגן סעודות שבת.
אפשר לאכול שם, ואפשר לקחת אוכל לחולים ולמלווים.
האמת שאני ארגנתי לי צלחת מכובדת ולקחתי לחדר ואכלנושלומית.
ביחד מהאוכל של בית החולים
כנל..ואילו פינו
אם את בחדר לידה זה לא ממש אופציהתוהה לעצמי
והאוכל של הגמח שם ממש סבבה בעיני. אצלנו זה היה הפוך, הייתי מאושפזת בנשים בשבת (לא ביולדות), אז הוא הביא ערימת אוכל מהמחשב ואכלנו ביחד כי האוכל בנשים היה נוראי..
בשערי צדקמאדם
יש בקומה 4 גמח מעולה מעולה
אוכל ממש טוב
קרה לי פעמיים
בפעם הראשונה הבאנו אןכל בסוף אכל מהגמח כי זה היה חם עכשיו מראש בנינו עליו.
הם גם עוברים ומעדכנים זהוא קיים
בשערי צדקאנונימית מאושרת
יש אוהל בחוץ.
האוכל מאוד מאוד משובח!
לחמניות, סלטים, דג, עוף, פחמימה.
חמין, כבד, סלט ביצים, שניצל
פשוט מטורף מה שהם מביאים..
יצא לי פעמיים להיות שם שבת
הפותחת.. ויודעות מה הכשרות?אנונימית בהו"ל
כמו הבית חולים?
מי אחראי על הגמח הזה?
לא יודעת מה הכשרות אבל היא טובהתוהה לעצמי
בבוקר לדוגמא יש רק אוכל שעמד כל הלילה על הפלטה. זה גמח שמופעל ע"י חרדים ומיועד גם לציבור החרדי בבית חולים.
בשערי צדק עדה"חמאדם
הבית חולים עצמו עד"חאנונימית בהו"ל
השאלה אם גם הגמח הזה...?
מי אחראי עליו?
כן כן מדברת על הגמחמאדם
בעלי דיבר שם עם האחראי לפני שבועיים שילדתי.
זה הנהלה חרדית
ובעלי לא סומך על כל אחד....
תודה לך יקרהאנונימית בהו"ל
יש ארוחותרקאניאחרונה
יש איזה ארגון כזה שדואג לסעודות שבת
אני שמה לב שהרבה פעמים אני בשיח מתקרבןאנונימית בהו"ל
מול עצמי
מבחוץ אני לרוב שמחה ונחמדה ולא בשיח עצמי
אבל מול עצמי
אוף
למה הילדים שלי מעצבנים (אני יודעת שהם לא)
למה בעלי אף פעם לא עוזר (אני יודעת למה ויודעת שלפעמים הוא כן)
למה אני בעומס כזה פסיכי
וכו וכו
ובסוף אני יודעת שלא משנה מה המסגרת מסביב
וזה אני שצריכה להשתנות
להתנהל בצורה שנותנת יותר מקום לצרכים שלי
ולא יעברו ימים שלמים שאני רק באוטומט של דאגה לילדים ולבעלי
לא שאני עושה את זה כזה טוב..
אבל הז מה שאני עושה כל היום..
מפזרת, עובדת אוספת
נמצאת עם מי שחולה בבית
מבשלת ארוחות, גם לבעלי
ומבעלי יוצא מוקדם ממש לעבודה ב6:20
חוזר ב19:00 גמור, נח, יוצא לריצה,
חוזר, אוכל כשאני משכיבה
והולך לישון ב21:00
(יש לו נדודי שינה אז חייב לישון מוקדם וחייב להיות דממה בבית אז אני לא יכולה לעשות כלום)
אני מסיימת השכבות אחרי שהוא הולך לישון
ואז נשאר לי בערך רק להיות בפלאפון
שזה סתם מבאס
טוב יצא פריקה מטורפת
אין איך לשנות את העבודה שלו
המצב הכלכלי גם ככה גרוע כתוצאה מהרפתקאות שהיו לנו
לא יודעת מה לעשות
ואני מבינה מהשכל שזה פחות מה שמשנה בסדר החיים אלא איך שאני מנהלת אותם...
כי מבחינת העבודה שלי זה בסדר להם שאבוא רק יומיים בשבוע
אבל עדיין הימים מתבזבזים על כל מיני ואני לא מספיקה להתמלא
שולחת לפני מתחרטת
ובמהלך השבוע הוא ככ שפוך
שלא עוזר בכלל לסכם איתו שיהיה אפילו יום אחד עם הילדים
וואי לא נעים לי ליפול עליכם עם כזאת פריקה
אבל וואי אני על סף בכי כך החום
אולי:ירושלמית במקור
1. ביום או יומיים מהימים שבהם יוצא לריצה את יכולה להחליף איתו ושישקיע את הכוח הזה בבית. גם את צריכה לזוז או זמן אחר לעצמך.
2. לכי לישון מוקדם כמוהו במקום לפלאפון. תקומי רעננה יותר, איתו, ולפחות יהיה עוד טיפונת זמן זוגי או אפילו זמן שהוא כמה דקות משגיח עליהם אם צריך ואת עושה משהו קטן לעצמך.
תודה! לא מצליחים..אנונימית בהו"ל
חיבוק... אז להקציב זמן לפלאפון... ומיד למיטהירושלמית במקור
וואיתקומה
תיארת מדוייק ואני קוראת ומרגישה אותך ואת הקושי תוך כדי❤️
ובעיניי זה שאת מודעת לזה זה מדהים, וזה כבר שלב חשוב בדרך.
בא לי להציע לך לא לנסות להפוך הכל ביום אחד.
אני חושבת שאולי חלק ממה שאת מרגישה, נובע מזה שאת מרגישה שאין לך שליטה על החיים. כל הנתונים עכשיו מבחינתך לא ניתנים לשינוי, ולכן גם אם לא טוב לך את לא מרגישה שאת יכולה לעשות עם זה משהו. ואז זה שוב מחזיר אותך לתחושת הקורבן והמסכנות.
אז הייתי מתחילה בקטן, לנסות ליצור לעצמך עוגנים של שליטה ובחירה.
שעה בשבוע שבה את עושה רק מה שאת אוהבת.
פינה בבית שאת מעצבת לפי איך שאת רוצה.
יום בשבוע שבו את אוכלת מה שבא לך.
לא צריך דברים גדולים
אבל ראיתי על עצמי, שהרבה מתחושת אומללות שלי כלפי עצמי, מגיעה כשאני מרגישה שנקלעתי לסיטואציה.
אז המטרה היא לנסות לאט לאט להחזיר שליטה.
למצוא לעצמך נקודות אור שבהם את מחליטה ונותנת לעצמך כוח דרכם.
בהצלחה אלופה
נגעת בי ממש
וואי נגעת בי גםאנונימית בהו"ל
עשית לי דמעות
וכמה את צודקת לגבי הפינה בביתאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ט' באלול תשפ"ד 11:59
ערכתי
זה נשמע שאת מתנהלת רק ב-אם ישאר לי מקוםאימאלה ואימלה
אז אולי יגיע לי לקבל לעצמי
את זקוקה לדברים ואת מחכה ישקרה נס שהם יקרו
או שמישהו יתן לך
או שרק אם יסתדר ואולי ישאר זמן
אם הז מזני כיף התחדשות התרעננות יצירה
או זמני הרפיה מנוחה
או זמן זוגי- איפה הוא נכנס בלו''ז? זה לא גדל על העצים קשר טוב וזה נבנה על זמן שמקדישים לביחד
כי מעבר למה הלו''ז ומה את עושה.נשמע שיש לך בקשה ממנו שהוא לא מזהה
והלב חסר אותה
ונמשע שללב שלך יש כם בקשה מעצמך שהוא לא מקבל..ולכן ההתמסכנןת -כי זה ביטוי לש -
משהו חסר לי משהו לא מדויק לי
וצריך לעצור להקשיבבבב
להקשיב באמת
ולכבד את הבקשה שעולה
מה הלב זקוק
ואז מה שעולה..ואז שוב לשאול- ןמה עוד?
ומה עוד?
לתת לה זה חשיבות והקשבה
לא ישר לומר מה אפשר לעושת זה מה יש ואין ברירה
כשאת תדברי עם עצמך ותני לעצמך מקום
תלמדי גם לבקש את זה ממנו.וגם הוא ילמד
תודה רבה רבה!אנונימית בהו"ל
זה יותר רלוונטי כלפי עצמי
( אני לא יכולה להסביר מעבר)
ואוו כמה שזה רלוונטיאנונימית בהו"ל
בום אני קולטת שככ נגעת בנקודה!!!אנונימית בהו"ל
אני מחכה שידאגו לי
בולל
אני חושבתoo
שהחיים אכן מורכבים ותחושות קשות הן הרבה פעמים מוצדקות ולאו דווקא מתקרבנות.
נכון שחשוב להסתכל באופן חיובי על החיים, לחפש לעשות שינויים, אבל לא תמיד זה אפשרי ולפעמים גם חשוב לחוש את התחושות הפחות טובות ולתת להן זמן.
הרבה פעמים אני חושבת על הנתונים המורכבים של החיים שלי, חלקם פחות שגרתיים, ויש השוואה בלתי נמנעת לאנשים שנראה שהקשיים שלהם מסתכמים בשטויות.
ואז אני נזכרת בדברים הטובים שיצאו מכל הקשיים, באנשים אחרים שיש להם קשיים יותר גדולים משלי והם מאושרים, ויודעת שבסוף זה רק עניין של הסתכלות, כשיגיע הזמן שיש לי כוח, אני אסתכל אחרת ואפעל לעשות תהליכים ושינויים.
אני חושבת שהזמנים העצובים הללו הם זמנים של טרום צמיחה, לקחת ולהסיק מהם מסקנות, ולכן כדאי לזכור שהם גם זמנים טובים.
כיף לקבל הזדהות ועידודאנונימית בהו"ל
המקורית
המודעות שלך היא חצי הדרך לפתרון
שמעתי בהקשר לזה משהו מעניין: תחליפי התמכרות בהתמכרות
יש אנשים ש'מכורים' להרס עצמי, יש אנשים שמכורים ללשקוע בתוך הבוץ של עצמם, יש אנשים שמכורים לטלפון.
ויש מקרים של דכאון וחוסר כוחות משווע להרים את עצמנו. את אחרי לידה?
תחשבי מה יעשה לך טוב, תפתחי את הראש לדברים חדשים גם
את עובדת רק יומיים בשבוע כתבת . מה את עושה בשאר הזמן? את עם ילדים בבית?
מה מונע ממך בעצם לשנות?
תחשבי על כל מיני אמונות מגבילות שיש לך בראש/ מניעות אובייקטיביות שיש לך, להרבה דברים יש פתרון.
את חשובה ומגיע לך שיהיה לך טוב
אל תחכי לאף אחד שיעשה את זה בשבילך, רק את מסוגלת
❤️
תודה רבה רבה!! נתת לי נקודות חשובותאנונימית בהו"ל
רק חיבוק!!!אוהבת את השבת
אין לי משהו חכם לומר.. אבל חיבוק מכל הלב!
נשמע באמת קשהתהילה 3>אחרונה
קודם כמו שאת יודעת את בוחרת איך לנהל את החייםדבר שני אחד הדברים הכי משמעותיים בניהול החיים, זה ללמוד לנהל אנרגיות רגשיות.
לדוגמא, כל מה שכתבת בהתחלה, לגבי שיח מול עצמך, זה חשוב. אמנם אם נשארים בקליפה החיצונית של השיח, הוא עלול לקחת למקום קורבני ולא בונה, אבל אם יודעים לגשת עמוק יותר
אפשר לשחרר הרבה מטענים רגשיים ששואבים כוחות, שמורידים למטה, שמשפיעים לנו כל כך על כל האנרגיות..
ככל שלומדים לחיות בקשב ובדיוק עצמי זה מאפשר לדייק בעבודה ובמציאות עוד ועוד דברים שמבקשים מאיתנו לראות את עצמנו...