פורום הריון ולידה (עמוד 399)

אבל לא יעזור מה יגידו לך

את צריכה להגיד את זה לעצמך...

תזכירי לעצמך כל ערב איזה אמא טובה היית היום

גם כביסות ובישול זה כי את אמא טובה... 

אם כל הזמן רק תהיי איתם איך יהיה להם נעים בבית?

את דואגת להם ומנקה ומבשלת ומכבסת

וגם מתייחסת ומשחקת

מה הם צריכים יותר מזה???

אני למשל לא מסוגלת כל כך לעשות עבודות בית ביחד עם הילדים, וכתוצאה מכך לא תמיד יש להם בגדים מכובסים...

יש אמא שטובה בבישולים (לא אני, למשל) - אז הילדים שלה זוכים לחזור הביתה לריחות טובים של בית.

יש אמא שטובה ביצירות (זו כן אני, אבל רק בתקופות מסוימות) - אז הילדים שלה זוכים לזמן איכות עם אמא שמפתח יצירתיות.

יש אמא שטובה בשיחות נפש - אז הילדים שלה זוכים לטיפול פסיכולוגי חינם

וכן הלאה...

ובכל מצב שהוא ולכל אמא שהיא יהיו נקיפות מצפון שהיא לא אמא טובה🤦‍♀️

אבל זו עבודת החיים שלנו, מה לעשות - גם למלא את תפקידנו כאמא בצד הטוב ביותר *שלנו*, וגם למחוק את נקיפות המצפון...

הקפיץ לי שכתבת על היצירות שזה את בתקופות מסוימות

נראה לי שמה שהכי מקפיץ לי את המצפון זה התקופות האלה שיש עוד כמה דברים שנכנסים לרשימת הקושי

ואז גם הם נעשים פחות

היא בהריון או אחרי לידה

חחחחחח

אמא שנמצאת רק עם הילדים '

אם את בבית בזמן שהילדים בבית, ואת לא שקועה במסך אלא בחיים עצמם - תפעול הבית, תחביבים וכו',

בעיני זו אמא טובה *מלכתחילה*. לא חושבת שאמא שמקפידה להיות זמינה רק לילדים ולא לעשות שום דבר אחר היא בהכרח אמא טובה יותר לילדים שלה,

אני לא בטוחה שילדים, החל מגיל מסוים, צריכים שההורה יהיה צמוד אליהם וזמין רק בשבילם, נראה לי שהם דווקא יגדלו טוב ובריא יותר אם להורים שלהם יהיו גם עיסוקים משל עצמם, בלתי תלויים בילדים.

( כמובן כל זה בהנחה שבכל זאת יש זמן שההורים פנויים להיות עם הילדים ולדבר איתם... הורים נורמטיביים שמתעניינים בילדים שלהם)

שגם אני חושבת ככה

ולא מבינה למה אוכלת את עצמי על זה.

מהתבוננות כנראה בגלל הזמנים שזה יוצר כאן לחץ

ואני מרגישה שהם 'הפריעו' לי כאילו זה רק בהרגשה לא יוצא חז ושלום אבל כזה מבאס שוואי לא עבד מה שתכננתי

ואז אני אוכלת את עצמי שכביכול לא כיף לי עם הילדים

בדיוק הגדולה שלי באה בטענות "למה אני לא משחקת איתה" אז אמרתי לה שילדתי לה 2 אחיות שישחקו איתה!

לא יודעת כמה התשובה הזאת חינוכית חחח

שהאמא של החבר שלו יושבת על הרצפה ומשחקת איתו ואני לא מסכימה לשבת על הרצפה

אמרתי לו שכל אמא עושה מה שהיא חושבת, שקשה לי לשבת על הרצפה ושיחפש משחקים שאפשר לשחק על הספה.

ללא מצפון כלל, עבר לי מזמן.

מאמונות מגבילות

השנקל שלי בנושא:

1. לילדים תמיד יהיו תלונות ותמיד יהיה מה לספר לפסיכולוג

2. ילדים צריכים להרגיש אהובים וחשובים ולהיות מכובדים (התיקון האוטומטי נתן מכובסים 😅 חחח גם)

וילד אהוב הוא ילד שלא מקבל כל מה שהוא רוצה. וזה בסדר

3. תחושת ה- טובה דיה שלך לא צריכה להיות מושפעת ממה אחרים עושים, אלא מתוך קשב לצרכי הילדים והיענות שמותאמת גם לך.

כל עוד את אמא קשובה ונוכחת, טוב לילד שלך כי חוזרים לסעיף 2 והוא מרגיש מכובד, אהוב וחשוב.

4. תמיד יהיו את האמהות היותר מושלמות מאיתנו ותמיד יש לאן להתקדם ולהשתפר. השתפרות והתקדמות לא תקרה מתוך הלקאה עצמית, אלא מתהליך של התבוננות. שימי לב שאת מכוונת את האנרגיות שלך להתבוננות פנימה ולא למה עושים אנשים אחרים כי זה בור ללא תחתית. מותר להציץ כדי ללמוד ולקבל השראה, לא כדאי להציץ ולהיפגע

@מאדם

יכולה להגיד לך מהעבודה וההיכרות שלי עם הרבה נשים,

שכל כך הרבה נשים מתמודדות עם מה שאת מתארת, או תחת השם מצפון,

או תחת השם הלקאה עצמית, או רגשות אשמה,

והאמת היא שהשורש כאן הוא באמת, הרצון שלנו כנשים להיות אמהות טובות, שמשחקות, שמתעניינות, שמחבקות, שמספרות סיפורים

כל אחת והאופן שעבורה מרגיש נכון להיות ולהתנהל כאמא.

והרצון הזה שלך להיות אמא מושלמת מצד אחד, ומצד שני המצפון,

והקונפליקט הזה בין ההרגשה שלך וההשפעות מבחוץ הוא משהו שכל כל הרבה נשים נקרעות לגביו.

ורק שתדעי, שבאמת האמא שאת היא האמא המדוייקת עבור הילדים שלך

והרצונות שיש בך עבורם עמוק זה מה שה' נטע בך כדי שתוכלי למצוא את הדרך שלך

איך להתנהל בצורה שנכנונה עבורך ועל הערכים שנכונים עבורך ועבורם❤️

והמצפון, הוא הכאב הזה כשלא כל דבר הולך כמו שרצינו,

ואם רוצים להעמיק עוד, כשיודעים לעבוד נכון עבודת עומק עם הקול שלו, אפשר גם לעשות בירור עמוק מה שייך לי ונכון עבורי ועבור הילדים שלי

מה מבחינתי זה השפעות מבחוץ, איך להתמודד נכון עם זה שלא הייתי האמא שקיויתי להיות היום, ואיך לא לתת לזה לרוקן אותי ולהוריד אותי, אלא להיפך להפוך את זה למנוף שיקח אותי קדימה.

אני בטוחה שאת אמא נהדרת וככל שתדייקי יותר את תגיעי עוד יותר רחוק

איך לא לתת לזה לרוקן אותי

הלוואי שאצליח ללמןד

נכניס לתפילות🤗

בעקרון הכתובת זה פרקטולוג. שזה בד"כ כירורג שמתמחה בפרקטולוגיה.

הוא יבדוק אותך וככל הנראה יתן לך משחה ואם היא לא תעזור ימליץ על ניתוח.

לא יודעת מה עשית עד עכשיו. אבל אתן לך את הטיפים שלי לטיפול בטחורים (ופיסורה) לצערי למודת נסיון מזה כ16 שנים....

 המשחה שהרופא יביא לך תהיה ככל הנראהאנטרולין. משחה מעולה וקצת יקרה, חייבת מרשם רופא

מכילה ניפדיפין. גם מרפאה פיסורה וגם מכווצת טחורים.

לא ניתן לטפל בטחורים ופיסורה מבחינה רפואית בלי הטיפול הבסיסי שזה מניעת יציאת קשות.

1. לשתות מלא מלא מלא מים.

2. לאכול תזונה עשירה בסיבים תזונתיים להמעיט קמח לבן וסוכר לבן.

במצב אקוטי מומלץ להוסיף סיבים ע"י נורמלקס וכד'

3. למניעת הכאב בזמן היציאה- למרוח עזרקאין (משחה מרדימה)/ווזלין(מסכך ולדעתי הכי טוב)/פרוקטגליבנול(גם מטפל) לפני כל יציאה

4. לא להתאפק! ברגע שמרגישים צורך ללכת  לשירותים. לשבת זקוף עם רגליים לפנים.

5. אמבטיות ישיבה חמות. ניתן לשים לבנדר וכד' במים לשיכוך הכאב והרגעה.

6. טיפול תרופתי מתאים- המשחה הנ"ל הכי מומלצת. יש גם רקטצורין או פרוקטוגליבנול שזה לטיפול בעיקר בטחורים.

7. לכוון היטב בברכת אשר יצר, ולהשתדל לברך מתוך הכתוב- אני הרגשתי שאחרי הכל ולפני הכל זה הכי עזר!

יכולים לעשות פלאים.

דיקור

לא זוכרת מה קשור למה..

הוא לא מצונן

רק משתעל שיעול יבש כזה

שניים שלושה שיעולים כל חצי שעה

בצל זה לשיעול אני חושבת

רפואה שלמה🙏

עוזר מאוד . הוא פיציי שלא יהיה חולה עכשיו

ממליצה גם על שמן למריחה שנקרא רליף. מניסיון אישי עוזר מאודד!!

לדעתי וממה שאני רואה זה שעות מאד הגיוניות שילד בגיל שנתיים ילך לישון בשבע ויקום לקראת שש, זה לא כזה מוקדם..הילדים שלי בגילאים האלה יכולים אפילו לקום ב 5:15..זה אכן מתיש ואין כ"כ מה לעשות..

אם כאשר היא הולכת לישון לקראת 20 בערב היא קמה עוד יותר מוקדם אז כנראה היא נכנסה לשינה בעייפות יתר. אני אישית לא הייתי מושכת..

אין לי עצות מלבד חיבוק והזדהות, אני עם תינוק בן 4 חודשים שקם בלילה ועוד 2 קטנים שקמים בסביבות 5 בבוקר😵‍💫😵‍💫

וואי קשה לי להשלים עם המצב הזה

והקטן שלי בן חמישה חודשים אז אנחנו ממש באותה סירה חחחח

"כשתינוקות ישנים יותר, הם ישנים יותר" 😂

כלומר ככל שהולכים לישון יותר מוקדם קמים יותר מאוחר ולהיפך ככה שזה ממש הגיוני מה שאמרת

למרות שאצלך נשמע שהיא הולכת לישון בשעה ממש סבבה. הייתי מנסה להחשיך לה את החדר כדי שהאור בבוקר לא יעיר אותה, וגם לבדוק שלא קר לה כי זה מעיר אותם מוקדם יותר

יש ילדים שפשוט מתעוררים מוקדם,

ובתכל'ס 5:45 זו כבר שעה די הגיונית אפילו.

גם אצלי לא הייתה ועדיין אין כל כך קשר בין שעת ההשכבה לשעה שמתעוררים, אלא אם כבר קשר הפוך, אם משכיבים מאוחר מדי מתעוררים דווקא מוקדם יותר. עדיף להשכיב מוקדם.

בעיני, במקום' להלחם' בה שתחזור לישון עדיף לסדר תנאים שאת תוכלי להמשיך לישון/לנמנם והיא תשחק לידך בשקט, אם אפשר.

נניח להכין מראש שקית עם נשנוש שמקובל עלייך ומשחק שקט יחסית, אם יש משהו כזה שמעסיק אותה... אולי אפילו לסדר מזרון/ספונת בחדר שלכם שהיא יכולה להיות בו... 

אצלי בת שנתיים לא נרדמת לפני 9 וחצי לרוב 10 לא משנה מה נעשה היא לא עייפה בכלל בגלל השנץ ואז בבוקר מגרדים אותה מהמיטה ב7 וחצי...

אין לי בעיה שתקום ברבע ל6 כי אני כבר ערה בשעה הזאת אין לי בכלל ערבים כי היא נרדמת כשאני כבר חייבת לעלות לישון...

בת 2.3. וכמו אצלך נרדמת בשבע בערב.

מקווה שאצלך זה לפחות שינה רציפה... ומקווה שהשינה הזו לפחות מחזיקה אותה עד השנצ בגן... אצלנו היא גמורה ולפעמים צריכה שנת בוקר בגן... הזיה. סורי אם אני לא עוזרת...

וגם אצלנו ככל שישנה מאוחר יותר מתעוררת מוקדם יותר. עו"סית קלינית מומחית לתינוקות אמרה לנו שככה זה בהמון תינוקות.

כמה שמשכיבים יותר מאוחר הם יקומו יותר מוקדם, ולהיפך.

אם כבר הייתי מנסה במשך שבוע להשכיב ב6:30 ולראות אם זה יגרום לה לקום יותר מאוחר. אצלי לא החזקתי מעמד כי ביומיים שהשכבתי ב6:30 הוא התעורר ב4:30 אז התייאשתי. אבל אולי אם הייתי מתמידה זה היה עוזר.

אצלי מגיל שנה הוא מתעורר ב5 או לפני. זה מתיש ואני חייבת ללכת לישון מוקדם כדי לא להיות מרוטה מעייפות, אבל כל מה שניסיתי לא עבד, ופשוט הבנתי שהלילה שלו זה 10 שעות והוא לא צריך יותר. חבל שהוא לא קרא את הספרים שילדים בגיל הזה ישנים 11-12 שעות, אבל מה לעשות... להילחם בזה לא עזר אז נותר לי להשלים עם המציאות (לא שהילדים הקודמים שלי ישנו עד מאוחר, אבל אני רגילה לסביבות 6, לא ל5 או לפני)

באופן כללי אני לא משכיבה מאוד מוקדם, סביב 8 ולפעמים קצת אחרי. והילדים קמים סביב 7.

בחופשים לפעמים שעת השינה מתאחרת. אז לילה אחד או שניים של שינוי לא תמיד ישפיעו על שעת הקימה, ובדרך כלל הילדים עדיין יקומו ב-7 בערך. אבל אם זה כמה לילות ברצף שהולכים לישון מאוחר, אז גם שעת הקימה תתאחר.

וואי לא הכרתי את הכלל הזה, ננסה באמת להרדים אותה קצת יותר מוקדם ונראה אם זה עוזר

ומפתיע לשמוע שזה ממש רגיל השעה שהיא קמה, איך אנשים יכולים להתרגל לשגרה עם שינה קצרה ומקוטעת?

ומי שכתבה לי שאצלה יותר גרוע- חיבוק❤️ מקווה שההודעה שלי לא הכאיבה לכן ובע"ה עניין השינה יסתדר גם אצלכן!

בן השנה ו8

הולך לישון ב7, קם כל בוקר בין חמש וחצי לרבע לשש, לא משנה מתי השכבתי אותו. גם אם זה היה בליל שבת והלך לישון יחסית מאוחר, עדיין משכים אז.

בעלי לא נמצא בשעות, אז אני תמיד קמה איתו.

וזה אחרי שיש לי גם תינוק בן שלושה חודשים שלא אוהב לישון.

ממש קשה לתפקד ככה, אז מזדהה ושולחת חיבוק.

חיבוק

באמת למדנו לא למדוך, הוא סתם קם עייף ושפוך.

כן לימדנו אותו שאם קם לפני 6 (לפני שהמחוגים של השעון ממש ישרים )הולך לסלון ומשחק. משאירים לו גם משהו לנשנש.

זה לא תמיד עובד, אבל לפעמים

קשה ממש!

יש לך אולי ממי לקבל עזרה עם הקטנות?

הגדולה זה יותר קל, גם ביום חמישי וגם היום נעזרתי באמהות לחברים מהגן, לקחו אותה והילדים שיחקו ביחד עד שבעלי הגיע לקחת אותה.

עם הקטנה זה קשה יותר, כי היא יותר דורשת, והכל, חיתול, אוכל הכל.

אמא שלי הציעה לי שתבוא היום, אבל זה קצת מורכב, כי אנחנו לא גרים לידה, היא לא נגישה ואין לפה אוטובוס, חוץ מזה שהיא הייתה משתגעת להיות פה יום שלם

תרגישי טוב!!!

מתפללת עלייך!

בא לי שיתפללו עלי שאני ארגיש טוב, פיזית אני לא בטוב כבר תקופה, לא מפרטת יותר מידי שלא יהיה אאוטינג, אבל הרבה בדיקות, משככי כאבים רציניים, וכו'.

ורק בא לי כבר לחזור לעצמי

שתרגישי טוב ושיהיה לך תמיד שמח

רק לגבי המשפט האחרון, לא מכירה מישהי שבאמת לוקחת את זה קליל..

כולנו באותה סירה

זה קודם כל

אני בכלל נשברתי עוד אי שם בהתחלה... הז סיוט אשין לתאר

וזה בדיוק כמו שתיארת

זה מעבר לעזרה טכנית

או אפילו מחווה ועוגה ומרק

פשוט הנפש צריכה אותו כאן

ככה

וזהו

הלבד

האחריות התמידית

זה אי אפשר לתאר במילים

גם אני הופתעתי מכמה זה מטלטל ומרוקן

ו

ממש לא רק את

ופשוט מבינה אותך💗

אין לי פתרונות

רק חיבוק גדול

אפילו שזה לא באמת עוזר

ומה שכן נותן כח

קבוצת תמיכה. מגוייסות במצב דומה

לפרוק לקבל חיבוק ומקום

זה לא הכל אבל חושבת שזה אולי כן יכל קצת לפרוק מעט מהעומס

אוף. המצפון אוכל אותי. אוף אוף אוף. לא מאמינה שהגעתי לשם. אוףףףף. קראתי לבת שלי קרציה. הלם.

ברגיל שלי אני הכי סבלנית בעולם. אין לתאר איזה שדים המילואים האלה מוציאים ממני. אסור שזה יבוא על חשבון הילדים שלי, אני אכולת אשמה. אוף.

מנסה להרגיע את עצמי שבד"כ אני אחלה אמא. וקורה. לא אידאלי, אבל קורה... גם אני בת אדם. מסתכלת על סרטונים ותמונות מרגעים יפים שהיו היום, שצילמנו ליומן מסע שאנחנו עושים לאבא. ורוב היום עשיתי צחוקים, חיבקתי, דיגדגתי, ליטפתי, חייכתי, אמרתי שאני אוהבת, בנינו במגנטים, הכנו אוכל לבובות, ציירנו... הכנתי ארוחת ערב מפנקת. ועדיין הסיום של היום לא מרפה ממני. לא יודעת, זה איזו כאפה כזאת שהגעתי לנקודה הזאת מול הילדים. אוף. 

וואו לא מגיעה לקרסוליים של ההשקעה שלך. מדהימה. חיבוק ענק. זה ממששש קשוחחחח.

שחררי. קורה. לא קרה כלום כלום. מבטיחה לך! 

כי לרוב הוא משרת קלב אז יכול לחזור, אבל כשלא - זה בלתי.

אני כל כך מזדהה איתך עם כל מילה. זה החוסר העמוק הזה שפשוט מפרק. לא שום דבר טכני.

הקשר הזוגי שלכם בריא, זה ממש לא תלות, הבעיה היא המציאות...

ותדעי שכולן מרגישות כמוך. מפורקות.

חיבוק

לגבי הילדה -

תגידי לה בבוקר תקשיבי שולה, אני ממש מצטערת על אתמול. הייתי חסרת סבלנות ואני מתנצלת.

גם לי קשה שאבא לא פה.

נתחזק ביחד ונרגיש יותר טוב.

תחושת האשמה בלתי נמנעת, אבל תהיי בטוחה שאם תתנצלי בכנות היא תרגיש קרובה אלייך ורצויה וזה ממש יכול לשנות לה את התחושה אחרי העלבון שהרגישה

בס״ד

בעלי כרגע בבית אחרי כמעט 3 חוד׳ במילואים (סיכוי טוב שזמנית). רק עכשיו, אחרי שבוע שהוא כאן, אני מתחילה שוב למצוא סבלנות לילדים. קודם כל הייתי צריכה נואשות לעבוד על למלא את הבור הגדול שנפער בי בתקופה הזאת. זמן לעצמי, לצרוך עוד ועוד מזה שמישהו אחר לוקח אחריות על הדברים פה, לעשות דברים שחיקו לי מלאאא זמן, להרגיש אותו… וזה מבהיר לי עוד ועוד עד כמה זה רוקן אותי (לצד תחושת המשמעות והזכות שכן מילאו מאד. אבל הגוף והמוח וגם הלב היו פשוט תשושים בצורה קיצונית).

אז מהמקום שלי אני אומרת לך:

תלות רגשית זה בוודאי לא!!!

חוסר הסבלנות הוא פשוט טבעי ונורמלי!

זה שאת צריכה ורוצה וצריכה את האיש שלך, זה הדבר הכי תקין בעולם!

זאת מציאות קשה ממש.

ואם הוא באיזור לחימה אז קל וחומר פי 1000.

זה עומס מנטלי פסיכי פשוט.

וכל ניצחון שלך,

כל סיפור,

כל חיבוק,

כל מילה נכונה או טובה,

כל שנייה של ניסיון של הקשבה

על התגברות קטנה או גדולה

שווים זהב, ז ה ב!!!!!

לה הצלחות כבירות בתנאים לא תנאים.

וכל מה שלא הלך,

עזבי.

זה לא את בכלל.

זה בגלל החמאס והחזבאללה וכל שאר הרשעים הארורים האלה.

באמת עזבי. תשחררי. תחליקי. תעברי הלאה.

את עושה את הכייייי טוב שלך!!!!!!!!!

וזה כבר ענק שבענקים!!!!

מה שהולך זה מה שחשוב.

באמת.

וואי אהובה,

מצדיעה לך.

מודה לך.

מעריכה אותך.

מוקירה לך.

בזכותכם אנחנו פה.

שולחת לך חיבוק ענק וחיזוק עצום.

שיחזור בריא ושלם בקרוב ושה׳ ישלם את שכרכם הטוב בכפל כפליים ויותר, בטוב גלוי ומתיקות אין סוף.

אין מילים.

חיבוק וחיזוק שוב. והערכה אינסופית 🫂

 אל תתני לרגעים האלה להקטין אותך בעינייך ❤️

ותודה רבה לכם על ההקרבה המטורפת הזו...

ורוצה להוסיף עוד התייחסות קטנה שנגעה בי אישית,

הנושא של להרות וללדת בתקופה כזאת של קושי להחזיק את הקיים.

אז קודם כל, כל אחת והשליחות שלה. כל אחת והמתנות (כלים) שקיבלה.

כל אחת משחקת את המשחק לפי הקלפים האישיים שהיא קיבלה ולכן כל פזילה למהלכים שהשני עושה מייצרת אצלנו תחושת אי נוחות לא נכונה.

מה שהיא עושה נכון לה לפי הנתונים שלה. זה לא נכון לי לפי הנתונים שלי.

אבל מעבר לכך, ההסתכלות על השליחות שלנו בעולם. בהיסטוריה. החוליה שלנו בשרשרת.

אותי ממש מחזק לשמוע וללמוד עוד ועוד על קורות העם היהודי לדורותיו מתוך מסירות נפש והסתכלות קדימה.

אלפיים שנות גלות. 2-0-0-0 שנה של רדיפות, פרעות וחורבן גדול. קהילות שלמות !!! שאבדו מהעולם.

היום, לאחר חורבן ושבר. אסון. צרה גדולה לעם ישראל.

אבל, וזה אבל גדול, גבורה, הקרבה, מסירות נפש כפשוטו!! החל מקרבות הגבורה ב7.10 וכל יום מימי המלחמה הזו.

יש לנו היום את היכולת להיקהל ולעמוד על נפשינו. לא עוד כעם נרדף בין העמים שרק שורד את התופת עד התופת הבאה.

אנחנו עם שמכה באויביו מנה אחת אפיים. נלחם את מלחמת ה'. דור הניצחון.

וכל זה, לא רק החיילים בחזית, אלא כל אחד ואחת מאיתנו פה. כל בוקר שקמים לעוד יום. כל חיבוק שמצליחים להעניק לילדים. כל סנדוויץ שספוג בדמעות שלנו. כל פסטה שיוצאת מלוחה/ תפלה מחוסר ריכוז

כל תור ששכחנו לקבוע/ איחרנו אליו וקיבלנו נו נו נו.

כל אי הכמת שיעורי בית כי ביקשתי מהילדים שיעזרו קצת להזיק את הבית.

כל מלחמה קטנה וגדולה על היומיום. כל זה חלק מהשליחות של הדור שלנו.

וכמה שקשה, כמה שנמאס, אני חושבת על האמא משנת תרפט, האמא מהאינקוויזיציה. האמא מוומיזא ומגנצא. האמא מחייבר. האמא מאושוויץ. האמא מהממד בעוטף.

ואני נלחמת יום יום את המלחמה שלהן. את המלחמה בשבילן. הן שלא היה בידיהן להציל ולהילחם. ולי יש לא רק בשביל מה, אלא גם את הדרך.

הן שלא הצליחו לשרוד, אני אשרוד בשבילן. אני ימשיך את המסירות נפש שלהן. אני אנקום את דמן ודם ילדיהן השפוך.

אני לא אשבר (במובן של יציאה מכלל ישראל, לא במובן שהמלחמה שלי תהיה הפי הפי, כי היא לא)

ו.. (פה אני מגיעה לנקודה)

אם השליחות שלי היא להחזיק את הקיים. להתמודד עם מה שיש וזה מה שיגרום לי לפער שלא תכננתי בין הילדים, אז המחיר הזה שווה לי לדורות. הפער הזה לא יהיה אות קין, אלא אות הניצחון שלי לעולם.

זה סיפור ההצלחה שלי ולא הכישלון ח"ו, גם אם אני היחידה שאדע את האמת בתוכי.

גאה על השליחות על אף המחירים.

אני לא אומרת שלהביא ילדים יהודיים לעולם זה לא חשוב. בטח בתרופה כזאת,

אבל כדי להיות חוליה חזקה בשרשרת, צריך חיילים היום. צריך משפחות בעורף היום. צריך להחזיק את הקיים היום.

בע"ה עוד יגיעו ימים טובים יותר. ימים בהם נצליח להתקדם הלאה. לשקם את העם, לשקם את ההתיישבות, לשקם את הכלכלה, לשקם את ההרתעה, לשקם האור על פני החושך, ואז נוכל גם לשקם את המשכיות עם ישראל.

בשבילי השליחות היא לא המספר ולא ההפרשים, השליחות היא קודם כל במהות. וכדי לקיים את השליחות יש לה מחירים. מחירים לא פשוטים בכלל. אבל אני תמיד חושבת מה נכון. מה הסיטואציה ה"תקנית".

הרבה כתבו שהסיטואציה היא לא תקינה.

אבל אני חושבת שאם מסתכלים על זה במבט רחב יותר, אז המלחמה הזאת היא הכי תקינה שאפשר!!

סיטואציה בה קהילות שלמות הולכות כצאן לטבח, זו סיטואציה לא תקינה.

ב"ה שזכינו שיש לנו האפשרות להילחם בעצמנו את מלחמתינו. ומלחמה היא לא קלה. גם בעורף היא לא קלה. אבל היא תקינה.

כמו שמיחושי הריון הם לא קלים ולא פשוטים אבל הם תקינים.

זה תקין שאת חשה בדידות

זה תקין שאת רוצה את בעלך בבית

זה תקין שנגמרת לך הסבלנות

זה תקין.

הכל תקין.

אבל זה גם תקין שבעלך ממלא את ייעודו כחלק מהעם היהודי.

זה תקין שבעלך נושא נשק.

זה תקין שגם לו קשה.

זה תקין שגם כשהוא בבית הוא לא מצליח לספק את צורכי הבית.

אף פעם לא היה קל להיות יהודי. אבל אם להיות יהודי, רק בדור שלנו. לא הייתי רוצה להיות אמא יהודיה בתקופה אחרת. על אף כל הקשיים וכל המחירים.

וכל צלקת שתישאר מתקופה זו, בין אם זה כמות הילדים או כל צלקת אחרת, נישא אותה בגאון כעדות לגבורה יהודית ונשית בימים ההם בזמן הזה.

כל אחת והשליחות שלה.

כל אחת ודרכי ההתמודדות שלה.

יש המון קרבות שקופים במלחמה הזאת. המון. את לא לבד. ובקרבות השקופים נקבל סיכת ניצחון שקופה.

האחרים שיסתכלו עלינו אולי יראו חור. אנחנו נראה אור.

נתחזק גם בפחות שיפוטיות ויותר ענווה כלפי אחרים, וגם באמונה בבחירות שלנו בתוך הקרבות השקופים שלנו.

כל אחת במסע המדויק לה.

את גיבורה ממש, כל יום בתוך המלחמה הזאת.

כל סיפור מתוך 987654321 שסיפרת, כל חיבוק, כל מילה טובה, כל ליטוף, כל חיוך כלפי עצמך, כל רגע שצלחת, כל חצי קלאצ שהצלחת לקדם, הלוואי ואת רואה את כל הטוב ואת כל העוצמה ואת כל הגבורה שבך!! גבורה לא נמדדת בהצלחה אבסולוטית והקטנת הקושי, גם לא בבחירה להיות בתוך הניסיון הזה.

גבורה נמדדת בכל הצלחה קטנטונת בתוך המלחמה הקשה הזאת. כל צעד קדימה, גם אם אחריו יש שניים אחורה. כל צעד כזה הוא גבורה.

ואת גיבורה.

אז תרימי לעצמך, כי את מלכה!

👑

מרגישה שזה ממש נגע בי עמוק ונתן לי כח

בעלי בבית כרגע

אבל באמת שזה מבחינתי הנסיןן הכי קשה שלי השנה הזאת והמילואים

וכל הזמן מחפשת דרך להתמקם נכון

תודה רבה על זה. נותן כח

תודה על זה. עם דמעות בעיניים. את מדהימה.

ולפותחת- את נשמעת אמא מדהימה ממש! תודה על ההתמודדות הבלתי אפשרית הזאת

אחרי הסבב הראשון לקח לי כמה חודשים להשתקם. ואז הגיע עוד סבב. ואחרי השני עוד לא הספקתי להתחיל

לאסוף את עצמי והגיע הסבב השלישי שנמשך עד עצם היום הזה. 

על התגובות המושקעות והמחבקות

❤️❤️❤️

שומעים עד לכאן את הקושי❤️

וזה באמת קשה בטירוף, בכלל הגיל הזה, וטנטרומים, והרגרסיה והרגישות.

אני רק רוצה להגיד שאת צודקת ממש. זה לא שפוי, זה לא טבעי, זה מפרק לגמרי.

את הכי נורמלית בעולם שזה מה שאת מרגישה.

זה ממש לא קליל והצורך הבסיסי הזה בחיבוק ובעוד מבודר ו ישהו שמחזיק איתך את הסירה,

הוא הכי בריא וטבעי ונכון במציאות הלא טבעית עכשיו.

ואת נשמעת אמא מסורה ומשקיעה, וכל אישה שמגיעה לקצה של עצמה מבחינה רגשית

תתקשה להגיב בשלווה ובכיף ובכלל להכיל, כי כדי להכיל אנחנו צריכות להיות םנויות.

וכשאנחנו בעצמנו מרוקנות וטעונות זה מוציא ממנו דברים שלא היינו רוצות.

מעודדת אותך לקחת זמן לעצמך, למרחב נשימה, לפרוק קצת את העומס הרגשי,

למלא קצת את המצברים הרגשיים והפיזיים בדברים שיעשו לך טוב.. לצאצ קצת, שיחה עם חברה, יום מחלה בבית, ארוחה שווה,

מה שיתן לך תחושה טובה ויעזור לך להתמלא ולקבל כוחות.

אשרייך❤️

כדאי להתייעץ עם רופא, אולי ההתקן זז.

שבוע וארבעה ימים זה סביר בהתחשב שהדימום לוקח לך 7 ימים.

כלומר אם תצליחי לקצר את הדימום, ההפרש יגדל לשבוע ו5-6 ימים שזה הפרש סביר.

השאלה איך מקצרים את הדימום.

אם הרופא אומר שהכל בסדר עם ההתקן, כדאי לנסות את השיטות של רימון/ קינמון/ לימון/ שיח אברהם וכו'.

לצאת לשמש מתי שיש. מוזיקה מרגיעה. בלי חדשות. עזרה כמה שיותר.

בע''ה ישתפר.

אם לא עוזר אז לבדוק עוד כיוונים. 

איזה שהוא משבר

עבר ההיי של הלידה, כבר לא מקבלים עזרה לרוב

אבל את עדיין ממשיכה לקום בלילה ובמקביל אמורה לחזור לתפקד בשאר התחומים

ממליצה לעצור שניה עם השטף היום יומי

לנוח יותר

להיעזר יותר אם אפשרי (אוכל מוכן, נקיון, בייביסיטר, משפחה) ולתת לגוף לעבור את זה

לא לחזור בבום להכל

את עדיין יולדת

הגוף עדיין מתמודד עם העייפות הבלתי נגמרת והטיפול האינטסיבי

והכי חשוב

הרבה חמלה ואהבה לך אישה, רעיה ואמא יקרה וחשובה מאוד שיש לה כל כך הרבה תפקידים והיא כל כך משמעותית. ולכן קודם כל צריכה להטעין את עצמה כדי להיות בטוב ובשמחה ומתוך זה להמשיך את הפעילות המבורכת שלך❤️

תודה רבה לך

וזה גם בעייה

אבל אין ברירה , חייבת לדאוג להם

אבל אולי אני יותר צריכה לבקש עזרה

אבל אם אשאל את עצמי  אני מרגישה עומס נפשי , לדאוג הרבה להשתלט על הרבה דברים בבית.

כן קורה שאני יושבת הרבה ונחה אבל יש הרבה עומס בגלל שכולם יחסית קטנים.

מלחיץ אותי מה יש לי זה מדאיג . ה שישמור אותי 

להשתלט על הרבה דברים בבית עם כמה קטנים חודשיים אחרי לידה זה לא סבבה!!!

תביאי נערה לשעות אח''צ כולל ערב ומקלחות אם הבעל לא נוכח או לא עוזר. ואז תשלמי לה ניקיון ושתאפס כלים, סדר, מטאטא, קיפול כביסה. כך אני עשיתי בילד השלישי עד שהרגשתי טוב יותר. 

וטבעי למה שאת מספרת...

אם את חוששת פיזי אז טכנית לא ציינת סימפטומים בעיתיים מעבר לחולשה

ואם את חוששת מהצד הנפשי, אז אין סכנה בלהיות מעט לא במצבנו, מעט חלשים, עצובים וכו'...

בטח שיש רקע מאחורי זה שיכול להסביר את המצב...

ויכולה להגיד לך שנדיר האנשים שעובר עליהם משהו לא פשוט במצב רוח וזה משפיע על הגוף והם יודעים להגיד בדיוק בדיוק מה גרם לזה...

צריך הקשבה לעצמך לאורך הרבה זמן, מודעות, זמן פנוי, פניות נפשית, קיצר...

אפילו בטיפול לא תמיד עולים על הסיבה המדויקת ובעיקר מעלים השערות... 

חושבת שצריך להכניס ללו''ז למרות העומס משהו אחד לפחות שמשמח אותך

משהו אפילו קטן שאת נהנית לעשות

אבל אני כן יודעת שלפעמים דווקא כשיחסית מתפקדים אחרי הלידה, ולא נותנים לגוף מספיק מנוחה - יכול לקרות שהגוף ידרוש את המנוחה בהמשך.

אם באמת הצלחת לנוח כמו שצריך שישה שבועות ולעשות את המינימום, והחולשה עדיין ממשיכה - אז יכול להיות שזה באמת יושב על משהו רגשי, או שבירור רפואי יעלה על הגורם לחולשה.

אבל אם לא נחת כמו שצריך אחרי הלידה - זה ממש הגיוני שזה פשוט הגוף שלך שזועק שהוא באמת צריך את המנוחה שמגיעה לו...

את מונעת הורמונלית..? יכול להשפיע

בנוסף לבדיקת חוסרים, ממליצה לבדוק את השאלון לדכאון אחרי לידה

❤️

ואם זה דיכאון למה אמור להיות כזאת חולשה?

ותודה גם לך על המענה

כדורים- פוינט ממש עוזר (לא בהריון!)

ולקבוע תור לרופא...

להשהות קצת ואז לירוק או לבלוע מה שבאלך...

הרעיון הוא שזה מאלחש את המקום

חיבוק! כאבי שיניים זה סיוטט

אולי לא כדאי לפני נהיגה, אבל לפני שינה מומלץ ביותר.

לא בליעה של כמות גדולה, יותר "השרייה"

מכיוון שאי אפשר להחזיק את הערק בפה הרבה זמם, עדיף כזה כמו מריחה, אבל לא לפחד, למרוח כמות יפה, זה בסה"כ יוצא כמות אלכוהול קטנה שנספגת בגוף.

הצמח!!

שימי ערק על על צמר גפן ועל זה ציפורן להניח על השן ולסגור את השיניים

זה יאלחש את הכאב

אפשר לעשות כמו מי פה לגרגר בכל הפה במשך כדקה , ואז לפלוט החוצה

או לשים על צמר גפן כמות נכבדת של ערק ולהניח ולא להוציא דקה או שתיים..

מאלחש בצורה נפלאה וגם מחטא בזכות כמות האלכוהול הגבוהה.

סבלתי המון מכאבי שיניים עד שהפסקנו להשתמש במשחה קנויה תעשייתית, ובעלי התחיל להכין לבד משחת שיניים ומי פה שלמד להכין בספר של ערוגות או באינטרנט

מאז אין לי דלקות וכאבים.. ממליצה ממש!

הכוונה גם לאשפוז בשבת

לפני שבת ביקשתי התחשבות מבחינת שבת, ואמרו לי שידאגו לי, בפועל הייתה התעלמות מוחלטת מזה ששבת, בדקו כרגיל וכתבו הכל, וכשביקשתי שלא אמרו לי שאלו הנהלים. אחרי לידה אין כח להתווכח איתם על זה. הם היו ממש לא בסדר.

בבלינסון היה מזעזע!!!!! מכל מיני בחינות אבל גם אפס מודעות לשבת ויותר מזה, זלזול ותסתדרו.. קיצר נוראי.

במאיר גם אין אווירת שבת או שום דבר כזה

אבל כן יש כבוד ומודעות.

אתן 2 דוגמאות:

1. האחות הערביה שניסתה לקחת לי דם בליל שבת לא הצליחה, קראה לאחות היהודיה. אמרתי משו על זה שמה יהיה עם האור, היא ישר בלי שאמרתי כלום- תגידי לה בסוף הבדיקה לקרוא לפאטמה, אני כבר אכבה לך את האור. קצת באסה שהיא ערביה אבל כן המודעות לזה שאני לא יכולה לכבות וגם לא יכולה לתת ליהודיה אחרת לכבות...

2. שאלו אותנו אם אנחנו רוצים לעשות pku עכשיו או שזה בעיה בשבילנו... ונתנו לנו אופציה לחכות לצאת השבת.

חוץ מזה במאיר יש מערך מהמם בשבתות של חבד שמביאים אוכל מעולהההה מעולם אירועים סמוך, ואפשר לקחת מהם חמגשיות. האוכל בבית חולים היה לי לא טעים וזו הייתה אופציה מעולה ממש. זה נמצא בחדר ליד בית הכנסת.

שורה תחתונה- בשניהם אין אווירת שבת. אבל מבין שניהם אני חד משמעית ממליצה על מאיר, מכל הבחינות וגם מבחינת היחס והכבוד לאמונות שלך.

תודה לכל מי שענתה
אבדוק את מאיר ואת שיבא ואת מעייני הישועה

אם יש עוד רעיונות טובים- תכתבו

יילדתי שם לפני חודשיים. היה מושלם!

הייתי במחלקה החדשה של הביות המלא. אז יודעת לענות רק לגביה, הבנתי בשאר המחלקות המצב שונה.

מבחינת ביקורים, אין הגבלה של שעות אפשר לבוא חופשי מתי שרוצים, כן אמרו לי שיש שעות (בעיקר שעות המנוחה) שלפעמים מבקשים שלא ייכנסו ילדים, אבל אפשר בלי בעיה לצאת ללובי כניסה למחלקה עם התינוק יש שם ספות כאלה.

יילדתי בין חמישי לשישי ובעלי נישאר איתי כל השבת (המחלקה הייתה כמעט ריקה, אז גם נתנו לו מהאוכל חופשי, אז בכלל היינו מסודרים 😅)

מבחינת עומס במחלקה, מאמינה שזה תקופות ומזל, אבל כשאני הייתי לא היה עומס בכלל. בלילה הראשון הייתי איתי עוד מישהי בחדר בבוקר היא כבר עזבה ונשארתי לבד בחדר כל האישפוז!

מבחינת צוות במחלקה, רוב מוחלט היו מהממות.היו כאלה שקצת פחות התחברתי או שהרגשתי שהן פחות מקצועיות 🤷

בכללי, היה לי מושלם שם! מאמינה שאחזור שוב😉

מוזמנת לשאול אם יש עוד משהו...

אבל יודעת שממש לא חייבים לבדוק פתיחה בלי סיבה רצינית..

אני דווקא חייבת על הגב ולדעת מה המצב מבחינת פתיחה כי זה מרגיעה אותי אבל בעין כרם בלידות שהגעתי בשלב שעדיין היה רלוונטי לבדוק פתיחה הם ממש היו בגישה שלא צריך לבדוק אם אין צורך ופשוט לזרום ולתת לזה להתקדם לבד..

ילדתי על שש

בדקו לי פתיחה יחסית בהתחלה

ואז זזתי, עשיתי סיבובי אגן וכל מיני

לא רציתי שיבדקו פתיחה וזה היה אחלה מצד המיילדות.

רק לקראת הסוף בדקו,

שכבתי רגע ובדקו ואז חזרתי לשש.

אבל תכלס לא נראה לי שיש בעיה לבדוק בכריעה פשוט דורש מהמיילדת להתכופף...

אבל כן חשוב לדעת שיש כל מיני דרכים לדעת שליד. מתקדמת בטח כשאישה בלי אפידורל. כאב שמתגבר, צירים שמצטופפים, בחילה..

לא כל המיילדות בודקות הרבה פעמים פתיחה במהלך הלידה

.

כשאישה עם אפידורל אז היא צריכה להיות במיטה בשכיבה וכל הנשים בבייבי הופ בינתיים היו עם אפידורל.. אז מראש היו על מיטה בשכיבה

ילדתי על הצד עם אפידורל וגם פעמיים בשכיבה ובשכיבה לא היה תפרים (על הצד קצת היו אבל זו גם הייתה לידה ראשונה אז בטח בגלל זה)

על שש או על הצד.

הרימו לי את הראש של המיטה כשילדתי על שש וזה ממש עזר לי לתמיכה...

הכריעה עשו לי בדיקת פתיחה על הגב

כשעמדתי בכריעה היא בדקה כשהייתי בעמידה לא שכבתי עד הלידה בערך מפתיחה 8 כזה עברתי לכריעה עם הפנים לכיון ראש המיטה

אבל לא צריך לבדוק כל כך הרבה...

בלידות שילדתי בלי זירוז ואפידורל בדקו לי אולי פעמיים וגם זה רק כשהגעתי לקבלה לפני פתיחה מלאה

עד לשלב הלחיצות הייתי בתנועה ובכלל לא על המיטה

בשלב הלחיצות אז בכריעה או שכיבה על הצד תלוי בלידה

אבל זה היה באוטו חחח

ממש לא בכוונה

יש היום באולם של ויאמר יצחק מכירה של מלבושי כבוד. המעילים שם מהממים.

ב55 שח.

זה רק היום עד 7 נראה לי

בגולף יש ב100 לא זיל הזול אבל לא יקר ברמות

אצלי הוא החזיק 2 עונות כמו חדש

100 שח

אנסה להגיע לשם השבוע

תודה!

תמנון יש באזורי, אכנס

תודה!

ב119 שח

אל תדאגי. ☺️

אני חזרתי חעבודה אחרי שנתיים, שמירה -חל"ד-שמירה-חל'"ד-חל"ת וחזרתי שהיא נהייתה בת חצי שנה ובבית יש תינוק בן שנה וחצי

היה סופר קשוח בהתחלה אבל את לומדת לחיות עם העייפות ולהתרגל אליה , גם לי יש גדולים בבית

אני בניגוד אלייך חוזרת מהעבודה אחרי כולם. בערב משתדלת לבשל לצהריים של למחרת , אחהצ עד שהם נרדמים אני רק איתם ובערב עושה טיפה סדר/כביסות/אוכל

הילדים הגדולים עוזרים

ומשהו קטן- אם שאת חוזרת מהעבודה יש לך כמה דק לשים ראש או סתם לשכב במיטה לנוח תעשי את זה. במקום להכניס למדיח או לבשל

אני היום 3 חודשים אחרי שחזרתי וב"ה הרבה יותר טוב מההתחלה שהיה לי סופר קשוחה

זה באמת קשוח

אימהות זה תפקיד כל כך גדול אבל גם דורש לא מעט

ובעיני אחד הדברים הדורשים בו זה התכווננות ודיוק על המקום שלנו כאמהות, ושל הניהול הרגשי של האנרגיות שלנו בתוך כל האתגרים.

אם בא לך מוזמנת גם להוריד מדריך חינמי שנותן כיונים ועצות טובות בעניין: הורדת מדריך מתנה

אבל יש שם הרבה יפים.

תסתכלי תראי מה את אוהבת

אם כן אז המלצה חמה חמה על צימר כוכב המדבר.

צימר מתוק עם בריכה פרטית וגקוזי. יש תמונות בגוגל אם זה רלוונטי.

יקר אבל שווה

שהלכנו על הסויטה עם ג'קוזי נראה לי 850 ללילה

מקום חלום

נקי ברמה גבוהה

חשבו על כל פרט

נכנסים לזמן פרטי רק שלכם

עם נוף מהמם

אבל הכל פרטי וצנוע

צימר עם בריכה , פרטיות מוחלטת

לא זוכרת את השם

חשבתי עליך והתפלל י עבורך בשבת. גידול בנחת ומלא שעות שינה

כמה בסוף היא נולדה כמו שהעריכו? 

ב''ה בסוף זה קרה

התאוששות קלה

תגדלו אותה בנחת

סוף טוב הכל טוב 🤍

הרבה נחת ושמחה!

ממש ממש משמח!

מקווה שהלידה עברה בטוב

ומאחלת לכן התאוששות נפלאה ❤️

האמת היא לא נוחדה כזה קטן!!

כילו זה מה שהעריכו אבל זה לא כזה קטן חבורת מגזימים🤣

שבוע 40.1 נולדה 2.645

הגדולה שלי נולדה 39.2 ושקלה 2.696

סיפור לידה מטורף אמאלה מה זה😅

בעזרת ה׳ אמצא זמן 🤩

הרבה נחת!

וששתיהן יהיו חברות טובות מאוד!

איזה כייף

בסוף כולם נולדים

הרבה נחת ושמחה לך ולקטנה.

כמה חיכינו!!!

התאוששות קלה!

אם הברזל נספג לך טוב ומעלה את רמות הברזל בדם או שתריך תוסף אחר/עירוי

חוץ מזה שצריך לדעת כמה יש לך כדי לראות אם יש תורך להמשיך לקחת 

בואי נגיד שעשית בדיקת דם ויצא שרמת הברזל שלך היא 9.

התחלת לקחת כדורי ברזל, אחרי שבועיים בדיקת הדם תראה כאילו שיש לך ברזל 11, אבל אין סיכוי שהוא עלה כל כך מהר, זה פשוט בגלל שמסתובב לך בדם כדור הברזל שלקחת והוא מרמה את הבדיקה וגורם לזה להיראות כאילו שיש לך יותר.

אם תקפידי לקחת ברזל, יכול להיות שאחרי חודש באמת יהיה לך 11, כן? אז תעשי בדיקת דם אחרי חודש עם הפסקה של הכדורים לכמה ימים, ואז אם יצא לך 11 זה יהיה אמין. אבל אם תקחי את הכדורים יום לפני הבדיקה, יתכן שיצא לך בבדיקה 13 בעוד שבאמת יש לך 11.

מקווה שמובן. 

אצלינו זה עבד.

החלפנו לסבון עם ריח פחות טוב,

אבל לילד היה ריח טוב יותר.

(לנו עבד הסבון של דר' פישר עם ציור של אפרוח)

משתדלים לנגב גם אחרי כל פליטה

מורחים קרם של מוסטפה, וזה ממש השתפר

שמתי לב שאצלנו הכי טוב לבייבי זה להקפיד על מקלחת ממש כל יום.. (לפעמים לא עומדת בפיתוי ומקלחץ גם פעמיים. עכשיו בקור קצת בעייתי)

אם למשל לא יוצא לי לקלח בערב, אני שמה לב בבוקר שנהיה לו שם אדום ומגעיל.. 

מודה שלא התמדתי

אבל היא אמרה לפחות פעם ביום מקלחת ופעם ביום עם זה