את ממש לא היחידה שבחוויה הזאת, למעשה רוב הנשים שאני מכירה יזדהו איתה במידה זו או אחרת.
אני רק רוצה לומר לך שזה בסוף עניין של סדר עדיפויות, והרבה מזה נובע מהנטיה שלנו כנשים לשים את כל העולם וצרכיו לפנינו ברשימה, ואז להתפלא שאנחנו בסופה.
וזה באמת דבר לא נכון ולא מדוייק שיוצר חוויה כזאת של עומס ופספוס
ולפעמים גם מעבר לזה, שלא רואים אותי, לא סופרים אותי , לא מעריכים אותי, שלא מתחשבים בצרכים שלי ועוד.
אני אגלה לך סוד קטן- ברגע שאת תעשי שינוי בתוכך,
ותלמדי לייקר את עצמך ולתת לעצמך את היחס החיובי שאת ראויה לו, תגלי שגם החיים שלך יכולים להראות הרבה יותר טוב,
ובסוף הבחירה היא שלנו.
יש צדדים בשינוי הזה שהם יחסית פשוטים, כמו לבחור לעשות דברים מסויימים ברמה הטכנית בצורה אחרת,
ויש לא מעט מזה שזו עבודה תודעתית על תפיסות שלנו של עצמנו, ולהבין למה אנחנו כל כך מפחדים ממה יגידו שמפעיל אותנו במקום שנבחר במה שהיינו רוצות לבחור, שזה קצת יותר מעמיק אבל לגמרי תהליך בר שיפור.
אל תראי את המצב כברירת מחדל, ה' נתן לנו יכולת בחירה,
וגם כשדברים מרגישים לא בחיריים, לדוגמה אני כזאת ש... בעלי לא בנאדם של בוקר, כשרוצים ומנבים מוצאים דרכים גם לגביהם.
כל הזדמנות כזאת של אכזבה וכאב מהחיים שלנו (בכלל, וספציפית התחושה שהביאה אותך לכתוב את ההודעה)
היא הזדמנות להבין שמשהו בתוכנו מרגיש שזה לא נכון לנו,
ולמצוא את הדרך שלנו לתקן...
הלוואי שבע"ה תחפשי ותמצאי את הדרך שמתאימה לך
!