פורום הריון ולידה (עמוד 4090)

במקור, אם הבעל לא בבית, האישה אמורה לטבול רק כשהוא מגיע.
כיום כן מנחים לטבול בזמן, כי יש שינויים לפעמים. ולפעמים קורה שהבעל מצליח להגיע לפני הזמן המתוכנן.
בכל אופן, אם בוודאות הבעל לא נמצא, אפשר לדחות את הטבילה.

אני זוכרת שהמדריכה סיפרה לי, על חברה שסיפרה לה, שבעלה היה בצבא והיתה לה טבילה.

המפקד שלו לא הסכים לשחרר אותו עד הבוקר בשום פנים ואופן.

אז היא החליטה שהיא לא הולכת לטבול כי ממילא הוא לא יהיה בבית.

בסוף באיזה 1:00 בלילה הוא הצליח לשכנע את המפקד, ונחת בבית קרוב ל5:00 בבוקר, בשביל לגלות שאשתו לא טבלה.....

כמובן, לא יודעת מה הנתונים של זו שכותבת, אבל זה בכל מקרה שאלת רב דחיית טבילה.

האמת שאני פשוט לא בארץ, טסתי לכמה ימים לאמא שלי. זו השאלה.
האמת שבכלל לא בא לי לטבול...

ובעלך איתך בחו"ל או מה?

 

עצוב.

למה ככה?

סיפור ארוך ומייגע אבל חושבת שזו הדרך היחידה שיבין באיזה מצוקה אני ויתאפס על עצמו

מה מצב היחסים בינכם, אבל אם הם בטווח הנורמה,

אני מציעה לך לחזור לארץ אחרי שטבלת.

שוב, אם המצוקה והוויכוח הם בטווח הנורמלי בין בני זוג,

בעלך יעריך אותך מאוד על כך.

 

 בהצלחה.

אני יכולה לשלוח לך רק  ואיחולים שיהיה לכם רק טוב בעז"ה!
 

אם תרצי לשתף/ לפרוק/ להתיעץ-

את מוזמנת.

אפילו באישי (אזדהה לצורך כך. אם יהיה רלוונטי)

 

ואני חושבת שבכ"ז עדיף להיות אחרי טבילה ולהגיע להידברות טובה ע"י דיבורים- אפילו קודם המצווה עצמה.

כי מה זה שווה להיות ביחד אם אחד מבני הזוג מרגיש עצוב ואם שלום הבית לא תקין?

 

 

וזה אפשרי לך מבחינת הקטנצ'יק, אז אני חושבת שכדאי שתלכי.
אם את יוצאת עם התינוק תדאגי שיהיה מכוסה טוב טוב כי נורא קר.
מזל טוב!

לא הבנתי אם העניין לא לצאת הכוונה עם התינוק או אפילו רק היולדת. אם את חוששת להוציא את התינוק הייתי מנסה למצוא מישהי שתהיה איתו בשעה הזאת. אבל בכל מקרה הייתי עושה מה שאפשר כדי להגיע למסיבה.

עם הקטן באמת קשה ואם כבר שהצומת לב תיהיה לילד הגדול.תנסי לסדר לו סידור לשעתיים אםילו תלכי חלק מהזמן

אני באופן אישי לא מאמינה בזה שאסור להוציא תינוק 40 יום מהבית. החיים לא צריכים להיות מושבתים בגלל שנולד תינוק

מצטרפת לדעות שאם את מרגישה יחסית טוב - אז תלכי. עם התינוק, או שבעלך ישמור עליו.

אם ממש קשה לך - אז לדעתי תחפשי קרובת משפחה שהילד מכיר ואוהב שתבוא עמו... (כמו סבתא או דודה).

 

אני לא מכירה שום תוקף של ממש למנהג הזה, ולעומת זאת - ילד שזקוק לאמו זה דבר הרבה יותר ברור וחשוב...

(ומכירה מישהי שהלכה עם בתה ליום הראשון בכיתה א', מרחק של רבע שעה או יותר הליכה, שלושה ימים אחרי לידה!...)

המרחק הוא כרבע שעה הליכה, אולי אמצא טרמפ..

בעלי לא בבית ואין לידי קרובי משפחה.

לגבי איך שאני מרגישה- לא כ"כ הצלחתי לנוח עד עכשיו עם כל המירוץ לבדיקות צהבת, סידורים לברית וכו'-ואני בהחלט זקוקה למנוחה.

מניסיון, כנראה שלא יהיה לי איפה לשבת במסיבה, ואני עם אנמיה רצינית מאז הלידה..

למרות זאת, אני מתפקדת ועם מרץ אבל מפחדת שאני לוקחת את עצמי עד לקצה..

אשמח לשמוע עוד עצות..

תודה רבה

א. כמובן שיהיה לך איפה לשבת! הייתי מסמסת לגננת שחשוב לך להגיע ותשמחי שישמרו לך כסא.

איזה אמא תישאר לשבת כשיש לידה יולדת?

ב. למצוא בכל מחיר טרמפ לגן. הליכה של רבע שעה זה הרבה.

ואת הקטן הייתי לוקחת איתי במנשא.

אבל אולי עדיף למצוא סבתא או דודה שתבוא במקומך, ולהסביר את זאת לילד מראש.

נראה לי חשוב ממש.
אבל נסעתי ברכב מדלת לדלת,
את התינוק השארתי בבית,
והשתדלתי שלא לעמוד הרבה.

מקרה שקרה לי בגן.... במסיבה הורים שלא באו בלי סיבה.... למה??? כי האמא נגד מסיבות. נכון היתי אני האמא של הילדה אבל הרגשתי שלילדה זה לא היה נכון.... אבל.... הסיבה שונה משלך.... את אחרי לידה... 1פ ימים.... זה קשה.
אלי באה למסיבה אמא עם התינוק לפני הברית... והיתי בשוק.... לא ציפיתי חשבתע שהאבא יבוא לבד... רבל האמא האבא והתינוק הגיעו למסיבה.... האמת... לילדה זה עשה טוב. בעני זה היה מטגזם לבוא האבא יכל להגיע לבד.
מה עם סבתא???? יש מצב להטריח אותה שתבוא??
או לא לשלוח את היחד בכלל???

מעניין, אף פעם לא שמעתי דבר כזה

כמובן, לא אמנע מלהגיע בגלל זה.

אבל הייתי שמחה למסיבות יותר פשוטות ומהנות בחיבור שבין הילדים להוריהם ולגננת - מאשר "הפקות" נוצצות ומרשימות...

אצלי המסיבות הם בשיתוף הורים וילדים. לא מזבזת על הפקות.... הגן מקושט מיצירות הילדים בלבד.... והכל נעים ומהנה....
יותר מזה.... אף פעם לא עשיתי חזרות....

אבל חבל שלא כולם נגדו, גם מעולם ההורים וגם מעולם הצוות החינוכי

שעה פעמיים בשנה....
אבל זו אמא כזאת בעיתית.... הילדה כמו באוניברסיטה... באה לא באה זורמים עם היום... סגנון של הורים..

ריקוד אחד ושלוש תחנות!

היה מעולה, הילדים היו פעילים כולם!

ולא היה להם ממה להתבייש...

 

ולגבי היולדת, בעיני, שווה לעשות מאמץ לטובת הילד.

לפעמים זה יכול להשאר צרוב בזכרון, שרק אמא שלי לא באה...

 

מזל טוב.

הייתי משתדלת ללכת

אבל ברור שאת צריכה טרמפ. תדאגי להשיג לך

וברור שאת צריכה שישמרו לך מקום נח שתוכלי להניח את העגלה\סלקל לידך בצורה נוחה.תגיעי מוקדם או תבקשי שישמרו לך מקום!

וכמו שכתבו מנהג ה40 יום הוא רק אחרי השקיעה..

(עכשיו נזכרתי שגם אני הלכתי למסיבת סיום בגן של הבת שלי סמוך מאוד ללידה, של תאומים - לא זוכרת כמה זמן בדיוק, אבל יכול להיות שהם אפילו עוד היו מאושפזים בפגייה... בערך שבוע אחרי הלידה, אם כך. אבל הגן היה ממש קרוב לבית - פחות מדקה הליכה...)

ונראה לי שגם האבא צריך להתגייס יותר בשביל הענין

ולכן את חייבת לעשות השתדלות ליהיות נוכחת במסיבה, הוא זקוק לך יותר מתמיד סביר להניח שהרגישות שלו באה בעקבות הלידה, לא חושבת שצריכה ליהיות בעיה לקחת מונית ולבוא לשעה.

וסליחה אם אני בוטה, אבל ההערה שלך לא לעניין.
היא כותבת שבעלה *לא* יכול להגיע, אז תסמכי על השיקול דעת שלהם שזו סיבה מספיק טובה שאין לו איך לעזור. הערות כאלה יכולות ממש לפגוע ולהרוס.. במיוחד במצבים רגישים אחרי לידה.

א. שהילד נמצא ברגישות בתקופה זו.
ב. האם יש עניין לא לצאת ארבעים יום מהבית?
ולכן תשובתי היתה בהתאם וברגישות של אמא למספר ילדים בה', וגם כאישה שעוסקת בתחום ונתקלת לא מעט עם בעיות והשלכות שיש במקרים כאלו... ובכך חוסכים בהרבה מיקרים זמן לטיפול ריגשי וכסף שלא תמיד מצוי, גם האמא הבינה את החשיבות ולכן היא אמרה שהיא מתלבטת כי טובת הילד עמדה לנגד עיניה ובהתאם לכך ציינתי את חשיבותה של ההגעה.
לכל מטבע יש שני צדדים ואני בחרתי להסתכל במטבע משני צדדיו ( אמא/ילד).

לקחת אפילו מונית. להיעזר במה שניתן ולתת לילד את ההרגשה הטובה שבאת במיוחד בשבילו. במיוחד שהוא בתקופה כ"כ רגישה.

 

אני, במסיבה של הילד שלי, ראיתי אמא שהיתה יומיים אחרי לידה ועדיין לא שוחררו מבי"ח והיא באה לשעתיים למסיבה וחזרה לבי"ח. וזה עשה כ"כ טוב לילד!!

מצד שני, חבר של הבן שלי, אמא שלו לא באה למסיבה (לא יודעת מה הסיבה) וכל המסיבה העיניים שלו היו לכיוון הדלת: אולי אמא תבוא?

ולא היה מרוכז ולא שמח ולא כלום. ממש עצוב!

 

 

 

אבל התחלפו המחלקות אז אני לא יודעת ממש איך זה עובד. אני עשיתי ביות חלקי, כלומר התינוק היה איתי כל הזמן חוץ מ1-5 בלילה ולא זוכרת, כנראה לבדיקות וכאלו. נשארתי גם שבת אז חתמתי ביות מלא והיה ממש כיף. הייתי בחדר פחות חדש אבל לבד, בגלל הביות והיה נפלא!!
אני בעזרת ד' מתעדת ללדת בקרוב, רוצה לברר טוב על אפס הפרדה כי זה ממש חשוב לי. בעיקר מיד אחרי הלידה וכשמשתחחרים.
אני כבר עושה שטיפות מוח לבעלי כי הוא לא הכי בעניין. השתנו שם דברים אז השירשור מעניין גם אותי, אני עוקבת...
אגב, לדעתי כמה שיותר חדש מסתבר שזה פחות לביות אבל אולי אני טועה.

היה מעולה. הייתי במחלקה החדשה למעלה (לא בחרתי פשוט שם שמו אותי) היה מצויין ונקי הרגשתי כמו בית מלון. יש קיר מפריד בין במיטות ולא וילון שזה בכלל נותן לך פרטיות, מיטה מתכווננת ובכללי עיצוב נעים. לא הייתי במחלקה למטה אז לא יכולה להשוות.

לגבי ביות- לא בדקתי אפשרויות,ככה שבנורמל ה0את יכולה לקחת את התענוק מתי שתרצי, בלילה הן שומרות עליו ובבוקר את לוקחת להאכיל. במשך היום את לוקחת ומזירה כמה ומתי שאת רוצה. לי אישית זה היה נוח שאפשר לנוח ולתת את התינוק ומצד שני להיות איתו כשאני רוצה.

מקווה שעזרתי

וביקשתי ביות מלא.
הייתי לבד בחדר
בגלל שזו מחלקה לנשים שצריכות השגחה רפואיתכמעט אף אחת לא מבקשת ביות מלא .
יש שם רק חדר אחד של ביות מלא ואני הייתי בו לבד (3 ימים ).

(דרך אגב- הייתי צריכה לבקש במפורש ביות כי בעיקרון אוטומטית הם מכניסים לחדר בלי ביות).

עם זאת היה לילה אחד שאחות נכנסה בלילה וראתה אותי ממש עיפה אז היא הציעה לי לקחת את התינוקת לתינוקיה שאוכל לישון קצת.

ממה ששמעתי התינוקיה למטה פחות עמוסה מלמעלה כי יש בגדול פחות יולדות במחלקה.
מראהמה שראיתי הצוות מאוד אכפתי. עם זאת עדיין זו תינוקיה והתינוק שלך יכול לצרוח שם איזה זמן עד שיגשו אליו (זו הסיבה שאני לוקחת ביות מלא תמיד )

לגבי החתלה ומקלחות- את עשית או שעשו לה בתינוקייה?

כל שאר הטיפול- אני

אין לי מושג לגבי ביות אבל אם את שואלת על המחלקה אז אני מאד נהנתי שם 

שאת יכולה להשוות?

 

כי בלידות הראשונות שלי הייתי במחלקה הרגילה ואחרי יממה העלו אותי למחלקה למעלה ולא הייתי מרוצה שם כ"כ.

היה נראה שיש שם פחות יחס ופחות צוות בתינוקייה וסתם דיכא אותי.

אז בלידות הבאות לא הסכמתי לעלות למעלה.

 

עכשיו מענין אותי איך זה עם המחלקה החדשה ממש...

אם זה אותו דבר כמו החלקה הישנה למעלה

או יותר רגוע כמו למטה...

20170212134925.pdf

אבל לא יודעים מה ההשפעות הנוספות של זה ולכן לא לוקחים סיכון בהריון, למשל.

לדעתי גם כאב או החום שנוצר בשורשי השערות מהליזר הם גורמי סיכון בהריון..

לא הייתי דואגת סתם ככה, בלי הריון או משהו כזה.

הוא בגלל שאין טעם. בהיריון עם כל ההורמונים שמשתוללים הלייזר לא יעבוד טוב. ההורמונים גורמים לצמיחת השיערות ולכן זה יוצר בלאגן ולא מומלץ. מבדיקה שעשיתי נאמר לי שהזמן הטוב לעשות את זה הוא כחצי שנה לאחר הלידה שזה הזמן שבו ההורמונים מתחילים להתאזן.

סיפרה לי שבשנה הראשונה היא עשתה, נכנסה להריון ואחרי טיפול כבר לא היה עובר במילים עדינות.. היא אמרה את זה בצורה שקצת צרמה לי אז אחסוך ממך זאת.. בכל אופן את יכולה לברר דרך אחיות קופ"ח אני מאמינה שיש להן מה לומר.

אבל אסור!
ברור לי שסה לא טוב בסמן הריון, שאלתי מעבר.. האם זה עלול להשפיע על הריונות עתידיים..

האם זה משפיע על היקלטות? אני לא חושבת.. מכירה מלא שיש להם ילדים והן עשו לייזר אבל אם יש לך ספק שווה לשאול את רופאת נשים/ אחות..

זה לא דבר חדש....
אני אישית עשיתי והריתי ללא בעיה ברוך ה.
מכירה עוד חברות כמוני.....

למה לנעול את הדלת? מה הם עושים שמשגע אותך?

זה ודאי שבזמן הזה הם יעשו שטויות ובלגנים, כי הם רוצים את תשומת הלב שלך...

אם אפשר - שבי על הספה עם התינוק. הושיבי את השניים האחרים לידך או בסמוך אלייך. ספרי להם סיפו תוך כדי, או שתסבירי להם שעכשיו הם משחקים בשקט, כדי שאמא תוכל להאכיל את התינוק המתוק, ואח"כ תוכל להתפנות אליהם בשמחה, ולטפל בהם. תדגישי להם שהם גדולים ומסוגלים לעזור. ובאמת - אפשר לבקש מהם עזרה: להביא לך טיטול ובגדים בשביל התינוק, להתחיל להתפשט בעצמם, אולי אפילו הגדול יכול לנסות למרוח סנדוויץ' לגן בעצמו...

 

ותזכרי שאת זמן מועט אחרי לידה. עוד לא הסתגלתם כולכם למצב החדש, ואת עצמך עוד לא התאוששת מספיק. לאט לאט תתרגלו, את תתאוששי, ותעלו על מסלול של שגרה.

ואם אפשר שבעלך יהיה בזמן הזה של הבוקר, אפילו אם זה אומר להעיר את הגדולים מוקדם יותר - אז כדאי מאוד.

 

מזל טוב ובהצלחה!

לי לקח כמעט חודש להצליח להתארגן בבוקר.והילדים איחרו לבי"ס כל החודש הזה.אבל בסוף התינוקת למדה לסדר את השעות שלה ואני הבנתי שלפעמים היא בוכה ואין מה לעשות.
אבל זה לוקח זמן ותתני לעצמך את הזמן הזה.ותנסי בנחת לייעל את הבוקר.
בהצלחה ומזל טוב

גם לי לקח איזה חודש וחצי עד שהתאפסנו עד אז הם איחרו הרבה או שבעלי היה מלביש.
זה מאד קשה.
אבל את יכולה להאכיל את התינוק עוד לפני שהם קמים וככה את תוכלי להיות פנוי אליהם.
לדוגמא הם קמים ב-7 תעשי שעון מעורר ל-6 קחי את הקטן אליך תניקי
ואז תקומי ותעירי אותם.

מסכימה מאוד עם מתואמת.

לא "שורדים" וזה לא סיוט.
זה מאתגר וקשה ומעייף אבל גם משמח ומרחיב את הלב ונפלא. וזו ההתחלה....
ההתחלות קשות, כידוע.

את שבועיים!!!! אחרי לידה. אל תסיקי מסקנות כ"כ מהר.
יש יצור חדש וקטן בבית שמשנה את כל האיזון הכללי שהיה קודם. וההורמונים שלך מכוונים אותך לדאוג קודם כל לו. וזה מצוין.
אבל גם האחרים עוד ילדים קטנים של אמא שרוצים תשומת לב. תנסי למצוא איך לשלב אותם בחידוש שנוצר בבית ולא לסלק אותם ממנו.
מתואמת כתבה רעיונות מקסימים איך לשלב אותם.
אנסה להציע גם:
אל תנעלי את הדלת. שישבו לידך או שיתכרבלו יחד במיטה של אבא ותפטפטו בינתיים.
אולי אפשר הכין להם מראש משחק שמותר לשחק בו רק בזמן שאת מניקה. אם יש משהו כזה בבית- מצוין. אם לא-אולי תקנו משחק חדש. תגידו שזה מתנה מהתינוקי כי הוא רוצה שיהיה כיף לאחים שלו בזמן שאמא מניקה.
ככל שהם ירגישו חלק מהחידוש הזה יהיה להם יותר קל למצוא את מקומם מחדש במארג המשפחתי.

לארגן ילדים אחרי לידה לא יקח לך חצי שעה. תשכחי מזה. תנסי להכנס להיערכות איטית יותר. הכל איטי ומסורבל יותר אחרי לידה.. ודרך אגב אחרי כל לידה. לא מתרגלים לזה, אבל עם הזמן מבינים שזו תקופה שצריך לעבור אותה.

קחי לך לפחות עוד חודש של נשימה עמוקה לפני שתחליטי שסיוט לך.

ועוד שאלה - את מצליחה לנוח במשך היום? זה שאנחנו לא ישנות או ישנות שינה מקוטעת זה מקשה מאוד מאוד על הסבלנות. תנסי לנוח כמה שיותר כשהם במסגרות.

ובהצלחה. אנחנו פה. לטיפים, לפריקה או סתם לחיבור.
😚

באמת זה קשה כי אני חצי רדומה מהלילה ואין לי סבלנות שהם מרעישים ומבלגנים.. אבל אני יחכה באמת שתהיה שיגרה מסודרת, כי עדיין אין שעות קבועות שהתינוק קם..

טיפ מעולה שחברה שלי עושה, יש לה משחקים מיוחדים שהיא מוציאה רק כשהיא מניקה וככה הילדים משחקים בהתלהבות בלי להפריע

 

הילדים שלך לא כאלה קטנים, תדמייני ילד בן שנה וחצי ושנתיים 

 

הם מספיק בוגרים שאפשר לדבר איתם וכדאי גם להניק לידם ולתת להם משהו לאכול או לנשנש תוך כדי.

 

ההתארגנות בבוקר לוקחת המון זמן ולוקח גם המון זמן עד שקולטים את הזמנים של כולם 

 

בהצלחה יקרה

זה יעבור!!

גם אני עושה ככה!
וזה טיפ שהיועצת הנקה בבי"ח נתנה לנו...

נערה לעזור בבקרים? מנשא...

מה לוקח יותר זמן לארגן או להניק? וככה להחליט עם מה להתחיל קודם מהקצר לארוך.. ואם באמת ההנקה יותר מהירה אז תשימי להם משחק או משהו או לנשנש משהו לאכול לפני שהם הולכים למסגרות..

לדעתי הוא מפחד להיכשל.
כשאני למדתי עם מדריכת הכלו ת שלי היא אמרה לי שבתקופה הראשונה של הנישואין (לא מגדירה זמן, נראה לי כל זוג וכמה זמן שזה נחשב אצלו) לא להגיד כאלה משפטים כשאסורים כי זה לא דבר שרגילים אליו, וזה מרגש, ויכול להיות יותר מידי מרגש, ולגרום לו ל.... זה נשמע שזה קשה לבעלך מאוד ולכן הוא מנסה להדחיק ולא לדבר על זה, ולא בגלל שלא מפריע לו בכלל, ושהוא לא מתגעגע.
לכן אני חושבת שתדברי איתו על זה בזמן שאתם כן מותרים, ואז הוא יוכל להרשות לעצמו להיות יותר פתוח, ויותר לדבר על הרגש שלו, וככה תבינו אחד את השני, ומה הצרכים אחד של השני, ותוכלי להגיע למסקנה מה טוב לשניכם יחד בזמנים האסורים.

נסי גם לברר מה ההדרכת חתנים שהוא קיבל
יש כאלה שלוקחים את זה קצת לקיצוניות ולא מראים חיבה כלל בימי הנידה כי כך הבינו/אמרו להם בהדרכה.

ושוב, כשאתם מותרים ובזמן רגוע
לפתוח בעדינות ובנחת.
להקשיב לו ולקושי שלו
ולנסות למצוא יחד פתרון או לתת לזמן לעשות את שלו...

כשהייתי כלה המדריכת כלות שלי סיפרה לי על אדם

שהגיע לרב מסויים (סליחה שלא זוכרת מי זה היה. רק זוכרת שזה היה רב גדול. 

נראה לי הרב שלמה זלמן אוירבך, אבל לא בטוחה)

ושאל אותו אם מותר לו לומר לאשתו שהוא אוהב אותה בזמן שהם אסורים

ענה לו הרב- אם זה נכון, אז למה לא?

גם אנחנו נוהגים כך, לא אומרים שום מילות אהבה כשאסורים. ואני חושבת שעדיף כך - מאשר ליפול, אפילו קצת...

מה שכן, כדאי לדבר על זה כשמותרים, ולהחליט את זה כהחלטה זוגית.

 

ומה עוזר לי כשאני מרגישה געגועים?

לכתוב לעצמי שאני אוהבת אותו. לכתוב לו מכתב, שאותו אתן לו כשנהיה מותרים.

לקרוא דברים שכתב לי (הרבה פעמים אלה דברים שהביא לי בליל טבילה).

לחבק בובות פרווה שהוא נתן לי כמתנה...

 

בהצלחה, יקרה!

זה באמת מעודד.

רק שואלת עוד משהו- את הגעעגוע שלי אני מוצאת איך לפרוק בלי להגיד לו

אבל עיקר מה שחסר לי- לדעת מה  הוא מרגיש?

איך אדע אם הוא מתגעגע?

שהוא מחכה, רוצה?

גברים לא מבינים רמזים
ואם לא תשאלי הוא לא יגיד מעצמו

בזמן שאתם מותרים, ותנצרי אותן בלבך לתקופות האיסור.

תבטחי בבעלך שהוא אוהב אותך גם בלי לומר לך את זה.

ואולי אפשר לבקש ממנו שיביע את אהבתו בדרכים "מותרות": לדאוג לך לאוכל, למשל, לשלוח את הילדים (אם יש) שיתנו לך חיבוק, לקטוף לך פרח... וכדומה. לי זה עוזר.

נמצאים לבד בבית ואז הוא יחשוש פחות

חייב שיהיה גילויי חיבה בין בני זוג. אבל בגבול שמתאים להם.
לא חייב לומר מילות אהבה אבל אפשר להראות חיבה בצורה של פתקים ( שיהיה יום טוב!), או לקנות מתנה נחמדה... .אישה צריכה להרגיש אהובה גם כשהיא נידה. וגם לתקופה הזאת יש מקום נרחב מאד בבניית הזוגיות.
וכמובן שאם זה קשה לבעל אז להחליט ביחד את הגבולות...

חשוב לדבר על זה כשמותרים

לסכם מהן הדרכים שבהם אפשר להביע אהבה כשאסורים בלי להסתכן... ולעשות זאת כשמותרים.

 

אני זוכרת סיפור על אחד מגדולי ישראל שביום של הטבילה בצהריים היה לומד בבית במקום ללכת ללמוד בבית המדרש כדי להראות לאשתו שהוא מחכה ומצפה לה.. כך שאפשר למצוא דרכים מותרות ולא מכשילות להביע אהבה

 

זה טבעי שבהתחלה עוד לא יודעים איך לעשות את זה וקשה למצוא את האיזון

חשוב לדבר על זה כשמותרים

באופן אישי, אני מאוד רגישה בימים האלה, נכנסת בקלות לדיכי, ותחושת מועקה מלווה אותי כל הזמן.
כשאנחנו יושבים ביחד אני אומרת לו "אתה אוהב אותי?"
אני חייבת לשמוע שהוא אוהב אותי. אני מוכרחה.

אין לי עצות להוסיף לפותחת.

(כרגע אין לי אצ המקור אם חשוב לך אני אחפש)
שבמכתב או בטלפון מותר להבעי מילות חיבה כי אתם לא נמצאים איד ליד השני וזה לא יכול לגרום לחטא.
אז כשאתם אסורים את יכולה לבקש ממנו שיכתוב לך מכתב ותקראי אותו שאתם לא ביחד או להתקשר אליו אחרי שהוא יוצא מהבית ולהגיד לו מה שאת רוצה לשמוע..

תשמחי שבעלך כל כך אוהב אותך עד שהוא יודע שאם יפתח גילוי חיבה, הוא עלול ליפול. וכתוב בדרכי טהרה שכל זוג צריך לראות מה הוא לוקח על עצמו "לאסור", כדי שלא יגיע לידי עבירה, מעבר לדברים שאסורים בזמנים האלה. כנראה שעבורו המילים האלה עלולות להוביל אותו לנפילה.. תשמחי יקירה. זה בהחלט לא מובן מאליו הרגש שהוא מרגיש אלייך 

בחדר עם עוד מישהי -אי אפשר להיות עם התינוק בלילות

(זה פשוט עוד עניין להכניס למערך השיקולים אם ללכת לשם או לא... במיוחד כשאני חושבת עכשיו על ביות בביה"ח...)

עוד לא אמא, אבל גם אותי הצלחת לחזק

תודה ששיתפת, אלה מחשבות שמלוות גם אותי בזמן האחרון..

לי נותן כוח להסתכל על המתוקי שלי שמח ומשתובב ופשוט להנות מזה שב"ה זכיתי לילד בריא ושמח שבע"ה יהיה ירא שמים ויתרום לעמ"י!

לפעמים בענין הזה קשה לעשות סדר עדיפויות נכון, העולם שבחוץ כלכך מרגיל אותנו שהשאיפה היא קריירה ושם המימוש העצמי והאושר שלנו.
אני מאמינה שאישה כן צריכה לעסוק במה שהיא אוהבת ולהשקיע כדי להשיג את המטרות והשאיפות גם בתחום הקריירה, אבל כל הזמן לזכור שהבית יותר חשוב. בשלב הזה שהילדים עוד קטנים כלכך משמעותי להיות איתם, בנחת, לשים. לב להתפתחות שלהם והאם הם שמחים.

הלואי שנוכל להרגיש משמעות אמיתית בתפקידנו כנשים בישראל ולזכור את החשיבות הגדולה של זה גם בזמני עומס וקושי!

שחוותה חיים קשים הרבה יותר ממני,

ומקיימת בכל הווייתה את הפסוקים הנפלאים הללו: (משלי ל"א)

 

י  אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא;    וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
יא  בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ;    וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.
יב  גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע--    כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.
יג  דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים;    וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
יד  הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר;    מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
טו  וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה--וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ;    וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
טז  זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ;    מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
יז  חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ;    וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
יח  טָעֲמָה, כִּי-טוֹב סַחְרָהּ;    לֹא-יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
יט  יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר;    וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כ  כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי;    וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
כא  לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג:    כִּי כָל-בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.
כב  מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ;    שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
כג  נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ;    בְּשִׁבְתּוֹ, עִם-זִקְנֵי-אָרֶץ.
כד  סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר;    וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
כה  עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ;    וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.
כו  פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה;    וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ.
כז  צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ;    וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.
כח  קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ;    בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
כט  רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל;    וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
ל  שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי:    אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה, הִיא תִתְהַלָּל.
לא  תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ;    וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.  {ש}

אני בחרתי להיות אמא במשרה מלאה, ומשתגעת מהשאלה- את לא עובדת?
אני לא עובדת?? אני עובדת במקצוע הכי קשה אבל הכי חשוב והכי מספק!

אבל  נשים שעובדות מחוץ לבית משרה מלאה עובדות (לדעתי) יותר קשה!

(אם הן לא עושות לעצמן הנחות ומתקתקות בית, בישולים, כביסה, ילדים...)

כי הן משתדלות להספיק אחרי המשרה מחוץ לבית את מה שאישה שנמצאת בבית עושה כל היום!

 

 

 

 

 

 

 

סליחה על הניצלוש..

והלוואי והייתי יכולה לעבוד בחוץ פחות ממשרה מלאה ולהישאר יותר בבית!  

לא אפשרי לנו!

ואני בטוחה שזה קשה ומאתגר, ולא באמת התכוונתי שמה שאני בחרתי לעשות זה הכי קשה, אבל הזלזול באלה שבוחרות להישאר בבית (או כך לפחות אני מרגישה, כאילו אני פחותה מאחרות) כאילו החיים בבית הכי ורודים זה לא נכון.
בזמן שאישה אחרת בעבודה אני עם הילד/ים בבית וזה משרה מלאה לכל דבר. זה לא רק כביסה ובישולים וכו'.
וזה לא שהכסף גודל לנו על העצים, ממש לא, אבל בחרתי בסדר עדיפות אחרת.

ובסך הכל ניסיתי לעודד את עצמי לעומת התגובות שאני מקבלת, אז את לא חייבת לקחת את זה ממני..

אבל בכ"ז-

אם זה ילדים קטנים- יש שעות שהם ישנים ואת יכולה לעשות המון (אני רואה את זה כשאני בחופש בבית)

ואם הם גדולים- אז הם לפחות חצי יום במסגרת.

 

 

 

אני גם לא יכולה לבחור באפשרות כמו שלך כי רק אני עובדת והמשכורת היא בעיקר ממני!!

 

 

בהצלחה לך והרבה עידוד! 

את באמת עושה - גם עבודה קשה, גם עבודת קודש .

 

לא כל אחת מסוגלת להיות פנויה נפשית ורגשית לתינוק ולפעוטות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.

 

לפעמים יותר קל להתמודד עם להתלבש, לצאת, לפגוש עמיתים לעבודה וכו', כל מה שכרוך ביציאה לעבודה, ואז להתמודד עם מפגש עם הילדים שלך במשך כמה שעות מצומצם ביום.

 

ובואי לא נשכח שלגדל תינוק, ואח"כ פעוט בבית, לא אומר שיושבים רגל על רגל, או שאת יכולה לתקוע את התינוק בלול ולהשתולל עם נקיון ובישול כמה שבא לך.

ולהישאר עוד קצת "אמא" בבית...

 

 

אחרי חודשיים חזרתי לעבודה!
למה?
כי לא הייתי יולדת בחןפשת לידה, הייתי אמא במשרה מלאה וזה קשה ומעייף והסיפוק הוא יות "אמוני".
בעבודה הערכה כלפייך חזקה יותר, גלויה- אנשים באים אומרים תודה, את מרגישה משמעותית.
קצב החיים מובנה. קמים בבוקר מתקתקים את הילדים החוצה, עבודה ( ברור מה עושים שם כן..) חוזרים עייפים אך מרוצים,הילדים גם חוזרים מהצהרונים, את על הספה ממוטטת נותנת להם לראות קצת סרטים לשחק בלגו מידי פעם מריבות, ארוחת ערב מקלחות לישון.

אמא במשרה מלאה זה אומר לקום איתם ברוגע להאכיל אותם לנקות, לשחק, לשיר, לרקוד, לספר סיפורים, לצייר ציורים, שוב אוכל, לשים אותם לישון ואז במנוחת הצהריים שלהם מהר להספיק להפעיל מכונה לתלות את הרטובה לקפל להכניס לסדר להכין ארוחת צהריים חמה לארגן אופס והיא כבר התעוררה. בשתיים לאסוף את כולם והנה שוב הבית חוגג ואת מפשרת מגשרת מצחיקה משמחת..
כי את הרי האמא המושלמת, עקרת בית. בשביל זה את לא עובדת כדי שלא יהיו תירוצים להתגנב למיטה או לשבת על הספה.. ואז ארוחת ערב ומקלחות.
ואוף איזה עייפות מהבוקר רק עבדתי!
בעבודה שהיא משעממת! שהיא לא מתגלמת כספית ומה עשיתי? החלפתי טיטולים, שרתי 100 שירים ומליון משחקים...
ואז את פוגשת מישהי בגינה ואומרת אני עקרת הבית היא מסתכלת עלייך בכזה מן זלזול ובעדינות אומרת "מה את עושה כל היום?"

הנה אני, אישה שניסתה גם וגם.
יותר קל(!!!!!) לעבוד מחוץ לבית.
ופשות הן לא ממד לעקרת בית, כי רשמיתזה זמן של "מנוחה" ההרגלים וסדר החיים משתנים ומתגמשים כי זה תקופה, זה לא החיים עצמם.

ברור שאמא עובדת בסופו של דבר לא מוציאה מעצמה את ה"הכי טוב" לא בבית ולא בעבודה.

ודבר אחרון, אני יודעת שמציאות החיים היא שהרבה נשים בכלל לא בחרו בסיטואציה הזו והן עובדות כי חייב. אבל. אבל. לילדים הכי טוב שאמא בבית!

כתבתי את המגילה הזו כי משג אותי איך הטוב והרע השחור והלבן מתערבב. הלו!!! הלוואי וכולן היינו נשארות בבית. פתאום נהיה שהכי טוב והכי כדאי לעבוד ומי שנשארת בבית זה סתם.
אז אולי הפוך????
ואין שום בעיה להגיד אני עובדת אבל הכי אידאלי היה שלא אעבוד. התרבות המערבית שרפה כל חלקה טובה.
אני מעריכה ומעריצה כל אם שבחרה בילדיה במקום הראשון ומסוגלת לגדל אותם בחום ואהבה.
אני ניסיתי, ולא הצליח לי. כי יש לי נפש של ציפור אני חייבת עבודה.. צריכה להתלבש יפה לצאת לחברת מבוגרים, לקבל מחמאות.
חבל, יש ילדים שחווים הורות טובה יותר.

ומאחלת לך שתצליחי להרגיש שלמה עם מה שאת עושה.

יש נשים שהיו שמחות להישאר בבית ואין להם אפשרות כזאת!
או להפחית שעות...

ואי אפשר.

 

לא כולם חייבות את ה"לצאת החוצה" הזה שאת מדברת עליו!

 

אני למשל הייתי שמחה לחצי משרה או לפחות 75% משרה ולא משרה מלאה. אבל זה לא אפשרי לנו...

 

וב"ה על מה שיש!

כן אני עובדת בX משרות מהבית (תלוי במס' הילדים) 24 שעות * 7 ימים בשבוע..

אני מאריכה את חופשת הלידה שלי עמה שרק אפשר, והייתי מאוד רוצה להאריך יותר, אבל כרגע לא מתאפשר.
אבל ברור לי שאמא שנשארת בבית עם הילדים עושה את הדבר הכי נכון עבור המשפחה שלה, וזה ממש לא קל.
חבל שהעולם שלנו כזה הפוך שלא יודעים להעריך את הדבר הכי אמיתי...

כשהבת שלי רואה אותי מתי שהיא חוזרת מהמטפלת ואומרת אמא

הנה באו לקחת אותי

כל היום להיות בעבודה, מהבוקר עד הערב, לחזור כשהילדים ישנים, הבית על גלגלים,
הילדים במסגרת בוקר, צהרון ופעמיים בשבוע גם בייביסיטר אח"כ...
פעם בשבוע לאסוף את הילדים, שניהם מנסים להשלים הכל בו זמנית, ואני לא מבינה כלום, תוך כדי מנסה לסדר טיפה את הבית שיהיה איפה לעבור, איפה לשבת לאכול,
אחרי שעתיים הראש נפוח, מנסה גם לארגן ארוחת ערב תוך כדי לנסות להתייחס אליהם במקסימום,
הקטנה מקבלת מכה, מתעצבת וקוראת בקול חלש: אבא, אבא.
אני קוראת לה, בואי אמא תביא לך נשיקה, והיא עונה: אני רוצה את אבא...
מגיע הערב, הולכים לישון, קצת נחה, קצת שומעת את בעלי, אחרי כמה דקות מאבדת את הריכוז והולכים לישון קמה לעוד יומיים מחוץ לבית עד שישי-שבת.
שבוע חדש מגיע שלא שונה מקודמו.
מתגעגעת להריח, להרגיש את הבית,
לראות את המדבקה שהילד קיבל בגן במציאות ולא רק בתמונה, לשאול איך היה היום בגן ולא איך היה אתמול,
רוצה שהקטנה תביא נשיקה על לחי אמיתית ולא לפלאלפון,
לבשל, להרגיש, לחוות...

אישה בקהילה לפני יום כיפור התלוננה על כך שבשל הילדים הקטנים שלה היא איננה יכולה ללכת לתפילות במניין. הרב שאל אותה האם בצום כאשר את מטפלת בילדייך, מאכילה מחליפה משחקת איתם וכו' את עושהסו בצורה מוצלחת וטובה? האישה אמרה שכן. אז הרב ענה לה, שתראה ותשמח בכך שאת עבודתה כאם שזה התפקיד שלה ביום הזה היא עושה בצורה טובה ומושלמת ואילו הוא שתפקידו להתפלל אינו יודע האם עשה זו באמת בצורה טובה ומושלמת.
פשוט הזכרת לי את הסיפור הזה שהורי מספרים לנו.

שאת אומרת דברים כל כך נכונים שכל אמא צריכה לזכור

אבל כל זה זמני, וזה יעבור, והילד שלך - זה לתמיד...

היה שנסעתי לנופש אמהות ואחת מנשות הצוות יצאה מגדרה כששמעה כמה ילדים יש לכל אחת מאיתנו. וחזרה ואמרה: אתן אלופות, אני מצדיעה לכן ועוד כל מיני מילים תומכות ומעריכות.

והאמת- זה נתן לי המון!!

פתאום אמרתי לעצמי:  את אלופה, את אלופה אלף פעמים! אין עלייך!

 

גם כמובן הנופש זה העצמה, לראות כמה אנחנו חסרות ליקרים לנו.

יצירת חיים . שותפות עם הקב"ה. מתוך כך ממילא חיבור עצום עם ה'. בנייה של עמ'י.
אני מרגישה שמה שממלא אותי שמחה. זה הקפיצות הקטנות בהתפתחות של הילדים. חלקן באות בטבעיות וחלקן במאמץ תפילות והשתדלות גדולה.
וכל הישג וכל התקדמות הם שמחה ככ גדולה שממלאת לי את הלב ונותנת לי כח לתת עוד.

אני רואה את תפקיד האימהות כהורדת חיים לעולם. אבל אחר כך כמלווה. מלווה את תהליך הצמיחה של כל ילד. מהמקום שבו הוא נמצא.
אני מאד משתדלת שהליווי יהיה מכוון.
כאילו ...כל ילד שט בספינת החיים שלו ואני מידיי פעם צריכה לעזור לו לכוון את ההגה. לכיוון שבעלי ואני ביחד עם הצוות החינוכי שמשתתף איתנו בתהליך ההתפתחות של כל ילד שלנו חושבים שהוא נכון לו.
ממילא אני תופסת את הבית כאמצעי המשרת מטרה.
צריך שתהיה סביבה נקייה מסודרת ונעימה לשהות בה
כדי להתפתח. אז בוודאי שאטאטא ואסדר. ואדאג שלכל דבר יהיה את מקומו הקבוע בהגדרה. אבל בגבול המשרת מטרה. כלומר אם השמיכה בחדר השינה לא תהיה מקופלת בבוקר זה לא ככ יטריד אותי. אבל ... אם המטבח לא יהיה נקי . אז זה מאד יפריע. צריך להשתמש בו . הוא מקום המפגש של כולם בבית. בהחלט אדאג שיהיה בו נעים.
כנ"ל לגבי כביסות. אם הכביסה לא מקופלת ועומדת בעריסה גדולה באופן מסודר עד לטיפול בה פעם בשבוע . זה לא יטריד אותי. הבגדים ריחניים ונקיים. אבל אם הכביסה תהיה מלוכלכת זה יטריד. כי אין אפשרות להשתמש בה. אני חושבת שסדרי העדיפות האלה ונקודת המוצא הזו. גורם לי למצוא יותר זמן פנוי. ויותר סיפוק וכיף להיות בבית ולהתפנות לצורכי הילדים.

אני מקדישה לילדים זמן. אבל מצד שני נעזרת בהם. לצורכי הבית. מתוך הבנה שגם זה בונה אותם. גם כשלא רוצים לסדר את החדר. אני מבקשת שיסדרו. אבל לא מתרגשת כשלא משתפים פעולה. אלא מחכה לרגע נכון. ויש כמה כאלה ביום. " תוכל לצאת לשחק עם החברים ב4 כשהחדר יהיה מסודר. " לא משתף פעולה מוסיפה תזכורת " החבר יגיע . ויצטרך לחכות אם לא תסיים לסדר.". בד"כ משתף פעולה.ואם לא משתף פעולה החבר מחכה . והילד מסדר . (הפעם) ובפעם הבאה לומד שכדאי לו לסדר בזמן. כי הוא מפסיד זמן משחק.

אני נהנית מגידול הילדים מאד מאד. מרגישה שליחות. ואחריות. מצד שני אני מזכירה לעצמי שאני רק שותפה... של ריבונו של עולם... והוא יחליט מה יהיה מסלולו ועתידו של כל אחד מהם. וכל מה שאני יכולה לעשות... זו השתדלות.

נהנית מכל רגע עם הילדים בבית. יוצרת להם עניין. משחקים .ספרים. ופעילויות. וזה ממלא אותי. משמח אותי לראות אותם משתפים פעולה. ממש.
יותר מזה . אני כל הזמן חושבת לעצמי. אם לא הייתי עם הילדים בבית מישהי אחרת היתה נהנית מההתפתחות שלהם ואני הייתי מפסידה את זה.
ואז עולה לי מחשבה אחרת וההכרה של קשר אמא ילד מתחדדת. ייתכן שאם הילד היה במעון או במסגרת מי שמטפל בו לא היה שם לב בכלל להתפתחויות הקטנות האלה שאותי ככ מרשימות. כי יש קבוצה .ובקבוצה נמדדים לפי הקבוצה ופחות לפי התקדמות אישית. יש השוואה. אצל אמא כל אחד הוא יחיד ומיוחד. והשמחה היא על ההברה הראשונה שיוצאת והאם הפעם ירד מהשטיח כשזחל על הגחון או שייקח עוד כמה ימים. וכשלומד להגיד מילים. כל מילה חדשה ממלאת את הלב.
כשמצליח להכניס מקלות ארטיק לקופסא. אני ממש שמחה בהצלחתו. כשמצליח להיעמד . המחשבה שרצה בראש מה עוד אוכל לעשות כדי לקדם אותו להליכה. וכו אני חושבת גם במעונות משקיעים מחשבה מה יהיה טוב לילד. ואיך לקדם.
אבל זה בכל זאת שונה.

מסיימת ואומרת שאני מצדיעה לכל האימהות העובדות שמצליחות גם להיות עם הילדים ולשמוח בהם. ולקדם. וגם לטפל בבית ולעבוד בחוץ. כשעשיתי את זה הרגשתי שאני לא נותנת את המקסימום של עצמי בשניהם. וההרגשת הסיפוק בסוף יום היתה לי מועטה.
אני מקבלת את ההנחה שאנחנו שונים זה מזה. ואצל כל אחת זה אחרת.

ואיך שזה מתחבר... אני בבית עם קטן בן 3.5 חוד ושלושה גדולים. מאוד קשה לי שאין לי הערכה והכרת תודה. אנשים אומרים אה את בבית איזה כייף לך וחושבים שאני קמה בעשר בבוקר ולא עושה כלום עד האיסוף. אני באמת לא מספיקה הרבה - כל יום יש משהו אחר וגם לצערי לא מצליחה תמיד להיות שמחה וכייפית עם הילדים - אבל מנסה... הרבה באמת לא רואה את המשמעות בלהיות אמא - כן מאוד חזק לי כשהבן שלוש שלי קם או מחפש אותי או רואה אותי לאחר מספר שעות יש לו כזה חיוך ענק על הפנים ממיס אותי כל פעם מחדש. או כשהבן עשר שלי בא ונותן לי חיבוק נשיקה או כשהבן שבע נכנס אלי למיטה ונותן לי לחבק אותו למרות שכל הזמן אומר שלא אוהב חיבוקים - זה שווה הכל. הגילויי אהבה האלה נותנים כוח להמשיך הלאה... אני מאוד מעריכה נשים שמצליחות לעבוד ולהרים בית כמו שהן רוצות. 

ממליצה

וגם אחיות שלי ושכנות שלי ילדו שם והיו מרוצות!
 

והיה לי ניסיון בבי"ח אחר וממש לא הייתי מרוצה שם!

סתם הלחיצו. רצו שאחתום על ניתוח ועוד ועוד.

 

וסתם ככה, כדאי שתדעי שבכל בי"י יש רופאים מקצועיים יותר ומקצועיים פחות

ומנוסים יותר ומנוסים פחות.

ודווקא הבנתי שרופא מאוד מומחה עבר לנהל מחלקה שקשורה ליולדות/ נשים במעייני הישועה. עבר מאיכילוב!
ויש עוד רופאים מומחים שמגיעים מתל השומר...

 

(גם אני בהתחלה חששתי ללכת לשם כי לא הכרתי והיו לי 2 בתי חולים קרובים יותר לבית.

בסוף הלכתי למעייני והייתי מרוצה!)

נוחות, מילדות מקסימות- אחת אחת!, אוכל מהדרין, אוכלוסייה נעימה, לילה נוסף בבית יולדות ב"מלונית" שלהם, יועצות הנקה מוסמכות ועו' ועו'

כלומר, מי המקור לשמיעה הזאת? גורם מקצועי? כמה גורמים מקצועיים? חברה אחת? שתיים או 10?

ילדתי שם קיסרי מתוכנן... יודעת שזה לא רלוונטי לך.. אבל מבחינת האשפוז היה ממש סבבה, מקצועיים...

ילדתי שם לפני חודשיים לידה ראשונה.
צוות נפלא, מקצועי ומתחשב - כולל כולם: רופאים, אחיות, מדריכות הנקה.. מיילדת היתה לי בהתחלה אחת שפחות התחברתי אליה אבל אח''כ הגיעה מיילדת אחרת מדהימה מדהימה!!!
יחס נעים
חדרים סבבה (הייתי ביולדות ב')
אוכל טעים ובהכשר מהודר

מקסימים מכל הבחינות: מקצועיות, יחס וסבלנות, אוכל מעולה (קייטרינג מיוחד מבני ברק לדתיות שרוצות מהדרין) אוירה. ... הכל

הייתי מרוצה מכל הבחינות
לפני הלידה, תוך כדי ובאישפוז אחרי...
ממש ממליצה!

לא מרשים לבעל להיות כל הזמן (כך אמרו לי. לא ילדתי שם)
ואת צריכה להילחם על אפס הפרדה
אז אם את אסרטיבית מספיק זה אפשרי.

להיית כל הלידה

אבל לקחנו רופא פרטי, לא יודעת אם זה משמעותי לעניין.
ואם יש מקום במחלקת ביות מלא אז גם יש אפס הפרדה.

לגבי אפס הפרדה- לא בטוחה. נראה לי שיש אפשרות.

לצאת בשום שלב.
בשלב כלשהו כשהרגש י שנכון יותר שיהיה בחוץ אמרתי לו בעצמי. אבל לא נראה לי שהיה מפריע להם אם היה שם כל הזמן.

לאיודעת לגבי אפס הפרדה
אני חןשבת שבהר הצופים יש אפס הפרדה אבל לא בטוחה

כי אצלי בשע"צ באפידורל בכל הלידות הוציאו את הבעל, גם את האמא או את התומכת.

אולי זה תלוי במרדים/ מילדת.
והוא ליווה את התינוק לבדיקות.

ונשים שילדו שם..
תודה!

הבעל היה בלידה כל הזמן, וגם בחיסונים הראשונים של הפיצית (הלך איתה לתינוקיה. אותי תפרו בינתיים).

לגבי אפס הפרדה לגמרי, לא יודעת.

מניסיון אישי.

אח"כ במחלקה בלילות לא נתנו לגברים להישאר.

בעלי היה איתי כל הזמן חוץ מהאפידורל.
יש ביולדות ד' ביות מלא, אפס הפרדה (בדיקת רופא וחיסונים) לא מבטיחה.

הבנתי שעכשיו בה"צ יש גם ביות מלא.

לידה רגילה

אני מניחה שבאפידורל יכולנו להתעקש, פשוט לא ניסיתי כי זה היה בהתחלה ולא היה אכפת לי שיצא לרגע. אני לא מפחדת מפרוצדורות רפואיות.

בוואקום ממש ממש רציתי שיישאר ולא הסכימו.

לפי מה ששמעתי גם בהר הצופים יש עכשיו ביות מלא, לא יודעת עד כמה- אולי תתקשרי לברר שם מה המדיניות?

תשובה חיובית אז מזל טוב
הלאה- קובעים תור לרופאת נשים לשבוע 7 בערך.
לוקחים חומצה פולית (כדור קטן בכל בית מרקחת. אין צורך במרשם)
וממשיכים בחיים בשמחה

והרופאה כבר תגיד לי את כל שאר הדברים שצריך?

ואוכל בריא.
לא לעשן ולצרוך אלכוהול וסמים...

אם את שותה הרבה קפה מומלץ להפחית.

אין מה לקבוע תור לפני כי בד"כ לא ממש רואים בבירור בשבועות מוקדמים.

 

(אלא אם כן יש בעיה כלשהי, כאבים חריפים, דימום וכו ואז כדאי להתייעץ)

תקראי על זה קצת באינטרנט. יש מלא אתרים..
כאבי מחזור הגיוני שיהיה בגלל התכווצות והתרחבות הרחם.
גם בחילות והקאות זה נורמלי..
 

הריון - זה דבר הכי טבעי שרק יכול להיות לאישה.

אל תפריעי לו להתפתח - ובעז"ה הוא יתפתח והול יהיה בסדר. זה מה שיהיה "הלאה"...

 

אם את מסיבה כלשהי "חייבת" לדעת כמה שיותר מהר אם את בהריון - תעשי בדיקת דם להריון - ותדעי בוודאות.

 

אם שאלתך בעצם על תוספי תזונה - אז יש משהו מיוחד לנשים הרות ומניקות - פרנטל. ממליצה בחום. מומלץ גם אומגה-3.

 

אם שאלתך לגבי הבדיקות - אז בסביבות שבוע 9 כדאי לעשות אולטרה-סאונד לראות שהריון נראה תקין ובמקום הנכון.

כמו כן, כל חודש חשוב לבדוק סוכר וברזל בדם ולחץ דם.

וכמובן חשוב מאד לטפל בכל בעיה קיימת או שתופיע, ח"ו, בהמשך.

עוד על הבדיקות

יש מקורות אמינים יותר לקרוא על הבדיקות.
יעל נטורופטית ולא רופאה והיא נגד סקירת מערכות.

ולחכות שהאנטיביוטיקה תעבוד...

אפשר אולי בינתיים גם משככי כאבים.

(לגבי מסאז', בעצם, אולי עדיף שלא בהיריון...)

אם הכאבים מאד חמורים תחזרי לטר"מ או מיון.

אני לא רואה צורך בבגדים מיוחדים להנקה...

לובשת עליונית רחבה תמיד, שמכסה היטב גם בלי חולצה מותאמת מתחת. מקסימום קצת מעלה את החצאית על הבטן.

 

סליחה שלא עזרתי...

יש שם חולצות הנקה יפות, עולות בסביבות ה-80 ש"ח.

חוץ משמלות מקסי אני לובשת הכל, אם זו שמלה לא מקסי, אני מוסיפה תחתית תחרה ואין לי בעיה להניק איתה, מתלבשת רגיל לגמרי, לא מבינה למה צריך בגדים מיוחדים להנקה, יש סוף עונה במחירים סבירים בכל מקום, וחולצות שמוגדרות כמיוחדות להנקה סתם עולות הרבה

יש גם חנות אינטרנטית וגם פיזית, ויש שם מבצעים עכשיו דיי טובים..

לא מכירה ספציפית בירושלים, אבל בד"כ הם עובדים עם פגים.

בעיקרון- מעל 40

אבל אם זה חום ממושך או מלווה בעוד תופעות

מומלץ ללכת גם קודם.

ל37 בערך. נראלי שכבר אלך לרופא מחר בבוקר.

שמעתי דעות חלוקות בנושא

בגדים רגילים

 

ואם בהשפעת אקמול החום יורד והיא לא אפטית ולא מיובשת, נשמע שאפשר לחכות לבוקר

 

חשוב להקפיד שהיא לא תתיבש - היא שותה?

תבדקי שיש מספיק טיטולים רטובים ושהיא בוכה עם דמעות

 

אם היא לא מסכימה לשתות תנסי את כל הפטנטים האפשריים להכניס לה בכל זאת נוזלים לגוף..

אם כן- אני מניחה שמדברים איתם על זה בכיתה, ויש להם נסיון בנושא.

בנוסף, אפשר אולי לדבר עם היועצת.

 

אני יכולה לנסות לעזור, לא מנסיון.

לדבר איתה על זה מידי פעם, ואם היא נלחצת- אז להפסיק. אולי לאט לאט היא תקבל את זה.

לנסות כמה שיותר להרגיע אותה- להסביר שזה לא כואב, לא מסוכן וכד'.

 

יכול להיות שעכשיו היא מתנגדת ולא מסכימה להתמודד עם העובדות, אבל כשזה יגיע היא תבין שזאת המציאות.

וכל מי שניסינו לדבר איתו אמר שאף פעם לא התעסק בנושא עם ילדים מיוחדים.

חשבנו להרגיע אותה שזה לא כואב, אבל זה לא נכון

חשבתי אולי למצוא כאן אמהות/אחיות לילדים מיוחדים שגם עברו את זה

ותודה רבה לך על העזרה
בינתיים באמת הנחנו לנושא.

ואחותי מקבלת את הנושא בהבנה יחסית ומסתדרת יחסית בצורה עצמאית

לפי זה אוכל לעזור יותר.
בהצלחה!

אמרה לי אימא מנוסה, שישנה אפשרות לעשות לילדה זריקות אחת לשלושה חודשים, ובכך למנוע את המחזור.

השאלה מה רמת התפקוד שלה, האם זה כדאי.

יש בנות שעדיף להן זריקות, מאשר מחזור.

לא בררתי את הנושא לעומק, כי הבת המיוחדת שלי יחסית קטנה.

יש כיום המון אמצעים שיכולים לעזור לצמצם את המחזור למספר מועט של פעמים.
זריקות, מבדקות..
ובנוסף יש כמו תחתונים שהם עם תחבושת מובנה.. אולי יהיה לה נעים יותר ככה.

לא לדחות, לצמצם וכד'.
אבל השאלה אם זה מתאים לנערה המדוברת.

כנראה שהתפקוד שלה גבוה..

רבל חשעתי כדאי להגיד לה-יש גאן פדים למ'רה שתצטרכי, היא תראה שזה לא ניתן לניגוב ותשים.. מקסימום יתלכלכו כמה תחתונים על הדרך. אין עניין לריב או להלחיץ, היא בעמדת התגוננות

בדיוק קראתי מאמר שכתבה בפנימה על הנושא.. דברי איתה!

אם כן, אשמח לקישור

בהתחלה אולי הוא לא יהיה רגוע

אבל רק ככה יש סיכוי להרגיל אותו.

לא כדאי להמשיך בעגלה

זה צפוף שם

בעריסה יותר טוב להם להתפתחות.

זה הרבה יותר נח ומרווח לתינוק. 5 חודשים זה גיל גדול בשביל לישון לילה שלם בעגלה

זו דעתי לפחות..

אן תצליחי תשיגי את הספר הלוחשת לתינוקות. היא מסבירה איך נגמלים מ 'הרגלים רעים'.
זה דורש סבלנות . ובעיקר שהילד יבין שזהו. מעכשיו ישנים במיטה זה אומר שאת חייבת להיות 'ממוקדת מטרה'.
לא להתייאש. 4-5 לילות והוא כבר אמור להתרגל למצב חדש. זה הרי לטובתו סהכ.
שימי במיטה תלטפי תנשקי תשירי שירים תרגעי. שהוא גם יהיה רגוע.
הכי חשוב לא לוותר אחרי כמה דקות של בכי. תהיי חזקה. זה לטובתכם לגמרי!! התינוק יאמין לך.
בהצלחה

עדיף כמובן שיהיו גלגלים טובים כדי שיהיה קל ופחות מרעיש.
בהצלחה

בהדרגה, תתחילי לתת לו לשחק במיטה ולהתרגל אליה, ואז לשים לישון ביום במיטה ואז גם בלילה.
תהליך שאצלי היה לוקח בערך שבועיים-שלוש

ב"ה כמה שחיכינו!
אז אשמח לעזרה- לקבוע בדיקת דם? ואז רופאת נשים או כבר לקבוע לרופאה?
ואיך מחשבים איזה שבוע אני?

לקבוע צורר לרופאת נשים בערך לשבוע 7 אני חושבת שמחשבים מהוסת הקודם.
ואת יכולה לבקש מהרופא משפחה בדיקת דם גם לזה וגם ספירה כדי לראות שאת בלי חסרים בדם..
לא לשכוח חומצה פולית ;)
ולשתות לשתות לשתות ולאכול טוב ומאוזן
איזה כיף

אז ככה:
יש מחשבוני הריון ברחבי האינטרנט.
את צריכה לכתוב שם את התאריך של היום בו קיבלת מחזור בפעם האחרונה.
זה מחשב את השבוע בו את נמצאת ותאריך לידה משוער.
יתכן והרופאה תחליט לשנות בהתאם לאולטרסאונד..
בינתיים תקפידי לקחת חומצה פולית, לשתות מים, לאכול טוב, ולהנות להנות להנות מהידיעה שאת בתחילת מסע מיוחד מיוחד...
הייתי ממליצה לך לחכות עם הרופאה ולקבוע תור לשבוע 8-9... ממש ממש לא נחמד להגיע כשהדופק עדיין לא נראה... (כמובן אם אין כאבי בטן חזקים ו/או דימום)
ו... בהתחלה נראה שהזמן לא זז.
אבל פתאום תמצאי את עצמך בסוף תשיעי.
מנסיון... (;
אגב, יש דברים שלא אוכלים בהריון, תבדקי את הנושא.
תזהרי ממאמץ מיותר וכמובן לא להרים דברים כבדים.
בשעה טובה!!!

אם יש כאבי בטן קצת- לא להלחץ...
זה נורמאלי!!!
אם זה ממש חזק אז כמובן להבדק

סוף היום גמורה, יכולה לישון משש עד למחרת

זה סיוט. אני לומדת עד 6 פעמיים בשבוע.
משתגעתתתתתתתתת...
נסיעה ארוכה הביתה, אני מגיעה כבידההההה ורצוצה עייפה ומותשת פיזית.
בימים שאני לא לומדת אני יכולה להרדם ב6,7 בערב בכיף עד הבוקר...
משהו הזוי...
בשליש הראשון היה לי פחות עייפות...
עכשיו זה מטורףףף...
תיכף מתחיל הטרימסטר השלישי, זה לא הולך להיות קל יותר...
אבל הכל שווה... (:

עם 2 קטנים שקמים בלילה זה אבוד מראש.....

צריך לבקש הכל....

גם אני ככה..
בבוקר לחץ הדם נמוך וחשוב להעלות אותו בשתייה מרובה ובתזונה נכונה..
תשתדלי לשתות כמה שיותר מהרגע שאת מתעוררת.

אבל אנסה להתאמץ יותר....
אין לי בחילות כ''כ...ב''ה
אבל מן מעצור כזה מול שתיה ...שותה בכח...

ואם הוא מנסה להתיישב וכאלה..
בד"כ זה גיל חצי שנה או אחרי

רק אחרי שהוא מתיישב לבד.

מעכב התפתחות. ימנע ממנו לנסות להתיישב בעצמו.