פורום הריון ולידה (עמוד 4210)

והוא יחזור בעז"ה.
אם אפשר לתת לתינוק מנה אחת של מטרנה שישבע ויהיה רגוע. ועד הארוחה הבאה יהיה חלב

למיטב ידיעתי זה לא עובד ככה.

מבחינת מה שהתינוק מקבל - ממנה של חלב, אפילו חלב קצת מימי, התינוק עדיין מקבל הרבה הרבה יותר מרכיבים מאשר ממנה של תמ"ל. אז זה לא כ"כ הגיוני שבגלל שהחלב אולי קצת חסר לתת לו מזון אחר שהוא הרבה יותר חסר מבחינה תזונתית.

ומבחינת הגברת החלב, זה כמו מצב של קפיצת גדילה. התינוק הוא זה שעושה את עיקר העבודה. כמה שהוא יונק יותר - נוצר יותר. הדילוג על ארוחה לא ישפר את התפוקה, להפך...

לנוח עם התינוק כמה שאפשר, להניק כמה שהוא רק מסכים ובמקביל לשתות המון. זו ההמלצה המקובלת לאחרי צום, ובע"ה תוך כמה שעות המצב אמור להשתפר.

לא יודעת מה ההגיון אומר. שנה שעברה הנקתי תינוקת בת חודשיים ביוכ"פ. זה מה שעשיתי. הילדה בריאה ב"ה ולא קרה לה כלום מ 2-3 מנות מטרנה. בסוף הצום הרגשתי שאין לי כוח כבר להניק בלי סוף (כי היא לא שבעה מזה ) נתתי מטרנה. אכלתי ושתיתי טוב. בבוקר היה חלב כרגיל.

היה לי מה לתת לו, ושאבתי וזרקתי במקום לתת לו. אבל עכשיו זה כבר יותר טוב אני חושבת.

ולאכול דברים עם שומן כמו אגוזים שקדים טחינה ואבוקדו.
לאכול ולשתות דברים עם הרבה נוזלים כמו ענבים אבטיח וכו'.
לשתות בירה שחורה ולאכןל קוואקר ועוד דברים מגבירי חלב
ולנוח הרבה הרבה

ממני שהיתה ערה חצי לילה

ההרכב של חלב אם הוא בכלל לא קבוע, דינאמי מאוד. בכל הנקה והנקה התינוק מקבל חלב שונה. יש המון גורמים שמשפיעים על ההרכב - הגיל של התינוק, המצב הבריאותי של התינוק, מזג האוויר, השעה ביום ועוד ועוד. השינויים האלה נועדו לענות על הצרכים השונים של התינוק שמשתנים כל הזמן (למשל - בהנקת ערב צריך יותר חומרים מרדימים, בימים חמים צריך אחוז נוזלים גבוה יותר, כשחולים צריך יותר תאי דם לבנים וכו' וכו'). לכן עצם העובדה שהחלב שונה היום מאתמול או מלפני שבוע לא אומרת שום דבר רע. כנראה הגוף שלך (או ליתר דיוק: רבש"ע...) הינדס אותו קצת אחרת שיתאים לצרכים של התינוק היום.

החומר המחקרי הקיים בנושא מורה שצום של יום יכול להוביל אצל חלק מהאימהות להתמעטות החלב, או לחסרון מרכיבים חיוניים בו. כדי שיחסרו מרכיבים חיוניים אישה צריכה להיות במצב של תת-תזונה קשה מאוד, שב"ה לא כ"כ קיים בארצנו.

אל תדאגי יקרה.

אפילו פחתה הכמות ליתר דיוק,

אבל אחרי אכילה ושתיה מרובה משתפר ב"ה.

תמשיכי להניק ויסתדר אי"ה

אבל גם גמלתי בגלל כניסה להריון וכל פעם נתתי מים מבקבוק עם הרבה הרבה חיבוקים, נשיקות, יחס חם והסבר. והמון המון אהבה..זה היה קשה מאוד, לקח שבועיים בערך אבל בסוף זה הסתדר ב"ה.

התינוק לא שם אותך במאסר! !
נכון שלא תחזרי לעבר, אבל גם לעולם לא תהיי רווקה שוב, אז מה?
ותוכלי לפעמים (אמנם עם תכנון מראש) להשאיר אותו עם הבעל או המטפלת ולעשות דברים שאת עושה היום.
וכן, אנחנו מתקדמים בחיים. גם כשעלינו לכיתה א' לא יכולנו להמשיך לשחק, כי עכשיו צריך ללמוד. והתיכון היה עוד עול, כי זה כבר לא לימודים פשוטים של יסודי וכו' וכו' ...
וכל שינוי בחיים הוא מפחיד, כי זה חדש ולא מוכר, אבל זה שינוי מבורך וטוב. אז יש חששות, וזה טבעי ובסדר, אז לומדים ומתכוננים כמה שאפשר, אבל כל הזמן מכניסים לראש שזה שינוי טוב ומבורך, וברכה מאת ה' ...
וזה שכל החברות עוד רווקות, זה באמת אולי קצת קשה, אבל תסתכלי על הציבור החסידי, שבגיל שלך כבר בדר"כ עם 3 או 4 ילדים... ותמיד יהיו הראשונות, ויהיו האחרונות, ועדיף להיות מהראשונות. ..
נשים מבוגרות שדיברתי איתן אומרות לי שהן מצטערות בדיעבד שלא הביאו עוד ילדים לעולם. .. עכשיו זה הזמן. אז תהיי סבתא צעירה, ותרוויחי חזרה את השנים הללו בעתיד. ..

ילדתי את הבן שלי 11 חודשים אחרי החתונה בגיל 20 +... אני היחידה בכיתה שלי שילדה... וברוך ה שמחה איתו ומודה לה על כל רגע.
וכן.. אין כבר את חיי החברה שהיה לפני...

הראשון נולד כשהייתי בת 22 (תשע וחצי חודשים אחרי החתונה, לא היה לי זמן להנות מ"שנה ראשונה"...) ומרגישה לפעמים שנלקחה לי התמימות

 

אני אוהבת את הילדים שלי ואוהבת את החיים שלי ומאושרת כל רגע!!!!!! 

 

אבל לפעמים ברגעי עייפות אני אומרת איך זה ייתכן שנתנו לי אחריות לגדל ילדים אני ילדה בעצמיייי (כן אני נהנת מהילדה שבתוכי) וגם בעלי לפעמים מודה באותה הרגשה

 

ולא אני לא מרגישה אסירה כי אפילו לא מתחשק לי לבלות בלילה וכהאי גוונא אין לי כח לזה ולא לעשות טיולים מעייפים זהו נהפכתי לאמא ויש לי רצונות כיופים של אמא כנראה.. כמו לפעמים ללכת לישון בלי לחשוב מה אמור לקרות מחר בבוקר ומה צריך להספיק וכו' בלי שום עול

 

אבל אני מודה לבורא עולם על החיים היפים והמאושרים שלי גם אם הייתי חוזרת אחורה הייתי בוחרת באותו מצב בדיוק!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (ואולי אפילו כמה שנים לפני כי יכולתי להיות מאושרת עוד לפני )

אני עדיין יוצאת עם חברות
אני עדיין יוצאת לבלות ולדייטים עם בעלי.
אני עדיין משקיעה בעצמי, מתאפרת, מתלבשת יפה וכו'וכו'.
ואני עדיין יוצאת לחוגים שאני רוצה ונהנית.


זה שנולד ילד לא אומר שאין לך חופש.
זה אומר שיש לך אחריות ואת צריכה לדאוג לו יותר.
ב"ה יש לו אבא שיכול לשמור עליו אם תרצי לצאת עם חברות.
ויש בייביסיטר במקרים בהם רוצים לצאת כזוג.

לדעתי,
אמא ואשה שמחה-ילדים שמחים ומאושרים.

ולכן גם אחרי הלידה תשקיעי בעצמך! תני לעצמך להנות ולהתפנק.


שאלת מתי זה קורה אחרי הלידה?
הכל תלוי בך, בלידה ובילד.

אם הילד יונק הנקה מלאה אפשר לתת לו שאוב כשיוצאים. (כמובן לא בשישה שבועות הראשונים כי יש משכב לידה וצריך לנוח כמה שיותר)
ואם לא יונק נותנים בקבוק תמ"ל.

בחופשת הלידה אפשר לצאת יחד עם הילד. לקניון, לסיבוב בשכונה, לנשום אויר! כדי לא להרגיש "כבולה" לבית.

בקיצור הכל עניין של מינון וסדר בחיים.
התינוק דורש תשומת לב ואחריות אבל הוא לא מבקש ממך שתזניחי את עצמך ותהיי עצובה.

אכן כאמא לילדה החיים שלך לא יהיו כמו החיים שלפני...

מצד שני כל שלב בחיים מוביל אותך ומקדם אותך.

לא באמת היית רוצה להיתקע על גיל 18 כל החיים, נכון?

לכל אחת ואחד יש את המסלול שלו, ולכן את רואה את חברותייך כל היום מכייפות מבוקר עד ערב.

אבל גם להן זה יעבור מתישהו עם עומס לימודים, דייטים, מתחים זה כן זה לא?

מתי אני אתחתן?

על השאלה האם החיים לא חוזרים להיות לעולם כשהיו אני חושבת שהתשובה היא שאת רוב הדברים אפשר לעשות- גם אם קצת אחרת, יש דברים שלעולם לא יחזרו להיות כשהיו. (כמו למשל לצאת עם חברות בספונטניות ליומיים בצפון)

אבל האם הספונטניות היא זאת שתגרום לך להיות מאושרת?

אני חושבת שלא.

 

כמה זמן מתרגלים למצב החדש- לדעתי לפחות חצי שנה. תלוי מה בדיוק אתם מתכננים לעשות. טיולים למשל דווקא עדיף כשהילד קטן ונוח במנשא מאשר ילד בן שנתיים, מצד שני, לצאת להופעות, בית קפה וכד' אני אישית מעדיפה כשהילדים קצת יותר גדולים (מעל גיל שנה). כשהילד הקטן כבר הולך יפה בכוחות עצמו אפשר לעשות כמעט הכל.

 

אני עכשיו אמא לשני ילדים, הקטנה בת 2.5 ואני חושבת שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה, לא חושבת שיש משהו שמגביל אותי (חוץ מזה שהחשק לישון באוהל בטבע כבר לא נשמע לי קורץ כלל וכלל, אבל אם הייתי רוצה זה היה אפשרי)

 

איך מתמודדים? חווים את ההווה, נהנים מהיתרון שלו ומסתכלים על העתיד שאפשר לצפות אותו ולא על העתיד שיש לנו רק "דעות קדומות עליו". כלומר לא לעבור את ההיריון הנוכחי בתחושה שככה הולכות להראות כל 20 שנים הבאות שלך. כי גם בהם יהיו תקופות ויהיו תקופות...

 

וגם ההחלטה על הריונות השני והלאה באה ממקום שלם יותר כי היריון ראשון לא בדיוק יודעים לקראת מה הולכים והיריון שני רוצים באמת על אף הקשיים ועובדה שרוב רובן של הנשים רוצות את זה בטווח של עד שלוש שנים מהלידה הראשונה אז כנראה שיש באמהות משהו שמטה את הכף למרות הכל שאי אפשר כ"כ להסביר אותו.

שתתני.

השינוי הוא כן גדול.
ואני לא חושבת שהתגובות שכתבו לך שמה הבעיה אני עם שניים ועדיין יוצאת ומבלה...הן מדוייקות.
גם אני עם שניים ויוצאת ולא מרגישה כבולה או משועבדת. ונונת גם לעצמי זמן.
אבל זה לא מגיע ברגע האיזון הזה...(גם כרגע הוא לא מושלם)
בהתחלה יש איזה הלם ראשוני מהשינוי,מהאחריות...
אצל כל אחת זה נחווה בצורה שונה ובזמן שונה.
אני דווקא אחרי הלידה הראשונה הופתעתי לטובה כי התינוקת היתה נוחה יחסית והיה בכוחותי.
ואחרי הלידה השניה הייתי קצת בהלם...
אבל
אז מה?
אז בהתחלה צריכים קצת להתמודד.
לבוא עם סבלנות ללמוד משהו חדש.לא לחפש להוכיח לעצמי שאני כבר אמא מושלמת. זה תהליך לגדול באמהות. ועם הזמן מתחשלים.מקבלים כלים וכוחות. מקבלים פרופורציות.
מגלים שיש בנו הרבה יותר ממה שנדמה.
ולאט לאט הכל מתאזן ומוצא את מקומו.
את תצאי . תעשי כיף. תנוחי. תמצאי זמן לזוגיות. גם בזמן הפיזי וגם בפניות הנפשית.
ותכירי את עצמך מחדש

נכון זה יהיה שונה. זמנך לא יהיה תמיד מוכתב לפי מה בא לי...זה דורש גם מאמץ.
וכן לפעמים נשארים בבית ומוותרים על בילוי חברתי כשזה לא מתאים.

אבל אם תתני לזה פרשנות של מסכנות ותקיעות וקושי ועול ככה תחווי את זה
ותדעי שאת יכולה לתת פרשנות שונה לגמרי.
של ברכה . של חיים. של משמעות.
של להיות כל העולם עבור מישהו קטן ומתוק. זה לגלות כמה אהבה יש בך בלב. זה לנקות מהלב מלא אנוכיות. זה להתמסר לשליחות. זה להרגיש משמעותית. זה להרגיש משפחה.
ילדים זה הדבר הכי משמח .
בכנות- הדבר הכי אמיתי והכי עוצמתי שקרה לי בחיי זה להיות אימא. זה לא קל. בכנות אפילו קשה מאוד לפעמים. אבל זה נתן לי משהו ששום דבר אחר לא נתן ולא ייתן.
הם משמחים בטרוף.
ואת תאהבי. כל כך תאהבי.
ולאט לאט תתרגלי להכל.

רק סבלנות.

שיהיה מזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת!

מבינה אותך

את נראית לי אחראית מאוד

 

אולי כדאי לך לקרוא ספר בנושא

הורים כבני אדם של חיים עמית.

ממליצה 

וזה נקרא חרדת הריון. יש גם דיכאון לפני לידה.

תוכלי לפנות לארגון ניצה

הם עוזרים עם זה מאד.

לא מבינה את ה''גאווה'' הזאת

אלא להראות לפותחת על עוד אמהות צעירות ואולי זה יתן לה הרגשה טובה יותר שכמובן היא לא לבד..
ערב יו"כ, נלמד לכף זכות. גמר חתימה טובה!

לעניננו.... אני ילדתי אחרי 4 שנים.... ולא הרגשתי כבולה למרות ש4 שנים לא ממש ציפיצי כי הייתי בתוך לימודים ועבודות אז זה לא הלחיץ אותי ואפילו נהנתי מזה... אץשהילשץד נולד לא הרגשתי כבולה יש מנשא עגלה יוצאים .... זה לא הבעיה... קחי את החיים בקלות...
אז עוצרים בצד מניקים בצהיעות וממשיכים.... לא הרגשתי עול....
אבל מה שכן לא רציתי ילדים צפופים כדי לא להכנס לקושי הזה והמרווים שלי הם 3+ ואני מרגישה קלילה יוצאת עם כולם לא תלותית נהנת מהם ....
קודם כל תלדי בשלום בעזרת ה. ואחרי הלידה תוכלי להחליט מה נכון לך.... אחותי למשל סוםר נקיה סופר קלילה ויש לה 6 צפופים....
והיא יוצאת עם כולם בלי בעיה....
אופי.... תדעי מה אצלך אירי הלידה😘

תנסי כל מיני סוגים עד שתדעי מה טוב לך, מה מעלה לך את הברזל מהר בלי לעשות בלגן בבטן.
בהריון הברזל יורד באופן טבעי, אז חבל על הזמן עם כל מיני כדורים חלשים ועדינים.
צריך משהו רציני, שניים ביום.
תחזרי לרופא לקבל מרשם.

תתחילי לקחת כדורים. יש פה גם המון המלצות בפורום על איך להעלות ברזל באופן טבעי, ממליצה לך לעשות חיפוש וליישם..

אם רופא אמר לכאורה זה בסדר אם את חוששת תתקשרי למרפאה לשאול את הרופא משפחה

אם תסתכלי, תראי שגם על חומצה פולית שצריך לקחת בהריון זה כתוב
החוק פשוט מחייב לכתוב את זה על כל תרופה

שאלתי את הפרוטולוק וגם שוב את הרופא משפחה..
אויש׳ תרגישי טוב! זה ממש לא נעים!

אבל בבוקר השתן מרוכז ולכן יותר סיכוי שיראו

או שיטת מודעות לפוריות אבל לוקח זמן ללמוד..

כשיש הפרשות כאלה זה אומר שאת כנראה בזמן הביוץ. זמן שבו ביצית אחת חורגת מהשחלה וממתינה להפריה. זה מן הסתם קורה לך כשבועיים לפני הוסת הבאה.
אין איך למנוע את יציאת ההפרשות הללו. אם זה מפריע לך את יכולה לשים תחתונית שתספוג את זה.

ומוסיפה- זה טוב שאת מודעת לגופך ושמה לב מה עובר עלייך. זה יוכל לעזור לך בהמשך.
בהצלחה

תלמדי לזהות אותן, ותספרי את ההפרש מהן עד שאת רואה דם.

מה זה ההפרשות האלה? מטרתן להרטיב את האיזור או שזב משהו שהגוף מסלק?

עד ליום שהבייצית יוצאת.

אתן פשוט מקסימות.😘
איזה כיף שיש את מי לשאול.

בעקרון הבדיקה יוצאת אמינה *אחרי* האיחור במחזור
וגם אז היא אמינה רק בלאשר הריון, לא בלשלול אותו.

יש בדיקות שמתחילות לבנות את ההריון עוד לפני האיחור.. בערך יומיים/שלושה קודם.

בד''כ אין ערך לבדיקה שבוע וחצי אחרי טבילה עם מחזורים באורך נורמלי או ארוכים, ועם דימום נורמלי. צריך לעבור לפחות חודש מתחילת הראיה.

ואם הביוץ באמת מאוחר זה מוקדם אפילו יותר.

אין שום טעם לבדוק לפני שעוברים 10 ימים מהביוץ. ועדיף שיעברו שבועיים (ואם יש סבלנות, קצת יותר)

ומצפה בקוצר רוח להריון נוסף,בריא הפעם..

בע"ה..

מאחת שהיתה חסרת סבלנות,

ואכלה אותה בגדול בגלל זה...

 

אסביר- עשיתי בדיקה מוקדם מדי, והייתי בטוחה שלא נקלטתי. לאחר מכן היו לי המון ספקות אם לעשות שוב מאוחר יותר, עשיתי ועדיין הראה שלא נקלטתי.

חיכיתי ליומיים אחרי האיחור, וראיתי ב"ה פס!

יכולתי לחסוך את עגמת הנפש עם קצת סבלנות...

 

מבינה מאוד מאוד את הציפיה והרצון, ומאחלת לך הפעם בידיים מלאות ושמחה רבה!

הערב קיבלתי מחזור..

איזה מתסכל זה...אני ארבעה חודשים אחרי גרידה וממש ממש רוצה...

טבלתי בדיוק לפני שבועיים (במוצא"ש)..

אם קיבלתי הערב,זה אומר שהיה ביוץ לפני שבועיים,כלומר-בזמן הטבילה?

אשמח לשמוע ממבינות..

 

ומי שיש לה איזה סיפור מעודד על הריון כמה חודשים אחרי גרידה,

אשמח להתעודד... 

אצלי היצה פעמיים גרדה( לא ברצף, עם הריונות בין לבין) םעם אחת נכנסתי להריון אחרי חודשיים ופעם אחרי חודש( מחזור אחד) , בקיצור זה אפשרי, אולי תחפשי מידע על שיטת המודעות לפוריות ותלמדי לזהות ביוץ בעצמך לפי סימנים בגוף, אולי זה יעזור לך לדעת מתי הביוץ

5 חודשים אחרי הפלה..

אבל גרידה זה לא מה שמשפיע על הכניסה הבאה להריון לדעתי, ככה אומרים לפחות

כלומר, כמו שהמתנה להריון בלי גרידה לוקחת באופן תקין עד שנה (80 ומשהו אחוז מהזוגות) ואף שנתיים (90 ומשהו אחוז) וזה ללא שום ברור והתערבות, כך אף אחרי גרידה.
אם המחזור חזר לסדירות אחרי הגרידה אז כעת אפשר להתייחס למציאות כמו שהייתה לפני כן (על אף שמובן לחלוטין הרצון העז להריון!!!).
הרבה אמונה ותפילה ובעזרת השם בשורות טובות בעיתו ובזמנו!!
שנה טובה ומבורכת!
ולגבי הביוץ- כן. מקובל לומר שביוץ מתרחש 14 יום לפני הוסת.
אבל כאמור, בכל מחזור כ 20 אחוז סיכוי לקליטת הריון. כשכל המערכת עובדת תקין. זה לא שאם היה ביוץ והייתה אישות בזמן אז ״היה אמור״ בהכרח להקלט הריון.
בהצלחה!

לפני שבוע עברתי הפלה טבעית , שבוע 6,

הרב אמר שלא אטבול עד שיגיע המחזור הבא, ז"א אפילו כשיפסיק הדימום לא אתיחס,

למישהי יש מושג מתי יגיע המחזור הבא? האם לספור את היום הראשון מהיום שהתחילה ההפלה או מהיום הראשון של האיחור? זה ממש קשה לי!!

אמרו לי גם למנוע חודשיים, האם זה עלול להשפיע על הסיכויים שלי להיכנס מייד אח"כ?

יש עוד מישהי ששמעה על הצורך במניעה לאחר הפלה?

שמעתי שהדעות בין הרופאים חלוקות, עברתי שתי הפלות באחת מהן אמרו לי למנע 3 חודשים , לא הצלחתי, היום היא בת 15, בשניה אמרוצלי שאין צורך למנע בכלל, רק לחכות למחזור אחד, ונכנסתי להריון ב"ה לאחר חודש, לגבי מה שהרב אמר- האם זו דעה הלכתית או המלצה ע"מ לא להכנס להריון מיד ללא מחזור? כי לי אף פעם לא אמרו כך ולמדתי הדרכת כלות ומעולם לא שמעתי על הלכה כזו, לדעתי אפשר לשאל את אותו רב שוב ולומר שזה קשה לך, והאם זו הלכה או המלצה?

הרב אמר את זה ולא פירט, היום בעלי התקשר שוב כדי לשאול אם אפשר שאטבול רק כדי לנוע הרחקות מיותרות ולהקל מעלינו, ואמר שמבחינה רפואית לא מומלץ לטבול אחרי הפלה כיון שהכל שם פתוח או משהו כזה.

יש לך מושג למה לפעמים צריך למנוע ולפעמים לא? במה זה תלוי?

אמרו לימאת זה רופאים שונים, הבנתי שיש מחלוקת בעולם הרפואה בנושא, נראה לי שכדאי כן למנע חודשים ליתר בטחון, אני דוקא ניסיתי למנע בשני המקרים ולא הצלחתי, כי לתקופה כזו קצרה אפשר רק נרות והם לא כ"כ עובדים, לגבי הטבילה, אם זו לא המלצה הלכתית, נראה לי מותר לך לשאל רב אחר,אולי כדאי לכם לשאל במכון פועה, אני יודעת שבמצבים מסוימים מותר לטבל גם אם אי אפשר להיות יחד עד הסוף, יש להם פתרונות למקרים מיוחדים , יש מענה טלפוני, תחפשי את האתר שלהם

אמרו לי את זה רופאים שונים

איך את בדרך כלל בצומות? אם את עוברת צומות יחסית בקלות, סביר להניח שגם בהנקה זה יהיה סביר.

 

הוא אוכל דברים אחרים? תמ"ל? רגיל לקבל חלב שאוב בבקבוק? או מוצקים? אם כן, תנסי לתת יותר מאלה, במיוחד כשאת מתחילה להרגיש חולשה.

אם לא, לי הרב פסק שכשאני מרגישה חולשה רבה, קרוב לעילפון, להתחיל לשתות לשיעורין.

במקרה אחר כשמצבי הבריאותי היה ירוד והתינוק נולד קטן, הרב הורה לי להתחיל לשתות לשיעורין כבר מהלילה ולא לחכות לחולשה שתבוא.

הוא יכול להסתדר עם מטרנה השאלה עד איפה להתאצץ ומתי לעצור

בתחילת הצום הנקתי רגיל. עד שעות הצהריים. אחה"צ ראיתי שזה לא מספיק לה, ואז נתתי לה מטרנות עד סוף הצום. אחרי שאכלתי הנקתי קצת ושוב מטרנה עד הבוקר. עד שהכוחות חזרו אליי.
זה נורא מתסכל כשעייפים מהצום, והתינוק נודניק בגלל שרעב. המטרנה מרגיעה אותו וממילא גם את האמא.

(לדעתי כל השאיבות האלה לצורך הצום הן מיותרות ומזיקות, אבל נניח לזה).

 

לעצם הענין: כאב חצי שעה אחרי שאיבה הוא לא מגודש, יתכן שמחבלה קלה ויתכן מעצם המתח לקראת הצום.

תני למקום לנוח,  אם זה מאוד כואב בהנקה, תוציאי בעדינות עם היד אל ספל, רק עד הקלה.

תני יותר מהצד השני.

כשהשד מחלים, תחזירי את האיזון.

 

אם יש אודם נקודתי, אפשר שם להניח צמר גפן ספוג באלכוהול (אחרי שימון המקום).

ושכדאי לעשות תרגילים לחזק אותם...

איך איבחנו לך את זה...?
הרבה ניסיון לצערי...

שאלתי היום את הרופאה מה הסיבה שלא נקלטים מהר אחרי גרידה

(כי בהריונות הקודמים נקלטתי מהר)

אז היא אמרה שיש כזה דבר דלקת ברחם,שיש צלקת או משהו כזה שלא נותנת להיקלט מהר..

מה את יודעת על זה?

אני עברתי את זה..ובאמת לא הצלחתי להיכנס להריון..אבל זה נדיר אל תחשבי על זה..

לגבי השאלה האחרונה- כשההורמונים מתאפסים חזרה..
לא יודעת לגבי השאר.
בשורות טובות

הייתי צריכה לקבוע כרידה בגלל חוסר התפתחות של העובר.. בסופו של דבר השק נפל מעצמו והיה לי דימום מסיבי רציני. שהלכתי למיון הרופאה ראתה ש80% יצא ושאלה אם אני רוצה כדורים או גרידה. התלבטתי ממש בסופו של דבר לקחתי כדורים. היה בסדר גמור. אני חושבת שההפלה הייתה בערך בשבוע 12.

בפעם אחרת שהייתה לי הפלה ספונטנית הייתי בשבועות ממש ראשונים בערך בשבוע 6. הדימום היה מסיבי וכואב.. לא הייתה התערבות רפואית הכל יצא לבד.
בגלל שעוד לא הספקתי להיבדק אצל רופא גם לא חשבתי על כדורים או משהו בסגנון.

לגבי התסמינים לא יודעת. לא זוכרת שהיו תסמינים חוץ מקצת בחילות ומצב רוח לא להיט. לי אישית עבר מהר.

בשורות טובות!! 😘

מסיבי..
יש לי בניגוב ומעט בתחתונית. בגלל זה הלכנו למיון..
זה יכול לגדול?

בהפלה בשבוע בשבוע 12 בערך היה לי דימום מסיבי של כמה שעות שהייתי צריכה להחליף כמה דחבושות בשעה וגם ראיתי את שק ההריון שנפל.
כשהגעתי למיון אחרי כמה שעות הדימום הפסיק משמעותית.

גם כשנפל בשבוע 6 בערך השק נפל לי בשירותים והיה דימום עם כאבי בטן חזקים שאחרי יום יומיים נרגעו והתאזנו כמו מחזור.

נפל לך השק? אני לא כל כך מבינה בזה... מה אמרו לך?
אני מתארת לעצמי שכדורים יזרזו את את הריקון של הרחם במיוחד אם את אומרת שאין דימום משמעותי.
בסופו של דבר העדפתי כדורים על גרידה כי זה היה נראה לי יותר נעים מאשר התערבות פיזית..

02-651-5050

זה הטלפון שלהם את יכולה להתקשר ולהתייעץ...
בהצלחה!

מנסיון של כמה הפלות, תמיד העדפתי את הדרך הטבעית ולא את הגרידה.

למה? א. כי אני מפחדת מהרדמה מלאה

ב. מה שפחות התערבות

חלק מההפלות היו טבעיות לגמרי

ובחלק לקחתי ציטוטק (כדור שמכניסים לרחם דרך הנרתיק והוא גורם להתכווצויות)

הדימום לא היה נוראי. קצת כמו מחזור לפעמים אפילו פחות, עם גושים של השיליה (סליחה על התאור)

אני יודעת שיש נשים שאצלן הדימום כן מסיבי.

מבחינת כאבים אז כן, יש כאבים של התכווצויות. לוקחים אופטלגין וזה די מקל.

לדעתי עדיף מהתערבות רפואית פולשנית.

 

לגבי סימפטומים של הריון- לוקח זמן עד שזה עובר וההורמונים מסתדרים.

יכול להיות גם שתרגישי מין עצבות ודיכאון כזה מהשינוי הפתאומי של ההרומונים, כמו אחרי לידה.

בכל מקרה, עד שלא הכל יצא, עדיין יהיה לך את כל ההרומונים, החולשה והכל.

 

שיהיה בהצלחה

ותבשרי בקרוב בשורות טובות

גם אני בשבוע האחרון עוברת משהו דומה,

העובר נצפה ללא דופק, והוצעו 3 האפשרויות, 

 

התייעצתי עם מכון פועה והמליצו לחכות קצת כיוון שהתחיל מעט דימום כמו שאת מתארת,

 

תוך כמה ימים הדימום התחזק, ללא התערבות, אבל זה קרה בימים

שבהם יותר התאמצתי בהכנות לשבת או חג,

 

עד שהתחילו כאבי בטן לא נוראיים אבל מורגשים היטב,

וההפלה, באופן טבעי,

 

בבדיקה התברר שלא הכל יצא, ולכן המליצו על כדורי ציטוטק 

שגורמים לכיווץ הרחם ולדימום גדול, מודה שזה נשמע לי לא טוב וחששתי,

 

אבל הרופאה הזהירה מזיהום ברחם, לקחתי, היה יום אחד של דימום גדול ושילשולים 

מעט תחושה של התכווצויות   אבל ממש לא נורא.

 

זהו. אני מחכה לאולטרסאונד כדי לראות שהכל נקי,   זה שלב חשוב.

 

היתרונות והחסרונות של כל דבר הם כאלה:

גרידה- יתרון תהליך מהיר  רבע שעה והכל נגמר,

חיסרון- ניתוח בהרדמה מלאה, חשש לפגיעה ברחם קרע חור ונזק לצמיתות,

כמוכן התערבות כירוגית

 

כדורים או נרות- יתרון  עוזר להוציא את תוכן הרחם לא מחייב שעד הסוף,

חיסרון- מלווה בכאבי בטן דימום גדול  לפעמים מעבר לרצוי, שילשולים, ייתכן חום,

לפעמים על אף הכדורים צריך גרידה, 85% הצלחה

הדימום יכול להימשך גם כמה שבועות אחכ,

 

תהליך טבעי-  יתרון הגוף בד"כ יודע לעשות את העבודה,

אין הערבות כירוגית

הכאב מתון,  הגוף מקדם את התהליך בקצב שלו,

חיסרון- תהליך ממושך לפעמים שבועות עד שהכל נפלט,

כאשר ישנו תוכן ברחם שעדיין לא נפלט, ישנו חשש מזיהום

לפעמים הגוף לא מצליח לפלוט הכל ואז צריך לבחור באפשרות נוספת ,

 

שהקב"ה ימלא חסרונך,  בהצלחה,

לי ההפלה כאבה מאוד- לא כמו מחזור רגיל. יותר כמו מיני לידה (אבל ממש מיני כנראה, בעז"ה אדע בעתיד ;) )

ואני יצאתי מזה טיפה עם טראומה. (כנראה יש לי סף כאב נמוך)

 

לפותחת, מאחלת לך שה' ישלח לך כוחות וימלא חסרונך 

וכואב. בכל אופן הרחם מתכווצת וזה כואב, ויש דימום והכל.

אבל זה עדיין נראה לי טוב יותר מהליך פולשני בהרדמה מלאה.

והפלה זו טראומה לגוף! ולנפש! אין בזה שום ספק!

אבל זה עדיין די רחוק מלידה...

 

מאחלת לך בקרוב הריון תקין ובריא ולידה קלה בידיים מלאות.

התברר שהציטוטק לא הועיל, ובדיוק אותה שארית באותו גודל, מתקשה להיפרד לשלום,

הרופאה המליצה לחכות למחזור הבא,

פותחת יקרה! איך מתקדם אצלך?  באיזו דרך בחרת ומה שלומך?

הריון ראשון שבשבוע 9 בבדיקת הרופא הראשונה נצפה עובר ללא דופק שתואם שבוע 6, זה היה ממש שוק, כי לא היה לי דימום ולא חשבתי על האופציה הזו בכלל, קראתי מלא באינטרנט (הייתי צריכה להחליט בין גרידה לציטוטק) והיו סיפורי אימה על ציטוטק (זה ממש לא נכון! אל תאמיני!) אני בכל זאת נטיתי לכדורים והתייעצנו עם מכון פועה שהמליצו על ציטוטק (כדאי לך להתייעץ איתם גם). בסופו של דבר, לקחתי ציטוטק והכל יצא ב"ה. ואגב, לגבי תופעות ההריון, מאז שהייתי אצל הרופא ועד שלקחתי את הכדורים עבר כמעט שבוע (ועשו עוד פעם אולטראסאונד על מנת לוודא שאכן אין דופק) ודווקא בשבוע הזה התחלתי להקיא....

קצת עידוד, עוד לא עברה שנה מאז וב"ה אני בחודש שביעי, זה מאוד מדאיג שזה קורה ולא יודעים איך יסתיים, אבל היום אני כבר שכחתי מכל הבלגן הזה....

בהצלחה!

מרגיש לי יותר טבעי, יותר נכון לגוף, וגם פחות טראומתי (לגוף ולנפש).

יש כאלה שמעדיפות לסיים עם זה כמה שיותר מהר - ואז פונות לטיפול רפואי (גרידה היא הכי מהירה, לפי מה שהבנתי).

בקיצור, תלוי בך.

את יכולה להתייעץ עם מכון פועה טלפונית, אבל לא נראה לי שיש צורך, אם בבית החולים אמרו לך את כל האפשרויות.

והגיוני שאת חשה תסמיני היריון כל עוד הבטא לא התאפסה.

הרבה כוח, ושתיפקדו בהיריון תקין בלב שמח במהרה!

אבל הגוף לא מראה סימנים של היתרוקנות.
אין שום דימום. תחבושת ריקה 99 אחוז..
יכול להיות שהגוף פשוט לא יוציא את זה?

לדעתי אפשר לחכות לפחות שבוע, ואם לא מתחיל - לפנות להתערבות רפואית.

(במקרה שלי אישית ההיריון לא היה תקין מלכתחילה - התפתח רק עד שבוע 4 - וההפלה עצמה התחילה בסביבות שבוע 10... כך שאפשר לחכות די הרבה, אני חושבת...)

נגיד לעוד שבועיים בערך

אם עד אז לא יתפתח יהיה לך תור כבר.

אני גם הייתי מחכה קצת ושמה לב אם יש איזה שינויים או בעיות.

את יכולה ללוש בצק לצאת להליכה .ולתפקד כרגיל, זה מזרז את יציאת הדם, אומרת

מניסיון, לא ממידע מהימן שנבדק והוכח,

הייתי עם עובר בלי דופק שמתאים ל 3 שבועות קודם. 

בשבוע 12 התאים לשבוע 9

 

התלבטתי קצת, ביררתי על ציטוטק. שמעתי המון סיפורים שזה ממש סיפור בהמשכים וקשה להיטהר

ובהרבה מקרים נשאר שארית אז מחכים למחזור הבא ושוב ושוב 

יש נשים שלקח להן חודשיים שלושה להיות שוב טהורות

 

ממש לא התאים לי הסיפור הזה

 

אז הלכתי על גרידה, פחדתי מאד מהרדמה כללית, לקחתי רופא פרטי בהסדר עם הביטוח המושלם של הקופה שלמתי רק השתתפות עצמית לא גבוהה כל כך והוא עשה את זה בהרדמה ספינלית

 

במבט לאחור אני חושבת שזו היתה החלטה מאד נכונה בשבילי

 

 

היו לי כמה שבועות "הפלה מאיימת" דימומים קלים...וכשהדימום התגבר ובבדיקה ראינו שהפסיק הדופק הדבר היחיד שרציתי זה לסיים עם זה

הגרידה היתה הליך פשוט...ובאותו יום הלכתי הביתה

הכי חשוב עד קריטי- להגיע להיבדק באולטראסאונד עם זרימות דם לראות שהכככלללל בחוץ!!
לדרוש את זה!!
זה יכול להציל חיים! (את החיים של האמא... העובר כבר חזר לגן עדן...)

)גם שארית בגודל של חצי ס"מ יכולה לגרום להוציא רחם מזיהום שמתפתח מכזאת חתיכה שנשארת!!(

אז לשים לב, בסוף התהליך להיבדק באולטראסאונד מקצועי.

ולשמוח על כל טיפת דם שיוצאת- זה חסד ה' שמוציא את ה"פסולת" -העובר המתוק שה' כבר רוצה לידו...

חיבוק גדול!!

שה' יתברך ימלא חסרונכם בבריאות, בשמחה ובזריזות!

אצלי בשבוע 6 ראו שאין דופק.
כנ"ל בשבוע 8 ובשבוע 9.
לחצו עלי לעשות גרידה, החלטתי להמתין.
רק בשבוע 11 התחיל דימום ונפל לבד.
מתפללת בשבילך שמה שהחלטת/תחליטי יהיה טוב בשבילך ובקלות.
ותכנסי להריון תקין בקרוב ממש!

אז בשבת יצא טבעי. סבלתי ברמות אבל ככ שמחתי..
היום הלכתי למיון, הוא הסתכל שם ואמר שבאמת שק ההריון יצא וזה גם התאים לתיאורים שלי. הוא הוציא עוד קצת ממה שהוא ראה ואמר שנשאר שם משהו בגודל 6 מילימטר שסביר להניח שיצא.
ביתה אמורה להיות לי גרידה בחמישי, הוא אמר לבטל ועוד שלושה שבועות לעשות אולטרסאונד אצל הרופאה לראות שהחתיכונת הזו יצאה..
בקיצור- המון המון כאבים וסבל, אבל הקלה גדולה.

תודה לכן!

זה אכן כואב, גם כשזה טבעי, אבל יש הרגשת התעלות כלשהי אפילו - גם על ה"הצלחה" שיהיה טבעי, וגם - נראה לי שהגוף מפריש הורמונים כאלה של שמחה, כמו בלידה...

בעזרת ה' שימשיך לצאת כך בקלות, שתתנקי מהר, ותיכנסי במהרה להיריון תקין ושלם!

תהיי חזקה,

גם אני עברתי בסופ"ש האחרון הפלה טבעית , עדיין מחכה שהכל יתנקה....

שקעתי בעצב ואכזבה + השינוי ההורמונלי הנורא קיצוני , בכיתי המון

ותמיד מגיעה המחשבה ש"שבוע שעבר בהדלקת נרות עוד הייתי בהריון" ועוד על כאלה סיטואציות,

"היו אמורים לעשות לי כפרות פעמיים מחר" וכו' , אבל אז אני תופסת את עצמי ומבטיחה לעצמי שלו ראיתי את התמונה השימה אני בטוחה שהייתי בוכה מאושר שכך זה הסתיים, כי מי שאכן רואה את התמונה השלימה , מסובב הסיבות כך החליט שהכי טוב לי.

 

שיעבור בקלות ושבעז"ה במהרה תזכי להיפקד ובבריאות!!

20 דקות להנקה בגיל הזה זה די קצת יש כאלו שאוכלים מהר אבל הרבה תינוקות בשלב הזה עוד אוכלים לאט יותר. הדרך לדעת שזה מספיק לה זה להקשיב לבליעות אם היא בולעת אחר כל יניקה סימן שהיא לא יונקת על ריק (כלומר זה לא הפך למוצץ). העדיפות היא לתת כמה שיותר מצד אחד כדי שהיא תצליח להגיע לחלב האחורי שהוא שמן יותר ופחות מיימי (בשלב הזה היניקה הופכת לאיטית יותר). רק אחרי שהיא מסיימת צד אחד להציע את הצד השני אותו בדרך כלל לא מסיימים ויש תינוקות שבכלל לא צריכים את הצד השני. סימן לאי הגעה לחלב האחורי יכול להיות קקי ירוק, אי עלייה מספקת במשקל או הפסקות קצרות בין הנקה להנקה. אם היא עושה הפסקות גדולות ועולה סבבה במשקל סימן שהזמן שאת מניקה מספיק לה.

למה את מפסיקה אותה? ההנקה מכאיבה לך?

לגבי הצום, שאלת רב אם לצום מלא? יש בזה גישות שונות.

איך לדעת אם היא מקבלת מספיק - מעקב חיתולים. היא צריכה להרטיב יפה-יפה שישה חיתולים ביממה. בכל מקרה נסי למחרת הצום לנוח איתה ולהניק הרבה. ולשתות הרבה. זה אמור לעזור.

בהצלחה!

לגבי זמן ההנקה ככה אמרו לי כשהשתחררתי מהבית חולים. אז אתם אומרות להעלות לרבע שעה או עד שהיא פשוט לא רוצה יותר?

לא להסתכל על שעון...
אני לא הכרתי את הדבר הזה ששמו שעון. נתתי להם תמיד כשרצו וכמה שרצו. הפכתי את זמן ההנקה לזמן של פינוק בשבילי ובשבילם. למדתי להניק בשכיבה, דאגתי לי למשהו מעניין לקרוא לידם או פשוט ליטפתי והסתכלתי עליהם. בשביל תינוק ההנקה היא עונג עילאי, קשר, חום קרבה.כשעשיתי כך היה לי חלב בשפע ווההנקה זרמה בטבעיות ובכיף. גם שהם מוצצים סתם, כמובן באחיזה נכונה, זה עוזר לתפוקת החלב.
אז גם אם זה לפינוק ולא לאכילה, אם טוב לי ולו זה מעולה.
הייתה תקןפה עם הילד הראשון שהקשבתי לרופאה בתמימות, כי היא הרי "יודעת הכל".והפסקתי אותו אחרי עשר דקות בכל צד בסוף מה שקרה היה שהוא לא עלה המשקל ויצא לגמרי מהאחוזונים. רופאים לאו דווקא מבינים בהנקה, בדרך כלל עדיף להתייעץ עם יועצת הנקה. ולא פחות חשוב, ללב שלך.

אם את רואה שזה נמשך ונמשך נגיד מעל לחצי שעה רצוף והיא לא עוזבת, אז צריך לבדוק אם למישהי מכן יש בעיה עם זה. כלומר, אם זה בכיף שלך זה לא מזיק בכלל! אין שום בעיה עם הנקה רציפה בשבועות שאחרי הלידה, והרבה נשים עושות את זה. בשכיבה כמה שאפשר, לנצל את הזמן למנוחה. אבל אם זה כן מוגזם בשבילך אפשר לנסות להפסיק בשלב כזה ולראות אם היא בסדר. אבל לא אחרי עשר דקות.

כתבתי "אם למישהי מכן יש בעיה עם זה" גם כי לפעמים הנקות ארוכות מאוד-מאוד מרמזות שהתינוקת לא מצליחה להוציא מספיק חלב. יש מה לעשות במקרה כזה, רק צריך לפקוח עין אם זה המצב. כל זמן שיש שפע חיתולים רטובים אין צורך לדאוג.

היא אמורה להתנתק לבד

ג. כשהיא שבעה היא תפסיק. זה הכלל היחיד

א. אצלי גם ב"ה ההנקה הולכת בקלות ואוכלים בערך 20 דקות גם בגיל הזה. אני יודעת שזה לא הופך למוצץ אם אני רואה שהם מוצצים והולכים במרץ. ברגע שהם נרדמים (אם אכלו כבר מספיק ולא אם זה בדקה הראשונה) אני מכניסה מוצץ במקום. ככה גם לא יהפכו לתלותיים בהנקה בשביל להירדם.
ב. אחרי הצום היא כנראה באמת תהיה רעבה, כי לקראת סוף הצום יהיה פחות חלב. היא תהיה כנראה חסרת מנוחה ותרצה לינוק עוד ועוד, ולא יספק אותה. .. הייתי ממליצה לך להצטייד במטרנה בשביל השעות האחרונות של הצום! כשתשברי את הצום תשתי הרבה, ואז תוך חצי שעה יחזור החלב וישביע אותה! זה מנסיון אישי שלי.
ג. הם מפסיקים מעצמם כשמספיק להם. עם הזמן את לומדת לזהות מתי זה בגלל גרעפס ומתי מספיק להם

את מה ששאבת שימי במקרר. לא בחוץ!!!

וכל כמות שטת שואבת תכניסי למקרר.

ברגע שהיא מתקררת אפשר לצרף אותה למה שכבר במקרר

עד 3 ימים במקרר

אני כותבת לפי הנחיות משרד הבריאות.
חלב שאוב עד שבוע במקרר
ואם היה בהקפאה והופשר- עד 24 שעות מרגע ההפשרה.