פה בפורום לפני כמה חודשים שלחתי מישהי להיבדק והיתה היפרדות שילה,
ב"ה היא הגיעה בזמן.
מכירה גם סיפור עצוב יותר שנגמר רע.
לפעמים זו הדרך של העובר להודיע לנו על מצוקה.
כמו שאמרו פה, הגיוני שזה בגלל הצום וחסר לעובר סוכר ולכן לאכול שוב ולראות איך הוא מגיב.
אם את מרגישה שזה חריג ביחס למה שהוא בד"כ אז צריך להיבדק.
לכן אני מעודדת להכיר את האופי של העובר שלך ולפי האופי שלו להחליט אם יש ריבוי או מיעוט תנועות.
הכללי אצבע עלולים לפספס הרבה פעמים וזה מטעה.
סורי, אני מאד אוהבת להרגיע, ובתחושת הבטן שלי זה נשמע שעכשיו הכל בסדר.
לקחת אחריות חלילה ולאבחן דרך הפורום, אני לא יכולה 
משתדלת לתת פה מידע אבל לא להחליט בשבילכן.
ריבוי תנועות במהלך הצום.
אף פעם לא הרגשתי אותו כ"כ חזק ובועט
אז לתחושתי זה בסדר (גם לי היה)
חשוב לי שיהיו מינימום התערבויות רפואיות בלידה (שלא ימהרו לדחוף פיטוצין, שלא יחייבו ניטור רציף וכו׳)
מיילדות בגישה טבעית
צוות מקצועי ויחס טוב
אפשרות לאפידורל וגז צחוק
אפשרות לביות חלקי, וגם אפשרות ללוות את התינוק לתינוקיה בהתחלה
תנאים סבירים באשפוז
מעדיפה מאוד שיהיו הרבה שעות ביקור, לפחות לבעל, אבל לא הכרחי
כאן בסביבה יש 3 בתי חולים, אבל אני חוששת ללדת במעייני הישועה כי היו כאן לא מעט תלונות מלחיצות על המקצועיות שלהם.
תל השומר טובים?
הייתי רוצה ללדת בירושלים או בלניאדו, אבל הם די מרוחקים. עד כמה הגיוני לנסוע עד שם?
צום קל ומועיל וחתימה טובהדאגות שקשורות להנקה בצום רלוונטיות בעיקר בחודשים הראשונים. את כבר ב"ה הגעת לשלב שנשים מתאמצות מאוד להפסיק את ייצור החלב (כלומר, חלקן, מי שמסיבה כלשהי רוצה בזה) וזה ממש לא פשוט להן. הגוף כבר עושה את זה "על אוטומט". לא הייתי חוששת מהשפעת הצום בגיל כזה.
עשיתי פעם סיכום על סוגי המשאבות.
בקיצור,לדעתי הכי מומלץ: מדלה פריסטייל.
דו צדדית, קטנה ונטענת, אבל יקרה (1800 חדש)
(המדלה פאמפ אין סטייל באותה ליגה מבחינת השאיבה, אבל יותר גדולה, וצריך להתחבר לשקע).
כמובן שהתקציב הוא שיקול מרכזי, וגם אם את מוכנה לשקול לקנות משאבה יד שניה.
אשמח לתת עוד פרטים, ואם תרצי תוכלי גם ליצור קשר באישי.
נחלש אחרי תקופה.
אין לי נסיון אישי עם הסווינג. אולי אחרות יכולות להמליץ\דיס.
מה שכן, באתר של מדלה היא לא נחשבת מתאימה לשאיבה מלאה.
(גם אם את לא מתכוונת לשאוב שאיבה מלאה, לדעתי זה נותן אינדיקציה על איכות המשאבה ועמידותה.)
אגב, לגבי כמויות, שאיבה בשתי הצדדים בו זמנית אמורה להגביר את החלב.
כמו"כ למדלה יש בהרבה מהדגמים טכנולוגית "גירוי ויניקה" שאמור גם להגביר את החלב.
אין לי מידע מוסמך לגבי קופות החולים.
יש קופות שמוכרות בבתי המרקחת שלהן משאבות במחירים קצת יותר זולים.
ונראה לי שיש קופות שנותנות החזר של עד 50% על קנית משאבת חלב.
(מזכיר לי שצריך להתקשר להאריך..)
בשבוע שבועיים הראשונים אחרי הלידה בעקבות הנקה לא נכונה רק שאבתי...
מבחינת כללית, יודעת שמיני אלקטריק היא בסל.
אני במכבי והיה לי החזר על סווינג של חמישים אחוז.
צריך 8 או 10 בטריות AA (תלוי בדגם), והבנתי שזה "שותה" בטריות.
יש לך נסיון אישי עם בטריות?
וגם יש לי איך להשיג אותו בארץ.
אבל נכון שכבר לא מייבאים אותו רשמית.
רציתי רק לשמוע ממישהי שהשתמשה בקופסה של הבטריות הנ"ל.
הרבה שואלות אותי על זה.
אני שואבת עכשיו עם מיני אלקטריק וחושבת לעבור בגלל הלימודים למשאבה איכותית יותר אבל כרגע זה לא בתקציב שלנו..
תודה!
אני לא מדברת על מתנגדי חיסון סדרתיים, שזה נושא ענק שאליו אני לא נכנסת, אלא על אלה שבחפץ לב ייתנו כל חיסון שממליצים, רק לא את החיסון הזה. לא מבינה את זה!
א) צהבת B אתם נותנים לתינוק אחרי הלידה? הרי הדרכים העיקריות להידבק במחלה הזאת למי שאמא שלו לא נשאית הן מין חופשי או שימוש במזרקים... אז מה ההבדל הגדול?
ב) יש לצערנו מקרים של תקיפה מינית, זה קיים ולא כדאי לעצום לזה עיניים. לא עלינו ולא עליכם, אף אחד לא רוצה שזה יקרה לילד/ה שלו, אבל אם חס ושלום כן יקרה - לא הייתם רוצים שיהיה מוגן לפחות מההשלכות הנוראות?
או תרחיש יותר אופטימי - שהילדה תתחתן עם בעל תשובה - אם לפני התשובה הייתה לא עלינו 'חופשיות' - צריך הגנה.
וכן עוד כמה תרחישים שמסכנים גם ילדים טובים וצדיקים בהידבקות. לא מבינה למה לא להגן מהמחלה הקשה הזאת.
יש לי פחד מאוד גדול, שכשיגיע רגע שאני אצטרך לשבור אני כל אפחד ולא אשבור, כי אני אגיד לעצמי שאני סתם מתפנקת ואני יכולה למשוך עוד..
אבל תשאלי את הרב לפי מה להחליט הגיע הרגע להתחיל לשתות לשיעורין.
לי למשל, הרב אמר כשאני מתחילה לראות שחור - קרוב לעילפון, האברים כבדים והחולשה הולכת ומתגברת - וזה בהנקה.
קל וחומר בהריון שחוששים לעובר.
אומנם, בדרך כלל, אם לא סובלים מבחילות והקאות, אין מניעה מלצום בהריון, אבל במקרה שלה, יש עבר של הריון שנפל, ומן הסתם זה נכנס לשיקולים.
יחד עם זה, החולה מרגיש מעצמו כשבלתי אפשרי יותר להמשיך לצום כרגיל.
קחי בחשבון שלפעמים, אחרי שתיה לשיעורין מעט זמן, מתאוששים מעט, ואפשר לחזור לצום כרגיל. - שזה לא יעשה לך ייסורי מצפון, כביכול יכולת להמשיך לצום, ובכל זאת שתית.
זו החוויה שלה וזו החוויה שלך.
גם ילד יחיד יכול לגדול בתחושה נפלאה או בתחושה שחסכו ממנו. אין כאן מה להסכים.
לכל ילד, לא משנה אם יש לו אח אחד, שלושה או עשרה אחים
יש "שריטות" מההורים שלו. חוסר תשומת לב, עודף תשומת לב וכו וכו
וזה מצוין וחלק מהחיים!
נשמע שיש לך הורים נדירים שעמדו בכבוד במשימה שלקחו על עצמם.
אנחנו "רק" שבעה ילדים מרווחים, עם הורים פנויים ורגישים
ובכל זאת אני מזדהה עם הרבה נקודות שהצפת.
איך זה יכול להיות? ככה! כי ילד (ועוד יותר מתבגר) הוא יצור עשיר ומורכב ולא ייתכן שמישהו בעולם ימלא את כל צרכיו.
ביקשת שאהיה כנה, אז הנה:
בסופו של דבר הייתה לנו ילדות טובה. הוריי עשו ככל שביכלתם וזה מספיק.
וזהו.
ותודה לך ששיתפת מנבכי ליבך
וכולם מסביבי היו ככה. אבל עדיין הורים הרבה פעמים לא שמו לב עד שבעיה נהייתה חריפה ועסקו בכיבוי שרפות. הרבה מההורים לא ידעו ולא התעניינו בפרטים שאת מתארת וחלקם גם לא ידעו איפה ילד שלהם הסתובב. בית שלנו מעולם לא היה נקי ויפה עד שגדלנו וגם בית של חמותי.
אבל בגלל שהיינו רק שתיים אז בגיל יותר גדול ובגיל התבגרות פשוט לא היה פרטיות, לאימא היה הרבה זמן והרבה כוח אבל היא לא מיצתה את האימהות שלה והתייחסה אלינו כמו אל בני חמש בגיל חמש עשרה.
ובקשר לגדולים שמגדלים את הקטנים - אני גרה בשכונה מעורבת, ובהרבה משפחות קטנות אבל כשרווח בין הילדים יחסית גדול, ילד גדול הופך להורה שלישי כי הורים בעבודה. ראיתי איך שכנה אחת נתנה לבת שש להוציא מהאוטובוס בת אחת וחצי כי לה יש שקיות בידיים, והן רק שתי בנות ולא מתכוונים להביא יותר.
עם ילדים צפופים.
היום רובנו נשואים
ועד היום אמא שלי מעורבת בכל פרט בחיים שלנו, יודעת וזוכרת מה קורה עם כל אחד.
גם כשהיינו קטנים היה ככה.
גדלנו מאד מאד מטופחים. גם נפשית- רגשית וגם חיצונית
הבית שלנו היה תמיד נקי והיה אוכל וכביסות שתקתקו
וכן, אמא שלי עבדה מחוץ לבית.
אני זוכרת ילדות מאושרת וכך גם אחי ואחיותי.
לא מזדהה בכלל עם מה שאמרת.
יכול להיות שאצלך ההחרגה כי אני מכירה לא מעט משפחות שהיו כמונו.
אולי אמא שלך לא הסתדרה עם העומס?
אבל להכליל ככה את המשפחות הגדולות זה עוול לדעתי. לא חסר משפחות גדולות ובריאות.
אננומיאני אמא ל7 (מהשירשור הקודם 
).
אבל אמא שלי היא אחת מ12, ולחלק מהדודים שלי יש כל אחד משפחה בסדר גודל כזה פחות או יותר.
אני יכולה לראות את תחושת ההחמצה הרגשית. אני גם שומעת אותה מאמא שלי (שהיא שמינית במספר).
אני חושבת שיש מי שזקוקים, וממילא גם יכולים להבחין כשחסרה, מעורבות רגשית עמוקה.
יכול להיות באמת שאצל אמא שמתמסרת לגידול ונמצאת בבית, זה שונה.
יש הבדל בין תחושה שכל אחת (ממשפחה גדולה מאוד) הולכת איתה לבין מה נכון.
ואסביר למה אני מתכוונת. אני ממשפחה של 11 ילדים, אחד מהם מיוחד מאוד (תסמונת דאון) אני הבכורה...
התחושה שלי הייתה ילדות מדהימה! אמא שלי ידעה כל מה שעובר עלינו והייתה החברה הטובה ביותר שלי! לא בטוחה ששאר האחים שלי מרגישים כך. אמא שלי לא עבדה עד לאחרונה, עכשיו בדיבורים עם אמא שלי אני מבינה שחיינו בצמצום אבל מעולם (!!!!!) לא הרגשתי כך. אני ב"ה מתקרבת למ'ס הילדים הנ"ל ומקווה שה' ייתן לי כח להתקדם עם הכוחות.
לגבי מה נכון- זה מאוד אישי לכל אחת ואחת! אין מה נכון באופן כללי, כל אחת הכוחות המיוחדים לה ולילדיה.
בהלחה לכולכן!!
זו ההרגשה שלך. ואת מביאה גם הוכחות לכך.
אני גדלתי בבית עם עוד שני אחים. כסף בשפע. הורים עובדים, אמא עובדת חלקית. הבית תמיד היה מבולגן ולאמי לא היה פנאי אלי. ממש מה שאת מתארת.
ועוד- כיום לאחר שאני כבר הייתי בת 17 נולדו עוד ארבעה ילדים ואליהם היא פתאום מוצאת זמן להתעניין ממש דברים כמו שאת מתארת (אצלם זה מתבטא בהתעניינות בחוגים ובחברים)
אז מה אני רוצה להגיד? אני תמיד כעסתי. השנה הבנתי שלי יש צורך במעורבות רגשית עמוקה שאמי לא נתנה לי. לא מהזנחה ולא כי היינו הרבה ילדים אלא כי היא לא יכלה. זה לא האופי שלה, זה לא צורך שלה, לא יודעת. ואולי היום בגיל 47 עם 4 קטנים היא התבגרה, היא כבר לא מתעניינת בעבודה וכו אלא חשוב לה למצות את מה שאפשר עם הילדים.
פשוט רוצה להאיר את עינייך שזה לא קשור רק למספר ילדים. זה אולי משהו שהתבגר באמא שלך..
אני רק רוצה לומר שהיא יכולה לקרות גם להורים ל4 ו5 ילדים.
באמת לא קל לגדל הרבה ילדים , ובקלות מאד זה אחד על חשבון השני,
אני מאמינה שאם זה מאדד חשוב להורים הם יצליחו לשים לב לכל ילד גם כשיש הרבה.
מאמינה שההורים שלך השתדלו, אבל אולי לא היתה להם המודעות?
וטוב שהעלת את זה כנושא, זה דבר שצריך לשים במודעות גבוהה.
זה ממש לא ברור מאליו . זה לא קורה לבד ולא קורה למרות.
ואתם גם לא כל כך עזרתם בבית, עוזרת קיפלה כביסה...
ואימא הקפידה לבוא כל יום מוקדם ולבשל וכנראה בכללי השתדלה מאוד.
את לא חושבת שאת קצת קצת ביקורתית מדי?
הרבה נשים עובדות במשרה מלאה עד מאוחר ואז מזמינות לילדים פיצה ובכללי עסוקות באייפון שלהן.
בסדר אימא שלך לא הייתה אולי מצטיינת אבל נשמע שבהחלט הייתה טובה
איך אני מתפקדת כאמא (לשישה + הריון)
עובדת גם בחוץ - תפקיד בכיר
בגדול יודעת להיות קשובה ומכילה (עובדת על זה תמיד. הרבה מודעות ועבודה עצמית)
אבל מוצאת את עצמי הרבה פעמים בחוסר פניות רגשית - ועל כל פעם כזאת - אכולה מרגשות אשמה קשים. מאד מתקשה לסלוח לעצמי על זה. פוחדת איזה משקעים משאירה לילדים
כל התאור שלך בכלל גרם לי הזדהות לגבי הילדות שלי - רק שבאתי ממשפחה הרבה יותר קטנה ובכל זאת אמא שלי לא היתה פנויה רגשית אלי אף פעם וגרוע מזה - חוויתי דחיה וניכור אימהי (זה לא היה עקבי ואחיד כלפי כל הילדים בבית, אלי היה יחסית מהגרועים, לכולם לא היה להיט אבל היו שקיבלו יחס פחות גרוע ממני)
כיום אני מנותקת רגשית מאמא ממש לחלוטין.
אם משווה את התפקוד שלי כאמא לעומת איך שחוויתי את הילדות שלי - נותנת לעצמי צלש ענק
אבל זה לא משתיק את רגשות האשמה והפחד אם משאירה משקעים לילדי.
לא אישי עלי אבל בעלי מגיעה ממשפחה מאוד גדולה.
כאחת מבחוץ יותר קל אולי לראות את הכאב שכל ילד חווה במידה זו או אחרת מחוסר היחס המספיק.
האמא עייפה לחיים, פשוט עייפה.
וזה אומר בדיוק מה שרשמת, רק מה ש"בקו אדום"-יקבל יחס.
וזה אומר שרק ילד/ה מתחת לגיל 10 בערך יקבל חיבוק. השאר מעולם לא ראיתי מגע של קרבה בין האמא לילדים מלבד פורמלי כשנפגשים וכו'.
הילדים כלפי חוץ מושקעים, מטופחים.
ההורים כלפי חוץ מעורבים.
בפועל כל ילד מנסה לפתור את הבעיות שלו ולהתמודד עם החיים שלו. חלקם מצליחים יותר, חלקם פחות.
אין כל יחס או רגש חם מההורים במקרה שאחד הילדים הפגע מילד אחר/נפל וקיבל מכה וכו'.
הכל טכני: "שבי תנוח" כי קיבלה מכה. "אל תתחיל איתו" כי נפגע. אין חיבוק, אין רגשות הזדהות, חום...
ולמה אני מספרת אתזה?
כי אני אורה וחווה את ההשפעה של הגדילה הזו על בעלי יום יום.
זה נכון, הדבר הזה יכול לקרות גם במשפחות בהן יש ילד אחד. ולהבדיל, יכול לא לקרות בכלל גם במשפחות עם 13 ילדים.
הנקודה היא פשוט , תכירי את עצמך כאמא. את בנויה לעוד ילד? תיהי מסוגלת להיות קשובה למספר גדול יותר של ילדים, למלא צרכיהם הפיזיים והנפשיים?
בעלי בא ממשפחה גדולה ובתוכם גם זוג תאומים ובת עם תסמונת דאון שלא נדע.
ואני כל הזמן מתפעלת מחמותי איך היא הצליחה לגדל משפחה כ"כ יפה וחמה ואיך יש לה עד היום שמחת חיים וכו'.
בעלי גדל עם אחים מעליו ואחים מתחתיו והוא בנ"א כ"כ רגיש, מכיל, תומך, אוהב. ואין ספק שהרבה מימה שהוא- בא מהבית שבו הוא גדל!
יש לי גם כמה גיסות כאלה שממש דומות לו בהתנהגות. מקסימות!!
גם אני זכיתי לגדול בבית של 11 ילדים.
אנחנו מדברים על זה המון המון בין האחים!!
יש לי אחות שעשתה סקר בין כל האחים, היה לה חשוב ממש לשמוע מכולם 2 דברים:
אם היה להם טוב לגדול ככה ואם גם הם היו רוצים משפחה גדולה
וזה היה מדהים לראות שכולם ללא יוצא מן הכלל ענו "כן, ברור!" על 2 השאלות.
בתור אמא אני חושבת שההורים שלי נתנו לנו את המתנה הכי גדולה שהורים יכולים לתת לילדים שלהם
וזה- אחים!! אין, אין מתנה גדולה יותר מזה, אנחנו החברים הכי טובים שיש, רק תוך כדי הכתיבה עכשיו קיבלתי טלפונים מ-3 אחיות שסתם, רצו להתייעץ על משהו קטן.
וגדלנו בבית עם 3 חדרי שינה, חדר בנים וחדר בנות. ישנו ביחד 5 בכל חדר ואף אחד לא זוכר את זה כסיוט.
הפוך! פעם ההורים שלי חשבו לעבור דירה לבית גדול יותר וכשהיינו שם שבת פשוט הצטופפנו בחדר אחד כולם ביחד, לא יכולנו לחשוב שניפרד ונישן בחדרים מרוחקים לבד...
ההורים שלי הקפידו שלכל אחד יהיה מקום פרטי משלו לדברים אישיים וגם בארון לבגדים, ש"ב עשינו ביחד על השולחן בסלון, שיחקנו המון המון ביחד והייתה בבית המון שמחה!!
אף פעם לא הרגשנו שחסר לנו!! אמנם לא היו לנו בבית מותרות אבל ההורים שלי לא חסכו בדברים שנצרכים באמת ונתנו לנו תחושה של עשירים.
תמיד!! הייתה בשבילנו אוזן קשבת וההורים שלי ידעו להיות שם בשביל מי שצריך, אולי לא תמיד בזמן אמת ואולי הם גם פספסו דברים מידי פעם אבל זה יכול לקרות גם להורים עם ילד אחד!!
חשוב שנזכור שהורים הם לא מלאכים, אין שום מצב שמאפשר לך שליטה מלאה על העניינים של הילד שלך גם אם תגדלי אותו מתחת זכוכית מגדלת!!
וכאן נכנסת האמונה, לכל ילד יש הורה שלישי- הקב"ה והוא קצת יותר דומיננטי מאיתנו למרות שלא תמיד אנחנו רוצים או מצליחים לראות זאת... הקב"ה נותן לכל אחד את האתגרים שמתאימים לו ואמורים להצמיח אותו.
ולכן כתבתי שאני מבינה את החוויה של הפותחת, הנפש שלך הייתה זקוקה למשהו קצת יותר הדוק ביחס ותשומת הלב, אבל אלו הנתונים שהיו הכי טובים עבורך כנראה לצמוח להיות מי שאת היום. (אין פה חלילה שיפוטיות! אני לא מכירה אותך אז מרשה לעצמי לדבר אמונה נטו
)
גם במשפחה שלי שאנחנו מעריצים את ההורים שלי ומאושרים אחד בשני יש לפעמים אמירות נוקבות כלפי כל מיני הנהגות שהיו בבית וכד' ואמא שלי כל הזמן מזכירה לנו שהשאלה היא לא מה היה, אלא איך אנחנו גדלים מזה, מה שהיה - היה 100% טוב בנתונים שהיו אז, ובמבט לאחור צריך למצוא את יד ה' המשגיחה והמכוונת שהייתה טמונה שם ולמצוא את נתיב הגדילה ולא נתיב ההאשמה וזה מתאים לכל בן אדם שחי בעולם הזה, לא משנה בכלל באיזו משפחה!!!!!
הארכתי, אבל כתבתי מעומק הלב- ברור לי שזה לא פשוט ודורש המון בכל המישורים וברור לי שאין דבר גדול מזה בעולם כולו ושההורים שלי הם אומנים.
התפילה שלי לעצמי- שאזכה לתת לילדים שלי את המתנה הזו מתוך בריאות ושמחה, כי ילדים זה שמחה ואם אין שם שמחה אז צריך להיות קשובים לעצמנו ולהתאים את עצמנו למה שמשמח אותנו באמת.
גמר חתימה טובה, לחיים טובים שמחים ולשלום!!
חסכים נפשיים וחוסר מעורבות רגשית מצד ההורים זה לא ראיה קטנונית ומפונקת.
זה באחריות ההורים לספק.
לא יולדים ילדים וזורקים אותם להסתדר. והילדים של הדור הזה, ידוע שהם רגישים במיוחד. למעשה תמיכה ופניות נפשית זה העיקר בגידול ילדים בדור הזה. זה לא פינוק ולא מותרות. אלו היסודות האיתנים שעליהם ימשיך להתקיים ולגדול עם ישראל.
הפותחת לא מדברת על מותרות או על שפע כלכלי, להיפך.
הייתי אפילו מציעה לך לשתף שכנה אחת בהיריון, כזו שלא מחטטת מדי מצד אחד, ושקל לה להכין כמויות כפולות של אוכל מצד שני - שתעזור לך בעניים האוכל לפחות...
ואם לא - אז תקנו אוכל לפחות בשביל בעלך והילדים, ואת תסתפקי בדברים יבשים שלא עושים לך בחילה...
חיבוק! זה ממש קשה! בע"ה עוד שלושה-ארבעה שבועות זה יעבור!
דווקא מרק הצלחתי בכוחות לא לי (בסיעתא דישמיא) להכין לסעודה מפסקת שלפני הצום,
כך שיש לי קפוא.
מה עוד אפשר להכין שפחות מבחיל? משהו קל שאפשר לתת גם לבעל? תנו לי רעיונות בבקשה, המוח שלי מיובש... שעועית ירוקה אני יכולה להכין ולהקפיא, זה פחות מבחיל... למישהו יש רעיונות בסגנון?
(עזרה מבייביסיטר זה קצת יותר בעייתי, כי הקבועה שלנו נסעה...)
- ולגבי עזרה770מזה באמת רעיון מה שמתואמת כתבה לשתף שכנה זה מאד יקל עליך גם מבחינה רגשית שיש לך כתף ולמי לשפוך את כאבך
וגם לגבי עזרה בהכנות לחג!!
ה' נתן לך מתנה הוא לא יפקירך!!זה עובר כל ההרגשות הללו בד"כ בתחילת השליש השני!!
בהצלחה יקרה. וחג שמח שיהיה לך!!
אז אולי כל מוצרי סנפרוסט לבשל ולהקפיא לחג??
אולי מוצרים שיהיו בתנור פחות יבחיל אותך??בישול/ טיגון, הריח מאד מציק. ולעומת זאת בתנור פחות !?
אפשר אורז בתנור,פשטידת ירקות (בעזרה של בעלך כמובן)
תנסי לבקש מבעלך לקנות עוף חתוך והוא יאפה בתנור עם תבלינים??
בהצלחה יקרה! זה לא פשוט כלל עברתי כמה הריונות כך!! עובר עוד כמה שבועות בעזרת ה'!!
יש לי כבר שלושה בבית שמזכירים לי שיש שלבים קלים יותר ומשמחים באמת...
כנראה שלהכל יש פתרון.
המעניין הוא, שאני בד"כ כל כך אוהבת לבשל! מסתכלת באתרי מתכונים, מחליפה עם חברות רעיונות בעיקר לפני החגים,
ועכשיו-
פשוט לא יכולה להסתכל על עוף קפוא! שלא לדבר על בקר או בשר טחון שמבחילים אותי עד אימה! בגלל זה גם לא השקעתי ללמד את בעלי לבשל, כי אני באופן טבעי נורא אוהבת את זה.
מישהי יודעת מה מצב התינוקיות בבתי החלמה?
קודם כל - אני מניחה שהם גמישים שם יותר, אפשר לקחת ולהשאיר את התינוק מתי שרוצים, לא?
שנית - איך מבחינת ההיענות לתינוקות? האם יותר מטפלים בהם מאשר בתינוקיות של בתי חולים? לא נותנים להם לבכות?
(אני עוד לא יודעת מה אעשה בלידה הקרובה - ויש עוד זמן - מבחינת ביות... אבל בהחלט חשבתי ללכת לבית החלמה, אז אשמח לדעת איך זה שם לפחות...)
שהם סימפטים במיוחד לכל יולדת,ובהתאם גם ההענות שלהם!! (מדובר בטלסטון)
ולכל תינוק/תינוקת יש מטפלת צמודה והיא שייכת רק לתינוק הספציפי הזה. כך שהם מטופלים היטב!
עוד דבר ששמעתי ממנה, שאף פעם לא שומעים בכיות ויללות. כמו לצערנו בתינוקיה של בית הרפואה!!
אבל רגוע שם בהחלט. בטלז סטון..
אבל בטלזסטון אסור להשאיר את התינוק איתך ללילה, (ואולי גם בזמנים מסוימים )
אלא אם כן יש לך חדר פרטי.
בהדסה בייבי זה ממש כמו מלון, את יכולה לקחת מתי שבא לך והתינוקיה מקסימה (הביאו לי אותה עד החדר בלילה בהתנדבות)
מאמינה שגם בביכורים וכל מה שזה חדר פרטי
עדיף חדר פרטי ופחות חדש.
בהצלחה בכל בחירה!!
גם לי יש היסטוריה קצת עם הדלקת המעצבנת הזו..
ממליצה ללכת לרופא טוב שיתן לך טיפול יסודי ומניעתי ויבדוק אם הכל תקין בכליות [זה מה שאני עשיתי..]
לי גם הביאו "פמינוז" - שעוזר ממש, ברגע שמתחיל לי טיפה.
בהצלחה.
טיפה על הלשון, שאפשר אפילו למחות אותה מהלשון עם האצבע בהומאופיה הכמות לא חשובה. מספיק שהטיפה תיגע בחלל פה).
בוודאי במקרה כמו שאת מתארת של כאבים עזים.
ככה הרב שלנו פסק לי (אומנם לגבי חולי אחר).
ומעבר לתזונה שנטורפטית התאימה לך, לכי לטיפול הומאופתי שיכול לשנות את המצב מיסודו.
פעם גם אני הייתי סובלת מזה בדיוק כמו שאת מתארת.
אח"כ גיליתי שאצלי מה שגרם לדלקות היה קיום יחסים.
איך גיליתי זאת? הגעתי לרופא שיעץ לי בכל פעם מיד אחרי קיום יחסים לקום לעשות פיפי (אפילו מעט, העיקר שיצא משהו)
מאז שהתחלתי להקפיד על העצה הזו, אמרתי שלום לדלקות המעיקות...
הרופא ההוא אמר לי שאם העצה שלו לא תעזור, צריך ללכת לאורולוג והוא ישלח אותך לבדיקה שבה מצלמים את השופכה ובודקים שאין שם חסימה, אבן בכליות או משהו כזה.
בנוסף, הייתי ממליצה לשאול את מכון פועה. הם מבינים ברפואה ומעריכים את דעתם של הרופאים.
(לא באה להעביר ביקורת על הרב ששאלת, רק ממליצה למי כן לפנות)
אינפוזיה מותרת הלכתית אם חיברת את ה"פרפר" לפני הצום. ובכל זאת, תשאלי רב. אני לא רב.
אגב, כשמורידים סוכר ושמרים מהתפריט - הריפוי יעיל יותר
בהריון שלישי ב"ה ופעם ראשונה שאני ממש מרגישה את הנפיחות ברגליים, מפחדת שאולי זה בצקת ואני לא מבדילה..
איך מבדילים? זה קורה לי בעיקר בישיבה או שכיבה ממושכת ואז אני מרגישה שהרגליים שלי הם פשוט בלון..
זה יורד! אך דא אקא שזה חוזר אחרי יממה, אם כל הזמן את על הרגליים או בישיבה המון זמן בלי פעילות....
אזכ ל פעם שזה קורה, פשוט לחזור לשכיבה עם הגבהה
. אבל נראה. עוד חזון למועד בע"ה!