וכרגע אין לי אפשרות ללכת לרופא בימים הקרובים
אני קוראת שזה נקרא מאוד נמוך. זה יכול להזיק?
אם אני לוקחת פרנטל זה כולל בפנים?
ששולחים לי? העברתי את רמת ההגנה לנמוכה, שיניתי בנטו שלי והוספתי את הפורומים,
ועדיין הוא כותב לי כשאני מנסה להכנס למסרון שיש תקלה באתר
גם לכן קרה?
או שזה קשור לרמת ההגנה שלי?
אם כן - לפי מה שאני יודעת יש תקופת הסתגלות הורמונלית עד שהגוף חוזר לעצמו.
אחד הטכניקות שעזרו לי היה סוג של טיפול רגשי
מסתבר שהבחילות הקשות לפעמים זה לא 100% פיזי אלא מערב גם גורם נפשי. לפחות בשבילי זה ממש עבד
אחרי שזיהיתי רגשות עמוקים של פחדים וקשיי הסתגלות להריון מכל מני סיבות ואחרי שטיפלתי בהם - הבחילות נהיו הרבה הרבה יותר נסבלות. ממש בקטנה
היי...
אז ככה הסבר כללי לגבי איתור הביוץ שלי בהנחה שאפשר לסמוך על זה ב99% כמו שכתוב..
במקלוני הביוץ ביום ראשון ושני, 2 פסים כשהפס הקרוב לקצה הסופג כהה מאודדד.
אתמול והיום 2 פסים עדיין אבל זה הקרוב לקצה הסופג חלש-בינוני.. משמע ירידה בהורמון הביוץ..
יש לציין שאני כבר קרוב ל3 ימים עם נפיחות בבטן וכאבים בבטן תחתונה שהולכים ובאים (בעיקר בלילה מתחזק), דקירות מידי פעם בצד הימני, כאבים במפשעות ובגב תחתון.. והיום בבוקר קמתי כשעל התחתונית כתם דם קל קל..
מה המשמעות של הדימום הזה? ממה נובע? יש לציין כי צריכה לקבל רק בעוד כשבוע וחצי והמחזור שלי סדיר ומעולם לא סבלתי מכאבי ביוץ ובטח שלא ירד דם..
תודה למשיבים
ואשמח לעדכן ![]()
סיפור לידת הבית שלי:
נחשפתי פה בפורום (הו"ל) לדבר הזה שנקרא לידת בית לפני כשמונה שנים.. יוקטנה שיתפה אז בסיפור לידת הבית שלה, ואני הוקסמתי כליל.
אז הסיפור שלי מתחיל בעצם לפני כתשע שנים..
הייתי לאחר לידת בני השלישי, והלידה היתה אירוע טראומתי מאד. אירוע שהשאיר בי רתיעה מבי"ח בכלל ומלידה בפרט... כ"כ קסמה לי האפשרות ללדת בבית בסביבה המוכרת והבטוחה שלי, כשיש לידי נשים שמכירות אותי ושרק טובתי לנגד עיניהן. בפרט שבה את ליבי הרעיון שאפשר ללדת בלי לדרוך בבי"ח! בלי להריח את הריחות האלה שגורמים לי בחילה מעצם היותם 'ריחות בית חולים'.. בלי להידקר ולשמור על וריד פתוח, בלי להיכבל למוניטור למשך שעה לפחות כשאת עם צירים
כ-ו-א-ב-י-ם, כשהדבר האחרון שבא לך זה להיות רתוקה למיטה עם גומי מעצבן על בטנך...
בלי הרגשת הזרות והבדידות לאחר הלידה..
ומה כן? ללדת בבית שלי.. להישאר ביית שלי לאחר הלידה, עם התינוק/ת צמוד אלי.. אבל מאידך בשונה מביות יש לי עזרה צמודה מבעלי החמוד... להיות מוקפת לאורך הלידה ולפניה בנשים מקסימות מכילות וחמות, להיות צמודה לאישי האהוב בימים שלאחר הלידה.. לישון במיטה שלי המוכרת.. ולישון יחד עם הפיצית במיטה צמודה לידי... להתרחץ באמבטיה הפרטית שלי ולהשתמש בשירותים האישיים שלי בלי להתחלק בהם (במחילה מכן...) עם עוד נשים מדממות...
בקיצור הרעיון שבה את ליבי לחלוטין. אפילו בעלי שרק הציץ בפורום וקרא את התיאור של יוקטנה, צחק ואמר לי, אני רואה שבפעם הבאה תלדי בבית בע"ה, אה?
אלא שבפעם הבאה זה לא קרה...
הלידה שלאחר מכן היתה לאחר זירוז שהוכרחתי לבצע וכבמובן בבי"ח.. לאחר הפלה והריון ארוך וכאוב מאד, שאמנם הגבירו אצלי את הטראומה מבתי חולים, אך הותירו אותי חסרת כל משאבים על מנת לחלום ולרצות בכלל לידת בית טבעית..
כל מה שרציתי היה ללדת בלי כאב- לקבל את האפידורל כמה שיותר מוקדם..
אכן ה' עזר לי והיתה לידה טובה יחסית, אמנם בבית חולים אך עם הרגשה של סיעתא דישמיא מופלאה, למרות הזירוז היתה לידה מהירה ורופאה פרטית נהדרת ואנושית שלקחנו ללידה, בגלל הבעייתיות שבהריון והלידה, גם נתנה תחושה שאינני לבד ויש מי שרואה אותי ואת צרכי, ועדיין הלידה הייתה מבחינתי אירוע רפואי מאד ולא לידה כפי שחלמתי שתהיה לי לפני ההריון הזה.
חלפו עברו כמה שנים ולא נפקדנו.. נפשי כמהה כבר לתינוק . אך ה' הטוב החליט שעדיין לא.
לפני כשנה עברתי הפלה נוספת כואבת ומייסרת עד בלי די... תקופה של מס' חודשים בהם נאלצתי לבקר לחילופין בבית החולים עד לגרידה המסיימת.
בתור פוסט טראומתית לבתי חולים, כמובן שהמאורע העצוב הזה הגביר אצלי את הסלידה עמוקה מבתי חולים/רופאים וכל הקשור אליהם...
בערב ר"ה שעבר ניגשתי עם בעלי לאחד מגדולי ישראל ובכיתי לפניו שהבעיה שהיתה לי אולי תיאלץ אותי לשוב לרופאים ואינני מסוגלת לכך..הוא ברך מכל הלב שאפקד בלי צורך ברופאים.
מילתיו הטהורות מפיו הקדוש ש'יהיה בלי רופאים' הדהדו בי והרגשתי איך הקב"ה נענה לתפילתו ולתפילותי.
הגעתי לר"ה מרוטה נפשית, והצלחתי לצעוק אל ה' מהמקום הנמוך הזה את הזעקה שטלטלה את נפשי. והרגשתי בחוש ממש איך ה' אורי.
שלוה גדולה ירדה עלי.
ה' פקד אותנו באותו ר"ה. באותו ר"ה זיהיתי ביוץ... ביוץ ראשון אחרי ההפלה. לאחריו הגיע כמובן מחזור וע"פ הוראת הרופא הייתי תחת מעקב זקיקים...
בעיני הבשר שלנו ראינו איך הקב"ה מתקן את הדרוש תיקון בגופי ומרפא אותי רפואה שלמה מבלי להזדקק לאמצעים חיצוניים כל שהם..
מיד לאחר המחזור הראשון ההוא, מיד לאחר החגים: נפקדנו.
ככה פשוט בלי להזדקק לרופא בשר ודם.. אלא זכינו וראינו את רפואתו של מלך מלכי המלכים שרופא כל בשר ומפליא לעשות.
החלטתי, הפעם אני סומכת על הקב"ה לגמרי. לא הולכת לבדיקות בכלל מעבר למינימום הנדרש.. ה' כבר דואג לי לכל.
אמנם הקאתי את נשמתי וירדתי במשקל כ15 ק"ג.. אבל הייתי מלאת שלווה שמחה ואמונה שהכל בעזרת ה' יתברך יהיה בסדר...
רק באישפוז בשבוע 12 בגלל ההיפראמזיס, עשיתי את הא.ס. הראשון... הרופא טען כלפי שזה חוסר אחריות, אבל אני ידתי שבמקום שהייתי בו, זה היה הדבר הנכון. ההריון היה ניסי לגמרי והקב"ה דואג לי בכבודו ובעצמו ואינני זקוקה לכלום חוץ מזה.
ב"ה עם חלוף השבועות גם ההקאות המטרופות פסקו, ויכולתי להינות מהריון מופלא שטרם היה לי.
ברוח זאת ויתרתי גם על סקירת מערכות...
אלא שפה הקב"ה דאג לי שוב פעם נוספת בצורה גלויה ומלאת הארת פנים.
בגלל כל ההיסטוריה שלי, דוקא הפעם רציתי כ"כ לממש את החלום שלי וללדת בלידה ביתית.
כבר משבוע 14 התחלתי לקרוא ברשת סיפורי לידות בית. ראיתי סרטונים ונשאבתי לזה כליל.
אמנם הרהורים רבים ומטרידים עלו בי אז לגבי הנושא ואפשר לראות בכל לינק את התהליך שעברתי עד ההחלטה ללכת על זה!
הנה השרשור הראשון שפתחתי באנונימי בעניין, זוטות שהפריעו לי.. ועניינים של מה בכך.. אבל אם תצליחו לקרוא עד הסוף תראו איך ה' דאג לי עד הפרט הכי קטן!
בעקבות השירשור על לידות בית, מי שעברה- יש לי כמה שאלות: - הריון ולידה
השירשור הזה עזר לי להתפקס על עצמי מה מטריד אותי בפרטים הכי קטנים.. כמובן היו גם מחשבות רציניות אודות הבטיחות והאחריות בהליך כזה...קיבלתי פה בפורום מידע מתחיה נהדרת וגם מיפעת ועוד כמה שעשו את זה בעצמן.. ולאט לאט הבשלתי והתבשלתי עם הרעיון, וב"ה הגעתי להחלטה, שאלתי וקיבלתי פה בפורום שם של מיילדת בית מומלצת שהן תחיה והן יפעת המליצו עליה בחום:
1. זה שלב מעולה, להפיך עדיף עכשיו שלא יתפסו לך. - הריון ולידה
עשיתי את הצעד הראשון: התקשרתי למיילדת! זה היה בשבוע 26 ואני פניתי למיילדת המומלצת ענת תל אורן המקסימה. בחסדי ה' היא היתה ממש האדם הנכון עבורי.
כבר מהרגע הראשון שבה אותי קולה האכפתי והחם. שוחחנו בטלפון והיא היתה כ"כ נחמדה ואנושית, שאלה אותי מה הוביל אותי להחלטה ללדת בבית כמה ילדים יש לי וכו'.. תוך כדי שיחה היא אומרת לי טוב, אז אם הכל בסדר והסקירה גם תקינה אז אין סיבה שלא...
אז אני לתומי מספרת לה שהפעם החלטתי לותר על סקירת מערכות. היא בתשובה עונה לי שבלעדי סקירת מערכות לא ניתן לה חוקית ליילד אותי בבית! לשמע תשובה זאת נכנסתי כמובן ללחץ רציני..
סקירת המערכות המאוחרת מטעם הקופה מתבצעת רק עד שבוע 24! ולאחר בירור ענו לי שם כי לא ניתן לעשות את הסקירה בשלב זה בשום אופן!
אך ראו את חסד ה'! בגלל הלחץ שלי לקבוע כבר עם מיילדת למרות השלב המוקדם יחסית בו הייתי מצויה.. יכולתי עדיין לפנות לרופא פרטי ולבצע סקירת מערכות מורחבת כהלכתה! ואכן כך עשינו, מסתבר שבפרטי הכל אפשרי.. ועוד באותו היום נקבעה לנו בדיקה ליום שאחרי ע"י רופא גדול ממרכז הארץ.
הסקירה היתה חוויה מרוממת בפני עצמה כי היא בוצעה בתלת מימד צבעוני וראינו את הנסיכה בפעם הראשונה, ונחשו מה? היא באמת דומה לעצמה בתמונה ההיא...
הרופא שאל מדוע הגענו לבדיקה בבהילות שכזאת ואני סיפרתי לו על התכנון שלי ללדת בבית.. הוא כמובן לא חשך ממני את דעתו ושוב העלה בי הרהורים מודאגים אודות העניין, את זה תוכלו לקרוא כאן:
לידת בית לא שווה את הסיכון. חד וחלק! - הריון ולידה
התשובות הניחו את דעתי, ובעיקר הרגיעה אותי הידיעה שאם נשים דעתניות חכמות ומלאות ידע לגבי הריון ולידה כמו תחיה ויפעת, אם הן לקחו את האחריות על עצמן ללדת בבית, סימן שזאת החלטה מושכלת ואחראית.. הרי הן מומחיות בנושא וגם מצויות בעניין יותר ממני!
קבעתי פגישה עם ענת.. ובשעה טובה נפגשנו בשבוע 32... (הפגישה נדחתה כבר לאחרי פסח וזאת הסיבה שהגענו כבר לשלב זה..)
הפגישה היתה מצוינת! גם בעלי שזרם איתי לאורך הדרך, אך לא הבין כ"כ לעומק את הרצון החזק שלי, הבין פתאום את המשמעות העמוקה של לידת בית. עבור היולדת וגם עבור התינוק.
ענת ענתה לכל שאלותינו, הפליאה אותנו בידע העצום שלה וגם בדקה אותי בדיקה ידנית.
סיכמנו שאני אמשיך 'להתבשל' עם ההחלטה הסופית ואשוב אליה בכל שאלה באם תהיה לנו...
עד כאן בינתים... אמשיך בע"ה בפעם הבאה שהנסיכה המקסימה שלנו תאפשר לי...
(=רק שמחה=)נשארתי במתח 
פנסאילמרות שהרופאים אוהבים לומר ככה ואפילו לא לבדוק.
מכירה מקרים שהיה פעם ראשונה ולידות חוזרות לא.
ויש לי חברה שבאותו ההריון - גילו לה GBS ולא היה לה בהמשך . (היא שינתה תזונה בשביל זה)
שווה לבדוק
השארת אותי במתח...
ושותפה סמויה לחלום ללדת בבית...
ממה שהבנתי גם מחברות שלי וממה שרשמתי לי אז הבדיקה בשם גנומיטי היא זו שנותנת את התוצאות המדוייקות ביותר ולפי מה שאמרו לי גם המתקדמת מבין הבדיקות ולכן נראה לי שאם אחליט ללכת לכיוון של בדיקת הדם ולא מי שפיר אז זו הבדיקה שאעשה
גם עוד לא ממש בררתי את עניין ההחזרים אז אני בשלב די ראשוני
למה את מתלבטת בין השתיים שציינת, מה אמרו לך?
הריוןראשון![]()
לפני ששואבים את הנזלת לשים טיפות אף לחכות דקה -וכמו שהאחות הסבירה לי הוא הולך לצרוח כאילו סוף העולם הגיע צריך להיות מאוד חזקים ולהבין שאת עוזרת לו לנשום טוב
אגב הדוג שבתמונה הם הפחות חזקים תחפשי אחד טוובב
חודש זה עוד מוקדם. לפחות תקופת משכב הלידה (שישה שבועות) היא זמן שהכול עוד קשה ולא ברור, שהאישה עדיין חלשה והתינוק עדיין מתאקלם בעולם.
אני חושבת שאחרי חודשיים-שלושה מתחילים כולם (כולל הבעל והילדים האחרים) להתרגל למצב החדש, ומרגישים בטוחים ושמחים במקום הזה.
מזל טוב ובהצלחה!
כבד, בשר, קטניות, ביצים..
אפילו לא הייתה לך תקופה של ילד אחד בלבד...
(זכורים לי דיונים: מה המעבר הכי קשה - מאפס ילדים לאחד, מאחד לשניים, משניים לשלוש... ואני תמיד אמרתי שהכי קשה היה לי המעבר משניים לארבע... אבל אצלך זה הגיע מיד!)
בקיצור - בהצלחה גם לך!
היא בת שנה ושמונה,
נמצאת אצל מטפלת.
בימים האחרונים שמתי לב שמאוד אדום לה בטוסיק,
וגם מקדימה..
זה קצת הלחיץ אותי כי אף פעם לא היה לה כזה אדום.
(היה יותר בהיר)
וגם הקטע שזה גם מקדימה..
מאחורה אני משערת שזה בגלל המגבונים שהמטפלת משתמשת
שמאוד יכול להיות שהבת שלי רגישה אליהם.
וגם המטפלת אמרה לי שהיא כמעט שלא עושה ככי בגן,אז למה כל כך אדום שם?
ובנוסף בימים האחרונים,היא בקושי מסכימה לשבת באמבטיה כי כואב לה שם והיא רק עומדת,
זה לא מוזר?
התחלתי לחשוב על משהו לא טוב,
אולי זה הטרדה מינית .
מה אתן אומרות?אני ממש דואגת..
אפשר לבקשר מהמטפלת להחליף יותר ואולי גם בבוקר ובערב למרוח משהו שיעזור לזה להחלים יותר מהר.
אני מורחת במצבים כאלה לנולין (של ההנקה) או אם אין לי אז וזלין. זה שומני מאד ולא יורד בקלות וככה שומר על העור שיתרפא ולא יהיה בלחות כל הזמן.
אחרי חצי יום כבר רואים שיפור משמעותי.
1. בקשר לתפרחת - אם משחה רגילה לא עוזרת ללכת לרופא, יש משחת "אינוטיול" עם מרשם רופא שעובדת ממש טוב ומהר
2. בקשר לחששות שלך, אפשר להבין אותך לאור כל מני סיפורים שונים ומשונים שרואים בתקשורת. אבל חבל שסתם תלחיצי את עצמך. בדר"כ המדד הכי פשוט זה אם הילדה מסכימה ללכת למטפלת, כשאת מביאה אותה בבוקר - היא מוכנה ללכת למטפלת או מסרבת. ילד שלא עלינו נפגע יגיב בדר"כ בהיסטריה כשמנסים לקרב אותו למבוגר שפגע בו.
אם היא הולכת בלי בעיות אז זה לא הענין.
3. יכול להיות שהחלפת סוג של טיטולים לאחרונה? או אם נראה לך שהמגבון של המטפלת לא מתאים אז תביאי לה את שלך מהבית לפחות עד שיחלים לה. ואולי לא מחליפים לה בתדירות מספיק גבוהה. לפעמים גם שתן שיושב על העור מספיק זמן יכול לגרום לאדמומיות, תלוי גם ברמת הרגישות של הילד. תבקשי שיחליפו לה בתדירות יותר גבוהה.
בס"ד
אוכל חומצי עלול לעשות אדום.
פירות הדר, עגבניה, חציל.
תבדקי אם היא מקבלת כאלה, ותורידו מהתפריט לפחות עד שיעבור.
לדעתי הטיטול נשאר עליה זמן ארוך מהרגיל,
אם את סומכת על המטפלת - מכל ליבך - אז אני מאמינה שזה קשור לתדירות ההחלפות
(את יכולה להסתכל בתיק כמה טיטולים שמת לה ועם כמה היא חזרה בסוף היום)
אם את לא סומכת עליה או שאת חושבת שיש גורמים זרים נוספים בבית שיוכלו לחולל ה' ירחם משהוא כזה - שלא נדע.
לא יודעת איך תוכלי לברר , אבל אני ממש ממש מקווה שהכול יסתדר על מקומו בשלום.
מה שכן אם המגבונים שורפים לה - תני למטפלת מגבונים מיוחדים לבת שלך!
נראה לי שככה זה רוב הקיסריים.
לא חושבת שזה מסוכן יותר מקיסרי אחר.
אולי תסבירי למה את שואלת יהיה יותר קל לענות
אחרי ירידת מים (שהפסיקה בשלב מסוים), ותוך כדי צירים - שהגיעו באמצעות פיטוצין (כך שיכול להיות שכשהוציאו את הפיטוצין לפני הניתוח, גם הצירים הפסיקו).
זה נכון אבל בכל מקרה לידת עכוז מתבצעת בחדר ניתוח כדי שאם חלילה לא יצליחו- ינתחו מייד!
של רצפת האגן.
אם רצפת האגן חלשה מדי או שרירי הבטן התרחקו אז כפיפות בטן יחמירו את המצב.
מציעה לך לעשות תור מהר לפיזיו, תבקשי הפניה מרופא נשים או משפחה, מי שלא עושה פרצופים.. התור הראשון לוקח זמן בדר"כ אז תזדרזי.
בהמשך אחרי חודש חודשיים אפשר להתחיל ללכת לשיעור רצפת אגן.
מצאתי שיעור כזה במכון כושר בבית הכרם והוא מעולה, עובד על בטן והאזור, יעיל פי כמה מהתרגילים שעושים בבית.
מצטטת לך את הרופא שהלכתי אליו אחרי הלידה:
"את לא צריכה פיזיותרפיה אבל אם את רוצה אני לא אמנע ממך".
יש לי צניחות בדרגה 1.5-2.
תבקשי הפניה לפיזיותרפיה. תתעקשי. גם רופא משפחה יכול לתת.
תחפשי באינטרנט, יש את מערכת השעות.
אפשר בהריון. המדריכה בהריון.. אבל אנחנו לא בכושר שלה כמובן..
כל שיעור תכלס אפשר בהריון אם יש מדריכה טובה ששמה לב אליך ואומרת לך איזה תרגילים את צריכה לשנות.
הרירית הדקה גם היא מהסרזט.
זקיקים = תלוי איזה גודל.
אבל סרזט לא מונע ביוץ אלא מונע עם שינוי ההפרשות או רירית הרחם או שניהם.
שאלת את הרופאה אם יש לך איזה סיבה לחשוב ססרזט יהיה פחות יעיל אצלך?? כי זאת גלולה למניעה בשימוש בכל העולם, תנוח דעתך!!
לגבי הפטמות, גם לי היו כאבים נוראיים. שמתי רפידות הנקה אע"פ שזה פחות טוב ועדיף לאורר כי הן פשוט הגנו שלא יכאב לי א משהו נוגע בי.. יעבור אי"ה.
יכול להיות שאין לך מספיק חלב עדיין ולכן היא רעבה ולכן הכאב אצלך. תתני לה מטרנה ובמקביל תישני טוב. לי זה הכי עזר. ב"ה היינו על הנקה מלאה אחרי התקופה הקשה של ההתחלה. ואני בטוחה שלא היה לי מספיק חלב.
1. השמן נועד לטיפול ולמניעה
בטיפול ההשפעה איטית יותר
2. בגדול- חוץ מורמוקס אפשר לטפל בשיני שום (לקלף בזהירות שלא יפצע את השן ולהכניס לפי הטבעת- עדיף עם מעט וזלין שלא יכאב, לבחור שן מאוד קטנה). תלוי בגיל של הילד. יש ילדים שגדולים מדי בשביל זה.
עוד דבר- אני מאירה על פי הטבעת והן זוחלות החוצה ואז אני "מלקטת אותן". בדר"כ מרגיע מאוד מידית
עוד אפשרות כדי שלא יצאו החוצה הוא למרוח וזלין על פי הטבעת.
3. משיגים בבתי טבע. יש סוג שצריך קירור ויש סוג שלא.
4. אנחנו נותנים כף כל ערב . עד שמרגישים שאין צורך תלוי בילד ובחריפות המתקפה.
5.. אצלי הילדים אוכלים את זה ככה. אצל חלקם צריך כוס מים אחרי. אבל הם קצת יותר גדולים יש ילדים שנתנו לה מיץ מיד אחרי.
מחומרים אורגניים??
אצלנו שום לא עבד וגם לא גרעיני דלעת.
אם אורך הטיפול הוא חודש-חודשיים, כמו שאמא ל-6 כותבת, בזמן הזה כל המשפחה נדבקת.
ולמה שיתרגשו מחומרים אורגניים? כי לפעמים זה באמת עובד
אצלינו בדר"כ שום ממש עבד.
ילד בוכה ומתעורר מהשינה מגרד לו, שמים חתיכת שום מצופה בהרבה וזלין (או שן שלמה מאד מאד קטנה) וקבלת לילה שקט וחלק ככה כמה ימים ברצף עד שאת מניחה שהכל כבר נגמר ומנסה לוותר על זה ורואה שהילד ממשיך לישון רגוע גם בלילות הבאים.. ככה זה עבד אצלינו
באופן דרסטי.
לתולעים הרגילות זה מספיק. כבר בלילה הבא לא מרגישים אותן.
הן משגשגות בתנאים של עודף סוכר ותזונה לא נכונה.
להקפיד על תפריט מאוזן. אפשר לחזור בהדרגה לכמות סבירה של סוכר אחרי שמשיגים איזון.
כל האמצעים האחרים הם יעילים אבל לא מטפלים בבסיס העניין.
הילדות שלי יודעות שאם יש להן תולעת בלילה- למחרת הן אוכלות גרעיני דלעת ומפחיתות מתוקים.
זה לרוב עוזר מיידית.
לגבי תה פטל - ידוע לי שמותר מחודש 36
ממתי מומלץ לעשות עיסוי פטמות לצורך זירוז? ואם כן- איך מומלץ לעשות (ידנית קראתי בספר כמו כפתור של תחנות ברדיו
או עם משאבת חלב?)
אני בהריון שלישי, שבוע 39, אמנם לא ממש לחוצה ללדת, אבל מאידך יש כל הזמן צירים (אפילו 10-12 בשעה) שלא מתפתחים ללידה (לפי ההימור של הרופאה שלי בתחילת שבוע שעבר - כבר הייתי אמורה להיות אחרי הלידה)
מפחדת להגיע ללידה מותשת מדי משבועות ארוכים של צירים כואבים
הוא מגעיל ..אבל יעיל מאוד
כשלי היה ככה הדולה הציעה לי לקחת
שקלתי את זה ורפלקסולגיה
בסוף ירד לי הפקק הרירי
ואז החלטתי שדי רציתי לעסות עיסוי פטמות ולא היה לי משאבה
(עיסוי זה רק משהו חזק )
אז לקחתי קרובת משפחה תינוקת רעבה
ביקשתי רשות מאמא שלה והנקתי אותה בקולסטרום
הלכתי לישון אכלתי טוב ולקראת הערב נהיה צירים מהירים וכואבים
הגעתי עם פתיחה 5 לבי"ח אבל עד שילדתי עברו 16 שעות
אבל התקבלתי לבי"ח ושמחתי שאני כבר בידיים ואחריות שלהם..
קנינו מזרון חדש למיטת התינוק. הזמנו בדיוק את הגודל שהיינו צריכים, מבחינת האורך והרוחב, והוא הגיע קצר יותר ב-2 ס"מ גם באורך וגם ברוחב. זה קצת מבאס, כי הזמנו במיוחד, וזה קטן (קצת קטן, לא מאוד, ובכל זאת).
החנות קצת רחוקה (מצריכה עוד קצת נסיעה), ואנחנו לא מזדמנים לשם בד"כ.
מה לעשות? להתקשר לבעל החנות להתלונן? לקחת את המזרון בחזרה ולבקש מזרון בגודל שבו רצינו? לוותר וזהו?
תודה מראש 
אור היוםהטעות היא בהחלט שלו. זה קצת מצחיק, כי כתוב על המזרון את המידות שהזמנו, וכשמודדים עם מטר, רואים שזה יותר קצר ולא במידות שכתובות.
החשש היחיד שלי הוא שעבר שבוע מאז, ולכאורה ניתן לתהות למה לא פנינו קודם (לא השתמשנו במזרון בכלל. הוצאנו מהניילון, הכנסנו למיטה וגילינו שלא מתאים, והוצאנו מיד).נקווה שהשיחה תעבור בקלות...
שוב תודה (: