הילד בן 1.3 התחיל מעון השנה.
על השבוע השני קיבל וירוס ודלקת עיניים
לפני זה הוא לא היה חולה בכלל
ידענו שזה אפשרי כששמנו אותו במעון אבל זו האופציה היחידה שלנו בסביבה בה אנחנו גרים
הרופא המליץ לתת חיסון שפעת החורף
אני בחיים לא התחסנתי נגד שפעת
אבל כן חוסנתי ומחסנת בכל החיסונים הרגילים
ואני לא יודעת מה דעתי בנושא
אשמח לשמוע מנסיונכן
שלומית בת רות, נכון?
כ"כ כואב הלב, בייחוד שאני באותו מצב בדיוק כמו שלך. הנס הוא שדיקלקטין קצת עוזר לי,
אחרת לא יודעת מה הייתי עושה.
חוסר האונים, תחושת הייאוש. אני כ"כ מבינה את זה, ובאמת שיש לך זכות מיוחדת בשמיים!!!
אולי תפני לאוסטאופת ש"תודה אבא" המליצה לך עליו? כנראה שאין יותר מדי מה להפסיד...אולי תנסי דיקור? אולי כיוונים אחרים?
אני יודעת שאין לך כוח אפילו לנסות, אבל רק עוד קצת.
את בשבוע 10, וב"ה עוד כמה שבועות הכל יהיה מאחוריך.
מתפללת עליך יקרה, את מדהימה ואמיצה!!! הילדים שלך זכו!
אני 6 שבועות לאחר לידה.
לפני שבוע וחצי סיימתי 2 סדרות של אנטיביוטיקה בשל דלקת חריפה בדרכי השתן.
מאז סיימתי האנטיביוטיקה יש לי צריבה וכאב בנרתיק, בפרט במתן שתן ובפרט בבןקר.
הרופא נשים לא מצא הסבר לעניין.
יש לכן רעיון מה זה יכול להיות ומה יכול להקל?
האם יתכן שזו פיטריה על אף שכמעט ואין גרד?
הם מומחים בכל מה שקשור לאיזור של רחם-נרתיק-רצפת אגן-דרכי השתן-כליות
והם יודעים לזהות בעיות שלא כל הגינקולוגים מכירים/מומחים בהם ויודעים להגיד גם אם זה קשור לאנטיביוטיקה או לדלקת שהייתה לך וכ'ו. ומנסיון- הם יודעים לזהות גם בעיות לא זיהומיות.
אם את מחפשת המלצה- ד"ר אחינעם לב שגיא מדהימה.
אני עוקבת אחרי ביוץ עם מקלות לאורך כל הדרך יש לי פס ורוד ממש עדין כך שלפי הבנתי לא היה לי ביוץ...
אני מניקה פעמים ביום מקבלת מחזור סדיר כל 28 יום. כך שבעקרון עברתי את תאריך הביוץ. אציין שהיה לי הריון כימי לפני חודשים + .
יש מצב שפשוט אין ביוץ??
אם נכנסתי להריון כימי זה אומר שכן יש ביוץ למרות ההנקה??
תודה רבה רבה מראש
ולכן מאוד יתכן שטרם בייצת
בעיקרון המקלות עובדות מעולה
זה קיים בעוד מקום חוץ מלינאדו?
אני מתכוונת מיילדת של בית החולים שנמצאת רק איתך בלידה.
ולא עם עוד נשים יולדות,
אני חשבתי שלזה התכונה חיפושית בהודעתה
של הרופא נשים, אבל אני הבנתי שלא לכל הרופאי נשים יש א"ס בחדר שלהם אז לוודא את זה כשקובעים התור.
(עוד לא יצא לי לראות רופא נשים בלי א"ס בחדר אבל בכל זאת...)
אפשר פשוט לבקש הפניה מרופא משפחה לא"ס וללכת לעשות אצל טכנאית בקופה ואז לתור הראשון לרופא נשים להביא את התוצאות של הא"ס
ונראלי שהדרך הזאת פשוטה יותר כי התורים לטכנאית בד"כ זמינים והתורים לרופאי נשים יותר ארוכים וחבל על הזמן אם אפשר כבר לראות דופק.
זה בסדר גמור, תבקשי מרופא משפחה הפניה לא"ס ותלכי לעשות בנתיים לראות שהכל תקין
יש גם בדיקות דם שכדאי לעשות בתחילת הריון, ומומלץ להגיע עם התוצאות שלהם+הא"ס הראשון לרופאה
נראהלי שהתבלבלת:
ללכת לרופאת משפחה, לבקש הפניה לבדיקות דם של תחילת הריון+א"ס ראשון, ואיתם לבוא לרופאת נשים 
בהצלחה!
בד"כ יש לו אולט' בחדר ואז כבר אפשר לראות אם יש דופק
ואז הוא כבר נותן את כל ההפניות שצריך לבדיקות דם ואולטרסאונדים וכו'
בד"כ הוא גם יתן הפניה לאולטר' ראשון אצל טכנאית לקביעת גיל הריון יותר מדוייק
ובד"כ גם נתנו לי כבר הפניות לסקירות ולבדיקות הבאות כדי שיהיה אפשר לקבוע תורים מראש
אני שבועיים וחצי אחרי לידה ונראה לי שיש לי פיסורה
אין לי עצירות אך כואב לי בזמן היציאות.
מה עושים? איך אפשר לטפל?
מקפיצה..
ששולחים לי? העברתי את רמת ההגנה לנמוכה, שיניתי בנטו שלי והוספתי את הפורומים,
ועדיין הוא כותב לי כשאני מנסה להכנס למסרון שיש תקלה באתר
גם לכן קרה?
או שזה קשור לרמת ההגנה שלי?
אם כן - לפי מה שאני יודעת יש תקופת הסתגלות הורמונלית עד שהגוף חוזר לעצמו.
אחד הטכניקות שעזרו לי היה סוג של טיפול רגשי
מסתבר שהבחילות הקשות לפעמים זה לא 100% פיזי אלא מערב גם גורם נפשי. לפחות בשבילי זה ממש עבד
אחרי שזיהיתי רגשות עמוקים של פחדים וקשיי הסתגלות להריון מכל מני סיבות ואחרי שטיפלתי בהם - הבחילות נהיו הרבה הרבה יותר נסבלות. ממש בקטנה
היי...
אז ככה הסבר כללי לגבי איתור הביוץ שלי בהנחה שאפשר לסמוך על זה ב99% כמו שכתוב..
במקלוני הביוץ ביום ראשון ושני, 2 פסים כשהפס הקרוב לקצה הסופג כהה מאודדד.
אתמול והיום 2 פסים עדיין אבל זה הקרוב לקצה הסופג חלש-בינוני.. משמע ירידה בהורמון הביוץ..
יש לציין שאני כבר קרוב ל3 ימים עם נפיחות בבטן וכאבים בבטן תחתונה שהולכים ובאים (בעיקר בלילה מתחזק), דקירות מידי פעם בצד הימני, כאבים במפשעות ובגב תחתון.. והיום בבוקר קמתי כשעל התחתונית כתם דם קל קל..
מה המשמעות של הדימום הזה? ממה נובע? יש לציין כי צריכה לקבל רק בעוד כשבוע וחצי והמחזור שלי סדיר ומעולם לא סבלתי מכאבי ביוץ ובטח שלא ירד דם..
תודה למשיבים
ואשמח לעדכן 
סיפור לידת הבית שלי:
נחשפתי פה בפורום (הו"ל) לדבר הזה שנקרא לידת בית לפני כשמונה שנים.. יוקטנה שיתפה אז בסיפור לידת הבית שלה, ואני הוקסמתי כליל.
אז הסיפור שלי מתחיל בעצם לפני כתשע שנים..
הייתי לאחר לידת בני השלישי, והלידה היתה אירוע טראומתי מאד. אירוע שהשאיר בי רתיעה מבי"ח בכלל ומלידה בפרט... כ"כ קסמה לי האפשרות ללדת בבית בסביבה המוכרת והבטוחה שלי, כשיש לידי נשים שמכירות אותי ושרק טובתי לנגד עיניהן. בפרט שבה את ליבי הרעיון שאפשר ללדת בלי לדרוך בבי"ח! בלי להריח את הריחות האלה שגורמים לי בחילה מעצם היותם 'ריחות בית חולים'.. בלי להידקר ולשמור על וריד פתוח, בלי להיכבל למוניטור למשך שעה לפחות כשאת עם צירים
כ-ו-א-ב-י-ם, כשהדבר האחרון שבא לך זה להיות רתוקה למיטה עם גומי מעצבן על בטנך...
בלי הרגשת הזרות והבדידות לאחר הלידה..
ומה כן? ללדת בבית שלי.. להישאר ביית שלי לאחר הלידה, עם התינוק/ת צמוד אלי.. אבל מאידך בשונה מביות יש לי עזרה צמודה מבעלי החמוד... להיות מוקפת לאורך הלידה ולפניה בנשים מקסימות מכילות וחמות, להיות צמודה לאישי האהוב בימים שלאחר הלידה.. לישון במיטה שלי המוכרת.. ולישון יחד עם הפיצית במיטה צמודה לידי... להתרחץ באמבטיה הפרטית שלי ולהשתמש בשירותים האישיים שלי בלי להתחלק בהם (במחילה מכן...) עם עוד נשים מדממות...
בקיצור הרעיון שבה את ליבי לחלוטין. אפילו בעלי שרק הציץ בפורום וקרא את התיאור של יוקטנה, צחק ואמר לי, אני רואה שבפעם הבאה תלדי בבית בע"ה, אה?
אלא שבפעם הבאה זה לא קרה...
הלידה שלאחר מכן היתה לאחר זירוז שהוכרחתי לבצע וכבמובן בבי"ח.. לאחר הפלה והריון ארוך וכאוב מאד, שאמנם הגבירו אצלי את הטראומה מבתי חולים, אך הותירו אותי חסרת כל משאבים על מנת לחלום ולרצות בכלל לידת בית טבעית..
כל מה שרציתי היה ללדת בלי כאב- לקבל את האפידורל כמה שיותר מוקדם..
אכן ה' עזר לי והיתה לידה טובה יחסית, אמנם בבית חולים אך עם הרגשה של סיעתא דישמיא מופלאה, למרות הזירוז היתה לידה מהירה ורופאה פרטית נהדרת ואנושית שלקחנו ללידה, בגלל הבעייתיות שבהריון והלידה, גם נתנה תחושה שאינני לבד ויש מי שרואה אותי ואת צרכי, ועדיין הלידה הייתה מבחינתי אירוע רפואי מאד ולא לידה כפי שחלמתי שתהיה לי לפני ההריון הזה.
חלפו עברו כמה שנים ולא נפקדנו.. נפשי כמהה כבר לתינוק . אך ה' הטוב החליט שעדיין לא.
לפני כשנה עברתי הפלה נוספת כואבת ומייסרת עד בלי די... תקופה של מס' חודשים בהם נאלצתי לבקר לחילופין בבית החולים עד לגרידה המסיימת.
בתור פוסט טראומתית לבתי חולים, כמובן שהמאורע העצוב הזה הגביר אצלי את הסלידה עמוקה מבתי חולים/רופאים וכל הקשור אליהם...
בערב ר"ה שעבר ניגשתי עם בעלי לאחד מגדולי ישראל ובכיתי לפניו שהבעיה שהיתה לי אולי תיאלץ אותי לשוב לרופאים ואינני מסוגלת לכך..הוא ברך מכל הלב שאפקד בלי צורך ברופאים.
מילתיו הטהורות מפיו הקדוש ש'יהיה בלי רופאים' הדהדו בי והרגשתי איך הקב"ה נענה לתפילתו ולתפילותי.
הגעתי לר"ה מרוטה נפשית, והצלחתי לצעוק אל ה' מהמקום הנמוך הזה את הזעקה שטלטלה את נפשי. והרגשתי בחוש ממש איך ה' אורי.
שלוה גדולה ירדה עלי.
ה' פקד אותנו באותו ר"ה. באותו ר"ה זיהיתי ביוץ... ביוץ ראשון אחרי ההפלה. לאחריו הגיע כמובן מחזור וע"פ הוראת הרופא הייתי תחת מעקב זקיקים...
בעיני הבשר שלנו ראינו איך הקב"ה מתקן את הדרוש תיקון בגופי ומרפא אותי רפואה שלמה מבלי להזדקק לאמצעים חיצוניים כל שהם..
מיד לאחר המחזור הראשון ההוא, מיד לאחר החגים: נפקדנו.
ככה פשוט בלי להזדקק לרופא בשר ודם.. אלא זכינו וראינו את רפואתו של מלך מלכי המלכים שרופא כל בשר ומפליא לעשות.
החלטתי, הפעם אני סומכת על הקב"ה לגמרי. לא הולכת לבדיקות בכלל מעבר למינימום הנדרש.. ה' כבר דואג לי לכל.
אמנם הקאתי את נשמתי וירדתי במשקל כ15 ק"ג.. אבל הייתי מלאת שלווה שמחה ואמונה שהכל בעזרת ה' יתברך יהיה בסדר...
רק באישפוז בשבוע 12 בגלל ההיפראמזיס, עשיתי את הא.ס. הראשון... הרופא טען כלפי שזה חוסר אחריות, אבל אני ידתי שבמקום שהייתי בו, זה היה הדבר הנכון. ההריון היה ניסי לגמרי והקב"ה דואג לי בכבודו ובעצמו ואינני זקוקה לכלום חוץ מזה.
ב"ה עם חלוף השבועות גם ההקאות המטרופות פסקו, ויכולתי להינות מהריון מופלא שטרם היה לי.
ברוח זאת ויתרתי גם על סקירת מערכות...
אלא שפה הקב"ה דאג לי שוב פעם נוספת בצורה גלויה ומלאת הארת פנים.
בגלל כל ההיסטוריה שלי, דוקא הפעם רציתי כ"כ לממש את החלום שלי וללדת בלידה ביתית.
כבר משבוע 14 התחלתי לקרוא ברשת סיפורי לידות בית. ראיתי סרטונים ונשאבתי לזה כליל.
אמנם הרהורים רבים ומטרידים עלו בי אז לגבי הנושא ואפשר לראות בכל לינק את התהליך שעברתי עד ההחלטה ללכת על זה!
הנה השרשור הראשון שפתחתי באנונימי בעניין, זוטות שהפריעו לי.. ועניינים של מה בכך.. אבל אם תצליחו לקרוא עד הסוף תראו איך ה' דאג לי עד הפרט הכי קטן!
בעקבות השירשור על לידות בית, מי שעברה- יש לי כמה שאלות: - הריון ולידה
השירשור הזה עזר לי להתפקס על עצמי מה מטריד אותי בפרטים הכי קטנים.. כמובן היו גם מחשבות רציניות אודות הבטיחות והאחריות בהליך כזה...קיבלתי פה בפורום מידע מתחיה נהדרת וגם מיפעת ועוד כמה שעשו את זה בעצמן.. ולאט לאט הבשלתי והתבשלתי עם הרעיון, וב"ה הגעתי להחלטה, שאלתי וקיבלתי פה בפורום שם של מיילדת בית מומלצת שהן תחיה והן יפעת המליצו עליה בחום:
1. זה שלב מעולה, להפיך עדיף עכשיו שלא יתפסו לך. - הריון ולידה
עשיתי את הצעד הראשון: התקשרתי למיילדת! זה היה בשבוע 26 ואני פניתי למיילדת המומלצת ענת תל אורן המקסימה. בחסדי ה' היא היתה ממש האדם הנכון עבורי.
כבר מהרגע הראשון שבה אותי קולה האכפתי והחם. שוחחנו בטלפון והיא היתה כ"כ נחמדה ואנושית, שאלה אותי מה הוביל אותי להחלטה ללדת בבית כמה ילדים יש לי וכו'.. תוך כדי שיחה היא אומרת לי טוב, אז אם הכל בסדר והסקירה גם תקינה אז אין סיבה שלא...
אז אני לתומי מספרת לה שהפעם החלטתי לותר על סקירת מערכות. היא בתשובה עונה לי שבלעדי סקירת מערכות לא ניתן לה חוקית ליילד אותי בבית! לשמע תשובה זאת נכנסתי כמובן ללחץ רציני..
סקירת המערכות המאוחרת מטעם הקופה מתבצעת רק עד שבוע 24! ולאחר בירור ענו לי שם כי לא ניתן לעשות את הסקירה בשלב זה בשום אופן!
אך ראו את חסד ה'! בגלל הלחץ שלי לקבוע כבר עם מיילדת למרות השלב המוקדם יחסית בו הייתי מצויה.. יכולתי עדיין לפנות לרופא פרטי ולבצע סקירת מערכות מורחבת כהלכתה! ואכן כך עשינו, מסתבר שבפרטי הכל אפשרי.. ועוד באותו היום נקבעה לנו בדיקה ליום שאחרי ע"י רופא גדול ממרכז הארץ.
הסקירה היתה חוויה מרוממת בפני עצמה כי היא בוצעה בתלת מימד צבעוני וראינו את הנסיכה בפעם הראשונה, ונחשו מה? היא באמת דומה לעצמה בתמונה ההיא...
הרופא שאל מדוע הגענו לבדיקה בבהילות שכזאת ואני סיפרתי לו על התכנון שלי ללדת בבית.. הוא כמובן לא חשך ממני את דעתו ושוב העלה בי הרהורים מודאגים אודות העניין, את זה תוכלו לקרוא כאן:
לידת בית לא שווה את הסיכון. חד וחלק! - הריון ולידה
התשובות הניחו את דעתי, ובעיקר הרגיעה אותי הידיעה שאם נשים דעתניות חכמות ומלאות ידע לגבי הריון ולידה כמו תחיה ויפעת, אם הן לקחו את האחריות על עצמן ללדת בבית, סימן שזאת החלטה מושכלת ואחראית.. הרי הן מומחיות בנושא וגם מצויות בעניין יותר ממני!
קבעתי פגישה עם ענת.. ובשעה טובה נפגשנו בשבוע 32... (הפגישה נדחתה כבר לאחרי פסח וזאת הסיבה שהגענו כבר לשלב זה..)
הפגישה היתה מצוינת! גם בעלי שזרם איתי לאורך הדרך, אך לא הבין כ"כ לעומק את הרצון החזק שלי, הבין פתאום את המשמעות העמוקה של לידת בית. עבור היולדת וגם עבור התינוק.
ענת ענתה לכל שאלותינו, הפליאה אותנו בידע העצום שלה וגם בדקה אותי בדיקה ידנית.
סיכמנו שאני אמשיך 'להתבשל' עם ההחלטה הסופית ואשוב אליה בכל שאלה באם תהיה לנו...
עד כאן בינתים... אמשיך בע"ה בפעם הבאה שהנסיכה המקסימה שלנו תאפשר לי...
(=רק שמחה=)נשארתי במתח
פנסאילמרות שהרופאים אוהבים לומר ככה ואפילו לא לבדוק.
מכירה מקרים שהיה פעם ראשונה ולידות חוזרות לא.
ויש לי חברה שבאותו ההריון - גילו לה GBS ולא היה לה בהמשך . (היא שינתה תזונה בשביל זה)
שווה לבדוק
השארת אותי במתח...
ושותפה סמויה לחלום ללדת בבית...
ממה שהבנתי גם מחברות שלי וממה שרשמתי לי אז הבדיקה בשם גנומיטי היא זו שנותנת את התוצאות המדוייקות ביותר ולפי מה שאמרו לי גם המתקדמת מבין הבדיקות ולכן נראה לי שאם אחליט ללכת לכיוון של בדיקת הדם ולא מי שפיר אז זו הבדיקה שאעשה
גם עוד לא ממש בררתי את עניין ההחזרים אז אני בשלב די ראשוני
למה את מתלבטת בין השתיים שציינת, מה אמרו לך?
הריוןראשון
תרגישי טוב.
ושיהיה לך הרבה כח!(אין לי מושג מה זה בכלל מה שיש לך)
(ועד עכשיו מטרידים אותי אותם ענייני ניקיון 
- מעניין יהיה לקרוא את ההמשך).