פורום הריון ולידה (עמוד 427)

גם אני מריצה תסריטים בראש

אבל נותנת להם לרוץ אפילו לפעמים מערערת בהם לעומק (לא להמון זמן)

פשוט אוקי, בלי הפחד...

מעדיפה לא לרשום כאן פירוט אבל רק מציינת שזה אפשרי להריץ תסריטים בלי לחוות שום פחד ולהמשיך את החיים.

ואנחנו רגילים שהעולם הזה לא נועד כדי להיות בטוב ובשמחה, ושאיכשהו תמיד יש בו קושי

אני בכל אופן חייתי בתחושה כזאת אפילו אם היה לי טוב ממש וב"ה טוב לי...

אבל זאת ההרגשה שהעולם הזה הוא לא התכלית, הוא רק תיקון וכו'...

בכל אופן לא סותר שאפשר להנות, ולשמוח, ולעשות כיף, ולחוות רגעים מדהימים ממש.

ולגבי החלק הראשון, אני לא מושלמת כן?

חוויתי איזשהו חרדה לגבי לאבד אדם קרוב אליי והלכתי וטיפלתי בזה... ב"ה היום זה לא מציק. 

זה בעצם מה שקורה הרבה לפני התסריטים...

האמונות שלך לגבי החיים שלך

האמונות לגבי עצמך

איך שאת מתמודדת עם קשיים

ואמונה בכללי שיהיה טוב

אבל גם שיש מציאות.

כאילו זה שיקלול של הרבה דברים שקודמים לכל המחשבות האפשריות האלו...

כל עוד אין טריגר ספציפי

אפשר לחשוב מחשבות כביכול מאיימות

אבל לא להרגיש פחד.

פשוט לדעת שזה אפשרי אבל בע"ה לא יקרה

ויהיה טוב!

אצלי לפעמים אני נותנת למחשבות האלו להיות כי חשוב לי לבדוק מה קורה אצלי, מה זה גורם לי להרגיש, כדי לדעת אם אני מסוגלת לעמוד מול דברים קשים, ואיפה העבודה שלי. אבל זה על קצה המזלג... לא בהכרח שאני ממליצה על זה לאחרים.

למשל, כשהייתי ילדה הייתי מפחדת שיבוא מחבל לבית.

אז במקום לשכב במיטה ולפחד, הייתי מדמיינת איך אני רואה אותו נכנס עושה את עצמי ישנה. ואז כשהוא מתקרב אלי אני מתנפלת עליו ומעירה את כולם שיעזרו לי.

בקיצור, אני בונה תסריט שקורה בו משהו רע, אבל אני מצליחה להתמודד איתו ויש לי שליטה על מה שקורה.

חח זה בערך מה שאני עושה...

ובאמת אני אחת שלא נבהלת מדברים...

אולי זה בגלל זה... הרבה תרגולים 😆

לא תמיד יש לי איך לדמיין סיטואציה מפחידה - בקטע הטוב שלו

כשמדובר במשהו ממש ממש מפחיד

במיוחד כמו שכתבת על בעלך שהוא כזה מדהים - בול בעלי

הוא פשוט נשמה טובה❤️

אני מידי פעם מתי שהוא עושה משהו לא לטעמי אני מייד אומרת לעצמי - או הנה - הוא לא כזה מושלם ככה שבורא עולם לא ייקח לי אותו 🙏

בקיצור,

לא יודעת אם לזה התכוונת

אם לא התכוונת לזה - אז הנה לך חרדה מסוג נוסף

חייבת לעבוד על האמונה שלי בבורא עולם

אין לי אופציה אחרת. 

והכי הפחיד אותי ששמעתי שמישהי שבעלה נפטר לפני כמה שנים (בלי קשר למלחמה) שהוא היה כזה מדהים, ועכשיו היא מבינה שזה בגלל שזה היה קצר והמשפט הזה הפחיד אותי ממש.

אני רוצה שבעלי ימשיך להיות מושלם וימשיך להיות איתי עד 120...

אבל אין כאן משוואה ברורה...

יש אנשים מדהימים עם מידות ואו שחיו לאורך ימים ושנים

אי אפשר לדעת מה התיקון של הבן אדם ולשם מה ירדנו לכאן...

אנחנו מבקשים מה' שהתיקון שלנו יהיה בחסד במתיקות בטוב וברחמים...

עד ביאת משיח צדקנו שיבולע המוות מן העולם בע"ה...

בקרוב

(הוא חזר עם חלישות הדעת מההספדים ששמע באחת מלוויות החיילים ההרוגים...)

שאני מעדיפה שהוא יהיה "בינוני" (למרות שבעיניי הוא ממש ממש לא בינוני אלא מושלם) וחי כאן איתי עד 120, מאשר שיהיה מושלם וחי בעולם העליון...

בעז"ה שהכול יעבור בשלום ובבריאות ובשמחה, אמן!

המון פעמים

פשוט שכנעתי את עצמי שרק בעיניי הוא מושלם

וזה טוב- שאני אוהבת אותו ככה שאני לא רואה פגמים

אבל בטח אחרים כן רואים אז זה בסדר...

ואיזה נשים הזויות אנחנו שגם כשטוב אנחנו דואגות ומחפשות פגמים

לגברים זה לא קורה חחח

זה כמו שכשהתינוקת בוכה קשה אבל כשהיא רגועה-

אולי משהו לא בסדר??? וכל שניה לבדוק אם היא נושמת..

את הדברים הרעים בחיים שלי כדי להרגיע את עצמי שלא חייב להגיע משהו רע, וזה ממש מבאס לחפש את הרע כשהטוב ב"ה כל כך מציף אותי.

שהכל טוב מדי מכדי להיות אמיתי. פחד מלאבד את כל הטוב שיש ב"ה.

מציעה לך כעזרה ראשונה בכל פעם שעולה הפחד להתפלל לה' שישמור לך על הטוב שנתן לך ולפרט בהתאם למה שמפחיד אותך

לי עוזרת דווקא המחשבה ההפוכה:

אני נותנת לתסריט האימה לרוץ בראש בצורה מפורטת מאוד, כולל תיאורים ספרותיים כיד הדמיון הטובה עליי, כולל לבכות ממש ממה שהדמיון מצייר לי -

ואז אני נרגעת. כי כבר "חוויתי" את התרחיש האיום הזה, אז אין סיכוי שהוא יתרחש שוב, והפעם במציאות, נכון?

ופעם המצאתי לעצמי מעין שיר כזה, למקרה שהדמיון כבר מזעזע יותר מדי:

די, אני עוצרת.

אתה לא אמיתי, אתה רק סרט.

מספיק לדמיין את הרע מכולם.

זכרי - יש בורא לעולם.

אבל אם זה ככ חשוב לך אולי כדאי לחשוב איך תוכלי להישאר איתו

לא חייבים להיפרד

אצלי זה ילדה רביעית,

וכל פעם מחדש נקרע לי הלב לעשות את זה, כל פעם מחדש נחבטתי בשאלה הזו שוב ושוב- האם באמת אני חייבת לשלוח אותם? זה רק נורמה חברתית או באמת חובה? אצלי המניע לחזרה לעבודה זה נטו כלכלי (מאמינה שאצל רובנו)

בהרגשה שלי זה לא פוגע בילד  כי בסוף זה למענו.

בימים שאני לא עובדת/לומדת אני לא שולחת אותו למסגרת (אפילו שאני משלמת עליה), לפחות בגילאים הקטנים

בימים שאני מסיימת מוקדם אני אוספת אותם מוקדם.

אני לא רושמת לצהרון.

ובכללי אם יש לי את האפשרןת הם איתי בבית.

ולגבי המטפלת- היא זרה אבל מהר מאוד היא הופכת למוכרת וקבועה. משתדלים למצוא מטפלת מומלצת וחמה.

המלצה שלי אלייך- בחרת וסגרת מטפלת? עשית את כל הבירורים האפשריים? עכשיו תסמכי עליה. תתני לה את ההרגשה שאת סומכת עליה שהיא עושה את הכי טוב לילד שלך. וכמובן כל הזמן להיות עם אצבע על הדופק.

וחיבוק לשתינו! זה באמת לא קל לחזור לעבודה ולהפרד..

אנחנו לא קורבנות של שום סיטואציה.

גם אם זה מאוד מקובל להיפרד מתינוק קטן בגיל כזה לא חייב לבחור בזה.

זה שיקולים של לכאן ולכאן

זה באמת קשה

ותמיד ניסיתי לדחות את זה כמה שיותר...

אבל מצד שני קחי בחשבון שמתרגלים ונכנסים לשגרה אחרת ממה שאת רגילה עכשיו, אבל שהיא גם תהיה טובה.

את משאירה אותו מן הסתם עם דמות שאת סומכת עליה.

כנראה שבשבוע הראשון-שני יהיה קצת קשה אבל אם זאת מישהי טובה אתם תתגברו ותתרגלו.

ויהיו לך עוד המון שנים להנות מהגדילה וההתפתחות שלו.

קודם כל - את צודקת לגמרי.

אני הרגשתי שזה הזוי שכל העולם עובד ככה, שכולם מקבלים את זה כעובדה שצריך להפרד מהתינוק ולצאת לעבודה!!

איך כל כך הרבה אמהות משלימות עם הדבר הזה??

בלי ספק, הכי טוב לתינוק עם אימו. 

בלי ספק, כשהוא יוצא למטפלת, הוא צריך להתחיל "להתמודד" עם החיים (בכי שלא נענה, חוסר תשומת לב וכדו'), כמו שכל ילד ומבוגר צריכים "להתמודד" עם החיים.

דבר ראשון - להבין ולהשלים שזה לא טבעי, ולא בסדר, אבל כך העולם בנוי כרגע, ומנסים בתוך המציאות להסתדר כמה שיותר.

דבר שני - מאריכה את חופשת הלידה כמה שיותר. אם אפשרי, שנה. בפועל, תחת האילוצים, מקסימום שהצלחתי היה שמונה חודשים.

דבר שלישי - להשלים עם האבל... זה תהליך ארוך של התנתקות: בהתחלה התינוק ממש חלק ממך, אח"כ יוצא ממך אך עדיין ממש חלק ממך, אח"כ קריעה חדה (ממש!) במעבר למטפלת, ואח"כ התרחקות טבעית והדרגתית תוך כדי שגדל ומפתח אישיות משל עצמו. בסוף - מתחתן ועוזב פיזית... אני כותבת את זה ודומעת, אך זה החיים.

קשהההה ליייי

היא עוד לא בת חודשיים

אני חזרתי ללימודים מיד אחרי לידה והבן שלי היה איתי רצוף בכל הקורסים

ממש מסרתי על זה את הנפש

מה זה מפרידים?

בסוף זאת בחירה שלך .. לא?

הבחירה בעבודה בלימודים ובלהביא ילד לעולם..

הילד הזה נולד מדוייק לאמא שלו שזאת את ואין שום טעות ואף ילד הוא לא מסכן רק תשימי לב שאת עושה את הדברים האלה מבחירה שלך ולא חלילה כי זה מה שמקובל

דווקא באלי לתת לך אומץ לצאת נגד המוסכמות ולהישאר עם הנסיך עוד

אינטואיציה לא טועה..

איך לומדים עם תינוק?

איך עשית את זה?

אני כן שולחת למטפלת אבל יהיו שיעורים שהיא תצטרך להיות איתי (אחה"צ)

ואני לא מבינה איך אפשר ללמוד ככה?

הייתי עם 2 הילדים בבית, שניהם מתחת לגיל 3

היו לי לימודי ערב פעמיים בשבוע בזום

היה קשה

אבל בכל זאת..

לא לצפות להצטיינות יתרה

להקליט שיעורים ולעבור עליהם אחרכך מאוד עזר לי

חלק מהזמן בעלי היה איתם כמובן

ואני גם יודעת לומר לך שאם הייתי צריכה לבחור בזה מראש, כנראה שלא הייתי הולכת על זה, אבל לא ידענו שכך יהיה

זה הרבה יותר מורכב

זה אחה"צ...

והוא לומד עד הערב

השתמשתי הרבה במנשא

יצאתי חופשי להניק בלי לדפוק חשבון (אבל הוא ינק קצת זמן)

המרצים פרגנו

התואר שלי זה כיתות קטנות עם הרבה הנחיה אישית אבל גם קורסים של הרצאות וחישובים שהייתי צריכה להתרכז פשוט שמתי אותו במנשא

כשהם מתחילים לדבר זה באמת כבר יותר מורכב.

אולי ננסה באמת...

היא ישנה הרבה אבל יש לה זמנים שהיא ערה ועושה קולות...

אפשר גם לשלב

זה לא שחור לבן

לדוגמא היה באמת יום אחד עם קורס ששם ידעתי שפחות זורם עם התינוק - בעלי היה דומר עליו. אבל זה היה רק שעתיים בשבוע. הנקתי יצאתי ברכב ומיד חזרתי . 

כשהמרצות זרמו עם העניין (גם שיעורים בשעות מאוחרות יחסית). הייתי מניקה בשיעורים עם סינר הנקה, הוא גם היה מתנמנם תוך כדי...

המרצות היו חמודות וזרמו, אם הוא דיבר קצת-הן ענו לו, אהבו אותו מאוד, ואם הוא ממש הפריע-אז יצאתי...

הכותרת משקפת הסתכלות קורבנית על המציאות.

אחד היסודות הבסיסיים של אמהות הוא לקיחת אחריות.

יש נורמה חברתית שלא מתאימה לך? תשני אותה!

למעט אמהות- להישאר בבית יותר מ4 חודשים עם התינוק זו פריוולגיה בלתי אפשרית

לרובם זו בחירה כתוצאה תוצאה מסדרי עדיפויות.

יש לכל בחירה מחירים

(והבחירה מתחילה הרבה לפני גיל 3 חודשים... היא מתחילה עוד בתכנון ילודה)

לא אומרת את זה כביקורת חלילה

מכירה הרבה אמהות טובות ומסורות שחוזרות לעבוד אחרי 3 חודשים- כי בשקלול כל הנתונים זה מה שנכון להם

ומכירה הרבה אמהות שהחליטו שזה לא נכון להם ולתינוק- ובחרו אחרת גם כשהיה קשה והעדיפו לשלם מחיר כלכלי/דחיית סיום תואר/ בחירת מקום מגורים או אםילו דחיית ילודה

אבל שינוי המציאות מתחיל מההבנה שזו לא חייבת להיות המציאות שלך

יש לך השפעה גדולה על המציאות

יכול להיות שזה יהיה תהליך לילד הבא

אבל מה שבטוח- להיות קרבן של "המציאות" לא יקדם אותך לשום מקום

(בשולי הדברים, אני כרגע בחופשת לידה השלישית שלי,  הראשון נכנס בגיל 8 חודשים, השניה בגיל 11 חודשים, הנוכחי בן חצי שנה- והודעתי לבוס שלא יצפה לי לפני חנוכה...

עוד בשלב הדייטים הודעתי לבעלי שלא יבנה עלי על פרנסה...  אני רוצה להיות אמא.

זה מתבטא בבחירת מקום העבודה שלי - כבר בראיון אמרתי לו שאני אמא

זה מתבטא ברווחים בין הילדים

זו האמונה שלי המאמץ שלי הבחירה שלי

אבל!

אני לא חושבת שאמא שחוזרת אחרי 3 חודשים זה פגיעה אנושה בהתפתחות של הילד

זה לא אידיאלי מבחינתי אבל גם לא אסון וטרגדיה

הוא עדיין גדל למשפחה לאמא אוהבת ומשפחה יציבה וסביבה בטוחה)

1. אם כבר לשים אצל מטפלת, מניסיוני עדיף לפני שמתפתחת חרדת נטישה ואז ההסתגלות קשה יותר

2. זה בחירה. אף אחד לא לוקח אותו ממך, אנחנו מתעדפות לטווח קצר וארוך

אני שמתי אצל מטפלת ישר אחרי 3.5 חודשים כי הייתי אחרי שמירה ארוכה בבית ב2 ההריונות ונפשית לא יכלתי לשאת מחשבה של להישאר בבית. כשרציתי לשנות, עזבתי ונשארתי עם הילדים בבית שנתיים וחצי.

3. בסוף, אני מאמינה שלכל אישה השיקולים שלה ולכל משפחה יש יכולת אחרת להכיל בהתאם למחיר שתצטרך לשלם על הבחירה

אני ממש בעד חשיבה ביקורתית על דברים שנראו לנו מובנים מאליהם. ועם זאת, זה לא תמיד אומר שזה יהיה נכון לנו ללכת נגד הזרם. אבל רק את יודעת .

זה מאוד במחקר היום, מייחסים לזה המון חשיבות לכל התפתחות המערכת של אף אוזן גרון ועד יציבה שינה ועוד.

כן. צריך לתרגל. שלחתי לך בזמנו הסבר בדף של איכילוב... מקווה שהכל יסתדר. תרגישי טוב!

חשבתי שאולי לא אמר שצריך לתרגל בגלל סוג הקשר שהיה בלשון...

אסתכל שוב במה ששלחת לי (צפיתי רק בסרטון שם - ראיתי שיש מכשיר מיוחד. איפה משיגים אותו?)

נשמע שאפשר עם האצבעות גם בעדינות.

אני לא צפיתי בכולו לפני ששלחתי לך, קצת בחלקים אבל אולי שם באיכילוב? 

יודעת אם יש השפעה בגיל הנערות למי שעם לשון קשורה?

אין בעיה של דיבור, דלקות אוזניים, עששת.

ניתקנו אבל חזר..  

אבל בתכלס כולנו שונים ולא מאוזנים במשהו והגוף לומד לפצות. שימו לב לאיכות השינה.

בגיל קטן ברור שעדיף לנתק. 

( שלושה ילדים שהתרנו להם מיד אחרי הלידה )

1. המליצו לנו להעביר מידי פעם אצבע או מקל ארטיק מתחת ללשון. השתדלתי מידי פעם, לא יכולה להגיד שהתמדתי ממש.

2. השינוי צריך להירכש, ז״א היא לא מיד תפתח פה גדול יותר אלא היא צריכה ללמוד את הטכניקה בעזרתך. מאמינה שיועצת ההנקה תנחה אותך.

3. לא אמור לכאוב.. פרוצדורה פשוטה ביותר.  

יועצת ההנקה אמרה לי לעשות את התרגיל הזה עוד לפני ההתרה. אז אמשיך איתו...

מקווה שהיועצת תוכל לבוא לעזור לי בקרוב.

בגיל יותר גדול (חודש וחצי)

ביומיים הראשונים לא היה שיפור בהנקה, היה נראה  לא רגוע, כאילו לא הסתגל לשינוי..

אחרי שבוע כבר הייתה הטבה מטורפת, עלה על הנקה מלאה (לפני זה ממש קרטע) עד גיל שנה וחצי.

יודסין לא נתן לנו תרגילים ולא עשיתי שום דבר

אצל אחת אפילו אצל פרופ יודסין. לא נתנו לי תרגילים ולא כלום. גם אצלי ביום הראשון היתה קצת כווצ׳ית אבל זה עבר ממש מהר ב״ה

עכשיו אני מבולבלת - כדאי לעשות תרגילים או שאין צורך?

@כתבתנו - כשהבנים שלי היו אחרי ברית מילה לא הייתי מסוגלת לטפל בהם🙈 אמא שלי ובעלי טיפלו בהם בימים שאחרי הברית, ואני רק הינקתי... לכן גם עכשיו המחשבה על ההתרה (אף שלא צפיתי בה) גורמת לי לצמרמורת...

אולי מסכת קורונה יכולה לעזור להגן עליה? (אבל אני זוכרת שזה מציק לך, אז אולי זה לא פתרון טוב בשבילך...).

נראה לי שפשוט להיזהר כמה שאפשר, ולהתפלל שהנוגדנים מההנקה יעזרו לשמור עליה.

אם התינוקת תעלה חום, אז בעיקרון עד גיל חודשיים אמורים לקחת למיון, לא? אם היא רק מצטננת אז לא יודעת אם זה יפריע. מקווה רק שאת תרגישי מספיק טוב לקחת אותה...

במיוחד שהיא הרבה עליי יונקת.

עד איזה גיל באמת צריך ללכת למיון אם התינוק חולה? (זכרתי חודש...) אני באמת לא אשרוד את זה אם יהיה חלילה צורך בזה, בלי קשר לזה שאני לא מרגישה טוב...

תעשי את ההשתדלות שאת יכולה לעשות. אם זה מעבר לכוחותייך אז לא...

אולי כן אפשר שיהיה לך טישו זמין להשתעל לתוכו ומיד לזרוק. אולי גם אלכוג'ל זמין לחטא את הידיים לפני שאת נוגעת בה, אם השתעלת לתוך היד.

זכור לי שצריך לקחת למיון עם חום עד גיל חודשיים. אבל אומרת רק מהזיכרון, כדאי לבדוק את זה..

באתר של מכבי כתוב שעד גיל חודשיים (בחום של מעל 38 מעלות).

מתי לפנות למיון ילדים?

באתר של כללית היה כתוב שעד גיל שלושה חודשים צריך לראות רופא ילדים באופן מיידי אם יש חום, ובמקרים רבים הוא ישלח למיון.

חום אצל תינוקות וילדים: המדריך המלא | שירותי בריאות כללית

ומשתדלת לנקות בו את הידיים אחרי קינוח אף.

נקווה שלא נצטרך להגיע למיון...

תינוק מעל גיל חודש שסבירות מאוד גבוהה שפשוט נדבק בוירוס מאמא שלו

לא יפנו כל כך מהר למיון...

ויעשו מעקב במרפאה 

אחרי שרצתי למרפאה עם תינוק בן 5 שבועות- שהיה לי ברור שממשיכים משם למיון

הרופא הרגיע אותי,  בדק אותו ואמר שאין צורך לנסוע

ורק להגיע כל יום למרפאה למעקב עד שהחום עובר (עשה בדיקות דם וקבע שמרובר בוירוס)

שהם פחות נדבקים. גם מאחים…

מקווה בשבילך שלא תידבק.. ובהצלחה מחר!!!

בשבוע האחרון

ממליצה לך לבדוק עם בדיקה ביתית לסטרפ

במכבי עולה 20₪

בסופר פארם רגיל עולה 50₪ בערך..

אצלנו חשבנו שזה וירוס אבל המשיך שבוע בלי חום ועם חולשה ואז בדקנו ואחרי האנטיביוטיקה סוף-סוף התחילה ההתאוששות..

לבעלי התסמינים די עברו, חוץ מהצינון. ולילדונת הייתה כנראה דלקת אוזניים שעברה מעצמה, ועכשיו היא עדיין מצוננת אבל מרגישה טוב.

דלקת גרון יכולה להיות גם אם אין כאבים בגרון?

לכן שניים היו חולים שבוע וחצי עד שעשינו בדיקה ביתית שיצאה לשניהם חיובית...

או שזה אחה"צ?

(אני כמובן לא הסתכלתי...)

מקווה שבאמת נראה שינוי עכשיו, בעיקר בעלייה במשקל. זה נראה שהיא מצליחה לפתוח את הפה טוב יותר עכשיו, אבל לא בטוחה.

(בסיכום הביקור כתוב שהלשון הייתה קשורה בדרגה 4, ולפי מה שהבנתי זו דרגה שלא מחייבת התרה...)

הרופא לא אמר כלום בקשר לתרגילים ללשון, שלא תתאחה שוב. זכור לי שצריך, לא?

Michelle Emanuel OTR/L IBCLC NBCR on Instagram

וגם

Kimberly Rush on Instagram: "So thankful for these educational videos to help families see the best way to rehabilitate after frenotomy #Repost @tonguetiebabies ・・・ Extremely helpful PAIN FREE post frentomy acticoti !!!! This is an example of post frentomy work. This baby shows significantly decreased strength. This activity will promote more functional Latch and feeding by strengthening and optimizing Tongue function #tonguetie #tonguetied #sleepingtongueposturehold #oralrestposture #tummytimemethod #babymyo #myofunctionaltherapy #babies #orp #nasalbreathing #precrawlingbaby #oralrestposture #postfrenotomy #posteriortonguetie #posteriortonguetierelease #frenotomy #frenectomy #babies #babiesofig #babiesofinstagram #babiesrus #pediatricoccupationaltherapist #pediatricent #pediatricdentist #airwaydentistry #myofunctionaltherapy #minimyo #babymyo #babymyofunctional #nomoremouthbreathing #nomoremouthbreathers #ORP"

הפה מחלים מאוד מאוד מהר

זה חתך שיטחי

זה ממש ממש שונה מברית

זה בסדר להניק איתם חולים

הם מקבלים מלא נוגדנים בהנקה

וזה לא מפריע להתרת לשון

זו פעולה קצרה מאוד ולא מסובכת בכלל

לדעתי לא כדאי להתרחק ממנה, הנזק עלול להיות גדול יותר מהתועלת. רק תעקבי אחרי החום.

ולדעתי בגיל הפיצי נדיר מאוד שהם מעלים חום גבוה גם כשהם חולים. כשהבת שלי הייתה קטנטונת היא חלתה בקומונה. כולנו העלנו חום, והיא לא עברו את ה37.5

רפואה שלמה! סיוט לטפל בתינוק כשלא מרגישים טוב.

באיזה גיל הבת שלך חלתה בקורונה?

(כי התינוקת הקודמת שלי חלתה בקורונה בגיל חמישה חודשים, ובהחלט היה לה חום גבוה והיא הרגישה ממש לא טוב... אבל טוב, כבר למדנו אז שהיא תינוקת יוצאת מגדר הרגיל)

ובדיעבד שמתי לב שגם נעלם לי חוש הריח...

לקח הרבה זמן עד שזה עבר (אני עדיין משתעלת אבל ב"ה הרבה פחות).

לא עשיתי שום דבר בקשר לקטנה. התנהגתי לידה כרגיל והשתעלתי לידה בכיף. חששתי בעיקר שתצטנן ולא תצליח לינוק, כי גם ככה ההנקה שלה לא חלקה.. אבל לא ניסיתי למנוע את ההדבקה.

היא כנראה נדבקה, כי מידי פעם היא נתקפת בשיעול, אבל ממש לא נורא.

גם לי אבד חוש הריח - אתמול לא הצלחתי להריח את הבשמים... (מקווה שזה רק כי אני מצוננת ולא כי זו קורונה)

ב"ה שהקטנה שלך לא נדבקה בצורה חריפה. מקווה שגם שלי...

תרגישו טוב!

שאמור להיות בחנות אחד שעושה את ההתקנה באוטו כמו שצריך..

הבנתי גם שיש להם מאוד הרבה ניסיון

בפועל הלכנו פעמיים לחנות ובשתי הפעמים הוא לא היה נוכח ככה שקנינו בסוף בשילב

@אורוש3

זוכרת שהיא מבינה בזה

בעל החנות שגיא מתקין מוסמך בטרם ויש שם עוד אחד שיודע. ממליצה להתייעץ עם שגיא כי הוא ממש מתאים בחוכמה ובהתאם לתקציב ולרכב. אפשר לשאול אותו גם בבלוג ''נוסעים בטוח''.

איך שמגיעים להרשם בתור להתקנה. ולקחת בחשבון שזה ייקח זמן. אבל שווה. 

ובכל זאת כדי שתהיה רגועה כדאי להתשתמש בנר גליצרין. גך אני עשיתי בלידה הראשונה.

בהצלחה. 

הכי חשוב!! לא לדחות את ההתפנות, ככל שעוברים הימים זה עלול לגרום ליצירות קשה מאוד.

אל תפחדי, תעשי נשימות כמו בלידה ארוכות ארוכות ותלחצי בעדינות ממש. בעיקרון התפרים זה מקום אחר אז לא אמור לפגוע.

תשתי מיץ שזיפים על בטן ריקה ו2 כפות שמן זית על בטן ריקה, ומלא מלא מלא מים עד שאת מתפוצצת ותלכי קצת מצד לצד בבית/ במחלקה איפה שאת.. עד שתרגישי צורך להתפנות. ואםשר גם לשים שרפרף קטן להגביה את הרגליים. 

אני קונה מיץ שזיפים (יש לפעמים אפילו בסופר רגיל) ושותה ושותה עד שהיציאות רכות..

לפעמים אני נעזרת בזה אפילו פעמיים /שלוש.

אחרי זה גם כדאי להקפיד על תזונה עם הרבה פירות ירקות וסיבים תזונתיים כדי שיציאות יהיו רכות.

בהצלחה לך ומזל טוב;)

זה ממש עוזר 

ופירות 

יכול להיות שאחרי פעם או פעמיים תצליחי לשחרר, והפחד ירד לך.

הרבה מזל טוב!!

מקל ממש

לפעמים הראשונות 

זה ממש מקל לפעם - פעמיים ראשונות

לאחר מכן כבר אין צורך

ממש מומלץ להתפנות יום או יומיים מהלידה כדי שהצואה לא תהיה קשה ואז עוד יותר קשה ..

אם את בבית תבקשי מרשם מרופא משפחה ותבקשי ממישהו לקנות לך. אל תסבלי.

לפעמים בפעם הראשונה צריך אפילו 2 נרות

לי עזר להשפריץ זרם מים חזק לתוך פ י הטבעת

איזה שבוע את?

מבינה שזה קשה ומתסכל לפעמים אי ידיעה מתי ואיך זה יקרה אבל זה בטוח קרוב מאוד..

מה מצבך?

מניסיון שלכן חסר משהו ברשימה? (הריון ראשון)

רוצה להתחיל עם הקניות בנובמבר בע״ה 

והמון מזל טוב ובהצלחה🥰

מי שרוצה - שתהנה. אבל חשוב לי לכתוב למקרה שיש פה נשים לפני לידה ראשונה, שידעו שלא צריך חלק גדול מהדברים פה.

אני מחפשת רשימת קניות שהיא מאסט

למי יש? 😄

תראי, מאסט זה מה שחייבים לחדר לידה ולשחרור.

מעבר לזה, צריך בעל נייד וסופר פארם זמין…

בפרט שזו לידה ראשונה, ואת לא יודעת איך ילך עם ההנקה, אם תצטרכי בקבוק או משחות מסוימות.

וכמובן ציוד בסיסי לתינוק: ביגוד, החתלה, רחצה, ריהוט ובטיחות.

מבחינתי מאסט היה דף מודפס של תכנון הלידה

תחתונים

פדים

חזיית הנקה

בגדים להחלפה

חיתולי בד

מטען

ארנק

בגדים ליציאה לי ולתינוק, מסרק, נעלי בית, מברשת שיניים ומשחה

וזהו

לא אכלתי תוך כדי לידה (יש כאלה שרושמות נשנושים. יש תמיד איפה לקנות אז לא היה קריטי)

וכל הציוד לתינוק ישנו בבית החולים בדרכ, כולל מוצץ, מגבונים, טיטולים, משחת לנסינו ורפידות נרסיקר גם הביאו לי שם

קניתי חיתולי בד, בגדים, בקבוקים, מוצצים. לא היה לי קריטי להביא הכל איתי

זה בגד להוציא את התינוק מהבי"ח וכסא בטיחות.

כל השאר אפשר להסתדר

מדחום לאמבטיה למשל- מה רע בשיטה הקלאסית של לשים את המרפק ולראות איך מרגיש??

תחשבי על כל הרשימה הזאת

כל דבר כזה, צריך שיהיה לו מקום.

של אחרי לידה 🤭

ממני שהייתי ערה כמה שעות טובות

ואם הייתי בפורום יכולנו לפטפט 

כמה עיקריים:

לחזור לתזונה בריאה והתעמלות

יציאה זוגית פעמיים בחודש

לכבות אינטרנט בפלאפון לשעתיים כל ערב

תובנות בסוף יום, פעמיים בשבוע

ועוד אחד בעז"ה

ללמוד עם בעלי פרשת שבוע עם רש"י, כמה שנספיק.

רוצה להצליח לחיות קצת מעל המלחמה.

שזה לא יהיה הדבר היחיד שינהל אותי.

לא יודעת אם אצליח.

בעלי היה רוב מוחלט של השנה במילואים, אז אני מרגישה שזה מאוד מנהל את הלו"ז ושואב את רוב הכוחות (בצדק).

אבל מתוך הבנה שזו השגרה שלנו עכשיו, הייתי רוצה להצליח גם להתייחס לעצמי ולחיין שלי כמו שאני רוצה שיראו, ולא רק איך שהמלחמה גורמת להם להיראות

של שנה שעברה

לא לתת לפחד לנהל אותי (כל סוג של פחד ובמיוחד הבטחוני)

לא לתת לעצב להשתלט על החיים

להתמקד בדברים שמחים ופחות בעצובים

חזרתי לעבודה,

וזה קשה, לפעמים אני מוצאת את עצמי הרבה עם עין ביקורתית, בעיקר כלפי אנשי צוות והורים של תלמידים.

די. כולם בתקופה קשה, לא לשפוט אף אחד.

לא לשפוט. ולא לדבר על אחרים.

הלוואי שאני אצליח!

להצליח בלימודים

למצוא זמן גם בתוך הלימודים לבעלי לי ולתינוקת

כושר- לפחות לחזור ללפני ההריון אם א יותר טוב מזה

קצת חיה בסרט אבל הלוואייי

בגדול הריון. סוג של משרה חלקית שכזו (רק שפוגעת כלכלית כמובן).

חוץ מזה להמשיך משנה שעברה לשמור על הגוף (תזונה וספורט)

להשתפר בזוגיות ובהורות

להתפלל מנחה

להמשיך ללמוד בקביעות (בשבת בעיקר, יש דברים להמשיך ומוסיפה חידוש- מעט בפרשת שבוע)

להשתדל ממש בראיית הטוב על עם ישראל. יש מלא טוב אבל כל כך קל ליפול למה שלא ולהרגיש זעם וחוסר אונים. 

יש לי מטרה אחת כרגע

שתגמר המלחמה כבר ושנחזור לחיים נורמליים

כל דבר מעבר לזה זה ממש בונוס. 

מבינה לליבך ממש ממש ממש!!!!

זה ממש קשה לראות איך כולם מסביב מרשים לעתמם מתפנקים ומתחדשים, ואת עובדת, נקרעת, ובןגרת את החודש.

חשוב ממש שתדעי, רוב הישראלים טסים, משפצים, קונים ומתחדשים, מהלוואות, וממש לרוב זה על חשבון מינוס שמנמן בבנק 😄

אז יש לך 2 אופציות, או למצוא דרך לחסוך, כי להגדיל הכנסה זה על חשבון כוחות/בית ומשפחה בד"כ, או לקחת הלוואה ולהינות....

מאיך שאני רואה את זה, הגדלת הכנסה מתאפשרת בסיכויים גבוהים יותר באחת מ2 דרכים:

שיפור תנאים בתחום הקיים על ידי מעבר מקום עבודה ומשא ומתן על. שכר גבוה יותר/ חסכון בהוצאות/ עבודה נוספת

לחילופין, אם אף אחת מהאופצמות לא מתאפשרת כרגע מכל מיני סיבות, הייתי עוצמת עיניים ואזניים ומתרכזת בטוב שכבר יש.

כמו שמתהלכים סביבך אנשים שנוסעים לחול ומשפצים, יש עוד המוני המונים שגרים בכלל בשכירות, אנשים שלא מעוניינים בכלל לנסוע לחול בלי קשר לאם יש אפשרות או לא מבחינה כלכלית, אנשים שמאמינים בקיימות ואפשר למצוא כל ייני דרכים לשדרג את הבית במינימום הוצאות וכו

מה גם שרוב האנשים באמת מסתמכים על הלוואות. אפשר דרך קרן השתלמות בריבית נמוכה אם יש לכם

מתחילה בצריכה מותאמת להכנסה, אם אין לך כסף לחו״ל ושיפוצים כדאי לך קודם כל לחפש חלומות אחרים, מי שמגדיל הכנסה כדי לצרוך יותר, תמיד נמצא בחסר, כי תמיד יש מה לצרוך עוד.

במקביל אפשר לחפש עבודה עם הכנסה יותר גבוהה.

לי יש כסף לטוס לחול ולשפץ, אבל אני לא עושה את זה, אני לא מרגישה צורך לצרוך דברים יקרים, אני במגמה מתמדת של צמצום צריכה למרות שיש לי עודפים מההכנסה, לא צריכה כסף כדי להנות או להרגיש אושר. בגלל זה יש לי הרבה חסכונות והשקעות, אם יום אחד אני אחוש בצורך שעולה הרבה כסף, יש לי אותו.

וואו משפט חכם מאוד!!

תודה, את ממש צודקת,

צריכה לחשוב איך ליישם את זה.

אני מאוד אוהבת לקנות דברים, בעיקר בגדים ונעליים לילדים אבל לא רק. ובתכל'ס אני יודעת שיש לנו הרבה דברים מיותרים וקניות חדשות סתם יוצרות עומס, ותמיד יש משהו שצריך לחדש ולהחליף. וב"ה שיש אפשרות אבל באמת לא מרגישה שזו התנהלות נכונה.

אני אוהבת את הרעיון של מינימליזם, אבל בפועל רואה שלא מצליחה ליישם.

לדעתי זאת איזה אופנה .של נסענו ,להעלות תמונות....

קודם כל יש ממש מצווה להשאר בארץ.

דבר שני מכירה מקרוב אנשים שחול זה בשגרה שלהם

לפחות לשבועיים או חודש בשנה.

לדעתי

אני יותר נהנת מלילה בצימר מאשר הם...!!

זה עניין של סף ריגוש אתה כל הזמן חייב להעלות רמה בשביל להנות.

לגביי שיפוץ מבינה אותך ממש.

"דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם"

נסענו הרבה לחול.

זה משמח אותי.

כל אחד ומה שמשמח אותו.

אני הייתי חושבת איזה דברים קודם כל אפשר להוריד בצריכה השוטפת.

דבר שני, לעשות דברים לאט. לחסוך קצת קצת וכל פעם לשפר חלק אחר. פעם להתחדש בספה. פעם להתחדש במיטה.

בנוסף לנסות ללכת על דברים זולים יותר, כמו לצבוע את הבית בעצמך או לקנות רהיט יפה אבל זול יותר מכאלה "שווים" בפרסומות.

ומשפצים- לא אומר שיש להם את הכסף לזה. לפעמים זה מהלוואות..

וזה עיניין של בחירה- לחיות כל הזמן עם צורך להחזיר הלוואות או לעשות את הדברים כשיש את הכסף..

אישית - אנחנו מעדיפים שלא לקחת הלוואות ולכן נחסוך במיוחד לחופשה או משהו אחר..

לא אוהבים להיות חייבים כסף למישהו. 

אפשר לשמוע כל הזמן על אנשים שהם בחובות בגלל הלוואות..

לוקחים הלוואות כדי לכסות את ההלוואות..

לא כל מה שרואים על פני השטח משקף את הכסף שבאמת יש להם..

ובסוף זה בחירה.. האם לצאת לחופשה ולהחזיר את ההלוואה על החופשה לאורך 5 שנים או לא.. תמיד אפשר לפרוס הלוואות להחזר חודשי נמוך מאוד 

זה לשלם את העבר+ ריבית

זה להתרגל לצרוך כשאין את הכסף

זה גורם להרבה משפחות להיות במעגל חובות, כי ההלוואות לא נגמרות כי תמיד יש על מה לקחת.

המושג ׳יכולים להחזיר׳ הוא חמקמק, היום את מצליחה ולהחזיר ומחר אולי לא.

הכולל תכנון של החלומות....

כיף גדול ומשנה את התחושה מ"הצטמצמות" לניהול נכון ולהגשים את החלומות...

ובכללי חוץ מכל הידע שצוברים זה הרבה פסיכולוגיה על הכסף..

אני הייתי מסתכלת על זה שהמצב בר שינוי.

זה אפשרי וזה בידיים שלכם.

יש היום עמותות שעוזרות למשפחות מבחינה כלכלית.

הייתי פונה לייעוץ.

תבדקו איך אפשר להקל על התקציב המשפחתי שלכם.

אולי הסבת מקצוע? אולי שינוי מקום עבודה ומקפצה בשכר?

אולי כדאי מחזור משכנתא?

לטעמי, חופשות או שיפוץ קל בבית זה לא בהכרח מותרות.

כמובן הכל בגבול הטעם הטוב.

אבל חופשה נותנת המון כוחות. ואני אישית חוסכת לחופשות כל הזמן. אפילו 100-200 שקל בחודש.

יכול להגיע ל- 3,000 שקל אחרי שנה פלוס.

לנו זה הספיק לחופשה זוגית צנועה בארץ.

וממש ממש אל תיכנסו למינוס בשביל זה. זה סחרחרה שקשה לצאת ממנה...

וזה שעכשיו את צריכה להצטמצם, זה מה שחונק אותך.

זה מאוד קשה לאישה אם היא הייתה רגילה למשהו אחר.

העצה שלי לא להדחיק את הרצונות והחלומות.

לעשות לך פנקס ולרשום שם את כל הדברים שהייתי רוצה מדברים גדולים לפרטי פרטים וגם דברים קטנים. מנסיון בסוף כל כך הרבה מהרצונות שלנו מתגשמים.

יש משהו בכתיבה הזאת שמצד אחד עוזרת להוציא אותם מהראש ומצד שני להעריך כשהדברים מגיעים אלייך.

אחרי שהגדלת הכנסה עשתה תיאבון לרשויות והיינו במאבקים על החזרים

גם לי קשה אחותי מאד עשירה ואנחנו מאד מצמצמים והיא בלי למצמץ ספרה לי ארבע נסיעות לחו"ל בזמן האחרון.. על חשבון העבודה.. יש לה מעמד גבוה והיא נהנית ממנו.

אני החלטתי להתרכז בטוב שקיים גם אם יש לי פה ושם מחשבות.

והשיפוץ אצלנו יהיה קטן. צביעה בחלק מהבית, איפה שצריך, אבל מתכננת ב"ה לסדר יפה יותר את החדרים, ולקנות צמחים שיוסיפו יופי ורוגע

גם לסדר ולתרום מה שלא צריך עושה שמח

ומותר להסתכל ביד שניה יש שם לפעמים דברים מקסימים

ואם אין אני מחפשת לקנות לא ביוקר אבל כן לסדר מראה נעים יותר בבית 

זה עושה טוב בנשמה.. 

אין חופשות

אבל מאוד אשמח לשפץ

1. קניה מרוכזת של חומרי ניקוי לשנה הבאה. ג'ל כביסה, מרכך, מאגר חומץ, סודה לשתיה, נוזל כלים. השאר מנקה עם ג'ל אורנים.

למה? המחירים עתידים לעלות הרשתות ינצלו את העלאת המעמ להעלות עוד יותר, וזה לא תופס המון מקום ולא מתקלקל ויהיה לזה שימוש בעז"ה. 

אוכל  - למצוא רשת לא יקרה ומצד שני איכות טובה כי זה הדלק של הגוף שלנו. 

2. סידור ארון הבגדים שלנו. זורקת בגדים שהתבלו. בודקת מה חסר - בגדי יום- יום? משהו חגיגי? עכשיו הסייל האמיתי- החנויות רוצות להיפטר גם מהאאוטלט מוצאים דברים נהדרים (וזה יהיה הבגד לליל הסדר כי גם אז לא יהיה לי זמן לחפש...).

זורקת לבנים שהתבלו- קונה בנקודות של קאשבק חדשים. נקודות של קאשבק אפשר לאגור ואז לעשות קניה מוצלחת בלי לשלם.

3. בדיקה - מה ניתן לשפר במראה החדר? לרוב זה רק קניה של כמה שתילים לאדנית בחלון. משתמשת במי קליפות בננה להזנה. כל הצמחים אוהבים (חותכים את הקליפות משרים ליום במים ומשקים). אם הוא זקוק לצביעה- האם יש אפשרות שנצבע בעצמנו (אם אין תיקוני טיח). במקום לקנות לחדר פריט חדש- שיעמיס עליו - אני גולשת באינטרנט ומחפשת פריטים אבל לא קונה אותם! אני ישנה על זה כמה לילות ומדמיינת אם הם יתנו לחדר מראה נקי ושליו, או שיוסיפו עומס. ב99% - הם מיותרים. אם צריך להחליף פריט שהתבלה- כן- אבדוק בזאפ, באמזון, אמצה את ההנאה מחיפוש פריט, אבדוק ביד שניה, ו*אם צריך* אז לקנות.

4. בגדי ילדים - כל משפחה ומנהגה. סיילים/ העברה בין אחים / יד שניה

אחרי ששחררתי קצת את הרסן בחגים והרשיתי לעצמי להתחדש, אני מהדקת חגורה נפשית ופיזית ומכניסה לעצמי לראש שב"ה יש הכל וצריך לשלם רק על אוכל ומיסים, בריאות, ביטוחים ולתת צדקה. זהו! לא צריך לקנות כלום כי ראיתי בעיניים הרגע שהארונות ב"ה מלאים כל טוב.

5. סלון - ב99% הוא זקוק לסדר ולא לשום דבר אחר. 

6. מוצרי עור- מנקים עם חלב פנים הכי זול שיש ואז מורחים ביאק של יעקובי. שומר עליהם שנים כמו חדש

7. נרשמים לאיזושהי פעילות גופנית קבועה. היא גם מעסיקה, ואז פחות באות המחשבות של למה לה יש ולי אין, היא עושה מצב רוח טוב, והיא בריאה לגוף ולנפש.

8. מחליטים שבעז"ה עד לפסח לא נעשה אף הוצאה מיותרת, פותחים חיסכון בבנק, אפילו על סכום קטן, אבל חיסכון שמחייב - שיורד כל חודש ולכן לא נשאר כסף לבזבז. פותחים אותו לשנה, כדי ליצור מחויבות ארוכת טווח.

אחרי שנה יש לך כסף לשיפוץ נחמד.

ב"הצלחה

רק לגבי לקנות מוצרי נקיון - לא ממליצה להיות בהרגל של לקנות לעוד מלא זמן... קונה לתקופה יחסית קרובה... כמה שיעלה, אני לא מחסן וגם הסחיבות האלה לא בריאות מדי... 

בביגוד, בקניות 'קטנות', בצריכה בסופר

רוב הפעמים אנחנו קונים יותר ממה שצריך

אני למשל החלטתי שאם אין מבצע היסטרי אין סיבה לקנות יותר מאחד מכל מוצר אם אני לא צריכה יותר, כי זה יוצר הוצאה גדולה יותר כמעט בכל קנייה כי כל הזמן יש מבצעים וזה מפתה והבית מתמלא והכיס מתרוקן ואין בזה באמת תועלת כלכלית

כן לעשות סקרי שוק, אבל לקחת בחשבון שגם סקרי שוק לוקחים זמן וכדי לצרוך בפחות כסף, צריך לפצל קניות ולא תמיד זה נח

מספיק לשטוף ידיים פעם אחת.

דרך אגב, מישהי פעם סיפרה לי שיש לילדים אטופיק דרמטיטיס קשה

והדבר היחיד שעוזר להם זה אמבטיה עם טיפה אקונומיקה.

כמובן שזו ממש לא המלצה גורפת

אבל רק לומר שזה לא כזה מסוכן

ככה אני עושה בדרך כלל, בעיקר כי אני לא אוהבת את התחושה בידיים (וגם כי מנקה עם זה דברים מלוכלכים בדרך כלל).

בכל אופן, נראה לי שמה שמסוגן זה לבלוע כמות משמעותית. לכן אומרים להרחיק מהישג ידם של ילדים.

(זכור לי חומר אחד מסוכן יותר, משהו כמו חומצה - כבר לא זוכרת בדיוק את שמו - כשהייתי בשירות הלאומי חברה מהדירה שטפה את הרצפה עם החומר הזה, והוא חדר לה דרך הכפכפים ועשה לה חורים קטנים ברגליים... ב"ה זה עבר אחר כך, אבל מאז למדתי להשתמש בכל חומר למה שהוא נועד בלבד, ועם אזהרות הבטיחות המצורפות לו...)

ואז לא צריך לשטוף ידיים כל כך הרבה פעמים.  

בסוף מה שבאמת מסוכן באקונומיקה זה אם ילד שותה ממנה או שהיא משפריצה לעניים של מישהו ח"ו.

אבל בשימוש רגיל עם כפפות גם אם בטעות נוגע טיטיפונת אקנומיקה באוכל לא יקרה כלום 

זה הדבר הכי מנקה ומחטא בבית...

פשוט שוטפת ידיים אחרי זה. אין מה להיבהל. בעיקר לא בריא לנשום את האדים של האקנומיקה, אם נניח את מנקה שירותים והכל סגור זה לא בריא לנשום את זה ואם את בהריון עוד יותר מסוכן. אז לפתוח חלון לדלת ולהרגיש שמאוורר. 

לק"י

אני בכללי לא אוהבת חומרים חזקים.

ולה יש ריח שנדבק גם...

משתמשת בספריי בעיקר,ועם כפפות.

מסוכן לנשום אדים בחלל סגור.

אצלי תמיד מאוורר ברוך השם ואני ממש לא נמנעת מלהשתמש. גם בכביסה

יחד עם זה, אם את לא אוהבת אקונומיקה תנקי עם חומר אחר, יש הרבה חומרים מעולים. 

מכורה לאקונומיקה מנקה בידיים חשופות

היום למשל טיפה התחיל לשרוף אז כבר שמתי כפפה אבל אם לא לא היה מזיז לי

אז אולי כן יש טיפ- להשתמש עם כפפות ואם מרגישים צריבה לשטוף הרבה במים ולשים טיפה קרם על העור זה מחזיר לו את השומניות

לחיטוי כשעושים טיפול שורש

אז זה לגמרי בפה שלנו.  

זה לא אקונומיקה שקונים בסופר

זה מותאם לזה

אבל אותו חומר פעיל

פעם הייתי מכורה, מנקה הכל עם אקונומיקה כי הרגיש לי הכי נקי ומחטא.

עד שפעם אחת שיפשפתי את הקירות באמבטיה עם אקונומיקה, והדלתות של האמבטיה היו סגורות וכל האדים גרמו לי פתאום לסחרחורות וראיתי שחור.

מאז אני מנקה רק שירותים ומטבח ומחפשת להמנע גם מזה.  

בהריון מנקה עם ג'ל אורנים או ספריי שכתוב שמחסל 99% חיידקים וזה טבעי, לא יודעת כמה זה נכון אבל זורמת, ספריי בלי קצף בלי כלום, מרססים ומנגבים ואפילו אפשר על משטחים של אוכל

מתרגלים

פעם הייתי מנקה בידיים חשופות והרגשתי שהריח נדבק אז פשוט התרגלתי לנקות עם כפפות..

והאמת שממש מרגישה את האדים כשמנקה אז משתדלת לפתוח כמה שיותר חלונות מסביבי ולאוורר וכשאני בהריון אני מנקה עם מסכה על הפנים (שמרתי מתקופת הקורונה כמה חבילות😅)

לא אמור להיות סכנה באקונומיקה בשימוש ביתי, רק חשוב לעבוד במקום מאוורר

גם החומר מתנדף לאחר זמן קצר כך שאין מה להלחץ.

הסכנה היא בערבוב עם חומרים נוספים- שחובה ממש להיזהר. 

אני משתמשת עם כפפות ומסכה רק אם יש עובש. לא יכולה לסבול את זה מרגישה שמקשה לי על הנשימה, יכול להכתים ולא אוהבת את הריח. בעלי שופך מדי פעם אקונומיקה סמיכה לפתחים בכיורים וכו' אבל שופך ואז שוטף וזהו. לא חסר בימינו חומרים לניקיון. 

אני פשוט ניסיתי סימילאק/ מטרנה

לבן היה טוב עם סימילאק

לקטנה ממש לא אז החלפנו למטרנה

אני פשוט מפחדת להתעסק עם חלבי...

בגלל הכאבים בטן המטורפים שהיו לו, אבל אולי באמת שווה לנסות. 

האמת אמא שלי נתנה תמיד צמחי בנוסף להנקה כי לאחת התינוקות היה בעיה עם חלבי

מכירה עוד כמה שישר נתנו צמחי בגלל רגישות במשפחה

הכי טוב להתיעץ עם רופא ילדים עם כל הנתונים

אבל אפשר גם לנסות ולהיות עירניים לתגובה

אין ברירה

ואין לי מושג למה בחרתי לתת דווקא מטרנה אבל לנו זה טוב

נראה לי שזה פשוט ניסוי וטעייה. תנסי ותדעי אם זה טוב לו. אבל תני לזה זמן, לא יום אחד ולהחליף

מגיל לידה וזה היה לו מעולה

אני לא אוכלת חלבי הרבה שנים ולא רציתי לתת לתינוק חלבי.

חקרתי את הנושא, לכאורה לא אמורים לתת צמחי בלי בעיה עם החלבי, אבל לא נמצא הבדל בין ילדים שהוזנו בצמחי, כלומר ההמלצה היא על ריק.

הייתי מתחילה במטרנה חלבית רגילה

ובהתחלה הוא קיבל תמ"ל מיוחד עם מרשם.

אחר כך הוא ינק ואני לא אכלתי חלבי.

בגיל 8 חודשים בערך התחלנו לחשוף אותו חלבי, וכבר לא היה לו כלום.

מה שכן לא ערבבתי 2 חברות באותה מנה בבקבוק.

צמחי אין לי מושג לא התנסיתי...

השאלה כמה זה דורש ממך.

אישית אני כבר לא שואבת בגיל הזה, גדול עליי.

אבל ערך לחלב אם תמיד יש

אבל חוץ מזה הוא אוכל מוצקים ויונק. הוא לא מקבל גם מטרנה.

אם זה יעזור לך לשמר את ההנקה, זה יכול להיות כדאי.

תלוי עד כמה זה דורש ממך, ועד כמה חשוב לך שהוא עדיין יינק.

אבל ההנקה פשוט לא הספיקה לו
היה מתעורר בלילה מלא

אולי לא מספיק השקעתי אז במוצקים אני לא יודעת

כרגע הוא מקבל כמה בקבוקי מטרנה ביום

השאיבה לא דורשת המון, אני פשוט שואלת את עצמי בשביל מה... אם בכל מקרה מקבל גם מטרנה

זה שהוא מקבל מטרנה לא גורם לערכים של חלב האם לרדת

השאלה היא כמה מאמץ זה דורש ממך, אם זה זורם לך נראה לי כדאי להמשיך

בגיל כזה הרבה פעמים מניקים חלקית והכל בסדר, אולי יש כאלה שזה גומר את ההנקה אבל בד"כ זה מסתדר

כך שלהפסיק שאיבה לא בהכרח אומר להפסיק הנקה

כל הריון קבוע

כואבים ממש

וילדתי הכי מוקשם שלי ב 40+5

לא משבוע 20, אבל מחודש שביעי. גם הסתובבתי חודש וחצי עם פתיחה 1 או 1.5... בסוף עשו לי זירוז בשבוע 42😄

עכשיו אני בהריון בסיכון גבוה מאוד, בשמירת הריון משבוע 20. ויש לי צירים גם מתחילת שביעי בערך או אפילו קצת לפני - לא רק ברקסטונים, לפעמים ממש צירים יפים וסדירים שרואים במוניטור והצוות נלחץ כל פעם מחדש כי אני בסיכון ללידה מוקדמת, אפילו קיבלתי צלסטון כבר בגלל זה. אבל לידה לא מתפתחת. כבר שבוע 33 ב"ה

וילדתי ב40+6

צירונים משבוע 20

ילדתי אחד בשבוע 39 ושני בתל״מ

הייתי בטוחה שאקבל תגובות אחרות ,

אז ברקסטונים לא אומרים כלום ויכולים להימשך אפילו עד המשוער..

יאללה בעזרת ה' , איזה יופי היה כיף לקרוא! תודה!

להיות בתשומת לב

הייתי לי גם לידה מאוד מוקדמת שהרגשתי ולא ראו במוניטור,

יחד עם סיפור מורכב אבל בסופו לידה מאוד מאוד מוקדמת-לפני שבוע 29

בתקווה שזה יקרה בחודש תשעי ולא קודם

אבל רציתי לשמוע מניסיון של אחרות כי הברקסטונים תכופים מאוד אבל לא כואבים, רק התקשויות ואולי טיםה כואב ב"ה

שאם יש מעל 4 בשעה להיבדק. אל תשחקי עם זה וזה שלאחרות לא היה לידה מוקדמת לא אומר לגבייך כלום.

בגלל שאת מציינת שזה תכוף לא הייתי משחקת עם זה, בלי זה את בהריון בסיכון

עברתי הריונות ולידות ברוך ה', אני מזהה צירים

וכמובן אם ארגיש משהו חשוד או כואב אז לא אשאר אדישה זה לא משחק

אבל תודה על ההארה כי את בהחלט צודקת

סתם רציתי לראות איפה אני עומדת ואם הברקסטונים באמת מחייבים משהו

ויולדת במועד ברוך ה'

עם קיצור צוואר, פתיחה ומחיקה (לא מלאות כמובן, אבל בהחלט קיימות)
ילדתי בסוף ב 38+1

אלוקים פיצה אותי בלידה חלומית

אני אישית לא התחברתי ולא עשיתי, ולא הצטרכתי לתפרים ברוך השם

ממליצה להשכיר מיד שרה מכשיר טנס, עוזר להעביר את הצירים בהתחלה..

ולגבי טחורים, פשוט לא ללחוץ!  לשתות הרבה מים או מיץ שזיפים, לאכול הרבה ירקות ופירות ואם צריך להעזר בנורמלקס

שיהיה בשעה טובה בקלות ובידיים מלאות!!!! 

יש טיפות מיוחדות שקניתי , הומאפטיות שהצילו אותי.

לאכול תזונה עם סיבים מלאים. קמח מלא. שיבולת שועלת. הרבה פירות.שזיפים מיובשים. להכין דייסת קוואקר . לא לאכול יותר מדי  קמח לבן לא יותר מדי סוכר.לא חריף. ככה יהיו יציאות רכות ואז הטחורים מתרפאים או לא נהיים נוראיים.

אני הקפדתי על תזונה נכונה. וזה עזר פלאים וגם טיפות.

בהצלחה

תנסי לקחת תוספים להגברת חלב

אם לא עוזר

צריך להחליט על מה את מוותרת

על ההנקה או על הנוברינג..

אומנם  מקומית אבל ההורמונים נכנסים לזרם הדם

הגיוני שמשפיע על כמות החלב

לדעתי תוספי תזונה לא יעזרו

עוד לא ממש התחלנו מוצקים, רק בקטנה טעימות.. ואני חוזרת לעבודה השבוע אז אני מניחה שעוד יותר יתמעט לי😭

מתלבטת מה לעשות.. 

תקופה ארוכה בעיני זה עוד חצי שנה +

אז חושבת שבמקומך הייתי שמה התקן לא הורמונלי 

ואם ההתקנה לא אוסרת לפי הפסיקה שלכם אז בכלל יתכן והכל יעבור בלי שום בעיות.

מהקופה. את יכולה לשאול על זה גם את רופא המשפחה...

אגב,שבוע 30 זה עוד מוקדם. יש הרבה סיכוי שיתהפך בע"ה...

פעמיים עשיתי בשבוע 37.

לא יודעת איך זה בכל מקום אבל בכללית צריך הפניה והתחייבות (ולהתחייבות היה צריך אישור מיוחד וזה לקח יומיים-שלושה).

ואז כשראינו שעדיין עכוז היא הוציאה לי הפניה להיפוך וקבעתי תור לשבוע 37 כי חששתי שאם אחכה תתפתח לידה לפני שאספיק.

בכל מקרה אל תכנסי ללחץ עכשיו, תעשי שוב אולטרסאונד בשבוע 35-6. סיכוי גדול שיתהפך לבד

אל תתערבי...

לדבר על נושאים רגישים כמו הכנה לנישואים עושים רק כשיש קשר טוב ופתוח, ולא נשמע שיש לכן קשר כזה עכשיו...

גם להתנצל על מה שהיה (להתנצל! ולא להסביר למה זה קרה ולתת "תירוצים") זה משהו שאפשר לעשות כשיש קשר טוב יחסית, או לפחות בעת רצון אמיתית, שמי יודע מתי היא תזדמן.

אני יודעת שזה קשה מאוד... קשה לראות את אחותך,עצמך ובשרך, עושה טעויות... אבל מלבד להתפלל עליה לא רואה דרך שבה *את* תוכלי לעזור לה...

(כותבת את זה מניסיון אישי כאחות וכגיסה בכורה לסוגים שונים של אחים... עם חלק מהאחים היה בהחלט שייך שאדבר על דברים כאלו - ועדיין לרוב חיכיתי שהם אלה שיפנו אליי להתייעצות - ועם חלק מהאחים ממש לא. ומה שנותר לי זה להתפלל עליהם ❤️)

אני באמת רוצה להתנצל, מאז שבת זה יושב עלי ממש יש לך אולי רעיון איך ?

ואת ממש צודקת לגבי תפילות - אני מתפללת עליה שבע"ה תמצא זיווג בזמן הנכון לה אבל אוסיף את זה גם, ובכלליות יש עוד כמה דברים שכרגע עוברים לאנשים קרובים לי ואני פשוט מגיעה למסקנה שאין לי מה לעשות חוץ מלהתפלל. 

נגיד - אתם מתארחים שם בשבת, ויש ביניכן אווירה טובה כל השבת. ואז אתן יושבות ביחד ומסתכלות באלבומים מהילדות, ואת מחמיאה ואומרת איזו ילדה מתוקה היא הייתה, ופתאום זורקת משהו, "נדמה לי שלא עשינו לך חיים קלים כילדה, אני ושאר הגדולות, לא? היינו יורדות עלייך די הרבה... אוף, זה כזה לא יפה מצידנו..."

ואז התקווה היא שהיא תגיב בצורה טובה - לא תכחיש אבל גם לא תעורר יותר מדי את הכעס. אולי תדמע קצת, תהנהן, תאמר שזה פוגע בה עד היום, אבל שהיא מוכנה לסלוח לכן...

ואז תתחבקו ואיזשהו פצע ייסגר ❤️

כמובן, תיארתי תרחיש דמיוני. לא מחייב שזה יקרה כך ורוב הסיכויים שזה לא יקרה בכלל... אבל נראה לי שנכון להעלות את זה רק בצורה כזו ולא בצורה יזומה ממש, כי זה עלול רק להתפוצץ.

כך לעניות דעתי...

במצב כזה הכי טוב לא להתערב

באופן כללי אני חושבת ברגע שזוג מתחתן הם האחרונים שיכולים לבוא ולהביע דעה על הבית (כמו במקרה של הכלים..)

ההורים צריכים להתמודד ישירות עם הרווקים.

אומרת את זה בתור אחת שנולדה לבית עם גיסות והיוצכאלה שהרגישט ממש כמו אמא בקטע של חינוך. אותן אני עד היום לא סובלת. דווקא אלה שלא התערבו ופשוט נתנו לי את המקום הטבעי לגדול בו עם זוג הורים מחנכים - איתם טוב לי מאוד.

כותבת את זה

במיוחד לאור העובדה בתור מתבגרת, אני משערת שהיא עושה את זה רק למשפחה. 

ובתור האחות שניסו 'לחנך' בכל מיני דברים, זה מזה מעצבן

זה מרגיש שמדברים איתך ממגדל השן וממקום מתנשא.

לי לא היו כוחות נפש להדוף אף אחד, ושתקתי. אבל זה תסכל ברמות והרגשתי שאין לי כתובת.

זה לא התפקיד שלך, גם אם את בכורה

ההורים שלך צריכים לחנך, את לא.

ואף אחד לא יקבל ממי שהוא מרגיש שלא מבין אותו/ יודע יותר ממנו/ חושב שהוא יודע מה נכון בהכרח

מקבלים ממי שמדבר בגובה העיניים ומביע אמפתיה, ממי שיש איתו פתיחות ותחושה נינוחה.

לדעתי ההתנצלות הייתה במקום

לדעתי את צריכה לבנות איתה קשר ממקום אחר ולא דרך ביקורת על מה היא עושה בבית ההורים. את זה תשאירי לאמא שלך.

ואת חיי הזוגיות שלה היא תבנה. ולא דומה התנהגות בבית ההורים להתנהגות מול בן הזוג, כי זה קשר אחר לגמרי ודינמיקה אחרת לגמרייי

קשר על בן זוג באמת שונה לגמרייייייי מקשר בין הורה לילד

קשר מסוג אחר.. 

דינמיקה בין הורה לילד x, היא לא אותה דינמיקה בין אותו הורה לילד y

לא סתם אומרים 'חנוך לנער כפי דרכו'

כל ילד במשפחה הוא מכלול אחר לגמרי ולפנמים מצריך התייחסות אחרת לגמרי מההורים.

תדעי שזה ממש לא בהכרח נכון.

היו לבעלי כמה התנהגויות שאמא שלו ממש לא אהבה כשהוא היה רווק והיא הייתה "משמיסה" אותו הרבה שאיך הוא יוכל להתחתן ככה וכו וכו.

כלפי הוא ממש לא מתנהל ככה, למרות שאצל ההורים שלו הוא לפעמים ממשיך עם זה...

(פחות בכיוון של לשים פס אלא בתחומים אחרים)

הוא יודע לעשות את ההפרדה בין הורים ואחים לאישה וילדים.

וחוץ מזה: זה באמת לא עניין שלך, כל עוד היא לא פנתה אלייך מיוזמתה

מכירה קצת תופעת אחות קטנה שירדו עליה, ברמה נורמלית אבל היא לקחה קשה לשנים אחר כך. לגמרי יכול להיות שהיא סוחבת. אין לך מה להסביר כי זו חויה סובייקטיבית מלפני שנים אז אין על מה להתחיל להתווכח על סיטואציות. אפשר אולי רק להתנצל על מה שגרמתם לה להרגיש.

בכללי היא לא ילדה יותר ולא הייתי צועקת עליה לפני כולם. הייתי חוזרת ומבקשת פנים מול פנים בהחלט דברים שחשובים לי בהקשר לילד שלי.

אבל ממש לא להתערב לה בכלל בחיפוש זוגיות ובהקמת משפחה!!

אלא אם יש לך הצעה טובה ורלוונטית. אין שום קשר בין מה שאת רואה בדינמיקה בין האחים לבין בניית החיים שלה. אם היא תרגיש בצורך בטיפול כדי לשחרר דברים מהעבר, היא תלך אני מקווה. זה שלה. לא שלך. 

לא הגבתי לכולם אבל קראתי את כל התגובות והכחמתי הרבה מהם.

הארתם את עיני שזה יכול להיות בעיה רק אם המשפחה שבע"ה לא תיהיה אם הבן זוג.

זה לא היה התעללות חריגה חס ושלום אבל היא כן רגישה ויכול להיות שזה השפיעה עליה יותר.

אני ממש שמחה שהתנצלתי בפניה והעליתי *רק* את הנושא של להקשיב לי בנוגע לחינוך של הבן שלי ולא הכל.

אני בע"ה ינסה ממש להקפיד לא להעיר לה ואם זה דברים שקשורים שהיא לא מקשיבה לדברים של חינוך אז בשקט בצד.

בגלל שאני הבכורה כולם משתפים אותי בדברים ואוטומטית אני מרגישה ממש אחריות עליהם במיוחד שאמא שלי לא הסגנון שאפשר לדבר איתה על דברים אז קצת מרגישה אמא ( היא אמא טובה סה״כ אבל פחות רגשית וקצת קשה לה להקשיב לפריקות ) .

נראה לי גם אזרק הערות לשאר האחים שסתם יהיו יותר מודעים ואם זה לא קשור אליהם ממש שפשוט לא התערבו.

תודה רבה על המקום לפרק ולקבל עצות ממש עזר לי לראות דברים אחרת והוריד הרבה מליבי.

וכמו שמתואמת אמרה - תפילות