פורום הריון ולידה (עמוד 435)

לפני שנים היה לי אפליקציה בשם Applock

בטוחה שיש עוד הרבה

אצלי הילדים יודעים שהטלפון שלי ברשותי בלבד. לעתים רחוקות נותנת להם לראות סרטון או לצלם משהו. אבל אם מישהו נוגע לי בטלפון בלי רשות זה קו אדום.

אפשר ללמד אותם על העניין של חדר"ג. טלפון זה משהו אישי, במיוחד אם יש בו התכתבויות אישיות, ואסור לאף אדם אחר לגעת בו בלי רשות.

אני יודעת שיש גם אפשרות לנעול את הטלפון בקוד - אפשר גם את זה בתור התחלה...

לנעול את הווצאפ צריך להקיש קוד

זה משהו בהגדרות אולי תחפשי

אס.אמ.אס לא יודעת אם יש אופציה לנעול בלי אפליקציה 

שנמצאות בצד שמאל למעלה

יש שם פרטיות כנסי

למטה כתוב נעילת אפליקציה - עושה שיהיה קוד כל פעם שנכנסים לאפליקציה או נעילת צאט - קוד לצאטים מסויימים

ואז הם לא ידעו לפתוח...

בעיקרון יש לך את הזכות לאסור עליהם להיות בו, אולי תביאי להם כתחליף מחשב או משהו...

תודה רבה

אבל שאלתי איך ניתן ואם יש אפשרות לנעול וואצאפ, ו sms .

ממניעים אישיים אני נאלצת לתת להם את הנייד שלי .

לא בקשתי המלצות ועצות על חינוך של חדירה לפרטיות וכו' 

לחיצה על נעילת צ'אט.

אם אין את האפשרות אולי צריך לעדכן את וואצאפ

בטח לאנדרואיד יש משהו דומה, אפשר לבדוק בגוגל.

זה עוד מוקדם היום לבדיקת הריון חיובית..

חכי עוד כמה ימים

הכתם הזה לא אומר כלום וכנ"ל הכאבים בחזה. 

יכול להיות שזה תסמינים של הריון, יכול להיות קדם ויסתי, ויכול להיות פסיכולוגי.. 

הבדיקות הכי רגישות מזהות כ 4 ימים לפני האיחור שזה אומר עוד שלושה ימים בערך

האוכל המוצק עשה לו ממש טוב

זה מה שהעביר את הסיוט הזה מהבית..

לפני כן - כל פעם שישן בשכיבה מלאה הוא הקיא יותר לעומת שכיבה על כרית (שמנו לו כרית פיתה מתחת המזרון ככה שהיה קצת מוגבה מכל הגוף)

אוכל חם מידי גם גרם לו להקיא, גם כשהיה מדובר באוכל מותאם (נוטרמיגן או נאוקייט)

תקופות צינון וכתוצאה מזה גם שיעול - מאוד העלו את רמת ההקאות לכן עשינו הכל כדי שלא יתקרר..

זה מה שעולה לי בינתיים 

אני החזקתי אותה שעה וחצי עד שעתיים אחרי כל ארוחה! 

נשמע זוועה, אבל זה מה שהיה. 

מנשא הציל אותי.

היא ישנה עם קצת הטייה וכך גם עשינו בעגלה.

את התמ"ל הסמכנו בדייסת קורנפלור מגיל חודש עד אז היא ואני לא ישנה יותר משעה ברצף.(היינו בליווי תזונאית צמודה, נשקלה כל שבועיים, ניהלתי מעקב מ"ל של האוכל...) 

מגיל 6 חודשים הייתה הטבה. מגיל 8 חודשים הייתה הטבה משמעותית יותר.

לא נותר לי אלא לאחל בהצלחה ולומר לך שבסוף זה עובר...

כלומר, פתחנו טיולון,

הרמנו ר"ת המשענת למקסימום (כמעט 100 מעלות)

ושמנו את התינוקת על גב הטיולון,

כלומר היא לא עשינו איפה שאמורים לשבת

אלא כל הגוף הנה על המשענת של הטיולון

כדי שהיא תיתפס היטב בחגורות שמנו תמיכה של עם שמיכות.

כל חצי שעה בערך היה צריך לתקן ולהרים אותה כי היא גלשה כל הזמן למטה (למרות ששמנו שמיכה מגוגלת מתחת לרגלים)

וגם זה אחרי שהרמנו אותה לפחות חצי שעה אחרי האוכל.

להחזיק כמה שיותר זמן מאונך, מנשא טוב זה חובה

להגביה את המזרון במיטה ובעגלה

כשמרימים לגרעפס, להחזיק אותו בזהירות לכיוון החוצה, כדי שההקאה תהיה על הרצפה ולא עליו ועלי...😬

ולזכור שזה תקופה, וכמו כל דבר בסוף זה עובר!!!

בן כמה הוא עכשיו?

מעלים את המינון עכשיו לפי שניים...

תמיד מנשא או טרמפולינה, מחזיקה המון אחרי אוכל גם... 

המון המון כוחות

שולחת לך חיבוקים מרחוק

מי שלא עבר לא יכול להבין את רמת הסיוט!!!!!😓

לנו הרופאה אמרה גם להתחיל מוצקים בגיל 4 חודשים, טעימות וישר לבסס ארוחות. זה עזר מאד מאד

ובאמת בסוף זה עובר... אנחנו בגיל 8 חודשים וזה כמעט אחרינו ב"ה (אחרי מצב של 0 עליה במשקל והקאות כל היום...) 

ותזכרי שאת אלופה אלופה!!! זו מחלה לכל דבר 

נראה לי שאת עושה הכל...

תיעזרי באנשים. שכל פעם מישהו אחר יחזיק אותו קצת. וגם לאוורר את עצמך... לצאת מהבית או להביא אותו למישהו אחר שיהיה לך קצת שקט באוזניים. כי בסוף את פשוט צריכה כוחות וסבלנות לאורך זמן, עד שהוא טיפה יגדל.

למה לא לשאול פשוט רב?

אז באמת קיבלנו את הבית לפני שלושת השבועות ועברנו רק אחרי תשעה באב.. וזה היה ממש מרחק של כמה רחובות אז כן זוכרת שכל התקופה (כולל תשעת הימים) העברנו לאט לאט דברים לבית.. וגם ניקינו

אבל באמת ממליצה לשאול רב

עשיתי אצלו את הסקירות של כולם

אוהבת את הגישה שלו

נחמד, סבלני, נעים. דתי

הרופאה שלי בזמנו אמרה לי שהוא ממש מומחה לאולטרסאונד ונדיר שמםסםס משהו

ממש ממליצה עליו

הוא גם נחמד בנוסף לכל

משבוע 16 וכמה ימים ועד 17 וכמה ימים..

זה מאוד גבולי וחורג מפרק הזמן עליו הנחו בקופה..

זה לא לקחת סיכון?

גם מבחינת הביצוע שאולי התמסמס וגם מבחינת ההחזר שלא יעמוד בדרישות הקופה לטווח תאריכים מסויים?

כל ההחזר מול כללית מתבצע דרכם. 

לי לא היו בעיות עם הקופה עח זה אבל זה רופא שהלכתי אליו דרך הקופה

וזה מעולה. הוא ממש מקצועי

ישר אחרי אולטרסאונד ראשון אני קבעתי אליו שיהיה תור פנוי

האם מומלץ בעיניכן לגוון ברופאים המבצעים את הסקירות (המוקדמת והמאוחרת)? (ע"מ שיהיו "עוד עיניים"?)

אני תמיד הולכת אליו

הכל עושה אצלו

שקיפות

סקירה ראשונה

סקירה שניה

כבר 3 הריונות

אדם מקצועי, נחמד, מקסים באמת

שלחתי את כל החברות וכולן היו מרוצות 

עושה סקירה ארוכהההההההההה ומסבירה כל דבר.

ממליצה

לי באחד ההריונות שכיבה על הגב עשתה תחושה של עילפון. והיה סיוט לשכב בסקירות (ודוקא אז עשיתי גם סקירות מכוונות כמה פעמים....).

ביחס לסקירות קודמות מאד התלהבתי ממנה.

לק"י

ואפשר גם פחות.

ואם זה עושה לי רע, אז גם 5 דקות זה קשוח.

לוודא שכל האיברים קיימים ותקינים... פלא גדול בכל פעם מחדש.

רק בעלי מתחיל לנמנם לו, פדיחות

ונאמר לי שאין תורים....

ממש מבאס....

אעשה רק מאוחרת? 

והתרשמתי שלא מאוד מלא שם

אז אולי תנסי?

בזמנו לא היו תורים ונסעתי לעיר אחרת..

אם לא מפריע לך אז אפשר גם בכפר ערבי נוצרי..

חזרתי לבדיקות אצלו ספציפית כמה פעמים כי הייתי מאוד מרוצה. 

אם לא מוריד את החום, כן הייתי מתייעצת.

ואולי לשאול עכשיו רב איך להתנהל בשבת במידה ויעלה החום.

ככה שאפשר גם יחד...

אקמול במינון מתאים כל 4 שעות

נורופן, כנ''ל, כל 8 שעות 

מקלחת פושרת תעזור לנורופן, וכמה שפחות שמיכות!

היום היינו אצל הרופאה והיא אמרה שזה וירוס וחום גבוה זה לא מסוכן בכלל... לתת נורפן להקלה אבל בלי לחץ

ב''ה מקווה שיעבור כבר כימזה ארוךךך 4 ימים עם חום גבוה

חישוב ביוץ: שיטות לזיהוי ימי ביוץ | שירותי בריאות כללית ,16%20%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%93%2048%20%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%AA).

כאשר מופיע על המקלון הקו שמסמן את הפרשת ה־LH (בדיקת ביוץ חיובית), ניתן להניח שהביוץ יתרחש כעבור כיממה (16 שעות עד 48 שעות).

מה הכוונה 16 עד 48 שעות מרגע שהבדיקת ביוץ חיובית? ואם היא יצאה חיובית יום אחרי יום, זה מהיום הראשון שהיא יצאה חיובית? או מהיום שאחריו? 🤔

לא הכי ברור לי..

אז לקיים יום כן יום לא עד שהבדיקה חוזרת להיות שלילית.

זה בשביל לא להסתבך מידי עם מתי בדיוק קורה הביוץ. כי בלי מעקב זקיקים אי אפשר לדעת בדיוק

וככה מכסים את הימים הפוריים.

(ואין קשר בין התדירות ואיכות הזרע. רק הנפח אולי מעט מושפע.  הזרע עצמו מתפתח בתהליך הבשלה שנמשך 72 ימים. ולכן מבחינת בריאותית אין משמעות לתדירות)

את בודקת זיהוי עליית הורמון LH.

ואם הוא כבר החל לעלות לפני 10 שעות, למשל?

הביוץ הוא בטווח של 24-36 שעות מעליית ההורמון, והביצית זמינה להפרייה במשך 24 שעות מרגע שהגיע לחצוצרה.

כיוון שאי אפשר לדעת את הזמנים המאוד מדויקים של כל שלב בתהליך, נותנים טווח של חלון פוריות.   

אז לא הייתי תולה את זה במטרנה.

ולא חושב שזה הזיק לו.

זה אמנם פחות בריא מחלב אם, אבל הרבה תינוקות אוכלים את זה.

ו3-4 פעמים ביום זה אמנם הרבה, אבל תקין.

יכול להיות שקשור ויכול להיות שלא..

הכל טוב ...

בפעם הראשונה שנחשפים למטרנה הפלורה של המעי משתנה, אז אולי בגלל זה...

סתם מעצבן אותי שנתתי לו כי זה לא שאין לי חלב מספיק או משהו כזה

פשוט הרגשתי שאני רוצה קצת שקט מההנקה

זה לא משהו שאפשר להחזיר אחורה..

ואל תאכלי את עצמך! הכל לטובה!!!

טוב שלקחתי רגע זמן

טוב שאת יודעת שהוא יכול

למשל אצלי- ידעתי את זה

אבל אצל שני תינוקות נאלצתי לתת מטרנה ממש ביום הראשון אחרי הלידה כי היו צהובים ולא הצליחו לינוק

ואצל עוד אחד חשבתי שלא עולה מספיק במשקל אז כדאי שאתן לו,

בסוף לא רצה וסתם חשפתי אותו.. בגיל חודש שכזה..

לא נורא, הכל לטובה!

עשית את ההכי טוב מבחינתך

וכל השאר בידי שמיים

זה שהוא יונק בכללי הנקה מלאה זה המון

זו מתנה ענקית!!

מעניין שאת אומרת שכך אחרי מטרנה.

יונק יכול לעשות אחרי כל הנקה או אחרי שישה ימים ותקין. בתמל מצפים לפעם ביום

אחד מהם אף הגדיל ועשה רק פעם בשבוע! זה היה הזוי אבל אמיתי

באותו יום ידעתי שלא יכולה לצאת מהבית כי דרש החלפה של כל הבגדים ומצעים מסביב

ועוד. איזה שש פעמים ביום .. עולה מקסים

לא הייתי דואגת

הרגעת אותי

תודה

בלי קשר למה שהוא אוכל.

יש תקופות שעושה יותר, ויש תקופות שפחות.

וכן, בעיקרון מתכוונת להשתמש בו בלידה הקרובה. (לא שזה כזה עוזר, אבל בשביל התחושה הרגעית שכן...)

אולי ליתר ביטחון אפשר לשאול משווקת של פוראבר?

אני כנראה מוטה לצד השני כי אני שונאת את החברה הזאת ושיטת השיווק שלהם

וגם המוצרים שהתנסיתי כי אמא שלי דחפה לי ממש לא עזרו לי..

סיימתי בקבוק אלופירסט כמעט שלם על התפרים בלידה הראשונה ולא הזיז כלום.. חוץ מהקרירות של אותה שניה..

כמו שכתבתי, לי זה לא ממש הועיל גם כן, למרות הניסים והנפלאות שמתארים על זה. אבל בסדר...

ואני גם לא אוהבת את שיטת השיווק שלהם, שהביאה לחיי פתאום כל מיני חברות נשכחות מהעבר שניסו להציע לי להצטרף לרשת המשווקות...

(גיסתי הפכה להיות משווקת שלהם, אגב, אחרי שראתה שהמוצרים שלהם מועילים לאסטמה של העור של הבן שלה. והיא טיפוס שקול ולא נסחף אחרי אופנות... אז כנראה שיש להם דברים שכן מועילים 🤷‍♀️)

אין פה בבית ב''ה כוויות

תוהה למה עוד זה מיועד כי בינתיים מעלה אבק במדף תרופות (ב''ה מליון פעם)

וזה ממש הציל אותי! כל כמה דקות השפרצתי 

אפילו אלוורה הכי רגילה שיש מרגיעה לי ליותר זמן כוויות שמש

לפעמים הגוף מסתגל ואז יש שקט לכל תקופת המניעה

אצלי ככה זה היה

עדיין דימום, לא רצוף אבל מצריך פד.

נחשב דימום הסתגלות? כמה זמן לוקח בדרכ?

איך יודעים מתי לעשות הפסק?

או לקחת את הגלולה יחד עם פרימולוט

תדברי עם מכון פועה

יש להם כבר נסיון עם הסיפורים האלו

תגידי להם בדיוק מתי התחלת לקחת, מתי התחלת לדמם וכמה זמן הדימום 

ככה זה עובד? הדימום הסתגלות מגיע אחרי שימוש? שלא נדבר על תופעות הלוואי האחרות😑

אמצעי מניעה זה סבל

והתופעות האחרות..

לפעמים עוברות כי הגוף מתרגל

ולפעמים לא 😵‍💫

אני בגלל זה עברתי להתקן

מה שאפשר לעשות בישיבה, אז עשיתי בישיבה

אם הרגשתי שזה יותר מידי, אז הפסקתי

לא עשיתי שטיפות ברצפה ולא שטפתי כלים

בעיני זה הדברים שהכי מזיקים 

הייתה לידה שחזרתי מבית החולים הישר ליום שישי, וכבר העמדתי חמין (הילדים קילפו וחתכו את הירקות).

והייתה לידה שגם חודשיים-שלושה אחרי הרגשתי שאני לגמרי בגדר אחרי לידה... (פסח היה חודשיים וחצי אחרי הלידה, ואיכשהו ניקיתי חלקית)

בכל אופן, הכול תמיד נעשה בהדרגה. זה לא שבבת אחת עברתי מאפס למאה... יום אחד הרגשתי שאני מסוגלת להכניס כביסה, יום אחר כך כבר הייתי מסוגלת להכין ארוחה, שבוע אחר כך כבר יכולתי להשליט סדר בסיסי בסלון... וכן הלאה.

בעיקרון במשך שישה שבועות אמורים לנוח לגמרי, כי זה משכב לידה. עדיין אפשר וצריך להיות קשובה לגוף, להתחיל לחזור לפעילות "קצת" לפני, ולא לחזור לפעילות מלאה במלוא הכוח גם אחרי משכב הלידה אם את עדיין לא מסוגלת...

ומאמץ בשלב הזה כולל עמידה, ואפילו ישיבה ממושכת.

זה שלב ממש קריטי שרצפת האגן מתאוששת אחרי הלידה, והמנוחה והורדת העומס ממנה זה ממש חשוב כי זה מאפשר את ההחלמה שלה. ולהיפך - עמידה מרובה, ואפילו ישיבה מרובה מידי, פוגעים בהחלמה ויש לזה השלכות, גם אם לא רואים מיד.

אז בעלי ממש מתגייס לעזור כמה שהוא יכול.

ויש דברים שאני כן עושה (לא זוכרת בדיוק כדי לפרט), אבל ממש לא דברים שצריכים עמידה, וכמו שכתבתי - משתדלת כמה שאפשר לנוח בשכיבה, ולשבת רק כשצריך לעשות משהו בישיבה (לא תמיד מצליחה לעמוד בזה, אבל בשאיפה...).

תמיד אוהבת להמליץ לקרוא פה על חשיבות משכב הלידה, לי זה היה מאוד משמעותי:

משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד

חידשת לי.

וכמה אפשר לשכב? חוץ מהזמנים שבהם ישנת, שכבת ומה עשית?

ומוסבר יותר באריכות בפוסט נוסף באותו בלוג, 'פוסט אורח' של מרפאה בעיסוק, בנושא מנשאים, אבל יש לה שם חלק שלם שמרחיב על משכב לידה, ולימד אותי הרבה.

מעתיקה את החלק הרלוונטי, כי הפוסט המלא ארוך...

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.

אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:

א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.

ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.

ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.

ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.

ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).

כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

באנגלית זה נשמע יותר טוב 😉

ופה אפשר לראות את המקור: אם תיטיב שאת: פוסט אורח | הורות בחסד

ובלי קשר

גם פיזית ונפשית אין לי כוח לעבודות הבית לפחות חודש+ אחרי הלידה

לעבודות בית קשות גם יותר זמן מזה ( וגם בהריון אני נמנעת מהן לרוב בגלל חולשה וכו) 

ב"ה שיש בן זוג שנושא בעול בזמן הזה

+ עזרה מבחוץ שלוקחים לפי הצורך

שקועה בטיפול בתינוק 

בהתאוששות והחלמה 

וביחס לילדים הגדולים

ולא רואה צורך להתנצל על זה

( למרות שלפי מה שרואה פה זה יותר נפוץ שיולדות רבות עובדות בבית די מהר כמעט כרגיל. מפתיע ועצוב)

לא אוהבות לשכב כל היום ורק לנוח ולטפל בתינוק

אני עשיתי דברים בבית ולא הרגשתי שזה מזיק וגם לא עשיתי כי אין ברירה

מכיוון שבראש שלי אין כזה דבר אין ברירה אחרי לידה

אז ממילא מה שאני כן עושה זה כי עושה לי טוב ואני מרגישה שיכולה. וכמובן שהקצב הוא לא הרגיל והכל בזהירות ובלי להתאמץ באופן לא בריא.

שלושה ימים

(למחרת השחרור)

לא גאה בזה... משתדלת לעשות בכמה שפחות מאמץ - בלי להרים/לסחוב, כמה שפחות לעמוד, מינימום כזה.

אבל כן כמה ימים אחרי הלידה, בישיבה, הכנסתי מכונת כביסה ובעלי תלה והריך את הבגדים הרטובים הכבדים.

ארוחות- הקפאתי מראש ונעזרנו וקנינו. או שבעלי בישל. אבל כן אם צריך לחתוך סלט ביקשתי מהגדולים להביא לי ירקות וישבתי ליד השולחן לחתוך.

שטיפת בית- רק עזרה חיצונית. גם כמה חודשים אחרי...

מקלחות- כל עוד אני יושבת, אין בעיה. את הקטן הכבד- בעלי. ובמקרה חריג שהיה צריך קילחתי אני אבל הרמתי אותו במינימום מרחק- סידרתי מראש שאלביש אותו בחדר הסמוך למקלחת כדי לא לסחוב הרבה.

כביסות וסדר ישר אחרי הלידה..יותר בשבילי כי אני שונאת בלאגן

לחזור להכין ארוחות לפזר ילדים למסגרות ולתפעל הכל שבוע אחרי..

בכללי אין לי הרבה עזרה קרובה ואני גם קצת חולת שליטה.. אז חוזרת די מהר לתפקוד יש לידות שחזרתי מהבית חולים ולמחרת כבר תפעלתי דברים בבית. מה שכן הכל בהילוך איטי יותר והשתדלתי לא להתאמץ אבל קצת בישולים קצת לשחק עם הילדים ניקיון קליל לגמרי..

שחושבת שרוצה שיהיו איתי ושואלת עם אפשר שיהיו בכוננות אבל לא בטוח נקרא להם בסוף

עשייתי אץ זה כבר עם ארבע לכולם זה היה סבבה.בתאום מראש.ולא רצו תשלום על עצם הכוננות.

חיבוק והערכה עצומה של ההתמודדות והמסירות נפש הזו!

יש מצב שאני יכולה לעזור לך.

אשמח אם תפני בפרטי

דולה לכל יולדת - עינת לבי כהן

אם זה לשבועיים שלושה אני כן הייתי מסדרת עם חמותי, אמא שלי וכו׳

אבל החלטה שלך

ושתהיה החלטה קלה וטובה!!

עדיף קבוע אבל זה תקופה לא פשוטה לכולם, מה שאת מוצאת, זה טוב... 

מקווה ממש שיהיה לו טוב

הוא ממשיך באתוו המעון רק עולה כיתה..

אז חברים חדשים מטפלות חדשות..

ממש מתפללת שיהיה לו טוב

יומיים עם חברה אצלה בבית

יומיים עם אמא שלי

שבוע עם חברה שלי (רווקה) שתשמור עליו לידי בזמן שאני בלימודים (במקום של הלימודים), אז אהיה קרובה..

מקווה שיהיה סבבה....

בסוף כן סגרתי עם מישהי קבועה "זרה", אבל היא חברה שלי ואני סומכת עליה לגמרי

העניין אצלנו שהמשפחה גרה רחוק, להביא אותם זה קצת קאדר בשבילם/ ובשבילי לדעת שסחבתי אותם שעה כל כיוון..

מספרים על בית המקדש עצמו ועל הגאולה באופן כללי. לצערנו אפילו ילדים מרגישים בימינו את הצורך בגאולה שלמה...

יש לנו בבית ספרים שמתארים איך נראה ואיך ייראה בית המקדש, והילדים אוהבים מאוד להסתכל בהם. היו גם פעמים שהם בנו את בית המקדש ממגנטים/קליקס/קפלות וכדומה. והם גם יודעים שמעשים טובים מקרבים את הגאולה...

הלוואי שיהיה לי כוח שנלך איתם לכותל ואולי למכון המקדש או משהו, כי לאחרונה הם יותר מדי עסוקים בזה ש"אנחנו לא עושים כלום בחופש הזה!" ולא קולטים שלפחות בינתיים זה מכוון...

@מתואמת תודה שכתבת.

זה מרגש שהילדים ככה מרגישים!

בעז"ה שבמהרה תהיי מלאת כח!

@פרח לשימוח🌷 תודה שכתבת.

נשמע מיוחד לראות כך את החורבן,בטח משלב שחוק ובכי כמו רבי עקיבא וחכמים.

@פה לקצת תודה שכתבת.

אשריך שזה נושא מדובר בביתך!

@שמש בשמיים תודה שכתבת.

יפה לך על הערנות שלא ישמעו אותך😃 אני חושבת שהאבא הזה נסחף בגעגועים ושכח איפה הוא נמצא.

אבל הרווחתי מזה כי זה עורר גם אותי.

צודקת שזה קשה להסביר על השראת שכינה,בדיוק לכן העלתי כאן את השאלה,כי אני מחפשת זוויות נוספות להאיר את הנושא.

מקסים מה שכתבת על הודאה וסליחה לה'.

@ברונזה תודה שכתבת.

משל מעורר ממש! וזה מרגש שאת זוכרת את זה מאימך.

@חילזון 123 תודה שכתבת.

זה באמת סיפורי חובה, הם ממחישים כל כך טוב ומלמדים המון!

אצלנו כולם כבר יודעים בעל פה,וזה מרגש שגם אנחנו בילדותנו גדלנו על הקלטות האלה,ועכשיו הילדים שלנו גם גדלים על הקבצי שמע האלו.

ועולה איתם להר להראות את החורבן

יש לנו גם ספרים יפים על בית המקדש

אנחנו עושים יצירות וכו'

ויש ספרים בנושא וספרים על הגאולה

וכשמגדל מתפרק זה "כמו בית המקדש שנחרב"

ובכלל בהרבה הזדמנויות הנושא מדובר בבית

רוצים לקחת אןתם לכןתל יום אחד אבל אין לי כח לאטרקציה הזאת אז נראה...

כשאני מספרת לבן שלי על בית המקדש או כל סיפור אחר כשאנחנו הולכים בדרך או יושבים בחוץ אז אני דואגת שאף הורה אחר לא ישמע אותי 😅

כשהבן שלי היה בן שנתיים תיארתי לו את בית המקדש בהדגשה של היופי שלו וכו', הכלים, האור, הריח הטוב... סיפרתי שנשרף ונהרס וסיפרתי שאנחנו מתפללים וה' הבטיח שבית המקדש יבנה שוב.

עכשיו כשהוא בן שלוש הוא אומר לי לא לספר לו סיפורים עצובים (מותק שלי 🩷) אני מספרת לו את הסיפור משנה שעברה בתוספת שבית המקדש זה הבית של ה' וכל מי שרצה להגיד תודה לה' או לבקש סליחה או להרגיש קרוב לה' היה עולה לבית המקדש. אבל בכללי מורכב להסביר לילד בן שלוש דברים כמו השראת שכינה... ואני שמה הרבה דגש על התפילות וההבטחה שבית המקדש יבנה כדי שזה לא יהיה סיפור עצוב מדי בשבילו...

אמא שלי סיפרה לי על מלך שזרק את המשפחה לבור בהתחלה מתואר איך היה להם עצוב, חשוך ומדוכא אבל לאט לאט הם התרגלו וחיו שם שנים

יום אחד מישהו אמר שיש להם הזדמנות לצאת מהבור והוא יכול לעזור להם

והילדים, שנולדו לתוך המציאות של הבור לא רצו לצאת

אמרו שיש להם הכל, התרגלו לחושך, מצאו משחקים וכו וכו

וזה משל לנו ולגלות שלפעמיים אנחנו מרגישים שאולי לא צריכים שהגאולה תבוא ובית המקדש יבנה כי התרגלנו (תכלס במצב עכשיו אנחנו ממש מרגישים שצריכים שבית המקדש כבר יבנה...)

כתבתי ממש בקצרה את הרעיון

אפשר ממש להרחיב ולפתח את המשל והנמשל

מארז חוויות במקדש הסדרה המלאה - 9 סיפורי שמע! (בדיסקים / בדיסק און קי) - עטרת ספרים הוצאה לאור

אולי יש בעוד אתרים

בתשובות כאן כתבו הרבה על בית המקדש כבית םיזי לה'. על המבנה שלו,וכו'.

תודה רבה!!!

עכשיו אני מנסה לחפש שלב נוסף-

ראיתי גם כאן במה שכתבו, וגם ניסיתי לחפש עוד.

למה במהות אנחנו כוספים?

מה יהיה אז שאין לנו היום?

כותבת כמה כיוונים,אשמח לעוד רעיונות לכיוונים נוספים. וגם לרעיונות לדרכים לתאר ולעורר את הכמיהה לכיוונים האלה.

תודה רבה!!!

* מקום לביטוי הקשר עם ה'.

* מקום קרוב לאבא.

*ארמון מלך שישפיע על כל העולם.

*שלמות קיום המצוות - יש 52 מצוות שבחורבן אנחנו לא מקיימים.

*מקום שמאחד את עם ישראל מאוסף פרטים לכלל ישראל.

שתהיה גאולה

שנוכל לחיות בשלווה בלי טרדות מאויבים מבחוץ ומבפנים

אחד הילדים שלי קבוע בוחר כל פעם חבר אחר שישב איתו על הענן בדרך לירושלים לבית המקדש (ההקבלה לגלות היא הנסיעה הארוכה שפקוקה)

זה שלב.של ראיה מהתד שלנו ששלב נמוך יותר.

הרובד הגבוה אליו אנחנו צריכים לשאוף

זה ומלאה הארץ דעה את ה'

שהעולם ישלים את מטרת בריאתו להיות לו דירה בתחתונים באופן גלוי ושלם ומתוקן כמו שלא היה עדיין (היה כמה שעות לפני חטא אדם הראשון )

בלי מלחמות, בלי חולים בגוף ובנפש, בלי קשיים כלכליים וכדומה... ילדים הולכים עם זה הלאה ומייחלים לממתקים על העצים ושלא צריך ללכת ללימודים אבל צריך לקרקע אותם...

אנחנו מעדיפים בדיבורים עם הילדים ללכת לפי שיטת הרמב"ם, שההבדל היחיד שיהיה הוא שעבוד מלכויות, ומדגישים שאנחנו לא באמת יודעים מה יהיה. בעיקר כדי לא לפתח יותר מדי ציפיות...

עד הסוף...

אני פעם קראתי סיפור שהיה לי משמעותי, דומה קצת למה ש@ברונזה הזכירה.

על ילד שהתחבא באיזה אסם בתקופת השואה עם אמא שלו, והאוכל שהוא הכי אהב היה קליפות תפוחי אדמה. וכשהיא ניסתה לעודד אותו שעוד יהיה להם בית ואוכל טעים חופש וטיולים והמון דברים טובים, הילד לא הבין בכלל על מה היא מדברת. וכל מה שעניין אותו היה אם יהיו לו קליפות תפוחי אדמה לאכול.

וגם אנחנו כל כך רגילים למציאות החסרה שלנו, ולדברים שאנחנו חושבים שעושים לנו טוב (ואולי לא יהיו אותו דבר אחרי הגאולה). ואנחנו אפילו לא יכולים לתאר את כל הטוב שיהיה לנו באמת כשתהיה פה גאולה.

האמת שאני חושבת שכמבוגרים אנחנו צריכים גם להפנים את זה.

קל לנו לרצות שהצרות שלנו יגמרו. אז הרבה פעמים הבקשה לגאלה היא מתוך הקשיים של ההווה שאנחנו רוצים שיעברו מן העולם.

אבל רצון כזה, זה קצת כמו אישה שרוצה שבעלה יחזור כי אז הוא ישמור על הבית, או כי אז הוא יסיע אותה לאן שהיא צריכה והיא לא תצטרך להיסחב באוטובוסים.

ואנחנו רוצים לרצות יותר מזה, לרצות להתאחד עם הקב"ה כמו אישה שמתגעגעת לבעלה מצד הקשר והאהבה שלהם.

אז זו קודם כל עבודה שלנו על עצמנו, והלוואי שנצליח להרגיש את זה באמת, ולהתפלל בעצמנו בכוונה אמיתית על הגאולה השלמה.

ולילדים - אני חושבת שאי אפשר להעביר להם את הרגשת הגעגוע של אישה לבעלה. אבל כן אפשר לדבר על הרצון לעולם טוב, שהכל בו מתוקן יותר ממה שאנחנו מכירים. ואפשר גם לדבר על הגעגוע של ילדים לאבא ואמא שלהם, כי זה גם סוג של קשר שיש לנו עם הקב"ה, שהם יכולים לחוות יותר.

זה לעבוד את ה' בדיוק כמו שצריך

וזה יביא לתיקון וגאולה שלימה

בסוף כל הששת אלפים זה חטא אדם הראשון שאנחנו מתקנים

וכשתהיה גאולה ונעבוד את ה' נוכל להגיע לתיקון החטא

ותיקון כל הנשמות

אבל זה לא משהו שהייתי מסבירה לילד קטן 

@oo תודה שכתבת.

זה בעצם הרבה  מנבואות הנחמה- לא ישא גוי אל גוי חרב, ואיש  תחת גפנו ותחת תאנתו....

@פה לקצת תודה שכתבת.

מתוק הילד שלך!

נשמע ספר מעניין והמשל מעניין.

@מאדם תודה שכתבת.

כוון מעניין לחבר את הגאולה לזמן בריאת האדם!

לגבי הרובדים, כמו שכתבת בית המקדש מורכב משני רובדים.ולכן שאלתי את השאלת המשך,

אבל יש חשיבות גדולה גם לרובד הפיזי,

כמו שכתוב בגמרא-"רבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם".

@מתואמת תודה שכתבת!

מיוחד שאתם ממש מקיימים מה שאמר הרמב״ם ולא רוצים לפתח ציפיות!

@בארץ אהבתי תודה שכתבת!

צודקת שאי אפשר להעביר להם מה שגם לנו לא מבורר, לכן קודם כל אנחנו צריכות להתבונן וללמוד בעצמנו.

ובהחלט הרובד של הדוד והרעיה זה משהו שרק אחרי החתונה אפשר להבין...

@רקאני תודה שכתבת!

זה כוון מיוחד לשאוף לתיקון העולם!

מוסיפה עוד כוון ששמעתי השבת.

(זה גם משל אקטואלי כי לאחרונה מדברים הרבה על החשמל ותחנת הכח🫢)

כמו שתחנת כח מפיקה ומחלקת חשמל לכל המדינה, כך בית המקדש נותן עוצמות רוחניות לעם ישראל.

אפשר להרחיב את זה לכח שמגיע מבית המקדש של מעלה שבית המקדש של מטה מכוון אליו.

וזה גם מתחבר למה שכתוב בכוזרי-

מלך כוזר אומר לחבר

"אם כן, אינכם היום כי אם גוף בלא ראש ובלא לב".

והחבר עונה לו-

"כן הדבר כאשר אמרת, גדולה מזאת! אף לא גוף, כי אם איברים מפוזרים"

שאם לא תעבדי עמה חודשים לפני הלידה, יחשבו לך לפי החודשים האחרונים שעבדת.

אבל כדאי לברר בדיוק.

כדי להיות זכאית לדמי לידה בלי לעבוד עד הלידה...

לחופשץ לידה זכאית מי שעבדה 10 מתוך 14 חודשים שלפני הלידה או 15 מתוך 22 חודשים.

לפי מה שידוע לי אין הגבלה מתי זה ביחס לתאריך הלידה

מלעשות

גם לי בן שלוש אבל ילד טובבבב

הבעיות שלי עם בת השנתיים, ונראה לי זה חלק מהבגרות והחכמה

שלי בלי עין הרע פקחית שאין דברים כאלה וממש יש לה קטעים הזויים בהתחשב שהיא בת שנתיים…….

אני לגמרי בוחרת את המלחמות שלי בנושא הזה..

בד״כ מנסה לגייס אותה בצורה חוויתית 

האמת שב"ה אנחנו מצליחים לבתנהל מולה מעולה

)לסייג מחלק מהפעמים איתי שהיא כבר מגזימה .ולעשות את זה לאמא בתשיעי לא תמיד אומר שאמא תצליח להתעלות על העצבים החום הכאבים והחוךשה שקיימים )

רק רציתי לדעת אם היא לא חווה קושי שמצריך התייחסות אחרת 

"וואי נוני התלבשת היום ממש יפה, זה נעים לי להתחיל איתך את הבוקר ככה"

ה-משפט של בת ה3 שלי עכשיו זה "מה את רוצה ממני?!"

מאיפה היא הביאה את זה אני לא יודעת.. הגדולים שלי ב"ה לא מדברים ככה.

אני לא מתרגשת מהמשפטים האלה, ומנסה לעקוף אותם ביצירתיות.

למשל אם אמרתי לה לאסוף משחק אחרי שהיא שיחקה והיא אומרת "אין לי כח", או "לא באלי", אז אני אומרת לה בואי נראה איך את אוספת את כל הקלפים שיש בהם צבע אדום ובדרך כלל היא מתלהבת (עדיין) וזה עובד.

כשאתם יכולים תאפשרו בחירה בין 2 דברים. תשדלו לתת לה תפקידים של גדולים. להביא משהו מהארון, לעזור לאמא לבחור את הבגדים של אמא (מתוך שתי אופציות כמובן), ללחוץ לבד על הכפתור במעלית, לשמור חפץ חשוב בדרך אל.., לבחור מלפפונים בסופר וכו'. ככה הם מרגישים גדולים ההתנגדות קצת יורדת.

כשאין אפשרות לבחירה, פשוט להציב גבול שקט והחלטי ולהיות בצד שלה אל מול הגבול.

לדוגמא;

אמא: עכשיו נכנסים להתקלח

ילדה: לא רוצה!

אמא:  נכון זה באמת מבאס שצריך לעזוב את המשחקים/חברים אני ממש מבינה אותך. איך את רוצה שנלך בקפיצות ארנב או על רגל אחת?/ איזה שיר נשיר תוך כדי? נתחיל עם הראש או עם הגוף? וכו'...