פורום הריון ולידה (עמוד 435)

לא מחייב שיהיה

אצלי אחרי 10 ימים מהלקיחה היה לי כמו מחזור ואז כלום כמה חודשים . 

טוב לשמוע, נתפלל!

וב״ה לא היה לי שום כתמים או דימומי הסתגלות. לוקחת כבר קרוב לחודשיים. 

כשלקחתי אחרי הלידה הראשונה, היו כתמים ממש קטנים שהפסיקו אחרי שבוע וחצי.

כשלקחתי אחרי הלידה השנייה, לא היו שום כתמים. וגם שהורדתי את ההנקה לגמרי ועדיין המשכתי עם הסרזט, לא היו בכלל

ודר' סוזנה ונד- בכפר סבא ונראה לי שבעוד מקום

סטריפינג ראשון בפתיחה שתיים וחצי, קידם אותי ב3 שעות רק לפתיחה 3 וחצי, עם צירים כל 5-10 דק'

סטריפנג שני פתיחה 4, קידם לצירים רציניים ממש, תוך 3 שעות ילדתי

מסייגת שכבר לפני הסטריפינג הראשון הייתי עם צירים, וגם כבר הייתי בשבוע 41

פעם ראשונה, עשו לי בלי שום נתונים של לידה פעילה, הייתי בפתיחה 2 בלי צירים בכלל.

תוך פחות משעה התחילו צירים סדירים, פתיחה 4 ויילדתי תוך כמה שעות (אני מאשימה את האפידורל בזה שלקח כמה שעות...)

פעם שניה, הייתי בקבלה כי במוניטור ראו ירידה בדופק ולא היו צירים סדירים בכלל.אחרי כמה שעות שלא התקדם כלום רצו להחזיר אותי למחלקה ולא הסכמתי. בעלי התעקש שייעשו לי סטריפינג הרופא לא אהב את הרעיון (היה ממש רופא מוזר) המיילדת עשתה בכ"ז🤫

אחרי ממש קצת התחילו צירים סדירים וישר לחדר לידה💪

כי הרופאה החליטה שהוא קטן מדי (אחרי הסטריפינג אמרה לי שהוא כבר בסדר החצופה). לא עשה כלום (חוץ מזה שהרגשתי רע 3 ימים כי היא פגעה בעצב). ילדתי טבעי ב40+, לידה מאוד מהירה ותינוק קטן במשקל תקין.

בלידות אחרות במיון יולדות-כל פעם שעשו סטריפינג זה היה בלידות הארוכות תוך כדי צירים, אז אי אפשר לדעת ככ אם זה מה שקידם.. בלידה הראשונה חושבת שקידם קצת ככה שהכניסו לחדר לידה (וילדתי אחרי מלא שעות)

כאב מאוד מאוד

לא קידם כלום

בגדול השאיר לי טראומה

מיגרנה. לרוב מדובר על מיגרנות עם טשטוש בראייה לפני כן.

כדאי להתייעץ

כשהפחתתי סוכר ופחמימות לתקופה מסוימת זה הוריד לי את המגרנות כמעט לגמרי.

אבל זה היה לתקופה, אני פחות מצליחה להחזיק ככה לטווח ארוך.

בגדול יש כל מיני דברים שיכולים לגרום למגרנה, אפשר לשים לב ולנסות למנוע או להפחית.

לי עושה מיגרנה כשהשמש מגיעה הרבה לעיניים שלי( כשאני בחוץ בקיץ בלי משקפי שמש או כובע )

או חוסר שינה בכמות גבוהה..

וצריך לדעת שלא תמיד תצליחי לשלוט על הענין ויש כדורים שעוזרים דוקא למגרנות.

בעיקר שמנת, גבינה צהובה ויין אדום מתוק. הכי גרוע זה גבינה צהובה.

ממש ראיתי קשר בין שמש בעיניים למיגרנה.

ו בתקופה שהייתי צריכה להפחית סוכר פתאום שמתי לב שיש לי פחות מגרנות..

אבל אם בעלי נמצא-אז הוא צריך לקחת פיקוד/מזמינה בייביסיטר...

אבל יש לי ילד אחד...

‎מרכז קופ טיפול מיגרנה | דיקור סיני | צפון תל אביב ☯️‎ on Instagram‎: "שווה לנסות #מיגרנה#כאביראש#רפואהסינית#דיקורסיני#"‎

(נכנס לך?)

הוא אומר כאן לשים רגליים במים חמים

ולשים קרח על העורף למשך 10 דקות...

המרצה שלי ברפלקסולוגיה אמרה שיש משו כמו 500+ סיבות אפשריות לכאבי מיגרנה 😅

אז קשה לזהות את המקור...

אבל לישון טוב, ולהפחית סטרס ומתחים מאוד עוזר 

יש לי ילדה שסובלת שנים מכאבי ראש.

לאחרונה אחרי עוד סבב כזה עשיתי מחקר באינטרנט על כאבי ראש ומגרנות. ומצאתי שהרבה מדווחים על כאבי ראש אחרי שתיית מים קרים. הצעתי לה בטענה שזה גם הכי קל להימנע ממנו. והיא טוענת שזה עוזר לה. שווה לנסות. לא יועיל, לא יזיק. 

רק צריך לקלוע מי מתאימה

מנסים עד שמבינים שזה עובד 

סדרה של טיפולים

יכול ממש לעזור!

כבר עבר המון זמן..

יש אפשרות ללכת לחנות אחרת?

אם אין אפשרות 

אז בכל חנות תכשיטים/ אצל כל צורך

לא יודעת סדר גודל של מחיר

אבל לא הרבה

וגם קרה לי שביקשתי לתקן סוגר 

ולא לקחו ממני כסף בכלל

לכל צורף יש את הציוד המתאים.

פתיחה של אצבע זה ממה שזכור לי ס''מ אחד

זה לא אומר שהפקק יצא..

לא יודעת למה בעולם המודרני עוד מודדים בצורה לא מדוייקת כזאת... לכל אחד יש אצבעות בעובע אחר.

לא אומר כלום על פקק

מאחת שבמשך שבועיים של ההריון עודף הסתובבה עם פתיחה 2 וחצי- 0- אחד וחצי ושוב ושוב.. כל בדיקה משהו אחר לגמרי והפקק לא יצא דרך אגב עד הלידה..

ובעז"ה יהיה בעתו ובזמנו, בקלות ובבריאות!

זהו בגדול...

מאיזה בחינה לעשות משהו בשביל זה? כדי לקצר את ימי/כמות הדימום?

אני לא עושה כלום...

בפועל טובלת אחרי חודשיים, כי הולכת לרופאה לבדיקה, מבקשת מרשם לסרזט.

ועד שהגוף מסתגל זה עוד זמן. אז תמיד יוצא לי בין חודשיים לחודשיים פלוס...

אני חודש עכשיו אחרי ויש טיפה כתמים ורודים אדומים עוד....

לא מצליחה להיטהר וגם לא מנסה בשלב כזה.

מרגישה שהגוף עוד צריך מנוחה..

ילדתי כ4 שבועות אחרי 2 הלידות

בשתי הפעמים לא עשיתי שום דדבר מיוחד.

טבלתי אחרי 3 שבועות

זה תלוי פסיקה…

מה עשיתי?

1. התפללתי על זה מאוד

2. הייתי מאוד מאוד בכושר לפני הלידה

3. נחתי ממש בכל השבועיים האלו (לא עמדתי יותר מ-5 דקות ולא החזקתי את התינוקת בעמידה בכלל)

4. אכלתי ממש טוב

5. שתיתי מלא מים (6-8 ליטר ביום לפחות)

6. המשכתי עם תמצית פטל אחרי הלידה 30 טיפות ביום

7. בדיקות רק ביום הראשון והשביעי לפי הפסק שקיבלתי

אבל, חשוב לציין שהייתה לידה טראומתית ואיבדתי מלא דם בלידה עצמה והייתי עם ברזל ממש נמוך, מישהי טענה לי שבגלל זה היה לי בקושי דימום כי פשוט נגמר הדם... לא יודעת אם נכון אבל חשוב לי לציין את זה כאן (אם זה אכן קשור אז זה הדבר היחיד שיצא לטובה מהאנמיה)

לפחות לא באופן גורף לכל אחת או ליולדת.

בדכ אומרים מקסימום 4 ליטר.

מעבר לזה זה כבר מעמיס על הכליות ואפילו מסוכן.

לידה ראשונה טבלתי חודשיים אחרי הלידה

כעת לידה שנייה 7 שבועות מהלידה ועדיין יש כתמים (הכנסתי הפעם התקן בטח גם זה משפיע)

לדעתי אין קשר לאיבוד דם מוגבר בלידה

בכל אוםן - לא אצלי 

אני רואה שהרוב לא עשו משו מיוחד..

אז נראלי שפשוט אמשיך כמו שאני עושה (בעיקר מנוחה) ונקווה (ונתפלל!) שזה יעזור.. (היו כבר יומיים בלי דימום בכלל והתחלתי לקוות.. אבל הוא חזר אח"כ😏)

שחבל להתחיל סרזט לפני הטבילה... הדימומי הסתגלות סתם מאריכים את תקופת האיסור.

מה שהומלץ לנו בזמנו זה לטבול ואז להתחיל סרזט ואז בעצם הכתמים הסתגלות הם בגדר כתמים ואפשר לא להיאסר מהם. בתקופה בין הטבילה ועד שהסרזט משפיע אפשר להשתמש באמצעי מניעה אחר או לא לקיים יחסים. בכל מקרה אסור לקיים יחסים עד 6 שבועות מהלידה לפי ההמלצות הרפואיות אז זה גם משהו...

בהצלחה ומזל טוב!

שתיתי לימון כל יום של הדימום

וכשניסיתי להתחיל לספור הפסקתי איתו

מאמינה שעזר...

מה שעוד עזר זה לא לפחד משאלות רב. הבאנו לרב בפעם אחת איזה 5 שאלות מימים שונים שהייתי בטוחה שזה טמא אבל הרב התיר. זה קיצר משמעותית...

אגב רק אחרי שטבלתי הבנתי כמה הגוף שלי מפורק ואולי היה כדאי לחכות עוד טיפה ולא להיות בהיסטריה על הטבילה 

חושבת שהכי עוזר זה לנוח כמה שיותר.

ולקבל את המצב בנחת, לתת לגוף זמן להתאושש

לא עושה שום דבר מיוחד.

אבל אני גם לא בלחץ סביב זה. זה כמעט ולא מעסיק אותי.

בלידה האחרונה לפני 5 חודשים

הדימום פסק לגמרי 4 שבועות אחרי

ועקרונית יכולתי לטבול אבל חיכיתי לרופא ולמניעה. 

לקחתי טיהורית

והשתמשתי בפדים עם יונים שליליים לא זוכרת איך קוראים להם...

אלא כמה חודשים מאוחר יותר מהרגיל שלי 

והלכתי על פי פסיקה מקלה יותר בלבישת לבן וכמות בדיקות.

אבל זה לא תמיד מספיק, כי בלידה אחרת כן היה לי דימום משמעותי וטרי שהופיע פתאום 4-6 שבועות אחרי הלידה

נראה לי שכשקיבלתי יותר פיטוצין אחרי הלידה הדימום נגמר מהר יותר, בלידה ההיא לא חושבת שקיבלתי פיטוצין זו היתה לידה ראשונה ובאחרונות היה לי דימום מוגבר בלידה אז קיבלתי פיטוצין (ככה הבנתי מהמיילדת שיש קשר)

וכמו שכתבו- מה שבידיים שלנו זה המון מנוחה כי הדימום הזה הוא בעצם כמו פצע שצריך להחלים

ואפשר גם לקחת תמצית עלי פטל (יכול לגרום לעצירות) והמליצו גם על טיהורית אף פעם לא ניסיתי

כמה שאפשר.

כן עמדתי. כן אספתי ברגל מהגנים. אבל השתדלתי להפחית מה שאפשר. לשכב או לשבת כמה שיותר. לא להרים דברים כבדים.

ראיתי שכשהסתובבתי יותר אם נניח יצאתי לעיר, גם אם לא היה מאמץ בשבילי, הדימום התגבר אחרי זה.

ההסבר שאני פגשתי זה שהדימום אחרי לידה זה כמו פצע שצריך להחלים. ומנוחה עוזרת לזה ולהפך. לעומת דם ווסת שזה כמו כלי שצריך להתרוקן, ולכן עד שלא תצא כל הכמות זה לא יגמר. 

לא מוכן לישון ולשים ראש בכלל, אין סיכוי

מתחילה כבר להיות מותשת ממנו

אולי בקטנה אחרי כמה שעות

היום בצהרים אולי ישן 10 דק מהבוקר וקם בצרחות , והוא רגיל לישון כמה שעות בצהרים 

באמת זה לא עוזר כי הנזלת חוזרת

אולי אינהלציה?

וחיבוק כמובן,נשמע קשוח

לתת שלוש פעמים ביום.

כל פעם כמות טיפות לפי המשקל.

ככה הרופאה טענה. שהוא לא כמו כל הילדים.

הציעה ניתוח אבל לא המליצה בגלל שזה קצת מסובך

לכן גם מי מלח לא יעיל

שיתן מענה טוב יותר

והניתוח לא מומלץ ומסובך קצת

רציתי לדעת אם יש עוד ילד שסבל מזה כי זה פשוט נוראי. אני אומרת לעצמי עברתי איתו מלא מחלות אבל אף סתום ונזלת מזה אני הכי פוחדת

מה עם שמנים אתריים?

אקליפטוס רדיאטה מותאם לתינוקות ועוזר במיידי. מנורת מלח בלילה

בניצת הדובדבן יש רוקחות שעוזרות ויודעות לעזור במצבים כאלה 

נראלי עשיתי הכלל

אני משתמשת עם טיפות דטאמצין לאף שזה מייבש, אבל חייבת לתפוס את זה בזמן אחרת אכלתי אותה. והרופאה לא ממליצה להשתמש עם זה לעיתים קרובות, אבל לא היה לי ברירה

מקווה שנצליח לישון בלילה איתו

כמה טיפות שמן אקליפטוס ואז לשים את הראש שלו ממש מעל, בזהירות ממש!!!!!!!

זה פותח בבת אחת את דרכי הנשימה!

וגם מאוד עוזר למימון אצל תינוקות לשים בחדר שלהם מבער שמנים עם כמה טיפות שמן אקליפטוס רדיאטה, המבער והשמן עולים כל אחד 30₪ בחנויות טבע

מה אני קונה בדיוק ואיך להשתמש?

קבעתי למחר לרופא אא"ג נוסף לייעוץ כי בגלל האף הוא גם התחיל ממש להשתעל 😞

הוא מעגבב לי הכל ביחד שהאף מתחיל 

פשוט שמים בלמעלה שלו, יש שקע,

כמה טיפות שמן

מתחת מדליקים נרון כזה פשוט פשוט

וזהו!!

כשנגמר הטיפות שמים עוד...

עובד מצוייןןןןן

לא משאירה דולק כאשני הולכת לישון..

אפשר בסלון, קרוב אליו, ולסגור את הדלתות של החדרים וזה כדי שלא יתפזרו האדים...

נקנה מחר בע"ה

וזה אחד השווים

עושה ריח נעים ואווירה ממש נעימה

ילדים זה משהו אישי לכל אחת. לך מבחינה אישית כרגע לא מתאים (ובצדק!) ילד נוסף. זה לא קשור בכלל לכך שלמישהי אחרת מבחינה אישית מתאים עכשיו בהחלט ילד נוסף. "זה מעשה שלו וזה מעשה שלו" וכו'... (לא בטוחה שמצטטת מדויק)

בכל אופן, אם זה ממש קשה לך הפער הזה, את יכולה להוסיף תפילה לצד התפילה על עצמך - שלא יהיה היריון עכשיו - תפילה על אחרות שמצפות להיריון, שיקבלו אותו.

ואני גם מתפללת בשבילך לטוב ❤️

בעז"ה יהיה הכי טוב שיש ואם לא נכון עכשו- פשוט לא יקרה..🤗

זוכרת שכתבת על זה לפני כמה ימים וכבר אז רציתי לכתוב לך שמה שהרופאה אמרה לא אומר שזה המציאות המדויקת.. לפעמים רואים משהו אחד באולטרסונד אבל מסיבה כלשהי זה לא קורה..

לי היה אולטרסונד מסיבה אחרת כחצי שנה אחרי הלידה, אמרה שאני פוריה וככל הנראה יש תחילת הריון/ ווסת שתגיע תוך כמה ימים אבל עבר יותר משבועיים עד שהגיע מחזור ולא היה הריון.. החוסר וודאות משגע ממש! 

תרשמי לעצמך בנקודות סימנים שראית+דוגמאות ותראי לאיש מקצוע...

למרות שמזה הייתי נזהרת עם זה

והייתי שולחת אותו לטיפול פשוט אם הוא לא מסכים אבחון... יש טיפולים בעיניי שהם על גבול הכיפיים אם יש כימיה טובה.. נסי אולי לשכנע בכיוון הזה.

כי פסיכולוג טוב יבין בעצמו את המורכבות ויעלה על הקושי גם ללא אבחנה, והטיפול יוכל לעזור לו לעבוד על נקודות חשובות ואמור לשפר את החיים שלו ושלכם..

אם הוא לא יסכים לטיפול אז לכי את

ככה תוכלי קודם כל לקבל תמיכה ודבר שני תוכלי לדעת איך להתמודד עם ההשלכות של זה בצורה הכי נכונה

ובסוף

לא משנה אם אין לו או יש לו הפרעת אישיות

מה שמשנה שאתם חווים קושי

וטיפול יכול לעזור לכל אחד מכם בהתמודדות❤️

אז לדעתי כן כדאי ללכת

תקבלי תמיכה ודרכי התמודדות מתאימים

המון בהצלחה!!

זה באמת שלב קשה...

לא רוצה ליאש אבל הקטן שלי כמעט לא מוכן לאכול מבקבוק בכלל...

הוא אוכל רק מוצקים במעון ובבית יונק

באסה, אבל אני משחררת.

נכנס למעון בגיל חצי שנה

אצלי הראשון לא הצלחתי להרגיל אף פעם, והשניים הבאים לקחו ממש בקלות.

עצות-

לתת בנחת כשהוא לא ממש רעב, אבל לא שבע

אצלי טומי טיפי הלך טוב

לחמם את החלב

לחמם את הפטמה של הבקבוק

לדבר בנעימות תוך כדי

לנסינו בעדיפות ראשונה

אם אכן לא יעבוד לך משהו אחר אפשר להזמין בסופרפארם אונליין כמה בקבוקים

בעדיפות שניה הצליח טומי טיפי עם הפטמה הכי קטנה, חיפשנו בכמה חנויות בשביל זה

א. לתת לו לשחק עם הפטמה.. סתם בכיף.. חלק מהמשחקים

ב. אחכ לתת למישהו (עדיף למטפל העיקרי שהוא הולך להיות אצלו כשאת בעבודה) לנסות לתת לו 5-10 מל, כשאת לא בסביבה, וכשהתינוק רגוע ושבע... ככה שיתרגל שיש בדבר הזה גם אוכל...

אחרי שאת רואה שהוא קולט את העקרון של מציצה מזה ומכיר קצת יותר, אפשר לנסות לתת לו ממש מנה בזה.

אבל כמה שיותר להקפיד שלא את תתני את החלב בבקבוק. ועדיף שגם לא תהיי בכלל בסביבה...

והעקרון המנחה הנוסף הוא כאמור- לאט לאט, בשלבים, בלי לחץ של רעב או דד ליין... אני פורסת את זה ל3 שבועות כזה של התרגלות...

הוא מדמה הנקה

אני משלבת בין הבקבוק להנקה, וזה עובד מצויין

אך שימי לב שמדובר בקליטת החיידקים הטבעיים שממלאים באופן טבעי את מערכת העיכול - הבסיס למערכת ההגנה החיסונית במערכת העיכול.

לא המערכת החיסונית של הצטננות ומחלות

חורף למשל.

זאת הסיבה להבדל הכי משמעותי בין תינוקות קיסרי ללידה רגילה - וואלה בריאות

טבילה נרתיקית – האם זה עובד?

הז מופלא בעיני!!!

הכל מוסרט..

לידת מים הייתי חייבת מזכרת

מצולם משלב הלחיצות ועד שהילד עליי

פלאי הבריאה ממש.

לידה נרתיקית היא חשובה גם בפן של השרירים, התינוק מתאמץ לצאת ולדחוף את עצמו החוצה, זה מחזק לו את חגורת הכתפיים או משהו כזה. 

אז אותם בטוח הוא קיבל

הלחץ החזק משפיע תחושתית על המנחים של הילד

וגם עוזר שלא ישארו מי שפיר בריאות

ובטח יש עוד שאני לא זוכרת

ומתחרטת שלא ביקשתי מהצוות של הניתוח שימרחו את התינוקת בהפרשות מהנרתיק (למרות שהמחשבה על זה מגעילה אותי )

בכל אופן, את יכולה לעודד את גיסתך שגם אם חלילה לא יהיה לה ויב"ק - אצלי רק אחת מהקיסריות הייתה חולה הרבה בשנתיים-שלוש הראשונות לחייה. השאר, כולל הפגים, ב"ה היו בריאים כשור. (ואני מקווה שזה יהיה כך גם עם הקטנה הטרייה...)

והתינוק רוכש את כל החיידקים שצריך. שנה אחרי הלידה אין הבדל מבחינת החיידקים.

וזה פחות קשור למערכת החיסונית... 

דווקא אני תמיד חשבתי שחשיבות של לידה נרתיקית היא בלא לעשות ניתוח, עם ההשלכות של ניתוח במיוחד לגבי המשך הילודה...

א. אני מאד שעירה ואני בת:/ אולי מהמשפחה של בעלך?

ב. זה עוד יכול להשתנות

מקסימום הוא יגיד לך להגיע לבדוק

אבל לא נראה לי יש מה להילחץ

וזה ירגיע אותך.

אחיינית שלי עם גב שעיר לגמרי מאז שנולדה... יש כאלה

אבל כן כדאי לבדוק בגלל שזה מסביב לפטמות

אלא  אם כן את רואה בכל הגוף

אבל לא יזיק תור טלפוני אפילו לרופא

בעיות הורמונים לילדה. היא כבר נערה וזה פוגש אותה בכל צומת בחיים.

מכאן החשש. הרופאה ביקשה להגיע לבדיקה וביקשה לקבוע במקביל תור לאינדו' ילדים.

מקווה שזה בסדר וסתם אני חוששת

תודה על התשובות🙏

על השד? ואז בהנקה הבאה יש ריח רע?

גוגל קצת הלחיץ אותי...

מנסה להבין אם יש מה לדאוג...

לק"י

יש תינוקות שזה בסדר להם.

אפשר גם להניק בשכיבה, שאז זה פחות טרטור. ולישון עם התינוק, אם מכירים את כללי הבטיחות לזה.

אני לא תמיד מצליחה להניק ולישון יחד, אבל יש כאלה שכן.

כדי להגביה מעט את הראש.

אני כן הייתי מחכה לגרעפס אבל גם לא הנקתי.  וזה גם מה שעושים בבית חולים. 

אותי היועצת הנקה לימדה איך 

בלילה אני לא מרימה לגרעפס, אבל יש תינוקות שזה כנראה מציק להם יותר 

כמובן, לדאוג שזה יהיה בצורה בטוחה (שיש משהו שחוסם נפילה מהצד).

להוציא גרפס אפשר כשהתינוקת נשענת על הבטן שלך, כשאת שוכבת על הצד והיא כאילו עומדת. או להניח אותה על הצד - זה גם עוזר לפעמים להוציא גרפס.

ממני, שבלילות האחרונים מיניקה כמעט בלי הפסקה...

וואו חידשתן לי ממש...

הבעיה שבעלי ואני עוד אסורים אז לא יכולה להשאיר אותה איתי ולהירדם איתה.. כי המיטה קטנה.. וגם היא בת חודש. קצת מלחיץ אותי להישאר איתה במיטה, זה לא מסוכן? שלא תיחנק או תימעך ה' ישמור. ממש מפחיד אותי..

אם מניקים בשכבה לא צריך לעשות גרעפס??? או שזה לא קשור?

את שמה אותה על היד שלך ומחברת, כדאי כרית גבוהה

אצלי בשלב הזה נדיר שאני נרדמת כי ההנקה עוד לא זורמת מספיק אני עוזרת לה רוב הזמן אבל זה עדיין יותר מנוחה

אני לא משאירה איתי במיטה בגיל הזה אני מפחדת אבל אם יש לך איך להשיג או לייצר מטחברת זה מושלם ממש קל להחזיר אותה לשם ואפילו להניק ככה

לגבי גרעפס זה תלוי בתינוקת אם היא רגישה או לא.היו לי כאלה שאף פעם לא הוצאתי גרעפס ויש כאלה שפולטים אם לא מחזיקים הרבה זמן לפני שמשכיבים

הרכבתי מעין קרש כזה בצד אחד של המיטה שלי, כדי לשמור שהתינוק לא ייפול.

באמת בכל מקרה בדרך כלל לא ישנים חזק נורא, אז הסכנה פחותה...

אבל אם יש לך איך להשיג מיטה מתחברת (יש גמ"חים במקומות שונים, למשל) - זה הכי נוח.

וגרפס - יש תינוקות שחייבים את זה ויש שלא. תבדקי מאיזה סוג התינוקת שלך...

אצלי שמתי לב שאם היא ממש רעבה,

אז היא מתנפלת עליי ובולעת מלא אוויר ואז יש גרעפס

ואם היא רגועה עדיין ולא מורעבת אז היא אוכלת בנחת ויש פחות סיכוי לגרעפס

זה לא ממש תלוי בי כי היא פשוט ישנה מלא זמן ומתעוררת מאוד רעבה...

מנמנמת ואז מתעוררת רואה שהיא נרדמה ומניחה אותה

מניקה בכמעט שכיבה

גרעפס אני מוציאה לה רק אם היא לא מצליחה לאכול וזה מציק לה

בדרך כלל זה מציק לה...

זה תעסוקה נחמדה לערב, לפי הכוחות שלך, לא דורש הרבה

כל יום אפשר להתקדם טיפה.

רעיונות-

לצלם, לצייר, לכתוב

לאפות, לקרוא ספר/ עיתון של נשים שמעניין אותך

לעצב בגרפיקה סתם דברים אם את אוהבת

לצבוע מנדלות, תשחצים

לכתוב שירים, לשיר, לנגן (אפשר יחד עם הילדים)

להזמין ביביסיטר ולצאת להליכה/ ריצה/ מסעדה עם חברה או לבד.

אז תודה אולי באמת אממש את זה

את התחושות.

קודם כל חיבוק גדול גדול. זה מאוד קשה.

אני שמתי לב שלאורך המלחמה היו לי כמה מעגלי כוח שונים, שכל אחד בזמנו עזר לי להרים את הראש מעל תחושת הדכדוך וחוסר החיות.

1. פנייה לעזרה מקצועית. טיפול פסיכולוגי. נתן לי המון כוח.

2. לעשות ספורט

3. לעזור לאנשים אחרים. לעצמי לא היה לי כוח לדאוג, אז התנדבתי לעזור לאחרים וזה סיפק אותי

חוץ מזה, קניתי לעצמי חוברות צביעה וצבעי עיפרון, אני כותבת מה שאני מרגישה במעין "יומן מלחמה", קוראת ספרים שאני אוהבת

אנסה להרחיב יותר אחר כך.

בינתיים חיבוק

לגבי מה שאמרת על שאר המגוייסות שסביבך - אי אפשר באמת לדעת שהן בסדר.

אני לא חושבת שמישהי יכלה לדעת כמה קשה לי, כמה אני על סף של דכאון. מבחוץ היה נראה שקשה אבל בסדר. אבל לא באמת הסברתי לאף אחת את התחושה הזו שאני רק רוצה להישאר על הספה, להתכסות בשמיכה ולא לקום עד שהכל יסתיים.

את החושך הזה, התחושה של בור שקשה מאוד לצאת ממנו.

אז אני רק אומרת שזה באמת מרגיש מאוד בודד, אבל אני גם הרגשתי / מרגישה תחושות דומות. גם אם כלפי חוץ נראה שבסדר.

בכל אופן, ההמלצה הראשונה שלי היא טיפול פסיכולוגי. באמת שזה פשוט מה שנתן לי כוח ועזר לי להרים את עצמי. כי זה נתן לי כלים, ונתן לי יכולת לזהות את הקושי ולהתמודד איתו.

וזה גם נתן לי את היכולת להשלים עם זה של את יד אני אהיה שמחה, אבל אני כבר פחות מפחדת מזה כי אני יודעת שיש לי גם כלים להתמודד.

אז אני כל הזמן בגלים. 

באמת התחלתי טיפול..אבל קצת מסופקת לגביו אבל אולי אנסה עוד םעם להמחשך

מתלבטת קצת

ספורט אני עצלנית לא אוהבת

אבל כתיבה מאוד עושה לי טוב

ונכון לעזור לאחרים עושה משהו

האמת ניסיתי ליזום בכיוון ולא הלך אבל כן רושמת לי בלב להתבונן בזה ולנסות לפעול ..הז באמת ממלא

שהדיכאון יכול לחזור. זה יותר מסתם שיעמום או הרגשת בדידות, זאת החרדה הזאת.

המליצו לך על טיפול ואמרת שמסופקת לגביו.

יש לי פסיכולוג להמליץ עליו והוא מתאים לכל אחת, לא עולה שקל ותמיד זמין. והוא הכי מבין את הנפש שלך כי הוא הכי מכיר אותך.

רק נשאר לקבוע זמן מוגדר לפגישה איתו, מקום שקט בלי אנשים, זה יכול להיות גם חדר ולשפוך, לשפוך,לשפוך או סתם לשתוק. הפגישה צריכה להיארך לפחות חצי שעה. בוודאות נותן כוחות.

בקורונה הייתי בהריון עם כל הילדים עליי, חלשה, הכי קרובה לדכאון שיש והחצי שעה הזאת עם ה' ועם עצמי בכל יום הצילו אותי ממש. הייתי קמה מוקדם במיוחד בשביל זה. זה היה ממש נותן אוויר.

נשמע קשוח בטירוף!!!

נשמע לי שאת חייבת עוד תעסוקה

מה לגבי התנדבות כלשהי?

יש איזה מוסד לימודי לידך שתוכלי להתנדב שם קצת?

נשמע לי חובה לפתח עוד איזשהו ממשק אנושי שיתן לך חיים... באופן כללי,ובמיוחדדד עם בעל מגוייס...

לא מעשמם לי באמת🫢

וכרגע עוד עם תינוק בבית בינתיים(יכנס למעון בהמשך)

אבל לעבוד במשהו חלקי באמת יכל לבא בחשבון

לא קל להשיג פה משהו כזה

כי לא הכל מעניין אותי..אני לא קונבנציונלית

ובסוף גם קשוח לי לחזור ישר למלא שעות לבד עם כולם עד דלא ידע...אז אעשה את זה רק אם ארגיש שזה מחיה אותי ..לא שואב את כל הכוחות 

לכתוב יומן... אפשר ממש להשקיע לקנות יומן מעוצב, לקנות מדבקות גם... כמו יומן מסע.. לקחת רעיונות מפינטרסט...

כתיבת מחברת של כל מה שאת רוצה, כל מה שאת מרגישה.

לשיר אם את אוהבת, יש מישהי ביוטיוב שמנגנת על פסנתר מלא שירים מוכרים- רעותא

כושר!! אפשר מהבית, התקדמות בכושר מאוד משמחת ומשחררת

לארגן עם חברות בזום ערב חיזוק או ערב דיבורים או סתם לקשקש...

לקרוא ספרים שקשורים לנפש, יש גם ספרים עם תרגילים שאפשר לעשות בבית... כמו הספר בוחרים להרגיש טוב

כתבתי אולי 10 מחברות השנה🫢🫢

מדכאות קצת היתי אומרת

אבל באמת מסע שלם

ונפש וכו זה גם לגמרי אני

אבל אם כבר יאללה תנו לי גם המלצות

על ספרי נפש טובים ומעשירים

ועל קורסים בזום - שעושים טוב בלב..נפש או עבודת ה'.או משהו מקצועי אפילו ..פתוחה לכיוונים שונים

דבר ראשון- מתפללת עליך שה' ישלח לך כוח. יפתח לך שערים .... באמת באמת. 

מציעה-

אם את נהנית לכתוב

אולי להירשם לסדנת כתיבה ? מן הסתם יש דברים אונליין.

ספרים- אני בכיוון תורני אז 

אני אוהבת של ח. ברטלר- מהממים ממש ממש אבל לפעמים קצת מטלטלים מידי לאנשים רגישים.

רותי קפלר-יש הרבה, הנורמלי האחרון, שנייה לפני האור.

תמר מור- קראתי לאחרונה הנחל בכביש 3, מחר יהיה יפה (יותר קליל לנוער)

דבורי רנד- כל הספרים שלה מהממים

קורסים- אני מכירה ניגון העומק של מכללת בינו. זה נפש, עבודת ה' , כלים...

 דמיון נובע- גם יש להם קורס בזום... שיטה של עבודה עם הנפש דרך דמיון.

יש עוד המון ששמעתי אבל לא התנסתי .

בטח שלא בפורום פתוח,

אבל בגדול יש הרבה סילופים בתחומים כמו קשר מטפל- מטופל בצורה בעייתית על גבול המסוכנת, למי שבא לזה בתמימות, ועוד כל מיני דברים שלא כאן המקום לפרט.

ולגבי ספרים יש לי רשימה אבל לא קראתי את כולם אז לא יכולה להמליץ על כולם, בוחרים להרגיש טוב קראתי והוא חביב ביותר

לגבי קורסים אני חושבת שזה רעיון טוב לקחת קורס שקשור בנפש... יש שיטת ימימה, יש גישטלט אם שמעת... (בשניהם לא התנסתי רק שמעתי)

יש מכללות שמציעות קורסים בזום בנפש, את יכולה לנסות לברר.. (בפרטי אם תרצי) 

זה הדסה קלוש

ולגבי סדנאות כתיבה בזום תפני לרחלי מושקוביץ אולי תפתח שוב אחרי החגים

בזמנו ממש נהניתי בסדנה שלה

אז יש לי שתי המלצות לקורסי כתיבה בזום - של מיכל פרץ ושל דבורי רנד. (תנסי לגגל, אם לא תמצאי אשלח לך פרטים באישי)

עבודת הנפש - ממליצה להצטרף ל"חבורה" של הרבנית רחל בזק. זה מסע מעמיק בנפש מבחינה יהודית. (רק צריך להתכונן לזה שמדובר בקבוצה ענקית, אז אין מענה פרטני). יש גם את "מסע החיים" של יעל כורסיה, גם מומלץ מאוד. (מניחה שתמצאי על שתיהן פרטים ברשת)

אם את אוהבת אומנות חופשית - אז מציעה לך לברר מה יש לרות ונטורה להציע.

את כל אלה ניסיתי בעצמי ונהניתי

לא הייתי במצב כמו שלך אף פעם... אבל נראה לי שזה יכול לתת לך תמיכה וכיוון.

הרבה כוחות ותודה רבה על מה שאת נותנת לכולנו!!❤️❤️

יש בסביבתך? לצאת לשעה מהבית, בלי הילדים, לראות קצת נשים או אנשים בגילך...

ואם לא משהו שאפשר לצאת אליו, אז משהו מהסוג הזה מהבית בזום וכד' אבל ממש מציעה שיהיה בתשלום, זה הרבה יותר מחייב לעשות את זה ברצינות וזה מה שלעניות דעתי מאפשר יותר להתמלא מזה

אמנם כל פעם שהעזתי והבאתי בייביסיטר הילדים כמו מרפי פתאם קמו דוקא אז והזעיקו אותי

אבל מנסה לא לפחד לנסות שוב

אבל כן חושבת ללכת לשעור קבוע שיש

ואולי לעוד משהו

אבל זה עוד לא המרחב הכי מדויק לי אבל באמת עושה טוב יותר מכלום

תודה רבה 💖

דבר שני, ממליצה לשקול לעשות רישיון ולצאת לעבודה. 

עצמאות ויכולת להניע ולנסוע אפילו עם הילדים כדי לשנות אווירה יכול להשפיע מאוד לטובה

לא חייב משרה מלאה שזה ממילא נורא קשה כשאת מגויסת, אלא לפחות כמה שעות שיהיו לך בשביל עצמך. כדי לקום מוקדם,להתארגן בבוקר,לצאת ולנהל לוז סביב משהו שהוא לא הבית ויתן לך מילוי בלי קשר לבית. תוכלי גם לפגוש אנשים ולנהל שיחות 'בנאליות' ולהיות עסוקה חלק מהזמן

אבל כרגע אין לי רעיון במה

עשיתי שינוי תעסוקתי ומחפשת כיוון חדש

באמת חושבת ללכת ליעוץ תעסוקתי כי מחפשת משהו פחות מוגדר

ורשיון יש לי..

בתוך הישוב זה בסדר

מחוץ- זה הבעיה

והיא לא בכלים שלי כרגע..

בטח לא בלי בעלי.

עשיתי שיעורים חוזרים עם מורה נהיגה כמה שנים אחרי הרישיון, לוקחים שיעורים כפולים.

חשבתי שאצטרך 8 שיעורים (ארבעה מפגשים)

המורה אמר שנצטרך פחות.

לא היה אכפת לי כמה אצטרך, עשיתי עד שהרגשתי ביטחון. שווה ממש..

דווקא נהגתי מחוץ לעיר ...ויחסית אני בסדר עם נהיגה עצמה

זה לא רק בגלל הנהיגה עצמה.גם.

בעיקר קשור לאזור בו גרה...

יואו מבאס.

ומה עם מעבר זמני למקום יותר נגיש ויותר בטוח?

יש לילדים מסגרות?

חיבוק גדול!

אותי זה ממש מרים שאני יכולה לקחת את האוטו ולקנות משהו,

לנסוע להביא משהו

לאסוף משהו

לבקר מישהי

לשים את הילדים אצל מישהי ולצאת..

ממש משפיע על החיים שלי, יש לך אולי איך לקדם את זה?

וחיבוק ענק ענק ענק!!!!

איזה התמודדות קשהההה

וכל הכבוד שאת עוצרת רגע ומנסה לראות מה יכול לעזור!!!

מצדיעה לך ככ!!!!!

שנה שעברה  מרגישה שעברתי ממש גיהנום נפשי

וזה לא אני בכלל אני לא דכאונית והכי יציבה נםשית בעולם

השנה לפחות זה לא הפתעה המציאות הזאת

אז מנסה לחשוב מקגם

ולא מתמסכן

כי שנה שעברה רק הרגשתי

מה אין לי מה חסר לי מה תקוע לי מה קשה לי

ושקעתי

לא מצאתי במה להאחז

מעשית עונה לך-

יש לי רשיון

אבל גרה בחור

ולא מעיזה לנהוג מחוצה לו -גדול עלי כרגע באאלף מידות אז אולי בעתיד הרחוק..לא יכולה לפרט למה..

הלוואי שהיה לי איך לעזור

שהקב"ה ישלח לך המון הצלחה ושמחה וכוחות בזכות המסירות נפש שלכם בשביל עמ"י

אני היתי מעדיפה משהו אחר..שישרת קרוב לבית.. שיחזור לשבתות לפחות.. משהו קצת יותר מותאם למשפחה מרובת ילדים ולזה שקשה לי ממש הבדידות והעומס יחד.,

אבל הוא רוצה רק קרבי ורק בצפון ורק כמו כולם

מחלוקת כאובה מאוד שבה אני נאלצת פשוט להכנע ורק לקוות לטוב איכשהו

זה עדיין מסירות נפש

ואולי אפילו יותר

שאני עושה עם עצמי ומשמחים אותי:

1. ספורט יומיומי- עושה הליכות עם ביגוד מתאים ויפה, אוזניות למוזיקה ומסלול קבוע.

(ראיתי שכתבת שאת לא אוהבת, בעיניי, האנרגיה שמוציאים כשלא עושים ספורט, היא יותר גדולה מכשעושים ספורט , כי החסר של ספורט לגוף מבזבז הרבה אנרגיות, פיזיות ונפשיות)

2. קוראת ספרים שכבר קראתי ואהבתי אותם, כנ״ל צופה בסדרות/ סרטים שאהבתי

3. עוסקת בתחביבים (רקמה, ציור, משחקים בפלאפון, לקרוא/ לצפות על תחומים שמעניינים אותי)

4. קונה מתנות לעצמי מדי פעם (בגד/ תכשיט/ אביזר שמשמחים אותי)

5. כותבת על הרגשות שלי, שלילים וחיוביים, רצונות להגשים וכאלה שהתגשמו, מטרות לביצוע, דרכים להשיג אותם. בתקופות מורכבות אני כותבת כל יום, עוקבת אחרי השינויים, מסיקה מסקנות ומנסה לשפר.

במצבים שאני מוצאת את עצמי רגע לפני התהום יש לי קרשי הצלה כאלו מטופשים אבל עדיף מכלום

לדעתי זה הזמן לשלוף את קרשי ההצלה שלך

כפתרונות זמניים

לדוגמא: לאות סדרה מצחיקה כמו קופה ראשית בערב

לטווח הארוך-

להכריח את עצמך לדבר עם אנשים+ חשיפה לשמש כמה פעמים בשבוע אחרת זה מתכון בטוח לדכאון

מניסיון, כמה שזה מעייף ומתיש זה ממלא, זה מספק, את פוגשת אנשים. אפשר סייעת בגן או במעון. תמיד חסר...או למלא מקום יומיות.

יומיים- שלושה בשבוע.

את תראי שכל התעסקות עם עצמך תעלם.

חיבוק יקרה, כל כך מבינה אותך.

רק. מתיש

יש לי בבית מפשחתון וגם מלשי ובבוקר רוצה להיות אני ולא אוהבת לעבוד עם ילדים

אני כן פוגשת אנשים

יוצאת לגינה הולכת לשעורים אם יש אני לא אחת שבבית כל היום בטבע

אבל לא כל עבודה נותנת לי כח

עם מחויבות, עם זמנים.

לא עם ילדים, משהו שימלא אותך, גם התנדבות זה יכול להיות טוב 

אבל באמת מכוונת לשם ומקווה למצוא

תודה רבה לך ולכולם על העצות הטובות והלב💖