גן טרום חובה וחובה. גנים חדשים אחרי מעבר דירה.
הבן גדול יותר, עולה לגן חובה. הבת היא הכי קטנה בשנתון, עולה לטרום חובה.
בעיקרון שיבצו לשני גנים שונים אבל יש לי אפשרות לבקש שיהיו באותו גן, זה יקל עלי אבל נסתדר גם בלי. לצערי לא מכירה אף אחד מהגנים, כן שמעתי על שניהם דברים טובים.
מה דעתכן?
לק"י
כי אמרת שהבן עולה לחובה והבת לטרום.
דו גילאי (טרום וחובה)
אצלינו יש 2 גנים צמודים, והילדים עולים מגן לגן. ובאחד מהם לומדים שנתיים.
שהקטנה תהיה עם ילדים שנשארים שנה נוספת בגן חובה, הם יהיו גדולים ממנה בשנתיים שלמות!
אין אצלכם גנים צמודים כמו שכתבה יעל מהדרום?
זה נשמע לי הכי נכון,
את הילדים שגדולים בשנתון של טרום חובה מעלים לחובה,
ואת הילדים שקטנים בשנתון של טרום חובה מחברים עם טטח.
ככה אין פערים משמעותיים בגיל.
מבחינת האחים, זה תלוי בדינמיקה ביניהם וביכולת שלהם ליצור מעגל חברתי סביבם.
ראיתי זוגות אחים שהיו יחד בגן והיה להם בסדר גמור.
מצד שני הקטנה בוגרת לגילה. הסייעות שנה שעברה היו בשוק מהגיל שלה. גם חברתית, גם בהתארגנות אישית, גם שפתית, גם בנראות.. אז זה פחות מציק לי.
לגן שקרוב אלינו לא ראינו גן צמוד.
שניהם חברותיים ומסתדרים. אני חוששת קצת מתחרותיות..
שהיא לא תאפיל עליו.
או שההפרש ביניהם מספיק גדול שאין חשש כזה?
אני חושבת שכדאי לבדוק גם מי צוות הגן ואם יש להם מספיק מודעות להעצים כל אחד בנפרד ובאופן כללי שיש להם מספיק רגישות וידעו להתנהל עם זה בצורה חכמה.
הוא לא הכי דומיננטי אבל יודע לייצר סביבו חבורה ולעשות שטויות. זה באמת חשש. הקטנה ביישנית אבל אחרי תקופה היא יודעת להיות כוכבת.
בכל מקרה אם אלך על זה אני באמת אבקש לדבר קודם עם הגננת.. תודה. נקודה חשובה
אין תחרותיות גדולה
וכל אחד יימצא את החברים שלו ואת התחומים שלו
אני כן הייתי שמה
יש לי הרגשה שכל אחד מהם יתפוס את הפינה שלו. החברים שלו, המשחקים האהובים שלו. יש להם אופי שונה אבל שניהם מסתגלים ומסתדרים חברתית ב"ה.
אבל אני דואגת... טוב, אני דואגת מכל התרחישים😅
עשינו ככה והיה לא מוצלח בכלל...
שרדו אבל לא היה טוב
צריך לתת לכל אחד את המרחב שלו להתפתח ולצמוח..
וככה יש כל הזמן השוואות...
ופוטנציאל לתלותיות/ אובר דאגה וכו
בן יליד ינואר גדול בשנתון בחובה ובת בט. חובה.
בתחילת השנה זה היה ממש טוב לקטנה כי היא הייתה מאוד ביישנית וסגורה. הוא נתן לה ביטחון כי לו זה הייתה שנה שנייה בגן.
הייתי בקשר צמוד עם הגננת והיא כל הזמן חיברה את הקטנה עם הבנות, בהתחלה רק בשולחנות בבוקר ולאט לאט במהלך כל היום.
אחרי חופשת פסח הבת קיבלה יותר ביטחון והתחילה גם לדבר עם הצוות בגן.
התחילו יותר מריבות עם אחשלה בבית ואז גם הפרדנו את שניהם, שלא יהיו בחדר אחר. גם מטעמי צניעות.
ביום האחרון של הקייטנה הסייעת סיפרה שהילדה דיברה איתה ממש שיחה ארוכה ושהיא ככ שמחה לראות את ההתקדמות שלה השנה. שמחתי לשמוע ועוד יותר שמחתי שיש כזה צוות מעולה בגן.
ברור לי ששנה הבאה היא תעוף גבוה יותר בעז"ה
אצלינו זה היה בן ובת.
ישמצב שעם זה שתי בנות או שני בנים זה אחרת...
אז בכל מקרה, לדבר קודם עם הגננת.
תודה!
שני ילדים בגילאי 3 ו4
בסוף שמתי כל אחד בגן אחר כדי לתת להם את האפשרות לגדול בלי הצל של האח השני, בלי תחרות עם האח והרגשה שאחד לוקח לשני.
לילדים שלי אני חושבת שזה מה שנכון.
אני מבינה שלפעמים זה הצלחה ולפעמים התרסקות... לא רוצה לקחת את הסיכון.
מתכננת לצאת לסיבוב בין הגנים ולראות כמה זמן זה מגן לגן. ואז אחליט אם לנסות או לא.
תודה על התגובה!
עברנו לשכונה חדשה, גן תורני חדש שנפתח. יהיה רב גילאי.
לא יהיו הרבה בחובה...
אבל החלטתי שיותר כדאי שיהיה קרוב לבית ברמת הליכה ולא נסיעה ברכב שאז זה מגביל שרק אני אקח ואחזיר...
שתיהן יהיו יחד הקטנה תהיה גם הכי קטנה בשנתון של הטרום טרום חובה..
והגדולה תהיה בחובה..
תלוי מה הנוחות שלכם...
אני התייחסתי לעניין הקירבה לבית..
בנוסף, אלו הם גני עירייה שאז הצהרון בתשלום של 1000 שח לשנה לכל אחת... ולא גן שס שאז התשלום לשתיהן יחד כל חודש הוא 600 שח.... כמובן אחרי הנחות וכו..
אז העדפתי גם מהבחינה הזו לשים את שתיהן שם..
מוסיפה,
שתיהן עם ביטחון עצמי ברוך ה', ומסתדרות ומסתגלות במהירות.. מה גם שהגדולה כבר הייתה שנתיים בגן, עכשיו נכנסת לשנה שלישית... שנה ראשונה שתהיה עם אחות בגן... והקטנה תהיה אמנם קטנה בגן, עם חבר'ה בגילה וגם עם אחות גדולה, ואחכ תמשיך שם עוד שנתיים שיקנו לה את המשך הגדילה, התפתחות והצמיחה שבלי האחות. רק שלה.
אז אצלנו זה פחות בעייתי- גם בעלי יוכל לאסוף, זה פשוט קצת פחות נוח.
מתכננת לעשות את הטיול בין הגנים ואז אראה כמה זה משמעותי...
תודה!
סליחה שלא עוזרת
מעניין העניין של לתת ביטחון. התלבטנו אם כדאי לשאול אותם😅 ובסוף לא שאלנו.
הקטנה באמת תהיה בפער גילאי אבל היא ממש בוגרת... מהרבה בחינות (הסייעות שנה שעברה היו בשוק מהגיל שלה).
דווקא נתת כיוון חשיבה מעניין. תודה!
הגדולים שלי היו ביחד בגן כמה שנים,
וגם אני כילדה הייתי בגן עם אח שלי.
חשוב לשים לב בבית שלכל אחד יש זמן משלו לספר חוויות מהגן (במיוחד אם אחד הילדים יותר דברן).
כשזה שתי בנות כדאי גם לשים לב שהן מוצאות גם חברות נפרדות ולא תמיד ביחד, כשזה בן ובת בדרך כלל זה קורה באופן טבעי.
הבת השניה שלי היתה עם אח/אחות בגן מגיל 3 חודשים (חלק מהשנים עם זה שמעליה וחלק מהשנים עם זאת שמתחתיה ושנה אחת היו שלושתם יחד), בגן חובה היתה פעם ראשונה בגן בלי אח. שנים אחר כך אמרה לי שהיה לה מוזר להיות "לבד" בגן ולקח לה זמן להתרגל.
כמובן שיש גם חסרונות אז צריך לעשות חישוב כולל מול האפשרויות האחרות, אצלי המיקום והפיזור בבקרים לקח חלק משמעותי בהחלטה ובדיעבד אני חושבת שזה היה שווה, היכולת שלי לפזר אותם קצת יותר בנחת בבקרים.
חברה שלי המליצה ממש
ניסיתי וזה הדבר היחידדד מבחינתי מחזיק למלא שמ
נים אני איתו שלוש וכמו חדש ניתן לחדש אותו גם היא מסבירה איך
ומחדשת אחת לשנה, שנה וחצי.
ממש מומלץ
אלא אם כן יש לך בדיקות דם לא תקינות (תפקודי כבד) או אם יש רגישות לתרופה.
אין מניעה בהריון.
מותר גם אופטלגין.
בטח שעדיף אקמול.
אבל גם אופטלגין מותר.
(לא לקחת אם ספירת דם לא תקינה.
ומשבוע 28 לא יותר מ6 גרם ליום)
מתואמתאחרונה׳לטענתה של ד"ר ראמני (Dr. Ramani), בעלי אישיות נרקיסיסטית מהווים כ- 50% מהאוכלוסייה. "המגיפה השקטה" – כך מכנים את התופעה הזאת של "נרקיסיזם-סמוי" בימים אלה.׳
זוגיות עם נרקיסיסט.ת - אירית וייך
והשאלה שלי, האם זה נראה לכם נכון ש50% מהאנשים בעלי נרקיסיזם סמוי ובעצם לא יכולים לנהל מערכת יחסים (מכל הסוגים) נורמטיבית?
הבנת יתר, הנמכת ציפיות ומחיקת צרכים זה מה שקורה לקורבן בתוך הקשר.
ההבנה שמדובר בנרקסיסט יכולה לאתחל תהליך של שיקום זהות, תיקוף הרגשות והצרכים שלי בתוך קשר ובכלל.
היום כשחזרנו מהגן ורק כשהגענו הביתה-כאבו לו הרגליים ממש,
במהלך הערב שיחק ושכח מזה ורק הלילה, כלומר לפני שעה, כשהתעורר מתוך שינה ובכה מכאב נזכרתי למרוח לו טראומיל והמסכן נאנח והוקל לו וסופסוף נרדם.
התלונן על זה בעבר-והבעיה שקשה להבין אם זה כאב כללי שחוזר אצלו שצריך לבדוק אצל רופא, או שבאמת ילדים מרביצים לו.
כשהטענות עלו בכל פעם כתבתי לגננת (במשך השנה ועבר) ולפני שבועיים אמרתי למטפלות ועכשיו קרה שוב. זה לא רציף.
הבן שלי חברותי מאד ושוכח מעצמו כשהוא עם חברים, יש בו משהו מאד מרצה, כשהוא משחק עם חבר בגינה או עם הקרובי משפחה שלו הוא שוכח מאיתנו.
טען הפעם על חברים ספיציפיים שהרביצו לו. חשבתי שהוא ילד פופולארי אבל גם מתאים לו לחשוב שהוא משחק איתם ולחטוף.
א. איך מבררים עם הילד?
ב. איך מבררים עם המטפלות בקייטנה? יש מצב שהם לא ראו את זה? שלא משגיחות? בטחון פיזי ונפשי זה א' ב' של מה שהן אמורות לעשות שם.
ג. איך מלמדים את הילדים העדינים שלנו (שנינו עדינים) להתגונן ולהחזיר?
זרקנו דברים כמו "אל תתן שירביצו לך", "תגיד לגננת", "?מי שמרביץ מחזירים לו", "אנחנו ממש כועסים, אסור להרביץ!"
אבל נראה לי שזה היה באוויר ויותר פריקה של הכעס והתסכול שלנו מאשר משהו פרקטי שהוא באמת יכול להבין או לעשות איתו משהו.
מה עושים?
אני מבטלת את מה שהילדים אומרים,
חושבת שהם קטנים מדי, או מדמיינים, ולא מספיק "על זה", או לא מטפלת בזמן או עירנית. או מנסה להרגיע אותם, שלא יבכו, שלא תהיה בעיה, שהכל יסתדר.
אני מרגישה שאני דפוקה בזה, בלקרוא את הילד ויש אמהות שעירניות ויש להן חושים ויכולות להיות לא נחמדות, או עוקצניות וביקורתיות אבל העיניין שלהן כל הזמן על הילד ומי טוב לו ומה נותנים לו ומי טובה לו כמטפלת, ואני כזו-רק רוצה לעבור את היום בשלום ומבינה רק ממה שהוא מספר כשהוא מספר.
אני קוראת מלא ספרי הורות ומתיעצת פה וחושבת איך להעשיר אותם ואיך לעצב להם את החדר אבל בגלל שאני טיפוס תמים ואוהב אדם, קשה לי להאמין שבכלל לא ישגיחו ושאנשים\מטפלות לא יעשו את השליחות שלהם מול הילדים.
אז כל פעם זה כואב לי כפול כאדם רגיש בכללי, אבל אולי לא מספיק רגיש לילד
אני מרגישה גרועה בקריאת המפה. תמיד באיחור מה. וגרועה ברגשות ושיח.
בפעמים הקודמות, סימסתי לגננת
או אמרתי בע"פ שהילד מתלונן, ובקשתי לשים לב.
אני לא יודעת להיות נודניקית,
וגם לא יודעת מתי להטריד בבעיה גננת\מטפלת ומתי פשוט להעביר ולומר מחר בבוקר (היום לא התקשרתי וממש כאב לו-חשבתי שזה יעבור).
קל להן להתלונן ולעשות מהומה
קל להן להתלונן וחושבות שמגיע להם
קל להן לפנות לגננות ויודעות מה ומתי ומה צריך לעשות.
אני נותנת לו להיות 'על זה' כי אצלו יש הרבה פחות 'לא נעים' מאצלי ואני סומכת על שיקול דעתו יותר מאשר על שלי בעניין הזה, אז נותנת לו את הטון בבית
גמני מאוד רוצה שהכל יהיה בסדר, אבל לא תמיד הכל בסדר. עובדת על השינוי עם עצמי מהתבוננות בבעלי, כי הרבה פעמים אני מנתחת את הסיטואציה כששיקול הדעת שלי מוטה לכיוון ה'איך אתמודד עם זה' אני, במקום המטרה - הבירור עצמו והתוצאה - טובת הילד שיש מי שידאג לו מול המערכת, או כל דבר אחר שאני נתקלת בקושי כזה מולו
אבל לפעמים רק בדיעבד...
הוא כן מיידע אותי ויש לו תפיסה טובה בלשים לב לדברים
(כל השאלות שהעלית הן חשובות, אבל אני לא מרגישה שיש לי הרבה מה לתרום לגביהן כרגע. גם אני התמודדתי עם תלונות לא עקביות על אלימות ועשיתי שיחה עם הגננת שספק כמה עזרה וכמה השתפר בלי קשר...)
רק רוצה להבין,
הילד מתלונן שילדים מכים אותו ולכן כואבות לו הרגליים? לא נשמע סביר שזה קשור. בטח אם הוא מתעורר מכאבים בלילה. אולי כאבי גדילה? כדאי אולי כן לשאול על זה רופא.
(כן הגיוני שהילד בעצמו משייך את הכאבים לזה שילדים הכו אותו, והוא חווה אלימות שבהחלט צריך להתייחס אליה (בלי קשר לכאבי הרגליים שהם בעיה נפרדת).)
לגבי כאבים, יכול להיות כאבי גדילה. זה בדיוק הגיל. אם זה שרירים ולא מפרקים. יכול להיות גם ממאמץ יתר.
לגבי מכות. תשאלי את הילד וכן תדברי עם גננת . לא צריך לעשות מהומה אבל כן לדבר כל פעם. מצד אחד ילדים הולכים מכות , אלו החיים. מצד שני גננת חייבת לדעת להפריד , לתת איזו פעילות משותפת , לא יודעת, בקיצור זו אחריות שלה.
כאבים כמו שאת מתארת נשמע כמו כאבי גדילה.
זה כאבי תופת והגיוני שכאב לו מתוך שינה.
כאבים ממכות לא יכול להיות שכואבים ככה אם שכח מהם במהלך היום. במיוחד עם אין סימן של שטף דם.
בלי קשר לתלונות על הכאבים, את מתארת ילד עדין שאולי לפעמים חוטף וצריך לראות מה קורה איתו בגן.
זה שני דברים שונים ולא קשורים לדעתי.
לגבי המטפלות, לא הייתי באה בגישה חשדנית שמנסה לרחרח וגורמת להן להתגונן,
אלא קצת הפוך על הפוך.
כלומר מספרת מעצמך שהוא עדין ואת חוששת שהוא לא יודע להסתדר ומישהו אמר לך אולי להשאיר אותו גן או משו כזה ומה הן חושבות ובטח יש להן יותר ניסיון מההוא שאמר.
זה גורם להם להרגיש שמעריכים את הדעה שלהם ולספר יותר בפתיחות ולתת דוגמאות. כלומר לגרות אותן לשתף. וזה גם גורם להם בהמשך לשים לב יותר ולעודד את הילד לעמוד על שלו כדי שיהיה להן מה לספר לך בסוף היום. וכמובן להודות ולפרגן להם.
לגבי איך מעודדים את הילד, אני לא יודעת איך עושים זאת ישירות,
אבל כן ראיתי שאפשר לחזק את הביטחון העצמי בצורה עקיפה.
למשל דרך משחק ספורט, לתת אתגר קטן ובהדרגה לאט לאט להגדיל את הטווח.
או בעזרה במטבח להצטייד בים סבלנות ולתת לו לאט לאט להתנסות. עד שהוא מצליח. לתת לו הרגשה של משמעות ומסוגלות. את יכולה לתת לו לחתוך סלט (בסכין ייעודית לילדים שמוכרים בדיוק בשביל דברים כאלה) תדמייני איך ילד מרגיש כשאבא ואמא אוכלים מהסלט שהוא חתך.
יש ספר שנקרא "הקטר הכחול שיכול" אנחנו מספרים אותו המון, ואני שואלת מה קרה לקטר שהתאמץ?!
והבן שלי שואל אחרי מה קרה?
עוברים עמוד ואני מספרת: בסוף הצליח!! ואז אנחנו שרים לפי הקצב ותנועות קטר:
אני יכול, אני יכול, אני יכול, אני יכול.
ואז גם בבית כשקשה לו משהו אני שואלת באותו טון כמו בסיפור: מה קורה למי שמתאמץ?! והבן שואל: מה קורה?
ואני עונה: בסוף מצליח! ואז אנחנו שרים אני יכול, אני יכול והילדון מנסה שוב.
מאמינה שבסוף זה יכול להשפיע גם על הביטחון העצמי בגן מול חברים.
בהצלחה!
להדוף כשמרביצים. גם להפעיל כח אם צריך.
הילד שלנו הוא לא שק חבתות
ואני עושה תנועה עם היד איך הודפים לבת שלי ואומרת במקביל אסור להרביץ ואנחנו מתאמנים על זה בבית.
לברר מה הייתה הסיטואציה שבה הרביצו, יכול להיות גם לו יש חלק בזה ..
לדעתי זה לא התפקיד שלך לתת עצות
הכי טוב שתשדלי אותה לפנות לגורמים מקצועיים. אני הייתי מייעצת וזה רק הלך והחמיר והגעתי עכשיו למצב שאני התומכת והיא הנתמכת
בלעדית
מרגישה שאין לי אמא
זה לא קשר בריא
אז מניסיון שלי ממליצה ללכת בין הטיפות להכיל וגם להזכיר שזה אח שלך ואת רוצה שיהיה לך איתו קשר כמו של אח ולא חצי הורה
כי זה מה שקורה לנו הבכורים הרבה.
ולהפנות לאנשי מקצוע
בעלי בן בכור ועבר ממש במדויק את מה שאת עברת
קריטי לעצור את זה
יפה שעה אחת קודם
ותבקשי לדבר איתה בזמן רגוע. לא תוך כדי בישולים, לא כשהיא עמוסה במשהו אחר.
אני כותבת פה הצעה, תקחי אותה לאן שאת חושבת שמתאים.
אימא, אני רואה שקשה לך עם האח שלי ועם הדברים שהוא עובר. אני רואה שזה מטריד אותך וחשוב לך. אני שמחה שיש לנו קשר טוב ושאנחנו מדברות הרבה. יחד עם זה, לא נעים לי שאת שואלת אותי מה לעשות איתו. אני צעירה מאוד. אין לי כל כך מה לענות לך. אני מרגישה שזה שם אותי מגשרת ביניכם ואני לא רוצה את זה. אני חושבת שכדאי לך להתייעץ עם מישהו מקצועי בעניין הזה.
אם לשבת לשיחה באופן ישיר קשה לך, את יכולה לכתוב לה מכתב או להיעזר במישהו שלישי. מה עם אבא שלך? אולי הוא יכול לעזור.
בהצלחה!
מהבית הצ
מצב הזה מאוד מאוד עדין כי אמא שלי מנסה כמה שאפשר "לחפות" עליו ואבא שלי כבר זהו
מקשבה מה שאני יכולה ומפנה אותה לאחרים לעצות
\ה קשוח כל העסק הזה
הורים הם גם בני אדם. והם גם צריכים לפרוק למישהו. אם היא לא תפרוק לך , היא תפרוק לחברה או לעוד מישהי.
ואת היית בגיל הזה לא מזמן , יכול להיות שאת רואה דברים. שבגיל ארבעים כבר לא רואים .
והרבה פעמים מילה של אח גדול משמעותית לא פחות שאפילו יותר ממילה של הורה.
להיות רגועההה ושלווה
ללכת עם חיוך ואמונה
ולחיות את חיי כאדם נורמלי ולא מבוקש מס 1
ויש הרבה דרכים להיעזר כדי להוריד רמות סטרס ולהסיח דעת
חלילה לא כביקורת
רק הארה
מחשבות שיש לי לאחרונה בנושא מניעה ורצון מחודש להריון..
חושבת שיכול לחזק את כולן
הנושא הוא כניסה להריון אחרי גלולות
אני מרגישה שאנחנו בשליטה אינסופית בעולם המודרני
מחליטים בעזות- עכשיו מתאים לי ילדים, עכשיו לא מתאים לי
כל זה בזכות המדע המפותח ובאמת אין סוף לשיטות איך למנוע איך לשלוט בגוף איך להביא או לא להביא חיים לעולם.
בזכות- לאו דווקא בגנות
בגנות כאשר מדובר בתפיסת עולם שרוצה למנוע הבאת חיים
בזכות כאשר מדובר בנו, נשים שבונות משפחות
וכן, צריך את הרווחים האלה - לגמרי!!
(וב"ה שרבנים כ"כ צדיקים מנחים אותנו ואפשר לסמוך עליהם לגמרי)
הנקודה היא
אחרי הפסקת הגלולות
אני מרגישה שצריך להיות פה
"הרפו ודעו כי אני ה'"
זאת אומרת, כל עוד אנחנו במניעה אנחנו בתחושת שליטה אדוקה, תחושת עליונות וידיעה.
וכשמפסיקים- פה בדיוק נכנס המקום של הקב"ה
הקב"ה באמת הוא זה שיודע מתי מתאים לנו הריון חדש
ולכן שאלות כמו "הפסקתי גלולות לפני חודש, 4 בדיקות שליליות", מרגיש לי שצריך לדייק את הלב..
האופוריה ותחושת השליטה של המניעה לא יכולה לבלוע את תחושת ההשגחה כשיש בהקמת משפחה
וזה גם דיל לא פייר- כשאנחנו רוצות למנוע אנחנו במניעה וכשאנחנו כן רוצות אז זה חייב להיות בזמן שאנחנו רוצות?!
ומציעה בעדינות שיטה שעזרה לי,
הפסקתי את הגלולות מכל מיני סיבות,
אחת הסיבות הייתה שהרגשתי שאני כבר לא לא רוצה הריון חדש
זאת אומרת,
לא ידעתי בבירור ש*עכשיו* אני רוצה הריון,
אלא תחושת הסלידה והפחד והזהירות מהריון חדש (שהייתה קיימת מאז הלידה הקודמת) כבר פחות הורגשה אצלי.
ובתווך הזה שבין רוצה ללא רוצה, הרגשתי שעכשיו אני פתוחה,
ורוצה להשאיר את זה עכשיו לרבש"ע
באמת לקחו 4 חודשים שבהם התבשלנו עם זה, (בין הפסקת הגלולות לכניסה להריון החדש) ובזמן הזה השתדלתי להרגיש מושגחת - עכשיו מה שהקב"ה עושה עבורי זה הכי מדוייק עבורי.
ושוב, בעז"ה שיהיה רק לחיזוק ולא חלילה כביקורת לאף אף אף אחת!!!
בפועל במציאות, קשה ליישם את מה שאת אומרת
כי הרבה פעמים מפסיקים למנוע כשרוצים ילד
ואז הרצון הזה שולט חזק ברגש...
רצון טבעי של כל אמא...
אז טוב מידי פעם לקרוא תזכורות מהסוג שלך
מאמינה שעד שאני אצטרך את זה אני לא אזכור
אז מקווה שכשיגיע היום אתקל בתזכורת מהסוג הזה...
מאוד התחברתי למה שכתבת כאן, גם לתחושות הביניים של מעבר מלא רוצה ללא לפחד אם כן…
בדיוק החודש הפסקנו מניעה והבטחתי לעצמי שאני לא אכנס ללחץ ואיכשהו נכנסתי… מנסה לשלוט על זה יותר מידי ולחשב כל דבר, אני באמת צריכה לסמוך על הקדוש ברוך הוא כי ברור לי שהוא יודע מה טוב בשבילי. ובעזרת השם כשזה יבוא, שזה יהיה תקין ובריא בעזרת השם הכי חשוב!
ראיתי איפשהו שאומרים לקנות כמה סוגי בקבוקים וכמה מוצצים כדי לראות עם מה הקטן הכי מסתדר. מכירות? נשמע לי קצת מוזר, הוא יסתדר עם מה שנביא לו, לא?
ולגבי זמן הקניה, הבנתי שהרבה נוהגים לא לקנות לפני הלידה בגלל עין הרע או משהו כזה.... גם אתן עשיתם ככה? אז מתי קונים הכל ואיך מסתדרים בהתחלה ומה זה בכלל הרעיון הזה לא להיות מוכנים מראש? קשה לי להבין את זה בתור אחת מסודרת שצריכה לדעת שהכל מסודר ומתקתק ושאין תקלות וחוסרים....
כל תינוק אוהב בקבוק/ מוצץ אחר, אי אפשר לדעת מה יאהב.. אני קניתי כל פעם אחד, ואם לא אהב קניתי עוד אחד עד שהגעתי להכי טוב או עד שהתייאשתי.. תלוי כמה זמין לך אם לקנות אחד או יותר וכמה חשוב לך לקנות בקבוק/מוצץ.
קניות לפני הלידה- אני גם חייבת את הכל מתקתק לפני. בלידה הראשונה עשינו קניה, והשארנו את הכל בחנות(מכירים את זה בחנויות) ואחרי הלידה בעלי אסף הכל. בגד אחד לשחרור לקחתי לפני כדי שיהיה מכובס לשחרור.
בשאר הלידות הכנתי הכל מראש בבית, כיבסתי הכל וארגנתי בארונות, כי אחרי הלידה הראשונה היה עם זה קצת בלאגן.
שיהיה בשעה טובה!
אבל אפשר לקנות בקבוק אחד ליתר ביטחון, ולא צריך להשתגע עם הרבה סוגים. מכל הילדים שלי ששתו בשלב מסוים מבקבוק רק לאחת היו "דרישות", ובאמת עברנו כמה בקבוקים עד שהגענו לזה שממנו הסכימה לשתות (ועכשיו אגב היא שותה מכל בקבוק שהוא, כולל של גדולים).
לגבי קניות לפני הלידה - אנחנו הלכנו לבחור בחנות את כל הדברים, ואת ההזמנה בפועל עשינו לאחר הלידה (הראשונה).
האמת שעכשיו הזמנתי מראש כרית הנקה (מאתר בחו"ל) אף שיש עוד זמן עד הלידה, כי אני רוצה שהיא תהיה לי מוכנה מיד אחרי הלידה, ולא לחכות שבועיים פלוס עד שתגיע... קראתי גם גישה הפוכה - שקנייה מראש משרישה את האמונה שבע"ה נצא עם ילד בריא ושלם מהלידה
רק בסיסי ממש
גופיות כמה בגדים טיטולים
בעיקר בגלל שאמרו לנו שכדאי לראות איזה מתנות נקבל....
כי אין לי זמןןןןן
ומועד הלידה הולך ומתקרב בצעדי ענק
הלכתי ככה ללדת ברוגע
הכל היה מוכן בבית
הבגדים מכובסים ומקופלים
עגלה מורכבת
ויטמין די, מסרק, מספרי צפורניים, ממש כל הפיצקיפקס הקטנים - הכל קניתי
כולל להכין שקית לבעלי לשחרור עם כל מה שצריך לתינוקת - גופיות, שמיכה, חיתול, הבגד שרציתי לתינוקת לשחרור
בקיצור, אולי יש כאלה שנוהגים לא לקנות
לא הייתי מחפשת בכח מנהג כזה
קניתי סוג אחד של בקבוקים ומוצצים
לא נראה לי צריך לחשוש מראש
אם התינוק לא יסתדר - תנסי משהו אחר, לרוב נראה לי התינוק מתרגל למה שמקבל בהתחלה
מוצצים אני קונה סוג אחד, אצלי הרוב הסתדרו עם מה שהבאתי, לאחד שלא באמת 1נינו עוד אחד ועוד אחד עד שלקח מוצץ סרבנים.
בקבוקים לא קניתי כי מניקה, אפשר לקנות אחד אם את מתלבטת שיהיה לך ליתר ביטחון...
נשמע שווה
אפילו מוצץ לא הביאו לי בבית חולים 😂
כשביקשתי אמרו ללכת לקנות בחנות הקרובה (בתוך הבית לחולים אפשהו)
לק"י
והוא גם היחיד שמצץ מההתחלה.
אולי השאר נעלבו שלא הביאו גם להם😂
בהקשרים אחרים לא של הערכת לידה
כל הכבוד להם!
באסה שרחוק לי
גם לאחרונה
ולא קבלתי שום ערכת לידה. מוזר
בכל מקרה לא בניתי עליהם
ודאגתי לקנות ערכות לידה אחרות מראש, ובלי קשר להצטייד ולהכין כל מה שצריך מראש
לגבי מוצצים- יש בעל חנות למוצרי תינוקות שממליץ לקנות את הכי זול. אם לא יהיה טוב, תקנו משהו אחר. גם בבתי חולים לפעמים מחלקים דוגמיות או אפילו במחלקה אם את מבקשת מהאחיות מוצץ אז זה עוד סוג.
לגבי להכין מראש, בלידה הראשונה עשינו הזמנה ובעלי הלך אחרי הלידה לקחת מהחנות. ואמא שלי עשתה השלמות של בגדים וכביסות.
בשאר הלידות, אם היה לי כבר בגדים לפי המין והעונה, הייתי מכבסת ומארגנת מראש. הכי כיף לחזור הביתה והכל כבר מסודר ומאורגן, ולא לחזור הביתה אחרי לידה ולהתחיל להעמיד מכונות ולקפל כביסות. רק טיטולים וכו שצריך לקנות מחדש, היינו קונים אחרי הלידה. נותנת לבעל מקס' רשימה לסופר.
והכל לפני הלידה כדי לא להיות בלחץ
מכירה מי שאומר שלא לקנות, אני לא רואה בזה בעיה והקל עליי מאוד
לפני הלידה הראשונה קבלתי קצת בגדים משומשים וציוד מהגיסים כך שכן היה משהו, אחרי הלידה יש כמה ימי אשפוז ואפשר בזמן הזה שהבעל יקנה דברים בסיסיים, טיטולים וכד'. קבלתי בברית המון המון דברים בעיקר בגדים, גם שמיכות וצעצועים כך שהייתי מסודרת לחצי שנה הראשונה בערך...
מוצץ ובקבוקים נראה לי קנינו אחרי הלידה, לא הרבה סוגים. לא צריך להכין מלאי, אם סוג אחד לא טוב אפשר אז לנסות סוג אחר, חבל על הכסף.
רק דברים גדולים כמו עגלה בחרתי מראש, לא קניתי אבל עשיתי סקר שוק ואחרי הלידה קפצנו למקום בו רציתי לקנות וקנינו את העגלה עליה החלטנו.
זוכרת את עצמי אחרי הלידות הבאות, לא הראשונה, עוברת בסופר פארם בדרך הביתה מבית החולים כדי לקנות טיטולים ודברים בסיסיים כאלה.
למוצצים ובקבוקים בכל מקרה עדיף לא לחשוף עד שההנקה מתבססת, ואם בכל זאת צריך יש תמיד לפחות מוצץ ובקבוק אחד בערכת הלידה שמחלקים בבית החולים.
על כל פנים לא ממליצה להשתמש במוצץ יקר, זה מוצר מתכלה ופשוט חבל.
גם את שאר הציוד לא קנינו אף פעם לפני הלידה, בילד הראשון קיבלנו מאחותי סלקל ובגדים (הביאה כשבאה לבקר אותי). עגלה קנינו כשהיה בן כמה ימים - חיפשנו ביד2 משהו בדרך מההורים הביתה.
את שאר הדברים קנינו או קיבלנו כשהיינו צריכים. (בתקופה הראשונה הם ישנים איתי ולא היינו צריכים עריסה או מיטה משלהם.)
לק"י
סתם שלא תצפה.
אבל בקבוק גם אני לא קונה מראש.
מוצץ- כן. למרות שבפועל רובם לא רצו אצלי😅
לא קונה מראש.
האמת לא יודעת בדיוק את הסיבה. ככה אנחנו נוהגים
אבל יש לי כמעט הכל מאמא שלי שיש לה עוד קטנים
לא יודעת מה הייתי עושה אם לא
אבל כיבוס אמא שלי עושה לי בזמן האשפוז
בחנות עד הלידה אם את לא רוצה חקנות כלום לפני את יכוחה לפחות ללכת לראות איפה כדאי לקנות ולשלוח את בעלך עם רשימה אחכ. כן מליצה בכל מקרה לבחור עגלה לםני וחברר כמה זמן אספקה יש ולפי זה לדעת אם כדאי לקנות לפני או שאםשר לחכות ללידה.
בהרעון הראשון עשיתי רשימה של בגדים וכל מיני דברים ראשוניים שצריך והלכתי לראות עגלות ועריסות ואחרי הלידה עגלה ועריסה הזמנתי בטלםון ושאר הדברים בעלי הלך עם חברה שלי לקנות.. שאר הילדים היה לי כבר בגדים מהקודמים אז רק כיבסתי לפני
והכל מוכן ברמת בגדים מכובסים ומקופלים
אין לי רוגע נפשי ללדת
צריכה שליטה איפה שאפשר..
אני רואה את זה כסגולה לביטחון בה' שאני מאמינה בו שיהיה ילד בריא ושלם
ובקבוקים ומוצצים יש בערכות לידה (אני אוהבת של מוצצים, שילב ואולי סופר פארם) המחיר של הערכות לידה לרוב פחות או בדיוק מחיר של בקבוק ומקבלים בד''כ גם מוצץ ודוגמיות סבונים שנוחהלסחוב בתיק החתלה
מנסה להבין מה המקום שלי כאישה כדי שלא אהפוך להיות "אמא".
בעלי עם פטריה נוראית ברגליים, בשיחה ביננו הןא מסכים שיש מצב שזה מאז שבחורה ביטלה לו חתונה וזה השפיע עליו רגשית מאוד מאוד.
הפטריה הזאת עכשיו מטפסת לגוף, לרגליים, למפשעות, לגב, לצוואר.
הרופא אמר לו שעד שלא יפתור את הבעיה בציפורניים זה ישאר בכל הגוף ונתן לו כדורים.
בעצם לפני השאלה הפןתחת,
נראה לכן שאפשר לפתור בעיה כזאת רצינית על ידי טיפול נפשי?
או שאתן הייתן ממליצות טיפול נפשי בשילוב טיפול תרופתי?
אנחנו מתלבטים על זה.
וכמה נכון שאני אלחץ שיילך לטיפול?
זה נשמע שהוא לא מתנגד (כבר היה בעבר על הנושא הזה אבל משהו קצר) אבל כן חושש להתחיל את זה שוב ולהתעסק בזה.
אשמח לשמוע את דעתכן.
גם טיפול רגשי וגם תרופתי
התרופתי יטפל כאן ועכשיו והרגשי בשורש הבעיה- שלא יחזור
בקשר לשאלה-
לא הייתי לוחצת.
כן מסבירה, מציעה, שואלת אותו אם הוא רוצה שתבררי בשבילו על מטפל
אם הוא בעניין- אחלה
תעזרי לו עם זה כמה שאת יכולה גם טכנית וגם נפשית- לתמוך בו
אם הוא לא רוצה אני חושבת שללחוץ לא יעזור...
טיפול לא עוזר למי שלא רוצה אותו...
לבעלי יש כמה טראומות מהעבר ובהתחלה ממש רציתי שילך לטיפול
בעיקר כי נבהלתי לשמוע על מה שעבר עליו
אחר כך ראיתי שהוא ממש ממש לא רוצה ושחררתי
אם יום אחד הוא ירצה הוא יודע שאני בעד ואני אתמוך בו...
פתוח ולקוות שיום אחד ירצה?
להגיד לו שאם הוא רוצה אשמח לעזור במה שצריך?
לדבר- לפתוח את זה מולו. להגיד לו שאת מאמינה שזה יכול לעזור
ואת גם סומכת עליו שיחליט מה שטוב לו
וזהו לשחרר.
לא ללחוץ
בתור התחלה
גם יקל עליו לחשוב על זה במובנים רציונאלים ולא כבעיה בנפש
*ואחרי* התרופתי בעיניי כן לגשת לנפשי, אם יושב עליו דבר כזה עדיין
עכשיו אחרי שהוא כבר בעל משפחה..
הגיע הזמן לשים את זה מאחורה..
הרופא אמר לו לקחת את הכדורים שבועיים ואז לעשות בדיקות דם לראות שלא פוגע בכבד או משהו כזה ולפי זה להחליט אם להמשיך.
לא רוצה לפתור בעיה אחת ולקבל אחרת.
הומאופטי או משהו כזה?
אני לא מבינה בזה
אבל מה שבטוח שכשהגוף כבר במצב כזה חייב גם טיפול תרופתי
לא כדאי להזניח
אז כרגע במצב הזה מומלץ טיפול תרופתי- עם יד על הדופק.
אם את בפורום הזה, כנראה אתם עדיין צעירים וחזקים
מנסיון משפחתי שלי, כשאין ברירה וצריך לטפל בפטריה בצורה תרופתית- חייבים לעשות את זה, כי כשזה מתפשט הטיפול כבר הרבה יותר אגרסיבי- עם סכון גבוה יותר לתופעות לוואי.
בדד בבד עם הטיפול התרופתי, כדאי להקפיד על נטילת פרוביטויקה שתגן על הקיבה. (הטיפול בפטריה עלול לגרום לפצע בקיבה-אולקוס, פרוביטויקה עוזרת למנוע את זה)
כל זה לא קשור כמובן בטיפול הרגשי שכדאי לעשות.
זה לא פותר בעיות בריאותיות, אבל זה יכול למנוע התפרצויות ולמתן תופעות.
בהצלחה יקרה
שנמנעים ממנו
בודקים כאמצעי זהירות ובקרה.
ויש עוד מלא תרופות כאלה
בטח שייקח טיפול תרופתי
פגע בה.
אבל זה נשמע סיטואציה ממש קיצונית אז צריך לבדוק שאין השלכות גם לא לטפל בזה..לפעמים צריך לעשות ניהול סיכונים..
מזערי,
וגם אם כן, ההשפעה מפסיקה כשמפסיקים עם התרופה. ולכן לא כולם שולחים אוטומטית לבדיקת דם. (מי שלוקח את התרופה יותר מ3 חודשים כן צריך להיבדק. אבל 3 חודשים הרופא טען שאין צורך)
לאבא שלי היה משהו דומה. במקביל לטיפול הרפואי (שאצלו מה שעזר היה רפואה משלימה, בכיוון של תוספי מזון בהדרכה ספציפית, ועוד דברים), הוא הלך לטיפול אנרגטי.
מה שעושים שם זה שהמטפל/ת מזהה מקום שיש בו חסימה, והיא משחררת אותה בלי לדעת מה יש שם בדיוק.
הלוואי שטיפול נפשי יספיק. אבל אני מאוד בספק שזה יסלק את זה מהגוף.
בעלי טופל בתרופה והוא עשה את הבדיקות הנדרשות. וברוך ה' בסדר.אם תפקודי כבד לא טובים למשל אז מפסיקים
לא יודעת גם לגבי הנפשי, אבל את מתארת מצב נוראי מבחינת הפטריות, וצריך לטפל בזה!
גם אני כשהיה לי לקחתי כדורים בסגנון, ולדעתי אם תקפידו על בדיקות הדם אין מה לדאוג. עדיף להתחיל ולסיים כבר, לפני שיחמיר
שלא כולם יודעים לשמור סוד ואם יש משהו שהיא לא רוצה שיצא החוצה אז לא כדאי לספר,
מצד שני שלא תחשוש מכל אחד שלא יודע לשמור סוד?
אני עשיתי לי כלל בחיים,
מי שמספר לי משהו על ג', ואומר לי לא להגיד לג' שהוא סיפר,
אני לוקחת בחשבון שמצב כזה יכול להיות הפוך.
שאותו אדם מספר לג' סוד שלי ואומר לו לא לספר לי.
אבל זה השלכה שאפשר לעשות אם אני וג' באותו מרחק מהמספר.
נגיד אם אמא שלי תספר לי סוד של אחותי, אני אקח בחשבון שהיא תספר לאחותי סוד שלי.
כי שתינו הבנות שלה, כלומר הקשר ביני לבין אמא שלי, הוא כמו הקשר בין אחותי לאמא שלי.
זה לא נכון, אם בעלי מספר לי משהו על השכן ואומר לי לא להעביר הלאה,
זה לא אומר שבעלי יספר לשכן סוד שלי כי המרחק מבעלי לא סימטרי ביני ובין השכן. (אני יותר קרובה ולכן לסוד שלי יש סיכוי יותר טוב להישמר)
אבל חוץ מהכלל הזה יש אנשים שהלשון שלהם קלה באופן כללי.
בקיצור איך מתווכים את זה לילדה בת 10, ובאותה נשימה מעודדים אותה לשתף אותי אם קורה לה משהו או משהו מעיק עליה?
וזה לא כמו לספר לחברים.
לילדה בת 10 שמבינה יותר, הייתי אומרת שתיקח בחשבון שעם חברות זה לא אותו דבר. כי ילדים זה לא אמא ואבא שיודעים לשמור סוד אם היא מגדירה אותו כסוד.
ורעיון טוב לדבר על הגדרה של מהו "סוד".
אבל נגיד אם היא משתפת מישהו שהיא לא רוצה לאכול במקום מסויים כי האוכל לא טעים/ לא נקי
זה לא סוד מצד אחד,
מצד שני זה לא משהו שהיא הייתה רוצה שיעבור הלאה, אם זה יעבור זה יחבל לה בקשר עם אותו גורם,
אולי באמת השאלה בעצם היא לא על סוד אלא על דיבור על מישהו אחר, יותר בכיוון של רכילות/ טלפון שבור.
השאלה אם גם במקרה כזה כדאי ללמד אותה שיש אנשים ש"ישברו" את הטלפון ואולי לא כדאי להגיד באוזניהם דברים על אנשים שהם מכירים כי הם עלולים לפלוט את זה לידם..
אולי זה מתאים לגיל גדול יותר, נראה.
מהצד ההקשבה ההורית, להקשיב ללא שיפוטיות, ללא לחץ לספר, לתת לילד לבחור במה לשתף.
אהבתי את ההגדרה.
לא אדבר איתה על שמירת סודות.
הדיבור יהיה על הבחירה במה לשתף, כמה ואת מי,
בהנחה שאולי הדברים יכולים לזלוג החוצה.
אבל זה גם מכביד, לא?
אתן דוגמה:
נניח היא מספרת למישהו ניטרלי, שאנחנו לא רוצים שהיא תלך למקום מסויים כי הם מתלבשים שם לא צנוע.
עכשיו נניח האנשים במקום הזה מארחים אותה מאוד יפה והיא מרגישה שם בנוח.
בלי קשר אם הפרשנות שלה נכונה או לא (והיא לא)
עצם השיתוף של הגורם הניטרלי יכול לזלוג לאותה משפחה והם עלולים להיפגע ולא להזמין אותה..
לפי מה שאני מכירה את הנפשות הפועלות זה כמעט בטוח יעבור, אבל אני לא רוצה לשים את האצבע על דמות מסויימת אלא לומר משהו כללי.
לומדת בחיים
היא אומרת דברים ואולי מישהו נפגע מהם ואולי לא מזמין אותה יותר, ואז היא מסיקה מסקנות, אולי לא לומר דברים מסוימים/ לאנשים מסוימים, אולי הבנה עמוקה יותר על איך אנשים מגיבים.
בעיניי זה לא משהו רע, לא בהכרח שהייתי מכוונת את הילדה לומר או לא לומר.
אם יש דברים שאפשר ללמד אותה על העולם, למה לא?
אם זה קורה, מנתחים את הסיטואציה, מסיקים מסקנות ומתקדמים הלאה. זה הלימוד הכי אפקטיבי אבל גם כואב.
אבל לפעמים אפשר ללמוד ממבט מהצד של מישהו אחר שמסב את תשומת ליבך למשהו מסויים.
אני חושבת שחלק מתפקיד ההורים זה גם להקנות מיומנויות מהסוג הזה.
כשהיא תגדל ותחליט למרוד במוסכמה ולהתנסות בעצמה, לא יהיה לי איך למנוע את זה ממנה, אבל כרגע אין לה מודעות בכלל ואפשר לגרום לה להרהר בדבר.
אולי אפילו דרך סיפור על ילדה שקרה לה מקרה כזה.
דרך סיפור רק בגיל צעיר (אולי עד גיל 6)
אחרי זה אני משתפת מהניסיון שלי, עונה אם נשאלתי לדעתי, אבל לא מכוונת מיוזמתי (למעט דברים מאד חשובים) זה נראה לי פחות נכון.
אני חושבת שכן נכון ללמד דברים בסגנון הזה,
רק לא בטוחה איך וכמה.
תודה בכל אופן!
לא בכל גיל בכל אופן
אני נמנעת מלהגיד - לא צנוע למשל
אני אומרת - זה מקום שפחות מתאים לנו להיות בו.
אם היא תשאל עוד, לא חייב לשתף עד הסוף.
פה מדובר כבר במשו שאת לא רוצה שתגיד שאמרת לה. בעניין הזה, ברור שאני לא אומרת לילדים שלי כל דבר במפורט כי ברור שהם יספרו בחוץ
הבת שלי פירשה על דעת עצמה, שאנחנו לא מרשים לה ללכת למקום x בגלל משהו לא חיובי.
לנו אין שום בעיה שתלך לשם והיא גם הולכת לשם בפועל.
בסיטואציה אחרת היא הלכה למקום y אבל זה לא קשור למה אנחנו חושבים על מקום x.
עכשיו היא סיפרה למישהו מבוגר שהיא יודעת למה אנחנו לא מרשים לה ללכת למקום x, בגלל ככה וככה.
רוב הסיכויים שאותו אדם יספר לx על השיחה הזאת בתור משהו משעשע שהבת שלי אמרה עליהם.
אז גם אם זה היה נכון, לא משתלם לה לספר כי זה עלול להגיע לx ולפגוע בקשרים איתם.
(בלי קשר אציין בפניה שאני לא חושבת את הדבר השלילי על x אבל זה נושא אחר)
האמת
זה שלב בגדילה
הייתי חוזרת אליה עם זה ושואלת למה היא חשבה ככה.. בסוף הרשית לה, אז למה היא קיבלה שדר של לא..?
השיח הזה יכול מאוד לעזור להבין את הפרשנות שלה לדברים בחיים ולעזור לה להבין מציאות יותר טוב. בעיניי שיח חשוב מאוד האמת
אמא( ואבא) מקבלים מעמד אחר משל שאר האנשים, לא?
על אמא ואבא אפשר לסמוך שתמיד ישמרו על הפרטיות שלך, על שאר האנשים - פחות... וזה גם כנראה משהו שלומדים מהנסיון...
נראה לי יותר קשור לטאקט.
יש אנשים שמבינים שלא שייך להעביר שיתוף אישי הלאה, ויש כאלו שפחות יש להם את הרגישות הזאת.
האמת שגם אני לפעמים משתפת את אמא שלי לגבי קשיים או דברים שלה, אולי יש שלב שזה באמת פחות מתאים לספר ללא רשותה.
לא הייתי אומרת ישירות שרי אפשר לסמוך על מישהו מסוים.
אבל אולי כן מספרת משהו (בדיוני או אמיתי מהחיים) שיגרום לה להבין שמה שמספרים למישהו יוצא מהשליטה שלנו, ושלא כולם יודעים מה להעביר הלאה ומה לא.
אשמח ממש לעזרה
מתכונים פשוטים ובריאים
לק"י
דג עם ירקות (עם פילה זה ממש פשוט)
דג טונה עם ירקות מוקפצים/ בצל ופטריות
פלאפל
רוקוט קרומפלי למשל כזה: רקוט קרומפלי הונגרי - קרוטית - Krutit
מג'דרה- אוז ועדשים ירוקות
שקשוקה (אפשר להכין גם לחמניות שום לנגב אותה)
פילה מושט בתנור
"גולש" תפוא ונקניקיות טבעול ברוטב אדום. לא הכי בריא, אבל הילדים עפים על זה
מגרדים איזה ירקות שרוצים (אני שמתי בצל, שום, גזר,קישוא, בטטה ותפו"א, וסחטתי מהנוזלים) מוסיפים טונה, קצת קטשופ, תבלינים, ביצים, פירורי לחם. משמנים נייר אפייה, וקצת שמן מעל הקציצות ולתנור. אני הופכת אותם באמצע האפייה שיקבלו צבע משני הצדדים
בצל/ירק/פטריות/עגבניות/קוביות תפו"א מבושלות כדי שישביע
שקשוקה וסלט
ציפס ופלאפל
פירה
ירקות בתנור (אצלנו אוהבים שעועית ירוקה וצהובה)
מרקים עם קטניות (עדשים, שעועית..)
אורז ועדשים
פסטה עם טונה
פיצות
לחם שום
פריקסה
דגים על כל צורותיהם
דג מטוגן
פסטה שמנת
עכשיו רואה שביקשת בריא🤦
בקיצור רעיונות יש בשפע..
מגדרה
קציצות טונה אפשר עם/ בלי קוטב
שניצל דג(ממליצה על המתכון של חן במטבח)
דג עם ירקות
לביבות תירז/אפונה
פשטידות מכל הסוגים פרווה/חלבי
לזניה
מוקרם
אולי מכאן תצמח הישועה🙏
מחפשת גמ''ח עם ציוד של עיצוב כמו פרחים ומרכזי שולחן להשאלה בשביל הברית. באזור פתח תקווה. גמ''ח שהציוד הוא להשאלה/במחיר סמלי. נתנו לי כבר 2 שמות, שבפועל להשכיר עולה המון כסף...
אל בד למפות, ואגרטלים קטנים עם פרחים, ובלונים.
הייתי בטוחה שיש מלא גמ''חים, אבל מסתבר שלא.
תודה לך בכל מקרה❤️
אם יש עוד מספיק זמן.
טיפה יצירתיות ואפשר ממש בזול לסגור עיצוב מהמם.
משהו נוסף שעשיתי פעם- קניתי עציצים של פרחים למרכזי שולחן, עם יוטה קשורה. ממש יפה בעיני ועולה גרושים
אחרי כמה ימים של מחזור גילתם הריון?
אני אחרי 28 יום שלוש בדיקות שליליות😭
בדיקת ביוץ כבר חיובית יומיים , שגם לפני 14 יום בדיקת ביוץ היתה חיובית, מה לעשות??? למי היה ככה
פולוצסטיות, בד"כ.
את גם כתבת שרק בחודש שעבר הפסקת עם גלולות. לוקח לגוף זמן להתאפס ולהתאזן.
יתכן והבדיקת ביוץ חיובית כי רק עכשיו יש ביוץ והבדיקה שהיתה נראית לך חיובית לפני שבועיים הייתה שגויה.
ועוד משהו, גם אם אכן היה ביוץ. קיום יחסים בביוץ לא שווה אוטומטי הריון.
לא זוכרת אחוזים מדויקים, אבל זה משהו כמו20%.
כואבת אתך את האכזבה ומבינה מאד את הציפיה
בשורות טובות והרבה הצלחה וסיעתא דשמייא
אבחנו אותי פוליציסטית על פי מראה וגינלי בלבד
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך כ"ט בתמוז תשפ"ד 12:59
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך כ"ט בתמוז תשפ"ד 12:57
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך כ"ט בתמוז תשפ"ד 12:54
תקציר:
אחותי הגדולה היא כמו אמא נוספת בשבילי (שתהיה אמא שלי היקרה בריאה) ודמות שהיא מודל לחיקוי.
יש בינינו הפרש של 18 שנה, היא הגדולה ואני הקטנה, אני נולדתי כשהיא הייתה בשירות לאומי, אנחנו אחיות בנות לשני אחים, היא לימדה אותי מלא על החיים.
כל קיץ בילדותי לקחה אותי אליה לשחק עם האחיינים שלי, פינקה אותי כאילו הייתי הילדה הרביעית שלה, תמיד לקחה אותי לבילויים ומסעדות, קנתה לי מתנות ושמלות, הלכה איתי לשופינג, מעבירה לי בגדים שווים ונעליים ואיפור, הכל חדש ויוקרתי ושווה.
הכי כיף אצלה בעולם, האירוחים הכי שווים ומפנקים וטעימים ותמיד ברוחב וברווח עם ההתייחסות הכי מהממת לכל אדם.
לימדה אותי מלא על השקעה, ועיצוב וסטייל וספרים וסרטים וכו'.
היא ממשיכה להיות משמעותית עבורי גם היום כשאני בוגרת- בזכות זה שהיא שגעה לי את השכל בטלפונים ויעצה לי אני נשואה היום באושר ב"ה כי הייתי רווקה מבוגרת ומתלבטת, והיא לא ויתרה לי! בלידה שלי היא לקחה חמישה ימי חופש במשרת ניהול (!!!) כדי להיות איתי בחדר לידה כי ידעה שיהיה לי קשה וקנתה לי שמנים מפנקים, בשמים וכל מה שהייתי צריכה עוד לפני שבכלל ידעתי את זה שאני צריכה את זה. וזה הפך את הכל לחוויה עם שחנ"שים כיפיים על המשפחה ועל דעות ועל העולם.
היא הבנאדם הכי טוב לב, רחב לב ונדיב, צדיק, עוזר, מכבד את ההורים, רק רוצה להעניק, תמיד עוזרת להורים, נכנסת לחשבון, מנהלת אותו ביד רמה, מקבלת החלטות, מנווטת את המשפחה, בקיצור בת בכורה. כל מה שאני מפונקת מדי לעשות, לא טובה בלעשות, לא רוצה לעשות, לא יודעת לעשות-הכל תמיד מונח על כתפיה
והיא גם חילונית. דתל"שית. התחתנה עם בחור חילוני. ויש להם בית מהמם, והילדים שלהם כבר גדולים, קצת פחות מהגיל שלי שבו התחתנתי.
מה אני עושה עכשיו כשאחיין שלי הראשון שמתחתן אצלה, לא רוצה להתחתן בחתונה דתית?
דברנו על זה, אחותי דברה איתו עם בעלה, אמרו לו שזה הכי חשוב להם בעולם לכבד את המשפחה הדתית של אחותי וגם גיסי תומך ממש,
ועדיין הם לא רוצים? אחותי ספרה לי בכאב, שהוא לא חושב שהוא לא מכבד אבל רוצה לנהל את החתונה בדרכו.
היא לא רוצה להיות איתו בפיצוץ משפחתי או בנתק, זה ממש לא המשפחה שלנו, והיא גם אומרת לי בצדק, בתקופה הזו במדינה ובלוח הזמנים היהודי (3 השבועות וכל הפילוגים בעם) מה יתן לריב וללכת איתו ראש בראש?
אבל עדיין מאכזב, שבכל השיחה שהם יזמו איתו (אחותי יצאה גדולה, היא אמרה לי תנו לי צ'אנס להגיע אליו ולשכנע אותו ואני מקווה שיהיו לי חדשות טובות) הוא לא גילה רגישות או רצון לכבד או הבנה. אחותי אפילו אמרה לו שכשצד אחד מכופף צד שני מבלי התחשבות ברגשותיו זה לא ניצחון.
אז אני מתפללת, ואומרת גם לאמא שלי שצריך רק לכבד ולהתפלל שיבנו ב"ה בניין עדי עד ויצליחו ב"ה, אבל מה לעשות?
אני יודעת שמבחינה דתית פרופר, אולי אסור להיות בחופה , שאלתי איזה רב וזה מה שאמר אבל אני לא בטוחה שזה מחייב אותי.
אני לא יכולה לא להיות בחופה ולא לכבד את אחותי. אבל מה אמור להיות ה-mind set?
אמא לא רוצה ללכת לחופה בקטע דתי עקרוני. שזה כמובן עלול לפגוע באחותי.
החתונה מתקרבת, ניסינו הכל ולא ממש הולך, ועדיין בלבי מתפללת שיהיה שינוי, תמיד אפשר להחליט אחרת. כמובן בדרך טובה ונעימה ב"ה.
כמובן שכל הקרובי משפחה הדתיים\חרדים שלנו\ חברות דתיות של אמא ואפילו חמי וחמותי זה לא רלוונטי להזמין לחתונה כזו, כי לא נעים שזה לא דתי אורתודוקסי.
מה עושים? מה היחס שלי אמור להיות?
תכל'ס- בא לי לקנות שמלה ואיפור ושיער ולהשקיע אבל זה קצת מבאס.
ובעיקר, ואולי זה מה שכואב לי הכי הרבה, מבאס שאני הדודה הצעירה והדתיה שלהם, כל השנים חשבתי שהקשר בינינו הוא מופת לגשר בין חילונים לדתיים.
אחיינים שלי היפים, המוכשרים, האהובים האלו שאני גידלתי! יכולים להיחשב מרכז-שמאל אליטיסטי, גרו בקיבוץ,
אבל רק להם יש סבא וסבתא ודודים דתיים וזה היה לי כיף תמיד להיות דודה כיפית וצעירה אבל גם דתיה וחשבתי שהם ספגו משהו בכל השנים. משהו על היופי של הדת, והיופי של השבת, ועל הדרך ארץ ועוד ועוד. כמה שאחותי מדהימה עבורי, אני הייתי סמל בשביל אחיינים שלי איך אפשר להיות גם דתיה וגם מגניבה, הם אפילו הכניסו אותי לספרי שורשים שלהם בביה"ס שיש להם דודה מצד אמא דתיה וחמודה שמשחקת איתם ובגיל שלהם וממש כיף איתה
בקיצור, תמיד התגאיתי במשפחה שלי שאנחנו הכי אוהבים ומכבדים, לא משנה מה קורה בעם ובארץ.
ובסוף בגלל כל המהפכה המשפטית והפילוגים- זה מה שנתן את הטון. אפילו אנחנו במשפחה, יש חילוקי דעות פוליטיות וכו' למרות שעדיין אוהבים אבל יותר מורכב וקשה.
ויש כ"כ הרבה חילונים שמעריכים את היהדות ועושים חתונות דתיות,
ודווקא במשפחה שלי, האחיין שלי שאני כ"כ אוהבת ושמחה בשבילו ומחבבת את כלתו היפה רוצה להתחתן בחתונה לא דרך הממסד וגם לא דרך צוהר?
ממש עצוב לי בלב.
הרב הסכיםאובדת חצותעשיתי הבוקר העמסת סוכר (אגב, מהשרשורים על העמסת סוכר בפורום כבר התכוננתי לטעם מבחיל עד כדי הקאות ערפולים וסחרחורות ודווקא היה ממש סבבה חחח).
התוצאה חורגת לצד הנמוך, יצא 59.. ניסיתי לבדוק באינטרנט מה זה אומר ולא מצאתי כלום, הכל על ערכים בנורמה ועל ערכים גבוהים. אז עד שהרופאה תענה לי מה מו מי, מישהי מכירה אולי ויכולה להרגיע את הרוחות?
תודה מראש לעונות
אני מאמין!יש כאלה שמלחיצים שאולי זו סוכרת סמויה
תכלס- נראה לי שהרוב לא מייחסים חשיבות להיפו
לק"י
קניתי מפאפיה. לרוב הסקוצ'ים שלהם מחזיקים לנו מעמד.
יש דרך לחבר סקוצ' חדש? ניסיתן פעם?
אמרתי תודה
במחיר הזה כבר כמעט קונים חדש
לק"י
למרות שזה עדיין יותר זול לי מהסנדלים.
אלא אם כן אני אקנה סנדלים חדשים בסכום הזה, אבל אז יש לקוות שהסקוצ' לא ייהרס גם......
אז סירוק במסרק סמיך יכול לעזור.
אם הסקוץ עצמו מתפרק אז צריך להחליף אותו.
אני החלפתי פעם אצל סנדלר וחושבת שעלה פחות ממה שכתבו למטה (20 או 30 שח )אבל זה היה סנדלים יקרות שלי אז השתלם.
לא ניסיתי עם דבק חם אבל נשמע שיכול ללכת טוב אם מורידים קודם את הסקוץ הישן.
לק"י
חשבתי לנסות "לספר" אותו.
(ותודה על הרעיון לגבי ניקיון של הזכר! זה יעיל).
גם יש בו סקוטש
קרה בדיוק מה שתיארת
גזרתי ולא עזר
נאלצתי לקנות חדש
במידה שאפשר אז לתלוש את הישן ולהדביק במקומו או מעליו חדש.
אני מדביקה את הסקוצ' עצמו עם דבק מגע כי הדבק של הסקוצ' לא מספיק חזק...
פעם ראיתי בחנויות הסטוק שמוכרים גם בחתיכות בודדות, אבל נראלי פחות מתאים לך כי בד"כ לסנדלים צריך ארוך וצר (אני פשוט גוזרת את הגודל המתאים מהגליל)
שווה לבדוק אצל שכנים/חברות, או ללכת לגן ילדים הקרוב, שמה תמיד יש😜 אתת לא צריכה כמות גדולה בכלל...
לק"י
תודה על הרעיון לשאול שכנים!
מקסימום נקנה גליל. הכי הרבה נתרום לעבודה.
יעל מהדרוםאחרונהברוך ה' שואלת לא בשבילי.
שבוע 10, יש סיכוי שהמצב ישתפר?
כרגע באשפוזים עם נוזלים וזופרן בוריד
מדברת כאחת למודת אכזבות...
זה לוקח כ"כ הרבה אנרגיות לנסות,
שבהריון האחרון החלטתי לא לנסות יותר שום המלצה...
מלבד טיפול תרופתי שהוכח כעוזר.
אם יש לה כוח לנסות, למה לא.
אולי תמצא משהו שמקל...
שעוזר להם דיקור
לי הקל קצת אבל לא פתר לחלוטין
אבל כן בזכותו לא הגעתי למצב של עירוי שזה המוווון
אבל בהיפראמזיס בדר"כ גם אם יש שיפור הוא יותר מאוחר בהריון (איזור שבוע 20)
אצלי אין שיפור עד הלידה..
תבדקי אפשרות של אשפוז בית
זה ממש יכול להקל שלפחות לא צריך לנסוע ולהתאשפז כל הזמן וכו'..
לי לא עזר כלום טבעי
חיבוק גדול זה קשה ברמות 🩷
באיזה שבוע כדאי לשקול פיקליין?
יש לה ורידים סיוטים...
שתתייעץ עם רופאים
יש כאלה שעושות כבר בשבוע 8, יש שעושות באיזור 20 אם לא משתפר
יש רופאים שנגד גם אם הורידים סיוטיים (ותאמיני לי שאני יודעת מה זה ורידים סיוטיים 🤦)
זה ממש שאלה ענקית!! כי יש שיקולים משמעותיים ממש לכאן ולכאן. לי המליצו באיזור שבוע 17, אם אני זוכרת נכון. תכלס לא עשיתי בסוף. אבל ממש לא בטוחה שזאת היתה החלטה נכונה כי הפתיחות ורידים היומיומיות האלה זה פשוט סיוט, חלום בלהות. כולי צלקות וסימנים ..
את במחשבות שלי כל הזמן 🤍
מתי את צפויה ללדת בע"ה?
התרוםה היחידה אצלי היא הזמן.
וכן, זופרן המעיט אצלי את מספר ההקאות.
ועירויים קצת אוששו אותי.
לאחרונה נחשפתי למכון חוה בתל השומר. לדעתי שווה לפנות אליהם מצד הטיפול ההוליסטי והמודעות לנושא בעין טובה ומכבדת ולא מזלזלת.
זה מתאים להדבקה על כלי כתיבה?
