פורום הריון ולידה (עמוד 439)

נשמע לי מגניב ושנאהב ונתחבר...

לא יודעת אפילו איך להסביר

אבל יותר בכיוון של נוי למדף וכאלה

נראה לי אין כאלה מחיפוש שעשיתי אתמול

שאפשר לשים על מדף לנוי,

ושממש בונים אותה עם פטיש ומסמר?

זה נשמע לי צירוף לא שכיח... 

שהיינו קטנים יום אחד אבא שלי הביא (בעיקר לבנים אבל גם אני נהנתי ) מתנה חלקי עץ עם פטיש, מברגה ומסמרים ובסוף יצא לנו 2 משאיות ממש יפות

לא בשביל לשחק אלא סתם לשים ליופי על המדף

מחפשת משהו בסגנון

לאו דווקא מוניטורי (עדיף כי זה יותר יפה בטח) אבל יצירת נוי עם ממש עבודה כמו של נגרות

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ומה שהוא מביא לי זה בעיקר פאזלים של הרכבה

כמעט בטוחה שהטיולון לשני הצדדים

כל השאר בטוח

ענקית ורחבה וגבוהה ויציבה

אנגליזינה זה טנק, לא?
אני הסוחבת והמקפלת העיקרית

מאוד מרוצה

היא לא טנק, אומנם קצת גדולה אבל לא טנק בכלל

את יכולה בעצמך לקבל, לסחוב וכל מה שצריך

חושבת שאפטיקה יותר קטנה אבל לא בטוחה

שווה לבדוק 

ככה זכור לי שאמרו לפני שנה וחצי.

האפטיקה זה גם טיוטה יותר ישן ויותר כבד מהאפטיקה, שהיא פשוט אותו דבר אבל קלה יותר.

לי יש נונה, לדעתי לא במבצע היא יקרה יותר מהתקציב שלך. אני מכירה גבוהות שמשתמשות בעגלה הזאת, היא לא כ"כ נמוכה ואמבטיה לא קטנה, הטיולון דו כיווני, היא מאד קלילה ואפשר לקפל אותה בקלות אבל היא כן יציבה. אני עושה איתה מלא קניות והסל שלה אחלה לזה

אני אישית לא מכירה גבוהה וקלה ויציבה... אולי הבייבי ג'וגר של פעם?

אני מקפלת את העגלה כל הזמן... ואני לא סופרמן... לא הייתי מוותרת על האינגליזינה לטובת בייבי ג'וגר....

נכון, קצת כבד, מקפלים שניה וזהו... אבל ה כן נניח פעם/פעמיים בשבוע... לא יותר...

ואחכ בגיל חצי שנה עוברים לטיולון.. ואז בגיל 8 חודשים עוברים לטיולון הקל יותר... ספורט ליין ויפר

ספורט ליין? לא מנסיון אבל מאוד מומלצת פה.

לנו יש בייביבוס- בסגנון ממש דומה לספורטליין רק יותר קלה (אם אני זוכרת נכון). נהנים ממנה מאוד- לדעתי היא יציבה, לא נמוכה, אמבטיה בגודל ממוצע, טיולון דו כיווני, אחלה קיפול, קלה. לא יודעת אם הסל נחשב גדול, לנו הוא מספיק... ואפילו אחד הילדים התחבא בתוכו פעם🤫

הסל של הפולד יותר נוח משל שאר הדגמים

נ

לא בגלל הפלות

לקחתי בגלל דימום בהריון וגם בהריון אחר אחרי טיפולים

הייתי צריכה תמיכה הורמונלית בגלל עניין אחר.

נתנו לי מהתחלה 3 ביום..

קבלתי גם אוטרגוסטן וגינאלי

אוטרגוסטן ודופסטון כל שליש ראשון

ואספירין 100 מ"ג מתחילת ההריון עד שבוע 36 נראה לי

ב"ה יש בבית ילדה בריאה

ואני בהריון נוסף (אותה תמיכה) בשבוע 27

מקווה שמעודד

(היו לפני זה 3 הפלות מוקדמות)

בכל מקרה, אם את לא סומכת על הרופאה שלך - את תמיד יכולה ללכת לחוות דעת שניה

שיהיה בקלות ובבריאות ובידיים מלאות

וזה באמת עזר? כרגע אני לוקחת 3 ומתלבטת אם להוריד.. הרופאה שהנחתה אותך הייתה מומחית להפלות? גם הרופאה שלי אמרה כמו ששלך אמרה  

מותר לשאול כמה הפלות עברת? 

מעולה ומקצועית מאוד, ואני ממש סומכת עליה. אבל היא רופאת הנשים הרגילה שלי, לא הגעתי אליה כמומחית להפלות או משהו כזה.

עברתי 3 הפלות (רק שתיים מתוכן ברצף, השלישית היתה לפני כן).

ברוך ה' אלפי פעמים זה עזר בהריון הנוכחי, עוד לא ילדתי אבל אני בתשיעי ברוך ה'.

(כלומר לא יודעת אם זה מה שעזר, אין לי איך לדעת. הרופאה אמרה שזה לא מוכח לגמרי שזה עוזר. יש מחקרים שאומרים שכן ויש שלא. אבל זה מה שיש לנו לעשות...גם בהפלות הקודמות לקחתי אבל רק אחרי שהתחילו הדימומים. וזה לא עזר..)

בעזרת ה' שיהיה הריון קל, בריא ומשעמם בידיים מלאות ושמחות בע"ה!!! כמה זה לא ברור מאליו... חיבוק!

אמן!!

שיהיה בקלות ובידיים מלאות ושמחות גם לך!

וזה בהחלט מבלבל.

הריון כימי יכול להוציא מהאיזון את כל המערכת....

ולכן אולי שמ"פ לא עבד לך החודש.

וד"א, מכירה שיש מושג של דם ביוץ.

אבל זה בד"כ דימום קטן שלרוב אוסר אבל לא דימום חזק של מחזור.

בשורות טובות יקרה

לא ברמה כזאת..

ממש הפרשות של ביוץ כמה ימים, אני בהלם ממש

ותודה רבה

אגב זה לא היה דימום ממש

זה היה דימום בתוך ההפרשות.. שנעלם

מוזר מאוד

מקודם הכנסתי אצבע וצוואר הרחם היה פתוח

מלא הפרשות ומחליק

ופתאום הוא סגור

אין דימום

אין הפרשות

אין זכר בכלל

מה זה אמור להיות?

אני פשוט לא מאמינה

כל כך ציפיתי לחודש הזה

להזדמנות חדשה

עקבתי באדיקות אחרי הביוץ שלא הגיע

וכשהוא "הגיע"

הוא הפך למחזור

אני עצובה ברמות שאין לתאר

ןחיבוק ענק

קרה לי גם פעם שהיה לי הריון שלא צלח

והייתי בבדיקות ומעקבים לראות באיזשהו שלב שיש לי ביוץ, אבל עדיין דיממתי מההריון ההוא

כך שלא היתה הזדמנות אותו חודש

ועד שכן שטבלתי אח''כ כבר הגיע המחזור של אותו ביוץ.

מבאס בטירוף!!

אבל נשמע לי מוזר מאוד

ההריון כימי היה לפני חודש וחצי!! זה המוו זמן

וגם איך הגיוני מחזור בלי ביוץ?

ומה זה היה כל ההפרשות של הביוץ בשבוע האחרון? אני עוקבת באדיקות ומזהה הבדלים של הפרשות

תודה!!

באלי פשוט לא לרצות כבר ולהתייאש

בתור התחלה את יכולה להעיף את שידת התינוקות בשביל התחושה שפה מדובר בחדר עבודה

לגבי המשחקים

אני אוהבת שהם כולם במקום מרוכז

אני אישית לא רואה סתירה בזה שחדר עבודה הוא גם חדר משחקים

כל עוד בסוף כל יום מסדרים הכל ומאפסים ואפילו להעביר סמרטוט שיתן תחושה. של איפוס

הרי גם ככה את עובדת כשהם ישנים /לא בבית (?) שואלת..

אז את יכולה להביא כוורת גדולה או ארון אחר במקום השידה ששם יהיו כל כל כל המשחקים

ובחדר שלהם הוא משמש רק לשינה

במיוחד אם הוא קטן

(דרך אגב- מיטת קומותיים, לא? שיעשו תורות מי ישן למעלה כל לילה..)

אם לא משחקים שם זה יעזור גם לשמור על הסדר שלו

וזה חשוב במיוחד כי הוא קטן...

בחדר עבודה את יכולה לשים שטיח, שמגדיר: פה משחקים!

ובכלל לגבי משחקים.. מה שכבר לא רלוונטי להעיף או לאחסן במחסן, לא צריך באמת הרבה משחקים נגישים שלא אוהבים לשחק איתם

בהצלחה!!!

מקום בחדר ילדים צמוד לארון קיר לשידה, מאיפה את ממליצה לקנות כוורת גדולה לחדר ילדים?

שם אפשר לאחסן משחקים נכון?

ולגבי יצירה, יש מצב שיש איחסון מסוים ליצירה, צבעים וכו? איזה משהו נצמד לקיר?

על הקיר הצר יותר

ואז כשהיא סגורה החדר מסודר הרבה יותר

ובצד של הקיר הארוך כוורת?

וסתם ככה אפשר לשאול את ג'יפיטי

חברה שלי שלחה לו תמונה של הבית שלה, כתבה לו איזה רהיטים יש

והוא עזר לה לעצב בצורה פרקטית ויפה...

אני לא רואה את הארון אבל אם יש בו מקום הייתי שמה את המשחקי קופסא בפנים.

אם יש לך תקציב, מיטת חבר נפתחת עם מגירות אחסון. אני שמה שם משחקים גם..

וסתם ככה, גם אצלנו בבית בחדר עבודה משמש מקום לחלק מהמשחקים, שם יש לנו שולחן יצירה וכיסאות גם..

אז נכון שהוא יותר מבולגן אבל בעיני זה לא נורא ומה לעשות שעם הבתים בישראל צריך לחשוב יצירתי 😉

חוץ ממה שכתבתי נשמע שיש לכם ב"ה מספיק משחקים, מה שאני עושה אחת ל.. סדר במשחקים. מה מתאים לגיל שלהם? במה הם משחקים פחות? ומוסרת לפי הצורך.. 

בגלל שזו פינה סגורה משלושה צדדים אפשר להעמיס עליה.

וגם ליד המגירות אפשר לשים עוד ארונית מגירות כזו במקום האוהל. נראה שהמגירות מנצלות רק חצי מהגומחה.

אפשר פשוט לשים ארון שתי דלתות בגובה מלא במקום המגירות.

לגבי הארון הגדול, אפשר לעטוף מדפים בנייר של עטיפת ספרים כדי שיישמר.

א לקנות עוד ארונית כזו או לעשות שם מדפים בכל הנישה ולהניח עליהם את הסלסלאות וגם ספרים אפשר ממש בכייף

ודוקא שולחן ליצירות הייתי שמה בסלון לי אישית פחות נוח שעובדים בחדר

אני לא הצלחתי להבין איך החדר מסודר בדיוק.

אבל הייתי מעבירה את המיטה הכחולה מול הורדה.

מוסיפה איפה שהייתה המיטה הכחולה כוורת עומדת ששם יהיו כל הצעצועים שברחבי הבית ואין להם מקום. וליד את המגירות שצילמת.

איפה שהיו המגירות עושה פינה עם שולחן וכיסאות

את יכולה לתלות מתקן לטושים מעל . ומדפים נמוכים לספרים..

הייתי עושה חצי קיר למעלה עם מדבקות יפות 

את המיטה הכחולה להזיז או מול או בניצב (אם נכנס) למיטה השניה, זה יפנה חלל בחדר שבו אפשר לשחק.

או שמול המיטה הורודה עומד הארון? אם יש לו דלתות הזזה בעיני שווה לחסום אותו חלקית (מיטה בניצב) בפרט שכתבת שאת לא מנצלת את מלוא שטח האחסון שלו.

את הנישה איפה שהשידה מאיקאה אפשר למדף.

ובאמת הייתי מעיפה משחקים, וכן מאחסנת בארון. כלומר מלכתחילה לא הייתי קונה ארון גדול לחדר ילדים קטן אבל אם כבר, אז למה להכניס רהיטים נוספים לחדר?...

גם אצלנו חדר הילדים יחסית קטן, ישנים בו 4 ילדים ויש בו ארון ברוחב 1.60 שיש בו בעיקר בגדים אבל גם מגירה אישית לכל ילד ומצעים. במדפים העליונים יש בגדים לעונה הבאה.

בחדר הילדים שלנו אין משחקים, בעיקר כי הילדים לא משחקים שם בפועל אלא בסלון.

באופן כללי לא מחזיקה הרבה משחקים בבית... בעיקר מעיפה (ולצערי תמיד נשארים מיותרים)

לא רואים את הארון אז לא יודעת מה הוא חוסם, אבל קודם כל הסוד בחדרים קטנים הוא לנצל את כל הגובה, ונישות.

איפה שיש עכשיו מגירות אפשר לשים מדפים (רגילים או בצורת ח) או כוורת לכל הרוחב והגובה ולאחסן שם המון ספרים וצעצועים. לא הכל יהיה בגובה של הילדים וזה בסדר. אל תחששי מגובה של 5-6 מדפים.

לגבי המיטות - לשים אותם בצורת ר ככה שהראשים (או הרגליים) יהיו אחד ליד השני יחסוך לך הרבה מקום ויתן יותר חלל פנוי, ובמקום שיחסך ליד הקיר אפשר לשים את המטבח הקטן אם זיהיתי נכון.

את האוהל ממליצה לרוקן לכוורת/מדפים של הצעצועים ולקפל אותו. חוסך המון ואצלנו גם יותר אטרקטיבי כשפותחים מאשר כשעומד בצד

עבודה ככה גם יש שליטה על הלכלוך והבלגאן..

משחקים שמה בסלסלאות לפי סוגים נגעד מגנטים,פיימוביל וכו.. ומשחקי קופסה במדפים.

אם יש הרבה צעצועים את יכולה לשים חלק בארון בגדים גבוה ולהחליף מדי פעם משחקים..

לא יודעת למה נלחצתי בהתחלה

אבל תכלס זה היה מתוק

קרה כמה פעמים ועבר לו...

להקדים לא רואה בעיה

לאחר,שתאחר כל יום ברבע שעה עד שתגיע לשעה הרצויה

לא נראה לי שזה יהיה משמעותי 

זה ממש כואב וקשה.

ניסית אולי רק לומר קשה לי מאד וממש לפרט אני לבד כואב לי וקשה לי וההורמונים מטפסים

מה שמתאים לך לפרט. יעזור לי מאד אם תוכלו להכין לנו אוכל/לבוא לסדר קצת/לקחת את הילדה או מה שמתאים לך.

ולומר אני לא רוצה עכשיו תגובה רק שתדעו ושמתאים לכם.

אולי אפילו בהודעה.

מודה שאני עצמי לא מצליחה לבקש ככה.

אני בסיטואציה דומה וזה גם ידרוש ממני אבל אם לך כן ?הלוואי!

ולגבי התחושה שלא בא לך את אמא שלך. אז לגמרי לא

מרגישה שרת צריכה דמות נשית? אולי דולה ? חברה ? גיסה? יש כאלה שגם חמות רלוונטית להם...

הלוואי ויבואו חכמות ממני ויתנו עצות

אולי משהו יתאים גם לי😘

האמת גם אני הייתי נפגעת אם המשפחה שלי היתה כ''כ קרובה.

סוף הריון זה דבר כל כך רגיששש 😭 מנסה לדון לכף זכות שאמא שלך לא זוכרת מה זה בדיוק סוף הריון, ואחיות גם מן הסתם לא מבינות כמה זה קשה...

את בחרת להתחתן

ובחרת להביא את הילדים האלה לעולם

והם שלך

לא של ההורים ולא של האחים

וגם אם הם בחופש מותר להם להחליט איך לנהל אותו

זה מהמם כשיש עזרה וזה ממש משמח! אבל זה לא ברור מאליו בכלל...

ואין פה השוואה למי יותר קשה או קל. כי הם הילדים שלך ולא שלהם אז זה לא בר השוואה

במקומך הייתי מחפשת עזרה בתשלום ו"משחררת" את המשפחה

גם ההורים שלי מורים וגרים קרוב ועוזרים הרבה לאחים אחרים שלי ויש לי אחים ואחיות בחופשה ואפילו הציעו עזרה ככה כללית

אבל רשמתי את הילדים לקיטנות כל מה שמצאתי למשך החופשה (אני עובדת) כדי לא להיות תלויה בעזרה הזו.

וגם כשאנחנו אצלם - בכל הנוגע לילדים אני לא מצפה מאף אחד לעזור לי כי הם האחריות הבלעדית שלי ושל בעלי לא מוצר משותף

זה מכניס הרבה רוגע ליחסים כשהעזרה היא לא משהו שאני מצפה לו אלא פשוט באמת שמחה אם זה מגיע ולא נורא אם לא

בהצלחה ובשעה טובה!!

לגמרי מבינה שזה שלי

הם פשוט כל הזמן אמרו לי שהם יעזרו ואין לי מה לדאוג. וכשהגיעה השעה... נאדה. כלום

נראה לי זה מה שיוצר מפריע לי. אם אתם לא רוצים לעזור, בסדר. רק אל תבטחו ותבטיחו ובסוף כלום

אבל נגעת בנקודה חשובה של השחרור. מנסה לעבןד על זה

אז אני חושבת שהגיוני שההורים שלך והאחים חיים את חייהם.

את כרגע בסוף הריון וההורמונים גורמים לכך שזה הדבר היחיד שאת מצליחה לחשוב עליו.

זה נועד להכין את הגוף שלך ללידה, להתנתק מכל המסביב. להיות מוכנה לקבל ולטפל בתינוק בלי דאגות.

אבל זה הסיפור שלך.

להם יש עדיין דברים ביום יום שמטרידים אותם.

מריבות בין אחים, דברים של מתבגרים, אולי חשש משנה הבאה, מרקם חברתי, תחושת משמעות,

גבולות, קניית הרגלים. אולי יש לך אחות שקיבלה מחזור ולא יודעת מה לעשות עם עצמה?

יש המון דברים שמעסיקים ילדים מתבגרים ואת ההורים שלהם. עולם שלם.

קל לשכוח למי שלא שם. אבל ההורים שלך שם.

אולי בנוסף ההורים שלך מתמודדים עם דברים שאנשים בגילם מתמודדים איתם,

עליית המשכנתאות, תשלומים למוסדות חינוך, הורים שלהם שמתבגרים בעצמם, חברים שדואגים לילדים המשרתים בצבא בסדיר.

אולי אחיות שלך מתמודדות עם שידוכים שלא צולחים, אולי ההורים שלך צריכים להיות כתף ללב שנשבר.

אולי ההורים שלך עייפים מכל השנה ורק רוצים לנוח.

הם עבדו קשה לגדל אותך 20 שנה, כל זה מתגמד לעומת התקופה האחרונה? לא.

זה שיש דברים שמעסיקים אותם, לא אומר שהם אוהבים אותך פחות או שאת לא חשובה להם.

אולי הם ממש מקווים שאת לפחות מסודרת (נשואה) ומסתדרת.

אולי קשה להם להכיל שחתונה זה לא אומר ילד פחות לדאוג לו (או שכן?)

אז מה עושים? מנסים לחבר אותם לעשייה לא ממקום של דאגה ועוד נושא שצריך לטפל בו,

אלא משווקים להם את זה כפתרון.

אמא מה אומרת אולי א וב יקפצו היום לאסוף את פצפונת ואז יבואו אלי לארוחת ערב, אני אדאג להם שיצאו קצת מהבית ומהמסכים.

אולי נצא לקנות ל-ב את הקלסר שהיא ממש רצתה הרבה זמן. (יסגור להורים פינה)

לאחים את יכולה להבטיח פינוקיישן..

את יכולה לגרות אותם בהקלטות שאת מקליטה את הבת שלך אומרת שהיא שרופה על... שהיא מקדישה ציור למישהו.

לגרום להם להתחרות על התשומת לב שלך ושל הילדה.

ואם קשה לך, אז זה ממש בסדר גמור שכל אחד יתמודד עם החבילה שלו, אבל זה יהיה קצת פחות פוגע.

אני לא שופטת אותם בגלל זה.

לרוב אני לא מצפה ליותר מידי בגלל זה. רק עכשיו כבר הרגשתי מוצפת.

אבל הכנסת אןתי קצת לפרופורציה...

לק"י

נכון שהם לא חייבים וכו', אבל כשיש קשר משפחתי טוב, אז כן יש ציפיה ורצון לעזרה

אבל האמת שאני לא הייתי מצפה שמישהו אחר יטרטר חצי שעה במקומי לאסוף🤷‍♀️

ברור שהייתי שמחה אם זה היה קורה.

אולי תקלי על עצמך ותחפשי בייביסיטר שתאסוף לפעמים או תקחי מונית מידי פעם?

שם לא יעזרו לך איתה?

(וסליחה אם העיצות הפרקטיות סתם מעצבנות. אני ממש יכולה להבין את התחושות שלך).

אין הבדל כל כך מהבחינה הזאת

אבל תודה על התגובה

אבל אחי הקטן פשוט רב איתה רוב הזמן... לאח הגדול יותר אין סבלנות. מבינה אותו סה"כ הוא מתבגר טיפוסי כזה

ואחיות שלי עסוקות כל אחת בעינייניה

וכנל אמא שלי...

שנוח להם הם מטפלים בה יפה מאוד. אבל כרגע פשוט לא נוח...

מבינה אותך ממש, עם הנתונים האלה אני גם הייתי מתבאסת..

כן אומרת, גם בתור מורה, שאחים שלי אולי ציפו לקצת עזרה עם הילדים שלהם כי אני בחופש בקיץ. אבל חוץ מזה שיש לי ילדים משלי, אני מחכה לקיץ כמו אוויר לנשימה. והוא ממש מחיה אותי לקראת שנה הבאה.. אז נכון שמאמא הייתי מצפה ליותר, אבל בקטע הזה כן אפשר להבין.. 

את בשבוע 39!

אמאלה הגעתי רק ל39+1

וכמה הייתי בקריזה בשבועות האחרונים, בכיתי מכל שטות, לא הכלתי אף אחד ושום דבר

ואת אשכרה עונה פה בסבלנות לכל אחת וממש מרגישים איך את מנסה לדון לכף זכות ולקבל כל אמירה חיובית כלפי המשפחה שלך

את קודם כל את אלופה!

מצטרפת למבט האוביקטיבי (שלא בטוח בכלל שהייתי מסוגלת להכיל אותו בחודש תשיעי)

שאת לגמרי עכשיו בתוך ההריון והקושי והעומס הטכני

אבל הם לא שם, הם עסוקים בחיים ובעומס שלהם, שכנראה קיים גם בחופש.

ולגבי האחיות בשידוכים -מניחה שאם יש 2 בשידוכים זה לא בגלל שהן בנות 17 ו18, נכון?

אז זו תקופה כ"כ רגישה ומציפה ועמוסה ומבלבלת

וציפיה לעזרה מאחים נשואים מרגישה לפעמים לא במקום, כי אולי יכלו להיות שם כבר בעצמן, ועברו את השלב של להתרוצץ ולעשות בייביסטיר לאחינים

והן לא יכולות להבין את הקושי שלך. כי לא היו שם, ולפחות אני - עד שלא עברתי סוף הריון פשוט לא יכולתי לדמיין כמה זה קשה פיזית ורגשית.

באמת מבאס ופוגע שאמרו שיעזרו ובסוף לא

וגם הקשר עם אמא שלך

יתאים לך ליזום שיחת טלפון סתם כדי לשתף אותה במה שעובר עלייך? בכל העומס?

לי לפעמים עוזר עם אמא שלי.

באמת יש לה המון על הראש, ולא תמיד מתענינת, גם כשיש דברים משמעותיים,

אבל כשאני מתקשרת לשתף - היא כן תקשיב לפעמים.

ולגבי הלידה - תזמיני רק את מי שיעשה לך טוב!

חיבוק

ואמן שתלדי בקרוב בקלות ובבריאות!!

תודה על ההכלה והפרגון

כרגע קשה לי סתם להתקשר, כי יש לי תחושות של כעס ולא רוצה לבוא מהמקום הזה. מנסה קודם להרגע ולבוא ממקום בוגר יותר😅

גם לי אין עזרה, וגם אצלי לכאורה יש להם זמן ויכולת.

אני יוצאת עם 4 קטנים בגשם לקחת ילד 1 לגן כשלגמרי יש מי שיכול לעזור לי בלי הרבה מאמץ (בעיניי)

אבל אני תמיד משתדלת לזכור (וזה מאוד קשה ומתסכל לפעמים) שאלה הילדים שלי, וזאת הבחירה שלי לגדל אותם, ובצורה הזאת ושאף אחד לא חייב לי כלום גם אם הוא כל היום יושב רגל על רגל.

אני אישית לא אחת שמבקשת עזרה, אני חושבת שהם יודעים מצויין שהם יכולים לעזור ובמה.

אבל זכותם לבחןר שלא.

ובהתאמה, זכותי לבחור שלא מתאים לי להגיע הרבה לדוגמא כי מחוץ לבית יותר מאתגר איתם.

לק"י

כי אמרת שהבן עולה לחובה והבת לטרום.

דו גילאי (טרום וחובה)

אצלינו יש 2 גנים צמודים, והילדים עולים מגן לגן. ובאחד מהם לומדים שנתיים.

שהקטנה תהיה עם ילדים שנשארים שנה נוספת בגן חובה, הם יהיו גדולים ממנה בשנתיים שלמות!

אין אצלכם גנים צמודים כמו שכתבה יעל מהדרום?

זה נשמע לי הכי נכון,

את הילדים שגדולים בשנתון של טרום חובה מעלים לחובה,

ואת הילדים שקטנים בשנתון של טרום חובה מחברים עם טטח.

ככה אין פערים משמעותיים בגיל.

מבחינת האחים, זה תלוי בדינמיקה ביניהם וביכולת שלהם ליצור מעגל חברתי סביבם.

ראיתי זוגות אחים שהיו יחד בגן והיה להם בסדר גמור.

מצד שני הקטנה בוגרת לגילה. הסייעות שנה שעברה היו בשוק מהגיל שלה. גם חברתית, גם בהתארגנות אישית, גם שפתית, גם בנראות.. אז זה פחות מציק לי.

לגן שקרוב אלינו לא ראינו גן צמוד.

שניהם חברותיים ומסתדרים. אני חוששת קצת מתחרותיות..

שהיא לא תאפיל עליו.

או שההפרש ביניהם מספיק גדול שאין חשש כזה?

אני חושבת שכדאי לבדוק גם מי צוות הגן ואם יש להם מספיק מודעות להעצים כל אחד בנפרד ובאופן כללי שיש להם מספיק רגישות וידעו להתנהל עם זה בצורה חכמה.

הוא לא הכי דומיננטי אבל יודע לייצר סביבו חבורה ולעשות שטויות. זה באמת חשש. הקטנה ביישנית אבל אחרי תקופה היא יודעת להיות כוכבת.

בכל מקרה אם אלך על זה אני באמת אבקש לדבר קודם עם הגננת.. תודה. נקודה חשובה

אין תחרותיות גדולה

וכל אחד יימצא את החברים שלו ואת התחומים שלו

אני כן הייתי שמה

יש לי הרגשה שכל אחד מהם יתפוס את הפינה שלו. החברים שלו, המשחקים האהובים שלו. יש להם אופי שונה אבל שניהם מסתגלים ומסתדרים חברתית ב"ה.

אבל אני דואגת... טוב, אני דואגת מכל התרחישים😅 

עשינו ככה והיה לא מוצלח בכלל...

שרדו אבל לא היה טוב

צריך לתת לכל אחד את המרחב שלו להתפתח ולצמוח..

וככה יש כל הזמן השוואות...

ופוטנציאל לתלותיות/ אובר דאגה וכו

בן יליד ינואר גדול בשנתון בחובה ובת בט. חובה.

בתחילת השנה זה היה ממש טוב לקטנה כי היא הייתה מאוד ביישנית וסגורה. הוא נתן לה ביטחון כי לו זה הייתה שנה שנייה בגן.

הייתי בקשר צמוד עם הגננת והיא כל הזמן חיברה את הקטנה עם הבנות, בהתחלה רק בשולחנות בבוקר ולאט לאט במהלך כל היום.

אחרי חופשת פסח הבת קיבלה יותר ביטחון והתחילה גם לדבר עם הצוות בגן.

התחילו יותר מריבות עם אחשלה בבית ואז גם הפרדנו את שניהם, שלא יהיו בחדר אחר. גם מטעמי צניעות.

ביום האחרון של הקייטנה הסייעת סיפרה שהילדה דיברה איתה ממש שיחה ארוכה ושהיא ככ שמחה לראות את ההתקדמות שלה השנה. שמחתי לשמוע ועוד יותר שמחתי שיש כזה צוות מעולה בגן.

ברור לי ששנה הבאה היא תעוף גבוה יותר בעז"ה

אצלינו זה היה בן ובת.

ישמצב שעם זה שתי בנות או שני בנים זה אחרת... 

אז בכל מקרה, לדבר קודם עם הגננת.

תודה!

שני ילדים בגילאי 3 ו4

בסוף שמתי כל אחד בגן אחר כדי לתת להם את האפשרות לגדול בלי הצל של האח השני, בלי תחרות עם האח והרגשה שאחד לוקח לשני.

לילדים שלי אני חושבת שזה מה שנכון.

אני מבינה שלפעמים זה הצלחה ולפעמים התרסקות... לא רוצה לקחת את הסיכון.

מתכננת לצאת לסיבוב בין הגנים ולראות כמה זמן זה מגן לגן. ואז אחליט אם לנסות או לא.

תודה על התגובה!

עברנו לשכונה חדשה, גן תורני חדש שנפתח. יהיה רב גילאי.

לא יהיו הרבה בחובה...

אבל החלטתי שיותר כדאי שיהיה קרוב לבית ברמת הליכה ולא נסיעה ברכב שאז זה מגביל שרק אני אקח ואחזיר...

שתיהן יהיו יחד  הקטנה תהיה גם הכי קטנה בשנתון של הטרום טרום חובה..

והגדולה תהיה בחובה..

תלוי מה הנוחות שלכם...

אני התייחסתי לעניין הקירבה לבית..

בנוסף, אלו הם גני עירייה שאז הצהרון בתשלום של 1000 שח לשנה לכל אחת... ולא גן שס שאז התשלום לשתיהן יחד כל חודש הוא 600 שח.... כמובן אחרי הנחות וכו..

אז העדפתי גם מהבחינה הזו לשים את שתיהן שם..

מוסיפה,

שתיהן עם ביטחון עצמי ברוך ה', ומסתדרות ומסתגלות במהירות.. מה גם שהגדולה כבר הייתה שנתיים בגן, עכשיו נכנסת לשנה שלישית... שנה ראשונה שתהיה עם אחות בגן... והקטנה תהיה אמנם קטנה בגן, עם חבר'ה בגילה וגם עם אחות גדולה, ואחכ תמשיך שם עוד שנתיים שיקנו לה את המשך הגדילה, התפתחות והצמיחה שבלי האחות. רק שלה. 

אז אצלנו זה פחות בעייתי- גם בעלי יוכל לאסוף, זה פשוט קצת פחות נוח.

מתכננת לעשות את הטיול בין הגנים ואז אראה כמה זה משמעותי...

תודה!

סליחה שלא עוזרת

מעניין העניין של לתת ביטחון. התלבטנו אם כדאי לשאול אותם😅 ובסוף לא שאלנו.

הקטנה באמת תהיה בפער גילאי אבל היא ממש בוגרת... מהרבה בחינות (הסייעות שנה שעברה היו בשוק מהגיל שלה).

דווקא נתת כיוון חשיבה מעניין. תודה!

הגדולים שלי היו ביחד בגן כמה שנים,

וגם אני כילדה הייתי בגן עם אח שלי.

חשוב לשים לב בבית שלכל אחד יש זמן משלו לספר חוויות מהגן (במיוחד אם אחד הילדים יותר דברן).

כשזה שתי בנות כדאי גם לשים לב שהן מוצאות גם חברות נפרדות ולא תמיד ביחד, כשזה בן ובת בדרך כלל זה קורה באופן טבעי.

הבת השניה שלי היתה עם אח/אחות בגן מגיל 3 חודשים (חלק מהשנים עם זה שמעליה וחלק מהשנים עם זאת שמתחתיה ושנה אחת היו שלושתם יחד), בגן חובה היתה פעם ראשונה בגן בלי אח. שנים אחר כך אמרה לי שהיה לה מוזר להיות "לבד" בגן ולקח לה זמן להתרגל.

כמובן שיש גם חסרונות אז צריך לעשות חישוב כולל מול האפשרויות האחרות, אצלי המיקום והפיזור בבקרים לקח חלק משמעותי בהחלטה ובדיעבד אני חושבת שזה היה שווה, היכולת שלי לפזר אותם קצת יותר בנחת בבקרים.

חברה שלי המליצה ממש

ניסיתי וזה הדבר היחידדד מבחינתי מחזיק למלא שמ

נים אני איתו שלוש וכמו חדש ניתן לחדש אותו גם היא מסבירה איך

ומחדשת אחת לשנה, שנה וחצי.

ממש מומלץ

אלא אם כן יש לך בדיקות דם לא תקינות (תפקודי כבד) או אם יש רגישות לתרופה.

אין מניעה בהריון.

מותר גם אופטלגין. 

בטח שעדיף אקמול.

אבל גם אופטלגין מותר.

(לא לקחת אם ספירת דם לא תקינה.

ומשבוע 28 לא יותר מ6 גרם ליום)

היה ממש נח, הכנסתי עם המעמד לתוך האמבטיה שלנו.
קואלה אמבטיה סיליקון כחול נסיך מתקפלת KLB040 koala קואלה | בייביסטאר BABYSTAR

ליטף baby star בייבי סטאר מעמד אוניברסלי לאמבט תינוק - בייביסטאר רשת חנויות מוצרי תינוקות | עגלות | כסאות בטיחות
 

אני מבטלת את מה שהילדים אומרים,

חושבת שהם קטנים מדי, או מדמיינים, ולא מספיק "על זה", או לא מטפלת בזמן או עירנית. או מנסה להרגיע אותם, שלא יבכו, שלא תהיה בעיה, שהכל יסתדר.

אני מרגישה שאני דפוקה בזה, בלקרוא את הילד ויש אמהות שעירניות ויש להן חושים ויכולות להיות לא נחמדות, או עוקצניות וביקורתיות אבל העיניין שלהן כל הזמן על הילד ומי טוב לו ומה נותנים לו ומי טובה לו כמטפלת, ואני כזו-רק רוצה לעבור את היום בשלום ומבינה רק ממה שהוא מספר כשהוא מספר.

אני קוראת מלא ספרי הורות ומתיעצת פה וחושבת איך להעשיר אותם ואיך לעצב להם את החדר אבל בגלל שאני טיפוס תמים ואוהב אדם, קשה לי להאמין שבכלל לא ישגיחו ושאנשים\מטפלות לא יעשו את השליחות שלהם מול הילדים.

אז כל פעם זה כואב לי כפול כאדם רגיש בכללי, אבל אולי לא מספיק רגיש לילד

אני מרגישה גרועה בקריאת המפה. תמיד באיחור מה. וגרועה ברגשות ושיח.
 

בפעמים הקודמות, סימסתי לגננת

או אמרתי בע"פ שהילד מתלונן, ובקשתי לשים לב.

אני לא יודעת להיות נודניקית,

וגם לא יודעת מתי להטריד בבעיה גננת\מטפלת ומתי פשוט להעביר ולומר מחר בבוקר (היום לא התקשרתי וממש כאב לו-חשבתי שזה יעבור).

קל להן להתלונן ולעשות מהומה

קל להן להתלונן וחושבות שמגיע להם

קל להן לפנות לגננות ויודעות מה ומתי ומה צריך לעשות.

אני נותנת לו להיות 'על זה' כי אצלו יש הרבה פחות 'לא נעים' מאצלי ואני סומכת על שיקול דעתו יותר מאשר על שלי בעניין הזה, אז נותנת לו את הטון בבית

גמני מאוד רוצה שהכל יהיה בסדר, אבל לא תמיד הכל בסדר. עובדת על השינוי עם עצמי מהתבוננות בבעלי, כי הרבה פעמים אני מנתחת את הסיטואציה כששיקול הדעת שלי מוטה לכיוון ה'איך אתמודד עם זה' אני, במקום המטרה - הבירור עצמו והתוצאה - טובת הילד שיש מי שידאג לו מול המערכת, או כל דבר אחר שאני נתקלת בקושי כזה מולו

אבל לפעמים רק בדיעבד...

הוא כן מיידע אותי ויש לו תפיסה טובה בלשים לב לדברים

(כל השאלות שהעלית הן חשובות, אבל אני לא מרגישה שיש לי הרבה מה לתרום לגביהן כרגע. גם אני התמודדתי עם תלונות לא עקביות על אלימות ועשיתי שיחה עם הגננת שספק כמה עזרה וכמה השתפר בלי קשר...)

רק רוצה להבין,

הילד מתלונן שילדים מכים אותו ולכן כואבות לו הרגליים? לא נשמע סביר שזה קשור. בטח אם הוא מתעורר מכאבים בלילה. אולי כאבי גדילה? כדאי אולי כן לשאול על זה רופא.

(כן הגיוני שהילד בעצמו משייך את הכאבים לזה שילדים הכו אותו, והוא חווה אלימות שבהחלט צריך להתייחס אליה (בלי קשר לכאבי הרגליים שהם בעיה נפרדת).)

לגבי כאבים, יכול להיות כאבי גדילה. זה בדיוק הגיל. אם זה שרירים ולא מפרקים. יכול להיות גם ממאמץ יתר.

לגבי מכות. תשאלי את הילד וכן תדברי עם גננת . לא צריך לעשות מהומה אבל כן לדבר כל פעם. מצד אחד ילדים הולכים מכות , אלו החיים. מצד שני גננת חייבת לדעת להפריד , לתת איזו פעילות משותפת , לא יודעת, בקיצור זו אחריות שלה.

כאבים כמו שאת מתארת נשמע כמו כאבי גדילה.

זה כאבי תופת והגיוני שכאב לו מתוך שינה.

כאבים ממכות לא יכול להיות שכואבים ככה אם שכח מהם במהלך היום. במיוחד עם אין סימן של שטף דם.

בלי קשר לתלונות על הכאבים, את מתארת ילד עדין שאולי לפעמים חוטף וצריך לראות מה קורה איתו בגן.

זה שני דברים שונים ולא קשורים לדעתי.

לגבי המטפלות, לא הייתי באה בגישה חשדנית שמנסה לרחרח וגורמת להן להתגונן,

אלא קצת הפוך על הפוך.

כלומר מספרת מעצמך שהוא עדין ואת חוששת שהוא לא יודע להסתדר ומישהו אמר לך אולי להשאיר אותו גן או משו כזה ומה הן חושבות ובטח יש להן יותר ניסיון מההוא שאמר.

זה גורם להם להרגיש שמעריכים את הדעה שלהם ולספר יותר בפתיחות ולתת דוגמאות. כלומר לגרות אותן לשתף. וזה גם גורם להם בהמשך לשים לב יותר ולעודד את הילד לעמוד על שלו כדי שיהיה להן מה לספר לך בסוף היום. וכמובן להודות ולפרגן להם.

לגבי איך מעודדים את הילד, אני לא יודעת איך עושים זאת ישירות,

אבל כן ראיתי שאפשר לחזק את הביטחון העצמי בצורה עקיפה.

למשל דרך משחק ספורט, לתת אתגר קטן ובהדרגה לאט לאט להגדיל את הטווח.

או בעזרה במטבח להצטייד בים סבלנות ולתת לו לאט לאט להתנסות. עד שהוא מצליח. לתת לו הרגשה של משמעות ומסוגלות. את יכולה לתת לו לחתוך סלט (בסכין ייעודית לילדים שמוכרים בדיוק בשביל דברים כאלה) תדמייני איך ילד מרגיש כשאבא ואמא אוכלים מהסלט שהוא חתך.

יש ספר שנקרא "הקטר הכחול שיכול" אנחנו מספרים אותו המון, ואני שואלת מה קרה לקטר שהתאמץ?!

והבן שלי שואל אחרי מה קרה?

עוברים עמוד ואני מספרת: בסוף הצליח!! ואז אנחנו שרים לפי הקצב ותנועות קטר:

אני יכול, אני יכול, אני יכול, אני יכול.

ואז גם בבית כשקשה לו משהו אני שואלת באותו טון כמו בסיפור: מה קורה למי שמתאמץ?! והבן שואל: מה קורה?

ואני עונה: בסוף מצליח! ואז אנחנו שרים אני יכול, אני יכול והילדון מנסה שוב.

מאמינה שבסוף זה יכול להשפיע גם על הביטחון העצמי בגן מול חברים.

בהצלחה!

להדוף כשמרביצים. גם להפעיל כח אם צריך.

הילד שלנו הוא לא שק חבתות

ואני עושה תנועה עם היד איך הודפים לבת שלי ואומרת במקביל אסור להרביץ ואנחנו מתאמנים על זה בבית.

לברר מה הייתה הסיטואציה שבה הרביצו, יכול להיות גם לו יש חלק בזה .. 

לדעתי זה לא התפקיד שלך לתת עצות

הכי טוב שתשדלי אותה לפנות לגורמים מקצועיים. אני הייתי מייעצת וזה רק הלך והחמיר והגעתי עכשיו למצב שאני התומכת והיא הנתמכת

בלעדית

מרגישה שאין לי אמא

זה לא קשר בריא

אז מניסיון שלי ממליצה ללכת בין הטיפות להכיל וגם להזכיר שזה אח שלך ואת רוצה שיהיה לך איתו קשר כמו של אח ולא חצי הורה

כי זה מה שקורה לנו הבכורים הרבה.

ולהפנות לאנשי מקצוע

בעלי בן בכור ועבר ממש במדויק את מה שאת עברת

קריטי לעצור את זה

יפה שעה אחת קודם

ותבקשי לדבר איתה בזמן רגוע. לא תוך כדי בישולים, לא כשהיא עמוסה במשהו אחר.

אני כותבת פה הצעה, תקחי אותה לאן שאת חושבת שמתאים.

אימא, אני רואה שקשה לך עם האח שלי ועם הדברים שהוא עובר. אני רואה שזה מטריד אותך וחשוב לך. אני שמחה שיש לנו קשר טוב ושאנחנו מדברות הרבה. יחד עם זה, לא נעים לי שאת שואלת אותי מה לעשות איתו. אני צעירה מאוד. אין לי כל כך מה לענות לך. אני מרגישה שזה שם אותי מגשרת ביניכם ואני לא רוצה את זה. אני חושבת שכדאי לך להתייעץ עם מישהו מקצועי בעניין הזה.

אם לשבת לשיחה באופן ישיר קשה לך, את יכולה לכתוב לה מכתב או להיעזר במישהו שלישי. מה עם אבא שלך? אולי הוא יכול לעזור.

בהצלחה!

מהבית הצ

מצב הזה מאוד מאוד עדין כי אמא שלי מנסה כמה שאפשר "לחפות" עליו ואבא שלי כבר זהו

מקשבה מה שאני יכולה ומפנה אותה לאחרים לעצות 

\ה קשוח כל העסק הזה

הורים הם גם בני אדם. והם גם צריכים לפרוק למישהו. אם היא לא תפרוק לך , היא תפרוק לחברה או לעוד מישהי.

ואת היית בגיל הזה לא מזמן , יכול להיות שאת רואה דברים. שבגיל ארבעים כבר לא רואים .

והרבה פעמים מילה של אח גדול משמעותית לא פחות שאפילו יותר ממילה של הורה.

ויש הרבה דרכים להיעזר כדי להוריד רמות סטרס ולהסיח דעת

בפועל במציאות, קשה ליישם את מה שאת אומרת

כי הרבה פעמים מפסיקים למנוע כשרוצים ילד

ואז הרצון הזה שולט חזק ברגש...

רצון טבעי של כל אמא...

אז טוב מידי פעם לקרוא תזכורות מהסוג שלך

מאמינה שעד שאני אצטרך את זה אני לא אזכור

אז מקווה שכשיגיע היום אתקל בתזכורת מהסוג הזה...

מאוד התחברתי למה שכתבת כאן, גם לתחושות הביניים של מעבר מלא רוצה ללא לפחד אם כן…

בדיוק החודש הפסקנו מניעה והבטחתי לעצמי שאני לא אכנס ללחץ ואיכשהו נכנסתי… מנסה לשלוט על זה יותר מידי ולחשב כל דבר, אני באמת צריכה לסמוך על הקדוש ברוך הוא כי ברור לי שהוא יודע מה טוב בשבילי. ובעזרת השם כשזה יבוא, שזה יהיה תקין ובריא בעזרת השם הכי חשוב!

כל תינוק אוהב בקבוק/ מוצץ אחר, אי אפשר לדעת מה יאהב.. אני קניתי כל פעם אחד, ואם לא אהב קניתי עוד אחד עד שהגעתי להכי טוב או עד שהתייאשתי.. תלוי כמה זמין לך אם לקנות אחד או יותר וכמה חשוב לך לקנות בקבוק/מוצץ.

קניות לפני הלידה- אני גם חייבת את הכל מתקתק לפני. בלידה הראשונה עשינו קניה, והשארנו את הכל בחנות(מכירים את זה בחנויות) ואחרי הלידה בעלי אסף הכל. בגד אחד לשחרור לקחתי לפני כדי  שיהיה מכובס לשחרור.

בשאר הלידות הכנתי הכל מראש בבית, כיבסתי הכל וארגנתי בארונות, כי אחרי הלידה הראשונה היה עם זה קצת בלאגן.

שיהיה בשעה טובה!

אבל אפשר לקנות בקבוק אחד ליתר ביטחון, ולא צריך להשתגע עם הרבה סוגים. מכל הילדים שלי ששתו בשלב מסוים מבקבוק רק לאחת היו "דרישות", ובאמת עברנו כמה בקבוקים עד שהגענו לזה שממנו הסכימה לשתות (ועכשיו אגב היא שותה מכל בקבוק שהוא, כולל של גדולים).

לגבי קניות לפני הלידה - אנחנו הלכנו לבחור בחנות את כל הדברים, ואת ההזמנה בפועל עשינו לאחר הלידה (הראשונה).

האמת שעכשיו הזמנתי מראש כרית הנקה (מאתר בחו"ל) אף שיש עוד זמן עד הלידה, כי אני רוצה שהיא תהיה לי מוכנה מיד אחרי הלידה, ולא לחכות שבועיים פלוס עד שתגיע... קראתי גם גישה הפוכה - שקנייה מראש משרישה את האמונה שבע"ה נצא עם ילד בריא ושלם מהלידה

רק בסיסי ממש

גופיות כמה בגדים טיטולים

בעיקר בגלל שאמרו לנו שכדאי לראות איזה מתנות נקבל....

כי אין לי זמןןןןן

ומועד הלידה הולך ומתקרב בצעדי ענק

הלכתי ככה ללדת ברוגע

הכל היה מוכן בבית

הבגדים מכובסים ומקופלים 

עגלה מורכבת

ויטמין די, מסרק, מספרי צפורניים, ממש כל הפיצקיפקס הקטנים - הכל קניתי

כולל להכין שקית לבעלי לשחרור עם כל מה שצריך לתינוקת - גופיות, שמיכה, חיתול, הבגד שרציתי לתינוקת לשחרור

בקיצור, אולי יש כאלה שנוהגים לא לקנות

לא הייתי מחפשת בכח מנהג כזה

קניתי סוג אחד של בקבוקים ומוצצים

לא נראה לי צריך לחשוש מראש

אם התינוק לא יסתדר - תנסי משהו אחר, לרוב נראה לי התינוק מתרגל למה שמקבל בהתחלה

מוצצים אני קונה סוג אחד, אצלי הרוב הסתדרו עם מה שהבאתי, לאחד שלא באמת 1נינו עוד אחד ועוד אחד עד שלקח מוצץ סרבנים.

בקבוקים לא קניתי כי מניקה, אפשר לקנות אחד אם את מתלבטת שיהיה לך ליתר ביטחון...

נשמע שווה

אפילו מוצץ לא הביאו לי בבית חולים 😂

כשביקשתי אמרו ללכת לקנות בחנות הקרובה (בתוך הבית לחולים אפשהו)

לק"י

והוא גם היחיד שמצץ מההתחלה.

אולי השאר נעלבו שלא הביאו גם להם😂

בהקשרים אחרים לא של הערכת לידה

כל הכבוד להם!

באסה שרחוק לי

גם לאחרונה

ולא קבלתי שום ערכת לידה. מוזר

בכל מקרה לא בניתי עליהם

ודאגתי לקנות ערכות לידה אחרות מראש, ובלי קשר להצטייד ולהכין כל מה שצריך מראש

לגבי מוצצים- יש בעל חנות למוצרי תינוקות שממליץ לקנות את הכי זול. אם לא יהיה טוב, תקנו משהו אחר. גם בבתי חולים לפעמים מחלקים דוגמיות או אפילו במחלקה אם את מבקשת מהאחיות מוצץ אז זה עוד סוג.

לגבי להכין מראש, בלידה הראשונה עשינו הזמנה ובעלי הלך אחרי הלידה לקחת מהחנות. ואמא שלי עשתה השלמות של בגדים וכביסות.

בשאר הלידות, אם היה לי כבר בגדים לפי המין והעונה, הייתי מכבסת ומארגנת מראש. הכי כיף לחזור הביתה והכל כבר מסודר ומאורגן, ולא לחזור הביתה אחרי לידה ולהתחיל להעמיד מכונות ולקפל כביסות. רק טיטולים וכו שצריך לקנות מחדש, היינו קונים אחרי הלידה. נותנת לבעל מקס' רשימה לסופר. 

והכל לפני הלידה כדי לא להיות בלחץ

מכירה מי שאומר שלא לקנות, אני לא רואה בזה בעיה והקל עליי מאוד

לפני הלידה הראשונה קבלתי קצת בגדים משומשים וציוד מהגיסים כך שכן היה משהו, אחרי הלידה יש כמה ימי אשפוז ואפשר בזמן הזה שהבעל יקנה דברים בסיסיים, טיטולים וכד'. קבלתי בברית המון המון דברים בעיקר בגדים, גם שמיכות וצעצועים כך שהייתי מסודרת לחצי שנה הראשונה בערך...

מוצץ ובקבוקים נראה לי קנינו אחרי הלידה, לא הרבה סוגים. לא צריך להכין מלאי, אם סוג אחד לא טוב אפשר אז לנסות סוג אחר, חבל על הכסף.

רק דברים גדולים כמו עגלה בחרתי מראש, לא קניתי אבל עשיתי סקר שוק ואחרי הלידה קפצנו למקום בו רציתי לקנות וקנינו את העגלה עליה החלטנו.

זוכרת את עצמי אחרי הלידות הבאות, לא הראשונה, עוברת בסופר פארם בדרך הביתה מבית החולים כדי לקנות טיטולים ודברים בסיסיים כאלה.

למוצצים ובקבוקים בכל מקרה עדיף לא לחשוף עד שההנקה מתבססת, ואם בכל זאת צריך יש תמיד לפחות מוצץ ובקבוק אחד בערכת הלידה שמחלקים בבית החולים.

על כל פנים לא ממליצה להשתמש במוצץ יקר, זה מוצר מתכלה ופשוט חבל.

גם את שאר הציוד לא קנינו אף פעם לפני הלידה, בילד הראשון קיבלנו מאחותי סלקל ובגדים (הביאה כשבאה לבקר אותי). עגלה קנינו כשהיה בן כמה ימים - חיפשנו ביד2 משהו בדרך מההורים הביתה.

את שאר הדברים קנינו או קיבלנו כשהיינו צריכים. (בתקופה הראשונה הם ישנים איתי ולא היינו צריכים עריסה או מיטה משלהם.)

לק"י

סתם שלא תצפה.

אבל בקבוק גם אני לא קונה מראש.

מוצץ- כן. למרות שבפועל רובם לא רצו אצלי😅

לא קונה מראש.

האמת לא יודעת בדיוק את הסיבה. ככה אנחנו נוהגים

אבל יש לי כמעט הכל מאמא שלי שיש לה עוד קטנים

לא יודעת מה הייתי עושה אם לא

אבל כיבוס אמא שלי עושה לי בזמן האשפוז

בחנות עד הלידה אם את לא רוצה חקנות כלום לפני את יכוחה לפחות ללכת לראות איפה כדאי לקנות ולשלוח את בעלך עם רשימה אחכ. כן מליצה בכל מקרה לבחור עגלה לםני וחברר כמה זמן אספקה יש ולפי זה לדעת אם כדאי לקנות לפני או שאםשר לחכות ללידה.

בהרעון הראשון עשיתי רשימה של בגדים וכל מיני דברים ראשוניים שצריך והלכתי לראות עגלות ועריסות ואחרי הלידה עגלה ועריסה הזמנתי בטלםון ושאר הדברים בעלי הלך עם חברה שלי לקנות.. שאר הילדים היה לי כבר בגדים מהקודמים אז רק כיבסתי לפני 

והכל מוכן ברמת בגדים מכובסים ומקופלים

אין לי רוגע נפשי ללדת

צריכה שליטה איפה שאפשר..

אני רואה את זה כסגולה לביטחון בה' שאני מאמינה בו שיהיה ילד בריא ושלם

ובקבוקים ומוצצים יש בערכות לידה (אני אוהבת של מוצצים, שילב ואולי סופר פארם) המחיר של הערכות לידה לרוב פחות או בדיוק מחיר של בקבוק ומקבלים בד''כ גם מוצץ ודוגמיות סבונים שנוחהלסחוב בתיק החתלה

גם טיפול רגשי וגם תרופתי

התרופתי יטפל כאן ועכשיו והרגשי בשורש הבעיה- שלא יחזור

בקשר לשאלה-

לא הייתי לוחצת.

כן מסבירה, מציעה, שואלת אותו אם הוא רוצה שתבררי בשבילו על מטפל

אם הוא בעניין- אחלה

תעזרי לו עם זה כמה שאת יכולה גם טכנית וגם נפשית- לתמוך בו

אם הוא לא רוצה אני חושבת שללחוץ לא יעזור...

טיפול לא עוזר למי שלא רוצה אותו...

לבעלי יש כמה טראומות מהעבר ובהתחלה ממש רציתי שילך לטיפול

בעיקר כי נבהלתי לשמוע על מה שעבר עליו

אחר כך ראיתי שהוא ממש ממש לא רוצה ושחררתי

אם יום אחד הוא ירצה הוא יודע שאני בעד ואני אתמוך בו...

פתוח ולקוות שיום אחד ירצה?

להגיד לו שאם הוא רוצה אשמח לעזור במה  שצריך?

לדבר- לפתוח את זה מולו. להגיד לו שאת מאמינה שזה יכול לעזור

ואת גם סומכת עליו שיחליט מה שטוב לו

וזהו לשחרר.

לא ללחוץ

בתור התחלה

גם יקל עליו לחשוב על זה במובנים רציונאלים ולא כבעיה בנפש

*ואחרי* התרופתי בעיניי כן לגשת לנפשי, אם יושב עליו דבר כזה עדיין

עכשיו אחרי שהוא כבר בעל משפחה..

הגיע הזמן לשים את זה מאחורה..

הרופא אמר לו לקחת את הכדורים שבועיים ואז לעשות בדיקות דם לראות שלא פוגע בכבד או משהו כזה ולפי זה להחליט אם להמשיך.

לא רוצה לפתור בעיה אחת ולקבל אחרת.

הומאופטי או משהו כזה?

אני לא מבינה בזה

אבל מה שבטוח שכשהגוף כבר במצב כזה חייב גם טיפול תרופתי

לא כדאי להזניח

אז כרגע במצב הזה מומלץ טיפול תרופתי- עם יד על הדופק.

אם את בפורום הזה, כנראה אתם עדיין צעירים וחזקים

מנסיון משפחתי שלי, כשאין ברירה וצריך לטפל בפטריה בצורה תרופתית- חייבים לעשות את זה, כי כשזה מתפשט הטיפול כבר הרבה יותר אגרסיבי- עם סכון גבוה יותר לתופעות לוואי.

בדד בבד עם הטיפול התרופתי, כדאי להקפיד על נטילת פרוביטויקה שתגן על הקיבה. (הטיפול בפטריה עלול לגרום לפצע בקיבה-אולקוס, פרוביטויקה עוזרת למנוע את זה)

כל זה לא קשור כמובן בטיפול הרגשי שכדאי לעשות.

זה לא פותר בעיות בריאותיות, אבל זה יכול למנוע התפרצויות ולמתן תופעות.

בהצלחה יקרה

שנמנעים ממנו

בודקים כאמצעי זהירות ובקרה.

ויש עוד מלא תרופות כאלה

בטח שייקח טיפול תרופתי

פגע בה.

אבל זה נשמע סיטואציה ממש קיצונית אז צריך לבדוק שאין השלכות גם לא לטפל בזה..לפעמים צריך לעשות ניהול סיכונים..

מזערי,

וגם אם כן, ההשפעה מפסיקה כשמפסיקים עם התרופה. ולכן לא כולם שולחים אוטומטית לבדיקת דם. (מי שלוקח את התרופה יותר מ3 חודשים כן צריך להיבדק. אבל 3 חודשים הרופא טען שאין צורך)

לאבא שלי היה משהו דומה. במקביל לטיפול הרפואי (שאצלו מה שעזר היה רפואה משלימה, בכיוון של תוספי מזון בהדרכה ספציפית, ועוד דברים), הוא הלך לטיפול אנרגטי.

מה שעושים שם זה שהמטפל/ת מזהה מקום שיש בו חסימה, והיא משחררת אותה בלי לדעת מה יש שם בדיוק.

הלוואי שטיפול נפשי יספיק. אבל אני מאוד בספק שזה יסלק את זה מהגוף.

בעלי טופל בתרופה והוא עשה את הבדיקות הנדרשות. וברוך ה' בסדר.אם תפקודי כבד לא טובים למשל אז מפסיקים 

לא יודעת גם לגבי הנפשי, אבל את מתארת מצב נוראי מבחינת הפטריות, וצריך לטפל בזה!

גם אני כשהיה לי לקחתי כדורים בסגנון, ולדעתי אם תקפידו על בדיקות הדם אין מה לדאוג. עדיף להתחיל ולסיים כבר, לפני שיחמיר