פורום הריון ולידה (עמוד 437)

למקרים שתרצו לצאת רק עם אחד מהילדים, או שהם יהיו במוסדות נפרדים וכו'.

אני הייתי ממליצה על שני טיולונים נשכבים עד הסוף, יחסית צרים וקלילים, וראיתי שיש כאלה קליפסים שיכולים לחבר ביניהם. (לא השתמשתי באופן אישי - כשהיו לי שני ילדים בטיולונים לקחתי לפעמים את שני הטיולונים ביחד בלי לחבר ביניהם, כל טיולון הובלתי ביד אחת...)

על עוד עגלה בסגנון בייבי ג'וגר או ברייטקס

עגלה חזקה שאפשר להסיע בה 2 ילדים במקרה הצורך

ואז זה יכול לשמש כעגלת יחיד ואם צריך אפשר לשים אותם יחד

טרמפיסט צד.

אםתרצי פירוט בהמשך, בכיף!

חכי ותראי מה יהיה עד אז

ואם אני מבינה נכון את אמורה ללדת בשיא החורף. זה לא זמן שמטיילים בו הרבה, וגם אם כן הייתי הולכת על מנשא לקטן והגדולה יכולה לשבת בעגלה.

אני עובדת משרה מלאה, בעלי עצמאי. 2 רכבים

אם צריך קניות זה אני, אחרי העבודה בדרכ. או ביום שישי אחרי הפיזור לגנים אם אין לי כח

קונה גם בסופרים היקרים לפעמים אם אין לי כח

אני מפזרת לגן, הוא אוסף

אין הרבה יציאה מהשגרה שבגללה הם ישנים מאוחר. אולי נסיעה להורים שלי פעם בחודש, חודש וחצי

יש שעה קבועה בדרכ לא. ערב ואז סיפור ולישון.

אני מושקעת בזה ודואגת שישנו בזמן. בכלל, יש לנו סדר יום מאוד קבוע וצפוי מראש

הילדים שלי בצהרון אז לא רואה עניין גם בפארק בתדירות גבוהה, לרוב הם עייפים מדי וחם מדי ממילא🥴 אבל לפני החום הנוראי יצאתי איתם כמה פעמים, פשוט דאגתי לחזור בזמן או שיאכלו בחוץ

עכשיו הם בלי צהרונים ותכף נגמרת הקייטנה אז אאפשר יותר מן הסתם. בחופש ובימי שישי שאין גן אני מרשה להתפרע😅

לגבי נסיעה למשפחה/פארקים - אולי הצעה שפחות מתאימה בקיץ החם אבל אפשר לקלח אחרי המסגרות, לנסוע ולדאוג שיאכלו שם ארוחת ערב ואז כשחוזרים הביתה זה ישר למיטות.

אבל בעיקר אני פשוט מתאמצת לשמור על השגרה כי זה טוב להן וטוב לי.

סבא וסבתא גרים קרוב והיו שמחים שנבוא כל יום אבל אני יוצאת אליהם רק אם אני מוכנה לקחת בחשבון שיבוש של הלוז באותו יום.

קניות עושה בזמנים שהבנות לא איתי.

או ימים שאני מסיימת לעבוד מוקדם או שבעלי נשאר איתן כשהן כבר ישנות ואני יוצאת

כמה פעמים כבר יש רופא/ נוסעים לסבא וסבתא/ יוצאים לפארק רחוק שמצריך רכב?

תראי, זה נכון שיש לך ריכוז של נתונים שמשפיע אבל זו גם בחירה איך לנהל את זה.

אם תחליטי שיש לוז לערב וזהו לא זזים ממנו-

חוזרים הביתה, משחקים, ארוחת ערב, מקלחות ולישון אז תתכנני את כל הדברים אחרת .

נסיעה לסבא ולסבתא? סבבה, פעם בשבועיים/ חודש לצאת מהשגרה זה סביר. אפשר גם להחליט שבפעם הזו בעלך חוזר מעט מוקדם יותר מהעבודה.

קניות- אונליין/ בעלך לבד/ אחרי שהילדים ישנים מזמינים בייביסיטר לשעה וחצי ויוצאים

סידורים כמו רופא וכו'- בעלך לוקח רק את הילד שצריך. אם זו את- כתבת שאת עובדת משרה חלקית. קובעים בזמן שהילדים עוד במסגרות (אפשר גם לחפש תורים קרוב לעבודה אם זה יותר נוח)

פארק שרחוק מהבית- רק בהזדמנויות מיוחדות. ביום יום משחקים בבית או לידו.

אני ביום יום שלי, למרות שאני נוהגת והרכב אצלי בדכ מבחינתי מהרגע שחזרתי מהמעון עם הבנות והחניתי, אין סיבה להזיז את הרכב מהמקום שלו. כל המגמה, היא מגמת התכנסות לקראת הערב.

בעלי משרה מלאה+ ולרוב מגיע מאוחר

ההורים גרים רחוק, רואים אותם בעיקר בשבתות.

יש גני שעשועים ליד הבית

לשנינו יש רכב

עושים קניות באונליין (חוסך זמן ששווה כסף, ועוזר לי לבחור ולדעת על כמה אני וככה זה חוסך יותר).

כשיש לי צהריים עם נסיעה לרוב אני מכינה אוכל לפני, אוכלים בחוץ וחוזרים ישר למיטה (אם מלוכלכים מתקלחים כמובן, לפעמים אני מוותרת אם יצאנו, בעיקר בחורף ותלוי בגיל של הילדים כי הקטנים נרדמים באוטו).

הם יודעים שהסדר זה אוכל, מקלחת, סיפור ולמיטה

יש לנו סדרת סיפורי תורה שהם אוהבים אותה ולא מרשים לי לוותר עליה.

לרוב אני לא עומדת בזמנים של ההשכבה כי יש קטנצ'יק שצריך זמן לבד בלי הגדולים, אבל משתדלת..

באיזה שהוא שלב מרגישים צורך בסדר כי לילדים זה כבר לא מתאים

ומסדרים

הכל בסדר!!

ורוב מה שאנחנו צריכים ביומיום די נגיש

בימי שגרה בעלי מפזר בבוקר ואני יוצאת מוקדם ואוספת חוץ מיום בשבוע שאו שהוא אוסף או ההורים שלי

בימי מילואים אני גם מפזרת וגם אוספת😬בעיקרון שנינו עובדים בסוג של משרה מלאה.. מבחינת שעות

בדכ הוא גם עושה קניות בסופר שיחסית קרוב לכולל שלו ואז חוזר מאוחר יותר פשוט אבח במילואים מצאתי את עצמי עושה לא מעט בסופר היקר שבשכונה שלנו עם הילדים.  קניות יחסית קטנות כל פעם. לא נעים אבל אפשרי בהחלט

מידי פעם יש דברים שדורשים נביעה אבל זה חריג ואני משתדלת להיערך לזה מראש, נגיד אן זה רופא שנוסעים אליו אז מכינה להם לפני שיוצאים אן בבוקר אם הולכים ישר מהגן סנדוויץ שיאכלו בדרך

וכן שנינו יחסית קרוב לבית אבל בעבר עבדתי די רחוק מהבית וזה לא שינה לנו את הלוז הסטנדרטי.. 

לעשות רישיון?

נשמע שזה יעזור לכם מאוד....

אז אני לא עם אותם נתונים, אבל כמה רעיונות-

לקחת אוכל ולאכול מחוץ לבית(למשל, אם נוסעים לסופר- בעלך מוריד אותך בכניסה, וממשיך איתם לפארק כולל פיקניק. וכשאת מסיימת את הקניות הוא אוסף אותך וחוזרים הביתה ישר למקלחות).

כנ"ל נסיעות לסבא/סבתא- מביאים מגבות, מברשות שיניים ופיג'מות וחוזרים הביתה כדי להירדם ברכב.

נסיעה לרופא- אחד נוסע עם הילד שצריך, השני נשאר בבית לתפעל את שאר הילדים.

ואולי הפתרון בכלל הוא מעבר דירה קרוב יותר לעבודות, להורים, לסופר ולקופ"ח. נשמע שאתם גרים ממש רחוק מהכל, וזה לוקח מכם המון אנרגיה (ועוד יותר כי את לא נוהגת).

אני מתייחסת רק לבת 3.5 ולא לתינוקת, כמובן, אבל זה פחות או יותר ככה מאז גיל שנה ומשהו-

אנחנו גרים במרחק של בין 25-35 דק' נסיעה מההורים, פחות או יותר. נוסעים אליהם בעיקר בשבתות, פחות אמצע שבוע. כשאנחנו נוסעים, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהילדה תירדם באוטו, אז כשאנחנו שם אנחנו מתארגנים מראש כדי שתאכל שם ארוחת ערב ותתקלח. לעיתים אנחנו כבר מרדימים אותה עוד לפני שאנחנו יוצאים הביתה (בעיקר עכשיו שאני צריכה להאכיל את התינוקת).

בד"כ יוצאים לגינה שקרובה לנו לבית, נדיר שהולכים לגינה אחרת, בטח לא לאחת שאנחנו צריכים לנסוע בשבילה. קופת חולים - משתדלת לקבוע בשעות הבוקר. נדיר שקובעת אחה"צ.

יש לי רשיון ואני נוהגת, אז זה אחרת. אבל אני גרה בישוב, אז יש הרבה דברים שמצריכים נסיעה.. אם אני עושה את זה אחה"צ, אני תמיד לוקחת בחשבון שהילדה תירדם באוטו, אז מכניסה כבר ארוחת ערב, וסוגרת את הסיפור. אין שום סיכוי שבעולם שאני אעיר אותה בשביל מקלחת. לא קורה.

למשל, השבוע נסענו לאיזה מקום לכל היום, ולא הייתי בטוחה מתי נחזור הביתה, ולא לקחתי לה פיג'מה והכל, אז פשוט ויתרתי לה באותו יום על מקלחת, מבחינתי לא קרה כלום, הייתה גמורה מעייפות נרדמה תוך דקה, אפילו לא הרגישה שבעלי לקח אותה למיטה. כשהתעוררה לשירותים בלילה, החלפתי לה בגדים.

שנינו עובדים במשרה מלאה, בד"כ אחד מאיתנו עושה קניות בדרך חזרה מהעבודה (לרוב אני, אני לא אוהבת שבעלי עושה קניות.. חח..), ואם שנינו, אז זה רק בימי שישי. 

קודם כל לגבי רשיון - אני בהחלט עובדת על זה ומקווה ומתפללת להיות בהקדם עם הרשיון שישחרר אותי כל כך ויאפשר לי לחסוך זמן ולהיות יעילה יותר 🙏🙏🙏

לגבי סידורים שאנחנו הולכים כמו רופאים הכוונה לרופאיפ לילדים.. יצא לנו רצף של תורים כל כמה שבועות וזה משבש ממש את הלוז.

גם בגלל שאין רכב נוסעים כולם ביחד לכל מקום.

אבל ברמה המהותית יותר אני רואה שאין משהו מיוחד בלוז שלנו מעבר למגבלות הטכניות ומרגיש לי שאולי אנחנו לא מנהלים נכון את הזמן וצריכים לנסות להבין איך משתפרים בזה

על שמואל הרצברג.

אנושי ומקסים. לא רק יעשה לך אס גם יוודא שהבנת מה את רואה ולא פספסת את פעימות הלב.

חוץ מזה הוא מקצועי ביותר, רופא פוריות וגם עובד בחדרי לידה אז עם נסיון מכל כיוון

אם רלוונטי בבית שמש ממליצה על ד"ר רבינזון. הוא עובד גם באשדוד

וגם כמו שהמליצו ד"ר שמואל הרצברג מעולה 

על דר ישראל יולס, במודיעין עילית.

ליווה אותי כמה הריונות מורכבים ברגישות ומקצועיות. ממליצה בחום.

אני אצלה במאוחדת.

ממש אנושית ונעימה. בהריון אחרי הפלה היא מעצמה הציעה לי לבדוק דופק ישר בתחילת הביקור, כי הבינה את החשש.

ממליצה בחום.

במודיעין עילית וגם ביישובי מערב בנימין אם רלוונטי אליך.

מקצועי ונחמד וגם דתי.

מייקלסון משערי צדק

ממש נעימה וחמודה

על ד״ר רונית גלעד. מקבלת בקופ״ח כללית בירושלים.

מדהימה, נעימה, אנושית, רגישה, מקצועית. 

1. נראה לי שיש בזה איזה עניין הלכתי

כדאי לשאול רב

כמה שזכור לי יש עניין לא להוריד מזוזות ולהשאיר לדיירים הבאים...

2. אין לי ילדים עדיין אבל נראלי יש מיטת מעבר לגיל 3-2 בערך...

מיטה תלוי בכם - מקובל לעבור למיטת מעבר סביב גיל שנתיים ורק בגיל גדול יותר למיטת חבר.

אם לא דחוף לכם מיטת מעבר אז תקנו ישר מיטה רגילה

1. אנחנו לקחנו את הקיימות לבדיקה, והחלפנו רק מה שלא היה תקין.

2. אנחנו העברנו אותה למיטת ילדים (רגילה עם מעקה) בגיל 2.9

לק"י

לא יזיק לנו שמישהו יסדר את הבית😂

סתם. השתעשעתי עם עצמי😅

זה לא רלוונטי אצלינו בשום צורה.....

בבית המארח *נשמור עליו נקי ומסודר*

לא נבלגן ואז נשאיר נקי חחחחחחח🤣🤣🤣

אני מכירה את השלב הזה שמנסים להבין כל דבר האם זה מבשר לידה, וכמה קרוב..

תכלס תנסי להרפות מהמחשבות האלו

בסוף זה יגיע בעז"ה בעיתון ובזמנו.

הרבה כח

ושיהיה לידה קלה ובידיים מלאות ❤️

את כבר בשבוע 40+5

מסתמא במעקב הריון עודף כבר יתחילו להלחיץ אותך על זירוז.

בלידה האחרונה שלי, הייתי עם צירים כמה ימים שבמהלכן יצא הפקק הרירי.

הלידה היתה 3 ימים אחרי תחילת הצירים.

אז נשמע לי שאת באמת רגע לפני לידה.

מקווה בשבילך שיהיה בקרוב ובקלות ❤️

המעבר בין צירים לא נגמרים אך לא מקדמי לידה לצירים מהירים, טובים ומיילדים הוא היציאה של הפקק הרירי.

ב2 הלידות כמה שעות אחרי האוצר היה לי בידיים.

מאחלת לך שיקרה גם אצלך, בקלות, בטוב ובבריאות...

תבשרי טוב!

אבל אצלי 3 לידות הפקק יצא ממש כיצאתי מהבית לבית חולים והפעם לפני, בערך שבוע ומשהו לפני הלידה...

בכל מקרה לא נשאר יותר משבוע כנראה😅

תודה לכולן

אכן שעתיים לאחר הפקק רירי התרחשה ירידת מים

ובאותה רגע צירים חזקים

וילדתי אחרי שלוש שעות 

איזה משמח ומרגש!!!!

מהירות מטורפת אמאלה!!!!!!!

המון מזל טוב

נ.ב. רק אני התחלתי לחשב שעות כדי להבין אם יוצא ברית בתשעה באב? חחח

טוב - אולי בכלל בת

איזה כייף

בשעה טובה

הרבה נחת ובריאות לך ולבייבי

תנסי לתזמן, כל כמה זמן זה מגיע?

אם זה סבבה לך לנסוע להיבדק, אז ברור שכדאי...

במוניטור יראו צירים, וככה תדעי אם זה אכן זה.

אצלי הצירים הם בבטן, מרגיש כמו קלקול קיבה🤦

אבל אצל כל אחת יכול להרגיש שונה

עכשיו הם קצת נרגעו...

שתיתי שתי כוסות מים

תעשי מקלחת

זה תמיד עושה טוב

אם התדירות לא קבועה והם לא מתחזקים אז כנראה שזה ממש מוביל ללידה

תעקבי

בשעה טובה ובבריאות

אני עם כאבי גב כאלה מחודש שמיני

יש ימים שיותר חזק ויש כאלה שפחות

לדעתי כל עוד הם נסבלים

וכל עוד זה לא בא והולך לא נשמע לי ציר

(ככה בכל אוםן מההיכרות שלי עם כאבי גב כרגע שלא מרפים - לא צירים שמקדמים ללידה. לעומת צירים אמיתיים בלידה קודמת שהיה ממש בולט מתי גל הכאב מתחיל ומתי הוא נגמר)

לא לוקחת אחריות. 

בעיני כמה שפחות סמן בבי''ח מצוין

נכון שיש מקרים אחרים אבל לרוב צירים אפקטיביים הם כואבים מאוד ולא רק בערך

ותלוי מה המרחק צהבי''ח

אבל עדיין לא היתי נוסעת רק בגלל אולי כזה לא מובהק

(בלי להלחיץ)

היה לי כאבי גב של חוסר נוחות ולא הלכתי להיבדק.

בסוף ילדתי בבית 😉

אני דיי רחוקה מבי"ח ולא היה לי כוחות ליסוע...

תודה לכולן ♥️

מה תעשי אם התינוקת תבכה בדיוק באמצע הפרוצדורה?

הרופא/ה יכול/ה להלחץ וגם את תהיי יותר מכווצת ולחוצה.

ההתקנה עצמה זה עניין של כמה דקות.

יש רופאים שמתעקשים להסביר קודם ולהחתים על מסמך של סיכונים והשלכות. לכן התור יכול לקחת נגיד חצי שעה במצטבר.

ההתקנה עצמה לי אישית לקחה בערך 5-7 דקות אולי אפילו פחות.

אח''כ יש לפעמים כאבי מחזור/התכווצויות, לכן לדעתי זאת גם סיבה להיות לבד או עם תמיכה, ולא עם תינוקת שצריך לטפל בה ולהיות אחראית עליה.

בהצלחה

אחשוב על זה..

אני לא מכירה את הרופאה אז פחות בא לי

שוכבת על המיטה עם ספקלום מעל 10 דקות

מחכה עם הרופאה לאחות כי מסתבר שמשהו לא הלך חלק וצריך שמישהו ילווה את הרופאה עם אולטרסאונד

טרו סטורי

ואז צריכה לשבת אחכ במרפאה עוד חצי שעה- לחכות שהבית מרקחת יפתח כדי לקחת אנטיביוטיקה (בגלל ה-10 דקות)

והמזכירה הציעה להשגיח עליו (בהתחלה ישן . באמצע התעורר)

הקצף עם האקונומיקה

אין כתם שהוא לא הוריד לי

אני מרטיבה את הבגד מרססת ומחכה

ובין הורדת כתמים.

וניש שומר על הצבע הלבן אבל לא בהכרח שיוריד את כל הכתמים, אם יש כתם משמעותי אני שמה לפני הכביסה השרייה עם וניש, ובאופן כללי אני מעדיפה לא לשים לילד קטן בגדים לבנים, רק שממש צריך וגם אז מצמצמת את האופציות להתלכלך.

אם הכתמים קשים, אני משרה כמה שעות עם וניש קליה.

אחכ מכונה ולשמש 

ואז כביסה ארוכה ותליה בשמש

יוצא לבן בוהק

יורדים לי כל הכתמים, כולל של כורכום ודם

שמה בתכנית של השריה כפולה 60 מעלות:

שמים ב2 מגירות כל אחת 2 אבקות: אריאל ווניש קליה (ביחד), כל מגירה היא לנגלה אחרת של השריה. כל התכנית כולה איזה 3-4 שעות

זה נשמע מוגזם אבל אין לי ככ שמש ולאחרונה שמתי לב שהבגדים מתחילים לא להיות לבנים וזה מחרפןןןן אותי

אז מאז שאני עושה ככה זה אחלה ממש

מבינה את החרפון

גם לי זה ממש חשוב

לא של אוכל

אלא של יושן או זיעה..

אין צורך לתלות בשמש כי הכתם יורד לפני שתולים בכלל, ץוך כדי ההשרייה

מצליצה לך לנסות לפני שאת מתייאשת 

כלומר לא ניקה לי מספיק

התחלתי בלנסות את החומר של וניש

ממש ממש מרוצה

אין על חוכמת ההמוניות שפה❤️

פודקאסט של אמיתי המספר

או לש מסע אל גוף האדם

או לש ספריית פיג'מה

או סיפור בהמשכים מהאתר של רבקי פרידמן שלה נשי סיפורים ארוכים מהממים בהמשכים

ואז..

יש כלל לא יוצאים מהמיטה ולא מדברים

מה שצריך מבקשים מאמא

א שבהתחלה לוקח הרבה זמן עד שנכנסים לרוגע

ואני איתם כל הזמן

כשממש נרגעים ואחד כבר נרדם

אז אני יוצאת לשתי דקות

חוזרת ואז יוצאת ל4 דקות וכזה...

ועשינו תיאום ציפיות וכלל קבוע שהתעקשנו עליו תקופה ,

למדתי את הז בפורום

נראלי גם מ @אמאשוני

שלא יוצאים מהמיטה לא משנה מה!!

לא תמיד עובד (בחופש הרבה פעמים לא) אבל זה הציפייה...

וכן, בחופש לוקח יותר זמן להירדם...

חזרתי לימי העבר, שאז הייתי יושבת עם הילדים ושרה להם שירים רגועים עד שנרדמו, וכך אני עושה גם עכשיו, בעיקר עם שתי הקטנות.

בת השנתיים וחצי מבקשת תמיד שירים של דודו, ובת החמש וחצי מבקשת סיפורים, אז אני משלבת בין שני הדברים. (מספרת לילדה סיפורי תורה, כי ככה גם לא צריך להתאמץ בחושך לקרוא וגם לא צריך להתאמץ להמציא סיפורים מהראש כשאני גמורה מעייפות...)

וכן, זה לוקח זמן 🤷‍♀️🥵 במיוחד שברקע יש ילדים גדולים ייתר שלפעמים מפריעים... אבל כרגע לא רואה דרך אחרת להשאיר אותן במיטות...

(לפעמים דיסק שמע גם עוזר, אבל לא תמיד.)

בהצלחה לכם... הרדמות זה באמת קשה במיוחד שזו שעה שכבר עייפים נורא וגם ככה הבית זועק הצילו...

קודם את הילד הכי עייף/ הכי קטן/ מי שירדם הכי מהר.

אחרי שהוא נרדם שמה את הבא בתור וכן הלאה או לחילופין מפרידה אחד במיטה שלו, אחד במיטה שלי ואחרי שהטא נרדם -מעבירה למיטה שלו. אם האיש במילואים, לא טרחתי להעביר למיטה משלו.

זו הדרך הארוכה שהיא קצרה...

שאני אמנם כבר לא בתשיעי מזמן  אבל בשלב שלך ממש לא רציתי ללדת

אבל כשהגיע שבוע 40 כבר מתתי ללדת, נהיה לי באמת כבד ומעיק ומעצבן

ככה בול הייתי גם בחודש תשיעי...

כל מה שכתבת זה כאילו אני כתבתי.

מה שעזר לי להגיע קצת יותר רגועה...

זה להכין את בעלי למצב העתידי,

לדאוג שיקום בלילות לעזור לי ושיקח חופש מהעבודה כמה שיותר.

לדאוג לעצמי לפינוקים ולעזרה בכל צורת אפשרית.

לכבס מראש בגדים לתינוק/ת

להכין עריסה

להכין כל דבר שיכול להקל עלי .

להגיד לעצמי וגם בעלי היה אומר לי. זו תקופה וזה יעבור. עברת את זה כבר כל כך הרבה פעמים. אז גם הפעם הכל יעבור. בעזרת ה' רק לעודד אותך שגם אני הרגשתי כמוך וגם אני אחרי הלידה וגם בלידה לא הרגשתי שום חיבור והרגשתי גועל מהכל ומההנקה סבלתי כאבים והגודש גמר עלי. והכל ברוך ה' עבר.

מי זוכר?! תזכרי שהכל יעבור תתמקדי בהווה ובמה כיף לך עכשיו. איך בעלי אומר.... "די לצרה בשעתה" מה יעזור לבכות על מה שיהיה אם זה עוד לא קרה?! ..

בהצלחה אהובה

כבר חמש לידות ברוך ה'.

אף פעם לא רוצה ללדת. אני תמיד אומרת שאם זה היה תלוי בי הוא היה נשאר שם לנצח.

אני פשוט

מ ת ה מ פ ח ד

מהלידה. מהצירים , מהכאב, מלהוציא אותו.

תמיד מדהים אותי שאומרים לי -'' איזה גיבורה, איך ילדת'',

מאמי, איזה גיבורה? פשוט לא היתה לי ברירה... פשוט הגיעו צירים ולידה.. אין לי איך להתחמק מזה. אם אני הייתי מחליטה מתי מתחילים הצירים, פשוט זה לא היה קורה אף פעם.

אז הנה אני מזדהה עם הרצון שזה לא יגמר.

ושלא תביני לא נכון, אני סובלת מכל רגע שאני חיה בתשיעי, אבל מעדיפה להמשיך לסבול ולא ללדת...

יש לי עוד זמן עד תשיעי (שאני עומדת לקבל עליו קיצור על "התנהגות טובה") ואני ממש לא רוצה שהלידה כבר תגיע מכל הסיבות שכתבת ומעוד...

בואי נגיד שאני רוצה להיות איזה שלושה חודשים אחרי הלידה (כי זה לא שעכשיו בהיריון קל לי) - וזהו... כי אז כבר אהיה מאוששת אחרי הלידה, לא אסורים, תינוק כבר מוכר ומבוסס הנקה... זו הציפייה שלי כרגע

ולא חושבת שזה רע לא לאהוב תקופות מסוימות בחיים, כל עוד אוהבים את שאר התקופות שיש ונהנים בהן...

כיף שאתן מזדהות איתי ואני לא היחידה בעולם.

באמת עזרתן!

צודקות לגמרי והזדהתי בחזרה עם כל מה שכתבתן.

אני באמת צריכה לזכור שזו תקופה שעוברת, וששוכחים ממנה אפילו שכשאני נמצאת בה נראה לי שלא אשכח אותה לעולם והיא לא תעבור לעולם.

@בוקר אורגם בלידות בהן עברתי את התאריך הרגשתי אותו הדבר פחות או יותר גם בשבוע 41..חח, זה לא מאוד עזר 

שגם אני ככה ...לא מחכה ללדת

הלידה האחרונה לפני כמה חודשים ממה לא רציתי ללדת ...בסוף באמת ילדתי באמצע 41

שאת לא לבד.

אני מלאה חששות ופחדים מהלידה המתקרבת...

ולא ילדתי עדיין אף פעם אבל איכשהו ככה אני מדמיינת את זה... בדיוק כמו שתיארת

כן מחכה ללידה אבל נראלי החששות והפחד עולים דבר ראשון ורק אחר כך גם הציפיה לפגוש את התינוקת...

וזה בלי לדבר על הלידה עצמה שאני מתה מפחד...

יותר טוב.

כל לידה יצאתי ואמרתי עכשיו אני יודעת על עוד חויה שאני *לא רוצה* לחוות בלידה הבאה. ושלא אצא כפוית טובה, היו לי לידות ממש טובות אחת אחת.

ואומנם התקופה שאחרי לידה היא לא משתקת או בלתי נסבלת מבחינתי, מאז שהבנתי שהבית רועד עכשיו לאיזה חצי שנה ככה מכל הסדרים שבנינו והתרגלנו אליהם עד שיתייצבו שוב, אז ההכנה הנפשית לזה עוזרת לי. ועדיין, אני מעדיפה את תקופת ההריון בהרבה מלהיות אחרי לידה... אז חיבוק, בסוף זה מגיע וצולחים את זה, ואם עוזר לך להתכונן נפשית תתרגלי לזה בראש, ואם עדיף לך כרגע לא לחשוב על זה, אז תנסי להתרחק  מזה ולהעסיק את עצמך כדי להסיח מזה את הדעת

כמו שאת קוראת כאן בפורום

אני מאלה שכבר ממש רוצות להיות אחרי

אז תדעי לך שברור שגם לי יש חרדות

אם כל ההריון נורא קיוויתי ללדת ב 38 פלוס 1

ברגע זה אם את שואלת אותי,

אני חלוקה מצד אחד שיהיה בפנים ומה הלחץ

מצד שני כל-כך כואב לי הגוף וקשה לי עם החוסר שינה, שלא משנה מה יהיה הקושי אחרי כרגע כואב לי

ולכן הכאבים פשוט לא משאירים לי אופציה אחרת חוץ מלהוציא את הדבר הזה ממניייייייייי

אבל שלא תטעי, ברור שיש חרדות וחששות לצד הרצון 

בשני ההריונות.. לא בער לי ללדת.. רציתי את העוד זמן של להתכונן, לישון כמו שצריך..

לא שזה עבד לי.. אבל ממש מבינה אותך

לא מחכה ללדת, בעיקר מפחדת, מהלידה וממה שאחרי.. התקופה של אחרי לידה היא באמת תקופה קשה. הגיוני לפחד ממנה.

תודה רבה לכולכן!

לגבי מה שכתבו פה, כן, ברור לי שגם מי שמחכה מאוד ללידה מפחדת וחוששת.

אולי אצלי זה גם נובע מכך שברוך ה' ההריונות יחסית עוברים בסדר ברוך ה'. לא שלא קשה אבל אחרי הלידה כל כך קשה שזה לא משתווה בכלל. ויש כאלה שזה אחרת, סובלות נוראית בהריון מכל מיני סיבות ולכן מחכות בכל מאודן ללדת כבר..)

תחושה שככל שמתקרבת הלידה מתקרב פיצוץ כללי בחיים, שינוי ענק, מיליון עבודה טכנית, והרחקות מבעלי, והמעבר הקיצוני מהתארגנות-קניות-לחץ בעבודה למנוחה (הכפויה...) הארוכה ארוכה והבועה כפ התינוק שנראית כל כך רחוקה...

בקיצור

אחרי הלידה זה פשוט אחרת

הגיוני מאד לדעתי שאלה התחושות גם אם זה לא כל כך רומנטי

אלופה!

שתהיה חידה קלה בידיים מלאות בזמן הכי מתאים 🙏בבריאות הגוף והנפש..

ברגע שאת מגיעה להשלמה גמורה שהלידה לעולם לא תגיע, זה סימן שהיא בדרך 😄

שיהיה בעיתו ובזמנו

לידה קלה בידיים מלאות 🤗

אחרי הלידה אמרתי שהכי קשה היה לי

השבועיים לפני הלידה שכל הזמן הייתי בטוחה הנה הלידה מתחילה הנה היא מתחילה.

אח"כ ההתאוששות אחרי לידה ורק בסוף הלידה עצמה (שלא היתה פשוטה בכלל כן?)

בקיצור חודש תשיעי זה סיוט!!!

אבל באמת שבסוף זה נגמר וכולן יולדות בסוף.

ממני שהיתה בטוחה שכל החיים תישאר בהריון וממש ממש מבינה לליבך.

(לא הייתי בקורסים שלה, אבל היא כן ליוותה אותי בכמה לידות כדולה)

צריך לברר אם היא עומדת לפתוח קורס בקרוב. היא דולה בדישה טבעית. הקורסים שלה הם קבוצתיים לנשים בלבד.

[שם] אודליה גור אריה

‎0505557482‎ [נייד]

(אין לה ווטסאפ, רק שיחות טלפון והודעות)

הבנתי שעומדת לפתוח קבוצה בקרוב. היא מושלמת!

בבתי חולים יש קורסים קבוצתיים

ויש דולות שמעבירות קורסים- חלקן פרטניים וחלקן קבוצתיים

אני הלכתי למישהי שעושה לנו קורס זוגי לבד

היא לוקחת 1500 אם את רוצה מוזמנת לפרטי

החזר מקבלים אחרי שמביאים קבלות

לדעתי חשוב שהקורס יכין אותך לתרחישים שונים

ולאו דווקא ללידה קלאסית.

לדעת מה זה אומר זירוז מה זה אומר אפידורל, מה הנוהל של בתי חולים

וחוץ מזה התמודדות עם צירים, איך לזהות מתי ללכת לבית חולים, שיטות להקל על כאבים

נשימות, תנועתיות וכל מיני תרגילים להרגיע את הכאב

ולשמוע מהן המלצות על קורסים. 

או לשאול כאן (:

מה צריך לבדוק- זה תלוי מה חשוב לך.

לדעתי חשוב שהקורס יכלול גם מידע (כמו למשל מהם שלבי הלידה ומה ההליכים בבית החולים)

וגם הכנה מעשית (התמודדות עם צירים, הכנה להנקה)

ואם זה מדבר אלייך- אז גם הכנה רוחנית

טווח המחירים מאוד גדול

אם מישהי עובדת עם קבלות ותעודות מתאימות מגישים את זה לקופה וככה מקבלים החזר ( עם ביטוח משלים)

אם במקרה את מאזור בנימין אני מעבירה קורסים

בכל מקרה מוזמנת להרחבה בפרטי גם אם לא רלוונטי לך

ויש מקרים שהיא אפילו הכרח

אבל צריך להיות שלמה עם זה

אחרת את עלולה לשאת את האובדן עוד הרבה זמן

ונשמע שאת ממש לא שם
 

הייתי מנסה לעשות סדר עם איש מקצוע

מה המחיר להמשיך את ההריון?

איך זה ישפיע על בעלך? על הזוגיות? על הבית?

ומה המחיר להפסיק

איך זה ישפיע עליך, על הזוגיות?
 

מה הכוונה ב'ידעתי שזה יתנקם בי'?

(בכוונה לא נכנסת לסוגיה ההלכתית שגם היא כמובן סוג של מחיר)

סוגיית הדת לא על הפרק כרגע. אנחנו שומרי מסורת אבל זה לא האישיו. (למרות שזה גם פן חשוב)

לגבי מה שהוא אמר,

אני בלי אמצעי מניעה בגלל בעיה בריאותית אז אנחנו מונעים ״טבעי״ והחודש היו ״פיקשושים״ מאמינה שלכן אמר את זה. אנחנו לא מדברים כל כך מאז שגיליתי. הוא כביכול ״ הפיל״ עליי הכל וזהו. 

אתם צריכים לפתור את עניין המניעה איכשהו + לעבור טיפול זוגי

ואת צריכה תמיכה גם. זה מנוף לחצים אדיר עלייך בנוסף למניפולציה של ה-לא לדבר. שניכם אחראיים על ההריון הזה, הוא לא הגיע מהחסידה

וגם - בסוף, עם כל הלחצים שבעולם, את מחליטה מה לעשות, אף אחד, גם לא הוא, יכול להחליט עבורך אם לעבור את זה או לא

אז דבר הראשון שהייתי עושה זה להיסגר עם עצמך בכלל אם את רוצה את ההריון הזה

ההחלטה לקיים יחסים בלי מניעה היא של שניכם ויש לו אחריות שווה לשלך.

איך הוא בשגרה? בזמני משבר?

את מרגישה שאתם לרוב בתקשורת טובה? תומך בך?

יכול להיות שהוא בהלם מהמצב ולכן מתנהג ככה?

תנסי להיות קשובה לעצמך מה באמת את רוצה.

ומה המניע לרצון

ואולי להיעזר ביעוץ חיצוני אישי

ולאחר מכן- במישור הזוגי

בחירות טובות

אבל חשוב להזכיר לו שזה משהו משותף

והוא לא יכול להפיל את זה עלייך

הוא קיים איתך יחסים- ולכן שניכם צריכים לשאת בתוצאות-

לא משנה מה תחליטו בסוף, הוא צריך להבין שהאחריות גם עליו באותה מידה

אם לא מנעתם לא הייתי חושבת על הפלה,גם לי קרה שנקלטתי אמנם להריון רביעי ולא חשבתי שזה יקרה,זה לא התאים לנו בכלל עוד ילד,יש לי ילד מיוחד גם בבית, הייתי מתייעצת עם מחלקת אמא או ארגון אפרת,חיבוק גדול אני מבינה אותך גם שאין תמיכה מהבעל זה בכלל קשה! אני חושבת שלעשות הפלה זה להצטער אחר כך כל החיים אבל לא יודעת אולי זה רק מזווית הראיה שלי

ויש לה גם כאלה שנוגעות בנפש (היא לא בבליותרפיסטית, אבל היא למדה אימון).

אם לא תמצאי פרטים ברשת, אז אתן לך את המספר שלה

עד יום חמישי בה ואני עובדת.

אז כרגע יחסית יש שגרה.

שבוע הבא נצא לחופש, ואז נהיה יותר בבית.

עוזר לי לדאוג לכל אחד לתעסוקה נפרדת.

שלא ישחקו במשחק אחד ויתחילו לריב, אלא כל אחד משחק במשהו אחר.

לנסות להקפיד לסדר משחק לפני שמוציאים משחק אחר, ככה לא מצטבר הרבה בלאגן.

לעשות זמן יצירה. זה יכול להיות הכי פשוט- ציור, מדבקות, אפשר לקנות כל מיני חומרים, יש גם ערכות יצירה.

לגדולים יותר אפשר גם דפי עבודה. להדפיס או להכין לבד. מה יוצא דופן, התאמת כמות למספר ועוד.

משחקי מים- אפשר במרפסת או חצר, גיגיות עם מים וכלי פלסטיק, אפשר באמבטיה.

אם אפשרי לצאת איתם לגן שעשועים, משחקייה.

אני משתדלת לארגן שתי "פעילויות" מחוץ לבית שכל אחת בערך שעה כדי שגם יעביר את הזמן וגם יעייף אותם קצת. אחת מהפעילויות זה פשוט לרדת לגינה חחח

אז אצלי:

מתעוררים ומתארגנים

אוכלים משהו קטן

עושים יצירה- קניתי מלאי של שטויות מהמקס סטוק ככה שתמיד יש משהו. כשנמאס להם מיצירה אחת, נגיד חוברת צביעה, אוספים אותה למקום לפעם הבאה (כי הם לא מסיימים את כולה ב-10 דקות שזה העסיק אותם) ואפשר להוציא יצירה אחרת נגיד מדבקות צבעוניות שמדביקים על דף.

יוצאים החוצה- להסתובב בקניון, ליסוע לבקר סבתות, ואפשר לחשוב על עוד רעיונות ממוזגים או בחוץ כי עדיין בבוקר נסבל בחוץ

חוזרים הבייתה ואז נגיד מקבלים שלוקים או איזה נשנוש

מוציאים משחקי קופסא, וכמובן משתדלים גם לאסוף בין לבין כדי להעביר את הזמן.

אני מכינה צהריים הם עוזרים לי קצת

אפשר גם בשלב הזה להכין איתם עוגיות או בצק קליל זה גם מעסיק ולא כזה מלכלך

אוכלים צהריים

בשלב הזה מנסה לשים את הקטן לישון והגדולות רואות קצת סרטונים.

אחרי השינה שוב חוזרים ליצירות...

עוזרים לי לתלות כביסה...

אנחנו עוברים דירה עוד מעט אז אורזים איזה קרטון או שניים.

שמה להם שירים והם מתחילים לרקוד, וואו את לא מבינה כמה זה מעסיק אותם! לפחות חצי שעה של שקט

בשלב הזה כבר מגיע 5 וחצי ויורדים לגינה.

6 וחצי עולים ומתחילים מקלחות וארוחת ערב,

הולכים לישון!!!!!!

יש.

והיה סבבה לגמרי

באמת רבע שעה

אבל ראו שהרופא מבין

והוא היה נחמד ממש

והסביר כל דבר מה רואים

לא רואה סיבה לשלם פרטי

אני עשיתי בקופה

גם סקירה רגילה וגם מכוונת

הייתי מרוצה

אין הבדל בכלל

אצלי בכל אופן לא היה הבדל..

במיוחד שהרופא שהייתי אצלו פרטי עושה סקירות גם בקופה אז באמת מה הקטע 

(הלכתי בפרטי כי רציתי דווקא רופאה אישה, ולא הספקתי לקבוע תור בזמן - הרופאות בקופה נדירות יותר)

לא ראיתי הבדל... הרופאות תמיד היו חמודות ומעמיקות, ולי זכור שהתור היה יותר מרבע שעה... (בסקירה האחרונה שהייתי - בקופה - הרופאה לא הצליחה לראות את הלב בהתחלה ברלל התנוחה של העובר, ועשתה לי "תרגילי התעמלות" על הרצפה של החדר ואז אפילו שלחה אותי לאכול שוקולד ולחזור שנית אחר כך... זה בטוח לקח יותר מרבע שעה)

בקיצור  אם את מספיקה לקבוע בקופה - אז אין שום טעם ללכת בפרטי

תראי

סקירת מערכות היא 20% בדיקה רפואית, 80% שואו בשביל ההורים

מומחה לאולטרסאונד רואה בשניה עם משהו תקין או לא ממש לא צריך תלת מימד לדוג

לי יש שתי המלצות שבועות.

בפרטי- ברוך מסינג במרכז

בכללית- במודיעין ובית שמש- לוינסקי- ממש טוב

אחלה רופא

ומספיק לעבור על כל מה שצריך ברבע שעה עשרים דקות.

בעיני זה מדהים.. מה אני צריכה לשכב שם מיליון זמן? תמיד אפשר אחכ להסתכל עוד על התמונות בבית

התופעה שאתה מתאר נקראת ככל הנראה "המנגיומה" (Hemangioma) או "המנגיומה של ילדות" (Infantile Hemangioma). מדובר בכלי דם עודף שמתפתח על העור או מתחתיו, ונראה כמו כתם אדום או כשטף דם.

המנגיומות הן לרוב לא מזיקות ובדרך כלל נעלמות מעצמן במהלך השנים הראשונות לחיי הילד, אך זה יכול לקחת זמן ולפעמים נדרשות כמה שנים עד שהן נעלמות לחלוטין. אם יש דאגה או חשש, מומלץ להתייעץ עם רופא ילדים או מומחה לדרמטולוגיה ילדים כדי לקבל הערכה מדויקת ואולי גם טיפול אם יש צורך.

לא, מה שאת אמרת נראה כמו כתם בולט, לא? אני מתכוונת משו תת עורי כזה

ChatGPT

אני מבינה. התופעה שאת מתארת נשמעת כמו "המטומה תת עורית" (Subcutaneous Hematoma) או "המטומה נאזאלית" (Nasal Hematoma) כאשר מדובר באף. זה מצב שבו מצטבר דם מתחת לעור כתוצאה מכלי דם קטנים שנשברים, וזה נראה כמו שטף דם מתחת לעור.

במקרים כאלה, ההמטומה מתפתחת מתחת לעור ועלולה להיראות כמו כתם אדום או כחול כהה. לרוב, המטומות תת עוריות אינן מסוכנות והן נעלמות מעצמן עם הזמן, אם כי זה יכול לקחת זמן מה עד שהן מתפוגגות לחלוטין.

בכל מקרה, אם יש דאגה או חששות, כדאי להתייעץ עם רופא כדי לוודא שזה אכן המצב ושאין צורך בטיפול נוסף.

של המילים…

סתם נולדה לבעלי אחיינית ויש לה כזה כתם באף ולא נעים לי לשאול אתא אמא שלה מה זה חחח

אבל מעניין אותי אם זה באמת מה שאני חושבת שזה 

ובגוגל זה נראה מלחיץ פחד.

זה יכול להיות גם כתם קטן וחמוד ולא מלחיץ בכלל ולא בוחנים מעל העור כמו בתמונות בגוגל

התופעה שאת מתארת היא כנראה "פטכיה". פטכיות הן נקודות קטנות של דימום מתחת לעור, שיכולות להופיע בעקבות לחץ או טראומה במהלך הלידה, כמו התכווצויות חזקות או לחצים על התינוק בזמן המעבר בתעלת הלידה. הן נראות כמו נקודות אדומות קטנות או כמו שטפי דם קטנים, ולרוב נעלמות תוך מספר ימים עד שבועות.

אם את מודאגת או אם הבעיה לא נעלמת תוך זמן סביר, מומלץ להתייעץ עם רופא ילדים.

זה ממש רד באף

זה על העצם

שטף דם אדום שלוקח לו כמה שנים לעבור

רק שתי הערות:

1. זה לא שטף דם, כלומר זה לא וריד שהתפוצץ, זה גידול שפיר של כלי דם, כלומר כלי דם גדולים ועודפים שמבחוץ יכולים להיראות כמו שטף דם.

2. זה שעכשיו זה קטן לא אומר שכך זה ישאר. אם זה באמת המנגיומה אז היא בד"כ מתחילה בכתם קטן, בהיר ושטוח ובחצי שנה / שנה הראשונה זה גדל, נהיה כהה יותר ובולט מהעור. אח"כ במהלך השנים זה נסוג.

ועוד משהו- בבקשה בבקשה לא להתייחס, רק להגיד לאמא מזל טוב ואיזו תינוקת מתוקה!!! כ"כ לא נעים לחזור אחרי לידה עם תינוקת חדשה והתגובות זה הסביבה הן רק שאלה מה יש לה...

מהלחץ וריד מתפוצץ

אני יודעת כי לחברה שלי היה

וברור שלא…

היא גם באמת מתוקה לדעתי

וגם לא שאלתי את האמא בכלל…

נכנסתי גם לגוגל לראות ומראנ מפחיד!!!!!!

אין מה להילחץ

ובטח שאל תיכנסי לגוגל, הוא הורג את כולם בסוף 😏

וואי הלחץ

אני כל-כך רוצה את הבייבי בידיים

לבת הגדולה שלי היה כתם אדום במצח, ממש בולט.

הרופא בטיפת חלב אמר שזה אמור לעבור לבד, וגם אם לא, אז כשהיא תגדל יהיה אפשר לטפל בזה.

עם הזמן זה נהיה יותר בהיר עד שכבר לא רואים כלום.

גם לבן השני שלי היה כתם כזה במצח, אהל הרבה פחות בולט, עובר לו יותר מהר.

לקטן שלי יש משהו אחר.

יש לו בגב כתם אדום, יותר קטן אבל יותר כהה ובולט על העור.

הרופא אמרה שזה אמור לעבור.

בינתיים זה נהיה יותר קטן, עוד לא עבר לגמרי.

נראה לי שזה מה שכתבו פה שנקרא המנגיומה.