פורום הריון ולידה (עמוד 437)

לא הייתי נשארת לבד בערב שבת בבית אם זה מה שהבנתי ממך

בשביל מה יש לך בעל וילדים..? את לגמרי קודמת

לק"י

אפשר שיפגשו בין לבין.

את תנוחי, והם יהנו 

אם זה סעודה של שבת לא שייך בכלל.

או שתשארו או שתצליחי לקחת אקמול וללכת.

ואם זה לצהריים אז סבבה..

מעייפת אותי. תמיד עם הברקות כאלו על הילדים

הוא עייף

יש לו פריחה

הוא רעב

תני לו בקבוק 

יש לזה השלכה כלשהי?

אם זה לא באמת משנה, אז או שהיא תשחרר, או שאת.

מבחינתך תחשבי שוירוס בשפה שלה= הילדה עייפה.

ואז תראי שהיא צודקת והכל בסדר, ואז פחות יהיה לך דחוף שהיא תשחרר..

אם יש לזה השלכות אז תלוי מה הם.

אפילו בזמן הקידוש כזה

זמן שלא אמור להיות שלכם,

אבל עם תנעצו בלוז שעה שהיא שלכם בלבד..

יוצאים לסיבוב מ

מישהו עם הילדים

כולם יסתדרו

אבל באמת זה חשוב

אל תוותרי על הרצון הזה

זה אח''כ הופך למשקעים להרבה זמן

חס וחלילה...

לא לוותר!!!!!

דווקא כי תמיד את כזאת מהממת ומוותרת..

אני חושבת שמאוד נכון לעשות תאום ציפיות בתחילת כל חופשה

האמת אם היה מדוע מראש שיוצא היה שווה לשקול אם בכלל לנסוע

וגם אם כן חושבת שנכון לשתף כל אחד מה יעשה לו טוב שיהיה ביומיים האלה ולחשוב על איך לשלב בין הצרכים שלכם יחד

בעיני השקיפות מטפשרת מרחב פחות טעון רגשית

אם הלב בטוח שיקבל את שלו אז הוא יכל לפרגן לו את הזמן עם האח נגיד בכיף

בסוף דקה לפני החג הזכרתי לעצמי שמלכתחילה אם לא היה יוצא כנראה הייתי באה להורים שלו בלעדיו אז בואי נסתכל על הצד החיובי ועל זה שהוא כאן.. וגם תכלס הבית של ההורים שלו ממש מאפשר לי מנוחה ונחת ופשוט החלטתי לאפשר לעצמי את הפינוק הזה ולשחרר.. אז זה עזר לי להכנס בטוב לחג, ב'ה. וגם בלילה הצעתי לו לבוא איתי לסיבוב ושמח מזה והיה מעולה.. המשך החג באמת לא היה לנו זמן לעצמנו אבל לא נורא. נראה לי שלו בה' היה טוב והתמלא..

איייי ה יתברך תראה את המסירות נפש שלנו .. את הגברים הצדיקים שלנו.. את נשות ישראל.. את הילדים שלנו שסוחבים על גבם את המחירים של המלחמה הארוכה הזאת...

ריבה ריבנו ומהר לגואלנו!!!

תודה שהגבתן חברות, נתתן לי כח עם הפרגונים!!

זהו עכשיו הוא חוזר למילואים לעוד מי יודע כמה זמן... שה' יתן לנו כוחות ושמחה ורק בשורות טובות❤️

איזה כיף שהצלחתם לצאת לסיבוב רק שניכם, ושהיה חג טוב!

הרבה כוחות 

השראה

תודה שכתבת!!

שיהיו בשורות טובות במהרה בע"ה ושה' יתן לכם את כל הברכות!

איזה בגרות והסתכלות רחבה

מסירות אמיתית כדי שיהיה לו טוב ושמח

פשוט מדהימה!

אלופה שהצלחת לצאת איתו לזמן קצר משלכם ומקווה שפעם הבאה שיצא יהיה לכם זמן זוגי שווה יחד

בגלל זה תמיד כשבעלי השתחרר לא נסענו לשום מקום. רק בבית.

אבל זה חג

ובטח גם ההורים ממש חיכו לו.

את אלופה ומהממת!! 

אני מתמקדת בהתנהגות שלי ופחות בשלהם, בני 19 ו 14, שומרת על תקשורת נטולת שיפוטיות, שואלת בעדינות, עוזבת את הנושא אם לא קבלתי תשובה, נותנת להם לנווט, לנסות ולטעות, בוטחת בהם שהם יכולים להסתדר, שומרת על קווים אדומים בלבד.

השתנינו מקצה לקצה...

אני ממש מאמינה שגם הם.

הם מקבלים הרבה חום, רואים זוגיות של ההורים טובה.

אני מאמינה שזה יעבור. ולא יתקע אצלם...(האגואיזם)

עצוב אם כן...

נתפלל לה'

זה תלוי רק בהם

זו עבודה אישית שכל אחד צריך לעשות עם עצמו

אפשר להוות דוגמא אישית ולתת כלים

חיבוק ❤️ שלי עוד צעירים, רק חיבוק

זה עובר!! בטח!!

היום חשבתי על זה בשטיפת כלים.. איזה מטורף זה שהיה לנו מבט ביקורתי על הדור הזה ועל הנוער הזה ודור קורונה ובכלל הטכנולוגיה ודור פחות אמפתי ויותר אגואיסטי וחושב רק על עצמו.. ודור האימוג'ים וכל זה

והנה תראו אותם

אריות

אריות

אריות

נזעקים להציל ישראל מיד צר

מוסרים את הנפש על קדושת השם

והם המון.... המון המון המון

לא רק ביינישים צדיקים אלא פשוט עם ישראל, בחורים צעירים מוסרים את הנפש

מזנקים על רימונים

נלחמים

אריות חיות הקודש!!!

מה שאומר שאין ייאוש בעולם כלל (זה אני אומרת לך בחצי קריצה) ובעיקר שגיל ההתבגרות עובר ובע'ה יהיה בסדר

בטוחה שאת אימא נהדרת.

חג שמח אחות!!

אמנם הם לא סיימו את גיל ההתבגרות, אבל אחד מהם שיפר קצת התנהגות, התחיל לצאת קצת מהזה של עצמו.. הוא למשל כל הזמן היה דיכאוני, לא מדבר, לא משתף, כאילו מי יודע מה עבר עליו, עכשיו הוא יותר בסדר, ויש לו עוד זמן בגיל ההתבגרות, אבל נראה לי שבשלב מסוים הם קולטים יותר טוב את התמונה, לאט לאט מבינים שהחיים הם לא שחור ולבן ויש אנשים סביבם, זה בעצם התפקיד של הגיל הזה ולאט לאט זה יגיע.. רוב בני ההתבגרות אגואיסטים, רוב המבוגרים לא.. אז הכל יהיה בסדר בעז"ה וברור שיעבור , בטח ובטח אם יש להם דוגמא טובה. שולחת לך כוחות.. הטיפ שלי? להתעלם, לחיות מעל, להמשיך לחייך, להתעצבן רק בלב.. אבל עדיין להעמיד גבולות ולמתוח קווים אדומים, שעד כאן אני מסכימה לפרצוףים או לכפיות טובה או להתעלמות שלך, אבל לרוב להתעלם ולשנן לעצמי כל הזמן בלב, זו לא אני שמעצבנת, שעושה לו רע, שלא מבינה, זה הגיל. זה הגיל . זה הגיל ..

גלולות יוצרות שינוי במאזן ההורמונלי שגורר גם תחושת רעב 

היה לי פעמיים חיובי.

פעם אחת קיבלתי מנה אחת לפני שנכנסתי לחדר לידה, ילדתי דעה וחצי אחר כך.

בבית חולים לא נתנו לי לפני, למרות שכבר הייתי שם הרבה לפני.

בפעם השנייה לא הספקתי לקבל בכלל.

וגם אז, אם היו לחוצים על זה, היו נותנים לי מייד כשהגעתי.

אחר כך עשו מעקב חום לתינוקת, והכל היה בסדר.

הייתי ממש לחוצה לפני שאספיק לקבל אנטיביוטיקה (לידה שישית, הלידות שלי יחסית מהירות..)

בפועל, יילדתי 5 דקות אחרי שיירדתי מהאוטו (אולי הגיע הזמן לכתוב את הסיפור הלידה שלי🤭)

אז לא הספקתי אפילו לפתוח תיק, שלא נדבר על אנטיביוטיקה 🤷

פעם ראשונה שיצא לי חיובי וממש חששתי בגלל זה, אבל הצוות היה מאוד רגוע. הם אמרו שהסיכון להידבק מאוד נמוך.

ב"ה הכל היה תקין, הנסיכה הייתה צריכה להיות במעקב סימנים (חום, וסיטורציה) אבל יכלה להיות איתי ב-0 הפרדה, אז זה לא היה משמעותי בכלל.

אם לא מגיעים בזמן

עושים מעקב חום לתינוקי אחרי הלידה כדי לוודא שהכל תקין

פעם אחת תוך כדי לידה פעילה

ומנסיון לא עקרוני גם כמה זמן

אל תצאי מדי מוקדם

בזמן סביר ..לא בפתיחה מלאה..

ואין מה להלחץ

ילדתי את כל ילדי ככה

גם בלידות מהירות מאוד

לפעמים לא הספקתי

לפעמים כן

לא משפיע בכלום לא על הלידה ולא על אחריה

מותר לך לבקש שרופא יבא לחדר לידה לבדוק אותו

תדעי שאין סיבה לקחת את התינוק...מותר לך לבקש ולדאוש את זכותך שהרופא יגיע אליך

אצלי מגיע בודק רגע את החמצן ושהילד נראה בריא ב''ה וזהו נגמר הסיפור..

אני בשבוע 7 תאומים לא זהים, ועייפה ברמה הזויה!

והגיוני שכבר יצאה לי בטן?, היא כבר ממש נוכחת...

את היית נחשבת הריון בסיכון?

תודה!

גם בהריון יחיד הייתי ככה עייפה.

והבטן, כרגע היא נפוחה מהורמונים, זו עוד לא בטן הריונית.

אל תדאגי, זה עוד מעט יעבור, תיראי שוב רגיל, ואחר כך תתעצב לך בטן הריונית.

הייתי נחשבת הריון בסיכון- כי אוטומטית הריון מרובה עוברים נכנס ישר לסיכון.

אבל זה אחלה, כי את מקבלת טיפול מעולה ורופאים מומחים בקופח

תרגישי בנוח לשאול הכל.

ובעיקר- תנסי להנות מזה אפילו שזה מאתגר כי זו יצירה מדהימה של השם, ואת שותפה לה, ואת עכשיו מגדלת שני עוברים ביחד, זה מדהים...

ותדעי שתאומים זה דבר מדהים!

לא יודעת לתייג  אבל- מתואמת ואמלה

באיזו קופת חולים את?, כי במאוחדת התורים שלהם לרופאי הריון בסיכון ממש רחוקים, אז קבעתי בינתיים למרפאת הריון בסיכון בשע"צ,

זה אומר מעקב כל חודש?, או פחות?

האמת שאמא שלי ילדה 2 זוגות תאומים, אז נראה לי שאני אצטרך כבר לספר לה על ההריון בשביל לקבל ממנה עיצות...😃

תראי מה הרופא יגיד לך, מאמינה שזה משתנה מאחת לאחת. בהתחלה אולי כל חודש, אבל אח"כ פעם בשבועיים, כך היה אצלי.

תמיד כיף לשתף מישהו שעבר את זה! 

בעיקרון היריון תאומים לא זהים הוא פחות בסיכון מתאומים זהים (איך הרופאה הגדירה את זה? "היריון שאנחנו כרופאים אוהבים"...) - אז זה כבר טוב.

צריך להתכונן לכך שהבטן יוצאת בשלב מוקדם יותר (אבל מה שעכשיו זה לא נחשב) - בחודש רביעי כבר יוכלו כנראה לראות שאת בהיריון.

וזהו, מאחלת לך היריון קליל יחסית ובלי סיבוכים (כמו שהיה לי) ולידה בזמנה ובלי סיבוכים (כמו ש*לא* היה לי 🤭)!

בשבוע עשר לגמרי יש לי בטן

ובחודש רביעי אי אפשר לפספס

ולכן הבטן יוצאת החוצא

שינויים במבנה האגן כן יש בשבועות האלה

אבל זה רפיון של שרירי הבטן אחרי מספר הריונות (בעיקר היריון התאומים)...

יכול להיות שיש עוד השפעות על מראה היריוני תמידי 🤷‍♀️

ותצטרכי מעקב של הריון בסיכון, גם אם הכל בסדר.

תאומים לא זהים יש פחות סיכונים, הסיכון לרוב הוא בלידה מוקדמת הממוצע הוא שבוע 36ת אבל אפשר גם להגיע לשבועות ממש מתקדמים.

להקפיד על פרנטל

הדרישה כי יש לי תאומות זהות, אבל אני פה אם יש לך שאלות....

מאחלת לך הריון תקין, קל ומשעמם

ובעז"ה לידה קלה, בזמנה, בידיים מלאות וגדושות

בשבוע 13 ולא רואים עלי עדיין. כן מרגישה שיש קצת בטן אבל זה גם תלוי איזה בגדים לובשים.

יש גם משחת וולטרן, לי לא נראה שזה עוזר, אבל כנראה יש כאלה שכן עוזר.

אפשר גם לקחת נורופן, פחות בריא אבל לי עוזר. וכשיש הקלה יש כל מיני תרגילים שאפשר לעשות כדי לשחרר קצת, תחפשי בגוגל. 

כלומר כשנגיע הביתה.

תודה!!

לצערי סוחבת איתי כבר כמה שנים כאבים כאלה שמחמירים מידי פעם..

לנסות כרית חמה או אפילו בגד שהרטבת במים חמים ולחכות שיתקרר!!, תרגילים (אפשר לנסות עמידות כלב-חתול כמה פעמים) והלוואי שתמצאי משהו שיעזור ויעבור מהר! 

אפשר להגיד שאת יוצאת ללוות את אבא לבית כנסת ותכך חוזרת..

מצריך להכניס שבת מוקדם יותר והבעל יוצא מוקדם וחוזר בכניסת שבת

ככה עשינו ואז "יצאתי לחברה להביא לה משהו.." על הדרך הבאתי לשכנה עלון של שבת

מבינה את בעלך שהוא רוצה למשפחה שלו

נשמע שגם הוא סופג אצל ההורים שלך בשבילך, לא רואה סיבה למה שאת לא תקריבי קצת אי נוחות בשבילו כשהוא עושה את זה בשבילך

סליחה אם זה לא מה שאת רוצה לשמוע, אבל לדעתי תשקלי את זה

גם הוא כמעט לא מדבר עם אחים שלו.

אז אני מרגישה מוזר לבוא למקום שלא מדברים כמעט, אין כמעט תקשורת

והוא צריך את זה

כמו שאת צריכה ורוצה ללכת להורים שלך והוא זורם 

נראה לי שלשניכם עדיף פשוט להשאר יותר בבית שלכם.

בכל מקרה לא הוגן שלא תהיו גם בצד שלו.

רואה עכשיו שרצית רק לפרוק ולא ביקשת עצות אז סליחה אם התפרצתי בלי רשות. 

ממש מבאס להיות במתח זוגי במיוחד בחגים האהובים שלנו...

חגים ומשפחה זה תמיד נושא נפיץ שעלול להביא איתו מתח זוגי ומשפחתי, או לחילופין שמחה וקרבה משפחתית.

אני חושבת שהנקודה הכי חשובה פה זה - *תקשורת*.

לך יש צרכים רצונות, וגם לו יש צרכים ורצונות משלו, את רוצה להיות אצל הורייך והוא גם רוצה להיות אצל הוריו, את רוצה להגיע מוקדם ומאורגנת ולא בדקה ה90 ולו זה לא נראה קריטי... הכי חשוב לדבר ביניכם. לא מתוך כעס ובכי , בנחת אחרי ששניכם רגועים או יותר נכון לפני ששניכם כועסים, להקשיב, לנסות למצוא את הדרך ששניכם תהיו מרוצים. זה קצת נשמע כמו קצר בתקשורת. בהצלחה יקרה. 

החברות העלו מחירים, לא הסוכנות

את יכולה לבקש מהסוכנות לבדוק מול חברות אחרות, לנו זה הוריד

אם את עדיין רוצה אני ממליצה על הסוכנות של נפתלי מוזס

סוכנות ביטוח היא לא חברת הביטוח.

הסוכנות לא קובעת את התעריפים, היא רק מייצגת אותך מול חברת הביטוח.  

אצלנו, כל שנה בחידוש הסוכנות ביטוח בודקת מחדש את המחיר מול חברות ביטוח שונות.

ואם צריך, סוכנות הביטוח מעבירים אותנו לחברת ביטוח שונה - פעם היינו בהפניקס, אח״כ בשלמה סיקסט, עכשיו בכלל.

וכשהחלפנו רכב, סוכנות הביטוח בודקת מי הכי זול מבין חברות הביטוח. הרכב הקודם והנוכחי בחברות ביטוח שונות (אך באותה סוכנות ביטוח).

מצוי וידוע שאותו רכב מתומחר שונה בחברות ביטוח שונות - שיקולים של חברת הביטוח.   

כשמדובר ברכב פשוט, בלי מקיף.

שנית, אנחנו פשוט התקשרנו ל4-5 חברות ביטוח

ועשינו מה שיצא הכי זול.

כל שנה בעלי עושה את זה שוב...

וביטוח רכב זה באמת מאוד מאוד יקר

מהממות אתן!!!

אנחנו עושים בדרך כלל דרך חֶבֶר

שהם נראלי עובדים קבוע עם איילון..

אנסה לעשות טלפונים לחברות,

יש לכן המלצה לחברה שיצאה זולה?

עם ביטוח של כלל

זה יוצא לנו מאוד יקר, אבל פחות מכל החברות האחרות...

למרות שזה מאוד משתנה בין הפוליסות השונות ובין תקופות, 

ככה שאני לא יכולה להתחייב שגם לכם היא תצא הכי משתלמת

השאלה כמה חשוב לך לחסוך כמה מאות בשנה

ולכן, הפתרון היחיד בעיניי הוא לעשות סקר שוק ולהתמקח

קצת כאב ראש, אבל שווה את הטרחה בעיניי

הרכב שלי מבוטח בשומרה, אבל גם מקיף

קודם כל אני יוצאת לעבוד במשרה מלאה ולא נשארת בבית כל היום.

מתכננת את החיים והיומיום לפי מה שטוב לי. לדוג- אם רוצה ללכת לקניון בצהרים האמהות לא תעצור אותי, אני פשוט אקח את הילד איתי.

מביאה בייביסיטר ויוצאת עם חברות בערב.

אין לי איזה משאלות גרנדיוזיות, כרגע טוב לי ביומיום וזה מה שחשוב.

אם לא היה טוב - הייתי צריכה לעשות חושבים ולחשב מסלול מחדש. 

1. אני עובדת. משרה מלאה, רושמת לצהרון כדי לאפשר את זה.

2. אני מתכננת הסבה למקצוע שאוהב יותר למרות שהוא פחות מתאים לאמהות כי אני קודם כל דואגת לנפש שלי ולהנאה שלי בעבודה בידיעה שזה משפיע בקשר ישיר על התפקוד שלי בבית כאמה וכבת זוג.

3. מקפידה כל ערב לקחת זמן לעצמי- מקלחת ארוכה/ זמן לסרט/ לקרוא ספר/ אפילו סתם לשכב ולגלול. אני ועצמי בשקט.

4. נפגשת עם חברות, יוצאת לבילויים. עם הבנות ובלעדיהן.

5. נהנית מההורות עצמה. ממש יושבת וחושבת מה יסב *לי* יותר נחת להיות אמא כזו או אחרת. בסוף זה אולי לא המטרה העיקרית בחיי אבל לחלוטין אחת החשובות בהן! ועשיתי בחירות בחיים שבהן ויתרתי על חלומות גדולים שלי כי הבנתי שחלום האמהות המסויימת שאני רוצה להיות גדול מהן. זה היה רגע מאוד משמעותי שעד היום פוגש אותי בצמתים ולפעמים מכאיב אז מזכירה לעצמי שלא ויתרתי על חלום כדי להיות האמא הזאת אלא שהאמא הזאת זה פשוט חלום אחר שהיה משמעותי לי יותר

החלטתי על כמה דברים שחשובים לי במהלך השבוע וכמובן בעזרת בעלי זה יוצא לפועל

כמו למשל פעמיים בשבוע התעמלות בערב

אין לי האמת מידי דמיונות

אבל נניח לפעמים בערב סתם יושבת בספה ומדברת בטלפון עם חברה שכיף לי

לא יכולה לשכוח את עצמי, שום דבר לא חשוב לי יותר מעצמי, גם לא האמהות, בכל מקרה, גם אם האמהות היתה חשובה לי יותר ממני, הייתי זוכרת את עצמי, כדי לא לפגוע בעצמי ואז באמהות.

מה זה אומר בפועל?

1. אני מנהלת לו״ז רגוע שמאפשר לי להתנהל ברוגע

2. דואגת לעצמי לתזונה מאוזנת ובריאה יומית

3. עושה ספורט כמעט כל יום

4. עוסקת בתחביבים באופן יומיומי

5. עובדת בעבודה שמעניינת אותי

איך יש לי זמן?

1. ילדתי ברווחים גדולים כדי לא להיכנס למצבי הישרדות

2. בעלי שותף מלא לטיפול בילדים ומטלות הבית

3. אני מתעדפת ומייעלת משימות, לא עושה מה ש׳צריך לעשות׳ אלא מה שנכנס לי ללו״ז וכל השאר יחכה או לא יתבצע אף פעם

4. בזמנים מורכבים אני מצמצמת ציפיות ועשייה למינימום, יודעת שזה זמני וברגע שאפשר חוזרת לשגרה.

שאני סוג של מעריצה ;)

את נשמעת אישה חזקה מאוד וחכמה מאוד.

בא לי שתהיי חברה שלי חח 😀

בוחרת לעבוד מעט מאד....

כך שיש לי זמנים ריקים... 

אני כן שמה את האמהות גבוה וגם לכן עובדת מעט

אבל זה גם מה שגורם לי להרגיש נחת בחיים שלי

ללכת לחוג כיפי שממלא אותי

וגם כשעושה את משימות הבית בבוקר ריק זה בכיף שלי בנחת מתוך זמן לעצמי עם מוזיקה טובה או פודקאסט מעניין

ויש לי זמן גם "לבזבז"...

משקיעה לעצמי בארוחות

מפנקת את עצמי ומכינה לי אוכל שווה גם אם בעלי במילואים רק לעצמי....

עושה לפעמים אמבטיות כיפיות..

ובדברים הקטנים, אין לי יום שלא אכלתי, לא הלכתי לשירותים, לא שתיתי קפה נורמאלי בגלל הילדים..

תמיד יש לי את זה

קודם כול - האימהות היא חלק ממני, אז כשאני משקיעה בילדים אני משקיעה גם בעצמי. כשטוב להם טוב גם לי. ואני משתדלת במודע "לתפוס רגעי נחת" איתם ומולם, כדי שארגיש שמחה בחלק המשמעותי הזה של חיי.

שנית - אני משקיעה בהם בעיקר בכיוונים שנחמדים וכיפים לי. נגיד - להכין אוכל אני לא אוהבת, אז לא אשקיע במאכלים מורכבים כדי לשמח אותם, כי זה יעשה אותי עצבנית. (כן מאפשרת להם בשמחה להתנסות במטבח, כי הם אוהבים את זה.) אבל אני כן אכין להם משחקים, אכתוב להם סיפורים, אשיר להם שירים, אתכנן פעילויות נחמדות... כי אלה דברים שאני אוהבת ונהנית בהם.

שלישית - בחרתי בעבודה לא תובענית, מהבית, בצורה שנוחה לי, שמאפשרת לי להינפש קצת בבוקר אחרי הפיזור למסגרות, שמאפשרת לי לאסוף אותם מוקדם ולבלות איתם יותר שעות ביממה... וכן, גם מאפשרת לי ליזום זמנים לעצמי - בין אם זה משהו כיף שאני עושה בבית, בין אם זו יציאה לסתם קניות ובין אם זה קורס קבוע או צשהו בסגנון. בצורה הזו אני לגמרי מרגישה שיש לי זמן לעצמי...

רביעית - יש את כל ה"מעטפת" של גידול ילדים: כביסות, כלים, סדר אחריהם... במשך תקופה ארוכה העדפתי לדאוג לזה לבד, בלי עזרתם, ולהפוך את זה לזמן איכות עם עצמי (מסדרת את הבית בלילה כשהם ישנים ושומעת משהו מעניין תוך כדי). בחודשים האחרונים ניסיתי מגמה חדשה של שיתוף קבוע שלהם בעבודות הבית, מתוך כיף וחובה גם יחד - כדי שירגישו שהם חלק אמיתי מהבית, וכדי להקל מעליי את התפקוד הבלעדי. זה עדיין בתהליך (וכרגע, אחרי לידה, אני לגמרי נותנת להם להתנסות בזה לבד... גם אם זה בהצלחה חלקית) - אבל אני מקווה שזה יהפוך לחלק משגרת החיים, וכך לא אפול אף פעם למחשבות של "אוף, אני פשוט שפחה פה בבית הזה..."

מקווה שבאמת אחזור לתחושות האלה שתיארתי אחרי שאתאושש מהלידה...

מבינה מאוד את השאלה, אבל לצורך העניין אם אני אשב בצהריים עם הילדים ואעשה איתם דברים שאני אוהבת (יצירות, בישול, גינון...) אני ארגיש הרבה יותר טוב וכיף עם עצמי מאשר אם אני אשקע בטלפון כל הצהריים.

ועונה לשאלות שלך- 

כשחוזרת מהעבודה עם הילדים אני שותה קפה או שתיה חמה אחרת, רגע התאפסות לשבת בנחת לפני המירוץ. כשאני מתעסקת עם הילדים שלי בשעות הפנאי אני עושה איתם דברים שמתאימים לי ונחמדים לי, אני לא מספרת סיפור שלא בא לי לספר ולא משחקת משחק שאני לא אוהבת לשחק... אם יש משהו שכיף לי לעשות אני אשתדל לעשות את זה איתם או לידם אם אפשר. אני גם יוצאת ופוגשת חברות שהן אימהות של החברים של הילדים ואז כולנו נהנים...

אחרי שהם ישנים יש לי זמן שהוא ממש לעצמי. ביום החופשי שלי אני חצי עובדת מהבית אבל גם מתפנקת קצת.

בעבודה אני למען אחרים, אני בכלל לא מרגישה שזה זמן לעצמי, להיפך, המקצוע שלי הוא הרבה פחות עצמי מהאימהות שלי... אבל גם שם אני פוגשת חברות.

אני אמא במשרה מלאה לארבעה,

תינוק כמעט בן שנה איתי בבית,השלושה במסגרות

הזמנים שלי עם עצמי הם בעיקר בערב אחרי השעה 8,הילדים נרדמים,אני עושה מקלחת מפנקת כל ערב,מורחת קרמים,רואה סדרה שאני אוהבת אוכלת משהו טעים,עושה תרגילים ואופני כושר,זה איזה שעתיים שלוש רק שלי ואני לא מוותרת עליהם גם אם אני מאוד עייפה,יוצאת עם הבייבי לפחות פעם בשבוע לטיול בעיר בבוקר,יושבת במאפייה,קונה לי פינוקים,מתאפרת ומתלבשת כל בוקר קושרת מטפחת זה עושה לי טוב גם אם אני בבית  

ולכן כל צורת החיים מבוססת על ההנחה הזאת.

א. אני מפתחת קריירה ועושה הרבה בשביל להתפתח בעצמי.

ב. מתכננת את ההפרשים בין הילדים באופן כזה שאני ארגיש סיפוק מהמשפחה ולא חוסר אונים.

ג. בעלי שותף מלא בבית. זה לא במקרה. בגלל שזה במהות שלי, גם בלי להגדיר את זה, לא הייתי מתחתנת עם מישהו שלא רואה את זה כמוני.

כל השאר זה נגזרת של הדברים. כל החיים צריך לעשות איזונים. אם זה תקופה שילד תלוי בי וזקוק לי יותר, או בגלל מחלה או בגלל נסיבות החיים. (קורונה, מלחמה, מילואים ונסיבות אישיות)

ברגע שיש רווחה כלכלית (שלא הגדרתי את זה כייעוד בחיים אלא זה נגזרת של א)

ויש גמישות מחשבתית, אז אפשר לשחק הרבה יותר עם האפשרויות. (למשל גרים בעיר. בשכונה דתית גדולה. חלק יחשבו שמגורים זה גזירת גורל, אבל לא. בחרתי במודע לגור בעיר זולה יחסית, דקה הליכה משירותים חיוניים ובסביבת קהילה שמאפשרת לי לקבל שירותים כגון בייביסיטר, אוכל מוכן, מנקה וכו'. אני לא משתמשת במרבית האפשרויות אבל זה בהחלט מאפשר גמישות)

הילדים שלי מאוד עצמאיים. זה לא "מזל". זה חלק מהמהות שהם גדלים עליה. הם רואים איך אנחנו מתנהלים ולומדים לדאוג לעצמם. לא כי אין מי שידאג להם אלא כי הם יכולים.

וכמובן גם דואגים להם לתנאים נוחים למימוש העצמאות.

למשל הם קונים לעצמם ציוד בית ספר, ספרים, מחברות, חטיפים וקניות סופר יומיומיות. נוסעים באוטובוס מגיל קטן (א') לבית ספר, ובגיל קצת יותר גדול גם לחברים ולמרכז המסחרי הגדול.

אז המון מהטרטור היומיומי כבר הם יכולים לקחת על עצמם. מה שמפנה לי זמן. מה שמאפשר לי להשקיע במקומות שאני בוחרת ולא נגררת

אז זה פחות רלוונטי כשיש צוציקים כשהגדול בן 3, אבל התקופה שהבכור פיצי היא תקופה ממש ממש קצרה.

השאלה מה ההתנהלות בטווח הארוך יותר.

בקיצור בטווח קצר זה לחכות שהגל יעבור- יש תקופות כאלו, בטווח הארוך זה תכנון ולקיחת אחריות על החיים איפה שאפשר.

עושה ספורט, השנה הוספתי חוג, ויוצאת גם לבד או מתאמנת בבית.

איך בפועל? לא יודעת, דוחפת, לפעמים בחצות.

יוצאת לפעמים עם חברות או אחיות או הבעל. 

אבל אני כרגע ללא קטנטנים. עם פיציים פחות היה לי את זה (הפוך, שנים לשחרר נגיד ללילה) אז אם מנחם, זה משתפר כשגדלים... 

לא יודעת למה בנות מכניסות פה את העבודה חח מבחינתי זה ברשימת החובות. אבל כן נגיד אפשר לראות שזה גם מימוש במידה מסויימת. 

חשבתי על משהו נוסף, עם הילדים בזמני חופשות נגיד משתדלת לעשות דברים שכיף לי ואז זה ממלא גם אותי (חיובי- ים, שקיעות, זריחות, מסלולים לא בשעות חמות, גלידה. שלילי- אירועים המוניים, הפנינגים וכדומה, קניונים (לבד כן, איתם לא כבילוי), הסתובבות בשעות חמות, חיות). 

אומנם יש לי רק ילד אחד (וחצי )

אבל אני מרגישה שעושה לי טוב להיות אמא! ממש ממש ממש

שאני סופר נהנת מ"התפקיד" הזה בחיים

לכן הורדתי מהמשרה כי רוצה להיות בבית

אולי התשובה שלי לא רלוונטית שאני עדיין צעירה ובעתיד זה קצת ישתנה.. פתוחה לכל דבר ושינוי

אבל בגדול מרגישה שעושה לי טוב שמכינה אוכל טעים/הבית מבריק/לטייל עם הילד/לקחת אותו למקום שהוא נהנה - אני גם נהנת

ועוד כאלה..

מתאמנת לפחות פעמיים בשבוע מפנקת את עצמי בבגדים חדשים לפני כולם

מטפחת את עצמי מקסימום גם למעון אגיע על עקבים/מסודרת ולבושה מושלם

הסוד לזה ש..אני לא מפחדת לשחרר אחריות נותת לבעלי להיות חלק ושותף מלא גם אם זה אומר שדברים לא יהיו כמו שחלמתי

והעבודה הגמישה כמובן שזה יתרון ענק שמאפשר לי לסדר את הלוז ממש כמו שאני רוצה

אבל זה תלוי במעסיק

אצלנו נגיד בדרכ לא מאפשרים, אבל במקרי קצה כן. אז אני בוחרת מתי לבקש.

מצד שני, עבודה גמישה בשבילי זו עבודה שאני לא חייבת לנכוח בה כל יום כל השעות ויכולה לצאת מוקדם מדי פעם שאני צריכה/ לקחת חופש בהתראה קצרה

מהבית (פרילנסר) ולשעות גמישות.

כמובן, יש זמנים של לחץ, שבהם צריך לעבוד גם כשהילדים בסביבה או בשעות מאוחרות בלילה...

מקצועות דומים נוספים - עיצוב גרפי, איור, עריכת וידאו... כל מיני דברים שדורשים רק מחשב ואין בהם חובה לעבוד ישירות מול אנשים.

כמו כל עסק עצמאי. אחר כך כבר השם שלך עובר מפה לאוזן ויחסית יש קצב עבודות קבוע, לפעמים יותר ולפעמים פחות.

זה באמת לא מתאים למי שחייבת ביטחון כלכלי...

שזה לא מדויק למה ששאלת ואני כבר עייפה 😅

יכולה לשחק עם הימים לפי הלוז שלי בחיים האישיים ובפגישות עבודה כל שבוע.

גמישות זה גם להתחיל בשעה מוקדמת כדי לסיים מוקדם.

לעשות ימים קצרים וארוכים.

להשלים שעה-שעתיים מהבית.

לא עובדת מול אנשים רק מחשב

אפס גמישות מהבית 

זה קורה

אקנה בגדים למי שצריך ולעצמי לא, אכין לכולם אוכל למסגרות ואשכח לקחת לי, כן, זה קורה לי לפעמים.

הזהות שלי מורכבת מהרבה חלקים והאמהות בהחלט תופסת בה מקום מרכזי אבל גם הזהות המקצועית שלי משמעותית מאוד עבורי ואני מתפתחת כל הזמן באופן מקצועי, העבודה שלי תופסת גם נפח וגם משמעות בחיים שלי, בנוסף יש לי תפקיד התנדבותי משמעותי בישוב שאני גרה בו , זה גם חלק משמעותי ממי שאני

ולגבי השאלה השניה, אין לי הרבה זמן מעבר לעבודה ואמהות, בזמן שיש לי אני משתדלת להשקיע בזוגיות שלי, פחות יוצאת ומבלה, כן הולכת להתעמל פעם בשבוע, אבל נראה לי שהתפקידים השונים בחיים שלי מספקים אותי רוב הזמן שאני פחות צריכה מילוי מעבר

יש נשים שהאמהות ממלאת אותן לגמרי ולא צריכות יותר מזה

ויש נשים כמוני שצריכות זמן לעצמן, זמן לזוגיות, זמן עם ההורים, שיחות עם חברות ויציאה לעבודה

איך עושים?

מקשיבים לעצמנו. זה תהליך של הלמידה. ברגע שעלית על הצורך, בוחנים איך ניתן לתת לו מענה

אצלי זו השכבה מוקדמת של הילדים בשעה קבועה, עבודה נוחה ב"ה אלף פעם, מניעת הריון, ונתינת מקום לרצונות שלי חד משמעית.

הרצונות שלי קשורים גם הרבה לבית. ולכן אני משתדלת לנהל את הזמן שלי בצורה כזו שאספיק דברים שקשורים לבית כמו כביסות, קניות, בישולים, נקיון, זמן עם הילדים בבית ובחוץ.

זה איזונים שנלמדים עם הזמן לדעתי אבל כאמור, מתחילים במודעות עצמית וקשב

ויש לי שעתיים מקסימות ורגועות לעצמי

לפעמים עושה כושר או בריכה

לפעמים סתם נהנית מהשקט עם הקפה של הבוקר

ממש ממליצה

ללכת לישון מוקדם, אז את מפסידה את השעות של הלילה, לא?

את אומרת שזה שווה כי את יותר עירנית בבוקר? ממוקדת ולא נמרחת?

מעניין... (אף פעם לא הייתי בנאדם של בוקר, אבל חלק גדול מזה הוא כנראה הרגל)

הבית שקט אני ממוקדת ורגועה 

בערב אני כבר אחרי יום סחוטה וסתם נמרחת

שותה את הקפה של אחה"צ / בוקר בנחת, גם אם זה אומר שהילדים יחכו רגע ("אמא, תחתכי לי סלט", "רגע אהובה, אסיים את הקפה ןאחתוך"). אם אקום באמצע הקפה והמשהו המתוק שלי, אעשה את הדברים בעצבים ולא מכל הלב, לכן מעדיפה שיחכו כמה דקות ולעשות בשמחה אמיתית.

השקעה בעצמי: לק ג'ל קבוע, טיפולי פנים, כושר שלוש פעמים בשבוע בשעות הבוקר המוקדמות (לגמרי בן אדם של בוקר).. קרמים וטיפוח הפנים והגוף, החלקה בשיער, בגדים יפים (לגמרי מרחיב את הדעת ומבחינתי הכרחי).

דברים שאני אוהבת בבית: בישול ואפיה, כוס יין בגינה בערב, צפיה בסרטונים בנושאים שונים - בישול, טיפוח, אופנה, סטנד אפ.

משתדלת לבחור את המלחמות שלי - לא אצא מדעתי על משהו שלא מהותי בעיניי; מנסה לשחרר כמה שניתן ולחסוך עצבים שלהם ושלי.

משתדלת לשתף את הילדים בדברים שאני אוהבת: עזרה במטבח למשל. לרוב לא אשחק איתם במשהו שלא מעניין אותי או לא נעים לי (למשל, בעלי אוהב להשתולל איתם, אני פחות.. גברים חח).. ולפעמים זה משחק נחמד אבל לא בא לי, וזה בסדר, מותר לי. אני מסבירה להם, ומחמיאה להם שהם משחקים יפה וכמה הם יצירתיים ובוגרים.. מעדיפה לא לעשות דברים מתוך אילוץ, אלא מתוך שמחה אמיתית, כי ילדים מרגישים הכול.

זה מה שעלה לי בינתיים... אוסיף אם אזכר במשהו נוסף

במיוחד מהצורה שאת עונה להם שהם מבקשים ממך דברים באמצע הקפה כזה יפה ונעים

ואם לא אתייחס לעצמי שלי אני אנבול

ואהיה כבויה וממורמרת

כשמאוד מבססים את זה

אז מוצאים את האיך שנכון לך

אם זה במסגרת הכללית

אצל מישהי זה יהיה בללכת לעבוד ואצל מישהי דוקא להאשר בבית יתן לה מרחב לעצמה

אין נוסחא אחידה

ובעיקר להיות בקשר עם עצמי

לשאול את עצמי באופן קבוע

מה שלומי בחיים

מה אני זקוקה

מה טוב לי

מה חסר לי

מה יוכל לעשות לי טוב יותר

ואיך אני יכולה להגיע לזה

בפועל למצוא את האיך שמתחבר אליך

ולתת לו מקום בשגרה ברגעים קטנים

לא ךחכות לדברים הגדולים ישותר מורכב לממש

אם האני נוכח אפילו בקצת באופן קבוע ומוגדר בלו''ז

זה נותן בטחון ושייכות אליו

ואז פעם ב..גם לתת מקום לבקשות גדולות יותר

את אמא מדהימה בטוח בסך הכל אנושית

והילדים שלך נשמעים מתוקים ממש

ככ הרבה אמהות בחגים כמוך

תקופה משוגעת

מליון משימות גשמיות ורוחניות

הילדים בבית

לרגע אל תרגישי מוזרה

אמא גרועה את ממש לא!!

זה נשמע שהיה להם יום ממש כיף! את נתת בהם אמון, נתת להם לעשות הכל לבד ובטח יש להם סיפור אדיר מזה!

זו מתנה אימהית הכי גדולה ! רק לאמא מקסימה יש סבלנות ליום כזה !!! אשרייך!!!

בסוף יצאת בטעם לא טוב כי "השתגעת" מהקטנים,

ואיבדת שליטה ( לדעתך, לא מחייב שכך באמת היה)

אני חושבת שמחר בבקר את יכולה להחזיר את הטעם הטוב ליום הזה.

אולי ללכת לקנות איזשהו פינוק מיוחד לילדים שעבדו כל כך יפה יחד.

אפשר גם לתת לכל ילד לבחור משהו מיוחד ( לא גדול, אני עושה את זה עם פיצוחים) ולהחמיא בקול למה מגיע לו משהו מיוחד.

ראובן עבד בלי הפוגה, שמעון ידע לשתף את לוי , יהודה הסכים לטפס עד למעלה כדי לתלות ,

וגם לקטנים -יששכר לא הפריע ,זבולון לא משך במפה, דן לא טיפס על הסולם...

השיתוף הזה בקול מסכם את החוויה למשהו משפחתי מאחד ויחד עם הפתעות הטעימות זה משאיר טעם טוב בפה.

ובאמת אני ממש מעריכה את הסבלנות שלך לכזה יום👋🏽👋🏽👋🏽

יש עוד מלאא עבודה

לקשט

לארוז

לבשל בשביל אמא...

לסדר

לנקות

וכל זה עם תינוקת פיצית לא הכי מרגישה טוב

ומלא אחים שלה שפשוט מתישים אותי

תגידי לעצמך כל הזמן

אני עושה כל מה שאני יכולה

אני אמא מהממת

איזה כיף לילדים שגדלים בבית שיש אבא ויש אמא ויש אחים ויש חגים ויש סבתא ויש זיכרונות וריח של בישולים ויש סוכה לקשט ויש הורים שמאפשרים להם לקשט ולעזור גם אם זה לא משולם (כי יש הורים שלא נותנים לילדים לזוז ורוצים סוכה פיקס ורק הם)

אז ב"ה הרבה יש ויש!!

ואפילו יותר מבסדר!

הם בחרו בך עוד כשירדו אלייך כנשמות ברחם

התסכול איך אמא שלך ניהלה הכל ביד רמה הוא סובייקטיבי שלך מה שאת רואה בעיניים שלך לעולם לא תדעי איך ומה היא הרגישה בתוכה כשהיא הייתה בניסיון הזה.. אל תשווי את עצמך אליה ותזכרי שגם הילדים שלך רואים אותך בדיוק אותו הדבר!! את תתפלאי אם הם יגידו עלייך את אותו הדבר שאת אומרת על אמא שלך? הצרחות והעצבים מתגמדות בעיניהם הם רואים אותם כאמא שמנהלת את הבית בחגים ביד רמה

חג שמח!!

גם אמא שלי הייתה מתעצבת

אבל

קשה לי עם פרוייקטים גדולים

לא אוהבת

מלחיץ אותי.

כאילו מרגישה גרועה שזה ככ מציף אותי ..

השנה יותר,

זה קשור ללידה?

אני כבר 3 חודשים ווחצי אחריי....

אמרת שאמא שלך מתקתקת אחר-כך הוספת שהיא גם הייתה צועקת אבל באופן כללי הדמות שהיא מצטיירת בעינייך היא סופרוומן

גם הילדים שלנו רואים אותנו ככה אנחנו העוגן והביטחון שלהם והם רואים אותנו גם ככה אל תרגישי שאת לא מספיק בעיניהם את וואו!!

היית איתם לבד בזמן שהם עבדו בסוכה?? בעלך לא היה כל היום בבית? תוך כדי טיפלת בתינוקת פצפונת? ואת עוד רוצה לבשל בשביל אמא שלך?

את נשמעת לי לגמרי סופר וומן!!

נכון, אולי יש לך מולך את המראה של אמא שלך (שאגב, נשמע שלמרות המוצלחות שלה היא זקוקה לעזרתך כיום), אבל זה לגמרי לא מוריד מהאליפות שלך עצמך בניהול של כל הדברים האלו!

וכן, חגים זה מאתגר מאוד. גם היציאה מהשגרה, גם מיליון הדברים שצריך להספיק לעשות... הגיוני ממש שיהיה לך קשה עם זה!

מאחלת לך שבחג עצמו תגיעי לרגיעה כלשהי, ותוכלי ליהנות ממנו ביחד עם בעלך והילדים ❤️

את אמא מהממת

אף אחד  לא מסתדרת עם התפקיד הבלתי נגמר הזה

פשוט עם השנים קצת  משתכללים ולומדים לווסת את הכעס זה לא שהעומס נעלם

וזה שהילדים שלך הולכים לישון יפה בזמן

עוזרים בבית

לוקחים חלק פעיל

זה אומר שבפועל את מנהלת את המפעל חיים הזה והוא עובד!! אז מידי פעם יש קצת צעקות, זה אנושי, כשתאמרי לעצמך מילים טובות הצורך לצעוק יקטן

צעקה מגיעה מחוסר אונים

תודה שפתחת את השרשור הזה.

ורק נקודה למחשבה,

לפחות אני פחות זוכרת את ההורים שלי כהורים לקטנים או קטנטנים( למרות שיש לי אחים קטנים בהפרש גדול ממני), החוויה שלי מההורות שלהם מבוססת הרבה על השנים היותר מאוחרות, שאז מן הסתם היינו בני נוער, עזרנו יותר, הבית התנהל בצורה שונה ומתוקתקת יותר כי היינו גדולים יותר... 

באמת בלילות הוא יונק סבבה

כשאני מניקה בשכיבה

הבעיה היתה עם ההנקות בישיבה בעיקר, ככל שזכור לי.

מעניין לבדוק את זה...

יכול להיות שהוא פתאום לא מסכים לינוק בישיבה?

בעינהם

ממש עזרת לי עם הכיוון...

תבורכי

באמת מפונקי!

מה את עושה מחוץ לבית? זה ממש מורכב..

מניקה לפני, ואם נגיד באמצע גם שעשועים הוא רוצה לאכול לרוב אני חוזרת הביתה, גם בלי קשר שונאת סינר הנקה, וגם התינוקות סובלים מזה.

אבל בהחלט הייתי בקניון והייתי צריכה להנדס לעצמי תנוחת הישענות לאחור בצורה כזאת סטלנית שהוא ירגיש בשכיבה😅

באמת צריכה להרגיל אותו גם להיות בישיבה, אבל בגלל שיש לי כרית הנקה אז התרגלתי לשכב. 

כל תנוחה אחרת - משהו שם לא עובד

לא נוח ולא כיף 

חוץ מרופא?

לנסות להניק אותו כשהוא יותר בישיבה?

לק"י

אבל הגבת למישהי שדוקא בשכיבה הוא יונק טוב.

אולי זה כי הוא ישן/ חצי ישן. ולא קשור רק לתנוחה. תנסי להניק ביום בשכיבה ולראות איך הוא מגיב 

ואתמול בלילה התקשה לינוק גם מתוך שינה, בשכיבה😶

אבל האף שלו היה קצת סתום, לא משהו שהפריע לו עם המוצץ, לא ברור לי מה ההבדל בין זה להנקה..

תודה בכל אופן!

אצלי מה שעזר זה תנוחה שונה (פוטבול, שכיבה)

לא לאורך זמן, אלא רק לתחילת ההנקה

אחרי כמה ימים הוא חזר לינוק בלי בעיות

אנסה...

מעניין מה קורה שפתאום משתנה?...

הלואי שיסתדר גם אצלי.

לא להמשיך לתת בקבוק

שלא יפתח העדפת בקבוק

לגבי העניין עצמו

אם לא עוזר תנוחות שונות, ממליצה להתייעץ עם יועצת הנקה

בהצלחה!!

אנסה עוד יום יומיים

בנתיים טיטולים מלאים, זה לא שהוא לא אוכל, רק שההנקה לא זורמת כמו לפני כן.

אם באמת לא ישתפר, אפנה ליועצת הנקה, תודה על הרעיון!

אנחנו ברצף שבתות, לחוץ ומעצבן להצליח ללכת לרופא.

אבל אם לא ישתפר עד אחרי יו"ט ראשון אקח לרופא.

אבל אם לא תלכו ובסוף זה אכן דלקת- את תתבאסי ממש (לפחות אצלי זה ככה)

תקראי בגודל

יש הרבה עצות מה לעשות

בעיקר לשדר רוגע ולא להתחיל בקבוקים

מקסימום לשתות בכוס

זה שהוא יונק בלילה זה לאו דווקא בגלל שינוי התנוחה, אלא כי כשהם ישנונים הם פחות מסרבים

אבל לפעמים זה ברמת בגלל דלקת באוזן ואז התנוחה כן גורם משמעותי

בכל מקרה נראה לי שהתשובה היא לא... גם לאשכנזים לא הייתי עושה קילו אחד ל10 אנשים.  (אגב, שבת או חג?) 

מ2 קילו יצאו לי 6 חלות, רק אחת מהן הייתה ממש גדולה

ל10 אנשים לפחות 2 קילו

בגלל זה ליומיים חג, לדעתי צריך יותר אפילו

עשרה מבוגרים? או חלק ילדים?

אני עושה מקילו 4 חלות. כשיש אורחים (משהו כמו 4-5 מבוגרים + נגיד 5-6 ילדים) בד"כ מספיקות לנו שתי חלות לסעודה (אבל לפעמים אפילו צריך עוד חלה).

תעשי 2 קילו

מקילו יוצא 3-4 חלות

ולעשרה אנשים צריך שיהיה בכל סעודה לפחות 2 חלות גדולות ועדיף יותר

לא עונה כרגע לכל אחת בנפרד אבל תודה לכולכן 👍

יוצא לי 18 לחמניות קטנות מקילו.

או 4 חלות יפות. 

האמת שלפעמים זה קצת מצחיק אותי המכות🫣... כל עוד זה לא נעשה מתוך עצבים שלהם.

אני לרוב לא מתערבת אלא אם כן זה משגע אותי, אבל שיסתדרו לבד... כל עוד הילד יכול לקחת את הרגליים ולעזוב את הסיטואציה והוא *בחר* להישאר בה, אז אני לא מתערבת.

אבל לא יודעת, הם הכי חמודים, הם לא שומרים טינה... אחרי דקה הם חברים טובים. 

לק"י

אצלינו יש גם וגם. ויש 2 בנים ו-2 בנות.

גם אנחנו בתור ילדות היינו רבות ומושכות שיערות אחת לשניה🤦‍♀️

אני מפרידה ביניהם.

אם לא, שיסתדרו. וגם לא מאפשרת לפנות אלי להתלונן. התחלתם לריב תסתדרו לבד.

יש לי רק בנים

בעיקרון מנסה לתת להם להסתדר לבד.

הבעיה אצלי שהגדול קצת חסר ביטחון אז הוא מתחיל לבכות ומפחד להחזיר, ואח שלו מנצל את זה להראות שהוא יותר חזק. אז בסוף הרבה פעמים אני כן צריכה להתערב...😒

אני אומרת להם " אסור להרוג אחים".

לפעמים זה מצחיק אותם והם מפסיקים, ואם לא אני מזכירה שאני לא מעוניינת לנסוע לבית חולים..

הרבה תפילות

האמת שבדיוק עכשיו היה פה חיבוקים חיבוקים חיבוקים שהתחלפו למכות ואחד נפל וחטף וואחד בומבה בראש ודי נבהלתי.