מחכה ומצפהאחרונההצילו, מנסה להתפקס ולהירגע.
יש לי התקשויות די צפופות ואפילו מכאיבות בבטן.
מנסה לשכב עכשיו כדי לראות אם זה נרגע...
( לא שהייתי פעילה מי יודע מה, בשמירה....)
במידה ולא נרגע, כירושלמית במאוחדת- מה עושים? לאן פונים? כמה זמן לנסות מנוחה לפני שרצה לבדיקה?
תודה על כל מידע.
הם יגידו לך לאן לפנות בשעה הזאת.
מה שלומך עכשיו? אם את בשמירה ויש צירים זה נשמע שחשוב להיבדק
זה גם מה שיעשו בבי"ח.
קודם כל יתנו לך נוזלים, לפעמים זה לבד עוזר להפסקת הצירים המוקדמים.
אם זה לא עוזר, הם נותנים גם תרופה שעוצרת את הצירים.
וחשוב לבדוק אם נוצרה פתיחה וכד', כי אז לפעמים כבר צריך שמירה...
בהצלחה ובבריאות!!!
כדאי ללכת למיון יולדות או נשים....
הריון שני, רגוע ושקט, עם ילדה מתוקה בבית.
סביב שבוע 28 אני נזכרת שצריך לעשות זריקת אנטי-די (יש לי סוג דם שלילי), הרופא רוצה לבדוק קודם את הנוגדנים בדם (בדיקת COOMBS), בינתיים עושים את הזריקה למרות שעוד אין תוצאות. אחרי שבוע וחצי אני מקבלת תוצאות בדיקת דם- יש נוגדים, 1:8. לא יודעת מה זה אומר, אז אני מתקשרת למרפאה לבקש שישאלו את הרופא אם יש לזה משמעות (זכור לי שגם בהריון הקודם היה משהו עם זה ולא התייחסו אז אני לא נלחצת). כמה ימים אחר כך מתקשרת האחות ואומרת שאני אבוא בשבוע הבא לבדיקת אולטרסאונד. אני מגיעה בסוף השבוע, הבדיקה תקינה, ואני נכנסת לרופא. הוא אומר לי שבגלל הנוגדנים שיש לי, הוא רוצה שאלך לבית החולים בו אני מתכננת ללדת כדי שיבדקו אותי ויגידו איזה סוג מעקב צריך לעשות בהריון הזה.
אני נוסעת ביום ראשון, עושים לי אולטרסאונד, מוניטור, בסוף אני נכנסת לרופא. הרופא מסתכל על הדברים ומתייעץ בטלפון עם הרופא הבכיר יותר, בסוף הרופא הבכיר נכנס, אומר את ההנחיות ומיד יוצא. ההנחיות- מעקב פעמיים בשבוע של אולטרסאונד עם בדיקת זרימות דם + מוניטור, וזירוז בשבוע 37.
המעקב פעמיים בשבוע די מטריד אבל נסבל, אבל העניין של הזירוז קצת מפתיע ולא הכי רצוי. אני רציתי לידה טבעית, שתבוא בזמן שמתאים באופן טבעי. ברגע שמתחילים עם זירוז, ועוד זירוז מוקד בשלב מוקדם, שיש סיכוי גדול שהגוף עוד לא מוכן מעצמו ללידה, זה ממש לא מהלך טבעי, וכמובן מעלה את הסיכון להתערבויות נוספות ואולי גם לניתוח. גם תמיד מזהירים מאוד מצירים של פיטוצין שה הרבה יותר חזקים וכואבים, ובלתי אפשרי לעבור אותם בלי משככי כאבים, ואני כל כך רוצה ללדת בצורה טבעית, כמו בלידה הראשונה שהיתה כל כך מדהימה.
אז ניסיתי לקבוע פגישה לייעוץ עם רופא שיבין בעסק, קיבלתי פה בפורום המלצה על ד"ר פלוטקין, והוא בהחלט היה מצויין- בהחלט התמצא בנושא, וגם הסביר את הסיכון במצב. אחרי הפגישה איתו היה ברור שאין איך להתחמק מהזירוז, רק צריך לראות איך עוברים את זה הכי טוב.
אני מתחילה לארגן את הבית לקראת הלידה, מסיימת עניינים בעבודה, אורזת תיק, מכינה את הקטנה ללידה המתקרבת, ומנסה להכין את הגוף ללידה- עיסוי פרינאום, שמן נר הלילה, תה פטל, ולקראת מועד הזירוז אני עושה גם עיסוי אצת מישהי מקצועית עם התמקדות על מקומות שמזרזים לידה, וכן דיקור סיני לזירוז. כמובן בינתיים אני גם מתכוננת ומתרגלת את הנשימות ללידה, להיות מוכנה להתמודדות עם הצירים (אני עדיין מקווה ללדת בלי משככי כאבים, הכי טבעי שאפשר).
בימים האחרונים לפני מועד הזירוז היו כמה צירים, היו גם זמנים של ציר כל חצי שעה וחשבנו כבר שהלידה תתחיל ככה לבד (אפילו ערב אחד שהיה כך, נסענו להורים למקרה שתתפתח לידה בלילה, אבל עד שהלכנו שם לישון הכל דעך). בכל מקרה, משמח לראות שהגוף שלי כבר מתכונן לקראת הלידה.
בינתיים העובר בפנים עושה חיים- כל אולטרסאונד הוא במצג שונה- בתחילת שבוע הוא ראש, בסוף שבוע הוא עכוז. אני כבר מתחילה לזהות לפי מיקום הבעיטות את המצג שלו, ולרוב צודקת. באולטרסאונד האחרון שלפני מועד הזירוז הוא במצג ראש, כולנו שמחים, ואני עושה הרבה סיבובי אגן כדי לעזור לו להתבסס שם יותר ולא להתהפך שוב.
בערב לפני הלידה יש לי תחושה שהוא שוב עכוז. אני מנסה לעשות תרגילים שאמורים לעזור לו להתהפך, אבל לא בטוחה שזה עזר. מתפללים שהכל יהיה בסדר...
בבוקר אני נפרדת מהקטנה, מספרת לה שהתינוק הקטן שברחם שלי מוכן כבר לצאת, ואנחנו נוסעים לבית החולים, ואחרי הגן סבתא תיקח אותה. אנחנו נוסעים לבית החולים, ושם מתחילים עם מילויי טפסים, בדיקת שתן, לחץ דם וכו'. אני שואלת האם יעשו לי אולטרסאונד נוסף לפני הלידה, האחות שואלת למה ואני מסבירה שאני חוששת שהעובר שוב עכוז. היא שולחת אותי לאולטרסאונד ומתברר שצדקתי... מעדכנים את הרופא (ד"ר פלוטקין), והוא אומר לעשות מוניטור ואחר כך הוא יעשה היפוך.
עושים מוניטור, הכל מצויין אבל אין שום צירים. נכנסים לחדר וד"ר פלוטקין מגיע להיפוך. קצת כואב, העובר לא כל כך משתף פעולה וחוזר אחורה. באמצע אני חושבת- למה לא להשתמש כבר עכשיו בנשימות שלמדתי לעשות בצירים? אני מתחילה עם הנשימות, ובאופן מפליא הכאב פתאום מרגיש כל כך מרוחק ולא מפריע. אף פעם לא חשבתי שזה עד כדי כך משמעותי... בסוף ההיפוך מצליח, ב"ה, והרופא אומר לעשות עכשיו עוד מוניטור של שעה, לראות שהעובר בסדר אחרי ההיפוך. אחר כך יעבירו אותנו לחדר לידה ונתחיל עם הזירוז.
עושים מוניטור, באמצע האחות נכנסת, בודקת מה קורה ומפתעת לראות שיש לי ציר כל 3-4 דקות. גם אני מופתעת, לא הרגשתי שום דבר... אחרי שהיא אמרה, אני מתחילה מידי פעם להרגיש איזה כאב עמום כמו של כאבי מחזור בזמן שיש רישום של ציר, אבל רוב הזמן אני בכלל לא מרגישה כלום.
אחרי שעה גומרים עם המוניטור, אמא שלי מגיעה ואנחנו אוכלים ארוחת צהריים ומתפללים מנחה, ואוגרים כוחות לקראת הלידה.
עוברים לחדר לידה. הרופא מגיע קצת אחרינו, ואנחנו שואלים אם לא שייך לחכות עוד לראות אם תמשיך להתפתח לידה באופן טבעי מהצירים שכבר התחילו. הרופא לא אוהב את הרעיון- בגלל שהצירים התחילו בעקבות ההיפוך זה אומר שהיה שם גירוי כלשהו של הרחם, והוא חושש שזה עלול לכלול איזה דימום פנימי שמוסיף עוד נוגדנים שיסכנו את העובר.
בודקים מה המצב כרגע- יוצא שאני בפתיחה 1, מחיקה 70%- לא רע בשביל התחלה. אפשר להתחיל ישר עם פיטוצין. כמובן שצריך מוניטור רציף כל הלידה.
מחברים אותי למוניטור מצד אחד, פיטוצין מצד שני, ואני על המיטה באמצע. ממש לא נוח, ולא מאפשר כמעט תזוזה. אני מנסה למצוא איך למקם את עצמי שאני לא אשכב כל הצירים. בסוף מושיבים את החלק האחורי של המיטה (מעלים את זה כמה שאפשר שיהיה כמו כסא), ואת החלק שעליו אני מניחה את הרגליים מנמיכים הכי שאפשר. מאחורי הראש והגב מסדרים לי כרית ושמיכה מגולגלת שאוכל להישען בנוחות ולהישאר בתנוחה יחסית זקופה.
השעה בערך 4 אחה"צ, ואנחנו מתחילים- מתחילים את הפיטוצין במינון נמוך מאוד (3), וכל 20-30 דקות מעלים את המינון בעוד 3. הצירים שהיו קודם כבר דעכו, אבל בינתיים הפיטוצין מתחיל לגרום לצירים חדשים. בהתחלה די מרווחים, ולאט לאט המרווחים מצטופפים. בכל מקרה, בינתיים הצירים ממש לא כואבים- אני מרגישה קצת התכווצות של הרחם אבל עוד מדברת עם בעלי ואמא שלי חופשי גם תוך כדי ציר. אמא שלי הביאה איתה גם ספר חדש ששכן שלי בדיוק הוציא לאחרונה, ואני קוראת אותו בינתיים.
בשעה 6 בעלי יוצא לערבית, בינתיים הכל עוד רגוע, ציר כל 4-5 דקות, אבל עוד לא מפריע לי להמשיך לדבר ולקרוא כרגיל.
בשעה 7 וחצי שוב בודקים פתיחה ויש קצת התקדמות- פתיחה 2.5, מחיקה 100%. לא רע בשביל צירים לא כואבים עד עכשיו.
פוקעים את המים ומעלים עוד קצת את המינון של הפיטוצין. הצירים עדיין לא ממש כואבים אבל אני כבר מפסיקה לקרוא בזמן ציר, מתרוממת על הידיים לתנוחת כריעה, מתמקדת בנשימות (לא כי הכאב ממש מצריך את זה, אבל זה טוב גם כאימון לקראת הצירים הכואבים יותר בהמשך, וגם כי כבר יש מספיק כאב שהנשימות לא לגמרי מיותרות). אני מוציאה פתק עם שמות שהכנתי מראש לתפילה, ובכל ציר מתמקדת באחד מהשמות לתפילה.
9 וחצי- שוב בודקים פתיחה, התקדמנו רק ל-3. קצת מאכזב אבל עוד יש לי כוח להמשך. אני רק מתחרטת שלא ניצלתי עד עכשיו את הזמן לישון במקום לקרוא...
אחרי בדיקת הפתיחה האחרונה אני כבר לא מבקשת את הספר חזרה. מרגישה יותר צורך להיות מורכזת בלידה, והספר כבר לא מתאים. הפיטוצין עכשיו כבר במינון 18, והרופא אמר שעכשיו הצירים כבר ממש של לידה ואין צורך להעלות עוד את המינון. הוא אומר שבעוד שעה וחצי נבדוק פעם נוספת את ההתקדמות.
הצירים מתחזקים אבל אני מצליחה להתמודד איתם בעזרת הנשימות. בין ציר לציר אני נחה. בשלב מסויים אמא שלי אומרת לי שהצירים מאוד צפופים עכשיו- דקה ציר, דקה מנוחה. לי דווקא המנוחות מרגישות די ארוכות. אני רק חוששת שיש לי עוד הרבה שעות כאלו ומפחדת שלא יהיה לי מספיק כוח.
השעה 11- בודקים פתיחה, אני מקווה שהגענו לפחות ל-6, מפחדת לשמוע שאני עוד ב-4, אבל יש לנו הפתעה טובה- פתיחה 8.5-9.
תוך זמן קצר אני כבר מרגישה לחץ, אני מבקשת ללדת בכריעה (כמו התנוחה שהייתי עד עכשיו בצירים). מוצאים מיילדת שמוכנה לקבל את התינוק בתנוחה הזו.
אני רוצה ללחוץ תוך כדי נשיפת של אוויר, ולא כמו שהמיילדת אומרת לי לסגור את הפה. אני מנסה להגיד לה (בין הצירים כמובן) שלמדתי שיותר טוב לרצפת האגן ללחוץ בצורה כזו, אבל היא קמת לחוצה כי במוניטור רואים קצת ירידה בדופק ולכן לא כדאי להתעכב. אני נכנעת ולוחצת כמו שאמרו לי. תוך 3-4 צירי לחץ התינוק יוצא (בשעה 11:27)...
המיילדת מביאה אותו ישר לידיים שלי, ואני לא מאמינה שאני אחרי... כל כך מהר ובקלות!
נותנים לי נטלה עם קערה לנטילת ידיים, ובעלי מביא לי את הספר 'תפילת חנה' כדי שאגיד ממנו תפילת הודיה שאומרים לאחר הלידה. המיילדת מביאה לי כוס תה, ואני מניקה את התינוק, מדהים לראות איך הוא ישר יודע מה הוא צריך לעשות...
מתישהו גם השיליה יוצאת, והרופא גם צריך לעשות כמה תפרים בודדים (לא זוכרת כבר באיזה שלב כל דבר היה...).
אני מבקשת ביות מלא- אמרו לי בתחילת הלידה שאין מקום במחלקה של הביות מלא, אבל אני שואלת שוב ובאופן מפתיע מתברר שיש מקום פנוי. התינוק מגיע איתי למחלקה, מפרידים אותנו רק לכמה דקות כשמכניסים אותי לחדר ובינתיים מארגנים אותו ובודקים לו סוכר (בעלי נשאר איתו שם). פתאום האחות מגיעה אלי לחדר קצת בלחץ- הסוכר שלו מאוד נמוך (35, כשהמינימום התקין זה 50). היא מסבירה שהפרוצדורה שעושים במצב כזה זה אינקובטור ובקבוק. אני מבקשת להניק במקום, היא לא מרוצה מהבקשה אבל אמא שלי מתעקשת בשבילי. היא נותנת לי אותו בינתיים להנקה עד שתשאל את האחות הבכירה יותר(עור לעור, וגם עוטפים אותו בשמיכה כדי שתיחמם). במקרה האחות הבכירה שנמצאת הלילה היא 'פריקית' של הנקה והיא מאשרת את ההנקה. תוך כדי שאני מניקה בודקים שוב ורואים שהסוכר עלה כבר ל-40, אז האחות מתחילה להירגע.
בשלב הזה אמא שלי ובעלי נפרדים ממני ונוסעים הביתה. אני ממשיכה להניק עד שהסוכר עולה מספיק- ל64.
הרגשתי צורך לכתוב את הסיפור לעצמי. התלבטתי אם לפרסם או לא, אבל החלטתי שזה חשוב- גם כי אני באמת מודה לקב"ה על כל הסייעתא דשמיא המופלאה בכל מהלך הלידה הזו, וגם כי אני למדתי הרבה מאיך שהדברים התנהלו, אז אולי גם אחרות יוכלו ללמוד משהו מהחוויה שלי...
ayeletb9שלא הכנסת את עצמך למקום של סכנה..והלכת לזירוז, ואיפשרת לרופאי ןלמיילדות לעשות את תפקידן..
ושמנגד לא ויתרת על כל החלומות שלך.. ונתת לעצמך ללדת בלי להיות שקועה במה שלא הצליח..
זה נקודות שאני ממש צריכה לעבוד עליהן
ממזלל טווובב רות כ1מרגש מאד . מזל טוב . שמתי לב שההסתכלות שלך תמיד חיובית ואופטימית .המון נחת מהגוזל.
אטמי אזניים אפשר לקנות בכל סופרפארם.
זה לא כזה יקר. ומכיל כמותצ של הרבה אטמים שמספיקה להרבה זמן.
גם לתינוק בד"כ מספיק חצי "אטם" לכל אוזן.
הם אטמים גמישים, שניתן לעצב לפי צורת האוזן של הילד.
כך שאצלי חתיכה אחת הספיקה לשני האוזניים כי האוזן שלהם קטנה.
הם כמו ביביסיטר שלדעתי ממש טובים.
אנחנו משתמשים בהאגיס ואני ממש מרוצה, ניסיתי בעבר חיתולים אחרים אבל מבחינת ספיגה, נוחות והתאמה הוא פשוט הכי טוב עבורינו. פעם עוד הייתי מתפתה לנסות את החיתולים הזולים יותר אבל זה לא היה ניסיון טוב (יצא מהחיתול ונמרח על הבגד). יש הרבה דברים שאני גמישה בהם ופתוחה לנסות אבל חיתולים זה כבר לא אחד מהם.
סופגים מעולה והמחיר שלהם תמיד טוב, קניתי 3 חבילות ב70 שקל בניו פארם לפני כמה ימים, המבצע הכי שווה שראיתי. לקחתי את החבילות עם המהדורה המוגבלת, חיתולים ממש חמודים עם ציורים עליהם התעלפתי על הבת שלי שראיתי אותה עם החיתול, זה כזה חמוד 
לא רואה הבדל בין פרימיום, בייביסיטר ורמי לוי- כולם בסדר גמור מבחינתי.
אבל באמת אין לי תינוקת עם עור רגיש, ואני גם שוטפת עם מים וסבון ולא משתמשת במגבונים עד כמה שאני יכולה.
החלק האחורי רובו לא סופג, וכל פעם כמעט שיש יציאה אני צריכה להחליף לבת שלי גופיה.עם כל הכבוד לציורים והכל, זה לא שווה אם זה לא סופג כמו שצריך. (מאחורה יש את החלק של הסקוצים שסוגרים, וזה קטע ממש גדול מהחיתול וממש דק ולא מובנה לספיגה. אבל מה הקטע? הרי שם בדיוק צריך ספיגה טובה?!)
אצלי הטיטולים פרמיום סופגים מעולה, הרבה יותר מחיתולים אחרים שניסיתי וממש התאכזבתי...
הם מאד איכותיים. יש מצב שאת צריכה לעלות מידה וזה יסתדר לך, זה קורה
...רעות33לא שרדו את הלילה, הקטנה התעוררה רטובה...
רגילה להאגיס ואליהם חזרתי
תסתכלי על החבילה של הטיטולי של רמי לוי ותראי מי מייצר אותם. לאאחר מאשר 'חוגלה קימברלי' שהיא אותה חברה המייצרת את 'טיטולים פרימיום'!!
ככה שזה מוריד חצי מההתלבטויות
פשוט רמי לוי קונים מהם ושמים עטיפות עם המותג שלהם. וזה מה שמוריד את המחיר...
(בכללי- מנהג שלמדתי מאבי היקר- כל מוצר שהוא עם מותג הרשת- לדוגמא רמי לוי או אושר עד- להסתכל מי הייצרן של זה. ככה קנינו דבש של מכוורת יד מרדכי בחצי מחיר בגלל המותג, או שצינלים עוף קפואים של עוף ירושלים ברבע מחיר..)
בהצלחה!
חוגלה מייצרת גם את האגיס.
ואצלי חוץ מאגיס כלום לא מחזיק (וניסיתי את כל הסוגים חוץ מרמי לוי)
לפי מה שאמרו לנו עדיף להוריד את כמות המים לאט לאט מ180 ל170 וכו כל שבוע תורידי קצת ולא מטרנה מדוללת (מים עם כמות קטנה של כפיות).
לפי מה שאני רואה אצל הבן שלי (קצת יותר קטן) שגם לאט לאט נפרד מעצמו המטרנה של הערב יותר קריטית.
אנחנו נותנים בתחילת הלילה או כשהוא מתעורר בסביבות עשר- שתים עשרה. תלוי אם הוא אכל טוב והוא יודע גם ל'דרוש' מה שהוא רוצה..
ומתחילת הלילה משאירים לו בקבוק של מים במיטה והוא שותה מעצמו ואנחנו לא צריכים לקום אליו.
בבוקר לפני המעון הוא אוכל עוגיה/ פרי/ דגנים מלאים עם טיפה חלב (עכשיו הוא מקורר אז עם מים כדי להרטיב לו..)- הוא קם רעב והארוחה הקטנה הזו הכרחית עד הארוחת בוקר במעון..
לדעתי זה תהליך שהוא התחיל לבד ואני חושבת שזה הכי טוב. אבל תהיי קשובה לצרכים שלו אולי הוא קם בגלל שהוא צמא (הוא ישן עם חימום?). ולעשות את זה בהדרגה..
בהצלחה!
כמו צמח בראבל מסכימה איתך..
אני פשוט מעדיפה לקנות תה בלי קפאין לילדים.. אז בדר''כ זה נענע שזה לא ממש מתוק..
בויסוצקי לפחות.
הנענע עם קפאין ורב סדרת "הגן הקסום" נטולת קפאין[
מחכה ומצפהלדעת או לא לדעת?
ב"ה שבוע 13 עוד מעט סקירה מוקדמת
ואני לא יודעת אם אני רוצה לדעת את מין העובר
יש לי תחושה על משו אחד, פעם שעברה ידענו אבל התחושה שלי צדקה לפני..
בעלי ממש רוצה לדעת.
תמיד גדלתי על זה שלא יודעים כי גם ככה לא קונים כלום לפני..
איך מכריעים?
אתם יודעים?
מובן לכם מעליו לדעת?
אנחנו בראשון לא ידענו וגם עכשיו אנחנו לא רוצים לדעת
לדעתי הפתעה זה דבר מקסים וככה גם יש למה לצפות.
(ככה גם לא נפלט בטעות המין לאחרים)
אנחנו בהיריון הראשון לא רצינו לדעת... בהיריון השני התלבטנו - ובסוף החלטנו שלא.
בהיריון השלישי - כבר היו לנו בן ובת בבית - ביקשנו לדעת רק לקראת סוף ההיריון. בהיריון הרביעי כבר ביקשנו לדעת בסקירה המאוחרת (לא עשיתי מוקדמת ושקיפות).
מקווה שעוזר לך.
יעל מהדרוםזה כיף שאת יודעת מה יש לך.. אני אישית הרבה יותר התחברתי ככה.
תודה!!
עזרתן לי לסדר את המחשבות המבולגנות...
נראה אם עד הסקירה ההחלטה שלי לא תשתנה ;)
תמיד מעניין אותי כמה סיכוי יש שיטעו הזיהוי... (?)
היא בעזרת ה' תהיה בשבוע 15
מבאס שלא גדלנו באותה גישה :/
אולי נחליט באותו הרגע וזהו.. 
איך האישה מצליחה לא להסתקרן?!?!
למה לא לדעת אני רואה מלא כאלה שהן ממש במתח מיזה.
לא מבינה מה הבדל בין הפתעה מהאולטרסאונד או לזמן לידה שתיהם הפתעה.
חוץ מיזה שזה בזמן האולטרסאונד זו חוויה אישית זוגית שלנו ויש לנו תביחד לדסקק על הבשורה אנחנו תמיד בהרגשה מרוממת כזו באותם ימים..לא חושבת שאחרי לידה תשושה אסורה החוויה הזו תיהיה באותה רמה..
ואחרי לידה החוויה הזוגית שהיתה איתנו עד עכשיו משתתפת יחד עם בני המשפחה..
יש מספיק חוויות לאחרי לידה אז מיזה אפשר להנות בהריון...
גם תמיד כל ההריון מנסים הבני משפחה להוציא ממנו בחידות כאלה מה זה ואני ובעלי יודעים והם לא יודעים וצוחקים איתם...זה נחמד ..
בהמשך תחשבי ואם תרצי לדעת הוא יגיד לך ואם לא אז לך יהיה הפתעה והוא לא יהיה במתח...פשרה...הכי טוב.
אנחנו יודעים ואומרים לכולם שלא מגלים זה הפתעה .והם יודעים שבהריון ומתי יולדים אז איזה מין זה -מותר לאבא ולאמא-לבני הזוג סוד שיהיה רק שלהם..
אם יש לך תחושה ולרוב היא צודקת אולי לא תבררי ותבדקי גם הפעם אם צדקת..
בשביל מה צריך א.ס אם יש לב של אמא...?
המחזור הקדים עם הכדורים ביומיים, אמרתי לה והיא אמרה: כמעט זה בסדר...
בנוסף לזה, הכדורים גרמו לי למלא תופעות לוואי נדירות וזה לא עניין אותה בכלל.
הלכתי עם כל זה לד"ר אלחנן בראון, והוא הציל אותי!
הוא עובד עם כל הקופות, מאוד מקצועי, סבלני וממש נחמד!
הוא עובד במרכז הרפואי רמות, ובקניון הדר בתלפיות
היא ילדה לפני חצי שנה בערך
היא נהדרת!!כרגע אני אצל שרית מלכיאל ונוסעת אליה עד גילה (כי רק ביום ראשון אני יכולה) וזה ממש רחוק וסיוט
אבל כבר ניסיתי כ"כ הרבה רופאות במכבי ירושלים, ולצערי אין מישהי אחרת נורמלית
היא ממש מתוקה ומקצועית
היא מקבלת בגילה, זה נראה לי טוב לך לא?
אני ממש לא ממליצה.
היא לא עונה מספיק על שאלות, וכשכן נותנת לפעמים מידע שגוי.
כמו כן- היו לי כמה בעיות בגללה.
כמו לדוגמא- כשהייתי 5 שבועות אחרי לידה( שניה), והיא ביצעה לי PAP- ובגלל זה לא הפסקתי לדמם. ההסבר שלה היה מוטעה- מבחינה רפואית והלכתית.
בנוסף, היא לא הייתה נעימה כל כך...
פאפ זה רק לקחת מעט הפרשה מהנרתיק ולשים בזכוכית קטנה ולשלוח למעבדה.
מבחינה הלכתית אין הסבר מוטעה ולא מוטעה. יש את הרב שלך ויש את הרב שלה. ובאמת לא נכון שהיא תאמר לך מה ההלכה.
התלבטתי אם עליי לצום מחר- ההנקה ממש ממש בסיומה, כולה פעם ביממה וגם זה לא כארוחה,
אבל אני בשלהי החלמה מזיהום
קרובה שאלתי שהיא אחות טוענת שאני עוד חלשה מהזיהום וממש בחזקת חולה שיש בו סכנה.
סמכתי על זה, אבל הערב בעלי טען שהייתי צריכה לשאול רב, ושהקרובה קצת מגזימה לדעתו.
?!?
מה עושים??
ולא נורא לצום עד 8 בבוקר
היה לי דימום חלש במשך שבועיים, אח''כ הסתדר וחזר לי המחזור כרגיל.
אורך הדימום עם ההתקן התארך ביום-יומיים. 2 וסתות ראשונות חזקות מהרגיל אח''כ נהיה בסדר.
הייתי ממש מרוצה. חשק מיני לפי המחזוריות, סביב הביוץ יותר חשק ואח''כ לא חוסר חשק מוחלט כמו שהיה לי עם הגלולות.
בסוף הרופא נאלץ להוציא כי הוא זז מהמקום... זה היה לאחר שנה. ואז כבר לא חזרתי להתקן ונכנסתי להריון.
מכון פועה ממליצים היום על התקן IUB שהוא לא הורמונלי ובצורה כזאת שלא פוצעת את הרחם ולכן אין דימומי התקנה (מקסימום קצת הכתמות)
מתקינים אותו אצל רופא בירושלים/מודיעין/גבעת זאב- ד"ר אילן ברעם
ותשים הפניות אליהם ובסוף את השרשור הזה יהיה אפשר לשים ברשימת השרשורים הנעוצים...
ואני לא מגזימה בכלל
יש לי התקן לא הורמונלי (פשוט). החלטתי ללכת על לא הורמונלי כי הנובהרינג עשה לי דימומים.
אני סובלת מדימומים בין המחזורים. כלומר אני לא יכולה לסיים 7 נקיים.
הפתרון של הרופאת נשים הוא לשלב כדורים עם ההתקן. הכדורים אמורי למנוע את הדימומים.
אז למה זה כ"כ גיהנום?
1. כי בחודשיים הראשונים של ההכתמות שכחתי לקחת את הכדור באמצע ה 7 נקיים וקיבלתי מחזור.
2. כי באחד החודשים היה כזה ביש מזל ולא הצלחתי להגיע לתורים שקבעתי לרופאת נשים/משפחה כדי לקבל מרשם נוסף (בכל תור היה סיפור חדש) ועד שהצלחתי לקבוע תור שלישי ולהגיע לרופאה כבר פיספסתי את החודש
3. כי החודש, למרות הכדורים, היה דימום בין המחזורים (איך? לא יודעת)
אני יודעת שלרוב הנשים זה לא קורה אבל אצלי זה קורה ובגדול.
אז אם את הולכת על זה, ומתקינה התקן לא הורמונלי (רגיל) כמו שלי. ואת רואה שבחודשיים הראשונים יש לך כתמים שלא מפסיקים, אני ממליצה לך להוציא אותו מיד, ולא לנסות להסתדר עם כל מיני כדורים למינהם.
מאחת שאסורה כבר כמה חודשים לאחר שהקשיבה להמלצות של רופאים ורבנים
ועכשיו הולכת להקשיב ללב שלה (ולהוציא את ההתקן בע"ה במהרה)
ושזה נקרא "מיקום תקין".
אשמח אם תרחיבי לי בנוגע להתקנה מחדש, כי אני ממש לא יודעת מה לעשות כשאזדקק למניעת הריון בעתיד הרחוק (הכל עושה לי דימומים..)
אני עם נובה טי לקח לי 3 חודשים עד שזה הסתדר.
רופאה אמר לי שהדימום מהתקן נובע מכמה סיבות.
1.ההתקן מפתח זיהום בתוך הרחם ואז נוצרת דלקת שבסוף מופרשת כדם.
2.פציעה של הרחם מההתקן ואז נוצר דם.
אז ל1.מצאתי פתרון יש ויטמינים לי עולה בבית טבע 69 שח ל100 טבליות ביופלבנואיד הדרים שזה עוזר למנוע זיהומים.
לוקחים את זה בחודשים הראשונים 2 ביום אחכ הורדתי 1 ליום.
2. הפציעה שההתקן צריך להתמקם ברחם .
רב גדול התיר לי לעשות הפסק בדיקה אחת יום ראשון תמיד לבנים שחורים.
ובדיקה אחת יום שביעי וכרגיל לזכור כל השאר לא להסתכל על טישו וכו"
3.לי לוקח 8 ימים לעשות הפסק ובדיוק כבר כמה חודשים טובים אני מקבלת אחרי 26 יום כך שגם הימים שמותרים הם פחות משבועים ואז בהתחלה היה נראה לי דימום עד ששמתי לב שהמחזורים כל 26 יום וזה מחזור תקין.
נשמע קצת מוזר גם התקן וגם גלולות כל אחד עושה עבודה אחרת..
אני שלוקחת פרנאטל לוקחת מרשם לחודשים וקונה 2 ביחד וקונה אחכ לפני שנגמר.
שמעתי מחברות שלקחו התקן גינה פיקס וממש מרוצות די מההתחלה...
בהחלט לשלב גלולות עם התקן זו בדיחה.
הסיבה לשילוב היא שהרופאה אמרה שיש סיכוי שהכדורים יעזרו להפסיק את הדימום בחודשים הבאים. לכן ניסיתי כמה חודשים. אבל אצלי זה לא הלך, לכן אני מוציאה אותו בע"ה.
ההכנסה כואבת כמו כאבי מחזור חזקים, אבל זה רק 5 דקות. קחי 2 נורופן חצי שעה לפני התור.
דרך אגב, כדאי להתקין אצל רופא מומחה. הוא גם ממקם אותו יותר טוב וגם פחות מכאיב
מה דעתכן על גילויי חיבה בתוך הבית? מול הילדים? איפה שמים את הגבול?
אני מהבית התרגלתי שהכי ברור שנשיקה וחיבוק בין אבא לאמא זה רגיל ולא עושים מזה עניין. בזמן האחרון (נשואה שנתיים) העניין עושה לי לא נעים.... אני מובכת מאוד מלראות נשיקה (ואולי סתם נדמה לי אבל בזמן האחרון זה התגבר.. הם מרעיפים אהבה אחד על השני בקטע מוגזם נראלי)..
ועוד יותר- הילד שלי בן שנה וחצי- בכל פעם שאני ובעלי מתקרבים אחד לשני יותר מהרגיל (אפילו שלא הגיע למשהו רציני.. אפילו לא לחיבוק) הוא ישר מסתכל וצוחק או מזיז אותנו אחד מהשני.. ככה שזה לא ממש נעים. אז החלטנו בעצמנו שכשהוא באיזור אין שום דברים כאלה. בעיקר גם כי בעלי הגיע ממש ממשפחה שההורים לא מחצינים כלום... הכל בחדרי חדרים (כמו שזה צריך להיות בעיני! אני מאוד מעריכה את ההורים שלו על זה. זה מדהים אותי)
מה דעתכן?
בעלי אמר שהרב שלו אומר שהגבול הנכון הוא כמו שהיית מתנהג אם אמא שלך הייתה מגיעה..
כלומר, כשאמא של בעלי מגיעה אז בעלי נותן לה נשיקה, ואולי אפילו חיבוק אז אותו דבר עם אשתו..
הרי אם בעלי מגיע מהעבודה ונותן נשיקה לילדים- איזה מסר הם יקבלו אם הוא יגיע אליי ויעמוד מולי ויאמר 'שלום אמא'?!
אז אצלנו , כשהוא מגיע אליי הוא נותן גם לי נשיקה בלחי כמו שנתן לילדים..
בהתחלה זה קצת הציק לי, כי הרגשתי שזה לא צנוע ולא שייך שהילדים יראו את זה אבל מצד שני, חשוב גם שהילדים יראו גילוי חיבה בין ההורים ולא רק דיבורים.. כך לפחות בעיניי..
כמובן שכשיש עוד אנשים בבית - לא רק אני ובעלי והילדים- אין לזה מקום כלל.
בבית, נותנים ידיים, רוקדים ביחד עם הילדים, ויכולים גם לתת נשיקה קטנה. אצלנו זה לא טקס כמו אצל ההורים שלי, שכל פעם לפני שאבא יוצא הוא נותן נשיקה, לא הרבה, וברור שלא משהו אינטימי מדי, אבל מדי פעם יוצא. חשוב לי מאוד שהילדים יראו קרבה בין ההורים, שיהיה להם ברור שאנחנו אוהבים אחד את השני, לפחות כמו שאוהבים אותם אם לא יותר...
נראה לי כל זוג יכול להרגיש מה נכון ומה לא.
אפ זוג מרגיש ממש לא לענין לתת חיבוק ליד הילדים- אז לא.
ומי שמרגיש שזה טוב ובסדר- אז כן.
הילדים זוכרים את המגע החיובי והוא נותן להם ביטחון בקשר, כך לפחות זה היה אצלי בתור ילדה מאוד רגישה, ממש עזר לי שראיתי את אבא ואמא אוהבים (וגם נחרדתי ממש במעט מריבות שראיתי שהיו להם).
אם אבא נתן לאמא נשיקה באויר במקום על הלחי, לא ראיתי את זה בתור "עכשיו הם אסורים", אף פעם, גם לא בתור נערה מתבגרת.. זה לא בלקסיקון של ילדים בכלל... וזו סתם דוגמא. ואם זה משהו לא טקסי, אלא מדי פעם, זה בכלל לא צריך להיות משהו ששמים אליו לב. זה גם מחנך לכך שאת האהבה אנחנו כן מבטאים במגע וזה מותר ורצוי.
מריבות וויכוחים זה לא דבר שבוחרים מראש מתי לעשות.
אפשר להחליט שנדבר אחרי שהילדים ילכו לישון, אבל לילדים יש חיישנים מצוינים והם קולטים מתי יש מתח בין ההורים.
לא שאני אוהבת מריבות או מתחים, אבל ילד שגדל בלי לראות אף מריבה או ויכוח עלול לקבל אשליה כלשהיא לגבי הזוגיות. אני מכירה זוג כזה שבאמת הילדים הקטנים שלהם אף פעם לא ראו אותם רבים וכשהילדים התחתנו היה להם משבר די רציני כשגילו שיש מריבות.
אז גם למריבות לעיני הילדים יש ערך מסוים...
וכמובן שהם צריכיםפ לראות את הפיוס, או לפחות ליידע אותם שאבא ואמא כבר רגועים..
פעם סיפרה לי מישהי שהיא אף פעם לא מגלה חיבה ליד הילדים
ואז היה פעם אחת שבעלה נסע לחול ולא הייתה ברירה אלא לתת חיבוק (בבית) ליד הילדים
אחרי שהאבא יצא הילדה הקטנה פנתה אליה
ואמרה לה "אמא זה נראה לי אסור מה שעשית..."
ואז זה ממש גרם לה לחשוב על זה והאמת גם לי
אני חושבת שזה לא טוב שהיא חושבת ככה
ילד צריך להבין שיש אהבה בין ההורים שלו
וכמו שאם אני אוהבת את הבן שלי אני נותנת לו נשיקה
אז כשאני אוהבת את אבא אני נותנת לו נשיקה
מצד שני אני לא חושבת שזה נושא שצריך לדבר עליו
מידי פעם שהילדים יראו שכן יש מגע ולא מעבר
בעיניי זה בריא
עוד לא עם ילדים גדולים אז יש לנו עוד קצת זמן לחשוב על זה
(מן הסתם כשמותרים)
וכשזה קורה הקטנים בדר"כ רצים אלינו ומצטרפים גם הם לחיבוק ומנסים לטפס עלינו ואז אנחנו מרימים אותם לחיבוק קבוצתי
וזה כיף לי בטירוף. ואני חושבת שגם לילדים.
מה יותר כיף מלדעת שאבא אוהב את אמא ואמא אוהבת את אבא ושניהם אוהבים אותך מאוד?
מול הילדים.
אבל צריך לשים לב לא להגזים..חיבוק או נשיקה קטנה הכל בסדר,
אבל לא התגפפויות מוגזמות
תנסו לשתף גם אותו בחיבוק להרים אותו איתכם אולי הוא פשוט מרגיש בחוץ וגם רוצה
אני גדלתי על זה שיש חיבוק, נשיקה כשנפרדים בבוקר, כשחוזרים מהעבודה ובכניסת שבת וגם סתם זה נראה לי הכי טבעי וכיף בעולם. לי בתור ילדה זה תמיד הקנה בטחון ושלוה.
לא משו מאוד מוחצן חיבוק ונשיקה רגילים וגם ככה אנחנו עושים.
הקטן שלנו תמיד מסתכל באושר כשהוא רואה שאנחנו מתחבקים (ב"ה הוא מאוד חכם!) וגם המון פעמים אנחנו מצרפים אותו לחיבוק ונשיקות משפחתיות (על הלחי כמובן ;) )
אצל בעלי אין שום מגע בין ההורים שלו לי זה נראה חסר. אין ממש כלום! וגם זה השפיע עליו בכל החצנת רגשות, גילויי אהבה פשוטים ושזה דבר טבעי... ובתחילת הנישואים שלנו הוא ממש אהב את הפשטות והטבעיות שהבעת האהבה אצל ההורים שלי בבית.. לדעתי זה גם משפיע על האווירה שיש בבית בין ההורים לילדים ובין האחים של הבעת חיבה טבעית וספונטנית בתוך המשפחה.
וגם מכון פועה יכולים לסייעפלא ההורותוהיו נשים שהתינוק היה איתן כל הלילה.
נכון, בבוקר יש שעה שהוא חייב להיות בתינוקיה כי שזה ביקור רופאים ובגלל שזה לא ביות מלא זה לא ליד האם.
אני בחופשת לידה,
מניקה כמעט מלא.
בימים האחרונים יש לי בחילות והתחילה לי צרבת עכשיו (צרבת זה היה סימן ההריון שלי בהריון האחרון).
יש מצב שאני בהריון?!
לא קיבלתי מחזור מאז הלידה.
אתמול עשיתי בדיקת הריון ביתית ויצא שלילי- האם זה תקף?
איך אפשר לגלות הריון בהנקה?
אני מממש ממש מפחדת מלהיות עכשיו בהריון, מבחינה כלכלית אין לי מצב.
אשמח לתשובה בהקדם.
שאני לא מניקה ונותנת מטרנה אז כולם ביחד: אויי חבל. תנסי, חבל לוותר. זה כי טוב לתינוק
וכשאני מניקה (ילד 2) הנקה מלאה
אז כולם אפשר לשלב מטרנה, חבל רק להניק,תני לעצמך חופש ומבקבוק אחד ביום לא קורה כלום, הרופא נשים הגדיל להגיד לי, הוא כבר גדול, מה עם עבודה לא כל הזמן מניקים..
אז מה נסגר?
שלא מניקים- יושבים על המצפון
ושמניקים- אז יושבים על המצפון השני?
בהההה
בגלל זה רק אנחנו יודעת באמת
בחוש מה נכון וטוב לילדים שלנו.
תלכי עם התחושות שלך
טוב לך להניק - הילד עולה במשקל ומתפתח ברוך השם
תמשיכי אם יש קשיים אז כבר צריך לשקול להוסיף תחליפים.
הרבה כוחות צריך לאמהות
כל טוב
ופורים שמח
לא שואלים אותם.. סתם כדי להגיד.. מתסכל מאוד!
הכי חשוב שתעשי מה שטוב לך ולילדים שלך.
ולא להקשיב למי שלא מחזק אותך!
מבסוטה לאללה!!
מהיתרונות שמנו כאן,
אבל אחרי שני ילדים הוא יגיד לך- שהטיולון מעפן ויחסית חלש. מתפרק כזה אחרי שני ילדים. הנסיעה לא חלקה
האמבטיה קצת צרה לילדים בשלב מסויים, הוא גם אמר
אבל זה הכל בהשוואה לאופציות אחרות
אה והיא ממש קלת משקל והיה להם נוח להעלות אותה לקומה 2
כי ככה כבר רואים דופק וגם יש עוד מספיק זמן לקבוע תורים לבדיקות הבאות...
. אז היו פעמים שאמרנו - "מה יכול להיות - בטח עוד בן" ולא שאלנו.
).
)