אחרי הלידה הראשונה מאוד הפתיע אותי הכאב מהתפרים בזמן אישות גם אחרי שעבר הרבה זמן. הלכתי לרופאה והיא נתנה לי משו שלא עזר ואז משו אחר שגם לא עזר ואז קיבלתי את העצה לשים ג'ל עזרקאין ואיכשהו עם הזמן הכאב נחלש.
בלידה השניה כבר הבנתי שהכאב הזה קיים ועם ג'ל עזרקאין הסתדרתי.
עכשיו בהריון שלישי יש לי עדיין כאבים מסויימים וביום שאחרי יש ממש כאב שעם הזמן נחלש.
רציתי לשאול מי מזדהה איתי? האם אין ברירה ופשוט חיים עם הכאב הזה וזה חלק מהצער של ההריון והלידות? אני מפחדת שאם בלידות הבאות שוב יהיו לי תפרים הכאב הזה יגבר?
הייתי שמחה לדעת שאני לא לבד ואם יש לכם עצה איך לצאת מזה..
תודה!
יש נקודה רגישה איפה שהיה תפר בעייתי.
מעולם זה לא בא לידי ביטוי ביחסים (כמובן חוץ ממס' הפעמים הראשונות, הרגישות באופן כללי, אחרי לידה). ואני משתמשת בעזרקאין כמעט תמיד.
זה בא לידי ביטוי בבדיקות עם עד אם אין מספיק לחות. וזה מקום מועד לשריטות בלידות חוזרות. אם כי, ב"ה ב"ה, מהלידה השניה והלאה לא נזקקתי לתפרים (6 לידות נוספות).
שאלתי פעם את הרופא והוא אמר שהוא רואה שם הצטלקות של התפרים לא כל כך יפה. הוא אמר שאין מה לעשות כי לפתוח את זה ולתפור מחדש ממש לא כדאי לי.
בלידה שלישית לא היו תפרים. אבל זה כואב רק בתנוחה מסויימת אז נזהרים.
לי בהריונות היו גם כאבים מורידים במקום. זה כואב גם לפעמים ביום אחרי אבל עובר אחרי כמה שעות.
איך להצליח לסמוך על חמותי. שהיא בגישה שןנה ממני... ככה זה, הרבה פעמים יש פערים במנטליות, בתפיסות, בסדרי עדיפויות ובכמה חשיבות נותנים לדברים.
וואלה אני זוכרת את חמותי אומרת לבעלי: "היא לא רואה עכשיו, אז שים להן גבינה בלחם". (אנחנו לא אוכלים מוצרי חלב)
בזמנו כעסתי על זה מאוד, וגם נפגעתי, אבל צריך ללמוד להרגע סביב הדברים האלה.
יש מעט מאוד דברים שהם עקרונים ברמה ששווה לך להתערב או להעיר.
מה באמת יקרה אם המוצץ ישטף במים קרים? סביר להניח שכלום.
ומה יקרה אם התינוק יהיה במצב ישיבה לכמה זמן? סביר שכלום.
ולעצמי אני מוסיפה (היינו שם שבת): מה יקרה אם הילדות שלי יאכלו מעדן פעם בחודשיים? כלום.
ומה יקרה אם הילדות שלי יקבלו יחס אחר ממה שהן רגילות ? כלום, אני מניחה.
כדאי לך באמת לחשוב עם עצמך מה באמת חשוב לך מאוד. ואת זה להבהיר. (אצלי זה טלוויזיה. גם אם מדליקים אנחנו מכבים)
בהצלחה!
תיארת שהוא לא יכול לישון?
כי אם הסברת שזה ככה ועדיין נותנים לו זה באמת קצת מוגזם, וכנראה שאתם צריכים למצוא דרך להבהיר את זה עוד פעם.
בגיל שהוא יכול להפנים שכל ממתק הוא צריך לבקש רשות מכם?
ש"בן ארבע (חודשים) לשבת".
הפתגם הזה קצת הרגיע אותי בנושא הישיבה,
אמנם אני לא נוהגת להושיב תינוקות אלא רק עד שישבו לבד , אך אמא שלי -כן.
אז אמרתי לעצמי שאם יש פתגם שכזה בטח הוא מבוסס על איזו חוכמה מדורות קודמים.
ואם הוא לא- כמו שציינו לפני, פעם בחודש חודשיים -בדיל ויעבור...
אני חושבת שאת צריכה לעשות הפרדה בין הדברים שחשובים באמת, לבין מה שלא רלוונטי.
אם היא שטפה עם מים קרים, לא יקרה כלום (גם את תעשי את זה בשלב של הילד ה3 ומעלה...)
אם היא הושיבה אותו, נראה לי שזה יותר חשוב, ויש מקום לבקש לשים לב.
אם היא לא זמינה, ייתכן שלא יכלה לענות באותו רגע, וזה הגיוני ובסדר.
אם הוא כל הזמן בוכה (חשוב לבדוק אם זה כל הזמן, לא ציינת אם הוא ילד שבוכה בד"כ, או לפחות כשהוא לא איתך) אז אולי יש מה לבדוק
בכל זאת, אל תשכחי שהיא זו שגדלה את בעלך הבריא
בא לי לפרוק למישהו
שלשום בלילה היה דימום קטן
וגם היום קצת דם בניגוב
ותור לרופא רק שבוע בא
ובכלל מרגישה חולשה, בערב כבר נעצמות לי עיניים בשעה שמונה וחצי
אף פעם לא היה לי ככה
אני מפחדת שבסוף לא ייצא כלום מהריון הזה
יש מה לעשות חוץ מלחכות לתור לרופא ולהתפלל?
יכול מאוד להיות שהדימומים זה השתרשות
וזה טבעי ונורמלי
והחולשה והעייפות ברורים מאיליהם- אצלי העיניים היו נעצמות כבר בשבע..
ולמה לא להקדים את התור לרופא- להגיד שהיו דימומים ולקבל הפניה אם את חוששת?
ותחשבי חיובי- מחשבה יוצרת מציאות! בע"ה יצא מההריון הזה תינוק מתוק ובריא!
גם לפני זה כשווסת היה אמור להגיע במקומו היה דימום של שלושה ימים. פחות מווסת אבל דימום
ואף פעם לא היו דימומים בהריונות ואף פעם לא הרגשתי כלום בשבוע כזה מוקדם
וזה גם הריון למרות מניעה - שכחתי כדור אחד. אז אולי זה גם קשור
תודה על התמיכה!!
פשוט תהיי רגועה ותחשבי חיובי
בהריון הקודם שלי היו לי פעמיים דימומים ממש ממש מסיביים- בשבוע 9 ובשבוע 11
דם ברמות של כמו לידה
כמובן שהיה מעורב בזה בי"ח ומיון (שלא עשו יותר מדי- תחכי שייפסק ונבדוק אם עדיין יש דופק..) אבל ב"ה בסוף הכל היה בסדר
אז באמת שאי אפשר לדעת
בע"ה מחכה לבשורות טובות
בס"ד
שלום!
ילדתי לפני מספר חודשים טובים- והלידה ב"ה הייתה קלה וזריזה וילדתי בקבלה למיון יולדות. הכל קרה כ"כ מהר שאף אחד לא האמין.
בקיצור
הרופא שתפר אותי אמר לי (ככה אני זוכרת) שהקרעים בדרגה 2-3. ותפרו אותי. וב"ה אחרי זה הרגשתי טוב.
כעבור 6 שבועות הייתי אצל הרופא והוא אמר שהכל נראה בסדר.
התחלתי סרזט וקצת כואב י שאני ובעלי יחד, אז הלכתי לרופא נשים (אחר ממי שהיתי אצלו במהלך ההריון) וספרתי לו- והוא אמר ככה ילדת? איזה קרעים היה לך? 3? אמרתי לו כן 2-3 ואז הוא אמר שאמרו לך שאת יכולה ללדת פעם הבאה רגיל?! ואני לא אמרו לי כלום. אז הוא אמר שאביא לו את הטופס שחרור מהבי"ח.
שאלותי:
יכול להיות שחס וחלילה חס וחלילה לא אוכל ללדת פעם הבאה רגיל? למה אף אחד לא אמר לי כלום?
בטופס שחרור לא רשום כלום! לא תפרים לא דרגות לא כלום!!
הרופא אחרי 6 שבועות לא היה אמור לראות משו ולהגיד לי?\אני ממש מפחדת אף אחד לא אמר לי כלום. לא רשום לי כלום.
ואני כל היום הולכת בחששות.
יש לציין שילדתי בתקופת עומס שנשים ישנו במסדרון, ושחררו נשים מוקדם כי לא היה מקום.ככה שאני חושבת שאולי כחלק מהלחץ שכחו לציין?
יש מה לעשות? להתקשר\ללכת לבית חולים ולבקש לראות?
אוווף!
הושיענה!
חבל על כאבי הלב והלחץ
שהיו תפרים בכזאת דרגה לפי התיאור שלך של ההחלמה ושל התפקוד היחסית סביר היום.
אולי לא שמעת טוב? אולי במיון יולדות הרוםא אמר 2-3 תפרים?
כמה זמן ארכה התפירה? בחדר ניתוח עם הרדמה או רגיל?
נשמע לי שאין לך מה לדאוג.
הייתי מציעה לשאול את הרופא ככה: האם יתכן שהיו קרעים בדרגה חמורה אם הרגשתי טוב וההחלמה טובה?
בעזהי"ת
חייבת מעכשיו קיסרי בכל הלידות. יש דבר כזה.
אבל לדעתי אם זה היה המצב היו אומרים לך. לה אמרו. וגם רושמים במכתב שחרור לדעתי.
זה הסבר שקיבלתי מהרופאה שלי חודש וחצי אחרי הלידה.
דבר שני אם לא כתוב בטופס שחרור תפני לבית חולים ותבקשי שיבדקו אם יש להם דוח מפורט יותר.
בגדול את יכולה להיות אופטימית, דרגה 2 זה כל מי שעשו לה חתך יזום. בדרגה 3 לפעמים אפשר וגינלי ולפעמים לא אז 2-3 ככל הנראה הסיכויים לטובתך.
קודם כל אל תלחצי, ילדתי לפני חודשיים ואני בדרגה 3 c שזה הכי קרוב ל4 ונכון אמרו לי שלא בטוח אוכל לידה רגילה אבל הרופאים אמרו שאי אפשר לקבוע מעכשיו, תבקשי הפניה לפיזיותרפיה לרצפת אגן זה מחזק את השרירים ויכול לעזור לשיקום האזור, ובלי לחץ לי אמרו שנה לפחות לא להכנס להריון ושמקווים שאח"כ אוכל לידה רגילה ואם לא אז אין מה לעשות מעדיפה לא להיות עם נזק גדול יותר אח"כ....
אבל אצלך זה נראלי קצת אחרת דרגה 2 זה אחרת אז תתעודדי. ובהצלחה!
גם לי היו קרעים בדרגה 3, ואחרי חודש וחצי מהלידה אמרו לי שאולי לא אוכל ללדת לידה רגילה..
זה היה לפני כמעט 3 שנים, עכשיו אני בהיריון שני שבוע 39 ועוד לא יודעת איך יסתיים ההיריון, לאחר בדיקות וחוות דעת אצל רופאים שונים מי שיחליט כנראה זה יהיה הרופא תורן שיקבל אותי בזמן צירים.
ממליצה לך להתחיל בפיזיותרפיה של רצפת האגן, זה מאוד חשוב ומשמעותי. ואולי גם להירשם לשיעורי פילאטיס (אם את בכללית אז יש אפשרות דרכם במחיר ממש סביר) פילאטיס זה גם מעולה לרצפת האגן.
אם את צריכה תמיכה או שתרצי לדעת יותר, וכמובן גם המלצות לגבי רופאים מוזמנת לפנות אלי בשמחה.
ממש לא מחייב שבקרע דרגה 3 יולדים רק בקיסרי, רופאה אחת אמרה לי שאין סיכוי ללידה נרתיקית ורופא אחר (בכיר לא פחות) אמר לי ההפך. שמעתי על נשים שילדו לידה רגילה ללא שום קרע לאחר לידה בדרגה 3. זה משהו ששווה לבדוק היטב לפני שפונים לניתוח.
למה?ללכת להיבדק?
יכול להיות שהעובר שינה תנוחה..
ההנחיות הם להבדק החל משבוע 27.
אגב, יש נשים שבשלב הזה לא מרגישות עדיין בכלל תנועות עובר.
אני עובדת בפנימית, ויש אצלנו בלי סוף סוגי בידודים (כולל חדר עם לחץ שלילי לTB). כשהייתי בהריון לא סיפרתי לכולם עד שהחלטנו לספר (אחרי השקיפות עורפית), ולא היה כזה נורא (חוץ מכמה הקאות בשירותי הצוות במשמרת לילה)...
נראה לי שפשוט תבקשי לא לטפל באותו צד של הבידוד.
שיהיה בשעה טובה ובקלות
ממש אסור-
ביצים חיות (לא מבושלות)
דג חי (כל הסושי למיניהם) כולל מה שנחתך והתבשל על אותו המשטח- בעיקר במזנונים..
מיצים לא מפוסטרים (האחות אמרה לנו שמיץ שנסחט במקום זה בסדר..)
זה כרגע מה שאני זוכרת.
מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) ואיגוד הדיאטנים האמריקאי (ADA) ממליצים להימנע מהמזונות הבאים מחשש להרעלת מזון:
חלק ממוצרי המזון מכילים חומרים שעלולים להזיק לעובר, ולכן לא רצוי לחשוף אותו אליהם. לא בכל המקרים יש צורך להתנזר, אולם מומלץ לצרוך מינון נמוך יחסית.
שלום,
אני בחודש שישי להריון וסובלת מכאבי גב שמפריעים לי גם ביום וגם לישון בלילה...
קראתי פה קצת שרשורים בנושא וראיתי המלצות להשתמש בבקבוק מים חמים,
רציתי לשאול, לא אומרים שזה לא טוב לעובר חום? (בקשר לאמבטיות חמות שמעתי את זה...)
ואם בכל זאת כדאי, איך אפשר להשתמש, נגיד שיש לי כרית כזאת שמחממים - הרי על הבטן א"א לשכב,
לשים את זה מתחת לגב?
זה בכלל בסדר לשכב על הגב בהריון?
תודה מראש!
כל מיני מתיחות וכד' שמאוד מאוד יכולים לעזור!
יש תרגילי יוגה, פילאטיס ועוד.
אמורים ללחוץ?הרגשתי שלא היו מרוצים ממני איך שלחצתי בלידה ואולי בגלל זה הלידה התעקבה?
והאם זה נורמלי שיוצאים עוד דברים בלחיצות . במחילה..איזה לחץ מהלחיצות האלה אוף..לא ישכח את זה...
מזדהות?
אמרו לי שבלידה חוזרת רק נושפים והתינוק יוצא זה נכון? בלידה ראשונה לא?
שלום לכן, אני קוראת קבועה פה בפורום וגם מגיבה מדי פעם, אבל מעדיפה להישאר באנונומי..
מקווה מאוד שתוכלו לעזור לי.
אני ב"ה אמא לארבעה קטנטנים, כחודשים אחרי לידה, אבל משהו לא הולך..
וזה התחיל כבר הרבה לפני הלידה, כך שאני לא יכולה "להאשים" את הלידה.
אני מרגישה שאני אמא נוראה לילדים שלי, ואולי עדיף שתהיה להם אמא אחרת.
זה בא לידי ביטוי שאני צועקת עליהם הרבה, יכולה לזלזל בהם, לצחוק עליהם או לחכות התנהגויות מוזרות שלהם.
כל כך קשה לי לכתוב את זה, אפ פעם לא חשבתי שאגיע לכזה מצב. אם שני הקטנים הייתי ממש אמא רגועה, וכל מילה ומשפט היו שקולים אצלי. אבל לאט לאט המצב השתנה והגעתי למצב שאני אפילו יכולה להפליק להם סטירה (לא מאוד חזקה..) כשאני ממש משתגעת. לא ככה תכננתי לגדל את הילדים שלי. אני מרגישה שאני הורסת להם את הילדות ומקלקלת אותם. הם כאלו נשמות טהורות, וכבר יש להם כול מיני התנהגויות מוזרות, וקצת הפרעות קשב ואני בטוחה שזה בגלל ההתנהגות שלי אליהם..
נכון, אני לא לבד בעסק, גם בעלי פה. והוא גם מתנהג כמוני, כועס עליהם וצועק (לפעמים אפילו יותר ממני) ואני חושבת שזה שהתחלתי להפליק להם קצת, זה בעקבותיו. כשהוא כועס הוא יכול לתת להם סטירה בישבן. שוב, לא מכות ח"ו, אבל כן מעשים ודיבורים שיוצאים ללא מחשבה וללא שליטה.
כבר כל כך הרבה פעמים אני מחליטה שמהיום אני לא אתנהג אליהם ככה, אבל זה לא ממש הולך.. דווקא פה בפורום קראתי להחליט על זמן מסויים שבו פחות תתרגזי, והחלטתי ללכת על הבקרים. ואחרי שבוע שהצלחתי, צ'יפרתי את עצמי.. אבל זה לא מצליח לי יותר מדי זמן....
גם אני וגם בעלי רוצים ומעוניינים להשתנות ולשנות את המצב, רק לא יודעים איך.
כי ברור לי שאני לא יכולה לתת לילדים לעשות מה שהם רוצים ולא יכולה גם לומר להם כל היום לא. בקיצור קצת מסובכת רגשית ושכלית.
קניתי כבר כמה ספרי חינוך, אבל אין לי הרבה סבלנות לקרוא אותם, ובעלי בכלל לא מסתכל לכיוונם.
מה אפשר לעשות?
אולי אתן מכירות מנחת הורים טובה וחכמה ועדינה (או גבר) באזור השרון/המרכז שיוכלו לעזור לנו?
תודה למי שעקבה עד כאן.. לפחות פרקתי מהלב.
כמה בכיתי אתמול בלילה על המצב, שלו הייתי יכולה הייתי בורחת להונלולו, קמתי היום עם עיניים נפוחות מדמעות.
אבל עם אמונה חזקה שה' שם אותי במצב הזה, כדי שאצא ואתקדם. השאלה איך?
אחרת מהם ,אך באוטומטיות מתנהגים כמוהם כי זה מה שעובר במח לדוגמא-
מה באמת עובד רק מכה אחרת הם לא קולטים.או שהמוח קולט אותם בתור "אויבים"-אתם לא נותנים לי לנשום ,מה עכשיו?
קודם כל לבדוק מה עובר לי בראש כשאני חסרת סבלנות ואז לנסות לשנות את המחשבה לאוביקטיבית לדוגמא הוא רעב לכן מפריע לי ...מכה לא תפתור את הבעיה..
הערה-טיפול עולה כסף והרבה אך הוא חוסך כסף לטווח ארוך ובעיות חינוך ודמעות ,לברר טוב לפני כדי שהכסף לא ילך לפח אבל זה שווה להרגיש נקיים מרגשות שלילים וכעסים אחרי זה ולהעמיד את הדברים במקום לא הם מפלצות ולא את ח"ו אלא כואב וחסר לכם משהו ולכן זה המצב..
כותבת מנסיון אישי ולאחר עבודה בנושא וכואבת איתך את החלום שהתנפץ...מאחלת לך חלום חדש אמיתי ויפה
ממליצה גם על הספר של אדל -"איך לדבר ...יש להשיג בדברי שיר וזה עם קריקוטורות שמושכות לקרוא ורעיונות ברורים אפשר לקרוא גם דקה וזה מועיל,.בהצלחה ..
.ולגבי בעלך כמו שכתבת כל אחד מושפע מהשני ומחכה אותו לכן כשתשני את המנגינה גם הוא ישנה זה אוטומטי..
תנשמי עמוק וזה יעבור...את אמא גדולה את יכולה יש לך פוטנציאל אדיר של חום..נשיקות..
אבל אני אחרי לידה. כבר התחלתי 7 נקיים, ולא חשה שום געגוע מיוחד, שום רצון מיוחד להיפגש...
כאילו לא אכפת לי כ"כ אם יהיה כתם או לא, אם יאסור או לא.
ובכלל- מעדיפה שידחה בכמה ימים מאשר להסתבך איך טובלים במוצאי פורים.
גם ערב שבת זה מורכב, ומוצ"ש, אז מבחינתי אפשר ביום ראשון....
בחיים לא הייתי ככה...
כל תקופה של איסור הייתי סופרת את השניות שלא לדבר על אחרי לידה שזכור לי תמיד כהמתנה מורטת עצבים ומלאת ציפיה....
מה קורה לי?
זה מעציב אותי
דווקא בימים שאחרי הלידה הרגשתי מאוד את הגעגוע, אבל הדחקתי אותו כמובן, כי ידעתי שיש עוד זמן, ואז, מרוב שהדחקתי- כבר לא היה לי רצון וגעגוע בכלל.
אז זה נורמלי והגיוני, אל תהיי עצובה. בע"ה אחרי שתטבלי הגעגוע והחשק יחזור. אולי כדאי שתאמרי משהו לבעלך כשאת חוזרת מהטבילה, שלא יהיה מופתע.
(חוץ מזה- יש גם תופעה של חוסר חשק בהנקה. אולי זה קשור.)
פתאום מתעוררים ונהנים.
אבל לפני אין זמן וכח לכלום .אז תקני לעצמך דברים תתחילי להרגיש טוב עם עצמך.אולי זה יעזור
בהנקה חשוב לזכור שאני גם אישה ולא רק אמא ,אומרת לעצמי שהתינוק הזה יעזוב את הקן ואני אישאר עם אבא שלו ...
אז כדאי לעבוד על הזוגיות עכשיו שלא יהיה פדיחות
ככה זה אישה מכירה את השיר פעם את בוכה ופעם את צוחקת...
לאמא יש כמה כובעים ...
וגם כדאי לישון טוב ולאכול כשעיפים ורעבים אין כח לכלום
בהצלחה מקווה שעזרתי
מתממודדת גם...
שאם לך חם אז גם לו. ושלא נאדה את הילד. הוא נולד בסיוון .
לתינוק שרק נולד אשים ארוך דק וליד מזגן גם שמיכה דקה. אח"כ כשגדלים קצת אפילו קצר
ושמיכה דקה תמיד כדאי, במיוחד במזגן.
בהתחלה לילד אין אותה הרגשת חום/קור שלנו והוא רגיש יותר. ורק לאחר זמן הוא מתאזן.
בכלל ממליצים לשמור לילד על טמפרטורת חדר קבועה - קרוב ל 21-23 מעלות.
תנוקות בני יומם תמיד הלבשתי בארוך - בקיץ דק יותר.
שימי לב שלא יכרך שיער שנשר באצבעות הידים והרגלים - כדאי לשים גרביים דקות גם אם חם, כנגד בעיה זו.
קישור להנחיות של משרד הבריאות:
http://www.health.gov.il/Subjects/infants/care/Pages/babies_care.aspx
העיקר שיהיה בשעה טובה , בקלות, בריאות ובידים מלאות
אנונימי (פותח)שבוע 11 ב"ה, חשבתי שאני מגיעה עם כוחות להריון הזה
אבל, למרות שאני לוקחת ברזל ו B-12 ממש מהתחלה, אני כל הזמן עייפה- אבל זה בסדר, כי זה רגיל. מטריד אותי שאני ממש ממש חסרת כוחות נפשיים. אין לי חשק לעשות כלום, גם לא דברים שאני אוהבת בד"כ, ממש חוסר חשק לתפקד ברמה מעצבנת, ורגעים של דיכאון קטן...
אני ממש תוהה אם זה נפשי, או שזה יכול להיות חוסר ויטמינים אחרים? מישהי יודעת משהו? ממש אשמח שירגיעו אותי שזה הגיוני, והלואי אפילו שיש לזה פיתרון קל.
תודה.
נהיית בהריון.
מה, אסור לנו לפעמים לא לעשות כלום?
הרי גם כשאנחנו לא עושות כלום אנחנו עושות הרבה מאוד בלי לשים לב.
ועוד לגדל עובר בפנים- זה גם משימה רצינית.
בקיצור- בא נרגיש טוב עם עצמנו גם אנחנו לא עושות כלום.
ונלך לישון....
