אם יש כאן נשים מיניקות שהשרשור קשה להן, בעיקר כאלה שנמצאות בשלב שהן משקיעות את כל כולן בהנקה ומוותרות על הרבה דברים בשביל זה, אני לא ממליצה לקרוא. זה יעשה לכן לא טוב. השרשור נועד לתת לגיטימציה לתחושות של אלה שבחרו אחרת.
והתלבטתי אם לכתוב לא מאנונימי, אין לי בעיה עקרונית, אבל יש כאן כמה פרטים מדי מזהים מבחינתי. מן הסתם גם חלק יזהו את הניק.
אז כן, אני לא מניקה מבחירה. בשלושת הילדים הראשונים ניסיתי וניסיתי, תמיד זה נגמר אחרי שבועיים, שלושה, ארבעה - כשאני פצועה ומותשת. אז נכון, קיבלתי איזשהי לגיטימציה בפעם האחרונה מיועצת הנקה ידועה מאוד, שאמרה לי "את מהאחוז שלא יוכלו להניק", אבל להגיד שזה בטוח נכון? אני לא בטוחה. יכול להיות שאם הייתי "מתאבדת" על ההנקה, לוקחת מראש מגבירי חלב, מהיום הראשון גם שואבת, לא ישנה ומניקה 24 שעות ביממה, אבל גם ישנה כדי שיהיה לי חלב, אה וגם אוכלת, לוקחת מדריכת הנקה פלאית שתסביר לי איך מההתחלה לא להפצע (וכולן, ללא יוצא מן הכלל לא הצליחו בכך, ניסו להראות לי תנוחות, ותמיד הפטמה יצאה בסוף "פיתה", גם אחרי ניתוקי לשון...), מניקה עם צינורית זונדה, מפרסמת ולוקחת תרומות חלב מנשים צדקניות, וכו וכו וכו - יכול להיות שזה בסוף היה מצליח והיתה לי הנקה מצויינת עד גיל 3. יכול להיות, אך יותר סביר שהייתי מתייאשת קודם. ולא, אני לא מאמינה ב"לא משנה הכמות, העיקר האיכות". אני לא רואה טעם בלתת הנקה, להפצע, לנסות שוב ושוב תנוחה שלא מצליחה ומתסכלת גם אותו וגם אותי, ובסוף לתת מטרנה. אני לא רואה שזה מועיל במשהו...
לכן, הפעם, ממש מבחירה, בחרתי להניק כמה ימים ראשונים, לתת כל הזמן תוספות כדי שהתינוק באמת ישבע ולעבור למטרנה לפני שאני פצועה וכואבת. אפילו הגדלתי לעשות ובקשתי כדורים להפסקת חלב כדי שלא תהיה לי דרך חזרה (והרופאה היתה די בשוק כי זה פעם ראשונה שבקשו ממנה, תמיד מבקשים להגברת החלב, כן זו הסביבה שבה אני חיה, אבל יחסית היא היתה די נחמדה ולא חטטנית)
ולא שלא היתה דרך חזרה, אחרי כמה ימים, היו לי יסורי מצפון וכן ניסיתי להניק, מה שגרם לגודש אחר כך, שטופל בעזרת עלי כרוב במשך כמה ימים...
אז לספר לכן איך זה באמת בלי להניק?
זה נפלא!
ההתאוששות מהלידה היתה ממש מהירה. התינוק רגוע ונינוח (יחסית, אני לא אגיד שלא התחילו בימים האחרונים קצת כאבי בטן, אבל ממש בגבול הסביר, זה בדיוק הגיל להתחיל)
הוא ישן טוב (בעיקר בלילה, ביום די ערני, אבל כמובן אין תלונות), אוכל טוב, ואפילו יש לו זמן להשתעשע ולהשמיע קולות.
אני גם ישנה טוב, ואוכלת טוב. והעיקר, לא נמצאת בחרדות, האם אכל מספיק, האם הוציא מספיק. אני יודעת בדיוק כמה.
לכן, אני גם יודעת לקרוא אותו יותר טוב, מתי הגיוני שרעב/שעייף/כואבת הבטן/סתם רוצה פינוק על הידיים בכיף (והוא די הרבה על הידיים, אבל לשמחתי מסתפק בישיבה..)
ויש לי זמן, לילדים האחרים, שדורשים את שלהם. לתת להם תשומת לב, לשחק איתם, ללמד אותם, להנות מזה שאני בבית בחופשת לידה.
ויש לי יכולת לתכנן גם מתי לצאת, אם אני צריכה לצאת החוצה. יודעת שאחרי שאכל ארוחה טובה, יש לי לפחות שעתיים וחצי הפסקה.
וההתעסקות עם הבקבוקים היא ממש לא ביג דיל, מה גם שהתעסקות עם שאיבות, פטמות סיליקון למיניהן וכדו', היא הרבה יותר מעיקה לדעתי. וגם, זה דבר שבעלי עושה הרבה פעמים (לתת לו בקבוק - רק אני נותנת בינתיים, גם בבית החולים - נתתי רק אני ולא האחיות). ופעם זה היה הרבה יותר עסק - לתת למיניקות אחרות או לחלופין להרתיח חלב ולבשל עם תוספות כמו שעשו לפני שני דורות. אז תודה רבה לך מטרנה, את הופכת את זה לכל כך קל!
ובעיקר, כי בהאכלה עם מטרנה אני כבר ממש מנוסה, ויודעת איך צריכה להיות השגרה, אז הכל כל כך מוכר, ואני רגועה.
ונכון, זה לא בחינם, אבל התחלתי השבוע להעביר מעט שיעורים פרטיים בבית בבקרים. ממש בקטנה, אבל הם מכסים עלויות פלוס וגם זה כיף לי.. ולא הייתי פנויה לזה אם הייתי מניקה...
אז תגידו - משרד הבריאות אומר. הוא אומר הרבה דברים, לא לכולם אני מקשיבה, למה שנראה לי נכון ומתאים.. אני בטוחה שכולן לא עושות הכל על פי "הספר". ולא ראיתי על שלושת ילדי האחרים שהם פחות חכמים, פחות בריאים (בלי עין הרע) או פחות חמים/חברותיים/קשורים לאמא. כל אחד ואופיו, אך כולם בנורמה. אין לי מושג איך עשו את המחקרים, על איזה קבוצות ואיזה קבוצות ביקורת, רק יודעת שבינתיים, ומקווה שגם הלאה, הילדים שלי לא בסטטיסטיקה הזו.
אז תגידו - זה יותר בריא לאמא - הפעם הדימום הפסיק לי הכי מהר, בערך תוך חצי מהזמן מהפעמים הקודמות. למה? אין לי מושג.
אז תגידו - בריא מבחינת סרטן השד והרחם - גם על זה אני צריכה לדעת ולהבין את המחקרים ועד כמה הם מובהקים (באופן כללי לוקחת מחקרי סטטיסטיקות בערבון מאוד מוגבל, אלא אם כן הם ממש מובהקים).
וכן, זה מתסכל שנכנסים לך לווריד בעניין ההנקה. ייסורי המצפון האלה הם כל כך מיותרים, במיוחד בשלב ההורמונים המשתוללים. והייתה כמובן האחות המעצבנת בבית החולים שהתחילה להתערב עד שבכיתי ולא יכלתי להתקרב אליה. ויש לך את הרצון שיבינו אותך, וזה כבר לא לידה ראשונה, אני יודעת מה טוב לי ולילדים שלי, אז תנו לי לבחור בעצמי ותגלו הבנה. לכן כתבתי הכל כאן.
וזהו. עד כאן. ארוך, אך הייתי צריכה לפרוק אחת ולתמיד.
בהריון משתדלת להוריד קצת..