פורום הריון ולידה (עמוד 44)

כמו T מתלבש בין במזרונים.

בהתחלה היה ממש נח אבל בגלל שהמזרונים זזו זה עשה יותר רווח אז הפסקנו להשתמש.

שהתרחק עם המיטה?

גם הבנתי שזה עושה פחות ת.ל, מעניין אם זה נכון..

(סליחה שמאנונימי, לא זןכרת את הססמא שלי והיה לי חשוב,לעזור..(

ונתנו לי כמות גדולה מאוד, אמרו שבעיה להשיג ולכן שאקנה מראש הכל

מקווה שלא נזדקק לזה

אז ניתן לתת בביטחה? 

לוואי

הילד מחורפן לגמרייי

גמר עלינו היום, שיהיה בריא. אז אל תבני על זה..

וקיבל רק מנה בערב ומנה בבוקר, לא רוצה לחשוב מה יהיה לי מחר

אז ברור לנסות ואת עוד כותבת שזה ללא תופעות לוואי אז בכלל חלוםם

תחשבי על זה

ואין מצב שאין לו תופעות לוואי משמעותיות

נותנים את זה בקוצר נשימה משמעותי

ואם לוקחים תקופה צריך להוריד מינון בהדרגה

אצלנו בעבר זה גרם לאי שקט ורעב מוגבר מאד

סינטרדיוס (Sintredius) - מדריך התרופות | שירותי בריאות כללית

אבל כן אי שקט קיצוני, כי הרופאה אמרה שזה שונה מבטניזול ולא יהיה משהו חריג

הופתעתי מאוד

מה זה תקופה? 3-4 ימים בוקר וערב זה נקרא תקופה? 

זה טיפול קצר

הרעב המוגבר זה כנראה בתקופות ארוכות יותר

הרופאה נשמעת מאד לא מקצועית

אם יש לו התקפים כל תקופה קצרה

כדאי לקבל טיפול יעיל יותר מרופא ריאות

טיפול מונע טוב

מונע את רוב הקוצרים

ושמחתי מאוד עד שהגיע האובך הזה והבנתי שהשבוע יהיה שוב פעם ככה...

אנחנו מטופלים אצל רופאים טובים ואפילו הלכנו לרופאה בפרטי לא מזמן. מקבל אזניל יום כן יום לא כטיפול מונע, הוספנו משאף ארובנט קבוע במקום ונטולין +משאף כתום.

קיבלנו קודם משאף פוסטר אבל עשה לו ממש לא טוב אז העבירו לארובנט קבוע. ובזמני התקף במקום בטניזול (שגם ככה היה מקבל מינון כפול כבר) קיבלנו את התמיסה לשתייה.

מקבל די הרבה תרופות ובאמת זה עזר לחודשיים, עד אז כל חודש פק"ל ואפילו לפני היו התקפים

הבעיה שיש לי ילד על טיל בבית , בוכה בלי סוף ואין איך לעזור לו

יש לנו שבוע הבא מרפאת ריאות אבל לא רואה משהו אחר שיכולים להגיד לנו

עברנו את זה הרבה שנים

עד שהגענו לרופאים אלופים שנתנו אינהלציה של 7% ביחד עם החומר אירובנט/ ונטולין/ בודיקורט

זה הדבר היחיד שעזר לנקות את מערכת הנשימה לאורך זמן ולמנוע את ההחמרות

גם לפני שנתיים פלוס שזה חזר לבן שלי בגלל דלקת ריאות חריפה

בקשנו מרופא ריאות את הטיפול הזה

הוא פחות הכיר

אבל הסכים להביא בגלל שזה עזר בעבר

זה כמובן עזר ואחרי תקופה הבעיות בריאות נגמרו

זה אומר שזה טיפול לא מספיק ידוע

גם לרופאי ריאות

וחבל

כי זה הטיפול היחיד שעזר לנו

וזה סיטואציה דומה לשלכם

קוצר נשימה על בסיס דלקות ריאות 

יש לנו תור שבוע הבא נבקש

אבל אין לו דלקות ריאות , רק ברונכוליטיס 

אלא מה גורם לה

דלקות בדרכי הנשימה/ בריאות

בשילוב של קוצר נשימה

נגרמות לרוב מנוזלים שמצטברים

בדרכי הנשימה/ בריאות

מי מלח בריכוז גבוה גורמים לכיוח הליחה וייבוש הנוזלים

(אנטיביוטיקה מניעתית עוזרת למנוע את הדלקת אבל לא מטפלת בליחה/ נוזלים)

לכן אינהלציות עם חומר+ מי מלח הריכוז גבוה עושים את העבודה

ומשאפים פחות

הנה מידע מקצועי על זה

זה אומנם על מחלה אחרת אבל תסמינים דומים

אינהלציה - איגוד סיסטיק פיברוזיס בישראל

של סיסטיק פירוזיס - cf אולי יש לו ואנחנו לא יודעים, כי אם כן אז יסביר את הכל

תשובות לוקחות זמן אבל...

רק לcf

אלא גם למחלות עם תסמינים דומים

גם הבן שלי עבר את הבדיקה הזו ויצא שלילי

ועדיין הטיפול הזה מאד עזר לו

הבעיות בריאות הכוונה שיעולים?

גם הבן שלי כל חודש יש התקפי שיעולים ארוכים.

פעם שלישית שמקבל בטנזול בחצי שנה האחרונה.

מטופל טיפול מונע במשאפים ואני לא רואה איך זה משפיע?

היינו אצל רופא ריאות.

שוקלת לחזור אליו ולשאול למה זה לא עוזר.

יכול להיות ניסוי וטעייה

כי יש הרבה סוגי טיפולים והרבה סוגי התנהגויות של הגוף

צריך להיות בטיפול/ מעקב אצל רופא ריאות

גם כדי למצוא טיפול נכון

ואח"כ למעקב

אנחנו כל 3 חודשים אצלו

כתבתי לך בשירשור החדש שקיבלת...

בונים בית ברוך ה' - צעירים מעל עשרים

חיבוק

לי במקרה של צורך בגרידה הרופאה נתנה הפניה לבית חולים, הגעתי והמתנתי עד שעשו לי גרידה, לקח כמה שעות שהייתי בצום.  אני יודעת שיש בתי חולים שקובעים תור לעוד כמה ימים.

זה בהרדמה כללית ואת שוכבת עם רגליים מפושקות כמו ניתוח. זה לא נעים אבל ההתאוששות הפיזית בסדר יחסית ואמורה להיות פשוטה.

בהצלחה.

אחותי עברה ושמרתי לה על הילדים בזמן הזה

ככה שפגשתי אותה כשחזרה

האמת  שהיא הייתה בהלם כמה זה פשוט וקל

היא הלכה לבית חולים רגיל

קבעו לה כמה ימים מראש

הרדימו אותה שזה קצת מלחיץ אבל ככה את לא מרגישה כלום

התעוררה אחרי הכל

בחדר התאוששות שעתיים בערך התאוששות והביתה

הרגישה יחסית ממש בסדר

כשאני עברתי הפלה טבעית היה לי גהינום...

ואמא שלי שעברה את כל הסוגים אמרה לי שגרידה הכי קל

(בשבוע 11)

עשיתי בציבורי - זה היה חירום כך שלא היה לי בכלל זמן לחשוב או לבחור.  

אצלי ההתאוששות הייתה בסדר גמור, דימום בקטנה (כמו וסת, אפילו פחות)

מכירה את התחושה שהכל טכני , רצון להיות אחרי

מאמינה שינחו אותך אבל צריך להיות בצום כמה שעות לפני ..

אם יש לך עוד שאלות בשמחה

אני עשיתי הציבורי

גם לי זאת היתה פעם ראשונה שחוויתי הרדמה כללית אבל זאת היתה ממש ברכה בסיטואציה הזאת, את נכנסת לחדר, מרדימים אותך ומתעוררת כשאת כבר אחרי. ההתאוששות כמו שכתבו כבר, קלה, רק נפשית לוקח זמן לעכל.

תני לעצמך את הזמן והמקום🤗

ועדיין חי אצל ההורים שלי.

אם תרצי פרטים מוזמנת לפרטי

אצלנו זה בן דוד - אחיין של אבא שלי

לא קל אבל שליחות

זה לווה בהרבה קשיים סוציאלים אבל מרגישה שהיה ברכה בכל בזכות זה 

אני ממש חוששת מההרגלים היומיומיים שיצטרכו להשתנות להם.

נגיד- אחד מהם נורא בררן באוכל. והם גם לא עושים כלום כלום בעצמם. הכל האמא עשתה להם (עד שקרה לגמרי). ואצלי אני מכינה מה שאני מכינה ומי שלא רוצה מכין לעצמו טוסט. גם בכיתה א' הם כבר מכינים לעצמם.

איך מתמודדים עם הפער הזה? איך מצד אחד הולכים לקראתם ומצד שני מציבים גבולות? נשמע לי מאתגר כל כך.

ואיך עובד הקשר עם ההורים הביולוגים, שהם גם קרובי משפחה? המדינה מחליטה על זה, או שזה נשאר ביננו מה שנכון לנו? איך מחליטים למשל לאיזה בי''ס, או אפילו חוג, לשלוח? זה אני או ההורים הביולוגיים?

ועוד חשש גדול זה הפחד מהמחיר שהילדים הפרטיים שלי ישלמו. גם היום יש לי עומס מבורך ב''ה, ואני מפחדת שאפספס דברים קריטיים של הילדים הפרטיים שלי בגלל הצרכים של הילדים הנוספים.

ואני גם מפחדת שיחשפו להתנהגות שאצלנו בבית אין בכלל (בעיקר קללות. ודיבור ממש לא מכבד).

בקיצור, אפשר לראות שאני די מוצפת ומבובלבלת ולא יודעת מה נכון.

אשמח למילות חיזוק בנושא, כמה מהר הילדים 'קולטים' את השפה של הבית (אם בכלל זה קורה).

מדובר על שני ילדים, בגילאי יסודי (ויש לי ילדים מקבילים בגיל, וגם יותר גדולים ויותר קטנים).

לפעמים אולי..

אבל האמת שבעיני זה כן ציפיה ממש גדולה

ברור שאני המנהלת עבודה האחריות היא כלי

אני כן חושבת שהז הגיוני שיציעו בגילאי הערשה

אבלל זה ץלוי במה היה עד אז.. במה ההרגלי בסיס בבית..באוירה סביב עזרה.. ובבגרות ובאופי של כל ילד

אבל זה לא מובן מאליו

תמקדי את עצמך מה חשוב לך להרגיל אותם

תלמדי לבקש בתורה מכבדת ונעימה בלי מטען סמוי

ותאפשרי להם להתרגל לזה 

או לא מבקשת

אני גדלתי עם רגישות מאוד גדולה לסביבה.

אני זוכרת שאחים שלי היו באים להתארח לשבת

הייתי רואה אותם עושים לםעמים תורנות עם הבני ובנות הזוג שלהם נניח באוכל אם יש תינוק צרחן שאחד אוכל השני מרגיע ותמיד !! הצעתי עזרה.

וזה היה על בסיס שבועי

פה נניח הילדים יכולים לראות אותנו סעודות שלמות עושים רונדלים ביננו לא יושבים ביחד לאכול

והם לא יציעו עזרה מעצמם.

כל זה לא עושה לי חשק לבקש מהם עזרה

ואני באמת לא מבקשת.

אני יודעת שאני עצבנית מוצפת רגשות

רק באמת מענין אותי ממה זה נובע ??

זה גיל כזה אגואיסטי? אופי ? חינוך כושל שלי ?

אבל אתם לא

את ההורה, הם ילדים

אחריות שלך ושל בעלך לנהל את המפעל הזה מלמעלה

וכן את צריכה לבקש ובעלך צריך לבקש עזרה בפינוי והגשה ולהרגיל אותם שזה חלק מהחיים ולא לעשות פרצוף וכאילו אגו שבסוף פוגע בך

רוצה עזרה? תבקשי. תעלי מודעות. חבל להישאר ככה טעונה. זה עניין של גישה והסתכלות לדעתי

לא חושבת שזה אישי

ובטח שאת לא צריכה להיפגע

פשוט תבקשי

ובצורה קצת תקיפה

שיבינו שהם חלק מהבית והגיע הזמן להושיט יד

בלי צעקות

אבל כן לדרוש שיתנו יד

דיי קטנים אבל הם עוזרים בבית רק כשאני עושה איתם פעולה ומסבירה להם תוך כדי את התהליך והתכלית 

גם מבחינה הגיונית איך אפשר לצפות מילד/מתבגר לעשות פעולה שהוא לא רגיל בה/לא יודע לצפות איך לעשות אותה???

גם בתור ילדה אני זוכרת שפחדתי לעשות עבודות בית קלות כי אם אמא שלי הייתה רואה שאני עושה וזה לא בדרך שלה היא הייתה מתעצבנת אז וואלה לא הייתי עושה כלום עד שהיא הזדקנה ופחות התלוננה ועשיתי הרבה בבית אבל ממש בדרך שלי

מציעה לך כשאת שוטפת את הבית לתפוס עוד 2 ילדים שיעזרו לך ותוך כדי להסביר את התהליך מה עושים, כמה, למה-לא הבינו פעם ראשונה לא לקחת אישית ולהתייאש ולכעוס להמשיך בדרך הזו שוב ושוב זה גם זמן טוב לשיח ולקרבה בינך לביניהם ויוצר מרחב נוח ונעים ליזום מעצמם עזרה וגם לא לפחד ובנינוחות לחשוף את הקושי שלך לגבי הלך הרוח בבית תוך כדי השיח איתם, הם לא טיפשים הם מבינים ומרגישים, וגם לזכור שהם לומדים בעצמם איך נכון להתנהל בבית העתידי שלהם שיבנו

הילדים שלך כנראה נורמטיביים ב"ה כי הם בגילאי ההתבגרות והם מאוד מרוכזים בעצמם וזה נורמלי

אל תשכחי שמעבר להתמודדות הרגילה של בני נוער, פתאום גם אמא שלהם פחות פנויה אליהם. זה גם יכול להקשות עליהם.

לדעתי את כן צריכה לבקש עזרה במה שקשור לבית ובכלל בראייה שלי - ילדים הם שותפים טבעיים במטלות הבית שקשורות גם אליהם מגיל קטן

ועזרה עם התינוק - לא חושבת שזה תפקידם. סליחה אם לא הועלי אבל זו דעתי

חיבוק על הקושי♥️

אבל נראה לי שהציפיה שלך קצת גדולה

אני גם חושבת שגדלתי יחסית עם רגישות לסביבה, עזרתי בבית הרבה, כשהתארחתי תמיד הושטתי יד. אבל חד משמעית עשיתי דברים כשרציתי ולא מתוך תחושת מחוייבות... היה בא לי לקפל כביסה - עשיתי את זה, לא היה בא לי - יכלתי לעבור ליד הערימה ולשבת לקרוא ספר בנחת, שההורים שלי יגיעו לזה אחרי יום העבודה שלהם. כנל שטיפת כלים, עזרה עם האחים הקטנים ועוד מטלות בבית.

גדלתי בידיעה שהבית של ההורים, זה דורש ממני חובות מסוימות, אבל גם האחריות היא שלהם בלבד, ואני עוזרת על בסיס רצון טוב...

כמובן אם ביקשו עשיתי בשמחה (לרוב) אבל לא ביקשו הרבה. זה נראה לי ממש נורמלי.. אם חשוב לך תעשי להם טבלת תורנות. לא מדברת על טיפול בתינוק אלא על עזרה בדברים שגם הם צריכים - כביסה, כלים, הגשה ופינוי לשולחן וכאלה. 

נשמע שהציפיות שלך גבוהות מאוד.

מבינה את התסכול ממש, אבל בני נוער לא רואים את המטלות כמו שאמהות רואות אותן. הם לא שמים לב לכלים, לכביסה לא מרוע, פשוט כי יש להם את המשימות שמטרידות אותם.

בעיני אמא היא אכן מנהלת העבודה של הבית ואם היא רוצה משהו שהוא לא המשימות הרגילות שלהם (ממליצה לעשות משימות קבועות...) אז צריך להסב את תשומת הלב.

ולגבי הקטן, אולי הם לא ניגשים כי הם מפחדים בי הוא צורח כל הזמן, והם חוששים שלא יצליחו להרגיע אותו?

בצורה ברורה אבל לא מעצבנת

נשמע מורכב חחח

אבל משהו כמו:
מותק אני נכנסת להאכיל את התינוק, עכשיו 2 בצהריים

עד ארבע אני מצפה שהכיור יהיה ריק/ הכביסה תהיה מקופלת וכו

בתור מתבגרת הכי עזר לי דד ליין

אני חושבת שגם אני הייתי בצד הרגיש יותר והצעתי עזרה בגיל 18 (בגיל 13 כנראה שלא), אבל ממש לא כל הזמן.

אמא שלי היתה מתחרפנת מזה שהבית מבולגן, יש כלים, כביסה, לכלוך, שולחן לפנות, וכולנו שרועים על הספה וקוראים ספרים... גם בערב שבת...

מתבגרים לא רואים כלים וחושבים - אם אני לא אציע לשטוף, אמא שלי תצטרך לעשות את זה ב12 בלילה בשארית כוחותיה. הם פשוט לא חושבים. אם זה לא תחת אחריותם זה פשוט עובר לידם והם לא משקיעים בזה מחשבה.

אז שולחת לך חיבוק גדול והמון כוחות ❤️❤️

לא קל להיות אחרי לידה, ועם תינוק בכיין עוד יותר.

לדעתי כדאי לך לעשות תיאום ציפיות עם בעלך, לכתוב רשימה מפורטת של כל המשימות הנדרשות, ואחר כך לכנס את כולם לאספה משפחתית. להסביר את המצב, אמא אחרי לידה וצריכה לנוח, תינוקי המתוק בוכה המון ואין לאמא ידיים פנויות לתחזק את הבית, בחודש הקרוב נצטרך שכולם יתגייסו כדי שיהיה לנו בית נעים ובגדים נקיים. כל אחד מוזמן לבחור משימה מהרשימה שהוא יהיה אחראי עליו. אפשר בזוגות, מה שיעבוד הכי טוב. אפשר שהמשימות יתחלפו אחרי שבוע, או שני ילדים שיתחלפו ביניהם יום כלים יום רצפה, מה שיעבוד לכם. וזהו, להעביר להם את האחריות ולשחרר. אם למישהו יש טענות שאין צלחת נקיה או הבגד לא כובס - שיפנה את טענותיו לאחראי על המשימה.

אפשר לצ'פר אותם בסוף השבוע בממתק מיוחד או משהו נחמד. לדעתי ממש לא חובה, הם מספיק גדולים כדי להיות שותפים בבית. אבל אם הם לא רגילים למשימות קבועות אז זה יכול להיות תמריץ נחמד והכרה במאמציהם. (גילוי נאות: אמא שלי קנתה לי שרשרת ועגילים לאות הוקרה על העזרה לפני ואחרי הלידה של אחותי הקטנה, אבל ממש לא ציפיתי לזה וזה לא דובר לפני כן, הופתעתי מהמחווה)

אז תבקשי, לא רק בשבילך גם בשבילה ובשבילם, שילמדו לעזור ולקחת חלק במטלות.

וכן את האמא והתפקיד שלך הוא להיות מנהלת עבודה של המפעל חיים שנקרא בית.

חלילה אני לא מפילה עליה

היא מבקשת ורוצה ואני הרבה פעמים אומרת לה

תודה מותק לא צריך

וגם היא ילדה ואני שמחה שהיא אומרת לפעמים לא רוצה לעזור אם אני מבקשת

(והיא מרוויחה ביושר שאני מקבלת את זה מאוד בקלות ולא אומרת כלום גם לא לעצמי בלב)
 

לעצמי אני מציינת שהיא בעלת רגישות סביבתית מאוד גבוהה וזה מאוד מרגש אותי וחשוב בעיני

שהם יגשו לתינוק בן חודש

תינוק זערורי וקטן אמור להיות בטיפול של הורה ולא בטיפול של אח/ אחות

גם אם הוא בן 18

בעיניי

האחריות על הבית היא של ההורים בלבד

לא של הילדים

הם כמובן יכולים לעשות

והגיוני שהם יעשו

גם מעצמם

אבל זה תלוי בהתנהלות הכללית איתם לאורך השנים

רוב הילדים שאני מכירה

לא מתנדבים לעשות בבית

ולרוב זה תלוי בהתנהלות הורית לאורך השנים

(אצלי יש התנדבות

לא גורפת אבל זה קיים)

יש לך 2 ציפיות שגויות

שהם יתנדבו ויעשו

שהם יקחו אחריות על מה שלא באחריותם

כמובן שזה מובן שזה קשוח

אבל ההתמודדות צריכה להתחיל מנטרול ציפיות שגויות

גם אני עשיתי הרבה בבית בתור נערה ואצלי הילדים לא עושים כלום כמעט.

אבל אני מאשימה את עצמי כי זה החינוך שנתתי להם…אני חושבת שעזרתי הרבה כי זה היה החינוך של אמא שלי, היא ממש חינכה לזה מגיל צעיר וגם בצורה "פולנית" (הדבר הכי נורא היה אם היא תעשה את המטלה שלי במקומי 😂)

באמת ענין אותי

מודה שהייתי בסערת רגשות בעקבות המצב ועדיין...

אבל אני מתחילה להבין שזה המצב

ואם רוצים עזרה פשוט לבקש

מודה גם שלא בא לי לבקש כי אני מרגישה שאז הילדים יהיו יותר ממורמרים

(ביקשתי מאחד להחזיק את הקטני ל 5 דקות שאוכל לשטוף כלים. הוא ישב איתו הקטן צרח והוא אדיש ואומר לו בין לבין "תלך לישון כבר...." צבט לי את הלב והציף אותי ממש.

בבית של ההורים בכלל לא נדרשתי לעזור.

גדלתי בבית מאוד מבוסס

אמא שלי לא עבדה

והיה לנו עוזרות ואופר ששמרה עלינו

ועדיין היתה לי רגישות מאוד גדולה

ואיפה שהרגשתי שצריך "עזרה" הייתי שם

בעזרה בשבתות עם האחיינים

ביום חול שהאחיינים באו אלינו (כבר גדלנו ולא היתה אופר אז אמא שלי שמרה עליהם)

ואיפה שהיה צריך לא חיכיתי שיבקשו

ואפחד לא ציפה ממני לזה בכלל לא

אם כבר הפוך

היום אני מבינה שאולי בגלל שהייתי ככה לכן אני מצפה מהילדים גם להיות ככה

זה מדהים שיש לך את הרגישות והמודעות לסביבה, ושהיה לך אותם כבר כנערה. אבל כמו שכתבו פה, לרוב המתבגרים אין את זה, לא מרוע או מידות לא טובות או פינוק, אלא כי הם באמת לא שמים לב לדברים האלה, או לא חושבים  שאם הם לא יגשו עכשיו ויעשו זה יפול על מישהו אחר.

יש הבדל בין עזרה עם אחיינים שבאים מידי פעם לבין עזרה תמידית ויומיומית כל הזמן.

(אחיינים תמיד מתוקים יותר מהאחים הקטנים...)

יכול להיות שדווקא בגלל הבית המבוסס ממנו הגעת קשה לך יותר לחשוב על איך נראית עזרה יומיומיות. 

ואני גם כן חושבת שזה נורמלי שמתבגרים לא חושבים מעצמם על עזרה ועל הסביבה,

אני חושבת שזה כן משהו שאפשר לעורר מודעות לגביו באמצעות שיח. לא ממקום מתקרבן, אלא מדי פעם בזמן טוב לדבר על מידות טובות ועל לראות את השני ולהושיט יד גם כשלא מבקשים ממך. לספר מדי פעם שאת מאוד עייפה בלילה ובכל זאת מדיחה כלים כדי שיהיה לילדים כוסות לשוקו בבוקר, וכמה היית שמחה אם מישהו היה חושב עליך ונותן יד מעצמו למרות שלא ביקשת... אבל חשוב שזה יהיה ממקום טוב של שיח ושיתוף בלי אמוציות מיותרות. וגם אם זה לא יועיל ברמה המיידית לעזרה בתקופה הקרובה, זה משהו שיחלחל ובהמשך בעז"ה הם יהיו מחונכים יותר 😏

א. כנראה שיש לך אופי מאוד רגיש ואכפתי לסביבה. זה לא מובן מאליו.

ב. בת כמה היית כשהצעת לשמור על אחיינים ולעזןר? יש הבדל בין גיל 10 לגיל 19 למשל...

ג. מן הסתם שלבנות יש יותר בטבעיות את הקטע לעזור עם תינוק או לעזור במטלות הבית.

ד. צריך באמת לכנס את הילדים בזמן שאת רגועה ולהסביר שלא תוכיע לעשות הכל לבד כי את רק אחת

והבית דורש אוכל, שטיפת כלים, כביסות, עזרה עם התינוק, קניות. תעשי סבב מה כל אחד יכול לעזור בו ולשים לב יותר.

חיבוק על התחושות, זה ממש מוכר... ומציף מאוד! 

הם אכלו , אז הם יכולים לשטוף. למה זה בכלל משימה שלך בצורה בלעדית?

אנחנו היינו שני ילדים, אמא עבדה חצי משרה ועדיין אני שטפתי חצי מהכלים. אח שלי שטף רק כשאמא לא הייתה בבית. היא חשבה שהוא לא יודע. ואני חשבתי שהוא מפונק מאוד.

ילדים אמורים לשטוף כלים , חדר שלהם , לסדר כביסה של עצמם גם אם את יכולה לעשות הכל לבד.

פעם היה ברור שאם נגמר חלב בבית אז שולחים ילד גדול לקנות. היום זה לא תמיד ברור. וזה לא בגלל שהורים לא יכולים , פשוט זה לא תפקיד שלהם

את מבקשת עזרה באופן יותר תכוף מעזרה עם אחיינים שבאים לבקר והולכים הביתה..

אני גם לא נדרשתי לעזרה בבית באופן תכוף ודיין עזרתי השניה צריך אבל אני מבינה שהאחריות שאני מטילה על ילדי היא יותר גדולה, יומיומית ואינטנסיבית מהתגייסות פעם ב..

ממה שאני מבינה זה ככה גם אצלך, במיוחד שאת מתארת שאצלך בבית הייתה עוזרת אז מה שעשית היה טוב ואקסטרה, פה את מבקשת משהו מסויים שצריך להיעשות באופן מאוד מסויים, מיידי ודי יומיומי זה נשמע קצת קשוח יותר מתנדבות מידי פעם.

אני לא באה להוריד מילדייך אחריות, חשוב שילדים יקחו חלק במטלות הבית. עם זאת, בעיני, המצב שלך ושלהם לא בר השוואה.

כמו כן, בענייני מטלות הבית, חשוב לזכור שילדים הם ילדים ומותר להם לרטון, זה לא אומר שנתרגש מכל דבר, אבל יתכן ובמצב כזה הייתי עושה שיח משותף שבו הייתי מציגה להם את הצרכים בבית- במה אני צריכה עזרה ולחשוב יחד איתם במה הם יכולים לקחת חלק להקל במצב הקיים (מטלה קבועה או אולי תורנות ביניהם)

בין בני המשפחה שום דבר הוא לא מובם מאליו.

אם הם רגילים שלפני התינוק הם לא לקחו חלק אז הגיוני שמרגישים שלא יודעים מיוזמתם לקחת חלק.

נראה לי כדאי לשבת עם הילדים, ולעשות תיאום ציפיות וחלוקת מטלות בבית.

אם לא תגידי/ו להם מה לעשות, כנראה זה לא יקרה, וזה מאוד הגיוני

היתה מציגה את הקושי שלה ואומרת מפורשות שהיא מצפה מאיתנו לשאת בעול.

זה בעיקר נגע בעזרה בבית,

וזו הייתה ציפייה גורפת תמיד תמיד לעזור: כל יום לעשות משהו בבית ושישי בכלל. לא היה מצב לנוח/ לקרוא וכוד'.

אני חושבת שתכנסי אותם באיזה ערב נחמד, תכיני ארוחה ותדברי איתה על הקושי שלך

ותשאלי אותם מה הם מציעים!

שהרעיונות איך לעזור ולסייע לך יגיעו מהם.

בעיני זה יהיה יותר אפקטיבי. 

היום נגיד קשה לי להגיע להורים שלי ביום שישי

אני לא סובלת את הלחץ הזה, עושה לי סטרס.

אצלי בבית, יום שישי זה יום רגוע, אני מכינה שליש מהאוכל שאמא שלי מכינה.

העיקר ששישי יהיה רגוע וניכנס לשבת בנחת.

באופן כללי, הבית של ההורים שלי היה בית עמוס מאוד חוויתי ושמח.

החיסרון של זה היה באמת הרבה עבודה, למרות שגם עם 2-3 ילדים יש הרבה עבודה.

יחד עם העבודה שהייתה היה הרבה ערנות וקשיבות לצרכים של כל ילדים.

בכל זמן נתון היה מישהו שפחות התחשק לו לעזור והאחים/ אחיות היו מתעצבנים

ואמא שלי הייתה מעודדת אותנו להיות סלחניים ולהתחשב גם אם זה אומר שאנחנו צריכים לעשות יותר.

אבל אני רואה הבדל גדול בין חינוך לנשיאה בעול ועזרה במטלות לבין חינוך לאכפתיות ורגישות

(נראה לי שהראשון יהיה תוצאה של השני..  או לפחות כך אני מקווה)

הילדים שלי קטנים, הם בני 7 ו5 ותינוק

כבר מעכשיו אנחנו מדברים על שיח רגשי ומסבה את תשומת ליבם לקרוא רגשית את האחר

לשים לב לאיך הוא מרגיש, מתי הוא נעלב

מתי קשה לו

שאם הוא מקטר אז כנראה משהו מציק לו

ולהגיב בהתאם

בלהציע נחמה, עזרה

בלנסות לשמח אחד את השני

זה נוכח בשיח

אחד מול השני

מל אבא

סבא סבתא

מול המוכר במכולת

אבל זה לא בבקשה של תעשה x או y

אלא בלהסב את תשומת ליבם לסיטואציות

ושהם ימצאו את המענה

אני כן רטאה שזה מיומנות נרכשת

שאני מקווה שלא תיעלם בגיל ההתבגרות

זה לא קסם וגם על זה אני צריכה לפקח ויש תלונות וכו' אבל זה מכניס את הדברים למסגרת מסוימת.

ישבנו איתם ביחד על הלוח כדי שירגישו שהם שותפים וזה לא רק הנחתה מלמעלה.

בעלי ואני החלטנו בינינו ובין עצמנו מה נכנס ללוח ועל מה נוותר (למשל אין ניקיון שירותים אבל יש סדר בסלון)

יש גם דברים קטנים שאני מבקשת, למשל כשקמים מהשולחן שכל אחד יפנה את הדברים שלו וx כלים ציבוריים (הx לפי מה שנראה לי לעין באותו רגע, שלושה או עשרה דברים וכל המנעד באמצע...)

ככה שלא הכול נופל עליי או על מישהו אחד.

וזה משהו יחסית פשוט.

לצערי זה עוד לא השתרש כהרגל וצריך להזכיר.

אני מבינה את המרמור שלך אבל כן, הם לא רואים את זה כמוך, וזה טבעי והגיוני כי הם ילדים.

לי נפקחו העיניים להיות ממש ראש גדול רק באזור גיל 16-17 וגם אז היו זמנים שהיה לי נוח להתעלם...

ורק כנשואה שהרגשתי שזה "שלי" הלכלוך והבלגן התחילו להציק לי ברמה שהתחלתי ליזום.

צריכים שאת תגידי להם בדיוק מה לעשות. יש כמה יחידי סגולה שיעשו לבד...אבל הם חריגים ולא ההפך.

נכון שזה מתסכל ... אבל האחריות והדברים שאנחנו רואים- הם לא רואים אותה בכלל.

אז כשהתינוק בוכה- תבקשי מאחד מהילדים הגדולים לגשת אליו.

יש כביסה? את קוראת להם לבוא לקפל או לתלות או מה שצריך.

יש כלים בכיור- אפשר לעשות תורנות ואפשר כל םעם לקרוא למישהו אחר לעשות כלים.

אין מה לעשות...חייב ללמד אותם ורק ככה זה יקרה. 

בנינו מסביב למדפים גבס. זה גורם לזה להחזיק מעמד מעולהז

נראה לי קראו לזה BILLY. בטח יש עוד כאלו כי זה מוצר שמאד נמכר.

הנה מצאתי, לי יש בצבע אחר אבל כאלו מדפים.

קנינו 2 כאלו ועוד 3 צרים, שמנו לסירוגין ומסביב גבס.

BILLY ארון ספרים, חום גוון אגוז, ‎80x28x202 ס"מ‏ - IKEA

אחותי עשתה שם ויצא מושלם!

לקחה את ספריית billy והרכיבה ממנה ארון מהמם עם ויטרינה באמצע. יצא מושלם. אם מעניין אותך תכתבי לי אשלח לך פירוט ותמונה.

אפשר לנסות לבדוק מה מביניהם.

חצילים נוראיים, כרובית, ברוקולי, כרוב למישהו, כולם ידועים כגורמים לגזים

ייתכן שגם הירקות הקלים יותר משפיעים לרעה בתחום הזה.

וגם לאכול לאט ממעיט גזים.

בטח יהיו כאן עוד מלא טיפים טובים 

לתינוק יש ביוגאיה

ולנסות להוריד מוצרים ולראות מה משפיע... החשודים הגדולים זה ירקות מצליבים כמו כרובית ברוקולי כרוב חצילים ואפילו עגבניות

ומוצרי חלב

תנסי להוריד אותם לגמרי ולהחזיר לאט לאט

בהצלחה!

חיבוק גדול ומלא בהצלחה!!!!

אולי לנסות סימיקול לבייבי..?

השרייה, הנבטה , התססה למזון

כי מה שלא תסס בחוץ לפני האכילה תוסס בבטן ועושה גזים

מה את מתסיסה?

אשמח לדעת

בנתיים אני מכינה כרוב כבוש 😀

הכנתי עד כה

מלפפון חמוץ

מחמצת

דוסה(מאכל הודי)-טורטיות מדגן וחלבון מהצומח כמו למשל שיבולת שועל ועדשים

אגוזים-ממרח גבינות קשיו/שקדים

נשמע כמו רצפת חלשה.

אם את אוכלת כרוב, חומוס, שעועית- תורידי.

חיבוק על התינוקת, וואי שזה אחד החלקים הכי קשוחים בהורות. היו לי שניים כאלה, האחרון בעיקר, סיוט. 

ממליצה לנסות

לא יודעת אפ מה שהיה לה זה גזים אבל בוודאות השפיע לה על מערכת העיכול.

לק"י

קשה ההמתנה הזאת, וחוסר הוודאות.

אם עשית את הבדיקה לא בבוקר, ויצא יותר חלש, ייתכן מאוד שזה ככה כי השתן פחות מרוכז.

תעשי שוב בבוקר.

(ולמה מפריע לך שיצא יחסית קטן בשנתון?)

אבל בדיקת הריון התשובה האמיתי שלה זה עד 5 דק(תלוי לפי הבדיקה וההוראות)

אח"כ הבדיקה כבר לא אמינה ואם את אומרת שזה אחרי שעות יצא קו אז לרוב זה בכלל לא ניתן להתייחסות אמיתית.

ותמיד עדיף בדיקת דם.

לק"י

השאלה תוך כמה דקות לקח בפעמים שאחרי?

נראה לי שעד 10 דקות זה אמין.

אני יודעת שזה אמין חלקית (יש לה הריון שהתחיל כך... והיו גם פעמים שהיה כך וזה לא המשיך)

ולכן עשיתי גם בדיקה אתמול.

בבדיקה אתמול ראו די מהר פס שני, חלש אמנם אבל שאפשר לראות. ובבדיקה היום הוא היה ממש קלוש ואחרי זמן.

תוך כמה זמן היה הפס?

אם זה היה תוך כמה דקות, אז יש סיכוי שזה באמת הריון.

גם אם היום הבדיקה שלילית, אולי השתן היה פחות מרוכז.

סך הכל זה עוד מוקדם, והגיוני שעוד לא ממש יראו.

אם לקח הרבה זמן לתוצאות, אז זה לא אמין, ואי אפשר לדעת.

מקווה בשבילך לתשובה יותר ברורה.

הוא היה מהר, אני חושבת שבטווח הדקות, ובכל מקרה בהתחזקות משמעותית מהיום שלפניו, הוא היה ממש ברור. והיום בקושי במאמץ רואים משהו

בריכוז של השתן

אולי שתית יותר

אם לא קיבלת עדיין מחזור לא הייתי ממהרת להספיד

מקווה ממש בשבילך

ובכל זאת, יכולה לומר על עצמי שההריונות החלו בפס שהופיע לאחר יותר מחצי שעה, אם יש פס זה פס.
אבל באמת מעניין למה אחר כך לא היה פס. 

תעדכני אם תרצי...מעניין.
וממש מקווה שבע"ה זה זה אמן ואמן.

ילד קטן בשנתון ילד שנולד בחשון זה עוד בסדר.. אבל ילד גבולי שנולד נניח בחנוכה זה עלול להביא אתגרים בהמשך. ככה ממה שרואה מסביבי. ונניח שיהיה נס ואהרה שוב בחודש הבא, נגיד שעוד שבוע וחצי אקבל ושבועיים אחר כך יהיה ביוץ, אז גם זה אומר ילד שנולד באיזור חנוכה...

(וכמובן אם זה מתי שצריך להוולד מקבלת באהבה. אבל התבאסתי. בכל מקרה אם ההריון הזה לא צולח, אז לפחות שבחודש הבא כן.)

אבל אני מכירה את זה שלפעמים דואגים מכל מיני דברים פחות חשובים (ושלא תלויים בנו...).

כמו שעכשיו אני חושבת שלו היית יולדת חודשיים אחרי את הקטן, אז הייתי חוזרת לעבודה כבר בשנה הבאה, וחוסכת כאב ראש של למצוא מסגרת....

בדיוק ביום האחרון של השנתון

היו אתגרים? כנראה, לכולם יש אתגרים. אבל לא משהו מיוחד, ולא משהו שאני חושבת שאפשר לשייך דווקא לעובדה הנ"ל.

העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, ובשעה טובה בע"ה!

גם ככה יש המון שונות בין ילדים בהתפתחות, ובגן כבר אי אפשר להבחין בפער של חודשיים- שלושה בין ילדים...

נראה לי בעיקר ההורים יותר לחוצים כי זה מרגיש גבולי.

א. את חוסכת שנה של תשלום למעון

ב. אם יהיו בעיות משמעותיות יותר קל להשאיר אותו שנה בגן

ג. אתה מרוויח שנה בחייך כי אתה מסיים את התיכון עוד לפני גיל 18

ולהוולד בחנוכה זה מהמם בעיני

כי כל ילד זה כל כך  אחר !!!

בשורות טובות!

כמו שנאמר...

ותמיד אפשר להשאיר שנה בגן. זה לא סיפור גדול... היום נותנים לכל מי שנולד בדצמבר 

לניהול זמנים- תכנון מראש. איזה משימות יש לי, כמה זמן יקח בערך כל משימה+ זמן ספייר כי תמיד לוקח לי קצת יותר זמן ממה שחשבתי, ואז אני מחלקת למשימות חובה ומשימות בונוס שלא נורא אם לא יקרו ומתי אני צריכה להתחיל כדי להספיק את כל המשימות חובה ועוד זמן לבלתמים או משימות בונוס.

לארגון הבית- לכל דבר יש מקום, ואז גם אם הבית מבולגן בסופו של דבר הבלגן הוא זמני ואפשר לסדר אותו די בקלות

וגם- לדרג משימות בבית, מה חייבים בשביל בית מתפקד, מה כדאי בשביל בית שנעים לחיות בו, מה אנחנו חולמים שיהיה בבית וגם לחלק את הזמן ככה שמה שקריטי קורה ומדי פעם מקדישים זמן גם למה שלא קריטי...

לא פירטת מדי איזה כיוון של עצות את רוצה, אז מקווה שעזר 🙂 

מה שעזר לי, זה לא נעים להגיד, אבל א. ענישה שנתנו לי ממש איפסה אותי שלא משתלם לי לאחר.

וב. לקחת מלא זמן ספייר, למשל יש לי פגישה בשעה חמש, ואז בארבע אני אומרת לעצמי- יופי, יש לי עוד מלא זמן, אני אשלח, אני אסדר, אפעיל מכונה...

אז מה שעזר לי זה להגיד לעצמי, תעשי מה שאת רוצה אבל ב4 וחצי את מוכנה ליציאה. עם מטפחת, איפור, האוכל בתיק. הכל. 

זמנים אני מתכוונת שלא מצליחה להתארגן בזמן בבוקר כדי שהילדים לא ייאחרו ושלפעמים גם שאני לא אאחר..  (עוד לפני הלידה)

וככה כל אבל כל דבר אני מגיעה באיחור, לפעמים קטן לפעמים גדול

מבאס אותי ממש..

שבחללים כדי שתחשבי שמאוחר יותר, היתה תקופה שעשיתי את זה , גם אם יודעים שהשעון מקדים יש לזה אפקט.

מה שאפשר לעשות בערב לעשות בערב

לנסות לקום רבע שעה לפני שכולם קמים

לחשב איזה שעה את רוצה לצאת ולשים שעון מעורר רבע שעה קודם.

ולקחת אוויר, לא לקחת ללב שמאחרים, בטח לא אחרי לידה. ואני אומרת את זה בתור אישה דייקנית ששונאת שמאחרים. יבואו זמני רגועים יותר ובע"ה תצליחי

אז על אותו עיקרון. אם אתם צריכים לצאת ברבע ל8 תגידי לעצמך עד 7:30 כולם מאורגנים! להעיר אותם חצי שעה קודם! זה מאוד עזר לי.

להכין אוכל מהערב, שקיות אוכל שהם לוקחים איתם לדרך גם להכין מהערב! זה למדתי בתקופת המילואים וגיליתי וזה חוסך לי עוד זמנים כואב ראש.

בקבוקי מים- לארגן מהערב. נשאר רק להתלבש , לצחצח שיניים, למען האמת הקטנים כבר לבושים מהלילה, אז בכלל...

אבל תמיד יד בלתמים של פספוסים, בכיות.... אז קמים חצי שעה לפני התכנון המקורי 

באמת שהמחירים שמשלמים על איחורים

זה הדבר היחיד שמאפס אותי לפעמים

וגם הטיפ שנתת מאוד יעיל 

עובד יותר מטיפים אחרים שניסיתי

תציבי לך יעד של עמידה בשעה x ותתכנני את עצמך בהתאם

נאמר - אם את רוצה לצאת ב7.45 מהבית, תעירי את הילדים שעה לפני לפחות כדי שיהיו מאורגנים בזמן. אני תמיד קמה שעה לפני הילדים כדי להתארגן בנחת ולשתות קפה ואז אני פנויה לעמוד על הזמנים שלהם

אם את מוסחת בבוקר מהטלפון - שימי אותו בצד ותדאגי לשעון קיר שיעזור לך לעמוד בזמן

השאלה היא באמת מה מונע ממך מלצאת מהבית בזמן

יכולה להגיד לך מה עוזר לי

קודם כל להסכים להכיר בזה שמכלול האישיות שלי, על המעלות הרבות שיש בי, כולל גם בעיה של ארגון התנהלות ועמידה בזמנים. זה ממש בסדר והגיוני שאהיה חלשה בתחום הזה.

ולהפסיק להלקות את עצמי ולהתאמץ שזה לא יהיה.

אחר כך אפשר לקחת סיטואציות ולפרק אותן

נניח התארגנות בוקר - מה שותה לי את הזמן?

מה אני יכולה לשנות כדי לשפר את המצב?

דברים קונקרטיים ואפשריים...

ולשים לב שזה למידותיך

שעצם הציפיה מעצמך היא לא מעל הפופיק.

למשל אצלי בימים שהייתי צריכה לפתוח כיתה קבוע היה סיוט (השנה אין לי כאלה ב"ה)

כולם היו יוצאים עצבניים מהבית ובכל זאת הייתי מאחרת.

זה פשוט לא עבד

ולקח לי זמן להכיר בזה שלארגן את עצמי ואת הילדים לבד כשכולנו עם בעיות קשב זה פשוט לא למידותי.

או למשל

בד"כ שיש אירועים ומפגשים בערב אני יוצאת עם הילדים ואוספת את בעלי בדרך. ברור שיהיה מאד קשה וכנראה שלא נצליח לעמוד בזמנים

אז אני עושה את הטוב שלי ומבינה שהאיחור הוא בלתי נמנע.

הטיפ שלי לאימון עצמי לזמנים.

לשער כמה זמן הולך לקחת לך משהו (נגיד להתלבש בבוקר, לשטוף 30 כלים, להכחן ארוחת ערב, לארוז בגדים לשבת וכו') ולכתוב את זה.

ואז לפתוח טיימר בתחילת הדבר ולסגור אותו בסוף, ולהשוות.

בלי שיפוטיות בכלל. פשוט כמו מחקר קטן לעצמך.

לעשות את זה כמה פעמים עד שאת רואה שהאומדן והזמן האמיתי מספיק קרובים.

זה מחדד את חוש הזמן ועוזר בתכנון עתידי.

הרבה פעמים אנחנו אופטימיים ולא כוללים כל מיני בלתמים או לא מחשיבים אותם כי לא חושבים שזה קורה תמיד.

התרגיל הזה עוזר להבין מה קורה באמת.

תמיד כשיוצאים מחדר לצאת עם משהו שלא שייך לחדר הזה ולהחזיר אותו למקומו.

לדוגמה, אני בחדר שלי ויוצאת להכין לעצמי כוס תה.

יש לידי מברשת שיער של הבת שלי, אז אני לוקחת את המברשת איתי מחזירה אותה למקומה (לחדר שלה) וכיון שאני לא גרה בארמון זה לוקח לי דקה.

וככה לא דברים לא מצטברים ולא מחכים לזמן ייעודי של סדר. 

ותעבדי עליו... מבחינת תפסת מרובה לא תפסת.

בגדול אני חושבת שאם יש לך בעיה עם זמנים אז הכי נכון זה לקחת הרבה זמן אחורה ולהתחיל מוקדם יותר.

אם זה קשור לבוקר- אז לא לדמיין שאת תצליחי להספיק מלא דברים במעט זמן...אלא לעשות השתדלות לקום מוקדם יותר כדי להספיק מה שאת צריכה.

אם זה ביציאה מהבית לאנשהו- לקחת את הזמן הכי מאוחר שאת רוצה לצאת ולהקדים בלפחות חצי שעה.

וכן על זה הדרך. 

כי כתבת שזה העניין.

אז תנסי לשים לב כמה זמן עובר מהרגע שאת מעירה את הילדים ועד שהם יוצאים מהבית. אצלי זה לא פחות משעה.

אז לקחת את זה בחשבון ולפי זה להתנהל.

דבר שני ממש עוזר לי כשאני צריכה להיות בזמן בעבודה (ויש לי אוטובוס של כמעט שעה נסיעה אז אני חייבת להספיק) - להכין מהערב כל אבל כל מה שיכול לעזור לי לבוקר!

תיק שלי-מוכן (לא כולל סנדוויץ'... זה בבוקר)

תיקים של הילדים- מוכנים כולל מערכת, גם אם ממש לא בא לי להכין למי שהתעצל או שכח אבל אח'כ זה דופק אותי בזמן יציאה..

בקבוקי מים לכולם

עוגיות/ביסקוויטים לבוקר על השולחן

שקיות סנדוויץ', צלחת וסכין נקיה, לחם פרוס- מוכנים על השולחן להכנת כריכים בבוקר.

סווצ'רטים/מעילים אם צריך- מוכנים על כסא זמין...

בודקת שלכולם הנעליים במקום ואם לא- מלקטת אותם מהסלון... שהכל יעמוד מוכן.

בודקת שיש חולצות תלבושת/חצאיות/מכנסיים/גרביים... שלא יהיו חיפושים נואשים בבוקר.

מודה שלוקח לי לפעמים שעה כל הסיפור (במיוחד אם בדקתי וגיליתי שאין בגדים ואז מפעילה מכונה מהירה ומייבש) ולפעמים לוקח פחות זמן.

אם מרגילים את הילדים להכין את הבגדים מראש אז בטוח זה יחסוך לנו את הזמן הזה... יום יבוא.

בהצלחה 

לק"י

אצלינו מתלבשים מהלילה.

גם כריכים אפשר להכין מהלילה. ואם לא אוהבים, אפשר הכנה חלקית (לטגן חביתות, להכין את הלחם עם הגבנ"צ וכו' ובבוקר רק לשים בטוסטר וכו')

יודעת שאח שלי פינטז על משהו כזה, חשב על זה הרבה זמן, בסוף קנה משהו חשמלי, ואחר כך מסר אותו וניסה לשכנע אותי לקחת אותו. אבל גם אני לא הייתי צריכה..

כאילו זה היה לו נחמד והכל אבל סתם לא כזה שימושי ותופס מקום... 

וזה הדבר הכי טוב שקנינו

כל כך טעים

אי אפשר להסביר לא רק לפיצה גם דגים וירקות

פחדתי שזאת תהיה רכישה שתשב לי סתם ובסוף אני רוצה עוד אחד חח

ואפשר לקחת איתכם לכל מיני מקומות ובכלל 

בנינג'ה זה לא ככה למשל

ובאופה פיצות החשמלי שקניתי כנל

אני מכינה לאפות על מחבת וניסיתי להכניס לאופנה פיצות וזה ממש לא אותו טעם

לדעתי ללכת על הגז

הייתי שמה או נעלי בובה או נעלי בלנדסטון כאלה

אבל לא משתגעת על זה..

אם בא לך ממש להשקיע את יכולה להכין כיסויים לנעליים מאלבד או לבד בז'/חום. להדביק עם דבק חם..

עם נקודות לבנות (מדבקות?) ולשים על הקרסול מעל הנעליים כך שיכסה אותן.

לתפור או לסגור עם דבק חם

לא רוצה להכליל.

אבל מגיעים לשם הרבה פעמים נערים שלא הצליחו להשתלב במקומות אחרים.

יכולה להגיד לך למשל- שמותר לעשן שם

20260217231014.pdf

זאת ישיבה שמקימים, נראה לי אין לה שם, יודעת שמי שמקים הוא מנוף הגליל מהגרעין שם

הישיבה אמורה להיות דוסית ממש פשוט לחברה שקשה להם ללמוד

ישיבת אהבת חיים, כוכב השחר - אתר הישיבות התיכוניות

לא מכירה מקרוב, רק שמעתי על קיומה... לא יודעת לספר יותר מזה.

מכירה שם מישהו שמתקשה מאוד לשבת ונהנה מאוד ומרגיש חלק ממש. בעיני זה מעיד

יותר נותנים לילד לקחת את האחריות אם הוא רוצה.

שמעתי שנחשב מקום טוב.

לא יודעת מעבר לזה

אני יודעת שיש בתו"מ מסלול דומה, אולי זה רלוונטי.

ובכללי יש כל מיני רגבים ברחבי הארץ שלחלקן יותר קל להתקבל, אולי זה יתאים.

שיש שם גם מסלול של חקלאות.

אבל הגיוני שגם שם קמים מוקדם.

את נחלים בדקתם?

אני מכירה מישהו שלומד שם ונשמע בסגנון שאתם מחפשים.

(אני חושבת שיש שם יותר מישיבה אחת ולא סגורה על איזו ישיבה זו בדיוק)

דבר נוסף , אם אתם צריכים עזרה רגשית או לימודית אז אתם צריכים ישיבה תיכונית סטנדרטית עם יועץ נורמלי, הרבה כיתות ומבחר מגמות.

ותנסי שזאת תהיה חוויה כמה שיותר נעימה, כשהוא לא שבע ולא רעב, תוך כדי שהוא מכורבל עלייך ואת מדברת איתו, ותחממי לפני את הפטמה של הבקבוק וגם החלב שיהיה חמים. ותנסי למצוא בקבוק עם פטמה כמה שיותר דומה לפטמה שלך. ואם הוא לא שותה לא להיות בלחץ. שמבחינתך המטרה תהיה שהוא יהיה רגוע עם בקבוק בפה ולאט לאט יקלוט איך שותים מזה.

ובלי לחץ, אם זה לא יצליח עד שבוע הבא, אפשר גם לתת חלב במזרק או בכפית. 

גם כדי שיהיה כמה שיותר דומה להנקה

וגם שלא יפתח העדפת בקבוק...

יותר התנגד

אולי כי הייתה לו יותר אפשרות לקבל הנקה מאשר אצל אבא🥴

מזרק או כפית זה רעיון! תודה!

אם כן אפשר לנסות לתת בבקבוק שהפטמה שלו מאותה החברה של המוצץ.

עבד לי בעבר.

אופציה נוספת - לתת בבקבוק תיק- תק לאט לאט או בכוס.

זה טוב לתינוקות שנרתעים מהמרקם של הפטמה בבקבוק

כמו לתת עם מזרק.

כל פעם קצת.

אפשר גם לנסות עם כפית.

זה ייקח יותר זמן. אבל יוריד דאגה מהראש שהוא לא אכל כל השעות האלה.

ופעם כתבו כאן לנסות לכסות את הפיטמה של הבקבוק עם חיתול בד.

אפשר גם צריך לנסות רמות חום שונות.

לא דומה 12 שעות ל5 שעות

בכל מקרה- תנסי את הבקבוק של לנסינו. הוא הכי דומה להנקה

לנסות דוקא בזמנים שהוא רגוע ולא רעב

ובנחת

אני מבינה שהסיטואציה מלחיצה

אבל לחץ לא יתרום פה לסיטואציה... להפך

ובסוך בסוף בסוף

אם זה באמת זמן קצר יחסית ולא הרבה שעות

תניקי לפני, תניקי אחרי

תבדקי אופציה שהוא יהיה עם מי שנשאר איתו קרוב אליך כדי לחסוך את זמן הנסיעה ולצמצם את התווך

וברגע האמת הוא יצטרך "לבחור" אם לקחת בקבוק או להשאר רעב...

ואם זה באמת הכרחי- מכמה שעות לא יקרה לו כלום

(אם זה הרבה שעות זה כבר סיפור אחר)

א' בדרך כלל היים הפוריים הם סביב הטבילה. כלומר מעבר לזה שזה מקצר משמעותית את מס' הימים שאפשר להיות ביחד- זה גם אומר לטבול ולא לקיים יחסים כמה ימים.

זה לא פשוט.. מצריך תקשורת טובה ונכונות של 2 בני הזוג 

לי זה הרגיש גם יתרון שלא ארגיש שכל הקושי של המניעה עלי אלא אנחנו חולקים את זה

ב' מטבע הדברים הימים הפוריים הם הימים שיש הורמונלית חשק מיני גדול גם לאשה

חייבת לומר שבפועל היתה לי חויה טובה- כי זה יצר מצב שבו אחרי טבילה לא היה אפשר לקיים חבירה 

אבל כן יש הרבה תשוקה מטבע הדברים ואני קיבלתי את כל הבמה והכבוד ובדיוק מה שאני אוהבת..

ואחרי כמה ימים אפשר היה להיות ביחד בצורה טובה הרבה יותר (כאילו משחק מקדים של שבוע.. משהו בסגנון)

אבל זה היה בהבנה של שתינו שמצריך למידה

ומה הגבולות של בעלי נניח בדבר הזה

ולכן אמרתי מחייב תקשורת ברמה גבוהה.

בפועל אחרי כמה חודשים נכנסתי להריון...ככה שכנראה פספסתי

וזה קורה מעת לעת

לא סתם אחוזי המניעה של זה נחשבים יותר נמוכים

הביוץ יוצא בדכ סביב המקווה. נניח בטווח היומיים שלושה אחרי. ואפשר להכנס להריון גם מיחסים כמה ימים לפני הביוץ כי הזרע יכול לחכות כמה ימים.

אז נניח טבלת והביוץ עוד שלושה ימים. זה אומר שמחכים עם קיום יחסים עד לארבעה- חמישה ימים אחרי כדי שבוודאות תהיי אחרי הביוץ. ובהנחה שהמחזור הוא סדיר ומקבלים כל 30 יום בערך, אז מתוך 18 ימי טהרה נשארו רק שבועיים ואולי פחות להנות מזה שמותרים.

אפשר ללמוד לזהות ביוץ ולמנוע באמצעי מקומי לא הורמנלי (דיאפרגמה, נרות, שקפים- כשהיעילות של הנרות והשקפים ידועה) ואחרי הביוץ אפשר לשחרר ולא להשתמש.

אבל להסתמך על זה כמניעה יחידה זה מאתגר

שאפשר להנות בימים שמותרים בלי יחסים

לא סומכת על עצמי

וגם ככה החשק שלי לא משהו אז מבאס להגביל בדיוק בימים עם החשק....

אבל יש לי חברה שמונעת ככה כבר שנתיים

הביוץ שבוע אחרי הטבילה

ככה שזה יתרון למי שיש לה מחזורים ארוכים

להפך

מודעות לפוריות זה נח כשהביוץ בטבילה ואז 3-4 ימים וסיימת עם הימים הפוריים.

אם זה שבוע אחרי הטבילה אז יש שבוע שלם לפני הביוץ שאת חייבת אמצעי מניעה אחר

שאפשר להיות ביחד בליל הטבילה

מבאס לטבול ולא להיות יחד

מזמן לא עברתי על החומר

אבל אני כמעט בטוחה שאם את רוצה לנהוג ממש לפי הכללים של השיטה אז את לא יכולה לעשות את זה בלי הגנה נוספת כלשהי

כי גם למי שיש מחזור מאד מסודר יכולים לקרות שיבושים פתאום

לא למדתי את זה אף פעם

אני משתמשת בזה הרבה שנים

אבל כן הבעיה העיקרית זה שימי הביץ זה סביב הטבילה

אז או שצריך בימים האלו דיאפרגמה וקוטל או להמנע 😏

דבר נוסף צריך לעקוב כל חודש

ואם קרה שלא שמת לב לסימנים או משהו כזה אז את טיפה בבעיה

ממליצה ללמוד כמו שצריך את כל הפרטים ממישהי שמלמדת

זה סדנא שימושים לשנים רבות שווה לגמרי את המחיר שלה

אחרי סבל ממושך ותופעות לוואי קשות,

תוהה אם יש פיתרון אחר שהוא לא הורמונלי, ולא התקן נחושת- כי לי זה לא מתאים רפואית.

מישהי משתמשת בדייזי וממליצה?

חוץ מהמחיר הגבוה, ומן הסתם הרבה ימים אסורים..

איך זה עובד עם הנקה? זה רלוונטי בכלל?

זה בעצם מדידת חום דומה לשיטת המודעות לפוריות.

רק שהמכשיר רושם את זה.

הבעיה שזה מסתמך על חום של חודשים קודמים.

ולא לוקח בחשבון הפרשות ומצב צוואר רחם.

וזה לא באמת מספיק להסתמך רק על חום.

וגם אם יש איזה שינוי בגוף בחודש מסויים זה לא יקח את זה בחשבון.

בשימוש נכון עם קוטל זרע

(אחרי התאמה והדרכה של מתאמת)

זה אמצעי מניעה ללא הורמונים ומקומי לגמרי ( בלי הכנסת עצם זר לגוף)

בס"ד

א. לא כל-כך עובדת בהנקה (כל עוד המחזור עוד לא חזר)

ב. אם רוצים לקיים יחסים בתקופה הפורה עדיין צריך אמצעי מניעה נקודתי (לרוב דיאפגרמה + קוטל זרע. צריך לקחת בחשבון שאחוזי המניעה שלהם, גם כשמשלבים את שניהם, פחות גבוהים מאמצעים אחרים)

ג. דגימת ההפרשות מצוואר הרחם (שזה מה שצריך לעשות מלכתחילה) מהווה סכנה הלכתית אם חלילה יתגלה דם על האצבעות. אפשר גם להתרשם ממה שיוצא בניגוב וכו' אבל זה עלול להיות פחות מדויק.

לגבי הלמה ללמוד, כי זה מלמד בטירוף על הגוף וכן יכול מאד לעזור, נגיד כדי לתזמן יחסים אם רוצים להיכנס להריון.

הלוואי והיה משהו מושלם...

בהנקה אני לא מקבלת מחזור.

למה לא לבדוק בעצם לוודא שאין ביוץ במקום לקחת גלולות?

מנסה לבייץ אז אפשר להיות חודשים עם "התראות שווא" שהביוץ חוזר כשהוא למעשה לא.

בשביל להכיר את הגוף שלי

אני היום יכולה לדעת בדיוק מה קורה לגוף שלי

מתי אני אקבל מחזור ולא יקרה בהפתעה

ולמה אני מרגישה נפוחה ביום זה וזה

ולמה כואב לי

לגבי מניעה- צריך קודם ללמוד טוב את הנושא ואז לסמוך עליה

אם המניעה חשובה מאוד מאוד עבורכם אז לדעתי לא להסתמך רק על זה כי עלול להיות פיקשושים מכל מיני סיבות

לא מוצאתי עד היום שום מניעה מושלמת

אבל מכל מה שניסיתי לדעתי התקן הוא הכי פחות גרוע. 

אבל חייב ווסת מסודר

לדעת מתי הביוץ פחות או יותר

והרבה ימים שאי אפשר יחסים

לכל דבר יש את המחיר ....

נטו בחירה שלך ושל בעלך

אבל הרופא טען שאין לזה שום ביסוס.

אומרת מה אני עשיתי-

שוקולד חלב אכלתי

גבינות שמנות- אכלתי

וממילא זה עונה לך על טוסטים/סלטים ואוכל חלבי.

מכיון ומכירה מבוגרים שחלב עושה להם לא טוב,

שאלתי ואמרו לי שכמה שיש אחוזי שומן יותר גבוהים זה פחות בעייתי

אז חגגתי ממש על אוכל טעים

דפקתי לעצמי את הקפה לשנה וחצי (ניסיתי מלא תחליפים בסוף שתיתי קפה בלי חלב.

עברו 3 שנים מאז ויש היום מוצרים יותר מוצלחים בשוק..)

לגבי חלב עיזים לא חשבתי על זה אפילו

יש לו טעם עז והוא ממש לא מתאים לקפה..

אבל לא יודעת להגיד לך מבחינת ההשפעה- אין כמו לנסות.

בהנחיה רפואית, אחרי שהיה לו דימום בצואה.

לא אכלתי בכלל חלבי, כולל כל מוצרי החלב כולל חלב עיזים וכד'.

השתמשתי בתחליפים בעיקר של גבינה צהובה.

אכלתי שוקולדים פרווה וגלידות פרווה.

אני לא שותה קפה, אז לא היה חסר לי.

במקום גבינה בלחם אכלתי ממרח חלבה, אבוקדו

מהכל. מה שהכי חסר לי זה קוטג' חחח

זה היה בערך ל 3 חודשים.

אצלי הורדתי עוד כמה דברים וכשזייפתי חזר לצרחות..

לא יודעת על חלב עיזים, לדעתי התחליף הכי נורמלי לחלב זה חלב שיבולת שועל.

לא אכלתי בכלל בכלל חלבי

הדבר היחיד שהיה חסר לי זה גבינה צהובה ויוגורטים.

לחלב, התשמשתי בWHITE שזה חלב על בסיס שיבולת שועל, היה לי ממש טעים.

הכי כיף בזה היה שיכלתי להתבשר מתי שבא לי ואפילו על פירור או טעימה

כל הכבוד לך ובהצלחה!!!

אצלנו זה עזר.

אני אישיתי נמנעתי מכל מוצרי החלב

הכי קשה היה לי בלי קפה.

שתיתי עם משקה שקדים.

היום לדעתי התחליף הכי טעים זה חלב שיבולת שועל בטעם אגוזי לוז.

לק"י

יש גם גבינות כאלה (יודעת על מה אני מדברת?).

ויש תחליפי גבינה של חברת משומשו. יקר, אבל די מוצלח.

יש את אותם אלרגנים שיש בחלב רגיל

זה עושה את אותן תופעות

מי שכואב לו הבטן למשל מחלב רגיל יכאב לו גם מזה

נראלי היתרון היחיד של זה (חוץ מטבעונות) זה קפה אחרי הבשר

ויש אנשים עם רגישות ללקטוז, לא לחלבון החלב.

חשבתי שיש

יש חלב ללא לקטוז

ויש חלב שמיוצר במעבדה ולכן אינו חלבי, כמו הבשר של redefine meat, הוא לא בטוח חלבי הלכתית אבל הוא כן עם לקטוז

אני דיברתי על החלב ללא חלב שמיוצר במעבדה

לק"י

אבל לא בטוח שזה יעבור בהנקה.

כמו שגם אצל אלרגים ממש, לא תמיד חלב עובר בהנקה.

אבל אני חושבת שמי שייצר את זה

עשה את זה כמה שיותר דומה לחלב אמיתי

אז זה בדרך כלל כלול בכל החבילה....

מקורות:

CowFree - קבוצת שטראוס

החלב החדש של רימילק וגד | כשהמסורת פוגשת את המחר

יותר נפוץ תגובה לחלבון חלב פרה.

בחלב אם יש לקטוז, אז תינוק שרגיש ללקטוז יסבול בלי קשר למה אמא שלו אוכלת. אבל זה יותר נדיר.

חוץ מזה, לא אוכלת חלבי

וגם טוסט ושוקולד זה פעם ב..

אצלי בן 5 חודשים

עשיתי ניסיון כמה פעמים, אחרי אכילת דייסה עם חלב הוא ממש לא רגוע

ברגיל בקושי נוגעת בחלבי. חוץ מאצל האחרון שראיתי שלא השפיע עליו. אבל הייתי מנסה להוריד הכל ואז לנסות להחזיר אחד אחד כל מוצר.

אצלנו שותים חלב סויה אלטרנטיב הצהוב. הוא ממש טעים (לא הכי בריא). אין אצלנו בכלל חלב פרה, הילדים אוכלים דגנים עם החלב סויה

כי לא ראיתי בעיות

אבל חמותי נמנעת לגמריי

לא נוגעת בחלבי

והיא אמרה שהיא רואה הבדלי ענק

בילדים הראשונים הפסיקה להניק מהר כי היה מזעזע

ובילדים האחרונים הניקה עד גיל שנתיים פלוס

היא שותה חלב סויה בדרך כלל

אמרה שבהתחלה לא היה טעים והיום היא רגילה וטעים לה

זה לא קל..

אני ניסתי לאכול כל מיני דברים חלביים וזה ישר השפיע עליה..

גם כשאני אוכלת גבינה צהובה או קוטג' היא אח''כ סובלת מכאבים בטן ופליטות מרובות.

אז אני ממש משתדלת לא לאכול.

לגבי תחליפים, יש בעיקר סויה, מעדני סויה, אני מצאתי טילונים פרווה.

חלב, אני שותה שיבולת שועל (עם האריזה הכתומה) וממש אוהבת.

יש גם כל מיני גבינה צהובה פרווה אבל לא ניסתי.

ממש בהצלחה! ❤️♥️

חושבת שיוגורט היה בסדר אבל לא כל כך רוצה לקחת את הסיכון

שותה קפה עם חלב אלטרנטיב. טעם נרכש..הכי אוהבת את השיבולת שועל הכתום.

מה עשיתן בטעימות לתינוקות? נתתן מוצרי חלב?

אם כן איך?

עד גיל 8 חודשים לא נתתי לו חלבי, וגם אני נמנעתי מחלב.

בגיל 8 חודשים, אחרי ביקור אצל רופאת אלרגיה, התחלתי לאכול חלבי וראיתי שלא משפיע עליו.

אחרי שבוע נתתי לו גם לאכול חלבי.

זה היה במצב של אבחנה של רגישות לחלב במערכת העיכול.

לא במצב שחלבי השפיע לא טוב, בלי אבחנה רשמית.

ריר בצואה ודם בצואה. ושילשולים.

נמשך עד גיל שנה (עד אז גם אני וגם הוא לא יכולנו לאכול חלבי ועוד דברים)

נסינו והיה בסדר.

(בגיל 8 חודשים אחרי רופאת אלרגיה, נסינו גם והיה בעייתי- כמה ימים של שילשולים). 

ילד אלרגי לא הייתי נותנת

אבל זה לא אלרגיה אלא רגישות שגורמת לאי נוחות במערכת העיכול

ככה שלא חששתי לנסות

והילדה שותה חלב היום בלי שום בעיה...

(אגב גם אלרגיה לחלבי יכולה לעבור אבל בזה כבר צריך להתיעץ עם רופא)

עכשיו ל3 חודשים

עכשיו חזרתי ונראה לי סבבה

אבל אני לא אוכלת כמויות של חלבי ברגיל

לגדול גם נמנעתי כי ממש ראיתי השפעה ועכשיו באמת רגיש לחלבי. מעניין אם יש קשר 

או שזה אומר שמראש הוא היה רגיש?

קשה לי להאמין שאם האמא לא אוכלת משהו, זה גורם לרגישות.

יש לי שני ילדים שסבלו מגזים ובגלל זה נמנעתי מחלבי. (הם כבר גדולים ולא אלרגיים אבל הגדול שלי אומר שעד היום כשהוא אוכל הרבה חלבי כואבת לו הבטן)

לעומת זאת היה לי תינוק אחד מותק, רגוע אז הרשיתי לעצמי לאכול חלבי חופשי, וכשהוא גדל להתחיל לאכול מוצקים גילינו שיש לו אלרגיה לחלב. (וכשהנקתי החלב לא השפיע עליו)

החכמתן אותי

וחיזקתם אותי להיות יותר על זה..

עד שהוא היה בערך בן 4 חודשים ורק אז ראיתי ישועה. היה קשוח מאוד, בכה מלא, ומגיל חודשיים הפסקתי לגמרי. היה קשה אבל לגמרי שווה את זה!

שתיתי קפה על חלב שיבולת שועל בטעם אגוזי לוז, טעים מאוד!

חוצמיזה, אבוקדו, טחינה, טונה, ביצים בכל הווריאציות.... בשרי, דגים... 

חשבתי על זה כי היא מכניסה הרבה ידיים לפה ויוצא לה גם רוק.

אבל לכל הילדים שלי צמחו שיניים יותר מאוחר אני חושבת שיותר קרוב לגיל שנה

אם אני זוכרת נכון

באשר לשאלתך: אני יודעת שרק בשנים האחרונות מפנים אוטומטית כל תינוק לא"ס פרקי ירכיים. עד לא מזמן היו מפנים רק בגלל סיבה (כמו היסטוריה משפחתית או לידה קיסרית). אז אם אין סיבה מהותית, נראה לי שאת לא צריכה לדאוג...

לפי הגישה של הרופא ילדים שלנו לא עושים לכולם.

אצל השני כן עשיתי כי הלכתי לרופא ילדים אחר והוא כן בגישה של לעשות לכולם.

ואם כבר - דווקא הילד שכן עשיתי והכל היה תקין הוא עוד לא הולך בגיל שנה וחצי

ובגדול שלא עשיתי - הוא התחיל ללכת בגיל שנה וחודשיים חח

את אמא אלופה!!! את הלכת לטיפת חלב

הלכת לבדיקה אחרי לידה

בדיקה אחרי ברית אם היית רואה משהו חריג אני בטוחה שהיית הולכת

אם את חוששת לגבי הפרקי ירכיים תשלחי הודעה מקוונת שאת שמה לב שלא עשית והאם זה קריטי ואם ניתן להשלים עכשיו

לפי הגודל אפשר חופשי לעשות עד גיל ארבעה חודשים, וגם אם עבר - בנחת.

כשהייתי במצבך תיפקדתי פחות.

לגבי פרקי ירכיים אני חושבת שאפשר גם אחרי תקופה, כדאי לבדוק עם רופא הילדים אם הגיל עוד רלוונטי.

אם לא, לא נורא. פעם לא היו בודקים את כולם, זה יותר משמעותי אצל בנות, אז אם יש לך בן ואין הסטוריה משפחתית נשמע לי בסדר גמור

כי זו בדיקת סקר חשובה, אם הכל תקין זה בקטנה, אם לא, יש טיפול שחבל לפספס.

וכל הכבוד שטיפלת בעצמך!

אז הבדיקה בגדול נועדה לזהות מקרים שבהם ראש עצם הירך נמצאת מחוץ למפרק שלה בעצם האגן שנקרא אצטבולום.

במקרה כזה עצם הירך מתמקמת בשרירים של הישבן ושם נוצרת רקמה צלקתית כדי להחזיק אותה, למה זה משנה? אז בדרכ חיים עם זה בלי כאבים אבל זה עלול לגרום לצליעה קשה, גובה שנמוך בכ-10 סנטימטרים מהגובה המקורי. אם תופסים את זה בזמן הטיפול הוא רצועות שממש מכניסות את המפרק למקום, אם מגלים את זה מאוחר מידי הטיפול הרבה יותר מורכב והרבה פחות יעיל.

הזמן האופטימלי לביצוע הבדיקה הוא עד גיל 6-8 שבועות.

לא מייעצת כמובן רפואית...

ילדתי ממש בתחילת המלחמה וכמובן שלא עשיתי כי רק חשבתי איך לשרוד את היום לבד עם הילדים.

כבר שנתיים וחצי כמעט, יש טעם לעשות?

לא סביר שיש בעיה

תמיד אפשר לשאול את הרופא שלכם

אנחנו עשינו רק למי ששלחו אותו. נראה לי שרק 2 ילדים מתוך החמש.

יש מצב שבחלק מהמקומות שולחים רק את אלה שיש להם גורמי סיכון (שאני לא זוכרת מה הם בדיוק).

עשיתי אולטרסאונד פרקי ירכיים בסביבות גיל 7-8 חודשים.

התעכבתי כי עד שנתנו לי הפניה, והיו כמה בידודים של קורונה.

התייעצתי עם אורתופד, והוא אמר שכדאי לעשות גם בשלב הזה.

עשיתי כמו שעושים בדרך כלל. אני חושבת שקצת עשו לי בעיות כשקבעתי את התור, אבל זה הסתדר.

אבל עם פיסוק תקין , כנראה לא צריך.

אם כבר אי-אפשר לעשות אולטרסאונד, אז אפשר להתייעץ עם אורטופד ילדים. רב הסיכויים שהכל תקין

פרקי ירכיים היו ילדים שלי שלקחתי בגיל שנתיים, לא הייתי מודעת לזה בכלל...

קיצר פשוט לעשות בקרוב ככל האפשר.. ובע"ה הכל יהיה בסדר..

ואיזה כיף שאת יוצאת מזה.. חיבוקקקק

לק"י

ואול' פרקי ירכיים לא בכל מקום שולחים את כולם.

אל תהיי קשה עם עצמך. יש נשים שהן לא בדיכאון, ולא מצליחות לעשות הכל.

משלוחי מנות, אפשר לפתוח עין, דווקא על תפקידים פשוטים של אנשים, קופאית במכולת, סייעת בגן, מנקה ... אפשר להתענייין ולדבר איתם ואז פשוט להשתדל לזכור לחשוב עליהם ביום פורים ולהביא משלוח מנות...

אני באמת לא יודעת איך לבדוק את זה, אז הפיתרון שלי להביא לכל הבניין שלי. לדאוג שלפחות בבניין שלי לא יהיה מישהו שלא מקבל.

ואני לא ממש ברמה של ליזום סעודה עם אנשים בודדים, אבל אני כן משתדלת לתמוך ולהשתתף ביוזמות של סעודות- של הבניין, או קבוצות גדולות אחרות שמי שרוצה יכול להצטרף, כדי שבסביבה שלי לא יהיו אנשים שאין להם עם מי לאכול סעודה.

ב"ה הכל בסדר

כן הייתי שוקלת למצוא דרך ללכת למוקד בשביל להרגיע את עצמך. אין אפשרות להביא בייביסיטר או להיעזר במשפחה? בע"ה הכל בסדר, אבל רק בשביל הרוגע שלך אולי כן כדאי לבדוק

אין אצלכם רופא תורן במרכזי בריאות האישה? 

רופא אמר שיש משמעות למנוחה.

והמקרה של הכתמות / דימום בהריון ממליצים על מנוחה ולא לעשות ספורט במשך שבועיים (מהפסקת הדימום).

לא חושבת שהכוונה היא לשכב במיטה ולא לעשות כלום

אבל לא להתאמן, לא להרים דברים כבדים וכו'