פורום הריון ולידה (עמוד 44)

נשמע קשה ממש ממש

אז רק חיבוק🫂

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך

לא יודעת איפה להניח את זה

ואני יודעת אשני לא באמת רעה.

זה רק מולה אני ככה לא עם אף אחד אחר בעולם.

היא מפעילה עלייך מניפולציות

אני מכירה את זה מקרוב

זה קשה מאוד והגיוני שאפילו היא לא מודעת לזה

אבל תכלס את צריכה לשים את הגבולות שלך

ולהיות שלמה עם עצמך

מה עושים עם אחות שיש איתה קשר מעיק נפשית

חוסר טאקט, מרוכזת בעצמה ומפעילה מניפולציות רגשיות..רוצה עוד ועוד.. מפילה את כל הרעב הרגשי עליך..ועושה מצפון על כל מה שלא מתאפשר..

אי אפשר לנהל שיחה נורמלית כמעט.. היא רק מתלוננת על עצמה אבל לא משתפת באמת באופן שמאפשר לנהל איתה שיחה, לעזור, או רק לתמוך..

אם אני מנסה לשתף- היא מסתכלת בפלאפון קוטעת אותי לא מרוכזת..

אז זה גם יוצר תחושה שלהיות איתה בקשר הז רק מעשה חסד עבורה.. לי זה לא נותן כלום

וכשהיא נמצאת- היא לבד..אז בעלי נמצא מהצד כי היא במלוא בנוכחות כל הבמה שלה והיא מאוד שונה בסגנון ולפעמים גם ומרת.דברים לילדים שממש מעצבנים אותי או לא חינוכיים בעיני

.ורק מראה להם בפלאפון

ו... זה גורם לזה שנגיד אני מנסה להיות עבורה

מזמינה למשהו

והיא תמיד תרצה עוד

הגענו לאזור הצעתי להפגש בערב..

היא רצתה גם לבא איתנו לכל הטיולים האחרים

. לא רוצה

.עד שאנחנו יוצאים יחד פעם בשנתיים..

ואז היא עושה לי מצפון ושהיא לבד

ונכון לאחיות אחרות שלי או לש בעלי אין לי בעיה שיצטרפו

אבל חנוק לי לידה

ואין לי כח ביומיים המסכנים שנסענו לעצמינו לבלות איתה יום שלם

ומרגישה רעה ואשמה

ומצד שני גם לה יש חלק

והיא לא מודעת אליו

נכון היא אחותי

אבל במה זה מתבטא

גם אף פעם לא גרנו באותו בית ואין לי איתה זכרונות או שום דבר שמחבר מלבד ההגדרה

אני לא גאה בזה

אני משתדלת

אבל תמיד נשארת בתחושה שלא רואים אותי בכלל ושרק מנסים לעורר רחמים

וזה מעייף

אני חושבת שאותה אי אפשר לשנות,לא נשמע שהיא מרגישה שיש לה בעיה בכלל. אז מה שאפשר לעשות זה רק לעבוד על התחושות שלך. תנסי למצוא טיפול ממוקד, להבין איך לתת מה שאת רוצה ויכולה ולשים גבול איפה שלא, ולדעת לנטרל את תחושת האשמה.

ראיתי פעם סרטון טד שנוגע בנושא הזה בקשרים נורמטיביים אבל ממש אהבתי ואימצתי את ההסתכלות שם בכללי, ואני חושבת שאם לומדים איך להתנהל כמו שהיא מציעה שם ולמצוא את הביטחון הפנימי והשלווה בלי אשמה, זה יכול לעזור להתנהל ככה בכל קשר.

לא שמה פה קישור כי זה עם שפה קצת גסה, אם לא מפריע לך אז מוזמנת לכתוב לי בפרטי ואשלח לך קישור. זה באנגלית גם

אין לי 300 שח מיותרים עבור זה

אני לרוב לא מסתובבת אכולת אשמה

אני גם משתדלת ממש להיות עבורה ולהיות נחמדה

אבל יש סיטואציות בהן יותר קשה

ויש קונפליקט פנימי כזה

האם פשוט להיות רק טובה ונחמדה ולהיות במידת החסד

או שכן נכון לשים את הגבול ולדאוג גם לאצמי

לא תמיד יודעת מה נכון

ושם מתגנבת האשמה

כי אולי יכלתי יותר

האמת הפעם האחרונה הסקתי מסקנות לפעם הבאה- שכשמגיעים לקבוע מזן מוגדר למפגש מיוזמתי.

ואם היא רוצה מעבר- לא להרגיש אשמה

כל אחד עם טאקט לא היה באצומנסה לשכנע ולעשות מצפון למשפחה אחרת שרוצים תהצטרף אליהם לכל הנופש

אפשר לשאול אם מתאים בעדינות

לא מעבר..לפי דעתי

לק"י

ומבעס שבמקום קשר חברי זה קשר של לתמוך ולתמוך ולתמוך, ושזה לא מספיק.

חיבוק!

אני גם בסירה הזו.

לקח לי זמן להבין שזה לא בשבילי.. ואני יכולה להגיד היום שהחלטתי לנתק ממנה קשר ועם הזמן עוד אחים ניתקו איתה קשר והיא ב-שלה נרקיסיסטית בצורה הזויה...

בסיטואציה המשפחתית נשמע שהם בחנו אתכם, וגם אם לא בחנו היו צריכים גבול . נשמע שהמטרה של ההשתוללות היתה למתוח את הגבול.

יכול להיות ממלא סיבות, גם התרגשות חיובית ושמחה יכולות לגרום לילד להשתולל בצורה מוגזמת שצריך לעצור.

בסיטואציה של היצירה נשמע שהם עשו טעויות (מעצבנות) שילדים עושים, לא נשמע שזה דווקא.

המשפחה שלך אם אני זוכרת נכון כבר לא רגילים לקטנים, כלומר - האחים, הילדים שלהם כבר גדולים. יכול להיות שהקשיחות הזו מגיעה מזה? כבר "שכחו" מה זה ילדים...

גואש זה פוטנציאל לכלוך שדורש התארגנות מיוחדת, והסבר מאוד ברור לפני כן מה מותר ואיפה. ועדיין גם עם הסברים זה מועד לפורענות!

בקיצור, לא נעים שקורות תאונות, בטח אם זה בגלל שלא מקשיבים לכללים שהסברנו מראש, אבל לא קראתי פה משהו שנראה לי נורא או לא תואם גיל

הם פשוט... ילדים.

ילדים עושים טעויות פשוט מחוסר מיומנות, יחד עם רצון בכל זאת להיות עצמאיים, ובנוסף עדיין לא רכשו אותה רמת שליטה עצמית כמו מבוגרים.

הציפיות שלנו כמבוגרים צריכות להיות תואמות, וזה אמנם דורש הרבה סבלנות ולא תמיד קל, אבל מצד שני שינוי ההסתכלות והתאמת הציפיה עוזר להגברת הסבלנות.

מעודד וחמוד

אבל עם כל הכבוד,

יודעות כמה גואש נשפך לכיור על כל הכלים ולקח לי זמן לנקות? הייתי בהלם והלכלוך ברצפה

זה לא מצריך תגובה?

ילד בן 6 לא שופך גואש בגן בכיור המטבח נכון? אז למה בבית הוא מרשה לעצמו ?הערתי מלא פעמים אבל הילד לא שפך את המים הגבוהים בכוס אלא המשיך לערבב גוונים ולהוסיף עוד מים

זה לא נקרא חוסר הקשבה???

או כשמבקשת מהם לאסוף משחק והילד לא מקשיב?

והכי דפוק שניסיתי להתמיד בלהבניס אותו לחדר שוב ושוב כשיצא, ונלחמתי בו כי רציתי להתמיד במה שאמרתי

סוף סוף ולהבהיר שהוא בחדר!

אני לא בטוחה שהייתי צריכה להכניס לחדר אבל הבית היה נראה כאוס!!!

והילד ממרה את פי ויוצא ומצפצף

הוא נלחם בי אז נהייתי יותר לוחמנית ונהיינו ראש בראש כי אצלו זה מחמיר כשכועסים עליו

אוף

אני לא יודעת איך להגיב לכל מצב

אבל בטוח השפיע עליי הכל פלוס המבט המשפחתי על הילדים והשובבות וכעסתי

תנו לי איזה כלל אצבע איך ומה להגיב לכל תרחיש? או שאני רכה מדי או שאני נוקשה למרות שגם זה לא עוזר כי נלחמתי היום בתחנות רוח

ומה נותנים כעונש כשהילד עבר גבול?

ומה עושים אם הילד יוצא מהחדר ?

אני גם עשיתי עם הילדים גואש בחופש והתחרטתי ממש

כל הזמן הייתי בלחץ שלא ילכלכו שום דבר ולא היה כזה כייף היצירה שרצינו לעשות.

יש לי מחשבה שאולי יותר להראות להם רגש מצידך שאת מאוכזבת מההתנהגות שלהם

לא כועסת אלא מאוכזבת.

לשדר להם לפני (נגיד לפני היצירה בגואש) שאת מאמינה בהם שהם גדולים ובוגרים וכשהם לא עומדים בציפיה שלך אז לפני הכעס פשוט לשדר את האכזבה.

בלי הרבה מילים.

אצלי כשאני רוצה לתת עונש ולא יודעת מה לתת אז אני אומרת שהיום בערב אני אדבר עם אבא ונחשוב איזה עונש מגיע למי שהתנהג ככה...

זה מאוד מלחיץ את הילדים ונותן לי מרווח נשימה לחשוב יותר בשיקול דעת.

ברור שמשפיעות עלינו דעות של אחרים או מה שאנחנו חושבים שהם חושבים, ברור שקשה לשמור תמיד על אורך רוח כשהילדים מייצרים לכלוך ועבודה קשה נוספת "מיותרת", ברור שלא תמיד יודעים איך להגיב נכון. זה לגמרי לגמרי אנושי וכמובן.

אבל כל אלה הם עניינים נפרדים. אני הגבתי על ההתנהגות שלהם. את דיברת על ההתנהגות שלך.

זה בהחלט ייתכן שילד יתנהג כמו ילד, באופן נורמטיבי, והורה יגיב באופן שאפשר להבין בהתאם לכל הנסיבות, ועדיין למרות שזו תגובה נורמלית בסיטואציה, זו לא בהכרח התגובה המיטבית. אלו פשוט שתי שאלות שונות: האם אפשר להבין כעס בסיטואציה? לגמרי! האם זו התגובה הכי נכונה? זו כבר שאלה אחרת. אולי כן, אולי לא, אולי באופן ובמידה מסוימים?

ומכאן עולה השאלה - אם זו לא התגובה הכי נכונה, איך אפשר להגיע למצב שבדרך כלל (לא תמיד...) נדע וגם נצליח להגיב באופן הולם?

ואחד השלבים הראשונים הוא לשים לב לכך שמדובר בשני דברים נפרדים: ההתנהגות של הילד, ההתנהגות של ההורה. ולהבין שהתנהגות נורמטיבית של ילדים כוללת גם הרבה טעויות.

ומה מעבר להבנה הזו? באופן אישי אני ממש אהבתי את הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו".

אצלי אין גואש, אא"כ אני ממש במצב רוח טוב להכיל את כל הלכלוך, וכמובן רק בחצר.

אבל את משווה לגן, אז בגן הילדים ממש לא נגשים לשפוך בעצמם את הכוס מים. רק הסייעת עושה את זה. וגם לגבי גובה המים בכוס - גואש באמת הוא לא הזדמנות טובה לעצמאות. כשמשתמשים בגואש רק המבוגר מכין את מה שצריך, ומפנה את מה שצריך, זה באמת לא בשביל ילדים. אני כן מצפה מהילדים לא להסתובב עם הגואש אלא רק לצבוע ואח"כ מיד לגשת לשטוף היטב ידיים.

ילדים לא כל כך כתובת להערות מילוליות.

הערת לו מלא פעמים לשפוך את המים הגבוהים מהכוס. במקומך הייתי חוששת שיישפכו לו בדרך... לא שווה לי את התוצאה. אבל גם אם מבחינתך את מסוגלת להכיל את הנזק האפשרי, אחרי שפעם אחת הוא לא ביצע, פשוט תקחי את הכוס ותשפכי בעצמך.

מה שיותר מתאים לדעתי, זה לומר שיותר לא נוכל לצבוע בגואש עד חודש תשרי, ואז נבדוק אם כבר גדלו מספיק כדי להיות ממושמעים לכללי הצביעה בגואש. כי עכשיו הם לא מספיק גדולים ומבינים את הכללים של הגואש, וגואש מאוד מלכלך, ולכן צריך כללים מיוחדים של זהירות. אז בחודש הקרוב יוכלו לצבוע רק בצבעים רגילים, ונקווה שבעוד חודש כבר יהיו מספיק גדולים כדי להצליח לצבוע לפי כללי הזהירות.

להציק למבוגרים, לקפוץ על ספות בבית של אחרים, לא לנעול סנדלים כשמסוכן, לא להקשיב להוראות לגבי כוס שתיה, לדבר לאחרים באופן שלא נעים להם.

וכל זה, בשבת אחת.

כלומר כל ילד בן חמש עושה משהו מזה מידי פעם, אבל לא את כל זה יחד ב24 שעות.

ילדים שעולים לכיתה א'.

לדעתי, צריך טיפול מהשורש דרך הדרכת הורים, וזה לא תקין.

א.כתבח לך כמה וכמה פעמים ממש כדאי הדרכת הורים.. נשמע שיש פה אתגר שחוזר על עצמו וצריך ללמוד איך להתמקם מולו. ופגישה אחת לא תספיק כנראה..סוג לש ליווי לתקןפה.וזה שווה כל שקל.

ב. אקח רק דוגמא אחת ממה שכתבת- על האיצוטרובל שטבל בצבע.

דבר ראשון - אם נותנים להתעסק בצבעי גואש או צבעי מים - זה אומר שאת במצב רוח שיכל להכיל קצת לכלוך כי כמעט תמיד נשפכים מים והאזור מתלכלך. אם את לא במוד המתאים- אז פשוט לא.

ולגבי מה שקרה-. תראי מבינה למה הקפיץ אותך באמת מבאס שמלכלכים שטיח וספה!

אבל

פה התגובה שלך נבעה מהלחץ שלך. והיא ממש לא היתה אקט חינוכי מועיל

זה מובן. אבל אם את שואלת כדי לקבל כלים לאיך כדאי להגיב בסיטואציות כאלה-

הגיוני שכשאת רואה משהו כזה תגיבי ב- מה אתה עושה? אתה מלכלך את הספה אל תלך משם! הז הגיוני שזה יצא טבעי..

אבל אז אפשר להסביר את התגובה- שהיחד ילמד לתמלל רגשות- אויש אני רואה שהספה התלכלכה זה ממש מצער אותי כי היא חשובה לי וחבל שהיא תהרס"

ובכללי כשבאים 'לחנך' לחשןב לפני מה בעצם את רוצה ללמד את הילד.

אם המטרה פה היא ללמד אותו להיות זהיר יותר על הספה והשטיח וללמוד איך לעבוד עם צבעי מים באופן פחות מלכלך-

אז תנמשי רגע..תזכרי שזאת המטרה לשך.

זה לא משהו שהוא אמור לדעת מראש.

הוא טעה..ילד מרוכז במטרה שלו- לשים את היצירה להתייבש בחוץ. הוא לא עוצר לחושב על הספה. ושאולי יכל לטפטף.

כדי שזה יטמע בתוכו- את צריכה לחזור על הכללים-

כל פעם לפני שמוציאים צבעים- מזכירים את כללי ההתנהגות. גם תוך כדי אפשר.

אין טעם להכניס אותו לחדר לעונש. מה זה עוזר? מזה הוא ילמד להיות זהיר? לחפש שירגיש אשם זה לא חינוך.

זה רק מחליש.

הוא לא התכוון ללכלך הוא פשוט היה מרוכז במשהו אחר

זה טעות

אבל לא מצריכה עונש

רק שיתוף ברגשות שלך- שהספה היא יקרה וחושבה לך ולכל בני המשפחה ותזכורת על הכללים. זה הכל.

אפשר גם לשתף אותו מצד לקיחת אחריות בנקיון.

אבל המטרה היא לא להרגיע את הסערה או להפסיק את ההתנהגות השלילית אלא להעביר את המסר שאת באמת רוצה שילך איתם הלאה

כל הזמן ההתנהגות והשתוללות והקשיים

נהיה לא כיף איתי ובכללי

אני לא רגועה ויותר עצבנית

אתם כל הזמן מפנים פצועים מתחת לגשר, זה באמת נורא מתיש וסיזיפי.

הדרכת הורים טובה אמורה לתת לך את הנקודת מבט הכללית, המהותית איך להבין כל ילד ומה ההתמודדות הרגשית שלו ומה האתגר שלו ומה הוא צריך ממך ומה את בוחרת לתת לו בכל סיטואציה.

וכשמבינים מהותית אז לאט לאט לומדים ליישם גם בכל הרגעים הקטנים והמשתנים.

נשמע שאת מנסה להבין דרך סיטואציות קטנות..בלי לקלוט את הנקודות מהות.

אבל זה לא נותן לך הבנה אלא סוג של ניסוי וטעיה אקראי

לדוגמא כשאנחנו הלכנו להדרכת הורים לגבי בת אחת עם סצנות בכי ומניפולציות רגשיות

המטפלת שמעה מאיתנו על הכל

ואז שאלה אותנו

הרי מה שאתם רוצים לומר לה -כבר אמרתם. היא חכמה ומבינה. אז למה היא לא מפנימה ומיישמת..?

מה בעצם לדעתכן היא צריכה מכם...? מה היא זקוקה לקבל שבגללו היא חוזרת על אותו הדפוס שוב ושוב?

ולא. התשובה היא לא רק- חום ואהבה. זה נכון תמיד

אבלהיא עזרה לנו לדייק את הנקודה הספציפית שלה.

ואז הבנו גם מה התפקיד שלנו בסיטואציה. ומה לומר. ומתוך איזה מקום פנימי.

וואלה זה עבד מדהיםםםם

מסתכלת אחורה..פעם זה היה קורה כמה פעמים ביום

היום פעם בכמה שבועות

ולזה אני מתכוונת

את כל הזמן בעמדת אני לא יודעת מה לומר איך לומר איך להגיב

את מנסה ליישם עצות מבחוץ

אבל בלי להבין

את הילד שלך

מה עובר עליו מבפנים ולמה הוא זקוק ממך

ובלי להבין את עצמך מבפנים-

את מדברת על מתי לתת עונש-למה בכלל לתת עונש?

החיפוש שלנו זה לא להראות לו הנה טעית התנהגת לא יפה.

המטרה בחינוך זה לתת לילד כלים לגדול ולהיות עצמאי רגשית- להבין את המציאות נכון, להגיב אליה באופן מתוקן. לדעת לעבוד עם הרגשות שלו ולווסת אותם לפעמים.

ולהבין מה הגבולות ומה לא מקדם אותו.

ברגע שיש הבנה מהותית

עסוקים בתיקון

במה אני רוצה ללמד אותו וילך איתו הלאה-דרך הסיטואציה שנוצרה. מה שקרה זה לא הנקודה.

אלא מה הוא ילמד ממנה.

עונש ומאבקי כח גורמים לילד לצאת ממצב לומד וקשוב למצב מתגונן ונאבק על שליטה.

גם אנחנו לא פנויים ללמוד כשמישהו מנסה ללמד אותנו משהו בכעס או ביקורת או אשמה.

הלב נחסם ומתגונן.

אם תביני לאן את רוצה לנווט את הספינה תלמדי לומר את אותו מסר באופן שלא חוסם.

נגיד בסיטואציה של הצבעי גואש-

מה עוזר לסגור בחדר עונש מאבקים

הוא לא ילמד להיות זהיר מזה. מבטיחה.

תביני שהם מתנהלים וחושבים על הכיף שלהם וזה הגיוני.

זה לא חוצפה שהוא מילא מים עד הסוף או הלך לבד למלא בכיור או לייבש איצטרובל בחוץ

הוא רק צריך הכוונה תומכת תוך כדי. לא באיומים.

לפני-הסברה של כללי הזהירות בגואש ולהסביר שזה חשוב כי אלו צבעים שלא יורדים בכביסה ועלולים להרוס בגדים וחפצים חשובים לנו.

לדבר בכבוד לפנות למקום הבוגר שלהם.

תוך כדי להזכיר. נגיד הוא בא למלא יותר מדי- להזכיר- ממלאים את הכוס רק לחצי.

הוא בכל זאת ממלא יותר?

''אויש איזה באסה אני רואה שאוד רצית למלא את הכוס ולא הצלחת להתגבר ולהקשיב לכלל שאמא הסבירה.. אבל בגואש מי שלא קשוב לכללים פשוט לא יכל לצייר...כי אחרת כולנו נצטער שנהרסו דברים חשובים .אז בוא נקח כוס חדשה ואני בטוחה שתמלא אותה רק עד החצי כי אתה בטוח רוצה לצבוע ולהנות..''

הרעיון זה לא לבא במתקפה.

אלא להיות מרוכזת במסר שאת רוצה שיעבור אליו

ולא לפי הכוונה של הילדים...

כמו שכתבו לך, עניין הגואש שטפטף היה טעות, זו לא הייתה הכוונה של הילד, ועל זה החלטת להעניש בחומרה.

לעומת זאת, כשהילד מילא יותר מדי מים, לא הגבת בחומרה ולמעשה לא הגבת כמעט בכלל, חוץ מ'לבקש' ממנו לשפוך. את יודעת שהבקשות שלך לא כל כך מתקיימות, ולכן זו לא ממש תגובה.

במקרה הזה המשכת בפעילות עד שהמים נשפכו. הילד כנראה רצה להמשיך בפעילות ולא כל כך עניינו אותו הכללים שלך והבקשות שלך, מבחינתו סך הכל הגיוני. זה התפקיד שלך לאכוף את הכללים שאת קבעת, ולנהל את הפעילות בתנאים שלך. אם את רואה שעוברים על הכללים ולא מגיבה על כך, ומענישה רק על תוצאות, הילדים חווים עולם קצת כאוטי ולא צפוי: ילדים באופן כללי לא כל כך טובים בלהעריך תוצאות. מבחינתם אפשר להמשיך בפעילות בסבבה, למלא המון מים ולשפוך גואש באיזה כיור שרוצים והכל יהיה מעולה, הרי גם את ממשיכה את הפעילות. הם בכנות לא חושבים שהמים ישפכו או שהכלים יתלכלכו, וכשזה כן קורה זה מבחינתם לא כל כך צפוי, אבל כשזה קורה, בלי כוונה מבחינתם כי הם הרי לא תכננו לשפוך מים או ללכלך את הספה, אז הם נענשים בחומרה, לא על ההתנהגות אלא על התוצאה שלה. זה מבחינתם לא צפוי הרי אין להם באמת שליטה על מתי מים ישפכו ומתי לא, זה קורה בטעות גם למבוגרים. אז מבחינתם הם נענשים באופן אקראי.

את שואלת מה היית צריכה לעשות? ( אני כמובן ממש לא טוענת שאצלי או אצל כל אחד אחר כל כלל נאכף בצורה משולמת, אבל שאלת אז אני מנסה)

מראש כשמילאו יותר מדי מים, את בתור המבוגר האחראי היית אמורה לדעת שהמים עלולים להשפך, והיית צריכה לוודא שהמצב תוקן לפני שממשיכים בפעילות. אפשר לקחת את כל הצבעים והמכחולים ולא לאפשר להמשיך עד שהילדים עצמם לא שופכים את המים העודפים לכיור המתאים. ואפשר פשוט להצהיר בקול: 'ככה אני לא מרשה' , לקחת שניה את כוסות המים ולדאוג בעצמך לכמות מתאימה, ואז להחזיר לשולחן ולאפשר להמשיך בפעילות. יש שיחלקו עלי ואולי זה מתאים לילדים צעירים יותר, אבל זה תלוי גם במידת שיתוף הפעולה של הילדים ועד כמה הם כבר שקועים בפעילות וקשה להם להפסיק, אני חושבת שבהחלט במצב כזה של פעילות מלהיבה באוגוסט, עדיף לא להתקע על מי בדיוק יעשה ורק לוודא שהפעילות מתרחשת לפי הכללים שקבעת.

ולגבי השבת המשפחתית: עכשיו אוגוסט, לכולם חם ודביק ומעצבן מדי פעם, גם למי שהילדים שלו כבר גדולים( או רק גדולים בעיניך), ולאף אחד אין סבלנות לילדים שמפריעים וההורים שלהם חושבים שזה לא נורא או אפילו חמוד. בהחלט היה מקום להגיב לעניין הבובות בפרצוף (!) והקפיצה על הספות. אם הם לא מקשיבים (קורה לפעמים גם לילדים הכי רגועים ומחונכים) פשוט לקחת את הילדים משם ולהיות איתם במקום אחר, בחדר אחר או מחוץ לבית. והמסר הוא, שוב, שאפשר להמשיך בפעילות ( =להיות עם כולם) רק כשעומדים בכללים. לא צריך עונשים דרמטיים בדווקא, לפעמים העונש הוא באמת פשוט התוצאה הטבעית של ההתנהגות שלהם.

תראי, יש ילדים שיותר קל לגדל ואחרים שפחות. לי יש אחד מכל סוג 😅, ומהנסיון הזה אני אומרת לך, יש ילדים שגם אם לא תהיי עקבית ולא תדעי בדיוק מה את עושה, הם יגדלו מצויין ויסתדרו בכל מקום. ויש את הילדים הקשים יותר שלא יודעים לווסת את עצמם, ולא יודעים להעסיק את עצמם, והם מפעילים אותך בלי שאת מבינה למה וזה קשה אובייקטיבית. והם צריכים כל כך הרבה הכוונה ותיווך וכללים שקשה כבר לדעת במה להתמקד ומה כאן העיקר ומה הטפל. בהחלט ייתכן שהילדים שלך הם מהסוג הזה, וזו הסיבה שאומרים לך ללכת להדרכת הורים. כי זה באמת קשה ובאמת צריך את המבט החיצוני ו האובייקטיבי, כי את עצמך יותר מדי מופעלת מהם. זו לא בושה, גם אם יש כאלה שגידלו ילדים מצוין בלי זה. כשצריך זה עוזר ממש! וגם זה מנסיון.

זו לא ביקורת, זו עצה ממישהי שגם מגדלת ילד שלפעמים קשה לו וקשה איתו, לכי להדרכת הורים טובה 🙏

הבת שלי שמעה את התוכנית קיץ שלה ומאוד התחברה, מקווה שגם זה יהיה מוצלח

אנסה לצרף קישור

חנה כהן אלורו

אשמח ממש להמלצה על שיחות מתאימות בפודקאסט.

לאו דווקא כאלו שמעלים במיוחד לאלול, אלא כל דבר כזה שפותח את הנשמה.

⏰*עוד 36 שעות זה קורה*⏰

🍏אלווווול!!!🍏

יום העיון המרכזי העולמי בתורת רבי נחמן "תְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה"🤲

חגיגה של התחזקויות שיעורים והשראה בהשתתפות הרבנים מיכי יוספי, מאור קריו, אלישיב בלוך, דן לוינזון ועוד ..

יום חמישי הזה (13.08) ראש חודש אלול חלק א' 8:30-12:00 חלק ב' 20:00-22:30

🔥הרשמה מהירה ללא עלות🔥: תשובה פשוטה כנס אלול נהר דעה

אפילו הרהור תשובה אחד לרגע אחד גם אם הוא מיד יעלם -שווה הכל !!

לתוכניות פרונטליות, יש מישהי שריכזה הרבה -

טוב לי תורת פיך | תוכניות לימוד תורה לנשים

מעבר לזה אני משתדלת לשמוע שיעורים כשיש לי זמן וכוח, בוחרת רבנים שאני יודעת שאני אוהבת לשמוע כי זה יותר קל לי. יש היום ביוטיוב של המון רבנים וכמעט לכל ישיבה או מדרשה.

לימוד יומי בספר רמזי אלול של הרב אייל ורד, מרגישה שעוזר לי לשים לב יותר לתקופה...

של ליאון קנדיל.

השתתפתי בשנים קודמות והיה שם הרבה שיעורים שממש הוסיפו לי.

💫 *כנס תשובת הלבנה4 יוצא לדרך*

💜 5 שבועות של מסע רוחני-נשי

🩷 7 שיעורים בכל שבוע ללא עלות

❤️ 35 רבניות ומרצות מומחיות בתחומן

🧡 תשובה אל הגוף, הנפש, הבית והמחה, הזוגיות והקודש

💛 שפע מתנות במיוחד בשבילך

והכל ללא עלות! לכל אישה, בכל שלב!

להרשמה:

הרשמה לכנס תשובת הלבנה2

בעיני אלול משמעותי זה לא אלול שאני שומעת בו הרבה שיעורים, אלא אלול שאני מצליחה לעשות בו עבודה פנימית על עצמי.

השיעורים יכולים לתת כיוון, לעורר את הרצון, אבל לבד זה לא מספיק. בסוף אני צריכה לפתוח קובץ להתבוננות (או דף ועט, למי שאוהבת כמו פעם...), וממש לכתוב שם דברים לעצמי.

אני אוהבת לכתוב לעצמי שאלות מנחות, זה עוזר לי להתמקד.

לא כל שנה אני מצליחה באותה מידה. היו כמה שנים ששיתפתי פה את השאלות שאני עבדתי איתן (זה גם עזר לי להתמיד). היו שנים שפחות הצלחתי.

לא יודעת כמה אני אצליח השנה. מרגישה כרגע קצת בעומס, במיוחד שרוב אלול אנחנו עוד בחופש הגדול. אבל מקווה להצליח לפחות משהו...

מתאים לך לשתף בשאלות מנחות?

זה הראשון

ר"ח אלול - איך חוזרים בתשובה? (די ארוך - כולל שיתוף אישי) - הריון ולידה

ואחרי שנתיים עשיתי פה שוב-

התבוננות אלול תשפ"ג - מי מצטרפת אלי השנה? - הריון ולידה

השנה אני עוד לא יודעת מה אני אעשה... מקווה להצליח בכלל לפנןת לזה את הזמן ולא לתת לאלול לעבור עם כל העומס בלי לפנות זמן לעצמי ולהתבוננות.

אהבתי מאוד מאוד

אני לא מחפשת דווקא שיעורים, אלא כל דבר שמעורר תשובה ומחבר לתקופה.

אם לעוד מישהי יש רעיונות אשמח לשמוע!

ואני בלי נדר אעבור על מה שכתבת בשרשורים שצרפת

אני כמה ימים מתלבטת על זה, כי אני מרגישה די בעומס.

ומצד שני אני גם רוצה להצליח לעבור אלול משמעותי, גם אם רובו בתוך החופש, ועם עוד הרבה עומס מסביב...

אז בעז"ה בלנ"ד אני כן אשתדל לפתוח שרשור אלול גם השנה.

הפעם זה לא יהיה כל יום כמו בפעמים הקודמות, אלא משימה שבועית. נראה לי שככה יש יותר סיכוי שאני אעמוד בזה.

אם מישהי מחפשת משהו יומי - מוזמנת להיכנס לשרשורים משנים קודמות שקישרתי פה, וללכת לפי ההנחיות שם...

מקווה בלנ"ד להתחיל מחר. הלילה לא חושבת שאצליח.

לכנס שעוסק באלול ובתשובה,

יש בו גם שיעורים ארוכים וגם קצרים של דקות בודדות של רעיון שזה ממש נחמד

(גילוי נאות גם אני משתתפת בו)

עוד המלצות;

להגיד לדוד ה' אורי ויעי

ללכת לסליחות

שירים של סליחות ותפילות

שיעורים/לימוד עצמי

איך יכול להיות שאנחנו כבר באוגוסט — אבל הלב עוד לא מרגיש שאלול מתקרב?

החופש, הקיץ, הימים הארוכים… ופתאום מעבר לפינה: אלול, סליחות, ראש השנה והימים הנוראים.

דווקא בתוך כל הרעש הזה, יש הזדמנות לעצור רגע, להעמיק, ולהגיע לחגים אחרת.

שמחה להזמין אותך ל-„לדעת חיים – מסע אלול והחגים” — כנס דיגיטלי ללא עלות, עם 18 רבניות ומרצות, ואני ביניהן.

תוכן עמוק וכלים מעשיים על זוגיות, חינוך, בית, ביטחון עצמי, מנוחת הנפש, תשובה, קרבת ה' ועוד.

מסע שיעזור לך לא רק לעבור את אלול — אלא להרגיש אותו.

להצטרפות ללא עלות 👇 מסע אלול – לדעת חיים – דעת חיים

בשמחה בפרטי.

רק אומרת שכמעט כל המדריכות המדריכות שאני מכירה עובדות בזום. אתם מעדיפים פרונטלי?

מומחית לאוטיזם, אבל מבינה בעוד הרבה תחומים.

יעזור לך?

הרבה מוכרים כי קונים מטבח חדש שהמדיח בנוי בפנים, לא זוכרת את השם של זה

קנינו ב600 מדיח מעולה ב"ה

חצי מחיר, כבר 3 שנים איתנו ולא יודעת טיך היינו מסתדרים בלעדיו

מהבת שלי, המיזופוניה שלה מחמירה כשהיא מוצפת רגשית או עמוסה תחושתית בתחומים אחרים, נגיד כשהיא בלחץ.

אם זה עובד ככה אצלך, כדאי לראות מה מחמיר את המצב ולהפחית את זה - זה יכול להיות גם על ידי "הגדלת הקיבולת" כלומר לאו דווקא להוריד דברים מלחיצים, זה יכול להיות גם על ידי משהו שמוסיף רגיעה.

(למשל אצלי לדבר עם חברה או להשקיע זמן בתחביב זה לפעמים יותר אפקטיבי מלהוריד משימות כי זה נותן לי מרווח נשימה להתמודד)

ובנוסף מראש, בימים שאת יודעת שהגיוני שיהיה יותר קשוח (נגיד על רקע הורמונלי) להתארגן אחרת.

אוזניות מסננות רעש זה טוב, גם אם זה לא מספיק...

והגיוני וקצת מרגיע.

בעלי במילואים, ובאמת יוצא ימים מעייפים ומציפים. היום בטעות לקחתי את עצמי לקצה (תכננתי יום בית אחרי יום עמוס אתמול, ובסוף כן יצאנו) ואולי לכן הגעתי לרמה הזאת. לפחות יש לתקופה הזאת סוף (לא מעט זמן אבל לפחות זה לא כל החיים).

עכשיו כשאת כותבת על להתארגן מראש, אני חושבת לקנות לעצמי אטמים- בדיוק אותו ילד ביקש שנקנה לו אטמים כי גם הוא משתגע לשמוע את אחותו🤭 נקנה לשנינו, יכולים להזדהות אחד עם השני😅

לוקחת את הנקודה של מרווח נשימה. תוהה לעצמי אם יצליח אבל אולי כן בתוך הבלאגן לפרוש למשהו שעושה לי טוב. צריכה לחשוב מה.

תודה רבה🫶🏼

וזה לא פשוט בכלל

אבל בימים שאני בטוב רגשית ונוכחת, זה הרבה פחות מפריע לי. אגב, זה גם משפיע הורמונלית

אם את מחפשת מאיפה להתחיל אז לדעתי קצת פעילות גופנית ואם יש אפשרות זמן לעצמך לבד

וימים כמו החופש הגדול - הרבה זמן ברצף עם הילדים, הרבה רעש, פחות שינה.. זה ממש מציף ומגביר הכל

שולחת חיבוק מבין♥️

אולי לכן כל כך הציף אותי. ודווקא מאוד אוהבת את החופש בד''כ (עובדת במערכת החינוך) אבל לשמוע את זה כל יום כל היום כנראה גם משפיע...

פעילות גופנית וזמן לעצמי- אני צריכה ללמוד איך משיגה אותם עם המילואים. כי אין לי בעיה לקחת בייביסיטר, אבל לא רואה מתי, צריכה ללמוד עדיין את האיזונים שלי (איך לא להגיע לערב גמורה, ואיך להכניס את מטלות הבית כמה שיותר במהלך היום כדי שבערב אהיה פנויה יחסית... ביומיים האחרונים גם התינוקת לא עזבה אותי אז עוד יותר לא היתה לי דקה).

עכשיו כשאני חושבת שוב, אולי אנסה לקחת בייביסיטר מחר ואצא לסיבוב קניות לבד (או עם התינוקת). נראה אם אצליח.

תודה גדולה על ההזדהות והרעיונות❤️

תודה על העלאת המודעות..זה חשוב

ומעניין..לי יש סלידה נוראית מחריקות שיניים או מסגנון דומה של חריקות.. גם קנקים באצבעות עושים לי צמרמורת

הבת שלי משתגעת מרעש של הסכום על הצלחות.. פעם ממש היתה חוטפת עצבים מסה ולא הבנתי אותה

לא חושבת שזה אותו הדבר כי זה רק במשהו אחד

אבל מרגישה שזה עזר לי להיות יותר רגישה.

גיליתי שיש לזה שם רק בשנים האחרונות. גם אני עד אז חשבתי שזה לא זה כי הרגישות אצלי היא ברעשים ספציפיים ולא כמו שעד אז הכרתי- סלידה מרעשי אכילה, תקתוקים בעט וכד', שלרוב לא מפריעים לי.

והעניין עם העצבים... כן זה בדיוק זה... אחרי שקראתי על זה באינטרנט משהו בי נרגע והבנתי שלתחושות שלי יש שם ולא שאני סתם קטנונית ועצבנית.

(אגב אולי זה עדיין מפריע לבת שלך והיא למדה לשתוק. לא יודעת אם שייך אבל אולי כדאי לדבר איתה על זה ולהכיר בקושי. בדיעבד אני יודעת שזה היה לי מאוד חסר כילדה, שבעיקר קיבלתי חוסר הבנה לרגישות הזו וציפיה שאתגבר. למדתי לשתוק אבל האמת שסבלתי מזה ממש, וזאת הסיבה היחידה שבגללה חיכיתי לצאת מהבית. היום אני שמחה להבין את הבן שלי שמשתגע לשמוע את אחותו, ולתת לזה מקום).

תודה שאת נותנת לזה מקום🫶🏼

מצטרפת לקודמותי

במצב רוח טוב, כששבעים ולא עייפים או לחוצים המיזופוניה ממש נרגעת.

משהו שאצלי עזר. ההבנה היא שהקושי הוא אצלי ולא אצל הסביבה. הבעיה היא אצלי שאני מאוד רגישה ולא אצל אחרים שמשחקים עם העט/מושכים באף/ אוכלים/נושמים ברעש.

זה מאוד מקל על ההתייחסות שלך ושל הסביבה. זו דרך טבעית להעיר פחות ולמצוא פתרונות הגיוניים.

(לדוג' לשמוע ולהקשיב לו כשיש מוזיקה ברקע, תוך כדי שאת אוכלת.)

בגדול, גדלתי בהרגשה שאני לא בסדר שזה מפריע לי, ומשלב מסוים גם התביישתי בזה. רק בשנים האחרונות הבנתי שיש לזה שם ושזה הגיוני ולגיטימי...

תודה על הרעיון להקשיב לו תוך כדי שמיעת דברים אחרים או אכילה, אנסה בע"ה.

וגם אנסה לתת לעצמי יותר נחת ושמחה (לומדת את זה)❤️

יש לזה גם הכרה כסוג מסוים של נכות.

יש לזה כל מיני תתי הגדרות וסעיפים (ואפשר לקבל מרופא אף אוזן גרון אבחנה אם אכן זה המצב) וקראתי שאפילו חוקית-יש עיגון למצב הזה: מותר למי שסובל לבקש במקומות ציבוריים כמו בית קפה או קניון להנמיך את מוזיקת הרקע והם מחוייבים לכך. (יש כאלו שהסבל שלהם כולל אי סבילות לרעש שנמצא ברקע)

בנוסף, עוד מידע חשוב-

הרעש שמעצבן, מייצר בגוף תחושת מצוקה ואפילו נחווה כאלימות שמופעלת נגדו.

ולכן התגובה הקשה של עצבים בגוף.

אז דבר ראשון תני לעצמך הכרה וחיבוק.

דבר שני-לנסות להפחית רגישות. לא להגיע למצב שאת על הקצה, למשל לישון מספיק, לא להיות רעבה (לפעמים גם מרגיע לדעת בזמנים הורמונליים כשהרגישות גוברת-שזה המצב ההורמונלי. ולהיות בחמלה על עצמך) להכנס לחדר כשמתחיל להציף ולנשום כמה דקות של שקט..

יש כאלו שמוזיקה (נעימה,שהם אוהבים) בחלל הבית מרפה אצלם את הדריכות.

יש כאלה שדווקא מוזיקה יוצרת עומס.

תבררי את עצמך- מה מוסיף מתח ומה מרגיע ותנסי ליצור מרחב יותר רך עבורך עבור ההתמודדות.

בהצלחה גדולה

אני נמנעת מהגעה למקומות שעלולים להיות לי מציפים מבחינת הרעש, אבל לא תמיד יכולה, ולפעמים עומד לי על קצה הלשון לבקש שינמיכו את המוזיקה וכו', אבל אני לא מעיזה... (האמת שזה קורה בעיקר באירועים בבתי הספר של הילדים, שאלה מקומות לא רשמיים ולכאורה אם אבקש בנחמדות הם יסכימו להנמיך, בלי קשר לחוק או לא. אבל אני לא מעיזה להיות המעצבנת הזו שהכול מפריע לה... אז לפעמים סותמת את האוזניים באצבעות כדי להפחית את הרעש, ולפעמים אם הילד לא שם לב אני יוצאת החוצה. ולפעמים פשוט סובלת...)

בכל אופן, איך רופא אא"ג יכול לאבחן שמדובר במיזופוניה? זה לא משהו מדיד רפואית... (אצלי זו לא מיזופוניה, או לא רק, אלא רגישות כללית שמתבטאת בעוד דברים)

כמה התגובה הזאת משמעותית.

מדהים שיש לזה הכרה רפואית. אולי אנסה לבדוק את זה, בעיקר בשביל ההרגשה שלי.

התיאור של המצוקה פשוט מדויק, מסביר הרבה.

תודה רבה. בע"ה שבוע הבא אנסה לראות אם מוזיקת רקע עוזרת לי (עכשיו סיימתי נסיעה ארוכה איתם וחששתי שיהיה לי ממש קשה. אבל שמתי מוזיקה בווליום יחסית גבוה וב''ה עבר הרבה יותר טוב משחשבתי. אבל כנראה שגם העובדה שהתכוננתי טוב לנסיעה בשינה ובאוכל עזרה... אז צריכה לבדוק לעומק את עניין המוזיקה).

ממש ממש תודה❤️

נראה לי שכל החיים ברחת מזה ואיכשהו זה מגיע אליך דוקא בגלל זה.

תשימי לב כשזה גורם לך לכעס, צאי החוצה וצירגעי. תני לעצמך זמן למנוחה ולהירגע ורק אז לחזור חזרה

אולי זה יעזור

מנסה לברוח וזה רודף אחרי, ותמיד גורם לי להרגיש לא ממש בסדר שככה זה משפיע עלי (גם אם לא חיצונית. נגיד אני לא בטוחה אפילו שאחותי זוכרת שזה ככה מפריע לי מרוב שמלא זמן לא הבעתי בפניה את זה, ועדיין יושבת לי הרגשה לא בסדר שככה אני מרגישה מושפעת מהרעשים האלו).

אני אנסה, תודה. לא תמיד אפשרי עם בעל במילואים. אבל היום ראיתי שאם הבן שלי בחדר שלו ואני בסלון עם אוזניות אני לא שומעת את הקולות ועשה לי טוב. אולי אנסה ליצור לעצמי זמנים כאלו.

תודה🫶🏼

גם עם הבעל, גם עם אחד הילדים, ששם זה ב"ה עבר אבל אני יכולה להעיד על עצמי שלא הגבתי כמו שצריך ושלפעמים יצאתי מדעתי והתגובה שלי לא רק שלא עזרה אלא פגעה בילד ונתנה לו הרגשה לא נעימה.

זה מתסכל, וכמו שאמרת החומרה משתנית לפי תקופות.

סבלנות והכלה לעצמך קודם כל❤️

פעם ראשונה שאני שומעת על עוד מישהי עם התמודדות כזו אפילו מול הילד שלה. יש בזה משהו מרגיע.

תודה❤️

במשפחה ברוכת ילדים וסבלתי המון בילדות מרעשים של אכילה ונשימה שאחים שלי הציפו אותי בהם, ולא היה לי לאן לברוח.. התחושה של מצוקה בגוף ושאני עוד מעט עומדת להתפוצץ כל כך חזקה אצלי. עד היום. בעלי ואני כמעט לא אוכלים יחד כי אני ממש סובלת מהראש, למרות שהוא ממש משתדל..

לא צפוי.. חוויתי דיכאון אחרי לידה וטופלתי תרופתית בציפרלקס. אחרי זמן מה של טיפול נהייתי פחות רגישה ו'חדירה' לרעשים שפעם היו מטריפים אותי. אז אין פה המלצה לטיפול תרופתי, אבל רק מניחה פה את מה שחוויתי..

אם (ח''ו) יום אחד אצטרך ציפרלקס, זה יכנס לשיקולים🤭

ותודה על השיתוף. וואי רק מלחשוב על ההצפה הזאת מכל כיוון, אפשר לצאת מהדעת...

למה זה השפיע! אני לא מומחית גדולה, אבל מבינה שהציפרלקס גורם למערכת להיות פחות חדירה ומוצפת, וזה השפיע עליי לטובה בזכות זה

ממש מרגישה איך העצבים וחוסר הסבלנות זורם לי בדם עד שאני מתפוצצת

זה בלתי נסבל

אני מפלצת כשזה קורה זה נורא

את העצבים הולכים ונבנים בתוך הגוף😖

תודה על ההזדהות🫶🏼

אלא עצבנות ועצבים

הרגשה שאני פשוט לא יכולה יותר לשמוע את הרעש הזה

צורך מטורף להפסיק לשמוע את הרעש או אשתגע😵‍💫

האפשרות היחידה שעולה לי היא להישאר יחד ברחבה החיצונית, לפני החלוקה לגברים ונשים.

או למצוא אדם שנראה אמין ולבקש ממנו להשגיח עליהם, אבל זה נראה לי עדיין מלחיץ...

אם כן אפשר ללכת לשם שהגברים ונשים צמוד..

זה לא שה'פעילות' בכותל היא כזו שלא מתאימה שבנים בגיל יסודי יראו אותה. אני הלכתי עם ילדים לבד או אפילו עם בעלי כשהבנים רצו להיות איתי ואף אחד לא אמר כלום מעולם. אני באופן אישי לא מרגישה שזה פוגע בצניעות (אפילו אם גבר מבוגר יכנס לעזרת הנשים כדי לקרוא למישהי באופן ענייני זה בסדר מבחינתי)

אשמח לדעת אם עוד נשים חושבות ככה.

אני אמורה להגיע רק עם ילד בן 8 (ובנות...).

לדעתכן זה בסדר?

כי לבוא עד הכותל ולהישאר רחוק יהיה לי באסה.

בגיל 10-12 הייתי כבר מתלבטת

אבל 8 ודאי שכן

זה לא בריכה או שירותים...

יכול להיות שזה היה מעט מפריע לי, אבל בסופו של דבר הוא די קטן.

ויש גם סדרנים שמסתובבים בעזרת הנשים - זה אם כבר יותר מפריע לי...

בגיל הזה הוא לא נכנס לעזרת נשים בביהכנ"ס?

לא בעיה בכלל. הבן שלי בן 8, ונראה לי שהיתה סיטואציה שהוא היה איתי בעזרת. נשים בכותל, לא חשבתי בכלל שזה יכול להיות בעיתי.

ילד בן 8 לגמרי צריך להיות צמוד לאמא שלו.

לא מזמן הייתי בכותל והיו בנים בגילאים האלו (היו גם גילאי 10 לדעתי)

גיל גבולי חשבתי 12-13

יש בנים שעדיין לא עצמאיים בגיל הזה.

לא רואה בעיה

ואפילו לא חשבתי שזה עלול להיות בעייתי🫣

בעלי היה איתי אבל רצה להתפלל כמו שצריך בלי לדאוג לילדים...

חשבתי ילד בן 12-13, עד אז לא רואה שום בעיה.

זה לא אמור להפריע לטעמי

לא רואה מה הבעיה

מוסיפה כשאני ואחותי היינו בגיל הזה, כן היינו הולכות לעזרת נשים כשאבא שלי ואחרי היו הולכים לגברים.

היינו מסכמים מקום ושעה למפגש בסוף התפילה.

אבל היינו שתיים, לא לבד.

מאשר להיות לבד בעזרת גברים

האמת, הופתעתי מתמימות הדעים כאן שזה סבבה להכניס בגיל 8 לעזרת נשים.

אבל אכן פתרתן לי את הבעיה.

עם ילד בן 4 וילד בן 14 שיחק איתו כדי להשגיח עליו

היו מתקנים גם לתינוקות

מקום נחמד

רועש מאד

הם החזיקו שם כשעה

זה עלה יחסית יקר או שזה המחיר לא יודעת כ50 שח

מתאים עד גיל 10-11 בכיף, וגם לקטנים יש מה לעשות.

החיסרון היחיד הוא המחיר... אבל התמורה שווה.

אבל רובם בקשר עין עם הספסלים של ההורים

זה בנפרד וזה לא משהו קבוע

בדר"כ בחופשים מביאים מתקן או יותר

היו זמנים שכם היו מכוניות חשמליות וגם לקטנים

ע''י חברה שעוסקת בתחום

אם הוא מרגיש רע אז לבוא סתם יעשה לו רע

הייתי מתייעצת עם המנהלת מעון.

לגמרי.

כלומר בסוף אוגוסט כדי שהיום הראשון יהיה יום מלא, ואז לוקחים את היום הזה חזרה באחד החופשים

איך זה מסתדר עם שנה מעוברת?

אם הולכים לפי הלועזי, אז הלימודים והחופשה זהים בכל שנה.

אבל אם הולכים לפי העברי, יוצא שבשנה רגילה יש פחות ימי לימודים, ובשנה מעוברת יש חודש יותר מהשנים האחרות.

איך זה הולך מבחינת התשלום?

יש הבדל בין שנה מעוברת לרגילה?

או שמשלמים רגיל ובונים על זה שבסך הכללי זה מתקזז? (למרות שזה לא יוצא דווקא על אותו ילד/ משפחה).

והסכום הוא כמו של מעונות תמ"ל אחרים?

כי חודש עברי יותר קצר מחודש לועזי.

אצלנו גם משלמים על ראש חודש, אז בשנה מעוברת משלמים על 13 חודשים.

מוסיפה שאצלנו המחיר זול יותר ממעון תמ"ת, זה גנון פרטי.

מעניין אותי איך זה עובד במעון תמ"ת, שאמור להיות כמו שאר המעונות, אבל החופשים שונים.

שנה עברית ולועזית בכל מקרה לא שוות באורך שלהן.

בשנים לא מעוברות, שנה לועזית היא 11 יום יותר.

אורך החופש הגדול והחופשים במהלך השנה הם זהים, ככה שבעצם כל שנתיים שלוש המעונות במגזר החרדי "מחזירים" להורים את הימים האלה בשנים המעוברות

ובאמת יש שנים שוות יותר או פחות.

לפני כמה שנים היה לי ילד והייתי בשנה הכי פחות שווה.

עכשיו יש לי שוב ילד וזו השנה הכי שווה.

החשבון הוא שלכאורה כל ילד אמור להיות 3 שנים, למרות שאני למשל לא שלחתי אף ילד למעון בגיל קטן, רק לשנה השלישית שזה מרגיש לי הטרמה טובה לגן עיריה

זה רק עושה יותר חשש

ואם את יכולה לבא איתו כשיבריא בבוקר אחר

בעיני זה הכי נכון

וגם כדי שלא ידביק...לפעמים הוירוסים החום עולה בלילה ויורד בבוקר

שנה שעברה לא הבאתי את הבת שלי ליום הראשון והתחלנו הסתגלות ביום השני והכל היה בסדר גמור

אני לא הרגשתי אותו... הייתי בבית הממוזג

לא זוכרת את הגשם הקודם

היא גדלה מאוד בחודשים האחרונים

התלהבה בטירוף

לא הפסיקה לצעוק מים מים

בת ה(כמעט) שנתיים שלי יצאה יחפה לגשם וחזרה סחוטה כולה... לפחות היא נהנתה, גם אם מהחלפת הבגדים אח"כ היא לא נהנתה🤭

בדיוק היו באמצע ויכוח. התחיל הגשם, יצאו יחד החוצה לרקוד מאושרים עד הגג. שכחו הכל חוץ מזה

ובת השש אמרה שזה סימן שעדיין אביב 😂

אלא אם היה גשם יותר מוקדם, כשהיינו בבית והתריס היה סגור, ועד שיצאנו הכל התייבש.

החלון בחדר ילדים היה פתוח

וכל המיטה של הילדה התרטבה

כולל הרצפה

עם האוחות שהיה פה הגשם בא במאוזן

פשוט הזיה

הקטן שאל אותי אם אפשר להחסיר את הגשם לשמים

והגדול שאל אם זה יורה או מלקוש...

אנחנו רוצים לבוא עם הילדים לטייל כמה ימים

מה מזג האוויר במהלך היום? צריך ארוך?

בינתיים אצלנו מדבר סהרה חח

וגם לא ככ אמור להמשיך להיות גשום

אבל בכל מקרה זה חם לגמרי, בערב אם ממש רגישים אצלכם אולי יהיה טיפה קריר אבל לא קר.

הגשם היה בטעות🤭

נדמה לע שלא צפוי עוד גשם בקרוב...

בכל אופן, למי שרוצה לדעת את מזג האוויר בירושלים - יש אתר בשם ירושמיים. אתר חמוד עם קריצות הומור, שלא רק אומר מה התחזית אלא גם אומר מה אפשר לעשות ביום הזה ומה לא מומלץ (נגיד פיקניק, הליכה, נסיעה באופניים) וגם איזה לבוש כדאי ללבוש.

אז זה אומר שאי אפשר לתכנן יציאות לאחה"צ🤭

בלילה, אחת לכמה דקות יש משב רוח

אני בלילה לוקחת קרדיגן סוודר דק לילדים, לעצמי לא צריכה.

תבדקי גם באתר ירושמיים, אוהבת להתעדכן שם.

יצאנו מיד אחרי הגשם

והיה חם

הייתי לובשת ארוך דק ומביאה קפוצ'ון ליתר ביטחון

אולי זה היה טעות

הרגשתי מידי מוזר להלביש קצר שניה אחרי מבול 🤭

בארצות אחרות יורד גשם גם כשחם.

אתמול היה חם גם בגשם

יש לזה כל מיני טיפולים כמו אוסטופתיה וגם טיפול חדשני של איזה רופא בשם גיל נראה לי

קשוח♥️

אווזה

ממליצה לך לשלוח מייל ל:

<simfihelp@gmail.com>

היא תשלח לך מידע אמין ומדויק

בהצלחה יקרה

הריון תקין וקל ובידיים מלאות

יש לי ברוב ההריונות, זה בא והולך בגלים: כמה שבועות נוראיים, ואח"כ קצת משתפר.

עד שמיני-תשיעי, שאז כבר לא משתפר.

מקפידה ללכת כאילו אני לובשת חצאית עפרון (רגליים צמודות), לישון עם כרית בין הרגליים,

וכשאין התפרצות חזקה עושה הרבה תרגילים לחיזוק האזור, כי גיליתי שהשרירים יכולים להוות מעט תחליף לרצועות המתרופפות.

(clam-shell קטנים, גשרונים קטנים)

מסייגת: אף פעם לא הגעתי למצב שאני לא יכולה לעלות מדרגות או משהו דומה, בעיקר הרבה כאבים.

לגבי ההזרקה אם מסתדר תראי את סרטון ההסבר לפני, אפשר שבעלך יזריק לך אם הוא מוכן.

לגבי ההזרעה עצמה, תלוי כמה אתם גרים רחוק מבית החולים, אבל צריך לתכנן כמה זמן העסק ייקח, ולקום בהתאם. לתכנן אם בעלך מתפלל לפני או בבית חולים. זה כולל הרבה טרטור בין מחלקות וטפסים.

לפחות ההזרעה והשבחה שלכם באותו אזור ולא בערים שונות כמו שיצא לנו כבר פעמיים.

והאם ההזרעה הייתה יעילה אצלך?

לצערי עדיין לא.

הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים.

בטבעי זה בערך 25% סיכויים הצלחה (אחת מתוך 4), בהזרעה הסיכויים הם 28%-30%, ובIVF זה 33% אחוז. (אחת מתוך 3)

הכל בהנחה שאין בעיה מוכרת שפוגעת עוד יותר בסיכויים לטבעי (או גם להזרעה), אני מדברת על המקרים ה"בלתי מוסברים".

בכל מקרה, אם אין לך בעיה מוכרת צריך לעבור לפחות 3 הזרעות כדי שיאשרו לך להיכנס לIVF, שזה עוד יותר מסובך ולא נעים, ועדיף לנסות קודם את התהליך ה"קל" יותר.

מהתגובה האחרונה שלך זה נשמע כאילו את שוקלת לוותר על התהליך?

הכל תלוי עד כמה את רוצה להתאמץ עבור המטרה. אף רופא לא יעביר אותך טיפולי פוריות אם את לא מעוניינת.

זה מעלה את הסיכויים, לא בהמון, אבל כן מעלה. כמובן שהכל נתון בידי הקב"ה, אבל כדאי לפעול להגדיל את הסיכויים בדרך הטבע.

מוכנה לעשות הכל.

פשוט אני אחרי הפלה אז הכל נשמע מייאש ומתיש.

אבל תודה על התגובה שלך היא סייעה לי. ואני מתפללת שידייך יתמלאו במהרה בעה

טכנית זה קצת שונה בכל מקום ובכל קופה.

אבל בגדול מביאים זרע למעבדה. אם אתם לא רחוקים אז מהבית. אם רחוקים אז צריך למצוא פתרון.

ואז אחרי שמוכן מהמעבדה מחדירים עם צינורית דרך הנרתיק. אח''כ אני הייתי צריכה קצת מנוחה סתם כי החומר של המעבדה והתחושה יוצרת חוסר נעימות. אבל לא משהו היסטרי.

ללכת לפה להגיע לשם.. וכמובן צריך גם אוביטרל קודם.

וזה עזר לכן בכלל?

אני לקחתי גם גונאל וגם אוביטרל.

אם זה עזר? לי לא. אבל יש כאלה שעוזר להם. בסוף זה לא אחוזים כ''כ גבוהים. אבל הקופה מחייבת שלוש הזרעות עם תרופות לרוב לפני ivf.

כל כך מהר

יש לנו שלושה ילדים ולכאורה אין בעיה להיקלט אלא להחזיק הריון

הצלחתי להכנס להריון אבל זה היה נופל ממש בהתחלה. עשינו הזרעות וגם lvf במטרה לחזק את הביצית והזרע בפועל זה לא עזר וההפלות המשיכו.

בין הטיפולים נקלטתי להריון טבעי קיבלתי תמיכה חזקה להריון וב"ה ילדתי, כך ב 2 הריונות

אני ממש בתחושה שזה יהיה המצב אצלי..

קיבלתי דופסטון 3, זריקות פרונגסט יום כן יום לא עד שבוע 12, חומצה פולית 5 מג, אספירין

הזריקות עצמם חזקות ממש , דופזטון בנוסף, יש מחקרים שחומצה פולית 5 מג מחזקת את הרחם

גם אני התחלתי טיפולים כשכבר היו לי 3 בבית.

אבל אצלנו המצב היה לא אופטימי שהרופא פוריות בקופ"ח כבר אמר שאין טעם לנסות הזרעות וישר הפנה לIVF.

ב"ה נקלטתי בטיפולים הללו...

אופטימי ממני שזה מרגיז אותי כי אני בת 36 וכבר שנה וחצי מנסים ..

אם אין בעיה להיקלט ועשו בירור הפלות וכו' ולא מצאו סיבה למה לא מחזיק אז זה כן הגיוני בסך הכל לעשות הזרעות ומיד לתת תמיכה חזקה.

רק כי הזרע מעט יותר משובח? הרי עצם ההפריה הוא לא הבעיה במקרה כזה... איך זה מפחית סיכוי להפלה?

ותמיכה חזקה הרי אפשר לתת מבטא חיובית של היקלטות טבעית...

פספסתי משהו?

אולי זה מכסה את השבועיים הראשונים לפני הבטא חיובית.

וגם תמיכה נותנים מיד מההזרעה ולא רק מבטא חיובית.

אבל אני לא באמת מכירה לעומק את הקושי הספציפי ב''ה.

ברגע שעושים ivf (לא הזרעות) מכניסים לרחם זרע חזק יותר וביצית חזקה אז אולי זה מקטין את הסיכוי להפלות מוקדמות. אני לא נקלטתי בטיפולים לא בהזרעות ולא ב ivf אצלי חלק מההפלות קרו בין לבין (ויש לי עוד עוברים מוקפאים)

אני עברתי גם הריון חוץ רחמי והסבירו לי שכנראה זה קרה בגלל שלקחתי תמיכה חזקה מהביוץ והרירית הייתה עבה מאוד והביצית לא יכלה לעבור, ככה הסבירו לי (לקחתי דופסטון 3 ופעמים ביום נרות אוטרגסטון) אז צריך להיזהר מתמיכה אם לא עושים טיפולים

עונה ממקרה שאני חוויתי לצערי וככה הסבירו לי הרופאים

אם עושים הזרעה ללא הורמונים אז לא נותנים תמיכה? אתייעץ עם הרופא.

פשוט עדיין לא קיבלתי מחזור אבל הביוץ יהיה עוד יום יומיים

תמיכה זה אומר לתת הורמונים של הריון שייחזקו אותו בנוסף למה שהגוף מייצר.

השראת ביוץ קודם , על בסיס ביוץ טבעי ..אבל הבנתי מה כתבת

אנחנו עשינו את ההשבחה גם בשערי צדק והמשגיחה של מכון פועה הייתה שמה.אחרי זה נסענו למרפאה של כללית לעשות. הרופא הכניס כדי לחבר והיה צריך להחליף את הצינורית כי לא הצליח. התהליך קצת כאב ולא ממליצה ללכת אחרי זה לעבודה

וב"ה נקלטנו ויש לנו תאומים מתוקים מזה!

תאמיני שזה יצליח

ככ שמחה בשבילכם.

קיבלת השראת ביוץ גם?

רק צריך לשים לב לא להתייבש.

שתית מספיק היום? אולי כאב הראש הוא ממחסור בשתייה?

(אני לא בטוחה, אבל זכור לי שאין חשש לרעלת היריון בשלב כזה. כאב ראש הוא אחד התסמינים לרעלת)

תרגישי טוב!

כן יש מצב אתמול הייתי המון בשמש למרות שהייתי עם כובע.

היו לי מקודם גם סחרחורות. בקיצור ממש מרגישה זוועה ופוחדת שזה בגלל שאכלתי משהו לא טוב ושזה יכול להשפיע על העובר

הכי חשוב לשתות הרבה וגם לנוח. אם לא תתייבשי - הכול יהיה בסדר בע"ה...

קורה שאנחנו חולות בהריון וזה לא מסוכן להריון

הסכנה בשלשולים ממושכים זה התייבושת והתייבשות עלולה לכווץ את הרחם

אז חשוב לשתות

ותנוחי ויעבור..בעז'ה!

ואם אין התכווצויות חריגות או משהו חריג אז כנראה הכל בסדר..

אז לא מיובשים.

יכול להיות התייבשות או וירוס...

היו ארבעה תוך חמש וחצי שנים.

נשארתי איתם בבית עד שנכנסו לגן עיריה (לא סתם העברנו את הזמן, ממש מילאתי בתכנים, המשחק ובלימוד). היו שנים שהיו איתי שניים ביחד.

כיום הם "חבורה" ממש

חברים טובים וחווים הרבה דברים יחד (מניחה שהרבה בעקבות הקרבה בגיל).

יש להם אחד את השני ומאוד כיף להם יחד.

בסוף זה תלוי בכוחות, בשמחה, ביכולות וברצון שלך

וגם חשוב לדאוג לא ללכת תוך כדי לאיבוד (לשים לב לעצמך, לדאוג למקורות אנרגיה, לעזרה אם צריך, מה יתן לך כח,מה ממלא אותך..)

אני חושבת שדווקא כשה4 נולד/ה היה לי יותר קל כי כבר היה לי "גדול/ה" (בגיל חמש וחצי(;) וזה הקל. יש יותר הבנה, יש מי שיכול להעסיק רגע אם צריכה לשירותים, יש מי שיכול להגיש עזרה קלה (להביא איזה חפץ, לשחק עם הקטנים) זה לא שיש רק עוללים פיציים שלא מבינים וצריכים אותך צמוד..

זו החוויה שלי.

בהצלחה בהחלטה בע'ה

(הכי יותר זה היה הראשון כי הכל חדש) אבל מבחינת השילוב עם עוד ילדים קטנים

הרביעי היה הכי קשה לי

אבל אני חושבת שזה מאוד משתנה מאחת לשניה

אופי הילדים

כמה עזרה יש

..

אם נגיד קשה לך יש לך אפשרות להכניס את הילדים למסגרת ואת תשארי עם התינוק בבית?

כי נראה לי קשוח ברמות להיות עם ניו בורן פלוס פעוט/ות , גם עם בעל שחזור הביתה בערב זה קשה, אז עם בעל בקבע זה ממש אין לך שניה לנשום.

מה את עושה אם יש לך נגיד סידורים, בדיקה, קניות? איפה הילדים? אצלי נגיד זה ביום חופשי לרוב ואז הילדים במסגרת אבל אם הם איתך תמיד זה קשה.

ובכללי, מצדיעה לך , גם אשת קבע וגם אמא לצפופים בבית! וואו

אח"כ עשיתי הפסקה די גדולה..

אם את רוצנ משפחה גדולה והגיל זה פקטור, אני הייתי קופצת למים. הקושי הוא עכשיו כשהן קטנים, אח"כ בע"ה יהיה יותר קל..

אבל רק את מכירה את עצמך ❤️

4 ב4 שנים

בגדול לי הרגיש פער ענק בין 2 ל3 ולא בין השלישי לרביעי. ויש לי ילדים מאתגרים

הייתי משקללת עדיפויות.

שמה סימני שאלה על מה הכי חשוב לי.

להיות בבית עם כולם? להיות אחראית על הכל לבד? ללדת עוד ילד?

תראי מה הכי חשוב לך מאחד עד עשר ולפי זה תשקללי...

יש לנו נטיה לרצות הצליח לעשות מקסימום בהכל. מתישהו זה נהיה בלתי אפשרי בכללי ובמיוחד עם ילדים צמודים. להחזיק בהכל יכול ליצור המון תסכול וקושי.

אחרי שאת יודעת מה עיקר ומה טפל תדעי מה תעשי...

בכנות אני עצמי, אם הייתי מוגבלת בגיל והייתי רוצה עוד ילדים, הגיוני שהייתי בוחרת ללדת את הרביעי ופשוט מייחדת תקציב לעזרה בבית, עזרה עם הילדים, אולי עוברת לגור ליד משפחה. כל דבר שיתן לי תמיכה ועזרה כי בעיני ילדים הם ערך עליון.

בהצלחה רבה!

היה לי ככ קשה (וכיף) שעצרנו ל4 שנים יזום.

הרגשתי שאם יבוא עוד אחד אני אהיה בכעס ועצבים ולא רציתי.

מצד שני הגיל כן פקטור עכשיו אני בת 36 ומנסים כבר שנה וחצי ללא הצלחה.. (בלי סיבה)

יצא לי להיות בבית עם 2 ילדים ותינוק שנולד

זה מאתגר ובהתחלה מאוד קשה אבל לאט לאט זה התאזן ולמדתי למצוא את הדרך שכולם יקבלו מענה.

מבחינתי ילדים זאת תכלית חיי כרגע ולכן מוכנה להשקיע ולהקריב קצת בשביל זה.

מעריכה את השיתוף.

נתן נקודות למחשבה! ב"ה אני חושבת שאני בדרך להגיע להחלטה. חשבנו הערב ביחד על דברים פרקטיים שיכולים לעזור.

וסתם שיתוף נוסף, משהו שעלה לאחרונה בעוד שירשור בהקשר אחר. זה האבל..ההבנה שרצית להתחיל מוקדם. וניסית, עשית את השתדלות שלך אבל הקב"ה מסדר לך מסלול אחר.

אני מודה לה' כ"כ על האוצרות שיש לי.ודווקא בגלל שאני ככה מאושרת שיש לי אותם אני רוצה עוד. ואז זה מחזיר אותי לאבל.. והגיל לא עוזר פה.

אז הקושי הזה נמצא. אבל באמת ההודיה לקב"ה מנצחת.

בע"ה בזמן הנכון 🙏

אני גם בהמון התלבטויות על זה.. מןדה שלא הייתי נכנסת להריון נוסף אם הייתי יןדעת שזה אומר להשאר עם 3 ילדים בבית ובלי בעל שעוזר, אבל זה באמת תלוי בכוחות שלך..

לא יודעת לענות לך.

הלוואי שיעבור בקלות ושה' ימלא חסרונך

כי זה עלול לגרום לזיהום.

אולי עדיף לעשות גרידה?

והלכתי לשיאצו ודיקור סיני

ויצא לבד

חיבוק🫂

אבל פחות משבוע אחרי שאמרו לי סופית שזה עובר שלא התפתח... (לא היה לו דופק בכלל)

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך❤️

זכור לי שבת חן וייל מתפת על הפלה טבעית שחוותה. אולי תחפשי מה התהליך שעברה?

אבל טין לדעת אם וכמה זמן זה יקח...

אפשר לזרז בשיטת אביבה, אם מתאים לך ואת רוצה אשמח לנסות לעזור לך למצוא מדריכה.

חיבוק גדול!

המקום ימלא חסרונך.

יורדת בסטנדרט, נראה שלא אמצא בריכה מחוממת במחירים סבירים...

אבל לא נראה לי שצריך כרגע בריכה מחוממת... לפחות בשעות הצהריים.

קפואה. כך שזה לא מחייב.

אבל אין הרבה אופציות...

מכירות עוד אפליקציות לבדוק בהן?

ממה שאני מכירה, אם זה מרעב - יותר ארוחות מזינות במהלך היום יפחיתו את הקיימות בלילה. בדכ אומרים שאם הקיימות הן בשעות קבועות יחסית - זה הרגל, ואם לא בשעות קבועות אז זה רעב. אני הייתי בודקת כמה לילות אם זה בשעות קבועות, אם זה הרגל זה פשוט להרגיל אותה לחזור לישון בלי הנקה. ואם זה בשעות שונות מרעב אז לתת מזון טוב במהלך היום

בהצלחה!!

עם הגדול היה לי ככה וזה החמיר עד שהיה מתעורר כל שעה

אז בגיל 10 חודשים הוצאתי אותו מהחדר בלילות הראשונים הוא קם ובעלי הציע בקבוק והוא סרב כי רצה לינוק כי זה הרגל, אחרי 2-3 לילות הקימות ירדו משמעותית והפסקתי להניק בלילה והתחלתי לחזור להיות שפויה 😂

ביום נתתי לו הרבה אוכל אבל זה שלא רצה בקבוק פשוט חידד לי שזה לא רעב אלא הרגל.

אני רק רוצה להגיד שזה היה נכון בשבילי לעשות אבל זה כן היה כמה לילות של בכי ( בעלי לקח מזרון וידאו איתו בחדר, כי ברגע שראה אותי נהיה היסטרי ורצה לינוק )

בין זה שאוכל טוב ביום לכמות הפעמים שקם בלילה.

בגיל הזה הילדים שלי גם קמו מלא (במיוחד זה שהיה על הנקה, אמאלה כל דקה! הנס שלי היה שישן איתי ביחד במיטה, ככה לא ממש התעוררתי).

כיום בגיל שנתיים שלו אני ממש רואה קשר ישיר.

יום שהילד אוכל ארוחת ערב טובה == שנת לילה רציפה.

וואי הלוואי שזה קשור לאוכל, אני אנסה להביא לה המון ;)

ממה שאני יודעת עד גיל שנה כן מצופה לקום בלילה לאכול.

אבל באמת לאכול יותר ביום ולוודא שהפעמים שקמה לאכול בלילה היא אוכלת ממש ולא יונקת דקה ונרדמת יכול לעזור לצמצם את מספר הקימות.

אבל לא אמורים להתעורר כל כך הרבה.

אפשר לנסות לתת יותר אוכל במשך היום ולפני השינה, כדי שהיא לא תהיה רעבה בלילה.

איך היא נרדמת בתחילת הלילה?

אם היא נרדמת רק בהנקה, אז אפשר לנסות לנתק את ההנקה מהשינה, כדי שהיא תדע להירדם בדרך אחרת, ואז היא פחות תצטרך לינוק כל פעם שמתעוררת.

אם מתאים לך, אפשר גם להניק השכיבה ולישון איתה ביחד.

זה לא פותר את הקיצוץ בלילה, ויכול אפילו להגביר, אבל זה ידרוש ממך פחות מאמץ.

לאחרונה אני מנסה להרדים אותה בעגלה

אבל זה לא עוזר כי גם אם היא ישנה שעתיים בעגלה. זה שעתיים מתוך לילה שלם.

ואני ישנה איתה במיטה שזה נראה לי הבעיה...

טוב אני אנסה להוסיף לה עוד אוכל. הלוואי וזה יעזור כי זה כבר נהיה בלתי נסבל.

היא התחילה להתהפך בקצב ולזחול יפה מאוד, והשילוב של גם יונקת מלא פעמים בלילה במיטה שלי וגם זה שהיא זוחלת כשאני ישנה זה שילוב מפחיד

לק"י

הוא ישן איתי.

ביום כשהוא עירני לגמרי הוא מטייל במיטה, ובאמת חייב להשגיח עליו. למרות שנראה לי שלפעמים יש לו את ההבנה של לא להתקרב לקצה (אם אין משהו מעניין שהיא רוצה. כמו מייבש שעובד שנמצא ליד המיטה).

כבר אפשר להתחיל ללמד אותם לרדת בצורה בטוחה. לתת לה לזחול עד הקצה של המיטה, ואז לסובב אותה ולראות איך לרדת ולחזור על זה כמה פעמים. בסוף הם לומדים וזה הרבה יותר רגוע ככה כשהיא לא יכולה ליפול🙂

לק"י

אבל עדיין המיטה שלנו די גבוהה, וזה קצת מפחיד.

אבל עדיף מצניחה חופשית קדימה😅

שמניקים בצפיפות יחסית גבוהה בערב לקראת השינה?

וגם אפשר לתת מנה מזינה יחסית סמוך, כמו איזה דייסה או מרק.

זה לא יפתור את הקימות לחלוטין וזה תקין

אבל זה יכול לתת בוסט בתחילת הלילה וגם לרווח חוץ מזה אולי.

הבן שלי גם בן שמונה חודשים, מתעורר בערך שלוש פעמים לינוק, לפעמים יותר לפעמים פחות... אם חם בלילה אז הוא חד משמעית יונק יותר ואז לתת לו לשתות מים ממש עוזר.

אם היא לא יודעת להירדם בלי הנקה אז הגיוני שהיא לא מצליחה לחבר מחזורי שינה ואז הפיתרון יהיה ללמד אותה דרכי הירדמות אחרות ולא רק הנקה.

זה מאוד קשה.

אבל הרעיון הוא ללמד את התינוקת להירדם בלי הנקה.

אפשר להניק בסלון ואח"כ לקחת למיטה לישון.

בהתחלה יהיה לה קשה להירדם, אבל אני חושבת שאחרי שתתרגל אז תצליח לחבר מחזורי שינה בלילה ולקום פחות.

היא הבכורה אצלך?

אנחנו אצל הבכור אכלנו מרורים עם השינה שלו, לפחות עד גיל שנה (שאז בערך גם הפסקתי להניק אותו בלילה כי זה היה בלתי נסבל...)

האמת גם הרבה הרבה אחרי גיל שנה, פשוט בגיל שנה השלמנו עם זה במידה מסוימת.

ממה שאני שומעת הרבה פעמים יותר קשוח השינה עם הבכורים, לוקח זמן ללמוד את זה מצד אחד ולשחרר מצד שני.