האנשים סביבי מלחיצים אותי , אשמח לשמוע גם מכן..
בן 11 חודשים שזוחל לא בהצלבה אלא גורר את עצמו קדימה במעין קפיצות מצחיקות.. לא מתיישב לבד אבל יציב אם מושיבים אותו ובד''כ יודע גם לרדת לבד. לא זוחל על 6 , לפעמים נעמד קצת על 6 ומתנדנד. לא נעמד לבד. ממש עיכוב התפתחותי? הייתן הולכות לרופא התפתחות או שיש עוד זמן לתת לו?
ומתי בדכ מתחילים לדבר? אני לא בטוחה שהוא מבין נגיד כשקוראים בשמו, זה הגיל או עוד לא?
תודה מראש ובמיוחד למרגיעות
לא נעמד וזחל על 6, ולא התיישב לבד.
כן זחל גחון בצורה תקינה.
אחר כך הוא התקדם, אבל כן היה איטי. ובגיל יותר גדול קיבל ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה.
לדעתי כן כדאי לבדוק את זה, מקסימום יגידו לך שזה בסדר.
אבל לא צריך להילחץ, גם אם יש עיכוב מוטורי.
לדבר זה עוד מוקדם. יש כאלה שכבר מתחילים בגיל הזה, אבל יש כאלה שרק אחרי גיל שנה.
הוא כן כבר אמור להגיב לשם שלו.
הרבה פעמים קשה לזהות אם הוא מגיב דווקא לשם, או סתם לקולות.
זה תהליך שלוקח קצת זמן, עד שממלאים שאלונים וקובעים תור וכו'
אפשר גם להתייעץ עם אחות טיפת חלב לגבי ההתפתחות שלו, הם יודעות בדיוק מה תקין ומה צריך בדיקה
לגבי מילים- אני חושבת שמצפים בגיל הזה לאבא אמא וזהו... אבל כן צריך לזהות את השם שלו.
לפחות כשאני עשיתי לילדים שלי במאוחדת.
כן יכול לקחת זמן עד שיש תור.
בכללית כן אמורים למלא
יכול להיות שזה גם תלוי מרפאה ספציפית, כאלה שיותר מקפידות ופחות...
וממש לא עלה בדכתי לבדוק התפתחות
היום בת שנה ושלושה וכבר רצה.
מה שמצחיק שהיא התחילה לזחול שש פתאום ברגע וגם כשהתחילה ללכת זה היה ממש בפתאומיות בלי סימנים. בקיצור לדעתי ממש מוקדם להיבהל...
אני לא מומחית בכלל, אבל זה כן נשמע לי שלב שאמורים לזחול בו על שש.
לק"י
7-10 חודשים.
כך ש-11 חודשים זה כנראה לא כ"כ נורא.
יש שם גם המלצות לתרגילים:
זחילה ועמידת שש אצל תינוקות - מתי זה קורה ותרגילים לעידוד - תינוק ישראלי
שבגיל כזה קטן יש לפעמים עיכוב, ילד שמקבל מענה מהיר יכול ממש להתקדם.
זה לא עניין של בהלה אלא זה פשוט מקדם.
הרבה כתבו לך שגם הילד שלהם היה ככה וזה היה לגמרי בסדר.
וזה לא סותר
פשוט טיפול יכול לקדם אותו יותר מהר
הייתי ממליצה להתחיל פזיותרפיה ובמקביל לפנות להתפתחות הילד
מילה לא חייבת להיות מילה ברורה,אלא צליל קבוע שמבטא משהו-למשל בה לבקבוק או הב הב לכלב...
הוא אמור לזהות את השם שלו,אבל אם למשל יש לו שמות חיבה ולא כולם קוראים לו באותו שם זה יכול ליצור עיכוב-אז כדאי להקפיד על שם אחיד...
לדעתי בגיל שנה הוא גם אמור להצביע-למשל אם את שואלת אותו איפה האור, או איפה אבא ..
לגבי זחילה על שש-יש סרטונים ביוטיוב עם תרגילים מוצלחים -כדאי לתרגל איתו.... ולהתייעץ עם הרופא ילדים
הבן שלי בן שנה ועשר, כבר אומר משפטים של 2-3 מילים, ובגיל שנה עוד לא היתה לו שום מילה.
אבל כן כדאי לעקוב אחרי הדברים, בעיקר הייתי שמה לב למענה לשם, הוא גם עוד לא בן שנה-אבל כן מקפידה לקרוא לו בשם קבוע ולראות אם הוא מגיב.
בעיניי זה ממש חשוב, יותר מהזחילה, כי אם הוא לא מגיב לשם ולא אומר אף מילה ונראה שלא מבין או מגיב-הייתי עושה לו בדיקת שמיעה, לכן כדאי להתייעץ עם רופא ילדים
היי!
ממתי עוברים לקחת פרנטל/מולטי ויטמין?(זה אותו הדבר?)
ב"ה ב"ה תחילת הריון
אין לי תור לרופאה בקרוב, עוד לוקחת חומצה פולית. באיזה שבוע עוברים לפרנטל?שלא אפספס
אפשר להחליף משלב די מוקדם
אני לוקחת כבר כמה חודשים גלולות משולבות(סוג שיש בו 21 גלולות ואז אמורים לעשות הפסקה של שבוע, לקבל מחזור מדומה ואחרי שבוע מההפסקה של הגלולות להתחיל לקחת שוב.)
מאז שהתחלתי חיברתי כל פעם פעמיים חפיסות כי לא רציתי לקבל מחזור. והפעם אני עומדת לסיים את החפיסה השניה אבל אני רוצה להמשיך לחפיסה שלישית כי יש לנו עוד שבועיים משהו חשוב ואני לא רוצה שנהיה אסורים בזמן הזה.
מישהי חיברה פעם 3 חפיסות?
מסיימת עכשיו חפיסה שלישית של גלולות משולבות והכל בסדר ..
רופא אמר לי שאין בעיה לחבר
פעם חיברתי כמעט שנה.
הרופאה שלי אמרה שאין עם זה בעיה
איש ואשתו בני 80 הולכים יד ביד.
תמונה מרהיבה ביופיה שזוכים לראות מפעם לפעם סתם כך ברחוב.
האיש מביט באשתו
האישה מביטה באיש שלה
המבטים מצטלבים.
אושר קורן מבין העיניים
אהבה ללא מילים
הבנה ועומק שרק שניהם מבינים.
התמונה הזו מרעידה לבבות
פורטת על נימים עמוקים-עמוקים שחבויים בכל אחד ואחת מאיתנו.
כי למה בעצם?
כי בעצם היותה היא משדרת לנו ומכריזה בקול רם: האהבה מנצחת!
האהבה לא נכבית
היא חיה, קיימת,
בועטת, נושמת,
עמוקה מני ים
טובה
עוטפת
משתבחת ומעמיקה עם הזמן
כך לאורך שנים רבות רבות
כך לנצח נצחים.
והשדר הזה,
ההכרזה הזו,
הם כ"כ כ"כ חשובים.
ובתרבות של ימינו אנו – הם פי כמה וכמה חשובים.
כי מה שמשדרים לנו כל היום וכל הלילה בתרבות
זה כמה האהבה היא דבר שחולף
וכמה שנישואים זה "כלא" ו"חונק"
וכמה מי שמתגרש או נפרד נהייה שוב "רווק/ה" וחוזר "לשוק"
ויכול "לטרוף את העולם"
ואיזה כיף לו בעצם,
וכמה שנישואין "הורגים את האהבה"
וכמה שגברים "מסכנים" כי הם "כבולים" לאישה אחת כל חייהם,
וכמה גבר נשוי "מסכן" כי אשתו כל הזמן אומרת לו מה לעשות וחונקת לו את החופש לאט לאט
וכמה אישה נשואה "מסכנה" כי בעלה בעצם ילד נוסף שלה, ילדותי ועצלן ובעצם מי צריך אותו בכלל?
וכמה אהבה אמיתית ותשוקה אמיתית יכולות להתקיים רק מחוץ למסגרת הנישואין,
וכמה מסגרת הנישואין מכבה את התשוקה וכמה היא כבר לא קיימת בה
וכמה כל איש ואישה צריכים "להספיק" לפני שהם מתחתנים, כאילו ברגע שהם מתחתנים העולם סוגר עליהם ואין להם יותר שום מרחב תמרון בעולם הזה,
וכמה מי שהתחתן מוקדם "מסכן" כי "לא הספיק כלום בחיים וישר נכנס לצינוק"
ועוד כהנה וכהנה שדרים אינסופיים שמשדרים לנו.
ללא הרף.
כל יום.
בכל מקום.
גם בדברים שאנו מודעים אליהם,
אבל הרבה הרבה יותר בשדרים שפשוט מועברים אלינו בתת מודע, בכל רגע נתון שבו אנו
צופים בחדשות/ רואים סרט או סדרה / שומעים ראיון עם אישיות כזו או אחרת / רואים פרסומות / קוראים ספרות ועיתונים / שומעים אנשים –
כל המדיה באשר היא,
כל התרבות באשר היא
הכל מכוון, בין אם במזיד ובין אם בלי משים – לגרום לנו להרגיש ולהבין שנישואין הם כלא אחד גדול,
שאהבה אמיתית לא יכולה להתקיים בהם לאורך זמן, אולי לזמן מועט, אולי לתקופה מסוימת – אבל לא לנצח.
וזה,
זה השקר הכי גדול שיכול להיות בעולם הזה!
זה העיוות הכי לא מוסרי שיכול להיות בעולם הזה!
זו התרמית הכי גדולה שבה מאכילים אותנו!
זה הבוקס הכי כואב שיכולים לתת לנו כאנושות בבטן הרכה שלנו,
ביסוד שלנו, בשורש שלנו, במהות שלנו –
במשפחה שלנו.
התא הבסיסי ביותר בכל חברה אנושית.
התא הבסיסי שמחזיק תרבויות ועמים שלמים.
התא הבסיסי שהוא הוא מקור הכוח, העוצמה וההשראה שלנו.
בזה פוגעים כל הזמן
את זה רומסים כל הזמן
על זה צוחקים כל הזמן
את זה דורסים כל הזמן ברגל גסה.
הגיע הזמן שישמע כאן קול אחר.
קול האמת.
קול שמכריז על האהבה שלא מתה.
קול שאומר בבירור:
נישואין זו מתנה!
נישואין זה הגשמת החלום הכי גדול של כל איש ואישה!
נישואין זה טוב, הכי הכי טוב שיכול להיות!
נישואין זה חיבור של שני חצאי נשמות שהתאחדו לנשמה אחת,
נישואין זה אור גדול
נישואין זה עבודת המידות, פיתוח האישיות, האפשרות להיות יותר טובים כל אחד בפני עצמו,
נישואין זו מסגרת אהובה עוטפת ומחבקת שמגדלת לתוכה ילדים מאושרים, בריאים בנפשם, בטוחים, מוגנים,
נישואין זו יציבות מבורכת,
זו אמירה שהאהבה מעוגנת בשורש עמוק, שלא כל משב רוח יכול להעיף אותה ולכבות אותה,
אמירה שמכריזה: אשתי!
אני כאן!
איתך!
לנצח!
גם אם קשה,
גם אם יש משברים,
גם אם את לא תמיד הכי-הכי
גם אם את טועה
אני כאן.
אוהב אותך.
נמצא איתך.
לא עוזב אותך לעולם!
וביחד ננצח את הכל!
נישואין זו אמירה שמכריזה: אישי!
אני כאן!
איתך!
גם אם אתה לא תמיד במיטבך,
גם אם אני כועסת עליך כ"כ לפעמים,
גם אם טעית,
גם אם לא הכל מושלם כל הזמן-
אני אוהבת אותך
אני שלך לעולם
ולא עוזבת!
נישואין זו אמירה שמכריזה: ילדים יקרים שלנו!
אבא ואמא איתכם, שומרים ומגינים, אוהבים ומחבקים,
אתם בטוחים כאן. אתם אהובים כאן.
זה הבית שלכם.
בית.
שלם ואמיתי.
גם אם אבא ואמא רבים לפעמים – זה בסדר,
הם לומדים אחד את השנייה,
הם מבינים יותר אחד את השנייה,
ובסוף משלימים.
נישואין זה שיחרור!
לא כלא – שיחרור!
השחרור והחופש להיות את.
להיות את שלפעמים שמחה,
ולפעמים עצובה
ולפעמים עייפה
ולפעמים כועסת
ולפעמים בהריון או אחרי לידה
ולפעמים משמינה ולפעמים מרזה
ולפעמים מרגישה יפה ולפעמים יפה פחות
ולפעמים אין לה כוח לראות אף אחד
ולפעמים רוצה לבלוע את העולם-
שיחרור להיות מי שאת בכל זמן נתון
ולדעת שתמיד הוא יהיה שם בשבילך – האיש שלך.
ואת לא צריכה להוכיח כלום
ואת לא צריכה לשחק אותה ולעטות על פנייך וגופך מסיכות
ולהתאמץ להיות מי שאת לא,
ולהתאמץ להיכנס לאיזו תבנית מסוימת שהחברה מכתיבה, אפילו בזמנים שהכי קשים לך
כמו אחרי לידה
את תמיד את.
רגילה כזו, פשוטה כזו.
ואישך תמיד לצדך בדיוק כמו שאת.
לא ישפוט אותך על כל טעות הכי קטנה,
לא יחפש איפה לחתוך את הקשר כי את לא מספיק א ב ג
לא יעבור ממך לאחרת ומאחרת לאחרת כי יש יותר יפות יותר חכמות ו"יותר" ממך
לא, הוא שלך. לנצח.
נישואין זה השחרור והחופש להיות אתה.
להיות אתה שלפעמים מתוסכל ומאוכזב שפיטרו אותך
להיות אתה שלפעמים עייף ורק רוצה לישון כל היום
להיות אתה שלפעמים חולה ולפעמים כואב ולפעמים מבולבל ולפעמים לא יודע אם יהיה לו כוח לקום מחר מהמיטה.
להיות אתה בטוב שלך ובחוזק שלך
ולהיות אתה גם כשאתה חלש ופגיע.
לדעת שאשתך תמיד שם בשבילך.
מכילה, מחבקת ואוהבת.
שהיא לא שופטת אותך על כל מעידה הכי קלה, שהיא לא תרוץ לחשוב "למה כדאי לי לחתוך ולמצוא בחור יותר חתיך יותר מרוויח יותר גבר יותר מצליח ו"יותר" ממך.
לא, היא שלך. לנצח.
היא שם בשבילך, לנצח.
הכלא האמיתי הוא מחוץ לנישואין-
כלא שאומר לך שאת/ה צריכים להיות הכי יפים כל הזמן
והכי חכמים חדים ושנונים כל הזמן
ועל כל מעידה הכי קלה אתם תוחלפו באחר/ת ש"יותר" מכם.
אין יציבות.
אין ביטחון.
אין מחויבות.
להתאמץ בכל דקה מהחיים לרצות את האחר, להיות מושלמת או מושלם, זה מתיש.
פשוט מתיש.
אנחנו רק רוצים שיקבלו אותנו כמו שאנחנו.
האהבה לא מתה בנישואין.
האהבה משתבחת בנישואין.
היא מעמיקה,
היא מתרחבת
היא מקבלת עוד ועוד פנים וצורות.
בידינו הדבר.
אנחנו הם אלה שנחליט אם כך יהיה או אחרת.
כל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.
מהצמח הכי קטן ועד לאהבה שלנו.
אם נשקיע בה,
כל יום,
אם נשקה אותה,
כל יום-
היא תפרח.
אם לא נשקיע בה את האנרגיה- כמו כל דבר שאין בו אנרגיה – היא תנבול.
התשוקה לא מתה בנישואין,
התשוקה יכולה להתעצם, להתפתח, לגדול עוד ועוד בנישואין.
בידינו הדבר לגמרי.
לאן שנכוון את האנרגיה שלנו, את הרצון שלנו,
את המחשבות שלנו, את המאווים שלנו – שם היא תהיה.
לאן שנכוונן את המוח שלנו – שם היא תהיה.
מספיק כבר עם השקר הנורא הזה שנישואין רעים וכובלים.
מספיק כבר עם השקר הזה שנישואין טובים "רק" לתקופה מסוימת
ואחר כך זה כבר "לא מספיק",
נישואין זה לא גרביים
נישואין זה לא אייפון חדש שמשתדרג כל שנה וצריכים להשיג את ההכי חדיש כל פעם
נישואין זה לא משהו שאפשר להחליף כל רגע.
נישואין זה נשמה.
זה נשמה שחצי שלה בך וחצי שנה באשתך/באישך.
לא מחליפים חצי ממך.
לא מחליפים נשמות.
כמו שילדים לא מחליפים.
כך גם את הנשמה שלך לא מחליפים.
אם הילד הכעיס נורא – עדיין נאהב אותו.
אם הילד טעה נורא – עדיין נאהב אותו.
כך צריך להיות היחס גם לגבי בעלי/אשתי.
החיים דינמיים,
אנחנו משתנים,
וכל היופי הוא לראות איך החצי השני שלנו גדל ומתפתח יחד איתנו,
איך בכל תקופה ובכל רגע האהבה והזוגיות מקבלים פנים חדשות.
לא לוותר על זה.
חבל לוותר על זה.
כמו בכל דבר שצריכים להתאמץ בשבילו כדי שיקרה, רק כי הוא כ"כ כ"כ טוב,
ואת הטוב הזה אי אפשר לקבל בבת אחת על ההתחלה-
כך בדיוק באהבה ובנישואין.
כמו שתינוק, חיים שלמים ואמיתיים, פלא הבריאה, אושר אינסופי-
נוצר לאחר הריון קשה של 9 חודשים
ולידה קשה וכואבת
וגידול ילדים קשה ומתיש-
רק כי הוא כ"כ כ"כ טוב
וכ"כ כ"כ עוצמתי.
אם רוצים לקבל מהאהבה ומהנישואין את שיא האושר-
צריך להתמיד.
צריך להמתין.
צריך לחוות.
צריך להיות.
ואז?
אז נהפכים בעצמנו לתמונה המרהיבה הזו.
אז מוצאים את עצמנו בגיל 80 מביטים אחד לשנייה בעיניים במבט אוהב, מצמרר מרוב שהוא אוהב,
אז מוצאים את עצמנו הולכים יד ביד בגיל 80 ואוהבים.
אוהבים כמו שרק שני חצאי נשמות שחיו יחד עד גיל 80-90 בנישואין אוהבים יכולים לאהוב.
אל תיקחו את זה מעצמכם.
אל תוותרו על זה.
זה יקר מפז.
זה שיא האושר ושיא האהבה.
תתמידו.
מי שמתמיד זוכה לפירות הכי מתוקים שיש.
זוכה להרגיש ולהבין מהי אהבה אמיתית,
אהבה שאינה תלויה בדבר,
אהבה שהיסוד שלה הוא נתינה ללא שום רצון בקבלה, רק נתינה כי אוהבים את האחר,
מי שמתמיד זוכה לחוות מה זה להיות נאהב באמת, לנצח, כפי שהוא, בלי להתאמץ להיות מה ומי שהוא לא.
מי שמתמיד זוכה לחוות עוצמות חדשות ואדירות של אהבה ועומק.
אם הריון חלילה נעצר באמצע-
לא זוכים לחוות את האושר בתינוק.
אם שיא גופני נעצר באמצע-
לא זוכים לחוות את מלוא העונג הניתן לגוף.
אם נישואין נעצרים באמצע-
לא זוכים לחוות את מלוא האהבה והעומק שאפשר להגיע אליהם.
ומגיע לכם!
מגיע לכולנו לחוות את זה עד הסוף.
את הכל.
להפסיק להאמין לשקר הכי גדול,
להתחיל להאמין באמת הגדולה מכל.
שיש טוב גדול
ויש אושר גדול
ושמו- נישואין
ושמה-
אהבה.
אין באמור התייחסות למקרים נדירים יותר שבהם גירושין היא האופציה היחידה הרלוונטית (כגון אלימות על כל סוגיה שאיננה משתנה, או כגון אומללות בחיי הנישואין וניסיון אמיתי לשפר ולשנות ללא הצלחה והבנה שהגענו לקו האדום ואין ממנו דרך מילוט, שניסינו הכל וזו האפשרות היחידה.
שההרגשה שעדיף להישאר לבד לנצח ולא למצוא זוגיות לעולם מאשר להמשיך להיות נשואים).
במקרים כאלה כמובן שהאפשרות של גירושין לגיטימית ואף רצויה לעיתים.
אני מדברת על כל אותם האחוזים המטורפים של בעיות "קטנות" או לא קטנות אך בהחלט פתירות כאלו ואחרות שאפשר לפתור עם רצון וכוונה, או עם הליכה לאנשי מקצוע בתחום הזוגיות, עם התמדה ומאמץ ואי וויתור על הקשר – ולצערנו יש אחוזים גבוהים כאלה, הרבה יותר מדי.
וחיבוק 
טבעי לחלוטין לכולנו להרגיש רגשות אנושיים כמו כעס, תסכול, עצב, פחד וכן הלאה.
אנחנו כולנו בני אדם 
וגם מול האדם שאנחנו אוהבים - תקין וטבעי לחלוטין וקיים גם בזוגיות הכי נפלאה שיש!
לא להיבהל ולא להתפחד מכך כלל
ולנסות לראות לאט לאט איך ניתן לקדם את הנושא הטעון הזה,
בין אם זה בעוד שיח על כך, שיח מקדם כמובן שמעניק לשניכם לומר את הלב שלכם עד הסוף בעניין, מתוך הקשבה הדדית שלמה ועד הסוף,
ומתוך הנכחת הפגיעות וכל מה שמתחולל בכם גם תוך כדי ובעקבות.
אל תפחדי יקרה,
כ"כ נפלא ולא מובן מאליו לשמוע שאת אוהבת את בעלך מאוד
כ"כ טבעי ואנושי להרגיש כעס ופחד אל מול קונפליקט עמוק ולא פתור,
ובכוחכם בהחלט לצלוח גם את זה ואף לגדול מכך ב"ה!
תאמיני בכך! תאמיני בכם ❤️
אפשר תמיד להתפלל על זה, גם לפני השיח או הליבון,
אפשר לראות אם וכיצד ניתן לפתור זאת לעומק,
או לפחות להגיע לאיזונים נכונים שיטיבו עם שניכם,
לתת זמן, ועומק, ושיח, ולב, ומרחב פגיעות, ולימוד בתוך זה
וצעד צעד
לראות איך הדברים מתקדמים
להביא גם את האהבה הגדולה, גם את החוסר אונים וחוסר שליטה שיש אל מול הקושי, ולנסות יחד להתקרב, להירפא, לגדול.
בעזרת ה' תעשו ותצליחו 💪🙏❤️
בפרשת השבוע שלנו, פרשת נח,
מסופר על המבול
וכמה אנחנו לפעמים מרגישות ומרגישים בתוך מבול
מבול של בילבול
מבולבלת, מבולבל
מבול של חוסר אונים
ובא הקב"ה ומבקש מאיתנו לבנות לנו תיבה
התיבה - הביתה בהיפוך
תיבה - הבית בהיפוך
לשוב הביתה
לתיבה שלנו
הבית שלנו
מקום מבטחים מפני המבול
האיש שלך הוא הבית שלך.
האישה שלך היא הבית שלך.
לא להתבלבל
לא להיכנס לנקודת מוצא של מבול, בילבול, של ספק, של סימני שאלה "האם בחרתי נכון? האם זה זה? האם זה לא זה" (כמובן לאחר שעמדתם בשלמות תחת החופה כבר, וכמובן שלא מדברת על מצבי קיצון כמו בפירוט בהודעה הנפרדת למעלה),
סימני השאלה האלה, העמלק שהוא הספק,
הבילבול שהוא המבול - הם הם שמים לנו עצמינו מקלות בגלגלים
הם הם שיוצרים לנו בלב כמו "נבואה שמגשימה את עצמה" בתפיסה ובמחשבה של "הנה ידעתי! איש כזה מגעיל! מי צריך אותו בכלל!" / "הנה ידעתי! אישה כזאת שאמרה את המשפט הזה מי צריך אותה בכלל",
וכל הזמן לחיות בסימן שאלה אחד עצום,
זה מכרסם בתוכנו
אי אפשר לחיות כך, בתוך הבילבול, הספק, העמלק הזה.
אלא -
להיכנס לתוך התיבה
לתוך הבית
לנקודת מוצא של "מצא אישה מצא טוב" - של עמדנו תחת החופה אז זה זה וזהו!
בלי סימן שאלה, אלא סימן קריאה
בלי ספקות, בלי מבול, בלי בילבול,
אלא עם רוגע, שלווה, בהירות, שלמות
כן - זה האיש שלי! זה זה! וזהו!
כן - זו האישה של חיי! זה זה! וזהו!
ואם קשה?
נעבוד
נלמד
נשקיע
נעמיק
נתקרב
עוד ועוד
ונהיה "למשפחותם" - לכוח העצום הזה של המשפחה בישראל
ונהיה ל"מה טובו אוהליך יעקב" - לעוגן הזה, לתיבה הזו של הבית פנימה, לשוב הביתה לחצי שלי באמת. להתמקד פנימה בנו, רק בנו.
לא נהיה דור הפלגה, לא נהיה מפולגים ומפורדים בינינו,
אלא מאוחדים
קודם כל בינינו פנימה
איש ואישתו
ואז לכל העם המתוק שלנו
וכמה מרגש היה בשבוע וחצי הללו לראות את אחינו השבים מן השבי מלמדים אותנו
מה זה להיות בתיבה בתוך שיא המבול של הרע
מה זה לשוב הביתה
מה זה לזעוק ישר כאשר שבים על אחדות אחדות אחדות בינינו
על היהדות
על המצוות
כמה מרגש לראות אותם
נשמות אדירות מאירות
שנלמד מהם
שנקבל אנו כוח מהם וממילותיהם
וכמובן מהתורה הקדושה שמאירה לנו
לשוב הביתה
בהירים, מאוחדים, לא מבולבלים ❤
היי לכולן,
הריון רביעי, שבוע 30.
מאז ההריון השי התחילו לי כאבים ברגל ימין בחיבור עם המפשעה
אבל ההריון זה נוראי.
רצתי לאוטובוס יותר נכון דידתי קלות וזהו מאז יש לי כאבים מזעזים.
כואב לי להרים רגל על רגל, להתהפך במיטה, להתרומם , לעלות מדרגות ואפילו סתם ללכת.
כל פעם שמזיזה את הרגל אפילו סתם מותחת יוצא מלא קליקים כזה..
מישהי יודעת מה זה? למי הולכים לטפל? יש איך לטפל?
לא יודעת איך לשרוד ככה עד לידה..
גם יש לי ברגל הזאת ורידים בולטים שגם כואבים ממש אחרי מאמץ..
הייתי בודקת בכיוון...
במייל ששמה סמפוניה
<simfihelp@gmail.com>
תשלחי מייל לכתובת הנ"ל תבקשי מידע
היא תשלח לך חוברת מידע מפורטת עם דרכי טיפול והמלצות מנסיון מר....
עברתי את זה
זה כאב נוראי
זה משבית, אבל אפשר ללמוד לחיות עם זה
אפשר טיפה להקל
בהצלחה יקרה
זה רק מחמיר?
אני לא מסוגלת. ממש קשה לי להזיז את הרגל זאת
הגיוני שזה רק בצד אחד?
איך אפשר ללדת ככה?
אוף🙂↕️
אם לא מטפלים או אפילו משמרים זה יכול להחמיראמהלהבלידה הייתי עם אפידורל, אבל יש טיפים והמלצות איך לא להחמיר את המצב
ממש כדאי לך להתחבר לקבוצה הנ"ל
אני יודעת שלפעמים יש בצקות או ורידים באזור המפשעה וזה גם יכול לגרום לכאבים
אולי שווה ללכת לרופא נשים טוב שיבדוק מה זה?
אם זה סימפיזיוליזיס צריך כמה שפחות לפסק את הרגליים ולשמור על תנוחות ספציפיות שלא יחמירו את הכאב, בטוחה שיש פה בנות שידעו לפרט יותר🩷
מכירה רופאי נשים שנותנים לזה מענה?
הרופאה שלי מנפנפת בכללי
אורטופד או פיזיותרפיסט יכולים לתת לך רעיונות איך להקל- חבישות מסוימות/ חגורת בטן/ תרגילים פשוט כבר כמה שנים מההריון האחרון שלי ואני לא ממש זוכרת
תינוקת ישנה. פעוט ישן.
אמא באפיסת כוחות.
אבא יוצא מהבית.
תינוקת: **אבא יצא**: וואההההההה
פעוט: **אמא באפיסה**: וואההההההה
מתקפה משולבת
הצילו
לק"י
איזה מתיש זה.
שיהיו בריאים!!
מקוןה שיירגעו וירדמו במהרה!
אני אומרת להם שעושים תחרות מי בוכה הכי חזק או הכי הרבה.
גם אם הם עוד קטנים ולא מבינים, זה עוזר לי להתייחס לזה בהומור.
באמת שואלת.. כי כבר הסתבכתי עם המחשבות של עצמי..
יש לי 2 ילדים כרגע ברוך ה'- בן 4 תכף ובת 1.5 ועדיין לא הבנתי מה הדרך הנכונה לחגוג ימי הולדת.
אתמול היה לי דיון על זה עם בעלי.
דעתי: באלי לעשות חגיגה משפחתית- בשביל הילד (אפילו בבית, או בפארק) ובבוקר של יום ההולדת לעשות לו בלונים ועוגה- רק אנחנו מצומצם.
בעלי: מסכים איתי על בלונים ועוגה- רק אנחנו מצומצם. ולא חושב שצריך משפחה -דודים דודות וכו'. וכשניהיה שבתות אצל ההורים- נחגוג אצלם.
ואני שואלת למה? ב"ה יש משפחה, יש בנידודים בגילו.. למה למסכן את הילד ולא לתת לו להנות ולהיות הכוכב ליום אחד?
בעלי טוען שלא, יהיו שנים שלא נוכל לעשות (לא ברור למה המחשבה הפסימית הזאת) ואז הילד יתאכזב.
אז אמרתי לו סבבה, א. נחגוג לו, גם אם לא מסיבה גדולה. ב. נסביר לו למה ספציפית לא ייצא השנה לחגוג. הכל בסדר. מותר לו להתאכזב. אלה החיים.. קצת להתגמש, להתחשב בהורים שקשה להם מסיבה מסוימת כרגע. הכל טוב, וחוצמיזה, אף אחד לא מתכוון להעביר יום הולדת בלי לחגוג בכלל איכשהו.
כרגע לא הגענו להסכמה/החלטה.
בעלי טוען שאני מגזימה. ובאמת אני שואלת..
איך חוגגים יומולדת ברמה טובה ולא מתמסכנת מצד אחד וגם לא גרנדיוזית מצד שני?
ורגע, מה מקובל לגבי חברים מהגן בגיל הזה.. ?
בגן הם עושים פעם בחודש יומולדת אבל זה כל הילדים של כל החודש. ושנה שעברה בעלי התבאס מזה שהילד לא קיבל תשומת לב ביומולדת.. הם חגגו ביחד איזה 7 ילדים (אם לא יותר חח)
המשפחה אצלנו לא גרה כל כך קרוב, לנסוע ליום הולדת של בן דוד זו השקעה, וב"ה יש לא מעט בני דודים. מבחינתי זו טרחה מוגזמת לצפות מכולם להגיע (וגם לא הייתי רוצה שיצפו מאיתנו להגיע לכל יום הולדת של כל בן דוד...).
יכול להיות שבמשפחה קטנה יותר או שכולם גרים באותו אזור אז השיקולים האלו פחות משמעותיים.
אצלנו חוגגים בבית במסגרת מצומצמת, ומשתדלים גם לנסוע לסבא וסבתא בשבתות סמוכות ליום הולדת כדי להתייחס (אם מתאפשר. לפעמים מצרפים כמה ימי הולדת סמוכים לשבת אחת).
ובמשפחה המורחבת מתייחסים בקבוצה המשפחתית - שולחים הודעות מזל טוב, ולפעמים הבני דודים שבגיל קרוב שולחים גם הודעה בשמם (לפעמים הודעת וידאו אם מתחשק להם, אין קונספט קבוע).
היו כמה פעמים שהילדים שלי יזמו מסיבת יום הולדת בזום - יצרו איזה חידון/מצגת על הילד יום הולדת והזמנו את מי שמתאים לו להצטרף. זה גם היה חמוד, אבל זה לא משהו שעושים באופן קבוע...
משתדלים לנסוע שבת שקרובה אם מסתדר.
חוגגים אנחנו ולפעמים מזמינים 2-3 חברים לבקשת החוגג לארוחה.
לא רואה בזה משהו מתמסכן האמת.
לגבי החגיגה בגן זה באמת נשמע קצת מבאס לחגוג 7, אצלנו זה 2-3 ילדים בד"כ והילדים שמחים
או מוגזם ולא מוגזם. זה ענין משפחתי, כל משפחה עושה מה שטוב לה ונכון לה.
אני יותר בגישת הצמצום, לא כי יום אחד לא יהיה, אלא כאידיאולוגיה של לחנך להסתפקות במועט ושמחה בחלקנו. בעיני אם לא נשדר לילד שהוא מסכן הוא לא יהיה מסכן, ההיפך ככל שתעלי לו את הרף ככה הוא ירגיש שזה מובן מאליו ויהיה מסכן כי אפשר עוד.
זו דעתי האישית כמובן אבל אין בה משהו נכון יותר, זה חלק ממכלול של התנהלות משפחתית.
מבחינתי עוגה וארוחת ערב חגיגית בבית זה מקסים, לא רואה למה צריך יותר מזה. חגיגה אצל סבא וסבתא בעיניי מיותרת, מספיק שיגידו לילד מזל טוב בטלפון בפועל, יש אצלנו סבתא אחת שמאד אוהבת חגיגות אז דואגת לחגוג לילדים בזמן הכי קרוב ליום ההולדת שבו היא רואה אותם, וגם קונה מתנה. בעלי אוהב לתת לילדים מתנות (אני נגד הצפה של חפצים, לא חסר להם כלום ) אז קונים להם משהו קטן. וסבא וסבתא בצד השני גם משתדלים לעשות עוגה וחגיגה קטנה עם בלונים כשמגיעים אליהם.
אני דואגת שאצל הסבים והסבתות זה לא יהיה עם דודים (בהגדרה, אם במקרה דוד אחד נמצא לא אכפת לי) כי כל האירוע יהפוך להפקה מוגזמת ורבת משתתפים וזה כבר ממש הגזמה מבחינתי.
בגן - זה תלוי במקום המגורים שלכם. אצלנו מי שעושה בבית מזמין את כל הילדים בגן מאותו מין (בנים את כל הבנים בנות את כל הבנות), יש מקומות שמזמינים את כל הילדים ומקומות שלא עושים בכלל או שנותנים לילד להזמין איקס חברים טובים ועושים להם משהו קטן. גם התוכן של ההפעלה משתנה ממקום למקום. תבררי מה מקובל אצלכם, או שאם את הראשונה השנה תעשי מה שנוח לך ומקסימום תקבעי סטנדרט
בעד יומולדת מצומצמת
משפחה גרעינית בלבד
עוגה/ מאכל אחר שהילד בוחר
ואם הילד רוצה אז בלונים/ זיקוקים
הילדים של היום שוחים בשפע של ממתקים/ חפצים/ מסיבות/ תשומת לב
הם ממש לא זקוקים למסיבה גדולה
מוסיפה לפותחת
הילדים שלנו עוד קטנים,
ב''ה שבסביבה שלנו לא עושים מסיבות גדולות מרובות משתתפים. עושים משהו גדול בחלאקה ואחר כך בבר מצווה (גם בבר מצווה יש ב''ה תקנון מה שחוסך את הלחץ החברתי)
לענייננו, לי תמיד עשו משהו קטן למשפחה הגרעינית וככה גם מתכננת הלאה.
יש לי שכנה שעושה מסיבות גדולות ומושקעות וזה לא נראה שהילד שלה יותר מרוצה (הוא לרוב מתלונן וממורמר. זה לא מה שעושה אותו שמח).
לא חושבת שהם מרגישים מסכנים וגם אין סיבה
אבל אם יש לך זמן וכוח לארגן משהו יותר גדול ומשפחתי זה יכול להיות נחמד
בלי עין הרע אצלנו יש כבר 30+ אחיינים. כן ירבו.
לאף אחד אין זמן וסבלנות להתרוצץ כל יום ליומולדת אחר.
אצל ההורים שלי נוהגים לעשות ימי הולדת במוצ"ש כשמשפחת הילד מגיעה ויש עוד דודים בני דודים.
לא בהכרח ממש ביום ההולדת, לפעמי שבוע שבועיים אחרי.
וכולם מוזמנים אבל בפועל רק מי שנמצא בשבת נוכח ומשתתף ביומולדת.
אה, ולפעמים זה כמה ילדים ביחד חוגגים יומולדת
וגם, מסכן או לא מסכן זה תלוי בכם כהורים.
ילד בן 4 אין לו מושג איך אנשים חוגגים יומולדת ואין לו סטנדרטים.
אתם תקבעו לו את הסטנדטים.
ואם תשדרו לו שאיזה כייף חגגו לך עם עוגה ובלונים ומתנה קטנה
הילד יהיה בעננים.
אצלנו יומולדת נעשית לבקשת החוגג או סמוך לאירוע או שכל האחים בבית ( קורה מעט מאוד)
החגיגה כוללת ברכות שהאחים כותבים מתנה סמלית מכח המשפחה עוגה ואת הקטנים מרימים על כסא
הילדים ממש מחכים לברכות המקוריות של האחים וזה ממש עניין, כל אחד מקריא בקול את הברכה שלו, ומחבק את החוגג.
הקטנה שלנו חגגה השבוע שלוש, אז במקום להקריא לה ברכות כולם ציירו לה ציורים, היא התרגשה ממש.
לגבי הגן, אפשר לבקש מהגננת 7 ילדים זה באמת מוגזם
חוגגים רק במתכונת משפחתית גרעינית.
אף פעם לא הזמנתי חברים/ות או משפחה, לפעמים סבא וסבתא מצליחים להגיע.
בד"כ חוגגים בשבת הקרובה ליומולדת (לפני או אחרי תלוי במצב)
כל השבת סובבת את הילד
מכינה מאכלים שהוא אוהב
כמובן עוגת יום הולדת
מקשטים את הבית בבלונים, הילדים מכינים פלקטים עם ברכות
מכינים שקית ממתקים
לפני או אחרי שבת נותנים את המתנות
הילדים שלי- המאושרים בתבל!!!!!
יודעת שיש כאלו שחוגגים במתכונת נרחבת יותר, אבל לדעתי נהכל תלוי באיך אנחנו משדרים להם את זה
הילדים, גם הגדולים סופרים את הימים ליומולדת שלהם.
להגיד, וזו תגובה בעיקר למי שכתבה שכדאי פשוט.
שלי בתור ילדה, ההורים היו מזמינים את הדודים הביתה למסיבת יום הולדת, וזה היה ממש כיף.
וזה היה הכי פשוט שיש, פשוט הזדמנות למפגש משפחתי, שזה היה עוד בשלב של מפגש משפחתי של 4 דורות.
וזה היה בבית, ארוחת ערב שהורים שלי הכינו, לא משהו מטורף.
וכן הזמן הפסיקו, כי הדודים התחתנו, ומשפחה גדלה ב"ה.
אבל בשלב שבו כמעט כל הדודים שלי היו רווקים, זו זכורה לי כחוויה מאוד טובה וממש לא גרנדיוזית
חוויה משפחתית מתוקה.
אין בזה בשביל להגיד שזה חובה כמובן
והכל תלוי גם איך עושים, ויש שלב במשפחה שזה באמת כבר לא מתאים.
אבל יש גם אפשרות שזו לא חוויה של פינוק יתר לילד, אלא חוויה משפחתית שבטווח של שנים היא משמעותית🙂
ברור שזו חוויה כיפית ומרגשת.
רק בנות שתפו פה שאפשר לעשות חוויה משמעותית גם בחוג המשפחה המצומצמת.
הכל תלוי איך אנחנו מנגישים את זה לילד.
אם זה בתור- אין מה לעשות, סבא וסבתא לא יכולים/דודים לא רוצים/קשה לנו להזמין ולחגוג בגדול/אין כסף וכו'
או
אצלנו חוגגים אבא אמא והילדים וזו היום הולדת הכי מפנק, שמח ומשמעותי שיש.
וגם זה תלוי מאד בסגנון/בגודל/ובמיקום במשפחה
ובסטנדרטים במקום הלימודים/בקהילה
אם אתחיל ללכת לימי הולדת של אחיינים אני פשוט לא אהיה יום אחד בבית
יש לי כ60 אחיינים מכל צד.....
בקיצור
כל אחת שתעשה מה שהכי טוב לה ולמשפחתה
הובנתי.
אני ממש מסכימה עם כל דבר שאת אומרת
אני רק רציתי לתת את הצד שזה לא רק עניין של show וכיף במובן השטוח של המילה.
אלא שבאמת יש ערך גם למפגשים משפחתיים רחבים, ובתור ילדה זו הייתה חוויה ממש משמעותית.
ושוב, אני כילדה, שהייתה לה משפחה קטנה, בלי בני דודים ובשלב שבו הדודים שלי היו רווקים, זה זכור לי כחוויה מאוד טובה. ולא כי זה היום הולדת שלי וכולם סביבי, גם. אבל גם כי זו הייתה הזדמנות לפגוש את כולם, זו הייתה עוד הזדמנות שסבתות רבתות שלי הן חלק מהחיים שלי. והיום, בפרספקטיבה של שנים, זה משמעותי עבורי כחוויה משפחתית.
האם הייתי מרגישה מסכנה אם זה לא היה קורה? בוודאי שלא.
ואנחנו היום חוגגים לילדים בבית המשפחה הגרעינית וזה מהמם ולא צריך יותר מזה❤️
ו
תודה שהסברת לי שוב. מסכימה עם כל מילהאמהלהוהאם הדודים פנויים לזה
לבעלי יש אח שכל שנה עושה מסיבה לילדים שלו (נולדו בזמן קרוב אז מאחד למסיבה אחת, אבל עם עוגה לכל ילד בנפרד, וקשיוטים במקביל לפי צבעים וכאלה) עם כל הדודים משני הצדדים, ובשבילנו זה פשוט עונש.. נסיעה של כמה שעות עם ילדים שמתעייפים בשביל שעתיים במקום שהם לא מכירים בו חצי מהאנשים, שלא לדבר על זה שצריך לקנות מתנות לכולם מראש ובתקופות יותר לחוצות שנאתי את הקנס הזה.
הילדים שלו נהנים מאד מהמסיבה, אבל אנחנו פחות חחח וברור שזה גם מושפע מזה שבעיניי כל הענין מיותר לחלוטין 😅
כשאנחנו התלבטנו בהתחלה איך לחגוג (אנחנו הראשונים עם ילדים), אמרתי לבעלי שצריך להיזהר לא לקבוע סטנדרט שאחר כך לא נרצה לעמוד בו😅
וזה גם היה שיקול כשהחלטנו שלא נעשה את זה בעצמנו...
לק"י
והגיע מי שהתאים לו, שזה סבא/ סבתא/ דודים רווקים שיכלו לבוא.
אם לא מרגישים מחוייבות להגיע, זה ממש נחמד להפגש ולחגוג יחד.
כיום אנחנו חוגגים עם המשפחה המצומצמת עם עוגה, בלונים, חטיפים, מתנה, ארוחת ערב חגיגית. לפעמים גם מכינים משחק.
בבית הספר הם חוגגים לכל ילדי החודש ביחד.
בגן בזוגות או שלישיות.
לחלק מהילדים אנחנו חוגגים עם מספר חברים מצומצם בבית. אבל אם אין בקשה מהילדים, אז אין צורך בעיני.
הזמנו את המשפחה... אחים שלנו וסבתות
לא קרה כל שנה, אבל היו כמה ימי הולדת כאלו משפחתיים
אחר כך ההתלהבות התמתנה😉
כשיש יום הולדת אנחנו מכינים בשבת שקרובה לתאריך עוגה בצורה שהילד בוחר או קשור לעונה. עושים אחרי הסעודה סבב ברכות (ולפעמים איזה משחק כמו משחק הכתרים), מרימים (מי שעוד בגיל).
אם לסבתא או דודה רווקה יוצא להגיע בשבת הזו אז יופי ואם לא, אז לא נורא.
לפעמים סבתא/סבא קופצים ביום חול להגיד מזל טוב ולהביא מתנה
אם נמצאים אצל ההורים החגיגה תהיה גדולה יותר
אם לא, חוגגים עם ההורים והאחים.
לפני שהת מכינים ציורים ברכות קישוטים וכתר.
בשבת בסיום הארוחה פותחים חטיפים, עוגה ועושים סבב ברכות ושירים.
לפעמים מרימים את ילד היומולדת
לפעמים הוא מסתובב עם הכתר כל השבת ואומרים לו מזל"ט בבי"כ.
חוץ מזה יש מסיבה במסגרת גן/ בי"ס
חוץ מזה עושה מסיבה לכל ילד פעם אחת בחיים (לפני בר/ בתוך מצווה)
עם החברים מהכיתה.
בד"כ מתאים בגיל 7-10 כזה..
ממש לא הייתי עושה מסיבה כל השנה עם הדודים.
מצד שני אם הדודים רווקים ולא מטריח אותם במיוחד. אז גם לא רואה סיבה למה לא..
זה הכיף להיות נכדים/ אחיינים ראשונים.
לא כולם זוכים ללוקסוס הזה.
אבל אם בעלך לא אוהב את הטררם, אז צריך להתחשב גם במה שנוח ומתאים לו.
אנחנו משפחה מאד משפחתית, גרים כמעט כל האחים והאחיות באותה שכונה ונפגשים המון גם ביום יום (מהצד שלי), כך שבני הדודים הם קרובים מאד כמעט כמו אחים.
מנצלים את ימי ההולדת של הילדים למפגש, אין שום פאר והדר😉, בעיקר משפחתיות וחמימות והמון יחס לילד שחוגג יומולדת. אם יוצא שניים בתאריך קרוב חוגגים יחד. מכינים עוגה, לפעמים חטיפים ולפעמים פיצה או משהו בסגנון.
הילדים ואנחנו נהנים מאד והילדים מחכים לזה שנה שלמה.
לעומת זאת מעולם לא הבנתי מה חטאו הורים שמזמינים הביתה כתה שלמה😅או אפילו חצי. לא מתחברת לזה בכלל ושמחה מאד שלא מקובל אצלנו לחגוג ימי הולדת עם חברים.
לא כולם מגיעים, מי שיכול וזה בסדר. כיבוד חלבי פשוט, פיצה חטיפים עוגה. אין שואו..רק כיף לילד היומולדת.
הגדולות אצלי בוחרות חברות או משפחה, לאחרונה בחרו חברות.
היו שנים שלא חגגנו מורחב כי היה קורונה או מלחמה וכו, אז עשינו עם הגרעינית והיה כיף. אם אנחנו שבת אצל סבא וסבתא לפעמים הסבתא מכינה עוגה..
בקיצור אין נכון ולא נכון.. אם תוכלו שנה אחת ואחרת לא, לא יקרה כלום. בחיים גמישים בה..
היא כמעט בת 12, ועכשיו סביב הבת מצווה ועבודת שורשים מדברים איתם על זה.
ידעתי שהיא לא אוהבת היא אמרה כמה פעמים, אבל זה היה כשהיא היתה יותר קטנה, חשבתי שתגדל תתחבר. היא לא מתריסה ולא מתלוננת אבל בטח מבואסת מזה..
קראנו לה בשם תנ"כי על שם אישה שקרובה לנו מאוד וקשורה אליה, מבחינתי כל הסיפור היה ניסי כי חשבנו על שם אחר בכלל. לא מתחרטת שקראנו לה כך, אבל כואב לי שהיא לא התחברה, שאין לה גאוות יחידה על זה.
איך אפשר לעזור לה? אין לשם קיצור או שם חיבה שזורם לקרוא לה כך..
בסגנון של מבורכת של טובה גדות
אולי מישהי הקליטה ומסכימה לשתף?
אשמח לרעיונות
ןאני עדיין מבואסת על איך שהייתי נראית.
וזה מבאס אותי שזה מבאס אותי
וזה הרבה בגלל הכיסוי ראש
וקשה לי עם זה ממש!!! ואף פעם לא היה לי קשה עם זה יותר מידי
אבל זהו, בא לי את השיער שלי
ואני לא כזאת בדרכ
וגם השמלה היתה יפה
ובכלל מה כזה אכפת לי?
זהו, עבר, נגמר, נקסט
אוף
זה פשוט לקבל את זה שזה מבאס... היה לך אירוע, רצית להיות הכי הכי יפה שיש ולא אהבת משהו באיך נראית. זה באמת מבאס נורא. תחבקי את עצמך על זה
כנראה באמת קשה לי להשלים עם זה.
אני תמיד זאת שנראית טוב ומתלבשת יפה🙈 אז מרגישה כאילו לא עמדתי בציפיות (של עצמי ושל אחרים).
וכועסת על עצמי שאני נותנת לזה כזה משקל, כאילו יש דברים ככ יותר חשובים אז מה אני מתעסקת בזה?
וגם אולי קצת כועסת על ה'?
למה הוא בחר דווקא כיסוי ראש לנשים נשואות? נחמד לו שנהיה פחות יפות?
אני לא כופרת! מבטיחה
סתם אני בקושי כזה ולופ אינסופי
הרגשות שלנו לא שואלים אותנו לפני שהם קורים...
וזה לא כפירה לשאול שאלות, אבל תשובות אין לי😅 אולי כדאי לך לנסות לברר את זה עם עצמך גם ללמוד מבחינה הלכתית וערכית על המשמעות של כיסוי ראש, וגם בכיוון של אם יש כיסוי בסגנון אחר שאת יותר אוהבת...
עם באסה אחרת בהקשר לאירוע שהיה לא מזמן..
קצת אאוטינג אבל לא נורא..😉
אם יש מישהי שזיהתה ולא אכפת לה שאזהה חזרה מוזמנת לכתוב לי, סתם כי זה נעים יותר לדעת מי קוראת אותך, אבל אם לא אז לבריאות.😄
לא היו לנו תמונות מהברית בכלל. בגלל התנהלות לא חכמה. כשהתברר לי ממש בכיתי על זה.
מה שעזר - גם הזמן שעבר, גם לדעת שמותר לי לבכות ולהתבאס וזה ממש לגיטימי גם אם זה מרגיש קטנוני, גם אם זה הורמונלי לא לבטל את הרגשות שלי.. אחרי שבכיתי כבר הוקל לי קצת...
התלבשנו יפה, רק אני ובעלי, בלי האחים הגדולים.. שמנו גם לתינוק את הבגדים של הברית, על הכרית ובעלי הצטלם איתו ואני... יצאו תמונות חמודות ששימחו אותי.
אז אולי תעשי לך יום צילום (אישי לבד או משפחתי) שיהיה חוויה מתקנת? אני הולכת קצת רחוק - אולי שבעלך יעשה לך תמונות יפות בלי כסר"ש?
או שתביני מה בדיוק הנקודה שפתאום הפריעה לך עם המטפחת אם בדרך כלל את כן אוהבת את המראה שלך, ותנסי לשנות רק אותה...
אם למישהי יש המלצה ל*פסיכולוגית* דתיה (עדיף דוסית), נשואה ואמא, בת 40 לפחות (עדיף יותר), עם גישת טיפול מעמיקה והוליסטית (לא התנהגותית כמו cbt וכדומה), אשמח לשמוע..
עדיף כזו שמקבלת בזום כי נסיעות ממש מתישות אותי (אבל אם לא תכתבו לי באיזה אזור היא ואני אראה אם אני יכולה להגיע לשם)
תודה!!
על דניאלה בן קימון, מקבלת בראש העין ובזום
אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפון
היא נראית לי בגילאי השלושים המאוחרים אבל לא יכולה להתחייב.
אני כן יכולה להגיד שהיא מקצועית ומנוסה.
היא פסיכולוגית מומחית ולא מתמחה כמובן ז"א שהיא לאחר מעל 4 שנות עבודה בפיקוח
וממליצה על אפרת בן משהנגמרו לי השמותאחרונהאפרת בן משה
עו"ס קלינית
מומחית בתחום הדיכאון (בין היתר)
דתייה
עונה לדרישות הגיל שכתבת בהחלט
מקבלת פרונטלית בבאר שבע, בכרמל ובקריית ארבע
ומקבלת גם בזום בנוסף
זה המספר שלה (כמובן באישורה הפרסום שלו ):
050-811-9393
ב"הצלחה רבה יקרה!
שתזכי לאור גדול וישועה שלמה במתיקות עצומה בקרוב ממש ב"ה 🙏❤
אוףףףףף
אני תמיד באה לכאן בשביל לפרוק
ולא שישמע בבית שאני מקטרת 😩
אבל מכירות את התקופות האלה
ניסיונות של השם דווקא בבריאות?
כאילו כל הבית עם אותו ניסיון !!!
בעל אחד עם כאבי תופת בשיניים
הבן אדם לא מתפקד כבר יומים עם כאב שיניים נוראי
חום צמרמורת אחרי הקצעת שיניים וטיפול שורש
הבכורה שלנו
שמקוררת מנוזלת עם כאבי אוזניים וגרון
וזאת שהלב שלי נשבר בשבילה
הקטנה שלי.. בת חצי שנה
ערב חג בלתי איתה בבית חולים אחרי 5 ימים של חום.. עלינו על דלקת בשתן במיון .. אחרי קטטר שאישר את זה.. וכבר 10 ימים עם אןגמנטין .. מיותר לציין שבכל זה הגדולה הייתי איתנו שם עד השחרור
אחרי שבוע שברוך ה הייתה הרבה יותר טוב וחיונית
היום .. מהצהריים התחילה שוב להיות נודניקית ומעט חמימה
בקושי ישנה בקושי אוכלת לרוצה רק ידיים 😖
מעולם לא קרה לי חום וחולי עם תינוקת בגיל הזה מודה שזה הכניס אותי לסרטים וחרדות
בשחרור הסבירו לי את הפרוצדורה של מה עושים במידה והדלקת תחזור שוב בקרוב והלב שלי ברעידות
אני שמנקה ושוטפת לה שם כל היום
שמחליפה טיטול כל שעה ביום ובלילה
למרות שזה מעיר אותה לגמרי ..
אוףףףף אוף מפחדת לקרוס 😩 מפחדת לא להרגיש טוב בעצמי כבר אין כוחות להתעסק עם חולי רוצה בריאות ושגרה לכולנו
מכירה מקרוב לצערי..
חשוב חשןב שתתני קצת זמן לעצמיך, לא יודעת איך אבל זה קריטי
אני קרסתי אחרי שרשרת של חולי קשוח בבית
שוב חיבוק!! ❤️
זה יעבור בסוף
שבוע שבועיים חודש גג
בסוף כולם ירגישו טוב בעז"ה
רק בריאות והרבה כוחות♥️♥️♥️♥️
בתוך החבילה גם 2 טיפולי איזון / רפלקסולוגיה מתחילת תשיעי עד הלידה
היא מדהימה. היה לי משמ נעים איתה
כמובן תעשי פגישת היכרות לפני כדי לראות שאת מתחברת
היא מאזור ירושלים אבל יודעת שעושה לידות גם במרכז.
היא מביאה חשבונית של דולה שעליו מקבלים 1600 החזר - אם יש לך ביטוח משלים.
וגם חשבונית נוספת על "קורס" שעליו אפשר לקבל עוד כמה מאות (תלוי אם כבר קיבלת בעבר)
אם המחיר רלוונטי לך אשלח לך בפרטי את המספר
לא רוצה לכתוב כאן שלא יזהו אותי
בסוף ילדתי בניתוח מתוכנן
תרצה צ'קול מאוד נעימה ומקסימה. הלוואי שהייתי יולדת איתה. היא מפסגות, מלווה בעיקר בירושלים
לקחתי ממכללת מעיינות.
ממש זול והן מקסימות
אוף אני כל כך מתוסכלת
אחרי הלידה הלכתי להתקין התקן לא הורמונלי ובשלב זה כבר ממש הפסיק הדימום
ההתקן עבד לי מעולה בלידה הקודמת
ומשום מה הרופאה לא הצליחה להתקין לי ..טענה שזה לא נכנס כמו שצריך וניסתה עם שני התקנים שונים זה היה פשוט עינוי ואז היא אמרה לי שאי אפשר לנסות עוד כי זה כבר חשש לקרע ברחם ולהגיע לנסות עוד חודשיים.
בינתיים נתנה לי גלולות דיאמילה ..
כמובן שההתקנה גרמה לדימום שפסק לאחר כמה ימים ואז התחלתי בדיקות ובאמצע שבעה נקיים התחיל דימום שבדקתי והוא לא מפצע . הדימום התחיל בערך שבוע וחצי לאחר לקיחת הגלולות.
מרגיש לי שבחיים לא נהיה מותרים אחרי הלידה הזו ואני לא יודעת מה לעשות... כמה זמן יכולה להיות הסתגלות? האם אצטרך לוותר על הנקה כדי להיות מותרת לבעלי ? זה כל כך מתסכל כי זה עובד לי מדהים בפעם הראשונה וכואב לי הלב לוותר על זה.
אצלי היה דימום הסתגלות מסרזט של כמה ימים/ שבוע+, ומאז שקט לתקופה ארוכה.
לק"י
את בערך 5 ימים עם דימום. נכון?
זה עוד בסדר.
אשמח לקבל קישורים משיין או מאתר אחר, מישהי שהזמינה ומרוצה. אם יש בגזרת בוקסר עוד יותר טוב.
אם יש קישור לתחתון בגד ים לזמן מחזור גם אשמח.
מעדיפה לקנות מראש ולא לחכות לקיץ..
תודה!
שמעתי עליהם המלצות ממש ממש טובות
ושמחזיק לכל היום.. אבל עוד לא ניסיתי
אבל כמובן תלוי מאוד בין פסיקות
יש לי גם רגישות בנרתיק ככה שהרב אמר שאפשר גם לתלות את הדימום בזה
אני שמה תחתון צבעוני, לא מדובר בכתם שמחייב פד ככה שפשוט מתעלמת
לא מסתכלת וכאלה
ההתקנה
רק קחי בחשבון שהוא לפעמים עושה כתמים
הדרישות-
קלה לנשיאה (אנחנו קומה 3), מתקפלת בקלות שיהיה אמבטייה וטיולון
כמה שיותר קטנה יותר טוב;) נמאס לי מהסרבול.
מחיר- סביבות ה800 שח
האמת עם אמבטיה חדשה אני לא מכירה במחיר כזה
יד 2 יש
מתקפלת מעולה ושוקלת 8 קילו ( לא כולל הבייבי כמובן)
היא לא זולה, אבל אולי אפשר למצוא ביד 2
לא מאמינה שימכרו ביד 2 בכזה מחיר
זו עגלה שיצאה לא לפני הרבה שנים
אולי ביד שנייה.
אבל אפשר לקנות טיולון שנשכב שכיבה מלאה ולהוסיף לו מזרן ומגן רגליים, ואז הוא יתפקד כמעט כמו אמבטיה.
(הטיולון שאני מכירה עולה יותר מ-800, אבל לא בהרבה - ספורטליין ויאנטו)
רואה עכשיו את הדגם של בוגבו בי 5 ביד 2
מכירות?
היתה לי אותה ונהניתי מאד כך שקניתי את הבי 6.
מסייגת שהיא קלה יחסית לעגלות משולבות אבל כבדה יותר מטיולונים קומפקטיים.
ראיתי ביד 2 ב950 בי 5, לדעתך זה שווה את המחיר?
אני מבינה שעגלות יותר קלות לא במחירים האלה..
את יכולה בחנות לנסות את הבי 6 זה כמעט אותו דבר
זה כבר בלתי נסבל כמה אוויר היא בולעת
היא בעיקר יונקת
וגם אז מסתבכת
עם גרעפסים
אבל בבקבוק זה יותר ..
למישהי יש המלצה מנסיון?
כרגע היא עם מאמ אנטי קוליק ככה שזה לא יעיל עבורה
יש לו כמו מחסום /גומי כזה בתחתית
והחלק הזה מונע מהבועות אויר להשתחרר לבקבוק
יש על זה מידע באינטרנט גם
אז בטח יש עוד סוגי בקבוקים כאלו
צריכה להפסיק להניק.
צריכה תוך שבוע לגמור עם זה. איך עושים את זה מהר ולא בהדרגה?
חודש אחרי לידה.
עם נטייה מטורפת לדלקות
כי זה שני דברים שונים
לפי מה שידוע לי התרופות ליבוש חלב פחות יעילות בשלב זה
ואם את עם נטיה לדלקות לפי דעתי אין מנוש מייבוש הדרגתי ולשאוב כל פעם עד להקלה ולזרוק לפח (או לתרום את החלב תקין וזה לא בגלל טיפול תרופתי)
אז אני ממליצה על תוסף לציטין
היו לי סתימות רבות ואחות שהיא גם יועצת הנקה המליצה לי וזה הדבר היחיד שעזר ומהר!
לציטין (2-4 ביום)
כרוב בלי הפסקה כל השבוע
וסחיטות
זה ממש מגעיל, אבל ייבש לי תוך יומיים.
הרתחתי מלא עלי מרווה בסיר, כך שיצאה חליטה ממש מרוכזת, ושתיתי מלא מהחליטה.
זה לוקח כמה ימים
שמים על השד (מסביב לפטמה)
מחליפים כל כמה שעות כשהעלה מתייבש
בת בלידה ללא אפידורל, היה הריון מאוד מאתגר וב"ה כיף שאני אחרי.
שיהיו הריונות קלים ולידות קלות לכולן בידיים מלאות!💐
ואמן בקלות לכולן ובידיים מלאות.
כי אני בשמירה ומשעמם לי
ומעדיפה לא להיכנס לדברים אחרים ברשת
אז השרשור הוא
הריון בשבילי זה
ואז כל אחת תכתוב
אני אתחיל
הריון בשבילי זה קושי מאד גדול
שנמשך נצחחח
זה צרבות בחילות וורידים התעלפויות
ומה לא..
