פורום הריון ולידה (עמוד 43)

כיפות פשוטות מסריגה עבה שעולות בזול אני מכבסת במכונה.

כיפות עבודת יד יותר עדינות אני מכבסת ביד.

שמה ליבוש מעל קערה הפוכה כדי לשמור על הצורה.

אבל שמים לייבוש באוויר אחרי שמחזירים את הצורה וטיפה מותחים את הכיפה כדי ליישר. זה מתייבש בצורה שהשראת אותה

כשזה רטוב מניחים על הראש, אפילו על שלך, מותחים ממש חזק

וכשזה מקבל את הצורה העגולה מניחים לייבוש

עם קצת אבקת כביסה, מרתיחה עד שהכל נקי

ואז שמה שוב מים נקיים ומרתיחה שוב

אני קונה כיפות מעור הגרביים עד הבית, ככה מנגבת עם מגבון.

יודעת שלא הכי נעים ולא נושם - הילד התרגל וזה בסהכ בסדר.

לאחד הילדים שלי זה עזר והיתה מבקשת חיתול גם שנה אחרי שנגמלה.

הייתי מביאה עם תחתונים אם אין לו פספוסים כדי לא לבלבל אותו עוד יותר.

צריך הרבה סבלנות

להתפלל על זה

ולתת לו לשבת עם סיפור או סרט או משחק, משהו שיגרום לו מתישהו להרפות ולהירגע ואז לשחרר...

מודה שעם הגדולים סיפרתי סיפורים עם ספר או בלי ועם הקטנים יותר עברתי לסרטים 🫣

אפשר גם להציע בועות סבון כשהוא יושב בשירותים, זה עוזר לשחרר

לגבי המעון- זה מעון חדש? כי אם כן הייתי מחכה

אם לא הייתי מתייעצת עם המטפלות שלו לדעתם... אבל אולי בכללי עדיף לחכות קצת גם כדי שהוא יתבסס יותר וגם כי תחילת שנה זה זמן יותר לחוץ במעון ולא בטוח שכדאי להכניס גם את זה למטפלות...

לתת נורמלקס כדי שהיציאות יהיו רכות ולא יכאיבו לו

לתת לו לשבת שם סתם ככה.

לספר לו סיפור

לעשות מזה חוויה חיובית

הוא מאד חא רוצה לשים טיטול. בקושי בלילה אנחנו מצליחים לשים לו. והוא מבין. ממש. הסברנו לו שהוא יכול לתת לגדולים לצאת בטיטול. ובוא פשוט לא רוצה. כי הור החליט שהוא רוצה לעשות בשירותים. אז בשירותים הוא מפחד ולא מצליח לשחחר. ובטיטול הוא בוכה בוכה שיוצא לו והוא רוצה לעשות בשירותים והוא מנסה להתאפק. ואז גם נהיה לו עצירות וזה לא נגמר.

וגם, מה ההיתם עושות בלילה. אחרי שהולך לישון עם טיטול. כל פעם שיש לו להתפנות הוא צועק שרוצה לעשות בשירותים. ואז זה נגרר שעות. כי הוא לא נרדם כשהוא כל פעם קם לשירותים.

בלילות האחרונים הוא נרדם ב12 בלילה. ופשוט כבר איןאותנו. הבית נראה כמו מזבלה. ואני לא מגיעה לתחזק בו כלום כשאני עם 2 קטנים מחורפנים.

הוא כן קם בבוקר הרבה פעמים עם טיטול מלא

א. לא לשים לו טיטול בלילה, רק אחרי שנרדם.

ב. למנוע עצירות- לתת לו אבטיח, לתת לו (במחילה מכולם) מיץ פטל עם הרבה מים תוך כדי שיושב בטבלה עם קשית, ויש לו התעסקות בשירותים , לאט לאט הוא מרפה ומשחרר. הכי חשוב לגרום לו להירגע, לשיר איתו, לדבר בנחת, לא לדבר על הקקי שיצא כבר, לדבר על נושאים אחרים, נשיפות , בועות סבון, זה משחרר את הסוגרים . הכי חשוב בנחת , זה מאוד משפיע.

א. אני מפחדת שיתעורר כשננסה לשים ללו טיטול. ואז בהצלחה לנוץ

ב. יפה. תודנ

יתכן שירגיש יותר בטוח על סיר וגם התנוחה יותר נוחה ויעזור לו לשחרר.

לתת לו להתעסק עם חמר או פלסטלינה חומה

עוזר לעיבוד הרגשי ולשחרור של החרדה.

ממש אני רוצה להתייחס לנקודה אחת

באמת אי אפשר הכל

גם מאה עם הילדים גם בעל שפחות נוכח וגם עבודה קשוחה וגם המון ילדים וגם נקיונות ובישולים.

אני רק עם הילדים לפעמים קורסת 😅

אם באמת אתם ככה עובדים וחשוב לכם משפחה גדולה

לדעתי תהיו חייבים לקחת עזרה קבועה בתשלום

אם זה בייביסיטר שתעזור במקלחות או מבשלת קבועה נקיון או מה שיתאים לכם

הכרתי מקרוב 2 משפחות שהיו ממש קרייריסטים והיה להם המון עזרה קבועה בתשלום

אני חושבת שזה פשוט יכול להכניס לסחרור של מריבות

ועוד משהו

גם אני התחתנתי עם מישהו שאבא שלו שייח

ולקח לו מלאאא מלאא זמן לשחרר ועדיין מידי פעם הוא צריך תזכורת

לדעתי חשוב לשבת ולדבר על זה בנחת

ובעיקר להזכיר לו שהוא לא התחתן עם אמא שלו

ונשמע קשוח אז חיבוק ❤️

אין לי ספק שנצטרך מנקה למשל או אפילו נערה מהיישוב לעזרה עם הכביסות. כרגע עוד משתלטת … אבל צריכים לגמרי לדעת לתעדף, ותודה לך על ההזדהות

מנסיוני האישי, (נשואה לאשכנזי עם אבא שייך) . גם מעבר לעזרה בניקיון יהיה סוג של משבר- כי "אמא שלו הסתדרה לבד ובכלל מתחלחלת ממישהו זר שייכנס לה לבית ולחדרים".

כמו שכבר כתבו לך. כשהוא אומר את זה. זה הפריקה שלו. ולא בטוח שצריך להפנים את הדברים. אלא יותר להתייחס לזה כקיטור שלו וזהו. בסוף,באמת הגבר רוצה להגיע הביתה ולרבוץ קצת על הספה. ואולי אז יהיה לו יותר קל להיכנס למירוץ הטיפול בבית. אבל זה לא קשור אלייך אלא לקושי שלו להיכנס מתחת לאלונקה בזמן ה'מנוחה'. לא נורא, יתרגל.

לבעלי לקח המון זמן להיגמל מהקיטורים עליי - "אמא שלי עשתה את כל זה לבד " וכו'. אבל זה לקח זמן ובאמת גרם למתחים. לפחות היום אני משתדלת שהילדים שלי לא יעלו בדעתם לחיות כמו שבעלי גדל. ועוד משהו- קצת מצחיק, שמתי לב שיש קטע גברי כזה להתפדח מהעזרה בבית - למרות שהיום כולם עוזרים. אז בשיח עם אנשים אחרים הוא כאילו ממעט את זה. שריטה לא ברורה. לא שווה להיכנס לזה.

לגבי הקושי עם הילדים, דבר ראשון כמובן שלגיטימי ודבר שני- גיסתי אמרה לי פעם שבית עם ילדים הוא מבולגן ולא חשוב עם 2 ילדים או 12. (היא ממשפחה של 12 ילדים). ולכן- זה לא השיקול בתכנון משפחה. אלא יותר ההבנה שזה זמני ואחרי כמה שנים הלחץ והאינטנסיביות יורדים ומה שנשאר זה הנחת מהילדים.

שיהיה בהצלחה ו-אל תקחי ללב.

ממש בא לי לקרוא בנחת ולהגיב וכרגע לא פנויה, שומרת לי להמשך.

אבל באמת שאת מהממת ואלופה

מתלוננת ומרגישה שלא מסוגלת לפעמים בלעדיו(ושליש מהשנה מגוייס🫣)

וזה לא סותר שאני מרגישה מסוגלת ויכולה ואפילו לרוב מרגישה אמא טובה ככל יכלתי

זה שאנחנו מסוגלים משהו לא אומר שאסור שיהיה גם קשה או עמוס..בטח עם ילדים ..זה באמת דורש מלא.

ןבטח מותר להתלונן

אבל אם לו זה נקודה שיושבת על איזה ציור מדומיין מהבית

היתי פשוט לומדת את הדינמיקה ישותר עובדת בינכם

ומתלוננת לחברה או שכנה

לא שבכלל לא

ממש לא

אבל כן ממתנת את זה כי מנסיוני כשגבר לא במקום מכיל הצפת רגשות אז כן עדיף למתן קצת

...

אבל במקביל..במזנים רגועים

לדבר לדבר לדבר

לא בהאשמות

בהכרות עם העולם הפנימי לש כל אחד

מה שאני אןמרת לו שגם מי שעם משפחה ברוכה זה לא אומר שאין קושי או אתגר . ואני באמת צריכה להשתדל פחות לפרוק לו כי לאחרונה הוא ממש עמוס , ואיזה כיף שיש לך מספר כזה של ילדים איזו אלופה את !!! ועוד עם בעל במילואים !! מצדיעה לך מהממת

ואת לא מצליחה להגיע ללב שלו, וגם לא עומדת מספיק על שלך.

אז הוא אומר שאת לא יכולה בלעדיו - נכון, לא יכולה בלעדיך. זה מעבר לעזרה הטכנית, זה גם השותפות שנותנת לי כח. ברור.

ובינינו - ברור שקשה לבד, ואת צריכה עזרה. אם הוא בתקופה של יותר פניות להתפתחות מקצועית - תנסי להשיג אותה בתשלום.

קחי בחשבון גם שאם הוא רואה אותך מאוד מתוסכלת סביב הילדים כרגע ולא מבין את המורכבות והצורך שלך בו - הרצון שלו בעוד ילדים פוחת, כי הוא מבחינתו -זה לא עושה לך טוב

ובקצרה אומר -

אתם צריכים לעבוד על אינטימיות רגשית ועל הדינמיקה ביניכם לדעתי. שיהיה לך מרחב להביע תסכול והוא יוכל להכיל את זה בלי להתגונן באופן שטחי/ להאשים אותך/ לכבות אותך עם התגובה שלו, אלא להחזיק את זה איתך ביחד ואף להוות לך משענת ולא להיות חזית נוספת להתמודדות

וכן,גם שתצאי ב20 להתאמן והוא יהיה איתם, למה לא? ציפייה הגיונית ביותר.. אפשר גם עם בייביסיטר בבוקר אבל צריך שתהיה כזו שתחזיק אותם

אני ממליצה על טיפול זוגי או אישי אפילו עבורך. חיבוק♥️

והזדהתי מאד עם חלק מהדברים.

אני חושבת שיש לנו איפשהו מאבק תמידי תת קרקעי בתוכנו עם מה שאנחנו באופי שלנו מול הרקע ממנו באנו (משפחה, עדה וכו')

גם בעלי בא מעדה דומה כמו שתיארת אבל באופי האמיתי שלו הוא שונה מזה(וגם הוא המבשל בבית למרות שבעדה שלו הנשים הן הבשלניות) אבל לא רק בזה, זה מתבטא בעוד דברים. ולפעמים זה בולט יותר ומתפרץ כמו בוץ כזה שמעכיר את היחסים בינינו בתקופות שגם ככה קשות בזוגיות(אצלנו זה בעיקר כשאני לא מרגישה טוב, בהריונות וכו') אבל אני תמיד משתדלת לחשוב שזה לא הוא האמיתי אלא דפוסים שהוא גדל עליהם. ולדבר ולתקשר בינינו והכי חשוב להראות לו הערכה. שמתי לב שהוא מרגיש לא מוערך או חסר אונים מול הקשיים שלי אז הוא חוזר למגננות ולדפוסים מהם הוא בא(משפחה ועדה)

החיים הם מורכבים ועוברים הרבה מסעות ואתגרים ולא תמיד פשוט אבל באמת חשוב לראות את הטוב שבאחד בשני ולדבר מהלב ולתקשר.ולזכור את נקודות החוזק שלנו כזוג.

(ודרך אגב גם בעלי אומר לי כשהוא מרגיש שקשה לי שלא מתאים לי הרבה ילדים. ואני בכלל לא קרייריסטית. אבל אני יודעת שאצלו זה בא מהצורת חיים שהוא בא ממנה שנשים לא מתלוננות. שומרות את הקשיים לעצמם. ואני חושבת לעצמי לפעמים שאולי באמת לא מתאים לי הרבה ילדים? זה גם תהיות שלי עם עצמי.)

שמכאיבים לך.

אבל אפשר גם לשמוע את הדברים ולהיות תלויה בהם פחות. לשמוע את מה שהוא רוצה לבטא (ויוצא לו עקום)

ולא מה שזה אומר עלייך.

זה דורש עבודה

אבל זה יכול לפתוח לכם עומקים אחרים לגמרי.

חשבתי על זה אחרי שכתבתי את השרשור שאני לא יכולה להיכנס לכזה דאון מכל משפט שמבקר אותי, צריכה לעשות עבודה עצמית

שאתם עמוסים מדי למשפחה גדולה. לא עניין של סירים. יש לך קטנטנים שרב השנה אוכלים רב הארוחות שלהם במסגרת . אתם עדיין לא בשלב של סירים. אבל מה שכן , אי-אפשר לא לישון שנים ולתפקד נורמלי בעבודה. גם אי-אפשר כל זמן שאתה ער לרוץ ממשימה למשימה.

דבר שלישי , משפחה ברוכה חייבת לגור בדירה משלה כי בעלי דירות מפחדים להשכיר להם.

אולי בעלך מבין שעכשיו תקופה קשה , אבל עוד כמה שנים הם יגדלו , יהיה יותר קל , לפחות מבחינת שינה . אבל אם יש ילד כל שנה וחצי בעצם לא יהיה קל עוד כמה שנים טובות והוא לא בטוח שהוא יכול לעמוד בזה.

לגבי עסקים. אומרת בזהירות , אבל הייתי בודקת מה קורה שם. אם הוא נכנס לחובות , את נכנסת יחד איתו.

ובמחילה, הוא לא נשמע בן אדם שמתאים לו עסקים. עסקים זה לחץ. מול לקוחות , מול ספקים , אולי עוד גורמים. ולא נשמע לי שהוא בנוי לזה. אולי כן לעבוד בתור עצמאי שזה עסק קטן אבל לא בטוח שמתאים לו מעבר.

יש משהו בדברייך לגבי ילדים כל שנה וחצי ואני יכולה להתחבר, אני עדיין צעירה כך שבתכנון שלי זה כל שלוש שנים להביא עוד אחד … בערך … כמובן הכל מאת ה .

ולגבי עסקים הכל משוקף

מולי אבל בלי קשר בעלי יזם באופי שלו ובן אדם מוכשר ברמות, הוא היה שכר שנה בחברה מסויימת ועפים עליו וכרגע הוא קודם להיות עצמאי בתוך

החברה , תודה לך על הדאגה אבל בקטע הזה אני ממש בנחת

כי בעלי בן אדם שהכי מתאים לו עסק וכשהוא שמח אני שמחה

ילדים ומעלה ששוכרות דירות... (האזור שלנו יקר מאוד, לא קל לקנות פה דירה)

שנית - כן, טבע העולם שאישה לא יכולה בלי בעלה. "אל אישך תשוקתך"... זה גם ברמה הנפשית וגם ברמה הפיזית והטכנית.

אז כן, את יכולה לומר לו בקול מתוק, "נכון, אני לא יכולה בלעדיך, אני צריכה אותך איתי, גם באתגרים וגם ברגעים הנעימים. אני רוצה שנעבור את זה ביחד."

אולי אם תאמרי לו את זה הרבה פעמים, מתוך מקום נשי ו"נזקק", זה יחלחל לו...

בכל אופן, את נשמעת אישה מוצלחת ממש - גם אשת קריירה במשרה נחשבת וגם אמא משקיענית וגם אישה שמנסה להיות עוגן לבעלה. תרימי לעצמך על זה! ומול אלה שמנסים להחליש אותך (כמו חמותך) תאטמי את האוזניים, תהנהני אבל תנסי להחליק את המילים הרעות מחוץ ללב.

ובקשר למשפחה ברוכה - אולי בינתיים תרפי מהדיבורים על זה? את שנייה אחרי לידה. כשתגיע העת הנכונה, תתחילי לפמפם על כך שוב... רוב הסיכויים שאז כבר תהיו בשלב יותר מבוסס בחיים, ואולי הוא יקבל את זה בשמחה.

(ומצטרפת למה שכתבה @שם משתמשת חדשה - גם לי פי שלושה ילדים משלך, ואני בהחלט מתלוננת לפעמים, אף שבחרתי בזה. ובעלי שומע, מכיל אותי, לפעמים זורק בבדיחה, "את בחרת בזה", ובעבר באמת היה תוהה אם אנחנו מתאימים לגידול משפחה ברוכה - אבל זה היה מתוך שותפות. מתוך ידיעה ברורה שאנחנו שניים בזה, וצועדים ביחד לעבר המטרה שאנחנו רואים בה חשיבות, ומחליטים ילד מתי להמשיך ומתי לעצור.)

מאחלת לך ולכם שבעלך יכיר עד הסוף באוצר שיש לו ביד! (וירצה לשכפל אותו עוד פעמים)

את יודעת. קראתי הכל, וחיפשתי איפה כתבת אותך?

מה את מרגישה? מה את חושבת שנכון? מה האיזון של בית-עבודה שמתאים לך? מה דעתך על התפקוד שלך בבית? על התפקוד של בעלך?

איך היית משלבת ילדים נוספים? היה עמוס לך? או בסדר?

כתבו לך הרבה דברים חכמים וטובים.

לעניות דעתי, כנשים. אנחנו נוטות לחשוב על עצמנו מהמשקפיים של הסביבה. (הוא אומר שאני חופרת, הוא אומר שהוא עושה הרבה, הוא אומר שאני לא עושה כלום).

וגברים נוטים לחשוב על עצמם מהמשקפיים שלהם.

ונקודה נוספת, גברים נוטים לדאוג שיהיה להם נוח, נשים דואגות לא לקרוס. גבר יעשה ויפסיק כי אין לו כוח, אישה תמשיך כי אין מי שיעשה במקומה.

(הרבה פעמים את הגבר לא מעניין מי יקפל כביסה או ישטוף כלים, אם מבחינתו הוא לא יכול. אז לא).

ולפעמים מה שעוזר לי, זה לחשוב במשקפיים אחרות. מה הוא היה עושה? אם היה לו אימון, הוא היה הולך בשמחה, גם אם היית מביעה מעט חוסר נוחות. אז תלכי גם את, בשמחה.

אם למישהו היה טענות על מסלול החיים שלו והבחירות, הוא היה שוקל אותן מחדש? הרבה גברים לא.

ולדאוג לעצמך, לנסות לסדר מה חשוב לך, מה את רוצה.

ולגבי 'להציק' במשך כל היום. בעיני, אם מישהו לא מעוניין בהודעות, לא ממליצה לשלוח לו. (לא בהכרח בקטע רע, אבל למה להיות לא רצוי?!)

ולמצוא דרכים אחרות להיטיב עם עצמך, גם אם הן על חשבון הבית באופן מסוים.

במקום לשלוח הודעה שקשה לך והילדים ממש מעייפים, להזמין פיצה (נכון זה עולה כסף), אבל אם מישהו לא מעוניין לתמוך רגשית. אין מבחינתי מה לשתף אותו.

אגב, הרבה גברים מאוד תומכים ורגישים, ועדיין קשה להם לקבל הודעות באמצע היום כשהם עסוקים ולא באמת יכולים לעזור.

מקווה שהבליל הנ''ל מובן

אחרי גיל 30 וגם אין סטטיסטיקות משמעותיות סביב הגיל הזה.

(בד"כ יותר מדובר על הריונות אחרי גיל 35 או 40)

גיל 31 לא נחשב "מבוגר" להריון.

מה הבסיס שאת עושה?

כמה את רוצה להוסיף?

עושה שקיפות וסקירות ומה יש בסוף אני לא זוכרת, את הבסיס...

להמליץ על מי שפיר (ואז זה גם ממומן). לגיל 30 אין המלצות ספציפיות בגלל הגיל. אני בגיל 32 אז עשיתי ניפט במקום מי שפיר פשוט שתהיה לי עוד מידה מסויימת של וודאות.

לגבי מי שפיר- ממליצים מגיל 32.

שאר הבדיקות לא תלויות בגיל.

דברים שלפני לא עשיתי.

שקיפות, סקירה מוקדמת. וגם את הסקר גנטי המורחב.

(בגלל שזה היה הריון תאומים, אז יש בדיקות שלא עושים. או שיש יותר סיכון.)

החשיבות לבדיקה זה לא רק אם לא נפיל, אלא גם לדעת איך להתכונן לאחרי הלידה. והטיפול.

למשל אם יש בעיה שמצריכה ניתוח. או אישפוז ממושך. להתכונן גם נפשית, וגם פיזית ומה לעשות בימים האלה וכו'

למה בכלל להכין רשימה של הדברים שבעלך עושה בבית? השאלה היא האם את עומדת בעומס ומה הפתרונות שעומדים לרשותך. העומס של הבעל זה גם שיקול, אבל נשמע שיש כאן התנצחות מיותרת.

נקודה שבלטה לי: למה הילדים לא יכולים לעזור בבית?

ילד בן 5 יכול לאסוף משחקים, ילד בן 7 יכול לטאטא, ילד בן 10 לגמרי יכול לשטוף כלים.

מה זה משנה שהם בנים? ככה מגדלים בסוף גברים שגם אחרי החתונה לא יעשו מטלות בבית (-:

וכשהם בבית הם עוזרים במידה מסוימת, רק שלהפעיל אותם זה מטלה מפני עצמה

הרשימה היא כדי לבדוק אם מה שאני מבקשת הוא נורמלי או שאני מצפה ליותר מדי

זה השקעה עכשיו שתקצרי את הפירות בהמשך .

יש מגוון משימות שילדים יכולים לעשות - קיפול כביסה, הדחת כלים או הכנסה למדיח, פינוי מדיח, תליית כביסה, סידור חדרים, טאטוא, העברת שואב שוטף ובטח יש עוד.

אם כל ילד יעשה משימה אחת זה כבר יקל עליך, או אפשרות אחרת, אצלנו עושים 5 דקות שכולם עסוקים בלסדר את המרחב ואחרי 5 דק' שזה זמן לא ארוך הבית נראה נעים יותר.

הפרס הוא להעביר שואב שוטף במטבח

אבל ברור שאם כל שאר מטלות הבית עליך- בעיני זה הרבה הרבה מעבר.

כמות העבודה שלו בבית מן הסתם תלויה גם בכמה הוא עמוס. אבל אם הוא לא מסוגל להיות יותר שותף, אז שידאג להכניס עזרה חיצונית.

ואם את רוצה תשובה יבשה- אז בעלי עשה בבית הרבה הרבה יותר כשהייתי בחל''ד. ספציפית בזמנים שכתבת- בבוקר הוא הכין כריכים כשאני הלבשתי, ובחודשים הראשונים הקשים הוא גם הלביש ואני נשארתי לישון עם התינוקת. בהשכבות אני קילחתי את התינוקת והוא את השאר, והכניס למיטות (ארוחות ערב היו עלי כי הוא היה עדיין בעבודה).

כאילו אם אני דורשת את העזרה הזאת מעבר למה שהוא כן עושה האם זה לא הגיוני?

לעשות רשימת מטלות שהוא עושה

לדבר בשפה של דרישה

להתדיין אם זה הגיוני לבקש

הכל נשמע דינמיקה לא בריאה

כדאי להתמקד בלהחזיר את השיח לשיתוף כמה ופשוט על התחושות שלך בשלב זה אחרי לידה ושאת תשמחי לעזרה נוספת ב,..

או שתמקדי את דברים ספציפיים שאת מרגישה שיעזרו לך.

או שתשאלי אותו איזה דברים הוא ישמח להוריד ממך לתקופה הקרובה.. וגם אז כדאי איסה מיקוד כדי שלא יציע דברים שלך הם לא משמעותיים.

במקביל לזה

כדאי להוסיף לדינמיקה בינכם

הכרת הטוב על מה שכן קורה.

ולשדר את זה.

משיח מתנצח השני מרגיש לא מוערך ואפילו ביקורת ואז הוא מתגונן ומתנצח.

פתחתי מולו שאני צריכה יותר עזרה, פירטטי מתי ומה ספציפית.. זה לא חדש לו

אבל יש לנו ויכוח על רמת העיקרון - האם זה נורמלי שבעל שעושה כך וכך וכשמבקשים ממנו להוסיף זה יותר מדי

זה רק חלק מהשיח

היתי מחזירה אותו לרמה האישית.

אומרת לו לא נח לי לדבר על עקרונות

כי הז לא עוזר למה שאני מרגישה.

אני זקוקה ליותר ערזה ממך. ומה לשא יסתדר אולי בתלשום.

ואשמח לשמוע מה אתה יכל להוריד ממני -למשל- לקחת אחריות על הכביסות או על שטיפה וכו

עקרונות הז בריחה משיח

ואגב

בעלי בלי קשר ללידה עושה פי כמה וכמה ממה שכתבת אם זה עוזר לך.. לא כי עוזר לי

כי רואים בבית שותפות משותפת וכל אחד עוזר בכל מה שיכל.

אבל הוא גדל ככה ורגיל לעוזר בבית הרבה

ומניחה אשם בעלך ראה ציור אחר ומורגל בחשיבה מסגנון ושנה

צריך לפתוח את הז במהות ולא כהתנצחות והאשמה ודרישה

להבין ולהכיר שיש בינכם שוני

וללמוד איך ךעבוד יחד במרחב ההז

אין לזה שום משמעות.

מה שנורמלי זה למצוא מה טוב לכם ולבית שלכם.

אנחנו שנינו מול המשימות של הבית, איך אנחנו שנינו ביחד מתמודדים.

הבית הוא של שניכם העומס הוא של שניכם וצריך למצוא פתרונות, יכול להיות שהפתרון הוא מיקור חוץ, אולי יש פתרון אחר, אבל זה לא כמה אתה עושה וכמה אני עושה ויש מריבה אלא איך שנינו ביחד פותרים את המשימה הזו שנקראת ניהול הבית.

ועוד משהו- לכל אחד יש משימות שהן משימות עיוורות שהשני עושה והוא אפילו לא מודע אליהן יש מצב שבעלך עושה דברים נוספים שאת אפילו לא יודעת

ולבקש ממנו שיעזור לך למצוא פיתרון.

אני לא דורשת עזרה מבעלי פשוט כי הבית הוא אחריות של שנינו.

בעבר היה לי קשה אפילו להגדיר מה המטלות שלו ומה שלי כי מבחינתי שנינו מסדרים יחד עד שמסיימים. בהמשך הבנתי שיש סטנדרטים שלי וסטנדרטים שלו ולכן כן חלוקה כללית מתבקשת במקרה שלנו. אבל עדיין- שנינו רוצים לסיים את הערב בבית מאופס, אז שנינו מארגנים (לדוגמא..).

עדיין אני קצת יותר לוקחת אחריות ממנו (מישהו צריך להיות יותר ''על'' הדברים), אבל זה כמו שבעלי יותר מתעסק בהעברת כספים להשקעות וכו' ואני שותפה מלאה (גם עובדת ומכניסה כסף, וגם מעודכנת על מיקומי הכסף שותפה בהחלטות) אז ככה אני יותר על הבית והוא שותף מלא.

(אגב, כדי להיות שותף מלא לא חייבים לבצע את מטלות הבית באופן ישיר, אפשר להיות אחראי על מיקור חוץ).

אבל כדי כן לענות על שאלתך...

אם אני אשנה קצת את השאלה- האם זה הגיוני שבעל יעשה בבית יותר מהרשימה שתארת- אז לדעתי כן (או שידאג למיקור חוץ, אבל יקח על זה אחריות).

למען האמת,

אם את שואלת אותי, אם הבנתי נכון כל הבישולים, שטיפת כלים, שטיפת רצפה, כביסות- עלייך. אז, זה המון ממש. ובוודאי שהייתי רוצה עוד עזרה מצידו או אם לא יכול מאיזה סיבה, מצד עוזרת בית.

פעם בשבוע וזה לא מספיק

לי זה נשמע מעט. אבל תלוי בכוחות שלכם. אם הוא כזה שמתעייף ממש בקלות ואת עם מלא אנרגיה אז יכול להיות שזה יעבוד לכם ומדי פעם שאת צריכה יותר אפשר שהוא יתגייס או להביא עוזרת.

אם שניכם ממוצעים אז נראה לי הגיוני לצפות ליותר שוויון בנטל הבית. להיות עם תינוק זה מתיש ומעייף ממש כמו יום עבודה ולהיות עם ילדים קטנים בנוסף זה ממש לא קל.

גם העובדה שאין איוורור ושינוי אווירה ותפאורה כמו ביום עבודה שיש גיוון בין העבודה לבית לא ממש מקלה.

לצפות שתעשי בנוסף לזה את כל הבישולים, נקיונות, כביסות, ואולי גם סידורים (רופאים, טלפונים וכו) זה בעיניי המון.

את כנראה ממש חזקה וסופר וומן בעיניו וזה חמוד, אבל אני מניחה שלא פתחת את השרשור רק כדי לספר כמה הגיוניות הציפיות של בעלך, אז כן זה הרבה.

בלי קשר, מצטרפת למי שכתבה שעדיף לשנות את השיח.

זה גם לא כזה משנה איזה ציפיות הגיוניות ואיזה מוגזמות. אם כולנו היינו אומרות שהמחשבה שלו סבירה אז מה? אז הוא היה מרגיש בנוח להשאיר אותך לקרוס?

יכול להיות שכל החברים שלו לא עושים כלום בבית, אז מה? ואם הנשים שלהם שמחות וקל להן, זה אומר שגם לך? או שאולי הם פשוט כולם מזלזלים בקושי של הנשים שלהם, אז גם הוא רוצה לזלזל בך כי זה מה שהם עושים?

כי כמות זה משהו שקשור גם לעוד משתנים

אם למשל הוא עובד כל יום מהבוקר עד הערב

אז האפשרויות שלו לעזור יהיו בהתאם

ואם ככה אז מה שהוא עושה זה המון בשביל מישהו שנמצא שעות רבות מחוץ לבית..

אבל בסופו של דבר

אישה צריכה להרגיש שהיא לא נושאת את כל עול הבית על כתפיה

שיש שם עוד מישהו איתה

כל אחד עושה מה שהוא יכול ואם עדיין צריך עוד עזרה, מביאים אותה מבחוץ.

תעשי רשימה של כל מה שאת עושה,

תמרקרי את מה שאף אחד לא יכול לעשות במקומך (להניק), ואת מה שאת לא רוצה שאף אחד יעשה במקומך (לקום לתינוק בלילה אולי? לספר סיפור לפני השינה?).

ומתוך שאר המטלות תבדקי מה בכוחות, בזמן, ביכולת, ובחשק שלך, ומה לא.

ולמה שלא צריך למצוא פתרון. אם לבעל אין כוח וחשק, צריך לדבר ולמצוא פתרון אחר. אפשר לקנות מדיח ושואב שוטף. מייבש אני מקווה שלכל אמא לקטנים יש. אפשר לשלוח בגדים לגיהוץ, לקנות אוכל מוכן, להביא בייביסיטר ועוד ועוד.

לא לכל דבר אפשר למצוא תחליף תמורת תשלום, אבל להרבה דברים כן, ואז ירד ממך מטלות אחרות.

לגבי השאלה הפותחת שלך,

המון גברים שאני מכירה עושים יותר מזה.

אבל לדעתי מותר שלבן אדם לא יהיה חשק או כוח, והרבה פעמים אנחנו הנשים קובעות סטנדרטים מסוימים (כי בטוחות שככה צריך להיות ואין שום אפשרות אחרת), ומצפות שהבעל יתיישר לפי הסטנדרטים האלו ויקח בהם חלק.

דברים שצריך לעשות והאחריות היא על שנינו

סבבה לקנות מדיח שואב ולקחת עוזרת הכל טוב

אבל מהשו בגישה הזאת שמרחמת על הבעל

מסכן שרק לא יהיה לו קשה משגעת אותי

אחרי מאות ימי מילואים שאני לבד על הכל.

יומיים או יום אחד נסעתי לבד לעצמי והוא נשאר עם הילדים

וכל מי שפוגשת אותי- וואי מה הוא לבד עם הילדים ?! כל הכבוד לו! הוא מסוגל? יפה לו!"

וזה מרתיח לי את העצבים

למההההה אני יכולה לומר שיש לי כח להיות אם חד הורית 1/3 שנה? לי זה קל?

אז אני מעריכה את הפרגון שלו. ביננו הכל בסדר.

אבל התגובות האלו מוציאות לי את המיץ.

כאילו גבר עשוי מסוכר ויכל לעשות רק מה שנחמד לו והאישה מובן שתתאמץ כי היא יכולה הכל

(זה לא קשור אליך אישית ולא קשור לפותחת!! זה באמת לא מופנה לאף תגובה מסוימת

פשוט משהו שלאחרונה מציף אותי כל פעם מחדש

רק אומרת שהרבה פעמים לנשים יש סטנדרטים יותר גבוהים מלגבר, וציפיה שהוא יעמוד בהם כאילו זה חובה.

נגיד לי חשוב שבסוף יום הבית יראה מסודר ברמה מסוימת, אבל מבחינת בעלי בכיף אפשר לוותר על זה- זה לא שבבוקר לילדים לא יהיה מה ללבוש או כלים לאכול. אז למדתי להפריד מה הסטנדרטים שלי (שזה יפה מצידו כשהוא עומד בהם, אבל באמת אין חובה) לדברים שהם ההתנהלות השוטפת של הבית, שזה באמת משותף לשנינו.

(ובאמת אם אני אסע ליומיים הבית לא יהיה בסטנדרטים שלי, וזה בסדר. ככה זה כשהוא מנהל).

במינימום

ועדיין גם לי קורה שחוזרת וכהשוא איתם הבית הפוך בקטע היסטרי

ואני ישר אומרת וואי אם אני היתי במילואים היתה פה קטסטרופה חח

אבל האמת שעדיין משתדלת אף פעם לא להעיר לו במצבים כאלה ולשחרר וזהו

אבל נכון זה מהשו שיכל לקרות וצריך לשים לב

וגם אבא נחשב כמו עוד ילד לגדל לרוב

גם בעלי עושה הרבה דברים לא "סטנדרטיים"

אני פשוט לא משתפת וכך נמנעת מהתגובות🤭

כן שטף כלים

אבל בישולים כביסות שטיפה סדר זה רק אמא שלי

ובטח שלא לטפל בתינוקות עד היום הוא לא יודע להחזיק תינוק קטן🫣

אבל בעלי ב''ה הורגל ממש לעזור מגיל קטן והוא לימד אותי להכין עוף ולקלח את התינוקת הבכורה שלנו ותכלס הכל כמעט

אני אולי רגישה לזה במיוחד לא רק בגלל המילואים

אלא כי אני עצמי ממש לא מרגישה האישה הסטנדרטית שבא לה בקלות לסדר לנקות לבשל לעבוד

אני מתאמצת בשביל זה.. מתגברת כדי לעמוד בקצב הזה של החיים..בוחרת בהז בשמחה כמובן

אבל עדיין

אף אחד לא מתפעל כי הז כאילו מובן מאליו

והוא רק עושה משהו קטן וכולם ושרקים בהתפעלות

ועם המילואים זה בכלל הועצם

זה באמת רגישות שלי

אני מודעת לזה שהעולם רגיל אחרת

אבל באמת שזה גם קצת תעלומה בעיני חחלמה הז ככה מלכתחילה שבנים לא בנויים לזה טבעי כמו נשים

ברור לי למה בעבר הרחוק

אבל בא לי שזה ישתנה

יותר ממה שאת חושבת אפילו

גם לי קשה להחזיק הכל לפעמים ובגלל זה אני הרבה פעמים משחררת

נעזרת בתשלום במה שמתאים לי

או לא עושה פשוט

הבן שלי אגב יודע לעשות הכל

אצל בעלי זה משו אחר כי הוא עם קשב ובבית נתנו לו הרגשה שהוא לא "טוב" בדברים האלה, אבל עם השנים הוא יותר ויותר מעורב ועושה ביחס לנק ההתחלה (ולא ביחס ישיר לציפייה שלי🤭)

והוא גם עובד המון שעות

אז מדי פעם זה עולה

אבל שוב, בגלל שהוא באמת נותן לי תחושת חופש לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה רוב הזמן - זה מתקזז

לאישה הסטנדרטית בא בקלות לנקות לסדר לבשל?!

אם כן אז אני מכירה המון נשים לא סטנדרטיות...

( אני ביניהן כמובן)

אני בהחלט עושה את הדברים האלה אבל לא בקלות ועם הרבה מאמץ

מילואים זה הדבר הכי מייגע מהבחינה הזו, כי אין אפילו מי שיראה את מה שעשית, או מישהו להשאיר לו משהו.

אני אכן חושבת שאישה גם כן לא צריכה לעשות מתוך תחושת הכרח. ואם אין לה כוח, שלא תכריח את עצמה אלא תעשה מתוך בחירה. יכול להיות שמתוך תחושת בחירה, יהיה לה קל יותר לעשות את אותה משימה שעכשיו אין לה כוח, יכול להיות שהיא תבחר להוריד סטנדרטים או להיעזר. לעשות כי מישהו אחר חושב שאתה חייב, זה ממש תחושה גרועה. אפשר כמובן שהבעל ייקח על עצמו יותר! אבל הדרך לשם היא לא לדרוש ממנו או לומר לו שגם אני עושה משימות למרות שלא מתחשק לי ואין לי כוח.

זה לא שאני חיה ככה ביום יום... אני בהחלט מזדהה איתך וגם עם הפותחת, אבל משתדלת כן להיות בכיוון הזה.

גברים נבראו ככה שהם מכוונים להקשיב לעצמם ולכוחות שלהם, ונשים נבראו שהן מוכוונות לתת ולהתמסר. וכל אחד צריך לעבוד כדי לצאת מהמצב הטבעי שלו וללמוד לראות גם את הסביבה / להקשיב לעצמך.

שלדעתי גם אישה שמטפלת לבד בכל ענייני הרכב (טסט, ביטוחים, תדלוק, מוסך וכו') תקבל תגובות דומות ומתפעלות.

כי כן, יש גם צפייה שונה מהחברה, וגם הבדלים מולדים, וגם כשעמ"י היה במצרים - המדרש אומר שעבודת פרך היתה לתת לנשים לעשות עבודות של גברים, ולגברים עבודות של נשים.

אני כן חושבת שבדור שלנו דברים צריכים להשתנות מבחינת חלוקת התפקידים בבית. כי ברגע שאישה גם עובדת, אז לא רלוונטי שכל העול של הבית יהיה רק עליה. וזה אכן קורה, אבל יש עוד דרך לעבור ולהתקדם בזה.

ואני ללא ספק מעריכה מאוד מאוד כל אישה שבעלה במילואים, וצריכה לתפקד ולנהל את הבית כולל הכל.

אבל אני עדיין רואה בשביל בעלי - להישאר לבד עם הילדים זה הרבה יותר קשה מאשר לי. כמו שלי יהיה הרבה יותר קשה לקחת אחריות על הרכב (לתדלק כבר למדתי, אבל לא מעיזה לחשוב על לקחת את הרכב לטקסט או למוסך. וכשאני שומעת על נשים שעושות את זה - זה מרשים בעיני...)

עם הילדים פשוט כי הוא זורם על זה מצד האופי.. וגם זה קורה פחות ממני בהרבה כמובן

אבל מבינה ומסכימה עם מה שכתבת שזה נכון שיש נורמות וציפיות שונות

בתחילת נישואינו לבעלי לא היה רשיון ואני טיפלתי בכל מה שקשור לרכב. היו פעמים שהוא ליווה אותי כי באמת מרתיע להגיע לסביבה גברית, נגיד בטסט, אבל עדיין היו הרבה פעמים שעשיתי טסט לרכב לבד (גם אחרי שהיה לו רשיון- אם זה היה יותר נח פרקטית, אני עשיתי). (דרך אגב, לא זכורות לי תגובות מתפעלות במיוחד... אולי כי זה היה פשוט החיים ומובן מאליו)

גם בענייני תיקונים בבית, כל עוד זה לא משהו שדורש כח פיזי שאין לי, אני מאמינה שגם אני צריכה לדעת ולעשות, ולאחרונה התחלנו שאני עושה דברים כשהוא מלמד אותי.

לבעלי לא יותר קשה להשאר עם הילדים ממני (חוץ מהתינוקת שדבק אלי ברמות- אבל בתכלס גם איתה קשה לשנינו). זה כנראה כתוצאה מזה שהוא נשאר איתם הרבה בשגרה במהלך השנים, לדוגמא בשבוע שלנו היו ימים שאני סיימתי מאוחר וימים שהוא סיים מאוחר.

לדעתי זה פשוט עניין של הרגל וניסיון.

זה הכל ענין של הרגלים. אין משהו מהותי יותר קל לגברים בלטפל ברכב, או לנשים בלהיות עם הילדים.

יש הבדלים פיזיולוגיים - גברים עם יותר כוח פיזי אז דברים שצריכים כוח יהיו להם יותר קלים למשל, אבל זה פרט טכני

לבעלי הרבה זמן לא היה רישיון ואני עשיתי הכל עם הרכב, כולל טסטים, ומוסך, ולהחליף צמיגים עם כל הילדים.

ולא קיבלתי שום תגובה מתפעלת, בעיקר תגובות של הרמת גבה של, מה את עושה, למה את לא נותנת לבעלך להתעסק עם זה, את עובדת קשה לחינם ופראיירית. וכל פעם הייתי צריכה להצדיק את בעלי שאין לו רישיון

אין כזה דבר ''יותר מדי בשבילו''

אתה בנאדם בוגר, קח אחריות על החיים שלך, על המשפחה והילדים והבית שלך.

זאת אחריותו להבין שאם את בתקופה קשה ועמוסה (חופשת לידה פלוס ילדים בחופש בבית זה מטורף!!) הוא אמור לקחת על עצמו יותר.

במקביל אני חושבת שכדאי לנסות לראות איך אתם מורידים ממכם עומס בדברים כמו בייביסיטר, אוכל קנוי, עוד ימים לעוזרת וכו'

שזה לא משנה הכמות שהבעל עושה

אלא ההבנה והתקשורת ביניכם.

אני יודעת שאצלי זה קיצוני, הדבר היחידי שזה התפקיד של בעלי ביום יום זה לזרוק את הזבל (האמת בשבילי זה באמת עזרה ענקית! אחרת צריכה להוציא את כל הילדים איתי, ועם עגלה כפולה אין לי ידיים לשקית חחח), פעמיים בשבוע מוציא את הילדים בבוקר ודברים בבית כמו להחליף נורה/סתימה בכיור וכו'

אבל - הוא עובד מאוד קשה כדי לפרנס אותנו. מבחינתי זה אותו דבר כמו עבודות הבית.

מה שלי היה מאוד קשה בשינוי שעשינו זה שהרגשתי שכל אחד לבד, ולא היה מספיק ביחד וההערכה אחד לשני.

אני דרשתי את זה לא מעט - והוא למד.

למד לומר תודה על כל דבר בערך.

אתמול חזר עם שוקולד קטן כדי להראות שהוא רואה אותי.

ואני בחזרה אליו. הוא אמר לי מה הוא צריך. בסוף זה גם לא פשוט להיות ימים שלמים בחוץ לחזור אחרי שהילדים ישנים.

זה היה תהליך מאוד ארוך!! ובע"ה שהגענו למקום הזה

יצאה לי מגילה חחח

🙈

אבל תלוי בכל מיני דברים. אם הוא עובד רחוק , אולי לא מתאים לו לצאת מהעבודה באמצע היום.

לגבי עניינים פיננסיים , גם תלוי מה הרקע שלו ועד כמה הוא מבין בזה.

ילד בן עשר גם יכול לקפוץ למכולת לקנות לחם וחלב ולזרוק זבל.

באחד ממעקבי האחות של ההריון... לא קובעת במיוחד

הריון ראשון לא עשיתי

הריון שני היתה לי אחת מעצבנתתת הביאה לי את הקריז

אז עכשיו לא עשיתי

מן הסתם קובעים תור לאחות.. כמו לכל דבר אצל האחיות

זה לא חיסון

לק"י

ומתקשה למצוא למידותי ולטעמי.

לבשתי כמה לילות שמלת בית, וזה היה כל כך נוח. הלוואי שאמצא כאלה (היא פשוט כבר לא במיטבה).

אולי תעשי לך יום סטיילינג? יש סטייליסטית שאתן הולכות יחד לקניות ומתאימות מלתחה מושלמת בשבילך, נשמע לי בול!

נעם אבינר. תראי אם הסגנון מתאים לך

אבל שמעתי על זה מחברות/פרסומים. תנסי לחפש אולי בפייסבוק וכזה

זה הבטן😂

להדגיש מותן, גבהים שונים וכדו'

ממש יש רעיונות להכנת, מציעה לך לבדוק מישהי שתתן לך כללי א ה' כאלה וזה באמת נותן פתרונות כיפים!

וכבר חורשת על הארבע חולצות שעולות על הבטן

איזה שיח חירשים יצא לנו😂

אז אולי תגווני עם שמלות? תעשי קנייה של חולצות חדשות? אני הייתי עם אותה בעיה החלטתי פשוט לקנות בגדים לתקופת הבטן, כמה סטים שמתסדרים לי בלי להסתבך ונפתרה הבעיה

ראו שזה אותו מוצר בדיוק אז לקחתי סיכון.

לא יודעת להגיד אם זה טוב, כי בפועל לא השתמשנו. סתם כי לא ידענו איך להפעיל ולא הגענו להתעסק עם זה שמנו בצד ושכחנו מזה.

תודה!

אם כל הצ'יפים האלה עובדים באותה צורה שעובד אייר טאג... אני קניתי תג איתור (שמתחבר לשיאומי) ולדעתי הוא עובד כמו אייר טאג. תגי איתור אחרים באלי אקספרס מוגבלים במרחק (יותר מתאימים לחפצים שלא יאבדו).

פעם חיפשתי ממש ובדקתי כל מיני אפשרויות, ואם אני זוכרת נכון מה שראיתי זה שתגי המעקב שנותנים מיקום בפני עצמם הם באמת יקרים יותר, מחנויות של ציוד ריגול ומעקב וכאלה🙊

עכשיו ראיתי את זה, נראה ששווה לנסות:

מיני GPS חכם לאיתור ילדים, בעלי חיים, וחפצים – LCP – מוצרים שישנו לכם את החיים

ובגדול מילות החיפוש צריכות להיות "מכשיר איתור ומעקב GPS", אולי תנסי לחפש... אבל שימי לב שזה לא מוביל אותך למכשירים שעובדים כמו אייר טאג או במרחק מוגבל.

התייעצתי עם ג'מיני על זה אתמול והוא נתן לי אופציות מאוד יקרות, שמתי לו עכשיו את הקישור שנתת לי ותראי מה הוא כתב (בחור דרמטי חחח):

אני כל כך שמח שבדקת ושאלת לגבי המכשיר הזה, כי המוצר הזה הוא בדיוק המלכודת שהתרעתי מפניה, והוא ממש לא יפתור לך את הבעיה!

נראה לי שזה יותר מסובך ממה שחשבתי, באסה

מעניין, למה זו מלכודת?

ואגב, אולי כן כדאי לנסות את התגים כמו אייר טאג. גם אם נגיד בביה''ס אין סמארטפונים, מחוץ לביה''ס מן הסתם יש פה ושם, וזה אולי יוכל לתת לך אינדיקציה אם הוא הגיע או לא.

אבל כבר כשדיברו כאן על חיקויים סיניים של אייר-טאג, עלה לי חשש מאוד גדול.

מוצרים סיניים ידועים בזה שהם עלולים להפוך למוצרי ריגול. נגיד בארה''ב הוציאו עכשיו חוק שאסור למכור רובוטים שואבים שמיוצרים שם, מחשש שהסינים יקחו את הנתונים וישתמשו בהם. כנ''ל אפליקציית טיקטוק ועוד כאלה.

בעצם החשש הוא שהסינים ישתמשו במיקום בשביל להבין עלינו דברים, והם יכולים גם למכור את המידע הזה הלאה (נגיד- זה יכול לעזור לאיראנים לכוון טילים מדויקים על בתי ספר...).

בקיצור, לדעתי דווקא במוצר כזה שווה להשקיע יותר ולקנות משהו שיוצר במדינה מערבית מתוקנת.

אף צ'יפ לא יפתור את הבעייה ולא יעזור לדאגות שלך,

כי עוד מעט הוא יילך אחר הצהריים לחברים בלי התיק,

וקצת אחרי זה הוא יסתובב בליל שבת עם חברים...

לדעתי אם אין לו בעיה מיוחדת, אז הוא יכול ככל הילדים בעולם ללכת לבד 7 דקות גם בלי מכשיר איתור.

אם לא תלמדו כהורים לשחרר, הלחץ והחרדה יתפסו אתכם במוקדם או במאוחר ולא תמיד תוכלו להשתמש בטכנולוגיה בשביל לפתור את זה.

תנו לילד עצמאות, תנו לו להתמודד, אל תשימו פלסטר על העצמאות שלו.

במקום צ'יפ אפשר להשקיע בהכנה, למשל אפשר מספר פעמים ללוות אותו מרחוק, לראות שהוא באמת מסתדר וחוצה כבישים בצורה אחראית, ואז פשוט לתת לו לגדול ככל הילדים.

יש הבדל בין ללכת שבע דקות למקום מסוים ולחזור, לבין ללכת לביה''ס. כשילד הולך לביה''ס כמעט אין לך איך לדעת שהוא הגיע, ובעצם אתה במשך 6-8 שעות לא יודע בוודאות איפה הוא נמצא.

זה בניגוד למצב שהילד הולך לכמה דקות ואז חוזר, או הולך לחבר שאני יכולה לברר עם האמא של החבר שהוא הגיע (לשאול את המורה כל בוקר זה לא הכי מתחשב...).

כמובן שגם עם צ'יפ יש חרדה... אבל בעיני זו השתדלות הגיונית. (אני מדברת על ילדים בגיל יסודי צעיר, כן?)

וההורה יכול לראות מיד אם המורה סימן חיסור.

חוץ מזה, דרכו של עולם שתלמידים מגיעים לבית הספר, גם בלי מכשירי איתור. זה באמת להאכיל את החרדה במקום להתמודד איתה

אחרי תקופה שבדקתי יום יום.

דרכו של עולם, נכון. אבל גם הסכנות מתרבות. ואנחנו יודעים שהסיכוי למצוא נעדר הולך ופוחת ככל שהשעות מתרחקות מההעלמות. לא מבינה למה לא לקחת את אמצעי הביטחון הזה, שהוא סה"כ פשוט.

היא לא כתבה את גיל הילד,

אבל לילד בכיתה א' ב' נשמע לי הגיוני ומותאם לחשוש.

באופן אישי, יש גיל שאני מאפשרת לחזור לבד מבית הספר לבית (כי אני נמצאת ורואה שהגיע), ורק בגיל גבוה יותר מאפשרת ללכת לבד לבית הספר.

ורק בגיל מתקדם עוד יותר מאפשרת להסתובב בליל שבת עם חברים.

לדעתי, שימוש בתג איתור לא מאכיל את החרדה, אלא מהווה עזר לשלב ביניים.

נשמע לי קצת מוקדם מדי אבל אולי תלוי מיקום אופי מעברי חציה וכו

מסכימה איתך שמאוד משנה המיקום והדרך.

מקובל בד"כ שמגיל 8-9 ילד יכול להיות עצמאי בדרך. לפי החוק מגיל 6 מותר לתת לילד ללכת לבד. אבל באמת כמו שאמרת זה ממש משנה אם יש כבישים, מי האוכלוסייה באזור, מה המרחק וכו'.

הלך לביה''ס וחזר ממנו לבד השנה.

מרחק של כחמש דקות הליכה, על שביל בלי כבישים, במקום שמלא ילדי ביה''ס הולכים וחוזרים בו (גם ילדים מהכיתה שלו שגרים בבניין שלנו או קרוב). אז שמתי תג איתור כדי להיות בטוחה.

זה גיל שבו אף צ'יפ לא יעזור.

הרי הצ'יפ לא יגיד לילד מתי מותר לחצות כביש או עם מי מותר לדבר ברחוב, למשל.

שלא מסוכן ללכת לבד, אבל זה גיל שעדיין אמא דואגת ורוצה לשמוע שהילד הגיע לביה"ס לשלום ולא קרתה תקלה או החליט על תעלול עצמאי.

כנראה נישאר חלוקים, ועדיין אני מבינה את הפותחת.

לק"י

כשהבן שלי התחיל ללכת לבד לבית הספר, קנינו לו פלאפון פשוט שיתקשר כשהוא מגיע לשם.

(בצהריים הוא היה מתקשר מהבית).

היום אני כבר לא בלחץ שיתקשר. כי התרגלתי, וכי הוא די גדול.

הטווח הוא מאוד גדול.

מתי היה הווסת האחרון?

באיזה אורך המחזורים שלך בדרך כלל?

זה ערך די גבוה, ככה שאפשר לעשות אולטרסאונד ולבדוק.

תקבלי תור לרופא נשים ותעשי אולטרסאונד.

או שתנסי לבקש הפניה לאוטרסאונד מרופא נשים/ משפחה דרך פנייה מקוונת.

בשעה טובה! תקבעי תור לרופא נשים אם עוד לא הלכת

רלוונטית....

עשית כבר US?

ככל שהגיל עולה, ההנקה מונעת יותר (זה קשור לזה שהפוריות יורדת)

יש יותר אי סדירות בדימומים לכל הכיוונים

אצלי זה קרה עם תינוקת שישנה לילות שלמים מגיל קטן.

יש מצב שההנקה עדיין מנעה לי למרות שהיה מחזור.

נראה לי פחות קשור לחולשה של הרחם או רצפת אגן. יותר לשינויים הורמונליים.

זה יכול לקרות וזה תקין, גם אם זה מבאס.

לא ישן לילות שלמים

ורק על הנקה

וגם כמה הגוף חזק

וכמה התינוק 'תינוקי' בעינייך וזקוק לך

יצאת לעבודה? ישנה מאוחר יותר? קיץ/חורף? אוכלת לא מסודר? מוצץ שיש לעומת פעמים קודמות?

ולפעמים פשוט ה' רוצה לרמוז לנו משהו דרך הגוף, הגוף הוא המורה הטוב ביותר שלנו

אני ראיתי שכשאין בי רצון עמוק להניק הווסת מגיעה וגם כשקשה לי מול בעלי אני פתאום מתחילה להכתים..

יש לך רווח כולשהו מהווסת? יש משהו שהיא נותנת לך שאת זקוקה לו? שאלות למחשבה

במידה ואת לא מתחברת לגישה אז מה שכתבתי למעלה אלו הסיבות היותר טבעיות

אבל בקיץ יש סיכוי לקבל מהר יותר

דיעה שלי בלבד

ומנסיון

אולי עניין של מאזן נוזלים

לק"י

פעמיים שילדתי בטבת ותמוז, קיבלתי אחרי שנה ו-3-4 חודשים.

וכשילדתי בתשרי קיבלתי אחרי שנה וחצי בערך.

כשאת אומרת קיץ, את מתכוונת לזמן הלידה או לקיץ שאחרי הלידה?

כמובן שלא אצל כולן בכלל

אבל החום לדעתי גורם לקש ששובר

אם בחורף למשל מישהי חווה סטרס לא יגיע מהר דימום

אבל תוספת קיץ זה סיפור אחר

לק"י

כי אני מאמינה שמלא נשים לא מקבלות מחזור שנה+-, ככה שהקיץ עובר בלי לקבל.

זה עוד גורם בעיניי

לק"י

בעיני צריך לבסס את זה מעבר למקרה ספציפי ותחושות בטן.

תשאלי תבינה

אולי יש הגיון בדברי🙂

שבקיץ יש לי הרבה פעמים דימום יותר ארוך, ואני מצליחה לעשות הפסק יותר מאוחר.

אף פעם לא הצלחתי להבין למה זה ככה, אבל זה כן משהו שחזר על עצמו.

וזה לא בהכרח מעיד על 'בעיה'

אצלי דווקא היה הפוך

המרווחים בין הלידה למחזור ראשון הלכו והתארכו

חודשיים אחרי לידה

4 חודשים

6 חודשים

8 חודשים

אם ישנים איתי בחדר או לא, פחות מטעימות מוצצים וכו

תמיד הנקתי בלילה, או שהביאו לי את התינוק או של2חתי או שהיה לידי, אבל כאילו הגוף הרגיש מתי הוא ממש איתי ומתי לא. זה היה ההבדל בין שקיבלתי אחרי חצי שנה לשנה ולשנה פלוס... וניסיתי לעשות הרבה דברים כדי לבדוק ולמנוע... דחיתי קצת טעימות ועדיין קיהלתי, רוב הילדים שלי היו הלי יוצץ בכל מקרה וכו... וזה הדבר היחיד שראיתי שאצלי השפיע (בלי כוונה האמת חא חשבתי שזה משמעותי זה ככה הסתדר... ולמרות שלקחו טעימות ואפילו אכלו... זה מה שהיה)

לק"י

אז כנראה שגם שינה באותו חדר.

@אפונה נראה לי כתבה.

וממש מעריכה אותך שעשית סטופ לזה השנה

מדהימה!

אולי להזמין לחלק מהסעודות חברים או משפחה?

יש לך מישהי שבעלה גם טס? אולי לעשות ביחד סעודה?

אם תשארו רק המשפחה המצומצמת אולי לחשוב על תוכנית בסעודות ובמשך היום שירגישו אוירת חג וכייף

התכנון זה להיות בשקט בבית, בלי הפרעות

אולי כן אצליח קצת להתפלל בין לבין. זה באמת ניסיוני השנה

ואולי להזמין את כל האוכל מקייטרינג למרות שזה יקר ממש

אולי בתור פיצוי.

לק"י

אני בטוחה שיהיה לכם הרבה יותר טוב השנה בבית מאשר אצלם.

למרות התחושה הקשה תשמחי שחסכו לך את הצד של להיות הפוגעת. אני במקום שלא סובלת להיות אצל חמותי כבר מרוב הערות והתערבויות והיא תמיד בחיבוק דוב מתעקשת על חגים אצלה וזה גורם לי למריבות ולהרס בשלום בית כי בעלי רוצה מצד אחד לרצות אותי ומצד שלי לשמח את אמא שלו , לא משנה שהיא פקעת עצבים כשכולם מגיעים ואף אחד כבר לא רוצה להגיע , כולם מגיעים נטו כדי לרצות אותה כדי שהיא תרגיש שהיא אירחה למרות שהיא מחכה רק לשקט ורק מעירה . אז חיבוק גדול גדול אבל תראי את חצי הכוס המלאה יקרה בטוחה שאת לא צריכה קשר רעיל כזה עם הגיסות שלך ובע"ה יהיה לך ולילדים חג מהמם !!!

תני לעצמך זמן להתאושש מהשיחה ומהחוויה.

דווקא נשמע שזה לטובה שלא תהיי במקום שלא טוב לך.

ועכשיו תחשבי מה ואיפה יהיה לך הכי טוב ומוצלח ותעשי את זה הכי נעים וטוב

כמה שידעת שהן רעילות, ורעות ומתעללות המשכת להגיע ולסבול והנה, אמרו לך בפנים. אווצ'

מאמי, קחי את הנפילה הקשה הזאת רק לעלות למעלה גבוה, תעשי לכם את החג הכי כיף ומשמח ומפנק שיש.

הנה, היא חסכה לך את השיחה שאת היית אמורה לעשות בעצמך ולהגיד - לא נגיע כי סיוט לי. הבטחת לעצמך שתדאגי לעצמך השנה ולא עשית זאת אז הקב"ה דאג שתהיי במקום יותר נכון ומדויק לכם.

נשמע כואב וצורב ממש❤️

בטכני אולי יש חברה שגם לבד בחג ותעשו יחד?

מי שאני מכירה שבעלה טס הרבה עושות ככה וזה עובר יותר בטוב..

מעבר לזה לגבי החויה הזאת של הדחיה ושלא רוצים אותך, נשמע כואב ממש.

בגדול, בכל אחת ואחד יש שריטות ופצעים בנפש, והנפש מבקשת להתרפא, ובעצם יוצאת עו ועוד הזדמנויית עבורנו לדעת אותם, כדי שנתרפא, ולכן חויות ותחושות כאלה חוזרות על עצמן שוב ושוב...

ממליצה ממש להשקיע עבודה פנימית בליווי בנושא הזה כדי להרגיש אהובה ורצויה בחיים שלך❤️

שעלי לדאוג לעצמי.

הכי פשוט לשים וילון.

במרפסת- זאת מרפסת סגורה או שאת רוצה לסגור אותה?

אצל ההורים של בעלי הקירות של המרפסת הן זכוכיות אטומות. למעלה יש חלונות, שהם גם אטומים. אפר לפתוח את החלון ולהסתכל החוצה, אבל זה גבוה יחסית וכן נראה סגור.

תוהה איך לחסום אך גם לאםשר לנו להביט החוצה.

לחדר שינה אולי רשת דמוי עלים. למרפסת קנים או בד. ענו לי מנסיונכן.

לזכוכית שחורה

משהו כזה שמבפנים את יכולה לראות החוצה ומי שבחוץ לא יכול לראות אותך

אבל נראה לי שזה מכהה את אור השמש הטבעי שנכנס מהחלון

כל מיני סוגים, כאלה גם ממש יפים!

ואז יש מעבר של אויר

פתרון אבל לא נוח לי כל כך תריסים כאלו לגבי המרפסת צבעים לשים תכנים או פשוט באמת טפט שמטשטש.

אפשר וילון גלילה- כזה שיורדת מלמעלה למטה ולא בד שמגיע מהצד.

מהניסיון שלי זה פחות נצמד לחלונות.

בבריאות, שמחה וידיים מלאות.

יואו איך אני מבינה!! כל חודש מחדש אינשאלה בקרוב לשתינוו ❤️

זה קשור להורמונים, ואצלי זה בעיקר השפיע בסוף. או שרק אחכ הייתי פנויה לזה בכלל.

לא רציתי לגלח וחימצון שקונים בקופסאות בסופרפארם עבד לי מעולה.

הקו גם ממשיך לאורך הבטן, לפעמים יותר לפעמים פחות.

הוספתי קישור לתמונה מגוגל של גבר. אז בערך ככה רק יותר מעודן חחח

אצלי זה בא ביחד לפעמים, זה מאד אינדיבידואלי

בשאר ההריונות דווקא הייתי חלקה מאוד בלי צורך לגלח כמעט

בבטן את צודקת גם היה בכולם אז לא נבהלתי

אם יש חוב, מקזזים אותו מקצבת ילדים.

אז לא נראה לי שאת צריכה לעשות משהו בשביל לשלם.

בדרך כלל מקבלים הפרשים בתקופה הזאת על דמי ביגוד והבראה שמקבלים פעם אחת בשנה, וזה נכנס לדמי לידה באופן יחסי.