הייתי היום בטרום ניתוח. אמרו לנו שבצהריים הם ישבו על שיבוץ השעות לניתוחים של היום שבו קבעתי את הקיסרי. חשבתי שהם יתקשרו בערב לומר מה השעה שבה אני מוזמנת, אבל זה לא קרה...
יודעות מניסיון מתי הם כן אמורים להודיע את זה?
רוצה כבר להתארגן ככל האפשר מבחינת השעות באותו יום... (מתי לומר לאמא שלי לבוא כדי שתהיה איתי אחרי שבעלי חוזר הביתה אחרי הלידה, מתי נצטרך להעיר את הילדים באותו בוקר והאם הם יצטרכו לקחת ולהחזיר את האחים הקטנים... וכו')
אצלך זה אפילו קשה יותר, כי את לא יודעתמתואמתמועד מדויק ללידה...
(גם אני חוששת שבעלי יגויס, אבל הוא ג'ובניק, וסיכוי גדול שאם הוא יגיד שאשתו יולדת עוד מעט אז ידחו לו את הגיוס...)
אשרייך שאת מסוגלת לבשל ❤️
בע"ה בשורות טובות לכולנו...
החמודי זוחל בעיקר על הבטן. יודע לזחול על 6, אבל פחות בוחר באופציה הזו.
נעמד לעתים רחוקות מאוד ורק במקומות מסוימים (בד"כ במקומות נמוכים שהוא מצליח גם להשעין את הבטן)
נראה לכן צריך לפנות לבירור אצל רופא? או שזה עדיין תקין?
נשמע לי קצת עיכוב ביחס למה שאני מכירה. אבל לא מבינה בזה מבחינה מקצועית.
באופן אישי כן הייתי מתייעצת עם רופא.
זה יכול מאוד לעזור לו ולקדם אותו
מתחילים אצל רופא משפחה ותקבלי הפניה
חבל להתעכב עם זה כי התפתחות מוטורית מאוד משפיעה על היכולת של ילד להגיע ולחקור משחקים וחפצים חדשים
אולי גבולי אבל בטווח אני חושבת..
אם הוא יודע אבל בוחר ככה זה כנראה בסדר וזה מה שנוח לו.. היא כבר הרבה זמן ככה? אולי עם עוד תרגול הוא יזחל יותר על 6. פיזיותרפיה במקרה כזה לא תזיק אבל לא בטוח שדחוף. מציעה כמו @בארץ אהבתי לשמוע מה אומרים בטיפת חלב
אבל לגבי זה שלא נעמד עדיין נשמע פחות תקין.
וזה שהוא נעזר בבטן מחשיד קצת לכיוון של חולשה בשרירים של הרגליים, במיוחד ביחד עם הנתון של זחילת גחון
כיום בן שנה ו 7 וטרם הולך לצערי. למד לזחול על 6 בחודשיים האחרונים רק.
אני חושבת שזה בתווך התקין. מתייחסים ברצינות לילד שלא הולך רק אחרי שנה וחצי. אבל, תמיד טוב ללכת לפיזיו ולקבל הדרכה על מה לתרגל, איפה לחזק ולשמוע עוד חוו"ד.
במכבי אחות טיפת חלב מפנה, יש סניפים שיש פיזיו בטיפת חלב או דרך מכון להתפתחות הילד אבל זה יותר מסובך...
להתייעץ זה תמיד טוב ולא מזיק אף פעם
וחיבוקק חםם יודעת כמה שזה מתסכל ומאתגר ❤️
אבל גם רופא הילדים או רופא התפתחות של טיפת חלב.
לי נשמע שזה בטווח התקין.
לא חייבים לזחול על 6, ומצופה ממנו לדעת להעמד אבל עדיין לא חייב ללכת.
אבל נשמע שכן קשה לו, ולכן נראה לי כדאי שפיזיותרפיסטית תראה אותו אולי זה משהו שאפשר לחזק.
בגיל הזה הרבה פעמים מפגש אחד או שניים וכמה תרגילים יכולים לקדם המון (ולחסוך ריפוי בעיסוק בגיל מאוחר יותר...)
בדרך כלל לוקח זמן עד שיש תור
מקסימום עד שיגיע התור כבר לא יהיה צורך.
אחר כך לטיפול, לקח עוד 3 חודשים.
בינתיים היא הדביקה את הפער.
לבן שלי לקח אולי חודשיים, לא זוכרת בדיוק.
פזיותרפיה. וללחוץ שתקבלו את האבחון כמה שיותר מהר. לא בלחץ מטורף. אבל כן נשמע שיש לו עיכוב מינורי.
נשמע שעם עזרה של תרגילים של פזיותרפיה הוא יתחזק ויוכל להתקדם הלאה
לדעתכן זה מיותר או שעדיין עדיף לעשות בדיקה?
לדעתי שווה ללכת פעם אחת לראות שהכל תקין ולקבל הדרכה
שמישהו מקצועי יבדוק את המצב.
וגם אם אין צורך בהמשך טיפול, יכולים לתת לכם תרגילים כדי לעודד ולקדם עוד את ההתקדמות.
קרה לי בעבר שהלכתי לפיזיותרפיה עם תינוק למרות שעד שהגיע התור כבר ישב (קבעתי את התור כי לא ישב יציב), נתנו לי כמה תרגילים לחיזוק השרירים הקשורים ולא היה צורך בהמשך מעקב.
(הכל בהנחה שאין לך מה להפסיד אם תלכי, מקסימום כמה שעות, אם מסיבות אחרות מורכב לך מאוד ללכת אז לא נורא אם לא תלכי)
עדיף ללכת, לבדוק שהוא באמת השלים את כל הפערים.
ולקבל הדרכה איך אפשר יותר לקדם אותו, ולמה לשים לב בהמשך.
כשהבן שלי התעכב בהליכה וקבעתי לו תור לפיזיותרפיה. כל הזמן אמרתי שזה הדדלייו שלו להתחיל ללכת. ובאמת עד התור הוא כבר הלך.
כמה ימים אחרי לידה. בהתחלה היה דימום רגיל. אחרי מס' ימים בודדים הדימום פחת, אבל הצבע שלו משום מה נהיה חום כזה.. והדימום גם מסריח לא זכור לי ככה מלידות קודמות..
יכול להיות שזה נובע בגלל שהפעם היו מים מקוניאלים?
תודה
בעיקרון דימום עם ריח לא טוב, עלול להצביע על דלקת וחשוב לאבחן בהקדם.
אם
בהתחשב בעובדה שילדתי. מרגישה מפורקת וקשה לי לעמוד הרבה ולעשות דברים בבית אבל זה בטח בגלל שהברזל שלי לא גבוה.
אם אין לי חום או משהו זה בסדר או שגם כדאי לבדוק?
אז חשוב להיבדק
אחותי היה לה כזה דבר
היא אמרה שזה היה ריח מסריח מאוד מאוד
בהתחלה חשבה שזה מהטיטול של אחד הילדים
עד שקלטה שזה בא ממנה בעצם
ובאמת התברר שהיה לה דלקת.
היה לה גם הרגשה כללית מאוד רעה, חום, צמרמורות.
אם הריח לא נעים, אל תחכי לעוד סימפטומים לדעתי
עכשיו זה הזמן לנוח כמה שאפשר ולאגור כוחות חזרה
בדרך כלל שבוע אחרי לידה עדיין קשה לי לעמוד (זוכרת מהבריתות), ולתלות כביסה זה בכלל לא דברים קטנים, זה משהו שדורש מאמץ, עמידה ממושכת, התכופפות לסל/מכונה. בבקשה תמצאי מישהו אחר שיעשה את זה 🙏
ארוחת ערב בקטנה אני עוד יכולה להבין, את יכולה להכין את הרוב בישיבה ובסופו של דבר כולם צריכים לאכול. אבל גם זה אם אפשרי שלפחות בימים הקרובים מישהו אחר יעשה זה מאוד חשוב להתאוששות שלך.
זה היה לפני הרבה שנים, אבל לא זכור לי שהיה ריח מסריח במיוחד.
לדעתי כדאי לשאול גורם רפואי...
מזל טוב ותרגישי טוב!
ביומיים האחרונים היא פתאום כמעט לא אוכלת 😑
מכירות כזה דבר?
לק"י
הגיוני לי שיש תקופות כאלה. אולי גדלה ונהייתה יותר דעתנית?
עכשיו גם ככה כמה ימים של חופש, אולי כשתחזור בראשון, גם תחזור לאכול.
(בת כמה היא?)
יש אזורים בקירות שהם ממש מלוכלכים. מצד אחד זה מאוד ממוקד אז לא צריך צביעה לכל הבית. מצד שני זה יותר מדי שטח בשביל לנקות עם ספוג הפלא.
בא לי פשוט לקנות פחית צבע וגלגלת קטנה ולצבוע בקטנה. השאלה אם זה יצא סבבה, או שייצור גוון בהיר על קיר כהה יותר.
וגם כמה זה מסובך, כי בחיים שלי לא צבעתי קיר. בעצם רק בחודש ארגון 🤪
תקני כלי מתאים וגלגלת וזה יותר קל מלקפל כביסה
ואפילו לא מלכלך כמעט אם עובדים נכון
יכולים לראות קצת הבדלי גוון כשצובעים חלק
אבל החלטה שלך ..מה יותר גרוע הלכלוך או ההבדלי גוון
ככה לא יהיה הבדלי צבע באותו קיר
או אם מדובר בחדר בגודל סביר אפשר לקנות םחית בינונית ולסייד את כל החדר
לא מסובך לסייד,
רק שימי דבק נייר על הפנלים ועל התקרה למעלה שלא יתלכלכלו
על הרצפה מפת ניילון וזהו
כיף ממש לעשות את זה
שמים עם כסא או סולם
תלוי בגובה התקרה
אם צובעים לבן וגם התקרה לבנה - כנראה לא ממש קריטי כי זה צבע זהה אלא אם כן התקרה מושחרת
רק אם צבע הקיר שונה מצבע התקרה.
פשוט צובעים בקצה עם מברשת ולא עם הרולר.
לגבי טפטופים אני מכינה סחבה רטובה ליד ומנגבת מייד כשמטפטף אם נשאר משהו שלא הספקתי לנקות עוברת עם מרית שפכטל וזה מוריד הכל (הכי נוח להדביק עם סלוטיפ את המרית על מקל של מטאטא ואז לא צריך להתכופף ולגרד.
לא מסובך.
מה הצבע שלי הקיר?
אם לבן זה הכי פשוט.
אם לא, כנראה לא יצא הכי מדויק אבל דומה.
קונים פחית לבנה ואת הצבע בנפרד, מוסיפים לאט לאט (זה טיפות) עד שיוצא גוון דומה, ומנסים קצת בצד (הצבע נראה קצת שונה כשהוא מתייבש ).
עדיף לצבוע קיר שלם, ולא נקודתי.
כן חשוב לנקות לפני, גם אם את צובעת,
לפעמים רואים מבעד לצבע.
שלא תצטרכי כמה שכבות.
עשינו הכוונה בעלח עשה ואני הסתכלתי 🤣
יש לנו קיר גדול שמאוד התלכלך כי הילדים אוכלים שם, אבל כל הגובה שלי ומעלה נקי, אז הוא שם פס של מסקנטייפ מגובה הלכלוך, כדי שזה יהיה פס ישר, נגיד מגובה הכתפיים שלי, רק צריך למדוד שזה ישר עם מד מטר נגיד 1.45 לסמן כמה נקודות ולהעביר פס של מסקנטייפ ( נייר לא השקוף). ואז פשוט לצבוע עם מברשת עד למטה, זה יצא ליטר בערך, קיר גדול. וזה לבן, אם זה צבע אחר אני לא יודעת להגיד אם אפשר לעשות חלק .
אף פעם לא צובעת קיר
ממליצה על מברשת קטנה ולא גלגלת
זה כן יוצר גוון מעט יותר בהיר אבל לא שמים לב
בטח שאת עושה מדי כמה חודשים טת מגיעה לכל מיני מקומות
ולא עושהמפסים
וזה יותר קל בשטח קטן
החיסרון זה רק בפינות/ אזורים צרים שעדיין צריך מברשת
צובעת עד הגובה שמגיעה עם היד, מעל זה זה כבר לא מלוכלך.
בהתחלה זה נראה אולי לפעמים לא מספיק אחיד, אבל כשזה מתייבש זה נראה בסדר גמור ומשפר מאד את הניראות.
אישית מעדיפה לצבוע עם מברשת רחבה (לא אחת ממש שמנה אלא פשוט באוחב קצת יותר מהרגיל). זה פחות משפריץ לדעתי אם נזהרים.
רק להניח קרטון על הריצפה שלא תתלכלך. ואם הפנלים קצת מתלכלכים לנקות עם מגבון/סמרטוט רטוב לפני שזה מתייבש.
אפשר גם לשים מסקנטייפ לבן כדי להגן על הפנלים, לי לא היה כח להתעסק עם זה אף פעם.
אין לי קישור קניתי בחנות..
מברשת
גלגלת
פח צבע על בסיס מים
דבק נייר
ניילון על הרצפה.
תוך כמה זמן מתייבש?
מותר לישון עם הריח הזה?
ואז טובלים בו את הגלגלת
מגלגלים קצת שלא ינזול ואז צובעים.
הגלגלת לא תיכנס לך לתוך הכלי המקורי של הצבע.
בעקרון גם אם תעבדי עם מברשת עדיף לשפוך לאיזה קופסא קטנה יותר קצת צבע כי הדלי הוא גדול וגם אמורים לדלל את זה עם קצת מים שלא יהיה סמיך מדי.
מתייבש לחלוטין תוך שעה / שעה וחצי.
לא נשאר ריח.
אני מסתכלת עליו, נח בשלווה על השיש, כבר מחכה למלא את ייעודו כקורע גזרות וכקורא זכויות - אבל אין לי טיפת כוח להתחיל להתמודד עם הקילוף שלו...
הוא ענק ומעוגל כזה, וזה פשוט קשה. (אגב, גם דלעת קשה לי לקלף - לפני שתציעו שנחליף את הקרא המסורתי שלנו בקרא מסוג דלעת...)
תודה מראש לכל עקרות הבית החרוצות!
יש כאלה שמבשלים עם הקליפה, סתם שתדעי..
הם רוצים רק להכין דברים "מגניבים", לא סתם לקלף דברים...
האפשרות השנייה היא לחכות לערב ולתת לבעלי לעשות את זה (כמו גם את הבדיקה והניקיון של כל הסימנים שדורשים זאת).
אם מבשלים עם הקליפה - איך זה עוזר? קל לקלף אחר כך? (האמת שאני אוהבת לאפות את זה בתנור, כדי שיהיה טעים יותר...)
מחזיקים את הסכין כמו חרב, אני לא מצליחה לחתוך.
כדאי באמת שתחכי לבעלך או תרככי,
יש מספיק עבודה לקראת החג, תשמרי על עצמך.
בכל מקרה, נראה לי שאחכה לבעלי וזהו.
עקרונית כנראה לא אכין בעצמי מעבר לסימנים - הילדים בע"ה הכינו/מכינים/יכינו...
אני קודם מבשלת ואז קילוף עם סכין
במקלף זה מסובך אחרי בישול. ערכתי למעלה
ב"ה אמורה לטבול סוף סוף בראש השנה (כמעט חודשיים מהלידה. כבר הייתי אמורה לטבול פעמיים ופתאום היו דימומים)
אנחנו מתארחים והמקווה במקום האירוח הוא במרחק של כחצי שעה הליכה. ביקשתי מבעלי שיקח את הפעוט (המאוד שובב) איתו לתפילה ואני אלך עם התינוק
והוא לא מוכן 😟 כי לא יוכל להתפלל ככה. הוא מוכן רק להישאר איתו בבית אבל אז המארחים שלנו ידעו שזה כי הלכתי לטבול וזה ממש לא מתאים לי
אוף, אני מנסה ממש לא להיפגע ממנו שהתפילה יותר חשובה לו מטבילה אחרי הרבה זמן ומחפשת רעיונות נוספים שלא חשבנו עליהם לאיך בכל זאת כן אצליח ללכת לטבול
(מכל מיני סיבות לשתף את המארחים ממש ממש לא שייך מבחינתי)
הכי נוח לנו ולילדים
אבל גם בזה אין לנו כל כך ברירה וחייבים להתארח
יכול להיות שלבעלך לא יותר חשוב התפילה מאשר הטבילה, נשמע שאולי לא נעים לו שהפעוט השובב יפריע לאחרים בתפילה. את בעצמך כתבת שמבחינתו זה אופציה גם להישאר איתו במקום האירוח..
אולי זה ילדה חמודה/ נערה תסכים לשמור עליו?
ועוד אופציה זה ללכת כולכם למקווה ואולי יש ליד המקווה גן שעשועים נחמד שבעלך יוכל להיות איתו כמה דקות שם, תטבלי ואז תלכו כולכם ביחד לביהכנ"ס ואח"כ תמשיכי משם עם הילדים לבית של המארחים? זה מה שאנחנו עושים כשיצא לי לטבול בימי שישי.. בעלי היה לוקח את הילדים לגינה שליד המקווה ואז הייתי טובלת צ'יק צ'ק חוזרת עם הילדים לבית והוא לבית הכנסת.
קשה לי להאמין שהוא יסכים ללכת חצי שעה כי אז בעצם הוא גם יפספס חלק גדול מהתפילה וזה בעיה כי יש עוד בם גדול שהולך איתו לתפילה
להישאר בבית הוא אמר כי ככה הפעוט יוכל לשחק והוא יוכל להתפלל ורק לשים עין
ר"ה שעבר כמו משוגעת עליתי חצי שעה עם תינוק בן חצי שנה צורח במנשא. ועגלה
אה, וזה היה לילה שני של ר"ה.
קיצר הגעתי למקווה (באיחור)
הבלניות הצדיקות הרגיעו אותי
הנקתי אותו והוא נרדם. שם.
חיכו לי.
נכנסתי טבלתי.
וחזרתי טהורה ועם תינוק ישן בעגלה
לא יודעת למה מספרת את זה
זה היה משוגע אבל לא היה אופציה אחרת
גם לי היה ברור שהוא נשאר להתפלל בישיבה..
בהצלחה רבה רבה
ויש עוד תינוק שברור שיבוא איתי
אלופה שהלכת! נראה לי שאם זה היה יוצא ביום השני של החג או בליל שבת הייתי מוותרת מראש
ויישחק עם הילד בגן שעשועים קרוב עד שתסיימי
זה הלכה לגמרי שבמקרה שיוצאת טבילה הגבר לא ילך לתפילה..
המארחים יחשבו שהוא בבית כנסת...
שעם הרצון שלו יש סיכון של דחיית טבילה?
מבינה את התחושה שלך,
באמת מרגיש קצת אטום ולא מתרגש לקראת זה
חיבוק ♥️
ולא נראה לי שזה יותר מידי מעניין אותו
אני עובדת על עצמי לא להיפגע יותר מדי (בינתייםלא כל כך מצליחה..)
אני חושבת שיש גברים שקשה להם להבין את הסדר עדיפויות בדברים האלה... לא כי חס וחלילה הוא לא רוצה את הטבילה והקירבה אלא כי חינכו אותם המון המון שנים על חשיבות התפילות בימים נוראים וזה נראה להם פשוט נורא להפר את זה. זה סוג של סוויץ' בראש. לי היה עם בעלי בעניין אחר על תפילות יום כיפור שאמרתי לו שאני חושבת שלפי ההלכה הכי חשוב הצום של האישה יותר מהתפילות של הגבר ושעדיף שיעזור לי בבית עם הילדים מאשר שהוא ילך לתפילות(בהריונות וכשהם קטנים וכו'). והוא אמר לי שהוא לא חושב. אבל הוא באמת הלך ושאל את הרב שלו והרב שלו אמר שאני צודקת ובעלי אמר שרב עכשיו הוא יודע את זה ושהוא לא ידע את זה לפני.... והאמת זה עשה לו סוויץ' בראש. גברים מאד שכליים וקשה להם לפעמים להגיע לבד למסקנות האלה מה סדרי העדיפויות הנכונים בחיי הנישואים מול נושאים כמו תפילות וכו'.
אולי תגידי לו שידבר עם הרב שלו על זה מה כדאי שיעשה?
באור יותר טוב
באמת חשבתי לבקש שישאל את הרב שלו (אני חוששת שאז הוא עדיין יחליט שהוא לא הולך לתפילה ונשאר עם עוד בבית ואז זה יוצר בעיה גם מול הילד הגדול וגם מול המארחים)
האמת שהוא ממש הוריד לי את החשק לטבול ולהיות איתו, תודה לה' שיש לי הזדמנות לעבןד עכשיו על המידות שלי
איך את מתאמצת לראות את הטוב ולא לכעוס!
שה' יברך אותך!
זה חלילה שהוא לא רוצה אותך או את הקרבה פשוט יש פה סיטואציה שקשה לאכול, באמת! גם לך וגם לו...
טבילה אחרי לידה ממילא זה מצב רגיש.
יש אנשים שמתקשים להתמודד עם בלתמים ובעיות או שינויים.
אז שילוב של חג ארוך+ אירוח מחוץ לבית+ טבילה יכול להיות קשה להכלה בשבילו או בשבילך.
יכול להיות שהזמן יעשה את שלו, ובימים הקרובים הוא יבין שזה לא סוף העולם, ויכול להיות שעדיין יהיה לו קשה עם זה.
אם הוא מבין שאין לך ברירה אחרת, הוא יודע שהטבילה תלויה בו. אם הוא עומד בסירובו פשוט הייתי משחררת.
לא הייתי שמה במשוואה תפילה מול טבילה, כי העובדה שאתם מחוץ לבית בהחלט משפיעה פה.
ממילא זה לא שיש לך אפשרות אחרת, לפחות שיהיה בהסכמה.
שכן ישאר בבית ופשוט יגיד שהוא לא מרגיש טוב כמו שמישהו כתבה כאן וכך ישמור על הפעוט.
או שאת תגידי לו שזה ממש חשוב לך ואולי הוא יותר יצליח לראות את זה ויוותר הוא?
או משהו אחר שהציעו כאן כמו גן שעשועים ליד?
או בלנית שתפתח לך מאוחר יותר אחרי התפילה או אחרי הארוחה ואז הוא ישמור עליהם ואת תגידי שאת יוצאת לסיבוב עם התינוק להרדים?
אני אישית לא הייתי דוחה... זה חג ארוך ולקבל חיבוק ועוד אחרי חודשיים ועוד במצב מלחמה שלכי תדעי מה עם אזעקות או סתם לחבק ולקבל כוח או שבכלל יהיו עוד הגבלות או לא יודעת הכל יכול להיות במצב הזה של מלחמה והייתי טובלת הכי מהר שיכולה. ומסבירה לבעלי הכל ומבקשת ממנו ממש חזק את זה.
בהצלחה לך!
לא הייתי דוחה טבילה
יש בזה משהו מאוד חזק לא לדחות
כשדחיתי מאילוצים זה היה חוויה לא טובה בכלל..
מאז יצא לי שהזמנתי בייביסיטר כדי ללכת/
ללכת חולה/ להיכנס לשבת עם בית מלוכלך אבל ללכת ואף פעם לא הצטערתי..
אני בעד למצוא כל פתרון ולא לדחות
לא משנה למה הוא לא מבין ולא יוצא מגדרו מבחינתך..
ולהישאר ולהגיד שהוא עם כאבי ראש זה אחלה ממש!
או שיתפלל במניין טיפה יותר מאוחר?
להישאר ולהגיד שכואב לו הראש או להתפלל במניין מאוחר יותר זה פתרונות שתלויים בבעל, ואם זה לא מתאים לו, אז זה פוגע בשלום בית.
כגודל הציפייה כך גודל האכזבה.
אם לחץ לטבול בזמן גורם לסכסוך ועוגמת נפש בין בעל לאשתו, אז מה התועלת?
לפעמים אין כוחות נפש לבעל או לאישה לכל זה, ואם מגיעים להסכמה משותפת לדחות, זה גם בסדר. בסוף הקשר לא תלוי בעוד כמה ימים מותרים או אסורים, אלא בדרך להגיע לשם. לפעמים ריחוק הוא בשביל קירוב ולחץ עלול להוביל לתוצאה הפוכה של התבצרות בעמדה וחוסר מוכנות להתמודד.
זה מצב שונה ממצב שלאישה יש אילוצים שתלויים בה, והיא בוחרת אם לוותר או להתמודד, מה שהיא תבחר זו החלטה שלה. זה לא כמו שהבעל צריך לבחור האם להתמודד ואיך.
אז אולי בגלל זה קל לי להסכים
(זה החלטה שלי ושל בעלי ביחד שמוסכמת על שנינו)
שדיברנו שוב היום. כבר נרגעתי מהפגיעה והחלטתי שמה שהוא יגיד מקובל עלי גם אם זה אומר לדחות את הטבילה בשלושה ימים
הוא אמר שהוא יקח את הילד לבית הכנסת ויהיה איתו שם
תודה לכולן על הרעיונות והעיצות
תודה_לה'ממש לא משהו מלחיץ
נשמע שזה מבנה של השילייה, שעלול להוביל להיפרדות שילייה, iugr, לידה מוקדמת...
כתבת למטה שהפנו אותך לגנטיקאי וכו'. הם שולחים כל הריון בסיכון לעשות את כל הבדיקות האפשריות.
המעקב שכתבת שאמרו לך לעשות חשוב מאוד! הגיוני שהוא יהיה ''סתם'', אבל עדיף לא לקחת בזה סיכון, כדי לא לבכות על זה בדיעבד.
ממליצה לך ללכת לרופא ולשאול בשביל מה כל הבדיקות, ומה יצא מזה. אולי באמת יש צורך לבדיקה ספיציפית.
אני, במקרה אחר, לא עשיתי את כל ה5 בדיקות ששלחו אותי לעשות.
עד עכשיו מנעתי עם נוברינג, הפסקתי כי התחיל לעשות לי תופעות לוואי קשות..
חשבתי על התקן, מצד שני אני לא חושבת שארצה למנוע להרבה זמן אז נראה לי מורכב לשים אותו לזמן קצר.
מה שמעניין אותי לגבי הזריקות, שאני יודעת שזה הורמונים אבל האם וכמה משפיע על מצב הרוח?
אם מישהי התנסתה ויש לה תובנות אשמח לשמוע..
תודה רבה
אין דרך חזרה למשך 3 חודשים (נראה לי זה התוקף שלהם)
אם זה עושה לך מצבי רוח זוועתיים, או דימומים
זה רק לחכות שההשפעה תעבור
ואין דרך לדעת מה יהיה חוץ מלנסות
לאחת יכול חהיות זוועה
לשניה- כלום
עכשיו נותר להחליט אם שווה לך את הנסיון ל3 חודשים.
ואין בעיה לשים התקן לזמן קצר!
גם לחודשיים
השיקול הוא רק כלכלי
כן, התוקף של זריקות זה 3 חודשים.. לא בטוחה שרוצה לקחת סיכון למצבי רוח משוגעים, דימומים פחות יפריע לי, כרגע.
לגבי ההתקן- קודם כל גם שיקול כלכלי זה שיקול... אבל יש בו עוד כמה אלמנטים שמרתיעים אותי
הוא אכן שיטה למנוע הריון על ידי המנעות בימים הפוריים.
ולמי שבקיאה בה מאוד זו דווקא שיטה יחסית בטוחה
ודרך אגב, בכל האמצעים ההורמונליים אין ימים פוריים בכלל...
שיטת שמ״פ עם דיאפרגמה, שקפים, קוטל זרע.
כי זה בכלל לא אותו דבר
מי שמיומנות בשמפ, בימים הפוריים, בפרט בליל הטבילה, משתמשת באמצעים נוספים כדי להיות ביחד.
השמפ מאפשר לצמצם למינימום את השימוש בדיאפרגמה למשל. רק לימים הפוריים.
אוף אני אבודה.. חשבתי שבזריקות זה יהיה מתון יותר..
מתסכל הקטע הזה של אמצעי מניעה!!
שנים לא מנעתי וזה היה בהחלט חלק מהשיקולים, כרגע אני חייבת למנוע וההורמונים האלה גרועים גרועים גרועים
התופעות אמורות להיות קשות יותר, לפחות בהתחלה, כי מזריקים כמות של חומר שאמור להספיק ל3 חודשים...
שווה גם לתקופה קצרה וגם נותן שקט ושפיות
במיוחד שאת אומרת שדימומים זו לא בעיה (הכוונה להסתגלות)
אני צריכה מניעה עם אחוזי מניעה מקסימליים לכן לא אלך על שקפים/ קוטלי זרע וכו.
מבינה שאין מנוס מהתקן, מבאס, כי יש לו את החסרונות שלו שכ"כ רציתי להימנע מהם...
תודה בכל אופן לכל מי שענתה והתייחסה.
שנה טובה!
הלעתי למעקב הריון אצל אחות. חודש שמיני
ובבדיקת סטיר בשתן אמרה שנראה שיש מעט דם בשתן.
אני לא ראיתי כלום
מבחינה רפואית היא לא נבהלה ואמרה לחזור שבוענהבא על הבדיקה.
יודעות אולי מבחינת טהרהנאם בעייתי?
אבל אם היא לא נלחצה כנראה שזה לא מלחיץ
היי בנות, אני ממש מוטרדת...
יש לי איחור של 11 יום בוסת. היא בדרך כלל סדירה מאוד - כל 28 יום.
זה קורה בנסיון הראשון שלי להקלט להריון.
בדיקות ביתיות יוצאות שליליות.
אני מרגישה מאוד הורמונלית וממש מתקשה לשלוט במצבי הרוח שלי, אבל אני משערת שזה יכול לקרות מאיחור בוסת ועניין הורמונלי שהוא גם לא הריון.
אני משתדלת שלא להלחיץ את עצמי עם בדיקות רפואיות פולשניות ולחץ של רופאים כי אני מאוד רגישה, אבל מהצד השני, חוששת שאני מפספסת משהו שאולי לא תקין או סצם מבזבזצ לעצמי זמן יקר לנסות שוב להקלט.
מה הייתן עושות במצבי?
רק אומרת שזה קרה לי גם פעם, לפני שנהיתי אמא, כל כך רציתי הריון, והמחזור איחר בצורה כזאת שאף פעם לא איחר, והייתי סגורה על זה שזה הריון, הבדיקות הביתיות היו שליליות, אמרתי שהן לא טובות. וזהו. ופתאום כעבור כמה ימים משום מקום הוא הופיע... המחזור. זה היה הזיה, לא לקחתי שום דבר הורמונלי, אף פעם לא איחר לי ככה. פשוט התעכב בדרך... אז זה גם יכול לקרות.
בכל אופן אם עוד בדיקה שלילית כדאי ללכת לרופא נשים.
מה היה לפני הניסיון להיקלט? לקחת גלולות / מניעה הורמונלית אחרת?
כי אחרי שמפסיקים מניעה הורמונלית יכולים להיות שיבושים בובת לכמה חודשים.
וחיבוק ♥️
חוסר ודאות זה קשה...
בגדול בכימי הרבה פעמים יוצא תשובה חיובית שבודקים והבטא פשוט לא מכפילה את עצמה, בטא נמוכה...
אבל את אומרת שהווסת שלך סדירה יחסית ובדקת בזמן האיחור ולא הראה שהבטא עלתה קצת (ואז יש ירידה באמת) אלא מיד שלילי ..
אלא אם כן אולי אולי ביוץ מוקדם ואולי כן היה משהו שנפל?... לא מספיק בקיאה כדי להגיד
אבל מצטערת בשבילך זה מבאס ממש 😔
הבנתי מהגננת שהיה היום מאוד קשה לילדה שלי
היא לא רצתה לשחק עם ילדה מסוימת ולא רצתה להשתתף פעילות מסוימת אז זה אומר שלילדה אין גבולות.. הילדה הסבירה שהיא נפגעה מאחת הילדות ואחת מנשות הצוות (אני לא מרחיבה 🤦🏻♀️)בקשתי מהגננת שתסביר לי היא אמרה שלא מקובל לא לשחק עם ילדה מסוימת ואין דבר כזה שלא משתתפים בפעילות..
עניתי לה כמובן כי זה לא מה שאני מסבירה בבית
והיא לא מקבלת את זה.. מבחינתה היא אמרה שאם היא אומרת לי משהו אני צריכה להגיד אמן ולא לבדוק אותה. לא היה שום דבר בגן שהילדה נפגעה ממנו
אני מאמינה לילדה מליון אחוז!
יש לי איתה מחר שיחה. היא בקשה לשתף את הילדה אני פחות בעד.. מה לדעתכן?עכשיו אני בספק 😵💫
אבל איך אפשר להכריח ילדה
לשחק עם ילדה אחרת? אין באמת דרך .. להפך זה בסדר.. אנחנו מכבדים את מה שאת מבקשת
לא שהיא לא שיחקה עם —— היא הייתה לבד ורצתה להירגע
ומה כולל לא לשחק עם ילדה מסוימת?
יש סיטואציה שהרבה משחקים והיא מבקשת שאחת לא תצטרף - ואז באמת לא לגיטימי.
יש סיטואציה שילדה באה לשחק איתה אישית והיא מעדיפה שלא - די מוזר בעיני שהגננת תמנע ממנה לבחור בחירה כזו.
לגבי השתתפות בפעילות מודה שקשה לי להבין את הגננת. גם הילדה לא נעלבה, בסופו של דבר כל עוד היא לא מפריעה אקטיבית לפעילות אלא רק לא עושה משהו - למה לא? היא בסופוצשל דבר אדם עם רצון.
אבל נראה לי שההרחבה מאחורי הכותרות שנתת היא הדבר החשוב פה
לא הבנתי מי אמר למי איך להגיב על מה, אבל לא מכירה אף אדם בעולם שצריך להגיד אמן על הדברים שלו בלי לבדוק.
לא אם את האמא מול הגננת, לא הילדה מול הגננת, ולא אף אחד אחר.
תמיד מותר לחשוב, לבקר, לבדוק ולספר. אמירה אחרת יכולה ליצור עיוות תפיסתי מאד מסוכן אצל ילדים.
ואם הילדה אומרת שנפגעה, אז מי שמה להחליט שלא? כי היא לא היתה נפגעת מאותה סיטואציה? או שממש לא הבנתי את דברי הגננת או שהיא גננת עם גישה שלדעתי מאד בעייתית.
גן חובה חדש..
הייתה השתדלשלות של סיטואציות
שבהן הבת שלי נפגעה מחברתה ולכן לא שיתפה פעולה בפעילות ובהספקה.. בקשה לשבת בצד
אותה ילדה שפגעה בה בקשה לשחק איתה והיא לא רצתה
הילדה יושבת לבד.. לא שיחקה עם אחרות אז מבחינת הגננת זה חמור .. אבל זה מה שאומר שלילדה אין גבולות? מכירות בקושי חודש .. וזה רק קרה היום מתוך החודש .. אז איך מסיקים מזה שהילדה חסרת גבולות? עבר עליה יום קשה .. מבינה
ילדה נפגעת. הולכת לצד פגועה וצריכה רגע לעצמה ובמקום לחבר ולהכיל אותה היא יוצאת חסרת גבולות וזה לא בסדר???
ממש תמוהה שזה התפיסת עולם של הגננת
הייתי מתחילה בשיחה לבד. ממש לא עם הילדה.
לא לבוא בתוקפנות
אלא מנסה באמת להבין
אני אישית הייתי אומרת לגננת שבעיניי זו התנהגות יפה ובוגרת של ילדה שיודעת להכיל את הקושי שלה ולווסת אותו לזמן לעצמה כדי להירגע.
וכן, זכותנו לא לשחק עם מי שפגע בנו, או עם כל אחד אחר, סתם ככה. זה פשוט מותר ובסדר.
לדעתי תבואי לשיחה בנימוס וכבוד לגננת אבל לגמרי תגבי את הילדה.
אסור להדיר ילדה מפעילות קבוצתית, מותר לבחור עם מי לשחק אחד על אחד.
אסור להפריע לפעילות, מותר לשבת בצד בשקט ולא להשתתף.
יש גבול ל"חוקי הגן". עם כל הכבוד לילדים יש אישיות ורצונות ואם הגננת לא למדה את זה עד היום אז לגמרי הגיע הזמן.
רוצה לחזק אותך מצד אחד, הילדה נשמעת דוקא עם גבולות של בוגרים, ואם הגננת אמרה הפוך ואת לא מקבלת את זה - בהחלט יכול להיות שמשהו בהגדרות של הגננת לא מותאם לסיטואציה ולתפקיד. אל תקחי ללב.
מצד שני, כל זמן שזו המסגרת של הילדה, בעיני אל תפתחי חזית מול הגננת הזו. את לא צריכה להגיד אמן על כל מילה שהיא אומרת, כדאי להתנהל מולה בכבוד דיפלומטי (כלומר, יכול להיות שאת לא מעריכה יותר מידי את הדמות החינוכית שהיא, אבל מולה את לא מראה את זה, מהנהנת בראש להסכמה וכו'), כי זה לא בריא לילד להרגיש שההורים הם במלחמה עם הגן, הוא צריך לבחור ככה צד וזה מסבך אותו.
מציעה גם שאם את משוחחת עם הגננת (ולא כדאי לדעתי בנוכחות הילדה), אל תתנצחי איתה. תגידי לה כל מיני משפטים מהסוג 'את הגננת פה, זה לא שאני יודעת מה קורה פה בגן כל הזמן, אני יכולה להסביר איך אנחנו מדברים ומתנהגים בבית', 'אני מבינה שלפעמים ילד הוא דבר אחד בבית ודבר אחר בגן ויכול להיות שיש צד שאני לא מכירה בילדה שלי, אבל ראיתי שכשאני עושה כך וכך זה עוזר', 'אני חלילה לא נגדך, ואני מודה לך על כל השעות שבהן את דמות משמעותית לבת שלי, מבחינתי את ואני באותו צד- שתינו לטובת הילדה, בתוך המערכת של הגן' ובסגנון הזה.
גם מול הילדה אם צריך, לא לסנן כל מיני מילים ועיקומי פרצוף על הגננת. אפשר להגיד, אני הייתי מעדיפה שהיא לא תעיר לך על זה ככה, אבל אני לא גננת ואני לא נמצאת בגן כל היום, ואני ממש מאמינה שהיא לא רוצה להעליב אותך. לפעמים עושים טעויות או לא מבינים מה בדיוק קרה אז קורה שאנחנו אומרים משהו לא נעים. וכמובן להזדהות עם התחושה שלה אם היא נפגעה, אבל בלי להוריד מהסמכות של הגננת.
אם הגננת היא סהכ אישה טובה, זה אמור להיות בסדר, גם אם היא קצת מקצינה את הסיטואציה במילים מוגזמות. אם היא 'טיפוס' אז זה כבר משהו אחר.
ושוב, הכי חשוב בעיני לא לקחת ללב, לפי התאור שלך הילדה חכמה ויודעת לשמור על עצמה, אל תתני למשפט שהגננת אמרה לנהל אותך.
ניסיתי ללכת בפיוס
אבל היא מצפה שאגיד אמן על כל דבר .. וזה מה שהיא אומרת גם שאמהות אחרות לוקחות את הדברים שהיא אומרת בחיבוק אומרות אמן ומטפלות בבית. אבל זה לא ככה אצל כולם. הילדה שלי לא שיא השלמות אבל ילדה ממש נוחה וטובה הראשונה שתסייע במה שצריך ותתן יד לכל ילד. זה שאתמול היה לה על הפנים זה אמת.. אני הגדלתי ראש בבוקר שלחתי הודעה ושאלתי איך היא כי באף תמונה לא הופיעה. אמרתן לי שהכל טוב אז איך שעתיים אחר כך את מגדירה את הילדה כילדה שחוצה גבולות? ילדה שאין לה גבול עוד מהבית
הגננת קיימה איתי הבוקר שיחה בגן
היא מבחינתה לא מוכנה לקבל את זה שאני מאמינה לילדה שלי כי מחר היא תבוא ותספר משהו אחר
וכנראה שאאמין לה. אמרתי לה שזה בסדר אני מכבדת אותה ולא חייבות להסכים
בסוף הכניסה את הילדה לשיחה במטרה להגיד לה שהיא יכולה להרגיש בנוח לפנות לצוות ושהן תמיד כאן לעזור לה
אבל פועל אימתה את הילדה מול המקרים אתמול! שהסברתי לה שאני לא מסכימה עם זה היא אמרה שזה חודש אלול ושהיא מצטערת אבל ככה היא עובדת
אני לא מפרטת כי יש סיכוי שהיא כאן .. אבל איך אפשר שלא לכעוס? מי שנותן להן תעודת ותואר כנראה צריך בדיקה מחדש
אני לא אמא מושלמת וכנראה שגם הילדה לא
אבל להעמיד את הילדה במצב לא נעים? מה ציפית שהיא תגיד לך? כן? זה כמו שתיתני לי עוגיה שאפית מפאת הכבוד אני אטעם ואגיד לך שממש טעים למרות שבפועל זה לא .. אבל יש כבוד בסיסי
גם אם הילדה אומרת דברים שהם לא נכונים בעינייך תקשיבי ותיקחי לתשומת ליבך. יש סיכוי שהילדה פרשה סיטואציה לא נכון.
אמרת לי שלילדה חסר גבולות אבל לא נתת לי דוגמאות שקרו בפועל. הילדה בגן 30 יום מתוכם 10 ימים הייתה חולה.. אז איך מיום אחד הסקת שהיא חסרת גבולות? זה שהיה אתמול יום רע אני מבינה אבל ויש אבל עצום!
הדרך שהיא בוחרת להגיד את המילים לא במקום לצערי
נשמע שהגננת חסרת גבולות
לא יודעת איך אפשר לעשות את זה בטוב (יש פה חכמות ממני) אבל נראה שצריך למתוח גבול.
א. אם מסוכם בין ההורה לגננת על x
כמו שהילדה נכנסת לשיחה במטרה להגיד x ובפועל היא מנצלצ את הסיטואציה להגיד y (שעוד לגמרי סותרים איד את השני ומשיגים לומאה הפוכה) זה הזיה
ב. להגיד אמן על כל דבר של הגננת- זה מופרח.
הבית והתפיסת עוחם שלו, ההתנהגות בו והיינול היה קיים לפני הגן וימשיך להתקיים אחרי הגן.
החינוך בבית לא צריך להתיישר לפי כללי הגן.כן צריך להיות ברור לכולם- שבגן שומרים על כללי הגן, ואם הכללים הזויים ואת לא מסכימה איתם בעליל- אז אולי כדאי לשקול לעבור גן
ואכן 'טיפוס'. אז באמת מה שכתבתי למעלה פחות רלוונטי, ואין לי עצה טובה... אולי לפנות לפיקוח כמה מההורים יחד, וגם אז זה עלול להיות בעייתי כי אם היא עלולה להתנקם על זה דרך הילדים זה רק מזיק. מצב מסובך ולא נעים.
אולי לחכמות ממני יהיה משהו יותר מועיל להציע. בהצלחה 💟
זה גן בתוך חטיבה צעירה
יש לי גם אפשרות לפנות למנהלת החטיבה
אני פחות מתחברת לדברים האלה
אבל אם אין ברירה ? אעשה את זה.. דברתי עם חברה שהיא גם גננת.. אמרה לי בנתיים להניח לדברים ולהיות עם יד על הדופק
אני מקליטה בנתיים .. מקווה שלא עושה טעות
אני אולי קיצונית, כי גם חווינו דברים בעבר במסגרות של הילדים ואני לא מוכנה לשתוק ואז לגלות באיחור שטעיתי, כמו שקרה..
אני הייתי פונה דבר ראשון להנהלה ואם לא מעמידים אותה במקום אז לפיקוח.
יכולה לומר לך מנסיוני שכשהיינו במקום הזה דיברתי עם הורים אחרים, היו כמה שהמצב הפריע להם ולא היה להם כוח ו/או רצון להשקיע ולפעול. תכננתי לגשת בשם כמה הורים שאמרו שישמחו לגבות אותי, ובסוף ניגשתי בשם עצמי בלבד כי היה מקרה קטן נוסף שמבחינתי חצה קו אדום.
בסוף שמחתי שניגשתי לבד כי לא כל דבר הייתי צריכה לתאם את התגובה עם הורים אחרים ולקחת בחשבון שיקולים של אחרים שלא בהכרח בגישה שלי.
וכן, דיברתי עם הפיקוח, והם ממש היו נגדי ואמרו לי שאני מגזימה וחוצפנית וחסרת נסיון ואין לי מושג על מה אני מדברת, ופניתי לגורם חיצוני נוסף (שאין לו באמת באמת כח עליהם, זה היה יותר להתייעצות) שממש עודד אותי שאני צודקת והם הזויים ועדכנתי בזה את הפיקוח ואמרתי שאם הם לא מטפלים אני אעביר את זה לגורמים גבוהים יותר.
אישית באותו רגע הוצאתי גם את הילד מגן (זה היה מעון אז קל יותר כביכול, אבל המחיר היה שאולי אצטרך להתפטר כי לא היה לי מקום אחר בקנה....), וראינו איך הילד התחיל לפרוח ברגע שיצא משם.
ובגזרת הגן ידוע לי שאחרי שהבהרנו להם שאמנם יצאנו כי אין לנו אמון בצוות אבל לא נשתוק, עבור הילדים האחרים בגן, באותו שבוע הכניסו תכנית התערבות ובדיעבד אני יודעת שמנהלת המעון עברה תפקיד לא יודעת אם מרצונה או לא, אבל למען הילדים ברור לי שזה היה צעד חיובי.
עשיתי לעצמי פה אאוטינג של החיים אז אם מישהי זיהתה אשמח לדעת, אפילו דרך המנהלות
אבל לגופו של ענין רק לחזק אותך שאת באמת צריכה לעשות משהו. אם הדברים בדיוק כמו שכתבת אז יש פה גננת סופר סופר בעייתית!!! זו הגננת שצריכה ללמד אותם מוגנות ולספר כל דבר לאבא ואמא ושתמיד יאמינו להם? זו הגננת שצריכה ללמד אותם שמותר להם להגיד לא כשלא טוב? נכון, יש גבולו. ונימוס וכבוד אבל היא נשמעת מאד מאד מאד בעייתית והייתי פועלת מול ההנהלה והפיקוח, גם אם זה אומר להשאיר אותה בבית שבוע שבועיים.
וחשוב לתקף לילדה - גם אם הגננת אמרה שחייבים להגיד כן, זה לא נכון. אל תלכי להתווכח איתה ולהגיד אמא אמרה שאפשר להגיד לך לא אבל תדעי שהיא לא צודקת ותמיד תספרי לנו ותמיד נאמין. כי ילדים לא מבינים מה נכון ונורמלי וזה בונה להם תפיסה מעוותת של מה לגיטימי מול מבוגרים.
הבית שלך - מעולה אבל חינמית לתקופה קצרה
למשהי יש ניסיון עם הפסקת בונג'טסה
נטלתי פעמיים ביום בוקר וערב, כעת בשבוע 17, בשבוע 16 הפסקתי את הכדור לפני השינה והמשכתי להרגיש מצוין.
השבוע התחלתי להפסיק גם את כדור הבוקר ומאתמול אני עם בחילות משוגעות ואתמול הקאתי חמש פעמים (כבר למעלה מחודש לא מקיאה בכלל)
תוהה האם זו תופעה של גמילה וכדאי לתת לזה עוד יום יומיים, או שלחזור לקחת פעם ביום.
הטיסה וניסינו להשיג טיסה דרך מקומות אחרים ולא צלח בידנו אמרתי לו טוב אולי אני צריכה ללדת בראש השנה ולכן ה מסדר שלא תוכל לטוס.
בקיצור קמתי בבוקר וראיתי נקודה של הפרשה דמית
א' מישי יודעת אם פקק רירי אוסר?
ב' אני צריכה לצאת לבית חולים? לא המשיך לי דם אחרי זה
ועוד משו ירדה לי הבטן ממש השאלה היא כמה סיכויים ללדת בחג אני שבוע 37+4
אז כדאי לשאול ולברר לפי מה אתם נוהגים
הפרשה דמית שככל הנראה מקורה בפקק הרירי- אין צורך לפנות למיון
הסיכוי ללדת בחג הוא 50%... או שכן או שלא
אפשר להסצובב אחרי הפקק הרירי גם שבועיים- שלושה
הפנו למוניטור לא דחוף
הלכתי למחרת והפנו מיידית לזירוז עקב האטות!
ממליצה להיבדק ושיצחקו עליך
א. תלוי פסיקה, יש בזה דעות שונות.
ב. לא
ג. אין לדעת...
מחר ערב חג ואז כמה ימים שעובדים במתכונת שבת.
בעיקרון על דימום צריך להיבדק, אז עדיף שתלכי היום ותסיימי עם זה.
אפשר גם במרכז בריאות האישה
אז בחסד ה' התחלתי היום שבוע 12, תאומים. הריון ראשון.
זה הריון ivf ניסי ומרגש,
חיכינו הרבה להריון הזה, וגם להכיר את בעלי לקח לי הרבה מאןד שנים
במשך שנים כולן סביבי ילדו ורק אני לא... כרווקה חלמתי המון פעמים שאני בהריון וגם מתוך חלום ידעתי שזה לא באמת יכול להיות..
ועכשיו,
בחסד ה' בהריון המרגש הזה.
מרגישה בגדול טוב. אין הרבה בחילות וחוץ מעייפות שאני יכולה לתלות גם בעבודה ובחיים... וכל הזמן לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הזאת שזה חלום ושזה לא יכול. בדיוק כמו בחלומות ההם מהרווקות.
כבר ראינו דופק. כבר ראינו בשבוע שעבר 2 עוברים מתוקים מתוקים זזים שם בנחת
שבוע הבא שקיפות.
בימים שהקאתי זה עזר לי להוכיח לעצמי שאני אכן בהריון. אבל גם זה כבר לא קרה כמה ימים.
מחכה כבר ממש לבטן שתצא שאולי תעזור לי לאשר את המציאות הזאת. בינתיים אין כמעט כלום.
איך משחררים? איך מאמינים בטוב?
בשלב כזה הייתי מתפללת הרבה מסידור תפילת חנה- מלא תפילות על ההריון...
וחושבת על אינספור הריונות תאומים תקינים. היה דופק? בע"ה ימשיך דופק.
הרוגע שלך חשוב גם הוא לבריאותך.
בע"ה בקלות הריון תקין בידיים מלאות!!
המתח מלווה כל אישה בהריון...
ובטח הריון כל כך יקר!
אין הרבה מה לעשות טכנית,
בעיקר להתפלל ולהיאחז באמונה, לדבר עם הקב"ה להודות לו, לבקש ממנו...
בעזרת ה' ההריון ימשיך תקין ויסתיים בבריאות ובידיים מלאות!!!
בנימה אישית אני בהריון תאומים שבוע 18 אמנם לא הריון ראשון אבל עדין יכולה להגיד לך שכל הזמן אני מחכה להרגיש תנועות עוברים להתקדם בשלב
ואני לא גומרת לספור את הימים שיעברו כבר לי אישית עזר ללכת בהתחלה המון לבדיקות אני יחסית בסיכון כי זה הריון תאומים זהים שליםה אחת אז אחת לשבועיים יש לי אולטרסאונד אישית אני אוהבת את זה ונהנת לראות אותם כל פעם מחדש אולי תנסי גם לקפוץ מידי פעם לבדיקות
תהני מכל רגע זה דבר מדהים !!!!!
עשיתי אחת שבוע שעבר ויש שקיפות שבוע הבא,
הגיןני לקפוץ מחר למרכז בריאות לאישה ולבקש לעשות us? יתנו לי בלי תור והפנייה?
או שפשוט להיות באמונה שעם הכל היה בסדר בשבוע שעבר אז כנראה הכל בסדר..?
ואם סתם בא לך לראות נניח אני הייתי מאד סקרנית לדעת את מין העוברים אז כן הלכתי לקופה פעם אחת אמרתי שכואב הראש ורוצה לראות שהכל בסדר
חיכינו לו די הרבה, ודי נחקק לי במח שאני לא מסוגלת להיות בהריון...
אז כל ההתחלה הייתי באיזה מחשבה שהכל זה בעצם רק בדמיון, כי הרי אני, כבר ראינו, לא יודעת להיות בהריון! אני לא אשכח שהייתי בשו•ק והרוכלים אמרו לי - לידה קלה וכל מיני כאלה ברכות... הייתי המומה, אשכרה רואים שאני בהריון?! זה אמיתי כאילו? וכשיש תנועות חזקות זה גם עוזר לעכל. וכל א''ס מחדש אני כזה- אה, אז באמת יש שם משהו?! קטעים...
העיקר תהני מזה שאין לך בחילות כי זה די מוציא את החשק לחיות. הרבה מזל טוב ושפע של ילדים ושמחה ועושר!
ריגשת אותי ממש! גרמת לי להרגיש נורמאלי..
מרגישה שהשתגעתי כבר סופית..
ובהחלט בהחלט מחכה שתצא הבטן כבר!
אני ממש מבינה אותך !
לוקח זמן להתחבר אל הטוב החדש שבחיים,לעבד אותו...
אני חושבת שבמשך שנה או יותר כל פעם ששמתי כיסוי ראש הרגשתי שאני עושה הצגה ואני כאילו עובדת על מישהו מרוב שלא האמנתי שזהו,הפעם באמת הגיע תורי..
בעה כשהבטן תצא מאמינה שהדברים יתחברו לך יותר
שיהיה בשעה טובה !
בתור אמא לתאומות
ובתור אחת שיודעת מה זה ציפייה....
מבינה אותך מאד!!!!
בתחילת ההריון של התאומות, שלי (מונו בי- זהות, עם שליה אחת ומחיצה דקה) לא מצאו מחיצה בינהן
לכן עד שבוע 14+ עשיתי לפחות פעמיים בשבוע אולטרה סאונד
ופשוט חייתי מבדיקה לבדיקה.
בהמשך זה היה פעם בשבועיים, ומשבוע 31 זה שוב היה פעמיים-3 בשבוע
מבחינתי זה היה זריקת הרגעה בכל פעם מחדש, עד שמרגישים תנועות. (על אף שהן 2 ועל אף שזה לא היה הריון ראשון, התחלתי להרגיש באזור שבוע 20)
גם אחרי שהתחלתי להרגיש תנועות הייתי בלחץ שאולי אני מרגישה רק אחת כל פעם...
זה באמת הריון קשוח יותר שגורם ללחץ ומתח יומיומי.
אבל אם קשה לך, פשוט תלכי למרכז בריאות האישה ותבקשי אולטרה סאונד. הן הכי מבינות את זה בעולם!!! במיוחד בכזה הריון...
מאחלת לכם רק טוב ושמח
שנה טובה ומבורכת
נגיד והילד מתעכב בבוקר וכמעט מפבפס את ההסעה לבי"ס וכעסתם עליו וגם צעקתם כי הוא לא זז,
זה מלווה אתכן כל היום? יש לכן מצפון על זה?
ושל לקיחת אחריות (לבקש ממנו בנעימות השלמה של הקניות/ לוותר על הדברים החסרים/ לקנות בעצמך את הדברים החסרים)
הגדול בן שנתיים עם נטייה לברוח הכי מהר שרק אפשר.
עדיין לא בעניין של ללכת ליד העגלה
גם לא בעניין ללכת עצמאית בזמן ש ''לא באלו''
נוסף, תינוקי בן חודש
לא מצליחה לצאת לגינה עם שניהם...
לקראת ראש השנה אין סיכוי שנשארת לכל אורך הזמן בבית
מצד שני,
לא יודעת
זה ממש יקר!!!
ולא נראה כזה נוח בכלל
ועוד אצלך מדובר בילדון שובב, שספק אם יסכים להישאר עליו...
יש לך אפשרות לשאול עגלת תאומים, לפחות לימי החג?
האמבטיה שלנו מאווררת עם רשת, אז אל חשש..
העניין שחייבת פתרון קבוע לכל שבת
לכל צהריים שרוצה לצאת לגינה
ולא רוצה עגלת תאומים כפתרון קבוע
שמחזיקות את הידית של העגלה, זה לא כל כך נוח, כי זה גורם לך לכופף את הגב, כי כביכול את מגוננת עליו.
ואם זה טרמפיסט צד, לא בטוחה כמה זה יציב בטח לא על עגלה עם אמבטיה...
יציאות קצרות.
הקודם שקנינו היה זול של ליטף ולא היה מספיק נוח. עכשיו קנינו אחד יותר יקר, ומשמעותית הוא יותר נוח
אנחנו לקחנו משם
ראיתי שיש טרמפיסטים שזה ממש מושב עם חגורה
לחילופין אם את בקטע של מנשא..
לקחת טיולון שיודע לשכב
כשאת הולכת הגדול בטיולון
הקטן במנשא עלייך
מגיעים לגינה - הקטן בעגלה ששוכבת 180 מעלות
הקטן בן חודש.
הוא באמת במנשא בכל בוקר שלוקחת את הגדול למעון
אבל צריכה עגלה בשבילו בשביל העריסה (למרות שגם ככה ישן איתי ביחד במיטה כל הלילה)..
וגם כי מפחיד אותי שלושה ימי חג לדעת שהדרך היחידה שלי לזוז בעולם זה עם מנשא
קצת מסורבל, אבל השתמשתי מלא. זה היה טרמפיסט עם ישיבה ןחגורה ככה שזה מבחינתו היה כמו עגלה, הייתי מושיבה אותו וחוגרת והוא לא יכל לקום.
אני השאלתי את זה, תבדקי אם יש אולי מישהי במשפחה/שכונה שיש לה ויכולה להביא לך אפילו רק לר"ה
איזה אחהצ קשההההה
פשוט אין לי אוויר
על כל דבר שאני אומרת הם אומרים לא
אני כבר משתגעת
ועזרה איןןןןןן
לכי להתקלח
לא
בואי להתלבש
לא
בואי לאכול
לא
בואי לישון
לא
תאספי את המשחקים
לא
וכמה בכייייי
בא לי גם לבכות
לצרוח
מה קורה פה
אני יודעת שיש לי דדליין נגיד עד 8 ורבע בדוק ששקט פה.
וזה מחזיק אותי. מחכה ךשעה הזאת ויושבת אני והקפה ובייי
וואי זה מרגיע ומאפס
בן 4 חודשים
היינו אצל הרופא הוא לא ראה כלום
אבל הוא חם וכווצ'י
רק עכשיו עלה לי השכל לבדוק בגוגל את המדריך מתי זה נקרא חום
נותנת כשהוא חם ומסכן ונראה שיש צורך.
(בד"כ מנסה קצת פתרונות אחרים- הנקה, השכבה, ידיים)
ואם רואה שיש צורך נותנת
גם על שיניים אני נותנת
אבל על חום בדרכ אם לא מעל 38 משתדלת להימנע
ה' תעזור לי לא לכעוס
תחילת הריון ב"ה בחילות משוגעות
מילואיםםםםםםםםם. בהפתעה משבוע שעבר
אני בקושי עוברת פה כל יום
ביקשתי מהילדה בכיתה א להביא לי משו מהארון במטבח
היא עשתה את זה לא בזהירות
והפילה לרצפה צנצנת דבש גדולה ושווה במיוחד שקניתי לראש השנה
בקיצור במטבח עכשיו זכוכיות ודבש מרוח על הרצפה
ואין דבש
ואין לי כח
וישר אמרתי לה. למה עשית את זה לא בזהירות
והיא נעלבה והלכה לחדר.
אין לי כח ה'
דחןף צריכה את בעלי.
ולצנוח למיטה
יודעת שזה רק דבש
אבל לפעמים צנצנת דבש מרגיש מדומאחד יותר מידי
הפתיל לא קיים בכזאת חולשה פיזית כשאין על מי להישען.
אנחנו גם מתחילים מילואים כל יום, אני ממש משקשקת מאיך אני יעבור את זה הפעם...בטוחה שתוך יום יומיים אני בדיוק מוצאת את עצמי בסיטואציה כמו שתיארת
חיבוק גדול
עוד מעט תתחילי לסגור את היום
תבטיחי לך משהו טעים מוולט לארוחת ערב לי זה תמיד עוזר קצת 
זה בסדר גמור.
אמהות הן לא מושלמות.
והקב''ה ברא את הילדים שיגדלו עם אמהות לא מושלמות, שלפעמים צועקות, ולפעמים כועסות, ולפעמים לא מספיק קשובות ולפעמים לא מספיק מחנכות.
אם הקב''ה היה רוצה שתינוקות וילדים יגדלו בסביבה סטרילית הוא היה דואג שקודם כל נהיה מושלמות.
אבל הוא לא עשה את זה, הכל טוב. הילדה שלך יכולה להיפגע ממך, היא יכולה לכעוס . לפעמים מרוב פחד מה נעשה לנפש של הילדים אנחנו עושות יותר גרוע (לא אומרת עלייך, בכללי פה בפורום קראתי כמה פעמים) . הגזמה.
האמהות שלנו גדלו עם מכות בטוסיק, והאמהות שלהן צועקות מלא פעמים והן רצות לנשק את כפות הרגליים של האמהות שלהן, הן מעריצות אותן. אני לא אומרת שצריך לתת מכות, אבל לקחת בפרופורציה. אם כ''כ נפחד מה עשינו לילדים, זה יגרום להם לעשות מניפולציות רגשיות, כי הם יודעים לשחק לנו בנקודות הרגישות.
אני חושבת שזה מאוד נורמלי, לא השתוללת עליה, לא הרבצת לה, כעסת והערת. לגיטימי ביותר.
חיבוק גדול! את צריכה לחבק את עצמך על כל מה שאת עושה! את לבד! עם בחילות! עם ילדים! כביסות! דאגה לבעל! בישולים! הכנות! את מעולה!!
איזה קשה זה!
איכשהו תמיד כשאנחנו מוצפות ועצבניות
מגיע איזה קש כזה שגומר את הכוחות סופית!
חיבוק ענק!
אצלנו מילואים בלי הריון וככל הנראה הייתי מגיבה כמוך אם לא גרוע מזה.
מתאים לך לכתוב מאיזה אזור את ונראה אם יש מישהי שיכולה לחבר אלייך עזרה?
אני מעריצה אותך! בעיני מגיע לנו גן עדן אחרי השנה הזאת..
איך את עכשיו?
עברו כמה שעות ובתקווה כולם ישנים
את עושה את הבלתי אפשרי ,מאחלת לך להיות ברכות ובחמלה כלפי עצמך♡
ועם הבת -
מה שחשוב הוא להחזיר את הקשר למקום הבטוח,וזה משהו שאת צריכה לעשות ולא היא.
זה אומר מחר ברגע רגוע שלך ושלה(לי עוזר להתפלל לפני שאכן יהיה אחד כזה ...)לדבר איתה על מה שהיה ,על זה שכעסת כי התבאסת ,ואז התבאסת שכעסת ושאת פעם הבאה תשתדלי לכעוס בדרך שהיא לא תפגע..
כמובן במילים שלך רק מסבירה את ההלך
ואז לעשות משהו כזה שהוא רק שלכן (חיבןק/לשים שיר שאת יודעת שהיא אוהבת/כל דבר שעולה לך...)
כותבת כאמא וכמטפלת רגשית שעובדת עם הורים.מוזמנת אם תרצי לכתוב גם בפרטי.
קראתי כל מילה.
מעודד מאד...
מסכימה עם זה שבסוף התגובה שלי לא היתה מוקצנת
אמנם לא אידיאלית. אבל גם לא קיצונית לרעה.
מתפללת לה' בכל יום שיזכה אותי להיות אמא טובה
