פורום הריון ולידה (עמוד 449)

תסתובבו תהנו...

בירושלים הכל רגוע

יחד איתכם יטיילו עוד מלאאאא אנשים

בירושלים אין איום ספציפי כרגע

האולי ואם וכו הוא כרגע נחלת כל מקום

ולדעתי מי שלא גרה כרגע במקומות מאוד מועדים למתקפה ..(=מרכז-דרום)

שתתנהל רגיל..

מאיראן כבר ראינו שהיתרול שלטילים יש זמן הגעה אז יש צפי לארוע

ומלבנון באמת זה שונה

אבל פשוט אין לדעת

אני גם מבולבלת ולא מבינה איך נכון להתנהל

ומה כמה אפשר להשאר בבית כל היום

עם חופש גדול ברקע ..

מעניין אותי אם יש פה עוד מהצפון שיגידו לי איך הם מתנהלים

והאמת שלא ממש יוצאת😅

אבל יש לי ילד אחד, אז דיי מתאים לנו להיות בבית, עושים בריכה בחצר, משחקים בבית, הוא עדיין במסגרת... לא הולכת למקומות בלי מרחב מוגן, אבל אם יש מקומות סביבכם עם מרחב מוגן כן הייתי הולכת-נגיד קניונים, משחקיות...

לא יודעת כמה צפון את-נגיד אם הייתי גרה באיזור חיפה הייתי מתנהלת רגיל, צפת-כן יותר בערנות...אבל אני גם קצת מגזימה🤷🏻‍♀️

בירושלים אבל הייתי מתנהלת רגיל לגמרי, אני חושבת שאם יש משהו שלמדנו בימים האחרונים זה שלצהל יש הרבה ידע על האויב כרגע, אם יהיה משהו-יהיו התרעות...

גרה במקום חם..גם ברגיל .בשנה זאת

לכן...

גם בבית אין לי ממד ולא שום מקום מוגן(בניה קלה+חלונות)

אבל עם זה אין לי מה לעשות

וזה עדיף מלהיות בחוץ למשל

וכן פשוט משתגעים פה הילדים..

אז מעסיקה אותם

רק שתוהה כמה זמן ימשך ככה

והמתח באויר

והשקט הנוראי הזה

גן משחקים עם מיגונית או מקלט קרוב שאפשר בערב? אצלנו שמו מיגוניות בכל מיני מקומות מהסיבה הזאת...

חברים?

אולי אפילו טיפה לנסוע לאטרקציה באיזור יותר רגוע, בסוף גם אם את באיזור שיורים עליו אני מניחה שבפחות משעה נסיעה את יכולה להגיע למקומות רגועים

באמת הזוי שאין

ואין אצלינו ביישוב משחקיה..

וגם הבתים לא ממוגנים

קיצר

רק ה'💗

לא פרקטי לי הנסיעות וכו

אבל תודה רבה 💖

אבל לא מלחיץ אותי

לוידעת למה

רק שעכשיו כל המדינה בלחץ

בסוף מתקפה נוסח איראן כמו שהיתה זה לילה מפחיד אחד

והתראה של 9 שעות מראש🫢

אבל בצפון זה בעצם אחרי 9 חודשים כאלה לש מתח יומיומי+אזעקות ויירוטים+ אולי מלחמה עצימה עם הפגזות על בסיס יומיומי

גם אני אגב לא פחדנית גדולה מאעזקות בכללי

אז מבינה אותך קצת..וקצת לא כי כרגע מרגיהש אחרת

כי בהתחלה לא ראיתי שאת מהצפון

בכל מקרה אמרו שכנראה שההתקפה תהיה רק אחרי הלוויות שיהיו מחר. ובעז"ה שלא תהיה בכלל.

וחוץ מזה אי אפשר 10 חודשים להיות בדריכות ולשמור עליה.

אני שחררתי.

יש בבית כמה בקבוקי מים מינרלים ומטענים ניידים מלאים וזהו.

אין לי יותר מזה מה לעשות

אם אנחנו הולכים לבלות הרבה הרבה יותר בבית אז שלפחות יהיה לנו מה לעשות ביחד.

ללכת איתם לגן שעשועים ואין שום מיגונית או משהו קרוב?

גם אני כל החודשים האחרונים מתנהלת רגיל

רק עכשיו מנסה להבין מה קורה

לא הולך לשום מקום לבד

וכנראה שלא הייתי נותנת לו ללכת לבד.

אני הולכת לכל מקום חופשי בלי לברר אם יש שם ממ"ד או מקלט.

אבל אני כן מודה שאחרי כל חיסול אני יותר זהירה, ואני ממש מבינה את החשש...

ואולי אפילו שווה לפנות למועצה לבקש מיגוניות @חלשה בעורף , אם את גרה באיזור שיורים עליו-מועצות עכשיו מביאות מיגוניות, גם אם לא מספיק... נשמע לי מוזר שאין בכלל ביישוב.

בטח יש איפושהו אבל לא בשום מקום מרכזי או גינה

תצאו ותהנו

יהיה איכם עוד מלאאאאאא אנשים

בדיוק היום בערב אני יוצאת לשוק, נתראה  

משתדלים להתנהל כרגיל.

לא מבטלים תוכניות ולא כלום.

מבחינתי זו חלק מהמלחמה, לא להיכנע לפחד (לא אומרת את זה בזלזול, ולא אומרת שזה לא קשה).

פשוט מבחינתי זו המשימה שלנו כרגע, להמשיך כרגיל בהתאם להנחיות פיקוד העורף.

ואם יקרה משהו, אז להגיב בהתאם לכללים.

במלחמה כאן יש צד פסיכולוגי ממש משמעותי, זה נכון לשני הצדדים. וזו הדרך היחידה שלי לתרום למאמץ. אז מנסה...

זה איזור ממש שמור עם המון משטרה, כוחות מג״ב, מלא מלא סדירניקים ומילואימניקים באפטר שבאים לאכול… תמיד מרגיש לי איזור ממש ממש בטיחותי. (מודעת שבעבר היו פיגועים, אבל זה בעיקר היה בתקופת האינטיפדה. בשנים האחרונות כמעט וכלום). מקווה שזה ירגיע אותך ושתהני! ❤️

בלי התקף

רק לחץ מטורף

ואני משלשלת את החיים מאתמול.

אז כנראה שיש קשר🙄

במיוחד כאבי בטן

לי תמיד בילדות היה לי כאבי בטן איומים דווקא לפני מבחנים, זה היה מחרפן.. 

כמו שתארת 1אבל בשלב יןתר מאולק ובלי נפיחות.

לי נשמע להבדק

אולי תלכי לדבר עם ה'?

תספרי לו מה קשה וכמה את מתוסכלת

תבכי... תשפכי...

חיבוק ענק! יהיה טוב!

מחר יום חדש

משפט המפתח שלי 

חיבוק ענק

ממש אתמול הייתי ככה.

לפעמים הכל כל כך מציף וקשה ונראה בלתי אפשרי.

וגם אני אתמול הייתי ממש במצוקה ורק רציתי לצרוח.

ואז העזתי ואמרתי את זה לבת העשר שלי. שאמרה לי- "יאללה, אמא, תצרחי".

ובאופן הזוי לחלוטין עשינו בבית סשן של צרחות. 

עם ילדה בת עשר, ילד בן שש ותינוק בן שנה. 

ובהתחלה לא העזתי לצעוק באמת, אבל בפעם השניה קצת יותר, ואז עוד קצת, ובפעם הרביעית או החמישית הגוף שלי כבר ממש נרגע. וכמה שפחדתי להבהיל את הילדים- בסוף הם פשוט הצטרפו אלי (כולל התינוק- שנהנה וצחק מהסיטואציה).

(ואם אתן שכנות שלי- הי. זו אני. אף אחד לא הרביץ לנו או משהו. צרחנו מבחירה...).

בקיצור-

לכי תמצאי משהו לבעוט בו.

לגמרי.

איך את היום?

אבל אני צריכה

את הצרחה

האדירה הזאת

שתשחרר לי את כל האיכסה

זה לא חייב להיות בקולי קולות שהשכנים נבהלים

זה יכול להיות בדממה

להיכנס לחדר, לסגור את הדלת, לעצום עיניים

ולהגיד משהו כמו "די די די די דיייייי" עד שזה יוצא

בצורה של בכי או בצורה של קפיצות או איך שהגוף שלך ימצא דרך לבטא את זה

חיבוק ענק!!!!

זה עוד יבוא.

❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

שיהיה לך טוב ❤️❤️

אולי את זוכרת כמה זמן זה נמשך בלידות הקודמות ומה עזר לך לצאת מזה?

אני יכולה להגיד לך באופן כללי לצאת מהבית לפגוש אנשים, שמש, הליכות/ספורט כמה שאת יכולה, אבל בסופו של דבר זה אינדיבידואלי מה עוזר לכל אחת

גלולה לא מספקת הגנה לשבוע! מדגישה בכוונה עם סימני קריאה כי זה חשוב לדעת. קודם כל זה תלוי באיזה סוג גלולות מדובר, ודבר שני זה תלוי באיזה שלב בחפיסה. עוד עניין חשוב הוא מתי פספסת, יכול להיות שאת יכולה עדיין לקחת אותה. אמורות להיות הנחיות ברורות כיצד לנהוג בעלון המצורף לגלולות. אם את בתחילת החפיסה את לא מוגנת וההנחיה היא להשתמש באמצעי מניעה נוסף כגיבוי לשבוע הקרוב

שכחה את הגלולה

אז למה היא לא מוגנת?

היא מתחילה להיות לא מוגנת ברגע שהיא שכחה את הגלולה, לשבוע 

אין לזה שלבים

פיספסתי ונזכרתי יום אחרי, כשלקחתי את הגלולה הבאה.

וזה בסוף החפיסה.

חוויה ממש טובה.

הצוות שהיה איתי היה מדהים, מקצועי והתייחסו יפה מאוד.

גם האחיות במחלקה היו נחמדות.

ילדתי בתקופה עמוסה והיינו 4 בחדר, קצת פחות נחמד.

אני הייתי בבית חלקי ויש שם חדר הנקה ואת יכולה לשבת כמה שאת רוצה. האחיות בתינוקינ רובן נחמדות באדיבות, ויש כמה מקסימות ממש.

יש מחלקה אחרת של אפס הפרדה, אבל לא הייתי שם (כן הגעתי לביקור, אבל לא הייתי מאושפזת בעצמי)

המיילדת שהיתה איתי היתה מקסימה.

אני הייתי במחלקה של אפס הפרדה ומאוד אהבתי את הקונספט.

כמעט כל הטיפולים והבדיקות הגיעו אלי לחדר. זה היה מעולה.

היו דברים שפחות אהבתי.

לא כל אנשי הצוות היו נחמדים. במיוחד בקבלה במיון יולדות.

ועוד כמה דברים קטנים שעצבנו אותי.

כאילו אני אישית אשמח לא לחזור לשם.

אבל אני חושבת שאני חריגה כי רוב מי שאני מכירה שילדה בלניאדו היתה מרוצה.

לגבי הצהבת, אני ב"ה לא התנסיתי.

אבל אחיינית שלי נולדה שם עם צהבת חמורה ואשפזו אותה בפגיה.

והצוות מאוד מאוד תמך באחותי. עודד הנקה כמה שאפשר.

ונגיד אחותי היתה צריכה להשתחרר והתינוקת עוד לא.

אז הסכימו לה להישאר באשפוז עוד יומיים. אפילו שהיה ממש ממש מלא.

אותה אחות עברה סאגה של צהבת בבית חולים אחר ואמרה שזה היה פשוט שמים וארץ ההבדל ביחס בין הבתי חולים.

שלניאדו היו הרבה הרבה יותר טובים.

אגב, היא הגיעה ללדת שם בין השאר כי חשבה שיתנו לה טיפול באור בחדר.

אבל הצהבת היתה כ"כ חמורה שהעבירו את התינוקת לפגיה.

לק"י

כי אצלינו כולם היו עם צהבת.

לא יודעת להגיד לך למי היתה הכי גבוהה, אבל כן שלשני הקטנים לא היה צריך מעקב אחרי האשפוז, ולשני הגדולים כן. אז דוקא אצל הקטנים הצהבת ירדה מהר יותר.

ומה שיכולים רוצים לעזור לאמא.

יצאה מלניאדו בהרגשה ממש טובה.

בבית חולים האחר שילדה,

פשוט דחפו לתינוקת כמויות של מטרנה

וצעקו עליה כשהוציאה אותה מהמיטת אור כדי להניק

זאת היתה לידה ראשונה

אף אחד לא הסביר לה מה ולמה.

וכשרצתה שרופא ידבר איתה אז האחות אמרה לה הנה אני מדברת איתך...

הלידה שלי יכלה להתנהל אחרת. לפני הלידה היחס היה פחות טוב. פחות התייחסו אלא אם כן את מראה שאת יולדת וסובלת אחרת מתעלמים..

באישפוז בגדול היה טוב והיום אחיות מקסימות וגם הרופאות ממש מקשיבות ועדינות.

לא אחזור לשם אבל כנראה  ..

אני מרגישה שיש שם פחות מקצועיות 

ב''ה היתה לי מנורת פוטו בחדר לידי.

בתוך התינוקיה- ממש לא הרשו לשהות, היה צפוף והאחיות לא היו בנויות לזה...

האחרונה לפני כמה חודשים מרוצה ממש מהצוות חדרי חידה

לקחתי אפס הפרדה וממש נהנתי

הזו שהייצה מאושפזת איתי הייתה שם כמעט שבוע בגלל צהבת לתינוק ועדיין הסכימו לה 0 הפרדה אפילו שהצהבת שלו הייתה גבוהה ממש

החדרים לידה והמיילדות מדהימים.

האשפוז אחר כך היה לי לא משהו...

ממש ברחתי משם.

הייתי בביות מלא (הבנתי שהמחלקה עם התינוקיה פחות מוצלחת)

המיטות ידניות, האוכל לא משהו...

צפוף בחדרים.

אבל הצוות באמת משהו מיוחד.

נשמע לי קצת מוגזם..

אולי כדאי ללכת לעשות אולטרה סאונד?

אין תור קרוב לרופא נשים.

נראה לי פחות מתאים ללכת למוקד. לא? זה רק להריון? כי באמת זה גם נימשך היום. קיוויתי שירד קצת

ותודה על התגובה!

את יודעת כמה פעמים במהלך השנים האחרונות באתי לשם עם דימום מוגבר/לא סדיר/כאבים וכו'?

לזה זה מיועד.

ולדעתי כדאי לך ללכת להבדק. זה לא נשמע לי הגיוני כאבים שמתמשכים ככה

מישהי הייתה בזה ויכולה לספר לי אם ההבטחות שלהם מתקיימות?

ואיך האשפוז שם באופן כללי?

או שאת פשוט תהפכי את זה לכזה 🥰..

אני הולכת לבית חולים שהצוות בחדרי לידה מעולים

במחלקה הרבה פחות

אבל את יודעת, סופגת

אומרת תודה וממשיכה הלאה 

אז חוויית האשפוז גם חשובה...

אבל על משהו אצטרך לוותר, כנראה 🤷‍♀️

ההריון הסתבך וילדה פג בניתוח חירום.

לא גמרה לשבח את הצוות, את הרופאה שניתחה, את האחיות בפגיה ובמחלקה.

יצאה עם חוויה מעולה.

אמרה שבלידות הבאות גם רוצה להגיע אליהם אפילו שממש רחוק ממנה.

אבל כמובן זה היה חירום ולא מתוכנן אז אני לא יודעת לענות מעבר.

מאמינה שלא אספיק היום, אבל בלי נדר ביום יומיים הקרובים.

יעל גריינר שהמלצתי לך עליה להכנה מיילדת שם.

אולי תשאלי אותה. 

בעיקר מבחינת האוירה

האחיות היו לא נחמדות

הייתי גם בשבת וזה לא היה קל - מזל שהייתה איתי ערבייה נחמדה בחדר שעזרה לי

אבל מקצועית היו בסדר גמור

רגילה לשערי צדק, ששם משתדלים מאוד לא לשים ערביות ויהודיות ביחד בחדר...

ואם האחיות לא נחמדות זה מינוס גדול

היית בביות מלא/אפס הפרדה או במחלקה הרגילה? (כי מניסיוני בשערי צדק יש לפעמים הבדל בין האחיות במחלקות הללו...)

היו גם כאלה בביות מלא, זו אותה מחלקה

הם משתדלים לא לשים באותו חדר מי שבביות מלא ומי שלא

יכול להיות שיש גם ביות נפרד? לא חושבת אבל אולי.

זה היה לפני שלוש שנים (אמאלה איך הזמן עבר)

דווקא הערבייה ממש עזרה לי בשבת והייתה ממש נחמדה, כל פעם כיבתה לי את האור שהמנקה הקפידה להדליק...

אבל אני מבינה שהיא עמוסה ולא בטוח שיהיה מקום?

ותודה על מה שכתבת על האשפוז! מעודד לשמוע שהייתה חוויה טובה.

הייתי כמה פעמים אצל לי שגב בתור רופאת נשים!

והייתה ממש נעימה ומקצועית 

אבל ברקתי שם על לידה ךא מזמן ונתנו לי מספר של מיילדת שענתה לי על כל השאלות באופן אישי

תנסי אולי זה גם לניתוחים

הגעתי לשמיר בסתם יום בגלל מיעוט תנועות (בהריון הקודם לא הפעם)

בסוף הביקור המיילדת הביאה לי מספר טלפון נייד לכל שאלה שיש לי

אמרה שזמינה גל בשיחות וגם בוואצאפ

לא ברור לי אם זה הנייד האישי שלה

אבל וואלה אהבתי את הגישה.. את הזמינות

זה היה שירותי ברמות 

לפעמים זה בא יחד, האוכל המוצק יחד עם שינה טובה יותר בלילה.

אני אישית לא הצלחתי ממש לשלב הנקה מלאה עם עבודה (השאיבות גמרו אותי) אבל הצלחתי להחזיק די הרבה זמן עם הנקה חלקית בשעות קבועות, בשילוב של מטרנה ומוצקים.

זה מילא את הצורך (הגדול!) ב"זמן אמא" אחרי שחזאתי לעבודה, וגם קצת השקיט נקיפות מצפון שהילד עדיין יקבל ממני חיזוק למערכת החיסונית ואוכל טוב.

ומצד שני לא קרסתי מלעשות גם וגם וגם.

חזרה לעבודה אחרי חל"ד זה תמיד קשה, לבי איתך!

אוכלת ממש יפה.

אבל לא בצורה מסודרת..

לפעמים אוכלת, לפעמים לא (לפעמים אני מביאה לה, לפעמים לא ..(

לק"י

ואז המנות של החלב ירדו.

נניח שתצטרכי בהמשך רק מנה אחת או שתיים ולא ארבע.

ואפשר גם לשלב תמ"ל. 

אני בגיל שבעה חודשים לא הצלחתי להרגיל לישון יותר בלילות ולא הצלחתי להרגיל לשבוע מאוכל מוצק, יכול להיות שזאת ציפיה לא מתאימה לגיל?

לגבי המוצקים- את בעצם רוצה לשלב חלב שאוב ומוצקים כשהיא לא איתך, נכון? אז אולי תשלבי את אותה כמות חלב שאוב שחשבת עליה עם כמות המוצקים שהקטנה רוצה לאכול ותשלימי עם תמ"ל את הפער?

אם בכל זאת מאוד חשוב לך להגדיל מוצקים אז צריך להציע לה ארוחות פעמיים ביום, להאכיל בקשב לתינוקת, רק כמה שמתאים לה עכשיו, לשים לב לשפת גוף שלה, לא לדחוף כפיות לפה סגור. למצוא את התזמון שהיא קצת רעבה שיהיה לה תיאבון, ולא עייפה. אבל לא מאוד רעבה (היא עוד לא יודעת שזה משביע).

כשאין לי כח להכין ארוחה אני מערבבת גרבר עם מעט טחינה ומעט דייסה של תינוקות רק כדי להסמיך. אם יש לך כח להכין ארוחות אז עופי על זה

את עובדת בשעות קבועות? כתבת שאת עובדת גם לילה, אם השעות שלך משתנות בין יום ליום אז נראה לי אין מה לנסות להרגיל לסדר יום מסויים. בכללי בגיל הזה אני נותנת לתינוק להוביל את הסדר יום שלו, משכיבה כשהוא עייף, מאכילה כשהוא רעב, זמן משחק כשהוא עירני וכו'. לנסות להשכיב תינוק לא עייף זה סיוט וזה גם לא עובד.

לגבי החלב השאוב, יש לי צידנית קטנה וקומפקטית אבל גם נראה לי לא אטומה לגמרי, אני שמה את החלב צמוד לקרחון בתוך הצידנית. משתדלת בעבודה לשים את הקרחון במקפיא מיד כשאני מגיעה, את החלב במקרר מאחרי השאיבה ועד שאני יוצאת ואז בדרך יש חלב כבר מקורר וקרחון קפוא (מחזיק קפוא לכמה שעות) וזה נשמר טוב גם בימים חמים.

וחוששת מזה שלא אצליח לעמוד בקצב של שאוב..

אני נוסעת להמון שעות כל פעם, בערך ארבע ארוחות כל פעם ולא אצליח לשאוב כל כך הרבה.

אני עבדתי בשעות שהוא אכל רק שתי ארוחות ובסוף לא עמדתי בקצב, בשבוע האחרון קניתי מטרנה. אני שוב מציעה שתשאבי כמה שתצליחי ושיהיה קופסת מטרנה אצל המטפלת להשלים מה שחסר.

יכולה לעודד אותך שתוך חודשיים שלושה היא כבר תגדיל ארוחות משמעותית, אבל אני פשוט לא יודעת איך לגרום לילד לעבור שלב רק כי אמא שלו צריכה, מבינה? אצלי זה לא עבד, בסוף הילד עושה דברים בקצב שלו. המטפלת של הבן שלי נתנה לו מוצקים כל יום, הוא היה אוכל בערך רבע כוס, כשנגמר החלב השאוב שלי היא הביאה לו מטרנה מחבר (החזרנו ברגע שקנינו קופסא) ושאלתי מה עם מוצקים אז היא אמרה שהאכילה אותו כמובן, אבל רק כמה שהוא רצה. אי אפשר לדחוף ילד למקום שהוא עוד לא שם...

גם כי את עובדת בשעות לא קבועות, ומן הסתם תרצי להניק אותה כשתהיי איתה אז הגוף שלך ימשיך לייצר חלב כרגיל בשעות האלה ואולי יצא יותר בכל שאיבה לעומת מה שיצא לי, וגם כדי שלא יהיה חסר לך חלב כשכן תהיי איתה, שיהיה עקביות מסויימת לייצור חלב שלך.

מלאי במקפיא

ויש לי חודש ומתכננת להגדיל אותו.

ואז אני חושבת שזה אמור להיות בסדר, לפחות לחודש - חודשיים הראשונים.

ואז היא באמת תהיה גדולה.

ושה' יהיה בעזרי

אלופה!

אני אצל הגדול באמת עשיתי את זה ואז היה לי ממש שפע חלב ולא היה חסר בכלל, שאבתי בעבודה לפעמים יותר ממה שהוא אכל (זה היה כשהוא היה קטן יותר), בסוף תרמתי מלא חלב אם. אז עכשיו אצל הקטן החלטתי לא להשתגע, שאבתי מראש מספיק לשלושה ימים בערך וחשבתי שבעבודה אני אשאב די והותר כמו אצל הגדול, אבל ממש מהר המלאי נגמר והייתי במרדף שאיבות לא כיפי כדי שלא יהיה רעב, כל יום הבאתי לו בדיוק, המטפלת כל הזמן ביקשה שיהיה ספייר אצלה אבל לא היה לי מאיפה, עד שקניתי תמ"ל והרפיתי...

אז כן הגיוני לצפות שממש מהר היא כבר תאכל יותר מוצקים, יהיה בסדר בטוח!

תראי, לקום בלילה בגיל 7 חודשים לינוק זה לגמרי לגמרי נורמלי...

הייתי אומרת שזה אפילו כנראה צורך שלה (חלב אם מתעכל מהר יותר ויכול להיות שהיא באמת רעבה)

היא נרדמת בהנקה?

כי נשמע יותר שזה אמצעי לעבור בין מחזורי שינה

לגבי מוצקים-

זה גיל שאפשר להתחיל לבסס מוצקים אבל גם הגיוני שהיא עוד לא שם

אפשר בבוקר סביב 10- פרי, אפשר להוסיף טחינה/בסקוויטים להעשיר אותו

אחת בצהריים- פחמימה וחלבון וירק מרוסק (הייתי מכינה פעם ב... מרק עשיר עם קציצות הודו/עוף וטוחנת הכל. ומחלקת למנות קטנות ומקפיאה)

16.00- נשנוש קטן

18:00- ארוחת ערב (חביתה, לביבות גבינה, לביבות ירק, פשטידות)

ובין לבין- הנקה ללא הגבלה

בלילה לינוק.

אבל היא קמה המון.

חמש פעמים זה מוגזם נראלי...

נגיד לינוק פעם אחת בשלוש, נשמע לי סביר.

יש עוד חודש עד שאני חוזרת, במקרה הצורך אשלב תמ''ל אבל מעדיפה שתאכל מוצקים ושאוב.

תודה על האופציות למה להאכיל

איך היא נרדמת בתחילת הלילה?

היא יודעת להרדם בלי הנקה?

וד.א. לגביי צידנית- קניתי באלי אקספרס

עושה את העבודה

(אני לפעמים עוטפת גם בסמרטוט מיקרופייבר שהרטבתי והקפאתי כמו קרחום)

אני מניקה אותה ואז היא נרדמת.

אבל לא ישר... לוקח לה זמן. אבל ככה אני רגועה שהיא בטוח שבעה ולא תתעורר עוד רגע כדי לאכול.

ובאמת בלילה היא לא מצליחה לחזור לישון בלי הנקה.. לא משנה אם אכלה לפני חצי שעה.

מה אפשר לעשות עם זה?

לעשות לוז ערב קבוע וטקס שינה קצר

אצלינו עבד

א. ערב

מקלחות

הנקה בסלון- באור

ואז עוברים למיטה,

מקריאים סיפור

מכביםהאת האור

שמע ישראל

והולכים לישון - שזה אלינו לא היה פשוט בכלל- אבל אם  היא כבר יודעת להרדם לבד- זה יכול להיות יוצר פשוט)

החושך כבר מכניס אותם קצת למצב שינה, תנסו שגם הסיפור יהיה בלי אור...

קניתי תיק צידנית בעלי אקספרס

יצא לי להשתמש בו ממש מעט

אבל הוא אחלה

יש בו קרחונים ומקום ל 3 בקבוקים

אם מעניין אותך, אחפש קישור 

תמיד את יכולה להניק כשאת חוזרת הביתה.יותר חשוב שלך יהיה רגוע ולא חזרה לעבודה  שהיא טירוף.

תנסי ותראי אל תתחייבי עם עצמך עם השאיבות.

תקני מטרנה ליתר ביטחון .ותנסי להגדיל ארוחות.

בהצלחה!

אסור להריד תנאי תעסוקה/לפטר אישה בהריון בגלל ההריון

אם זו מסיבה אחרת- מותר

ופה- קל להוכיח שזו לא הסיבה- 

אעביר לה את המידע הזה

איזה טמטום, באסה בשבילה 

גם אני לא בדקתי את הדן עיקיה ויש לי המון ביקורת ממה ששמעתי

פשוט לא ידעתי שיש אופציה כזו...

אני ממש מקווה שישמו לה לפחות את הגננת שאני מכירה אבל לא גיךו לנו עדיין מי הגננץ רק איזה גן.

וכל פעם מחליפים גננות.

אוף זה מתסכל נורא

כאילו מי שהוךכת להיות איץה בזמן משמעותי של היום ולהיות עבורב דמות אני לא יודעת מי היא ואם היא מה שאני מחפשת בכלל ואין שליטה על זה

גם אני לא מכירה את הגננת ולא ביררתי על הגן (והאמת שעדיין לא קיבלנו שיבוץ לגן...) מתפללת על זה, זה מה שביכולתי לעשות, אולי בילד הבא תהיה לי השפעה גדולה יותר...

ובגן שלוש יש המוני ילדים שנגמלו רק בחופש ועדיין לא מאה עם זה, יש מלא פספוסים בהתחלה, הן מתורגלות והבן שלך ממש לא יהיה היחיד בסיטואציה....

עוד משהו בגן שלוש זה שכולם ילדים קטנים קטנטנים, את לא מכניסה תינוק לחבורה של גברים, את מכניסה פעוט לחבורה של פעוטות שגדלים ביחד. הוא יהיה בקבוצת השווים שלו, אל תדאגי.

ובסוף בסוף, גם אני דואגת איך יהיה לבן שלי בשנה הבאה בגן, אבל זה לא בידיים שלי כרגע, אז מתפללת על זה וזהו.

זה לא צריך להיות דווקא ילדים שהוא יהיה איתם בגן שנה הבאה, כן הייתי מנסה שהוא יכיר ילד או שניים וירגיש איתם בנוח, שיהיו להם הרבה הזדמנויות יחד וככה מפתחים מיומנויות חברתיות.

אבל את בעומס מטורף עכשיו, אז הייתי פשוט מרפה מהנושא...

ולא הלכתי לראות אותם בעצמי... רק מטפלות ביקרתי קודם עם הילד, בעיקר כדי לעשות היכרות בין הילד למטפלת (אבל מודה שלא תמיד עשיתי את זה עם מטפלות שכבר הכרתי).

יותר מזה - שני ילדים שלי היו בגני שפה, ושם אפילו לא הייתה לי אפשרות בחירה (כי אין הרבה גני שפה חרדיים בעיר), והכול היה בסדר ומצוין.

ב"ה כל הגננות שהיו לילדים שלי היו מקסימות ומצוינות!

לדעתי רוב ככל הגננות הן טובות וכך גם גני הילדים. בסופו של דבר זו מערכת מפוקחת... אז מבקשים המלצות כדי להיות בטוחים שהגן מתאים לילד הספציפי ולרוח המשפחתית, אבל זהו, לא צריך להילחץ מעבר...

ובקשר לזה שזה גן של בנים - הבנים שלי גם היו בגנים עם בנים בלבד, ושניים מהם באמת עדינים כאלה. ב"ה הם הסתדרו מצוין מצאו את החברים העדינים כמותם, נסמכו הרבה על הגננות שיודעות להתנהל עם כל סוגי הילדים, וסך הכול פרחו מאוד! וגם לא היה להם קשה המעבר לבית ספר, כי כבר היו רגילים להיות עם בנים בלבד.

לק"י

מקסימום מבקשים המלצות.

ולגבי ההסתגלות, הבת שלי עלתה ממטפלת עם 4 ילדים, כשהיא היתה הגדולה שם, לגן של 30+ ילדים. וב"ה לא נתקלנו בקושי מיוחד.

(אומנם יש לה סייעת צמודה, שזה כן נותן לה יחס אישי. אבל עדיין).

אפשר לחפש עוד ילדים שיהיו איתו בגן ולהפגיש ביניהם. אפשר באמת להפגיש אותו עם עוד ילדים בלי קשר לגן.

לגבי הטיטול- אם הפספוסים של הצרכים ימשיכו, אולי לקראת תחילת שנה תתייעצו עם הגננת מה דעתה. אולי עדיף תחתון טיטול, שיילך ויעשה בשירותים. אבל אם יפספס זה פחות נורא מאשר בתחתונים.

או שיבקש טיטול לצרכים, אם הוא לא יתבייש.

ויכול להיות שצרכים הוא ישמור רק לבית. יש ילדים ואנשים כאלה.

כן הייתי עושה מאמץ לגמול אותו גם מצרכים.

בהצלחה!

הבת שלי עולה לגן חובה. היא כבר בת ארבע וקצת, וזה גנים דו-שנתיים, אבל היא קטנה כזאת ועדיין קצת תינוקת. ואני גם חוששת קצת מאיך שתסתדר. בעיקר שביקשנו להשאיר עוד שנה בטרום, ולא היה מקום. ופתאום התפנה, אבל ויתרתי. מבלבל כזה....

וגם איפה שזה שיבוץ לפי אזור מגורים, אפשר לבקש אופציה אחרת/ לערער.

תמד  עשיתי כמוך.

חיפשתי המלצות ובירורים...

למי יש זמן לזה?

מעון/משפחתון כן...

אבל גן עיריה מעולם לא

לעיריה יש שיקולים משלה וגם אם נרשמים לגן מסוים לא תמיד מקבלים אותו. לפעמים הם מעבירים גננת ברגע האחרון וכדו׳.

אני רשמתי לגן מסוים ופתאום הם החליטו להפוך אותו לגיל אחר בכלל… ההרשמה היא באזור חנוכה והשיבוץ ביולי ובנתיים המון דברים משתנים.

אז לא תמיד הבירורים מועילים.. אל תרגישי אמא רעה

פייסבוק - ממש לא יעיל

סטטוטוסים - תלוי מאוד באיזה עיר

לא דומה הסטטוס של ביתר עילית (שיש שם נגיד 50 אחוז עם וואצאפ) למודיעין עילית בה יש הרבה פחות לאנשים (מהידע שלי על סגנון הערים. אם מישהי חושבת שטועה אשמח שתתקנו אותי)

הכי יעיל לדעתי זה דווקא כן בעיתונים שמחלקים במוצש וכו

או באמת לתלות בבניינים - אבל זה מלא עבודה.

לדעתי בעיתון זה מספ]יק

אם אחרי פרסום בעיתון עדיין לא מגיעים - כנראה שבאמת נשים לא מעוניינות. 

מההיכרות שלי - רוב הנשים החרדיות בלי סמרטפון מרפרפות מלא בעיתון. אם לא האישה אז הבעל..

גם אצלנו בעיר מחפשים מלא מטפלות

וגם אצלנו נשים מובטלות לא רוצות

השכר המוצע לא משתלם להן ובצדק

פייסבוק לא רלוונטי בעליל, סטטוסים בוואסאפ יעיל חלקית מאוד.

הכי רלוונטי זה מקומונים חרדים.

בכל ריכוז חרדי כמעט יש עלון מקומי חרדי.

אני חושבת שאם תפרסמו משרה מפוצלת,

כלומר תחפשו יותר ממטפלת אחת ושתהיה למטפלות אפשרות לעבוד עד אחד בחלק מהימים

ובחלק מהימים להתחיל באחד אז אולי יהיה יותר ביקוש.

פשוט זאת משרה שהשכר לא מספיק גבוה בשביל שאישה תיקרע את עצמה להתחיל את היום בשבע ולסיים בארבע או חמש אפילו.

ואם יש אפשרות לשכר יותר גבוה אז גם כמובן

אבל לדעתי השעות זה יותר משמעותי. זה מאוד קשוח לעבוד כ"כ הרבה שעות כמעט בלי חופשים.

אבל בכל הבניינים...

או פליירים בתיבות דואר

וזה עבודה קשה...

אבל כמו שאמרו לך כבר, מקומונים כן יכולים לעזור

ובאמת נראלי הבעיה היא שאין כמעט נשים שמוכנות להיות מטפלות....

ברור שקשה למצוא מטפלות, פשוט יודעת שביחס למעונות אחרים באיזור המשכורת יותר גבוהה (כל הורה משלם כמה מאות שקלים יותר מתמ"ת) ובתקינה מורחבת, ככה שיש פחות ילדים על כל מטפלת... ולמרות זאת מעונות אחרים באיזור מצליחים להשיג ואצלנו לא... לכן כן מרגישה שהקושי הוא בפרסום (יחד עם זה שיש קושי טבעי בלי קשר כי זאת עבודה סופר קשה).

תודה!

שזו משכורת טובה ואת התנאים הטובים...

בכל אופן, רואה בכל הפרסומים במגזר החרדי פרסומים שמחפשים מטפלות למעונות, זו נראה לי המשרה הכי מפורסמת.

לא פונים ,כי לא מעריכים את המטפלות.

הגיע הזמן שיעריכו את המטפלות גם מבחינת המשכורת, שגם ההורים יעריכו, יתחילו להשקיע בהן ויכירו בחשיבות של המטפלות.

שזה יקרה ,זו תהפוך למשרה חשובה

אם לא זה רק עושה צירים כואבים ומתישים שלא מקדמים כלום

ככה אצלי לפחות

אני עשיתי עם הידיים וגם עם משאבה.

לידה אחת ילדתי אותו יום

לידה אחרת לא קידם..

תקשיבי כולנו עכשיו מתחילות לשאוב

נשמע חלומי

אבל כן מסכימה שזה ממש תלוי ברמת המוכנות של הגוף ללידה 

עושה צירים שלא מקדמים כלום.

רק אם הגוף מוכן ללידה, זה מזרז את התהליך.

אם כבר התחילו צירים, השאיבה גורמת להם להיות צפופים וחזקים יותר.

אני ניסיתי סתם כשכבר נמאס לי, זה עשה צירים, אבל הם לא הועילו לכלום וילדתי אחרי כמה ימים בלי שעשיתי עוד משהו בשביל לזרז...

אני כבר חודש עם הפרשות קולסטרום במיוחד בלילה

הרופא אמר שזה תקין .

אבל חוששת שאם אתחיל שאיבות עוד יותר ייצא

ולא רוצה להפסיד את זה לבייבי

זה תלוי גוף אם בכלל יש חלב בשלב הזה או לא.

קולוסטרום בד"כ לא יוצא בכלל בשאיבה במכונה.

אבל גם אם כן -

זה לא ייגמר!! זה לא משהו שנגמר, כשיוולד הבייבי יהיה לו קולוסטרום. ככה זה. זה נגמר רק יומיים אחרי הלידה, עד אז זה יכול להיווצר שוב ושוב.

שאחרי שמשתמשים בקולסטרום אחר כך מגיע החלב הרגיל?

בלידה הקודמת שאבתי בלעדית, וכן יצאו טיפול סמיכות כאלה חום בהיר (סליחה על התיאור) בשאיבה כמה שעות אחרי הלידה..

נראה לי בטח אלה הטיפות המדוברות.. או שזה סתם החלב הראשוני

ביממה שאחרי הלידה יוצא הקולוסטרום. יותר קשה לשאוב אותו במשאבה כי הוא סמיך, בד"כ סוחטים ביד אם רוצים.

בכל מקרה זה לא יכול להיגמר לפני הלידה. פשוט לא.

משהו כזה...

נראה לי שאנסה בכל זאת...

עדיף לסבול צירים שסתם מציקים, מאשר לפספס צ'אנס שזה אולי יגרום ללידה😊

אני אבל עשיתי כשכבר במילא היו לי צירים כל הזמן, אז הם רק נהיו יותר כואבים והרגשתי שאין לי מה להפסיד.

אם אין לך כלום לא יודעת מה להגיד לך..

אבל לא כואבים ולא סדירים.

ויש שלשול...

ויש סימפיזיוליזיס שהופך לי כל פעולה פשוטה לסיוט.

בלידה שהתחילה בדימום. הייתי כבר עם ברקסטונים במשך הימים/השבועות שלפני, ונדמה לי שהייתה איזושהי פתיחה כשהגעתי לבית החולים עם הדימום.

עשיתי בהנחיה ובעזרה של הדולה, תוך כדי ההמתנה לכניסה לחדר לידה.

אצלי זה היה או זה או ללכת לניתוח... (כי כבר הייתי אחרי קיסרי אחד, ובמצב כזה לא עושים זירוז)

ב"ה זה עזר ובאמת התפתחו צירים. (הייתה לידה קשה מאוד, אבל לא יודעת למה זה קשור...)

זה שונה מלשבת על הספה ולהתפלל שיקרה משו...

ואוף שהיתה לידה קשה. הלוואי שהפעם תהיה חוויה חיובית (למרות הקיסרי)

שבוע וחצי אחרי התאריך

עיסוי עם האצבע בעדינות

ואז מחייכת, מתחילה לדגדג אותם. מה עשית? מה רצית לצייר ולא היה לך איפה?

וואי וואי, כמה קישוטים יש כאן! (הכל בנימה קלילה תוך כדי דגדוג וצחוק)

עכשיו צריך להוריד הכל הכל! מי עושה תחרות איתי למקלחת?

מקלחת

קרצוף

מתארגנים

ואז אחרי שיש נחת וצחקתם את מושיבה אותה עלייך בחיבוק ואומרת לה "אני מבינה שרצית לצייר, אבל אני לא מרשה לצייר על הגוף, טוב? בטח לא כל כך הרבה. תראי כמה זמן לקח לנו להוריד את זה, ועדיין נשארו קצת סימנים. פעם הבאה שתרצי לצייר, תבקשי ממני דף ואביא לך, בסדר?"

הבת שלי לפעמים לוקחת צבעים ועושה כאילו היא מתאפרת... היא בת שלוש

אולי היא לקחה השראה משם...

חיבוק על העצבים על הבוקר💜 קשוח

את חושבת שהיא בוגרת, למרות שתכלס היא כולה ילדונת בת 5.

זה שיש עוד אח אחריה לא הופך אותה לגדולה ובוגרת!!

זה הגיל לעשות שטויות וזה ממש תואם גיל ושלב, הכל תקין אצלה

לצייר על הגוף או על קירות ורהיטים, מאד גדול לילדים, זו פעולה אטרקטיבית ויצירתית.

גם ילדים יותר גדולים עלולים לעשות זאת, גם אחרי שמסבירים להם שלא עושים זאת.

אני משתדלת לא לכעוס, להשתמש באירוע ללמידה, להראות ברוגע לילד את הנזק שנעשה, להתייעץ איתו איך אפשר לתקן את הנזק, ומה אפשר לעשות פעם הבאה שמתחשק לקשקש על הגוף, להסביר דרכים חלופיות (דף/ חוברת/ קרטון) ואולי להרשות לקשקש על בובה פשוטה.

איך הילדים שלי מציירים אחד על השני

היית נבהלת

חחח, למדתי לצחוק.. למרות שזה מחרפן!!!

עוד זוכרת איך הבכורה שלי בגיל הזה "איפרה" את אחיה בטושים כמה ימים אחרי פורים, כשהם הכירו איפור לראשונה (אני לא מתאפרת. אמא שלי איפרה אותם כחלק מהתחפושת שלהם כשבאנו אליהם).

צחקתי, צילמתי אותו ושלחתי לאמא שלי כדי שתראה את התוצאה של המעשה שלה 🤭

כמובן, מאז דברים כאלה קרו עוד פעמים... הדבר המעצבן העיקרי הוא שלוקח לזה זמן לרדת... אז אני כן נוזפת בילד שעושה כך, שיבין שזה לא משהו שעושים, אבל לא מעבר.

חיבוק לך, ומקווה שתצליחי לנשום!

פשוט להגיד: "אני לא מרשה לצייר על הגוף"

ובלב אומרת תודה שזה על אח שלה ולא על הקיר.

מה עושים?

נושמים עמוק ושולחים אותם לשטוף פנים.

כדאי גם לברר על קייטנת תיכוניסטיות אם קשה לך להחזיק את החופש, זה בסדר גמור.

ילדים קטנים זה אינטנסיבי ומאתגר וממש אפשר להוריד מהקושי שלנו ככל האפשר.

מבחינת הילדה לא ראיתי שהיא עשתה משהו לא תואם גיל. ואין קשר לבגרות. היא יכולה להיות מאוד בוגרת ועם זאת להיות יצירתית ולחשוב שזה תעסוקה נחמדה לצייר על הפנים.

אולי היא רואה בזה כמו איפור, והאמת שהיום בכל מיני פעילויות לילדים מביאים ציורי פנים אז הגיוני שהיא ראתה את זה איפשהו.

וגם אם זו המצאה שלה, בהחלט המצאה מבריקה.

כשתגדל אולי תמציא משהו ותוכל לרשום עליו פטנט.

בראש של ילדה בת חמש בחופש- אני באמת מנסה לחשוב למה לא לצייר על הפנים שלה ושל אח שלה?

האם בזמן הזה אמרת לה לעשות משהו אחר?

האם אמרת לה לאחרונה במפורש לא לצייר עם טושים על הפנים?

אולי היא רואה אותך מתאפרת ולא ידעה שיש הבדל בריאותי בין טושים לאיפור?

אם היא מחקה אותך מתאפרת אז תני לעצמך חח שאת מהווה את הדוגמה האישית עבורה.

הכל בסדר. יש לה עוד הרבה שנים להבין ניואנסים כמו הבדל בין טושים לאיפור,

או הבדל בין לצבוע פרצוף מעיסת נייר בזמן יצירה בגן לבין לצבוע פרצוף אמיתי בחדר בלי השגחת מבוגר.

אם הבעיה היא אחרת למשל בזמן הזה הייתה אמורה להתפלל ולא לצבוע פנים, או שהיא פתחה חבילה חדשה שלא הייתה צריכה לפתוח, אז זה משהו אחר.

לענות לך על השאלה הזו.

בגדול ברוב המקרים השפעת הגלולות על המצב ההורמונים מסתדרת תוך כמה חודשים. כמובן אי אפשר לדעת איך יהיה אצלך עכשיו, דברים משתנים לטוב ולמוטב ויש המון גורמים שמשפיעים על האיזון ההורמונלי.

אבל למה באמת השתמשת שוב בגלולות?

אבל יכולה להגיד על עצמי שגלולות שלקחתי לפני החתונה שיבשו מאוד ואכן נכנסתי להריון אחרי הרבה זמן יחסית (אף אחד לא יכול לומר שזה בגלל הגלולות)

בפעם שלקחתי גלולות הנקה והפסקתי נכנסתי להריון מיד ב''ה