פורום הריון ולידה (עמוד 4513)

איך כל לידה שונה מקודמתה,ואין כללים.

מדהים!

סוף טוב הכל טוב.

מזל שלא הבנת את הסיטואציה.

כאלה שיש בפרוביוטיקה.

תסתכלי על התוית של המוצר אסידופילוס (להחזרת חיידקים טובים למעיים אחרי אנטיביוטיקה) של אחת החברות, תתפלאי לראות שמצויין שם חיידק בשם ל.בולגריקוס...

אני לא יודעת. תנסי לשאול רופא או מישהו שמבין.

באופן הגיוני, טוב יותר שזו תהיה קופסא סגורה בשימוש אישי שלך. אבל את זה אני כותבת רק על פי ההיגיון.

כמו כל דבר אחר- יש חיידקים טובים ויש רעים. אם את אוכלת המון- אולי תיקחי תוספת. אחרת, בכמות רגילה ועם מערכת חיסונית רגילה, זה בסדר בעיקרון

ןזה כמו חומוס ובכלל סלטים קנויים שעדיף כמה שיותר להמנע ואם בכל מקרה אוכלים אז רק סגור.. וגם אז עדיף לא לאכול אחרי 3 ימים במקרר (אחרי הפתיחה) בכלל לנשים בהריון עדיף כמה שיותר לאכול אוכל טרי..

מאנונימי בגלל שחלק מכירות אותי..

היינו זוג צעיר וחיכינו כמה שנים וההריון המיוחל לא הגיע..

עברנו בדיקות שונות וטיפולים ובסוף עם התערבות רפואית קטנה,ב"ה נפקדנו.

זה היה ממש נס כי היה צורך בטיפול יותר מורכב כדי להיכנס להריון

וזה הגיע בחודש שהרגשתי הכי מיואשת ומדוכאת.

האיחור:

המחזור איחר לי ביומיים וקבעתי תור,הגעתי רופאה והיא ממש צחקה ואמרה:"אולי את בהריון..".

אמרתי לה שאני כבר לא רוצה לצפות..בפרצוף אדיש.

היא הביאה לי הפניה לבדיקת בטא ואמרה שאם המחזור לא יגיע עוד שבוע, אעשה בדיקה.

חג שבועות- נסענו להורים שלי, בשבועות הלכתי לשיעורים ולא הצלחתי להתרכז והראש שלי כאב,

הרגשתי כל הזמן שאני מקבלת וכל פעם כשהלכתי לשירותים הופתעתי שלא קיבלתי..(היו לי גם כל הזמן הזה כאבי מחזור)

אחרי 4 ימי איחור החלטתי לעשות בדיקה ביתית ,עשיתי אותה בערב וראיתי 2 פסים,אחד היה קצת חלש אז אמרתי לבעלי שאני לא רוצה לצפות יותר מידי.

ביום למחרת, עשיתי בדיקה בבוקר ושוב היו 2 פסים בולטים יותר!

אני ובעלי ממש שמחנו,אבל בכל זאת אמרתי לבעלי שצריך להיזהר לא לשמוח יותר מידי,כי גם אם זה הריון

אי אפשר לדעת איך זה יגמר..(הייתי ממש פסימית אחרי כל מה שעברנו לפני ההריון)

אחרי כמה ימים,עשיתי בדיקת בטא ובצהריים הגיעו התשובות- בטא חיובית!!

כשבעלי חזר מהעבודה,נתתי לו לראות את התוצאה והוא חיבק אותי.

בכיתי מרוב התרגשות ושמנו שירים של שמחה והודיה לה'.

אחרי יומיים,עשיתי שוב בדיקה והבטא הוכפלה ב"ה.

אחרי כמה שבועות,הלכנו לבדיקת אולטראסאונד שבה ב"ה נצפה דופק.

ההריון:

במהלך ההריון עברתי הרבה..

היה לי בהתחלה דימום פנימי שכשהרופאה ראתה אותו היא אמרה שאני צריכה לנוח ולשתות הרבה.

בהמשך,היו לי צירים מוקדמים והתאשפזתי פעם אחת.

הלכתי למלא בדיקות אולטראסאונד כדי לדעת שהכל בסדר עם העובר.

בסקירה המאוחרת אמרו לנו שיש לעובר ציסטה במח

ונכנסתי ללחץ מטורף! אחרי שבועיים,אולי קצת יותר של תפילות וחשיבה חיובית הלכנו לבדיקה חוזרת

שבה ב"ה ראינו שהציסטה נעלמה.

היתה פעם שהגעתי בגלל לחצים,ובמהלך המוניטור ראו ירידה בדופק העובר

והקפיצו אותי עם אמבולנס לבית חולים,שם ב"ה המצב בתייצב..

היו לי הרבה פחדים וחששות מהלידה והחלטנו,אני ובעלי ללכת לקורס זוגי להכנה ללידה.

בפגישות למדנו על תהליך הלידה ועל אמצעים שיכולים לעזור.

הרגשתי שהקורס עזר לי עם כל הידע וההסברים על הלידה.

מתחילת חודש תשיעי,נסענו כל שבת להורים שלי.

בגלל שהיו לי צירים מוקדמים חששתי שאלד בשבת ורציתי להיות קרובה להורים.

הרגשתי כבר שאין לי כח לסחוב וחיכתי כבר ללדת..

בהערכת משקל אמרו שהעובר גדול וזה קצת הלחיץ אותי.

הגיע שבוע 38 והלכנו לבדיקת אולטראסאונד,הטכנאית איחלה שעוד השבוע אלד..במוניטור ראו צירים.

התחלתי לקחת תה עלי פטל וכדורי קל לידה.

והעלתי את המינון של העלי פטל בהדרגה.

הלידה:

ואז הגיע יום שלישי,הרגשתי מידי פעם צירים קצת יותר חזקים ממה שהיו לי לפני זה.

הלכתי לישון ואז הרגשתי 2 צירים קצת יותר כואבים והרגשתי רטיבות בבגד.

קמתי כדי לראות מה זה ופתאום הרגשתי שנוזל לי משהו ולאט לאט זה התגבר,

הערתי מהר את בעלי שבהתחלה לא הבין למה אני מעירה אותו..

הלכתי בבית כשכל הידיים והגוף שלי רעדו.

בעלי התקשר לאמא שלי לעדכן אותה והבנו שזה ירידת מים..

הזמנו אמבולנס והייתי קצת בלחץ כי היה לי gbs חיובי.

בנתיים התארגנו והתלבשנו.

היה נראה שעבר מלא זמן עד שהאמבולנס הגיע..ואז עלינו ושכבתי שם על אלונקה,

היתה שם משהי שישבה לידי ואמרה שאגיד לה כשיש לי צירים. היו לי צירים בערך כל 5 דק'.

היא ראתה שאני לחוצה ואמרתי לה שזה פעם ראשונה וזה מלחיץ אותי.

האמבולנס נסע בלי לצפור כי הכבישים היו ריקים.

הגענו לשערי צדק,היתה שם אחות שכבר הכירה אותנו מפעם אחרת שבאתי להיבדק שם..

אחרי כמה זמן הכניסו אותי לחדר עם וילון וחיכיתי שם עם בעלי.

אחרי כמה דק' אמא שלי הגיעה נרגשת(נכד ראשון..)

הם וידאו שזה באמת ירידת מים,כאילו שאפשר להתבלבל..

בדקו פתיחה והיתה פתיחה כמעט של 3.

ואז התקלחתי קצת והצירים התחזקו.

כשהגיע ציר,התכופפתי. אמא שלי אמרה שזה טוב וניסתה לעודד אותי,אבל לא כ"כ התעודדתי כי הייתי שקועה בכאבים.

ניסינו להשתמש במכשיר הטנס והוא לא עזר,רק הרגיז אותי אז הוצאנו אותו.

המיילדת שהכרתי,אמרה שאם תיכננתי לקחת אפידורל כדאי לי עכשו כי המרדימה נמצאת עכשו והחדר לידה פנוי ואח"כ אולי יהיה עומס.

עדיין לא רציתי..

הצירים התגברו וכאבו,ביקשתי שיבדקו פתיחה והפתיחה היתה 4.

ביקשתי לקבל אפידורל, והעבירו אותי לחדר לידה.

שכבתי שם על המיטה ומידי פעם כשהיו צירים התכווצתי.

המיילדת שהיתה שם שאלה מה קרה ואמרתי לה שכואב לי.

שמעתי משהי מחדר לידה ליד שצועקת שכואב לה ושהיא לא רוצה יותר ללדת

ונבהלתי קצת,המיילדת הרגיעה אותי.

הזריקו לי אפידורל(אמא שלי ובעלי יצאו).

שכבתי במיטה ואמא שלי ובעלי היו לידי.

מידי פעם ביקשתי מאמא שלי להרטיב לי את הפנים והשפתיים כי הרגשתי ממש יובש.

לקח לי כמה זמן להתרגל לתחושות בגוף אחרי האפידורל,הגוף קצת רעד והרגשתי תחושה מוזרה ברגליים

וחלק מהזמן היה לי קשה לנשום מרוב לחץ.

המיילדות שהגיעו אמרו שאפשר לשים ברקע שירים ורציתי,אז שמו ניגונים חסידיים.

היה זמן שאמא שלי אמרה שזה שעת רצון והתפללנו,אני,אמא שלי ובעלי.

התפללנו על אנשים שצריכים להתחתן ועל כל מיני ישועות

והתפללנו על אנשים שיזכו להיפקד בזרע של קיימא..בקטע הזה היה לי קשה וירדו לי דמעות,

נזכרתי כמה קשה היה עד שנפקדנו ונזכרתי בצער הזה של אישה בלי ילדים.

אחרי כמה זמן בדקו פתיחה והפתיחה היתה 6..

והזמן לאט לאט עובר ושוב בודקים פתיחה-פתיחה 8.

ואז הרגשתי קצת יותר לחץ למטה ובדקו,פתיחה 10!פתיחה מלאה..

התחלתי להילחץ כי הבנתי שאני קרובה ללידה..

המיילדות אמרו לי ללחוץ ולאט לאט לחצתי יותר טוב.

המיילדת אמרה לי-רואים את הראש,השיער בצבע שחור. רוצה לראות?

לא רציתי.

אמרו לי כל פעם כשמגיע ציר ללחוץ חזק.

לחצתי והיתה פעם שהם אמרו תלחצי ממש חזק ולחצתי חזק ואז הרגשתי משהו יוצא ממני והחליק כל הגוף.

הייתי בשוק שזה נגמר.

והניחו את התינוקת עלי ביחד עם חבל הטבור והיא בכתה..

לא הצלחתי לנשום מרוב התרגשות,בעלי בכה מהתרגשות ואמא שלי היתה מאושרת שהיא נהפכה לסבתא.

איזה רגע נפלא זה שהתינוק יוצא לאוויר העולם,נס מופלא.

ועוד יותר נס-שהתינוקת נולדה בריאה!! (למרות כל מה שעברנו)

שתזכו בעה''י לעוד בנים ובנות צדיקים וצדיקות בקלות ובטבעיות(אני תמיד תוהה טבעיות האומנם?! הרי זה בדרך נס תמיד)

סיימתי את הקריאה עם עיניים דומעות!

איזה סיפור חיים רציני.

הקב"ה הביא לך ניסיון כי הוא ידע שתעמדי בו ועשית זאת בגדול!!

מקסימה.

שיהיה לכם גידול קל בבריאות איתנה ושמחה, וליראת שמים אמיתית.

תודה על השיתוף.

ממש היית בלידה,והשתמשת בשעת רצון הענקית הזאת!

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

הרופאה שהייתה לה ממש כעסה עלייה כי היא עשתה את הבדיקה די מאוחר ולא 

בפעם הראשונה שהרופאה הפנתה אותה לזה וממש הפחידה אותה 

היא הייתה בסרטים כל ההריון מסכנה 

לאחר הלידה בדקו את התינוקת והתברר שגם היא נדבקה

שלחו אותה לעוד כמה בדיקות ובסוף בסופו של דבר ישתבח הבורא הכל בסדר

ואין שום חשש והשפעה לילדה 

הכי חשוב שתמשיכי רגועה ושלווה את ההריון עם הרבה תפילה

כי הרבה שנדבקו זה לא עבר לעובר

וגם כאלה שעבר בסופו של דבר זה לא השפיע

אע''פ שיש חשש תהיי עירנית ותראי מה אפשר לעשות

בה''צלחה בעה''י בקלות ובבריאות שלמה!!

כמו הבת שלי, שנדבקתי בשליש הראשון וגם היא נדבקה והכל בסדר.

אבל יש סטטיסטיקה. והסטטיסטיקה מדברת גם על כאלה שלצערינו לא הכל בסדר... לכן לתת לך מקרים טובים או רעים זה לא יעזור.

את צריכה ללכת למומחה למחלות זיהומיות (יש בשערי צדק, כתבו פה פעם את שמו וברח לי השם, אבל הוא מצויין ורגוע)

שיסבירו לכם לעומק את כל הסטטיסטיקות והאפשרויות. 

תלוי אם הדבקה ראשונית או משנית, באיזה שבוע ההדבקה וכו.

שאלת השאלות, האם עדיין ניתן לעשות ואתם רוצים לעשות דיקור מי שפיר כדי לבדוק האם העובר נדבק (אנחנו לא עשינו, כי אני נגד לעשות הפלה על סטטיסטיקות, אבל גם בדיקות אחרות כמו חלבון עוברי וכו אני לא עושה)

אם הוא נדבק או אתם לא רוצים לבדוק ויש חשש שנדבק, בכל מקרה כדאי לבצע סקירת מערכות אצל מומחה ממש טוב שיכול לתת אינדקציה אם יש פגיעה ברורה.

בעזרת ה' נתפלל שיעבור בשלום.

בעה''י תרבי בתפילה לבורא עולם

ותסמכי עליו שיהיה בסדר

וגם תעשי שיקולים לגבי בדיקות שאת רוצה לעשות או לא 

אם אין לתוצאת הבדיקה השלכות מעשיות לא חייב לעשות

אם זה רק כדי לדעת לא חייב לעשות

אל תפחידי את עצמך

הרי גם אם נדבקת הדבקה ראשונית בתחילת השליש הראשון והעובר נדבק (המקרה הכי הכי גרוע), עדיין 75% שהוא יוולד ללא שום פגיעה.

אלו הסטטיסטיקות, וברור שיש  יותר מקרים מעודדים מאשר לא מעודדים. הבעיה היא באחוזים שכן נפגעים, ששם מדובר על פגיעות שמיעה או ראייה או פגיעות מוחיות קשות (15% פגיעות שמיעה, 10% פגיעות קשות - שוב רק במקרה של הדבקה ראשונית בשליש הראשון, בשאר המקרים יש פחות אחוזים נפגעים).

ולכן, לפי הסטטיסטיקות לא הייתי נלחצת, וזו גם הסיבה שלא עשינו את כל הבירורים המלחיצים, כי גם כך לא היינו עושים הפלה על סטטיסטיקה. מצד שני - שוב, אני ממליצה ללכת לסקירת מערכות אצל מומחה, מכוונת CMV, כדי שיבדקו שאין סימנים להדבקה (בעיקר באזור המוח ויש גם אזורים ספציפיים בבטן שהם בודקים). 

אם היו רואים אצלנו פגיעה מוחית ברורה או סימן מובהק לפגיעה מCMV, כן הגיוני שהיינו מבצעים הפלה, ולכן מעבר לתפילות, נראה לי שדברים כאלה כן כדאי לבדוק. בקיצור, לא להסתמך על סטטיסטיקות אבל כן לבדוק לעומק מה שאפשר.

ומעבר לזה - כמובן להתפלל שהכל יעבור בשלום. את לא הראשונה ולא האחרונה שיש לה CMV בהריון...

עברתי הריון עם CMV, נדבקתי ממש עם תחילת ההריון והרופאה מאד הלחיצה היה הריון מאד קשה בשבילי מבחינת החרדות הפחדים והדאגות שהיו לי אבל לא עשיתי שום בדיקה רק אולטראסאונד הרבתי בתפילות לה' ונולד ילד מקסים ובריא והיום הוא כבר בן 10, לאחר מכן שמעתי עוד הרבה סיפורים טובים  ושמחים ביותר מחברות. רק בידי ה' הרבה תפילות והכל יהיה נפלא 

יש לי אחייניות תאומות זהות שנולדו עם CMV הכל אצליהן תקין הן מדהימות בנות 5

הרופאים לא יודעים כלום- גם המומחים למחלות זיהומיות וכו' סתם מפחידים ובזה מתעלה מעמדם...

רק ה' רופא כל בשר- אי"ה רק בשורות טובות והעיקר לא לפחד כלל

עושים בדיקה חוזרת...

כדי לראות את הדינמיקה של התוצאות

אח"כ הולכים למומחים ביותר- פרו' יחיאל שלזינגר משערי צדק או פרו' יעקב אמיר (פעם היה בשניידר, נראה לי שהיום רק בפרטי)

הבן שלי נדבק ב-CMV בהריון. בדקתי רק אחרי הלידה (בדיקת שתן פשוטה) 

הוא קיבל טיפול תרופתי לשנה (מעקב ע"י פרו' יעקב אמיר)

כיום- בן 4.5 אחד הילדים המתוקים, שובי הלב, עם הלב הרחב ביותר ורגישות גבוהה שיש (ואת זה הגננות אומרות- ולא רק אחת...)

ו...

הוא לקוי שמיעה- יש לו מכשירי שמיעה הוא מסתדר איתם נהדר

ואני מתייחסת לזה בתור משקפיים לאוזניים

בעיני- זה סיפור אופטימי

מציינת עוד ש- לא כל מי שחלתה תוך כדי ההריון מדביקה את העובר

ואם חלית לפני הריון הסיכון עוד יותר קטן

ולא כל מי שהעובר נדבק יהיו לו סימנים

אצל אלה שכן יש להם סימנים ברובם- זה לקו שמיעה בדרגות שונות

יש גם מקרים קשים

אחוזים וכדו'- להתייעץ עם המומחים.

בהצלחה מתוקה

ושכחתי לציין שהוא גם ילד יפה

מתוק מאין כמוהו

בעיני

מישהי יכולה להסביר לי?

יצא לי CMV שלילי. מה המשמעות? 

שאני עלולה להידבק וזה עלול להיות מסוכן?

איך אני מונעת הידבקות? 

היא נדבקה בשבוע 5 לפי הבדיקות ובאמת הפחידו אותה וכו' ושלחו אותה לעשות מי שפיר על מנת לראות אם התינוק נדבק.

היא לא עשתה את זה.

הפנו אותה ללדת בבלינסון כי יש שם רופא מיוחד שמטפל בתינוקות שנולדו ונדבקו בזה.

התינוק שלה נדבק בזה ויש לו בעיות שמיעה (הוא כמעט בן שנה, גילו את זה בשלבים)

הוא לא חרש חס ושלום, אבל זה לא פשוט לגדל ילד עם מכשירים באוזניים וכו'

מה אני באה להגיד את זה?

גם אחותי שמעה סיפורים טובים מאוד, ושמעה כל מיני שאמרו לה "שטויות, מה מפחידים אותך, יש את זה כמעט לכל אישה..." "לא קורה מזה כלום" וכו' ולכן היא חטפה שוק שאמרו לה על הבעיות.

אז כדאי לקחת הכול בערבון מוגבל, כמובן להתפלל אבל לדעת שזה לא בידיים שלנו (להיות מוכנים להכול..., זה הכוונה)

בין חצי שנה לשנה.. כדי להגדיל את הסיכויים ללידת ויב"ק (לידה וגינאלית לאחר קיסרי) כדי למנוע שנה לפחות.

אם תרצי אבדוק לך עם קולגות שלי.

נראה לי שזה סביב 500 ש"ח אבל יש החזרים דרך הקופ"ח.

וזה שווה כל שקל.

בהצלחה רבה רבה.

ובידיים מלאות.

ואל תשכחי לספר לנו אחר כך.

אני רק 37+2 וכבר בסרטים...

צריך להיכנס לרגיעה ולהתפלל שבע"ה הכל יגיע בעיתו ובזמנו....

קל לומר קשה ליישם

שבו את כבר עוברת למין אדישות כזו ומחליטה שסתם עבדת על כולם וזה בעצם סתם אבטיח בבטן שלך... ואז אחרי זה מגיעה הלידה

כמובן שלא מחוייב שיהיה, אבל מי שהגיעה לשם תדע על מה אני מדברת מן הסתם.

בלידה האחרונה היה נראה לי שבחיים לא אלד, אין סיכוי שאהיה אחרי הלידה...

מאחלת המון הצלחה בחיכוי, ובע"ה בעיתו ובזמנו ובקלות!

בסוף זה מגיע, וכן- את צודקת, יש קטע מלחיץ קצת באיפה זה יקרה, אבל חבל להילחץ כי זה לא יעזור ממילא...

אני בשלב שלך פשוט הסתובבתי עם מגבת קטנה בתיק למקרה של ירידת מים מחוץ לבית, ורעדתי מפחד שבסוף אני ארטיב את הכסא במשרד....

כשהייתי ב 39+4 , אחרי יומיים של צירים באים והולכים, והרבה כאבים בלי קשר לצירים, ונמאס לי. כבר היה יום חמישי בערב  והחלטתי שאני עכשיו עושה הכל בשביל ללדת לפני שבת.

פשוט לקחתי חבל קפיצה (!!!) והתחלתי לקפוץ.... עם הבטן עם הכל...

ב3:30 בלילה התחילו הצירים האמיתיים וביום שישי ב14:45 הונח עלי יצור קטן וטהור...

(האמת שלא קטן בכלל עם משקל 4160 )

יגיע- אז זה קורה. ללמדנו שהמפתח בידי הקב"ה, וגם כל התכנונים...

אבל אם את רק ב39+2- זה עשוי לקחת עוד הרבה זמן... (לא רוצה ליאש כמובן...רק תתכונני לאפשרות)

אם את בקטע של זרוז טבעי- אין כמו דיקור (ממי שניסתה הכל) אני במקומך הייתי מחכה עוד קצת.

בעיתו ובזמנו, בידיים מלאות!

זה בגדר השתדלות בדרך הטבע.

נכנסתי ליוטיוב וחיפשתי סירטונים של דולות לזירוז. מצאתי אחד (הראשון שקפץ בחיפוש ) ועשיתי אותו כל הערב. כל 10 דקות- שב. לפני שהתחלתי לאכול ואחרי, ממש כל כמה דקות עשיתי.  חיפשתי את הנקודות שבהם אני מרגישה שינוי. באותו ערב התחילו צירים, בבוקר כבר הייתי בבי"ח

ותלך לישון מוקדם יותר? לא לתת לה לישון שעתיים שלוש, פעמיים  זה המון!!! כדאי להעיר אותה קודם, בהדרגה להביא אותה למצב ששנת הלילה תתחיל ב-20:00 ,אם זה טוב בעינייך

יום אחד שהייתי צריכה לצאת לחתונה משכתי אותה בצהריים ובשמונה כבר ניסיתי להשכיב אותה... אך לשווא. היא כנראה כבר עברה את העייפות יתר שהיתה לה ובסוף נרדמה כרגיל אחרי 22:00. אני לחתונה כבר לא יצאתי ושלחתי את בעלי לבד.....

שתי שינות ביום זה נראה לי נורמלי לגיל הזה אבל לא כל כך הרבה זמן שזה בא על חשבון הלילה. נראה לי.

ולהעיר אותה .

2 שנות ביום שכל שינה שעה שעה ורבע

בגיל שנה הם עוברים אצלי משינה אחת ביום לבד"כ0 . זה ככ מתסכל!

לשאול במכון פוע"ה.

לא להרים ידיים - תעשי את ההשתדלות, והקב"ה ימלא חסרונכם במהרה.

גם אם לכל הדעות צריך לעשות הפסקה - תתייחסי אל ההפסקה כאל זמן החלמה והתחזקות בעז"ה, שאחריה תבואי בכוחות מחודשים אל ההריון הבא שיבוא עליכם לטובה.

לא להתייאש.

ולא לשים לב בכלל מה אומרים אנשים אחרים.

אצלי - בין ההריון השלישי לרביעי היו חודשים ארוכים שלא היה לי ביוץ. היינו אסורים חודש וחצי רק מכתמים ושיבושים הורמונליים (ואנחנו מתייעצים עם הרב בן שלמה, כך שמהבחינה הלכתית באמת לא היתה דרך להתיר). חיכינו כמעט שנה עד שהגיע ההריון המיוחל.

ומשזכינו להריון הוא היה בסיכון, ואני הייתי מלאת חרדה.

באותה תקופה היתה לי שכנה שלא נפקדה במשך 10 שנים מאז שנישאה. כשסיפרתי לה שאני מיואשת היא אמרה לי "אם אני לא מיואשת, גם את לא צריכה להתייאש".

ב"ה זכינו לתינוק חמוד, בריא ושלם, ואחריו נולדו לנו עוד מתוקים בקלות ובבריאות.

והשכנה הצדקת - זכתה לארבעה ילדים משלה!

חיבוק .

באיזה שבועות היו ההפלות?
שלחו אותך לבירורי הפלות?
כדאי כמו שאמרו לפני להתייעץ עם מכון פועה.

שה' ימלא ידייך במהרה!!

שה' ימלא חסרונכם בקרוב בע"ה.

תבקשי חוות דעת רפואית נוספת אם יש צורך להמתין עכשיו חצי שנה

אחת חרדית -עוד לפני שהגיעו הילדים עברה הריון והפלה ו..שוב . זה נראה לי נסיון קשה מאד, כי היא כבר ממש חשבה שלא יהיו ילדים חלילה. בפעם האחרונה שדיברתי איתה היו לה 8 . היא התחתנה בת 24.

החברה השניה ,כמוך , שתי הפלות אחרי הילד הראשון . היום חובקת שבעה בלי עין הרע. שבעה זה בסדר מצידך? היא דרך אגב התחתנה בת 30.

לפעמים צריך לעבור דברים בחיים . מי ששואל אותך " מה , יש לך רק אחד?"  תעני לו משהו חצוף באותה מידה -"כן אנחנו על גלולות עם התקן -אחד מספיק לנו -כמו בסין " או למשל " טוב , את הבא אתה מפרנס מאחר וכל כך אכפת לך " ...או משהו שיבהיר שזה חוסר טקט משווע . " 

אל תבכי , תראי לילד שלך אמא שמחה , שמחכה בסבלנות , לכל הטוב המגיע לה . זה יעזור ב"ה גם כשיגיעו הבאים . את בנסיון לא פשוט , ואת יכולה לבחור לעמוד בו כמו גדולה . בהצלחה! 

הריון מולארי אינו כמו הפלה רגילה!!

לכן ההנחיות הן שונות.

אני לא מאוד מתמצאת אבל בשביל לדעת שחשוב להתייחס להנחיות ברצינות.

כמובן שהתייעצות נוספת/עם רופא מומחה היא לגיטימית וחשובה.

גם מכון פועה מן הסתם ידעו לייעץ ולהסביר.

ובנתיים - שמחה! ב"ה כל ילד הוא מתנה! תשמחי במתנה שכבר יש לך ובעז"ה תזכו במהרה ובקלות לחבוק מתנות נוספות.

בשורות טובות!

אני מכירה נשים שבזמן הריון בסיכון (אחת כבר היתה לאחר ייאוש רפואי - שלחו אותה הביתה מבית החולים כדי הרופאים היו בטוחים שעם כמות הדימום שלה אין סיכוי לעובר) הפסיקו לאכול \ לשתות כל דבר עם קפאין או דמוי קפאין, כמו קפה או תה רגיל, שוקולד, משקאות אנרגיה, גלידת שוקולד, פצפוצי שוקולד, וכו'.

רב מחלט של נשים אלו (אמנם חלקן גם שכבו בשמירת הריון בבית) זכו ללדת תינוק בריא בתום 9 חדשים, גם זאת שנשלחה הביתה להפיל בבית, כי הרופאים התיאשו מההריון...

יש גם כאלה שהוסיפו ואכלו לפי סוג הדם.

ויש גם כאלה שהבעיה היא פיזית והרפואה המודרנית יכולה למצוא פתרון.

תלוי מה הגורמים.

ב"ה התחזקת מאתמול להיום.

אם תרצי עוד פרטים, אפשר לפנות אלי באישי.

ב"ה הרבה מאוד משפחות ברוכות ילדים שהתחילו את דרכן עם בעיות וצרות זוכות לנחת ולשמחה יום יומית.

בעז"ה תזכו גם אתם!

תבקשי את כל ה"חבילה"- בלוטת התריס (T3, T4, TSH ), תפקודי כבד, ברזל+B12, וכאלה..
אני ביקשתי גם ספירת דם כמעט כל פעם- בגלל עבר בעייתי
לגבי ברזל- ברזל נספג הכי טוב בסביבה חומצית. אם לא אוכלים הרבה בשר תשתו כל ערב כוס מיץ תפוזים ואז כף טחינה גולמית מ% שומשום מלא. אפשר להכין עם הטחינה הגולמית (בכמות הזאת) רוטב לסלט, למרות על לחם עם דבש, או כל רעיון אחר. אבל כמות של כף גולמית אחרי אוכל חומצי.

ומתפללת חזק לה' לפני כל חיסון/ביטול חיסון שיעזור לנוצ לעזור לילדים להיות בריאים ושלמים

ככלל, יש המון תיאוריות ספקולציה על בעיתיות של חיסונים, מדעית- אין מחקרים מוכחים. בפועל חיסונים הפחיתו את התמותה במליונים. לשם השוואה- תבדקי נתוני תמותת תינוקות ואנשים בארצות עולם שלישי בהן לא מחסנים.

יש כאלה שלא מחסנים ומסתמכים על אפקט העדר, אבל זה לא ממש אתי [כי אם הרבה יעשו את זה, מגפות יתפרצו שוב], וגם בתכלס הילד שלהן מדביק אחרים, ויכול להדבק במחלות קשות מאוד בעצמו [ולמות, במקרים מסויימים].

יש חיסונים למחלות פחות רציניות, ואז אפשר באמת להתלבט על העניין [נניח שפעת ואבעבועות]. אבל למחלות כמו פוליו, טטנוס וכו', אני לא רואה סיבה להתלבט.

למשל אבעבועות. זה נכון גם לדעתי שזה חיסון מיותר. אולם זו מחלת ילדים ובמצב הנוכחי שיש חיסון כזה ורוב האוכלוסיה מתחסנת הסיכויים להידבק בגיל צעיר (ילדים) הם לא גבוהים ואז אפשר להידבק (אמנם גם סיכוי קטן יותר אבל ברור שהמחלה יכולה להתפרץ מאיפשהו) בגילאים יותר מאוחרים שאז זה כבר לא כזה פשוט, בייחוד למשל נשים בהריון שזה באמת מסוכן.

ההורים שלי לא חיסנו אותנו בכלל, ואם ילד היה חולה - קיבל טיפול ברפואה אלטרנטיבית מסוימת. (שמטפלת בכל מחלה, גם בבעיות שקשורות בנפש).

אנחנו את ילדינו כן חיסנו, כי בעלי טען שיש ללכת לפי הרוב, אבל עכשיו - את הקטנה עוד לא חיסנו בכלל (כמעט בת שנה), ויכול להיות שבהמשך נלך לתוכנית חיסונים חלקית. (כי גם בעלי מתחיל "להשתכנע" שלא כל החיסונים נצרכים).

[ודרך אגב - לדודתי יש ילד אוטיסט, ולפי המחקרים (הרבים) שהיא עשתה, היא הגיעה למסקנה שזה נגרם מחיסונים מסוימים שקיבל. בעקבות ממצאיה אחד הדודים האחרים שלי מחסן את ילדיו חלקית ובגיל מאוחר].

וגם אנחנו מטפלים בעזרת אותו תחום מסויים ברפואה האלטרנטיבית .

אם הייתי יודעת יותר מזה - הייתי כותבת.

אוטיזם זה תסמונת מולדת, לא דבר שנגרם בהמשך.

ילד לא מחוסן פוגע בכל האוכלוסיה שסביבו, מחלות שדוכאו לחלוטין כבר לפני 20 ו30 שנה והמשיכו לחסן נגדם רק כמקדם ביטחון, התפרצו מחרד בשנים האחרונות בגלל אלו שלא מחוסנים.

אגב, אמא שלי אחות במחלקת ילדים, וכבר נתקלה ביותר ממקרה אחד של תינוקות שהגיעו לאשפוז במצב של כמעט מוות, או עם פגיעה שכלית קשה, כתוצאה ממחלות שמחסנים נגדם, והילד כמובן לא היה מחוסן.

כל מי שלא מחסן דואג לכך שהעולם שלנו יחזור בשיטתיות ללפני 150 שנה, כשאז, עפ"י תכתיבים הסטוריים, בחלק ממדינות אירופה כל ילד שני לא שרד את השנה הראשונה לחייו בגלל אחת משלל המחלות שהיום מחסנים נגדן.

או פגיעה נוירולוגית כתוצאה מהחיסון. גם זה קיים לצערנו.

הויכוח לגבי חיסונים ניצת כאן בפורום בכל פעם מחדש.

לי אין כוח לויכוח הזה. רק לומר לך שהעמדה שלך היא לא העמדה היחידה הלגיטימית.

אפשר לעשות חיפוש כאן בפורום ולקרוא. גם מי שלא מחסנת את כל החיסונים או פורסת אותם על פני שנות הילדות יש לה תשובות מושכלות ומנומקות לא פחות ממך.

עדיין עדיף אחד ל..  שנפגע מהחיסון, ולא לחיות בפחד נורא ממחלת הילדות הבאה שתיקח את חיי הילד או את איכותם לנצח.

שיכול לתת מענה עוצמתי למחלות האלה, עדיין תגידי שעדיף אחד ל..?

לדעתי, עודף החיסונים גרם למוטציות בחיידקיםאו בנגיפים מחוללי המחלה והם נעשו אלימים יותר/קטלניים במיוחד.

אני לא יודעת, זו השערה שלי, ואני לא יודעת אם מישהו טורח לבדוק את זה מחקרית.

אני גם לא בטוחה ש50% ממקרי התמותה באירופה של לפני 150 שנה נגרמו דוקא ממחלות הילדות שבגללן מחסנים.

או שנתיים.

בהרבה סיפורים ההורים מתארים שעד אז הילד התפתח כמו כל ילד אחר. אז מה קרה פתאום?

שוב - לא בדקתי את הנושא בעצמי בכלל, אז אני לא יכולה להגיד דברים מוחלטים. אבל נראה לי שיש כאן באמת נקודות למחשבה.

רק תדעי שדפדפתי בשעות האחרונות על למעלה מעשר כתבות ותחקירים על אוטיזם והגורמים לו.

אף אחד לא מתייחס שם אפילו במילה בודדת לקשר לחיסון, וכולם מדברים על קשר לבעיות גנטיות ו/או נזקים שנגרמו במהלך השבועות הראשונים להיריון.

את הגדול חיסנתי לצערי ברוב החיסונים של עד גיל שנה, את השאר לא חיסנתי עדיין, ושוקלת אם לחסן בכלל.

את הקטנה מתכוונת לא לחסן לרוב החיסונים, בטח שלא לפני גיל 1.5 או שנתיים. (ידוע שלפני גיל שנה המערכת החיסונית בכלל לא מפתחת נוגדנים כדי שיהיו מחוסנים, לכן כל מנות הדחף וחיסון חוזר כל הזמן).

אמנם לא חווינו פרכוסים אחרי חיסונים אבל מספיק תופעות לוואי (שרופאים הכחישו קשר בינם לבין החיסון אבל לנו היה ברור שיש קשר) שגרמו לנו לחשוב מה נותנים מתי וכמה ולא להקשיב לכל מה שמספרים הרופאים והאחיות (ידעתן שאחיות מקבלות בונוסים על כל פציינט שמחסנות? אז הן בהחלט נוגעות בדבר והמידע שהן נותנות לא אמין מבחינתי).

בכל אופן יש המון המון ידע באינטרנט (זהירות מאנשים וקבוצות קיצוניות לכאן או לכאן) ומי שרוצה לוודא שהיא עושה הכי טוב בשביל הילד שלה, שתבדוק את הנושא.

אמא שלי אחות בטיפת חלב ולא מקבלת שום בונוס על כל פציינט וגם כל חברותיה.

הם מקבלות לפי שעות ולא לפי פציינטים ותאמיני לי שלא חסרה להם שום עבודה...

(תנסי להתקשר לטיפת חלב ולבדוק מתי התור הקרוב, הם ממש לא זקוקים לפציינטים שיש להם עיניין כזה..)

ואח"כ שיש התפרצות של משהו כל אלו שלא מחסנות רצות לטיפת חלב והם נאלצות לעבוד כמו מטורפות מהבוקר עד הערב.

(אני זוכרת טוב מאד איך אמא שלי הייתה נראית אחרי ימים כאלה)

ורק רוצה להדגיש אני ממש לא נכנסת לוויכוח שאם כן לחסן או לא, אבל להציג את זה ככה כאילו הם משכנעות לעשות חיסונים בשביל להרוויח כסף זה ממש עוול וגם ממש לא נכון.

אחיות טיפת חלב לא מתוגמלות. יש אחיות בקופ''ח ורופאים שכן מותגמלים:

https://scontent.xx.fbcdn.net/hphotos-xpa1/v/t1.0-9/12011271_1008077955881264_1286812406918836671_n.jpg?oh=c5626ba1a574ff4ca9f86d821e927dba&oe=56C4EFBC

אני עושה את זה אחרי הרבה קריאה וברורים לגבי כל חיסון בנפרד.

כל דיון בנושא החיסונים צריך להיות דיון על כל חיסון בפני עצמו. לא דומה חיסון דלקת קרום המוח לחיסון אדמת, וכל אחד מהם שונה מטטנוס.

הטענה שמי שלא מחסן נשען על האוכלוסיה המחסנת היא נכונה חלקית- בחיסונים כמו פוליו בעיקר, בחיסונים אחרים היא בכלל לא רלוונטית.

יש מגמה ברורה של הוספת עוד ועוד ועוד חיסונים לסל החיסונים, ומצד שני יש הרבה מאוד קולות, גם של רופאים מתוך המערכת הרפואית שחושבים שיש הגזמה בענין החיסונים, ושממליצים לדחות, לפצל או לוותר על חלק מהחיסונים.

התפיסה הבסיסית היא שכל התערבות פולשנית במערכת החיסון עלולה להחליש אותה, ולכן בכל חיסון שוקלים את הסיכון שבחיסון לעומת הסיכוי והסיכון שבמחלה עצמה. כשמדובר בפוליו- די ברור שהסיכון במחלה גובר על הסיכון שבחיסון. כשמדובר ברוטה- די ברור שלא. וכל שאר החיסונים- על הרצף שבין שני אלה, פחות או יותר.

השיקול של דחיית חיסונים- מתוך הבנה שאחרי גיל שנה, ועוד יותר שנתיים, מערכת החיסון של התינוק כבר יותר בשלה ויכולה "להכיל" את החיסונים בצורה קלה יותר.

השיקול של פיצול חיסונים- כדי לא להפציץ את מערכת החיסון הלא בשלה בהרבה עבודה..

אם תרצי פירוט, תשלחי לי באישי ואני אשלח לך מסר מפורט ששלחתי פה כבר לכמה וכמה נשים.

בדיקת פאפ- לוקחים בעזרת מברשת קטנטנה ומיוחדת מספר תאים מצוואר הרחם ובודקים אותם.

מבוצע אחת ל 2-3 שנים.

בדיקה מאוד מאוד חשובה!

מטרתה זיהוי מוקדם של שינויים בצוואר הרחם אשר עלולים לאחר שנים רבות להפוך לסרטניים במידה ולא מאובחן בזמן.

מבוצע היום באופן שגרתי ושוטף בביקורי רופא נשים.

מומלץ לכל אחת לברר מול הרופא שלה שאכן בוצע לה בתדירות הנדרשת.

מעשית - יכול לגרום לדמם קל. הדימום הזה אינו אוסר כיוון שהוא מהצוואר ולא מהרחם.

אישה שמדממת לאחר אישות סביר שתדמם גם מהבדיקה כי זה סימן בדרך כלל שצוואר הרחם שלה רגיש למגע.

בודקת טהרה באמת מתמקדת בזיהוי אזורים כאלו מגורים בצוואר הרחם ויכולה להסביר לך אם ומה מקור הדימום.

מבחינת הרופאים זה פשוט "לא רואה כלום בצוואר הרחם" כי מבחינה רפואית אין בעיה בדרך כלל.

אני כבר ארבעה חודשים אחרי לידה ולוקחת סרזט ומניקה המוןןןןן. לפני שבוע התחילו לי כתמים שלא אוסרים אבל ממש מעצבנים. הרופאה אמרה לי לקחת שני כדורים ביום אבל זה עדיין לא מפסיק.

 (המליצו לי גם על מסטיק תימני- בעז"ה אנסה אותו)

מה עושים במצב כזה?

זה נורמאלי? יגמר מתישהו?

סליחה על הניצשלו"ש

הרבנית אסתר רודריג אולי היא יודעת

אין לי עצה בשבילך. גם שלי הופכים את היום והלילה, אבל בערך בגיל שלושה-ארבעה חודשים הם מסתדרים.

בן כמה הוא?

אם את בכל זאת מתעקשת, תתחילי בצעדים קטנים - כל יום 1/4 שעה מוקדם יותר.

היועצת שינה תצטרך להמתין בסבלנות. לא עושים מהפכות בבת אחת.

א. טיולון המתקפל בצורת מטרייה, בסגנון מאקלארן המיתולוגי, הגלגלים קטנים ואינם מטפסים מדרגות, אבל מצד שני נח למי שמתנייד הרבה בנסיעות..

ב. טיולון המקפל כמו ספר, בעל גלגלים גדולים המטפסים במדרגות, נוח מאוד לילד, ומאידך אינו נח כ"כ למטלטלים באוטובוסים.

תעשי חשבון למה הוא דרוש לך.

בהצלחה!

את אמא מצויינת!

שמת לב שהבן שלך נשאר רעב ודאגת לו לתחליף!

לא היו לך כוחות נפשיים ודאגת לא לסחוט את עצמך עוד יותר!

לא קראתי את השירשור המדובר

אבל אני משערת שאף אחת לא רצתה לגרום לעוגמת נפש

לעניות דעתי כולם יודעים שיותר חשוב אמא בריאה בנפשה מאשר אמא מניקה (הנקה שלא מספיקה...).

אמהות - תמיד כרוכה ביסורי מצפון, תמיד יראה לנו שאנחנו לא עושות מספיק, לא טובות מספיק וכן על זו הדרך...

תאמיני שהדרך בה בחרת היא הנכונה

ואולי בפעם הבאה תצליחי להניק והתנאים יהיו טובים יותר ואולי לא, וב"ה שיש את התחליפים שתינוקות רבים גדלים איתם נהדר!

אספר לך שב"ה ילדתי 8 ילדים

6 הראשונים ינקו נהדר כל אחד במשך זמן שונה שהיה תלוי בזמן ובנסיבות (בין 5 חודשים לשנה )

ובילד השביעי הנקתי, וכמוך פתאום גיליתי בגיל חודש שהילד עושה כאילו הוא אוכל ולא עולה כלל במשקל

ומה לא ניסיתי, אבל אחרי כמה ימים התחלנו מטרנה והכל השתנה.

לא היו יסורי מצפון? היו.

אבל היתה הבנה שטוב שיש מטרנה ואני לא פנויה להנקה.

בלידה השמינית, הייתי כבר יותר מנוסה (והילדה היתה מלכתחילה פחות רגועה) והבנתי מהר מאוד שמה לעשות זה לא מצליח.

והפעם נלחמתי יותר, מה לא אכלתי, כמה לא ניסיתי לשאוב

עד שהחלטתי שעדיף אמא רגועה!!!

ובע"ה אני לקראת לידה נוספת

ויש בי רצון להצליח להניק

אבל אני מכינה את עצמי שאולי זה לא ילך.

אז נכון שאולי זה נשמע פשוט יותר כי בילדים הראשונים כן הצלחתי, אבל אולי זה דווקא הגדיל את ייסורי המצפון למה אצל האחרונים אני לכאורה פחות משקיעה...

הכי חשוב שתזכרי שלא סתם נבחרת להיות האמא של הילד הזה - את הכי מתאימה לו!!!

חיבוק בשבילך.

הנקה זה טוב, זה חשוב, הכל יפה.
זה באמת קשה, זה באמת דורש השקעה, במיוחד אחרי לידה ראשונה עם כל השוק זה בכלל מסובך.
זה שראית שהבן שלך רעב ובחרת לתת לו תמ"ל הופך אותך לפחות טובה?? ממי??
להיפך, בחרת בשבילו ובשבילך את הדבר שהיה טוב לכם בנקודת הזמן הזו!

היצר הרע תמיד יראה לנו בחירות שעשינו בעבר ויבאס אותנו כמה שעשינו רע,
במיוחד כאמהות יש לנו כל כך הרבה יסורי מצפון על כל כך הרבה דברים.
אין לזה סוף...

אז מצד אחד אנחנו צריכות להסתכל אחורה ולנסות להבין האם ואיך אפשר לעשות דברים אחרת בפעם הבאה ומצד שני להבין ולהשלים עם מה שהיה, את יודעת למה בחרת ככה ובטוח יש לך סיבה טובה בשביל זה, את לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחת פה בפורום.

זה בשבילך. 

לגבי השרשור על הנקה, אני מאמינה שבבקשה שלי עוררתי הרבה אנטיגוניזם,
זה בעיה, יש הרבה דיסאינפורמציה לגבי הנקה,
להנקה יש אויב מאד גדול- בעלי אינטרס כלכלי,
חברות התמ"ל, יצרניות בקבוקים ועוד.
את ההנקה לאף אחד אין אינטרס כלכלי לקדם. 
ולכן גם בעלי חלוק לבן לא תמיד מקבלים מידע נכון על ההנקה

(אני לא אצטט פה משפטים שאני קיבלתי מאחיות אבל לפעמים פשוט הובכתי בשבילן שזה מה שהן חושבות על הנקה) 
וזה קשה, קשה להגיע לאנשי מקצוע תומכי הנקה, בטח בימים הראשונים בבית חולים אין לך כל כך אפשרות לסנן מי מבין ומי מקשקש במחילה, לכן חשוב לי שלפחות בשרשור הזה יהיה מידע כמה שיותר מחזק ותומך הנקה. כמה שיותר להדגיש שזה אפשרי.
זה לא אשמת האמהות, כולנו גדלות בחברה שלא מאד מעודדת הנקה, כולנו רואות הרבה יותר בקבוקים מאכילים תינוקות מאשר תינוקות יונקים, כולנו נפגשות עם אנשי מקצוע שדעותיהם על הנקה מטעות,
אז לי חשוב לחשוף למידע אחר שמראה שרוב המקרים הנקה היא אפשרית, שאת רוב הבעיות אפשר לפתור.
את המקרים המייאשים אנחנו כל הזמן פוגשות, את הקולות המחלישים אנחנו כל הזמן שומעות. 
לי חשוב שתהיה במה גם למקום שמחזק את ההנקה. 

ומחקרים שנעשים היום מראים לכמה תחומים ההנקה עוזרת: ביטחון עצמי, פחות השמנת יתר בגיל מבוגר, ועוד ועוד.

פעולת ההנקה משמשת כ"פיזיוטרפיה" לשרירים של הלסת-כך תינוקות יונקים סובלים פחות מדלקות אוזניים (שתיה בבקבוק גם יותר מובילה לנוזלים באוזניים).

בנוסף, ההנקה היא מדד לבריאות התינוק בהמון תחומים: לשון קשורה, טונוס שרירים, הטייה של הראש- לפעמים בבקבוק לא שמים לב אך בהנקה זה קריטי ומטפלים במהירות.

ועוד ועוד...

ממליצה גם על השיעור של הרבנית דינה ראפ (אפשר להאזין ב"ערוץ מאיר")- היא מדברת על הפלא הגדול של ההנקה והחשיבות שלה מבחינה אמונית.

בס"ד

פשוט ניגשתי למועדי ב'..

ולא זכיתי לחופשת לידה רגילה. אבל ככה גם לא פספסתי חומר שצריך להשלים

יש אפשרות גם למועד מיוחד בעקבות לידה בדר"כ.

כלומר מועד ג' אם יש צורך.

בהצלחה! זה לא סוף העולם..

באופן מוגדר ללימוד (הדםסתי מראש כל מה שצריך) והרב עזרה מהבעל..

בהצלחה ומזל טוב!

זה היה מעולה כי היה לי חודש וחצי חופש להיות בבית עם הקטנה בחודש הזה למדתי למבחנים לחצי מהמבחנים ניגשתי במועד א ולחצי במועד ב ברוך ה' לא הייתי צריכה לגשת למועד ג' אבל גם אם צריכים מועד ג' זה סבבה כי המועדי ג' בדרך כלל אחרי סוף הסמסטר השני.

ילדתי יומיים אחרי שנגמר הסמסטר. ויומיים אחרי הברית ניסיתי להתחיל ללמוד למבחן ואז הבנתי שאני משוגעת שאני בכלל חושבת על זה.

את רוב המבחנים עשיתי במועד ב', אבל זה היה רק חודש אחרי הלידה והציונים בהתאם.... 

בסוף ילדתי שבועיים קודם. נגשתי לאחד מהמבחנים (שבועיים וחצי אחרי הלידה)

ב"ה לא היה הרבה מבחנים ונראה לי שעשיתי במועד ב

אני ניגשתי למבחן שבועיים אחרי לידה, מבחן שנחשב לאחד הקשים בתואר.

למדתי בצורה בסיסית וביקשתי מה' בתחנונים שיעזור לי.

ממוצע הציונים הכיתתי במבחן הזה הוא סביב ה60 כל שנה- אני קיבלתי 99!!

במתנה גמורה מהש"ית.

יש כל מיני סוגים בחנויות טבע

כמו פללוריויטל ספאטון

ממש טובים ומעלים את הברזל בצורה מדהימה

אני לוקחת פרנטל ופלוריויטל וב''ה הברזל לא יורד 

פעם אחרונה שבדקתי הייתה אפילו עלייה

וגם מה שטוב בזה שאין תופעות לוואי הידועות לברזל

לי הכדורי ברזל לא הכי עזרו והרופאה המליצה על מי ברזל שהיו מגעילים אך מועילים.

כדאי לך לחפש.

ממליצה על היפריקום וספירולינה. מניסיון עם ההיפריקום הוא ממש מעולה.

ואולי בסוף לקחתי גם קצת ברזל...לא זוכרת.

ברזל פעמיים ביום כי היה לי נמוך ממש..

ובנוסף בחודש תשיעי כדורי שמן נר-הלילה לקיצור צוואר ההרחם וכל מיני דברים טובים להכין את הגוף ללידה.

זה טבעי כזה.. לוקחים משבוע 36. עוזר להבשלה של צוואר הרחם

טובלים את הקצה של המקלון בכוס עד איפה שכתוב MAX, למשך 15 שניות.

מוציאים את המקלון ומחכים איזה 15-30 שניות. אמור להופיע פס ורוד שהולך ומתכהה- זה פס בקרה.

אם בנוסף לפס הכהה יש עוד פס- אפילו חלש חלש- זה הריון!!!

יש הוראות ממש ברורות על האריזה.

ממני המומחית שמכירה את ההוראות בעל פה מרוב שאני כל חודש בסרטים של הריון...